אדם יכול להיות עם אמונה גבוהה ומוצקה, ובו זמנית להיכנס לדיכאון.. כך נראה לי. הכל תלוי בעוצם הייסורים.

אני מעיד על עצמי שיש לי אמונה חזקה כסלע.. ובכל זאת אני נופל להרבה ייאוש ודיכאון לפעמיים. 

מצד שני, יש ייסורים אחרים שהאמונה היא כמו שכפץ שמגן עליך במאה אחוז ישר בפגיעה.. הכל תלוי בעוצמה..

איך הופכים את האמונה לחזקה כל כך, כמו שתיארת.

עם אתה מאמין איך אתה נופל לדיכאון? ( ברמה גבוה כמו שהוא מדבר)

עצם הידיעה והאמונה שה' יכול להושיע אותי במאה אחוז אם רק יהיה לו רצון,

וזה לא מתרחש כפי שהייתי מצפה שיקרה.. זה מתסכל בסופו של דבר.  

אדם שלא מאמין בכלום אז הוא גם לא מצפה לכלום.. אבל אדם שבשבילו המציאות של ה' היא ברורה ומוחשית, יכול להיות יותר מתוסכל כשהוא לא נושע.. במידה והוא מתפלל על זה או עושה מעשים שאמורים לקרב אותו לישועה.

המסקנה שאדם מסיק כשהוא לא נענה בתפילה היא, שבעצם נגזר עליו כביכול לעבור במסלול מסוים שהוא מרגיש שגדול עליו.. וזה יכול בקלות להפיל לדיכאון..

אמונה = ידיעה שהכל לטובה, מה שרוב האנשים התורניים מתחנכים אליו.

ביטחון = ההרגשה שהכל לטובה, ואת זה רוכשים רק בכוחות עצמנו.

אז כן, הביטחון זה החלק הזה הרגוע, שסמוך ובטוח על הקב"ה שזה לטובה. סוג של כאב שמהול בשמחה בגלל הידיעה הברורה שזה יהיה לטובה למרות שאנחנו לא מבינים איך.

כמובן שביטחון גבוה יותר מאמונה, ולכן לא כל אדם שמאמין הוא גם בוטח.

ולכן הרבה פעמים אפילו אנשים שהם מאמינים גדולים, ברגע האמת הם מתקשים בזה, כי הם לא בוטחים- הם לא מספיק התאמנו להביא את האמונה לידי מעשה.

וחשוב לדעת שהאימון של הביטחון נעשה בהדרגה- בהתחלה מתאמנים על דברים קטנים, יומיומיים, עד שלאט לאט מסוגלים לבטוח גם בצרות וייסורים קשים. 

איך זה מסתדר מול הבחירה החופשית שהקב"ה נתן לנו?

איך זה מול הפסוק שאומרים  3 פעמים ביום בקריאת שמע: והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את .. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם - והקב"ה אומר מראש מה יקרה אם נבחר בדרך כזו או אחרת?

או פרשת בחוקותי עם פירוט רב של השכר והעונש בכל אחת מהבחירות?

כל מה שנבחר ונעשה, הכל לטובה? סותר את הנ"ל

לפי המדרשים, איוב שואל את הקב"ה מדוע באים עליו ייסורים כה קשים על אף צדקותו – אז מראה הקב"ה לאיוב את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה מחטיא את הרבים בעבודה זרה.
איוב מבין כי גלגולו הקודם היה תרח ומטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מעוונותיו שעשה בגלגולו הקודם, ולא בחייו הנוכחיים. לאחר מירוק העוונות איוב זוכה לקבל בחזרה את כל הברכה והטובה שהיו בחייו טרם הייסורים.
 

צרות ויסורים..

אבל עם כמה שזה קשה זה "טוב", גם אם אנחנו לא מבינים איך

וזה לא בא להוריד מגודל הצער כמובן..

ושים לב שעדיין יש אנשים שעוברים עליהם, חוץ מזה שכל העניין של הבחירה החופשית מאוד מורכב.

לדוגמא: אומרים שיש בחירה חופשית אבל אומרים שה' גם יודע הכל עוד לפני שזה קרה איך זה הגיוני אז שיש בחירה חופשית?

ואז אמרתי שהדוגמא הכי טובה נמצאת בפרשה שלפני שתי שבתות- קרח, אומרים שהאדמה היתה מוכנה עוד לפני בריאת העולם לבלוע את קרח.. איפה הבחירה החופשית?

אני יגיד לך עוד יותר. התורה נכתבה 1,276 דורות קודם שנברא העולם, אז איך זה הגיוני שמשהו שקרה 1303 דורות בערך אחרי שנכתבה התורה ועדיין יש לבנאדם  בחירה חופשית?

בירמיה כתוב במפורש:

יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה

טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה א1.

א1.אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכָּרַת הָאַחְרָיוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁבָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנַת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן תֹּכֶן הַוִּדּוּי הַמְחֻבָּר עִם מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲשִׁימוֹ עַל הַחֵטְא וְתוֹצְאוֹתָיו, כִּי־אִם אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבָזֶה הוּא מְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת חֹפֶשׁ רְצוֹנוֹ וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ עַל סִדְרֵי חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא מְפַנֶּה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל ד', לְחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו בַּסֵּדֶר הַטּוֹב, אֲשֶׁר יַכִּיר שֶׁהוּא מֻצְלָח בַּעֲדוֹ כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַב מִמְּקוֹר הַדַּעַת, הַמִּתְחַבֵּר אֶל קְדֻשַּׁת אוֹר הַתּוֹרָה, הַמְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

וְאַחֲרֵי הַיְדִיעָה הַבְּהִירָה, שֶׁהַשְּׁאֵלָה עַל־דְּבַר שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד הִיא רַק תְּכוּנָה יַחֲסִית לָנוּ, לְגַבֵּי שִׂכְלֵנוּ הַמֻּגְבָּל, וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת כְּלָל בְּחֹק בּוֹרֵא כֹּל, אֲדוֹן כָּל הַחֻקִּים, וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, מְקוֹר הַחָכְמָה וּבוֹנֵה הַתְּבוּנָה, בָּרוּךְ הוּא, הִנְּנוּ נְכוֹנִים לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם גַּם לְהַהַשְׁקָפָה שֶׁל בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְחָפְשׁוֹ וְגַם לְאִי־בְּחִירָתוֹ וְאִי־חָפְשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִכָּל הַזְּרָמִים שֶׁבַּהֲוָיָה. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, לֹא סִדֵּר לוֹ אֶת אָרְחוֹת תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי הוּא מֻנָּח תַּחַת הַסֵּבֶל שֶׁל בְּחִירָתוֹ וְהָאַשְׁמָה שֶׁל כָּל מַעֲשָׂיו, וְכָל תּוֹצְאוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת מֻטָּלוֹת עָלָיו. אָמְנָם אַחֲרֵי הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִיָּד נִמְסָרִים לְמַפְרֵעַ כָּל הַמִּגְרָעוֹת שֶׁבְּחַיָּיו, וְכָל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁלְּגַבֵּי עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינָם טוֹבִים, וְתוֹצְאוֹתֵיהֶם הֵן מָרוֹת לוֹ, לִרְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, וְכֻלָּם נֶעֱרָכִים מִחוּץ לִיסוֹד חָפְשׁוֹ וּבְחִירָתוֹ, וּמִצְטָרְפִים הֵם לִרְשׁוּת הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, רְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, אֲשֶׁר "כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ". וְכָל זֶה הוּא בְּיַחַשׂ לְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּד הַטּוֹב – כֻּלּוֹ הוּא קָשׁוּר עִם חֻפְשָׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁתֹּכֶן הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר, וְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו הוֹלֵךְ וְנִתָּק מֵרְשׁוּת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלּוֹ, וְנִמְסָר לִרְשׁוּת הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ הוּא טוֹב, וְלֹא יְגֻרְךָ רָע, כָּכָה מִתְקַשֵּׁר יוֹתֵר הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבְּמַעֲשָׂיו וְכָל תֹּכֶן חַיָּיו לִרְשׁוּת בְּחִירָתוֹ וְחָפְשׁוֹ, לְהַגְדִּיל אוֹרוֹ וְעָשְׁרוֹ לְשָׁעָה וְלָנֶצַח, וְהָאָדָם וְכָל עוֹלָמוֹ, וּבְמִדָּה יְדוּעָה כָּל הָעוֹלָמִים, מִתְעַלִּים בָּזֶה, וּמִתְבַּהֲרִים בְּהַהַכָּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן, שֶׁהַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא הַיְסוֹדִית הַכּוֹלֶלֶת, וְהָרֵאשִׁית וְגַם הָאַחֲרִית שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה, "טוֹב ד' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו".

מפורשת שזדונות נעשות לו כזכויות.

אני לא מכיר מישהו שאומר "אה לא נורא שנשרף הבית, יש ביטוח".

למשל אנשים שהבית שלהם נפגע מטיל,

אף פעם אבל באמת אף פעם לא שמחים מזה, למרות שהמדינה אמורה לפצות אותם.

זה לא כל-כך נעים לראות בית שרוף / הרוס.

זה אומר שבעולם הזה יש דבר כזה שנקרא דברים רעים

אחרת היו מברכים על הכל הטוב והמטיב

היא נאמרת רק על דברים עצובים אבל יש בה משמעות מאוד גדולה, בעייני אפילו יותר מהטוב והמטיב

כל מיני מנטורים וזמרים קמים בדורנו ומציירים שהכל טוב. העולם לא הולך ככה. יש רע וסבל בעולם וצריך להתמודד.

נראלי תצטרך לשאול את מי שבאמת ברמה הזאת, אבל נראה לי שככל שהרמה של האמונה עולה ככה הוא מרגיש את זה יותר.

עם תשים לב לכרטיס שלי ושירשורים שלי, ברוך ה' מאוד אוהבת ומאמינה בה', אומנם אני לא ברמה של האר''י, משה ריבנו וכדומה, אבל במחשבה גם לי עובר אחרי זה התודעה שהכל לטובה, אומנם לא תוך כדי אבל לאחר מכן, כן.

אם ייכנסו מחבלים מעזה לשדרות, גם זו לטובה.

אז למה להשקיע במיגור חמאס?

אם אמות בתאונת דרכים, גם זו לטובה.

אז למה לשמור על חוקי התנועה?

אם אזדקק לבריות, גם זו לטובה.

אז למה להתפרנס?

מעצם זה שאנחנו תמיד מנסים לשפר את החיים שלנו (באישי, במשפחתי, בלאומי) וכו' - אנחנו מבינים שלא כל דבר טוב ושצריך לפעול כדי שהטוב יגיע.

וגם כשפועלים, לא תמיד זה מצליח. אפשר למות או להיפצע על הכביש גם אם שומרים על כל חוקי התנועה, למשל.

חזל לימדו אותנו "חייב אדם לברך על הרעה" - הם לא אמרו "לברך על הטובה הנסתרת שאנחנו לא מבינים למה היא טובה".

וגם לא צריך לא לעשדות כלום כי הכל לטובה, אבל מזה שיצא השביעי באוקטובר ניצלנו מהדבר ההרבה יותר נורא שחיזבאאלה תכננו לעשות לנו

הוא מזכיר את הטיעון לפיו השואה הייתה לטובה כי בזכותה יש לנו מדינה.

יש לי בעיה גדולה עם הטיעון הזה:

נניח שהיה חייב לקרות אסון גדול בשביל שננצח את חיזבאללה (וזאת הנחה שגויה לדעתי, כי היינו צריכים וחייבים להילחם בחיזבאללה עוד הרבה לפני).

האם אותו אסון לא היה יכול טיפה פחות נורא ועדיין להשיג את אותה ''מטרה'' של ניצחון על חיזבאללה?

למשל,

אם החיילים לא היו מוצאים את ששת החטופים שנרצחו במנהרה כשהם כבר מתים, אלא מוצאים אותם חיים ומחזירים אותם הביתה, אז המטרה לא הייתה מושגת?

אם בשואה הייתה קהילה אחת פחות שנשלחת להשמדה.

עזבי קהילה, ילד אחד. ילד אחד פחות שיילקח לתאי הגזים.

מדינת ישראל הייתה פחות מוקמת?

כלומר גם לפי הטיעון שיצא מזה משהו טוב, בסוף לא יצא משהו טוב מכל אחד ואחד מהאסונות שאירעו לנו. היה אפשר שימותו פחות אנשים ועדיין המטרה הייתה מושגת.

לכן אני לא רואה איך מלכתחילה, זו הייתה יכולה להיות המטרה.

אבל אשמח לענות לך על זה

מה שקרה בשביעי באוקטובר היה החייב לבוא כי המדינה היתה כל כך מפורדת ומלא מריבות, ה' היה חייב לתת לנו איזה כאפה שתאפס אותנו אחרת המצב היה איום ונורא והיינו מגיעים למצב של מלחמת אחים (אגב היה דיבור על חלוקת המדינה עד כדי כך). אז כן, הכאפה היתה כואבת מאוד, לא אמרתי שלא, אבל אמרתי שגם מהכפאה שה' נתן לנו יצא טוב

אפילו אם היינו צריכים כאפה,

ולדעתי זה לא נכון כי בכלל בכלל לא היינו קרובים למלחמת אחים וממילא כל חיבור לבבות בגלל מלחמה ייגמר לאחר המלחמה,

עדיין - היה אפשר להשיג את המטרה גם עם הרבה פחות סבל.

או במילים אחרות:

נניח שהטבח עזר לנו במשהו אחר.

האם מותו של הרש קירב את המטרה הזאת? לא. אז במה הוא היה טוב? הוא סתם היה על הדרך? 

תקרא עיתונים מהעולם לפני התחלת המלחמה ותבין

ב. גם אני לא מבינה למה הכאפה הייתה צריכה להיות כל כך חזקה. את זה תוכל לשאול רק את ה'

היה צריך משהו שיעורר אותנו ויגיד שאין לנו מקום בין אומות העולם והגענו לשם רק בגלל הגלות (תאמת לא מאוד מודעת מה עוד הסיבות שהשואה קרתה אבל נסתפק באילו), אז כן הכאפה היתה מאוד אבל מאוד כואבת, אבל זה לא סותר שגם מזה יצא טוב ובזכות זה נתנו לנו את המדינה

יודעת מה התשובה.

ה' מלמד עלינו זכות בכמויות שלא נתפסות. וגם הסטירות שהוא נותן זה כדי לחנך ולעשות לנו טוב.

בדיוק כמו שאת עושה\ תעשי לילדים שלך... את לא תעשי את זה כי את שונא אותם אלא כי את אוהבת אותם ובגלל זה את נותנת להם סטירה

אולי תעשי הסבת מקצוע?

לדעת שהכל לטובה בכל מה שאין באפשרותינו לשנות, ולשנות את מה שניתן

כלומר תצמח מזה טובה עתידית ששווה היה בשבילה את הרע הזה

מאוד מסוכנת. החיים מלאים סכנות (כדוגמת ריש ועושר אל תיתן לי)

 פשוט נכנסים עוד נקודות חיוביות בחיים .

אז הוא לומד לחיות עם הכאב והחורבן ..

הוא יכול לקחת את המקום של הכאב כשליחות לאחרים .. כנציג לעזור לאחרים .

דווקא הוא שהרגיש הכי בשפל מבין איך שום דבר פה לא מובן מאליו .

כל נשימה כל בליעה כל חיוך מזכירים .. לו

אם הוא חווה משבר בחיים והתגבר עליו הוא יזכור את הכאב ויודה יום יום שהוא קיבל את החיים מחדש, ואם הוא עדיין חווה אובדן מסויים .. הוא ילמד לחיות לצד הכאב .. פשוט לעומת ההתחלה הוא יכניס עוד אור 

הכאב והשמחה עומדים זה ליד זה 

זה לא סותר שיהיה לו ימים קשים שהוא על אוטומט כי צריך אבל הלב מתפרק בפנים.. ומחייך כי צריך לחיות .

ואין לו את הפרבלגיה לוותר.

אם הוא לא ירים את עצמו אף אחד לא ירים אותו.

תחשבי על משהו מאד מציאותי, זה מעורר בך רגשות.

בתנ"ך יש המון דוגמאות של עונשים שלא היו 'לטובה' כלל ועיקר. מילא נפילתו של שאול המלך שנענש בגין חטאיו, אבל מה כל כך טוב בהירצחו של בנו יונתן? האם כהני נוב קיפדו את חייהם 'לטובה'? וכו' וכו'.

לא רק זה - צעירים מעל עשרים

עמדת המוצא של השרשור הפותח היא השקפה מוכרת בחינוך.

לא ציטוט של פסוק מהתורה אלא ציטוט מהגמרא, המיוחס לר' עקיבא.  

שם מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, ואז בא חתול ואכל את התרנגול ולאחר מכן בא אריה וטרף את החמור. רבי עקיבא הגיב בסיסמה "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו. רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".

מסכת ברכות דף ס' ע"ב

מזכיר לי שפעם ראיתי מישהו מתראיין, ואומר איזה נס נעשה לו שהוא היה צריך להיות בטבח שמחת תורה במסיבת הנובה, אבל בסוף ברגע האחרון קרה איזה משהו ולכן הוא לא הלך.

הוא אמר שזה מוכיח שהכל לטובה.

אז כמובן שבשבילו זה היה טוב, אבל מה עם מאות הצעירים שנרצחו שם והעשרות שנחטפו שם?

גם להם זה היה לטובה?

ויש גם סיפורים הפוכים כמובן, של אנשים שבכלל לא תכננו להיות שם או תכננו לחזור הביתה מוקדם יותר, וברגע האחרון שינו תוכניות וכך מצאו את עצמם כצאן בטבח.

אדם שאיבד את אשתו וילדיו ועקב זה נישא בשנית ונולדו לו ילדים חדשים.

האם הוא שמח באשתו וילדיו החדשים? וודאי. 

האם הוא עצוב על מות משפחתו הקודמת? וודאי.

האם צמחה ממות משפחתו הקודמת טובה? לצערינו כן, כי לולא מות משפחתו הקודמת לא היו נולדים ילדיו החדשים.

האם אפשר לקזז טובה מול רעה(נגיד מתו לו 6 ילדים ועכשיו נולדו לו רק 3)? לא, כי כל טובה היא איכות בפני עצמה ולא נתנת להשוואה.

אז אדם כזה צאושר בטובה שצמחה לו שנולדו לו ילדים. כמובן זה לא מוחק את הצער הקודם, אבל הוא שמח בטוהתו.

כך אדם שקרה לו משהו רע ועקב זה צמח משהו טוב, צריך לדעת שה' שלח אותו לעולם כדי להצמיח את הטוב הזה דווקא, ולכן הוא צריך לשמוח דווקא בו ולא לשקלל שיקולים של עלות מול תועלת. ולכן בסוף הרע היה לטובה והוא שמח בגורלו.

שבחיים יש אפיזודות כאלה ואחרות, בין רעות (יחסית), בין טובות (יחסית). הרע והטוב מעורבב, כשהסוף, לפחות בעולמנו הגשמי, הוא מוות שזה לא טוב ברוב המקרים.

שנשארו מאחורה זה פרידה אבל רק זמנית.

העניין הוא שהטוב לא מתקזז עם הרע. ואם אדם יודע שה' שלח אותו לעולם להביא טוב מסויים, הוא שמח בחלקו למרות הרע הנלווה לטוב הזה כתופעת לוואי.

האנושות מתקדמת במהלך ההיסטוריה למגמה חיובית, את זה רואים.

בימריהו שה' בורא רע.  לא כתוב שהרע הזה לא לטובה. ברור שיש רע בעולם אי אפשר להכחיש, אבל הרע הזה הוא לטובה

 "הכול לטובה, אבל אם משהו לא לטובה, זה כי נסתרות דרכי ה'" נשמע די מאולץ. אפשר לעבור לעולם שכולו טוב, גם באמצעות מוות טבעי, בשיבה טובה, כמו אברהם אבינו וכו'. 

לסיכום: יש לנו שתי גישות, המקראית והבתר-מקראית. בתנ"ך יש ניסים מועטים בלבד, החיים רגילים (וקשים), גם הצדיקים סובלים, הסוף לאו דווקא משמח. בגמרא מחפשים ניסים בפינצטה ומוצאים אותם על בסיס יומי, אבל אם משהו רע קורה לצידק, זוהי "גזירה לא מוסברת מן השמיים". הגישה הראשונה נראית מציאותית בעוד שהגישה הבתר-מקראית שאתה מתאר, לא עוברת את עיקרון ההפרכה הידוע של פופר.

"המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך". (עקב דברים)

"כי ידעתם את המחשבות אשר אנוכי ה' חושב עליכם, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה" ה' אומר לירמיהו לשלוח אגרת זאת אל גולי החרש והמסגר לומר להם שהגלות לטובה.

אבל גם ללא התורה, השכל מחייב שבסוף יהי טוב לגמרי, כי מה' מושלם מחוייב שיהיה עולם טוב לגמרי, ולכן הרע זמני והטוב נצחי.

ומהשכל מסתבר, גם אם לא מוכרח, שמה שה' עושה זה לטובה, כי לא הגיוני כל כך שה' יעשה סתם רעות (גם אם זמניות) אבל כמובן יש מצבים של "שתוק, גזירה היא מלפני" כמו מותו של רבי עקיבא ששאל משה את ה' על זה בגמרא.

חוץ מזה שהחעולם כל כך מורכב וכל דבר משפיע על זולתו, כך שסטטיסטית גם דבר רע ישפיע על משהו טוב בהווה או בעתיד, ובחירתינו עד כמה לנצל את הרע כדי להצמיח ממנו טובה.  וגם אם יצמח מזה רק דבר טוב אחד, ייתכן שזה תפקידו של האדם הספציפי בעולם להצמיח את הטובה הזאת דווקא ובזה הוא מאושר. ובאופן כללי מכיוון שהאדם רוצה להיות מאושר וגם האנושות, וככל שההיסטוריה מתפתחת המוסר מתגבר, ויש לאנושות ולאדם שכל וניסיון מהעבר, אז יצמחו יותר טובות מאשר רעות לטטוח הארוך, וכך רואים שבסוף מכל המשברים עם ישראל והאנושות התפתחו לטובה, ואפלו מלחמות יצרו טכנולוגיות טובות.

חוץ מזה, שזה השכל מחייב- עצם זה שדבר מסויים נעשה כי ה' רצה - זה עצמו טוב מסויים, כי לחיות את רצון ה' זה הדבר הכי טוב שיש, ומי שאוהב את ה' מקבל כל דבר באהבה כי יודע שזה רצון ה'. אפשר לראות זאת למשל בספר של הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל "באמונתו יחיה".

לפני החזרה בתשובה על חטא אז החטא הוא על אחריות האדם. אחרי החזרה בתשובה זדונות נעשות לו כזכויות או שגגות, ובעצם מתברר שהוא אנוס כי אין לו דרך להחזיר את העבר אחורה, ולכן זה בעצם נעשה רק על ידי ה' וכל מה שהוא רצון ה' זה לטובה. כך מסביר הרב קוק באורות התשובה.

"טוב ה לכל ורחמיו על כל מעשיו"

"ויאמר ה' מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי למען ייטב להם ולבניהם לעולם"

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.