אני בכלל לא חושב בצורה של שאיפות או מילוי סיפוקים.. 

הגעתי לתובנה מאוד עמוקה שהעולם הזה הוא עולם ריקני שאין לו משמעות אמיתית.

אני לא יכול לשמוע על להשיג תארים מסוימים או לכבוש פסגות מסוימות.. זה כל כך טפל בעיני..

בכלל כל הצורה שבה העולם בנוי, לנסות לספק צרכים אנושיים ... מגעיל בצורה מסוימת..

כאמצעי ולא כמטרה.. שתוכל לקיים את המצוות המחייבות כמו פרו ורבו וכדומה.

אבל בקטע של להשפיע על העולם ולהשאיר חותם?.. לא יודע למה צריך את זה...

לי אין שאיפה להשאיר כאן חותם או להשפיע.. ובכלל אפילו בנייה רוחנית שאפשר להשיג רק בעולם הזה לא מדברת אלי. עצם זה שצריך לבנות משהו לא מדבר אלי..

 זה נובע מאיזה תובנה עמוקה כזו שקשה להסביר במילים..

לפעמיים קו המחשבה הזה מזכיר לי את העניין של .. שכחתי את השם .. חנוך .. שמאס בדברים הגשמיים.. אולי אתה יודע על זה דבר או שניים.

נראה לי יש פשוט סוג של אנשים שהמוח שלהם עובד אחרת מהבחינה הזאת

אני חושב שאצלי זה נבנה בהדרגה, כלומר משהו שנבנה עם השנים ועם מה שהחיים הביאו איתם. אני שואל את עצמי האם זה נובע מסוג של קושי מתמשך או שהייתי מגיע לאותן מסקנות גם בלי הקושי, ואין לי תשובה ברורה. אבל אין לי ספק שיש לזה לפחות חלק בבנייה של התובנה הזו. המאיסה בחיים הארציים יכולה להרגיש סוג של התעלות מצד אחד ונקיות, אבל מצד שני גם התסכול שנובע מכל זה הוא גדול לאין שיעור. קצת קשה לחיות בעולם שכל המהות שלו מנוגדת למה שאתה מאמין בו. בכלל כל התאוות למיניהם, כאילו דברים שפעם היו מרגשים אותי או מושכים אותי, גם בכיוון של זוגיות למשל, פשוט הטשטשו וכביכול לא קיימים יותר.

אני מסתכל לאחור לכל מיני אמירות שהייתי אומר במשך השנים, ופתאום מבין למה אמרתי אותם- שהכל זה בעצם חלק מהתובנה הגדולה שלבסוף הגעתי אליה. למשל הייתי מסכם דברים בצורה מאוד החלטית, דברים שאנשים חפרו בהם וניסו להשיג פתרון,  הייתי פשוט מסכם את זה כדבר שלא מצריך פתרון מיוחד. כבר אז כנראה היו ניצנים של התעוררות לכיוון הזה...

למשל אמירה שהשתמשתי בה הרבה בשנה האחרונה בתוך המשפחה הייתה - "ראיתי הכל, שמעתי הכל." עד שיום אחד פשוט קלטתי שאני בעצם מדקלם פסוק רק במילים אחרות.. "את הכל ראיתי בימי הבלי" ..

אני מניח שעוד אנשים חולקים את זה, רק שאולי אצל כל אחד זה בדרגות שונות. 

לאדם תמיד יהיו יסורים וצער (מעט או הרבה), כי יש ייסורים ומחלות ולא הכל הולך כמו שרוצים. זאת עובדה

עם זאת, עם אמונה חזקה שהכל לטובה וזה מסע לעבר העולם הבא שכולו טוב אפשר לשמוח גם עם כל הייסורים והצער

שיש אנשים שסובלים יותר מהממוצע ..

אבל כל העבודה זה להסתדר עם היסורים

לא חושבת שבאנו לעולם לנוח.. אבל גם לא להתייסר

שצדיק ורע לו זה צדיק שאינו גמור לאו דווקא מצד זה שלצדיק גמור אין בעיות, אלא שצדיק גמור מרוב שההשקפה שלו על החיים נכונה והוא הולך ביחד עם ה', לא מזיז לו כלום

וצדיק שאינו גמור, בדיוק זה העניין, שהוא עדיין לא גמור, עדיין ההסתכלות שלו לא 100%, אולי 99%, ולכן הוא יכול להרגיש רע ביחס לדברים שקורים לו

היום יש שפע של מזון, ביגוד ועינוגים, והדיכאון זו מחלה שפושטת בכל פינה.

זה לגבי העולם המערבי והמפותח כמובן.

זה קצת ר' זושא ורבי אלימלך סטייל.

המשפט הזה- "בוחרים להרגיש טוב" עלה לי יום אחד באיזה סיטואציה מאוד כואבת (נזכרתי שיש ספר כזה) ואז מרוב שהכאב היה גדול עד שכמעט לא יכולתי להכיל אותו, החלטתי שאני מרפה. ואז ברגע אחד- כל הכאב העצום נעלם. החלטתי פשוט שלא שווה להכאיב לעצמי בגלל משהו שכבר קרה. וזה באמת עבד.. אז לבחור להרגיש טוב.. זה באמת יחסית קל. אולי ברוב המקרים ...

להתגבר על הקשיים ויש כאלה שלא.

אני יותר מזדהה עם הזוהר שזה תלוי באדם. יש כאלה שהם יכולים לבחור והכל יסתדר להם, יש כאלה שזה יסתדר חלקית, ויש כאלה שרוב הבחירות ישארו תקועות הרבה פעמים לא באשמתם אלא כעין גזירה מלמעלה.

אולי לא תבין אבל זה מקרה אמתי לגמרי. אני מכיר בן אדם שמרוב OCD שהיה לו בצעירותו, זה לקח ממנו כמעט בכלל את כח הבחירה, והוא פועל כמו מכונה, וכל הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והמטפלים לא יכולים לרפאות אותו. 

ברור שאדם יכול להגיע לשמחה וסיפוק בחייו .

במיוחד שזו תולדה ישירה של ביטחון בקב"ה

במחלקות פנימיות בבתי חולים יצא לי לראות הרבה שמחה יותר מאשר בחוץ...

לבד עם בעיות בריאות כמו למשל זקנים מסויימים.

אלא שזה יכול להיות ולכל אדם יש צער ולכן ידע שהחיים זמניים ועיקר החיים הם בעתיד בעולם הבא או בעולם הגשמי אחרי תחיית המתים.

ובעיקר הוא אומר שכל מה שניתן לנשמה בעולם הזה לא יספק אותה, כי היא בת מלך ומהעליונים.

החיים משמחים בעולם הזה, אבל צריך לדעת שהם פרוזדור לטרלקין ולדעת שהם חסרים כרדע ולא מושלמים כמו העתיד לבוא

להזכיר שהרמחל נפטר בגיל שלושים ומשהו, כמו הארי הרמא ורבי נחמן

"ראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה"

הפסקה הזאת מוכיחה שאין לעולם הזה משמעות פני עצמו, ללא קשר לעולם הבא.

הפסקה הזאת ממש לא אומרת שאי אפשר לשמוח בעולם הזה

הרמחל חוזר ומדגיש את זה כמה שורות אחרי זה 

"לא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה"

האדם נברא לצורך מסויים שהוא יכול להפיק ממנו סיפוק ושמחה, אבל זה לא לצורך העולם הזה

מ.ש.ל

גם בלי להיות שמח ושליו ממש

ושים לב שהוא לא אומר מילה על תחושת סיפוק

השאלה איך אתה מגדיר חיים.

המסילת ישרים מגדיר חיים בצורה אחרת.

הוא רואה את זה כמלחמה בין הגוף לנשמה

אבל רואה ערך אדיר ומבורך, אפילו בעולם הזה, אם תשים לב -

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב.): "כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח", שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח". ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו"

נצחון במלחמה זה סיפוק מטורף

משמעות ההשפעה של האדם (מה שמביא סיפוק) מוזכר כמה וכמה מקומות בספר ואכמ"ל.

אז זה זה סיפוק רגעי.

אם זה סיפוק שמגיע במלחמה המתמדת של האדם זה סיפוק ניצחי.

וכל החיים הם מלחמה בין הנשמה לגוף וכל נצחון במלחמה המתמדת הזאת מוביל לסיפוק נצחי.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.