מהעבודה- מחוץ לשעות העבודה.

חברים/ות שלא יודעים גבולות.

אנשים עסוקים שרוצים לקרוא בנחת את ההודעה פעם נוספת בריכוז בלי הלחץ של "ראו אותי קורא והם רוצים תשובה עכשו ואין לי היכולת להגיב כי..."

מסכימה 😅

מעצבן אותי שמנסים לנהל שיח וזה כמו קטוע ומסתבר שזה מעצבן מלא בנות שימו לב ..

אפילו אם תהיה איתה 3 דקות ברצף רק בהודעות או רק בפלאפון זה כבר מקדם את הקשר .

זה לא תקין לענות אחרי באופן קבוע בלי פידבק של שיח

עדיף טלפון תמיד אם לא אז בהודעות אבל שיהיה מרחב שיתופי לייב
 

מדובר על דייט 3+

מניסיוני הקצר...

ווצאפ זה מתכון  לאסון בכל מה שקשור לתקשורת ריגשית ולא טכנית

אם אני נמצאת עכשיו במקום שאני לא יכולה לדבר אך במקביל אני אשמח להתייחסות קטנה זה גם עוזר לשמר קשר שכבר קיים.

אם תקחי מזוג שנפגש פעמיים בשבוע את הפלאפון זה יהיה בעייתי בין לבין

על ידי אימוג'י. חשוב לי להבהיר שקראתי את ההודעה

הוי כחול נותן לי מרחב תגובה, להגיב בזמני מתי שנוח לי.

לק"י

אם מתכתבים רצוף, זה מוזר קצת להיעלם (למרות שיש כאלה שככה אני מתכתהת איתם וזה בסדר מצד שנינו).

אם רק שלחו הודעה אחת, לגמרי לגיטימי לא לענות מיד.

שישלח במייל.

אם כי, אני אישית מעדיף דואר בולים.

מאוד לא נעים לקבל על הראש ועל הבגדים את התוצרת הטרייה של יונה 😡😠

(אירוע אמיתי משבוע שעבר)

הדרך לנטרל את זה ולשגע אותם היא לשלוח הקלטות

לק"י

ויענו מיד.

רוב הדברים לא דחופים, ואם זה דחוף, אז עדיף להתקשר.

(מה גם שלפעמים רואים רק מההתראות, כדי לזכור לענות בהמשך או שרוצים לראות אם יש משהו דחוף ומרפרפים מלמעלה).

לא רוצה את תחושת הדחיפות שמתלווה לעובדה שראו שקאיתי וממתינים לתשובה מיידית.

אני בכלל בלי ווצאפ, והחיים תותים... הרבה יותר ברוגע, אם היה לי די ברור שהייתי מבטל...

אני רוצה לקרוא מתי שבא לי, וגם להגיב מתי שבא לי - גם אם זה אחרי שעה... בלי שיעקבו אם כבר קראתי.

לחיות עם וי כחול

צריך קצת חופש ומרחב

אני אענה כשבא לי

ולא מעניין אותי יותר מדי אם הצד השני ראה או לא -"מוסיף דעת מוסיף מכאוב"- מה זה רלוונטי? אנחנו חיים בעולם משוגע. אם יש משהו דחוף מתקשרים

למה את בווי אפור?? הממממ???

השאלה כנל לכל האפורים כאן.

אני גורס שדווקא אנשי הווי הכחול לא אכפת להם 

אבל זה לא אומר שאני מבייש אנשים

עם קושי בדחיית סיפוקים + ריצוי. לפעמים גם סוג של שליטה. ואני מכלילה, אז אפשר להוציא דופן לגמרי.
 

אחרת או שהם היו נכנסים להודעה מאוחר יותר כשמתאים להם גם להגיב,

או שהיו קוראים ועונים כשמתאים להם בלי להרגיש עם זה לא בנח.

יש גם כאלה שאוהבים לצפות בסטטוסים בלי שידעו שהם צפו - כביכול להיות בעניינים בלי שידעו שהם בעניינים.

או שקשה להם שידעו שקראו ולוקח להם זמן לחשוב על זה או להחזיר תשובה - סוג של שליטה.

אני חושבת שוי כחול זו נורמה חברתית תקשורתית מסויימת שהם מורדים בה, ולכן זה נותן תחושה של סנוביזם.
 

בכל מצב בעיניי זה נובע יותר מחולשה מאשר מחוזקה.

אבל לצד זה יש גם חוזקה - כזאת שמעזה להשתמש בכלי בדרך שבה זה מתאים לו בלי לדפוק חשבון על מה שנהוג.

יש אנשים שאוהבים פרטיות, שלא יעקבו אחריהם מתי ואם הם ראו, ולמה לא הגיבו מיד.

ולא רואה וי כחול כנורמה הכרחית. זה מה שהיה בהתחלה, ולכן להרבה זה כנראה מה שנשאר.

מה נותנת להם ה"פרטיות" הזאת...

אז לדעתי, מה שכתבתי. קושי בדחיית סיפוקים + ריצוי. או צורך בשליטה מסויימת.

מה אכפת למישהו לראות ולא להגיב מיד? ריצוי.

מה אכפת למישהו לא לראות עד שיכול להגיב - דחיית סיפוקים.

מה אכפת למישהו שיראו שהוא ראה? מה אכפת לו?

לק"י

גם אם אלה הסיבות שעומדות מאחורי הצורך בפרטיות.

בעיני לאפיין אנשים ולראות אותם באור שלילי בגלל עניין פעוט כזה, זה קצת חבל (לאו דוקא את. יש פה כמה שכתבו את זה).

(לא לכל האנשים יש סבלנות לאנשים נודניקים שיחפרו להם, למה הם לא עונים).

אני כן מנסה באופן כללי להבין מניעים של אנשים. וזה אחד מהם...

זה לא רע בעיניי, ובכללי לא נבהלת מחולשות של אנשים גם כשמאפיינת אותם. כל אחד והחולשות שלו.

היו חברים שקראתי ולקחתי את הזמן לענות, אז אמרו לי אח"כ "אבל ראיתי שקראת.. למה אתה לא עונה"  

וכל פעם מחדש.

אז ביטלתי את זה וחלאס.  

לא אכחיש שלי אישית לפעמים יש קטע של ריצוי מוגזם

אבל גם כשרוצים להפסיק יש את הקרציה שרוצה שתרצה אותו... איףף שחרר

מה גם, שאולי יש בזה צד של פגיעה, כמו לשמוע בנאדם שואל משהו ולא לענות כי בא לי לענות אח"כ. ואם זה הצעת שידוך שלא מכירה אותי זה אפילו מתפרש גרוע יותר

אבל אולי רק אני מרגיש ככה

לק"י

אנשים צריכים להבין שלא חייבים לענות להם במיידי.

ואם בכלל לא ראיתי את ההודעה?

זכותי לא להיות צמודה לפלאפון.

כשצריך משהו דחוף, צריך להתקשר.

אמת שאני לא חייב, גם פנים מול פנים אני לא חייב לענות..

אבל פה נכנסת שאלה לאדם מהעבר השני: למה היה לו זמן לראות ולהגיב לא. 

לק"י

לכן אם קראתי ולא עניתי, אפשר לסמן כ"לא נקרא", וככה לא לשכוח להגיב.

"לא יכלתי" "לא היה לי זמן" "שכחתי".

הסיבה היא לא באנשים שלא מבינים, אלא בזה שאכפת לך שהם לא מבינים = ריצוי.

תמיד אנשים ירצו שתרצה אותם, זה טבע העולם.

בקיצור, הבעיה היא לא באלו שרוצים שתרצה אותם, אלא בזה שאתה לא מרגיש זכאי לזמן ולגבולות שלך.

ואם מישהו נפגע, אפשר להסביר בנחת. ואם ממשיך להיפגע - זה שלו.

אנחנו לא חייבים למישהו את הזמן שלנו כשאי אפשר.

הוא שאמרתי אנשי הווי הכחול הם דווקא אלה שלא אכפת להם ולוקחים דברים בעין טובה

יש לי חבר טוב שמסנן אותי קבוע ואני יודע שזה פשוט כי ככה הוא ואני סבבה עם זה

הרגע סיפרתי שחברים עם הווי הכחול בוכים שלא עונים להם מיד

זה סך הכל אופי, לאחד אכפת ולשני לא

גם אותי לא מעניין שמסננים אותי

לא קשור לעין טובה.. השאלה מה תיאום ציפיות. אם תיאום הציפיות הזה נראה לך יותר טוב, מעולה

כי שואלים כל פעם מחדש ואני לא רוצה לענות על זה כל פעם.  

מה גם, שאני לא מוצא את הרעיון של הווי הכחול כמשהו טוב.  

דווקא את זה אני רואה כמשהו לא טוב, למה בנאדם צריך כל הזמן להיות בשליטה על העולם לדעת כל רגע גם מה קורה מהעבר השני?

בתקופה ששלחו מכתבים או s.m.s היו מחכים בסבלנות ונותנים לחיים להפתיע

אז עניתי תשובה פשוטה אחרת "מעכשיו אין ווי כחול ואני אענה מתי שבא לי"

(באמת אמרתי את זה לחברים)

כשאני מדברת עם מישהו אני מסתכלת לו בעיניים והוא מסתכל בעיניים שלי.

וי כחול זה סוג של לדעת שאתה כאן ואתה איתי...

אני חושבת שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה עצמית.

אתה לא חייב לענות לאף אחד שום דבר.

הבעיה מתחילה בזה שאתה מרגיש חייב לענות, ובזה שאתה מרגיש אשם כשמישהו נפגע ממך מדבר כזה.

רוב האנשים מבינים.

בד"כ פותחים הודעה כשיכולים וזמינים לענות.

ואם לא, אז קוראים ומגיבים אחכ.

אנשים מבינים כשלוקח זמן, זה קורה לכולם.

ואם מישהו עושה סצנה, זה כנראה אופי מסויים ולא קשור דווקא לווי הכחול.

כן, לא נעים לי שבנאדם ראה שראיתי את ההודעה ואני לא עונה.

ומתי שאין וי כחול אני מרגיש חופשי לענות מתי שאני נוח לי ואני יכול להיות נוכח באמת.

אני לא רוצה להראות לבנאדם שאני "חצי איתו" ושראיתי את ההודעה ולא עניתי. זה לעשות סצנה? נו שוין.

אני חושבת שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה עצמית.
 

לא נראה שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה
אמרת גם אמירה שיפוטית ביחס לריצוי הנ"ל. אני מוכן לקבל גם אם את שמה אותה כרגע בצד.

אני לא חושבת שהבחירה בוויים אפורים היא רעה בהכרח.

גם אם בעיניי לרוב זה מצביע על מצבים תודעתיים לא אידאלים.

(וכבר אמרתי בהתחלה שהכללתי ויש יוצאי דופן)
 

אני לא חושבת שאדם מרצה ואדם שמאשים את עצמו הוא רע או טוב.

אני כן חושבת שבאופן כללי למענו, יהיה טוב יותר, ונושם יותר אם הוא יפסיק לחשוב שהוא חייב למישהו משהו.

לא מתוך חוסר נחמדות אלא מתוך הכרה בגבולות שלו.

מותר לו לנשום בקצב שלו, זה בסדר גמור.

ואפשר לנשום בנחמדות, אבל לנשום.

עכשיו זה מובן יותר?

חוסר בדחיית סיפוקים, ריצוי וצורך בשליטה זה מצב זמני נתון,

הרבה לפני שזה טוב או רע.

מי שאוהב את זה, ועושה לו טוב שישא את זה...

מי שמרגיש שזה פוגע באיכות החיים שלו, שיקבל את זה ויחבק את זה מתוך מודעות וירפה...

את הפרשנות שלך לוי כחול.

מי אמר לך שזאת הפרשנות הנכונה?

בנאדם יכול להתסכל על וי כחול בצורה אחרת.

את מסיקה שפרשנות אחרת נובעת מלחצים אישיים.

שוב פעם, מי אמר לך?

יש זמן סביר שניתן לענות להודעה ויהיה נחשב מנומס/מתחשב.

יש זמן סביר שניתן לחזור לבנאדם במידה והוא לא ענה לשיחת טלפון.

מי אמר לך שזמן מסויים התגובה נחשבת מתוך ריצוי והאשמה ומזמן אחר זה נחשב מתוך עצמאות?

איפה הגבול עובר? 

מי מסמן אותו?

יכול להיות שאני מסמן וי אפור ומרשה לעצמי לענות מתי שנוח לי, ולא רוצה שהשני יראה שראיתי. זה לא חייב להיות כל כך דרמטי כמו שאת עושה מזה.

בעיני, זמן התגובה ואופן התגובה הרבה יותר מעיד על ריצוי והאשמה עצמית מאשר הוי הכחול או האפור.

אני מקבלת את הפרשנות שלי כמובנת מאליה עבורי.

וכך אמור להיות.

אני גם לגמרי פתוחה לשמוע הבנות אחרות ומניעים אחרים שיסבירו לי את התופעה, כי באמת מעניין אותי.

הצעתי את ההבנות שלי... ועד שלא יוסיפו לי על גביה, מן הסתם שאשאר בשלי.
 

כל הפסקה האחרונה שכתבת, לא נכנסתי לזה עד כמה שזכור לי.

האם אמרתי משהו שהטעה לחשוב שדיברתי על זה? 

תסתכלי ערכתי עוד ואז תביני את ההקשר, גם אם לא דיברת על זה

לא לרצות שמישהו אחר יראה שראית,

לא כי זה לא בסדר, אלא כי אני רוצה להבין את המניע שלך, הוא מעניין אותי.

יותר נוחה. הוי כחול מבחינתי לא משרת שום מטרה בתקשורת. אין לי סיבה שבנאדם ידע שקראתי. כשאתייחס למה שהוא אמר הוא ידע את זה.

וכן נוח לי שזמן התגובה גדל ואני מרשה לעצמי לחשוב יותר. האם זה פוגע באיכות חיים? אולי גם מי שעונה להודעה הוא מרצה ואז זה פוגע לו באיכות חיים? אולי.

הריצוי הרבה יותר קשור לתוכן והטיימינג של ההודעה מאשר לאם אני מסמן וי כחול או לא.

בודאי שלא מבין איך נכנס עניין של האשמה עצמית. לא מאשים את עצמי אם ראיתי פשוט, רוצה להראות לבנאדם שאני איתו. ככה אני אוהב כשאני מנהל תקשורת פנים מול פנים.

כשמדברים פנים מול פנים מצפים לנוכחות שהשני איתי בשיחה

אבל כשמישהו שולח מכתב או הודעה שאין לו מושג איפה אני ומה אני עושה... זהו, שאני לא רוצה להיות נוכח

מי שרוצה להראות נוכחות, שיבוסם לו וישאיר את הווי הכחול בשביל אחרים.

מי שכועס עלי שאני לא משאיר ווי כחול לדעתי זה אכן רצון לשליטה.  ראית שני ווי, זה אומר שהתקבל.. שחרר

לטעמי בדיוק בשביל זה נועדו הודעות, כדי לא להיות נוכח\ כדי להיות נוכח מתי שבא לי

רוצה נוכחות? תתקשר.

אגב, בדור הזה של המכשירים אנשים רוצים לדעת כל דבר, איפה הבנאדם, ואם הוא הגיע, ומה מין הילוד וכו' וכו'

אז זה נראה שאכן אנשים רוצים להרגיש שליטה כל רגע על החיים. פעם זה נוכחות, פעם זה דאגה...לא קונה את התירוץ הזה של נוכחות. בנאדם תן קצת לחיים להפתיע אותך

(אגב, אל תשכחי שהווי הכחול זה השינוי מסדרי בראשית ולא הביטול שלו

5000 שנה שלחו מכתבים והודעות וחיכו בסבלנות בלי לעקוב אחרי מי שקיבל, ופתאום מישהו החליט שהוא חייב נוכחות גם במכתבים)

זה עצם זה שיש איזו נוכחות מסויימת. זה לא סתם אסאמאס.

לכן אנשים מתרגזים.

לא חושבת שכועסים, אלא סתם מרגישים שהם מדברים עם מישהו מאחורי דלת לא שקופה. זה קצת מפריע לזרימה של התקשורת וזה מובן.

ואגב לא ניסיתי לתרץ, ניסיתי להגדיר.
 

אני לא חושבת שזה רצון לשליטה.

יש קוד מסויים בפלטפורמה מסויימת, ואתה בעצמך מוכיח בדברים שלך שמדובר בחוסר נוכחות.

אותי לא מעניין כל הדברים שציינת, אבל יותר נעים לי להתכתב בוואצאפ בדרך המקובלת.

למעט מקרים חריגים...

מכיוון שבימינו כולם כמעט מוכרחים להשתמש בוואצאפ, ולא כולם אוהבים את המעלה המיוחדת הזאת

יש את מי שאוהב את הנוכחות ולכן מעדיף ווי כחול, שיהיה לו בכיף עם מי שכמותו... לא שליטה חלילה, פשוט אוהב את זה ככה

ויש את הצד השני שבשבילו זה כמו s.m.s. ורוצה פרטיות, וגם רגיש לצד השני אז שם על ווי אפור... 

לא דחיית סיפוקים ולא ריצוי מוגזם חלילה, פשוט רוצה פרטיות וגם מתחשב במי שאולי יפגע

כולם ברורים כולם צדיקים כולם נורמלים.

כנות לצד השני שקראת את ההודעה.

ברור שיכולות להיות סיבות למה אפור, אבל זה עוזר לצד השני שיהיה ווי כחול.

זה מחווה של פתיחות ואמינות.

יש היום להמון אנשים בעיות בתקשורת בכל מיני צורות. יש גוסטינג שזה הכי גרוע והכי לא מוסרי, אלא במקרים מיוחדים. הווי האפור זה גם לא מוסרי, בן אדם טורח ושולח לך משהו, מגיע לו לדעת שלפחות קראת.

יש אנשים שמחרטטים בהודעות, אבל הרבה אנשים שופכים את מוחם ונפשם בהודעות ורגשות מעורבים בזה, והוא בכלל לא יודע אם קיבלת.

אני גם בלי וי כחול 

נראלי בנות יותר מורידות וי כחול כי אצל בנות קראת לא קראת זה עניין חח

ותדעו שאין על סמסים אני עדיין מעדיפה בפער

העיקר שאתם מאלו שיש להם שניים 🙃

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!