מפתיע... חשבתי שאני מכיר.

ומה בכלל האופציה לא להתחתן?

אבל אין הצעות ואם יש אז הן לא כ"כ מתאימות.

ברגע שבחור אומר שהוא רוצה להתחיל לצאת יש לו שפע של הצעות, כי הכל עניין של היצע וביקוש (נשמע קצת רע אבל..)

לאתר לשגרירים בלב אי אפשר להכניס בנות כבר תקופה כי אין מספיק בנים וזה לא מאוזן.

יש הרגשה שהבנים עושים לנו טובה שהם מסכימים לצאת איתנו (כי הרי הוא בחר אותך מבין כל ההצעות שהיו לו אז תגידי תודה, כי לך הציעו רק אותו ואולי עוד אחד).

אולי אני מדברת לא מאובייקטיביות, אבל באמת שמעתי את זה מכל כך הרבה בנות. 

זה קיים אצל כולם.

רבינו כותב שהשידוך- אפילו אם לא נעשה ממנו כלום בסוף, ואפילו אם *לא נפגשו* אלא רק *דיברו* מעצם השידוך ורצו לעשות ובסוף לא עשו, זה עושה רושם ומקרב את הזיווג האמיתי. אז כל שכן פגישה שאין לה כל קשר למה שכבודו וכבודה מחפשים וכו'.

כי בעולם החילוני התלונה היא הפוכה - שנשים ממיינות.

לבנים יש אכן יותר הצעות, כי שואלים אותם קודם. גם אם מסכימים, אין הבטחה שהיא תסכים.

בנות מקבלות בד"כ פחות הצעות, אבל רק צריכות להחליט אם כן או לא. 

בנות יוצאות עם מי שבגיל שלהן או גדול מהן.

לכן בגלל זה בגיל צעיר לבנות אין מספיק הצעות אין מבחר.

ובגלל זה גם לבנים יש מבחר כי עד שהם מתחילים לצאת יש להן הרבה מבחר.

ככל שהגיל עולה ב"ה אנשים מתחתנים ולכן לבנים שיוצאים עם בנים יותר צעירות יש יותר מבחר.

לבנות יש פחות מבחר כי הבנים יותר מתחתנים.

בחור בן 25 נגיד יכול לצאת גם עם מישהי בת 21 ואז יש לו ים הצעות כי פתוח לבנות מהמון שנתונים.

בחורה בת 21 גם יש לה עדיין שוק פתוח אבל יש לה פחות מבחר.

ככל שהגיל עולה כך יש פחות מבחר. לבנים זה משפיע בקצב יותר איטי. לבן שהוא בן 25 או 28 לגיטימי לצאת עם בחורה בת 25. ככה שהוא נפתח רק לעוד ועוד שנתונים. 

אבל יש עובדות בשטח.

אני אומרת לך שהרבה בנות עושות השתדלות והולכות לשדכנים וכל זה. אבל כמה אפשר? צריך גם שהצד השני ירצה.. מרגישה חוסר סימטריות בהשתדלות וברצון. אני אשמח שתתקנו אותי אם אני טועה בזה.

כל אחד יוצא מתי שהוא רוצה. הם ממש לא חייבים להיות בל"חים.

זה אגב ממש לא חדש, בד"כ בנות רוצות להתחתן מוקדם מבנים. לכן גם בד"כ הבעל מבוגר מהאישה.

אם הם כבר יוצאים אבל לא מוכנים לחתונה זו כבר בעיה אחרת. 

מי שלא רוצה לצאת - שלא יצא. תיפגשי עם מי שכן רוצה.

( יש מישהו ספציפי שלא רוצה? )

עכשיו הכל מובן...

זה מה יש. או שתוותרי עליו או שתחכי לו. 

כי הבנים מתחילים לצאת מאוחר ואז אין יותר מדי בנים בשוק :/

כמה שנים פער זה עוד נורמאלי?

ברגע שאתחתן בעז"ה אנסה לשדך את כל מי שאני מכירה.

מנסיון לפנות לשדכנים שלא מכירים אותך זה לא עוזר.

משתנה כמובן בין גילאים.

יש כאלו של 5,8 ואף יותר. 

נראה לי קצת מוגזם.

אבל זה באמת תלוי גם בשאר הנתונים. באמת בנות מתחילות את החיים הרבה לפני הבנים, אז אולי זה עוד אפשרי. לא יודעת כבר. מבלבל העניין הזה

הסבים והסבתות שלי (אחת שתחיה לאורך ימים עם הרבה שמחה ובריאות) התחתנו עם פער של 8 - 10 והיו נשואים באושר

בחורה בת 30 וגבר בן 35 הם נמצאים באותו שלב בחיים

מישהי בת 21 ומישהו בן 28 לא נמצאים בדרך כלל באותו שלב בחיים

לא שולל את זה שיכולות להיות הפתעות וכדאי להיות רגיש גם לזה, אבל כן כדאי לדעת מה יותר נפוץ כדי לדעת איפה לחפש יותר

במגזר לא דתי זה אחרת

מי שבגיל 21 ומי שבגיל 28 הוא בראש שונה, נסיון חיים שונה. בלי קשר לעיסוק או להשכלה.

נסיון חיים הוא בדרך כלל משפיע ויכול לייצר דמיון או שוני בין בני הזוג.

הרי

או שזה כן או שזה לא, בלי קשר לגיל. שוני בכל מקרה יש

ולא אינטרס. זה לא שכתבתי שמראש לצאת רק עם יותר גדולים בגלל זה. זה יתרון, לא מטרה

"מספיק אתה גבר והיא אישה, לא כדאי לחפש עוד הרפתקאות"

עם מישהי מתאים לה לצאת עם בחורים שהם גדולים ממנה בצורה משמעותית והיא מרגישה שהיא יכולה לגשר על הפער הזה - מעולה.

כל אחד בוחר את הפערים שלו..

להימנע לגמרי לא נכון בעיניי.

כל עוד המטרה המשותפת היא לבנות בית, לא רואה הבדל בין 5 ל7 שנים

ושוב, מגזר דתי שונה ממגזר כללי שאז ברור שיש פערים מאוד גדולים.

אבל כל אחד ודעתו🤷

אני בספק לגבי מה שאמרת על שדכנים.

יש נטייה להכליל, בסוף זה ממש מתנה פר בנאדם.

זה שהוא מוגדר כשדכן זה לא אומר שהוא עובד בדפוס מסויים שלא יעיל.

ראיתי כאלה יעילים יותר וכאלה יעילים פחות.

אני לא רוצה להתחתן ואשמח אם הבנות תעשינה זאת במקומי.

שהשאלה מופנת לבנות.

מכיוון שגברים דרכו כאן לפניי אז....

יכול להיות שאת מרגישה לא נכון?

אם מישהו/י לא בקטע של פיצה זה אומר בהכרח שלא רעבים?

האם אותו אחד שיצא עם כ100 נשים יכול לטעון את אותה טענה שאת טוענת?

בא לי פיצה...

@שפלות רוח אנא עדכונך היכן ניתן למצוא את הרצון הזה.

פשוט לפעמים עובדים עלינו אז הוא קצת מסתתר ונעלם. וגם בלי קשר רבינו כותב שאחד הדברים שמפילים את האדם זה לראות בני גילו מצליחים יותר ממנו ומתקדמים בחיים יותר ממנו ולדעתי זה גם משפיע, גם אם לא ישירות בעקיפין בתת מודע.

והכי חזק יא אח זה מה שהשם כתב "לא טוב היות האדם לבדו" מטבע הבריאה השם נטע בנו רצון להקים משפחה פשוט הרבה דברים קורים בדור שלנו שלא היו בדורות קודמים ובגלל זה יש יותר קושי בנ"ל.

לא משולה למישהי שחתכו 

הרעיון הוא שאם אדם אומר שהוא לא רוצה משהו 

(בהקשר שלנו זה יהיה להכנס לעולם הדייטים/שידוכים)

זה לא אומר שלא חושבים או רוצים להתחתן.

אם לא יצאתם לדייטים איך הבנת שהם לא מעוניינים להתחתן ולהקים בית?

כנראה הרצון הזה לא מספיק חזק.

ברור שכולם בסוף רוצים להתחתן, אבל בשביל להגיע לזה צריך להשקיע, זה בדר"כ לא בא לבד 

זה שיש לנו הרבה הצעות זה נכון.

אהל את יודעת איזה כאב ראש זה?

לקבל 10 כרטיסים בשבוע  ואף אחד לא קשור בכלל

אז הוא צריך פיצה קטוגנית מבצק טחינה ;)

נשמע טעים.

הבחור עושה משלוחה?

יודע שצריך להתרגל, אישית אוהב, למשל שוקולד מריר 90% - 100%

לצערי זה לא כ"כ משתלם כלכלית למכור עוגות נטולות סוכר ודלות פחמימות...

יש בעיה אחת בלבד והיא שההצעות מגיעות קודם לבנים

וזה גורם לחוסר סימטריה שהבנות כל היום בלחץ רק שתהיה הצעה ובנים טובעים במבחר

הכל אשליה

יש בחורים שאני אוכל עליהם חרופה בגלל הדבר הזה זה מטריף אותי

בנות בפער יותר רציניות ..

אני חושבת שזה שאנחנו ב2025 גורם לגברים לשכוח שהם גברים ..

ונשים לא יכולות ולא מסוגלות לקחת על עצמם את התפקיד הגברי..

הופ זו התוצאה .. גברים שלוקחים מספרים מנשים אבל לוקח להם יותר מ4 ימים ליזום דייט.

גברים שנפגשים עם בנות" באמצע " או בעיר של הגבר.

גברים שנראה להם לגיטימי לשלוח רק אחרי יומיים אחרי הדייט .. איך היה .

או גברים שעושים גוסטינג לבחורות 

בקיצור גברים שלא רוצים להתאמץ ...ואז מפילים על הבחורה את התוצאה .  

(היא גם לא יוזמת ) (היא לא רוצה אותי)

יאללה אתה גבר מאמי? להתעורר

בעיני מדובר על ילדים ואני לא הייתי רוצה אותם ממילא.אז כן ישנם ילדים ולא גברים.

אבל יש גם גברים .. וזה יבוא בקלות תאמיני בזה 

משהו  בחיים האלה זה כשאנחנו מכלילים אנחנו דופקים נטו את עצמינו.

(וכן. אמנם חויתי הרבה פחות ממך אבל תאמיני שגם אני מתוסכל ברמות)

הייתי אחלה בזה

שגבר רוצה מישהי- עם מספיק חיזור ומאמץ הוא ישיג אותה.

למה היום הבנות יותר היוזמות בקשר? איפה החיזור של פעם?

😞

מנהג פרימיטיבי, ישן ומשיחי של קניית אישה.

שוביניזם במיטבו

היא ובן זוגה חיים בדירות נפרדות בכלל 😂

ולנושא, זה אכן חשוב בעיניי להלחם בתופעת הטרדות מיניות ודאגה לזכויות נשים, אבל יש קטע של אווירה כזאת שאסור כאילו לדבר עם בחורה, שהלכו ממש רחוק
יכול להיות שאני טועה וזה רק מחשבות שלי

לי למשל בגלל ששדכנים נרתעים בגלל היותי כבד שמיעה, אז צריך לנסות לעשות עבודה עצמית בזה, ועדיין זה קשה מאד למרות שהפסדתי הרבה הזדמנויות בגלל זה (בסוף מאמין שהכל משמים), בסוף אני יודע מה אני מחפש ולא אף אחד אחר...

יש גם חשש הרבה פעמים שאולי הן צעירות מדי, כי לא תמיד אפשר לדעת למרות שאפשר להתווכח על זה

רק בשוק החופשי או להתפשר על עצמי ועל הרצון לאהבה וכן לצאת עם כאלו בעלות נכויות קשות מאד שמשפיעות מאד על הקשר, כתבתי על זה פה:
כבדי שמיעה ובכלל בהיכרויות, תנו דעתכם מחוץ לקופסה - לקראת נישואין וזוגיות

על עצמי אני יכול להגיד שנוח לי להגיד שאין בנמצא בנות דוסיות  ממש ונראות טוב.

אבל בסוף זה כנראה לא ה- נקודה

דבר שני: את ככל הנראה באופן טבעי רגילה לראות יותר בנות שלא הלך להן מאשר בנים. זה יוצר תמונה שגויה בראש כאילו זה המצב, אבל בפועל המציאות שונה.

גם לי בתור בן נדמה שיש הרבה יותר בנים הגיוניים ושרוב הבנות לא רוצות להתחתן, אלא מחפשות לסמן וי ברשימת מכולת ומצפות שירדפו אחריהן. אבל אני מאמין שזה לא המצב, והנה המציאות לנגד עיננו, שכל הזמן מתחתנים זוגות ואנשים מכירים אחד את השני ומקימים משפחה. הבעיה היא לא בבנים או בבנות, הבעיה היא בנו באופן פרטי.

או מצפה שירדפו אחריה..

כל המהות של הנישואין מבוסס על זה שגבר יראה את המקום שלו כגבר ויעניק לאישתו .

אז אם בדייטים , לא מתאים לו לצאת מהאזור נוחות ולהתאמץ .. הוא לא מוכן לדייטים

או שהוא מראש רוצה להסתפק במעט.

לצאת עם בחורה שגורמת לו מראש לא להתאמץ ולא לזוז והיא באיזשהו מקום לא מודע

גורמת לו להיות ילד .. ולעצמה אמא

וזה קשר לא בריא

גם אצל החילונים יש לכל אחד תלונות על השני. הבנים אומרים: הבנות מגעילות ורק מחפשות מישהו עם מלא כסף, והבנות אומרות: הבנים של היום לא יודעים לחזר, הם רוצים רק את הגוף שלי וכו' וכו'.

צריך להודות בזה: משהו לא סטנדרטי בנו. אם היינו סטנדרטיים כבר היינו מצליחים על פי הסטטיסטיקה למצוא בן/בת זוג. נדיר מאד שיש בן או בת שעושים הכל כמו שצריך ובכל זאת לא מוצאים אף אחד. זה פשוט לא מסתבר שכולם מטומטמים והזויים ורק אנחנו הכמעט מושלמים הקרבנות של החברה. לפעמים אנחנו לא סטנדרטיים גם לא באשמתנו. יש למשל אנשים שיש להם וטיליגו וקשה להם מאד למצוא בן זוג שיראה אותם מעבר לבעיה העורית שיש להם.

ולמרות שאוטוטו אני בן 30 ועדיין רווק, עדיין מחפש בהילוך נמוך מאד כי פשוט אין לי תמונה טובה והתמונות שעשיתי אצל צלם מקצועי לא יצאו מחמיאות ומשקפות...

אז אני צריך לעשות שוב תמונות ובינתיים בהקפאה איך שאפשר לקרוא לזה, כי אחרת אני רק שורף הזדמנויות, אתן פוסלות אותנו

בכללי עדיף לצאת בלי תמונה. תמונה זה מקטין את הבן אדם, זה חלק קטן ממי שהוא, הוא הרבה יותר מתמונה.

ניסית אתרים?

תקשיב, ברגע שתרצה מישהי ותחזר אחריה כמו שצריך זה בעז"ה יעבוד. דווקא הבנתי שיש לבחורים בגילך הרבה הצעות!

אין לי הצעות כלל וכלל.

מול שדכנים שאפשר לסמוך עליהם

או שפשוט תיזום ותתחיל עם מישהי ששמת עליה עין?

~אל תענה לי

התשובה שלכם ברורה

ועגומה.

אבל למעשה לא, לא אני לא, כי אני פשוט עסוק בדברים אחרים.

בכל־מקרה, אין בנות ששמתי עליהן עין, אני לא שם עיניים על בנות וגם אני מכיר שום בנות כלל וכלל.

זה משהו שלפחות אני די טוב בזה, להוציא מבטים למרות שלא נראה הכי שגרתי (חובש כיפה לא סרוגה, לרוב קטיפה שחורה), אבל לדבר עוד לא הגעתי לזה

הייתי אתמול בירושלים בלי קשר בשעות הערב, וראיתי באמת המון דתיות לאומיות חמודות מהסגנונות שאני מחפש, רק שהייתי באותו זמן לחוץ ללכת הביתה כי היה מאוחר בלי קשר.

זה מאד נפוץ שם (ובעוד מקומות), אז צריך אולי לחשוב איך להתקדם...

ועוד באתרים, ורק על זה שבתמונות יוצא שמן ולפעמים קפוא שלא משקף אותי בכלל (וכן נראה די טוב), אני די נופל בזה :/

לרוב זה בלי תמונה

אבל באמת תלוי מה הסגנון שלך ומה אתה מחפש. יש סגנון של בנות שלא יוצאות בלי תמונות ויש כאלה שיוצאות בלי.

ברוב המדרשות והישיבות מכוונים לצאת בלי תמונה.

ממליצה לך לשמוע את השיעור של הרב אוהד תירוש על תמונות בדייטים. ממש חזק ומשנה את כל החשיבה על זה!

כאילו דתיות לאומיות רגילות או פתוחות יותר של אקדמיה, בלי קשר אם עשו מדרשה או לא, לא כאלו דוסיות במיוחד שגם טוב חחח

וחוץ זה, רק מציין לגבי שדכנים, נקודה שהעלתי בקשר ליחסי בשוק:
כבדי שמיעה ובכלל בהיכרויות, תנו דעתכם מחוץ לקופסה - לקראת נישואין וזוגיות

וואלה לא מסכים בכלל, קודם כל מקרה לגופו

אבל יש ההבדלים בין גבר לאישה, גברים הקושי

יותר פנימי ולא מורגש חיצונית, נשים ישתפו את כל העולם

ברווקות שלהם ובמסע שלהם.. אצל גברים זה לא עובד

ככה.. הרבה יותר שכלי, קושי פנימי ולא מוחצן 

אבל מסכים עם כל מילה שלך. 

וזה נקודה שצריך להזכיר להם, שאם לא יחפשו עכשיו, הם יצטרכו להתפשר על כאלו שנראות כבר הרבה פחות צעירות, כי גם על פער של 5 שנים הרבה מורידות והם בעצמם גם לא נשארים צעירים (ומבזבזים הזדמנויות שאפשר יותר בתור צעירים)

התכוונתי שאפשר כחלק מעבודה עצמית להפוך מראה ניטרלי למושך מלכתחילה.

וכבר דיברתי עם מאמנים בנושא

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה