לא אומר שכולנו נחזור להתלבש כמו פעם. לכן אין קשר בין "בחורה שמאמינה שתראה בית מקדש בחייה" לבין הכיסוי ראש שבתמונה. זה רק עניין של אופנה.

כמובן שיש הבדל בין כיסוי ראש מלא לחלקי, אבל זה עניין אחר

ושלום אני מקווה שלא אתחתן עם אשה שתלבש פאה.

כל כיסוי אחר זה מצויין, רק שלא תגלה יותר מטפח משערה.

היא יכולה לבחור כובע יפה ומהודר כמו הרבנית ימימה מזרחי. אני אישית יותר אוהב מטפחות, אבל יש כל מיני סגנונות שתבחר. זה בגד שלה היא מתיפה בה בצניעות. היא צריכה להרגיש טוב בזה.

ופרע את ראש האשה ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש" (כתובות עב ע"א)

"ולא יראה בך ערות דבר" (דברים כג, טו)- "שער באשה ערוה" (ברכות כד ע"א).

צריך להיות עם ראש עקום לחשוב שלשים כיסוי שנראה כשער ממש ואפילו הרבה יותר יפה, זה נחשב בדין כוונת התורה ככיסוי ראש.

אם המטרה היא שהאשה לא תהיה יפה,

למה מותר לאשה להתאפר?

למה מותר מטפחות מהממות וזוהרות שמושכות את העין ואת הלב פי אלף משיער טבעי?

למה רק בפרשת אשת יפת תואר כתוב שהיא צריכה להתכער, ולא נאמר כן על כל נשות ישראל הנשואות?

ואם השיער עצמו לא צנוע, למה עד החתונה מותר לגלותו? (כן, אני יודע שיש שפסקו שגם רווקות צריכות לכסות את ראשן בתפילות וכיוצ"ב, אבל לא מצינו שהפסיקה התקבלה על רבבות נשות ישראל).

להראות יפה (אם כי עיקר יפיה של אשה לבעלה).

התכוונתי לגדר הציווי. גדר הציווי היא לכסות שיער, משום צניעות וערוה, כמפורש בפסוקים וחז"ל שהבאתי. לקחת שיער שבד"כ במצב הרבה יותר טוב ולשים על הראש, אין שום הבדל בין זה לשיער עצמו, ואין בזה את הצניעות וכיסוי הערוה שההלכה הזאת דורשת.

זאת מחלוקת עתיקת יומין, לא נפתור אותה כאן...

כתבתי 'רבנית'. סליחה אם זה פגע במישהו/י.

לפעמים זה מעצבן כשעורכים, פה זה לא משנה לי ממש, שהמנהלים יערכו ויעשו כרצונם.

יש לי הערכה עצומה לרבנית ימימה.

לפעמים יש לי ביקורת על המנהלים, אבל אני לא יפתח נגד החלטתם שרשורים, ואם מישהו רוצה לעשות את זה שידבר אתי קודם בפרטי.

(לא יודעת אם עדיין).

בציבור הדת"ל יש מגוון בסגנונות. אבל אני מניחה שיש מקומות/ קהילות, שבהם מקובל יותר סגנון מסויים. ויש מקומות שיש מגוון.

היום בעיקר נשים מזרחיות מבוגרות הולכות עם כיסוי כזה...

וכן,

כיסוי ראש הוא נושא מגזרי. כמובן לא אחד לאחד, אבל בגדול.

דתיות לייט - ללא כיסוי או כיסוי סמלי, סרט קטן עם פרח או בנדנה וכו'.

דתיות מיינסטרים - מטפחת. היותר דוסיות משאירות קצת שיער מקדימה בחוץ, הפחות דוסיות משאירות גם קוקו או פזור בחוץ, הממש דוסיות לא משאירות שיער בחוץ בכלל. המטפחת עשויה להיות אביזר אופנתי לכל דבר ועניין, עם דוגמאות ונצנצים וקישוטים ומה לא.

אצל חרדיות ספרדיות תהיה מטפחת פשוטה בדרך כלל, צבע אחד ובלי הרבה קשקושים, וגם הקשירה תהיה יותר פשוטה ופחות וואו.

נערות גבעות - מארג' סימפסון.

חרדיות אשכנזיות ליטאיות ובחסידויות מסוימות - פאה. בחלק מהחסידויות יש כובע קטן מעל הפאה.

בציונות הדתית האשכנזית פאה פחות פופולרית אצל צעירות, אבל אצל הסבתות זה להיט.

ויש כובעי בארט, כיפות ענקיות... יותר שכיח אצל דתיות בנות 40 פלוס כזה.

הכל ממה שאני מכיר ואולי אני טועה.

בתמונה:

Gpt מנסה ונכשל לאייר את התשובה שלי.

למשל הכובע על הפאה אמור להיות אשה חרדית ולא ציונות דתית, 

ואני לא יודע מה זה נערת בעות אבל אני מציע שמישהו יוריד ממנה את קערת המרק ששמו לה על הראש...

לק"י

אני רואה עולות מתימן עם משהו כזה. אבל זה הלבוש המסורתי שלהן.

וכובעים היום באופנה גם לצעירות דת"ליות.

לק"י

אולי הן רק מניחות על הראש לכבוד בית הכנסת?

בשאר הזמן הן בלי כיסוי ראש?

גם אימא שלי (שאמנם אינה בת 70, וגם אינה ספרדיה, אם כי הולכת לבית כנסת ספרדי...) שמה כיסוי ראש רק בבית כנסת

לא הכרתי שנפוץ להניח מטפחת בלי לקשור או משהו.

מעולם לא טרחתי לבחון לעומק את סוגי כיסויי הראש של נשים בבית הכנסת אז אין לי מושג.

לק"י

בכללי יש לי קושי לצייר נשים יהודיות עם כיסוי ראש. הוא צריך פירוט מדוייק, וגם אז לא תמיד הולך לו.

כי לי פעם הוא צייר נשים עם פאות ומגבעות🤦‍♀️😂

כן מאוד

לא יודע

ולגבי התכלס..יש כיסוי ממש יפה של מטפחת שאולי קצת מזכיר את התמונה פשוט עבדך אינו בקי..אבל בכל מקרה הוא מצוי לרוב במגזר החרדי פחות בדת"ל

כשחפשתי הגעתי לסיפור על כך שהנשים האלו מהמאחז "קומי אורי" התראיינו על החיים בגבעה שלהן, וכל מה שהתקשורת התעניינה זה מה יש להם על הראש.

א. המשנה אומרת שלא לשים כיסוי ראש זאת מספקת עילה לגירושין

ב. לגבי סוג כיסוי הראש תראה אני אישית אוהב כיסויי ראש בסגנון של, טוב, לא יודע איך להגדיר את זה יותר טוב מאשר כיסוי ראש פשטוני? יעני, מקפלים את כיסוי הראש למשולש, שמים את הצלע הארוכה על המצח, מעבירים את שתי הזוויות מסביב לראש וקושרים מאחורה (אם זה מובן... בנות, הצלנה אותי)

ג. אני לא מתכוון להיכנס למלחמות עולם סביב זה אבל מלכתחילה אמשך פחות לבנות שרוצות כיסוי ראש מינימילי מינוס או כל־מיני קונסטרוקציות סיקיות מוזרות

לק"י

(מדברת על כיסוי ראש מינימלי).

לכן בעיני זה ממש ברור ומובן שזה חשוב לך.

א. כן לרוב זה משנה אם מטפחת או פאה בדכ חרדים אשכנזים יבקשו שהאישה תשים פאה וספרדים ירצו כיסוי ראש דתל ירצו שהאישה תלך עם מטפחת

ב. בעיקרון כן דתל ילכו בדכ עם בובי וכיסוי עם קשירה בלמעלה של הראש וחרדיות ים הקשירה הנמוכה קוקס אבל זה לא שירימו גבהה באופן חריג...

אני אישית שולחת תילדים שלי לחרדי והולכת עם כיסוי גבוה של הדתל אז זה מאוד חריג להם בנוף אבל כל הזמן מחמיאים לי...לא מרימים גבה לשאלתת

אני בוחר להכנס לקשקע'ס של בן/בת הזוג.

יש בזה מאוד של נורמה חברתית. יכול להיות שלגבר יהיה קשה חזות שלא נראת דוסית מסיבות חברתיות ולאו דווקא דתיות.

כמו כן, זה יכול להיות גם קשה לאישה שהגבר לשה לא נראה דוס, אבל בזה אין כל כך קריטריוניים הלכתיים.. 

זה מבחינה חברתית - מגזרית.

מבחינת שמירת מצוות -

כן, בנאדם שנמצא ברף מסויים של שמירת מצוות רוצה שגם בן/בת הזוג שלו יהיה ברף דומה.

דווקא בגלל שהקשר עם הקב"ה הוא קשר אינטימי, בעיני כניסה למרחב של בן/בת הזוג היא עניין רגיש. 

סביר לומר שמי שרוצה קשר משמעותי עם הקב"ה, יחשוב שלחץ לקיים מצוות מבן/בת הזוג יפגע באותנטיות של חווית קיום המצוות. אני רוצה לקיים מצוות כי אני בקשר עם הקב"ה וזה חשוב לי. לא בגלל שמישהי יושבת לי על הראשו אני רוצה לרצות אותה. ממש לא.

עוד דבר שחשוב לומר - יש פה עניין של עניין חינוך ילדים, וכן, הגיוני לחשוב על דוגמא אישית שסה"כ נראת הפרהסיה הציבורית.   

זה נושא מורכב, הוא לא פשוט בעיני. 

אבל ככלל אפשר לומר שענייני עבודת ה' האישיים של כל אחד מבן הזוג זה טוב שזה יהיה בינו לבין עצמו ורק אח"כ לחשוב על ההשלכות הזוגיות והמשפחתיות.

שמניח לאשתו ללכת ללא כיסוי או משהו

לא רוצה קללות

מדובר על האם לשאת לאשה אשה כזו שתמיט עלי קללות יומיומית.

ולמה אתה כותב עניין שלה?

הגמרא בשבת אומרת כל שיכול למחות באנשי ביתו

נתפס על עוונות אנשי ביתו.

מה אין אחריות כל אחת ואחד בבית יתנהגו מה בראש?

באופן כללי שאדם ייתייעץ עם רב לגבי מקרים כאלו, ואין דומה אדם צעיר למבוגר ובררן ללא בררן. כל מקרה לגופו.

אם זו האשה היחידה שהוא מוכן להתחתן איתה והיחידה שמתאימה לו, לא יבואו עליו שום קללות, שהרי מקיים מצווה לשא אשה

יותר מדי ליברליזם פמיניסטי מלובש באיזו הצטדקות מדומה על חשבון התורה.

א' כנראה לא ראית את דברי הזוהר שאתה מרשה לעצמך לחלוק לא פחות ולא יותר על הזוהר ולכתוב "לא יבואו עליו שום קללות" ...מי ערב לו? אתה? אתה מבין שפתחת חזית עם רשב"י ח"ו כן? מאיפה האומץ יא אח?

ב' כל דוד שלנו היקר..במכלול השקלולים של אותה אישה פלונית, היא החליטה כעבור x שנות נישואין ללכת עם מיני, כך עלה בדעתה דעת תורה רחבה מיני ים..אבל גם קצרה כמו מיני לצערינו. מה היית מייעץ לבחור היקר דנן?

התפוגג

מי שרווק מבוגר וזו אשתו היחידה המתאימה, כל רב יאמר לו תתחתן איתה למרות שהיא בלי כיסוי ראש, ושום קללה לא תחול על מי שמקיים מצוות נשיאת אשה ראויה ואהובה, ולא יחכה למות רווק או לשא אשה לא אהובה.

ואם כבר התחתן ואשתו בלי כיסוי ראש, כל רב יאמר לו לקרבה בדרכי נועם, ולא ללחוץ עליה ובטח לו להיות חרדתי שמא יבואו עליו קללות. מי שמקיים מצוות תוכחה בצורה של השפעה רכה שבאמת תועיל ולא תגרום להרס שלום בית, לא יבואו קללות עליו, שהרי מצווה מגנא ןמצלא.

אלא אם כן יש את עניין חינוך הילדים ואז זה סיפור אחר, וייתכן שאשה תצטרך ללכת עם כיסוי גם אם זה לא מתאים לה. כאן הבעל והאשה צריכים להגיע לפשרה בהכוונת רב

ברור שצריך ללכת לקבל דעת תורה.

ואני בטוח שגם רבנים שיגידו לבחור העיקר תתחתן(ואני מכיר כאלה) לא יעיזו להגיד את מה שאמרת או יותר נכון ביטלת את דברי הזוהר "לא יבואו עליו שום קללות" וואלה? מילה של קעלברימאר?

ולגבי לקרבה בדרכי נועם וכו'...לא חידשת כלום, אף אחד פה לא אמר לנגוח בה או לריב איתה ח"ו.

ולגבי ב' ברחת ולא ענית מה היית מייעץ לחבר שלנו כשאשתו החליטה ללכת כמתואר שם עיין לעיל.

כי לשיטתי..ההגעה למצב שהיא הולכת כך לא קורית בבום. זה לאט לאט. פה מחפפים קצת, פה קצת משהו נופל, ואם נדגול בשיטתך, אז אדרבא, מה שהיא העדיפה זה היא ולא יקרה כלום.

כל העניין פה זה קבלת האחר על חשבון התורה.."אם ככה היא רוצה הכל בסדר אני לא מתווכח" כי זה לדעתי להיות חלש אופי ולברוח מהמהות של להיות זכר שהוא משפיע, כי בסוף אתה מוביל את הבית רוחנית..לא סתם אמרו חז"ל שגבר נתפס בעוון בני ביתו, כי הלו תתעורר אתה הגבר תתחיל להנהיג תוביל אל תהיה כסיל אדיש חסר כריזמה ואם אדם לא בונה באישיות שלו יכולת להנהיג(רק את הבית לא להנהיג עולם) אז הוא יגיע למצבים קשים כי הוא פשוט חלש בנפש ולא מסוגל לעמוד ולהיות קיר ולהגיד "זה אסור זה אנחנו לא עושים". וזה לא חייב להיות בעצבים או בכעס וריבים..דווקא זכר זה אחד שאסוף שלא מפזר את הרגשות שלו ונכנס לבילבולים עם האישה שהיא נמצאת בקטנות וכו' הוא צריך להיות בגדלות ולהנהיג...אבל להגיד "אם נוח לה ככה שתעשה" ..מתכון לאסון אח. 

אני לא הייתי מייעץ מטעם עצמי כלום. הייתי מפנה לרב שמבין בזה או יועץ ומטפל זוגי.

כמובן אם יש עניין של חינוך ילדים צריך לשקלל.

באופן כללי זוגיות נבנית מהדברות כנה פתוחה ורגישה ולא מכיפופי ידיים.

לגבי הקללות - בעל שעושה את מה שצריך לעשות על פי הכוונת רב (אם הרב אמר לו לא ללחוץ על האשה) , לא יבואו עליו קללות, שהרי עשה מה שצריך, ומצווה מגנא ומצלא.

רבנים יאמרו כמוני לעניין קללות. שאל אותם.

ואם אפשר להשפיע על האשה בדרכי נועם מה טוב

חרדתיות ונרווים, עושה הפך התורה. שהרי התורה באה ליישר מידותיו של אדם, והוא גורם לעצמו לעוות את מידותיו בגלל התורה.

אני מדבר כללי בלי קשר לדיון פה.

מי שיש לו חרדתיות, ocd או שאר דברים דומים, מצווה מהתורה שילך למאמן או פסיכולוג שיעזור לו ליישר את מידותיו. זה מצווה דאורייתא משום "והלכת בדרכיו" כמו שאומר הרמבם על תיקון המידות

כמובן צריך לעודד לקיים מצוות, השאלה איך עושים ומה המחיר של זה

לעצור מהמטרת הקללות שהיא גורמת לי

והיא תלחץ על אנשים לעזוב

את הפורום?

מאיפה נכנסה בך הפמניסטיות הנוראה?

אדם צריך לנסות למשוך את לב שומעיו ברוך לב שיירצו מעצמם לקיים מצוות. לא בלחץ שמא אם אשתי תעשה משהו יהיה עליי קללות. ברור שבמצב כזה היא לא תרצה לשים כיסוי ראש.

אין בזה שום דבר פמיניסטי. תשאל רבנים הם יאמרו לך כמוני

בתור בחורים.

מה זה ענייננו?

והבנתי שיש תמונה כנראה בשרשור

זה לפי דעתי לא עניינו ולא אמור להיות עסקנו

אני אישית שם כיסוי ראש חלקי (כיפה)

ושמח בחלקי

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

שיש לזה משמעות אבל לא לבחון דרך זה את הבן אדם.

שמעניין מה שאמרת בסוף אם הייתי רוצה שאשתי תתלבש כמוני, נקודה למחשבה.

תודה רבה!

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

תמיד מדברים על צניעות בלבוש של בנות, אבל אצל בנים זה גם חצי קטע של צניעות וחצי קטע של סגנון.

לך בטח לא מציעים כאלה, אבל אני מקבלת כל מיני הצעות של בחורים בסגנון של ללבוש שרשרת מארינס בשיער ומכנס סקיני ואמא שלי לא מבינה למה אני פוסלת על זה. או שקיבלתי מספר של בחור שהוא "ירא שמיים" וכו' ובוואטסאפ תמונת פרופיל שלו בלי חולצה. ממש עושה רושם שאנשים יודעים מה שהם מדברים.

מה הקשר?

דובר על סגנון לבוש

זה לא הנושא

ציינתי שיש לזה עוד השלכות.

לצורך העניין - כנראה שללכת עם חמשת אלפים עגילים באוזן לא נופל תחת הגדרה יבשה של צניעות.

עם זאת מי שהולכת ככה היא לא בדיוק צנועה.

הקשר לנושא ברור יותר? 

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

שסגנון לבוש מעיד גם על סגנון חיים

לא הייתי אומרת לפסול בחורה אם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאתה אוהב

אבל כן להתמקד יותר בבחורות שלבושות בסגנון כזה

בסוף מי שאוהבת ללבוש מותגים שונה ממי שאוהבת ללבוש זרוק

לנשים זה דבר שהוא משתנה

אישה יכולה ללבוש יום אחד סגנון מסוים יום אחר סגנון אחר , אני מאמינה שנשים מושפעות יותר לפי מצב רוח וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש..

הלבוש הנשי בסוף זו תורה ענקית ..

לדעתי לא יהיה נכון להשוות אותו לגברי, ששם הדברים הרבה יותר ברורים וחוזרים על עצמם , אם זה בפלטת הצבעים אם זה סגנון .

אתה תראה הרבה יותר הטרוגניות אצל האישה .

וזה בריא וזה טוב ונכון לנפש האישה ...

דווקא אישה שלא תרצה לבטא בלבוש שלה / אקססוריז/ חפצים שהיא בוחרת

סגנון מאוד מאוד ספציפי , זה קצת מוזר.

לדוגמא אישה שאוהבת מראה קלאסי והיא קונה *רק* אותו.  צבעים עדינים , סגנון מחויט , עקבים בסגנון מסויים ..

זה מעורר תמיהה חלק מהיופי של האישה

זה שהיא יכולה להיות גם וגם

את יכולה לאהוב סגנון מחויט ובמקביל להרגיש נינוחה בסגנון בהו שיק וזה בסדר.

בקיצור

לא להשוות

לפי היהדות יש כוח מאוד גדול

לפלטת צבעים שאישה בוחרת ...

יש כוח לכל צבע וצבע

ברגע שיש גם וגם זה מדהים מאוזן

ברגע שיש רק צבע אחד בעייתי - חוסר איזון , עצבות.

נשים לפעמים חושבות שבגדים צבעים אבזרים רהיטים זה משהו שטחי חיצוני.

לא ..

אם מקשיבים טוב הוא מסמל דברים

וממש לא הדברים שהגברים חושבים ..

זה קשור גם לספירות

בקיצור המלצה שלי לשחרר

לא כדאי לשים על זה את הדגש.

אחרי שיש קשר רציני ובודאי בקשר נישואין - יש לזה יותר מקום.

ועכשיו אפשר להבין גם על הדוגמא שלך, אם יש סגנון לבוש שאתה נמשך אליו וכו, תנסה ואם תמצא, ברכה, אבל להגביל את עצמך רק אליו? נראה לי פחות ריאלי, אם לקשר לדוגמא שכתבתי לעיל- נניח שאני ממש אוהב קיווי-אז כל היום אני אוכל רק את זה? ממש לא..וכו

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים