קרח, כמו קין לפניו, הנצרות בהמשך והפרוגרס היום, בא לכאורה בטענות נוצצות של שוויון ובזה ערער על כל הגבולות שהקב"ה שם בעולם.

יצא לי לקורא לפני כשלושים שנה, כשהתחיל הגל הפמיניסטי בציבור הדתי, את אחת מהכוהנות הגדולות של המהלך טוענת שמאז שהיא עושה כל מיני דברים שלא לפי ההלכה, היא יותר קרובה לד' ושאף אחד לא יתנשא עליה...

זה בדיוק קרחיות בטענות של שוויון וכביכול קרבה לד'.

טענות כאלה היו גם לפני 50 שנה. הפרוגרס קשור באופן ספציפי לפירוק כל המסגרות המסורתיות עד יסוד, כולל המשפחה והמגדר. התופעות שציינת זה רוח נוצרית שקיימת הן במודרנה והן בפוסט מודרנה.

וזה בדיוק מה שהגבתי לו וזה מה שמשה עונה לקרח לפי רש"י: בוקר - גבולות חלק הקב"ה בעולמו.

כשמערערים על האלוקיות של הבחירה באהרון, כי כל העדה קדושים, בעצם מערערים גם על הבחירה בישראל, כי כל בני האדם קדושים. כשכולם קדושים באופן שווה, מושג הקדושה לא נמצא.

אם הכל שווה, אז אין ויהי ערב ויהי בקר. אין הלכה, אין ארץ נבחרת ואין מי שנבחר לכהן ואין עם נבחר.

זה מהלך פנימי אחד, בהופעות שונות.

הפרוגרס מגיע מהפוסטמודרניזם שסובר שאין אמת ולכן הוא פסול מיסודו.

כל ערך מודרניסטי שסובר שיש אמת, כולל ערכי המהםכה הצרפתית, אחרי זיכוך מסיגיו אפשר להכניס את נקודת האמת שבו אל הקודש, וכבר הרב זצ"ל במאמר שלושה כוחות נאבקים במחנינו, אומר שגם הליברליזם מייצג אמת רק צריך לזכך אותו מסגיו ולאחד אותו עם הלאומיות והדת, בשם הקודש העליון.

מה שאין כן בפוסטמודרניזם, שטוען להרס כל אמת וכל מוסכמה, ולכן הוא פסול מעיקרו ונגדו צריך להלחם מלחמת חרמה.

בעומק, אבל בעומק שדורש הרבה הרבה התנקות והזדככות מהסיגים, גם בפרוגרס יש נקודת אמת. מקובלים יגידו לך ש"קרח דרש בעיגולים, אבל הקב"ה מנהיג את העולם בהנהגת היושר". אין כאן המקום להכנס למושגים של נסתר, אבל בעומק יש מקום שבו השפע האלוקי הוא "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו", אבל לא זו הנהגת העולם וההנהגה ע"פ התורה.

קורח זה לא פוסטמודרניזם לכן קל לחבר את נקודת האמת שלו לקודש - שמואל הנביא צאצא של קורח. שהיה גם שופט, ובתקופתו היו במות אז הוא היה יכול להיות כהן בבמת יחיד. שמואל חי בתקופה שבה יש ביטול חלקי של מסגרות הכהונה והשופטים, בשביל לבנות מסגרת גדולה יותר של מלך ומקדש.

ומה שאנחנו נוציא מזה - יש אמת אלוקית מוחלטת

עי' 'בעין טובה' ט"ז, "הפוסטמודרניזם בשירות היהדות".

הפוסטמודרניזם לא אומר שאין אמת אלוקית מוחלטת.

"השכל האנושי והכחמה האנושית, אינם יכולים להביא לבניית יסודות מוחלטים שעליהם ניתן לבנות דרך מוסרית, ערכית ומחייבת. על כן כל אדם רשאי לבחור בעצמו את דרכו"

"בתפיסה הפוסטמודרנית כל אדם יחיד משוחרר משעבוד אל הכלל.. אכן יש צדק בגישה שזכותו של היחיד להיות חופשי".

ודאי שיש הבדל, אבל יש בו חלקים נכונים.

יש תפיסות הומניסטיות וליברליות חזקות מאוד המעלות על נס את האדם הפרטי.

אבל הפוסטמודרניזם אומר שמה שבא לך באותו רגע זה האמת שלך, ואם עוד שניה יהיה לך בא משהו אחר אז הוא יהיה האמת שלך. כלומר אין אמת. אפילו לא אידאולוגיה פרטית.

תוצר גרוע יותר של זה הוא הפרוגרסיביזם. אם אין אמת, אז גם אושיות יסוד של האנושות כמו משפחה, מגדר קבוע, וקשר זוגי לא מחייבים כאמיתות קבועות, ומכאן שאפשר לפרק אותם.

זה כמו לומר שכשאירן רוצה להשמיד את ישראל היא גם רוצה להשמיד את האשפה שלנו, באמת כל הכבוד...

הפוסט הוא תופעה חילונית למהדרין. צמח מהפילוסופיה של צרפת בשנות ה70 80, והמשיך לארהב

… של חבד? של הרב קוק?

בכלל מה זה האמת האלוקית?

רב המשותף על המפריד וגם סטמר וגם הרב קוק יהיו ציוניים כשימלוך המשיח.

אני מניח שעוד מאות שנים כל האומה תקבל על עצמה את תורת הרב קוק, כשם שהיא קיבלה על עצמה את הקבלה וחלקית את החסידות. ברגע שהיא תקבל על עצמה זה יחשב כדבר בסיסי ביהדות, כשן שהזוהר כיום נחשב ספר בסיס ביהדות.

כרגע אנו ב"אלו ואחו דברי אלוקים חיים" כי גם הרב קוק וגם חבד וגם סטמר גדולי הדור היו, והם מנסים חהתבסס על מסורת הדורות ומקורות

… אפילו בגמרא כשיש מחלוקת לא פתורה אומרים תיקו.

האמת האלוהית תתגלה אז.

אם התכוונתי כחלקי חסר ומועד לטעויות, אז כלל ישראל הוא לא אנושי כמו אדם פרטי שחסר וחלקי, או כמו כלל אומות העולם, שם המימד הקולקטיבי הוא בהמי בכלל ולא אנושי.

יש מימד סובייקטיבי שעדיין לא נפתר, אבל זה עדיין האמת האלוקית כפי שהיא מתגלת בעולם בזמן מסויים

נכדו הימן הוא ראש המשוררים, שיחד עם דוד המלך, מארגנים את משמרות הלוויים שישוררו במקדש כליווי לכהנים שיעבדו.

מה שנכון זה ששמואל ולפניו עוד אביו אלקנה, מופיעים בדור שבו הכהנים מסתאבים ובעצם טענות קרח על התנשאות וניצול העם, שכלפי אהרון שלא שינה היו שקר גמור, נעשות נכונות כלפי בני עלי.

השלטון של שמואל לא היה ריכוזי במקום אחד בניגוד לשאר השופטים, אלא הוא סבב בכמה מקומות, דומה לדרישה של קורח שהשלטון לא יהיה ריכוזי.

קודם כל, גם אם אין לי תשובות טובות וודאי שאין שיטה שמופיעה ותופסת בעולם, שאינה מחביאה, גם אם מאחורי קליפות רבות וסיגים מאוד רציניים - איזושהי נקודה של קדש שמחיה אותה, אחרת לא היתה תופסת בעולם.

(ובמחילה מחלק מנושאי הקו. אם כל מה שיצא להם מתורת הרב, זה היכולת לצטט אותו וממילא יודעים להסביר איך במודרנה, בציונות, בהשכלה, אפילו בקומוניזים יש בעומק נקודת אמת - אבל כשפוגשים תופעות חדשות, מגיבים בדיוק באותה דרך שהחרדיות הגיבה: החדש אסור מהתורה והשומע ישמע והחדל יחדל - אז תורת הרב לא רלוונטית.

מרבותי למדתי שתורת הרב מאוד רלוונטית, אבל אותם עקרונות שמופיעים ב'מאמר הדור' וב'למלחמת האמונות והדעות' ובעוד אין ספור מקומות בכתבי הרב, הם העקרונות שלאורם צריך לברר את התופעות החדשות)

שנית - זה אכן דורש הרבה בירור (ואיני טוען שהגעתי למיצוי מספיק של ההגדרות), אבל רמזתי לזה בהודעה אליה הגבת, ע"פ דברי המקובלים שקרח אחז בהנהגת העיגולים - יש צד אמתי גם בשיא האינדוודואליזים, הטענה שבתוכם השם נכונה על 'כל העדה', אבל נכונה בעומק על כל בריה ובריה מבריותיו. כל חילוקי המדרגות והזהויות הן ביננו, אבל בייחס לאין סוף, הן מגוכחות.

כמובן, כשהשיטה הזאת יוצאת לפועל בלי כפיפות לתורת משה - היא יוצאת קריקטורית מעוותת לחלוטין. זו לא ההנהגה הראויה ע"פ הקב"ה. (אגב בדיוק כמו שהמודרנה התנפצה אל שתי מלחמות עולם, הצדק התנפץ אל הרשע הקומוניסטי והלאומיות אל הנאציזים) אבל נקודת אמת יש בה.

אבל בחיים עצמם בשאר ימות השנה אין כל כך מה לעשות עם גישה שכלל לא מדברת על אמת.

(ואולי הרב רומז לכך באמרו שמתחת לשמים מוחים את עמלק, אך מעל השמים יש לו מקום. והרי ביארו שעמלק קשור לספקנות כרונית, מעיין פוסטמודרניזם).

האינדבדואליזם עצמו הוא מודרני ותוצריו היו גם לפני 100 שנה, נכון שחוסר אמת מלבה אינבדואליזם, אבל לא מחייב שכל אינדבדואליזם הוא פוסטמודרני. לכן אפשר להכניס את נקודת האמת שבו לקודש. גם למימוש העצמי יש מקום.

נראה שמה שמחיה את הפוסט הוא בעיקר השלילה ולא החיוב. אחרי שהמודרניזם קרס, מה שנשאר על חורבותיו זה הפוסט, אבל לא כדבר עצמי, אלא כחושך הקיים בהעדר אור.

איפה תשבץ טענה שאין כלל אמת?

א. הם לא באמת טוענים שלגמרי אין אמת, אלא שיש אמתות רבות וכל אחד עם האמת שלו. כמובן שבצורה שבה מציפים זאת - זה אבסורד וסגידה לאבסורד, הדוגמא המובהקת לזה היא מה שקורה לספורט נשים. אבל אם נבודד זאת מההשלכות המעשיות, יש לעמדה הזאת הרבה מקום.

בשיח התורני אנחנו בהחלט טוענים שלא כל טענה, אבל יכולות להיות כמה אמיתות. אנחנו טוענים ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' ושמשה רבינו עולה להר סיני ומוצא את הקב"ה יושב ושונה את דברי ר' אליעזר (ועיין מי מרום כרך ה' נימוקי המקראות פרשת יתרו) - אז נכון שלהלכה צריך להכריע, כדי שלא ניתקל באבסורד ויש כללים איך מכריעים, אבל ברמת הדעה=הנרטיב, אנחנו אכן טוענים שה'נרטיב' של בית שמאי, הוא אמת לא פחות מה'נרטיב' של בית הלל.

ב. שנית, גם אם אכן הטענה היא ש'אין אמת' בכלל - יש בה מן הצדק כלפי העולם הזה. כלומר יש צד לומר, שבייחס לאין סוף ברוך הוא - העולם הזה כולו הוא הבל ותעתוע. לפחות לסוברים שהצמצום אינו כפשוטו - באיזהשהו מקום בעצם הטענה היא שהעולם הזה, כולו הוא 'נרטיב', הוא  סיפור, הוא אשליה שאנחנו צריכים להתנהל על פיה - עד שיתגלה יחודו ית' ויתברר שאכן הכל הבל.

נראה לי שאעצור כאן, כי השיח נהיה מעגלי.

אבל אם כן היחס לפוסט מצריך זהירות רבה יותר מכל אידאולוגיה אחרת.

אגב הסובייקטיביות של האמת ו"כל חד לפום מאי דמשער בליביה" היא נושא נפוץ לזכרוני בתורת הרב

גם ניתן להכלילה בקודש. דוגמא למודרניזם מובהק - הסביבתיות.  אחרי שהאדם הפרוגרסיבי ניפץ את כל המוסכמות, נשאר לו להשען על אמת אחת אחרונה מוחלטת - וזה שהעובדה שהדובים חיו כאן מיליוני שנים לפנינו ואסור להכחידם. זו השענות נואשת על האמת האחרונה המודרניסטית של הפרוגרס

כלומר וודאי שאלו שמקדשים את הסביבה ומוכנים שעל מזבחה ימותו מליוני בני אדם, לקחו את העיקרון ו"זקפו לבנה והשתחוו לה". אבל בשורש יש בתורה איסור להשחית ויש בחז"ל הרבה ביקורת על מי שלא מרחם על מעשיו של הקב"ה.

רק ציינתי שהיא נפוצה היום דווקא מפני שהפוסטמודרנים מבקשים למצוא מפלט של אמת קבועה בעולם שהם החריבו עד יסוד, ומוצאים אותו בטבע.

ציינתי זאת כדי לומר שלא כל רעיון חדש במאה ה21 הוא פוסטמודרני

חפש ביוטיוב על "ההיסטוריה של הפוליטיקלי קורקט" ודעת לנפשך תנעם מאוד.

ובזה הוא מודרניסטי. אבל המודרניזם לבד לא מסוגל לנפץ אושיות יסוד אנושיות כמו משפחה מגדר וזוגיות.  רק הפוסטמודרניזם שחבר לפרוגרס הצליח בזה. אחרת הפרוגרס היו מדברים רק נגד גזענות ופריוולגים-מדוכאים ולא גולשים לערעור המשפחה הזוגיות ןהמגדר, שם הסכנה הכי גדולה.  כי אנטי לאומיות כבר היתה קיימת לפני 200 שנה

תצפה בסרט שהפניתי אליו.

סוגיית הלהטב פותחה מאוחר יותר באסכולת פרנקפורט. צפית בסרטון ביוטיוב?

הקיבוצים אמנם אמרו עולם ישן עדי יסוד נחריבה, אבל זה נעצר במשפחה מגדר וזוגיות. בית הילדים בקיבוץ היה יותר כדי לבנות מסגרת אחרת מלבד משפחה, מסגרת שיתופית, ולא כדי להרוס את מבנה המשפחה.  הפרוגרס הוא גם אינבדואלי ביסודו.

אני מכיר את הטענות שהפרוגרס מגיע ממרקסיזם. זה נכון לגבי הטיעון הצורני חיצוני.

אבל נשמתו היא פוסטמודרנית במהותה.

הקומוניזם הוא מודרניסטי ממהותו, טוען לאמת אחת ולא מערער באמת על אושיות היסוד, אולי מרקס כן, הקומוניסטים שאמצו את דעתו לא.

הפרוגרס הוא פוסטמודרני במהותו, אם מסתכלין על הלך הרוח מעבר לטיעונים החיצוניים

… כמו שהרב קוק התיחס אליהם.

בכלל ככל שאני לומד על הרב קוק אני בספק אם הוא היה מזדהה עם כל מה שהציונות הדתית מייצגת היום.

בכלל הציונות הדתית היום קרועה בין הרבה פלגים שלא מסכימים אחד עם השני.

בלי רב. הרב איתם הנקין ז"ל הי"ד עסק בזה רבות ואף כתב ספר בנושא (ספר אחד לפחות).

ונראה לי שגם הרב אברהם וסרמן הי"ו עוסק בנושא הזה.

ראית או התוכנית או לא ראית?

באמת נראה לך שבעידן מודרניסטי היה ניתן לרבוע נוהג אמיתי שמוחק מגדר זוגיות ומשפחה? (אני לא מדבר על תיאוריות כמו אפלטון אלא מעשי) אתה באמת משווה בין בית ילדים קיבוצי לפוליאמוריה?

בפועל, בתרבות הרוסית זה לא עבד, לכן בברית המועצות וגרורותיה נשארו משפחות.

המודל הקיבוצי בארץ, באמת צעד לשם. בית הילדים לא היה רק בית ילדים, הוא היווה אמירה שהילדים הם של הקיבוץ.

בקיבוצים של השנים הראשונות הילדים חונכו לקרוא להורים בשמם, שוויון עד הסוף.

גם המציאות של חדר אוכל, אומרת שאין באמת זמני משפחה, בשביל כל כוס קפה, צריך להגיע למרחב הציבורי.

בשיא היו גם מקומות שלזוג לא היה בכלל מרחב פרטי והיו צריכים לחלוק חדר עם עוד אנשים.

נכון שהיו בעיות בקיבוצים, אבל עדיין הם נשארו שמרנים בתחום המשפחה הזוגיות והמגדר. אמרחק בין בית ילדים בקיבוץ לפוליאמוריה הוא כרחוק מזרח ממערב

הית ילדים זה מאידאולוגיה של שיתופיות קהלתית, לא אינדבדואליזם כמו מירב מיכאלי.

וגם אם היה, זה בקיבוצים של שנות ה60 70. נראה לך שבדגניה של רחל המשוררת היה הרס התא המשפחתי?

גולדה מאיר (באוטוביוגרפיה שלה 'חיי') מתארת איך במרחביה לא רצו לקבל אותם, כי הגיעו כזוג נשוי ואיך היא מודעת בדיעבד לכך שאחרי שהצליחו להתקבל והיא עשתה כל מאמץ להראות שהיא נאמנה לקיבוץ ולשותפות - היא הרסה את הזוגיות שלה.

בפועל, לא הכל עבד להם, במיוחד שלמרקס היה ברור שהאידיאולוגיה תפעל במערב אירופה ובמציאות הסיפור הזה נכפה ברוסיה. דורות של חוקרים מרקססטיים בחשו בשאלה למה הדברים יצאו כמו שיצאו, אבל פשוט שהפרוגרס כפי שמופיע היום השגעונות ה'מירב מיכאליים', הוא הופעה חדשה ניאו-מרקסיסטית של חיפוש השוויון בכל מחיר ומצב.

זה מה  שקבלתי בחיפוש גוגל על 'עמדתו של מרקס על מוסד המשפחה':

"מרקס ראה במשפחה, כפי שהיא קיימת בחברה הבורגנית, מוסד שקשור קשר הדוק לקפיטליזם ולבעלות הפרטית. הוא טען שהמשפחה הקיימת היא מכשיר לדיכוי כלכלי ואישי, במיוחד של נשים וילדים, וכי היא מבוססת על ניצול כלכלי ותחרות. מרקס צפה שעם התפתחות הקומוניזם, המשפחה תעבור שינוי מהותי, ותהפוך לצורה שיתופית יותר, שתתבסס על שוויון וסולידריות, ולא על בעלות פרטית ותחרות. "

מרקס היה יהודי מומר גרמני שחי בחברה של תור ההשכלה ההומניסטי. ואילו הקומונוזים שיצא ממנו התקבל בעיקר ברוסיה.

בפועל מה שקובע זה הזרם התרבותי ולא אידאולוגיה שכתובה במניפסט. זה שהמרקסיזם לא הצליחה בכהוא זה לגעת במשפחה ברוסיה ובכלל בעידן המודרניסטי , זה בגלל שלא היתה פוסטמודרנה. ייתכן שאם לא היה מרקס אז היה קם כיום מרקס אחר בעידן הפוסט. הפוסט הוא כמו מחחה התוקפת את המערכת החיסונית של ביקורת האמת, ובמילא יש חיידקים שכבר מוצאים את דרכם להזיק.

עולם ישן עדי יסוד נחריבה, בפועל דובר על דת, לאום ומבנה החברה הקולקטיבי, לא נגע במשפחה, מגדר, וזוגיות

לפחות בנישואים אזרחיים.

ההתנגדות לנישואים היתה או לנישואים דתיים, או שהיו קיבוצניקים צעירים שרתמו את כל עצמם לעבודה בשנות צעירותם המוקדמות, ולא היה להם פנאי בקיבוץ לזוג נשוי. מעולם לא היתה אידאולוגיה אנטי משפחתית בקיבוצים ועובדה שכולם התחתנו והולידו ילדים.

אבל גם אם היתה אך לא הצליחה בגלל טבע האדם, זה רק מוכיח שהסיבה שהפרוגרס מצליח כיום לעומת אז, זה בגלל הפוסטמודרנה המוחקת כל אמת

לכן היתה לגיטימציה לבתי הילדים (ולכן בקיבוצי פא"י, שאימצו רק את התבנית החיצונית בלי כל המטען האידיאולוגי -בתי הילדים בוטלו מהר מאוד ובאופן כללי בקיבוץ הדתי לפני החילוני), לכן לא היתה לגיטימציה לארוחות משפחתיות או אפילו לכוס תה בחדר הפרטי ולא בחדר אוכל הציבורי, לכן גם גבולות המתירנות המינית בקיבוצים היו רחבים הרבה יותר מהמקובל בחברה החילונית המקבילה בעיר או במושב.

בסופו של דיון השאלה המהותית האם ערך השוויון הוא הערך המוביל או לא. זה אותו יסוד מקין, מקורח, מהנצרות ועד המודרניזים והפוסט-מודרניזים. בכל דור הוא לובש צורה ומותח טיפה את הגבול של המקובל באותו דור - קורח לא יכול לכפור בקדושת העדה שהרגע קיבלה תורה, הנצרות בדור החורבן יכולה. אלו ואלו לא יכולים לכפור בעצם המציאות האלו'הית בדור שהנוכחות הזאת ברורה, אז מערערים על הגבולות שקבע. בשורש, מי שכופר בהוראות האלוקיות, בגבולות שקבע, כופר במציאותו. בדורות מודרניים אותו יסוד דרש שוויון גם בין האדם לא'לוהיו ובזה הפסיק להאמין בו ובטבע העולם שברא.

קין קורח הנצרות והקומיניזם זה ערעור על מסגרות פחות מובנות מאליהם, כמו הבדלים לאומיים, חברתיים, מעמדיים, דת, לאומיות וכו' לכן אין מה להשוות. זה כמו להשוות ביטול רכוש לביטול מוסר.

בכל דור יש הפועות חדשות, שמושפעות ממכלול האירועים והשינויים הגשמיים והרוחניים בעולם, ההופעה חדשה, אבל הביקוש בטבע האדם שעליו זה יושב (שגם הוא מורכב מניצוץ של אמת וסיגים המתלבשים עליו בכל דור לפי סגנון הדור) - הוא אותו ביקוש.

דמוקרטיה ואפיקוראים היו כבר לפני 2500 שנה וכן אידאולוגיות אנטי לאומיות. אמנם הדת היא מרכיב בסיסי באנושות אבל מעמדות בכלל לא, חברות פשטו צורה וחבשו צורה בעניין מעמדות.

אבל מגדר - מעולם לא קם אדם שניסה לטעון שאין זכר ונקבה, מהמיתולוגיות על אלים ואלות , דרך היאן והיאנג הדאאויסטים וכל התרבויות האנושיות, זה היה ברור מאליו שזכר זה זכר ונקבה זו נקבה, וגם חזל אומרים שגם אם האומות חשודים במשכב סכר הם אינם כותבים כתובה לזכרים, כלומר לא ממסדים זאת במשפחה.

זוגיות - היתה אמנם פולגמיה, ובפועל אנשים נאפו, אהל מעולם לא היתה אידאולוגיה של פוליאמוריה חוץ מכתבים תאורטיים שמעולם לא יושמו.

משפחה - היה ברור לכולם שיש משפחה , שאדם ללא ילדים הוא עץ יבש, אם לא נזירים שבמילא התנתקו מהעולם. ילד מכיר מציאות אבא ואמא עוד לפני שהוא מכיר כל דבר אחר.

כללו של דבר - מגדר זוגיות ומשפחה הן אושיות הבסיס של האדם, כדרך ארץ שקדמה לכל אידאולוגיה אמונה או מבנה חברתי. מאז ומתמיד הן נתפסו כדבר המובן מאליו.

לכן הפרוגרס המערער על אלה שונה מהותית מערעור על מעמדות, דת לאום וכו' שהן יסודות חברתיים משניים לעומת הראשונים

היות ששנינו חוזרים על עצמנו, כנראה אין לדיון הזה לאן להתפתח.

כואב מאוד שיש בתי מדרש, שלכאורה עוסקים בתורת הרב, אבל בעצם הם לא עוסקים רק מצטטים. מה שנשאר להם מדברי הרב, זה רק להסביר איך החלוצים שמקימים מושבות למרות שהם מחללי שבת, הם בעצם טובים בפנימיותם.

אבל לכל תופעה חדשה, בתי המדרש הללו מגיבים לפי העקרונות של סאטמעאר, תורת הרב שהסבירה שהעקרון של המשנה, "שאין לך דבר שאין לו מקום" - מתייחס לכל תופעה בעולם, נשכחה מהם.

כמובן אפשר למצוא נקודת אמת: שלפני ה כלום לא חשוב ואפילו משפחה מגדר וזוגיות. אבל זו נקודת אמת בשמים, כאן בעולם הזה אין לנו מה לעשות איתה.

חוץ מזה זה לא קשור לתפועה חדשה שהגיעה אחרי ימי הרב, אלא לכך שזו תופעה שונה במהותה. גם הסביבתנות הגיעה אחרי ימי הרב ודווקא לה קל למצוא נקודת אמת, כך שזה לא קשור לעיתוי אלא למהות.

בכל זאת זה די ברור שגם אם צורנית הפרוגרס הוא המשך הקומוניזם, נשמתו היא פוסטמודרנית. כי ללא ביטול האמת בלתי ניתן לערער מעשית בתנועה שתתפוס מעשית, על משפחה מגדר וזוגיות, שהם דברים שנתפסו כמובנים מאליהם באנושות בכל ההיסטוריה. עובדה שבקומיניזם לא התערער מעמד המשפחה המגדר והזוגיות

ההתקדמות, קרי הפרוגרסיביות, המדוברת היא התנועה לכיוון קץ הימים הקומוניסטי, לאוטופויה של הדיקטטורה של הפרולטריון.

הסיסמא הנפוצה של "הצד הנכון של ההיסטוריה" הוא קיצור של המשפט המלא של לנין על רכבת ההיסטוריה שנוסעת לאוטופיה הקומוניסטית.

התנועה הפרוגרסיבית עושה שימוש ברעיון האין-אמת כדי להביא לפירוק שיצור ואקום שיאפשר הצדקה להתערבות כוחנית של המרקסיזם.

על התנועה החברתית עצמה.

המון תנועות בהיסטוריה קראו לשינוי מהותי באנושות, ובמיוחד תנועות מהמאה ה18והלאה, כולל המהפכה הצרפתית. אתה צודק שמקומוניזם הפריז במהפכנותו ובשבירתו את העולם הישן.

אבל אתה באמת לא רואה את  ההבדל  האדיר בין הרס לאומיות (שדתות מסוימות וחלק מההומיניזם כבר ניסה להרסה עוד לפני כן), מעמדות, ודת (שכבר היתה כפירה לפני).

לבין הרס תכני יסוד בסיסיים של האנושות: כמגדר, משפחה וזוגיות?

הוא שאמרתי, הפרוגרס הוא קומוניסטי רק בטיעון הצורני שלו, נשמתו האמיתית היא פוסטמודרניסטית

היא בהחלט טוענת שיש אמת אחת, ושהיא נמצאת אצלה.

כל הניסיונות להרוס יסודות אנושיים הוא לא כי אין בזה אמת אלא כי הכאוס יאפשר את עליית המרקסיזם,

וכזה יקרה אז גם כל אושיות התרבות האנושית יוחזרו בכפייה כדי להשיב את העולם על כנו. 

משפחה וזוגיות אלה דברים שגם היום, בחברות פרימיטיביות ובשבטים נידחים, הם נזילים. מה שבסיסי אצלך, לא היה בסיסי בעבר, ואפילו בהווה הוא לא בהכרח בסיסי. זה נהיה בסיסי בעולם שהושפע מהתנ"ך.

לגבי נזילות מגדרית, לא לחינם כבר התורה ציוותה על בגדי גבר ואישה. שנית, ברור שהטכנולוגיה בנקודה הזו היא מאוד משמעותית.

בכל האנושות ב5000 שנה האחרונות יש משפחה וזוגיות.  גם בעבר זה היה בסיסי ומשפחה היתה גם בבבל ומצרים העתיקה. וכן זוגיות קבועה אמנם היה גם פוליגמיה. אבל היא עברה מהעולם רשמית באירופה ב1000 שנה האחרונות. וודאי שלא היה פוליאמוריה רשמית חוץ משבטים נדחים.

גם ללא התנך יש משפחה וזוגיות, גם בסין והודו העתיקים היה. לכן התואה אומרת על כן יעזוב איש ודבק באשתו אצל אדם הראשון, כי זו אמת אוניברסלית. ולכן ב7 ברכות מדברים על זוגיות אצל האדם הראדון לא אצל ישראל.

מעולם לא היתה נזילות מגדרית עד היום. גם במיתולוגיה יש אלים עם תפקידים גבריים ואלות עם תפקידים נשיים.

לבישת בגדי גבר ואשה שימשה אצל עובדי האלילים כשרצו ליצור הוללות וזימה ולטשטש את הסדר הרגיל, כמובן שיש תמיד בעלי בעיות נפשיות חריגים

אני לומד היסטוריה מההיסטוריה

ומונוגמיה היא דבר בסיסי במערב ב1000 שנה האחרונות (ונראה לי גם ביוון ורומא)

… קודם כל הם רשעים.

עובדה שמשה לא דחה את טענתם מיד אלה:

יְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כׇּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃

כמו כן לאחר כל הסגה הזאת צווה השם לקחת מטה לכל שבט כדי לשכנע את העם שאהרון הוא מי שנבחר על ידו.

הרעיון שאני רציתי להעביר וכנראה שזה לא מוצא חן בעניך הוא ש Life is not fair ושרצון האל הוא מעל הצדק.

עובדה שלאורך כל ההסטוריה הכללית והיהודית בפרט היו חילוקי דעות שנבעו "ממוסר טבעי.

המשנה והגמרא מלאים בדוגמאות של חילוקי דעות כאלה.

לזה התכוונו שאמרו שבעים פנים לתורה.

אבל איזה חוסר צדק יש בכהונה? כהונה זה תפקיד מחייב, לא זכות. 

… שלא כל העם באמת ידע מה קורה. משה ואהרון היו היחידים שקבלו מהשם ציוויים . עובדה שלאחר מעשה קורח ועדתו היה אי שקט בעם שרק נרגע עם מעשה המטות.

שוב אני לא חולק על רשעותם של קורח ועדתו אבל מבחינה אנושית היה צדק בטענותיו.

הכי חשוב שאני משליך לגבי היום את המקרה.

יש מוסר טבעי שאומר ארץ ישראל קודם ופיקוח נפש אחר כך ויש טוענים ההפך .

יש טוענים שהצבא מעל הכל ויש מפקפקים בסמכות הצבא.

לכן רצון השם הוא מעל המושר הטבעי.

אין זה צדק, אלא פופוליזם טהור, וכמו כל פופוליזם, הוא שקרי מיסודו.

ומעבר לכך שהפסוק לא אומר ש"מקום הרשע שמה הצדק", אלא להפך, גם אם היה כתוב כך, אי אפשר להניח שהוא מתייחס דווקא לקורח ועדתו.

בקיצור - שני חלקי ההוכחה שלך לא נכונים.

(המילה "רשעים אכן מופיעה, אבל לא בשלב הזה של המחלוקת אלא רק אחרי "אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו")

"מה שאמר כל העדה כולם קדושים הוא בודאי אמת, דישראל קדושים הם וכמו שנאמר כי עם קדוש אתה. ומה שאמר ובתוכם ה' הוא גם כן אמת... וטעה קרח וחשב שכן הוא תמיד כמו שיהיה לעתיד וכבר הוא עתה כן. אבל באמת התגלות הזאת האמיתי לא יהיה עד לעתיד"
 

"שקרח אדם גדול היה וכמו שכתוב במדרש רבה חכם גדול היה... ואף במחלקותו איתא במדרש רבה 'אשר יחדיו נמתיק סוד' - אהרן וקרח שניהם שוין... אך טעותו היה מפני שידע בנפשו שצדיק גמור הוא וכבר לבו חלל בקרבו ואתפני יצר הרע מלביה... וכיון שראה קרח שלבו מייעצתו לחלוק על משה והוא ידע בנפשו שלבו שלם לפני בוראו היה סבור שבודאי הוא עצת ה' וכך צריך להיות... אבל האמת הוא שכל זמן שיש מציאות לרע באומות העולם אין רשאי להאמין בעצמו, שעדיין יוכל להיות שהוא עצת היצר הרע..."

קישרתי את זה לפסוק בקוהלת.

בזכות השתתפותי בהילולה של ג בתמוז מישהו כוון לדעתי.

"דבאמת נפש הישראלית אין יכול לסבול התנשאות כלל... וטענת קרח מדוע תתנשאו וגו' אמיתית, דאין להתנשאות באמת...

רק הגוון של התנשאות זה צריך בעולם הזה... ורק לעתיד נאמר ולא ילמדו (עוד איש את רעהו ואיש את אחיו) וגו' כי כולם (ידעו אותי למקטנם ועד גדולם) וגו'...

ולכן אין נקודת ישראל סובלת שעבוד והתנשאות כלל... כי מאמר יתרו להיות שרים על ישראל עצמן ‏זהו אינו אמת גמור ומילי דהדיוט... רק דמילי דהדיוטא מילי, שבעולם הזה נראה ‏כן הגוון גם בישראל עצמן, שכל זמן שלא נתבררו ישראל מכל העכו"ם צריכים להתנהג כפי מה ‏שהוא בגוון לעיני ההדיוטות"

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אסור להקשיב להם

החכם נוקט בגישה קרה וצינית על העולם שכלל אין מלך, ואילו התם נעדר ציניות. כמו שלילד בן 3 אין כלל ציניות, כי כל ציניות היא הסתכלות קרה מעוטת רגש על העולם, שמזלזלת בכל דבר ולא רואה את החיוניות שבו, ומציגה זאת בתחפושת של הומור

ליצנות יותר שטחית ורדודה שמזוהה עם פלשתים כדברי הגר"א בחבקוק.

הקטע בר' נחמן מתייחס לליצנות שבאה מתוך חכמה. החכם מתחכם ומעוות ומזלזל עושה שחוק מכל דבר דרך השכל שלו. זה הבחינה של אחוריים דחכמה שמזוהה עם עשיו ועמלק, כדברי הפנים יפות בסוף וישלח.

 להיות חכם ולהתלוצץ על משהו זה לפספס את הנקודת עומק שיש בכל דבר.

בשביל להבין את העומק בשכל יש להסתכל באמת ולא בליצנות. "רק בלי ליצנות" מבקש לשמור את רובד הייחודיות של העומק שבדבר כדי לא לפספס אותו.

"כי איש הישראלי צריך *להסתכל בשכל של כל דבר* ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל *להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר*"  השכל משמש לעבודת ה' בשמחה ובמלוא המיצוי שלה.

התם סולד מליצנות כי החכמה והקרירות מרחיקות מעבודת ה' בעמקות ובלב חם ...

העמקה מביאה חשבונות ו"פנקסנות" כזאת אולי כלפי שמייא, וזה יוצר ריחוק קריר   ללא שמחה פשוטה שמחברת תמיד בקלות לרבש"ע.

בערך כמו ביקור נימוסין לעומת כיפים וזרימה.

ובגלל זה התם אמר לו שאדרבה- יהיה שוטה,

 כי אם החכם כל הזמן יעמיק, זה הפוך-

גם הליצנות תקרר אותו 

וגם הוא יפסיד את קרבת ה לי טוב, וזה בסוף יגרום לו לאבד אותה. שבאמת פקפק בכלל במציאות המלך.... ואז רע לו בחיים.

שוטה זה מי שיש לו משהו ביד ומאבד אותו (כתוב בגמרא לא יודעת איפה) 

לחכם יש עבודת ה ביד, במקום לנצל אותה לקרבת ה הוא מתלוצץ ממי שכן עובד ה בשלמות וממילא מפסיד אותה.

וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.

הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

במדרש.

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.

אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

ישר כח למי שניסה לתרץ

כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

על כל פנים, עיקר השנאה כמפורש בכתוב: "וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם"

בנימין גם כלול בסיבת השנאה הזאת במידה מסויימת.

ברצף השאלות אתה מביא כל פעם שתי אפשרויות: אחת שמעמידה את יוסף מול שאר האחים, והשניה שתולה הכל במאבק בין בני רחל לבני לאה

אני בצד הראשון, חושב שזה פשטות הפסוקים, וחושד שהדרך השניה נובעת מתפיסה שגויה של המציאות והתורה שמחפשת סמלים בכל מקום

להתעלם מהפסוק הראשון העמום "והוא נער את בני בלהה וזלפה".

אי אפשר להתעלם מהמיקריות שב"מקרה" יהודה מוכר את יוסף, שבמקרה שמעון נאסר, שבנימין מוצג כאהוב דווקא בגלל היותו בן רחל (אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי), מזה שנראה שיוסף אהוב על יעקב מכל אחיו כי הוא בן רחל, מהניסיון שיוסף מנסה את האחים דווקא עם בנימין בן רחל, מהתיקון שדווקא יהודה בן לאה ערב לו (והמקריות ההיסטורית ששבט בנימין הולך דווקא עם ממלכת יהודה ולא ממלכת אפרים), מהחלוקה ההיסטורית בין יהודה לישראל ממלכת אפרים, בין היות 2 השבטים החשובים בישראל יוסף ויהודה, ומההדגשה של התורה מכל בני יעקב את יוסף ויהודה בספר בראשית. (ואם נוסיף את דברי חזל - אז מי שיזמו להרגו זה שמעון ולוי).

אפשר גם להעלאות השערה שזה לא בני לאה מול רחל, אלא סיעת יהודה מול סיעת יוסף ללא קשר לאמהות (ואז זה מסתדר למה רוב השבטים כולל בני לאה התרכזו סביב יוסף בפילוג הממלכה נגד יהודה). וכתבתי על זה בתגובה למי האיש הח"ח, פה למעלה).

מצד שני יוסף מוצג כמיוחד גם לעומת בנימין, ללא קשר מובהק להיותו בן רחל. הוא נזיר אחיו, דווקא הוא מתברך ב2 שבטים ובשכם אחד על אחיו,  רק בו יתברך ישראל, שרק לו יגיעו ברכות האבות מכל השבטים, רק אותו יברך דווקא המלאך הגואל מכל רע ולא מלאך אחר, הוא זה שישלוט באחיו, הוא השבט היחיד שכל ישראל מכונה על שמו "נוהג כצאן יוסף", "עדות ביהוסף שמו". יוסף מוצג בבראשית כחצי אב חצי בן, כמעיין אב רביעי שסביבו האחים מתלכדים. בניגוד לבנימין.
 

לא בא להתווכח, רק לשאול שאלות

רק רבי ברוך רוזנבלום שליט"א יכול להשיב

עוד תוספת מעניינת , זה שבשאר ההיסטוריה זה די הפוך - רוב השבטים מתפלגים מיהודה ונאספים סביב יוסף, בחלוקה בין יהודה לישראל (למעט שמעון ולוי. כך שזה חצי קושיא חצי חיזוק, שהרי ההארד קור של בני לאה זה 4 הראשונים, וראובן לא מצטרף או כי הוא בעד יוסף או כי יש קשר בין ראובן ליוסף שהרי שניהם בכורים, או כי ראובן שבט שלא מקבל מרות(כמו אצל דתן ואבירם או פלגות ראובן). וגם יששכר וזבולון יש בהם משהו קצת רחלי, שהרי נולדו בזכות מכירת רחל ללאה את התור. ומה אם גד ואשר בני שפחת לאה?) 

אולי בברכת יעקב, אולי בברכת משה, ואולי זה חרה לחלק מהמחנות, צ"ע

יוסף כתוב במפורש שהוא מיוחד משאר אחיו.

לגבי הסיבה שיעקב אהב אותו - בפשט כתוב כי הוא בן זקונים.

השאלה מה זה בכלל בן זקונים בפשט, ואם זה דבר בחירי, אז למה יעקב בחר דווקא בו.

עד סוף ספר בראשית רואים שיוסף מיוחד לא רק עקב היותו בן זקונים, אלא כי התברך  בברכות מיוחדות משאר האחים (החצי הראשון של ויחי)

וזה כאילו שירידת יוסף ממשנה למלך במצרים, למעין כינור שני למלוכה ולמשיחיות (בן יוסף רק כקדימון לבן דויד), עשתה את ביתו לאנדרדוג שאיתו הפכו להזדהות כל מי שחשו מודרים או נפגעים משלטון שלמה וכמובן המזדעזעים מלשונו ומתקיפותו הילדותית של רחבעם (קוטני עבה ממתני אבי)

השבט המרכזי ככתוב "בני אפרים הפכו ביום קרב...ויטש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים". יהושע לא במקרה היה משבט אפרים.

בימי ממלכת ישראל שבט יוסף היה המרכזח בממלכה.

גם בימי רחבעם באים ישראל להמליך אותו בשכם, וכן רוב ישראל תומכים בירבעם כבר בימי שלמה. ואסף שחי בימי דוד מכנה את כל ישראל בשם יוסף. וגם ירמיהו 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל מכנה את ישראל בשם אפרים (למרות שאולי שם זה התיחסות רק לגולי 10 השבטים ממלכת ישראל). נראה שסמלית ותרבותית מרכזיותו של שבט יוסף נשמרה תמיד, גם אם לא פוליטית. 

כמובן שיוסף עצמו שלט על מצרים ועל אחיו, כלכל אותם במצרים, ויוסף ישית ידו על עיניך. 20 שנה אמנם היה מרוחק מהם, אבל 70 שנה הנותרות הנהיג את העם במצרים.

יעקב אומר "לא יסור שבט מיהודה", משה אומר "ואל עמו תביאנו". לכאורה הלעילא הוא על צד יהודה וממילא בית דויד הוא הנבחר להימשח לדורות. אבל משהו בעם זורם אל יוסף היפה תואר ויפה מראה (כמובן בפנימיות בהקשר שלנו, אבל גם בעצם במראה החיצוני - שמגרה גם את "הדוב" כפי שמפרשים בפרשתנו הקרובה - ובסופו של דבר באיזה אופן טבעי הוא שמולבש בכתונת הפסים "המשגעת" כפי שבעולם החילוני של דורנו זה מוגדר). אז יש צד לומר שגם הלתתא הוא אמירה שיש לה מקום.

הרובד הלאומי מרכזו שבט יוסף והוא הנציג של 3 האבות בישראל.

הרובד הפוליטי מרכזו שבט יהודה והוא הנציג של קדושת בית דוד כמלכי ישראל.

דווקא נראה שהלעילא זה יוסף, מידת היסוד שנוגעת-אינה-נוגעת במציאות הגשמית, בניגוד ליהודה ששם הקדושה כבר יורדת ממש לגשמיות למידת המלכות

תיארתי הקשר של דבר תורה מול דבר העם; אתה מתאר הקשר של פשט/דרש מול רמז/סוד.
מכל מקום בנוגע לתירוץ שהצגתי בנוגע למקומם של בית יוסף ובית דויד, אולי מכאן השמות הסמליים בפילוג הממלכה: רחבעם בעצם דורש שיראו את רוחב היריעה והתמונה - הייעוד, החובה, האתגר - וייכנעו בפניה מול יהודה, ירושלים, המקדש. ירבעם דורש שהמלוכה תראה את כמיהת וערגת העם אל ימי הקדם ממש, טרם היות כל זה, אולי אפילו טרם מכירת יוסף ("והוא נער" - אולי זה באמת רמז, שמבקשים לחזור אל הנער שהיינו, טרם נמכרנו לעולם החיצוני והושלכנו מבית ההורים לבור).

שולט ביצרו הוא צדיק גמור, כלומר מתנשא מעל המציאות ופחות נוגע בה, כמידת היסוד.

יהודה ודוד הם בעלי תשובה , מכירים את כל המשברים של המציאות הגשמית ודווקא מתוך כך מתעלים וזדונות נהפכות להם לזכויות ומקדשים את קרבי המציאות, כלומר את מידת המלכות (פרץ וזרח נולדו מהזינות עם תמר, שלמה מבת שבע).

המימד הלאומי הוא עדיין תרבות מופשטת המתנשאת מעל המציאות, המימד הפוליטי הוא יישום התרבות בשטח ממש.

לעניין התורה: יוסף דווקא בתורה מקבל יותר מקום מיהודה - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, המלאך הגואל אותי, בך יברך ישראל ישימך כאפרים ומנשה, שכם אחד על אחיך, ברכות אביך תהיינה לראש יוסף נזיר אחיו, הבכורה ליוסף.  ליהודה זה רק לא יסור. יהושע מאפרים והוא חשוב מכלב או נחשון. גם בברכות משה ברכת יוסף ארוכה הרבה יותר מברכת יהודה (רק לוי ויוסף מקבלים ברכות ארוכות) וגם שם הוא מכונה נזיר אחיו, כלומר הנישא על אחיו.

רק מהברית עם דוד והלאה מתברר יחודו המלא של שבט יהודה, כמו שכתוב בתהילים "ויטוש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים ובאהל יוסף, ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב...ויבחר בדוד עבדו".

לגבי ירבעם, נראה שהוא רוצה לחזור למצב ימי השופטים בהם שבט יוסף היה המרכזי.

ברור לגמרי שהמקרא מותח את הקו בעניין להסביר שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה: פילוג הממלכה לא הישרה על עשרת השבטים רוח טהורה יותר מאשר זו של ממלכת יהודה (כולל שבטי לוי, בנימין ושמעון שנאספו אליה), אלא פורר לאבק כל תקווה להשיג יותר ממה שאליו כבר הגיע דויד ושלמה וסיימו את מלאכת הרועים.

כנראה ללא הפילוג היה גרוע יותר. כמובן שזה פילוג זמני.

ממלכת יהודה חטאה בסוף ימיה יותר "ושומרון כחצי חטואתיך חטאה" "צדקה משובה ישראל מבוגדה יהודה".

כמובן שהתכנון של אחיה היה ש10 השבטים ימשחכו לעלות לרגל לירושלים למרות הפילוג הפוליטי, וירבעם הרס הכל עם העגלים. אבל כנראה עדיין ללא הפילוג היה גרוע יותר, עובדה ששום נביא לא אומר לאחד מחדש אחרי עגלי ירבעם, וכנראה שללא הפילוג רחבעם היה נושא נשים נכריות שהיו מדרדרות את המצב גרוע יותר.

אבל נראה שגם בימי דוד ושלמה, שבט יוסף היה חשוב יותר משבט יהודה למעט בית דוד המולך. הבירה בגבול יהודה ובנימין, וערי המסכנות 2 מהם בנחלת יוסף - גזר ומגידו. לדוד יש גיבורים רבים מבנימין, וירבעם איש חשוב בימי שלמה, ונראה ששכם היתה חשובה, וירושלים עדיין היתה עיר קטנה בימי שלמה. היו בה הרבה מבני ציבור, אבל ייתכן שהיא היתה קריית המלוכה והמקדש ולא הרבה מעבר. על חברון מרכז שבט יהודה כלל לא שומעים ברגע שדןד מולך על כל ישראל ועובר לירושלים

א. שנאת האחים את יוסף

ב. שנאת סיעת לאה את סיעת רחל

ג. שנאת בני שאר האמהות את בני רחל (חיזוק לזה הוא שיעקב לא אומר לדן ונפתלי להשאר כשבנימין הולך למצרים, למרות שהיה אפשר לחשוב שמעדיף שאם בנימין ימות, ישארו 2 בנים שרחל קראה בשמם).

ד. שנאת סיעת יהודה את סיעת יוסף