כי הצדק היה אתם שנאמר:
"וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע."
כנראה הרצון האלוהי יותר גבוה מהצדק.
כי הצדק היה אתם שנאמר:
"וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע."
כנראה הרצון האלוהי יותר גבוה מהצדק.
קרח, כמו קין לפניו, הנצרות בהמשך והפרוגרס היום, בא לכאורה בטענות נוצצות של שוויון ובזה ערער על כל הגבולות שהקב"ה שם בעולם.
יצא לי לקורא לפני כשלושים שנה, כשהתחיל הגל הפמיניסטי בציבור הדתי, את אחת מהכוהנות הגדולות של המהלך טוענת שמאז שהיא עושה כל מיני דברים שלא לפי ההלכה, היא יותר קרובה לד' ושאף אחד לא יתנשא עליה...
זה בדיוק קרחיות בטענות של שוויון וכביכול קרבה לד'.
טענות כאלה היו גם לפני 50 שנה. הפרוגרס קשור באופן ספציפי לפירוק כל המסגרות המסורתיות עד יסוד, כולל המשפחה והמגדר. התופעות שציינת זה רוח נוצרית שקיימת הן במודרנה והן בפוסט מודרנה.
וזה בדיוק מה שהגבתי לו וזה מה שמשה עונה לקרח לפי רש"י: בוקר - גבולות חלק הקב"ה בעולמו.
כשמערערים על האלוקיות של הבחירה באהרון, כי כל העדה קדושים, בעצם מערערים גם על הבחירה בישראל, כי כל בני האדם קדושים. כשכולם קדושים באופן שווה, מושג הקדושה לא נמצא.
אם הכל שווה, אז אין ויהי ערב ויהי בקר. אין הלכה, אין ארץ נבחרת ואין מי שנבחר לכהן ואין עם נבחר.
זה מהלך פנימי אחד, בהופעות שונות.
הפרוגרס מגיע מהפוסטמודרניזם שסובר שאין אמת ולכן הוא פסול מיסודו.
כל ערך מודרניסטי שסובר שיש אמת, כולל ערכי המהםכה הצרפתית, אחרי זיכוך מסיגיו אפשר להכניס את נקודת האמת שבו אל הקודש, וכבר הרב זצ"ל במאמר שלושה כוחות נאבקים במחנינו, אומר שגם הליברליזם מייצג אמת רק צריך לזכך אותו מסגיו ולאחד אותו עם הלאומיות והדת, בשם הקודש העליון.
מה שאין כן בפוסטמודרניזם, שטוען להרס כל אמת וכל מוסכמה, ולכן הוא פסול מעיקרו ונגדו צריך להלחם מלחמת חרמה.
בעומק, אבל בעומק שדורש הרבה הרבה התנקות והזדככות מהסיגים, גם בפרוגרס יש נקודת אמת. מקובלים יגידו לך ש"קרח דרש בעיגולים, אבל הקב"ה מנהיג את העולם בהנהגת היושר". אין כאן המקום להכנס למושגים של נסתר, אבל בעומק יש מקום שבו השפע האלוקי הוא "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו", אבל לא זו הנהגת העולם וההנהגה ע"פ התורה.
קורח זה לא פוסטמודרניזם לכן קל לחבר את נקודת האמת שלו לקודש - שמואל הנביא צאצא של קורח. שהיה גם שופט, ובתקופתו היו במות אז הוא היה יכול להיות כהן בבמת יחיד. שמואל חי בתקופה שבה יש ביטול חלקי של מסגרות הכהונה והשופטים, בשביל לבנות מסגרת גדולה יותר של מלך ומקדש.
ומה שאנחנו נוציא מזה - יש אמת אלוקית מוחלטת
עי' 'בעין טובה' ט"ז, "הפוסטמודרניזם בשירות היהדות".
הפוסטמודרניזם לא אומר שאין אמת אלוקית מוחלטת.
"השכל האנושי והכחמה האנושית, אינם יכולים להביא לבניית יסודות מוחלטים שעליהם ניתן לבנות דרך מוסרית, ערכית ומחייבת. על כן כל אדם רשאי לבחור בעצמו את דרכו"
"בתפיסה הפוסטמודרנית כל אדם יחיד משוחרר משעבוד אל הכלל.. אכן יש צדק בגישה שזכותו של היחיד להיות חופשי".
ודאי שיש הבדל, אבל יש בו חלקים נכונים.
יש תפיסות הומניסטיות וליברליות חזקות מאוד המעלות על נס את האדם הפרטי.
אבל הפוסטמודרניזם אומר שמה שבא לך באותו רגע זה האמת שלך, ואם עוד שניה יהיה לך בא משהו אחר אז הוא יהיה האמת שלך. כלומר אין אמת. אפילו לא אידאולוגיה פרטית.
תוצר גרוע יותר של זה הוא הפרוגרסיביזם. אם אין אמת, אז גם אושיות יסוד של האנושות כמו משפחה, מגדר קבוע, וקשר זוגי לא מחייבים כאמיתות קבועות, ומכאן שאפשר לפרק אותם.
זה כמו לומר שכשאירן רוצה להשמיד את ישראל היא גם רוצה להשמיד את האשפה שלנו, באמת כל הכבוד...
הפוסט הוא תופעה חילונית למהדרין. צמח מהפילוסופיה של צרפת בשנות ה70 80, והמשיך לארהב
… של חבד? של הרב קוק?
בכלל מה זה האמת האלוקית?
רב המשותף על המפריד וגם סטמר וגם הרב קוק יהיו ציוניים כשימלוך המשיח.
אני מניח שעוד מאות שנים כל האומה תקבל על עצמה את תורת הרב קוק, כשם שהיא קיבלה על עצמה את הקבלה וחלקית את החסידות. ברגע שהיא תקבל על עצמה זה יחשב כדבר בסיסי ביהדות, כשן שהזוהר כיום נחשב ספר בסיס ביהדות.
כרגע אנו ב"אלו ואחו דברי אלוקים חיים" כי גם הרב קוק וגם חבד וגם סטמר גדולי הדור היו, והם מנסים חהתבסס על מסורת הדורות ומקורות
… אפילו בגמרא כשיש מחלוקת לא פתורה אומרים תיקו.
האמת האלוהית תתגלה אז.
אם התכוונתי כחלקי חסר ומועד לטעויות, אז כלל ישראל הוא לא אנושי כמו אדם פרטי שחסר וחלקי, או כמו כלל אומות העולם, שם המימד הקולקטיבי הוא בהמי בכלל ולא אנושי.
יש מימד סובייקטיבי שעדיין לא נפתר, אבל זה עדיין האמת האלוקית כפי שהיא מתגלת בעולם בזמן מסויים
נכדו הימן הוא ראש המשוררים, שיחד עם דוד המלך, מארגנים את משמרות הלוויים שישוררו במקדש כליווי לכהנים שיעבדו.
מה שנכון זה ששמואל ולפניו עוד אביו אלקנה, מופיעים בדור שבו הכהנים מסתאבים ובעצם טענות קרח על התנשאות וניצול העם, שכלפי אהרון שלא שינה היו שקר גמור, נעשות נכונות כלפי בני עלי.
השלטון של שמואל לא היה ריכוזי במקום אחד בניגוד לשאר השופטים, אלא הוא סבב בכמה מקומות, דומה לדרישה של קורח שהשלטון לא יהיה ריכוזי.
קודם כל, גם אם אין לי תשובות טובות וודאי שאין שיטה שמופיעה ותופסת בעולם, שאינה מחביאה, גם אם מאחורי קליפות רבות וסיגים מאוד רציניים - איזושהי נקודה של קדש שמחיה אותה, אחרת לא היתה תופסת בעולם.
(ובמחילה מחלק מנושאי הקו. אם כל מה שיצא להם מתורת הרב, זה היכולת לצטט אותו וממילא יודעים להסביר איך במודרנה, בציונות, בהשכלה, אפילו בקומוניזים יש בעומק נקודת אמת - אבל כשפוגשים תופעות חדשות, מגיבים בדיוק באותה דרך שהחרדיות הגיבה: החדש אסור מהתורה והשומע ישמע והחדל יחדל - אז תורת הרב לא רלוונטית.
מרבותי למדתי שתורת הרב מאוד רלוונטית, אבל אותם עקרונות שמופיעים ב'מאמר הדור' וב'למלחמת האמונות והדעות' ובעוד אין ספור מקומות בכתבי הרב, הם העקרונות שלאורם צריך לברר את התופעות החדשות)
שנית - זה אכן דורש הרבה בירור (ואיני טוען שהגעתי למיצוי מספיק של ההגדרות), אבל רמזתי לזה בהודעה אליה הגבת, ע"פ דברי המקובלים שקרח אחז בהנהגת העיגולים - יש צד אמתי גם בשיא האינדוודואליזים, הטענה שבתוכם השם נכונה על 'כל העדה', אבל נכונה בעומק על כל בריה ובריה מבריותיו. כל חילוקי המדרגות והזהויות הן ביננו, אבל בייחס לאין סוף, הן מגוכחות.
כמובן, כשהשיטה הזאת יוצאת לפועל בלי כפיפות לתורת משה - היא יוצאת קריקטורית מעוותת לחלוטין. זו לא ההנהגה הראויה ע"פ הקב"ה. (אגב בדיוק כמו שהמודרנה התנפצה אל שתי מלחמות עולם, הצדק התנפץ אל הרשע הקומוניסטי והלאומיות אל הנאציזים) אבל נקודת אמת יש בה.
אבל בחיים עצמם בשאר ימות השנה אין כל כך מה לעשות עם גישה שכלל לא מדברת על אמת.
(ואולי הרב רומז לכך באמרו שמתחת לשמים מוחים את עמלק, אך מעל השמים יש לו מקום. והרי ביארו שעמלק קשור לספקנות כרונית, מעיין פוסטמודרניזם).
האינדבדואליזם עצמו הוא מודרני ותוצריו היו גם לפני 100 שנה, נכון שחוסר אמת מלבה אינבדואליזם, אבל לא מחייב שכל אינדבדואליזם הוא פוסטמודרני. לכן אפשר להכניס את נקודת האמת שבו לקודש. גם למימוש העצמי יש מקום.
נראה שמה שמחיה את הפוסט הוא בעיקר השלילה ולא החיוב. אחרי שהמודרניזם קרס, מה שנשאר על חורבותיו זה הפוסט, אבל לא כדבר עצמי, אלא כחושך הקיים בהעדר אור.
איפה תשבץ טענה שאין כלל אמת?
א. הם לא באמת טוענים שלגמרי אין אמת, אלא שיש אמתות רבות וכל אחד עם האמת שלו. כמובן שבצורה שבה מציפים זאת - זה אבסורד וסגידה לאבסורד, הדוגמא המובהקת לזה היא מה שקורה לספורט נשים. אבל אם נבודד זאת מההשלכות המעשיות, יש לעמדה הזאת הרבה מקום.
בשיח התורני אנחנו בהחלט טוענים שלא כל טענה, אבל יכולות להיות כמה אמיתות. אנחנו טוענים ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' ושמשה רבינו עולה להר סיני ומוצא את הקב"ה יושב ושונה את דברי ר' אליעזר (ועיין מי מרום כרך ה' נימוקי המקראות פרשת יתרו) - אז נכון שלהלכה צריך להכריע, כדי שלא ניתקל באבסורד ויש כללים איך מכריעים, אבל ברמת הדעה=הנרטיב, אנחנו אכן טוענים שה'נרטיב' של בית שמאי, הוא אמת לא פחות מה'נרטיב' של בית הלל.
ב. שנית, גם אם אכן הטענה היא ש'אין אמת' בכלל - יש בה מן הצדק כלפי העולם הזה. כלומר יש צד לומר, שבייחס לאין סוף ברוך הוא - העולם הזה כולו הוא הבל ותעתוע. לפחות לסוברים שהצמצום אינו כפשוטו - באיזהשהו מקום בעצם הטענה היא שהעולם הזה, כולו הוא 'נרטיב', הוא סיפור, הוא אשליה שאנחנו צריכים להתנהל על פיה - עד שיתגלה יחודו ית' ויתברר שאכן הכל הבל.
נראה לי שאעצור כאן, כי השיח נהיה מעגלי.
אבל אם כן היחס לפוסט מצריך זהירות רבה יותר מכל אידאולוגיה אחרת.
אגב הסובייקטיביות של האמת ו"כל חד לפום מאי דמשער בליביה" היא נושא נפוץ לזכרוני בתורת הרב
גם ניתן להכלילה בקודש. דוגמא למודרניזם מובהק - הסביבתיות. אחרי שהאדם הפרוגרסיבי ניפץ את כל המוסכמות, נשאר לו להשען על אמת אחת אחרונה מוחלטת - וזה שהעובדה שהדובים חיו כאן מיליוני שנים לפנינו ואסור להכחידם. זו השענות נואשת על האמת האחרונה המודרניסטית של הפרוגרס
כלומר וודאי שאלו שמקדשים את הסביבה ומוכנים שעל מזבחה ימותו מליוני בני אדם, לקחו את העיקרון ו"זקפו לבנה והשתחוו לה". אבל בשורש יש בתורה איסור להשחית ויש בחז"ל הרבה ביקורת על מי שלא מרחם על מעשיו של הקב"ה.
רק ציינתי שהיא נפוצה היום דווקא מפני שהפוסטמודרנים מבקשים למצוא מפלט של אמת קבועה בעולם שהם החריבו עד יסוד, ומוצאים אותו בטבע.
ציינתי זאת כדי לומר שלא כל רעיון חדש במאה ה21 הוא פוסטמודרני
חפש ביוטיוב על "ההיסטוריה של הפוליטיקלי קורקט" ודעת לנפשך תנעם מאוד.
ובזה הוא מודרניסטי. אבל המודרניזם לבד לא מסוגל לנפץ אושיות יסוד אנושיות כמו משפחה מגדר וזוגיות. רק הפוסטמודרניזם שחבר לפרוגרס הצליח בזה. אחרת הפרוגרס היו מדברים רק נגד גזענות ופריוולגים-מדוכאים ולא גולשים לערעור המשפחה הזוגיות ןהמגדר, שם הסכנה הכי גדולה. כי אנטי לאומיות כבר היתה קיימת לפני 200 שנה
תצפה בסרט שהפניתי אליו.
סוגיית הלהטב פותחה מאוחר יותר באסכולת פרנקפורט. צפית בסרטון ביוטיוב?
הקיבוצים אמנם אמרו עולם ישן עדי יסוד נחריבה, אבל זה נעצר במשפחה מגדר וזוגיות. בית הילדים בקיבוץ היה יותר כדי לבנות מסגרת אחרת מלבד משפחה, מסגרת שיתופית, ולא כדי להרוס את מבנה המשפחה. הפרוגרס הוא גם אינבדואלי ביסודו.
אני מכיר את הטענות שהפרוגרס מגיע ממרקסיזם. זה נכון לגבי הטיעון הצורני חיצוני.
אבל נשמתו היא פוסטמודרנית במהותה.
הקומוניזם הוא מודרניסטי ממהותו, טוען לאמת אחת ולא מערער באמת על אושיות היסוד, אולי מרקס כן, הקומוניסטים שאמצו את דעתו לא.
הפרוגרס הוא פוסטמודרני במהותו, אם מסתכלין על הלך הרוח מעבר לטיעונים החיצוניים
… כמו שהרב קוק התיחס אליהם.
בכלל ככל שאני לומד על הרב קוק אני בספק אם הוא היה מזדהה עם כל מה שהציונות הדתית מייצגת היום.
בכלל הציונות הדתית היום קרועה בין הרבה פלגים שלא מסכימים אחד עם השני.
בלי רב. הרב איתם הנקין ז"ל הי"ד עסק בזה רבות ואף כתב ספר בנושא (ספר אחד לפחות).
ונראה לי שגם הרב אברהם וסרמן הי"ו עוסק בנושא הזה.
ראית או התוכנית או לא ראית?
באמת נראה לך שבעידן מודרניסטי היה ניתן לרבוע נוהג אמיתי שמוחק מגדר זוגיות ומשפחה? (אני לא מדבר על תיאוריות כמו אפלטון אלא מעשי) אתה באמת משווה בין בית ילדים קיבוצי לפוליאמוריה?
בפועל, בתרבות הרוסית זה לא עבד, לכן בברית המועצות וגרורותיה נשארו משפחות.
המודל הקיבוצי בארץ, באמת צעד לשם. בית הילדים לא היה רק בית ילדים, הוא היווה אמירה שהילדים הם של הקיבוץ.
בקיבוצים של השנים הראשונות הילדים חונכו לקרוא להורים בשמם, שוויון עד הסוף.
גם המציאות של חדר אוכל, אומרת שאין באמת זמני משפחה, בשביל כל כוס קפה, צריך להגיע למרחב הציבורי.
בשיא היו גם מקומות שלזוג לא היה בכלל מרחב פרטי והיו צריכים לחלוק חדר עם עוד אנשים.
נכון שהיו בעיות בקיבוצים, אבל עדיין הם נשארו שמרנים בתחום המשפחה הזוגיות והמגדר. אמרחק בין בית ילדים בקיבוץ לפוליאמוריה הוא כרחוק מזרח ממערב
הית ילדים זה מאידאולוגיה של שיתופיות קהלתית, לא אינדבדואליזם כמו מירב מיכאלי.
וגם אם היה, זה בקיבוצים של שנות ה60 70. נראה לך שבדגניה של רחל המשוררת היה הרס התא המשפחתי?
גולדה מאיר (באוטוביוגרפיה שלה 'חיי') מתארת איך במרחביה לא רצו לקבל אותם, כי הגיעו כזוג נשוי ואיך היא מודעת בדיעבד לכך שאחרי שהצליחו להתקבל והיא עשתה כל מאמץ להראות שהיא נאמנה לקיבוץ ולשותפות - היא הרסה את הזוגיות שלה.
בפועל, לא הכל עבד להם, במיוחד שלמרקס היה ברור שהאידיאולוגיה תפעל במערב אירופה ובמציאות הסיפור הזה נכפה ברוסיה. דורות של חוקרים מרקססטיים בחשו בשאלה למה הדברים יצאו כמו שיצאו, אבל פשוט שהפרוגרס כפי שמופיע היום השגעונות ה'מירב מיכאליים', הוא הופעה חדשה ניאו-מרקסיסטית של חיפוש השוויון בכל מחיר ומצב.
זה מה שקבלתי בחיפוש גוגל על 'עמדתו של מרקס על מוסד המשפחה':
"מרקס ראה במשפחה, כפי שהיא קיימת בחברה הבורגנית, מוסד שקשור קשר הדוק לקפיטליזם ולבעלות הפרטית. הוא טען שהמשפחה הקיימת היא מכשיר לדיכוי כלכלי ואישי, במיוחד של נשים וילדים, וכי היא מבוססת על ניצול כלכלי ותחרות. מרקס צפה שעם התפתחות הקומוניזם, המשפחה תעבור שינוי מהותי, ותהפוך לצורה שיתופית יותר, שתתבסס על שוויון וסולידריות, ולא על בעלות פרטית ותחרות. "
מרקס היה יהודי מומר גרמני שחי בחברה של תור ההשכלה ההומניסטי. ואילו הקומונוזים שיצא ממנו התקבל בעיקר ברוסיה.
בפועל מה שקובע זה הזרם התרבותי ולא אידאולוגיה שכתובה במניפסט. זה שהמרקסיזם לא הצליחה בכהוא זה לגעת במשפחה ברוסיה ובכלל בעידן המודרניסטי , זה בגלל שלא היתה פוסטמודרנה. ייתכן שאם לא היה מרקס אז היה קם כיום מרקס אחר בעידן הפוסט. הפוסט הוא כמו מחחה התוקפת את המערכת החיסונית של ביקורת האמת, ובמילא יש חיידקים שכבר מוצאים את דרכם להזיק.
עולם ישן עדי יסוד נחריבה, בפועל דובר על דת, לאום ומבנה החברה הקולקטיבי, לא נגע במשפחה, מגדר, וזוגיות
לפחות בנישואים אזרחיים.
ההתנגדות לנישואים היתה או לנישואים דתיים, או שהיו קיבוצניקים צעירים שרתמו את כל עצמם לעבודה בשנות צעירותם המוקדמות, ולא היה להם פנאי בקיבוץ לזוג נשוי. מעולם לא היתה אידאולוגיה אנטי משפחתית בקיבוצים ועובדה שכולם התחתנו והולידו ילדים.
אבל גם אם היתה אך לא הצליחה בגלל טבע האדם, זה רק מוכיח שהסיבה שהפרוגרס מצליח כיום לעומת אז, זה בגלל הפוסטמודרנה המוחקת כל אמת
לכן היתה לגיטימציה לבתי הילדים (ולכן בקיבוצי פא"י, שאימצו רק את התבנית החיצונית בלי כל המטען האידיאולוגי -בתי הילדים בוטלו מהר מאוד ובאופן כללי בקיבוץ הדתי לפני החילוני), לכן לא היתה לגיטימציה לארוחות משפחתיות או אפילו לכוס תה בחדר הפרטי ולא בחדר אוכל הציבורי, לכן גם גבולות המתירנות המינית בקיבוצים היו רחבים הרבה יותר מהמקובל בחברה החילונית המקבילה בעיר או במושב.
בסופו של דיון השאלה המהותית האם ערך השוויון הוא הערך המוביל או לא. זה אותו יסוד מקין, מקורח, מהנצרות ועד המודרניזים והפוסט-מודרניזים. בכל דור הוא לובש צורה ומותח טיפה את הגבול של המקובל באותו דור - קורח לא יכול לכפור בקדושת העדה שהרגע קיבלה תורה, הנצרות בדור החורבן יכולה. אלו ואלו לא יכולים לכפור בעצם המציאות האלו'הית בדור שהנוכחות הזאת ברורה, אז מערערים על הגבולות שקבע. בשורש, מי שכופר בהוראות האלוקיות, בגבולות שקבע, כופר במציאותו. בדורות מודרניים אותו יסוד דרש שוויון גם בין האדם לא'לוהיו ובזה הפסיק להאמין בו ובטבע העולם שברא.
קין קורח הנצרות והקומיניזם זה ערעור על מסגרות פחות מובנות מאליהם, כמו הבדלים לאומיים, חברתיים, מעמדיים, דת, לאומיות וכו' לכן אין מה להשוות. זה כמו להשוות ביטול רכוש לביטול מוסר.
בכל דור יש הפועות חדשות, שמושפעות ממכלול האירועים והשינויים הגשמיים והרוחניים בעולם, ההופעה חדשה, אבל הביקוש בטבע האדם שעליו זה יושב (שגם הוא מורכב מניצוץ של אמת וסיגים המתלבשים עליו בכל דור לפי סגנון הדור) - הוא אותו ביקוש.
דמוקרטיה ואפיקוראים היו כבר לפני 2500 שנה וכן אידאולוגיות אנטי לאומיות. אמנם הדת היא מרכיב בסיסי באנושות אבל מעמדות בכלל לא, חברות פשטו צורה וחבשו צורה בעניין מעמדות.
אבל מגדר - מעולם לא קם אדם שניסה לטעון שאין זכר ונקבה, מהמיתולוגיות על אלים ואלות , דרך היאן והיאנג הדאאויסטים וכל התרבויות האנושיות, זה היה ברור מאליו שזכר זה זכר ונקבה זו נקבה, וגם חזל אומרים שגם אם האומות חשודים במשכב סכר הם אינם כותבים כתובה לזכרים, כלומר לא ממסדים זאת במשפחה.
זוגיות - היתה אמנם פולגמיה, ובפועל אנשים נאפו, אהל מעולם לא היתה אידאולוגיה של פוליאמוריה חוץ מכתבים תאורטיים שמעולם לא יושמו.
משפחה - היה ברור לכולם שיש משפחה , שאדם ללא ילדים הוא עץ יבש, אם לא נזירים שבמילא התנתקו מהעולם. ילד מכיר מציאות אבא ואמא עוד לפני שהוא מכיר כל דבר אחר.
כללו של דבר - מגדר זוגיות ומשפחה הן אושיות הבסיס של האדם, כדרך ארץ שקדמה לכל אידאולוגיה אמונה או מבנה חברתי. מאז ומתמיד הן נתפסו כדבר המובן מאליו.
לכן הפרוגרס המערער על אלה שונה מהותית מערעור על מעמדות, דת לאום וכו' שהן יסודות חברתיים משניים לעומת הראשונים
היות ששנינו חוזרים על עצמנו, כנראה אין לדיון הזה לאן להתפתח.
כואב מאוד שיש בתי מדרש, שלכאורה עוסקים בתורת הרב, אבל בעצם הם לא עוסקים רק מצטטים. מה שנשאר להם מדברי הרב, זה רק להסביר איך החלוצים שמקימים מושבות למרות שהם מחללי שבת, הם בעצם טובים בפנימיותם.
אבל לכל תופעה חדשה, בתי המדרש הללו מגיבים לפי העקרונות של סאטמעאר, תורת הרב שהסבירה שהעקרון של המשנה, "שאין לך דבר שאין לו מקום" - מתייחס לכל תופעה בעולם, נשכחה מהם.
כמובן אפשר למצוא נקודת אמת: שלפני ה כלום לא חשוב ואפילו משפחה מגדר וזוגיות. אבל זו נקודת אמת בשמים, כאן בעולם הזה אין לנו מה לעשות איתה.
חוץ מזה זה לא קשור לתפועה חדשה שהגיעה אחרי ימי הרב, אלא לכך שזו תופעה שונה במהותה. גם הסביבתנות הגיעה אחרי ימי הרב ודווקא לה קל למצוא נקודת אמת, כך שזה לא קשור לעיתוי אלא למהות.
בכל זאת זה די ברור שגם אם צורנית הפרוגרס הוא המשך הקומוניזם, נשמתו היא פוסטמודרנית. כי ללא ביטול האמת בלתי ניתן לערער מעשית בתנועה שתתפוס מעשית, על משפחה מגדר וזוגיות, שהם דברים שנתפסו כמובנים מאליהם באנושות בכל ההיסטוריה. עובדה שבקומיניזם לא התערער מעמד המשפחה המגדר והזוגיות
ההתקדמות, קרי הפרוגרסיביות, המדוברת היא התנועה לכיוון קץ הימים הקומוניסטי, לאוטופויה של הדיקטטורה של הפרולטריון.
הסיסמא הנפוצה של "הצד הנכון של ההיסטוריה" הוא קיצור של המשפט המלא של לנין על רכבת ההיסטוריה שנוסעת לאוטופיה הקומוניסטית.
התנועה הפרוגרסיבית עושה שימוש ברעיון האין-אמת כדי להביא לפירוק שיצור ואקום שיאפשר הצדקה להתערבות כוחנית של המרקסיזם.
על התנועה החברתית עצמה.
המון תנועות בהיסטוריה קראו לשינוי מהותי באנושות, ובמיוחד תנועות מהמאה ה18והלאה, כולל המהפכה הצרפתית. אתה צודק שמקומוניזם הפריז במהפכנותו ובשבירתו את העולם הישן.
אבל אתה באמת לא רואה את ההבדל האדיר בין הרס לאומיות (שדתות מסוימות וחלק מההומיניזם כבר ניסה להרסה עוד לפני כן), מעמדות, ודת (שכבר היתה כפירה לפני).
לבין הרס תכני יסוד בסיסיים של האנושות: כמגדר, משפחה וזוגיות?
הוא שאמרתי, הפרוגרס הוא קומוניסטי רק בטיעון הצורני שלו, נשמתו האמיתית היא פוסטמודרניסטית
היא בהחלט טוענת שיש אמת אחת, ושהיא נמצאת אצלה.
כל הניסיונות להרוס יסודות אנושיים הוא לא כי אין בזה אמת אלא כי הכאוס יאפשר את עליית המרקסיזם,
וכזה יקרה אז גם כל אושיות התרבות האנושית יוחזרו בכפייה כדי להשיב את העולם על כנו.
משפחה וזוגיות אלה דברים שגם היום, בחברות פרימיטיביות ובשבטים נידחים, הם נזילים. מה שבסיסי אצלך, לא היה בסיסי בעבר, ואפילו בהווה הוא לא בהכרח בסיסי. זה נהיה בסיסי בעולם שהושפע מהתנ"ך.
לגבי נזילות מגדרית, לא לחינם כבר התורה ציוותה על בגדי גבר ואישה. שנית, ברור שהטכנולוגיה בנקודה הזו היא מאוד משמעותית.
בכל האנושות ב5000 שנה האחרונות יש משפחה וזוגיות. גם בעבר זה היה בסיסי ומשפחה היתה גם בבבל ומצרים העתיקה. וכן זוגיות קבועה אמנם היה גם פוליגמיה. אבל היא עברה מהעולם רשמית באירופה ב1000 שנה האחרונות. וודאי שלא היה פוליאמוריה רשמית חוץ משבטים נדחים.
גם ללא התנך יש משפחה וזוגיות, גם בסין והודו העתיקים היה. לכן התואה אומרת על כן יעזוב איש ודבק באשתו אצל אדם הראשון, כי זו אמת אוניברסלית. ולכן ב7 ברכות מדברים על זוגיות אצל האדם הראדון לא אצל ישראל.
מעולם לא היתה נזילות מגדרית עד היום. גם במיתולוגיה יש אלים עם תפקידים גבריים ואלות עם תפקידים נשיים.
לבישת בגדי גבר ואשה שימשה אצל עובדי האלילים כשרצו ליצור הוללות וזימה ולטשטש את הסדר הרגיל, כמובן שיש תמיד בעלי בעיות נפשיות חריגים
אני לומד היסטוריה מההיסטוריה
ומונוגמיה היא דבר בסיסי במערב ב1000 שנה האחרונות (ונראה לי גם ביוון ורומא)
… קודם כל הם רשעים.
עובדה שמשה לא דחה את טענתם מיד אלה:
יְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כׇּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃
כמו כן לאחר כל הסגה הזאת צווה השם לקחת מטה לכל שבט כדי לשכנע את העם שאהרון הוא מי שנבחר על ידו.
הרעיון שאני רציתי להעביר וכנראה שזה לא מוצא חן בעניך הוא ש Life is not fair ושרצון האל הוא מעל הצדק.
עובדה שלאורך כל ההסטוריה הכללית והיהודית בפרט היו חילוקי דעות שנבעו "ממוסר טבעי.
המשנה והגמרא מלאים בדוגמאות של חילוקי דעות כאלה.
לזה התכוונו שאמרו שבעים פנים לתורה.
אבל איזה חוסר צדק יש בכהונה? כהונה זה תפקיד מחייב, לא זכות.
… שלא כל העם באמת ידע מה קורה. משה ואהרון היו היחידים שקבלו מהשם ציוויים . עובדה שלאחר מעשה קורח ועדתו היה אי שקט בעם שרק נרגע עם מעשה המטות.
שוב אני לא חולק על רשעותם של קורח ועדתו אבל מבחינה אנושית היה צדק בטענותיו.
הכי חשוב שאני משליך לגבי היום את המקרה.
יש מוסר טבעי שאומר ארץ ישראל קודם ופיקוח נפש אחר כך ויש טוענים ההפך .
יש טוענים שהצבא מעל הכל ויש מפקפקים בסמכות הצבא.
לכן רצון השם הוא מעל המושר הטבעי.
אין זה צדק, אלא פופוליזם טהור, וכמו כל פופוליזם, הוא שקרי מיסודו.
ומעבר לכך שהפסוק לא אומר ש"מקום הרשע שמה הצדק", אלא להפך, גם אם היה כתוב כך, אי אפשר להניח שהוא מתייחס דווקא לקורח ועדתו.
בקיצור - שני חלקי ההוכחה שלך לא נכונים.
(המילה "רשעים אכן מופיעה, אבל לא בשלב הזה של המחלוקת אלא רק אחרי "אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו")
"מה שאמר כל העדה כולם קדושים הוא בודאי אמת, דישראל קדושים הם וכמו שנאמר כי עם קדוש אתה. ומה שאמר ובתוכם ה' הוא גם כן אמת... וטעה קרח וחשב שכן הוא תמיד כמו שיהיה לעתיד וכבר הוא עתה כן. אבל באמת התגלות הזאת האמיתי לא יהיה עד לעתיד"
"שקרח אדם גדול היה וכמו שכתוב במדרש רבה חכם גדול היה... ואף במחלקותו איתא במדרש רבה 'אשר יחדיו נמתיק סוד' - אהרן וקרח שניהם שוין... אך טעותו היה מפני שידע בנפשו שצדיק גמור הוא וכבר לבו חלל בקרבו ואתפני יצר הרע מלביה... וכיון שראה קרח שלבו מייעצתו לחלוק על משה והוא ידע בנפשו שלבו שלם לפני בוראו היה סבור שבודאי הוא עצת ה' וכך צריך להיות... אבל האמת הוא שכל זמן שיש מציאות לרע באומות העולם אין רשאי להאמין בעצמו, שעדיין יוכל להיות שהוא עצת היצר הרע..."
קישרתי את זה לפסוק בקוהלת.
בזכות השתתפותי בהילולה של ג בתמוז מישהו כוון לדעתי.
"דבאמת נפש הישראלית אין יכול לסבול התנשאות כלל... וטענת קרח מדוע תתנשאו וגו' אמיתית, דאין להתנשאות באמת...
רק הגוון של התנשאות זה צריך בעולם הזה... ורק לעתיד נאמר ולא ילמדו (עוד איש את רעהו ואיש את אחיו) וגו' כי כולם (ידעו אותי למקטנם ועד גדולם) וגו'...
ולכן אין נקודת ישראל סובלת שעבוד והתנשאות כלל... כי מאמר יתרו להיות שרים על ישראל עצמן זהו אינו אמת גמור ומילי דהדיוט... רק דמילי דהדיוטא מילי, שבעולם הזה נראה כן הגוון גם בישראל עצמן, שכל זמן שלא נתבררו ישראל מכל העכו"ם צריכים להתנהג כפי מה שהוא בגוון לעיני ההדיוטות"
קעלעברימבארלפעמים דברים שנכתבים יושבים על הלב במשך שנים. במיוחד אם יודעים שהדברים עדיין מופיעים
קצת אחרי שנכנסתי לניהול הפורום מחקתי או ערכתי כל הודעה שנראתה לי פוגענית כמה חודשים או שנים אחורה. אם מישהו רוצה שאני אמחק הודעה כלשהי שפגעה בו ופיספסתי אותה, לא משנה מי כתב אותה וכמה שנים אחורה זה קרה, הוא מוזמן לפנות אלי בפרטי. כמובן גם הודעות שאני כתבתי
גמר חתימה טובה לכולם
מה אתם אומרים? מה צריך להיות היחס לכך שאנו מנועים מלקיים מצוות שופר השנה?
צער/באסה על כך שאנחנו לא נזכה לקיים מצווה דאורייתא של שופר השנה?
לנשום לרווחה שחז"ל 'פטרו' אותנו מחובה זו? - פחות לחץ וסטרס, תפילה קצרה יותר ובכללי אווירה קלילה יותר בלי שופר על הראש, חז"ל קבעו שלא צריך אז מיותר...
אין מה להתבאס כי גם ככה מבחינה רוחנית בחסידות אומרים שהתיקונים של השופר נעשים בשמיים על ידי שמירת השבת
תשובב אחרת
יאללה, מחכה לשמוע את דעתכם!
אפשר לצרף טעם רוחני בתןר תוספת חשובה לטעם ענייני, אך לא לטעון שהוא העיקרי.
גם שמעתי את מו"ר הרב אשר וייס, לא השתכנעתי
ברור שבמהלך הדורות דווקא היו הרבה אנשים במצבים שונים, בטח בשנים קשות של שמדות גירושים ופוגרומים שהיו נאלצים ללכת עם שופר ביד למישהו שיתקע עבורם או ילמד אותם איך לתקוע. זו סיטואציה הגיונית ביותר. ובימי קדם היתה שכיחה פי אלף.
מה היה בעבר ואיך זה התפתח\לא התפתח במגזרים השונים הנאמנים לתורה [לצורך העניין- שס, יהדות התורה, וציונות דתית]
מה בעניין חברות בכנסת ומה בעניין תפקיד בממשלה?
בעיקר מזווית הפסיקה ההלכתית
עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).
לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...
שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.
ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע
אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה
זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית
אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו
(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)
הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה
(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)
ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות
שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'
(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')
"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"
בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.
חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).
בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.
רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...
השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).
נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.
אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.
היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?
אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.
לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.
גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).
אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).
מענייןטיפות של אורגם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?
"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"
אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח
וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:
של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.
אתה יודע אם הוא צודק בכך?
כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל
ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.
סתם, אנקדוטה מעניינת.
אתר חדש של ספרים ומאמרים און ליין:
ספריית לייבוביץ | הספרייה התורנית
כמובן יש את היברובוקס, אוצר החכמה ואת:
ערב טוב,
מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.
ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906223103.pdf
כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.
כתיבה וחתימה טובה לכולם!
הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה
דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני
איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות
מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"
מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים ◦ מנהג תימן
מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב
כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב
לקנות היום את שמירת שבת כהלכתה חלק ב?
מהמהדורות הישנות)
באיזה איזור בארץ אתה מחפש?
הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)
ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.
את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.
לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.
לערוך ולהוציא אותה.
למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.
את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.
צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.
אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.
עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.
נקווה שלא יחצו גבולות...
יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.
(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)
בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.
זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)
…האם רלוונטי לשאול באגרות קודש אם מותר לבחור בבחירות הבאות עלינו לטובה?
אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)
זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.
הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.
הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות
ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד
למי? הוא לא אמר
נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים
אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.
חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.
הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.
חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.
חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.
… לא להכנס לפוליטיקה?
לא להיכנס לפוליטיקה
זאת אומרת לא להקים מפלגה
מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות
וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד
אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם
אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו
היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.
זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.
שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.
אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית
אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.
א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.
ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית
ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים
בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים
הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.
הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי
כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.
בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.
גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש
והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה
תשלח את הקישור ששלחת בעצמך
הוא סותר את כל מה שאמרת
.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.
...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."
ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.
הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.
הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:
עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.
עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.
אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).
שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.
יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.
יחי המלך!
…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.
הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.
אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.
ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.
תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.
היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”
חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)
לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.
מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית
לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.
לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.
העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.
וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!
משיח נאו
יחי המלך!
גאולה גאולה!
… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).
א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.
ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.
ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?
ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.
בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.
… לובשים אותו דבר, ומצביעים אותו דבר.
כל הילדים שלי למדו בבית ספר של חב"ד.
בקשר ל"מצביעים אותו דבר" - אתה מוזמן לראות את התפלגות ההצבעות בכפר חבד...
האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.
וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".
תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.
ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה
שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".
הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.
וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.
ה' יתברך שומע הכל תמיד.
ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,
גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.
לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -
וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.
שמיטת כספים — הרעיון הכלכלי שמאחורי המצווה
רנן ציון אביאלי | לפרשת ספר דברים — ראה
---
כאשר קוראים את מצוות שמיטת הכספים בפרשת ראה, קל לחשוב שמדובר במצווה מוסרית יפה: לעזור לעניים, לוותר על חובות, לגלות רחמים. אך במבט עמוק יותר, ייתכן שהתורה מנסה לומר כאן משהו רחב בהרבה — לא רק על צדקה פרטית, אלא על האופן שבו מערכת כלכלית שלמה צריכה להתנהל כדי לשרוד לאורך זמן.
ומה שמפתיע במיוחד הוא שההלכה עצמה כבר הכילה בתוכה את ההבחנה הכלכלית הנכונה. צריך רק לדעת לקרוא אותה.
---
הבעיה הגדולה של כל מערכת אשראי
הכלכלה המודרנית בנויה על אשראי. אנשים לוקחים הלוואות כדי לקנות דירה, לפתוח עסק, ללמוד מקצוע, או פשוט לשרוד תקופה קשה. בלי אשראי קשה מאוד לקיים מסחר, השקעות וצמיחה.
אבל לכל מערכת אשראי יש בעיה פנימית: חובות נוטים להצטבר מהר יותר מהיכולת האנושית לשאת אותם.
בהתחלה החוב עוזר לאדם.
בהמשך — האדם מתחיל לעבוד בשביל החוב.
לחוב יש תכונה מיוחדת: הוא מחבר את העתיד אל העבר. כאשר אדם לווה כסף, הוא למעשה משעבד חלק מהעבודה העתידית שלו כדי לממן את ההווה.
זה הגיוני כאשר מדובר בהשקעה שבונה משהו: עסק חדש, דירה, לימודים, ציוד מקצועי.
אבל כאשר החובות מצטברים שנה אחר שנה רק כדי לסגור את החודש, נוצר מצב שבו העתיד כולו כבר תפוס מראש. השכר של מחר זורם לאחור — לכיסוי התחייבויות ישנות.
וכך אנשים עובדים יותר ויותר, אך מרגישים שהם נשארים באותו המקום.
---
המעלית שננעלה
אפשר לדמיין את מערכת האשראי כמו מעלית עם מגבלת משקל קשיחה.
כל עוד מספר האנשים סביר — המעלית פועלת.
אבל כאשר המשקל גדול מדי, היא פשוט ננעלת במקום.
בשלב הזה:
לא יעזור ללחוץ שוב על הכפתור,
לא יעזור לשמן את הכבלים,
ולא יעזור לצעוק על המנוע.
צריך פשוט להוריד משקל.
כך קורה גם בכלכלה. כאשר החובות במשק גדלים מעבר ליכולת ההחזר האמיתית, המערכת מתחילה להיחנק. הבנקים נעשים זהירים יותר, האשראי מתייקר, ומשפחות רבות לוקחות הלוואות לא כדי לצמוח — אלא רק כדי לשרוד.
בשלב כזה, הורדת ריבית כבר אינה פותרת את הבעיה. עוד הלוואה אינה פתרון — אלא עוד משקל על המעלית.
הבעיה אינה במנוע.
הבעיה היא במשקל העבר.
---
מה שהתורה הבינה לפני אלפי שנים
וכאן מופיעה שמיטת הכספים.
התורה מכניסה לתוך המערכת רעיון מהפכני:
גם לחוב יש תאריך תפוגה.
לא כל התחייבות יכולה להימשך לנצח.
שמיטת הכספים איננה ביטול האחריות — אלא הגבלת משך הזמן שבו העבר רשאי לשלוט בעתיד.
התורה לא ניסתה לבטל את האשראי. להפך — היא הבינה שאי אפשר לקיים חברה בלי הלוואות ובלי מסחר. אבל היא גם הבינה שחברה שאין בה שום אפשרות להתחיל מחדש עלולה להפוך בהדרגה לחברה של אנשים המשועבדים לעברם.
---
הלל הזקן והרגע שבו העולם השתנה
כמובן שמיד מופיעה השאלה המתבקשת: אם החובות עומדים להימחק — למה שמישהו יסכים להלוות?
זו בדיוק הבעיה שהתעוררה בתקופת הלל הזקן. לקראת שנת השמיטה אנשים פחדו להלוות לעניים מחשש שכספם לא יחזור. האשראי התכווץ, העניים נפגעו, והחברה איבדה חלק מן הערבות ההדדית שלה.
כדי למנוע את קפיאת השוק תיקן הלל את הפרוזבול — מנגנון משפטי שאפשר להעביר את החוב לבית הדין ובכך למנוע את מחיקתו.
בדרך כלל מציגים את הפרוזבול כפתרון הלכתי טכני וחכם. אבל במבט עמוק יותר, הוא מבטא מתח כלכלי אמיתי שקיים עד היום:
מצד אחד — חברה חייבת לאפשר לאנשים לפתוח דף חדש.
מצד שני — חברה אינה יכולה להתקיים בלי אמון במערכת האשראי.
אם מוחקים חובות בקלות רבה מדי — אנשים יפסיקו להלוות.
אבל אם לא מוחקים חובות לעולם — החברה כולה עלולה להפוך משועבדת לעברה.
---
מה שההלכה כבר ידעה
וכאן מגיע אולי החלק המעניין ביותר.
כבר בדברי חז"ל והפוסקים מופיעה הבחנה מעשית בין חובות שיש מאחוריהם נכס בר־גבייה — כגון משכון, קרקע או נכס ממשי — לבין חובות אישיים שאינם מגובים בנכס ממשי.
וזו הבחנה כלכלית עמוקה מאוד.
משכנתה על דירה, השקעה בעסק, הלוואה לציוד — יוצרים נכס ממשי. יש מאחוריהם משהו שאפשר לגבות, למכור או לבנות ממנו ערך עתידי.
לעומת זאת, חובות צרכניים שנועדו רק לאפשר הישרדות — מינוס כרוני, הלוואות מהירות בריבית גבוהה, אשראי שנלקח כדי לשלם חשמל או לקנות אוכל — אינם מייצרים נכס. פעמים רבות הם רק מנציחים מצוקה.
במילים אחרות:
התורה לא הייתה אנטי־אשראי.
היא ניסתה למנוע מצב שבו אשראי צרכני הופך למנגנון של שעבוד קבוע.
---
בלם בטיחות מודרני
כיצד יכול רעיון כזה לעבוד בעולם מודרני בלי לגרום לכאוס?
התשובה אינה מחיקת חובות פתאומית ושרירותית, אלא קביעת כללים ידועים מראש — בדומה לרעיון המשפטי של חוק ההתיישנות.
חוק ההתיישנות אינו מעודד פשע. הוא פשוט מכיר בכך שגם לזיכרון המשפטי חייב להיות גבול זמן.
באופן דומה, אפשר לדמיין מערכת שבה חלק מן האשראי הצרכני הלא־מגובה כולל מראש "אופציית פקיעה" מוגדרת: לאחר מספר שנים קבוע מראש, החוב נמחק.
כאשר הכלל ידוע מראש לכולם:
הבנקים נעשים זהירים יותר,
אשראי מסוכן מתייקר,
בועות חוב מתקשות להיווצר,
והלווה יודע שגם אם נכשל — אין מדובר בגזר דין לכל החיים.
שמיטה מתוכננת אינה כאוס.
היא בלם בטיחות.
---
ומה עם מי שיפסיד?
כמובן, אם מוחקים חובות — מישהו סופג הפסד.
אין קסמים בכלכלה.
אבל השאלה האמיתית אינה האם יהיה מחיר — אלא איזה מחיר מסוכן יותר:
מחיקה מבוקרת ומתוכננת מראש,
או קריסה כאוטית שמגיעה אחרי שהמערכת נחנקת לגמרי.
העולם המודרני כבר הוכיח שבזמן משבר גדול, המדינה תמיד מתערבת בסוף. במשבר של 2008 חילצו בנקים. בזמן הקורונה הודפס כסף בהיקפים עצומים. שוב ושוב מתברר שהפסדים גדולים לעולם אינם נשארים פרטיים באמת — בסוף הציבור משלם עליהם.
השאלה אינה האם תהיה התערבות.
השאלה היא רק מתי, עבור מי, ובאיזה מחיר חברתי.
---
הגבול של החוב
אולי זו הייתה החכמה הגדולה של השמיטה:
לא לבטל אחריות —
אבל גם לא לתת לחוב להפוך לגזר דין לכל החיים.
כי כל מערכת אשראי נוטה להתרחב.
חובות נוטים להצטבר.
והעבר נוטה להשתלט על העתיד.
חברה בריאה אינה חברה בלי חובות.
היא חברה שמבינה שגם לחוב — כמו לכל כוח אחר — חייב להיות גבול.
כי חברה שאין בה שום אפשרות להתחיל מחדש,
עלולה לגלות בסופו של דבר
שלא האדם מנהל את הכסף —
אלא הכסף מנהל את האדם.
"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')
פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.
היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.
כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.
המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.