אדם יכול להיות עם אמונה גבוהה ומוצקה, ובו זמנית להיכנס לדיכאון.. כך נראה לי. הכל תלוי בעוצם הייסורים.

אני מעיד על עצמי שיש לי אמונה חזקה כסלע.. ובכל זאת אני נופל להרבה ייאוש ודיכאון לפעמיים. 

מצד שני, יש ייסורים אחרים שהאמונה היא כמו שכפץ שמגן עליך במאה אחוז ישר בפגיעה.. הכל תלוי בעוצמה..

איך הופכים את האמונה לחזקה כל כך, כמו שתיארת.

עם אתה מאמין איך אתה נופל לדיכאון? ( ברמה גבוה כמו שהוא מדבר)

עצם הידיעה והאמונה שה' יכול להושיע אותי במאה אחוז אם רק יהיה לו רצון,

וזה לא מתרחש כפי שהייתי מצפה שיקרה.. זה מתסכל בסופו של דבר.  

אדם שלא מאמין בכלום אז הוא גם לא מצפה לכלום.. אבל אדם שבשבילו המציאות של ה' היא ברורה ומוחשית, יכול להיות יותר מתוסכל כשהוא לא נושע.. במידה והוא מתפלל על זה או עושה מעשים שאמורים לקרב אותו לישועה.

המסקנה שאדם מסיק כשהוא לא נענה בתפילה היא, שבעצם נגזר עליו כביכול לעבור במסלול מסוים שהוא מרגיש שגדול עליו.. וזה יכול בקלות להפיל לדיכאון..

אמונה = ידיעה שהכל לטובה, מה שרוב האנשים התורניים מתחנכים אליו.

ביטחון = ההרגשה שהכל לטובה, ואת זה רוכשים רק בכוחות עצמנו.

אז כן, הביטחון זה החלק הזה הרגוע, שסמוך ובטוח על הקב"ה שזה לטובה. סוג של כאב שמהול בשמחה בגלל הידיעה הברורה שזה יהיה לטובה למרות שאנחנו לא מבינים איך.

כמובן שביטחון גבוה יותר מאמונה, ולכן לא כל אדם שמאמין הוא גם בוטח.

ולכן הרבה פעמים אפילו אנשים שהם מאמינים גדולים, ברגע האמת הם מתקשים בזה, כי הם לא בוטחים- הם לא מספיק התאמנו להביא את האמונה לידי מעשה.

וחשוב לדעת שהאימון של הביטחון נעשה בהדרגה- בהתחלה מתאמנים על דברים קטנים, יומיומיים, עד שלאט לאט מסוגלים לבטוח גם בצרות וייסורים קשים. 

איך זה מסתדר מול הבחירה החופשית שהקב"ה נתן לנו?

איך זה מול הפסוק שאומרים  3 פעמים ביום בקריאת שמע: והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את .. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם - והקב"ה אומר מראש מה יקרה אם נבחר בדרך כזו או אחרת?

או פרשת בחוקותי עם פירוט רב של השכר והעונש בכל אחת מהבחירות?

כל מה שנבחר ונעשה, הכל לטובה? סותר את הנ"ל

לפי המדרשים, איוב שואל את הקב"ה מדוע באים עליו ייסורים כה קשים על אף צדקותו – אז מראה הקב"ה לאיוב את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה מחטיא את הרבים בעבודה זרה.
איוב מבין כי גלגולו הקודם היה תרח ומטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מעוונותיו שעשה בגלגולו הקודם, ולא בחייו הנוכחיים. לאחר מירוק העוונות איוב זוכה לקבל בחזרה את כל הברכה והטובה שהיו בחייו טרם הייסורים.
 

צרות ויסורים..

אבל עם כמה שזה קשה זה "טוב", גם אם אנחנו לא מבינים איך

וזה לא בא להוריד מגודל הצער כמובן..

ושים לב שעדיין יש אנשים שעוברים עליהם, חוץ מזה שכל העניין של הבחירה החופשית מאוד מורכב.

לדוגמא: אומרים שיש בחירה חופשית אבל אומרים שה' גם יודע הכל עוד לפני שזה קרה איך זה הגיוני אז שיש בחירה חופשית?

ואז אמרתי שהדוגמא הכי טובה נמצאת בפרשה שלפני שתי שבתות- קרח, אומרים שהאדמה היתה מוכנה עוד לפני בריאת העולם לבלוע את קרח.. איפה הבחירה החופשית?

אני יגיד לך עוד יותר. התורה נכתבה 1,276 דורות קודם שנברא העולם, אז איך זה הגיוני שמשהו שקרה 1303 דורות בערך אחרי שנכתבה התורה ועדיין יש לבנאדם  בחירה חופשית?

בירמיה כתוב במפורש:

יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה

טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה א1.

א1.אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכָּרַת הָאַחְרָיוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁבָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנַת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן תֹּכֶן הַוִּדּוּי הַמְחֻבָּר עִם מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲשִׁימוֹ עַל הַחֵטְא וְתוֹצְאוֹתָיו, כִּי־אִם אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבָזֶה הוּא מְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת חֹפֶשׁ רְצוֹנוֹ וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ עַל סִדְרֵי חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא מְפַנֶּה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל ד', לְחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו בַּסֵּדֶר הַטּוֹב, אֲשֶׁר יַכִּיר שֶׁהוּא מֻצְלָח בַּעֲדוֹ כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַב מִמְּקוֹר הַדַּעַת, הַמִּתְחַבֵּר אֶל קְדֻשַּׁת אוֹר הַתּוֹרָה, הַמְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

וְאַחֲרֵי הַיְדִיעָה הַבְּהִירָה, שֶׁהַשְּׁאֵלָה עַל־דְּבַר שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד הִיא רַק תְּכוּנָה יַחֲסִית לָנוּ, לְגַבֵּי שִׂכְלֵנוּ הַמֻּגְבָּל, וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת כְּלָל בְּחֹק בּוֹרֵא כֹּל, אֲדוֹן כָּל הַחֻקִּים, וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, מְקוֹר הַחָכְמָה וּבוֹנֵה הַתְּבוּנָה, בָּרוּךְ הוּא, הִנְּנוּ נְכוֹנִים לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם גַּם לְהַהַשְׁקָפָה שֶׁל בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְחָפְשׁוֹ וְגַם לְאִי־בְּחִירָתוֹ וְאִי־חָפְשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִכָּל הַזְּרָמִים שֶׁבַּהֲוָיָה. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, לֹא סִדֵּר לוֹ אֶת אָרְחוֹת תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי הוּא מֻנָּח תַּחַת הַסֵּבֶל שֶׁל בְּחִירָתוֹ וְהָאַשְׁמָה שֶׁל כָּל מַעֲשָׂיו, וְכָל תּוֹצְאוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת מֻטָּלוֹת עָלָיו. אָמְנָם אַחֲרֵי הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִיָּד נִמְסָרִים לְמַפְרֵעַ כָּל הַמִּגְרָעוֹת שֶׁבְּחַיָּיו, וְכָל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁלְּגַבֵּי עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינָם טוֹבִים, וְתוֹצְאוֹתֵיהֶם הֵן מָרוֹת לוֹ, לִרְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, וְכֻלָּם נֶעֱרָכִים מִחוּץ לִיסוֹד חָפְשׁוֹ וּבְחִירָתוֹ, וּמִצְטָרְפִים הֵם לִרְשׁוּת הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, רְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, אֲשֶׁר "כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ". וְכָל זֶה הוּא בְּיַחַשׂ לְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּד הַטּוֹב – כֻּלּוֹ הוּא קָשׁוּר עִם חֻפְשָׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁתֹּכֶן הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר, וְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו הוֹלֵךְ וְנִתָּק מֵרְשׁוּת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלּוֹ, וְנִמְסָר לִרְשׁוּת הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ הוּא טוֹב, וְלֹא יְגֻרְךָ רָע, כָּכָה מִתְקַשֵּׁר יוֹתֵר הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבְּמַעֲשָׂיו וְכָל תֹּכֶן חַיָּיו לִרְשׁוּת בְּחִירָתוֹ וְחָפְשׁוֹ, לְהַגְדִּיל אוֹרוֹ וְעָשְׁרוֹ לְשָׁעָה וְלָנֶצַח, וְהָאָדָם וְכָל עוֹלָמוֹ, וּבְמִדָּה יְדוּעָה כָּל הָעוֹלָמִים, מִתְעַלִּים בָּזֶה, וּמִתְבַּהֲרִים בְּהַהַכָּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן, שֶׁהַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא הַיְסוֹדִית הַכּוֹלֶלֶת, וְהָרֵאשִׁית וְגַם הָאַחֲרִית שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה, "טוֹב ד' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו".

מפורשת שזדונות נעשות לו כזכויות.

אני לא מכיר מישהו שאומר "אה לא נורא שנשרף הבית, יש ביטוח".

למשל אנשים שהבית שלהם נפגע מטיל,

אף פעם אבל באמת אף פעם לא שמחים מזה, למרות שהמדינה אמורה לפצות אותם.

זה לא כל-כך נעים לראות בית שרוף / הרוס.

זה אומר שבעולם הזה יש דבר כזה שנקרא דברים רעים

אחרת היו מברכים על הכל הטוב והמטיב

היא נאמרת רק על דברים עצובים אבל יש בה משמעות מאוד גדולה, בעייני אפילו יותר מהטוב והמטיב

כל מיני מנטורים וזמרים קמים בדורנו ומציירים שהכל טוב. העולם לא הולך ככה. יש רע וסבל בעולם וצריך להתמודד.

נראלי תצטרך לשאול את מי שבאמת ברמה הזאת, אבל נראה לי שככל שהרמה של האמונה עולה ככה הוא מרגיש את זה יותר.

עם תשים לב לכרטיס שלי ושירשורים שלי, ברוך ה' מאוד אוהבת ומאמינה בה', אומנם אני לא ברמה של האר''י, משה ריבנו וכדומה, אבל במחשבה גם לי עובר אחרי זה התודעה שהכל לטובה, אומנם לא תוך כדי אבל לאחר מכן, כן.

אם ייכנסו מחבלים מעזה לשדרות, גם זו לטובה.

אז למה להשקיע במיגור חמאס?

אם אמות בתאונת דרכים, גם זו לטובה.

אז למה לשמור על חוקי התנועה?

אם אזדקק לבריות, גם זו לטובה.

אז למה להתפרנס?

מעצם זה שאנחנו תמיד מנסים לשפר את החיים שלנו (באישי, במשפחתי, בלאומי) וכו' - אנחנו מבינים שלא כל דבר טוב ושצריך לפעול כדי שהטוב יגיע.

וגם כשפועלים, לא תמיד זה מצליח. אפשר למות או להיפצע על הכביש גם אם שומרים על כל חוקי התנועה, למשל.

חזל לימדו אותנו "חייב אדם לברך על הרעה" - הם לא אמרו "לברך על הטובה הנסתרת שאנחנו לא מבינים למה היא טובה".

וגם לא צריך לא לעשדות כלום כי הכל לטובה, אבל מזה שיצא השביעי באוקטובר ניצלנו מהדבר ההרבה יותר נורא שחיזבאאלה תכננו לעשות לנו

הוא מזכיר את הטיעון לפיו השואה הייתה לטובה כי בזכותה יש לנו מדינה.

יש לי בעיה גדולה עם הטיעון הזה:

נניח שהיה חייב לקרות אסון גדול בשביל שננצח את חיזבאללה (וזאת הנחה שגויה לדעתי, כי היינו צריכים וחייבים להילחם בחיזבאללה עוד הרבה לפני).

האם אותו אסון לא היה יכול טיפה פחות נורא ועדיין להשיג את אותה ''מטרה'' של ניצחון על חיזבאללה?

למשל,

אם החיילים לא היו מוצאים את ששת החטופים שנרצחו במנהרה כשהם כבר מתים, אלא מוצאים אותם חיים ומחזירים אותם הביתה, אז המטרה לא הייתה מושגת?

אם בשואה הייתה קהילה אחת פחות שנשלחת להשמדה.

עזבי קהילה, ילד אחד. ילד אחד פחות שיילקח לתאי הגזים.

מדינת ישראל הייתה פחות מוקמת?

כלומר גם לפי הטיעון שיצא מזה משהו טוב, בסוף לא יצא משהו טוב מכל אחד ואחד מהאסונות שאירעו לנו. היה אפשר שימותו פחות אנשים ועדיין המטרה הייתה מושגת.

לכן אני לא רואה איך מלכתחילה, זו הייתה יכולה להיות המטרה.

אבל אשמח לענות לך על זה

מה שקרה בשביעי באוקטובר היה החייב לבוא כי המדינה היתה כל כך מפורדת ומלא מריבות, ה' היה חייב לתת לנו איזה כאפה שתאפס אותנו אחרת המצב היה איום ונורא והיינו מגיעים למצב של מלחמת אחים (אגב היה דיבור על חלוקת המדינה עד כדי כך). אז כן, הכאפה היתה כואבת מאוד, לא אמרתי שלא, אבל אמרתי שגם מהכפאה שה' נתן לנו יצא טוב

אפילו אם היינו צריכים כאפה,

ולדעתי זה לא נכון כי בכלל בכלל לא היינו קרובים למלחמת אחים וממילא כל חיבור לבבות בגלל מלחמה ייגמר לאחר המלחמה,

עדיין - היה אפשר להשיג את המטרה גם עם הרבה פחות סבל.

או במילים אחרות:

נניח שהטבח עזר לנו במשהו אחר.

האם מותו של הרש קירב את המטרה הזאת? לא. אז במה הוא היה טוב? הוא סתם היה על הדרך? 

תקרא עיתונים מהעולם לפני התחלת המלחמה ותבין

ב. גם אני לא מבינה למה הכאפה הייתה צריכה להיות כל כך חזקה. את זה תוכל לשאול רק את ה'

היה צריך משהו שיעורר אותנו ויגיד שאין לנו מקום בין אומות העולם והגענו לשם רק בגלל הגלות (תאמת לא מאוד מודעת מה עוד הסיבות שהשואה קרתה אבל נסתפק באילו), אז כן הכאפה היתה מאוד אבל מאוד כואבת, אבל זה לא סותר שגם מזה יצא טוב ובזכות זה נתנו לנו את המדינה

יודעת מה התשובה.

ה' מלמד עלינו זכות בכמויות שלא נתפסות. וגם הסטירות שהוא נותן זה כדי לחנך ולעשות לנו טוב.

בדיוק כמו שאת עושה\ תעשי לילדים שלך... את לא תעשי את זה כי את שונא אותם אלא כי את אוהבת אותם ובגלל זה את נותנת להם סטירה

אולי תעשי הסבת מקצוע?

לדעת שהכל לטובה בכל מה שאין באפשרותינו לשנות, ולשנות את מה שניתן

כלומר תצמח מזה טובה עתידית ששווה היה בשבילה את הרע הזה

מאוד מסוכנת. החיים מלאים סכנות (כדוגמת ריש ועושר אל תיתן לי)

 פשוט נכנסים עוד נקודות חיוביות בחיים .

אז הוא לומד לחיות עם הכאב והחורבן ..

הוא יכול לקחת את המקום של הכאב כשליחות לאחרים .. כנציג לעזור לאחרים .

דווקא הוא שהרגיש הכי בשפל מבין איך שום דבר פה לא מובן מאליו .

כל נשימה כל בליעה כל חיוך מזכירים .. לו

אם הוא חווה משבר בחיים והתגבר עליו הוא יזכור את הכאב ויודה יום יום שהוא קיבל את החיים מחדש, ואם הוא עדיין חווה אובדן מסויים .. הוא ילמד לחיות לצד הכאב .. פשוט לעומת ההתחלה הוא יכניס עוד אור 

הכאב והשמחה עומדים זה ליד זה 

זה לא סותר שיהיה לו ימים קשים שהוא על אוטומט כי צריך אבל הלב מתפרק בפנים.. ומחייך כי צריך לחיות .

ואין לו את הפרבלגיה לוותר.

אם הוא לא ירים את עצמו אף אחד לא ירים אותו.

תחשבי על משהו מאד מציאותי, זה מעורר בך רגשות.

בתנ"ך יש המון דוגמאות של עונשים שלא היו 'לטובה' כלל ועיקר. מילא נפילתו של שאול המלך שנענש בגין חטאיו, אבל מה כל כך טוב בהירצחו של בנו יונתן? האם כהני נוב קיפדו את חייהם 'לטובה'? וכו' וכו'.

לא רק זה - צעירים מעל עשרים

עמדת המוצא של השרשור הפותח היא השקפה מוכרת בחינוך.

לא ציטוט של פסוק מהתורה אלא ציטוט מהגמרא, המיוחס לר' עקיבא.  

שם מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, ואז בא חתול ואכל את התרנגול ולאחר מכן בא אריה וטרף את החמור. רבי עקיבא הגיב בסיסמה "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו. רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".

מסכת ברכות דף ס' ע"ב

מזכיר לי שפעם ראיתי מישהו מתראיין, ואומר איזה נס נעשה לו שהוא היה צריך להיות בטבח שמחת תורה במסיבת הנובה, אבל בסוף ברגע האחרון קרה איזה משהו ולכן הוא לא הלך.

הוא אמר שזה מוכיח שהכל לטובה.

אז כמובן שבשבילו זה היה טוב, אבל מה עם מאות הצעירים שנרצחו שם והעשרות שנחטפו שם?

גם להם זה היה לטובה?

ויש גם סיפורים הפוכים כמובן, של אנשים שבכלל לא תכננו להיות שם או תכננו לחזור הביתה מוקדם יותר, וברגע האחרון שינו תוכניות וכך מצאו את עצמם כצאן בטבח.

אדם שאיבד את אשתו וילדיו ועקב זה נישא בשנית ונולדו לו ילדים חדשים.

האם הוא שמח באשתו וילדיו החדשים? וודאי. 

האם הוא עצוב על מות משפחתו הקודמת? וודאי.

האם צמחה ממות משפחתו הקודמת טובה? לצערינו כן, כי לולא מות משפחתו הקודמת לא היו נולדים ילדיו החדשים.

האם אפשר לקזז טובה מול רעה(נגיד מתו לו 6 ילדים ועכשיו נולדו לו רק 3)? לא, כי כל טובה היא איכות בפני עצמה ולא נתנת להשוואה.

אז אדם כזה צאושר בטובה שצמחה לו שנולדו לו ילדים. כמובן זה לא מוחק את הצער הקודם, אבל הוא שמח בטוהתו.

כך אדם שקרה לו משהו רע ועקב זה צמח משהו טוב, צריך לדעת שה' שלח אותו לעולם כדי להצמיח את הטוב הזה דווקא, ולכן הוא צריך לשמוח דווקא בו ולא לשקלל שיקולים של עלות מול תועלת. ולכן בסוף הרע היה לטובה והוא שמח בגורלו.

שבחיים יש אפיזודות כאלה ואחרות, בין רעות (יחסית), בין טובות (יחסית). הרע והטוב מעורבב, כשהסוף, לפחות בעולמנו הגשמי, הוא מוות שזה לא טוב ברוב המקרים.

שנשארו מאחורה זה פרידה אבל רק זמנית.

העניין הוא שהטוב לא מתקזז עם הרע. ואם אדם יודע שה' שלח אותו לעולם להביא טוב מסויים, הוא שמח בחלקו למרות הרע הנלווה לטוב הזה כתופעת לוואי.

האנושות מתקדמת במהלך ההיסטוריה למגמה חיובית, את זה רואים.

בימריהו שה' בורא רע.  לא כתוב שהרע הזה לא לטובה. ברור שיש רע בעולם אי אפשר להכחיש, אבל הרע הזה הוא לטובה

 "הכול לטובה, אבל אם משהו לא לטובה, זה כי נסתרות דרכי ה'" נשמע די מאולץ. אפשר לעבור לעולם שכולו טוב, גם באמצעות מוות טבעי, בשיבה טובה, כמו אברהם אבינו וכו'. 

לסיכום: יש לנו שתי גישות, המקראית והבתר-מקראית. בתנ"ך יש ניסים מועטים בלבד, החיים רגילים (וקשים), גם הצדיקים סובלים, הסוף לאו דווקא משמח. בגמרא מחפשים ניסים בפינצטה ומוצאים אותם על בסיס יומי, אבל אם משהו רע קורה לצידק, זוהי "גזירה לא מוסברת מן השמיים". הגישה הראשונה נראית מציאותית בעוד שהגישה הבתר-מקראית שאתה מתאר, לא עוברת את עיקרון ההפרכה הידוע של פופר.

"המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך". (עקב דברים)

"כי ידעתם את המחשבות אשר אנוכי ה' חושב עליכם, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה" ה' אומר לירמיהו לשלוח אגרת זאת אל גולי החרש והמסגר לומר להם שהגלות לטובה.

אבל גם ללא התורה, השכל מחייב שבסוף יהי טוב לגמרי, כי מה' מושלם מחוייב שיהיה עולם טוב לגמרי, ולכן הרע זמני והטוב נצחי.

ומהשכל מסתבר, גם אם לא מוכרח, שמה שה' עושה זה לטובה, כי לא הגיוני כל כך שה' יעשה סתם רעות (גם אם זמניות) אבל כמובן יש מצבים של "שתוק, גזירה היא מלפני" כמו מותו של רבי עקיבא ששאל משה את ה' על זה בגמרא.

חוץ מזה שהחעולם כל כך מורכב וכל דבר משפיע על זולתו, כך שסטטיסטית גם דבר רע ישפיע על משהו טוב בהווה או בעתיד, ובחירתינו עד כמה לנצל את הרע כדי להצמיח ממנו טובה.  וגם אם יצמח מזה רק דבר טוב אחד, ייתכן שזה תפקידו של האדם הספציפי בעולם להצמיח את הטובה הזאת דווקא ובזה הוא מאושר. ובאופן כללי מכיוון שהאדם רוצה להיות מאושר וגם האנושות, וככל שההיסטוריה מתפתחת המוסר מתגבר, ויש לאנושות ולאדם שכל וניסיון מהעבר, אז יצמחו יותר טובות מאשר רעות לטטוח הארוך, וכך רואים שבסוף מכל המשברים עם ישראל והאנושות התפתחו לטובה, ואפלו מלחמות יצרו טכנולוגיות טובות.

חוץ מזה, שזה השכל מחייב- עצם זה שדבר מסויים נעשה כי ה' רצה - זה עצמו טוב מסויים, כי לחיות את רצון ה' זה הדבר הכי טוב שיש, ומי שאוהב את ה' מקבל כל דבר באהבה כי יודע שזה רצון ה'. אפשר לראות זאת למשל בספר של הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל "באמונתו יחיה".

לפני החזרה בתשובה על חטא אז החטא הוא על אחריות האדם. אחרי החזרה בתשובה זדונות נעשות לו כזכויות או שגגות, ובעצם מתברר שהוא אנוס כי אין לו דרך להחזיר את העבר אחורה, ולכן זה בעצם נעשה רק על ידי ה' וכל מה שהוא רצון ה' זה לטובה. כך מסביר הרב קוק באורות התשובה.

"טוב ה לכל ורחמיו על כל מעשיו"

"ויאמר ה' מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי למען ייטב להם ולבניהם לעולם"

ובכל אופן אתה לא יכול לקבוע באופן מוחלט לאן לשייך אותם בלי דיון מעמיק. זה נראה שנקטת קו שאתה משייך אותו אוטומטית לכל מקרה.

מה דעתך לדוגמא על הפצ"רית? 

תמיד בכל ציבור יש צדיקים בינונים ורשעים. ראשי תיבות ציבו"ר

גם כאן. זה לא עמך ישראל.

זה קרנות ודיפ סטייט והשפעות מארהב סורוס איראן וקטאר שמנסים להשפיע על השמאל. ה"איזבל" המודרנית שמסיתה את אחאב

חוץ מזה שבמעונות יש עוד שבועיים, ובהרבה מקומות יש קייטנה שבוע הבא.

במקומות שיש שתי אזעקות ביום ותמיד יש התרעה מוקדמת הסכנה להחזיר את הלימודים נמוכה.

בשביל להוביל מאות תלמידים לממדים בבטחה.

יקשה המקשה - התמודדנו שנים ארוכות עם אזעקות ללא כל התרעה מוקדמת, אז 6 דקות לא יספיקו?

והתשובה היא כמובן שגם כאשר היו אזעקות בלי התרעות, אז למרות כל התרגולים וכל ההבטחות, בפועל רבים רבים בבתי הספר נשארו מחוץ לממד. אי אפשר לנייד בדקה וחצי מאות תלמידים למרחבים מוגנים בכל בית ספר.

וזה עוד לפני שדיברנו על המורים עצמם, שצריכים לעזוב את הילדים שלהם לבד בבית, כאשר לפעמים המורים גרים במקום שבו עוד לא החזירו את הלימודים אבל מלמדים במקום שבו כן החזירו, או שסתם יש להם ילדים בני 9-10 שעוד לא חוזרים ללמוד כי מחזירים רק את הקטנים. לחלקם/ן יש בני/ות זוג מגויסים וכו', כך שאין מי שיישאר עם הילדים בבית בתקופה שבה אין יום ללא אזעקות.

לק"י

ובהתחשב בזה שכולם ירדו בצורה מסודרת, ויקשיבו להוראות.

והדרכים גם הן מסוכנות כרגע. לא בכל מקום יש מרחב מוגן.

אני שמחה מאוד שאני כרגע עוד בחל"ד. כך שגם אם יחזירו אצלינו, אני אוכל להשאיר בבית.

בעבר הורים לילדים מתחת לגיל 14 שלא היתה להם מסגרת/ מי שישמור עליהם, יכלו להשאר בבית.

ברוך ה' ירדו קצת מהעץ.. ונקווה בעזרת ה' שימשיך כך ולא ינסו שוב להחזיר למסגרות.

(אני חושבת שבעיקר הכעס שלי) זאת הציפייה מצוותי החינוך להגיע וללמד/ להדריך סיטואציה כזאת.

למרות שגם שמעתי קולות של אנשי חינוך שמאוד מתלהבים על חזרה (לא מצליחה להבין את זה.....)

כל כך מתסכל!

אם כבר אז שיפתחו למי שניגשים לבגרויות, כי זה באמת קריטי - אבל גנים? יסודי בנמוכים? דווקא ילדים קטנים? אני תוהה אם מצב כזה לא יגביר חלילה חרדות אצל הילדים

הקבוצות היישוביות ממש סוערות על זה

יגביר חרדות, במיוחד בגילאים קטנים שצוות חינוכי של מורה ואולי מדריכה/סייעת צריכים להיות על 30 ילדים וכו'

בעיקר הדרכים נראות לי בעיתיות 

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

לטווח רחוק ובכללי יכול לעזור לתחם את הכאב ולתת לו ביטוי בזמנים קבועים ביום בצורה ממוקדת ןמתוך שליטה, וממילא כנראה שהוא פחות יצוץ בשאר היום בצורה קיצונית

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

מקום לעולם. לפי קבלת האר"י. (לא מבינה בזה כלום כמובן, סתם, עלתה לי האסוציאציה הזו);

אולי כדי שמשהו יוכל להיכנס, צריך שיווצר איזשהו סדק בשלמות....

אסוציאציה נוספת שעלתה לי: הבן שלי אמר לי שחייבת להיות מידת הדין

בעולם; הוא דיבר על גמרא שמסופר בה על עזים שחורות.....לא זוכרת בדיוק

איך ומה..... משהו שאי אפשר שרק מידת החסד  והרחמים תהיה בעולם.

 רק שלם וטוב כי אז ייקרע לגזרים.

מאוד אבין אם יגיבו כאן: מה הקשר?!

לא יודעת בדיוק, אבל יש לי הרגשה שיש איזה קשר במה שהבאתי.

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

מה זה קליקבייטים? 

הכוונה לכותרות שבנויות לגרות את הסקרנות, אבל כשנכנסים פנימה אין באמת תוכן אלא סתם להג.

למשל "ילד בן 8 רצח את אחיו בן 5" ואז כשאת נכנסת את מגלה שזה בכלל סיפור מחו"ל, חסר פרטים והקשר, שלא מעניין אף אחד.

אז פיתו אותך להיכנס לכתבה ובכך ליצור תנועה דיגיטלית בתוך האתר, ולמעשה רימו אותך.

או כמו ש"פשוט אני" הדגים עם הכותרת שלו כאן למעלה. כותרת של פיתרון קסם שמפנה לטקסט אחר חסר ערך מוסף.

אלא גניבת הדעת שאת חושבת דבר אחד ואז מגלה דבר אחר.

המטרה בקליקבייט היא עצם התנועה הדיגיטלית שעשית, לא שתקני משהו או שתקבלי החלטה.

קליקבייט נועד לגנוב את לחיצת העכבר שעשית. לא למכור, לא לשכנע, לא כלום.

זה כמו שמישהו קורא בשם שלך, וכשאת שואלת "מה?", אז הוא אומר "כלום".

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

על משהו שלמדת, לחשוב על כל מיני דברים המעניינים אותך.......  הכל בראש כמובן.

לתרגל כל מיני דברים וכו'....

אבל לבטח את יכולה לעשות או ללמוד או לחשוב או משהו שמעניין אותך.

החי צומח - אני הייתי עושה את זה לפעמים בלילות כאלה, או מתרגלת בראש משהו שלמדתי,

וכאלה.

מה עם פשוט לקום ולעשות משהו? לכרסם משהו טעים במטבח? לקרוא ספר מעניין/משעמם - עד שתיפול

עלייך תרדמה?  לישון עם חיית מחמד נחמדה ונקייה? לשתות חלב חם (לסיסרא זה די עזר....). עם דבש?

לא מתמצאת בריטאלין, אבל יכול להיות שאפשר ליטול אותו רחוק מזמן השינה? אולי הוא מעורר מדי?

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.

המשחק מובנה כך שהוא מבליט את השנאה והנחרצות נגד הצד השני

אבל הוא בונה על הדומה ומכחיש את השונה

אבל עדיין מעניין