לא ברור למה.

אני כבר מזמן תוהה אם זה מרגיש להם פחות מדי גברי לשתף מה הם חוו והרגישו…

מכיר כאלה שמשתפים מאוד גם בחייהם הבוגרים

וזה דווקא מעצבן. אני מרגיש פטפטן חסר גבולות

מרגיש לפעמיים את חוסר הסבלנות של אנשים לדיבורים שלי, 

במיוחד על נושאים שאני אוהב להתעמק בהם ולהגיד כל מה שיש לי בפנים.. 

אבל יש מצבים שאוהבים להקשיב לי , לפעמיים הנושא נוגע וסוחף ואתה מצליח לזהות את הברק בעיניים של מי שאתה מדבר אתו.

תלוי מה הנושא ואם זה מעניין אותם.. אני אוהב לצייר את המחשבות שלי במילים גבוהות בכדי שיבינו את עומק המחשבה..

כיף לי שאנשים יודעים מה אני חושב. למשל בכתיבה אני לא משקיע לא אוהב את זה.. לפעמיים אני רואה כאן אנשים שמשקיעים מאוד בכתיבה.. לא יודע פחות מתחבר לזה.

כן. ממש, כמו מה שהגנן עושה לעץ.

הקשרים בין הנוירונים במוח מתנתקים ויש פחות יכולת לדבר.

בהמשך החיים, ובמהלך קשר אמיתי שנוצר עם אישה, הקשרים האלה נבנים בחלקם מחדש. וזה עניין של עבודה.

זה חשוב..

זה חמוד לילדים.

לא אומרת להיות בונקר, אבל סייג לחכמה שתיקה

האמת שאני לא מתחברת לתכונה הזאת לא אצל בנים ולא אצל בנות. לא משנה כמה לב טוב יהיה לבן אדם, אני חושבת שאני תמיד אעריך ואמשך יותר למי שמסנן את המילים שלו כי חכמה זו אחת התכונות הכי מוערכות בעיניי. 

פעם הייתי אומרת שהסטיגמה שלך נכונה, וגברים סגורים וחבל שהם לא משתפים יותר... אבל היום? עדיף שלא נדבר על זה.

וגם,איך יסתדרו בבית אחד 2 פטפטנים?

כשאישה משתפת בלי לשקול כל מילה, היא מחוברת לעצמה באמת.. זה לא ילדותיות או חוסר גבולות — זו נוכחות נשית

את חושבת שגבר לא צריך לדבר הרבה.. יכול להיות שזה בטבע שלו לדבר פחות ..

אבל ויש אבל גדול, הדיבור אצל האישה הוא מאוד חשוב הוא כלי .

אישה שיותר מדי זמן חונכה לחשוב על מה שהיא מדברת או חלילה לשתוק רוב הזמן .. במילים אחרות לרצות.. להחליק... לא לעשות עניןן..

הדיבור שלה הוא כוח, לא עול! ה לא "יותר מדי"  זו היא..

אחד הכלים הכי משמעותיים בטיפול אצל נפש האישה הוא דיבור ספונטני כזה טבעי לא מתנצל.

זה מאוד שונה מגבר לא להתבלבל

זה שיש כוח לדיבור זה לא חדש.

מה כתוב על אשת חיל? "פיה פתחה בחכמה"

אני יודעת על עצמי שלפעמים אני מדברת עם בנות סתם.

דיבורים לשם הדיבורים, כל אחד יכול להרגיש מתי מדבר סתם.

נגיד מדברים על התוכניות למחר, או על הקנייה הלא מוצלחת,או מה בא לי לאכול.זה תלוי,לפעמים יש סיבה ומטרה נגיד אני מספרת על הקנייה הלא טובה כדי להזהיר את החברה או כדי להביע תסכול.

מתי שהם מרגישים בנוח.. דברי טעם לא שמעתי דיבורים מיותרים ..

דווקא חושף על העולם שלהם דברים טובים מחכימים מלמדים .

את מדברת בדיוק על הגברים שבד"כ הם מדברים מנימליסטי ועד שהם משתפים אז באמת דברי טעם.

אבל הבחורים שמרגישים בנוח דרך קבע- "לא שמעתי דיבורים מיותרים"?! הלוואי!!! 

יש משהו במה שאת אומרת שחשוב שנשים ירגישו בנוח לשתף אבל אנחנו מדברות על דיבור ממקום בריא. 

יש שיחה ויש שיחה.

וגבר באופן כללי הוא אדם של מעשים ומטרות, לא של דיבורים ודרך.

אולי גם אני אחזור על זה 101 פעמים

לכל המרבה בדברים מביא לידי חטא

חוזר בי

"בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל"

רק התכוונתי לפורום פה

המשנה הזו ספציפית פוגענית

כי לאיש יש נטיה להגזים מאוד בשיחה עם אשתו, ותמיד הגזמה בכל דבר בחיים היא בעייתית כי קשר לא מבוסס רק על דיבור. ולכן גם כתוב "כל המרבה (מגזים) שיחה עם אשתו בוטל מדברי תורה" כי אם כל היום ידבר עם אשתו, לא יהיה להם זמן לעשות דברים אחרים, ולא יוכלו לשתף אחד את השני בחוויות שעברו, כי זוגיות מצריכה גם מרחב פרטי לכל אחד

שהוא לא מתכוון למסר מזלזל או פוגעני

והוא הכי בעד כבוד לאשה ולכל אדם 

שכנראה זה עמוק יותר

המסר שחלק הוציאו ממנה מאוד בעייתי..

אני מדברת איתך על ההשלכות 

(סבבה פשוט איך שכתבת מקודם נשמע משהו אחר..)

את רוצה שאשתיק את עצמי כדי לרצות אותך?;)

אם מקבלים פידבק שלילי, מפסיקים לעשות משהו

תלוי ברמת המודעות העצמית, מספיק סף נמוך יותר.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בחוויות קונקרטיות או גם אווירה שסביבה מקרינה.

אני חושב שאם לומר לאנשים סגורים "וואו, ספר לי על זה, זה ממש מדהים, אני רוצה לשמוע עוד", הפידבק החיובי יפתח אותם.

אדם מבוגר יש לו גבולות

זה באמת כשרון נשי יותר לדבר

לרוב רוב המורות הן נשים

זה קשור לצורך להביע רגש כנראה.

זה לא שגברים מבוגרים בהכרח לא משתפים

הם משתפים במעגלים יותר מצומצמים

והגיוני שיש להם פחות צורך

הם נגמלים מזה לכל החיים

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?