מהעבודה- מחוץ לשעות העבודה.

חברים/ות שלא יודעים גבולות.

אנשים עסוקים שרוצים לקרוא בנחת את ההודעה פעם נוספת בריכוז בלי הלחץ של "ראו אותי קורא והם רוצים תשובה עכשו ואין לי היכולת להגיב כי..."

מסכימה 😅

מעצבן אותי שמנסים לנהל שיח וזה כמו קטוע ומסתבר שזה מעצבן מלא בנות שימו לב ..

אפילו אם תהיה איתה 3 דקות ברצף רק בהודעות או רק בפלאפון זה כבר מקדם את הקשר .

זה לא תקין לענות אחרי באופן קבוע בלי פידבק של שיח

עדיף טלפון תמיד אם לא אז בהודעות אבל שיהיה מרחב שיתופי לייב
 

מדובר על דייט 3+

מניסיוני הקצר...

ווצאפ זה מתכון  לאסון בכל מה שקשור לתקשורת ריגשית ולא טכנית

אם אני נמצאת עכשיו במקום שאני לא יכולה לדבר אך במקביל אני אשמח להתייחסות קטנה זה גם עוזר לשמר קשר שכבר קיים.

אם תקחי מזוג שנפגש פעמיים בשבוע את הפלאפון זה יהיה בעייתי בין לבין

על ידי אימוג'י. חשוב לי להבהיר שקראתי את ההודעה

הוי כחול נותן לי מרחב תגובה, להגיב בזמני מתי שנוח לי.

לק"י

אם מתכתבים רצוף, זה מוזר קצת להיעלם (למרות שיש כאלה שככה אני מתכתהת איתם וזה בסדר מצד שנינו).

אם רק שלחו הודעה אחת, לגמרי לגיטימי לא לענות מיד.

שישלח במייל.

אם כי, אני אישית מעדיף דואר בולים.

מאוד לא נעים לקבל על הראש ועל הבגדים את התוצרת הטרייה של יונה 😡😠

(אירוע אמיתי משבוע שעבר)

הדרך לנטרל את זה ולשגע אותם היא לשלוח הקלטות

לק"י

ויענו מיד.

רוב הדברים לא דחופים, ואם זה דחוף, אז עדיף להתקשר.

(מה גם שלפעמים רואים רק מההתראות, כדי לזכור לענות בהמשך או שרוצים לראות אם יש משהו דחוף ומרפרפים מלמעלה).

לא רוצה את תחושת הדחיפות שמתלווה לעובדה שראו שקאיתי וממתינים לתשובה מיידית.

אני בכלל בלי ווצאפ, והחיים תותים... הרבה יותר ברוגע, אם היה לי די ברור שהייתי מבטל...

אני רוצה לקרוא מתי שבא לי, וגם להגיב מתי שבא לי - גם אם זה אחרי שעה... בלי שיעקבו אם כבר קראתי.

לחיות עם וי כחול

צריך קצת חופש ומרחב

אני אענה כשבא לי

ולא מעניין אותי יותר מדי אם הצד השני ראה או לא -"מוסיף דעת מוסיף מכאוב"- מה זה רלוונטי? אנחנו חיים בעולם משוגע. אם יש משהו דחוף מתקשרים

למה את בווי אפור?? הממממ???

השאלה כנל לכל האפורים כאן.

אני גורס שדווקא אנשי הווי הכחול לא אכפת להם 

אבל זה לא אומר שאני מבייש אנשים

עם קושי בדחיית סיפוקים + ריצוי. לפעמים גם סוג של שליטה. ואני מכלילה, אז אפשר להוציא דופן לגמרי.
 

אחרת או שהם היו נכנסים להודעה מאוחר יותר כשמתאים להם גם להגיב,

או שהיו קוראים ועונים כשמתאים להם בלי להרגיש עם זה לא בנח.

יש גם כאלה שאוהבים לצפות בסטטוסים בלי שידעו שהם צפו - כביכול להיות בעניינים בלי שידעו שהם בעניינים.

או שקשה להם שידעו שקראו ולוקח להם זמן לחשוב על זה או להחזיר תשובה - סוג של שליטה.

אני חושבת שוי כחול זו נורמה חברתית תקשורתית מסויימת שהם מורדים בה, ולכן זה נותן תחושה של סנוביזם.
 

בכל מצב בעיניי זה נובע יותר מחולשה מאשר מחוזקה.

אבל לצד זה יש גם חוזקה - כזאת שמעזה להשתמש בכלי בדרך שבה זה מתאים לו בלי לדפוק חשבון על מה שנהוג.

יש אנשים שאוהבים פרטיות, שלא יעקבו אחריהם מתי ואם הם ראו, ולמה לא הגיבו מיד.

ולא רואה וי כחול כנורמה הכרחית. זה מה שהיה בהתחלה, ולכן להרבה זה כנראה מה שנשאר.

מה נותנת להם ה"פרטיות" הזאת...

אז לדעתי, מה שכתבתי. קושי בדחיית סיפוקים + ריצוי. או צורך בשליטה מסויימת.

מה אכפת למישהו לראות ולא להגיב מיד? ריצוי.

מה אכפת למישהו לא לראות עד שיכול להגיב - דחיית סיפוקים.

מה אכפת למישהו שיראו שהוא ראה? מה אכפת לו?

לק"י

גם אם אלה הסיבות שעומדות מאחורי הצורך בפרטיות.

בעיני לאפיין אנשים ולראות אותם באור שלילי בגלל עניין פעוט כזה, זה קצת חבל (לאו דוקא את. יש פה כמה שכתבו את זה).

(לא לכל האנשים יש סבלנות לאנשים נודניקים שיחפרו להם, למה הם לא עונים).

אני כן מנסה באופן כללי להבין מניעים של אנשים. וזה אחד מהם...

זה לא רע בעיניי, ובכללי לא נבהלת מחולשות של אנשים גם כשמאפיינת אותם. כל אחד והחולשות שלו.

היו חברים שקראתי ולקחתי את הזמן לענות, אז אמרו לי אח"כ "אבל ראיתי שקראת.. למה אתה לא עונה"  

וכל פעם מחדש.

אז ביטלתי את זה וחלאס.  

לא אכחיש שלי אישית לפעמים יש קטע של ריצוי מוגזם

אבל גם כשרוצים להפסיק יש את הקרציה שרוצה שתרצה אותו... איףף שחרר

מה גם, שאולי יש בזה צד של פגיעה, כמו לשמוע בנאדם שואל משהו ולא לענות כי בא לי לענות אח"כ. ואם זה הצעת שידוך שלא מכירה אותי זה אפילו מתפרש גרוע יותר

אבל אולי רק אני מרגיש ככה

לק"י

אנשים צריכים להבין שלא חייבים לענות להם במיידי.

ואם בכלל לא ראיתי את ההודעה?

זכותי לא להיות צמודה לפלאפון.

כשצריך משהו דחוף, צריך להתקשר.

אמת שאני לא חייב, גם פנים מול פנים אני לא חייב לענות..

אבל פה נכנסת שאלה לאדם מהעבר השני: למה היה לו זמן לראות ולהגיב לא. 

לק"י

לכן אם קראתי ולא עניתי, אפשר לסמן כ"לא נקרא", וככה לא לשכוח להגיב.

"לא יכלתי" "לא היה לי זמן" "שכחתי".

הסיבה היא לא באנשים שלא מבינים, אלא בזה שאכפת לך שהם לא מבינים = ריצוי.

תמיד אנשים ירצו שתרצה אותם, זה טבע העולם.

בקיצור, הבעיה היא לא באלו שרוצים שתרצה אותם, אלא בזה שאתה לא מרגיש זכאי לזמן ולגבולות שלך.

ואם מישהו נפגע, אפשר להסביר בנחת. ואם ממשיך להיפגע - זה שלו.

אנחנו לא חייבים למישהו את הזמן שלנו כשאי אפשר.

הוא שאמרתי אנשי הווי הכחול הם דווקא אלה שלא אכפת להם ולוקחים דברים בעין טובה

יש לי חבר טוב שמסנן אותי קבוע ואני יודע שזה פשוט כי ככה הוא ואני סבבה עם זה

הרגע סיפרתי שחברים עם הווי הכחול בוכים שלא עונים להם מיד

זה סך הכל אופי, לאחד אכפת ולשני לא

גם אותי לא מעניין שמסננים אותי

לא קשור לעין טובה.. השאלה מה תיאום ציפיות. אם תיאום הציפיות הזה נראה לך יותר טוב, מעולה

כי שואלים כל פעם מחדש ואני לא רוצה לענות על זה כל פעם.  

מה גם, שאני לא מוצא את הרעיון של הווי הכחול כמשהו טוב.  

דווקא את זה אני רואה כמשהו לא טוב, למה בנאדם צריך כל הזמן להיות בשליטה על העולם לדעת כל רגע גם מה קורה מהעבר השני?

בתקופה ששלחו מכתבים או s.m.s היו מחכים בסבלנות ונותנים לחיים להפתיע

אז עניתי תשובה פשוטה אחרת "מעכשיו אין ווי כחול ואני אענה מתי שבא לי"

(באמת אמרתי את זה לחברים)

כשאני מדברת עם מישהו אני מסתכלת לו בעיניים והוא מסתכל בעיניים שלי.

וי כחול זה סוג של לדעת שאתה כאן ואתה איתי...

אני חושבת שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה עצמית.

אתה לא חייב לענות לאף אחד שום דבר.

הבעיה מתחילה בזה שאתה מרגיש חייב לענות, ובזה שאתה מרגיש אשם כשמישהו נפגע ממך מדבר כזה.

רוב האנשים מבינים.

בד"כ פותחים הודעה כשיכולים וזמינים לענות.

ואם לא, אז קוראים ומגיבים אחכ.

אנשים מבינים כשלוקח זמן, זה קורה לכולם.

ואם מישהו עושה סצנה, זה כנראה אופי מסויים ולא קשור דווקא לווי הכחול.

כן, לא נעים לי שבנאדם ראה שראיתי את ההודעה ואני לא עונה.

ומתי שאין וי כחול אני מרגיש חופשי לענות מתי שאני נוח לי ואני יכול להיות נוכח באמת.

אני לא רוצה להראות לבנאדם שאני "חצי איתו" ושראיתי את ההודעה ולא עניתי. זה לעשות סצנה? נו שוין.

אני חושבת שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה עצמית.
 

לא נראה שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה
אמרת גם אמירה שיפוטית ביחס לריצוי הנ"ל. אני מוכן לקבל גם אם את שמה אותה כרגע בצד.

אני לא חושבת שהבחירה בוויים אפורים היא רעה בהכרח.

גם אם בעיניי לרוב זה מצביע על מצבים תודעתיים לא אידאלים.

(וכבר אמרתי בהתחלה שהכללתי ויש יוצאי דופן)
 

אני לא חושבת שאדם מרצה ואדם שמאשים את עצמו הוא רע או טוב.

אני כן חושבת שבאופן כללי למענו, יהיה טוב יותר, ונושם יותר אם הוא יפסיק לחשוב שהוא חייב למישהו משהו.

לא מתוך חוסר נחמדות אלא מתוך הכרה בגבולות שלו.

מותר לו לנשום בקצב שלו, זה בסדר גמור.

ואפשר לנשום בנחמדות, אבל לנשום.

עכשיו זה מובן יותר?

חוסר בדחיית סיפוקים, ריצוי וצורך בשליטה זה מצב זמני נתון,

הרבה לפני שזה טוב או רע.

מי שאוהב את זה, ועושה לו טוב שישא את זה...

מי שמרגיש שזה פוגע באיכות החיים שלו, שיקבל את זה ויחבק את זה מתוך מודעות וירפה...

את הפרשנות שלך לוי כחול.

מי אמר לך שזאת הפרשנות הנכונה?

בנאדם יכול להתסכל על וי כחול בצורה אחרת.

את מסיקה שפרשנות אחרת נובעת מלחצים אישיים.

שוב פעם, מי אמר לך?

יש זמן סביר שניתן לענות להודעה ויהיה נחשב מנומס/מתחשב.

יש זמן סביר שניתן לחזור לבנאדם במידה והוא לא ענה לשיחת טלפון.

מי אמר לך שזמן מסויים התגובה נחשבת מתוך ריצוי והאשמה ומזמן אחר זה נחשב מתוך עצמאות?

איפה הגבול עובר? 

מי מסמן אותו?

יכול להיות שאני מסמן וי אפור ומרשה לעצמי לענות מתי שנוח לי, ולא רוצה שהשני יראה שראיתי. זה לא חייב להיות כל כך דרמטי כמו שאת עושה מזה.

בעיני, זמן התגובה ואופן התגובה הרבה יותר מעיד על ריצוי והאשמה עצמית מאשר הוי הכחול או האפור.

אני מקבלת את הפרשנות שלי כמובנת מאליה עבורי.

וכך אמור להיות.

אני גם לגמרי פתוחה לשמוע הבנות אחרות ומניעים אחרים שיסבירו לי את התופעה, כי באמת מעניין אותי.

הצעתי את ההבנות שלי... ועד שלא יוסיפו לי על גביה, מן הסתם שאשאר בשלי.
 

כל הפסקה האחרונה שכתבת, לא נכנסתי לזה עד כמה שזכור לי.

האם אמרתי משהו שהטעה לחשוב שדיברתי על זה? 

תסתכלי ערכתי עוד ואז תביני את ההקשר, גם אם לא דיברת על זה

לא לרצות שמישהו אחר יראה שראית,

לא כי זה לא בסדר, אלא כי אני רוצה להבין את המניע שלך, הוא מעניין אותי.

יותר נוחה. הוי כחול מבחינתי לא משרת שום מטרה בתקשורת. אין לי סיבה שבנאדם ידע שקראתי. כשאתייחס למה שהוא אמר הוא ידע את זה.

וכן נוח לי שזמן התגובה גדל ואני מרשה לעצמי לחשוב יותר. האם זה פוגע באיכות חיים? אולי גם מי שעונה להודעה הוא מרצה ואז זה פוגע לו באיכות חיים? אולי.

הריצוי הרבה יותר קשור לתוכן והטיימינג של ההודעה מאשר לאם אני מסמן וי כחול או לא.

בודאי שלא מבין איך נכנס עניין של האשמה עצמית. לא מאשים את עצמי אם ראיתי פשוט, רוצה להראות לבנאדם שאני איתו. ככה אני אוהב כשאני מנהל תקשורת פנים מול פנים.

כשמדברים פנים מול פנים מצפים לנוכחות שהשני איתי בשיחה

אבל כשמישהו שולח מכתב או הודעה שאין לו מושג איפה אני ומה אני עושה... זהו, שאני לא רוצה להיות נוכח

מי שרוצה להראות נוכחות, שיבוסם לו וישאיר את הווי הכחול בשביל אחרים.

מי שכועס עלי שאני לא משאיר ווי כחול לדעתי זה אכן רצון לשליטה.  ראית שני ווי, זה אומר שהתקבל.. שחרר

לטעמי בדיוק בשביל זה נועדו הודעות, כדי לא להיות נוכח\ כדי להיות נוכח מתי שבא לי

רוצה נוכחות? תתקשר.

אגב, בדור הזה של המכשירים אנשים רוצים לדעת כל דבר, איפה הבנאדם, ואם הוא הגיע, ומה מין הילוד וכו' וכו'

אז זה נראה שאכן אנשים רוצים להרגיש שליטה כל רגע על החיים. פעם זה נוכחות, פעם זה דאגה...לא קונה את התירוץ הזה של נוכחות. בנאדם תן קצת לחיים להפתיע אותך

(אגב, אל תשכחי שהווי הכחול זה השינוי מסדרי בראשית ולא הביטול שלו

5000 שנה שלחו מכתבים והודעות וחיכו בסבלנות בלי לעקוב אחרי מי שקיבל, ופתאום מישהו החליט שהוא חייב נוכחות גם במכתבים)

זה עצם זה שיש איזו נוכחות מסויימת. זה לא סתם אסאמאס.

לכן אנשים מתרגזים.

לא חושבת שכועסים, אלא סתם מרגישים שהם מדברים עם מישהו מאחורי דלת לא שקופה. זה קצת מפריע לזרימה של התקשורת וזה מובן.

ואגב לא ניסיתי לתרץ, ניסיתי להגדיר.
 

אני לא חושבת שזה רצון לשליטה.

יש קוד מסויים בפלטפורמה מסויימת, ואתה בעצמך מוכיח בדברים שלך שמדובר בחוסר נוכחות.

אותי לא מעניין כל הדברים שציינת, אבל יותר נעים לי להתכתב בוואצאפ בדרך המקובלת.

למעט מקרים חריגים...

מכיוון שבימינו כולם כמעט מוכרחים להשתמש בוואצאפ, ולא כולם אוהבים את המעלה המיוחדת הזאת

יש את מי שאוהב את הנוכחות ולכן מעדיף ווי כחול, שיהיה לו בכיף עם מי שכמותו... לא שליטה חלילה, פשוט אוהב את זה ככה

ויש את הצד השני שבשבילו זה כמו s.m.s. ורוצה פרטיות, וגם רגיש לצד השני אז שם על ווי אפור... 

לא דחיית סיפוקים ולא ריצוי מוגזם חלילה, פשוט רוצה פרטיות וגם מתחשב במי שאולי יפגע

כולם ברורים כולם צדיקים כולם נורמלים.

כנות לצד השני שקראת את ההודעה.

ברור שיכולות להיות סיבות למה אפור, אבל זה עוזר לצד השני שיהיה ווי כחול.

זה מחווה של פתיחות ואמינות.

יש היום להמון אנשים בעיות בתקשורת בכל מיני צורות. יש גוסטינג שזה הכי גרוע והכי לא מוסרי, אלא במקרים מיוחדים. הווי האפור זה גם לא מוסרי, בן אדם טורח ושולח לך משהו, מגיע לו לדעת שלפחות קראת.

יש אנשים שמחרטטים בהודעות, אבל הרבה אנשים שופכים את מוחם ונפשם בהודעות ורגשות מעורבים בזה, והוא בכלל לא יודע אם קיבלת.

אני גם בלי וי כחול 

נראלי בנות יותר מורידות וי כחול כי אצל בנות קראת לא קראת זה עניין חח

ותדעו שאין על סמסים אני עדיין מעדיפה בפער

העיקר שאתם מאלו שיש להם שניים 🙃

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .