האם מותר או אסור לישא יותר מאישה אחת?גבר גבעות

בעקבות דיון תיאורטי בפורום אחר אשמח אם מישהו יוכל לעשות לי סדר לגבי הנושא בכלל והנושא היום.


א- האם יש דעה שאוסרת נישואים של גבר עם יותר מאישה אחת חוץ מחדר"ג?

ב- האם כולם קיבלו את חדר''ג?

ג- האם מי שמתיר היום לישא יותר מאישה אחת כמו הרב עובדיה בתשובה וכדו' נקרא קראי כי הוא לא ממשיך את שושלת התושב''ע?


תודה 

למה אתם עושים לי את זה למה?אריק מהדרום
באמת רוצה לדעת מה עיקר הדיןגבר גבעות
שם לא מתאים במילא דיון תיאורטי
תודהגבר גבעות

יותר אשמח לדיון

הבנתי מהמקורות שהבאת שמותר גם היום ולא כולם בכלל קיבלו את חדרג אז ברור שמי שמתיר לא קראי.

אם יש לך מחשבות על זה מעבר למקורות

דעתי האישית?טיפות של אור

שזה כמו עבדות. גם עבדות מותרת מהתורה וברוך ה' היא לא חוקית היום. העולם מתעלה

(יש לרב הנזיר מאמר יפה על מעמד האישה כאינדיקטור להתפתחות המוסרית של חברה)   

 

אני יודע שיש לרב קוק פיסקה על נשמות ארוכות. אני לא מבין אותה, כמו שאני לא מבין את האגרת על העבדות

 

ואני יודע שהתפיסה שלי נובעת מהמקום התרבותי שאני נמצא בו; קראתי פעם ראיון עם נערים בחברה הבדואית, ואחת מהנערות דווקא חשבה שלנשים ספציפיות זה לא כזה גרוע. ועדיין אני חושב שזה מצויין שהשיח בחברה היהודית מוקיע לחלוטין את הרעיון

וואלה יפה יודע איך אפשר לקרוא את המאמר?גבר גבעות

ברור שזה דיון תיאורטי פשוט לדעת גם לגבי השתלשלות של תושב''ע אם מי שמתיר נחשב קראי למשל...

 

אם אני זוכר נכון זה המאמר הזה (אבל אולי אני טועה)טיפות של אור
נכןן. כתוב במפורש "ודבק באשתו" לא בנשותיוקעלעברימבאר
במי תרצה שידבק היא היתה היחידהגבר גבעות
הדיון הלכתי לא מדרשי או רעיוני
אבל זה אומר שהאידיאל הוא אשה אחתקעלעברימבאר
"על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו" זהקעלעברימבאר
לא נאמר על האדם הראשון אלא על כל אדם
גם בחברה התנכית זה לא היה מקובל, מלבדקעלעברימבאר
מלכים או במקרה עקרות
מאיפה שלפת את זה?גבר גבעות
זה ברור לא נכון
תבדוק, פוליגמיה ישקעלעברימבאר
אצל אברהם ויעקב ואלקנה - נשים עקרות.


גדעון שאול דוד שלמה וכו- שופטים ומלכים.


יש גם מצב שיש המון אלמנות בגלל מלחמה ואז אין ברירה אלא לפוליגמיה "והיה ביום (בחורבן) ההוא תחזקנה עשר נשים באיש אחד לאמר לחמנו נאעל ושמלתינו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו".


אבל בדרך כלל מסםר הגברים והנשים באוכלוסיה שווה, כך שבמילא פוליגמיה נדירה

אתה חושב שמספרים לך כאילו התורה ספרגבר גבעות

היסטוריה על מה שקרה ורק הם התחתנו עם 2 נשים או יותר וכל שאר העולם לא?

זה עוד לא שמעתי...

אבל סטטיסטית היינו צריכים לשמוע עלקעלעברימבאר
עוד מקרים, זה שתמיד זה או עקרות או מלכים זה לא מקרי
תוכיח שאין לך אחות?גבר גבעות

לא שמענו שמישהו גנב, שמישהו אכל חזיר, שמישהו שחט שחיטה כשרה, שמישהו שמר שבת...

יש לך מהלך לוגי מאוד מיוחד

אבל סטטיסטית היינו אמורים לשמוע,קעלעברימבאר
אם המקרים בתנך זה מדגם של האוכלוסיה, סטטיסטית כמו במדגם היינו צריכים לראות
אז קיבלת סטטיסטיקהגבר גבעות

ואם תרצה תגיד הפוך.

אם המנהיגים הגדולים נשאו עוד אישה מפה לומדים שברור שכולם למדו מהם ונשאו עוד אישה על נשותיהם... אותה לוגיקה שלא מחייבת כלום.


הלכתית מותר, מה עשו? אין לי מושג 

להפך, זה שרוב מקריקעלעברימבאר
הפוליגמיה הם מלכים, אומר שהמלך נשא הרבה נשים ולא שאר העם בדרך כלל, ולכן גם התורה אומרת לא ירבה לא נשים כי דרכם של מלכים לשאת הרבה נשים, מהזמן העתיק ואחשוורוש עד סולטני טורקיה ומרוקו. מלכים בישראל נשאו הרבה נשים גם כדי ליצור בריתות, גם כדי שבטוח יהיה יורש עצר, גם כי הם היחידים שיכלו להרשות כלכלית כי רוב העם היה עני ובקושי אשה אחת לא יכל לפרנס, וגם כי מלך זה נשמה כללית ולכן יותר מקובל שיהיה מחובר לכל ישראל והאומות.


אני לא אומר שלא היה בכלל פוליגמיה בהדיוטות ולא עקרות, אבל שלא היה נפוץ כי במילא כמןת הנשים והגברים שווה באוכלוסיה

סטטיסטית רוב מי שכתוב בתנך הוא מלך/שופט/איש חשובלומדת כעת
ולכן הסטטיסטיקה שלך לא אומרת כלום.
רשימה של אנשים לא מלכים שנשאו אשה אחתקעלעברימבאר

אדם הראשון

יצחק

יהודה נשא כל פעם אחת.

יוסף

שמעון נשא את הכנענית כנראה אחרי מות אשתו.

משה (האשה הכשית זה ציפורה שהיא משבט כושן המדייני, או כושית אחרי מות ציפורה כי משה היה בן 82 סביר שציפורה זקנה).

אהרון

אלעזר

כלב בן חצרון (בדברי הימים כתוב שאשתו מתה ונשא אשה שניה אחר כך)

מנוח

אין הוכחה ששאול נשא את רצפה בחיי אשתו אחינעם (גם קטורה נקראת פלגש ונישאה אחרי מות שרה)

ישעיהו (ואקרב אל הנביאה ותלד בן, וייתכן שהיא ה"עלמה" הנזכרת ב "הנה העלמה הרה ויולדת בן")

יחזקאל (בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך, ותמת אשתי בבוקר)

ירבעם בן נבט משתמע מכך (אחיה מכנה אותה אשת ירבעם ללא שמה ולא אחת מנשותיו)


אלקנה נשא רק כי אשתו עקרה.

כנל אברהם ויעקב.


עצם זה שאומרים "ויהי איש ושמו אלקנה ולו שתי נשים" מראה שזה היה חריג.


ויש עוד אנשים ששכחתי, מן הסתם כמה בדברי הימים



זה שלא מוזכרות עוד נשים בתנך לא אומר שלא היולומדת כעת

באופן כללי התנך ממעט לספר על נשים מטוב ועד רע. דוגמא טובה לזה הן התאומות של 12 השבטים.


.

וההוכחה מאלקנה על החריגות במילים לא רלוונטית, כי זה בדיוק תחילת הסיפור של שמואל. להראות את צערה של חנה, את הכאב שלה מפנינה, את הבכי שלה לה', את תפילתה (וההלכות החשובות שנלמדו מהתפילה), ואת לידת שמואל.

להראות מאיזה עולם ערכים שמואל הגיע, וכל הסיפור מתחיל מהצער של חנה מפנינה.

עם או בלי קשר, סיקרן אותי המספריםלומדת כעת

במחקר אחד נספרו 1,426 שמות בתנ"ך, מתוכם 1,315 שמות גבריים ו-111 שמות נשיים, שמות נשים מהווים כ‑7.8% מכלל השמות

כלומר 92.2% מהשמות בתנ"ך הם של גברים.


 

מחקר נוסף תיאר כ‑3,000–3,100 שמות, מהם כ‑2,900 גברים ו‑170 נשים – כלומר 5.5–8% הם שמות נשיים

ו92% מהשמות של גברים.


 

ג'יפיטי

סה כי התנך סוקר בעיקר את ההיסטוריה שלקעלעברימבאר
כלל ישראל, ונשים יותר שייכות לתחום הפרט ופחות לכלל. אין נשים מלכות או שופטות כמעט, וגם הנביאות מתנבאות למה שהדור צריך, לא לדורות בעניינים כלל ישראלים לכלל ישראל לדורותיו.


אבל היו יותר נביאות מנביאים "כלפיים מיוצאי מצרים  נביאים ונביאות היו לישראל, והוזכרו רק אלו שנצרכה נבואותם לדורות" וכן יש את אלםי הנביאים בספר מלכים שלומדים אצל אליהו ואלישע שמוזכרים.


נביאות היו יותר מנביאים ונבואתן יותר טובה, חזל אומרים ששרה גדולה בנבואה מאברהם

נשים לא מוזכרות כיקעלעברימבאר

התנך עוסק בעניינים כלל ישראלים ומנהיגים.

אלקנה נשא את פנינה כי חנה היתה עקרה ואדם ללא ילדים באותה תקופה חשוב כמת וגם אין מי שיתמוך בו בזקנותו כי לא היו בתי אבות.    לכן חנה אהובה כי היא אשתו המקורית, והוא התחתן עם פנינה רק כתוספת.


כנל אצל אברהם ויעקב זה כך

ולכן סביר לטעון שהיו נשים שלא הוזכרו בתנךלומדת כעת

על אף שבעליהן כן הוזכר

ואפילו שאחת מנשות בעליהן הוזכרה, אבל לא כולן.


 

אני לא אומרת בוודאות, אני רק לא שוללת את האופציה. הטענה שהבאת מעניינת (וגם קצת מאזנת את החרדה אחרי ששומעים שלשלמה היו 700 נשים ו300 פילגשים) אבל היא לא מספיקה כדי להיות הוכחה. בטח לא לפי הקריאה הפשוטה של התנך שנישואים לכמה נשים כן נכתב כדבר נורמלי שבשגרה.

האם יש לך ספקשלג דאשתקד

שהנישואין של שלמה זה נישואין כמו שאנחנו מכירים אותם?

לפי קוצר הבנתי (וכמדומני יש הרבה פרשנים וחוקרים שכתבו כך), זה היה סוג של הסכם שלום בין מדינות דרך יצירת דם כחול. זו החפצה נשית בצורה הכי הזויה שלה, ובכל מקרה זה ממש לא יחסים נורמלים של גבר ואישה. סביר להניח שהנשים האלה בכלל לא היו פוגשות את המלך או שהיה להן איתו קשר ממש מועט (דומני שדוגמה לזה ניתן לראות בתוספות במסכת גיטין ז: לגבי פילגש בגבעה והפילגשים של דוד).

אם אתה רוצה דוגמה אקטואלית לנישואין שמטרתם קשר מדיני:

הועברת לדף אחר

זה לא החפצהקעלעברימבאר
עיין בתהילים בפרק "יפיפית מבני אדם על כן משחך אלוקים שמן ששון מחברך" ובהמשך "שמעי בת...ויתאוו המלך יופייך" ועל הפרק.


כל אשה שנשא שלמה זה זרם חיים תרבותי ענק של אותו עם שהיא מייצגת.  וכתוב ששלמה אהב אותן "בהן דבק שלמה לאהבה" ולכן הן גם השפיעו עליו לבנות מזבחןת לאלילים, כי הוא אמר " צריך גם לקדש את תרבויות הגוים"

השאלה מה אתה מגדיר אהבה, והחפצהשלג דאשתקד

בעיניי, אם מלך נותן לך את הבת שלו שתהיה 1/700 שלך, כנראה רק בשביל שיהיה לך אינטרס להיות נחמד איתו, זה סוג של החפצה (זה לא ממש החפצה במשמעות המקובלת כיום ברחוב, אבל שים לב שזו אותה פואנטה).

וברור שהייתה איזושהי אהבה  אחרי הכל שלמה כנראה רוצה להתחתן איתן, אבל מניח שמדובר באהבה שטחית וקשר דל מאוד (הגמרא כותבת שכל אישה הייתה מכינה "סעודת שלמה בשעתו" כי אולי הוא יבוא לאכול איתה. מצד אחד זה נשמע רונטי מצד שני זה אומר שהוא אכל רק עם אחת כל ערב, כמה זה יוצא כשזה 1000? 🤔).

ושים לב שלפי חז"ל הן אמנם ניסו להטות את לבבו ולגרום לו לבנות מזבח, אבל תכלס זה לא קרה. שוב, זה אומר שיש איסושהי זיקה אבל אתה בעצמך רואה שאין לזה השפעה משמעותית.

היתה אולי החפצה מצד מלכי הגויים, לא מצד שלמהקעלעברימבאר
אני חושב שמדובר בתרבות מחפיצהשלג דאשתקד
וכפי שכתבתי איפשהו בשרשור הזה, בזמנם אישה לא נשואה זה גזר דין מוות (זה בגדול הפואנטה של מגילת רות). אז בתרבות כזו ההחפצה היא חיונית.
הנביא שלמה לא יחפיץ שום אדםקעלעברימבאר
מצויןשלג דאשתקד

ככה אתה חושב. למה נראה לך? כי ככה.

נהניתי מהתואר "נביא" לשלמה, אכן רש"י מגילה יד: מביא בשם סדר עולם, ששלמה היה נביא. רק שים לב שהאמונה ש"נביא אינו טועה" היא אמונה מוסלמית מובהקת. אנחנו מאמינים שכולם יכולים לטעות וכולם יכולים להיות נביאים וכולם יכולים לחזור בתשובה...

(ואם תקרא את הודעתי האחרונה, תוכל להבחין שכתבתי ששלמה חי בוואקום תרבותי שהחפצה כזו הייתה לגיטימית, לכן כל קושיא מעיקרא ליתא).

כתוב במפורש ששלמהקעלעברימבאר
היה נביא, בגבעון נראה ה אל שלמה. ובעזרא - וכמוהו לא היה מלך אהוב לאלוקיו.


נבואה זה לא שמיעת קולות, זה חווית חיים שלא מסוגלים להבין ומי שהתנבא פעם אחת הוא לא ברמה שלנו, עיין רמבם.


נביא יכול לטעות ובגדול, ובדרך כלל טעויותיו עצומות כגודל עוצמת הרוח שבו ואפילו ביקשו למנות את שלמה עם 3 מלכים שאין להם חלק לעוהב כמו ירבעם שהיה צדיק עצום לפני שחטא, אבל כשם שאני ואתה לא נחפיץ, כך שלמה לא יחפיץ

זה לא מדויקשלג דאשתקד

לא כל מי שמקבל נבואה פעם אחת אט פעמיים זה אומר שהוא נביא, ועד שאתה מביא מהרמב"ם תבדוק את הרשב"א בתשובה שחולק על הרמב"ם במו"נ ב,לב, ולדעתו עם ישראל קיבלו פעם אחת נבואה אבל זה לא הופך אותם לנביאים. יש גם תשובה כזו בתשב"ץ, וזה גם פשוט והגיוני (מניח שהרמבם לא חולק על העיקרון הזה), הרי אין ספק שהנביא הזקן מבית אל לא מוגדר כנביא, נכון?

לגבי שאר הדברים שכתבת בכמה הודעות, אענה לך פעם אחת ובקצרה: אתה כל כך רוצה לסנגר על שלמה (וזה ממש אצילי), עד כדי כך שאתה בכלל לא מבין מה אני כותב (אני לגמרי כותב בעד שלמה, ואני מסביר שההחפצה הייתה חלק מהתרבות ושלמה נהג בצורה הכי נכונה וטובה בהינתן המציאות ההיא). ככה לא מנהלים דיון אלא מתחמקים מדיון. אבל כבר התשת אותי מלהסביר את עצמי, אז רק אכתוב לך שיש דבר תורה יפה על "רבי מהפך בזכותיה דדוד", בספר חנוכת התורה על פרשת השבוע (פרשת פינחס).

מעמד הר סיני זה שונה , כיקעלעברימבאר
שם ההתגלןת היתה לנשמה הכללית של עם ישראל ןהפרטים התכללו באותו רגע בכלל. אבל נם עצמם נשארו אוצו דבר.


חזל אומרים המון שנבואה שורה רק על חכם וצדיק. הנהיאים נקראו איש אלוקים קדוש ומלאך ה.


נביא יכול להרשיע אחרי נבואתו, אבל הוא לא ירד למדרגה של אדם פשוט, אלא יכוון את עוצמתו הרוחנית לטומאה והמילא תהיה טומאה עוצמתית עם רוחניות של כוחות טומאה. לגבי הנביא בבית אל יש פירוש שה' ציווה אותו לשקר לנביא מיהודה כדי לנסות אותו, "גדולה לגימה שמשרה שכינה על נביאי עבודה זרה" זה משל עמוק. אולי אם שלמה היה הופך להיות רשע כמו בלעם היה מחפיץ, אבל אין סיבה ששלמה שמעולם לא היה רשע אלא כתוב שהיה כמוהו מלך אהוב לאלוקיו, והחכם באדם, שיחפיץ.


התרבות האלילית החפיצה משום אגואיסטיות שהאדם הוא המרכז וכל הזולת הם משרתים שלו. למה ששלמה יזרום אם תרבות כזו? הוא זרם אם תכנים אחרים באלילות, לא אם האגואיסטיות וחוסר המוסר, כמו שרואים בקהלת ומשלי שתמיד מגן על המוסר


מהזיכרון שלישלג דאשתקד

הרמבם במורה נבוכים שציינתי, מסביר את מעמד הר סיני בצורה אחרת ממה שאתה כותב. בכלל הרמבם (במקום אחר במורה, אולי ב,ל) מסביר שנבואה זה לא רדיו שמדליקים ושמועים אלא שיח מדויק שפונה לאדם באופן אישי. הוא מוכיח את זה מברוך בן נריה.

על כל מה שכתבתי כעת, לא נראה לי שהרשבא והתשבץ חולקים.

בקיצור זה אחלה פרשנות אבל דומני שהראשונים לא הסבירו כך.

הרמבםקעלעברימבאראחרונה
סובר שרק הצדיקים ביותר קיבלו נבואה בסיני, ואילו השאר רק שמעו קולות באוזן. הוא מסביר שלא תתכן נבואה על מי שאינו שלם בחכמה וצדקות ולכן זה מועיח את מה שאמרתי.


המקובלים אומרים שהנבואה היתה לנשמת הכלל ולכן זה יוצא דופן.


נכון שנבואה זה רק מרצון ה ולא רדיו , אבל זה לא שרצון ה יעשה נבואה על מי שלא ראוי לה (דעת הכת הראשונה הטועה, כדברי הרמבם שם) ולא נכון גם שזה רדיו ללא רצון (דעת הכת השניה הטועה) אלא שזה שילוב של רצון ה ויכולת האדם לקבל נבואה.


בקיצור כולם סוברים שנביא יקבל נבואה רק שיהיה צדיק וחכם אדיר.


לעניין הר סיני זה לא רלוונטי לדיון על שלמה

אבל אני לא מהפך בזכותו של שלמה🙂קעלעברימבאר
רק אומר מה נראה מהפשט
וששלמה נשא את האלףקעלעברימבאר
נשים, הוא עדיין לא התדרדר , חוץ מלעבור על לאו
מי שחושב שהחפצהקעלעברימבאר

לגיטימית לא יהיה נביא לעולם כי הוא או טיפש או רשע

ונבואה לא חלה על טיפש או רשע.


מכיוון ששלמה היה נביא אז הוא לא טיפש או רשע, ומכאן שלא הזהה עם החפצה.


זה גם לא מדויק שעובדי אלילים החפיצו. מצד אחד בתרבות האלילית נשים נחשבו כבעלות השגות מיסטיות גבוהות יותר כבעלות אוב ומכשפות. מצד שני היתה פריצות בעריות וכל עובד אלילים חשב רק על תאוותיו ואנוכיותו וניסה להדמות לאלילים שרוצחים ואונסים, לכן כן היתה החפצה. אבל לא אצל נביאי האמת בישראל

גם כתוב ש ה נראה אל שלמה עודקעלעברימבאר
פעם אחרי שחטא. אז לא ייתכן שהתדרדר להחפצה כמו אחיתופל בלעם או גחזי שאיבדו כל צלם מוסרי
סליחה על ההידחפות, איך מפסיקים התראות מהשרשורמבקש אמונה

איך אני מבטל את ההתראות מהשרשור הזה? 

אני עושה "אל תעקוב" וזה לא עוזר 😭

צריך לשאול את משה,קעלעברימבאר
אבל אני הולל לישון אז לא יהיו לך התראות הלילה פה🙂
רות זה לא החפצה,קעלעברימבאר
אלא ראייה שגם האיש וגם האשה יש להם תפקיד להמשיך את הנצח בצאצאים כחלק משושלת העם והדורות. זה גם הקטע של ייבום. באותה מידה תאמר שמחפיצים את היבם. אבל זה לא החפצה אלא התכללות בשרשרת הדורות
נביא חי במדרגת חיים אחרת משלנו, כמוקעלעברימבאר
שאומר הרמבם שוודאות הנבואה באה יחד איתה, דבר שאנו לא מסוגלים להבין בכלל.


לכן אי אפשר להשוות יחס שלנו לאנשים ליחס נביא חאנשים, שיכול לאהוב אלף נשים באהבה עמוקה בו זמנית, ומן הסתם יווצר גם רושם אדיר על האשה גם אם זה לעיתים רחוקות. כמו נעמן שעבר מהפך בחייו רק ממפגש עם אלישע, כי מפגש עם נביא זה עצמו חוויה מיוחדת

ברור שדלמה זה יוצא דופןקעלעברימבאר

אף אדם לא נשא אלף נשים.

זה שהיתה פצצת אטום על היאושימה לא אומר שבכל מלחמה יש נשק כימי

זה שהבדואים חושבים כך זה לא אומר הרבה,קעלעברימבאר
גם בחברה של החמאס אין רתיעה לאנוס ואצל הנאצים לא היה רתיעה לרצוח תינוקות. זה שיש חברות של רשע זו לא אשמתינו
על מה זה נשמות ארוכות?קעלעברימבאר
קובץ ח פיסקה נדטיפות של אור
זה על עבדות או פוליגמיה?קעלעברימבאר
בסדר, זה בדיעבד. זה ענייןקעלעברימבאר

"זווג שני" בחזל. והעובדה שגם בימינו יש גרושים עם ילדים שמתחתנים ומביאים ילדים פעם שניה , או אלמנים ואלמנות. אבל זה לא לכתחילה.


כך מוסבר נראה לי במהרל שיעקב היה צריך לשאת 2 נשים כדי שעם ישראל האחד יתחלק לכמה שבטים.


ויש המסבירים שיוסף המיצג את קגושת הלאומיות בישראל נוחד מהזווג הראשון (לאו דווקא כרונולוגי) של יעקב כרחל עיקר הבית אשתו האוהבה והנצחית, ויהודה שמייצג את משיח בן דוד שמייצג את הארת הקדושה מישראל לגוים "אליו גוים ידרושו" נולד מלאה הזיווג השני והמשני שמבטא את זה שהאהבה מתפשטת מעבר לחוג הרומנטי המצומצם.


אבל בסוד אומרים שהבשערט של יעקב זה רק רחל והבשערט של לאה זה עשיו, ןלעתיד לבוא לאה לא צהיה נשואה ליעקב אלא לעשיו שיהיה צדיק גמור אחרי שיעבור תיקון.

וכנראה היחס בין לאה ליעקב יהיה יחס אח-אחות, כי יש להם ילדים משותפים והם זיווג שני.


אבל כל זה בדיעבד, ולעתיד לבוא תהיה רק מונוגמיה


מעניין, יודע לתת מקורות למה שפירטתמתוך סקרנות
?
ובאופן כללי ערבים זה לא ראיה, עובדה שבאירופה הנוצרקעלעברימבאר
הנוצרית זה מעולם לא היה מרובל פוליגמיה.


האסלאם וייתכן שגם התרבות הערבית מדכאת את הנשיות, בניגוד ליהדות ולנצרות. לכן גם בנצרות אין פוליגמיה, אבל כדרכה של הנצרות זה לא אפקטיבי, כי כמעט תמיד מלכי אירופה לקחו להם נשים לא רשמיות (שנקראו פלגשים) מלבד נשותיהם הרשמיות, אבל זה מתאוות יצר לב האדם, בחןק ובתרבות הרשמית באירופה פוליגמיה רשמית נחשבה תועיבה

תפתחשפלות רוח
שולחן ערוך המקוצר לרב רצאבי(אם לצערך הרב אינו בנמצא בסביבתך, תכתוב בגוגל זה אמור לתת לך) אבן העזר חלק א' סימן קצ"ח הלכה ד'. ושם תרווה צמאונך דוד.
אסור משום המוסר הטבעי, חוץ מזהקעלעברימבאר
לזכרוני לאשכנזים ולספרדים אסור מההלכה, ולתימנים מדינא דמלכותא ומשום נבל ברשות התורה. וגם אם תימני יאמר לך שמותר - אם תשאל אותו הוא יתכוון שאסור אבל "האשכנזים והספרדים לא יקבעו לנו מה לעשות".


הרב עובדיה מעולם לא התיר בפועל נשיאת אשה שניה, מלבד מקרים שהאשה צמח או נעדרת רבות או סרבנית גט שגם לאשכנזים יש היתר מאה רבנים.

כתבו לו שהרב עובדיה לא התיר גם בפורום השניהסטורי
אבל הוא מתעקש להתעלם.


הרב עובדיה בשום מקום לא מתיר שתי נשים סתם כי בא למישהו.


כל מה שיש בכמה תשובות של הרב עובדיה, זה נטיה קצת יותר לצדד לקולא בשאלה באיזה תנאים בית דין יתיר לאדם לשאת אישה שניה.

תביא את התשובה במקום לסלףגבר גבעות

 מה שכתבת עומד ודי ברור מאחר ובשום דבר שכתבתי לא הבאתי דעה מעצמי אלא דעות מוכרות אז כן, כינית גדולים בשמות אז חבל לענות לך.

עוד אברך שלא משתמש בשכל ורק יודע לקרוא, אינטיליגנציה לא משהו

רגע, אתה נפנפת ב'דעת הרב עובדיה' בלי שאתה בכללהסטורי
יודע איפה היא ומה הוא *בדיוק* פסק?!


לא הבאת אף פוסק שפוסק למעשה שמותר היום, בדור הזה, בארץ ישראל לחיות עם שתי נשים. גם הרב עובדיה לא פסק בשום מקום שאדם יכול לחיות עם כמה נשים במקביל ומי שטוען ככה בשמו מסלף את דבריו בצורה מאוד חמורה.


יש עד כמה שמצאתי כמה תשובות ביביע אומר, שלמעשה הם פסקי דין מבית הדין או חוות דעת לבית הדין כמה מהן עוסקות במציאות של אשה שעזבה את בעלה ומסרבת לקבל גט (חלק ה', אבן העזר ס' א', חלק ז' אבן העזר סימנים ג' וד' וחלק ח', אבן העזר סימן ב') ושתיים באשה עקרה אחרי שנים רבות (חלק ז' אבן העזר סימנים ב' וה').


בכל התשובות מבואר בדבריו שהלכתחילא הוא שהאשה תקבל גט. רק אם היא לא מסכימה ולא מצליחים לכפות אותה - אז, כשממילא מן הדין הבעל הזה לא אמור להיות מחוייב לאשה, מתיר בית הדין לבעל לשאת אשה אחרת וכשהבעל ספרדי לא צריך מאה רבנים כתקנת רבינו גרשום, אלא מספיק שבית הדין יתיר לו.

שוב מסלף? 😴גבר גבעות

מעייף

בדיוק ההפך אני יודע אתה כנראה לא, הצעתי לעבור עליה יחד, טיפה הבנת הנקרא.

יביע אומר, חלק ח' אה"ע סימן ב עיין שם ודוק.


 

מעבר לזה העניין אף פעם לא היה על פסיקה אלא מה מותר מעיקר הדין ומה מאוחר ולא התקבל.

תוריד טנטרום, תנשום ותחכים

עיינתי שם וציינתי לשםהסטורי
מדובר שם באשה מורדת, במקרה הזה הוא אומר שבית דין יתנו לבעל (שלא חי עם אשתו ולא ימשיך לחיות איתה!) היתר לשאת אשה אחרת שרק איתה הוא יחיה. גם זה רק אחרי שיתאמצו מאוד לשכנע אותה לקבל גט והיא תעמוד בהתנגדותה.
בקיצור אסור אבל...גבר גבעות

אז לא אסור, דבר אסור לא מתירים כל כך מהר אם בכלל.

למה לעבור על בל תוסיף?

אני מעדיף לקבל את העיקרים ולא לשנות מהתורה.

תבדוק למה ''אסור'' ומה היו השיקולים, לאסור תמיד קל. מעיקר הדין הפשוט ברור שמותר.

זה לא "כל כך מהר"הסטורי
הרב עובדיה כתב 900 היתירי עגונות. לפי הלוגיקה שלך אני יכול לכתוב ש"הרב עובדיה סבר שאשת איש יכולה להתחתן", כי אם היה איסור אשת איש הוא "לא היה מתיר את העגונה כל כך מהר ואולי לא היה מתיר בכלל".


השורה התחתונה היא שהרב עובדיה מעולם לא סבר שמותר למישהו בדורינו להיות בפועל עם שתי נשים. כל הוויכוח שלו בבית הדין היא על התנאים בהם מתירים למי שאשתו לא רלוונטית, אך מסרבת לקבל גט. יש שמחייבים 'היתר מאה רבנים', הרב עובדיה הסתפק בהיתר ספציפי של בית הדין הזה וגם שם בחלק מהתשובות מזכיר שהבעל יפקיד גט לרגע שהאשה תסכים  כתנאי להיתר.

תראה מה מצאתי לך הבבא סאלי קראיגבר גבעות
הבבא סאלי פסק בארץ לזוג ספציפי?קעלעברימבאר
האם זה היה מקרה סופר חריג של סרבנית גט וכדומה או עקרה? וכם אם כן הוא דעת יחיד
אתה ממשיך לסלףהסטורי

לא כתבתי בשום מקום שכל מי שבמשך הדורות ובכל המקומות התיר לשאת כמה נשים הוא קראי, ככה שאין שום טעם להקשות על דברי לא מהרשב"א, לא ממהר"י קולון ולא מהבבא סלי.
 

כתבתי שמי שטוען שלמעשה, בדור שלנו בארץ ישראל מותר לאדם לחיות במקביל עם כמה נשים וכדי להצדיק את דעתו הוא מצטט כל מיני ציטוטים מהכתוב בספרים, תוך התעלמות מההלכה הפשוטה שמופיעה בשו"ע ונהוגה היום במנהג כל העדות ופשוטה בפסקי בתי הדין כיום - שבמקום שלא מקובל לשאת כמה נשים אסור, הוא נופל באותה נפילה של הקראים.

 

בשום מקום לא טענתי שבספרד בזמן הראשונים, באטליה בתחילת תקופת האחרונים, או במרוקו/תימן/בוכרה ועוד קהילות עד העליה הגדולה לארץ, לא היה נהוג ומקובל לשאת כמה נשים.

הדגשתי מראש שהדיון לא מעשיגבר גבעות

אלא מה עיקר הדין ומה אולי בגדר של סייג או מנהג.

יצאת אפס אז שחרר 

הדין לפי השולחן ערוך וכל הפוסקיםהסטורי
הוא שבמקום שהמנהג לא לשאת אשה שניה - אסור.
לא הבנת לא חשובגבר גבעות
יאא חנן שוקרון...מבקש אמונה

חבר ילדות שלי ☺️ יפה שנהיה רב 

(כמה זמן לא ראיתי אותו, לפחות יש תמונה חחח)

סליחה על הנצלו"ש

כן נחמדגבר גבעות
נצלש אחי באהבה
מה מוסר טבעי אחי לא הרב קוק ומדרשים הלכהגבר גבעות
קראת את התשובה של הרב עובדיה?
מוסר טבעי זה שאהבה טוטלית תהיה רק לבן זוג אחדקעלעברימבאר
או איך שאמר המהרל - אין אהבה לשניים
הקטע הרעיוני המדרשי הזה שפושה בכל בית מדרשגבר גבעות

לתוך שיח הלכתי די מעקר את הדיון.

איך המהרל קשור למה ששאלתי?

חדרג התקבל בכל מקום?

מי שסובר שהלכתית מותר לישא יותר מאישה אחת הוא קראי?

הלכתית לא יודע, אבל מי שעושה זאתקעלעברימבאר
כיום הוא נבל ברשות הצורה כי עובר על הקטע הרעיוני
ברשות התורהקעלעברימבאר
זה מעולה התחלנו מקראי ועכשיו נבל ברשות התורהגבר גבעות

גדול 😅

חוסר היכולת להחזיק אפשרות של מחלוקת די מדהים

זה לא מחלוקת. ברור שזה נבל ברשות התורה,קעלעברימבאר
למעט מקרים שבפועל אדם נשוי רק חאדה אחת ולשניה הוא רק נדוי הלכתית עקב חוסר יכולת לתת גט
בינתיים ברור שזה מותרגבר גבעות

מעבר לזה זה רעיונית ענין שלך.

ודי נפוץ כשלא מצליחים לאסור הלכתית משהו בלי שום מקור לאסור אז פונים לרעיון או קבלה ומפחידים את כולם.

פרקטיקה ידועה אבל מזיקה

גם אשת יפת תואר מותר הלכתית, אבלקעלעברימבאר
יש מושג בחזל של נבל ברשות התורה. אפילו בלעם בפרשה הוא נבל ברשות הציווי האלוקי כי הותר לו ללכת כהל עובדה שה' חרה אפו ובסוף ישראל הרגוהו בחרב
מה הקשר לבלעם?גבר גבעות

נבל ברשות התורה מעולם לא נאמר על מעשה גורף אלא על התנהלות נקודתית של אדם כלשהו שפועל כרגע בצורה מותרת אבל עם טעם לפגם.

אתה מחדש כאן בלי סוף במקום פשוט לומר מותר ולא נוהגים כיום

נאמר על אשת יפת תואר שזה תמידקעלעברימבאר
נבל ברשות התורה והתורה התירה רק מפני יצר הרע
סילוף ללא מקורגבר גבעות

דיברה תורה כנגד יצר הרע בשום מקום לא כתוב שזה נבל ברשות התורה, האישים הגדולים בתנך לקחו נשים יפות תואר מה נסגר עם היד הקלה על ההדק אצל הדוסים נגד גדולים?

@הסטורי

מצאתי לך חבר

רק דוד לקח, וזה גם בדרש לא בפשט,קעלעברימבאר
וגם בדרש הוא לא באמת לקח אותה כאשת יפת תואר בקרב, אלא נשא בת מלך בטריק הלכתי של אשת יפת תואר. וכבר הגמרא אמרה שנתן אמר לו שאסור היה לו לעשות זאת למרות שהתורה התירה, עיין במדרש דם
מה הכוונה דיברה תורה כנגד יצר הרע אםקעלעברימבאר

לא נבל ברשות נתורה?

"כל הנושא אשת יפת תואר חבסןף יהיה לו בן סורר ומורה"

ויש בגמרא : " חייב לפנים משורת הדין"קעלעברימבאר
קראת את התשובה והיחס של גדולי ישראלגבר גבעות
שחלקו על חדרג?? הייתי עדין
גדולי ישראל בימינו?קעלעברימבאר
לא חסר גם בימינו בטח תימניםגבר גבעות
אבל אשכנזים וספרדים אסור,קעלעברימבאר
ותראה לי רב תימני גדול שהורה בימינו להתיר זאת, מלבד מקרים סופר-חריגים
כלומר התיר ספציפית לזוגקעלעברימבאר
הדגשתי שהדיון לא למעשה אלא בית מדרשגבר גבעות

תיאורטי.

חלק מהשכנזים קיבלו חדרג, חלק לא. גם מי שקיבל כבר העירו שזה רק עד האלף החמישי וכבר לא תופס וגם לפני כן התפלפלו בזה המון ובשעות צורך גם אשכנזים נשאו יותר מאישה אחת.


ספרדים (בהכללה אם נשתמש במילה הזאת) מעולם לא נהגו ולא קיבלו את האיסור בטח לא בצפון אפריקה עד מאוד לא מזמן, תראה את הבבא סאלי ועוד.


תימנים נהגו לישא יותר מאישה אחת עד לפני כלום שנים אז ברור שהתירו בקלות מאוד.


כל זה עובדות לא סיפורים בעלמא

👍 אבל גם בבית מדרש צריך להדגיש שרעיונית זהקעלעברימבאר
נבל ברשות התורה, כי בבית מדרש לא דנים רק בהלכה אלא גם באגדה
על זה כבר עניתי... המצאת הגדרה חדשה לנב''התגבר גבעות
נבל ברשות התורה?גבר גבעות
האם בדורינו, אחרי שהבבאקעלעברימבאר
סאלי נפטר, יש רב גדול שמתיר זאת?


בדורינו זה נבל ברשות התורה. 

טוב נשמהגבר גבעות

עכשיו התחלת לסייג בזמנים

תודה

ברור שיש הבדל בין פסיקה לאדםקעלעברימבאר
שעלה מארץ מוסלמית ןבדיעבד יתירו לו, לבין כיום שכולם נולדו בארץ או בארץ מערבית ואפילו יורש העצר הסעודי אמר שלא יישא עוד אשה בניגוד לאביו
מת על הלוגיקה שלךגבר גבעות
אל תפסוק בחיים
תראה לי רב בימינו שפוסק לזוג כך, אין לך אלא שופטקעלעברימבאר
שבימיך. בדבר כזה צריך בית דין או פוסק שיתיר לזוג ספציפית, לא על פי ספרים מהדור הקודם
אגב, מעניין שלכהןקעלעברימבאר
גדול אסור לפי הרמבם לשאת יותר מאשה אחת, בכל השנה (לראבד רק ביום כיפור)
''וישא לו יהוידע נשים שתים''גבר גבעות

אגב זה רק מחזק את הטענה שחוץ ממנו לכולם מותר מעיקר הדין.

הוא היוצא מן הכלל ולא להפך.

אשה בבתוליה ייקח, אשה ולא שתיים מכאן שכל השאר לא באיסור.


כל מיני השתלשלויות וחרמות ומנהגים זה יפה מאוד וגם השתרש אבל לא מתקרב למשקל יותר מדי משמעותי.

התורה התירה ומי שרוצה לאסור מה שהתורה התירה ידוע מה אמרו עליו בגמרא

לגבי יהוידע, אזקעלעברימבאר

קודם כל סביר להניח שאם יהוידע נשא 2 נשים זה לא היה בו זמנית, אלא אחת מתה ואז נשא את השניה. צריך לזכור שבאותם ימים אנשים צעירים מתו בהמוניהם.  וגם הרב קוק התאלמן ונשא אשה שניה אחרי מות הראשונה, והחתם סופר, והמון רבנים.  איך ישמע לך המשפט: "הרצי"ה הוא בנו של הרב קוק מאשתו השניה"?

 

גם אברהם נשא את קטורה אחרי שהתאלמן משרה והתגרש מהגר.

 

אבל כנראה שכוננת הפסוק זה שיהוידע לקח בשביל יואש 2 נשים, כי יואש היה צעיר ויהוידע שידך לו:

 

א בן שבע שנים יאש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע ב ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימי יהוידע הכהן ג וישא לו (כלומר ליואש) יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות ד ויהי אחרי כן היה עם לב יואש לחדש את בית ה'.

 

 

 

כל התירוצים כבר נכתבוגבר גבעות
הרבה לא קיבלו את זה שזה לא היה במקביל לגבי השידוך לא אתייחס בכלל
לפי ההקשר בפסוקים זה נראה שיהוידע שידך ליואש.קעלעברימבאר

אבל גם ללא זה רוב הסיכויים שיהוידע היה אלמן ונישא בשנית. כמו חלק גדול מגדולי ישראל 

כל הפסוקים מדברים על יואש , ויהוידע מוזכר במילהקעלעברימבאר

אחת רק.  כך שנראה ש"לו" מוסב על יואש, ו"ויולד" גם.

מה שכתבת זה דעת הראבד, הרמבם מפורש מבין אחרתקעלעברימבאר

את הגמרא. וגם לראבד אסור 2 נשים ביום כיפור זה גמרא ממש מפורשת. כך שמקסימום כהן גדול יכול לראבד לשאת אשה שניה אחרי יום כיפור ולגרשה לפני יום כיפור הבא.

ברור שזו דעת הראבד ושיגרש לפני יוהכגבר גבעות

הכל כבר כתוב...

חשבת שאביא לכאן משהו בלי שאכיר אותו?

אז בפועל כהן גדול לא נושא 2 נשים גם לראבד, כיקעלעברימבאר

למה שיישא לשנה אישה?

אתה שואל למה או דן אם אסור או מותר?גבר גבעות

מה יהיה?

בכל מקרה מוצה הדיון יישר כח)

זה שכהן גודל אסור ב2 נשים,קעלעברימבאר

זה מראה שזה המצב האידאלי, כמו שהמצב האידאלי שאין גירושין בעולם. 

לדעתך, אני למדתי שלא מכניסיםגבר גבעות

סברות כרס לדעת תורה או כוונת המצוות.

המקובלים עשו מטעמים מלישא יותר מאישה אחת גם רבי חיים ויטאל וגם הגרא שלא חסך בביקורת על חדרג כמעכב גאולה

אז אידיאלי?

שויין איך שאומרים שם שם

המקובלים מעולם לא אמרו לישא יותר מאשה אחת, אלאקעלעברימבאר

אמרו שיש לאדם רק זיווג אידאלי של אשה אחת שנקרא זיווג ראשון (שהיא החצי השני שלו) ,  וחוץ מזה עוד מספר זיווגים מהשמים של אפשרויות משניות פחות אידאליות שנקראים זיווג שני. כך גם עולה מהגמרא. כך שלכל גבר יש מספר נשים מתאימות לו בזיווג שני.

 

תראה לי מקובל שנשא שתי נשים.

 

דווקא מזיווג ראשון שהוא האידאלי, רואים מהמקובלים שהמונוגמיה אידאלית. וכן המקובלים אומרי םשלעתיד לבוא תהיה רק מונוגמיה ויעקב יהיה נשוי רק לרחל שהיא הזיווג הראשון שלו,   ולאה תתחתן עם עשיו שיהיה צדיק אחרי תיקון וזה הזיווג הראשון שלה.

להראות לך? מה הראיה פה למשהו?גבר גבעות

איך זה קשור לדיון?

לא הבנת, לא נורא

מו הסתם אמרו שחדר"ג מעכב אתקעלעברימבאר

הגאולה על פי סודות עמוקים. אבל בפועל הגר"א התי רלמישהו לשאת 2 נשים? יש הבדל בין נסתר לנגלה.

 

אגב איפה המקור שהגרא אמר זאת?

נראה לי שמעולם לא הבנת את מטרת השרשורגבר גבעות

ממליץ לחזור לראש ולקרוא את השאלות המנחות.

את המקור צירפתי באחת התגובות.


לפי הלוגיקה שלך אומר- תראה לי שהרמבם הקריב קרבן מאחר והוא דיבר על זה והתיר להקריב קרבנות... וד''ל

מקורות הלכתייםגבר גבעות

הרשב"א כתב בתשובה שהובאה אחר כך בבית יוסף: ”אותה תקנה דר' גרשום לא פשטה בכל גבולותינו ולא בגבולות פרובינצייא הסמוכים לצרפת ולא שמענו שפשטה ומעשים במקומותינו בת"ח ואנשי מעשה שנשאו אישה על נשיהם ואחרים רבים ולא חשש שום אדם בדבר זה מעולם”


השו"ע פסק: ”ר"ג החרים על הנושא את אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה ולא פשטה תקנתו בכל הארצות ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי”.


הרב שמואל די מדינהכתב שחרם רגמ"ה לא נתפשט אלא בין האשכנזים. וכן כתב הרדב"ז: "שבירושלים ובכל המקומות האלה לא נתפשטה גזרת רגמ"ה, ונהגו לישא כמה נשים ואין פוצה פה".


וכמו כן כתב המהר"ם אלשקר: "רוב הגליות כגון בגלילות ספרד ובמערב ובכל המזרח לא קבלו עליהם מעולם תקנת רגמ"ה"


רבי יוסף קולון כותב: ”תקנת רבנו גרשום לא ראיתי, ולא נתפשטה בכל הארצות, והדעת נוטה שלא גזר תקנתו בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים המעוללים בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא יעלה על הדעת שנתפשטה תקנתו אפילו באותן שאמרו חכמים שיוציאו שלא בכתובה וגו'. כ"ש ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף אלף חמישי”.


גם אשכנזים נגד


ידועה דעת הגר"א שהתנגד בחריפות לחרם דרבינו גרשום, להלן מכתב שכתב רבי שמואל העליר אל רבי עקיבא יוסף שלזינגר ”והנני מעיד עלי שמים וארץ, כי כמה פעמים שמעתי מהגאון החסיד רבי ישראל משקלוב זצ"ל מחבר ספר פאת השלחן, ששמע מפי הגאון האמיתי החסיד רבינו אליהו מווילנא זיע"א, כי אילו היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפלה ומסבב מעיר לעיר וממדינה למדינה לבטל החרם דר' גרשום בעניין איסור לשאת שתי נשים, כי על ידי ביטול החרם תהיה התקרבות הגאולה.”


היעב"ץ התנגד עקרונית לחרם דרבנו גרשום וראה בו תקנה זמנית ומקומית, ובאחת מתשובותיו הוא כותב: ”כל מה שרבינו גרשום אסר הוא רק מפני חילול השם בין הגויים מפני שאצל הנוצרים זה היה נחשב לדבר אסור וטמא”.


הרב עובדיה יוסף פסק להתיר נישואים עם שתי נשים לספרדים, ויצא נגד זה שבתי הדין אינם נותנים לבני ספרד לשאת שתי נשים, וכך כתב בשו"ת יביע אומר


זה שאתה עושה קונטרול סי לרשימה שכבר ענו לך עליההסטורי
בלי שום התייחסות עניינית לפרטים עליהם ענו לך, מראה שאתה סתם מצטט בלי מושג.


נתחיל מהשורה התחתונה, הרב עובדיה בשום מקום לא התיר לספרדי להיות נשוי בפועל לשתי נשים. כל  הטענה של הרב עובדיה היתה במקרים הספציפיים בהם מן הדין לכפות על האשה גט והיא מסרבת - שבעוד לאשכנזים צריך 'היתר מאה רבנים', לספרדים מספיק היתר של בית הדין שדן במקרה.


מעבר לזה אתה מתפלפל בשאלה האם קיבלו את חרם דרבינו גרשום (שאגב, כולל עוד כמה עניינים) אבל זו בכלל לא השאלה. אגב, מצחיק שהבאת רק רשב"א, מהר"י קולון ומהר"ם אלשקר, יכלת להביא עוד עשרות מפוסקי אגן הים התיכון לאורך הדורות שציינו שלא התקבל אצלהם. (מה שגורם לי להניח שמעולם לא פתחת את תשובת הרשב"א או את אחד מהפוסקים האחרים, אלא סתם העתקת מאיזה פרוספקט או אתר אינטרנט אינטרסנטי).


השולחן ערוך עצמו, באבן העזר סימן א' סעיף י', אכן כותב שאצלהם לא קיבלו את חרם דרבינו גרשום, אבל בסעיף שלפני, סעיף ט' כותב שבמקום שלא מקובל לשאת שתי נשים - אינו רשאי לשאת. אין שום ספק שארץ ישראל היום היא מקום שלא מקובל בו (וגם לא חוקי) לשאת שתי נשים ולכן גם לפי השו"ע וכל הפוסקים *למעשה* אסור, לא בגלל רבינו גרשום, אלא בגלל שעל דעת זה מתחתנים.


החמירו עוד גדולי הספרדים בארץ ישראל ובעוד מקומות והכניסו בפירוש בנוסח הכתובה בשבועה חמורה בתקיעת כף שלא ישא עוד אשה. כך שלמעשה אין היום חולק שאסור.

חבל שאין לאף אחד פה ידע על התפשטות חדרגגבר גבעות

או השתלשלות תושב''ע אחרי חתימת התלמוד.

זה לא בסיסי?

זה לא שיש הרבה משתתפים בדיון הזה, כן?אריק מהדרום

ספציפית לא מעורה מספיק בסוגיה כדי להביע עמדה אבל נאמר כך, בוא תסתדר עם אשה אחת ותגיד לי אחר כך אם בא לך עוד אחת.

 

אם כי תמיד נחמד עוד מפרנסת למשק בית.

מסכים איתך לגמרי זו לא הנקודהגבר גבעות

זה לא באמת קשור לדיון כזה בסיסי בתושב''ע.

זו סתם דוגמה הנישואים האלה. תראה מה המצב בלימוד תורה כמה מפחדים להגיד על מה שברור שמותר בלי מחלוקת, שזה מאוד נדיר, שהוא מותר מעיקר הדין.


בינתיים הגענו לקראי, נבל ברשות התורה ודוד המלך לא באמת נשא אשה יפת תואר אלא הכל היה משל או לא יודע מה.


זה שאין פה משתתפים זה עניין של טראפיק חלש.

בכל מקרה היה נחמד ללבן את זה קצת, לראות מה המצב כאן ובכלל 🙏🏼

לא אמרתי שדווקא היה משל עם דוד,קעלעברימבאר
או שהיה משל. או שבאמת נשא, אבל לא במהלך הקרב בצורה של נבל ברשות התורה, אלא נשא אותה בצורה רגילה שהרי זה היה ברית בינו לבין מלך גשור והיא היתה בת מלך, והשתמש באשת יפת תואר כטריק הלכתי. אבל זה לא שבעל אותה באמצע שדה הקרב שזה נבל ברשות התורה
בקיצורנשוי שמח

א. רוב השיטות אוסרות

ב.הרוב המוחלט קיבל, גם מה שהרב עובדחה הביא להתיר זה רק במקרים חריגים

ג. הרב עובדיה התיר במצבים מסוימים, לא התיר באופן גורף, והיום גם ספרדים לא נושאים יותר מאישה אחת אלא במקרה מאוד מאוד חריג.

רבנים שמתירים יש להם על מי לסמוך, בודאי שהם לא קראים.

מי שמתיר יש לו על מה לסמוך?גבר גבעות

זה רק הולך ומשתפר.

סיפורה של מצוה- מותרת בלי מחלוקת, נהגו להימנע ממנה לאורך הזמן ולא באופן גורף.

כמה מאות שנים אחר כך, אסור ומי שמתיר יש לו על מה לסמוך.

נשמע רע אם לא על גבול הרפורמה

ההלכה תמיד הולכת ןמפתחת זה טבעהקעלעברימבאר
היה חיוב לתקוע בשופר בשבת ואז חכמים ביטלו מצוות עשה זו
אוי ואבוי אפילו בסיס בסיסי, משהו...גבר גבעות

חכמים לא היו מדמיינים לבטל מצוה מדאורייתא, תראה למשל מלאכה בחול המועד אם מישהו היה נמנה איתי וכו' מכאן למדו שמדובר בדבר לא מדאורייתא כי מי היה מדמיין לבטל מצווה...


יש כלל כמו כל מיני כללים שהגיעו במסורת ואי אפשר לחדש או ליצור ואחד מהם הוא שעשה לא מבטל עשה ולא תעשה ואחת הדוגמאות היא שופר שהוא עשה ושביתת יו''ט זה עשה ולא תעשה.

כמו כהן ואבידה בבית קברות ועוד.


מה הולך כאן עם רפורמות וקראים כשאפילו בסיס אין. העיקר שלא משעמם לרגע

כן אבל חכמים ביטלו עשה של שופר גםקעלעברימבאר
כשהשופר בבית כנסת ואין חשש להעביר מרשות רבים ליחיד ואפילו חשש דרבנן אין כאן.


כך שזה לא משום לא תעשה דוחה עשה, אלא משום סמכות סנהדרין לבטל קום עשה. ראה הגמרא עם המחלוקת עם רב אחא בעניין זה.


עיין בהלכה. לסנהדרין יש סמכות לבטל קום עשה אם יש סיבה לכך. הרב קוק בלנבוכי הדור אומר שייתכן שלעתיד לבוא סנהדרין תפסוק כרב אחא וגם שב ואל תעשה יהיה אפשר לבטל, ואז יהיה אפשר לבטל גם מצוות לא תעשה מסויימות או חלקיות, אולי כהוראת שעה ואולי בצורה קבועה. זו הסמכות שהתורה נתנה לחכמים כך שאין כאן רפורמה. בכל מקרה גם אתה מודה שרבי יוסי אכל עוף עם חלב וכיום אסור, אז כם לשיטתך ההלכה מתפתחת

אז עכשיו עברנו לסנהדרין מחכמים?גבר גבעות

לא חכמים ביטלו עשה... תקרא שוב חוץ מזה אין קשר בין השניים וגם אז זה לא ככה פשוט בטח לא לגבי דאורייתא.

התורה לא תהא מוחלפת.


מה הקשר עוף בחלב?? וואו זו בדיוק היתה מטרת השרשור תודה על עוד דוגמה.

עוף בחלב מותר, מעיקר הדין הפשוט מותר... למה הוא אסור ומה משקל האיסור והאם עוף בחלב אסור כמו שלאכול נבלה אסור, זה מה שאתה צריך לשאול את עצמך...

בהצלחה

עוף בחלבנשוי שמח

מעיקר הדין אסור,

זה שזה הגיע מלימוד שלא תבשל גדי בחלב אמו, זה לא אומר שמעיקר הדין מותר,

נכון שמקומות מסוימים מתירים בדיעבד כמו איסור דרבנן, זה רק במקומות מסוימים, לרוב מתייחסים לזה כאיסור תורה.

עוף בחלב הוא בפשטות דרבנןהסטורי
כך מפורש במשנה ולכן הרמב"ם אומר שמי שטוען שעוף בחלב הוא מדאוריתא - הוא ממרא.


נכון שיש משמעות בתוס', שאפשר להתלבט אם היא הו"א או שנשארה למסקנה, שחוץ מדעות ר' עקיבא שחיה ועוף אינן מן התורה (אבל אסורות מדרבנן) ודעת ריה"ג שחיה אסורה מהתורה ועוף מותר למעשה, שתי דעות שמפורשות במשנה - יש גם דעת ת"ק (להבנת הרמב"ם אין דעה כזאת אלא היא רק כלל שמפורש בהמשך המשניות) שעוף מהתורה.


הפוסקים כמעט ללא יוצא מן הכלל - מתייחסים לעוף בחלב כאיסור דרבנן. כמובן - למעשה איסור דרבנן אסור לנו, אבל יש כמה נפקא מינות, כמו שאין איסור בישול במה שהוא דרבנן וכמובן בספקות הולכים להקל.

התורה נצחית, ומאחרקעלעברימבאר
שהתורה עצמה נתנה סמכות לסנהדרין לבטל מצוות עשה, יוצא שזה חלק מהתורה הנצחית עצמה, כי זה כלל שהתורה קבעה.


אבל באופן יותר עמוק - ישראל ואוריתא חד, וסנהדרין מיייצגים את כלל ישראל, ולכן כלל ישראל מופיע בעולם את מה זה תורה. ראה אורות התורה פרק א

זו ההלכהנשוי שמח

אתה רוצה להתווכח תתווכח, אתה רואה שלא התירו וגם רוב המוחלט של ישראל נהגו לאסור בזה,

וזה כבר מאות שנים כך, כך שזה מנהג ישראל דין הוא.

אתה רוצה תקרא תיגר על כל גדולי העולם שאולי אמרו שעקרונית מותר אבל בפועל אסרו, אני לא מעיז לחלוק עליהם

אוהב את המילים שבחרת- זו ההלכהגבר גבעות

אומר הכל...

בינתיים מי שקרא תיגר זה מי ששינה וידו על התחתונה. מה קורה בפועל ומה משקל האיסור זה הענין.

ההלכה היא שאסור להבעיר אש בשבת אותו משקל יש להלכה לאסור מעל לאישה אחת?

🤦

מצד אחד חרד"ג זה דין דרבנן, מצדקעלעברימבאר

שני חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה.

 

כנראה בגלל שהמעבר למונוגמיה קשורה בתיקון חטא האדם הראשון של והוא ימשול בך,  אז דווקא כנסת ישראל יזמה מעצמה את איסור זה, דבר המראה את זה שתורת אימך חשובה כמו מוסר אביך, ולעתיד לבוא כנסת ישראל תקרא לה' אישי ולא בעלי

לא מבין מה הקשרנשוי שמח

האם אתה שואל אם זה איסור דרבנן או דאורייתא?

מה זה משנה?

אם בפועל אסרו את זה להלכה אז זה אסור...

זה יהיה משנה במקרים מאוד חריגים (כמו עם שולי רנד ועוד...)

מה שגזרו חז"ל צריך להיות אצלנו כמו דאורייתא

עקרונית ברור שמותר, אבל!שלג דאשתקד

תראה גבר, ברור שעקרונית מותר, הרי אחרת לא היה צורך בחרם דרבינו גרשום, נכון?

מצד שני כן מופיע בגמ' פסחים שלא לישא שתי נשים, ואם נשא 2 שיתחתן עם שלישית. גם באמת מאוד בולט בתנ"ך ואצל חז"ל וכו', שאף פעם לא הייתה פוליגמיה מוחלטת - כלומר הרבה אנשים היו נשואים לאישה אחת, וגם היו אנשים שהיו נשואים לכמה נשים שרצו אבל תמיד הייתה אישה עיקרית והשאר היו יותר נטל כזה (צריך להבין שבעת העתיקה ובכלל בתרבויות מפגרות ועולם לא מפותח, אשה שלא נשואה זה גזר דין מוות - כי כמעט העבודה המכניסה היחידה של אשה רגילה, זה יצאנות. לכן חשוב לדאוג ולייבם ולהתחתן עם אמה עבריה וכו', ועדיף שתהיה האשה העשירית של מישהו ולא שתהיה רווקה!).

תראה לדוגמה את אחשורוש שלכאורה היה נשוי לאשה אחת, ואברהם ויעקב ודוד, מאוד בולט שהייתה להם אדה אחת עיקרית.

אם תרצה, תוכל גם למצוא רמיזות לזה בספרות האגדה - כבר הרמב"ם שאל למה מדגיש רבי עקמבא שאדם יכול לגרש את אשתו אם הקדיחה תבשילו, הרי הוא יכול להתחתן עם עוד אחת! ולפי דבריי התשובה פשוטה.


ולגבי אלה שלא קיבלו את חרם דרבינו גרשום, תלמד שולחן ערוך אבן העזר סימן א, כתוב שבאותן קהילות שלא קיבלו את חרם דרבינו גרשום, טוב להחרים שלא יישא אשה על אשתו...

הכל ידוע הדיון הוא על משהו אחר בכלל זו רק דוגמהגבר גבעות

לגבי רבי עקיבא לא מבין אותך. זה שאדם יכול להתחתן עם עוד אישה זה אומר שהוא צריך להישאר ביחסים גרועים או לכבול אליו אישה שלא רוצה להיות איתו?

מה הקשר למונוגמיה?

הם לא בטוב ומתגרשים גם אם יש לו עוד 3 נשים חוץ ממנה...

זו בדיוק הנקודה יקירישלג דאשתקד

שאם כל הבעיה שלך עם אשתך זה שהיא מקדיחה את התבשיל, תתחתן עם שפית ותשאיר את הקדחנית כדי שתעשה לך מסאז' בכפות הרגליים ותלבן איתך סוגיות עמוקות בפוליטיקה התוניסאית בתקופת האבן.

כל הגישה של המקורות שהבאתי, היא בעצם שיש אישה אחת עיקרית, ואם אתה לא רוצה אותה אתה לא מתחתן עם עוד אחת, אלא מגרש אותה. תשים לב שזו טרמינולוגיה שלא מתאימה לעולם פוליגמי!!

אם תקרא את התנ"ך וספרות חז"ל בעיניים פוליגמיות, נכונים לך קשיים רבים. אם תיקח בחשבון שגם כשהיה מותר לרובם לא היו 2 נשים וגם אם יש 2 אז רק אחת עיקרית.

עזוב לא הבנתגבר גבעות

יקירי

 

גם בעולם פוליגמי וגם מונוגמי יש מציאות של גירושין, כל השאר לא רלוונטי.

עולם פוליגמי לא אומר אאסוף לי נשים ספייר כי אפשר... 🤦

גם אם חלק מהן כבר לא רלוונטיות.

אתה גולש למוסר זה לא רלוונטי

תודהשלג דאשתקד

אכן זה רלוונטי גם לתחום המוסר, כי אני בספק גדול אם הייתה איזושהי אתיקה ביחס לנשים בימים ההם. גם בתפיסה הלכתית, אם העולם הוא פוליגמי, אז אין הצדקה לגירושין על רקע "הקדיחה תבשילו" ו"מצא אחרת נאה הימנה". אלו ממש לא סיבות להתגרש (שים לב שבהלכה אין שום נתון ללא סיבה או פרוצדורה שבה הוא מתקיים; זה בדיוק הנושא של המשנה בסוף גיטין...).

ובנוסף נתתי עוד הרבה דוגמות שאינן מתחום המוסר, כמו הקטע שאחשורוש היה בהכרח נשוי לאישה עיקרית אחת, ואצל אברהם ויעקב ודוד מאוד בולטת השאלה מי האישה העיקרית. בעולם של מאסף נשים אינסופי (בלי קשר לשאלת קיומם של גירושין), חצי מהמריבות של שרה עם הגר ולאה עם רחל ובתשבע עם השאר וכו וכו, לא רלוונטי.


אבל האמת שאני לא אוהב לענות למי שכותב לי בסגנון הכותרת של ההודעה האחרונה שלך (לא בקטע של עלבון, פשוט אין לי עניין להתעסק אם בנאדם שאכפת לו מה הבנתי ומה לא...), אבל עניתי בכל זאת ואסיים בזה את ההידיינות הזו

בעולם של התנך יש פילגשים, ריבוי נשים ועודגבר גבעות

אבל אל תתן לעובדות להפריע לך. לקרוא לי בפטרונות מתנשאת 'יקירי' ואז להתבכיין לגבי הערה שלא הבנת (כי באמת לא הבנת, מוזמן להסתכל בהודעה הפותחת ולראות מה השאלות ששאלתי)


בכל מקרה ממישהו שרואה הגיון ב'לצבור' נשים גם כשהזוגיות איתן גרועה כי מותרת פוליגמיה באמת לא ברור למה לצפות.

ואסיים בחיוך שמנקה את הכל ומבהיר שהכל טוב כי ציניות זה דבר מבורך בעיניך כנראה

בתנך ריבוי נשים מופיע רקקעלעברימבאר

אצל מלכים ועקרות.

מספר הגברים והנשים הוא שווה כך שבמילא פוליגמיה היא לא תופעה נפוצה

קראתי את דבריךשלג דאשתקד

תודה על הדברים, אמרתי שלא אענה וכך אעשה (בפרט שאין לי מה להוסיף על מה שכתבתי).

אני כן אציע לך לתת דגש לגופן של דברים, בפרט אם אתה מחפש תשובה לתהיות שלך. זה יכול להיות הרבה יותר מפרה ומעניין

היה ברכה, יקירי

למי שאמר שהמעבר למונוגמיה זה התקדמות מוסריתמתוך סקרנות

 

לא קראתי את כל הדיון, אמנם מסכים שבאופן כללי כמה נשים פחות מתאים היום.


 

אבל יכול להיות שבמקרים מסוימים זה טוב גם לאישה, שלפעמים נוטה לרצות "ספייס".

כך לדוגמה, יש תופעה עולמית במסגרתה בהרבה מקרים הגברים רוצים לקיים יחסים בתדירות גבוהה יותר מאשר בנות זוגם, ועוד לא דיברנו על תקופות של הריונות ולידות.

 

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/watch%3Fv%3DftkwtTZ60Yw&ved=2ahUKEwjfoKz7ibSOAxVGRaQEHeRCB_YQwqsBegQICRAF&sqi=2&usg=AOvVaw2Bmeij7WAV2JvNNPh_dT4t

 

מזכיר לי את הטענה ההזויה שפוליאמוריה טובה לאשהקעלעברימבאר
זה בדיוק מה שאמרתימתוך סקרנות

לא צריך שזה "יזכיר" לך...

יש לך תגובה לגופם של דברים?

שגם אם יש ייתרונותקעלעברימבאר

בפוליגמיה, ברור שהחסרונות גדולים מהם.

 

כיום עם ישראל וחכמיו קיבלו פוליגמיה כתועיבה

זה כנראה נכון ככלמתוך סקרנות
.
נראה לישלג דאשתקד

שכבודו התבלבל בין פוליאמוריה (אנרכיה מינית) לפוליגמיה (אפשור של נישואין בין יותר גהר מגבר אחד לאישה אחת).

פוליאמוריה זה לקוצר הבנתי, לגיטימציה לזנות והפקרות מינית מוחלטת (בלי קשר לשאלות אתיקה, גם לאכול במבה זה לא תמיד אתי). וזה אולי סבבה, אבל אם אני מבין נכון זה פחות רלוונטי אליכם.

אתה טוען שפוליגמיה - כלומר שגבר יתחתן עם יותר מאידה אחת (לדוגמה) - זה טוב לאישה כי ככה האישה פחות נדרשת לספק את הגבר. זה יותר הגיוני בחוזה של נישואין ולא בזנות.

הנושא של השרשור הוא אכן על פוליגמיהמתוך סקרנות

כבר שמעתי בדואי שמשתמש בטענתך לטובתו.

לדבריו, ההפקרות המינית הקיימת במחוז התרבותי של תל אביב, נובעת מכך שברגע שאסרנו על פוליגמיה זה מתפרץ במקומות אחרים.

כמובן שגם הוא יצטרך להסביר איך זו דרך להמון העם, בהתחשב בכך שאין מספיק נשים בשביל שלכל גבר יהיו 2...

אני לא חולק עליך/םשלג דאשתקד

אני פשוט חושב שיש הבדל גדול בין הטענות הבאות:

1. לפעמים אישה אחת לא יכולה לספק גבר אחד (זה כמו להגיד: מנקה אחת לא יכולה לנקות בית כ"כ גדול, אז נביא 2 מנקות שיהיו המנקות הפורמליות של הבית).

2. אנשים לא יכולים לחיות במיסוד, אז עדיף מלכתחילה להוציא את התלות המוסרית של יחסי מין עם נישואין (זה יותר כמו להגיד: זה שבא לי לאכול במסעדה הזו, לא אומר שאני צריך לקנות אותה ולאכול רק את האוכל הזה. אז פשוט תן לי לאכול כשאני רעב, מה שבא לי וכמה-איפה שבא לי).

שתי הטענות יכולות להיות אחלה נושא לדיון, פשוט חשבתי שהשיח בשרשור הזה עוסק יותר בטענה הראשונה, שמניחה את הנישואין כמוסד ורק שואלת למה הוא מוגבל ל1&1. (בעיקרון חרם דרבינו גרשום לא אוסר לשכב עם יותר מאישה אחת מחוץ לנישואין)

אני גם עוסק יותר בטענה הראשונהמתוך סקרנות

אני טוען שאם נמסד זוגיות עם כמה נשים, זה יכול להקל בסוף גם על האשה.

יכול להיות שזה טבע הבריאה, שאישה אחת לא תמיד תצליח לספק לבדה את הגבר.

טענה מעניינת וראויה לדיוןשלג דאשתקד
ואשמח גם שתחווה את דעתך על כיוון הפוך, שקשה לגבר אחד לספק את כל מה שהיא רוצה/צריכה/מצפה/דורשת,  אז אולי נאפשר נישואין של אישה אחת עם כמה גברים? (אני מניח בצד את מצוות התורה)
אני טוען שלא לחינם לגבר יש נטיה שנחשבת מגונהמתוך סקרנות

לפזול לצדדים  גם במקרה בו הוא נשוי באושר, יש לו ב"ה הרבה שיכול לחלק לפי טבעו להרבה מקומות.

לעומת אישה שבטבעה לא יכולה לפתח 2 ביציות לדוגמה.

אאל"ט הביאו כאן במהלך השרשור משהו מהרב קוק על כך שלגבר יש נשמה כללית יותר או משהו (חיפשתי את המקור, ג'מיני טוען בתקיפות שאין דבר כזה).

אני לא טוען שצריך לספק כל קפריזה של גבר/אשה, אבל יש דברים שהטבע מתאים להם ויש דברים שפחות.

נראה שטבע הגבר (או למי שירצה הביולוגיה/אבולוציה וכו') היא לפזר כאמור, וטבע האישה זה כן להתמקד עם מישהו אחד.

אם באמת יש בעיה אוניברסלית בנושא זה שדבר בסיסי כל כך עבור גבר (שבלעדיו לא היה מתחתן, הכול יודעים וכו') יכול להוות "מטרד" לאישה, אולי יש פה משהו בשיטה שצריך לחשוב עליו.

 

אין לראות באמור הצעה למעשה, רק סיעור מוחות

אי אפשר להסיק מזה שזה הטבענשוי שמח

זה שיש יצר, זה לא אומר שכך הטבע, זה אומר שיש יצר וצריך לנצח אותו...

אם לאדם יש יצר להרע לאחר, זה לא אומר שזה בטבע, זה אומר שיש טבע שצריך להתגבר עליו.

ואישה יכולה לפתח 2 ביציות, תאומים לא זהים זה בדיוק 2 ביציות

הרב קוק רק הסביר למה ישקעלעברימבאר
מקרי בדיעבד שגבר נשא 2 נשים, כמו יעקב עם רחל לאה או שלמה ונשותיו, ולמה עם ישראל נבנה דווקא מ2 נשים לגבר אחד. כי גם לאהבה רומנטית יש חיסרון - שהיא מוקדשת רק לבן זוג אחד ובזה היא כמו ליחזר אמנם ממוקדת אבל מצומצמת. למקרי הבדעעבד של ריבוי נשים יש ייתרון ששם האהבה שוברת גבולןת ומתפשטת על פני אנשים רבים, אבל אז היא כבר לא ממוקדת.


אהבה רומנטית היא גבורה שבחסד - הצמצום שבאהבה רק לבן זוג אחד.


בקיצור עדיף בזוגיות אהבה רק לבן זוג אחד, ויש בדיעבדים ששם זה לא, אבל זה בגלל חטא האדם הראשון וכיום כבר תיקנו זאת ופוליגמיה היא תועיבה

מההשתוקקות של לאה ורחל נראהקעלעברימבאר

ההיפך, שפוליגמיה עושה רע לאשה והיא נאבקת על זמן עם בעלה אל מול הצרה שלה

יכול להיות, אבל מצד שנימתוך סקרנות

מה שקורה היום, הוא שהאישה לפעמים כועסת על בעלה שעדיין מעז להיות קיים ולבקש לממש את אהבתם, כשיש תינוק בן חצי שנה שמבחינת האשה הוא במיקוד עכשיו.

אז מה עדיף?

 

אני לא חושב שזה מתאים "למעשה" היום, רק מבקש שנחשוב על זה.


 

 

אתה נכנס לנושא אחרשלג דאשתקד

שאיכשהו כיום, הצרכים של האישה הם תמיד לגיטימיים, והצרכים של הגבר הם תמיד לא מוסריים וחצופים ולא הגיוניים.

כלומר, ברור לאישה שמה שהיא מצפה מבעלה (לדוגמה בהקשר הזה, האישה מצפה שבעלה יהיה כל היום עליה ויחזר אחריה והתרוצץ סביבה, וכמובן אך ורק סביבה), זה הכי הגיוני בעולם, אבל כשבעלה מצפה למשהו (כי איכשהו הראש הגברי מצדיק את להתרוצץ סביב משהו רק כשזה נותן סיפוק מיני 🤷‍♂️), אז תמיד תהיה אמירה "תשמור על עצמך", "תתאפק", "תסתדר עם הבעיות שלך" או בצורה יותר יפה וישירה שיצא לי לשמוע: "אתה לא מתחשב באחרים, אתה חושב שמגיע לך משהו".

כאן יכול להיות שיש פתרון קיצוני של או הכל או כלום, אבל רוב הזוגות חיים על זה שהאישה לומדת שגבר לא יספק את כל רצונותיה והגבר לומד שהאישה לא תספק את כל רצונותיו - ואת שאלה הלגיטימיות הם משאירים לפמיניסטיות עם מגפונים.

לפחות אני חושב, שבפועל נשים מפסידות הרבה מאוד מהטררם שהן עושות, אבל זה כבר עוד נושא...

בעיקרון תמיד עדיף לשאול את הנשים עצמן מה טוב להןטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ח בתמוז תשפ"ה 14:19

נדמה לי שלא כתבו את זה בשום מקום במפורש בשירשור: הסלידה מפוליגמיה נובעת לדעתי בעיקר מהתחושה העמוקה והבסיסית שהנאנמנות והברית בין שני בני הזוג צריכים להיות הדדיים
 

את התחושה הזאת אפשר למצוא בכל מקום בתרבות שלנו - אפילו בסרטונים בפייסבוק בהן נשים מתלהבות מגברים שלא בוגדים. ואני חושב שאפשר למצוא אותה גם בקריאה כנה של המקורות היהודיים הלא הלכתיים - כלומר התנך, האגדה, הקבלה, הפרשנות, השקלא והטריא בגמרא וכו'. (ונדמה לי שראיתי בחצי עין - אבל אני לא בטוח - שבאמת בנצרות המונוגמיה התבססה גם על פרשת בראשית, ובעימות להלכה). גם אם אפשר להציע קריאה אחרת של המקורות, ואולי אפילו למצוא בהם גם קולות אחרים. ובמקרה הזה, באמת ההלכה עם הזמן הופיעה את התחושה הזאת ומיצקה אותה בדין (חרם דרבנו גרשום, המנהג להשבע שלא לישא אישה נוספת וכו)
 

וכמו שכתבתי בתגובה הראשונה - זה אחד מהמקרים בהם באמת מצוות התורה לא שיקפו את האידיאל השלם, שאולי לא היה יכול להופיע באותה תקופה. (וכמו הרבה דברים, גם כאן הרמבם הוא זה שלימד אותנו במפורש שדברים כאלו יכולים להיות)

 

חוץ מזה, אני חושב שבאמת המופעים של פוליגמיה שאנחנו מכירים במציאות ובהיסטוריה  קשורים לפטריארכיה - כלומר לחוסר שוויון ביחסי הכוח בין גברים לנשים בעולם (כלומר לקללת 'והוא ימשול בך', שהעולם משתחרר ממנה)

הסלידה מפוליגמיה זה בגללקעלעברימבאר
שאהבה רומנטית היא טוטלית, וכל מה שטוטלי מוקדש רק למישהו אחד. או כדברי המהרל "אין אהבה לשניים".  בלתי אפשרי להקדיש את כל האהבה בצורה טוטלית לאשה, אם יש עוד אשה ברקע
כפל הדבר במילים שונות טיפות של אור

(בלי להסכים או לא להסכים לפרשנות של המהר"ל או של המושג אהבה)

 

השתמשתי בתגובה במושג ברית, כי הרב סולובייצ'יק מסביר יפה שטוטליות זה חלק מההבדל בין המושג 'חוזה' למושג 'ברית'

ברית חוזה והתחייבות ומיסוד נשמעים לי מאיימיםקעלעברימבאר
מדי. ובהקשר של היום לפעמים מושאלים ממושג הנישואים הנוצרי, דבר שגורם לעולם החיחוני לברוח מזה.


אני מעגיף להשתמש ב"אהבה טןטלית נצחית"

והיא חברתך ואשת בריתך...טיפות של אור
(ויפה, נצחיות זה ההבדל השני שמונה הרב סולובייצ'יק בין חוזה לברית)
ברית זה חיבור בתנך,קעלעברימבאר
לאו דווקא הסכם של חוזה. תפיסת חתונה כהסכם ונדר לקוחה מהנצרות
חושב שלא אבל לא משנהטיפות של אור
חבל לנצלש את השירשור על טרמינולוגיה, אם לתוכן אנחנו מסכימים
לא במקרהקעלעברימבאר
חיחונים נרתעים מחצונה כיום, כי הצפיסה המערבית טוענת שחתונה מחניקה את האהב  הטבעית. לכן בתשקורת אומרים על אדם שהתחצן ו"התמסד". או שבסרטים מצויירעם האהבה פורחת עד שמתחתנים ואז הסוף, כי זוג נשוי כבר לא משדר אהבה בתםיסה המערהית, כטראומה מהנצרות
חתונה זה לא מיסוד של האהבה, אלאקעלעברימבאר
קיבועה והנצחתה
המהרל התכוון שאין אהבה טוטלית לשניים,קעלעברימבאר

הורה יכול לאהוב את כל ילדיו טוטלית כי הם חלק ממנו ולכן אין כאן 2 , ברא כרעא דאבוהי.   ילד אוהב גם את אביו וגם ואמו טוטלית כי הם עצמם זוג, ואין כאן 2.    

אהבה לחברים היא לא טוטלית ולכן מתפשטת על בריות רבות.

אהבה לבן זוג היא טוטלית ולכן לבן זוג 1.

אהבה ה לישראל היא טןטלית ולכן הוא אוהב באהבה זאת רק אותנו.

אהבת ה' כאב לברואיו היא טןטלית אבל ברא כרעא דאבוהי.

אהבת ה' לברואיו כמלך היא טוטלית מצד אחדות ההויה,  ולכן אין 2. לכל ברוא וברוא כמלך, היא לא טוטלית.

אהבה לתורה היא טןטלית ולכן צריך לאהוב אותה כי ה' נתן, ולא מצד עצמה, כמו שאומר המהרל, אחרת תהיה אהבה ל2, ואין אהבה ל2

(את אותם תירוצים אפשר להחיל גםטיפות של אור
על קשר של כמה נשים וגברים ביחד. 'אנחנו משפחה אחת לכן זה אהבה אחת'


בתגובה הראשונה כתבת משהו אחר, ובלי המשפט עם המהרל באמצע אני חושב שהוא יבטא תחושה של הרבה בנות: "אהבה *רומנטית* היא טוטלית, וכל מה שטוטלי מוקדש רק למישהו אחד... בלתי אפשרי להקדיש את כל האהבה בצורה טוטלית *לאשה*, אם יש עוד *אשה* ברקע")

זה לא, כי הקשר שלקעלעברימבאר

אב ובן זה שהבן בהיררכיה נמשך מאביו. עובדה שאין כזה מושג ששני בנים לאותו אב נקראים "צרים" אחד לשני, ואילו שתי נשים לאותו גבר מכונות "צרות". וראיה - ואשה אל אחותה לא תיקח לצרור - לעשותן צרות.


לכן 2 אחים הם כשני רגליים של אותו אדם ולכן אין הבדל באהבה טוטלית.  


אשה לא כרעא דבעלה, אלא אשתו כגופו, אין היררכיה והמשכות מהגבוה לנמוך. לכן 2 נשים לגבר הן צרות. ואין אהבה טוטלית לשתים.


אהבה רומנטית היא טוטלית לאדם אחד. אהבה הורית היא טוטלית לריבוי אנשים שהם צאצאים. מתוך אהבה הורית יש אהבת אחים דודים בני דודים וכו'.

אהבת ההורים היא טוטלית ל2 אנשים שהם זוג (או היו).


אני לא חושב שאהבה עובדת ככה אבל לא חשובטיפות של אור
אז למה 2 נשיםקעלעברימבאר
לגבר אחד מפתחןת עוינות טחת לשניה, ואילו 2 בנים לאב אחד דווקא אוהבים אחד את השני (יכול להיות קנאה אבל היא צדדית)
כתבת בעצמך והדגשתי כשהעתקתי אותךטיפות של אור
אהבה רומנטית שונה מאהבות אחרות
אה אז אנחנו מסכימיםקעלעברימבאר
רגע אהבת אב לבן היא לא טוטלית?קעלעברימבאר
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד