מאיפה שואבים כוחות שיהיה לי סבלנות לילדים?אנונימית בהו"ל

אנונימית אחרת כבר פתחה שרשור על העומס לפני, אבל בכל זאת אני פותחת כי זה קצת אחר.

יש לי ילד מאוד מאתגר (על הרצף... עוד שרשור שאנונימית אחרת פתחה) ועוד ילדים ואני בהריון ואין לי אנרגיות. בכלל. ואז אני רק מנסה לישון והם מנסים לקבל קצת יחס וזה נגמר מעפן לכולנו.

ואני כי בעולם רוצה להיות אמא סבלנית ומכילה, שמקדמת את הילד שלה ויושבת לזמן משחק ממוקד איתו וגם לתת מספיק תשומת לב לכל האחרים.

אבל אין לי. וכשאני מרוקנת אז אני לא נחמדה ולא סבלנית ולא משקיענית ועושה המון טעויות חינוכיות ואוף פשוט.

אז איך אני מטעינה את עצמי כדי שיהיה לי סבלנות אליהם?

 

ועוד שאלה? איך מתמודדים עם כעסים? כשהם עושים משהו לא בסדר או מרגיז ואני על הקצה אני ממש מתקשה להשתלט על הכעס שלי. והילד על הרצף מכעיס אותי המון. והוא כזה מתוק אבל כזה סוחט שממש חבל לי עליו שככה אני מתייחסת אליו.

ואולי יש פורום להורים לילדים על הרצף?אנונימית בהו"ל

יש לי מלא שאלות על הגידול שלו ובא לי קבוצת אימהות אנונימית שתבין אותי

זה ממש קשה...מתואמת

יש פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף. אם את ניק מוכר מספיק, אני מניחה שתוכלי להצטרף אליו. מוזמנת לפנות אליי באישי.

בכל אופן, בהיריון הכי הגיוני להרגיש מרוקנת, וזה באמת זמן לשים ב"הולד" את כל ההתקדמויות שהילדים דורשים ולהתמקד בלשרוד את היום-יום❤️

תודה שהגבת!אנונימית בהו"ל

אני אפנה אלייך בפרטי.

ולגבי ההריון, זה נכון לחמול על עצמי שאין לי אנרגיות אבל אני לא רוצה תשעה חודשים פעם בשנתיים שלוש לשים בהולד את ההתקדמות של הילדים. אז חיכיתי שיגמר השליש הראשון, עכשיו אני בשליש השני ואני עם קצת יותר אנרגיות, אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי. בבוקר כשהם בקייטנה (אם אני לא עובדת באותו בוקר) אני מנסה לנוח ומבטיחה לעצמי שהיום בצהריים יהיה מושלם אבל בצהריים אני פשוט קורסת למיטה בחמש ואז הם מטפסים עלי ואז אני לא נחה והם לא מקבלים תשומת לב חיובית והכל נגמר גרוע, אבל אני פשוט לא מצליחה לשרוד את הימים.

מבינה אותך...מתואמת
בתקופות האלה הבעל צריך לתפוס יותר את המושכות...
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אני לא כותבת כביקורת, אלא מצד אחר.

אם הריון גורם לחוסר סבלנות ועייפות (הכי לגיטימי) וסבלנות לילדים זה גם מקום גבוה הסדרי העדיפויות, לא בטוח שזה מסתדר ביחד.

לי ממש ממש חשוב סבלנות לילדים (בצורה קצת מוגזמת בעיניי, אני חושבת שהיה נכון לשחרר ולהבין שאנחנו לא מושלמים), אבל בגלל שחשוב לי רוגע ונחת, אני בוחרת שלא יהיו לי הריונות כל שנתיים שלוש, כי מבחינתי המחיר של הריון ולידה ולחץ הוא מפחיד מידי.

עכשיו אני כן חושבת שאני קצת בקיצון של זה, ולא בטוח שהבחירה שלי היא נכונה.

אבל אני כן חושבת שזה צריך להיות במודעות.

לפעמים יש לנו כמה דברים שחשובים לנו, ולא תמיד הם מסתדרים ביחד.

מי אמר שאמא שיש לה כמה ילדים, והיא בהריון כל שנתיים, יכולה גם להיות סבלנית ופנויה לילדים?

דווקא ממבט חומל אני אומרת את זה, אותי מלכתחילה הסטנדרט הוא לא הגיוני.

ואז צריך לשחרר את הציפייה, וזה יבוא לידי ביטוי או בריווח בין ההריונות, או בהורדת הציפייה להיות סבלנית ובעלת כוחות.

לפעמים באמת יש מחיר

קשה לי עם ההחמרה העצמית שלנו כלפי עצמנו, והניסיון תמיד להצליח הכל.


(אגב, יש גם מחיר לבחירה שלי לרווח הריונות. במיוחד בחברה שלנו. אז אין כאן אמירה מה נכון, אלא רק הצבת סימני שאלה)

^^מסכימה, אלא אם כן יש פקטור של גילכבתחילה
החיים היום מאוד עמוסים, ימי גאולה.ממתקית

גם אמא עם ילדים מרווחים מאוד יכולה להיות לא סבלנית כלפי ילדיה.

עבודה

עומס

חום

מלחמות

חוסר וודאות

גיוסים ומילואים

עליית מחירי המזון ובעיות כלכלה

כבר זה בפני עצמו לא מיישב להרבה הורים את הדעת וכתוצאה מזה סבלנים פחות ופנויים פחות לילדים.

אפשר לומר שילדים צפופים עוד יותר מקשה על הכל, אבל לא הייתי אומרת שזו הסיבה היחידה לחוסר סבלנות לילדים.

ותמיד צריך לדעת לבקש עזרה, בתקווה שמוצאים עזרה כזו.

לא אמרתיאנונימית בהו"ל

שזו הסיבה היחידה.

התייחסתי לתהיה האם ככה זה יהיה כל שנתיים שלוש.


ובהקשר לתהייה הזו ציינתי שני דברים:

א. יכולת בחירה (שכל בחירה היא לגיטימית, אבל היא בחירה ושליטה שלנו)

ב. ציפיות ריאליות. לא לצפות מעצמנו להיות מלאכים. להבין שלכל דרך יש מחיר. וזה לא רע. זה אנושי. והשלמה עם הבחירות שלנו והיכרות עם המחירים שלהם, מאוד מקלה על ההתמודדות עם זה 

אכן יש הרבה סיבות למה לא להיות סבלנייםoo

אם רוצים להיות סבלניים צריכים להיות במודעות מה עוזר/ מפריע

לשים את זה בעדיפות גבוהה

ללמוד לתכנן וליישם דרך חיים שמאפשרת סבלנות

בין אם זה תכנון ילודה ובין אם זה משהו אחר

עבודת המידות...ממתקית
זהoo

לא תשעה חודשים

תינוק בשנתיים הראשונות דורש המון זמן ואנרגיות

ואז שוב הריון

זה אומר להיות במצב תמידי השרדותי מבחינת אנרגיות

וגם ילד על הרצף

לא ממש אפשרי לאסוף כוחות להיות בסבלנות ולעבוד על כעס

האמת שלי אישיתשוקולד פרה

יותר קל לגדל את הקטן בן השנה וחצי

לעומת בן 4 שמוציא לי את כל המיץ וממש צריכה סבלנות מולו חוץ מהחלפת טיטול כל השאר יותר קל עם הקטן חיבוק נשיקה ומגדל בקוביות ממש רגוע וכיף .

אז לא דווקא שנתיים אבל כן תינוק קטן בן חצי שנה - אפילו עד שנה לפעמים זה יותר מאתגר שהם ממש תלותיים וצריכים לאכול כל 3 שעות וכו

גם אני ככהשיפוראחרונה
מנסה לעזורשיפור

אמרת שאת מבטיחה לעצמך שהיום בצהריים יהיה מושלם. אולי לא להבטיח שיהיה מושלם. אולי זה מעלה את רף התסכול. אולי להתפלל לה' שיעזור שתהיי יותר רגועה, יותר קשובה, פחות תגיבי מהבטן לסיטואציות מכעיסות, שתצליחי להעביר את הזמן עם הילדים בצורה טובה כמה שיותר.

אם את קבוע קורסת למיטה בחמש- אז אולי חמש זה זמן טוב שיראו סרט חצי שעה ותנוחי.

ומשהו חשוב- תהיי בחמלה כלפי עצמך. תקבלי את זה שיש לך תחושות קשות. את זה שאת כועסת. את זה שאת מותשת. אל תלכי את עצמך על זה שקשה לך. תחבקי את עצמך.

תודה!אנונימית בהו"ל

את כותבת דברים חשובים.

הקטע שבבוקר פשוט הכל נראה אפשרי, אני מדמיינת איך נכין ביחד עוגיות ואיך הכל יהיה נינוח וכיפי, בבוקר פשוט נראה שכאילו למה לא? הדמיון מבטיח שיהיה משולם, לא שאני מבטיחה לעצמי להתאמץ על זה. אבל זהו, נגמרה הקייטנה, הבוקר הולך להיראות די דומה לצהריים, ובהצלחה לנו

אבל לא חייב להכין עוגיות הריהמקורית

כדי שתהיה אווירה נעימה

אני חושבת שיש לך בדמיון כל מיני דברים שמדמים בעינייך התנהלות נעימה ואווירה טובה שאולי תואמים את הכוחות שלך בבוקר, אבל קודם כל יכול להיות שלא מתאימים במצבך עם ילד מאתגר ועוד ילדים. וגם, לא חייב בכלל לעשות אותם כדי שיהיה כיף

אצלנו בבית אף פעם כמעט לא מכינים עוגיות

זה לא כיף לי בכלל

אווירה כיפית אצלי זה בכלל רביצה על הספה וחיבוקים/ משחק שהם אוהבים/ סיבוב בקורקינט בחוץ/ סיפור וכד

אווירה כיפית זה לא רק מה עושים גם, זה מצב תודעתי של זרימה ולכן כיף ותכנון נוקשה מראש (כמו להחליט לעשות עוגיות בגלל שזה יכול להיות כיף אבל תכלס בסוף אין לך כח) לרוב לא הולכים יחד.

כשאת באווירה זורמת את פתוחה לבלתמים, אבל קודם לכך - לפעול לפי הכח ולא לפי תכנון מקדים.

יש לך כח לעוגות? אם לא, אז לא כיף

יש לך כח לצאת לבחוץ? כנל

לי לא כיף לצאת בשעות החמות בקיץ למשל, זה סבל בשבילי בימים האלה, אז לא אשלה את עצמי שזה אווירה טובה גם אם לאחרים כיף בחוץ או "כהה נראה כיף בבית"

את הכיף שלכם את יוצרת לפי הנינוחות שלך. כשלך טוב, הילדים יהנו גם אם מה שטוב לך זה לשכב לידם על הספה כשהם אוכלים חטיף ומשחקים במגנטים. (אני עושה את זה לא מעט)

ניסית לישון על הספה לידם כשהם משחקים?יעל מהדרום
לק"י


או אם את נותנת להם זמן מחשב, לתת להם כשאת צריכה זמן לנוח.


בני כמה הם?

לגמרי בהצלחה!!! ממש לא פשוט!שיפור
גם לילד על הרצף כבר נגמרה המסגרת?
כתבת שבבקרים את מנסה לנוחהמקורית

את נחה באמת? ישנה כאילו? או משלימה הספקים בבית/ גולשת?

יש הבדל

בנוסף, בהריון מורידים סטנדרטים. אין דרך אחרת בעיניי אם ההריונות שלך מחלישים אותך, בשביל זה יש לילדים גם אבא ב"ה שיעזור

דבר נוסף, מה שאת רואה כתשומת לב ממוקדת זה לא בהכרח מה שהילד צריך בפועל. הוא כן צריך תשומת לב, לא חייב שאמא שלו תשחק איתו שעה.

אם את נחה באמת בבוקר, אז בזמן שהם חוזרים אחרי האוכל ועד שאת קורסת לך שוב מעייפות - גם רבע שעה ממוקדת תספיק ובכל שאר הזמן יותר חשוב שתהיה אווירה טובה ולא תגיעי לקצה


בנוגע לכל שנתים שלוש הריון משבית - אני בדעה שצריך לחשוב מראש אם זה מתאים או לא. הריונות מפעם לפעם בדרכ לא הופכים קלים יותר, ויש מן הסתם יותר ילדים לטפל בהם ויותר אחריות, זה משו שכדאי לקחת בחשבון מראש.

לא אומרת עכשיו אל תביאי ילדים, כן? אבל גם אל תטעי ותחשבי שזה אמור להיות כמו בשגרה. קחי בחשבון שזו התקופה וככה זה. להיאבק בחולשה ובסטנדרטים שלך לא ייתן לך כלום מלבד תסכולים, תייצרי לך מעקפים לסיטואציות מחלישות


חיבוק❤️

אני במצב הזהשוקולד פרה

בהריון מתקדם או שממש לא מרגישה טוב

מתמקדת רק בשעות של הצהריים בשאר הזמן אני נחה, ישנה מקסימום- מכינה אוכל בסיסי ומכניסה מינימום מכונות. בעלי גם ממש עוזר בכביסה ובכלים ומה שלא אז אין

משתמשים בחד'פ הבית יכול להיות מבולגן ומלוכלך הכביסה בערמות

מתמקדת רק בלהיות איתם בצהריים כמה שיותר עם כח.


כמובן שיש ימים גם פחות טובים ויש מקומות שאני נופלת בהם שוב ושוב אבל זה לדעתי ענין של אופי


כי גם כשאני מלאת כח בתקופות ללא הריון ללא תינוק קטן אני יכולה ליפול בזה

לא כמו שכתבו לך שהכל בגלל ההריון וכו אצלי לא כך

יש דברים שמקפיצים אותי מה שלא יהיה

כמובן עובדת על זה להגיב יותר ברוגע לא לכעוס

אבל מקרים מסויימים שמקפיצים אותי לא משנה מה המצב שלי

(מתלבטת אם לתת דומה ספציפית כי זה נורא משתנה בין האנשים ואת יכולה להגיד על הדוגמה שלי- מה מעצבן בזה

אני גם, ממש ככה,אנונימית בהו"ל

נניח כשילד שופך את המים שלו, זה מוציא אותי מדעתי, הוא יכול נניח לבקש מים, אני מביאה לו כוס מים, זה קצת מדי בעיניו אז הוא שופך הכל, או שאני מציעה לו מים והוא לא ביקש אז הוא שופך, זה מחרפן אותי, גם כי זה גורם נזקים וגם כי הקטע הזה לשפוך ולהעיף הכל כי משהו לא מוצא חן בעיניך, לא יודעת, נורא קשה לי לשלוט על הכעס שלי כשהוא עושה את זה.

 

אבל הקטע שבאופי אני בן אדם די רגוע, לפחות הייתי, אבל מול הילדים, בעיקר הילד הזה אבל גם האחרים, עולה בי אופי אחר, הרבה פחות סבלנות לפעמים (לפעמים אני גם כן מצליחה להיות מאוד סבלנית ורגועה ומכילה, רוב הזמן אני נראה לי בסדר)

בתקופה האחרונה כל אחר צהריים עם הילדים היה סיוט ועכשיו נגמרו הקייטנות, אחותי הייתה פה היום ואיתה היה מושלם, אוירה טובה ממש, ברגע שהיא נסעה, פתאום נהיה סיוט, לא יודעת להסביר אפילו למה, הילדים התפרקו, אני התפרקתי בתגובה, בכיות, בלאגן ונשבר לי...

אולי תנסי לתת לילד להיות "עוזר" שלךפעם אחרת

נגיד זה שמגיש את הטושים לשולחן, או זה שעוזר לך להוסיף תבלין למאכל כזה או אחר.. לתת לו תפקידים שהוא ישמח לעשות..

לשאר הילדים ממליצה בחום לקנות להם דברים שיעסיקו אותם בהתאם לגיל, לא ציינת גילאים..

משחק או שניים מושקעים יכול מאוד לתת שקט לשבוע שבועיים בכיף...

לבנות לעצמך תוכנית של תעסוקה בשבילם ואז את לא נתקעת עם השיעמום שלהם אלא נערכת מראש לזה..

לתת להם להכין מאכלים קלילים...

זה קשה אבל זה שווה.. אם קצת מאמץ, זה יאזן אותך ואותם בתקופה הלא פשוט הזו...

גם אני בסירה של הריון (עם המטומה וסוג של שליית פתח) וילדים כולל תינוק בן שנה... לא פשוט בכלל, מבינה אותך לגמרי.

תודה על הרעיונות!אנונימית בהו"ל

ננסה לאמץ בעזרת ה'

הפותחת, כרגע הריון הוא מצב נתון, מה עושים במצב הזהאנונימית בהו"ל

לכל מי שכתבו לרווח בין הריונות, אין בעיה, נחשוב על זה בעוד שנה וחצי כשזה יהיה רלוונטי. זה לא עוזר לי. (ובסוגריים אני אוסיף שזה בהחלט יכול לקרות לי גם לא בהריון ולא אחרי לידה, ההריון רק מחמיר את המצב.)

זה פורום הריון ולידה אז אני מאמינה שיש פה הרבה אימהות בהריון, מותשות וחסרות אנרגיות ואני שואלת איך מתמלאים באנרגיות בכל זאת ואיך מצליחים לגייס סבלנות לילדים, זה הכל

 

אני חושבת שדווקא כן כתבו לך איך אפשרהמקורית

במסגרת המצב.

אולי זה פחות רלוונטי לך

התגובה הזאת התייחסה לכל התגובות שאמרו לרווח הריונואנונימית בהו"ל

ותודה גם על התגובה שלך קודם בשרשור ❤️

אני באמת משתדלת לישון כשמתאפשר לי, מורידה לגמרי סטנדרטים בבית ובעלי עזר מלא מלא בשליש הראשון אבל עכשיו הוא כבר מתחיל לחזור יותר לעבודה שלו ופחות פנוי לעזור כי אני כן חוזרת לעצמי (כאילו). את צודקת שהאוירה הטובה בבית יותר משמעותית מזמן אישי עם הילד, אבל גם אותה אני לא כל כך מצליחה לבנות.

 

נתנו לך פה עצות, בעיקר לקבל את המצב בהבנהפרח חדש

את מעוניינת להתאמץ יותר כדי שיהיה יותר טוב? מצד שני את הרי יודעת שזה לא בכוחות שלך עכשיו.

אז זהו.

אגב יש דברים שגורמים לי להיות יותר סבלנית

כמו סדר וניקיון.

כשילד בוכה ורב והכל בלאגן ולכלוך

אני אהיה הרבה פחות סבלנית לסיטואציה. כי ככה אני.

הפיתרון שלי,

אני מביאה עוזרת פעם בשבוע. זה לא פותר את כל הבעיה של סדר וניקיון אבל נותן איזה מרווח נשימה ויש כמה ימים בשבוע שאני מרגישה שכיף לי להיות בבית. 

רעיון מענייןאנונימית בהו"ל

לפעמים באמת כשיש לי מעט אנרגיה אני מפעליה את הילדים לסדר ובעיקר מסדרת בעצמי וזה כן נותן קצת יותר מרווח נשימה ואווירה טובה, מצד שני יש ימים שזה נורא חבל לי לבזבז את האנרגיות על סדר ונקיון.

אבל את צודקת

ובהחלט זה חשוב לקבל את עצמי בהבנה כדי שלפחות המצפון לא יחגוג בתוך כל הבלגן שחוגג פה

אפשר גם עוד דבריםשוקולד פרה

לא רק לקבל את המצב

לדוג לפעמים עזור לי להכין בסלון פינות משחק שונות שאני יודעת שיתאיםצלכל אחד לפחות משהו ואז כשחוזרים מהגן אני ישר מכוונת לשם כשהם רואים את המשחקים מול העניים יכולים יותר מהר לצלול למשחק

מים- קניתי כוסות פלסטיק שקופות קטנות ואני ממלאה להם בזה ככה הם מרגישים שזה עד למעלה


מי ששופך מקבל מגבת - לך תנגב ושים את המגבת בכביסה

היו רבו על הצלחות אז אני לא נכנסת לפינות ולמריבות שלהם

הלכתי למזווה הבאתי צלחות חד''פ מיוחדות שנשארו לי מהאירוע האחרון וזה םתר את המריבה

לא אכפת לי על הצלחת או 'על החינוך'- קודם כל משיגה שקט(את החינוך אני משאירה לזמנים יותר רגועים וכן, לא חושבת שזמן מהומה זה זמן לחנך)

מעניין מה שאת אומרת קודם כל להשיג שקטאנונימית בהו"ל

זה נכון, אני בהחלט צריכה לאמץ את הגישה. למשל לילד שיש לו נטיה לשפוך מים לתת לשתות מהבקבוק שלו.

כשהם רבים או מציקים אז לתת דברים אטרקטיביים (לא חינוכי בעליל, מקווה שזה לא יגרום להם להבין ששווה לריב), כשמפזרים משהו במקום להתעקש איתם שיאספו פשוט לאסוף בעצמי. כאילו לא להיכנס לפינות שמביאות כעס ועצבים.

מעניין לנסות, אם לוותר להם לא יגרום לי להיות עוד יותר ממורמרת עליהם?

אני חושבת שלהסיח את דעתם בזמן מריבהיעל מהדרום

לק"י


זה מעולה!

בטח כשהם רבים על סתם שטויות משעמום/ עייפות 

בדיוקשוקולד פרה

המיקוד זה הסחת דעת

זה לא פרס כשהם רבים זה פשוט שישכחו מהמריבה כי הרבה פעמים רבים מעייפות שיעמום וכו והם צריכים את העזרה שלנו לצאת מזה אני לא רואה בזה פרס אני רואה בזה הפחתת תסכול לכל הצדדים

ולכן בעיני זה חינוכי מאוד- הרגעת הרוחות בדרך רגועה וטובה

וגם לא הכוונה לאסוף במקומם אלא להפוך הכל למשחקי

לעשות משחק כלשהו שכולל איסוף משחקים

לדוג לאסוף לפי צבעים

אצלי עובד שאני שמה שיר ועד שהוא נגמר כל אחד צריך לגמור את המשימה שלו

זה לא גורם להם להבין ששווה לריביראת גאולה

זה פשוט הסחת דעת מהמריבה.

גם הם לא אוהבים את המריבה,

אלא עכשיו במצב רוח פחות מוצלח,

וכשאת פתאום שואלת 'מי רוצה לשחק בx?' או לצבוע או וואטאבר,

הם פשוט שוכחים מהמריבה.

לא לבוא לילד שעשה בעיה כאילו את רוצה לשחד אותו.


לגבי לאסוף - אולי שווה לתת משהו טעים בסיום האיסוף? משהו קטן.

או שאני אומרת שאם רוצים להוציא משהו אחר שהם מאוד רוצים - קודם לאסוף כדי שיהיה מקום ולא יתפזר.


אני ממש מסכימה עם הלשחרר.

חושבת לעצמי, באמת לטווח הארוך עדיף לילדים אוירה נעימה ואמא רגועה מאשר אוכל מגוון/ פעילויות אטרקטיביות וכו'.

יום אחד היה לי מאוד חם, ולא היה לי כוח וחשק לבשל, אז נתתי להם קורנפלקס עם חלב. היו תקופות שזה היה אוכל שגרתי כי בהריון לא הצלחתי לבשל, אבל הפעם זה היה פשוט כי רציתי שתהיה אוירה נעימה וכיפית למרות שהיה לי נורא חם.


אולי אפילו תכיני לעצמך רשימה של 'מאגר' פתרונות לזמן חירום. בר בצק זו תעסוקה כיפית, סיפור, דפי צביעה... ממתקים פה ושם.

ולפני שכולם מאבדים את זה, להוציא משהו מיוחד מהמאגר.

מצב הרוח שלנו משפיע עליהם, וגם מצב הרוח שלהם משפיע עלינו... כשהם רבים ומשתוללים ושופכים אני מתחרפנת, אבל זה רק גורם להם ליותר מתח. אם מצליחים לשמור על אווירה רגועה, זה טוב לכולם.

חכמה ממשלפניו ברננה!

אוסיף משהו בכיוון..

הילדים רבים ומתווכחים - אני לפעמים מפעילה סיפור שמע.

לפעמים הם מנסים קצת להתווכח ולהחליט מה לשמוע אבל אני אומרת שזה מה שאני בחרתי וזה מה ששומעים עכשיו. ושאפשר לבקש בקשות לאחרי שזה ייגמר. לרוב תוך דקה כולם מתחילים להקשיב ומשהו באווירה נרגע קצת.

לפעמיםoo

כשרוצים להתמלא בכוח באנרגיות

במצב שפחות מאפשר

זה מפחית אנרגיה במקום לתת

הנמכת ציפיות והתאמה למציאות יכולה לתת קצת אנרגיות 

ממש נכוןשוקולד פרה

יפה צריך לזכור את זה

אם אני באיזה מצב נמוך לתקופה הרבה פעמים כשבעלי אומר לי לכי תעשי לך משהו נחמד אני מפנה לך ערב

זה סתם מעצבן אותי כי אין לי אנרגיות להתמלא באנרגיות

גם אם אני הולכת לאיזה מקום אני על קוצים

הי יקרהתהילה 3>

נראה שקצת ענית לעצמך...

כשאת מרוקנת את לא נחמדה.

אז איך מטעינים אותך?

קודם כל להיות קשובה לעצמך. לא להגיע למצב שבו את על הקצה, את מרגישה שקצת עמוס לך, תעצרי תבחני למה את זקוקה. שקט? רוגע? אוכל? אויר? חברה?


ובהקשר הזה; מראש! כמה שאפשר שינה טובה, אוכל טוב, הפסקות שקטות לעצמך בחדר פה ושם, דברים שממלאים אותך.


לגייס את בעלך להיות חלק מזה כשהוא נמצא: להגיד לו אני חייבת עכשיו שקט ואני לא מסוגלת, קח בבקשה פיקוד.


לגבי התמודדות עם כעס זה נושא שצריך ללמוד אותו לעומק, אבל בגדול, הדרך היא קודם כל להבין מה הפעיל אותי כרגע, ולתת מענה לעצמי, ואז ממקום פנוי רגשית, הרבה יותר פשוט לבחור איך להגיב ואנחנו לא תגובתיים.


ומעבר להכל- חמלה לעצמך. חופש זה מאתגר. ילד על הרצף זה מאתגר. הריון זה מאתגר.

כל זה יחד זה מאתגר מאד.

זה טבעי שלפעמים קשה, שלפעמים נופלים, שלא תמיד מצליחים להיות בטופ שהיינו רוצות.


לחבק את עצמך, וללמוד איך לקום ואיך להתנהל טוב יותר מתוך חמלה עלייך שמשתדלת לעשות מה שאת יכולה ומעבר לכך.

אני כל כך אוהבת את התגובות שלךמחי
יש בהן הרבה רוך והבנה, בשילוב עצות פרקטיות
תודה רבה יקרה❤️תהילה 3>
ממש חיממת את ליבי!!
מנוסות ילדים שלא רוצים ללכת לבית הספר לכאןoo
  1. מה התדירות שהילד לא רוצה ללכת

  2. האם מצאתם דרך לפתור את זה (בהנחה שאין בעיה נוספת מאחורי חוסר הרצון)

גם לילדים רגישים מאוד המעבר יכול להיות קשהמתואמת

(כותבת כעוד רעיון לשים לב אליו)

זאת רק אני או שהחורף.בא משומקום? המקורית

בדרכ יש הדרגה מסוימת. נראלי🤭

לא הייתי ערוכה לאירוע האמת חחח

אהה חחחרקאני

מה עושים שכל היום בא לי אוכל מבושל ואני שונאת לבשלזוית חדשה

וגם בעלי לא אוהב

🙁

קונים?מקרמה

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

א''א לקנות כל יום, בכל זאת לא זכינו בלוטו...זוית חדשה

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

בסוף צריך להחליט מה בא לך יותרמקרמה

אוכל מבושל או לא לבשל

בישול זה מיומנות נרכשת

במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת

ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים

לדוג

תקני עוף בקצביה נקי ומפורק

תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה

וקוסקוס משקית

(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)

על אותו עיקרון

פרגיות עם אורז

חזה עוף ותפוא ופטריות

(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)

זה לא שאני לא יודעת לבשלזוית חדשה

אני יודעת ועושה את זה מצוין

אני פשוט שונאת את זה

אני מבשלת רק חלק מהימיםאיזמרגד1

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

עדיין שונאת, לא עוזרזוית חדשה

זה לא עוזר לשנאהאיזמרגד1

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

גם חביתה בשבילי זה טרחה להכין 🙈זוית חדשה

תעשי חביתה בטוסטר😂איזמרגד1

אני הרבה מכינה חביתה בטוסטר שימושית

יום חופשי יש לך?באתי מפעם

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

  • מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

  • תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

  • קציצות וירק כלשהו

    ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

    אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

לא, רק שישי שאז אני מבשלת לשבתזוית חדשה

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מבשלים פעם או פעמיים בשבוע בכמויות גדולותרינת 24

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

אני כבר עושה את זה ועדייןזוית חדשה

בפנים-שימושית
  1. מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה

  2. עושים אותו דבר לבד...

  3. מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי

הלוואי היה לי תקציב לסעיף 1זוית חדשה

אולי תנסי לבדוק כמה זה באמת עולה והאם יש לךשימושית

דרך לכסות את זה? (הוספת שעות, להוריד משהו אחר שאתם קונים בקביעות, וכו')

אפשר גם לעשות בארטר עם חברה- עדיין צריך לבשל אבל מבשלים רק משהו אחד ומקבלים שתיים או יותר דברים בתמורה (תלוי כמה חברות נמצאות בבארטר הזה)

מקפיאים כמויות כפולותהמקורית

קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)

מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה

מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר

קונים מדי םעם בחוץ

ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.

אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.

אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר

מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה

יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור

ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?

זהו שאצלי זה כן סיפור להכין פתיתיםזוית חדשה

בטח כל שאר הדברים שכתבת

זה יושב על זה שאני שונאת לבשל חחח

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמההמקורית

כידוע אחותי

תצטרכי להשלים עם זה איכשהו ולהתמודד בסוף אם את רוצה להצליח

סליחה אם אני לא מעודדת♥️

נכון אני יודעת, לכן אני מתלוננת 😅זוית חדשה

אני שונאת לכבסאפונה

אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים

אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.

אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..

להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.

כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.

נכון, אבל רק אני אוכלתזוית חדשה

לבעלי יש בעבודה אוכל ולבן שלי בצהרון

כך שבישול רק לעצמי + שנאה לבישול גורם לזה שאני לא מבשלת...

ואי זה ממש משפיע..לפניו ברננה!אחרונה

לקנות קפוא/חצי מוכןאםאני

נניח יש כל מיני כאלו של טבעול קציצות עוף או דג ואז שמים עם ציפס בתנור/נינגה וזהו

או יש בקצביות לקנות קבבים מוכנים נניח ואז זה גם רק להכניס לנינגה או תנור

יש דברים שלוקחים 5 דקות- סיר מרק, אורז, פתיתים

ואז להוסיף ליד זה נקניקיות ואת כל הסגנון הזה

לכי למקפיאים בכל סופר יש שם מבחר גדול מאד...

גם זה הרבה מידי עבודה בשבילי🙈זוית חדשה

אני רק מזדהה 😅אפרסקה

לילדים ולכולם אני אכין דברים, אבל לעצמי לא מסוגלת. אצלי זה גם בגלל שאני לא אוהבת את האוכל שאני מכינה, למרות שאובייקטיבית יוצא טוב.

ברמה שאני מתעצלת להכין חביתה או לפתוח קופסת טונה, זה מעבר להרי החושך בשבילי. המקסימום שאני מכינה לעצמי זה גרנולה משקית עם חלב, או עוגיות. כל דבר שמצריך יותר מפתיחת שקית זה פשוט יותר מדיי מוגזם בשבילי.

המזל שלי הוא שצהריים אני אוכלת בעבודה וארוחת בוקר אני לא אוכלת, ככה שנשאר רק לאלתר ארוחת ערב

נראה שכולכן לא באמת יודעות מה זה שנאה לבישול...זוית חדשה

ואי כנראהאםאני

יכולה להבין שנאה לנקות כלים של בישול או לעשות עבודות מעצבנות של קילוף וחיתוך

אבל על פניו זה אחת מעבודות הבית הנחמדות בשבילי

יכולה רק להזמין אותך בשמחה לארוחות אצלי😅

תמורת נקיונות אבל, כן?😉

אני מלכת השנאה לבישולדיליה

מלכלך ודורש מלא התעסקות ואז אוכלים ורק מלכלך.

וגם אני משוגעת על אוכל מבושל.

מה עוזר לי,

פעם בשבוע אני מבשלת בערב. לא כל שבוע ואז מכינה כל מיני דברים. אני בדרך כלל מבשלת ביחד עם הבת שלי או כשאני. בטלפון עם משהו מעניין.

מבשלת רק דסברים ממש קלים שאפשר להקפיא. נגיד מכינה תבנית שלימה של עופות, מושטים סיר ענק של קציצות וכד‘

מקפיאה במנות קטנות ואז זה למקרוגל.

מודה שלא תמיד יני מחממת לי....

מכינים כמות גדולה ומקפיאיםיעל...

לא קראתי תגובות, אבל מחשבה שעלתה לי...לפניו ברננה!

להגיד "אני שונאת לבשל" זו הגדרה ממש רחבה. שווה לנסות למקד את זה: יש כאלה ששונאות להעמיד סירים, ויש כאלה שדווקא סבבה להן הסירים, אבל החיתוך וההכנה של הירקות מראש זה סיוט.

הרבה פעמים הקושי האמיתי הוא בכלל בתכנון מראש – להחליט מה מכינים, להתחיל להתארגן כשכבר רעבים ורוצים פשוט לאכול עכשיו. ברגע שתדעי בדיוק איפה הנקודה הכי קשה לך, יהיה הרבה יותר קל למצוא לזה פתרונות.

וכדאי לחשוב על זה גם מהכיוון של בעלך: אולי יש חלקים שאת יותר מסתדרת איתם וחלקים שהוא? נניח שאת לא סובלת את הבישול עצמו אבל לא אכפת לך מהבלאגן, והוא בדיוק ההפך – שונא את הניקוי שאחרי. במקרה כזה הוא מבשל ואת מנקה. השאלה האמיתית היא מה בדיוק מרתיע את שניכם במטבח, ושווה לחשוב בכיוון הזה.

ביקשתי מהAI:

נושאים למיקוד בתוך הבישול (כדי למצוא מה בדיוק תוקע אתכם):

  • תכנון והתארגנות: איך מחליטים מראש מה מכינים, ואיך מתמודדים עם הרגעים האלו שהרעב תוקף ואין כלום.

  • הכנה מקדימה (Prep): הקילוף, החיתוך, והעבודה השחורה שלפני הבישול.

  • סוג הבישול והכלים: מעבר לשיטות קלות יותר (כמו סיר אחד או אפייה בתנור) כדי לצמצם עבודה ולכלוך.

  • חלוקת תפקידים: איך מתחלקים בצורה הגיונית בלי שאחד יפול מהרגליים.

  • הבלאגן והניקיון: ההתמודדות עם מה שקורה במטבח תוך כדי ואחרי האוכל.

מקלחות לילדים עם לבניםאנונימית בהו"ל

אתמול יצאה לי שיחה עם חברה והיא סיפרה שהבנות שלה מתקלחות עם תחתונים..

בחיים לא שמעתי על זה אבל אני לא באה מבית דתי.

תוהה כמה זה נפוץ במגזר הדתי? זה משהו שהייתן מאמצות אליכן הביתה כמובן מגיל 0 או גיל קטן?

נשמע לי שזה רלוונטי רקרק רגע קט

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

מסכימההמקורית

עזבי בושה מיותרתשמעונה

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

מוזר ממשעדינה אבל בשטח

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

לא שמעתי על דבר כזהמולהבולה

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

לי יש בן בגיל 5 ובת בגיל 3אונמר

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

אולי באמת לא הבנתי אותהאנונימית בהו"ל

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

כנראה שמדובר על מקלחות משותפותנעמי28

אולי היא עושה לכמהשואלת12

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

אם הילדים בגיל שמקלחת משותפת כבר מביכה להם אזחילזון 123

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

מוזר מאוד לא נתקלתי בחייםאורוש3אחרונה

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

משחק מנגן בשבת, ילד בן 4שושנושי
  1. מאפשרת בלי מצפון

  2. מאפשרת רק בחדר פנימי כדי שהשכנים לא ישמעו

  3. אין על מה לדבר

  4. מחביאה לפני שבת משחקי מוקצה

  5. לא מחביאה, הילד מבין שלא מסכימה ומתגבר

משתדלת להעלות למעלהאיזמרגד1

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

מעירה פעם אחת ומשחררתזוית חדשה

אממאפרסקה
  1. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

    מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

    אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

אני אומרת לה פעם אחת ששבת היום - ומרפהמתואמת

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

מכבה מאחורה/מוציאה בטריותעדיין טרייה

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

השכנים מעולם לא עניינו אותימתיכון ועד מעון

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

לא מחביאה, שמה למעלהכורסא ירוקה.

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

משתדלת לשים מראש בצד.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 19:25

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

עונה לגבינושושנושי

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

אצלנו בן שנתיים וחצירוצה לשאול שאלה

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

בתקופות שהיה קשה פה להתאפק, העלמתי לפני שבתטארקו

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אחדמקקה

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

תלוי בילד ובמשחקדרקונית ירוקה

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

משתדלת לפני שבת להעלות את כל המוקצה, אם ילד מדליקאמהלה

אומרת פעם אחת ומשחררת...

אין תשובה אחידה שימושית

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

אצלי זה 5המקורית

4 או 5,שיפור

עונהרוני_רון

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

בדיוק השבת בן השלוש הוציא טושים וישב לציירשמש בשמיים

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

משתדלת מאד שלא ישחקו בשבתקפצתי לבקר

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

אפשר לשאול שאלת המשך?טארקו

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

אולי לשמור משחק מיוחד לשבתאנונימית בהריון

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

בפנים-שימושית

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

לשמור דברים מיוחדים לשבתדרקונית ירוקה

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

משווקים😉פאףאחרונה

אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅

לרוב משחקי מוקצה נמצאים למעלהיעל מהדרום

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

אני מאוד מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיראנונימית בהו"ל

יש מה לעשות עם זה?

הקשר לפורום הוא שיש לי עדיין קטן שיונק אז אני לא ישנה לילות שלמים וכנראה זה גם משפיע, אבל זה לא שאני קמה כל 3 שעות. ממש לא.

אבל מה עושים?

נוסעת מחוץ לעיר לפחות פעמיים בשבוע וחוזרת סמרטוט

וזה אחרי שבבוקר אני מוציאה את הילדים

עובדת (ומשתדלת מאוד להספיק לאכול)

וישר אוספת את הילדים מהמסגרות

ואז משתדלת להיות איתם, חוגים, חברים

אבל ממש לא תמיד מצליחה כי אני פשוט קורסת

ומהשניה שבעלי חוזר אני או על הספה או במיטה

ואין עם מי לדבר

הולכת לישון מוקדם יחסית בימים כאלה או שסתם נמרחת בפלאפון

ובימים שאני עובדת מהבית ואני עובדת רציני מאוד מהבית אני פורחת בצהריים (הכל יחסי חח)

וזה פשוט הנסיעות האלה

חשבתי שאני אתרגל לזה אבל כבר תקופה שזה ככה

ולא משנה מתי הלכתי לישון ערב קודם

יש לי חברות שנוסעות מרחקים יותר גדולים ממני וממש לא מתעייפות ככה

ועשיתי בדיקות דם ואין לי חוסרים

זה סוג גוף? אין דרך לשנות את זה?

קראתי פעםריבוזום

שיש אנשים שנסיעות מרדימות אותם כמו שתינוקות נרדמים מנדנוד (או עגלה\נסיעה) - משהו בתנודתיות שבנסיעה משפיע על הפעילות המוחית שלהם באופן הזה.

לא זוכרת אבל איפה וכמה זה היה מוסמך ^^'

טיפ קטנטן- לשמור על מרחק גדול מהרכב לפנייךשיפור

זה עוזר פחות להתעייף מנהיגה.

אבל בכללי מזדהה עם התחושות.

את נוהגת?רוני_רון

אני מזדהה ממש

הייתי נגמרת עד טיפת דמי האחרונה מהנסיעות.

מאז שעברתי לעבוד בעיר שלי, החוויה שלי אחרת לחלוטין!!

קצת עזר לי לישון בדרכים... אבל עדיין נגמרתי

יכול להיות שאת איש רגיש מאוד?מתואמת

נסי לעשות את השאלון באינטרנט.

גם אני מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיר (נדירות לשמחתי) ובעצם מנסיעות באופן כללי ומכל שהייה במקום הומה ומציף חושים... וזה לא קשור לעייפות הפיזית שלי באותו רגע (שתכל'ס היא תמיד נוכחת🤭).

טוב, אולי זה בעצם לא קשור אלייך... אבל כתבתי את זה בכל זאת ככיוון מחשבה.

וואי מזדהה איתךתלמים

ביום שיש לי נסיעה (שאני נוהגת) יודעת שאסיים אותו בכאבי ראש ומיגרנה🤦‍♀️

לא פשוטנעומית

מה שאני עושה ומאוד מקל עלי

לצאת כמה דקות קודם ולסוע בנחת

לשמוע משהו נחמד

או לדבר בטלפון עם מישהו, ממש מעביר בקלות.

וזה ממש מעייף

אולי לנסות לישון מוקדם לילה לפני?

אני נוהגתoo

בינעירוני כל יום

נסיעה אצלי לרוב זה תרפיה

מוזיקה ומחשבות

נסיעה במהירות סבירה שלא דורשת ריכוז גבוה

לפני נסיעה תמיד אוכלת ושותה או מצטיידת עם אוכל ושתיה

אם זו נסיעה ארוכה

עושה הפסקות

ובכל מקרה אף פעם לא ממהרת לאנשהו

ראיתי שנסיעות שלא מתוכננות טוב עם אוכל/ שתיה/ הפסקות

גורמות לכאבי ראש ועייפות

לוקח זמן לגוף לחזור לעצמו אחרי לידהאמאשוניאחרונה

יכול לקחת שנתיים ויותר.

אל תהיי קשה עם עצמך.

תנסי לשלב כושר ותזונה נכונה, זה מאוד מאוד עוזר להחלמה.

גם ההנקה לוקחת הרבה כוחות.

את מתארת שבימים של נסיעות את אחראית עם האיסוף והפיזור.

האם אפשר לשנות את זה שלא תהיי אחראית גם וגם?

נניח אם את יכולה לצאת מוקדם לפני הפקקים, לסיים קודם ולנוח חצי שעה, או לאסוף את הילדים ולשים להם סרט חצי שעה או משהו בזמן שאת נחה

ואז לקום להמשך היום, אולי זה יעזור.

בעקבות המקרה באריאלטיפקס לבן

התחילו לעלות בי הרהורים/ערעורים על מה שאני מרגישה

בעלי מביא את הילדה בבוקר והיא עוברת לידיים של המטפלת בלי להתנגד

אבל בבכי

כשאני מגיעה לקחת בדרכ הם בריכוז והמטפלת קוראת סיפור או משחק...

והיא יושבת קפואה ולא נעמדת או רצה אלי...

עד שאני מרימה אותה ואז היא "מרשה לעצמה" להניח את הראש ולחבק

ואז יש נפנופים מאוד מחויכים ונשיקות באויר למטפלת

וכשאנחנו יוצאות ואני ושאלת איך היה היא מגיבה בחיוך ואומרת כיף

וכיף לי עם...

מאז שנוחתות בבית בכי על כל שטות

עד שמתאפסת...

מין תמונה מאוד מבולבלת...

מה הייתם חושבות/ עושות??

שימושית

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

אז לא מצליחה להבין מה מותר חוקית?טיפקס לבן

ובאיזה אמצעים?

תבדקי עדכני, אבל בזמנו הבנתי שמותר להצמיד נגןשימושית

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

מה ההבדל בין עגלה לגוף?טיפקס לבן

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

אז תיתנידיאט ספרייט

מה הבעיה בעצםז?

את יכול להתייעץ בקבוצת פייסבוק באנונימיותואז את תראי

לא יודעת מה ההבדל אבל זה הבדל מבחינת החוקשימושית

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

ההבדל הואאפונהאחרונה

שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.

על גוף הילד ולא בתיק שלו או במקום אחרואז את תראי

מקליטואז את תראי

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אני לא הבנתיבאתי מפעם

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

פרטי מינקות עד שלושאורוש3

אז למה אומרים שזה של משרד החינוך?באתי מפעם

ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.

בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.

מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.

הוא פרטי תחת פיקוח משרד החינוךשימושית

אבל לא מסובסד תחת התמ"ת

ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא

אני חושבתoo

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

האמת חרדות הכלאורוש3

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

אז איך עלו עליהן אם לא דרך מקליט?וואלה באלה

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

אני חושבת תלונה למשטרה ופתיחת מצלמותכורסא ירוקה.

ואיך ידעו להתלונן למשטרה?וואלה באלה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

מספיק שילד אומר מילה חשןדה או חוזר עם סימן שהגננותכורסא ירוקה.

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

איזו מפעילה ראתה משהו שלא נראה לה והגישהאורוש3

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

מחריד. וואווואלה באלה

איזו מפעילה נהדרת. ממש לא ברור מאליו.כורסא ירוקה.

מקליטצלולה

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️

פניני ילדיםיעל מהדרום

לק"י

בן הארבע ויתר לאחיו הגדול על התור במחשב.

"את יודעת למה ויתרתי לו? כי הגן שלנו הוא גן של אהבת חינם".😍

(הגננת שלהם כנראה החדירה בהם את הנושא טוב טוב).

בן השנה מפגין תכונות גבריות- כשהוא רואה ילדים משחקים בכדור, הוא יכול לזחול אליהם במרץ, כשהוא חדור מטרה להגיע לכדור😅

ובנוסף, הוא מתיישב ליד ילדים שמשחקים במדבקות/ קלפים, ודופקים על הרצפה כדי להפוך אותם, ודופק גם הוא עם 2 הידיים על הרצפה😂