מאיפה שואבים כוחות שיהיה לי סבלנות לילדים?אנונימית בהו"ל

אנונימית אחרת כבר פתחה שרשור על העומס לפני, אבל בכל זאת אני פותחת כי זה קצת אחר.

יש לי ילד מאוד מאתגר (על הרצף... עוד שרשור שאנונימית אחרת פתחה) ועוד ילדים ואני בהריון ואין לי אנרגיות. בכלל. ואז אני רק מנסה לישון והם מנסים לקבל קצת יחס וזה נגמר מעפן לכולנו.

ואני כי בעולם רוצה להיות אמא סבלנית ומכילה, שמקדמת את הילד שלה ויושבת לזמן משחק ממוקד איתו וגם לתת מספיק תשומת לב לכל האחרים.

אבל אין לי. וכשאני מרוקנת אז אני לא נחמדה ולא סבלנית ולא משקיענית ועושה המון טעויות חינוכיות ואוף פשוט.

אז איך אני מטעינה את עצמי כדי שיהיה לי סבלנות אליהם?

 

ועוד שאלה? איך מתמודדים עם כעסים? כשהם עושים משהו לא בסדר או מרגיז ואני על הקצה אני ממש מתקשה להשתלט על הכעס שלי. והילד על הרצף מכעיס אותי המון. והוא כזה מתוק אבל כזה סוחט שממש חבל לי עליו שככה אני מתייחסת אליו.

ואולי יש פורום להורים לילדים על הרצף?אנונימית בהו"ל

יש לי מלא שאלות על הגידול שלו ובא לי קבוצת אימהות אנונימית שתבין אותי

זה ממש קשה...מתואמת

יש פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף. אם את ניק מוכר מספיק, אני מניחה שתוכלי להצטרף אליו. מוזמנת לפנות אליי באישי.

בכל אופן, בהיריון הכי הגיוני להרגיש מרוקנת, וזה באמת זמן לשים ב"הולד" את כל ההתקדמויות שהילדים דורשים ולהתמקד בלשרוד את היום-יום❤️

תודה שהגבת!אנונימית בהו"ל

אני אפנה אלייך בפרטי.

ולגבי ההריון, זה נכון לחמול על עצמי שאין לי אנרגיות אבל אני לא רוצה תשעה חודשים פעם בשנתיים שלוש לשים בהולד את ההתקדמות של הילדים. אז חיכיתי שיגמר השליש הראשון, עכשיו אני בשליש השני ואני עם קצת יותר אנרגיות, אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי. בבוקר כשהם בקייטנה (אם אני לא עובדת באותו בוקר) אני מנסה לנוח ומבטיחה לעצמי שהיום בצהריים יהיה מושלם אבל בצהריים אני פשוט קורסת למיטה בחמש ואז הם מטפסים עלי ואז אני לא נחה והם לא מקבלים תשומת לב חיובית והכל נגמר גרוע, אבל אני פשוט לא מצליחה לשרוד את הימים.

מבינה אותך...מתואמת
בתקופות האלה הבעל צריך לתפוס יותר את המושכות...
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אני לא כותבת כביקורת, אלא מצד אחר.

אם הריון גורם לחוסר סבלנות ועייפות (הכי לגיטימי) וסבלנות לילדים זה גם מקום גבוה הסדרי העדיפויות, לא בטוח שזה מסתדר ביחד.

לי ממש ממש חשוב סבלנות לילדים (בצורה קצת מוגזמת בעיניי, אני חושבת שהיה נכון לשחרר ולהבין שאנחנו לא מושלמים), אבל בגלל שחשוב לי רוגע ונחת, אני בוחרת שלא יהיו לי הריונות כל שנתיים שלוש, כי מבחינתי המחיר של הריון ולידה ולחץ הוא מפחיד מידי.

עכשיו אני כן חושבת שאני קצת בקיצון של זה, ולא בטוח שהבחירה שלי היא נכונה.

אבל אני כן חושבת שזה צריך להיות במודעות.

לפעמים יש לנו כמה דברים שחשובים לנו, ולא תמיד הם מסתדרים ביחד.

מי אמר שאמא שיש לה כמה ילדים, והיא בהריון כל שנתיים, יכולה גם להיות סבלנית ופנויה לילדים?

דווקא ממבט חומל אני אומרת את זה, אותי מלכתחילה הסטנדרט הוא לא הגיוני.

ואז צריך לשחרר את הציפייה, וזה יבוא לידי ביטוי או בריווח בין ההריונות, או בהורדת הציפייה להיות סבלנית ובעלת כוחות.

לפעמים באמת יש מחיר

קשה לי עם ההחמרה העצמית שלנו כלפי עצמנו, והניסיון תמיד להצליח הכל.


(אגב, יש גם מחיר לבחירה שלי לרווח הריונות. במיוחד בחברה שלנו. אז אין כאן אמירה מה נכון, אלא רק הצבת סימני שאלה)

^^מסכימה, אלא אם כן יש פקטור של גילכבתחילה
החיים היום מאוד עמוסים, ימי גאולה.ממתקית

גם אמא עם ילדים מרווחים מאוד יכולה להיות לא סבלנית כלפי ילדיה.

עבודה

עומס

חום

מלחמות

חוסר וודאות

גיוסים ומילואים

עליית מחירי המזון ובעיות כלכלה

כבר זה בפני עצמו לא מיישב להרבה הורים את הדעת וכתוצאה מזה סבלנים פחות ופנויים פחות לילדים.

אפשר לומר שילדים צפופים עוד יותר מקשה על הכל, אבל לא הייתי אומרת שזו הסיבה היחידה לחוסר סבלנות לילדים.

ותמיד צריך לדעת לבקש עזרה, בתקווה שמוצאים עזרה כזו.

לא אמרתיאנונימית בהו"ל

שזו הסיבה היחידה.

התייחסתי לתהיה האם ככה זה יהיה כל שנתיים שלוש.


ובהקשר לתהייה הזו ציינתי שני דברים:

א. יכולת בחירה (שכל בחירה היא לגיטימית, אבל היא בחירה ושליטה שלנו)

ב. ציפיות ריאליות. לא לצפות מעצמנו להיות מלאכים. להבין שלכל דרך יש מחיר. וזה לא רע. זה אנושי. והשלמה עם הבחירות שלנו והיכרות עם המחירים שלהם, מאוד מקלה על ההתמודדות עם זה 

אכן יש הרבה סיבות למה לא להיות סבלנייםoo

אם רוצים להיות סבלניים צריכים להיות במודעות מה עוזר/ מפריע

לשים את זה בעדיפות גבוהה

ללמוד לתכנן וליישם דרך חיים שמאפשרת סבלנות

בין אם זה תכנון ילודה ובין אם זה משהו אחר

עבודת המידות...ממתקית
זהoo

לא תשעה חודשים

תינוק בשנתיים הראשונות דורש המון זמן ואנרגיות

ואז שוב הריון

זה אומר להיות במצב תמידי השרדותי מבחינת אנרגיות

וגם ילד על הרצף

לא ממש אפשרי לאסוף כוחות להיות בסבלנות ולעבוד על כעס

האמת שלי אישיתשוקולד פרה

יותר קל לגדל את הקטן בן השנה וחצי

לעומת בן 4 שמוציא לי את כל המיץ וממש צריכה סבלנות מולו חוץ מהחלפת טיטול כל השאר יותר קל עם הקטן חיבוק נשיקה ומגדל בקוביות ממש רגוע וכיף .

אז לא דווקא שנתיים אבל כן תינוק קטן בן חצי שנה - אפילו עד שנה לפעמים זה יותר מאתגר שהם ממש תלותיים וצריכים לאכול כל 3 שעות וכו

גם אני ככהשיפוראחרונה
מנסה לעזורשיפור

אמרת שאת מבטיחה לעצמך שהיום בצהריים יהיה מושלם. אולי לא להבטיח שיהיה מושלם. אולי זה מעלה את רף התסכול. אולי להתפלל לה' שיעזור שתהיי יותר רגועה, יותר קשובה, פחות תגיבי מהבטן לסיטואציות מכעיסות, שתצליחי להעביר את הזמן עם הילדים בצורה טובה כמה שיותר.

אם את קבוע קורסת למיטה בחמש- אז אולי חמש זה זמן טוב שיראו סרט חצי שעה ותנוחי.

ומשהו חשוב- תהיי בחמלה כלפי עצמך. תקבלי את זה שיש לך תחושות קשות. את זה שאת כועסת. את זה שאת מותשת. אל תלכי את עצמך על זה שקשה לך. תחבקי את עצמך.

תודה!אנונימית בהו"ל

את כותבת דברים חשובים.

הקטע שבבוקר פשוט הכל נראה אפשרי, אני מדמיינת איך נכין ביחד עוגיות ואיך הכל יהיה נינוח וכיפי, בבוקר פשוט נראה שכאילו למה לא? הדמיון מבטיח שיהיה משולם, לא שאני מבטיחה לעצמי להתאמץ על זה. אבל זהו, נגמרה הקייטנה, הבוקר הולך להיראות די דומה לצהריים, ובהצלחה לנו

אבל לא חייב להכין עוגיות הריהמקורית

כדי שתהיה אווירה נעימה

אני חושבת שיש לך בדמיון כל מיני דברים שמדמים בעינייך התנהלות נעימה ואווירה טובה שאולי תואמים את הכוחות שלך בבוקר, אבל קודם כל יכול להיות שלא מתאימים במצבך עם ילד מאתגר ועוד ילדים. וגם, לא חייב בכלל לעשות אותם כדי שיהיה כיף

אצלנו בבית אף פעם כמעט לא מכינים עוגיות

זה לא כיף לי בכלל

אווירה כיפית אצלי זה בכלל רביצה על הספה וחיבוקים/ משחק שהם אוהבים/ סיבוב בקורקינט בחוץ/ סיפור וכד

אווירה כיפית זה לא רק מה עושים גם, זה מצב תודעתי של זרימה ולכן כיף ותכנון נוקשה מראש (כמו להחליט לעשות עוגיות בגלל שזה יכול להיות כיף אבל תכלס בסוף אין לך כח) לרוב לא הולכים יחד.

כשאת באווירה זורמת את פתוחה לבלתמים, אבל קודם לכך - לפעול לפי הכח ולא לפי תכנון מקדים.

יש לך כח לעוגות? אם לא, אז לא כיף

יש לך כח לצאת לבחוץ? כנל

לי לא כיף לצאת בשעות החמות בקיץ למשל, זה סבל בשבילי בימים האלה, אז לא אשלה את עצמי שזה אווירה טובה גם אם לאחרים כיף בחוץ או "כהה נראה כיף בבית"

את הכיף שלכם את יוצרת לפי הנינוחות שלך. כשלך טוב, הילדים יהנו גם אם מה שטוב לך זה לשכב לידם על הספה כשהם אוכלים חטיף ומשחקים במגנטים. (אני עושה את זה לא מעט)

ניסית לישון על הספה לידם כשהם משחקים?יעל מהדרום
לק"י


או אם את נותנת להם זמן מחשב, לתת להם כשאת צריכה זמן לנוח.


בני כמה הם?

לגמרי בהצלחה!!! ממש לא פשוט!שיפור
גם לילד על הרצף כבר נגמרה המסגרת?
כתבת שבבקרים את מנסה לנוחהמקורית

את נחה באמת? ישנה כאילו? או משלימה הספקים בבית/ גולשת?

יש הבדל

בנוסף, בהריון מורידים סטנדרטים. אין דרך אחרת בעיניי אם ההריונות שלך מחלישים אותך, בשביל זה יש לילדים גם אבא ב"ה שיעזור

דבר נוסף, מה שאת רואה כתשומת לב ממוקדת זה לא בהכרח מה שהילד צריך בפועל. הוא כן צריך תשומת לב, לא חייב שאמא שלו תשחק איתו שעה.

אם את נחה באמת בבוקר, אז בזמן שהם חוזרים אחרי האוכל ועד שאת קורסת לך שוב מעייפות - גם רבע שעה ממוקדת תספיק ובכל שאר הזמן יותר חשוב שתהיה אווירה טובה ולא תגיעי לקצה


בנוגע לכל שנתים שלוש הריון משבית - אני בדעה שצריך לחשוב מראש אם זה מתאים או לא. הריונות מפעם לפעם בדרכ לא הופכים קלים יותר, ויש מן הסתם יותר ילדים לטפל בהם ויותר אחריות, זה משו שכדאי לקחת בחשבון מראש.

לא אומרת עכשיו אל תביאי ילדים, כן? אבל גם אל תטעי ותחשבי שזה אמור להיות כמו בשגרה. קחי בחשבון שזו התקופה וככה זה. להיאבק בחולשה ובסטנדרטים שלך לא ייתן לך כלום מלבד תסכולים, תייצרי לך מעקפים לסיטואציות מחלישות


חיבוק❤️

אני במצב הזהשוקולד פרה

בהריון מתקדם או שממש לא מרגישה טוב

מתמקדת רק בשעות של הצהריים בשאר הזמן אני נחה, ישנה מקסימום- מכינה אוכל בסיסי ומכניסה מינימום מכונות. בעלי גם ממש עוזר בכביסה ובכלים ומה שלא אז אין

משתמשים בחד'פ הבית יכול להיות מבולגן ומלוכלך הכביסה בערמות

מתמקדת רק בלהיות איתם בצהריים כמה שיותר עם כח.


כמובן שיש ימים גם פחות טובים ויש מקומות שאני נופלת בהם שוב ושוב אבל זה לדעתי ענין של אופי


כי גם כשאני מלאת כח בתקופות ללא הריון ללא תינוק קטן אני יכולה ליפול בזה

לא כמו שכתבו לך שהכל בגלל ההריון וכו אצלי לא כך

יש דברים שמקפיצים אותי מה שלא יהיה

כמובן עובדת על זה להגיב יותר ברוגע לא לכעוס

אבל מקרים מסויימים שמקפיצים אותי לא משנה מה המצב שלי

(מתלבטת אם לתת דומה ספציפית כי זה נורא משתנה בין האנשים ואת יכולה להגיד על הדוגמה שלי- מה מעצבן בזה

אני גם, ממש ככה,אנונימית בהו"ל

נניח כשילד שופך את המים שלו, זה מוציא אותי מדעתי, הוא יכול נניח לבקש מים, אני מביאה לו כוס מים, זה קצת מדי בעיניו אז הוא שופך הכל, או שאני מציעה לו מים והוא לא ביקש אז הוא שופך, זה מחרפן אותי, גם כי זה גורם נזקים וגם כי הקטע הזה לשפוך ולהעיף הכל כי משהו לא מוצא חן בעיניך, לא יודעת, נורא קשה לי לשלוט על הכעס שלי כשהוא עושה את זה.

 

אבל הקטע שבאופי אני בן אדם די רגוע, לפחות הייתי, אבל מול הילדים, בעיקר הילד הזה אבל גם האחרים, עולה בי אופי אחר, הרבה פחות סבלנות לפעמים (לפעמים אני גם כן מצליחה להיות מאוד סבלנית ורגועה ומכילה, רוב הזמן אני נראה לי בסדר)

בתקופה האחרונה כל אחר צהריים עם הילדים היה סיוט ועכשיו נגמרו הקייטנות, אחותי הייתה פה היום ואיתה היה מושלם, אוירה טובה ממש, ברגע שהיא נסעה, פתאום נהיה סיוט, לא יודעת להסביר אפילו למה, הילדים התפרקו, אני התפרקתי בתגובה, בכיות, בלאגן ונשבר לי...

אולי תנסי לתת לילד להיות "עוזר" שלךפעם אחרת

נגיד זה שמגיש את הטושים לשולחן, או זה שעוזר לך להוסיף תבלין למאכל כזה או אחר.. לתת לו תפקידים שהוא ישמח לעשות..

לשאר הילדים ממליצה בחום לקנות להם דברים שיעסיקו אותם בהתאם לגיל, לא ציינת גילאים..

משחק או שניים מושקעים יכול מאוד לתת שקט לשבוע שבועיים בכיף...

לבנות לעצמך תוכנית של תעסוקה בשבילם ואז את לא נתקעת עם השיעמום שלהם אלא נערכת מראש לזה..

לתת להם להכין מאכלים קלילים...

זה קשה אבל זה שווה.. אם קצת מאמץ, זה יאזן אותך ואותם בתקופה הלא פשוט הזו...

גם אני בסירה של הריון (עם המטומה וסוג של שליית פתח) וילדים כולל תינוק בן שנה... לא פשוט בכלל, מבינה אותך לגמרי.

תודה על הרעיונות!אנונימית בהו"ל

ננסה לאמץ בעזרת ה'

הפותחת, כרגע הריון הוא מצב נתון, מה עושים במצב הזהאנונימית בהו"ל

לכל מי שכתבו לרווח בין הריונות, אין בעיה, נחשוב על זה בעוד שנה וחצי כשזה יהיה רלוונטי. זה לא עוזר לי. (ובסוגריים אני אוסיף שזה בהחלט יכול לקרות לי גם לא בהריון ולא אחרי לידה, ההריון רק מחמיר את המצב.)

זה פורום הריון ולידה אז אני מאמינה שיש פה הרבה אימהות בהריון, מותשות וחסרות אנרגיות ואני שואלת איך מתמלאים באנרגיות בכל זאת ואיך מצליחים לגייס סבלנות לילדים, זה הכל

 

אני חושבת שדווקא כן כתבו לך איך אפשרהמקורית

במסגרת המצב.

אולי זה פחות רלוונטי לך

התגובה הזאת התייחסה לכל התגובות שאמרו לרווח הריונואנונימית בהו"ל

ותודה גם על התגובה שלך קודם בשרשור ❤️

אני באמת משתדלת לישון כשמתאפשר לי, מורידה לגמרי סטנדרטים בבית ובעלי עזר מלא מלא בשליש הראשון אבל עכשיו הוא כבר מתחיל לחזור יותר לעבודה שלו ופחות פנוי לעזור כי אני כן חוזרת לעצמי (כאילו). את צודקת שהאוירה הטובה בבית יותר משמעותית מזמן אישי עם הילד, אבל גם אותה אני לא כל כך מצליחה לבנות.

 

נתנו לך פה עצות, בעיקר לקבל את המצב בהבנהפרח חדש

את מעוניינת להתאמץ יותר כדי שיהיה יותר טוב? מצד שני את הרי יודעת שזה לא בכוחות שלך עכשיו.

אז זהו.

אגב יש דברים שגורמים לי להיות יותר סבלנית

כמו סדר וניקיון.

כשילד בוכה ורב והכל בלאגן ולכלוך

אני אהיה הרבה פחות סבלנית לסיטואציה. כי ככה אני.

הפיתרון שלי,

אני מביאה עוזרת פעם בשבוע. זה לא פותר את כל הבעיה של סדר וניקיון אבל נותן איזה מרווח נשימה ויש כמה ימים בשבוע שאני מרגישה שכיף לי להיות בבית. 

רעיון מענייןאנונימית בהו"ל

לפעמים באמת כשיש לי מעט אנרגיה אני מפעליה את הילדים לסדר ובעיקר מסדרת בעצמי וזה כן נותן קצת יותר מרווח נשימה ואווירה טובה, מצד שני יש ימים שזה נורא חבל לי לבזבז את האנרגיות על סדר ונקיון.

אבל את צודקת

ובהחלט זה חשוב לקבל את עצמי בהבנה כדי שלפחות המצפון לא יחגוג בתוך כל הבלגן שחוגג פה

אפשר גם עוד דבריםשוקולד פרה

לא רק לקבל את המצב

לדוג לפעמים עזור לי להכין בסלון פינות משחק שונות שאני יודעת שיתאיםצלכל אחד לפחות משהו ואז כשחוזרים מהגן אני ישר מכוונת לשם כשהם רואים את המשחקים מול העניים יכולים יותר מהר לצלול למשחק

מים- קניתי כוסות פלסטיק שקופות קטנות ואני ממלאה להם בזה ככה הם מרגישים שזה עד למעלה


מי ששופך מקבל מגבת - לך תנגב ושים את המגבת בכביסה

היו רבו על הצלחות אז אני לא נכנסת לפינות ולמריבות שלהם

הלכתי למזווה הבאתי צלחות חד''פ מיוחדות שנשארו לי מהאירוע האחרון וזה םתר את המריבה

לא אכפת לי על הצלחת או 'על החינוך'- קודם כל משיגה שקט(את החינוך אני משאירה לזמנים יותר רגועים וכן, לא חושבת שזמן מהומה זה זמן לחנך)

מעניין מה שאת אומרת קודם כל להשיג שקטאנונימית בהו"ל

זה נכון, אני בהחלט צריכה לאמץ את הגישה. למשל לילד שיש לו נטיה לשפוך מים לתת לשתות מהבקבוק שלו.

כשהם רבים או מציקים אז לתת דברים אטרקטיביים (לא חינוכי בעליל, מקווה שזה לא יגרום להם להבין ששווה לריב), כשמפזרים משהו במקום להתעקש איתם שיאספו פשוט לאסוף בעצמי. כאילו לא להיכנס לפינות שמביאות כעס ועצבים.

מעניין לנסות, אם לוותר להם לא יגרום לי להיות עוד יותר ממורמרת עליהם?

אני חושבת שלהסיח את דעתם בזמן מריבהיעל מהדרום

לק"י


זה מעולה!

בטח כשהם רבים על סתם שטויות משעמום/ עייפות 

בדיוקשוקולד פרה

המיקוד זה הסחת דעת

זה לא פרס כשהם רבים זה פשוט שישכחו מהמריבה כי הרבה פעמים רבים מעייפות שיעמום וכו והם צריכים את העזרה שלנו לצאת מזה אני לא רואה בזה פרס אני רואה בזה הפחתת תסכול לכל הצדדים

ולכן בעיני זה חינוכי מאוד- הרגעת הרוחות בדרך רגועה וטובה

וגם לא הכוונה לאסוף במקומם אלא להפוך הכל למשחקי

לעשות משחק כלשהו שכולל איסוף משחקים

לדוג לאסוף לפי צבעים

אצלי עובד שאני שמה שיר ועד שהוא נגמר כל אחד צריך לגמור את המשימה שלו

זה לא גורם להם להבין ששווה לריביראת גאולה

זה פשוט הסחת דעת מהמריבה.

גם הם לא אוהבים את המריבה,

אלא עכשיו במצב רוח פחות מוצלח,

וכשאת פתאום שואלת 'מי רוצה לשחק בx?' או לצבוע או וואטאבר,

הם פשוט שוכחים מהמריבה.

לא לבוא לילד שעשה בעיה כאילו את רוצה לשחד אותו.


לגבי לאסוף - אולי שווה לתת משהו טעים בסיום האיסוף? משהו קטן.

או שאני אומרת שאם רוצים להוציא משהו אחר שהם מאוד רוצים - קודם לאסוף כדי שיהיה מקום ולא יתפזר.


אני ממש מסכימה עם הלשחרר.

חושבת לעצמי, באמת לטווח הארוך עדיף לילדים אוירה נעימה ואמא רגועה מאשר אוכל מגוון/ פעילויות אטרקטיביות וכו'.

יום אחד היה לי מאוד חם, ולא היה לי כוח וחשק לבשל, אז נתתי להם קורנפלקס עם חלב. היו תקופות שזה היה אוכל שגרתי כי בהריון לא הצלחתי לבשל, אבל הפעם זה היה פשוט כי רציתי שתהיה אוירה נעימה וכיפית למרות שהיה לי נורא חם.


אולי אפילו תכיני לעצמך רשימה של 'מאגר' פתרונות לזמן חירום. בר בצק זו תעסוקה כיפית, סיפור, דפי צביעה... ממתקים פה ושם.

ולפני שכולם מאבדים את זה, להוציא משהו מיוחד מהמאגר.

מצב הרוח שלנו משפיע עליהם, וגם מצב הרוח שלהם משפיע עלינו... כשהם רבים ומשתוללים ושופכים אני מתחרפנת, אבל זה רק גורם להם ליותר מתח. אם מצליחים לשמור על אווירה רגועה, זה טוב לכולם.

חכמה ממשלפניו ברננה!

אוסיף משהו בכיוון..

הילדים רבים ומתווכחים - אני לפעמים מפעילה סיפור שמע.

לפעמים הם מנסים קצת להתווכח ולהחליט מה לשמוע אבל אני אומרת שזה מה שאני בחרתי וזה מה ששומעים עכשיו. ושאפשר לבקש בקשות לאחרי שזה ייגמר. לרוב תוך דקה כולם מתחילים להקשיב ומשהו באווירה נרגע קצת.

לפעמיםoo

כשרוצים להתמלא בכוח באנרגיות

במצב שפחות מאפשר

זה מפחית אנרגיה במקום לתת

הנמכת ציפיות והתאמה למציאות יכולה לתת קצת אנרגיות 

ממש נכוןשוקולד פרה

יפה צריך לזכור את זה

אם אני באיזה מצב נמוך לתקופה הרבה פעמים כשבעלי אומר לי לכי תעשי לך משהו נחמד אני מפנה לך ערב

זה סתם מעצבן אותי כי אין לי אנרגיות להתמלא באנרגיות

גם אם אני הולכת לאיזה מקום אני על קוצים

הי יקרהתהילה 3>

נראה שקצת ענית לעצמך...

כשאת מרוקנת את לא נחמדה.

אז איך מטעינים אותך?

קודם כל להיות קשובה לעצמך. לא להגיע למצב שבו את על הקצה, את מרגישה שקצת עמוס לך, תעצרי תבחני למה את זקוקה. שקט? רוגע? אוכל? אויר? חברה?


ובהקשר הזה; מראש! כמה שאפשר שינה טובה, אוכל טוב, הפסקות שקטות לעצמך בחדר פה ושם, דברים שממלאים אותך.


לגייס את בעלך להיות חלק מזה כשהוא נמצא: להגיד לו אני חייבת עכשיו שקט ואני לא מסוגלת, קח בבקשה פיקוד.


לגבי התמודדות עם כעס זה נושא שצריך ללמוד אותו לעומק, אבל בגדול, הדרך היא קודם כל להבין מה הפעיל אותי כרגע, ולתת מענה לעצמי, ואז ממקום פנוי רגשית, הרבה יותר פשוט לבחור איך להגיב ואנחנו לא תגובתיים.


ומעבר להכל- חמלה לעצמך. חופש זה מאתגר. ילד על הרצף זה מאתגר. הריון זה מאתגר.

כל זה יחד זה מאתגר מאד.

זה טבעי שלפעמים קשה, שלפעמים נופלים, שלא תמיד מצליחים להיות בטופ שהיינו רוצות.


לחבק את עצמך, וללמוד איך לקום ואיך להתנהל טוב יותר מתוך חמלה עלייך שמשתדלת לעשות מה שאת יכולה ומעבר לכך.

אני כל כך אוהבת את התגובות שלךמחי
יש בהן הרבה רוך והבנה, בשילוב עצות פרקטיות
תודה רבה יקרה❤️תהילה 3>
ממש חיממת את ליבי!!
תופעת לוואי של נוברינג- מוכר? יש מה לעשות?בית שלי

בזמן אישות שורף בנרתיק נוראאא

ואחרי שיש זרע.. בכלל מרגישה כאילו שפכתי לשם בקבוק אלכוהול..

חוץ מזה אין שום דרך להנות ככה וגם לא מגיעה לשיא בכלל.

מבאס ממש.

שילכו לעזאזל כל המניעות האלו

לא מבינה מה הרעיון

לסרס את הנשים

לקלקל את הגוף שלהן

הכל כדי שהגברים יוכלו להנות בכיף שלהם בלי השלכות בשטח ( הריון..)

לפני שתתנו לי רעיונות לגבי התקנים

לא יכולה

ניסיתי כבר כמה סוגים כל אחד והבעיה שלו (המשותף לכולם = פגיעה בגוף שלי).


תפני לרופא נשיםרקאני
לצערי גם לא מסוגלת ללכת לרופאת נשיםבית שלי

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

יש רופאים ורופאות מצוייניםרקאני

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

 

אשמח להמליץ לך על רופאה מדהימהתותית11

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

אני לא סובלת כאבים בדכבית שלי

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

שלי גם רגישה, גם סבלנית וגם נראית לי מקצועיתיעל מהדרום
לק"י

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

תודה. אני בכלליתבית שלי

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

תחפשי אחת עם המלצותבתאל1אחרונה

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

חיבוק♥️המקורית

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

טהרה אחרי לידהסטודנטית אלופה

שלושה שבועות אחרי לידה וכבר קשוח קשוח עם ההרחקות, דייייי מיציתי😑

כבר קרוב לשבוע יש לי רק כתמים ורודים כאלה לסירוגין, אבל כל בדיקה יוצאת עם כתם.

יש לכן טיפים איך לקצר את הכתמים??

לי מאוד עזר בלידה האחרונהחולמת להצליח

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אנסה, תודה❤️סטודנטית אלופה
זה די לא אמור להיות קשור...יעל...

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.


בהצלחה ממש!!

האמת נכוןסטודנטית אלופהאחרונה

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מנוחה מוחלטתאפונה
או כמה שיותר קרוב לזה.
וואי לא מסוגלת לשבתסטודנטית אלופה
ב"ה כן מאפשרים לי לנוח, אבל האופי שלי פחות מאפשר🫣
מוצץ לסרבנית.. היו על זה כמה שרשורים ולא מוצאתאחת כמוני

בת 3 שבועות. כל מוצץ גורם לה לרפלקס הקאה. האצבע שלי והנקה זה הדבר היחיד שמרגיע.

יש לכן המלצות למוצץ שסיכוי סביר שיעזור?

ניסיתי את הקטן של בית חולים, מוצץ של מאמ, ופטמת בקבוק של בית חולים.

המתוק שלי ממש אוהב את הסובינקססטודנטית אלופה

מידה 2-2-

וניסית גם אחרים ?אחת כמוני
ניסיתי את מאמסטודנטית אלופהאחרונה
יש לכן המלצה לחומר לכינים?חולמת להצליח

הבת שלי ממש מגרדת את השיער, שמתי לה הדרין אבל לא הצלחתי למצוא אח''כ כינים.

מה עוד יכול לעזור?

אציין שיש לה שיער מתולתל..

תודה 

אם לא מצאת כינים אולי זה משו אחר?המקורית
קמומילובתאל1
עשיתי לבת שלי לפני שבוע או שבועיים. ב"ה טפו טפו לא חזרו עדיין...
אה אבל אם לא מצאת כיניםבתאל1אחרונה

אז אולי אין כינים?

טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה

 

אבל זה חלום.

מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות

במבחר?

או באוניברסיטת חיפה?


 

לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...

אבל אולי מתישהו

אאמין בעצמי שאני יכולה

ויסתדר לא על חשבון המשפחה

וכו'...


 

בקיצור:

1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי?  (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)


 

2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון

שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו

ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.

אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.

אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?


 

תודה

יום אחד אמצא את מקומי.

סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים

אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה

וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...

ובכל זאת

החלום לעזור למתמודדים עם אומנות

נשאר.

אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה

ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...

ועלות של לימודים גם איכשהו.


 

קיצור

אשמח לתובנות מניסיון.


 

 

לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.


בהצלחה עם החלום!!

תודה!גלויה

כן... חשבתי אולי השתנה.

נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

תודה. אוףגלויה

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

^^ מסכימהכבתחילה

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום

לק"י


אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

תודה על ההסבררוני 1234

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..


אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

מישהי למדה בבר אילן?גלויה

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

מבחר לא מקבליםDevora

אם עשית בגרויות.


יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר 
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.


 

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

לאDoughnut
השלמתי בגרויות והתקבלתי לשם ללא בעיה וללא ועדת חריגים, ולמדו אתי בכיתה כמה בנות שעשו בגרויות בסמינר. זה יותר הולך לפי סגנון הסמינר מאשר הפרמטר של הבגרויות.
אבל אםDevora

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

אני התקבלתי בלי בעיותרקאני

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוס

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

 

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

 

 

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

 

אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
אני מכירה כאלו שהתחילו לימודים שם לפני 10 שנים
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
תודה!גלויה
נכון, אבל העלות ממש גבוהה אני חושבת. (כי זה לא שכ"ל אוניברסיטאי)
זה לא הבגרויותרקאני

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

תודה לכולם על (מבחר...) התשובות גלויה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אם מישהי תוכל להתייחס למה שכתבתי בסוףגלויה

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

יכולה רק להגידעוד מעט פסחאחרונה

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.


ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

אני בהלם. לא מבינה איפה האימהות שלהם???ממתקית

הן לא מפחגדות עליהם?
כנראה סומכות עלייך...חחח

הייתי מעדכנת אותן בעדינות בסכנה, אפילו שהן חברות טובות.
אולי זה כביש צדדי ללא רכבים, אז הן מרשות לעצמן? (שזה גם סכנה!!!)

ולא מבינה איך בחוצפתם הם נכנסים לגינה שלך??? הזוי. 
הייתי שמה שער וגדר אתמול.
זה לא לעניין

עצוב ליאובדת חצות

היינו בשבת משפחתית, אנחנו משפחה עם ארבעה אחים- 2 דתיים ושני דתל"שים, משפחה אוהבת ומלוכדת שאין דברים כאלו. האחים החילוניים שלי הם מופת לכיבוד הורים.

אבל מרגישה שהם (אחי החילוניים) הקצינו, שונאים את ביבי, עם בטן מלאה על החרדים, ניסינו לדבר רגוע ומכבד אבל הופתעתי לראות את עוצמת השנאה-לאמא שלי (הדתיה והימנית בעצמה) זה מאד כואב ומנסה שלא נדבר בכלל כי זה גורם לריב, אבל מודה ש-דיי היינו בהלם להבין עד כמה הם התרחקו. אח"כ כמובן העברנו נושא באלגנטיות אבל הרושם נותר.

 

מה יהיה? איך מוצאים גשר? אני אפילו לא כזו קיצונית בימניות שלי ומאד שפויה ומבינה גם את דרך האמצע ומחפשת פשרה אבל כואב לי עליהם שהם כ"כ מרוחקים ומנותקים בעמדותיהם. מלאים בשנאה כזו, חושבים שהחרדים לוקחים מהם וגונבים מהם ולא מתגייסים כמוהם, איך יבוא משיח ככה?

 

אני מציעה לא להיכנס מראש לשיחות כאלההמקורית

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

צריכה להיות הסכמה שבשתיקה שלא פותחים נושאים כאלהמתואמתאחרונה

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

חושבת על חופשה באיזור טבריה. בטיחותי שם כעת? וגםפלפלונת
לגבי הדרך הכביש די חוצה את איזור הגליל ממערב למזרח. תוהה אם שייך בתקופה הזו. יודעות לומר לי? פשוט בחדשות אומרים ירי לאיזור הגליל ואין לי מושג מה בדיוק הכוונה.
אנישם חיים בכל מקום..פה משתמש/ת
אם את רוצה חופשה שקטה אז כרגע הצפון לא הכי הולך להיות שקט- צה''ל חוזר לתקוף בלבנון..מה שאומר שכנראה יחזור להיות מופגז

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..

בגדול איזור טבריה הוא בין היותר שקטיםטארקו
גם בשיא ההסלמה מאיראן וחיזבאללה, היה סוער יותר צפונה(גליל עליון) ויותר דרומה(חיפה) וטבריה כמעט ולא..
תודה. טוב, לפי החדשות. נראה לי נחכה כרגע..פלפלונתאחרונה

אולי יעניין אותך