הכלה נישואית של חרדים במגזר הדתי-לאומישלג דאשתקד

שלום לכולם, ובעיקר לשדכנים ולמיועדים לשידוכים שבינינו!

במשך השנים נחשפתי לכל מיני אנשים שמגיעים מכיוון חרדי, חלקם יותר חרדיים וחלקם מראש פסחו על שני הסעפים, אבל איכשהו מדובר באנשים שהסגנון שלהם משדר חרדיות. אותם אנשים מוצאים את עצמם מנסים להגיע לציונות הדתית, אבל הם לא מוותרים על כל מה שהיה להם. הם יישארו עם סגנון לבוש שאיכשהו נראה חרדי (זה קיים גם אצל בנות), או סגנון שפה או תפיסת עולם, שעם כל הכבוד הם לא מעוניינים להפקיר את כל עברם, והם מנסים להתקבל גם על ידי הצה"ד, ולרוב זה נידון לכישלון. יש לי מכרים, שחלקם חזרו לחרדי וחלקם עד היום לא מסתדרים, אבל כמה צעדים שהם לא עשו זה לא הספיק (אני מדגיש שמדובר באנשים שמראש לא באו כדי לוותר על עברם לחלוטין; כאלה שוויתרו אני מכיר הרבה והם הצליחו מצוין).

כמובן שהמוקד הוא שידוכים. כי בחברה או בצבא או להתקבל כתלמיד באיזו ישיבה או אולפנא, בסוף יהיה מי שיכיל. אבל לשידוכים זה תמיד הופך למסובך יותר. ואני מנסה להבין למה, וגם מה הקטד שכן אפשר לפצח.

המגזר "שלנו", כלומר הציונות הדתית על גווניה הרבים, משדרת אחידות מסוימת ומסוגלת לנהל את עצמה. המשמעות היא, שהצעירים יכולים ללמוד שנה במסגרות גושניקיות ואחרי שנה לעשות איזה חיזוק במסגרת לימודית או חברתית סטייל מרכז הרב ופתאום להימצא במקום מוקף חילונים שמכילים אותם ולהסתדר עם זה. בעיניי זה היופי של מגזר (ואני לא חושב שזה קיים רק בצה"ד), אבל עדיין משהו לא מובן לי. למה ספרדים מהפריפריה ששווים כמעט בכל דבר לדתי לאומי הרגיל, רק ילמדו באיזו ישיבה או סמינר וזהו, זה כבר לא יעבוד. ומאידך, מזרוחניק ומרכזניק יהיו החברים הכי טובים בקהילה, כשאין כמעט שום קשר ביניהם.

אז יש כאן כמה שאלות שכולן קשורות זו לזו: מהי הפילוסופיה והפסיכולוגיה שמאחורי זה? ואיך למען השם ניתן לשנות את זה? (ואולי זה רק לדעת למי לפנות, שדכנים מסוימים וכדו, והעניינים מסתדרים?)

אשמח להתייחסותכם!

אני אציע כיוון מסוים למענה.אביעד מילוא

זה עניין של מנטליות. וזזה לא רק שם, לא כל אחת תרצה בחור שלמד עכשיו כמה שנים בהר המור ולא כל אחד ירצה בחורה שלמדה במגדל עוז. 

לכל סוג של ציבור יש מנטליות שנובעת ממקומות מסויימים היא מלווה בסטיגמה מסוימת. 

אתן לכך 2 דוגמאות :

בחור שלמד בישיבה כמו הר המור יש לו מנטליות מסוימת המבוססת על השקפה וחברה ולצד זה יהיו סטיגמות כגון: שהם שמרנים וסגורים ושהפ כולם תלמידי חכמים 

מצד שני יש מנטליות לקהילות ספרדיות בפרפיריה שהן עממיות שהן נוטות לזרם מסוים ולמנטליות מסוימת. 

 

עניתי להסטורי והתייחסתי להודעתך המעניינת!שלג דאשתקד
זאת שאלה ממש טובהעת הזמיר הגיע
אין לי פיתרון רק רוצה להגיד שבאמת חבל..  באמת  העיקר זה לא הסגנון לבוש אלא האמונות והשאיפות וכשיש בסיס טוב אפשר לגשר על הפערים במנטליות. מכירה מקרוב כמה אנשים מהסגנון שאתה מדבר עליו. לא רק לצד החרדי יש מה להרוויח החיבור כזה, אלא לכולם. זה ממש עוד מאגר שידוכים.
הרבה שאלות מעניינותאשר ברא

כשאני מסתכלת על עצמי, שאומנם הגעתי מחילוני וחזרתי לחרדי.. והיום אני חרדלניקית..

בהחלט אחרי שנמצאים בציבור החרדי יש הרבה תפיסות שמגיעים איתם, אצלי בעיקר השינוי היה לחזור להיות יותר ציונית מאשר מתנגדת בצורה מובהקת..

מסכימה מאוד לגבי הלבוש ועוד כל מיני דברים שנשארו (ואני תמיד צוחקת על זה שנשארו חי שאריות חילוניות ושאריות חרדיות).

זה שרוצים להתחבר יותר לציבור הדת"ל תורני, לא אומר שבהכרח אנחנו רוצים לוותר על כל תפיסותינו.

ובעיקר- לענ"ד,

מבחינת 'החוזקה' ההלכתית.

ברוב המפגשים שלי עם בנות בציבור הדתי לאומי (מדברת על מה שיותר נפוץ ופחות על הדוסיות סגנון הר המור), שהן דיי חפיפניקיות מבחינת צניעןת ועוד כל מיני דברים.

לי אישית, מאוד קשה עם זה..

לדוג' כל מי שאני מכירה שהיא בציבור הדת"ל הולכת בלי גרביים.. או נגיד כן עם טייץ' כזה ונעל פתוחה.

ואני הולכת רק עם נעל סגורה וגרביים,

אז זה כבר הופך אותי לחזות יותר חרדית מאשר הן.


מסכימה שבשידוכים זה יותר מאתגר,

כי בציבור הדת"ל תורני יש להן דמות מאוד מסויימת של מה שהם רוצים.. ואז אם מגיע מישהו עם רקע חרדי זה פחות נתפס בעין טובה.

מה עושים עם זה?

נשארים אנחנו..

לי לא יצא להכיר שדכן בסגנון הזה ואולי טוב שכך, גם ככה בכל עולם השדכנות הכל עובד לפי סטיגמות מאוד מסויימות (שוב.. לדעתי ונסיוני האישי)..

לכן חושבת שאצל מי שאתה נמצא- תנסה להעביר את הייחודיות שלך.

ואשרי מי שיש לו ייחודיות כזאת.

לא לגרוב גרביים זו לא חפיפניקיותיעל מהדרום

לק"י


אם התכוונת גם לזה.

ודת"ל בהגדרה הוא לא פחות דתי מחרדי. זה עניין של השקפה לאומית בעיקר. אז לא להשמיץ סתם, רק לפי מי שאת פוגשת.

בנות עקיבא לא מחפפות?אשר ברא

רוב הסניפים מעורבים ורובן לא הולכות בגדרי ההלכה.

אשרי כל מי שחפץ בלאומיות וכו', זה לא סותר שאין חרדים שגם הם מחוברים מבחינה ממלכתית וכו'..

זה שעוסקים בלאומיות לא אומר שצריך להוריד מהערך של ההלכה ואני מדברת על צניעות בלבוש וההתערבבות בין בנים ובנות.

אני מבינה שאת לא ממש מכירה את הציבור הדת"ליעל מהדרום

לק"י


הוא מורכב מהרבה אנשים, בסגנונות שונים, וגם רמה דתית שונה (בני עקיבא זה לא השם הנרדף לציבור הדת"ל. לצורך העניין אני דת"לית ולא קשורה לבני עקיבא, ומשתדלת לקיים את ההלכות. וגם בבני עקיבא ההכללה שלך לא נכונה).

זה לא שכל החרדים מקפידים על ההלכה באותה רמת הקפדה ומקיימים הכל. יש ויש כמו בכל מגזר.

תראי, ברגע שאת באה בגישה שהם פחות דתיים מחרדיםJusT BoY

שזה ממש אבל ממש לא נכון, ולא המקום להאריך בזה, פסקי הלכה וכל זה.

הנקודה היא שאם ככה, מסתכלים על זה, זה חלק מהבעיה העמוקה למה בפועל זה יוצא ככה.

 

אני גם תוהה הרבה פעמים למה חרדים מודרנים למשל מתעקשים לרשום את הילדים למוסדות חרדים בלבד ולא לממ"ד שהיו מקבלים אותם די בשמחה לרוב (או שאולי אני קצת טועה), עם הזמן אני מפנים שזה משהו תרבותי ויש הרבה שונות חוץ מהלבוש.

היו כאן כמה שרשורים בזמן האחרון בטענות דומותהסטורי

שבעיני מאוד משונות.


בניגוד לאיך שהדברים מוצגים כאן, אין שום 'וועדת קבלה' סודית שמגדירה מי הוא דתי לאומי. בכלל יש למגזר הזה הרבה גוונים והרבה שוליים לכל הכיוונים.


אין גם שום וועדת קבלה שמגדירה מי ראוי להתחתן עם 'בחורי ישיבה איכותיים' ואין שום וועדת קבלה שמגדירה שרק בוגרי ישיבות מסויימות ימצאו שידוך.


יש שאלות של התאמה. סביר שלבחורה שגדלה בישוב בשומרון או בגולן, שאולי רב הישוב 'לובש חליפה כי הרב צבי יהודה אמר לו...' ואולי גם הוא לא - תתקשה עם בחור שמתאים את צבע העניבה לשפיץ של הנעליים. סביר שבחור שהזכרון הראשון שלו מגיל שנתיים וחצי הוא כפר מיימון או אבא נסחב ע"י ארבע חיילים בגוש קטיף - פחות יזרום עם בחורה שהחוויות שלה הן שהגננת הכינה את הקישוט לסוכה כדי שיצא מושלם.


האם בהכרח אי אפשר למצוא? אפשר. יש כאלו שאכן התברגו היטב במקומות אחרים, אבל צריך למצוא את מי שהאופי והסגנון מתאים לו ולא לבוא בטענות אל 'הציבור'.


נ.ב.

יתכן שהמורכבות היא אחרת - חבר שגדל בעצמו בין העולמות אמר לי, שרק בשידוכים הוא גילה של'אפור' יש כל כך הרבה גוונים. כלומר הבעיה אינה ב'ציבור' אלא שאותם בחורים/בחורות שלכאורה אמורים להתאים הם עם תת ניואנס אחר, שכבר לא מתאים.

מסכים איתךשלג דאשתקד

דבר ראשון, שבאמת באופן מוזר נהיה קצת מבול של שיח על כל מיני נושאים שקשורים לזה, הן בהיבט של שידוכים והן בהיבט של יחסי חרדים-דתיים. אין לי מושג איך זה קרה

לגבי התוכן, אני אסביר יותר. ברור שאין ועדת קבלה סודית, ואף אחד לא חושב שיש דבר כזה. להיפך, זו הסיבה שזה מוזר. כי אצל חרדים יש המון ניואנסים ומריבות וסטיגמות, והכי גרוע זה שכל "צד" (כלומר "קהילה מדויימנת" במובן הכי מגוחך של המונח הזה) חושב שהוא הכי טוב וכל השאר טועים ורשעים. אז קשה מאוד לשחות עם הזרם אם מראש לא תפסת צד. אבל דווקא בגלל שהצה"ד פתוחה יותר יש ציפייה שאדם שרוצה להשתלב ימצא את הכמה אנשים שדומים לו או שהוא מספיק מוצא חן בעיניהם, והכימיה תזרום. וזה לא קורה ולכן זה מוזר.

הזכרת שומרון ומישהו כאן הזכיר את ההבדל בין התורניים למזרחיים של הפריפריה, אז ברור שיש כל מיני הבדלים בין קהילות, בעיקר בקהילות סגורות. אבל הוספתם ואמרתם "התאמה" ו"מנטליות", והזכרתם לי משפט ששמעתי פעם מסוציולוג שעוסק בגזענות ישראלית (אולי פרופ' יעל ברדה), שאמר/ה "מנטליות היא מושג חסר הגדרה ומשמעות, שנועד לשוות משמעות סוציולוגית לפעולות שקשה להחליט מה המניעים האמיתיים שעומדים מאחוריהם".

מה אני מתכוון? ברור שיש הבדלים של סגנון בין אנשים, לכן אנחנו נמצאים במקום מסוים ויש לנו כמה קבוצות של חברים. זה נכון על כל בנאדם בכל מקום. השאלה מתחילה מה הגבולות של זה. אז אם מגיע בחור ספרדי מהפריפריה, הוא לא ישר יגיע לאיזו ישיבה חסידית וכנראה שהוא שהוא גם לא יפגש בהכרח עם בנות מעלה לבונה. אבל דווקא בצה"ד יש מרחב גדול ואמפתיה לאנשיםגם אם הם שונים, ובפרט שיש לא מעט מסגרות שכן מאוד דומות לספרדים של הפריפריה (לדוגמה בישיבות- ישיבת אשקלון וישיבת שדרות). ואני באמת לא מבין למה אנשים שכבר התקרבו לציונות הדתית וגם כמעט מצאו את האוכלוסייה שמאוד דומה להם, בסופו של דבר הם לא מצליחים להשתלב. זו שאלתי.


ואם זה לא היה ברור, לא באתי למתוח ביקורת או להתריס. להיפך, אני שואל כי ככה זה אצל אחרים אבל בציונות הדתית זה לכאורה היה אמור להיות שונה.

זה מאד תלוי עד כמה השוני...JusT BoY
בגדול זה שונההסטורי
מכיר רבים שכן נשואים לכאלו שהגיעו מסגנונות שונים - גם כאלו שגדלו חרדים, גם חוזרים בתשובה רבים מאוד, נשואים לבני המשפחות הלכאו' הכי ציונות דתית ארבע דורות. גיסי הם מכל העדות וגם תלמידי בישיבה,כמעט כל חתונה היא בן-עדתית.


ככה שבפשטות התופעה שאין להכחיש שקיימת, שחלק מבוגרי המגזר החרדי מרגישים תקיעות מסויימת, אינה כי 'הציבור הדתי לאומי לא מקבל אותם', אלא כי באמת יש פערים מנטליים, שמקשעם למצוא את האחד/אחת שמתאימים לאותו אחד.

ואי ואי כמה מלל לא הבנתי כלום ב"ההפי
הכל טוב, לא חייבתי אותךשלג דאשתקד

גם אני לא הבנתי מה זה ב"ה.

אולי זה "בין הנגלה" או "בין העולם [=הזה/הבא]"?

הערה לגבי הלבושמתוך סקרנות

אני, כאחד מאלו שהאשכול מדבר עליהם.

מרקע חרדי, דווקא שוקל לעבור לחברה הדתלי"ת תורנית, מבחינה השקפתית אני די קרוב אליהם (אבל לא "ממלכתי").

 

בנושא הלבוש - יכול להיות שהייתי מחליף לאט לאט, אבל האתגר הוא שאין לי נטייה לתחום וזה כאב ראש בשבילי להתעמק בסגנון הביגוד הספציפי המתאים...


 

אזור הנוחות שלי בנושא זה, הוא ללכת לחנויות מהסוג שאני מכיר, להוציא כמעט בעיניים עצומות חולצות לבנות קלאסיות, וגמרנו את הסיפור.


 

הלבוש באמת משמעותי כל כך? מעניין.

מציין, שעברתי כבר את גיל 30 בלעה"ר, וגם אחרי פרק א', גם בסטטוס שלי זה משמעותי לדעתכם?

לדעתי לא משמעותיהרמוניה

הלבוש לא מה שמשנה, מה שמשנה זה הראש.

אני נגיד פעם הייתי נרתעת מהמחשבה שיציעו לי מישהו שלובש שחור לבן, והיום בפועל יצאתי עם מישהו כזה ואפילו לא ייחסתי לזה חשיבות. הפוך, ראיתי את הצד היפה בזה. וזה לא שהשתניתי, זה שמה שבאמת הרתיע אותי זה הראש השונה, דמיינתי בחור חרדי מבית, קלאסי, וזה לא מה שמתאים לי. אני חושבת שהגיוני שבחור לא ירצה לוותר על כל הרקע שלו, אבל הוא צריך לדעת במה הוא חרדי ובמה הוא דת"ל ולחפש מישהי שזה מתאים לה, זה באמת לא שייך להיות חצי חרדי ולחפש דתלית. תחפשו מי שכמוכם- מורכבת, שיש לה איזשהו ממשק עם העולם החרדי והוא לא זר לה...

הערה לגבי מישהי שיש לה ממשק כלשהו עם העולם החרדיJusT BoY
את יודע. שבה די מורכב וזה לא מה שיעשה אותה למורכבת ופחות דת"לית ולא צריכה דווקא מישהו חצי חרדי
אם הבנתי אותך נכוןהרמוניה

אז מחדדת, לא התכוונתי ממשק ברמה שיש לה שכנים חרדים וזהו ממשק זה אומר שיש בה משהו שמזדהה עם חלק מזה. ממשק פנימי.

זה צריך להיות הרבה יותר משמעותי מאשר חיבה אליהםJusT BoY

אני למשל עם הכבוד הכבוד לחיים במשפחה (יש הרבה חרדים ברמה כזאת או אחרת במשפחה וחלק על התפר) וקהילה מעורבים ועם הרבה אנשים טובים ב"ה, עדיין לא הייתי רואה את עצמי גר בקהילה חרדית ממש, במיוחד כזאת שאין בה דתיים לאומים.

בעוד שאין לי בכלל בעיה לגור בקהילה דתית לאומית נטולת חרדים

כנל. אני גם לא הייתי מוכנההמקורית
מעניין, תודה.מתוך סקרנות

האמת היא שאני שוקל לשנות גם לבוש, רק מחכה גם כאן לבת הזוג שתעזור לי בזה

בדיוק אתה יכול להציע לבת זוג החמודה שתעזור לך בזהJusT BoY

ובכך אתה מראה לה גמישות, שהיא יכולה לשדרג אותך

לדעתישלג דאשתקד

הלבוש לא ממש משנה, יש הרבה שלבושים כחרדים. אני בעצמי לבוש (כמעט) כחרדי וזה לא מפריע לי.

ההבדלים הם יותר עמוקים, אני חושב שזה מתחיל בלהיות לגמרי חלק מקהילה מסוימת, ורוב האתגרים שעליהם פתחתי את האשכול, היו מחוויות של כאלה שלא מסוגלים לעשות את כל הצעדים הנדרשים. מה שכן- צריך לזכור שזה לא תמיד אפשרי (אי אפשר להגיד לבחורה בת 25 עם תואר ועבודה, שהיא לא מתאימה כי היא לא הייתה בתנועת נוער ולא למדה במדשה, נכון? זה ברור שזה לא מקדם שום דבר, ומצד שני אני מכיר סיפור כזה...)

אתה מתכוון שלכאלו עם רקע חרדי קשה לעזוב את הקהילה?JusT BoY

כלומר ללכת לגור בקהילה לא חרדית?

 

ובאמת אתה מכיר סיפור שפסלו מישהי כי לא היתה בתנועת נוער ולא במדרשה?

כןשלג דאשתקד

נתחיל מהסוף, כן, והיא לא צעירה ועדיין רווקה (אם יש לך מישהו ).

ולא ככ התכוונתי למקום מגורים אלא יותר לקהילה. ברור שאדם שגר בעיר חרדית (כמו מודיעין עילית) יהיה לו הרבה יותר קשה, אבל אני מכיר גם הרבה מערים מעורבות שהם לא מתמזגים באופן מוחלט בקהילה צהדית בעירם. מצד שני הם עושים מספיק צעדים משמעותיים וזה מוזר לי שהם עדיין דחוקים בצד.

לא חושב שזה קשור לתנועת נוער ומדרשהJusT BoY

באיזה חינוך היא גדלה?

תשובהשלג דאשתקד

אכתוב בכלליות כי לא ביקשתי את רשותה וכי היא לא הנושא.

היא גדלה במשפחה מעורבת, חלק מהאחים שלה למדו בדתי וחלק בחרדי. היא למדה בחרדי (במוסדות שגם בחרדי הם נחשבים למאוד קיצוניים בכל המובנים), היא כבר שנים מחוברת בעיקר לדתל ועובדת במקום מאוד דתל. ובכל זאת...

הקשר העיקרי שלה זה המראה החיצוני והעובדה שבחוכמתה היא מספר על כך בכל מקום 🤐

בתגובה אחרת לפי איך שתיארתJusT BoY

אתה מתאר שעדיין היא נראית חרדית לחלוטין אחרי הכל, רקע חרדי חזק מאד.

זה הבדל של שמים וארץ לעומת מישהי שבסה"כ לא היתה בתנועת נוער ולא במדרשה

אולי אתה צודקשלג דאשתקד

ואולי לא.

אני רק יודע את הסיפור ומכיר את הבחורה. לא ברור לי אם מי שאמר לה את זה יודע איך היא נראית.

(האמת שעכשיו אני נזכר שדיברתי על זה עם כמה שדכנים באותה העת והם כן עוררו את נושא המראה, אולי זה באמת יותר משמעותי)

הסיפור הזה נורא מוזר🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י


כאילו שמי שלא היתה בתנועת נוער ובמדרשה- יש לה איזה פגם. לא הבנתי איזה דבר עקרוני זה מלמד על הבנאדם אם הוא לא היה (אני לא הייתי בתנועת נוער ולא במדרשה. חושבת שאני בסדר גמור😅).

אני מסכים איתך ומצטרף לשאלתךשלג דאשתקד

וכן, גם אני לא הייתי במדרשה 😉

אבל זה שאנחנו לא מבינים, לא אומר שאין תופעות כאלה. כפי שציינתי אני מכיר אישית בחורה כזאת שכולם דוחים אותה בקש כי היא בוגרת בית יעקב ולבושה בסגנון חרדי (לא רק בהקשר של רצת הכיסוי - יותר בצבעים וכדו', הבנות שכאן בטח מבינות את כוונתי )

לא יודע עם זה בקשהסטורי
לבוש בסגנון בית יעקב הוא אמירה מסויימת. נכון ש'אל תסתכל בקנקן', אבל כשהלבוש הוא אמירה, קשה לבוא בטענות לבחורים שרוצים אמירה אחרת.
אני שונא להסביר את עצמי אבל בכל זאת..שלג דאשתקד

הרבה אנשים דחו אותה בקש, ואז איזה בחור עם המון טאקט אמר לה "את האמת בפנים", ועוד בחוכמתו וטוב ליבו, הציע לה שתלך שנה למדרשה... (בחורה בת 25, כן?).

זה לגבי העובדות. לגבי הלבוש אני יכול להבין, אגב גם אותה בחורה, כשאני הצעתי לה בחורים מצוינים ומאוד דתלים, היא פסלה על זה שהם לבושים כחרדים...

ועדיין אני תמה, כי לכאורה אנשים היו יכולים להשתלב בקהילה ולמצוא את עצמם בפנים ולמצוא את האדם שהביגוד לא מפריע לו. וכאמור, אני מדבר מחוויות של הרבה אנשים (אם זה חשוב, שמעתי את זה גם מבחורה שהחליפה את כל הגרדרובה שלה, ולבושה(?) ממש לא כחרדית, וזה מאוד בעדינות 🤭).

בקיצור אני חוזר לשאלה העקרונית. הדוגמות הספציפיות לכל אחת יש את הסיפור שלה.

אחרי קריאה של השרשורnobody

1. נשמע שבגדול התפיסה שלך לגבי הציבור הדתי לאומי זה שזו חבורה שמאחדת את כל מי שלא חרדי או חילוני לפי הגדרתו.

2. לבוש, בפני עצמו לא חושב שיש יותר מדי מי שיפריע לו שחור לבן בגלל הסגנון אלא בגלל מה שזה אומר ברוב המקרים על התפיסה/מקום נפשי (כנ''ל לבוש בטירוף מודפסות מהצבא וכאלה)

3. הציבור הדתי לאומי ברובו לא מתעסק עם להכניס או לא להכניס אליו אדם כזה או אחר בתפיסה כזו או אחרת וזה חלק גדול מהיופי. לפעמים זה יוצר קשיים אבל מה שצריך זה להבין שצריך למצוא את האיש/אישה/קהילה המתאימים למקום שאתה נמצא בו ולא סתם מתוך הציבור הדתי לאומי הכללי.


גילוי נאות

אצלי במשפחה יש מנעד מישיבות קטנות ושאיפה לחצי חרדיות ועד לאולפנית טבריה (וזה ממש לא מעיד על מי צדיק יותר, זה בעיקר פשוט סגנון נפשי)

האמת לא ממש הבנתי את הרפלקציהשלג דאשתקד

לגבי 1 ו3, אין ספק. אף אחד לא חשב אחרת. ועדיין יש מעביר בין מגזרים ומשום מה היה מצופה שהמגזר הדתלי יהיה הרבה יותר ליברלי בעניינים האלה.

לגבי 2, יש מצב. אני חושב שזה לא רק, אבל בכל מקרה זה לגיטימי בעיניי. כגבר אכתוב כאן 2 תפיסות/חוויות שלי: 1. משום מה, דווקא אצל גברים איכשהו הלבוש לא היה נראה לי חסם. מי שבאמת רצה השתלב ולא הלבוש הוא מה שהפריע. בפרט שיש הרבה בנים דתלים שלבושים כחרדים, ובנות נראה לי שיש פחות שלבושות כחרדיות. 2. אני חושב שכשגבר מדבר על לבוש של בחורה, הוא בקטע מסוים מדבר על מודל יופי ומשיכה. סגנון הלבוש משדר לו משהו פחות מוכר וזה פשוט פחות מושך אותו. כך שזה הרבה מעבר לכל שאלה פילוסופית.

אז בעצםJusT BoY

לגבי 2, מה הבעיה של בחורה מרקע חרדי ללבוש יותר יפה ונעים לעין, יש עניין השקפתי להשאר בסגנון בית יעקב?

כן. עונה בתור אחת שמכירה ומקווה שאני קולעתהמקורית

הסגנון של בית יעקב הוא מאוד סולידי

לא צבעוני

מאוד סגור


לעומת הסגנוו של הבנות הדתיות לאומיות שממה שאני רואה הוא הרבה יותר מגוון וצבעוני

מי שנראית בית יעקב לא תשים שמלה בסגנון בוהו למשל (לא משנה כמה זה צנוע)

לא תתלבש מאוד צבעוני

יש בדים שלא לובשים

יש נעליים שלא שמים

מאוד קל מרחוק להבחין בזה

אם היא נעולה על סגנון הלבוש, זה ככל הנראה מבדל אותה מהנראות הדתית לאומית

ואם היא באה לבושה ככה אלייJusT BoY

לי אישית זה מאד לא קורץ, פשוט כי זה כאילו מרגיש לי "חשוך" או דוסי מדי, ואני במקום אחר לגמרי (ואני בעצמי די צבעוני בהתאם).

אם היא היתה באמת פתוחה יותר, אז לדעתי זה אמור להיות לה קצת יותר זורם לפחות, ואם לא, אז כנראה שהיא עוד בעולם ההוא, יכול להיות שאני טועה, אבל זה הרושם שלי.

לפעמים זה עניין של הרגלהמקורית

או חשש להיות פחות צנועה ויותר פתוחה ונגישה

לא יכולה לדבר בשמה של הבחורה, אבל אומרת מה נראה לי

בסוף כל אחד מחליט מה מתאים לו🤷

זה נשמע שהיא עדיין מחזיקה חזק בהשקפה חרדיתJusT BoY

ואם היא לא מתחברת לגיוון, זה נותן תחושה שאי אפשר ללכת על בית פתוח יותר בסגנון

אם לא תשאל לא תדעהמקורית

בגדים לא משקפים את האישיות באופן מלא

מבטיחה לך

מסכיםJusT BoY
אם באמת מעניין אותך אשאל אותה שלג דאשתקדאחרונה
שלח לי באישי ניסוח ברור של שאלה ואשאל אותה בשמחה 🤗
יש מצב שהיא פשוט רוצה לטשטש את עצמה ולא לבלוט?משה

רגישות סטייל

לא יודעת לומרהמקורית

אני בתור רגישה אף פעם לא ניסיתי כחלק מהרגישות

לא לבלוט זה בהחלט עניין חרדי

אבל אני ממילא אף פעם לא הצלחתי🤭

אני מתלבש לפעמים בכוונה לא בולטמשה

לקח זמן עד ששמתי לב לזה כי זה היה מתחת לסף הראדר.

אחת התקופות האהובות עליי בהקשר הזה הייתה צה"ל שפשוט חסך לי את הצורך בבגדים. לובשים מה שיש ואף אחד לא מעביר ביקורת. למעשה לא היו לי כמעט בגדים אחרים חוץ מהירוק הזה.

 

היום - זה לא נדיר שאני לובש בגדים מונוכרומטיים. כלומר אותו צבע. לפעמים זה כי בחרתי בגדים בחושך מוחלט, ולפעמים כי זה נכון לי לאותו רגע.

גם אני לובשת מונוכרומטיהמקורית

ולא בולט, זה לא עוזר

זה לא רק עניין של בגדים פשוט🤷


זה לא עוזר לאיזו מטרה?משה
של כביכול לא לבלוטהמקורית
זה לא רק עניין של לבוש כאמור
פעם שמתי לבמשה

שאני אוהב להעלם מאחורי ציוד שאני משתמש בו. כלומר אני לא "אני" אלא "איש מקצוע". גם כשזה ארוע שאני אמור להיות בו.

זה תכונת אופי יותר מאשר לבוש.

אבל זה כבר נצל"ש גדול מדי לשרשור הזה.

אפשר לפתוח את זה בפורום השניהמקורית
כתבתי על זה גם בעצמי בוריאציה אחרת, של ה"דמות"
תקשרי לי?משה
לא חושב שזה קשור לליברלי יותר או פחותnobody

אף אחד לא יעצור אותך מלהצטרף לציבור, אבל מה לעשות שלגבי חתונה אנשים לא ממהרים לצאת עם אנשים שלפחות חיצונית נראים שהם במקום אחר לגמרי.

(תקף גם לגבי קוטר כיפה, סנדלים עם גרביים, חולצות מכופתרות...)


לגבי החוויות שלך:

1. אכן אצל גברים לבוש הוא פחות אישיות הדרך כלל באופן גורף ומניח שזה חלק מהבניין.

2. מסכים מאוד לגבי מה שכתבת וזה מחזק את הטיעון שלי בפתיחה. רוב האנשים ירצו להתחתן עם מישהי בסגנון מוכר להם.

אתה רוצה להתחתן עם מישהו שדומה לך בסגנוןצמאה לאמת

באמת זאת בעיה, אתה תקוע באמצע וזה משאיר אותך קירח משני הצדדים.

חרדים ודתיים זאת מנטליות אחרת לגמרי. אומרת את זה בתור מישהי שלומדת במקום עם חרדיות שהם באמת החברות הכי טובות שלי ואני אוהבת ומעריכה אותן ברמות. אבל יש הבדל בדיבור, בחשיבה, בלבוש, בהגדרות ובהסתכלות. ואתה רוצה להתחתן עם מישהו שיחסית דומה לך. מספיק יש הבדלים בין נשים לגברים למה שארצה להכניס את עצמי לעוד פערים שהם משמעותיים.


לגבי פיתרון, זה באמת מורכב. איפה מחפשים שידוך? בחרדי או בדתי לאומי? כדאי אולי להתייעץ עם רב, כי אני קטונתי.

וסתם שאלה, בן כמה אתה? אני מכירה בחורה שגם בסרט הזה.. אולי תתאימו

זה באמת קטע יפה שלקח לי זמן ללמוד ולהבין בעצמיJusT BoY

אצל החרדים יש מלא אנשים טובים, מדהימים ומעניינים, ולמרות שאני חי בקהילה מעורבת, משפחה מגוונת.

בפועל, אין לי ממש שפה איתם בכלל, הכל שונה, זה כמו לעשות טיול בהודו להכיר את התרבויות שם חחחח

נכון מאוד!שלג דאשתקד

וזו בדיוק תהייתי. האם יש אנשים שכן נמצאים על התפר, או שדכנים או רבנים שמודעים ומסייעים במקרים כאלה.

אני לא ממש מחפש להכיר בחורות (ב"ה נשוי מאוד מאוד, ובאופן אישי אני מסתדר אחלה עם שני המגזרים וב"ה אין לי שום בעיה בנושא הזה), רק בגלל שאני בעצמי קצת על התפר ולבוש די דומה לחרדי, הרבה רואים בי את הכתובת לשמוע את הסיפורים האלה. וזה באמת כטאב וגם מעורר מחשבה כל פעם מחדש.

לפני הרבה שנים הכרתי כמה בחורי ישיבה חרדיים שניסו להגיע לישיבות דתיות ודי עשו להם את המוות, אני זוכר אחד שפשוט היה יושב כל היום באחת מישיבות הדגל דאז, ופעם הוא סיפר לי שבשום אופן לא מקבלים אותו אז הוא מגיע ללמוד ויושב בצד. אני זוכר גם אחד שהגיע בשקט לאיזו ישיבה דתלית, והיה צריך להתקבל מהר ולהשתלב במהירות לפני שזה יתגלה לרבניו החרדים (כי אם הישיבה החרדית הייתה יודעת היו גומרים אותו), וכמה שזה היה נוגע ללב הוא חזר כמו כלב לישיבה החרדית, ואגב עד היום הוא בישיבה חרדית ופוסח שני הסעיפים (ולא יודע אם זה קשור, אבל הוא גם רווק, ולא צעיר). בקיצור, איפשהו במוסדות לימוד וכדו', מאוד בלט לי שמי שלא הגיע כדי להיות, נדחה, ולפעמים בצורה קצת קשה ולא נעימה. (אני מדבר כמובן על הצוות שמחליט את מי מקבלים, וזה לגיטימי שיש להם כל מיני שיקולים. התלמידים תמיד מאוד נחמדים לכל מי שמגיע, וזה ההבדל שהכי בלט לי תמיד בין ישיבה חרדית לישיבה דתית, ואולי בכלל בין המגזרים)

בכל מקרה, לאחרונה שמעתי עוד ועוד סיפורים כאלה, בדגש על שידוכים - שזה אמור להיות עולם יותר פתוח, ובחלקם זה היה ממש הזוי. ניסיתי לאחרונה לדחוק במישהי מנושאי הסיפורים להעלות את הנושא הזה למודעות אך בינתיים היא לא רצתה. לכן העליתי את זה כאן.

אחת הנקודות שאני רוצה לציין, אם כבר, זה שלפעמים מי שיצא מהחברה החרדית, זה אחרי הרבה מאוד סבל ועוגמת נפש, וההזדמנויות האלה הן הצלה בשבילו. אני לא חושב שזה מחייב מישהו לעשות משהו, ובוודאי לא להתחתן 😉 אבל בכל זאת זה מאוד כואב.

נגעת כאן בעוד נקודההסטורי
אני למדתי בישיבת מרכז הרב והיו שם כמה בחורים שהגיעו מכיוון חרדי, גם בישיבות אחרות, אני יודע על כמה וכמה שהתקבלו.


כן, חשש שקיים תמיד (וקרה) שלא מדובר על בחורים רציניים שרק מחפשים את הכיוון התורני-ציוני, אלא בחורים שמחפשים את הדרך החוצה והישיבה הציונית היא התחנה. אח"כ טוענים שהתקלקלו במרכז הרב...


(אגב, בדור של הרבנים שלי, את רוב הבאים לישיבה בחנו הר"מים, אבל בחורים שהגיעו מכיוון חרדי נשלחו להיבחן אצל מרן הגר"א שפירא זצ"ל בעצמו, לבדוק שהם באמת רציניים ולא שבבניקים שמחפשים מפלט. מכיר כמה שעמדו במבחן, זה לא היה קל...)

נכון מאודשלג דאשתקד

עם זאת, לדעתי מי שנתן הרגשה שהוא מגיע כדי להתאקלם במגזר הדתלי ובאמת בלט לאורך זמן שהוא בעיקר בישיבה הדתלית והוא מתאקלם חברתית והשקפתית, נשאר. לא זכור לי שאלה מהחרדי היו כל אחד ר' שמעון שקופ

החשש ממה שאני זוכר (מאיזו פעם שמצאתי את עצמי בא "להמליץ" על איזה מישהו אצל ראש ישיבה אחד), שהם טענו שמראש זה בחורים לא רציניים שנזרקו מהישיבות שלהם או שהם מחפשים חופש, ואין טעם להביא אותם לישיבה דתלית שאין בה משגיח ומשטר ובדיקות ואיש הישר בעיניו יעשה, כי הם לא יצליחו לעמוד בזה גם אם הם באמת רוצים. - שזה בגדול מה שאתה כתבת על שבבניקים, אבל עדין יותר ופחות שיפוטי, וגם מאוד נכון.

אגב ממה שזכור לי, הבעיה הייתה הרבה פעמים דווקא עם בחורים ספרדים, שמצד אחד הם באמת יותר מתאימים להשקפה הציונית, אבל מצד שני הם מגיעים ממקומות עם משמעת מאוד נוקשה (הכרצי גם ספרדים שמעצמם עזבו ישיבות דתליות כי הם הרגישו שהם לא מתאימים לבגרות והחופשיות הזו). בכל מקאה, זה דווקא מחזיר אותנו לאיזו קו תפר של החרדים-ספרדים, שבסופו של דבר לא מצליחים להתאקלם בצהד.

אז כן, זה נושא ממש מעניין, אבל נראה לי נושא קצת שונה מנושא השידוכים.

דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקהאחרונה

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלעאחרונה

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפיאחרונה

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפיאחרונה

מזה זה סיוט

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.