אני בכלל לא חושב בצורה של שאיפות או מילוי סיפוקים.. 

הגעתי לתובנה מאוד עמוקה שהעולם הזה הוא עולם ריקני שאין לו משמעות אמיתית.

אני לא יכול לשמוע על להשיג תארים מסוימים או לכבוש פסגות מסוימות.. זה כל כך טפל בעיני..

בכלל כל הצורה שבה העולם בנוי, לנסות לספק צרכים אנושיים ... מגעיל בצורה מסוימת..

כאמצעי ולא כמטרה.. שתוכל לקיים את המצוות המחייבות כמו פרו ורבו וכדומה.

אבל בקטע של להשפיע על העולם ולהשאיר חותם?.. לא יודע למה צריך את זה...

לי אין שאיפה להשאיר כאן חותם או להשפיע.. ובכלל אפילו בנייה רוחנית שאפשר להשיג רק בעולם הזה לא מדברת אלי. עצם זה שצריך לבנות משהו לא מדבר אלי..

 זה נובע מאיזה תובנה עמוקה כזו שקשה להסביר במילים..

לפעמיים קו המחשבה הזה מזכיר לי את העניין של .. שכחתי את השם .. חנוך .. שמאס בדברים הגשמיים.. אולי אתה יודע על זה דבר או שניים.

נראה לי יש פשוט סוג של אנשים שהמוח שלהם עובד אחרת מהבחינה הזאת

אני חושב שאצלי זה נבנה בהדרגה, כלומר משהו שנבנה עם השנים ועם מה שהחיים הביאו איתם. אני שואל את עצמי האם זה נובע מסוג של קושי מתמשך או שהייתי מגיע לאותן מסקנות גם בלי הקושי, ואין לי תשובה ברורה. אבל אין לי ספק שיש לזה לפחות חלק בבנייה של התובנה הזו. המאיסה בחיים הארציים יכולה להרגיש סוג של התעלות מצד אחד ונקיות, אבל מצד שני גם התסכול שנובע מכל זה הוא גדול לאין שיעור. קצת קשה לחיות בעולם שכל המהות שלו מנוגדת למה שאתה מאמין בו. בכלל כל התאוות למיניהם, כאילו דברים שפעם היו מרגשים אותי או מושכים אותי, גם בכיוון של זוגיות למשל, פשוט הטשטשו וכביכול לא קיימים יותר.

אני מסתכל לאחור לכל מיני אמירות שהייתי אומר במשך השנים, ופתאום מבין למה אמרתי אותם- שהכל זה בעצם חלק מהתובנה הגדולה שלבסוף הגעתי אליה. למשל הייתי מסכם דברים בצורה מאוד החלטית, דברים שאנשים חפרו בהם וניסו להשיג פתרון,  הייתי פשוט מסכם את זה כדבר שלא מצריך פתרון מיוחד. כבר אז כנראה היו ניצנים של התעוררות לכיוון הזה...

למשל אמירה שהשתמשתי בה הרבה בשנה האחרונה בתוך המשפחה הייתה - "ראיתי הכל, שמעתי הכל." עד שיום אחד פשוט קלטתי שאני בעצם מדקלם פסוק רק במילים אחרות.. "את הכל ראיתי בימי הבלי" ..

אני מניח שעוד אנשים חולקים את זה, רק שאולי אצל כל אחד זה בדרגות שונות. 

לאדם תמיד יהיו יסורים וצער (מעט או הרבה), כי יש ייסורים ומחלות ולא הכל הולך כמו שרוצים. זאת עובדה

עם זאת, עם אמונה חזקה שהכל לטובה וזה מסע לעבר העולם הבא שכולו טוב אפשר לשמוח גם עם כל הייסורים והצער

שיש אנשים שסובלים יותר מהממוצע ..

אבל כל העבודה זה להסתדר עם היסורים

לא חושבת שבאנו לעולם לנוח.. אבל גם לא להתייסר

שצדיק ורע לו זה צדיק שאינו גמור לאו דווקא מצד זה שלצדיק גמור אין בעיות, אלא שצדיק גמור מרוב שההשקפה שלו על החיים נכונה והוא הולך ביחד עם ה', לא מזיז לו כלום

וצדיק שאינו גמור, בדיוק זה העניין, שהוא עדיין לא גמור, עדיין ההסתכלות שלו לא 100%, אולי 99%, ולכן הוא יכול להרגיש רע ביחס לדברים שקורים לו

היום יש שפע של מזון, ביגוד ועינוגים, והדיכאון זו מחלה שפושטת בכל פינה.

זה לגבי העולם המערבי והמפותח כמובן.

זה קצת ר' זושא ורבי אלימלך סטייל.

המשפט הזה- "בוחרים להרגיש טוב" עלה לי יום אחד באיזה סיטואציה מאוד כואבת (נזכרתי שיש ספר כזה) ואז מרוב שהכאב היה גדול עד שכמעט לא יכולתי להכיל אותו, החלטתי שאני מרפה. ואז ברגע אחד- כל הכאב העצום נעלם. החלטתי פשוט שלא שווה להכאיב לעצמי בגלל משהו שכבר קרה. וזה באמת עבד.. אז לבחור להרגיש טוב.. זה באמת יחסית קל. אולי ברוב המקרים ...

להתגבר על הקשיים ויש כאלה שלא.

אני יותר מזדהה עם הזוהר שזה תלוי באדם. יש כאלה שהם יכולים לבחור והכל יסתדר להם, יש כאלה שזה יסתדר חלקית, ויש כאלה שרוב הבחירות ישארו תקועות הרבה פעמים לא באשמתם אלא כעין גזירה מלמעלה.

אולי לא תבין אבל זה מקרה אמתי לגמרי. אני מכיר בן אדם שמרוב OCD שהיה לו בצעירותו, זה לקח ממנו כמעט בכלל את כח הבחירה, והוא פועל כמו מכונה, וכל הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והמטפלים לא יכולים לרפאות אותו. 

ברור שאדם יכול להגיע לשמחה וסיפוק בחייו .

במיוחד שזו תולדה ישירה של ביטחון בקב"ה

במחלקות פנימיות בבתי חולים יצא לי לראות הרבה שמחה יותר מאשר בחוץ...

לבד עם בעיות בריאות כמו למשל זקנים מסויימים.

אלא שזה יכול להיות ולכל אדם יש צער ולכן ידע שהחיים זמניים ועיקר החיים הם בעתיד בעולם הבא או בעולם הגשמי אחרי תחיית המתים.

ובעיקר הוא אומר שכל מה שניתן לנשמה בעולם הזה לא יספק אותה, כי היא בת מלך ומהעליונים.

החיים משמחים בעולם הזה, אבל צריך לדעת שהם פרוזדור לטרלקין ולדעת שהם חסרים כרדע ולא מושלמים כמו העתיד לבוא

להזכיר שהרמחל נפטר בגיל שלושים ומשהו, כמו הארי הרמא ורבי נחמן

"ראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה"

הפסקה הזאת מוכיחה שאין לעולם הזה משמעות פני עצמו, ללא קשר לעולם הבא.

הפסקה הזאת ממש לא אומרת שאי אפשר לשמוח בעולם הזה

הרמחל חוזר ומדגיש את זה כמה שורות אחרי זה 

"לא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה"

האדם נברא לצורך מסויים שהוא יכול להפיק ממנו סיפוק ושמחה, אבל זה לא לצורך העולם הזה

מ.ש.ל

גם בלי להיות שמח ושליו ממש

ושים לב שהוא לא אומר מילה על תחושת סיפוק

השאלה איך אתה מגדיר חיים.

המסילת ישרים מגדיר חיים בצורה אחרת.

הוא רואה את זה כמלחמה בין הגוף לנשמה

אבל רואה ערך אדיר ומבורך, אפילו בעולם הזה, אם תשים לב -

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב.): "כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח", שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח". ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו"

נצחון במלחמה זה סיפוק מטורף

משמעות ההשפעה של האדם (מה שמביא סיפוק) מוזכר כמה וכמה מקומות בספר ואכמ"ל.

אז זה זה סיפוק רגעי.

אם זה סיפוק שמגיע במלחמה המתמדת של האדם זה סיפוק ניצחי.

וכל החיים הם מלחמה בין הנשמה לגוף וכל נצחון במלחמה המתמדת הזאת מוביל לסיפוק נצחי.

אני עכשיו באמצע לקרוא את הקודם...

אני אישית בעבר לא ראיתי בזה כ"כ בעיה,

אבל גם לא הכרתי ממש את הצד השני,

וגם היום אני רואה שזה נורמה גדולה גם אצל חבר'ה דוסים, (לא כולם, אני מכיר הרבה שמשתדלים שלא)

הייתי בטוח שיהיה קונצנזוס שזה בעייתי,

אבל היו דווקא קולות רבים מאוד (רוב?) שאמרו שזה לא בעייתי בגלל ההבדלים בין מוח נשי לגברי.

הופתעתי, ואני עדיין דבק בעמדתי... 

ודווקא נשים לפעמים אמרו שלא כ"כ מפריע להם...

הבעיה גם שבדברים כאלה שזה לא ברור,

 בעיקר אצל חבר'ה צעירים יותר קל לזרום עם מה שכיף...

ואנחנו דוסים

אם אתה יוצא עם מישהי לדייט והגעתם למעיין ואתה נכנס זה אני בספק לגבי להוריד חולצה כי בקשר בוסרי אולי פחות מתאים

קיצר לי אישית לא מפריע שגברים לידי בלי חולצה חלק מהגיסים שלי נכנסים בלי חולצה למעיינות וחלק עם ציצית אממה אני לא אכנס למעיין שיש בו גברים..

(על בעלי אני לא מדברת כי זה ברור שלא מפריע לי)

אבל צניעות זה גם עניין של נורמה חברתית.

לכן בן בלי חולצה בסביבה שמאפשרת זה, יחשב תקין.

בדיוק כמו שבת עם בגד ים יחשב תקין בסביבה שרגילה לזה

אם בחורה עם בגד ים לא צנוע אז זה לא צנוע כי ככה ההלכה אומרת.

זה נורמה להיות בלי חולצה,

מצד שני יש לפעמים גם בנות לא צנועות ובעולם זה גם נורמה,

לכן מעניין אותי אם רואים את זה כמשהו לא צנוע אבל הוא נהיה נורמה,

או שבאמת אין בזה בעיה.

אבל רב הטיקטוק הזה, המכשף והקוסם שיש לו ממון של שייח סעודי בזכות קהל מאמיניו, פשוט מטריף אותי.

לא מצליח להבין איך עַם כ''כ חכם, עם הספר, נופל שוב ושוב בשטויות האלה. 

אפילו רק מ50-60 שנים האחרונות

יש עשירים ממנו

התפרסמו בלי טיקטוק וכו'

גם כיום יש עוד לא מעט כאלה

לא שאני בעדו או משהו

אבל לדעתי אתה לוקח אותו קשה מדי

יש אנשים שהוא עושה להם טוב?

לבריאות

יש כאלה שמלון 5 כוכבים עושה להם טוב.

יש כאלה מכונית מפוארת

ויש כאלה שהבטחה של "צדיק" זה מה שמרים להם.

כל עוד הוא לא סוחט אותם. והתרומות אליו מגיעות מרצון חופשי

אונס/גונב או כל דבר דומה לזה.

שיהיה לכל המעורבים לבריאות

באמת יכולים להשתכנע שר' משה דילאון, שיש לנו ספרים שלו ורואים את רמתם וחוסר המורכבות (היחסית) שבהם -

מצליחים להשתכנע שהוא כתב ספר מורכב ועם מתודולוגיות שונות וסגנונות מגוונים, כמו הזוהר.

חכמי ישראל הקדושים והעליונים בעלי רוח הקודש, כמו שהתנך הוא יצירה של הרבה נביאים

הנביאים הם צינור.

לא מבין איך אפשר להשוות

כאשר מצטטים מומלץ לתת את המקור, אני לא יודע/זוכר מימרא כזו.

בפרט אם זה לא מחז"ל, אלא מרב מסוים זה לא בהכרח מוסכם ומקובל.

אפשר להאריך לא מעט מה רמת התוקף של בת קול, לעומת דברי נביאים שלהם תוקף חזק שלא מוטל במחלוקת.

(מחלוקת תנאים - למשל בעירובין דף יג עמוד ב, בבא מציעא דף נט, אם משגיחין כבת קול, דבר שנמשך לא מעט למחלוקות פוסקים, מוזמן לעיין בדברי החיד"א בשם הגדולים על רבי יעקב החסיד ולעומתו בדברי הרב עובדיה למשל בהקדמתו להליכות עולם.

נ.ב. הפירוש המילולי של אין משגיחין בבת קול שאין לה משמעות.)

זה פסואודואפיגרפיה או משהו כזה. לא נראה לי שהמטרה המקורית שלו הייתה להיות "כתבים של ר' שמעון שהתגלו" כי זה בוודאי לא. יש בו חלקים יותר קדומים יש בו חלקים פחות קדומים אבל נראה שלפחות חלק ממנו נסוב סביב אסכולה מדרשית־אזוטרית קיימת. כמו ספר חנוך כזה או משהו בסגנון. כלומר השאלה היא פחות האם הוא מקורי 100% אלא מה הערך שלו כיצירה תורנית.

כנוסח של ספר בדורות יותר מאוחרים. כמו שהגמרא לא נכתבה על ידי רב ושמואל

מספיק ידע בינוני בארמית כדי לראות את זה

ואפשר גם בקלות להבדיל בין חלקים יותר עתיקים ומקוריים לבין דברים שנכתבו מאוחר יותר (ארמית צחה לעומת משוחזרת), ובוודאות היו כמה וכמה כותבים לזוהר

זאת לא ארמית של בבלי לא של ירושלמי ולא של מדרש רבה

אלא משהו הרבה יותר מאוחר ומלאכותי

אבל בהחלט חלק גדול מהתכנים מתייחסים למסורת מדרשית / אזוטרית עתיקה למדי

חכמי ישראל הקדושים המקובלים וחלקם בעלי רוח הקודש.

ידוע לי,יש גם לאדינו בזוהר. אז מה? אףאחד לא טוען שהוא מטמא את הידיים

בלי סתירה לכך שייתכנו דברים שנוספו מאוחר יותר - כמו שקרה גם בדפוסי הש"ס שהגהות נשתרבבו לתוך הכתוב ועמלו הרבה לנפות את הדברים.

ובוודאי שאינו חלילה "הרבה יותר מאוחר ומלאכותי"...

אכן, מהקצת שיכול לדעת מי שלא למד את הספר העליון הזה על בוריו - לשונו היא ייחודית, כי גם תוכנו ייחודי. ואם הבבלי יאמר "תא שמע", יאמר הזה"ק, "תא חזי"..

ומכל מקום, העיקר הוא קדושת דבריו, עומקם ונאמנותם.

ומעיד רבי חיים מוולוז'ין על רבו הגר"א: "..גודל ועוצם בקיאותו בזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים בעמקות נורא היה עד להפליא, כי היו כולם נכונים יחדיו על שפתיו, ערוכים בכל ושמורים על בלבבו - ועיסקו בדבריהם הקדושים בשלהבת אהבת ויראת הרוממות  וקדושה וטהרה ודבקות נפלא.... הרעיא מהימנא.. עד שראה עצמו בקי בו.. לספור אותיותיו ממש".

"שגור היה בפיו הק' אשר להבין דברי הזוה"ק והתיקונים לאמיתתם בלתי אפשר בעולם אם לא אחר גודל היגיעה על כל ענן ומאמר כמה שבועים (שבועות)" וכו' - עיי"ש בהקדמת ביאור הגר"א לספרא דצניעותא, שכתב רבי חיים מוולוז'ין.

דומני שדי בכך כדי לתת יחס שונה לחלוטין, של חרדת קדש... הגר"א.

ואני מעתיק בזה את לשונו של הרב קוק זצ"ל (שהיה לו כמובן הרבה יותר מ"ידע בינוני בארמית" וידע על בוריים את הבבלי, הירושלמי, המדרשים וכו'), אגרות ראי"ה ח"ב איגרת תרפ"ו, בתגובה למחלוקת שהתעוררה בתימן בענין, ע"י ההתנגדות מצד הרב יחיא קאפח ז"ל ותלמידיו:

הנני בזה לגלות את דעתי העניה על דבר השאלה אודות

קדושת ספר הזהר וספרי המקובלים... שכבר הלכה

רווחת בישראל מגאוני הדורות, ראשונים כמלאכים

וגדולי וקדושי האחרונים עד הדור האחרון שדברי הזהר

הקדוש הם קודש קודשים. ומקורם מקור מים חיים של

רזי אמונת ישראל הקדושה והטהורה. אלא שעל פי רוב

הדברים הם סתומים וחתומים מפני שאי אפשר לדבר

בדברים נשגבים כאלה כי אם על פי משל וחידה. יבינו

מהם הראויים לזה כל אחד ואחד לפום דרגיה. גדולי

המקובלים ז"ל בארו כמה עניינים מרזי קודש הללו

והסבירום קצת. וגם דבריהם הקדושים צריכים ביאור

תמיד מגדולי הדורות, קדושיהם ורוח ה' אשר עליהם.

אבל חלילה, חולין היא לנו ומוקצה מן הדעת והאמונה

הטהורה מורשת אבותינו הקדושים מדור לדור, לחשוב

מחשבת פיגול על קודשי שמים הללו. וכבר נתבררו

הדברים למדי, וכל הטענות ששטו על הדברים הקדושים

שבספרי קודש הללו... והסכימו על קדושתם וצדקם...

ואמיתת האמונה שבהם מנאמן לנאמן...

עד יסוד הלכה למשה מסיני ואור איתן האזרחי אברהם

אבינו ע"ה ולמעלה בקודש מקדמי עולם מיום היות

אדם על הארץ ודבר ה' אליו הופיע. וגאוני עולם

וקדושי עליון מוסכמים לכל ישראל לגדולי הדורות

בתורה ובחסידות בקדושה ובטהרה מסרו נפשם על

הלימודים הקדושים של ספרי הקודש הנ"ל. וכן לא

ימוש מפינו ומפי זרענו עד הדור האחרון שיופיע אור

ה' על ידי משיח צדקנו וכל קדושים עמו כתקוות כל

אסירי התקווה הקשורים באמונת אומן בכל לב ונפש.

על כן האיש אשר יזיד לבזות את ספרי הקודש הנ"ל

ואת גדולי עולם שעסקו ועוסקים בהם וידבר בהם

דופי חלילה, דינו הוא פסוק כדין מבזה תלמיד חכם.

ואנו חייבים להזהירו בדברים טובים שיסור מדרכו

הרעה וישמור פיו ולשונו מלדבר עתק על גדולי ישראל

וקדושת תורתם שהיא חיי עולם ונשמת תורתנו

הקדושה... ואם אחרי האזהרה הזו עוד יוסיף סרה

ויחזיק באיוולתו... חייבים כל חכמי ישראל לצאת נגדו

בקנאתה של תורת אמת מורשה קהילת יעקב לכבוד

קדושי עליון שבכל הזמנים והתקופות...

לפחות באותו סרטון לא ראו שהוא גובה ממנה אלפי שקלים על המהלך... 

לגבי ספר הזוהר, אתה לא יותר חכם ביקורתי וראציונאלי מחכמי ישראל הפיסלוסופים והמדענים בספרד שאישרו את מקורו של הזוהר למרות שידעו את כל הקושיות נגדו ודווקא היו יותר קרובים למאורע מאשר אנחנו.

(חוץ מזה שמגוכח לחשוב שרבי משה די לאון שהיה רב בינוני הצליח לחבר חיבור כזה איכותי, שבמקרה גם מקביל לתורת הסוד שבגמרא ובמקובלים שלפניו)

רק מאות שנים לאחר מכן, התקבעה ההנחה שזה ספר קדום מימי התנאים. וגם אז נשארו רבנים אמיצים שהצביעו על הזיוף, כמו הנודע ביהודה והרב קאפח.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בסיוון תשפ"ו 15:59

א. יש לך עדות שכל רבני דורו חוץ מרבי יצחק דמן עכו טענו שזה זיוף?

ב. מכיוון שמרבי דיל און עד גירוש ספרד היה רצף קבוע ויציב של בתי מדרש בספרד, איך יכול לקרות שספר שכל חכמי הדורות הקודמים ידע ושהוא זיוף, ישכח פתאום בדורות המאוחרים של ספרד שהוא זיוף?

ג. האם הדורות המאורחים שקיבלו את הזוהר בספרד לא שמעו על הטענות נגדו? איך זה שהם היו ראציונאליים וביקורתיים ופילוסופים (כידוע אצל חכמי ספרד) ובכל זאת קיבלו ספר ללא מקרו כקדוש?

ד. עד הדור שלפני גירוש ספרד כל חכמי ישראל בספרד ראו את ספר הזוהר כקדוש ואמיתי, וגם אלה שלא התעניינו בקבלה, כדוגמת רבי יצחק אבארבנאל, כיבדוהו מאוד כספר קדוש ואמיתי.

ה. הנודע ביהודה מעולם לא טען שהזוהר אינו קדוש, רק טען שלא חובר על ידי רשב"י אלא על ידי חכמי ישראל קדושים בעלי רוח הקודש בדורות אחרים (בדיוק כמו דעת החתם סופר שהיה מקובל בעצמו). הוא התנג לכך שהמון העם יילמד אותו מתי מעט גדולים בתורה.

ו. הרב קפאח הושפע מתנועת ההשכלה, ועיקר התנגדותו נבעה מכך שבתימן הקבלה היתה מלאה בכשפים. ועובדה שנכדו הרב יוסף קפאח כיבד את הזוהר כשעלה לארץ                                                     ז. להתנגד למה שהאומה קיבלה על עצמה זה לא "אומץ", זה קראות

היה משכיל לתת נשק לכל היהודים ולכרות ברית עם אויבי העותמאנים אולי היה סיכוי קטן מאוד שהיה מצליח להיות מלך (ואם הוא צאצא של דוד אז אפילו בחזקת משיח).

אבל הוא הי מיסטיקן מנותק מהראליה הפוליטית, ולא נראה שהיהודים היו מסוגלים ללמוד מלחמה אז, והנוצרים לא היו תומכים בעצמאות יהודית בארץ

זה ערבוב בין מקרים היסטוריים שונים שאין ביניהם באמת קשר ישיר

מה עושה קופירייטר

שבוע טוב, חודש טוב

ברוך שובך 

א. לכן כתבתי 'כ'3. כי לא הייתי בטוח.

ב. אולי נכנסתי להצצה וכתיבת שתי הודעות, אבל לא 'ישבתי' פה שנים.

אגב, מי זה פ.א.?

משהו שמוכר מאז?

לפני 3 שנים

פורום שריטות ליליות | ערוץ 7

ז.א. שלא 'נפגשנו'. רק הצצת בכרטיסיה?

לא נורא, שלום עליכם..

נראה לי ממך הכרתי את המושג "לוח היום יום". זה הדבר הראשון שעולה לי(:

שמעתי על זה איפשהו מתישהו

אתה היית מהללאל פעם?

בפורום נשואות ובפורום הריון ולידה.

יש אותי ואת משה.

מרדכי בפורום אקטואליה.

ועוד כמה ארץ השוקולד וחסדי.

כמה עתיקים גם קופצים מידי פעם

אני יודע בעיקרון מה הבסיס שמתאים לי

אבל יש הרבה דברים שלא ברורים לי ולכן זה יותר קשה,

ואני יודע גם איזה סגנון פחות או יותר אני מחפש ואיזה מסגרת

אבל בתוכה אני צריך למצוא משהו מסוים כי הסטנדרט פחות מתאים לי.

לבד ובלי חברים זה לא טוב לי

זה שנים שחשובות לבניה עצמית וגדילה בתורה שאני לא יכול לעשות בבית

בלי מסגרת אני הרבה יותר מבזבז את הזמן

בלי מסגרת יש לי פחות כלים להתקדם

גם אם בפועל תהיה פרילנסר

(ודי ברור לי)

שהשנים הקרובות שלי הם בסיס לכל החיים,

ואם אני לא ילמד בהם תורה (אפילו שקשה לי)

לפחות חלק מהזמן, כל החיים שלי יראו אחרת והיו פחות מחוברים לה' ולתורה.

אז כן, דווקא ללמוד תורה.

נשמע שאתה לא ממש מאמין בגישה של ההסדר

ואולי זה בגלל שהיית הסדרניק😏

אבל יש לי נסיון חיים מורכב.

בגלל שאני מודע לקשיים ולזה שאני מחפש משהו לא סטנדרטי

אז באמת יותר קשה לי, מצד שני בעז"ה אני לא אגיע למצב כזה שהקושי יכריע אותי

כי אני מחפש מקום שיהיה לי טוב בו ולא שיכריע אותי וישאיר לי טעם מר.

כמו "אם הרצוי לא מצוי, תהפוך את המצוי לרצוי"

תן לנו איזה רגע אחד

מה שהכי נעים לך לשתף

בלילה שמענו כאן בחורים צועקים את השיר ציון.. זה היה חזק. משמח לשמוע את הרצון של אנשים..

אני נגיד מה זה צריך קצת🙈

מה עושה לך להיות בטבע?

מרגיע? מאוורר? נותן מרחב ליצירתיות?

איזה כיף זה להיות במקומות שהרעשים בלילה זה אנשים שצועקים ציון ולא ערסים שעושים רעש עם המכונית יוקרה שלהם בשביל הפוזה

אז יאללה! תצא לטבע!

בטוח יש מקום באזור שלך.. לפעמים אפילו סתם איזשהי גינה עושה את האפקט הזה.

לי זה נותן חיות, פשוט להסתכל על המרחבים והבריאה של הקודוש ברוך הוא ובעצם השתיקה שלי נופלות לי תובנות על פשטות החיים- שגם אם יש אירועים שהם לא פשוטים, בשורש הדרישה שלי זה לפשטות החיה הזאת.

וגם חזק אצלי זה הרצון להתחיל לרקוד לה' יתברך.. חחח

גם לא זוכר כבר מה היה אתמול

ובטח שאין לי זמן לצאת לטבע... הלוואי

מה היום היה משמח? שאחותי חזרה מטיול בחו"ל לא עלינו, היה טוב לראות אותה

וואו איזה דיבור חזק

אשרייך נשמע ממש מחייה

גם 5-10 דקות יכולות לעשות את האפקט..

בסוף זה לבחור קצת בעצמך, ליצור את הזמן הזה. הרבה נייחא.

הודו לה' כי טוב! בשעה טובה! באמת משמח מאוד!!

https://g.co/gemini/share/d356adafca7d

הטקסט שצירפת הוא עוצמתי מאוד וזכה לתפוצה רחבה מאוד ברשתות החברתיות (ווטסאפ, פייסבוק וטלגרם), אך חשוב להבהיר את המקור שלו: לא מדובר במאמר שנכתב על ידי אליסטר הית' (Allister Heath) בעיתון ה"דיילי טלגרף".

הנה כמה עובדות שחשוב להכיר לגבי הטקסט הזה:

1.ייחוס שגוי: אליסטר הית' הוא אכן עיתונאי בכיר ב"דיילי טלגרף" והוא ידוע כתומך נלהב של ישראל וכמי שכותב מאמרים חריפים נגד האנטישמיות ובעד זכותה של ישראל להגן על עצמה. עם זאת, סגנון הכתיבה של הטקסט הזה (שורות קצרות, מבנה פואטי/דרמטי, דגש דתי-תנ"כי מובהק) אינו תואם את סגנון המאמרים העיתונאיים שלו.

2.מקור הטקסט: הטקסט הזה הוא למעשה גרסה מעובדת ומתורגמת של פוסטים וקטעי הגות שמסתובבים ברשת בשנים האחרונות. הוא מזכיר מאוד בסגנונו את כתיבתו של הרב חנניה פינצ'ובר או כותבים יהודים דתיים אחרים שמחברים קטעי הגות על הנצחיות של עם ישראל.

3.למה זה מיוחס לו? ברשתות החברתיות נוטים לעיתים להצמיד שמות של אישים מפורסמים או עיתונאים משפיעים לטקסטים ויראליים כדי להעניק להם "משקל" או סמכות בינלאומית. מכיוון שאליסטר הית' אכן כתב מאמרים בשם "המערב חייב להתעורר" או מאמרים על הכישלון המוסרי של אירופה מול ישראל, המשתפים עירבבו בין דעותיו לבין הטקסט המרגש הזה.

4.מה אליסטר הית' כן כתב? הוא כתב מאמרים מפורסמים ב"טלגרף" כמו: "The West’s betrayal of Israel is a catastrophic moral failure" או "Israel is the only nation keeping the flame of Western civilisation alive". המאמרים שלו עוסקים בנושאים דומים של צביעות העולם, אך הם כתובים כניתוח פוליטי-חברתי ולא כטקסט אמוני-דתי על "אלוהים אינו מיתוס".

לסיכום: המילים יפות ומעוררות השראה, אך מדובר ב"פייק ניוז" מבחינת הייחוס למקור. זהו טקסט שנכתב ככל הנראה על ידי כותב תוכן ישראלי/יהודי והופץ תחת שמו של העיתונאי הבריטי.

מאיפה המקור של מה שכתבת?...

מסתובב כבר יותר משנה ברשת.  

חיפוש קצר בגוגל באנגלית, מביא אותך לפורומים שונים שדנו כבר באוטנטיות של המאמר ועל כך שלא נמצא שום מקור ב daily telegraph לפוסט הזה.  

למשל

https://www.facebook.com/share/1bgBTeygoo/?mibextid=wwXIfr

יפה מאוד

allva

למה אולי?

וודאי.

זה לא "ישראלים" זה "יהודים".

זה הם וכל ההיסטוריה שכתובה סביבם - העדות וההוכחה למציאות אלוקים בעולם, השליטה שלו והנוכחות שלו בכל שניה.

אבל בזמנו כשרכבתי ליד עקרון עבר לידי פלישתי ודהרתי לכיוונו בעזות יהודית, סוף טוב הכל טוב.

אבל הראתי להם מה זה!

(אחלה גשש )

המחנכת שלי ביסודי פעם התבלבלה ואמרה את זה.

אתה אמור להכיר את זה, אצלי הגשש זה כבר היסטוריה