זה עשוי להיות "כואב" כי יש לו שיטות משלו ואחרים עם שיטות משלהם.
זה עשוי להיות "כואב" כי הוא עובד בהשגחת כשרות, ולא לוקחים אותו לעבודה אלא אחרים.

זה בהחלט עשוי להיות "כואב" כי יש נותני כשרות שלחוצים על פרנסה ולא מקפידים על ההשגחה שהם אמורים לעשות.
אבל הרב רייכמן - וזה כמובן לא הפרסום הראשון שלו שאני פתחתי (היה למשל עניין גדול שהוא פרסם לגבי שימורי טונה) - לא אמור לנגן על מצפון כי "זה כואב". שיהיה אמיץ ויוציא פסקי הלכה. שיקבע מצב כשרותי של מלונות ומטבחים. זה לא לעניין "לרמוז" שמישהו לא אוכל כשר, על אף היותו שומר תורה ומצוות. שיוציא רשימה של בתי מלון שלדעתו אסור לאכול בהם.
אי אפשר לקבל את המצב הזה, שהחברה החרדית כמובן מצטיינת בו, שקודם יש תעודת כשרות, ויש משגיחים ויש רבנות, ואז בא רב אחר ומערער את כל העניין כולו אבל בלי מספיק פרטים, בהכללות ובלי לציין מקרים ברורים. כי זה נשמע כמו מאבק בין סמכויות ומחזיקיה, ששומר הכשרות איננו צריך לסבול בעטיין ולפחד מכל מטבח שכבר הוכשר ואין לדבר סוף.
ובייחוד - שזה עושה פלסתר ושם ללעג את כלל היסוד ועמוד ההלכה שעד אחד נאמן באיסורין. לפי הרב רייכמן, כל פתיחת מטבח בכל אתר ואתר דורשת שידור חי בלוויית שלושת מועצות גדולי התורה, ומשמשיהון ועסקניהון, לבחון את המצב.
אין עירעור שהרב רייכמן הוא מומחה כשרות, ויהודי חם ששמירת תורה ומצוות - גם לרבים - בראש מעייניו. אבל הכרחי להפנים שהשיטה הכפולה - גם להיות חלק מהפעילות אבל גם לערער על התוצאה - זה מצב שבסופו של דבר, יביא את מעמדו להיות קול קורא במדבר. אם באמת ובתמים הוא חושב שהתוצאה של פעילות השגחת הכשרות לאורך ולרוחב בתי המלון, כולל אלו שבאמת מייעדים עצמם - ומתאמצים להשיג הכשר מתאים - למהדרין מן המהדרין, הקפדנים שבציבור החרדי, היא למרות הכל כשלון ומטבח שאסור לאכול ממנו, חובה עליו להכריז בקול רם מה ואיפה לא בסדר.
להפטיר "בכאב" או "במרירות" מתחת לשפה שבעצם, אי אפשר ללכת למלונות, זה לגרור את הציבור למקום גזירה שאין עומדים בה.

למה נשמע שמראש לא ברור לבעלי העסק מה ההגדרות של עסק כשר... צריך שיהיו הגדרות ברורות לכל רמת כשרות... לא אומרים להם מראש? המשגיח צריך להפתיע אותם עם הוראות שהוא מנחית עליהם?
לגמרי.... גם הרב מאיר אליהו שמאד מזהיר על תקלות בחופשות ומלונות אומר שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ולא מורה להמנע לחלוטין

אבל יש כאלו שממש לא אכפת להם, וגם הרב מאיר אליהו אמנם לא מונע לגמרי אבל כמו שהוא אומר לפעמים בשיעורים שיש את אלו שמקורבים לרב, שלהם הוא אומר בדיוק מה שצריך אני מאמין שהוא מורה להם לא ללכת וכו' וגם בלי קשר הרב עצמו לא אוכל בשר כבר 8 או 9 שנים נראה לי ובכל השיעורים שלו בנושא די רומז מה כדאי ולא כדאי לעשות

ואת עלית על כולנה רב שהייתי מחובר אליו פעם תלמיד חכם עצום הזהיר אותי מכשרויות מסוימות בצורה חותכת אז לא הכל חרטא צריך פשוט לפקוח עיניים ולא לאכול בכל מקום רק כי כתוב כשר

מה שנאמר זה שאי אפשר להטריף רק בצנעה ובארבע עיניים. מה פירוש "הזהיר אותי... בצורה חותכת"? הזהיר אבל רק למי שבא לפניו ולא לכולי עלמא? לא הרעיש עולמות בעניין שהוא דין איסורין? אפילו אם יש דרך כזו בהלכה, לאסור איסורין מן הדין (לא כחומרא לאיפרושי מאיסור לקהילה או לבית מדרש מסוים) רק בדיבור מרב לתלמיד - על אף שזה נוגע לכל הציבור - מכל מקום בוודאי שאנו חיים במצב שלא באמת מאפשר לעשות כן.
בתי מלון, חותמות כשרות, רשתות השגחה, איגודי חנויות ושיווק (סופרמרקטים, שווקים מרכזיים, הכשרי שחיטה ובשר, מחלבות) - איך אפשר רק "לרמוז" דין לגביהם? איך אפשר שיהיו רק "מקורבים" שלהם הרב "אומר בדיוק מה שצריך" ואז מה על כל השאר, מופקרים לא לקבל תשובה?

פשוט יש דברים שאי אפשר להגיד אלא רק בארבע עיניים וקצת תמוה בעיניי שאתה לא מבין למה. יש המון בעיות ברבנות היום, ובלי קשר כמו שהיא אמרה זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אז מוטב יהיו שוגגין.

על פי רוב אותם שעל פי דבריך "מופקרים לא לקבל תשובה" הם אנשים שלא באמת מעניין אותם לצערי, כי כולם היום יודעים שיש בלגן בכשרויות בכל הנושאים, לבוא ולהגיד "לא אני לא יודע ולא אמרו לי" זה חוסר אמת גדול מאוד כי כולם שמעו על בעיות ואם אכן שמעת על בעיות למה לא תלך לבדוק? מה תחכה שבורא עולם יתגלה אליך ויגיד לך איפה כן ואיפה לא?  ומה עם ההשתדלות שלך? אם עד כדי כך מעניין את אותם אנשים "שלא יפקירו אותנו לא לקבל תשובה" אז לך לתלמיד חכם אמת שלא קשור לרבנות או לגוף מסוים שהוא מקבל ממנו (כי אז התשובה כנראה תהיה בהתאם) ותתייעץ איתו

"מוטב יהיו שוגגין" זה לא עיקרון שביום-יום נסמכים עליו. והדיון לא היה אם האנשים שלא שומעים מה שרב אומר הם אנשים שלא מעניין אותם. הדיון היה האם הרב אוסר והאם זה מפני חומרא או מפני שמצא עוון ממש בכשרות האוכל.
מבחינתי כל הטיעון הזה ש"כולם יודעים... שיש בלגן בכשרויות" זו בדיחה לא מצחיקה, בכל הכבוד הראוי. "כולם שמעו על בעיות"? איפה בדיוק? זו היתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אתמול? או אולי ביתד נאמן? זה פתח את מהדורת הבוקר של קול חי עם בצלאל קאהן ודוד חכם, נציגי ודוברי המפלגות החרדיות?
מי שמוצא בעיה מהותית בכשרות שיפתח פה וידבר אל הציבור בקול רם, צלול וברור. כשחוגי שושלת הרב אליהו קמו מול הכשרות שניתנה לפסח למפעל פפושדו (לעוגיות היין), ברמה שיש שמחזיקים מזה חמץ גמור, העניין קיבל מספיק פומבי והגיע לכותרות, וכמובן לדיון באתרים לשומרי תורה.
לטעון שזו "השתדלות" נדרשת, אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה, כולל ההחמרה עם הולוגרמות בתעודות כשרות, וכולל מהומה פומבית מאוד סביב הכשרי השחיטה במשלחות לארצות מעבר לים, זה זלזול בשמירת התורה והמצוות הציבורית, ומשהו שאני הקטן מרגיש בו עבירה על "לא תתגודדו". אבל אכן מי אני שאקבע בעניין כזה. משאיר לכל קורא לשפוט.
לא היה בי רצון רב לפרסם עניין כזה בתשעה באב, יום שצריך להרבות בו אחדות ולא פילוג, אבל מצד שני, מה שנותר לנו אחר חורבן זה הרי דווקא ארבע אמות של בית מדרש. והכל דווקא ברעות, בדברי חכמים שבנחת נשמעים, ובשבת אחים גם יחד.

תמים מדי אחי היקר כעולה מדבריך בסוף "אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה" צר לי אח, ברוך הבא לעולם. לא הכל ורוד כמו שאתה חושב ברבנות. ואכן תמיהתי נשארה כשהייתה מאוד מוזר לי שאתה לא שמעת אף פעם דבר בנושא.

בכל מקרה אין לי עניין חלילה לדבר כנגד מי מבעלי הכבוד שיושבים ומחלקים תארים ואישורים לכל מאן דהוא. בכל מקרה דוד מלא בהצלחה בדרכך🫶

מה שהוא רומז- זה דברים מעל הנורמה. שמדובר במי שרוצה לאכול ממש מהדרין, לא כשזה איסור גמור, לענ"ד. 

יש סיבה שהוא לא יגיד את זה לכולם, כי יש רמות, ויש אנשים שאם הרב יגיד שככה הכי עדיף לעשות הם יעשו אפילו שזה לא לרמה שלהם. ואז יכול לצאת מצב שמרוב חומרות יגיעו לויתור על כל הבסיס. 

וגם בגלל שיש בזה לצערינו הרבה פוליטיקה אז אומרים למי שבאמת רוצה לשמוע כי זה בלגן...

@שפלות רוח 

בשיעורים שלו לכולם הוא אומר במפורש שהכי טוב ללכת לצימר ולהביא איתך את הסירים שלך, ומלמד ממה צריך להזהר במלונות ולברר את זה מראש- כל הנושא של שמירת שבת וכו'.

לא יודעת למה הרב לא אוכל בשר, אבל אני מכירה אנשים ששוחטים לבד... זה הכי מהודר אבל למי יש כוח לזה היום?...

עד עכשיו השתמע שהרב פוסק איסורין ליחידים אבל בעניינים שלהבנתו אין להם שום צד היתר גם לכל השאר. הבעיה שלך איננה איתי אלא אך ורק עם המשתתף האחר בדיון. לי אין שום בעיה עם שיטות וחומרות ומנהגי איסור, כל עוד שמודגש שיש גם צד להיתר.
לגבי שחיטת בשר - אין לי כל בעיה שרב יפסוק ששום שחיטה, שהסטנדרט היחיד שעברה הוא זה שקובעת מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, איננה מהודרת די הצורך ואי אפשר לאכול ממנה. כל עוד, ובתנאי, שיובהר במפורש שזו הלכה לכל הציבור ולכל ישראל, בעירעור חריף ובקיטוב קשה מול מי שפסקו הכשר לבשר שחוט לכל הציבור ולכל ישראל. אי אפשר להמעיט בחשיבות של פילוג ועירעור שכזה. אין כאן - לתפישתי הפרטית והאישית כיהודי - שום זכות להצטנע: זו קריעת קרע גדולה בציבוריות ובפסיקת ההלכה לכולי בני ישראל. אין לי שום סובלנות והכלה ליצירת כיתות כיתות בסגנון כזה בקרב ישראל, במין כיסוי של "רק ליחידים" ו"רק בארבע עיניים" ו"רק שומעי ליקחו של רב בבית מדרשו בלבד" וכל זה. כי אין לדבר סוף, והעניין יידרדר ויגיע למקום ששומר כשרות משכונת "רימון" לא יעז לאכול אצל שכנו משכונת "תמר". ניהפך לאלף קאסטות, דתות וכתות מנוכרות. לא ייתכן שכך תתנהל ההלכה וההוראה לישראל.

בחינת "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה"

כבר אמרו חז"ל שבעקבתא דמשיחא לא תהיה תוכחה, חכמת סופרים תסרח, יראי חטא ימאסו, והאמת תהיה נעדרת.

אז מה אתה מופתע ?

קיצור כתבתי פה כמה עניינים מסמרי שיער ומזוויעים אודות איומים (ובפועל גם מכות רצח) שקיבלו משגיחי כשרות מעדות של אותו רב שאמר לי את הדברים שורות של הוכחות ללמה אי אפשר לדבר אבל מה זה אין לי כח להיכנס לדיון חסר התועלת הזה, פשוט תפקח עיניים סביב דוד עולם הכשרויות לא כזה ורוד ובטח לא כשמעורב שם כסף וד"ל.

כנראה לא עוזר שהבהרתי איפה מבחינתי הבעיה. זה שמישהו חוטף מכות לא מעניין לצורך הסיפור בכלל. שיחזור המשגיח לרבנות שם, יתפטר ממשרתו - זו אגב חובתו ההלכתית אם אכילת מאכלות אסורות תלויה בזה!!! - ושהעסק שמעוניין בכשרות שלא בצדק יחפש לו משגיחים מטעם, שנהלי הכשרות ברבנות כבר מזמן לא ממש מאפשרים כזה מצב.
ברור שהנהלים ברבנות לא בהכרח מספיקים ובקלות יש רמאויות, למרות שאגב על פי חוק אסור לרמות בכשרות (כעניין דתי לפי פסקי מחלקת הכשרות), ויש יחידת אכיפה ממומנת לרבנות בתחום, שזכותה לשלול לחלוטין הכשרים גם ברמת מלונות, מפעלים וכמובן מסעדות. אבל בסדר, כל זה עוד לא מבטיח תמיד כשרות.
אז אף אחד לא תמים ותפסיק להתנפל עליי בפראות, בבוטות ובתוקפנות מילולית בלתי נדרשת. אתה מעליב בחוצפה שלוחת רסן, לא ברור לי למה אתה עדיין לא מושעה מפורומים. הלשון שלך היא ארסית וחוטאת בהלבנת פנים. אין שום צורך בחטא הלבנת הפנים הזה רק כדי להביע את דעתך. תירגע ותנשום שם.
זכותו של רב לנקוט דרך פרטית בפסיקת הלכה וזכותו לייצר קבוצה מחמירה שלשיטתם קיימים איסורים עצומים ונרחבים מעבר לכל מה ששאר הציבור מקפיד. זכותי לטעון שזו דרך קלוקלת. זה לא צריך להיחשב כאיזו אפיקורסות ובטח לא להיחשב כאיזו שקרנות נוראית בנפש, עיקבתא דמשיחא כפי שהיצגת את זה בהגזמה פרועה לגמרי. אם זה המצב לדעתך אז אנחנו במחלוקת. לא נולדתי שלשום - כולנו יכולים לזכור את סיפור המסעדה שהציגה עצמה כפרווה (או גם בשרית), ושבה הוגש קינוח חלבי שאף הביא למותה הטראגי של סועדת שהיתה אלרגית לחלב. במסעדה ההיא היתה השגחה ואפילו צמודה. אז האם המשמעות היא שזהו, מסעדות בשריות לאורך ולרוחב הארץ צריכות להיחשב טריפות ושאסור להיכנס אליהן? אם רב חושב שזה המצב, שיכריז בקול רם שהוא בכסאח הילכתי טוטאלי עם שאר הרבנות.
בכלל, מי שעושה כאן פיל מזבוב זה רבנים מהגישה שאתה כל כך נצמד אליה. כל הפסוקים שאתה החלטת לפרש לצורך הסיפור הזה, עם "פליאה... נשגבה..." וכל זה, זו גוזמה וצעקה מיותרת. עוד לא ראיתי אפילו מקרה אחד של התאגדות רבנים שמערערים בקול רם נגד כל מבנה הכשרות כולה. את אזהרות הרב יוחנן רייכמן אני ורבבות אחרים מכירים משכבר השנים, אז האם זה שינה משהו? הוא מזהיר אפילו מפני שמן בישול פשוט בגלל צורת איחסונו באוניות יבוא, האם מטבח חרדי אחד באמת שינה את מרכיבי הטיגון והבישול עקב כך? תראה לי מטבח אחד מרכזי של קידושים לחסידות כלשהי ששינה את שמן הבישול בגלל זה. אז האדמו"רים וחסידיהם הם מה, אפיקורסים? אתה בכלל מבין איזה לעז אתה מוציא על יהודים?

מבחינתי זה מאמץ ראוי.
הצלחה רבה גם.

אם אתה רוצה להתפלפל בקושיות ותירוצים - אפשר.

אבל אני לא מבין איך מאן דהו היום חושב לנהוג למעשה אחרת מכל גדולי הדורות. אתה באמת חושב שמשהו ממה שהזכרת לא היה ידוע לרמב"ם שעבר בארץ ולא חיחק, למרן הב"י שהוציא את ספריו בארץ ואסר, לכל גדולי הדורות שלא נטלו לולב בשבת?!

לא היה ידוע לרמב"ם, רוב הראשונים, ורבי יוסף קארו.

מלבד העובדה שרוב מוחלט של הראשונים שדנו בסוגייה חיו בחוץ לארץ והליבון של דין לולב בארץ ישראל היה עבורם דיון תיאורטי כמו דיני שמיטה, (שאפילו לא מופיעים בטור ושולחן ערוך), אני גם חושב שרובם המוחלט של הראשונים ורבי יוסף קארו לא ידעו על מנהג ארץ ישראל בפועל, ובטח שלא העלו על דעתם שנשתרבבו בתלמוד דברי החולקים על מסקנת התלמוד עצמו.

אך גם לולא כל זאת, די עצם העובדה שכיום המרכז הברור של היהדות הוא בארץ ישראל על מנת לטעון שאין אנו בטלים כלפי בני חוץ לארץ.

ואין אנו צריכים בדווקא לקבל את עמדתם גדולי תורה בדורנו שלא מכירים בתחיית האומה, ואפילו לא מהללים את ה' על קיבוץ הגלויות והקמת המדינה. חכמים שמחמת השקפתם מבטלים מראש כל רעיון לדון מחדש בהלכה בהתאם למציאות חדשה או תגלית חדשה.

כי כל אחד בר הכי שלומד סוגייה בעיון ומשתכנע במסקנה להלכה - מותר לו (מותר זו מילה עדינה) לעשות כהבנתו. בלי קשר למה שמורים חכמי הדור. רק לאחרים אסור לו להורות אלא אם כן הגיע להוראה. (וגם אינו מורה בפני רבו).

הקדום. מאחר והנוצרים ביטלו את כל מנהגי יהודי ארץ ישראל - כשטבחו בהם והחריבו את הקהילות במהלך מסע הצלב הראשון כ40 שנה לפני לידת הרמב"ם. הראב"ן הירחי (בעל ספר המנהיג) הוא הראשון היחיד עליו אני יודע שהכיר את מנהג ארץ ישראל, (שכנראה חדל מלהתקיים בפועל עשרות שנים לפני דורו, אך לא בטוח שהוא בכלל ידע זאת). המנהיג מציין את המנהג מבלי להתרגש, ולא רומז שהוא בעייתי ובטח שלא יוצא נגדו.

אין לנו את מנהג ארץ ישראל הקדום (למרות שהיו יהודים מעטים בארץ ישראל כל הדורות), אנחנו נוהגים לפי מה שנהגו גדולי הדורות שלפנינו. כיוון שהארץ היא 'ארץ ליקוטאית' גם צריך לשמור על מנהגי העדות, חוץ מבדברים ספציפיים בהם יש היום מנהג אחד ברור בארץ ישראל.

במחלוקות בבלי-ירושלמי, אנחנו נוהגים לפי הבבלי, חוץ מבמקומות הספורים שמכל מיני סיבות נפסק בהם כירושלמי.

כשנזכה לבית דין אחד שמקובל על כל ישראל, הוא יהיה בית הדין הכי גדול במניין (גם אם לא בטוח בחוכמה) מכל בית דין שעמד מאז רבינא ורב אשי והם יוכלו לדון את מה ראוי לפתוח מחדש.

למען ערך האחידות שלא יהיה מנהג ארץ ישראל שונה ממנהג חוץ לארץ, כמו שכתבו רש"י והרמב"ם בהסבר הסוגייה השנייה, כמוה נקטו להלכה. אך באותה נשימה אתה טוען שלכל עדה אסור לשנות ממנהגיה למרות שזה גורם לכך שתורה נעשית כהרבה יותר משתי תורות וגרוע פי אלף מחילוקי מנהגים לגבי נטילת לולב בבית בצנעה בשבת.

זה נראה לך הגיוני? אתה באמת חושב שזה רצון ה'?

ע"י חכמי הדורות.

הנזק לקיום רצון ד' מיחידים שקמו וחשבו שהם חכמים יותר מכל גדולי הדורות שהתרכזו לתורה שבעל פה - גדול הרבה יותר.

נ.ב.

גם אתה (והירושלמי) מודה שכששבת לא ביום טוב ראשון, במקדש מבטלים מצווה מדאוריתא. כלומר אין מחלוקת על עצם הכח ביד חכמים לעקור בשוא"ת.

כשהכוונה בפשטות לסנהדרין או לפחות לחכמים סמוכים, לא אומר שיש כח ביד חכמי בבל בסוף תקופת האמוראים או לאחריה לבטל מצווה, אפילו בשב ואל תעשה, בטח שבידי חכמי דורנו אין סמכות כזאת.

מה גם שהם לא התכוונו מעולם לעקור את קיום המצווה, אלא פשוט פירשו את המשנה באופן שבהתחשב במה שאנחנו יודעים, והם לא ידעו - מתברר כמעט בוודאות כשגוי.

הייתכן לומר שאמוראים המוזכרים בירושלמי היו מעלים על דעתם ליטול לולב בשבת אם אכן כבר תיקנו שאין לעשות כן מאות שנים קודם לכך זמן קצר לאחר החורבן?

והדברים מתמיהים שבעתיים כשהסיבה שהכריחה את אותם חכמי בבל לדחוק דוחק עצום ולהעמיד אוקימתא תמוהה במשנה היא עצמה ההנחה המוטעית שלהם לפיה המנהג בפועל בארץ היה שלא ליטול לולב, כשזה פשוט לא היה נכון במציאות.

בעצם הבנה מה זה תורה שבעל פה ועניינה

הבית יוסף ומכל מסורת הפסיקה ללא עוררין לפחות שמונה מאות שנה. עם זה אין לי איך להתמודד

אבל אני הקטן נאחז בשיפולי גלימתם של חכמים מובהקים כמו הרב ישראל אריאל והרב אליהו ובר ואחרים שפשוט יודעים דברים שהראשונים לא ידעו, ובלי קשר לכך, גם חיים בדור בו הנימוק לבטל מצווה מהתורה רק עבור השוואת דינם של בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ פשוט לא מחזיק מים.

אני משוכנע שאם הרמב"ם ורבי יוסף קארו היו חיםי היום, הם היו פוסקים ליטול לולב בשבת. כך שהדמגוגיה שלך היא לא רלוונטית.

אם הבנתי נכון את הכוונה, המנהג בארץ ישראל הוא לא דין יחודי לארץ ישראל אלא המנהג שנהג בה במציאות. אם זה נכון, החשיבות של היהדות בארת ישראל כיום לא מאוד רלוונטי לסוגיא. אם הבנתי לא נכון אשמח שתתקן אותי (הייתי גם קורא את המאמר אבל אני בפיגור לא קטן בסדר צהריים)

משום שלא היו בקיאים בקביעות החודש. אז כנראה שלא הבנת אותי נכון. כי אכן לטענתי כעיקרון יש דין שונה לארץ ישראל ולחוץ לארץ. (יש מקום לדון ולומר שהיום גם בחו"ל הדין השתנה, והיו גם ראשונים כמו ר' אברהם בן משה ממונייטו שסברו שכיום, שאין ספק לגבי קביעות החודש יש ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת גם בחו"ל. ונהגו כן בפועל בצרפת, כמובא במסמך המקושר, אך לא על שיטה זו אני מתבסס).

20260917232531.pdf

גמר חתימה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.

אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.

ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.

ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה

ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?

של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.

כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.

ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?

ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה

דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.

בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?

א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי

ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.

(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)

א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.

ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.

ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.

א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.

ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.

ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי

א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.

ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.

ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.

א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.

ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.

לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים

בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.

ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק

א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.

ב. טענה מעניינת.

ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)