אדם יכול להיות עם אמונה גבוהה ומוצקה, ובו זמנית להיכנס לדיכאון.. כך נראה לי. הכל תלוי בעוצם הייסורים.

אני מעיד על עצמי שיש לי אמונה חזקה כסלע.. ובכל זאת אני נופל להרבה ייאוש ודיכאון לפעמיים. 

מצד שני, יש ייסורים אחרים שהאמונה היא כמו שכפץ שמגן עליך במאה אחוז ישר בפגיעה.. הכל תלוי בעוצמה..

איך הופכים את האמונה לחזקה כל כך, כמו שתיארת.

עם אתה מאמין איך אתה נופל לדיכאון? ( ברמה גבוה כמו שהוא מדבר)

עצם הידיעה והאמונה שה' יכול להושיע אותי במאה אחוז אם רק יהיה לו רצון,

וזה לא מתרחש כפי שהייתי מצפה שיקרה.. זה מתסכל בסופו של דבר.  

אדם שלא מאמין בכלום אז הוא גם לא מצפה לכלום.. אבל אדם שבשבילו המציאות של ה' היא ברורה ומוחשית, יכול להיות יותר מתוסכל כשהוא לא נושע.. במידה והוא מתפלל על זה או עושה מעשים שאמורים לקרב אותו לישועה.

המסקנה שאדם מסיק כשהוא לא נענה בתפילה היא, שבעצם נגזר עליו כביכול לעבור במסלול מסוים שהוא מרגיש שגדול עליו.. וזה יכול בקלות להפיל לדיכאון..

אמונה = ידיעה שהכל לטובה, מה שרוב האנשים התורניים מתחנכים אליו.

ביטחון = ההרגשה שהכל לטובה, ואת זה רוכשים רק בכוחות עצמנו.

אז כן, הביטחון זה החלק הזה הרגוע, שסמוך ובטוח על הקב"ה שזה לטובה. סוג של כאב שמהול בשמחה בגלל הידיעה הברורה שזה יהיה לטובה למרות שאנחנו לא מבינים איך.

כמובן שביטחון גבוה יותר מאמונה, ולכן לא כל אדם שמאמין הוא גם בוטח.

ולכן הרבה פעמים אפילו אנשים שהם מאמינים גדולים, ברגע האמת הם מתקשים בזה, כי הם לא בוטחים- הם לא מספיק התאמנו להביא את האמונה לידי מעשה.

וחשוב לדעת שהאימון של הביטחון נעשה בהדרגה- בהתחלה מתאמנים על דברים קטנים, יומיומיים, עד שלאט לאט מסוגלים לבטוח גם בצרות וייסורים קשים. 

איך זה מסתדר מול הבחירה החופשית שהקב"ה נתן לנו?

איך זה מול הפסוק שאומרים  3 פעמים ביום בקריאת שמע: והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את .. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם - והקב"ה אומר מראש מה יקרה אם נבחר בדרך כזו או אחרת?

או פרשת בחוקותי עם פירוט רב של השכר והעונש בכל אחת מהבחירות?

כל מה שנבחר ונעשה, הכל לטובה? סותר את הנ"ל

לפי המדרשים, איוב שואל את הקב"ה מדוע באים עליו ייסורים כה קשים על אף צדקותו – אז מראה הקב"ה לאיוב את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה מחטיא את הרבים בעבודה זרה.
איוב מבין כי גלגולו הקודם היה תרח ומטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מעוונותיו שעשה בגלגולו הקודם, ולא בחייו הנוכחיים. לאחר מירוק העוונות איוב זוכה לקבל בחזרה את כל הברכה והטובה שהיו בחייו טרם הייסורים.
 

צרות ויסורים..

אבל עם כמה שזה קשה זה "טוב", גם אם אנחנו לא מבינים איך

וזה לא בא להוריד מגודל הצער כמובן..

ושים לב שעדיין יש אנשים שעוברים עליהם, חוץ מזה שכל העניין של הבחירה החופשית מאוד מורכב.

לדוגמא: אומרים שיש בחירה חופשית אבל אומרים שה' גם יודע הכל עוד לפני שזה קרה איך זה הגיוני אז שיש בחירה חופשית?

ואז אמרתי שהדוגמא הכי טובה נמצאת בפרשה שלפני שתי שבתות- קרח, אומרים שהאדמה היתה מוכנה עוד לפני בריאת העולם לבלוע את קרח.. איפה הבחירה החופשית?

אני יגיד לך עוד יותר. התורה נכתבה 1,276 דורות קודם שנברא העולם, אז איך זה הגיוני שמשהו שקרה 1303 דורות בערך אחרי שנכתבה התורה ועדיין יש לבנאדם  בחירה חופשית?

בירמיה כתוב במפורש:

יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה

טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה א1.

א1.אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכָּרַת הָאַחְרָיוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁבָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנַת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן תֹּכֶן הַוִּדּוּי הַמְחֻבָּר עִם מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲשִׁימוֹ עַל הַחֵטְא וְתוֹצְאוֹתָיו, כִּי־אִם אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבָזֶה הוּא מְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת חֹפֶשׁ רְצוֹנוֹ וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ עַל סִדְרֵי חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא מְפַנֶּה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל ד', לְחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו בַּסֵּדֶר הַטּוֹב, אֲשֶׁר יַכִּיר שֶׁהוּא מֻצְלָח בַּעֲדוֹ כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַב מִמְּקוֹר הַדַּעַת, הַמִּתְחַבֵּר אֶל קְדֻשַּׁת אוֹר הַתּוֹרָה, הַמְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

וְאַחֲרֵי הַיְדִיעָה הַבְּהִירָה, שֶׁהַשְּׁאֵלָה עַל־דְּבַר שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד הִיא רַק תְּכוּנָה יַחֲסִית לָנוּ, לְגַבֵּי שִׂכְלֵנוּ הַמֻּגְבָּל, וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת כְּלָל בְּחֹק בּוֹרֵא כֹּל, אֲדוֹן כָּל הַחֻקִּים, וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, מְקוֹר הַחָכְמָה וּבוֹנֵה הַתְּבוּנָה, בָּרוּךְ הוּא, הִנְּנוּ נְכוֹנִים לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם גַּם לְהַהַשְׁקָפָה שֶׁל בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְחָפְשׁוֹ וְגַם לְאִי־בְּחִירָתוֹ וְאִי־חָפְשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִכָּל הַזְּרָמִים שֶׁבַּהֲוָיָה. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, לֹא סִדֵּר לוֹ אֶת אָרְחוֹת תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי הוּא מֻנָּח תַּחַת הַסֵּבֶל שֶׁל בְּחִירָתוֹ וְהָאַשְׁמָה שֶׁל כָּל מַעֲשָׂיו, וְכָל תּוֹצְאוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת מֻטָּלוֹת עָלָיו. אָמְנָם אַחֲרֵי הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִיָּד נִמְסָרִים לְמַפְרֵעַ כָּל הַמִּגְרָעוֹת שֶׁבְּחַיָּיו, וְכָל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁלְּגַבֵּי עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינָם טוֹבִים, וְתוֹצְאוֹתֵיהֶם הֵן מָרוֹת לוֹ, לִרְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, וְכֻלָּם נֶעֱרָכִים מִחוּץ לִיסוֹד חָפְשׁוֹ וּבְחִירָתוֹ, וּמִצְטָרְפִים הֵם לִרְשׁוּת הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, רְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, אֲשֶׁר "כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ". וְכָל זֶה הוּא בְּיַחַשׂ לְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּד הַטּוֹב – כֻּלּוֹ הוּא קָשׁוּר עִם חֻפְשָׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁתֹּכֶן הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר, וְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו הוֹלֵךְ וְנִתָּק מֵרְשׁוּת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלּוֹ, וְנִמְסָר לִרְשׁוּת הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ הוּא טוֹב, וְלֹא יְגֻרְךָ רָע, כָּכָה מִתְקַשֵּׁר יוֹתֵר הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבְּמַעֲשָׂיו וְכָל תֹּכֶן חַיָּיו לִרְשׁוּת בְּחִירָתוֹ וְחָפְשׁוֹ, לְהַגְדִּיל אוֹרוֹ וְעָשְׁרוֹ לְשָׁעָה וְלָנֶצַח, וְהָאָדָם וְכָל עוֹלָמוֹ, וּבְמִדָּה יְדוּעָה כָּל הָעוֹלָמִים, מִתְעַלִּים בָּזֶה, וּמִתְבַּהֲרִים בְּהַהַכָּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן, שֶׁהַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא הַיְסוֹדִית הַכּוֹלֶלֶת, וְהָרֵאשִׁית וְגַם הָאַחֲרִית שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה, "טוֹב ד' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו".

מפורשת שזדונות נעשות לו כזכויות.

אני לא מכיר מישהו שאומר "אה לא נורא שנשרף הבית, יש ביטוח".

למשל אנשים שהבית שלהם נפגע מטיל,

אף פעם אבל באמת אף פעם לא שמחים מזה, למרות שהמדינה אמורה לפצות אותם.

זה לא כל-כך נעים לראות בית שרוף / הרוס.

זה אומר שבעולם הזה יש דבר כזה שנקרא דברים רעים

אחרת היו מברכים על הכל הטוב והמטיב

היא נאמרת רק על דברים עצובים אבל יש בה משמעות מאוד גדולה, בעייני אפילו יותר מהטוב והמטיב

כל מיני מנטורים וזמרים קמים בדורנו ומציירים שהכל טוב. העולם לא הולך ככה. יש רע וסבל בעולם וצריך להתמודד.

נראלי תצטרך לשאול את מי שבאמת ברמה הזאת, אבל נראה לי שככל שהרמה של האמונה עולה ככה הוא מרגיש את זה יותר.

עם תשים לב לכרטיס שלי ושירשורים שלי, ברוך ה' מאוד אוהבת ומאמינה בה', אומנם אני לא ברמה של האר''י, משה ריבנו וכדומה, אבל במחשבה גם לי עובר אחרי זה התודעה שהכל לטובה, אומנם לא תוך כדי אבל לאחר מכן, כן.

אם ייכנסו מחבלים מעזה לשדרות, גם זו לטובה.

אז למה להשקיע במיגור חמאס?

אם אמות בתאונת דרכים, גם זו לטובה.

אז למה לשמור על חוקי התנועה?

אם אזדקק לבריות, גם זו לטובה.

אז למה להתפרנס?

מעצם זה שאנחנו תמיד מנסים לשפר את החיים שלנו (באישי, במשפחתי, בלאומי) וכו' - אנחנו מבינים שלא כל דבר טוב ושצריך לפעול כדי שהטוב יגיע.

וגם כשפועלים, לא תמיד זה מצליח. אפשר למות או להיפצע על הכביש גם אם שומרים על כל חוקי התנועה, למשל.

חזל לימדו אותנו "חייב אדם לברך על הרעה" - הם לא אמרו "לברך על הטובה הנסתרת שאנחנו לא מבינים למה היא טובה".

וגם לא צריך לא לעשדות כלום כי הכל לטובה, אבל מזה שיצא השביעי באוקטובר ניצלנו מהדבר ההרבה יותר נורא שחיזבאאלה תכננו לעשות לנו

הוא מזכיר את הטיעון לפיו השואה הייתה לטובה כי בזכותה יש לנו מדינה.

יש לי בעיה גדולה עם הטיעון הזה:

נניח שהיה חייב לקרות אסון גדול בשביל שננצח את חיזבאללה (וזאת הנחה שגויה לדעתי, כי היינו צריכים וחייבים להילחם בחיזבאללה עוד הרבה לפני).

האם אותו אסון לא היה יכול טיפה פחות נורא ועדיין להשיג את אותה ''מטרה'' של ניצחון על חיזבאללה?

למשל,

אם החיילים לא היו מוצאים את ששת החטופים שנרצחו במנהרה כשהם כבר מתים, אלא מוצאים אותם חיים ומחזירים אותם הביתה, אז המטרה לא הייתה מושגת?

אם בשואה הייתה קהילה אחת פחות שנשלחת להשמדה.

עזבי קהילה, ילד אחד. ילד אחד פחות שיילקח לתאי הגזים.

מדינת ישראל הייתה פחות מוקמת?

כלומר גם לפי הטיעון שיצא מזה משהו טוב, בסוף לא יצא משהו טוב מכל אחד ואחד מהאסונות שאירעו לנו. היה אפשר שימותו פחות אנשים ועדיין המטרה הייתה מושגת.

לכן אני לא רואה איך מלכתחילה, זו הייתה יכולה להיות המטרה.

אבל אשמח לענות לך על זה

מה שקרה בשביעי באוקטובר היה החייב לבוא כי המדינה היתה כל כך מפורדת ומלא מריבות, ה' היה חייב לתת לנו איזה כאפה שתאפס אותנו אחרת המצב היה איום ונורא והיינו מגיעים למצב של מלחמת אחים (אגב היה דיבור על חלוקת המדינה עד כדי כך). אז כן, הכאפה היתה כואבת מאוד, לא אמרתי שלא, אבל אמרתי שגם מהכפאה שה' נתן לנו יצא טוב

אפילו אם היינו צריכים כאפה,

ולדעתי זה לא נכון כי בכלל בכלל לא היינו קרובים למלחמת אחים וממילא כל חיבור לבבות בגלל מלחמה ייגמר לאחר המלחמה,

עדיין - היה אפשר להשיג את המטרה גם עם הרבה פחות סבל.

או במילים אחרות:

נניח שהטבח עזר לנו במשהו אחר.

האם מותו של הרש קירב את המטרה הזאת? לא. אז במה הוא היה טוב? הוא סתם היה על הדרך? 

תקרא עיתונים מהעולם לפני התחלת המלחמה ותבין

ב. גם אני לא מבינה למה הכאפה הייתה צריכה להיות כל כך חזקה. את זה תוכל לשאול רק את ה'

היה צריך משהו שיעורר אותנו ויגיד שאין לנו מקום בין אומות העולם והגענו לשם רק בגלל הגלות (תאמת לא מאוד מודעת מה עוד הסיבות שהשואה קרתה אבל נסתפק באילו), אז כן הכאפה היתה מאוד אבל מאוד כואבת, אבל זה לא סותר שגם מזה יצא טוב ובזכות זה נתנו לנו את המדינה

יודעת מה התשובה.

ה' מלמד עלינו זכות בכמויות שלא נתפסות. וגם הסטירות שהוא נותן זה כדי לחנך ולעשות לנו טוב.

בדיוק כמו שאת עושה\ תעשי לילדים שלך... את לא תעשי את זה כי את שונא אותם אלא כי את אוהבת אותם ובגלל זה את נותנת להם סטירה

אולי תעשי הסבת מקצוע?

לדעת שהכל לטובה בכל מה שאין באפשרותינו לשנות, ולשנות את מה שניתן

כלומר תצמח מזה טובה עתידית ששווה היה בשבילה את הרע הזה

מאוד מסוכנת. החיים מלאים סכנות (כדוגמת ריש ועושר אל תיתן לי)

 פשוט נכנסים עוד נקודות חיוביות בחיים .

אז הוא לומד לחיות עם הכאב והחורבן ..

הוא יכול לקחת את המקום של הכאב כשליחות לאחרים .. כנציג לעזור לאחרים .

דווקא הוא שהרגיש הכי בשפל מבין איך שום דבר פה לא מובן מאליו .

כל נשימה כל בליעה כל חיוך מזכירים .. לו

אם הוא חווה משבר בחיים והתגבר עליו הוא יזכור את הכאב ויודה יום יום שהוא קיבל את החיים מחדש, ואם הוא עדיין חווה אובדן מסויים .. הוא ילמד לחיות לצד הכאב .. פשוט לעומת ההתחלה הוא יכניס עוד אור 

הכאב והשמחה עומדים זה ליד זה 

זה לא סותר שיהיה לו ימים קשים שהוא על אוטומט כי צריך אבל הלב מתפרק בפנים.. ומחייך כי צריך לחיות .

ואין לו את הפרבלגיה לוותר.

אם הוא לא ירים את עצמו אף אחד לא ירים אותו.

תחשבי על משהו מאד מציאותי, זה מעורר בך רגשות.

בתנ"ך יש המון דוגמאות של עונשים שלא היו 'לטובה' כלל ועיקר. מילא נפילתו של שאול המלך שנענש בגין חטאיו, אבל מה כל כך טוב בהירצחו של בנו יונתן? האם כהני נוב קיפדו את חייהם 'לטובה'? וכו' וכו'.

לא רק זה - צעירים מעל עשרים

עמדת המוצא של השרשור הפותח היא השקפה מוכרת בחינוך.

לא ציטוט של פסוק מהתורה אלא ציטוט מהגמרא, המיוחס לר' עקיבא.  

שם מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, ואז בא חתול ואכל את התרנגול ולאחר מכן בא אריה וטרף את החמור. רבי עקיבא הגיב בסיסמה "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו. רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".

מסכת ברכות דף ס' ע"ב

מזכיר לי שפעם ראיתי מישהו מתראיין, ואומר איזה נס נעשה לו שהוא היה צריך להיות בטבח שמחת תורה במסיבת הנובה, אבל בסוף ברגע האחרון קרה איזה משהו ולכן הוא לא הלך.

הוא אמר שזה מוכיח שהכל לטובה.

אז כמובן שבשבילו זה היה טוב, אבל מה עם מאות הצעירים שנרצחו שם והעשרות שנחטפו שם?

גם להם זה היה לטובה?

ויש גם סיפורים הפוכים כמובן, של אנשים שבכלל לא תכננו להיות שם או תכננו לחזור הביתה מוקדם יותר, וברגע האחרון שינו תוכניות וכך מצאו את עצמם כצאן בטבח.

אדם שאיבד את אשתו וילדיו ועקב זה נישא בשנית ונולדו לו ילדים חדשים.

האם הוא שמח באשתו וילדיו החדשים? וודאי. 

האם הוא עצוב על מות משפחתו הקודמת? וודאי.

האם צמחה ממות משפחתו הקודמת טובה? לצערינו כן, כי לולא מות משפחתו הקודמת לא היו נולדים ילדיו החדשים.

האם אפשר לקזז טובה מול רעה(נגיד מתו לו 6 ילדים ועכשיו נולדו לו רק 3)? לא, כי כל טובה היא איכות בפני עצמה ולא נתנת להשוואה.

אז אדם כזה צאושר בטובה שצמחה לו שנולדו לו ילדים. כמובן זה לא מוחק את הצער הקודם, אבל הוא שמח בטוהתו.

כך אדם שקרה לו משהו רע ועקב זה צמח משהו טוב, צריך לדעת שה' שלח אותו לעולם כדי להצמיח את הטוב הזה דווקא, ולכן הוא צריך לשמוח דווקא בו ולא לשקלל שיקולים של עלות מול תועלת. ולכן בסוף הרע היה לטובה והוא שמח בגורלו.

שבחיים יש אפיזודות כאלה ואחרות, בין רעות (יחסית), בין טובות (יחסית). הרע והטוב מעורבב, כשהסוף, לפחות בעולמנו הגשמי, הוא מוות שזה לא טוב ברוב המקרים.

שנשארו מאחורה זה פרידה אבל רק זמנית.

העניין הוא שהטוב לא מתקזז עם הרע. ואם אדם יודע שה' שלח אותו לעולם להביא טוב מסויים, הוא שמח בחלקו למרות הרע הנלווה לטוב הזה כתופעת לוואי.

האנושות מתקדמת במהלך ההיסטוריה למגמה חיובית, את זה רואים.

בימריהו שה' בורא רע.  לא כתוב שהרע הזה לא לטובה. ברור שיש רע בעולם אי אפשר להכחיש, אבל הרע הזה הוא לטובה

 "הכול לטובה, אבל אם משהו לא לטובה, זה כי נסתרות דרכי ה'" נשמע די מאולץ. אפשר לעבור לעולם שכולו טוב, גם באמצעות מוות טבעי, בשיבה טובה, כמו אברהם אבינו וכו'. 

לסיכום: יש לנו שתי גישות, המקראית והבתר-מקראית. בתנ"ך יש ניסים מועטים בלבד, החיים רגילים (וקשים), גם הצדיקים סובלים, הסוף לאו דווקא משמח. בגמרא מחפשים ניסים בפינצטה ומוצאים אותם על בסיס יומי, אבל אם משהו רע קורה לצידק, זוהי "גזירה לא מוסברת מן השמיים". הגישה הראשונה נראית מציאותית בעוד שהגישה הבתר-מקראית שאתה מתאר, לא עוברת את עיקרון ההפרכה הידוע של פופר.

"המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך". (עקב דברים)

"כי ידעתם את המחשבות אשר אנוכי ה' חושב עליכם, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה" ה' אומר לירמיהו לשלוח אגרת זאת אל גולי החרש והמסגר לומר להם שהגלות לטובה.

אבל גם ללא התורה, השכל מחייב שבסוף יהי טוב לגמרי, כי מה' מושלם מחוייב שיהיה עולם טוב לגמרי, ולכן הרע זמני והטוב נצחי.

ומהשכל מסתבר, גם אם לא מוכרח, שמה שה' עושה זה לטובה, כי לא הגיוני כל כך שה' יעשה סתם רעות (גם אם זמניות) אבל כמובן יש מצבים של "שתוק, גזירה היא מלפני" כמו מותו של רבי עקיבא ששאל משה את ה' על זה בגמרא.

חוץ מזה שהחעולם כל כך מורכב וכל דבר משפיע על זולתו, כך שסטטיסטית גם דבר רע ישפיע על משהו טוב בהווה או בעתיד, ובחירתינו עד כמה לנצל את הרע כדי להצמיח ממנו טובה.  וגם אם יצמח מזה רק דבר טוב אחד, ייתכן שזה תפקידו של האדם הספציפי בעולם להצמיח את הטובה הזאת דווקא ובזה הוא מאושר. ובאופן כללי מכיוון שהאדם רוצה להיות מאושר וגם האנושות, וככל שההיסטוריה מתפתחת המוסר מתגבר, ויש לאנושות ולאדם שכל וניסיון מהעבר, אז יצמחו יותר טובות מאשר רעות לטטוח הארוך, וכך רואים שבסוף מכל המשברים עם ישראל והאנושות התפתחו לטובה, ואפלו מלחמות יצרו טכנולוגיות טובות.

חוץ מזה, שזה השכל מחייב- עצם זה שדבר מסויים נעשה כי ה' רצה - זה עצמו טוב מסויים, כי לחיות את רצון ה' זה הדבר הכי טוב שיש, ומי שאוהב את ה' מקבל כל דבר באהבה כי יודע שזה רצון ה'. אפשר לראות זאת למשל בספר של הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל "באמונתו יחיה".

לפני החזרה בתשובה על חטא אז החטא הוא על אחריות האדם. אחרי החזרה בתשובה זדונות נעשות לו כזכויות או שגגות, ובעצם מתברר שהוא אנוס כי אין לו דרך להחזיר את העבר אחורה, ולכן זה בעצם נעשה רק על ידי ה' וכל מה שהוא רצון ה' זה לטובה. כך מסביר הרב קוק באורות התשובה.

"טוב ה לכל ורחמיו על כל מעשיו"

"ויאמר ה' מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי למען ייטב להם ולבניהם לעולם"

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד