זה עשוי להיות "כואב" כי יש לו שיטות משלו ואחרים עם שיטות משלהם.
זה עשוי להיות "כואב" כי הוא עובד בהשגחת כשרות, ולא לוקחים אותו לעבודה אלא אחרים.

זה בהחלט עשוי להיות "כואב" כי יש נותני כשרות שלחוצים על פרנסה ולא מקפידים על ההשגחה שהם אמורים לעשות.
אבל הרב רייכמן - וזה כמובן לא הפרסום הראשון שלו שאני פתחתי (היה למשל עניין גדול שהוא פרסם לגבי שימורי טונה) - לא אמור לנגן על מצפון כי "זה כואב". שיהיה אמיץ ויוציא פסקי הלכה. שיקבע מצב כשרותי של מלונות ומטבחים. זה לא לעניין "לרמוז" שמישהו לא אוכל כשר, על אף היותו שומר תורה ומצוות. שיוציא רשימה של בתי מלון שלדעתו אסור לאכול בהם.
אי אפשר לקבל את המצב הזה, שהחברה החרדית כמובן מצטיינת בו, שקודם יש תעודת כשרות, ויש משגיחים ויש רבנות, ואז בא רב אחר ומערער את כל העניין כולו אבל בלי מספיק פרטים, בהכללות ובלי לציין מקרים ברורים. כי זה נשמע כמו מאבק בין סמכויות ומחזיקיה, ששומר הכשרות איננו צריך לסבול בעטיין ולפחד מכל מטבח שכבר הוכשר ואין לדבר סוף.
ובייחוד - שזה עושה פלסתר ושם ללעג את כלל היסוד ועמוד ההלכה שעד אחד נאמן באיסורין. לפי הרב רייכמן, כל פתיחת מטבח בכל אתר ואתר דורשת שידור חי בלוויית שלושת מועצות גדולי התורה, ומשמשיהון ועסקניהון, לבחון את המצב.
אין עירעור שהרב רייכמן הוא מומחה כשרות, ויהודי חם ששמירת תורה ומצוות - גם לרבים - בראש מעייניו. אבל הכרחי להפנים שהשיטה הכפולה - גם להיות חלק מהפעילות אבל גם לערער על התוצאה - זה מצב שבסופו של דבר, יביא את מעמדו להיות קול קורא במדבר. אם באמת ובתמים הוא חושב שהתוצאה של פעילות השגחת הכשרות לאורך ולרוחב בתי המלון, כולל אלו שבאמת מייעדים עצמם - ומתאמצים להשיג הכשר מתאים - למהדרין מן המהדרין, הקפדנים שבציבור החרדי, היא למרות הכל כשלון ומטבח שאסור לאכול ממנו, חובה עליו להכריז בקול רם מה ואיפה לא בסדר.
להפטיר "בכאב" או "במרירות" מתחת לשפה שבעצם, אי אפשר ללכת למלונות, זה לגרור את הציבור למקום גזירה שאין עומדים בה.

למה נשמע שמראש לא ברור לבעלי העסק מה ההגדרות של עסק כשר... צריך שיהיו הגדרות ברורות לכל רמת כשרות... לא אומרים להם מראש? המשגיח צריך להפתיע אותם עם הוראות שהוא מנחית עליהם?
לגמרי.... גם הרב מאיר אליהו שמאד מזהיר על תקלות בחופשות ומלונות אומר שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ולא מורה להמנע לחלוטין

אבל יש כאלו שממש לא אכפת להם, וגם הרב מאיר אליהו אמנם לא מונע לגמרי אבל כמו שהוא אומר לפעמים בשיעורים שיש את אלו שמקורבים לרב, שלהם הוא אומר בדיוק מה שצריך אני מאמין שהוא מורה להם לא ללכת וכו' וגם בלי קשר הרב עצמו לא אוכל בשר כבר 8 או 9 שנים נראה לי ובכל השיעורים שלו בנושא די רומז מה כדאי ולא כדאי לעשות

ואת עלית על כולנה רב שהייתי מחובר אליו פעם תלמיד חכם עצום הזהיר אותי מכשרויות מסוימות בצורה חותכת אז לא הכל חרטא צריך פשוט לפקוח עיניים ולא לאכול בכל מקום רק כי כתוב כשר

מה שנאמר זה שאי אפשר להטריף רק בצנעה ובארבע עיניים. מה פירוש "הזהיר אותי... בצורה חותכת"? הזהיר אבל רק למי שבא לפניו ולא לכולי עלמא? לא הרעיש עולמות בעניין שהוא דין איסורין? אפילו אם יש דרך כזו בהלכה, לאסור איסורין מן הדין (לא כחומרא לאיפרושי מאיסור לקהילה או לבית מדרש מסוים) רק בדיבור מרב לתלמיד - על אף שזה נוגע לכל הציבור - מכל מקום בוודאי שאנו חיים במצב שלא באמת מאפשר לעשות כן.
בתי מלון, חותמות כשרות, רשתות השגחה, איגודי חנויות ושיווק (סופרמרקטים, שווקים מרכזיים, הכשרי שחיטה ובשר, מחלבות) - איך אפשר רק "לרמוז" דין לגביהם? איך אפשר שיהיו רק "מקורבים" שלהם הרב "אומר בדיוק מה שצריך" ואז מה על כל השאר, מופקרים לא לקבל תשובה?

פשוט יש דברים שאי אפשר להגיד אלא רק בארבע עיניים וקצת תמוה בעיניי שאתה לא מבין למה. יש המון בעיות ברבנות היום, ובלי קשר כמו שהיא אמרה זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אז מוטב יהיו שוגגין.

על פי רוב אותם שעל פי דבריך "מופקרים לא לקבל תשובה" הם אנשים שלא באמת מעניין אותם לצערי, כי כולם היום יודעים שיש בלגן בכשרויות בכל הנושאים, לבוא ולהגיד "לא אני לא יודע ולא אמרו לי" זה חוסר אמת גדול מאוד כי כולם שמעו על בעיות ואם אכן שמעת על בעיות למה לא תלך לבדוק? מה תחכה שבורא עולם יתגלה אליך ויגיד לך איפה כן ואיפה לא?  ומה עם ההשתדלות שלך? אם עד כדי כך מעניין את אותם אנשים "שלא יפקירו אותנו לא לקבל תשובה" אז לך לתלמיד חכם אמת שלא קשור לרבנות או לגוף מסוים שהוא מקבל ממנו (כי אז התשובה כנראה תהיה בהתאם) ותתייעץ איתו

"מוטב יהיו שוגגין" זה לא עיקרון שביום-יום נסמכים עליו. והדיון לא היה אם האנשים שלא שומעים מה שרב אומר הם אנשים שלא מעניין אותם. הדיון היה האם הרב אוסר והאם זה מפני חומרא או מפני שמצא עוון ממש בכשרות האוכל.
מבחינתי כל הטיעון הזה ש"כולם יודעים... שיש בלגן בכשרויות" זו בדיחה לא מצחיקה, בכל הכבוד הראוי. "כולם שמעו על בעיות"? איפה בדיוק? זו היתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אתמול? או אולי ביתד נאמן? זה פתח את מהדורת הבוקר של קול חי עם בצלאל קאהן ודוד חכם, נציגי ודוברי המפלגות החרדיות?
מי שמוצא בעיה מהותית בכשרות שיפתח פה וידבר אל הציבור בקול רם, צלול וברור. כשחוגי שושלת הרב אליהו קמו מול הכשרות שניתנה לפסח למפעל פפושדו (לעוגיות היין), ברמה שיש שמחזיקים מזה חמץ גמור, העניין קיבל מספיק פומבי והגיע לכותרות, וכמובן לדיון באתרים לשומרי תורה.
לטעון שזו "השתדלות" נדרשת, אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה, כולל ההחמרה עם הולוגרמות בתעודות כשרות, וכולל מהומה פומבית מאוד סביב הכשרי השחיטה במשלחות לארצות מעבר לים, זה זלזול בשמירת התורה והמצוות הציבורית, ומשהו שאני הקטן מרגיש בו עבירה על "לא תתגודדו". אבל אכן מי אני שאקבע בעניין כזה. משאיר לכל קורא לשפוט.
לא היה בי רצון רב לפרסם עניין כזה בתשעה באב, יום שצריך להרבות בו אחדות ולא פילוג, אבל מצד שני, מה שנותר לנו אחר חורבן זה הרי דווקא ארבע אמות של בית מדרש. והכל דווקא ברעות, בדברי חכמים שבנחת נשמעים, ובשבת אחים גם יחד.

תמים מדי אחי היקר כעולה מדבריך בסוף "אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה" צר לי אח, ברוך הבא לעולם. לא הכל ורוד כמו שאתה חושב ברבנות. ואכן תמיהתי נשארה כשהייתה מאוד מוזר לי שאתה לא שמעת אף פעם דבר בנושא.

בכל מקרה אין לי עניין חלילה לדבר כנגד מי מבעלי הכבוד שיושבים ומחלקים תארים ואישורים לכל מאן דהוא. בכל מקרה דוד מלא בהצלחה בדרכך🫶

מה שהוא רומז- זה דברים מעל הנורמה. שמדובר במי שרוצה לאכול ממש מהדרין, לא כשזה איסור גמור, לענ"ד. 

יש סיבה שהוא לא יגיד את זה לכולם, כי יש רמות, ויש אנשים שאם הרב יגיד שככה הכי עדיף לעשות הם יעשו אפילו שזה לא לרמה שלהם. ואז יכול לצאת מצב שמרוב חומרות יגיעו לויתור על כל הבסיס. 

וגם בגלל שיש בזה לצערינו הרבה פוליטיקה אז אומרים למי שבאמת רוצה לשמוע כי זה בלגן...

@שפלות רוח 

בשיעורים שלו לכולם הוא אומר במפורש שהכי טוב ללכת לצימר ולהביא איתך את הסירים שלך, ומלמד ממה צריך להזהר במלונות ולברר את זה מראש- כל הנושא של שמירת שבת וכו'.

לא יודעת למה הרב לא אוכל בשר, אבל אני מכירה אנשים ששוחטים לבד... זה הכי מהודר אבל למי יש כוח לזה היום?...

עד עכשיו השתמע שהרב פוסק איסורין ליחידים אבל בעניינים שלהבנתו אין להם שום צד היתר גם לכל השאר. הבעיה שלך איננה איתי אלא אך ורק עם המשתתף האחר בדיון. לי אין שום בעיה עם שיטות וחומרות ומנהגי איסור, כל עוד שמודגש שיש גם צד להיתר.
לגבי שחיטת בשר - אין לי כל בעיה שרב יפסוק ששום שחיטה, שהסטנדרט היחיד שעברה הוא זה שקובעת מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, איננה מהודרת די הצורך ואי אפשר לאכול ממנה. כל עוד, ובתנאי, שיובהר במפורש שזו הלכה לכל הציבור ולכל ישראל, בעירעור חריף ובקיטוב קשה מול מי שפסקו הכשר לבשר שחוט לכל הציבור ולכל ישראל. אי אפשר להמעיט בחשיבות של פילוג ועירעור שכזה. אין כאן - לתפישתי הפרטית והאישית כיהודי - שום זכות להצטנע: זו קריעת קרע גדולה בציבוריות ובפסיקת ההלכה לכולי בני ישראל. אין לי שום סובלנות והכלה ליצירת כיתות כיתות בסגנון כזה בקרב ישראל, במין כיסוי של "רק ליחידים" ו"רק בארבע עיניים" ו"רק שומעי ליקחו של רב בבית מדרשו בלבד" וכל זה. כי אין לדבר סוף, והעניין יידרדר ויגיע למקום ששומר כשרות משכונת "רימון" לא יעז לאכול אצל שכנו משכונת "תמר". ניהפך לאלף קאסטות, דתות וכתות מנוכרות. לא ייתכן שכך תתנהל ההלכה וההוראה לישראל.

בחינת "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה"

כבר אמרו חז"ל שבעקבתא דמשיחא לא תהיה תוכחה, חכמת סופרים תסרח, יראי חטא ימאסו, והאמת תהיה נעדרת.

אז מה אתה מופתע ?

קיצור כתבתי פה כמה עניינים מסמרי שיער ומזוויעים אודות איומים (ובפועל גם מכות רצח) שקיבלו משגיחי כשרות מעדות של אותו רב שאמר לי את הדברים שורות של הוכחות ללמה אי אפשר לדבר אבל מה זה אין לי כח להיכנס לדיון חסר התועלת הזה, פשוט תפקח עיניים סביב דוד עולם הכשרויות לא כזה ורוד ובטח לא כשמעורב שם כסף וד"ל.

כנראה לא עוזר שהבהרתי איפה מבחינתי הבעיה. זה שמישהו חוטף מכות לא מעניין לצורך הסיפור בכלל. שיחזור המשגיח לרבנות שם, יתפטר ממשרתו - זו אגב חובתו ההלכתית אם אכילת מאכלות אסורות תלויה בזה!!! - ושהעסק שמעוניין בכשרות שלא בצדק יחפש לו משגיחים מטעם, שנהלי הכשרות ברבנות כבר מזמן לא ממש מאפשרים כזה מצב.
ברור שהנהלים ברבנות לא בהכרח מספיקים ובקלות יש רמאויות, למרות שאגב על פי חוק אסור לרמות בכשרות (כעניין דתי לפי פסקי מחלקת הכשרות), ויש יחידת אכיפה ממומנת לרבנות בתחום, שזכותה לשלול לחלוטין הכשרים גם ברמת מלונות, מפעלים וכמובן מסעדות. אבל בסדר, כל זה עוד לא מבטיח תמיד כשרות.
אז אף אחד לא תמים ותפסיק להתנפל עליי בפראות, בבוטות ובתוקפנות מילולית בלתי נדרשת. אתה מעליב בחוצפה שלוחת רסן, לא ברור לי למה אתה עדיין לא מושעה מפורומים. הלשון שלך היא ארסית וחוטאת בהלבנת פנים. אין שום צורך בחטא הלבנת הפנים הזה רק כדי להביע את דעתך. תירגע ותנשום שם.
זכותו של רב לנקוט דרך פרטית בפסיקת הלכה וזכותו לייצר קבוצה מחמירה שלשיטתם קיימים איסורים עצומים ונרחבים מעבר לכל מה ששאר הציבור מקפיד. זכותי לטעון שזו דרך קלוקלת. זה לא צריך להיחשב כאיזו אפיקורסות ובטח לא להיחשב כאיזו שקרנות נוראית בנפש, עיקבתא דמשיחא כפי שהיצגת את זה בהגזמה פרועה לגמרי. אם זה המצב לדעתך אז אנחנו במחלוקת. לא נולדתי שלשום - כולנו יכולים לזכור את סיפור המסעדה שהציגה עצמה כפרווה (או גם בשרית), ושבה הוגש קינוח חלבי שאף הביא למותה הטראגי של סועדת שהיתה אלרגית לחלב. במסעדה ההיא היתה השגחה ואפילו צמודה. אז האם המשמעות היא שזהו, מסעדות בשריות לאורך ולרוחב הארץ צריכות להיחשב טריפות ושאסור להיכנס אליהן? אם רב חושב שזה המצב, שיכריז בקול רם שהוא בכסאח הילכתי טוטאלי עם שאר הרבנות.
בכלל, מי שעושה כאן פיל מזבוב זה רבנים מהגישה שאתה כל כך נצמד אליה. כל הפסוקים שאתה החלטת לפרש לצורך הסיפור הזה, עם "פליאה... נשגבה..." וכל זה, זו גוזמה וצעקה מיותרת. עוד לא ראיתי אפילו מקרה אחד של התאגדות רבנים שמערערים בקול רם נגד כל מבנה הכשרות כולה. את אזהרות הרב יוחנן רייכמן אני ורבבות אחרים מכירים משכבר השנים, אז האם זה שינה משהו? הוא מזהיר אפילו מפני שמן בישול פשוט בגלל צורת איחסונו באוניות יבוא, האם מטבח חרדי אחד באמת שינה את מרכיבי הטיגון והבישול עקב כך? תראה לי מטבח אחד מרכזי של קידושים לחסידות כלשהי ששינה את שמן הבישול בגלל זה. אז האדמו"רים וחסידיהם הם מה, אפיקורסים? אתה בכלל מבין איזה לעז אתה מוציא על יהודים?

מבחינתי זה מאמץ ראוי.
הצלחה רבה גם.

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

פרק זמנים - פניני הלכה

@סיעתא דשמייא1, אני חושב שזה לא עניין של מגזר, למרות שהחבדניקים אולי התחילו עם זה

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

ועוד ממקור אחר:

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אסור להקשיב להם

וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.

הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

במדרש.

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.

אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

ישר כח למי שניסה לתרץ

כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

מתנסחת בצורה שאפשר להבין אותה ביותר ממשמעות אחת (פה זה ההוספה של המילה "נא". מצד אחד פשוטו של מקרא זה לא כמו הדרשה בגמ' (כפי שאומר רש"י), מצד שני לפי פשוטו של מקרא היינו מבינים אותו דבר גם בלי המילה "נא").

היא רוצה לומר לנו- אתה צריך לקרוא בכמה אופנים, וללמוד את המסר מכ"א מהם. מה קרה בפועל תשאל אח"כ, אחרי שהפנמת את כל המסרים.

ואז בפשטות יוצא- החיבור של אברהם לשרה היה פנימי ועמוק מאוד. לא רק מעל המגע, אלא גם מעל הראיה/מראה. אחרי שיודעים את זה, מבינים שזה שאברהם כן הכיר את יופייה של שרה, ואף נהנה ממנו, לא פגע בכהוא זה בחיבורו הפנימי אליה (ומן הסתם אף העצים אותו).