מאיפה שואבים כוחות שיהיה לי סבלנות לילדים?אנונימית בהו"ל

אנונימית אחרת כבר פתחה שרשור על העומס לפני, אבל בכל זאת אני פותחת כי זה קצת אחר.

יש לי ילד מאוד מאתגר (על הרצף... עוד שרשור שאנונימית אחרת פתחה) ועוד ילדים ואני בהריון ואין לי אנרגיות. בכלל. ואז אני רק מנסה לישון והם מנסים לקבל קצת יחס וזה נגמר מעפן לכולנו.

ואני כי בעולם רוצה להיות אמא סבלנית ומכילה, שמקדמת את הילד שלה ויושבת לזמן משחק ממוקד איתו וגם לתת מספיק תשומת לב לכל האחרים.

אבל אין לי. וכשאני מרוקנת אז אני לא נחמדה ולא סבלנית ולא משקיענית ועושה המון טעויות חינוכיות ואוף פשוט.

אז איך אני מטעינה את עצמי כדי שיהיה לי סבלנות אליהם?

 

ועוד שאלה? איך מתמודדים עם כעסים? כשהם עושים משהו לא בסדר או מרגיז ואני על הקצה אני ממש מתקשה להשתלט על הכעס שלי. והילד על הרצף מכעיס אותי המון. והוא כזה מתוק אבל כזה סוחט שממש חבל לי עליו שככה אני מתייחסת אליו.

ואולי יש פורום להורים לילדים על הרצף?אנונימית בהו"ל

יש לי מלא שאלות על הגידול שלו ובא לי קבוצת אימהות אנונימית שתבין אותי

זה ממש קשה...מתואמת

יש פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף. אם את ניק מוכר מספיק, אני מניחה שתוכלי להצטרף אליו. מוזמנת לפנות אליי באישי.

בכל אופן, בהיריון הכי הגיוני להרגיש מרוקנת, וזה באמת זמן לשים ב"הולד" את כל ההתקדמויות שהילדים דורשים ולהתמקד בלשרוד את היום-יום❤️

תודה שהגבת!אנונימית בהו"ל

אני אפנה אלייך בפרטי.

ולגבי ההריון, זה נכון לחמול על עצמי שאין לי אנרגיות אבל אני לא רוצה תשעה חודשים פעם בשנתיים שלוש לשים בהולד את ההתקדמות של הילדים. אז חיכיתי שיגמר השליש הראשון, עכשיו אני בשליש השני ואני עם קצת יותר אנרגיות, אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי. בבוקר כשהם בקייטנה (אם אני לא עובדת באותו בוקר) אני מנסה לנוח ומבטיחה לעצמי שהיום בצהריים יהיה מושלם אבל בצהריים אני פשוט קורסת למיטה בחמש ואז הם מטפסים עלי ואז אני לא נחה והם לא מקבלים תשומת לב חיובית והכל נגמר גרוע, אבל אני פשוט לא מצליחה לשרוד את הימים.

מבינה אותך...מתואמת
בתקופות האלה הבעל צריך לתפוס יותר את המושכות...
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אני לא כותבת כביקורת, אלא מצד אחר.

אם הריון גורם לחוסר סבלנות ועייפות (הכי לגיטימי) וסבלנות לילדים זה גם מקום גבוה הסדרי העדיפויות, לא בטוח שזה מסתדר ביחד.

לי ממש ממש חשוב סבלנות לילדים (בצורה קצת מוגזמת בעיניי, אני חושבת שהיה נכון לשחרר ולהבין שאנחנו לא מושלמים), אבל בגלל שחשוב לי רוגע ונחת, אני בוחרת שלא יהיו לי הריונות כל שנתיים שלוש, כי מבחינתי המחיר של הריון ולידה ולחץ הוא מפחיד מידי.

עכשיו אני כן חושבת שאני קצת בקיצון של זה, ולא בטוח שהבחירה שלי היא נכונה.

אבל אני כן חושבת שזה צריך להיות במודעות.

לפעמים יש לנו כמה דברים שחשובים לנו, ולא תמיד הם מסתדרים ביחד.

מי אמר שאמא שיש לה כמה ילדים, והיא בהריון כל שנתיים, יכולה גם להיות סבלנית ופנויה לילדים?

דווקא ממבט חומל אני אומרת את זה, אותי מלכתחילה הסטנדרט הוא לא הגיוני.

ואז צריך לשחרר את הציפייה, וזה יבוא לידי ביטוי או בריווח בין ההריונות, או בהורדת הציפייה להיות סבלנית ובעלת כוחות.

לפעמים באמת יש מחיר

קשה לי עם ההחמרה העצמית שלנו כלפי עצמנו, והניסיון תמיד להצליח הכל.


(אגב, יש גם מחיר לבחירה שלי לרווח הריונות. במיוחד בחברה שלנו. אז אין כאן אמירה מה נכון, אלא רק הצבת סימני שאלה)

^^מסכימה, אלא אם כן יש פקטור של גילכבתחילה
החיים היום מאוד עמוסים, ימי גאולה.ממתקית

גם אמא עם ילדים מרווחים מאוד יכולה להיות לא סבלנית כלפי ילדיה.

עבודה

עומס

חום

מלחמות

חוסר וודאות

גיוסים ומילואים

עליית מחירי המזון ובעיות כלכלה

כבר זה בפני עצמו לא מיישב להרבה הורים את הדעת וכתוצאה מזה סבלנים פחות ופנויים פחות לילדים.

אפשר לומר שילדים צפופים עוד יותר מקשה על הכל, אבל לא הייתי אומרת שזו הסיבה היחידה לחוסר סבלנות לילדים.

ותמיד צריך לדעת לבקש עזרה, בתקווה שמוצאים עזרה כזו.

לא אמרתיאנונימית בהו"ל

שזו הסיבה היחידה.

התייחסתי לתהיה האם ככה זה יהיה כל שנתיים שלוש.


ובהקשר לתהייה הזו ציינתי שני דברים:

א. יכולת בחירה (שכל בחירה היא לגיטימית, אבל היא בחירה ושליטה שלנו)

ב. ציפיות ריאליות. לא לצפות מעצמנו להיות מלאכים. להבין שלכל דרך יש מחיר. וזה לא רע. זה אנושי. והשלמה עם הבחירות שלנו והיכרות עם המחירים שלהם, מאוד מקלה על ההתמודדות עם זה 

אכן יש הרבה סיבות למה לא להיות סבלנייםoo

אם רוצים להיות סבלניים צריכים להיות במודעות מה עוזר/ מפריע

לשים את זה בעדיפות גבוהה

ללמוד לתכנן וליישם דרך חיים שמאפשרת סבלנות

בין אם זה תכנון ילודה ובין אם זה משהו אחר

עבודת המידות...ממתקית
זהoo

לא תשעה חודשים

תינוק בשנתיים הראשונות דורש המון זמן ואנרגיות

ואז שוב הריון

זה אומר להיות במצב תמידי השרדותי מבחינת אנרגיות

וגם ילד על הרצף

לא ממש אפשרי לאסוף כוחות להיות בסבלנות ולעבוד על כעס

האמת שלי אישיתשוקולד פרה

יותר קל לגדל את הקטן בן השנה וחצי

לעומת בן 4 שמוציא לי את כל המיץ וממש צריכה סבלנות מולו חוץ מהחלפת טיטול כל השאר יותר קל עם הקטן חיבוק נשיקה ומגדל בקוביות ממש רגוע וכיף .

אז לא דווקא שנתיים אבל כן תינוק קטן בן חצי שנה - אפילו עד שנה לפעמים זה יותר מאתגר שהם ממש תלותיים וצריכים לאכול כל 3 שעות וכו

גם אני ככהשיפוראחרונה
מנסה לעזורשיפור

אמרת שאת מבטיחה לעצמך שהיום בצהריים יהיה מושלם. אולי לא להבטיח שיהיה מושלם. אולי זה מעלה את רף התסכול. אולי להתפלל לה' שיעזור שתהיי יותר רגועה, יותר קשובה, פחות תגיבי מהבטן לסיטואציות מכעיסות, שתצליחי להעביר את הזמן עם הילדים בצורה טובה כמה שיותר.

אם את קבוע קורסת למיטה בחמש- אז אולי חמש זה זמן טוב שיראו סרט חצי שעה ותנוחי.

ומשהו חשוב- תהיי בחמלה כלפי עצמך. תקבלי את זה שיש לך תחושות קשות. את זה שאת כועסת. את זה שאת מותשת. אל תלכי את עצמך על זה שקשה לך. תחבקי את עצמך.

תודה!אנונימית בהו"ל

את כותבת דברים חשובים.

הקטע שבבוקר פשוט הכל נראה אפשרי, אני מדמיינת איך נכין ביחד עוגיות ואיך הכל יהיה נינוח וכיפי, בבוקר פשוט נראה שכאילו למה לא? הדמיון מבטיח שיהיה משולם, לא שאני מבטיחה לעצמי להתאמץ על זה. אבל זהו, נגמרה הקייטנה, הבוקר הולך להיראות די דומה לצהריים, ובהצלחה לנו

אבל לא חייב להכין עוגיות הריהמקורית

כדי שתהיה אווירה נעימה

אני חושבת שיש לך בדמיון כל מיני דברים שמדמים בעינייך התנהלות נעימה ואווירה טובה שאולי תואמים את הכוחות שלך בבוקר, אבל קודם כל יכול להיות שלא מתאימים במצבך עם ילד מאתגר ועוד ילדים. וגם, לא חייב בכלל לעשות אותם כדי שיהיה כיף

אצלנו בבית אף פעם כמעט לא מכינים עוגיות

זה לא כיף לי בכלל

אווירה כיפית אצלי זה בכלל רביצה על הספה וחיבוקים/ משחק שהם אוהבים/ סיבוב בקורקינט בחוץ/ סיפור וכד

אווירה כיפית זה לא רק מה עושים גם, זה מצב תודעתי של זרימה ולכן כיף ותכנון נוקשה מראש (כמו להחליט לעשות עוגיות בגלל שזה יכול להיות כיף אבל תכלס בסוף אין לך כח) לרוב לא הולכים יחד.

כשאת באווירה זורמת את פתוחה לבלתמים, אבל קודם לכך - לפעול לפי הכח ולא לפי תכנון מקדים.

יש לך כח לעוגות? אם לא, אז לא כיף

יש לך כח לצאת לבחוץ? כנל

לי לא כיף לצאת בשעות החמות בקיץ למשל, זה סבל בשבילי בימים האלה, אז לא אשלה את עצמי שזה אווירה טובה גם אם לאחרים כיף בחוץ או "כהה נראה כיף בבית"

את הכיף שלכם את יוצרת לפי הנינוחות שלך. כשלך טוב, הילדים יהנו גם אם מה שטוב לך זה לשכב לידם על הספה כשהם אוכלים חטיף ומשחקים במגנטים. (אני עושה את זה לא מעט)

ניסית לישון על הספה לידם כשהם משחקים?יעל מהדרום
לק"י


או אם את נותנת להם זמן מחשב, לתת להם כשאת צריכה זמן לנוח.


בני כמה הם?

לגמרי בהצלחה!!! ממש לא פשוט!שיפור
גם לילד על הרצף כבר נגמרה המסגרת?
כתבת שבבקרים את מנסה לנוחהמקורית

את נחה באמת? ישנה כאילו? או משלימה הספקים בבית/ גולשת?

יש הבדל

בנוסף, בהריון מורידים סטנדרטים. אין דרך אחרת בעיניי אם ההריונות שלך מחלישים אותך, בשביל זה יש לילדים גם אבא ב"ה שיעזור

דבר נוסף, מה שאת רואה כתשומת לב ממוקדת זה לא בהכרח מה שהילד צריך בפועל. הוא כן צריך תשומת לב, לא חייב שאמא שלו תשחק איתו שעה.

אם את נחה באמת בבוקר, אז בזמן שהם חוזרים אחרי האוכל ועד שאת קורסת לך שוב מעייפות - גם רבע שעה ממוקדת תספיק ובכל שאר הזמן יותר חשוב שתהיה אווירה טובה ולא תגיעי לקצה


בנוגע לכל שנתים שלוש הריון משבית - אני בדעה שצריך לחשוב מראש אם זה מתאים או לא. הריונות מפעם לפעם בדרכ לא הופכים קלים יותר, ויש מן הסתם יותר ילדים לטפל בהם ויותר אחריות, זה משו שכדאי לקחת בחשבון מראש.

לא אומרת עכשיו אל תביאי ילדים, כן? אבל גם אל תטעי ותחשבי שזה אמור להיות כמו בשגרה. קחי בחשבון שזו התקופה וככה זה. להיאבק בחולשה ובסטנדרטים שלך לא ייתן לך כלום מלבד תסכולים, תייצרי לך מעקפים לסיטואציות מחלישות


חיבוק❤️

אני במצב הזהשוקולד פרה

בהריון מתקדם או שממש לא מרגישה טוב

מתמקדת רק בשעות של הצהריים בשאר הזמן אני נחה, ישנה מקסימום- מכינה אוכל בסיסי ומכניסה מינימום מכונות. בעלי גם ממש עוזר בכביסה ובכלים ומה שלא אז אין

משתמשים בחד'פ הבית יכול להיות מבולגן ומלוכלך הכביסה בערמות

מתמקדת רק בלהיות איתם בצהריים כמה שיותר עם כח.


כמובן שיש ימים גם פחות טובים ויש מקומות שאני נופלת בהם שוב ושוב אבל זה לדעתי ענין של אופי


כי גם כשאני מלאת כח בתקופות ללא הריון ללא תינוק קטן אני יכולה ליפול בזה

לא כמו שכתבו לך שהכל בגלל ההריון וכו אצלי לא כך

יש דברים שמקפיצים אותי מה שלא יהיה

כמובן עובדת על זה להגיב יותר ברוגע לא לכעוס

אבל מקרים מסויימים שמקפיצים אותי לא משנה מה המצב שלי

(מתלבטת אם לתת דומה ספציפית כי זה נורא משתנה בין האנשים ואת יכולה להגיד על הדוגמה שלי- מה מעצבן בזה

אני גם, ממש ככה,אנונימית בהו"ל

נניח כשילד שופך את המים שלו, זה מוציא אותי מדעתי, הוא יכול נניח לבקש מים, אני מביאה לו כוס מים, זה קצת מדי בעיניו אז הוא שופך הכל, או שאני מציעה לו מים והוא לא ביקש אז הוא שופך, זה מחרפן אותי, גם כי זה גורם נזקים וגם כי הקטע הזה לשפוך ולהעיף הכל כי משהו לא מוצא חן בעיניך, לא יודעת, נורא קשה לי לשלוט על הכעס שלי כשהוא עושה את זה.

 

אבל הקטע שבאופי אני בן אדם די רגוע, לפחות הייתי, אבל מול הילדים, בעיקר הילד הזה אבל גם האחרים, עולה בי אופי אחר, הרבה פחות סבלנות לפעמים (לפעמים אני גם כן מצליחה להיות מאוד סבלנית ורגועה ומכילה, רוב הזמן אני נראה לי בסדר)

בתקופה האחרונה כל אחר צהריים עם הילדים היה סיוט ועכשיו נגמרו הקייטנות, אחותי הייתה פה היום ואיתה היה מושלם, אוירה טובה ממש, ברגע שהיא נסעה, פתאום נהיה סיוט, לא יודעת להסביר אפילו למה, הילדים התפרקו, אני התפרקתי בתגובה, בכיות, בלאגן ונשבר לי...

אולי תנסי לתת לילד להיות "עוזר" שלךפעם אחרת

נגיד זה שמגיש את הטושים לשולחן, או זה שעוזר לך להוסיף תבלין למאכל כזה או אחר.. לתת לו תפקידים שהוא ישמח לעשות..

לשאר הילדים ממליצה בחום לקנות להם דברים שיעסיקו אותם בהתאם לגיל, לא ציינת גילאים..

משחק או שניים מושקעים יכול מאוד לתת שקט לשבוע שבועיים בכיף...

לבנות לעצמך תוכנית של תעסוקה בשבילם ואז את לא נתקעת עם השיעמום שלהם אלא נערכת מראש לזה..

לתת להם להכין מאכלים קלילים...

זה קשה אבל זה שווה.. אם קצת מאמץ, זה יאזן אותך ואותם בתקופה הלא פשוט הזו...

גם אני בסירה של הריון (עם המטומה וסוג של שליית פתח) וילדים כולל תינוק בן שנה... לא פשוט בכלל, מבינה אותך לגמרי.

תודה על הרעיונות!אנונימית בהו"ל

ננסה לאמץ בעזרת ה'

הפותחת, כרגע הריון הוא מצב נתון, מה עושים במצב הזהאנונימית בהו"ל

לכל מי שכתבו לרווח בין הריונות, אין בעיה, נחשוב על זה בעוד שנה וחצי כשזה יהיה רלוונטי. זה לא עוזר לי. (ובסוגריים אני אוסיף שזה בהחלט יכול לקרות לי גם לא בהריון ולא אחרי לידה, ההריון רק מחמיר את המצב.)

זה פורום הריון ולידה אז אני מאמינה שיש פה הרבה אימהות בהריון, מותשות וחסרות אנרגיות ואני שואלת איך מתמלאים באנרגיות בכל זאת ואיך מצליחים לגייס סבלנות לילדים, זה הכל

 

אני חושבת שדווקא כן כתבו לך איך אפשרהמקורית

במסגרת המצב.

אולי זה פחות רלוונטי לך

התגובה הזאת התייחסה לכל התגובות שאמרו לרווח הריונואנונימית בהו"ל

ותודה גם על התגובה שלך קודם בשרשור ❤️

אני באמת משתדלת לישון כשמתאפשר לי, מורידה לגמרי סטנדרטים בבית ובעלי עזר מלא מלא בשליש הראשון אבל עכשיו הוא כבר מתחיל לחזור יותר לעבודה שלו ופחות פנוי לעזור כי אני כן חוזרת לעצמי (כאילו). את צודקת שהאוירה הטובה בבית יותר משמעותית מזמן אישי עם הילד, אבל גם אותה אני לא כל כך מצליחה לבנות.

 

נתנו לך פה עצות, בעיקר לקבל את המצב בהבנהפרח חדש

את מעוניינת להתאמץ יותר כדי שיהיה יותר טוב? מצד שני את הרי יודעת שזה לא בכוחות שלך עכשיו.

אז זהו.

אגב יש דברים שגורמים לי להיות יותר סבלנית

כמו סדר וניקיון.

כשילד בוכה ורב והכל בלאגן ולכלוך

אני אהיה הרבה פחות סבלנית לסיטואציה. כי ככה אני.

הפיתרון שלי,

אני מביאה עוזרת פעם בשבוע. זה לא פותר את כל הבעיה של סדר וניקיון אבל נותן איזה מרווח נשימה ויש כמה ימים בשבוע שאני מרגישה שכיף לי להיות בבית. 

רעיון מענייןאנונימית בהו"ל

לפעמים באמת כשיש לי מעט אנרגיה אני מפעליה את הילדים לסדר ובעיקר מסדרת בעצמי וזה כן נותן קצת יותר מרווח נשימה ואווירה טובה, מצד שני יש ימים שזה נורא חבל לי לבזבז את האנרגיות על סדר ונקיון.

אבל את צודקת

ובהחלט זה חשוב לקבל את עצמי בהבנה כדי שלפחות המצפון לא יחגוג בתוך כל הבלגן שחוגג פה

אפשר גם עוד דבריםשוקולד פרה

לא רק לקבל את המצב

לדוג לפעמים עזור לי להכין בסלון פינות משחק שונות שאני יודעת שיתאיםצלכל אחד לפחות משהו ואז כשחוזרים מהגן אני ישר מכוונת לשם כשהם רואים את המשחקים מול העניים יכולים יותר מהר לצלול למשחק

מים- קניתי כוסות פלסטיק שקופות קטנות ואני ממלאה להם בזה ככה הם מרגישים שזה עד למעלה


מי ששופך מקבל מגבת - לך תנגב ושים את המגבת בכביסה

היו רבו על הצלחות אז אני לא נכנסת לפינות ולמריבות שלהם

הלכתי למזווה הבאתי צלחות חד''פ מיוחדות שנשארו לי מהאירוע האחרון וזה םתר את המריבה

לא אכפת לי על הצלחת או 'על החינוך'- קודם כל משיגה שקט(את החינוך אני משאירה לזמנים יותר רגועים וכן, לא חושבת שזמן מהומה זה זמן לחנך)

מעניין מה שאת אומרת קודם כל להשיג שקטאנונימית בהו"ל

זה נכון, אני בהחלט צריכה לאמץ את הגישה. למשל לילד שיש לו נטיה לשפוך מים לתת לשתות מהבקבוק שלו.

כשהם רבים או מציקים אז לתת דברים אטרקטיביים (לא חינוכי בעליל, מקווה שזה לא יגרום להם להבין ששווה לריב), כשמפזרים משהו במקום להתעקש איתם שיאספו פשוט לאסוף בעצמי. כאילו לא להיכנס לפינות שמביאות כעס ועצבים.

מעניין לנסות, אם לוותר להם לא יגרום לי להיות עוד יותר ממורמרת עליהם?

אני חושבת שלהסיח את דעתם בזמן מריבהיעל מהדרום

לק"י


זה מעולה!

בטח כשהם רבים על סתם שטויות משעמום/ עייפות 

בדיוקשוקולד פרה

המיקוד זה הסחת דעת

זה לא פרס כשהם רבים זה פשוט שישכחו מהמריבה כי הרבה פעמים רבים מעייפות שיעמום וכו והם צריכים את העזרה שלנו לצאת מזה אני לא רואה בזה פרס אני רואה בזה הפחתת תסכול לכל הצדדים

ולכן בעיני זה חינוכי מאוד- הרגעת הרוחות בדרך רגועה וטובה

וגם לא הכוונה לאסוף במקומם אלא להפוך הכל למשחקי

לעשות משחק כלשהו שכולל איסוף משחקים

לדוג לאסוף לפי צבעים

אצלי עובד שאני שמה שיר ועד שהוא נגמר כל אחד צריך לגמור את המשימה שלו

זה לא גורם להם להבין ששווה לריביראת גאולה

זה פשוט הסחת דעת מהמריבה.

גם הם לא אוהבים את המריבה,

אלא עכשיו במצב רוח פחות מוצלח,

וכשאת פתאום שואלת 'מי רוצה לשחק בx?' או לצבוע או וואטאבר,

הם פשוט שוכחים מהמריבה.

לא לבוא לילד שעשה בעיה כאילו את רוצה לשחד אותו.


לגבי לאסוף - אולי שווה לתת משהו טעים בסיום האיסוף? משהו קטן.

או שאני אומרת שאם רוצים להוציא משהו אחר שהם מאוד רוצים - קודם לאסוף כדי שיהיה מקום ולא יתפזר.


אני ממש מסכימה עם הלשחרר.

חושבת לעצמי, באמת לטווח הארוך עדיף לילדים אוירה נעימה ואמא רגועה מאשר אוכל מגוון/ פעילויות אטרקטיביות וכו'.

יום אחד היה לי מאוד חם, ולא היה לי כוח וחשק לבשל, אז נתתי להם קורנפלקס עם חלב. היו תקופות שזה היה אוכל שגרתי כי בהריון לא הצלחתי לבשל, אבל הפעם זה היה פשוט כי רציתי שתהיה אוירה נעימה וכיפית למרות שהיה לי נורא חם.


אולי אפילו תכיני לעצמך רשימה של 'מאגר' פתרונות לזמן חירום. בר בצק זו תעסוקה כיפית, סיפור, דפי צביעה... ממתקים פה ושם.

ולפני שכולם מאבדים את זה, להוציא משהו מיוחד מהמאגר.

מצב הרוח שלנו משפיע עליהם, וגם מצב הרוח שלהם משפיע עלינו... כשהם רבים ומשתוללים ושופכים אני מתחרפנת, אבל זה רק גורם להם ליותר מתח. אם מצליחים לשמור על אווירה רגועה, זה טוב לכולם.

חכמה ממשלפניו ברננה!

אוסיף משהו בכיוון..

הילדים רבים ומתווכחים - אני לפעמים מפעילה סיפור שמע.

לפעמים הם מנסים קצת להתווכח ולהחליט מה לשמוע אבל אני אומרת שזה מה שאני בחרתי וזה מה ששומעים עכשיו. ושאפשר לבקש בקשות לאחרי שזה ייגמר. לרוב תוך דקה כולם מתחילים להקשיב ומשהו באווירה נרגע קצת.

לפעמיםoo

כשרוצים להתמלא בכוח באנרגיות

במצב שפחות מאפשר

זה מפחית אנרגיה במקום לתת

הנמכת ציפיות והתאמה למציאות יכולה לתת קצת אנרגיות 

ממש נכוןשוקולד פרה

יפה צריך לזכור את זה

אם אני באיזה מצב נמוך לתקופה הרבה פעמים כשבעלי אומר לי לכי תעשי לך משהו נחמד אני מפנה לך ערב

זה סתם מעצבן אותי כי אין לי אנרגיות להתמלא באנרגיות

גם אם אני הולכת לאיזה מקום אני על קוצים

הי יקרהתהילה 3>

נראה שקצת ענית לעצמך...

כשאת מרוקנת את לא נחמדה.

אז איך מטעינים אותך?

קודם כל להיות קשובה לעצמך. לא להגיע למצב שבו את על הקצה, את מרגישה שקצת עמוס לך, תעצרי תבחני למה את זקוקה. שקט? רוגע? אוכל? אויר? חברה?


ובהקשר הזה; מראש! כמה שאפשר שינה טובה, אוכל טוב, הפסקות שקטות לעצמך בחדר פה ושם, דברים שממלאים אותך.


לגייס את בעלך להיות חלק מזה כשהוא נמצא: להגיד לו אני חייבת עכשיו שקט ואני לא מסוגלת, קח בבקשה פיקוד.


לגבי התמודדות עם כעס זה נושא שצריך ללמוד אותו לעומק, אבל בגדול, הדרך היא קודם כל להבין מה הפעיל אותי כרגע, ולתת מענה לעצמי, ואז ממקום פנוי רגשית, הרבה יותר פשוט לבחור איך להגיב ואנחנו לא תגובתיים.


ומעבר להכל- חמלה לעצמך. חופש זה מאתגר. ילד על הרצף זה מאתגר. הריון זה מאתגר.

כל זה יחד זה מאתגר מאד.

זה טבעי שלפעמים קשה, שלפעמים נופלים, שלא תמיד מצליחים להיות בטופ שהיינו רוצות.


לחבק את עצמך, וללמוד איך לקום ואיך להתנהל טוב יותר מתוך חמלה עלייך שמשתדלת לעשות מה שאת יכולה ומעבר לכך.

אני כל כך אוהבת את התגובות שלךמחי
יש בהן הרבה רוך והבנה, בשילוב עצות פרקטיות
תודה רבה יקרה❤️תהילה 3>
ממש חיממת את ליבי!!
הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת

ואני רוצה לקנות לה מתנה

לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.

מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)

כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)

לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)

אם כן - אז איזה משחק כדאי?

אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...

(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)

תראיאורוש3

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

חשבתי שאם היא תבחר בעצמה בחנות בובהמתואמת

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

לכן אמרתיאורוש3

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

תודה רבה! (פספסתי אתמול את התגובה)מתואמת

הצעת כיוונים ממש טובים לגיוון המשחקי בתחום הבטוח שלה. מקווה ממש שאצליח ליישם.

ותודה גם על הכיוונים לשמירת הדובי...

בקשר למשחקים - באופן כללי הילדים שלי לא משהו בשמירה על משחקים, בלי קשר לגיל שלהם... (אולי רק הבכורה יודעת לשמור על החפצים שלה) בכל אופן, אמנם עכשיו אין הרבה קטנים, אבל שתי הקטנות שיש - הן סופר בלגניסטיות... (ובת הארבע וחצי - אם היא מחליטה משהו, כמו שלא בא לה לאסוף, אז היא לא תזוז ממנו אלא לאחר הרבה שכנועים. ואני מעדיפה לשמור את הוויכוחים איתה לדברים מהותיים יותר...)

בכל אופן, קניתי לה היום משחק של דיג דגים מגנטי כזה, ומקווה שנצליח לשמור עליו טוב.

הקטע המצחיק הוא שקצת אחרי שיצאתי מהחנות - אני שומעת את בעלי ואת בת השבע וחצי שלנו מאחוריי😅 מסתבר שהם נכנסו לאותה חנות, כי הבת החמודה רצתה גם כן לקנות לאחותה מתנה🥰 והיא קנתה לה בובת ארנב...

אז בסופו של דבר היא עומדת לקבל את שני סוגי המתנות😊

מושלם!אורוש3

לבן שליoo

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

היא אכן הולכת איתו לגן...מתואמת

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

השאלהoo

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא עוזב אותו לפעמים, אבל רוב היום הוא בידיים שלה.מתואמת

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

זהoo

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

תודה! מקווה...מתואמת

יש לה עגלה לבובה?רקאני

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

כן, יש לה (קצת מפורקת), גם בימבה ישמתואמת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

עונהקל"ת

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

תודה רבה!מתואמת

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

אכן😉קל"ת

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

את זה אני עושה כל הזמן, כמובןמתואמת

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

למה חפץ מעבר בעייתי?מתיכון ועד מעון

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

תודה! אין גבול לרמת החיבור הבריא לחפץ המעבר?מתואמת

בגיל שנתיים לדעתי ממש נדיר שחורג מהתקיןמתיכון ועד מעון

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

כן, זה מה שקלינאית התקשורת אמרהמתואמת

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

לא שאלתי על הטיפולמתיכון ועד מעון

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

הבנתי עכשיומתואמת

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

אז נשמע לי מהתיאור שלך שזה ממש בסדרמתיכון ועד מעון

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

תודה! הרגעת אותי...מתואמת

אם היא מחזיקה את הדובי כל הזמןאפונה

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

נכון, כשחשבתי על זה אחר כךמתואמת

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

תקני לדובי מנשא 😂חילזון 123

חחח גם אני חשבתי על זהאפונה

😅😅😅 רעיון מצוין!!מתואמת

האמת שנראה לי שיש לנו מעין מנשא לבובות בבית... צריכה לחפש, ולבדוק אם הוא בכלל יתאים לדובי.

אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים

אני חושבת שבובה אחת זה נוראאמאשוני

תלות מוחלטת בחפץ שאין לו תחליף לדעתי זה סיוטי ברמות.

לא יודעת אם בגיל הזה אפשר לעשות שינוי או רק להתפלל לנס שלא תצא תקלה ושיעבור לה מהר,

אבל בהחלט כדאי להקדים תרופה למכה וככל האפשר להגדיל את האופציות. אם לא עובד עכשיו, אז לפחות כשתגדל.

פשוט מהסיבה הטכנית. זה לא דומה בכלל לטטרה וכד'

אגב כשלבן שלי הייתה תקופה שלא הסכים להחליף נעליים, קניתי 3 זוגות, תמיד 2 בשימוש לסירוגין כדי שיהיו בלויות באותה המידה ולא אחת בלויה ואחת חדשה.

ככה ככל שגדל זוג נזרק וזוג נקנה ויחסית הצלחתי לשלב בלי פערים גדולים

אבל זה קשהההההה

והיה צריך מלא פרסים ולהרים על הידיים והכלה עד שהתרגל.

והייתה לי ילדה עם תלות אפילו יותר גדולה וסיוטית מנעליים.

לגבי הדובי אולי אפשר לתפור לו אפודות ולהלביש אותו כל יום באפודה בצבע אחר ככה זה אמנם אותו דובי, אבל כן יש קצת שוני ויזואלי מיום ליום.. מעניין אם היא תזרום עם זה.

כן הייתי מנסה להכין את הקרקע ככל שזה תלוי בך (למשל אם קשה או קל להשיג דובי זהה ואם היא בכלל תסכים שחדש יכול להוות תחליף לקיים) וכן מנסה קצת להרגיל לגמישות.

לא בלחץ אבל גם לא לדרוך במקום. מדי פעם ליזום איזה שינוי קטן ולראות איך היא מגיבה אליו.

וואי, רעיון יפה עם הבגד השונה בכל יום!מתואמת

ננסה ליישם (לא יודעת אם יהיה לי כוח לתפור, אבל אולי נחפש בבגדי הבובות הקיימים שלנו, או שנסתפק בצעיף שונה כל יום).

באמת מעניין איך היא תזרום עם זה...

ואכן, זה קשה כשיש תלות בחפץ מסוים וזהו... אותו דבר היה עם הכרית האהובה על הילדונת (נראה לי שהתייעצתי גם על זה בזמנו כאן). באמת חיתול טטרה זה שונה, כי היו לנו הרבה כאלה...

בכל אופן, מה שהיה אצלכם נשמע גרוע יותר😬

זה דובי מאיקאה... לא משהו בלתי זמיןאורוש3

למרות שלא תמיד זה עובד להחליף גם לאותו דבר...

אם זה מאיקאהאמאשוני

אז כדאי לקנות עכשיו מראש 2-3 העתקים, ולא לחכות שיאבד/ יתבלה כי אז עוד יותר קשה להחליף ישן בחדש.

לכן גם עם הנעליים של הבן שלי הקפדתי להחליף כל שבוע לפני שהסוג הקודם התבלה, שיהיה חייב להתרגל לשניהם עד שלא שכבר לא הייתה העדפה לאחד הזוגות.

ואולי הקטנטונת תסכים לבובה אחרת.

לדעתי כדאי לנסות כדי לדעת מה האופציות בכלל מבחינתה.

באמת התלבטנו אם לקנות עוד דובי כזה משםמתואמת

אף שהוא כבר לא ייראה אותו דבר - כי הדובי הנוכחי מרוט...

בכל אופן, אנחנו לא מגיעים לאיקאה באופן קבוע (היינו שם רק פעם אחת, למעשה), אז כרגע לא נצליח לקנות לה דובי זהה...

אולי את יכולה אולי לשאול סביבך בקהילהריבוזום

אם מישהו מגיע לאיקאה. זה להוסיף משהו קטן (ראיתי כמה פעמים ששאלו כאן)

נכון, חשבתי על זה. אולי באמת ננסה את זה...מתואמתאחרונה

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

בכורות ו, עמוד בקנמון

אֵיבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִין הֵימֶנָּה וְאֵין נַפְשָׁהּ חוֹזֶרֶת עָלֶיהָ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ

הי לכולם. בדיקת דם...פריטין נמוךאור בקצה המנהרה

הריון בסיכון גבוה -תאומים. כנראה סכרת הריון.

הונגלובין 11.8

פריטין 5.5

בינתים בלי רופא ...יקח כמה ימים להחליפו.

בחיים לא הגעתי לכזה מספר עם פריטין.

מה כדאי לי לבקש מהרופא

שבוע 26

תודה לכם

איך את מרגישה?השם שלי

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

מאד חלשה ,בי 12 עלה לי יחסית למעלאור בקצה המנהרה

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

גם בי 12 מעל 200 זה נמוךהשם שלי

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

תתחילי מיד לקחת ברזל. אני בהריון תאומים קבלתיאמהלה

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

אני לא לקוחת פרנטלאור בקצה המנהרה

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

תבקשי עירוי ברזלשמ"פ

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

תודה לך. כדורים לא יוכלן לעשות תעבודה?אור בקצה המנהרה

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

הרופא אמר לישמ"פאחרונה

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

איך מזהים ירידת מים?מעיין34

שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד

ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.

הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.

יש למישהי ניסיון?

או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?

הריון חשוב לי מאוד

ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד

למה את נגד לבדוק במיון?השם שלי

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

אם באמת יש ירידת מים/טפטוף בשבוע כזה חובה לבדוקאמהלה

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

ממה שידוע ליאיזמרגד1

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

חייבים לבדוק לדעתיחושבת לעצמי

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

תודה על הדאגה אבל אעשה לכן הכרות עם ההריונות שלימעיין34

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

ב"ה שפגשת בפורום מקרים שעזרו לךבאתי מפעם

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

היי, היתה לי פעם ירידת מים מוקדמתאינרציה

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

וואיתלמיםאחרונה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

נשמע לא פשוטתהילנה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

רעיון למתנה לגיל שנה? שאלו אותנו מה אנחנו רוציםאנמונימי

אשמח לרעיונות

מגנטיםילדה של אבא

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

משחקים לאמבטיהואני שר

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

בובה, ספר גדול, צבעים לילדים קטניםברונזה

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

תודה על הרעיונות, מרגישה שכל משחק חדש משעמםאנמונימי

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

יש משחקים מסויימים שהולכים עם הילד שניםעדיין טרייה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

בימבה/בימבה גוקטארקו

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

וגם ספרים מתחילים לעניין בגיל הזהטארקו

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

הליכון כזה עם משחקים זה טוב? או שזה לא להמשך?אנמונימי

הבן שלי אוהב מכוניות. גם חוגג שנה עוד מעטיעל מהדרום

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

בימבה!!!דיאן ד.אחרונה

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

מתי יצאתן לחלד?הבוקר יעלה

או בעצם לחופשת מחלה שלפני?

אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.

ימי מחלה יש בשפע

להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..

בקיצור ממש תוהה מה לעשות

אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..

כשילדתי 🫣מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 16:51

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

עבדתי עד הלידההשם שלי

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

עבדתי עד הלידה, אבל אם יש לך מ"מ אז וימי מחלה בנחתשיפור

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

משבוע 38, בהריון אחד גם בשבוע 37ואילו פינו

בהריון האחרוןoo

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

בלידה אחת התארגנתי לצאת לעבודה ובסוף יצאתי לבי"חהשקט הזה

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

יצאתי בתאריך המשוערתוהה לעצמי

אלא אם כן ילדתי לפני..

אני ניסיתי הרבה לפני וגם ממש לפני❤️

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

כל לידה אחרתכורסא ירוקה.

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

לרוב יצאתי קרוב לתל"מ. אבל ילדתי שבוע+- אחריויעל מהדרום

אני יוצאת קצת לפני בדכפרח חדש

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

הפוך, יש לי מלאהבוקר יעלה

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

מהרגע שגיליתי על ההריון תכננתי את החלדהרמה

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

וואי כ"כ נכוןהבוקר יעלה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

יצאתי בשבוע 40כחל

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בשתי הלידות תיכננתי לעבוד עד התל"מדיאן ד.

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אני יצאתי ב39נויה12345

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

שבועיים לפניאמאשוני

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

אני גם מתלבטתילד בכור

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

בלידהאפונה

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

בפעם הראשונה בלידהרוני_רון

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

בלידה האחרונה יצאתי מהעבודה והייתה לי ירידת מיםמתיכון ועד מעון

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

לרוב בלידהשומשומונית

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

באתי לאזן את כל התגובות פה...אמא טובה---דיה!

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אה, בעצם מסייגת שאני גם עובדת מהבית בתור עצמאית,אמא טובה---דיה!

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

ואגב, יצאתי בלי ימי מחלה. פשוט ימי חופש על חשבוני.אמא טובה---דיה!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

באה לאזן את התגובות😂אהבה.אחרונה

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.

ומשתנה בין קבוצות גיל

והקבוצות גיל האלהשירה_11

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

וואי מטורףשלומית.

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

יש אם הבדלים אם המעון למטרות רווחשיפור

ואם זאת תקינה מורחבת

אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

יש כל מינישירה_11

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מזל שהפרטי אצלכם זול יותר מהציבוריכורסא ירוקה.

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

אוייי זה נוראאשירה_11

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מחפשת משו פרטי אחרשירה_11

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

רק אומרת ששילמתי שנה שלמה מחיר של תינוקהשקט הזה

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

לא זוכרת איפה עובר הגבולאמאשוני

אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..

(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪

כדאי לך לנסות להגיש בקשה להנחהשואלת12

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

כמה מהר קיבלתם?שירה_11

ממש כמה ימיםשואלת12

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

הלוואישירה_11

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אני הייתי מנסהשואלת12

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

היה רשום לישירה_11

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

אצלישואלת12

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

רשום לי שאין בקשה בכללשירה_11

כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים

אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.

צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה

ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום

דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה

אם המשפחתון שווה, קרוב לביתך, והוא טובממתקיתאחרונה

לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.

לנשיםהריון ולידה
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:57

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:56

אני לא מסוגלת לריב איתו על כל דבר

מרגישה שהוא שולט ברגשות שלי

בוחן אותי בלא ידיעתי ואז בא בטענות אין סוף

נכון אתה עוזר

וזהו! זה הבית שלך זה הילדים שלך

גם אם קשה לי איתם כשהם נזרקים עלי בלי תיאום ציפיות כי החלטת ללכת למניין עכשיו בלי לדבר על זה כמו בני אדם

ואז הוא מתפלא שיש לי אנטי עצום מהדת

נכון שזה לא התפילה, זה יכל להסתדר עם התפילה

זה אתה, כי אתה לא מתווך ולא מתאם

למרות שכבר דיברנו בלי סוף על זה שאני צריכה תיאום ציפיות כי אני בן אדם אכזר

ואם אתה שואל ואני אומרת לא זה לא מעניין אותך בכלל

כבר עדיף שלא תשאל

לא מסוגלת להכיל יותר את זה

בא לי לזרוק אותו לפעמים

לקחת פסק זמן מהזוגיות הזאת בגלל משפטים כמו "בוא נראה אותך עושה את מה שאני עושה בבית גם בלי צום"

חצוף

נכון, ואז יוצאת ממני מפלצת

ואז אני מרגישה כישלון כבן אדם כאישה וכאימא

ולא מעניין אותי שכלפי חוץ אתה הבעל המושלם עאלק

איכס

יש עוד כמה דברים חשובים שלא יכולה לכתוב מאאוטינג

אין אופציה כרגע לטיפול זוגי אז אל תציעו

אז לפחות תקבלו בהבנה ותנו לי חיבוק

כי את החיבוק וההערכה על כל מה שאני כן -אני לא מקבלת מבעלי

אז לפחות מנשים זרות עם לב של אישה שמבין אותי וסליחה על הבלבול בין הגופים השונים

מוזמנות לתת עצות קטנות כדי שאחיה איכשהו

חיבוק!ואני שר

נשמע כואב ממש.

אוףאפרסקה

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

חיבוק ממשאונמר

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

חיבוק גדול!רק טוב=)

את ראויה להרבה טוב 😘

זה הכי כואבoo

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

חיבוק!ניקזמני

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

נשמע לימתיכון ועד מעון

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

אם טיפול זוגי לא אופציהאיזמרגד1

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

חיבוקרק רגע קט

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

דברהראשון למצוא את העוגן שלך בתוכךיום שני

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

חיבוקתהילה 3>אחרונה

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

אולי יעניין אותך