כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.
לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים
בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם
בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.
אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.
לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה
בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר
אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.
גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)
אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.
אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.
חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.
מבחינת הרקע המשפחתי
התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.
התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.
ככה שזה ממש ענבי הגפן.
המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.
אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.
הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.
ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר
מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.
הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.
תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.
ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).
כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.
אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.
כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.
ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.
זה ממש קשה...