קרח, כמו קין לפניו, הנצרות בהמשך והפרוגרס היום, בא לכאורה בטענות נוצצות של שוויון ובזה ערער על כל הגבולות שהקב"ה שם בעולם.

יצא לי לקורא לפני כשלושים שנה, כשהתחיל הגל הפמיניסטי בציבור הדתי, את אחת מהכוהנות הגדולות של המהלך טוענת שמאז שהיא עושה כל מיני דברים שלא לפי ההלכה, היא יותר קרובה לד' ושאף אחד לא יתנשא עליה...

זה בדיוק קרחיות בטענות של שוויון וכביכול קרבה לד'.

טענות כאלה היו גם לפני 50 שנה. הפרוגרס קשור באופן ספציפי לפירוק כל המסגרות המסורתיות עד יסוד, כולל המשפחה והמגדר. התופעות שציינת זה רוח נוצרית שקיימת הן במודרנה והן בפוסט מודרנה.

וזה בדיוק מה שהגבתי לו וזה מה שמשה עונה לקרח לפי רש"י: בוקר - גבולות חלק הקב"ה בעולמו.

כשמערערים על האלוקיות של הבחירה באהרון, כי כל העדה קדושים, בעצם מערערים גם על הבחירה בישראל, כי כל בני האדם קדושים. כשכולם קדושים באופן שווה, מושג הקדושה לא נמצא.

אם הכל שווה, אז אין ויהי ערב ויהי בקר. אין הלכה, אין ארץ נבחרת ואין מי שנבחר לכהן ואין עם נבחר.

זה מהלך פנימי אחד, בהופעות שונות.

הפרוגרס מגיע מהפוסטמודרניזם שסובר שאין אמת ולכן הוא פסול מיסודו.

כל ערך מודרניסטי שסובר שיש אמת, כולל ערכי המהםכה הצרפתית, אחרי זיכוך מסיגיו אפשר להכניס את נקודת האמת שבו אל הקודש, וכבר הרב זצ"ל במאמר שלושה כוחות נאבקים במחנינו, אומר שגם הליברליזם מייצג אמת רק צריך לזכך אותו מסגיו ולאחד אותו עם הלאומיות והדת, בשם הקודש העליון.

מה שאין כן בפוסטמודרניזם, שטוען להרס כל אמת וכל מוסכמה, ולכן הוא פסול מעיקרו ונגדו צריך להלחם מלחמת חרמה.

בעומק, אבל בעומק שדורש הרבה הרבה התנקות והזדככות מהסיגים, גם בפרוגרס יש נקודת אמת. מקובלים יגידו לך ש"קרח דרש בעיגולים, אבל הקב"ה מנהיג את העולם בהנהגת היושר". אין כאן המקום להכנס למושגים של נסתר, אבל בעומק יש מקום שבו השפע האלוקי הוא "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו", אבל לא זו הנהגת העולם וההנהגה ע"פ התורה.

קורח זה לא פוסטמודרניזם לכן קל לחבר את נקודת האמת שלו לקודש - שמואל הנביא צאצא של קורח. שהיה גם שופט, ובתקופתו היו במות אז הוא היה יכול להיות כהן בבמת יחיד. שמואל חי בתקופה שבה יש ביטול חלקי של מסגרות הכהונה והשופטים, בשביל לבנות מסגרת גדולה יותר של מלך ומקדש.

ומה שאנחנו נוציא מזה - יש אמת אלוקית מוחלטת

עי' 'בעין טובה' ט"ז, "הפוסטמודרניזם בשירות היהדות".

הפוסטמודרניזם לא אומר שאין אמת אלוקית מוחלטת.

"השכל האנושי והכחמה האנושית, אינם יכולים להביא לבניית יסודות מוחלטים שעליהם ניתן לבנות דרך מוסרית, ערכית ומחייבת. על כן כל אדם רשאי לבחור בעצמו את דרכו"

"בתפיסה הפוסטמודרנית כל אדם יחיד משוחרר משעבוד אל הכלל.. אכן יש צדק בגישה שזכותו של היחיד להיות חופשי".

ודאי שיש הבדל, אבל יש בו חלקים נכונים.

יש תפיסות הומניסטיות וליברליות חזקות מאוד המעלות על נס את האדם הפרטי.

אבל הפוסטמודרניזם אומר שמה שבא לך באותו רגע זה האמת שלך, ואם עוד שניה יהיה לך בא משהו אחר אז הוא יהיה האמת שלך. כלומר אין אמת. אפילו לא אידאולוגיה פרטית.

תוצר גרוע יותר של זה הוא הפרוגרסיביזם. אם אין אמת, אז גם אושיות יסוד של האנושות כמו משפחה, מגדר קבוע, וקשר זוגי לא מחייבים כאמיתות קבועות, ומכאן שאפשר לפרק אותם.

זה כמו לומר שכשאירן רוצה להשמיד את ישראל היא גם רוצה להשמיד את האשפה שלנו, באמת כל הכבוד...

הפוסט הוא תופעה חילונית למהדרין. צמח מהפילוסופיה של צרפת בשנות ה70 80, והמשיך לארהב

… של חבד? של הרב קוק?

בכלל מה זה האמת האלוקית?

רב המשותף על המפריד וגם סטמר וגם הרב קוק יהיו ציוניים כשימלוך המשיח.

אני מניח שעוד מאות שנים כל האומה תקבל על עצמה את תורת הרב קוק, כשם שהיא קיבלה על עצמה את הקבלה וחלקית את החסידות. ברגע שהיא תקבל על עצמה זה יחשב כדבר בסיסי ביהדות, כשן שהזוהר כיום נחשב ספר בסיס ביהדות.

כרגע אנו ב"אלו ואחו דברי אלוקים חיים" כי גם הרב קוק וגם חבד וגם סטמר גדולי הדור היו, והם מנסים חהתבסס על מסורת הדורות ומקורות

… אפילו בגמרא כשיש מחלוקת לא פתורה אומרים תיקו.

האמת האלוהית תתגלה אז.

אם התכוונתי כחלקי חסר ומועד לטעויות, אז כלל ישראל הוא לא אנושי כמו אדם פרטי שחסר וחלקי, או כמו כלל אומות העולם, שם המימד הקולקטיבי הוא בהמי בכלל ולא אנושי.

יש מימד סובייקטיבי שעדיין לא נפתר, אבל זה עדיין האמת האלוקית כפי שהיא מתגלת בעולם בזמן מסויים

נכדו הימן הוא ראש המשוררים, שיחד עם דוד המלך, מארגנים את משמרות הלוויים שישוררו במקדש כליווי לכהנים שיעבדו.

מה שנכון זה ששמואל ולפניו עוד אביו אלקנה, מופיעים בדור שבו הכהנים מסתאבים ובעצם טענות קרח על התנשאות וניצול העם, שכלפי אהרון שלא שינה היו שקר גמור, נעשות נכונות כלפי בני עלי.

השלטון של שמואל לא היה ריכוזי במקום אחד בניגוד לשאר השופטים, אלא הוא סבב בכמה מקומות, דומה לדרישה של קורח שהשלטון לא יהיה ריכוזי.

קודם כל, גם אם אין לי תשובות טובות וודאי שאין שיטה שמופיעה ותופסת בעולם, שאינה מחביאה, גם אם מאחורי קליפות רבות וסיגים מאוד רציניים - איזושהי נקודה של קדש שמחיה אותה, אחרת לא היתה תופסת בעולם.

(ובמחילה מחלק מנושאי הקו. אם כל מה שיצא להם מתורת הרב, זה היכולת לצטט אותו וממילא יודעים להסביר איך במודרנה, בציונות, בהשכלה, אפילו בקומוניזים יש בעומק נקודת אמת - אבל כשפוגשים תופעות חדשות, מגיבים בדיוק באותה דרך שהחרדיות הגיבה: החדש אסור מהתורה והשומע ישמע והחדל יחדל - אז תורת הרב לא רלוונטית.

מרבותי למדתי שתורת הרב מאוד רלוונטית, אבל אותם עקרונות שמופיעים ב'מאמר הדור' וב'למלחמת האמונות והדעות' ובעוד אין ספור מקומות בכתבי הרב, הם העקרונות שלאורם צריך לברר את התופעות החדשות)

שנית - זה אכן דורש הרבה בירור (ואיני טוען שהגעתי למיצוי מספיק של ההגדרות), אבל רמזתי לזה בהודעה אליה הגבת, ע"פ דברי המקובלים שקרח אחז בהנהגת העיגולים - יש צד אמתי גם בשיא האינדוודואליזים, הטענה שבתוכם השם נכונה על 'כל העדה', אבל נכונה בעומק על כל בריה ובריה מבריותיו. כל חילוקי המדרגות והזהויות הן ביננו, אבל בייחס לאין סוף, הן מגוכחות.

כמובן, כשהשיטה הזאת יוצאת לפועל בלי כפיפות לתורת משה - היא יוצאת קריקטורית מעוותת לחלוטין. זו לא ההנהגה הראויה ע"פ הקב"ה. (אגב בדיוק כמו שהמודרנה התנפצה אל שתי מלחמות עולם, הצדק התנפץ אל הרשע הקומוניסטי והלאומיות אל הנאציזים) אבל נקודת אמת יש בה.

אבל בחיים עצמם בשאר ימות השנה אין כל כך מה לעשות עם גישה שכלל לא מדברת על אמת.

(ואולי הרב רומז לכך באמרו שמתחת לשמים מוחים את עמלק, אך מעל השמים יש לו מקום. והרי ביארו שעמלק קשור לספקנות כרונית, מעיין פוסטמודרניזם).

האינדבדואליזם עצמו הוא מודרני ותוצריו היו גם לפני 100 שנה, נכון שחוסר אמת מלבה אינבדואליזם, אבל לא מחייב שכל אינדבדואליזם הוא פוסטמודרני. לכן אפשר להכניס את נקודת האמת שבו לקודש. גם למימוש העצמי יש מקום.

נראה שמה שמחיה את הפוסט הוא בעיקר השלילה ולא החיוב. אחרי שהמודרניזם קרס, מה שנשאר על חורבותיו זה הפוסט, אבל לא כדבר עצמי, אלא כחושך הקיים בהעדר אור.

איפה תשבץ טענה שאין כלל אמת?

א. הם לא באמת טוענים שלגמרי אין אמת, אלא שיש אמתות רבות וכל אחד עם האמת שלו. כמובן שבצורה שבה מציפים זאת - זה אבסורד וסגידה לאבסורד, הדוגמא המובהקת לזה היא מה שקורה לספורט נשים. אבל אם נבודד זאת מההשלכות המעשיות, יש לעמדה הזאת הרבה מקום.

בשיח התורני אנחנו בהחלט טוענים שלא כל טענה, אבל יכולות להיות כמה אמיתות. אנחנו טוענים ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' ושמשה רבינו עולה להר סיני ומוצא את הקב"ה יושב ושונה את דברי ר' אליעזר (ועיין מי מרום כרך ה' נימוקי המקראות פרשת יתרו) - אז נכון שלהלכה צריך להכריע, כדי שלא ניתקל באבסורד ויש כללים איך מכריעים, אבל ברמת הדעה=הנרטיב, אנחנו אכן טוענים שה'נרטיב' של בית שמאי, הוא אמת לא פחות מה'נרטיב' של בית הלל.

ב. שנית, גם אם אכן הטענה היא ש'אין אמת' בכלל - יש בה מן הצדק כלפי העולם הזה. כלומר יש צד לומר, שבייחס לאין סוף ברוך הוא - העולם הזה כולו הוא הבל ותעתוע. לפחות לסוברים שהצמצום אינו כפשוטו - באיזהשהו מקום בעצם הטענה היא שהעולם הזה, כולו הוא 'נרטיב', הוא  סיפור, הוא אשליה שאנחנו צריכים להתנהל על פיה - עד שיתגלה יחודו ית' ויתברר שאכן הכל הבל.

נראה לי שאעצור כאן, כי השיח נהיה מעגלי.

אבל אם כן היחס לפוסט מצריך זהירות רבה יותר מכל אידאולוגיה אחרת.

אגב הסובייקטיביות של האמת ו"כל חד לפום מאי דמשער בליביה" היא נושא נפוץ לזכרוני בתורת הרב

גם ניתן להכלילה בקודש. דוגמא למודרניזם מובהק - הסביבתיות.  אחרי שהאדם הפרוגרסיבי ניפץ את כל המוסכמות, נשאר לו להשען על אמת אחת אחרונה מוחלטת - וזה שהעובדה שהדובים חיו כאן מיליוני שנים לפנינו ואסור להכחידם. זו השענות נואשת על האמת האחרונה המודרניסטית של הפרוגרס

כלומר וודאי שאלו שמקדשים את הסביבה ומוכנים שעל מזבחה ימותו מליוני בני אדם, לקחו את העיקרון ו"זקפו לבנה והשתחוו לה". אבל בשורש יש בתורה איסור להשחית ויש בחז"ל הרבה ביקורת על מי שלא מרחם על מעשיו של הקב"ה.

רק ציינתי שהיא נפוצה היום דווקא מפני שהפוסטמודרנים מבקשים למצוא מפלט של אמת קבועה בעולם שהם החריבו עד יסוד, ומוצאים אותו בטבע.

ציינתי זאת כדי לומר שלא כל רעיון חדש במאה ה21 הוא פוסטמודרני

חפש ביוטיוב על "ההיסטוריה של הפוליטיקלי קורקט" ודעת לנפשך תנעם מאוד.

ובזה הוא מודרניסטי. אבל המודרניזם לבד לא מסוגל לנפץ אושיות יסוד אנושיות כמו משפחה מגדר וזוגיות.  רק הפוסטמודרניזם שחבר לפרוגרס הצליח בזה. אחרת הפרוגרס היו מדברים רק נגד גזענות ופריוולגים-מדוכאים ולא גולשים לערעור המשפחה הזוגיות ןהמגדר, שם הסכנה הכי גדולה.  כי אנטי לאומיות כבר היתה קיימת לפני 200 שנה

תצפה בסרט שהפניתי אליו.

סוגיית הלהטב פותחה מאוחר יותר באסכולת פרנקפורט. צפית בסרטון ביוטיוב?

הקיבוצים אמנם אמרו עולם ישן עדי יסוד נחריבה, אבל זה נעצר במשפחה מגדר וזוגיות. בית הילדים בקיבוץ היה יותר כדי לבנות מסגרת אחרת מלבד משפחה, מסגרת שיתופית, ולא כדי להרוס את מבנה המשפחה.  הפרוגרס הוא גם אינבדואלי ביסודו.

אני מכיר את הטענות שהפרוגרס מגיע ממרקסיזם. זה נכון לגבי הטיעון הצורני חיצוני.

אבל נשמתו היא פוסטמודרנית במהותה.

הקומוניזם הוא מודרניסטי ממהותו, טוען לאמת אחת ולא מערער באמת על אושיות היסוד, אולי מרקס כן, הקומוניסטים שאמצו את דעתו לא.

הפרוגרס הוא פוסטמודרני במהותו, אם מסתכלין על הלך הרוח מעבר לטיעונים החיצוניים

… כמו שהרב קוק התיחס אליהם.

בכלל ככל שאני לומד על הרב קוק אני בספק אם הוא היה מזדהה עם כל מה שהציונות הדתית מייצגת היום.

בכלל הציונות הדתית היום קרועה בין הרבה פלגים שלא מסכימים אחד עם השני.

בלי רב. הרב איתם הנקין ז"ל הי"ד עסק בזה רבות ואף כתב ספר בנושא (ספר אחד לפחות).

ונראה לי שגם הרב אברהם וסרמן הי"ו עוסק בנושא הזה.

ראית או התוכנית או לא ראית?

באמת נראה לך שבעידן מודרניסטי היה ניתן לרבוע נוהג אמיתי שמוחק מגדר זוגיות ומשפחה? (אני לא מדבר על תיאוריות כמו אפלטון אלא מעשי) אתה באמת משווה בין בית ילדים קיבוצי לפוליאמוריה?

בפועל, בתרבות הרוסית זה לא עבד, לכן בברית המועצות וגרורותיה נשארו משפחות.

המודל הקיבוצי בארץ, באמת צעד לשם. בית הילדים לא היה רק בית ילדים, הוא היווה אמירה שהילדים הם של הקיבוץ.

בקיבוצים של השנים הראשונות הילדים חונכו לקרוא להורים בשמם, שוויון עד הסוף.

גם המציאות של חדר אוכל, אומרת שאין באמת זמני משפחה, בשביל כל כוס קפה, צריך להגיע למרחב הציבורי.

בשיא היו גם מקומות שלזוג לא היה בכלל מרחב פרטי והיו צריכים לחלוק חדר עם עוד אנשים.

נכון שהיו בעיות בקיבוצים, אבל עדיין הם נשארו שמרנים בתחום המשפחה הזוגיות והמגדר. אמרחק בין בית ילדים בקיבוץ לפוליאמוריה הוא כרחוק מזרח ממערב

הית ילדים זה מאידאולוגיה של שיתופיות קהלתית, לא אינדבדואליזם כמו מירב מיכאלי.

וגם אם היה, זה בקיבוצים של שנות ה60 70. נראה לך שבדגניה של רחל המשוררת היה הרס התא המשפחתי?

גולדה מאיר (באוטוביוגרפיה שלה 'חיי') מתארת איך במרחביה לא רצו לקבל אותם, כי הגיעו כזוג נשוי ואיך היא מודעת בדיעבד לכך שאחרי שהצליחו להתקבל והיא עשתה כל מאמץ להראות שהיא נאמנה לקיבוץ ולשותפות - היא הרסה את הזוגיות שלה.

בפועל, לא הכל עבד להם, במיוחד שלמרקס היה ברור שהאידיאולוגיה תפעל במערב אירופה ובמציאות הסיפור הזה נכפה ברוסיה. דורות של חוקרים מרקססטיים בחשו בשאלה למה הדברים יצאו כמו שיצאו, אבל פשוט שהפרוגרס כפי שמופיע היום השגעונות ה'מירב מיכאליים', הוא הופעה חדשה ניאו-מרקסיסטית של חיפוש השוויון בכל מחיר ומצב.

זה מה  שקבלתי בחיפוש גוגל על 'עמדתו של מרקס על מוסד המשפחה':

"מרקס ראה במשפחה, כפי שהיא קיימת בחברה הבורגנית, מוסד שקשור קשר הדוק לקפיטליזם ולבעלות הפרטית. הוא טען שהמשפחה הקיימת היא מכשיר לדיכוי כלכלי ואישי, במיוחד של נשים וילדים, וכי היא מבוססת על ניצול כלכלי ותחרות. מרקס צפה שעם התפתחות הקומוניזם, המשפחה תעבור שינוי מהותי, ותהפוך לצורה שיתופית יותר, שתתבסס על שוויון וסולידריות, ולא על בעלות פרטית ותחרות. "

מרקס היה יהודי מומר גרמני שחי בחברה של תור ההשכלה ההומניסטי. ואילו הקומונוזים שיצא ממנו התקבל בעיקר ברוסיה.

בפועל מה שקובע זה הזרם התרבותי ולא אידאולוגיה שכתובה במניפסט. זה שהמרקסיזם לא הצליחה בכהוא זה לגעת במשפחה ברוסיה ובכלל בעידן המודרניסטי , זה בגלל שלא היתה פוסטמודרנה. ייתכן שאם לא היה מרקס אז היה קם כיום מרקס אחר בעידן הפוסט. הפוסט הוא כמו מחחה התוקפת את המערכת החיסונית של ביקורת האמת, ובמילא יש חיידקים שכבר מוצאים את דרכם להזיק.

עולם ישן עדי יסוד נחריבה, בפועל דובר על דת, לאום ומבנה החברה הקולקטיבי, לא נגע במשפחה, מגדר, וזוגיות

לפחות בנישואים אזרחיים.

ההתנגדות לנישואים היתה או לנישואים דתיים, או שהיו קיבוצניקים צעירים שרתמו את כל עצמם לעבודה בשנות צעירותם המוקדמות, ולא היה להם פנאי בקיבוץ לזוג נשוי. מעולם לא היתה אידאולוגיה אנטי משפחתית בקיבוצים ועובדה שכולם התחתנו והולידו ילדים.

אבל גם אם היתה אך לא הצליחה בגלל טבע האדם, זה רק מוכיח שהסיבה שהפרוגרס מצליח כיום לעומת אז, זה בגלל הפוסטמודרנה המוחקת כל אמת

לכן היתה לגיטימציה לבתי הילדים (ולכן בקיבוצי פא"י, שאימצו רק את התבנית החיצונית בלי כל המטען האידיאולוגי -בתי הילדים בוטלו מהר מאוד ובאופן כללי בקיבוץ הדתי לפני החילוני), לכן לא היתה לגיטימציה לארוחות משפחתיות או אפילו לכוס תה בחדר הפרטי ולא בחדר אוכל הציבורי, לכן גם גבולות המתירנות המינית בקיבוצים היו רחבים הרבה יותר מהמקובל בחברה החילונית המקבילה בעיר או במושב.

בסופו של דיון השאלה המהותית האם ערך השוויון הוא הערך המוביל או לא. זה אותו יסוד מקין, מקורח, מהנצרות ועד המודרניזים והפוסט-מודרניזים. בכל דור הוא לובש צורה ומותח טיפה את הגבול של המקובל באותו דור - קורח לא יכול לכפור בקדושת העדה שהרגע קיבלה תורה, הנצרות בדור החורבן יכולה. אלו ואלו לא יכולים לכפור בעצם המציאות האלו'הית בדור שהנוכחות הזאת ברורה, אז מערערים על הגבולות שקבע. בשורש, מי שכופר בהוראות האלוקיות, בגבולות שקבע, כופר במציאותו. בדורות מודרניים אותו יסוד דרש שוויון גם בין האדם לא'לוהיו ובזה הפסיק להאמין בו ובטבע העולם שברא.

קין קורח הנצרות והקומיניזם זה ערעור על מסגרות פחות מובנות מאליהם, כמו הבדלים לאומיים, חברתיים, מעמדיים, דת, לאומיות וכו' לכן אין מה להשוות. זה כמו להשוות ביטול רכוש לביטול מוסר.

בכל דור יש הפועות חדשות, שמושפעות ממכלול האירועים והשינויים הגשמיים והרוחניים בעולם, ההופעה חדשה, אבל הביקוש בטבע האדם שעליו זה יושב (שגם הוא מורכב מניצוץ של אמת וסיגים המתלבשים עליו בכל דור לפי סגנון הדור) - הוא אותו ביקוש.

דמוקרטיה ואפיקוראים היו כבר לפני 2500 שנה וכן אידאולוגיות אנטי לאומיות. אמנם הדת היא מרכיב בסיסי באנושות אבל מעמדות בכלל לא, חברות פשטו צורה וחבשו צורה בעניין מעמדות.

אבל מגדר - מעולם לא קם אדם שניסה לטעון שאין זכר ונקבה, מהמיתולוגיות על אלים ואלות , דרך היאן והיאנג הדאאויסטים וכל התרבויות האנושיות, זה היה ברור מאליו שזכר זה זכר ונקבה זו נקבה, וגם חזל אומרים שגם אם האומות חשודים במשכב סכר הם אינם כותבים כתובה לזכרים, כלומר לא ממסדים זאת במשפחה.

זוגיות - היתה אמנם פולגמיה, ובפועל אנשים נאפו, אהל מעולם לא היתה אידאולוגיה של פוליאמוריה חוץ מכתבים תאורטיים שמעולם לא יושמו.

משפחה - היה ברור לכולם שיש משפחה , שאדם ללא ילדים הוא עץ יבש, אם לא נזירים שבמילא התנתקו מהעולם. ילד מכיר מציאות אבא ואמא עוד לפני שהוא מכיר כל דבר אחר.

כללו של דבר - מגדר זוגיות ומשפחה הן אושיות הבסיס של האדם, כדרך ארץ שקדמה לכל אידאולוגיה אמונה או מבנה חברתי. מאז ומתמיד הן נתפסו כדבר המובן מאליו.

לכן הפרוגרס המערער על אלה שונה מהותית מערעור על מעמדות, דת לאום וכו' שהן יסודות חברתיים משניים לעומת הראשונים

היות ששנינו חוזרים על עצמנו, כנראה אין לדיון הזה לאן להתפתח.

כואב מאוד שיש בתי מדרש, שלכאורה עוסקים בתורת הרב, אבל בעצם הם לא עוסקים רק מצטטים. מה שנשאר להם מדברי הרב, זה רק להסביר איך החלוצים שמקימים מושבות למרות שהם מחללי שבת, הם בעצם טובים בפנימיותם.

אבל לכל תופעה חדשה, בתי המדרש הללו מגיבים לפי העקרונות של סאטמעאר, תורת הרב שהסבירה שהעקרון של המשנה, "שאין לך דבר שאין לו מקום" - מתייחס לכל תופעה בעולם, נשכחה מהם.

כמובן אפשר למצוא נקודת אמת: שלפני ה כלום לא חשוב ואפילו משפחה מגדר וזוגיות. אבל זו נקודת אמת בשמים, כאן בעולם הזה אין לנו מה לעשות איתה.

חוץ מזה זה לא קשור לתפועה חדשה שהגיעה אחרי ימי הרב, אלא לכך שזו תופעה שונה במהותה. גם הסביבתנות הגיעה אחרי ימי הרב ודווקא לה קל למצוא נקודת אמת, כך שזה לא קשור לעיתוי אלא למהות.

בכל זאת זה די ברור שגם אם צורנית הפרוגרס הוא המשך הקומוניזם, נשמתו היא פוסטמודרנית. כי ללא ביטול האמת בלתי ניתן לערער מעשית בתנועה שתתפוס מעשית, על משפחה מגדר וזוגיות, שהם דברים שנתפסו כמובנים מאליהם באנושות בכל ההיסטוריה. עובדה שבקומיניזם לא התערער מעמד המשפחה המגדר והזוגיות

ההתקדמות, קרי הפרוגרסיביות, המדוברת היא התנועה לכיוון קץ הימים הקומוניסטי, לאוטופויה של הדיקטטורה של הפרולטריון.

הסיסמא הנפוצה של "הצד הנכון של ההיסטוריה" הוא קיצור של המשפט המלא של לנין על רכבת ההיסטוריה שנוסעת לאוטופיה הקומוניסטית.

התנועה הפרוגרסיבית עושה שימוש ברעיון האין-אמת כדי להביא לפירוק שיצור ואקום שיאפשר הצדקה להתערבות כוחנית של המרקסיזם.

על התנועה החברתית עצמה.

המון תנועות בהיסטוריה קראו לשינוי מהותי באנושות, ובמיוחד תנועות מהמאה ה18והלאה, כולל המהפכה הצרפתית. אתה צודק שמקומוניזם הפריז במהפכנותו ובשבירתו את העולם הישן.

אבל אתה באמת לא רואה את  ההבדל  האדיר בין הרס לאומיות (שדתות מסוימות וחלק מההומיניזם כבר ניסה להרסה עוד לפני כן), מעמדות, ודת (שכבר היתה כפירה לפני).

לבין הרס תכני יסוד בסיסיים של האנושות: כמגדר, משפחה וזוגיות?

הוא שאמרתי, הפרוגרס הוא קומוניסטי רק בטיעון הצורני שלו, נשמתו האמיתית היא פוסטמודרניסטית

היא בהחלט טוענת שיש אמת אחת, ושהיא נמצאת אצלה.

כל הניסיונות להרוס יסודות אנושיים הוא לא כי אין בזה אמת אלא כי הכאוס יאפשר את עליית המרקסיזם,

וכזה יקרה אז גם כל אושיות התרבות האנושית יוחזרו בכפייה כדי להשיב את העולם על כנו. 

משפחה וזוגיות אלה דברים שגם היום, בחברות פרימיטיביות ובשבטים נידחים, הם נזילים. מה שבסיסי אצלך, לא היה בסיסי בעבר, ואפילו בהווה הוא לא בהכרח בסיסי. זה נהיה בסיסי בעולם שהושפע מהתנ"ך.

לגבי נזילות מגדרית, לא לחינם כבר התורה ציוותה על בגדי גבר ואישה. שנית, ברור שהטכנולוגיה בנקודה הזו היא מאוד משמעותית.

בכל האנושות ב5000 שנה האחרונות יש משפחה וזוגיות.  גם בעבר זה היה בסיסי ומשפחה היתה גם בבבל ומצרים העתיקה. וכן זוגיות קבועה אמנם היה גם פוליגמיה. אבל היא עברה מהעולם רשמית באירופה ב1000 שנה האחרונות. וודאי שלא היה פוליאמוריה רשמית חוץ משבטים נדחים.

גם ללא התנך יש משפחה וזוגיות, גם בסין והודו העתיקים היה. לכן התואה אומרת על כן יעזוב איש ודבק באשתו אצל אדם הראשון, כי זו אמת אוניברסלית. ולכן ב7 ברכות מדברים על זוגיות אצל האדם הראדון לא אצל ישראל.

מעולם לא היתה נזילות מגדרית עד היום. גם במיתולוגיה יש אלים עם תפקידים גבריים ואלות עם תפקידים נשיים.

לבישת בגדי גבר ואשה שימשה אצל עובדי האלילים כשרצו ליצור הוללות וזימה ולטשטש את הסדר הרגיל, כמובן שיש תמיד בעלי בעיות נפשיות חריגים

אני לומד היסטוריה מההיסטוריה

ומונוגמיה היא דבר בסיסי במערב ב1000 שנה האחרונות (ונראה לי גם ביוון ורומא)

… קודם כל הם רשעים.

עובדה שמשה לא דחה את טענתם מיד אלה:

יְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כׇּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃

כמו כן לאחר כל הסגה הזאת צווה השם לקחת מטה לכל שבט כדי לשכנע את העם שאהרון הוא מי שנבחר על ידו.

הרעיון שאני רציתי להעביר וכנראה שזה לא מוצא חן בעניך הוא ש Life is not fair ושרצון האל הוא מעל הצדק.

עובדה שלאורך כל ההסטוריה הכללית והיהודית בפרט היו חילוקי דעות שנבעו "ממוסר טבעי.

המשנה והגמרא מלאים בדוגמאות של חילוקי דעות כאלה.

לזה התכוונו שאמרו שבעים פנים לתורה.

אבל איזה חוסר צדק יש בכהונה? כהונה זה תפקיד מחייב, לא זכות. 

… שלא כל העם באמת ידע מה קורה. משה ואהרון היו היחידים שקבלו מהשם ציוויים . עובדה שלאחר מעשה קורח ועדתו היה אי שקט בעם שרק נרגע עם מעשה המטות.

שוב אני לא חולק על רשעותם של קורח ועדתו אבל מבחינה אנושית היה צדק בטענותיו.

הכי חשוב שאני משליך לגבי היום את המקרה.

יש מוסר טבעי שאומר ארץ ישראל קודם ופיקוח נפש אחר כך ויש טוענים ההפך .

יש טוענים שהצבא מעל הכל ויש מפקפקים בסמכות הצבא.

לכן רצון השם הוא מעל המושר הטבעי.

אין זה צדק, אלא פופוליזם טהור, וכמו כל פופוליזם, הוא שקרי מיסודו.

ומעבר לכך שהפסוק לא אומר ש"מקום הרשע שמה הצדק", אלא להפך, גם אם היה כתוב כך, אי אפשר להניח שהוא מתייחס דווקא לקורח ועדתו.

בקיצור - שני חלקי ההוכחה שלך לא נכונים.

(המילה "רשעים אכן מופיעה, אבל לא בשלב הזה של המחלוקת אלא רק אחרי "אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו")

"מה שאמר כל העדה כולם קדושים הוא בודאי אמת, דישראל קדושים הם וכמו שנאמר כי עם קדוש אתה. ומה שאמר ובתוכם ה' הוא גם כן אמת... וטעה קרח וחשב שכן הוא תמיד כמו שיהיה לעתיד וכבר הוא עתה כן. אבל באמת התגלות הזאת האמיתי לא יהיה עד לעתיד"
 

"שקרח אדם גדול היה וכמו שכתוב במדרש רבה חכם גדול היה... ואף במחלקותו איתא במדרש רבה 'אשר יחדיו נמתיק סוד' - אהרן וקרח שניהם שוין... אך טעותו היה מפני שידע בנפשו שצדיק גמור הוא וכבר לבו חלל בקרבו ואתפני יצר הרע מלביה... וכיון שראה קרח שלבו מייעצתו לחלוק על משה והוא ידע בנפשו שלבו שלם לפני בוראו היה סבור שבודאי הוא עצת ה' וכך צריך להיות... אבל האמת הוא שכל זמן שיש מציאות לרע באומות העולם אין רשאי להאמין בעצמו, שעדיין יוכל להיות שהוא עצת היצר הרע..."

קישרתי את זה לפסוק בקוהלת.

בזכות השתתפותי בהילולה של ג בתמוז מישהו כוון לדעתי.

"דבאמת נפש הישראלית אין יכול לסבול התנשאות כלל... וטענת קרח מדוע תתנשאו וגו' אמיתית, דאין להתנשאות באמת...

רק הגוון של התנשאות זה צריך בעולם הזה... ורק לעתיד נאמר ולא ילמדו (עוד איש את רעהו ואיש את אחיו) וגו' כי כולם (ידעו אותי למקטנם ועד גדולם) וגו'...

ולכן אין נקודת ישראל סובלת שעבוד והתנשאות כלל... כי מאמר יתרו להיות שרים על ישראל עצמן ‏זהו אינו אמת גמור ומילי דהדיוט... רק דמילי דהדיוטא מילי, שבעולם הזה נראה ‏כן הגוון גם בישראל עצמן, שכל זמן שלא נתבררו ישראל מכל העכו"ם צריכים להתנהג כפי מה ‏שהוא בגוון לעיני ההדיוטות"

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור