מאיפה שואבים כוחות שיהיה לי סבלנות לילדים?אנונימית בהו"ל

אנונימית אחרת כבר פתחה שרשור על העומס לפני, אבל בכל זאת אני פותחת כי זה קצת אחר.

יש לי ילד מאוד מאתגר (על הרצף... עוד שרשור שאנונימית אחרת פתחה) ועוד ילדים ואני בהריון ואין לי אנרגיות. בכלל. ואז אני רק מנסה לישון והם מנסים לקבל קצת יחס וזה נגמר מעפן לכולנו.

ואני כי בעולם רוצה להיות אמא סבלנית ומכילה, שמקדמת את הילד שלה ויושבת לזמן משחק ממוקד איתו וגם לתת מספיק תשומת לב לכל האחרים.

אבל אין לי. וכשאני מרוקנת אז אני לא נחמדה ולא סבלנית ולא משקיענית ועושה המון טעויות חינוכיות ואוף פשוט.

אז איך אני מטעינה את עצמי כדי שיהיה לי סבלנות אליהם?

 

ועוד שאלה? איך מתמודדים עם כעסים? כשהם עושים משהו לא בסדר או מרגיז ואני על הקצה אני ממש מתקשה להשתלט על הכעס שלי. והילד על הרצף מכעיס אותי המון. והוא כזה מתוק אבל כזה סוחט שממש חבל לי עליו שככה אני מתייחסת אליו.

ואולי יש פורום להורים לילדים על הרצף?אנונימית בהו"ל

יש לי מלא שאלות על הגידול שלו ובא לי קבוצת אימהות אנונימית שתבין אותי

זה ממש קשה...מתואמת

יש פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף. אם את ניק מוכר מספיק, אני מניחה שתוכלי להצטרף אליו. מוזמנת לפנות אליי באישי.

בכל אופן, בהיריון הכי הגיוני להרגיש מרוקנת, וזה באמת זמן לשים ב"הולד" את כל ההתקדמויות שהילדים דורשים ולהתמקד בלשרוד את היום-יום❤️

תודה שהגבת!אנונימית בהו"ל

אני אפנה אלייך בפרטי.

ולגבי ההריון, זה נכון לחמול על עצמי שאין לי אנרגיות אבל אני לא רוצה תשעה חודשים פעם בשנתיים שלוש לשים בהולד את ההתקדמות של הילדים. אז חיכיתי שיגמר השליש הראשון, עכשיו אני בשליש השני ואני עם קצת יותר אנרגיות, אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי. בבוקר כשהם בקייטנה (אם אני לא עובדת באותו בוקר) אני מנסה לנוח ומבטיחה לעצמי שהיום בצהריים יהיה מושלם אבל בצהריים אני פשוט קורסת למיטה בחמש ואז הם מטפסים עלי ואז אני לא נחה והם לא מקבלים תשומת לב חיובית והכל נגמר גרוע, אבל אני פשוט לא מצליחה לשרוד את הימים.

מבינה אותך...מתואמת
בתקופות האלה הבעל צריך לתפוס יותר את המושכות...
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אני לא כותבת כביקורת, אלא מצד אחר.

אם הריון גורם לחוסר סבלנות ועייפות (הכי לגיטימי) וסבלנות לילדים זה גם מקום גבוה הסדרי העדיפויות, לא בטוח שזה מסתדר ביחד.

לי ממש ממש חשוב סבלנות לילדים (בצורה קצת מוגזמת בעיניי, אני חושבת שהיה נכון לשחרר ולהבין שאנחנו לא מושלמים), אבל בגלל שחשוב לי רוגע ונחת, אני בוחרת שלא יהיו לי הריונות כל שנתיים שלוש, כי מבחינתי המחיר של הריון ולידה ולחץ הוא מפחיד מידי.

עכשיו אני כן חושבת שאני קצת בקיצון של זה, ולא בטוח שהבחירה שלי היא נכונה.

אבל אני כן חושבת שזה צריך להיות במודעות.

לפעמים יש לנו כמה דברים שחשובים לנו, ולא תמיד הם מסתדרים ביחד.

מי אמר שאמא שיש לה כמה ילדים, והיא בהריון כל שנתיים, יכולה גם להיות סבלנית ופנויה לילדים?

דווקא ממבט חומל אני אומרת את זה, אותי מלכתחילה הסטנדרט הוא לא הגיוני.

ואז צריך לשחרר את הציפייה, וזה יבוא לידי ביטוי או בריווח בין ההריונות, או בהורדת הציפייה להיות סבלנית ובעלת כוחות.

לפעמים באמת יש מחיר

קשה לי עם ההחמרה העצמית שלנו כלפי עצמנו, והניסיון תמיד להצליח הכל.


(אגב, יש גם מחיר לבחירה שלי לרווח הריונות. במיוחד בחברה שלנו. אז אין כאן אמירה מה נכון, אלא רק הצבת סימני שאלה)

^^מסכימה, אלא אם כן יש פקטור של גילכבתחילה
החיים היום מאוד עמוסים, ימי גאולה.ממתקית

גם אמא עם ילדים מרווחים מאוד יכולה להיות לא סבלנית כלפי ילדיה.

עבודה

עומס

חום

מלחמות

חוסר וודאות

גיוסים ומילואים

עליית מחירי המזון ובעיות כלכלה

כבר זה בפני עצמו לא מיישב להרבה הורים את הדעת וכתוצאה מזה סבלנים פחות ופנויים פחות לילדים.

אפשר לומר שילדים צפופים עוד יותר מקשה על הכל, אבל לא הייתי אומרת שזו הסיבה היחידה לחוסר סבלנות לילדים.

ותמיד צריך לדעת לבקש עזרה, בתקווה שמוצאים עזרה כזו.

לא אמרתיאנונימית בהו"ל

שזו הסיבה היחידה.

התייחסתי לתהיה האם ככה זה יהיה כל שנתיים שלוש.


ובהקשר לתהייה הזו ציינתי שני דברים:

א. יכולת בחירה (שכל בחירה היא לגיטימית, אבל היא בחירה ושליטה שלנו)

ב. ציפיות ריאליות. לא לצפות מעצמנו להיות מלאכים. להבין שלכל דרך יש מחיר. וזה לא רע. זה אנושי. והשלמה עם הבחירות שלנו והיכרות עם המחירים שלהם, מאוד מקלה על ההתמודדות עם זה 

אכן יש הרבה סיבות למה לא להיות סבלנייםoo

אם רוצים להיות סבלניים צריכים להיות במודעות מה עוזר/ מפריע

לשים את זה בעדיפות גבוהה

ללמוד לתכנן וליישם דרך חיים שמאפשרת סבלנות

בין אם זה תכנון ילודה ובין אם זה משהו אחר

עבודת המידות...ממתקית
זהoo

לא תשעה חודשים

תינוק בשנתיים הראשונות דורש המון זמן ואנרגיות

ואז שוב הריון

זה אומר להיות במצב תמידי השרדותי מבחינת אנרגיות

וגם ילד על הרצף

לא ממש אפשרי לאסוף כוחות להיות בסבלנות ולעבוד על כעס

האמת שלי אישיתשוקולד פרה

יותר קל לגדל את הקטן בן השנה וחצי

לעומת בן 4 שמוציא לי את כל המיץ וממש צריכה סבלנות מולו חוץ מהחלפת טיטול כל השאר יותר קל עם הקטן חיבוק נשיקה ומגדל בקוביות ממש רגוע וכיף .

אז לא דווקא שנתיים אבל כן תינוק קטן בן חצי שנה - אפילו עד שנה לפעמים זה יותר מאתגר שהם ממש תלותיים וצריכים לאכול כל 3 שעות וכו

גם אני ככהשיפוראחרונה
מנסה לעזורשיפור

אמרת שאת מבטיחה לעצמך שהיום בצהריים יהיה מושלם. אולי לא להבטיח שיהיה מושלם. אולי זה מעלה את רף התסכול. אולי להתפלל לה' שיעזור שתהיי יותר רגועה, יותר קשובה, פחות תגיבי מהבטן לסיטואציות מכעיסות, שתצליחי להעביר את הזמן עם הילדים בצורה טובה כמה שיותר.

אם את קבוע קורסת למיטה בחמש- אז אולי חמש זה זמן טוב שיראו סרט חצי שעה ותנוחי.

ומשהו חשוב- תהיי בחמלה כלפי עצמך. תקבלי את זה שיש לך תחושות קשות. את זה שאת כועסת. את זה שאת מותשת. אל תלכי את עצמך על זה שקשה לך. תחבקי את עצמך.

תודה!אנונימית בהו"ל

את כותבת דברים חשובים.

הקטע שבבוקר פשוט הכל נראה אפשרי, אני מדמיינת איך נכין ביחד עוגיות ואיך הכל יהיה נינוח וכיפי, בבוקר פשוט נראה שכאילו למה לא? הדמיון מבטיח שיהיה משולם, לא שאני מבטיחה לעצמי להתאמץ על זה. אבל זהו, נגמרה הקייטנה, הבוקר הולך להיראות די דומה לצהריים, ובהצלחה לנו

אבל לא חייב להכין עוגיות הריהמקורית

כדי שתהיה אווירה נעימה

אני חושבת שיש לך בדמיון כל מיני דברים שמדמים בעינייך התנהלות נעימה ואווירה טובה שאולי תואמים את הכוחות שלך בבוקר, אבל קודם כל יכול להיות שלא מתאימים במצבך עם ילד מאתגר ועוד ילדים. וגם, לא חייב בכלל לעשות אותם כדי שיהיה כיף

אצלנו בבית אף פעם כמעט לא מכינים עוגיות

זה לא כיף לי בכלל

אווירה כיפית אצלי זה בכלל רביצה על הספה וחיבוקים/ משחק שהם אוהבים/ סיבוב בקורקינט בחוץ/ סיפור וכד

אווירה כיפית זה לא רק מה עושים גם, זה מצב תודעתי של זרימה ולכן כיף ותכנון נוקשה מראש (כמו להחליט לעשות עוגיות בגלל שזה יכול להיות כיף אבל תכלס בסוף אין לך כח) לרוב לא הולכים יחד.

כשאת באווירה זורמת את פתוחה לבלתמים, אבל קודם לכך - לפעול לפי הכח ולא לפי תכנון מקדים.

יש לך כח לעוגות? אם לא, אז לא כיף

יש לך כח לצאת לבחוץ? כנל

לי לא כיף לצאת בשעות החמות בקיץ למשל, זה סבל בשבילי בימים האלה, אז לא אשלה את עצמי שזה אווירה טובה גם אם לאחרים כיף בחוץ או "כהה נראה כיף בבית"

את הכיף שלכם את יוצרת לפי הנינוחות שלך. כשלך טוב, הילדים יהנו גם אם מה שטוב לך זה לשכב לידם על הספה כשהם אוכלים חטיף ומשחקים במגנטים. (אני עושה את זה לא מעט)

ניסית לישון על הספה לידם כשהם משחקים?יעל מהדרום
לק"י


או אם את נותנת להם זמן מחשב, לתת להם כשאת צריכה זמן לנוח.


בני כמה הם?

לגמרי בהצלחה!!! ממש לא פשוט!שיפור
גם לילד על הרצף כבר נגמרה המסגרת?
כתבת שבבקרים את מנסה לנוחהמקורית

את נחה באמת? ישנה כאילו? או משלימה הספקים בבית/ גולשת?

יש הבדל

בנוסף, בהריון מורידים סטנדרטים. אין דרך אחרת בעיניי אם ההריונות שלך מחלישים אותך, בשביל זה יש לילדים גם אבא ב"ה שיעזור

דבר נוסף, מה שאת רואה כתשומת לב ממוקדת זה לא בהכרח מה שהילד צריך בפועל. הוא כן צריך תשומת לב, לא חייב שאמא שלו תשחק איתו שעה.

אם את נחה באמת בבוקר, אז בזמן שהם חוזרים אחרי האוכל ועד שאת קורסת לך שוב מעייפות - גם רבע שעה ממוקדת תספיק ובכל שאר הזמן יותר חשוב שתהיה אווירה טובה ולא תגיעי לקצה


בנוגע לכל שנתים שלוש הריון משבית - אני בדעה שצריך לחשוב מראש אם זה מתאים או לא. הריונות מפעם לפעם בדרכ לא הופכים קלים יותר, ויש מן הסתם יותר ילדים לטפל בהם ויותר אחריות, זה משו שכדאי לקחת בחשבון מראש.

לא אומרת עכשיו אל תביאי ילדים, כן? אבל גם אל תטעי ותחשבי שזה אמור להיות כמו בשגרה. קחי בחשבון שזו התקופה וככה זה. להיאבק בחולשה ובסטנדרטים שלך לא ייתן לך כלום מלבד תסכולים, תייצרי לך מעקפים לסיטואציות מחלישות


חיבוק❤️

אני במצב הזהשוקולד פרה

בהריון מתקדם או שממש לא מרגישה טוב

מתמקדת רק בשעות של הצהריים בשאר הזמן אני נחה, ישנה מקסימום- מכינה אוכל בסיסי ומכניסה מינימום מכונות. בעלי גם ממש עוזר בכביסה ובכלים ומה שלא אז אין

משתמשים בחד'פ הבית יכול להיות מבולגן ומלוכלך הכביסה בערמות

מתמקדת רק בלהיות איתם בצהריים כמה שיותר עם כח.


כמובן שיש ימים גם פחות טובים ויש מקומות שאני נופלת בהם שוב ושוב אבל זה לדעתי ענין של אופי


כי גם כשאני מלאת כח בתקופות ללא הריון ללא תינוק קטן אני יכולה ליפול בזה

לא כמו שכתבו לך שהכל בגלל ההריון וכו אצלי לא כך

יש דברים שמקפיצים אותי מה שלא יהיה

כמובן עובדת על זה להגיב יותר ברוגע לא לכעוס

אבל מקרים מסויימים שמקפיצים אותי לא משנה מה המצב שלי

(מתלבטת אם לתת דומה ספציפית כי זה נורא משתנה בין האנשים ואת יכולה להגיד על הדוגמה שלי- מה מעצבן בזה

אני גם, ממש ככה,אנונימית בהו"ל

נניח כשילד שופך את המים שלו, זה מוציא אותי מדעתי, הוא יכול נניח לבקש מים, אני מביאה לו כוס מים, זה קצת מדי בעיניו אז הוא שופך הכל, או שאני מציעה לו מים והוא לא ביקש אז הוא שופך, זה מחרפן אותי, גם כי זה גורם נזקים וגם כי הקטע הזה לשפוך ולהעיף הכל כי משהו לא מוצא חן בעיניך, לא יודעת, נורא קשה לי לשלוט על הכעס שלי כשהוא עושה את זה.

 

אבל הקטע שבאופי אני בן אדם די רגוע, לפחות הייתי, אבל מול הילדים, בעיקר הילד הזה אבל גם האחרים, עולה בי אופי אחר, הרבה פחות סבלנות לפעמים (לפעמים אני גם כן מצליחה להיות מאוד סבלנית ורגועה ומכילה, רוב הזמן אני נראה לי בסדר)

בתקופה האחרונה כל אחר צהריים עם הילדים היה סיוט ועכשיו נגמרו הקייטנות, אחותי הייתה פה היום ואיתה היה מושלם, אוירה טובה ממש, ברגע שהיא נסעה, פתאום נהיה סיוט, לא יודעת להסביר אפילו למה, הילדים התפרקו, אני התפרקתי בתגובה, בכיות, בלאגן ונשבר לי...

אולי תנסי לתת לילד להיות "עוזר" שלךפעם אחרת

נגיד זה שמגיש את הטושים לשולחן, או זה שעוזר לך להוסיף תבלין למאכל כזה או אחר.. לתת לו תפקידים שהוא ישמח לעשות..

לשאר הילדים ממליצה בחום לקנות להם דברים שיעסיקו אותם בהתאם לגיל, לא ציינת גילאים..

משחק או שניים מושקעים יכול מאוד לתת שקט לשבוע שבועיים בכיף...

לבנות לעצמך תוכנית של תעסוקה בשבילם ואז את לא נתקעת עם השיעמום שלהם אלא נערכת מראש לזה..

לתת להם להכין מאכלים קלילים...

זה קשה אבל זה שווה.. אם קצת מאמץ, זה יאזן אותך ואותם בתקופה הלא פשוט הזו...

גם אני בסירה של הריון (עם המטומה וסוג של שליית פתח) וילדים כולל תינוק בן שנה... לא פשוט בכלל, מבינה אותך לגמרי.

תודה על הרעיונות!אנונימית בהו"ל

ננסה לאמץ בעזרת ה'

הפותחת, כרגע הריון הוא מצב נתון, מה עושים במצב הזהאנונימית בהו"ל

לכל מי שכתבו לרווח בין הריונות, אין בעיה, נחשוב על זה בעוד שנה וחצי כשזה יהיה רלוונטי. זה לא עוזר לי. (ובסוגריים אני אוסיף שזה בהחלט יכול לקרות לי גם לא בהריון ולא אחרי לידה, ההריון רק מחמיר את המצב.)

זה פורום הריון ולידה אז אני מאמינה שיש פה הרבה אימהות בהריון, מותשות וחסרות אנרגיות ואני שואלת איך מתמלאים באנרגיות בכל זאת ואיך מצליחים לגייס סבלנות לילדים, זה הכל

 

אני חושבת שדווקא כן כתבו לך איך אפשרהמקורית

במסגרת המצב.

אולי זה פחות רלוונטי לך

התגובה הזאת התייחסה לכל התגובות שאמרו לרווח הריונואנונימית בהו"ל

ותודה גם על התגובה שלך קודם בשרשור ❤️

אני באמת משתדלת לישון כשמתאפשר לי, מורידה לגמרי סטנדרטים בבית ובעלי עזר מלא מלא בשליש הראשון אבל עכשיו הוא כבר מתחיל לחזור יותר לעבודה שלו ופחות פנוי לעזור כי אני כן חוזרת לעצמי (כאילו). את צודקת שהאוירה הטובה בבית יותר משמעותית מזמן אישי עם הילד, אבל גם אותה אני לא כל כך מצליחה לבנות.

 

נתנו לך פה עצות, בעיקר לקבל את המצב בהבנהפרח חדש

את מעוניינת להתאמץ יותר כדי שיהיה יותר טוב? מצד שני את הרי יודעת שזה לא בכוחות שלך עכשיו.

אז זהו.

אגב יש דברים שגורמים לי להיות יותר סבלנית

כמו סדר וניקיון.

כשילד בוכה ורב והכל בלאגן ולכלוך

אני אהיה הרבה פחות סבלנית לסיטואציה. כי ככה אני.

הפיתרון שלי,

אני מביאה עוזרת פעם בשבוע. זה לא פותר את כל הבעיה של סדר וניקיון אבל נותן איזה מרווח נשימה ויש כמה ימים בשבוע שאני מרגישה שכיף לי להיות בבית. 

רעיון מענייןאנונימית בהו"ל

לפעמים באמת כשיש לי מעט אנרגיה אני מפעליה את הילדים לסדר ובעיקר מסדרת בעצמי וזה כן נותן קצת יותר מרווח נשימה ואווירה טובה, מצד שני יש ימים שזה נורא חבל לי לבזבז את האנרגיות על סדר ונקיון.

אבל את צודקת

ובהחלט זה חשוב לקבל את עצמי בהבנה כדי שלפחות המצפון לא יחגוג בתוך כל הבלגן שחוגג פה

אפשר גם עוד דבריםשוקולד פרה

לא רק לקבל את המצב

לדוג לפעמים עזור לי להכין בסלון פינות משחק שונות שאני יודעת שיתאיםצלכל אחד לפחות משהו ואז כשחוזרים מהגן אני ישר מכוונת לשם כשהם רואים את המשחקים מול העניים יכולים יותר מהר לצלול למשחק

מים- קניתי כוסות פלסטיק שקופות קטנות ואני ממלאה להם בזה ככה הם מרגישים שזה עד למעלה


מי ששופך מקבל מגבת - לך תנגב ושים את המגבת בכביסה

היו רבו על הצלחות אז אני לא נכנסת לפינות ולמריבות שלהם

הלכתי למזווה הבאתי צלחות חד''פ מיוחדות שנשארו לי מהאירוע האחרון וזה םתר את המריבה

לא אכפת לי על הצלחת או 'על החינוך'- קודם כל משיגה שקט(את החינוך אני משאירה לזמנים יותר רגועים וכן, לא חושבת שזמן מהומה זה זמן לחנך)

מעניין מה שאת אומרת קודם כל להשיג שקטאנונימית בהו"ל

זה נכון, אני בהחלט צריכה לאמץ את הגישה. למשל לילד שיש לו נטיה לשפוך מים לתת לשתות מהבקבוק שלו.

כשהם רבים או מציקים אז לתת דברים אטרקטיביים (לא חינוכי בעליל, מקווה שזה לא יגרום להם להבין ששווה לריב), כשמפזרים משהו במקום להתעקש איתם שיאספו פשוט לאסוף בעצמי. כאילו לא להיכנס לפינות שמביאות כעס ועצבים.

מעניין לנסות, אם לוותר להם לא יגרום לי להיות עוד יותר ממורמרת עליהם?

אני חושבת שלהסיח את דעתם בזמן מריבהיעל מהדרום

לק"י


זה מעולה!

בטח כשהם רבים על סתם שטויות משעמום/ עייפות 

בדיוקשוקולד פרה

המיקוד זה הסחת דעת

זה לא פרס כשהם רבים זה פשוט שישכחו מהמריבה כי הרבה פעמים רבים מעייפות שיעמום וכו והם צריכים את העזרה שלנו לצאת מזה אני לא רואה בזה פרס אני רואה בזה הפחתת תסכול לכל הצדדים

ולכן בעיני זה חינוכי מאוד- הרגעת הרוחות בדרך רגועה וטובה

וגם לא הכוונה לאסוף במקומם אלא להפוך הכל למשחקי

לעשות משחק כלשהו שכולל איסוף משחקים

לדוג לאסוף לפי צבעים

אצלי עובד שאני שמה שיר ועד שהוא נגמר כל אחד צריך לגמור את המשימה שלו

זה לא גורם להם להבין ששווה לריביראת גאולה

זה פשוט הסחת דעת מהמריבה.

גם הם לא אוהבים את המריבה,

אלא עכשיו במצב רוח פחות מוצלח,

וכשאת פתאום שואלת 'מי רוצה לשחק בx?' או לצבוע או וואטאבר,

הם פשוט שוכחים מהמריבה.

לא לבוא לילד שעשה בעיה כאילו את רוצה לשחד אותו.


לגבי לאסוף - אולי שווה לתת משהו טעים בסיום האיסוף? משהו קטן.

או שאני אומרת שאם רוצים להוציא משהו אחר שהם מאוד רוצים - קודם לאסוף כדי שיהיה מקום ולא יתפזר.


אני ממש מסכימה עם הלשחרר.

חושבת לעצמי, באמת לטווח הארוך עדיף לילדים אוירה נעימה ואמא רגועה מאשר אוכל מגוון/ פעילויות אטרקטיביות וכו'.

יום אחד היה לי מאוד חם, ולא היה לי כוח וחשק לבשל, אז נתתי להם קורנפלקס עם חלב. היו תקופות שזה היה אוכל שגרתי כי בהריון לא הצלחתי לבשל, אבל הפעם זה היה פשוט כי רציתי שתהיה אוירה נעימה וכיפית למרות שהיה לי נורא חם.


אולי אפילו תכיני לעצמך רשימה של 'מאגר' פתרונות לזמן חירום. בר בצק זו תעסוקה כיפית, סיפור, דפי צביעה... ממתקים פה ושם.

ולפני שכולם מאבדים את זה, להוציא משהו מיוחד מהמאגר.

מצב הרוח שלנו משפיע עליהם, וגם מצב הרוח שלהם משפיע עלינו... כשהם רבים ומשתוללים ושופכים אני מתחרפנת, אבל זה רק גורם להם ליותר מתח. אם מצליחים לשמור על אווירה רגועה, זה טוב לכולם.

חכמה ממשלפניו ברננה!

אוסיף משהו בכיוון..

הילדים רבים ומתווכחים - אני לפעמים מפעילה סיפור שמע.

לפעמים הם מנסים קצת להתווכח ולהחליט מה לשמוע אבל אני אומרת שזה מה שאני בחרתי וזה מה ששומעים עכשיו. ושאפשר לבקש בקשות לאחרי שזה ייגמר. לרוב תוך דקה כולם מתחילים להקשיב ומשהו באווירה נרגע קצת.

לפעמיםoo

כשרוצים להתמלא בכוח באנרגיות

במצב שפחות מאפשר

זה מפחית אנרגיה במקום לתת

הנמכת ציפיות והתאמה למציאות יכולה לתת קצת אנרגיות 

ממש נכוןשוקולד פרה

יפה צריך לזכור את זה

אם אני באיזה מצב נמוך לתקופה הרבה פעמים כשבעלי אומר לי לכי תעשי לך משהו נחמד אני מפנה לך ערב

זה סתם מעצבן אותי כי אין לי אנרגיות להתמלא באנרגיות

גם אם אני הולכת לאיזה מקום אני על קוצים

הי יקרהתהילה 3>

נראה שקצת ענית לעצמך...

כשאת מרוקנת את לא נחמדה.

אז איך מטעינים אותך?

קודם כל להיות קשובה לעצמך. לא להגיע למצב שבו את על הקצה, את מרגישה שקצת עמוס לך, תעצרי תבחני למה את זקוקה. שקט? רוגע? אוכל? אויר? חברה?


ובהקשר הזה; מראש! כמה שאפשר שינה טובה, אוכל טוב, הפסקות שקטות לעצמך בחדר פה ושם, דברים שממלאים אותך.


לגייס את בעלך להיות חלק מזה כשהוא נמצא: להגיד לו אני חייבת עכשיו שקט ואני לא מסוגלת, קח בבקשה פיקוד.


לגבי התמודדות עם כעס זה נושא שצריך ללמוד אותו לעומק, אבל בגדול, הדרך היא קודם כל להבין מה הפעיל אותי כרגע, ולתת מענה לעצמי, ואז ממקום פנוי רגשית, הרבה יותר פשוט לבחור איך להגיב ואנחנו לא תגובתיים.


ומעבר להכל- חמלה לעצמך. חופש זה מאתגר. ילד על הרצף זה מאתגר. הריון זה מאתגר.

כל זה יחד זה מאתגר מאד.

זה טבעי שלפעמים קשה, שלפעמים נופלים, שלא תמיד מצליחים להיות בטופ שהיינו רוצות.


לחבק את עצמך, וללמוד איך לקום ואיך להתנהל טוב יותר מתוך חמלה עלייך שמשתדלת לעשות מה שאת יכולה ומעבר לכך.

אני כל כך אוהבת את התגובות שלךמחי
יש בהן הרבה רוך והבנה, בשילוב עצות פרקטיות
תודה רבה יקרה❤️תהילה 3>
ממש חיממת את ליבי!!
אני רוצה לפרוקשושנושי

סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,

שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב

אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה

מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.

דם צילום הכל תקין.

חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה

אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות

רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.

בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).

לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.

וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)

בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)

אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.

אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.

5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.

היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום? 

לא. 

אז לא כואבת לי הבטן.

 

אין לי כח לאתגרים.

מיציתי.

 

וואייי חיבוק💙ואז את תראי

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?


יוצא לכם לראות אותם הרבה?

שאלתי אותו אם רוצה שלא יגיעושושנושי

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

 

וזה קורה רק עם סבא וסבתא האלו? איזה חמודיPandi99
מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת, ככה שכן - רק איתם.שושנושי
הייתי כן מעוררת אותו לשיח מותאם לגיל בנושאPandi99
האם יש משהו בסבתא הזו שמאיים או מפחיד?
הסבתא הזו שהיא חמותי ברור שבעיניי היא בלתי חחחשושנושי

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש זמנים שהיא עם הילדים לבד?כורסא ירוקה

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.


ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה כזאתשושנושי

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

 

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

 

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

 

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

 

 

 

זה לא פתרון לא להפגישתודה לה''

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

הוא במפגשים גם ככה איתנו כל הזמןשושנושי

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

 

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

סורי שאני אולי נשמעת תוקפניתשושנושי

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

את לא נשמעת תוקפניתתודה לה''

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

זה לא הכיווןשושנושי

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

אתם נשמעים אלופים!!!תודה לה''
לא אמרתי לא להפגישכורסא ירוקה
אנחנו מפגישים ודואגים שלא ישארו איתה לבד, ככה שזה גם מפחית סיטואציות בעייתיות, וגם במידה ומשהו נאמר אנחנו יכולים לשים גבול במיידי. כבר יצא לי להעיר לה מול הילד כי היא העירה לו משהו שמבחינתה היה בדיחה אבל הוא לא הבין ונעלב עד עמקי נשמתו כי אם זה היה משפט מאיתנו זה היה נזיפה קשה והוא באמת לא עשה שום דבר. 
וכן יכול להיות שזה משהו שקרה מזמןכורסא ירוקה
אין מה לעשות. פשוט לתת לו את הזמן ולהתעקש שגם היא תיתן לו. וגם אם יקח עוד הרבה פעמים לתקן את הקשר ביניהם, בסוף זה יקרה
איזה חמודיאורוש3
צריך לאט ללמד אותו שיח רגשי. הוא עוד קטן,אבל מלא דוגמא אישית. אני ממש מתרגשת לחזור היום לעבודה אחרי חופש, זה קצת מפחיד אותי כי התרגלתי לחופש. אני קצת עצובה היום כי..., היום ממש שמחתי בעבודה כי... לחשוף לחשוף לחשוף. לדעת שהוא ''מועד'' להתרגשויות משינויים ולדבר את זה. אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב, אתה יודע שלפעמים כואבת לי הבטן כשאני מתרגשת? זה בסדר, בא נכין תה חם. זה לא שזה קסם. זה תהליך. היו לנו כמה חתונות קרובות בטווח של כמה שנים קרובות. אחד הילדים שלי היה פשוט מעלה חום. לפני החתונה האחרונה דברנו מלא על כמה זה מרגש ומה הולך להיות, המחזנו בבית את החופה. וואלה היה שמח והרגיש מעולה... 
יש בבית מלא שיח רגשישושנושי

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

וואו, איזה ילד רגיש!מתואמת

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

קראתי על זה קצת - בדיוק מה שקורה אצלנושושנושי

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

אויש, חיבוקמתואמת

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)


בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

מהההשירה_11

וואוו

לא ציפיתי


יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור


חיבוק ענק בטח את בשוק

נשמע לי שזה ההמון, לא הסבתארקלתשוהנ

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

 

מעודד לשמוע על הילדון שהיו כאבי בטן רק כשהיו אורחישושנושיאחרונה

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח יואו איך צחקתישושנושי
גם אני🤣🤣🤣תודה לה''
הוא גאון! אולי לשכנים יהיה חשק לסדר לנו😂😂יעל מהדרום
כן אה.. אני אמרתי לו שנגיד לכולם שהשהשכנים הוציאותודה לה''
ואיזה לא יפה זה😅😅🤣😂🤭🤭
😅😅מתואמת

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭


בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

צודקת אבל די אין איפה לדרוך זה חונק אותי...תודה לה''

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח


אבל תודה על התזכורת!!

מבינה אותך... אבל לפחות באמת תני לו לאסוף🤭מתואמת
חחח מבחינתי שתישאר שם בחודש הקרובתודה לה''אחרונה

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

לפני עשור בערך בית מלא צפופים ב"ה ורצפה שחורהאנונימית בהו"ל
ברגע של שקט אמרתי יאללה  נרים כיסאות ונשטוף קצת, בסוף אחד הקטנים התעורר והורדתי את הכיסאות בלי לשטוף ובלי כלום והרצפה חיכתה שחורה בסבלנות.  


יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??


מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

אוי קורעעעעע😂😂😂😂תודה לה''
האמת שגם בעלי לא היה מבדיל אם כבר שטפתייעל מהדרום
לק"י


או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

חחחחחחחחשירה_11

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

נכוןןןןן בחיים לא היה עולה על דעתי..תודה לה''
אירוע ברית במשפחה ממש קטנהאנונימית בהו"ל

יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים

מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה

ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.


לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.

לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.


כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...


אשמח לכל דעה או רעיון

קלאסי למסעדה. וזה גם הכי כיףירושלמית במקור
ובחדר פרטי שם תוכלו לקשט קיר כרצונכםירושלמית במקור
מה עם לסגור מקום בבית קפה או מסעדה?ואני שר

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

אנחנו עשינו במסעדה לכמות של 20 איששושנושי

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

אפשר לשאול איזו מסעדה?אנונימית בהו"ל

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

רודריגז בהר חוצבים ירושליםשושנושי

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

כמה עולה דבר כזה? סתם מעניין אותיתודה לה''
ברית שהיתה לנו בגודל כזה בערך הזמנו מהולי ביייגל כמה מגשי אירוח עלה 2000 בערך לדעתי 
יצא לנו באזור ה 4שושנושי

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

 

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

 

 

אה לא זול...תודה לה''
יותר זול מלקחת אולם קייטרינגשושנושי

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

ילדת כבר או שאת במחשבות מראש?איכה
אם עוד לא ילדת, אפשר להזמין עיצובי בלונים וכל מיני דברים כאלו משיין ואליאקספרס.


זה זול ומרשים.


ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

למשל -איכה

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

איך אני אוהבת את הדברים האלו 😍איכה

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות


אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

אפשר גם להזמין טייק אווי ממסעדה לאולםאחת כמוניאחרונה
רק לקחת בחשבון כלים, עריכה ומילצור
איפה ממליצות לקנות מתנות לילדים דרך ביימי אול?תודה לה''

מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...


יודעת שיש את צומת ספרים...

אשמח לעוד רעיונות..

סטימצקי אם מקבליםכורסא ירוקה

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

אגב לסטימצקי וצומת יש גם משחקיםכורסא ירוקה
מהמון סוגים - בובןת, משחקי קופסה הרכבה וכו 
רעיון מעוללההתודה לה''
תודה רבה!! רוצה לקנות להם דמי חנוכה..תודה לה''
אולי yolo,ביגודחילזון 123
אגב את יכולה אולי להתקשר אליהם ולבקש להמיר את זה לשובר שלהם מסוג אחר
מה התכוונת שובר אחר? ותודה!תודה לה''
יש לביימי כמה סוגי שוברים תראי באתר שלהםחילזון 123
כאילו ביימי אול וביימי בייבי וכזה?תודה לה''אחרונה
פחות יש שם חנויות צעצועיםהשם שלי

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.


אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.


או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.


יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

ממש תודה על הפירוט!תודה לה''
ואני צריכה לקנות סידורים ולהבדיל תחבושות רב פעמיותתודה לה''

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?


סליחה שאני חופרת 🤭

הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שראחרונה

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל

אשמח ממש לתובנות..

למאמרים, להכל.

אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים. 
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  


בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  


בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

אני רק אגיד שאני ממש רואהואילו פינו

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

בול!שושנושי

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

מצרפת קישורoo

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא


 

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת


 

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות


 

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

 

מצרפת מצגת שהכנתי באיזה קורסתודה לה''
ואפשר גם להקשיב לפודקאסט של לוקחים אחריות בספוטיפיתודה לה''
זה הנושא שהם עוסקים בו- מסכים
אני לא רוצה שיהיה לי טריגר לעימותים מולםדיאן ד.

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

 

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

אני רוצה להגידתקומה

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.


נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

מעניין ממש. תודה!תודה לה''אחרונה
הערות על המשקלאין לי הסבר

"וואי, איך את כל כך שמנה?"

"ממש רואים שהיית בהריון"

"את נהיית הר''

.

.

.

הערות צובטות, נכון?

לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.

אז למה כשזה לצד השני זה מותר?

למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.

.

.

.

זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.

לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.

זה נושא רגיש.

גם אצל מישהי ששוקלת מעט.

.

.

.

אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.

אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?

אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?

.

.

.

משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.

אז שתדעו- לפעמים זה לא.

לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.

אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.

.

.

.

והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.

והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.

כי מבחינתי

זו לא

מחמאה.


 

 

חג שמח🌟

אין פה העלבותoo

זה מטרד


אני מלאת בטחון עצמי ושמה פס על החברה בצורה די יוצאת דופן

ועדיין

כשכמה נשים בעבודה כל יום היו מדברות על המשקל/ האוכל/ המראה שלי

זה היה מטרד גדול


הן בטח התכוונו לטובה

אז מה

זה ממש מטריד לשמוע את האמירות והשאלות הללו שוב ושוב


אני חושבת שאם כל אחד היה מסוגל לפתח מחשבה שהיא קצת מעבר למה שהוא חושב

לנסות להסתכל מנקודת המבט של האחר

וגם אם לא להצליח

לפחות להבין שאפשר לראות/ לרצות/ להרגיש דברים אחרים

היה הרבה יותר טוב לכולנו 

בדיקת NIPT- כן או לא?בידיים פתוחות

מתלבטת אם לעשות..

אשמח לשמוע את דעתכן על הבדיקה הזו

שיקולים בעד- לא מעוניינת לעשות מי שפיר/ סיסי שליה אבל בכל זאת רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר

שיקולים נגד- יקר, לא אבחנתי, אני פחות אוהבת לבדוק אקסטרה כשאין צורך ספציפי, כי גם זה מכניס אותי ללחץ.. 

בעיני תוסיפי שיקול של גיל + הסטוריית הפלות אם ישירושלמית במקור

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

רוגע עם ניפט זה אינדיבידואליכורסא ירוקה

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.


בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

כותבת נקודה למחשבהאנונימית בהו"ל

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".


שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.


אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).


לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

תודה על התגובה 🙏בידיים פתוחותאחרונה
לגבי הפיסקה האחרונה, זה לגמרי אחת הסיבות שאני פחות רוצה לעשות..

אולי יעניין אותך