אדם יכול להיות עם אמונה גבוהה ומוצקה, ובו זמנית להיכנס לדיכאון.. כך נראה לי. הכל תלוי בעוצם הייסורים.

אני מעיד על עצמי שיש לי אמונה חזקה כסלע.. ובכל זאת אני נופל להרבה ייאוש ודיכאון לפעמיים. 

מצד שני, יש ייסורים אחרים שהאמונה היא כמו שכפץ שמגן עליך במאה אחוז ישר בפגיעה.. הכל תלוי בעוצמה..

איך הופכים את האמונה לחזקה כל כך, כמו שתיארת.

עם אתה מאמין איך אתה נופל לדיכאון? ( ברמה גבוה כמו שהוא מדבר)

עצם הידיעה והאמונה שה' יכול להושיע אותי במאה אחוז אם רק יהיה לו רצון,

וזה לא מתרחש כפי שהייתי מצפה שיקרה.. זה מתסכל בסופו של דבר.  

אדם שלא מאמין בכלום אז הוא גם לא מצפה לכלום.. אבל אדם שבשבילו המציאות של ה' היא ברורה ומוחשית, יכול להיות יותר מתוסכל כשהוא לא נושע.. במידה והוא מתפלל על זה או עושה מעשים שאמורים לקרב אותו לישועה.

המסקנה שאדם מסיק כשהוא לא נענה בתפילה היא, שבעצם נגזר עליו כביכול לעבור במסלול מסוים שהוא מרגיש שגדול עליו.. וזה יכול בקלות להפיל לדיכאון..

אמונה = ידיעה שהכל לטובה, מה שרוב האנשים התורניים מתחנכים אליו.

ביטחון = ההרגשה שהכל לטובה, ואת זה רוכשים רק בכוחות עצמנו.

אז כן, הביטחון זה החלק הזה הרגוע, שסמוך ובטוח על הקב"ה שזה לטובה. סוג של כאב שמהול בשמחה בגלל הידיעה הברורה שזה יהיה לטובה למרות שאנחנו לא מבינים איך.

כמובן שביטחון גבוה יותר מאמונה, ולכן לא כל אדם שמאמין הוא גם בוטח.

ולכן הרבה פעמים אפילו אנשים שהם מאמינים גדולים, ברגע האמת הם מתקשים בזה, כי הם לא בוטחים- הם לא מספיק התאמנו להביא את האמונה לידי מעשה.

וחשוב לדעת שהאימון של הביטחון נעשה בהדרגה- בהתחלה מתאמנים על דברים קטנים, יומיומיים, עד שלאט לאט מסוגלים לבטוח גם בצרות וייסורים קשים. 

איך זה מסתדר מול הבחירה החופשית שהקב"ה נתן לנו?

איך זה מול הפסוק שאומרים  3 פעמים ביום בקריאת שמע: והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את .. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם - והקב"ה אומר מראש מה יקרה אם נבחר בדרך כזו או אחרת?

או פרשת בחוקותי עם פירוט רב של השכר והעונש בכל אחת מהבחירות?

כל מה שנבחר ונעשה, הכל לטובה? סותר את הנ"ל

לפי המדרשים, איוב שואל את הקב"ה מדוע באים עליו ייסורים כה קשים על אף צדקותו – אז מראה הקב"ה לאיוב את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה מחטיא את הרבים בעבודה זרה.
איוב מבין כי גלגולו הקודם היה תרח ומטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מעוונותיו שעשה בגלגולו הקודם, ולא בחייו הנוכחיים. לאחר מירוק העוונות איוב זוכה לקבל בחזרה את כל הברכה והטובה שהיו בחייו טרם הייסורים.
 

צרות ויסורים..

אבל עם כמה שזה קשה זה "טוב", גם אם אנחנו לא מבינים איך

וזה לא בא להוריד מגודל הצער כמובן..

ושים לב שעדיין יש אנשים שעוברים עליהם, חוץ מזה שכל העניין של הבחירה החופשית מאוד מורכב.

לדוגמא: אומרים שיש בחירה חופשית אבל אומרים שה' גם יודע הכל עוד לפני שזה קרה איך זה הגיוני אז שיש בחירה חופשית?

ואז אמרתי שהדוגמא הכי טובה נמצאת בפרשה שלפני שתי שבתות- קרח, אומרים שהאדמה היתה מוכנה עוד לפני בריאת העולם לבלוע את קרח.. איפה הבחירה החופשית?

אני יגיד לך עוד יותר. התורה נכתבה 1,276 דורות קודם שנברא העולם, אז איך זה הגיוני שמשהו שקרה 1303 דורות בערך אחרי שנכתבה התורה ועדיין יש לבנאדם  בחירה חופשית?

בירמיה כתוב במפורש:

יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה

טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה א1.

א1.אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכָּרַת הָאַחְרָיוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁבָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנַת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן תֹּכֶן הַוִּדּוּי הַמְחֻבָּר עִם מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲשִׁימוֹ עַל הַחֵטְא וְתוֹצְאוֹתָיו, כִּי־אִם אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבָזֶה הוּא מְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת חֹפֶשׁ רְצוֹנוֹ וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ עַל סִדְרֵי חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא מְפַנֶּה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל ד', לְחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו בַּסֵּדֶר הַטּוֹב, אֲשֶׁר יַכִּיר שֶׁהוּא מֻצְלָח בַּעֲדוֹ כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַב מִמְּקוֹר הַדַּעַת, הַמִּתְחַבֵּר אֶל קְדֻשַּׁת אוֹר הַתּוֹרָה, הַמְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

וְאַחֲרֵי הַיְדִיעָה הַבְּהִירָה, שֶׁהַשְּׁאֵלָה עַל־דְּבַר שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד הִיא רַק תְּכוּנָה יַחֲסִית לָנוּ, לְגַבֵּי שִׂכְלֵנוּ הַמֻּגְבָּל, וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת כְּלָל בְּחֹק בּוֹרֵא כֹּל, אֲדוֹן כָּל הַחֻקִּים, וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, מְקוֹר הַחָכְמָה וּבוֹנֵה הַתְּבוּנָה, בָּרוּךְ הוּא, הִנְּנוּ נְכוֹנִים לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם גַּם לְהַהַשְׁקָפָה שֶׁל בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְחָפְשׁוֹ וְגַם לְאִי־בְּחִירָתוֹ וְאִי־חָפְשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִכָּל הַזְּרָמִים שֶׁבַּהֲוָיָה. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, לֹא סִדֵּר לוֹ אֶת אָרְחוֹת תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי הוּא מֻנָּח תַּחַת הַסֵּבֶל שֶׁל בְּחִירָתוֹ וְהָאַשְׁמָה שֶׁל כָּל מַעֲשָׂיו, וְכָל תּוֹצְאוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת מֻטָּלוֹת עָלָיו. אָמְנָם אַחֲרֵי הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִיָּד נִמְסָרִים לְמַפְרֵעַ כָּל הַמִּגְרָעוֹת שֶׁבְּחַיָּיו, וְכָל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁלְּגַבֵּי עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינָם טוֹבִים, וְתוֹצְאוֹתֵיהֶם הֵן מָרוֹת לוֹ, לִרְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, וְכֻלָּם נֶעֱרָכִים מִחוּץ לִיסוֹד חָפְשׁוֹ וּבְחִירָתוֹ, וּמִצְטָרְפִים הֵם לִרְשׁוּת הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, רְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, אֲשֶׁר "כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ". וְכָל זֶה הוּא בְּיַחַשׂ לְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּד הַטּוֹב – כֻּלּוֹ הוּא קָשׁוּר עִם חֻפְשָׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁתֹּכֶן הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר, וְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו הוֹלֵךְ וְנִתָּק מֵרְשׁוּת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלּוֹ, וְנִמְסָר לִרְשׁוּת הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ הוּא טוֹב, וְלֹא יְגֻרְךָ רָע, כָּכָה מִתְקַשֵּׁר יוֹתֵר הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבְּמַעֲשָׂיו וְכָל תֹּכֶן חַיָּיו לִרְשׁוּת בְּחִירָתוֹ וְחָפְשׁוֹ, לְהַגְדִּיל אוֹרוֹ וְעָשְׁרוֹ לְשָׁעָה וְלָנֶצַח, וְהָאָדָם וְכָל עוֹלָמוֹ, וּבְמִדָּה יְדוּעָה כָּל הָעוֹלָמִים, מִתְעַלִּים בָּזֶה, וּמִתְבַּהֲרִים בְּהַהַכָּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן, שֶׁהַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא הַיְסוֹדִית הַכּוֹלֶלֶת, וְהָרֵאשִׁית וְגַם הָאַחֲרִית שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה, "טוֹב ד' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו".

מפורשת שזדונות נעשות לו כזכויות.

אני לא מכיר מישהו שאומר "אה לא נורא שנשרף הבית, יש ביטוח".

למשל אנשים שהבית שלהם נפגע מטיל,

אף פעם אבל באמת אף פעם לא שמחים מזה, למרות שהמדינה אמורה לפצות אותם.

זה לא כל-כך נעים לראות בית שרוף / הרוס.

זה אומר שבעולם הזה יש דבר כזה שנקרא דברים רעים

אחרת היו מברכים על הכל הטוב והמטיב

היא נאמרת רק על דברים עצובים אבל יש בה משמעות מאוד גדולה, בעייני אפילו יותר מהטוב והמטיב

כל מיני מנטורים וזמרים קמים בדורנו ומציירים שהכל טוב. העולם לא הולך ככה. יש רע וסבל בעולם וצריך להתמודד.

נראלי תצטרך לשאול את מי שבאמת ברמה הזאת, אבל נראה לי שככל שהרמה של האמונה עולה ככה הוא מרגיש את זה יותר.

עם תשים לב לכרטיס שלי ושירשורים שלי, ברוך ה' מאוד אוהבת ומאמינה בה', אומנם אני לא ברמה של האר''י, משה ריבנו וכדומה, אבל במחשבה גם לי עובר אחרי זה התודעה שהכל לטובה, אומנם לא תוך כדי אבל לאחר מכן, כן.

אם ייכנסו מחבלים מעזה לשדרות, גם זו לטובה.

אז למה להשקיע במיגור חמאס?

אם אמות בתאונת דרכים, גם זו לטובה.

אז למה לשמור על חוקי התנועה?

אם אזדקק לבריות, גם זו לטובה.

אז למה להתפרנס?

מעצם זה שאנחנו תמיד מנסים לשפר את החיים שלנו (באישי, במשפחתי, בלאומי) וכו' - אנחנו מבינים שלא כל דבר טוב ושצריך לפעול כדי שהטוב יגיע.

וגם כשפועלים, לא תמיד זה מצליח. אפשר למות או להיפצע על הכביש גם אם שומרים על כל חוקי התנועה, למשל.

חזל לימדו אותנו "חייב אדם לברך על הרעה" - הם לא אמרו "לברך על הטובה הנסתרת שאנחנו לא מבינים למה היא טובה".

וגם לא צריך לא לעשדות כלום כי הכל לטובה, אבל מזה שיצא השביעי באוקטובר ניצלנו מהדבר ההרבה יותר נורא שחיזבאאלה תכננו לעשות לנו

הוא מזכיר את הטיעון לפיו השואה הייתה לטובה כי בזכותה יש לנו מדינה.

יש לי בעיה גדולה עם הטיעון הזה:

נניח שהיה חייב לקרות אסון גדול בשביל שננצח את חיזבאללה (וזאת הנחה שגויה לדעתי, כי היינו צריכים וחייבים להילחם בחיזבאללה עוד הרבה לפני).

האם אותו אסון לא היה יכול טיפה פחות נורא ועדיין להשיג את אותה ''מטרה'' של ניצחון על חיזבאללה?

למשל,

אם החיילים לא היו מוצאים את ששת החטופים שנרצחו במנהרה כשהם כבר מתים, אלא מוצאים אותם חיים ומחזירים אותם הביתה, אז המטרה לא הייתה מושגת?

אם בשואה הייתה קהילה אחת פחות שנשלחת להשמדה.

עזבי קהילה, ילד אחד. ילד אחד פחות שיילקח לתאי הגזים.

מדינת ישראל הייתה פחות מוקמת?

כלומר גם לפי הטיעון שיצא מזה משהו טוב, בסוף לא יצא משהו טוב מכל אחד ואחד מהאסונות שאירעו לנו. היה אפשר שימותו פחות אנשים ועדיין המטרה הייתה מושגת.

לכן אני לא רואה איך מלכתחילה, זו הייתה יכולה להיות המטרה.

אבל אשמח לענות לך על זה

מה שקרה בשביעי באוקטובר היה החייב לבוא כי המדינה היתה כל כך מפורדת ומלא מריבות, ה' היה חייב לתת לנו איזה כאפה שתאפס אותנו אחרת המצב היה איום ונורא והיינו מגיעים למצב של מלחמת אחים (אגב היה דיבור על חלוקת המדינה עד כדי כך). אז כן, הכאפה היתה כואבת מאוד, לא אמרתי שלא, אבל אמרתי שגם מהכפאה שה' נתן לנו יצא טוב

אפילו אם היינו צריכים כאפה,

ולדעתי זה לא נכון כי בכלל בכלל לא היינו קרובים למלחמת אחים וממילא כל חיבור לבבות בגלל מלחמה ייגמר לאחר המלחמה,

עדיין - היה אפשר להשיג את המטרה גם עם הרבה פחות סבל.

או במילים אחרות:

נניח שהטבח עזר לנו במשהו אחר.

האם מותו של הרש קירב את המטרה הזאת? לא. אז במה הוא היה טוב? הוא סתם היה על הדרך? 

תקרא עיתונים מהעולם לפני התחלת המלחמה ותבין

ב. גם אני לא מבינה למה הכאפה הייתה צריכה להיות כל כך חזקה. את זה תוכל לשאול רק את ה'

היה צריך משהו שיעורר אותנו ויגיד שאין לנו מקום בין אומות העולם והגענו לשם רק בגלל הגלות (תאמת לא מאוד מודעת מה עוד הסיבות שהשואה קרתה אבל נסתפק באילו), אז כן הכאפה היתה מאוד אבל מאוד כואבת, אבל זה לא סותר שגם מזה יצא טוב ובזכות זה נתנו לנו את המדינה

יודעת מה התשובה.

ה' מלמד עלינו זכות בכמויות שלא נתפסות. וגם הסטירות שהוא נותן זה כדי לחנך ולעשות לנו טוב.

בדיוק כמו שאת עושה\ תעשי לילדים שלך... את לא תעשי את זה כי את שונא אותם אלא כי את אוהבת אותם ובגלל זה את נותנת להם סטירה

אולי תעשי הסבת מקצוע?

לדעת שהכל לטובה בכל מה שאין באפשרותינו לשנות, ולשנות את מה שניתן

כלומר תצמח מזה טובה עתידית ששווה היה בשבילה את הרע הזה

מאוד מסוכנת. החיים מלאים סכנות (כדוגמת ריש ועושר אל תיתן לי)

 פשוט נכנסים עוד נקודות חיוביות בחיים .

אז הוא לומד לחיות עם הכאב והחורבן ..

הוא יכול לקחת את המקום של הכאב כשליחות לאחרים .. כנציג לעזור לאחרים .

דווקא הוא שהרגיש הכי בשפל מבין איך שום דבר פה לא מובן מאליו .

כל נשימה כל בליעה כל חיוך מזכירים .. לו

אם הוא חווה משבר בחיים והתגבר עליו הוא יזכור את הכאב ויודה יום יום שהוא קיבל את החיים מחדש, ואם הוא עדיין חווה אובדן מסויים .. הוא ילמד לחיות לצד הכאב .. פשוט לעומת ההתחלה הוא יכניס עוד אור 

הכאב והשמחה עומדים זה ליד זה 

זה לא סותר שיהיה לו ימים קשים שהוא על אוטומט כי צריך אבל הלב מתפרק בפנים.. ומחייך כי צריך לחיות .

ואין לו את הפרבלגיה לוותר.

אם הוא לא ירים את עצמו אף אחד לא ירים אותו.

תחשבי על משהו מאד מציאותי, זה מעורר בך רגשות.

בתנ"ך יש המון דוגמאות של עונשים שלא היו 'לטובה' כלל ועיקר. מילא נפילתו של שאול המלך שנענש בגין חטאיו, אבל מה כל כך טוב בהירצחו של בנו יונתן? האם כהני נוב קיפדו את חייהם 'לטובה'? וכו' וכו'.

לא רק זה - צעירים מעל עשרים

עמדת המוצא של השרשור הפותח היא השקפה מוכרת בחינוך.

לא ציטוט של פסוק מהתורה אלא ציטוט מהגמרא, המיוחס לר' עקיבא.  

שם מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, ואז בא חתול ואכל את התרנגול ולאחר מכן בא אריה וטרף את החמור. רבי עקיבא הגיב בסיסמה "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו. רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".

מסכת ברכות דף ס' ע"ב

מזכיר לי שפעם ראיתי מישהו מתראיין, ואומר איזה נס נעשה לו שהוא היה צריך להיות בטבח שמחת תורה במסיבת הנובה, אבל בסוף ברגע האחרון קרה איזה משהו ולכן הוא לא הלך.

הוא אמר שזה מוכיח שהכל לטובה.

אז כמובן שבשבילו זה היה טוב, אבל מה עם מאות הצעירים שנרצחו שם והעשרות שנחטפו שם?

גם להם זה היה לטובה?

ויש גם סיפורים הפוכים כמובן, של אנשים שבכלל לא תכננו להיות שם או תכננו לחזור הביתה מוקדם יותר, וברגע האחרון שינו תוכניות וכך מצאו את עצמם כצאן בטבח.

אדם שאיבד את אשתו וילדיו ועקב זה נישא בשנית ונולדו לו ילדים חדשים.

האם הוא שמח באשתו וילדיו החדשים? וודאי. 

האם הוא עצוב על מות משפחתו הקודמת? וודאי.

האם צמחה ממות משפחתו הקודמת טובה? לצערינו כן, כי לולא מות משפחתו הקודמת לא היו נולדים ילדיו החדשים.

האם אפשר לקזז טובה מול רעה(נגיד מתו לו 6 ילדים ועכשיו נולדו לו רק 3)? לא, כי כל טובה היא איכות בפני עצמה ולא נתנת להשוואה.

אז אדם כזה צאושר בטובה שצמחה לו שנולדו לו ילדים. כמובן זה לא מוחק את הצער הקודם, אבל הוא שמח בטוהתו.

כך אדם שקרה לו משהו רע ועקב זה צמח משהו טוב, צריך לדעת שה' שלח אותו לעולם כדי להצמיח את הטוב הזה דווקא, ולכן הוא צריך לשמוח דווקא בו ולא לשקלל שיקולים של עלות מול תועלת. ולכן בסוף הרע היה לטובה והוא שמח בגורלו.

שבחיים יש אפיזודות כאלה ואחרות, בין רעות (יחסית), בין טובות (יחסית). הרע והטוב מעורבב, כשהסוף, לפחות בעולמנו הגשמי, הוא מוות שזה לא טוב ברוב המקרים.

שנשארו מאחורה זה פרידה אבל רק זמנית.

העניין הוא שהטוב לא מתקזז עם הרע. ואם אדם יודע שה' שלח אותו לעולם להביא טוב מסויים, הוא שמח בחלקו למרות הרע הנלווה לטוב הזה כתופעת לוואי.

האנושות מתקדמת במהלך ההיסטוריה למגמה חיובית, את זה רואים.

בימריהו שה' בורא רע.  לא כתוב שהרע הזה לא לטובה. ברור שיש רע בעולם אי אפשר להכחיש, אבל הרע הזה הוא לטובה

 "הכול לטובה, אבל אם משהו לא לטובה, זה כי נסתרות דרכי ה'" נשמע די מאולץ. אפשר לעבור לעולם שכולו טוב, גם באמצעות מוות טבעי, בשיבה טובה, כמו אברהם אבינו וכו'. 

לסיכום: יש לנו שתי גישות, המקראית והבתר-מקראית. בתנ"ך יש ניסים מועטים בלבד, החיים רגילים (וקשים), גם הצדיקים סובלים, הסוף לאו דווקא משמח. בגמרא מחפשים ניסים בפינצטה ומוצאים אותם על בסיס יומי, אבל אם משהו רע קורה לצידק, זוהי "גזירה לא מוסברת מן השמיים". הגישה הראשונה נראית מציאותית בעוד שהגישה הבתר-מקראית שאתה מתאר, לא עוברת את עיקרון ההפרכה הידוע של פופר.

"המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך". (עקב דברים)

"כי ידעתם את המחשבות אשר אנוכי ה' חושב עליכם, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה" ה' אומר לירמיהו לשלוח אגרת זאת אל גולי החרש והמסגר לומר להם שהגלות לטובה.

אבל גם ללא התורה, השכל מחייב שבסוף יהי טוב לגמרי, כי מה' מושלם מחוייב שיהיה עולם טוב לגמרי, ולכן הרע זמני והטוב נצחי.

ומהשכל מסתבר, גם אם לא מוכרח, שמה שה' עושה זה לטובה, כי לא הגיוני כל כך שה' יעשה סתם רעות (גם אם זמניות) אבל כמובן יש מצבים של "שתוק, גזירה היא מלפני" כמו מותו של רבי עקיבא ששאל משה את ה' על זה בגמרא.

חוץ מזה שהחעולם כל כך מורכב וכל דבר משפיע על זולתו, כך שסטטיסטית גם דבר רע ישפיע על משהו טוב בהווה או בעתיד, ובחירתינו עד כמה לנצל את הרע כדי להצמיח ממנו טובה.  וגם אם יצמח מזה רק דבר טוב אחד, ייתכן שזה תפקידו של האדם הספציפי בעולם להצמיח את הטובה הזאת דווקא ובזה הוא מאושר. ובאופן כללי מכיוון שהאדם רוצה להיות מאושר וגם האנושות, וככל שההיסטוריה מתפתחת המוסר מתגבר, ויש לאנושות ולאדם שכל וניסיון מהעבר, אז יצמחו יותר טובות מאשר רעות לטטוח הארוך, וכך רואים שבסוף מכל המשברים עם ישראל והאנושות התפתחו לטובה, ואפלו מלחמות יצרו טכנולוגיות טובות.

חוץ מזה, שזה השכל מחייב- עצם זה שדבר מסויים נעשה כי ה' רצה - זה עצמו טוב מסויים, כי לחיות את רצון ה' זה הדבר הכי טוב שיש, ומי שאוהב את ה' מקבל כל דבר באהבה כי יודע שזה רצון ה'. אפשר לראות זאת למשל בספר של הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל "באמונתו יחיה".

לפני החזרה בתשובה על חטא אז החטא הוא על אחריות האדם. אחרי החזרה בתשובה זדונות נעשות לו כזכויות או שגגות, ובעצם מתברר שהוא אנוס כי אין לו דרך להחזיר את העבר אחורה, ולכן זה בעצם נעשה רק על ידי ה' וכל מה שהוא רצון ה' זה לטובה. כך מסביר הרב קוק באורות התשובה.

"טוב ה לכל ורחמיו על כל מעשיו"

"ויאמר ה' מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי למען ייטב להם ולבניהם לעולם"

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה