זה עשוי להיות "כואב" כי יש לו שיטות משלו ואחרים עם שיטות משלהם.
זה עשוי להיות "כואב" כי הוא עובד בהשגחת כשרות, ולא לוקחים אותו לעבודה אלא אחרים.

זה בהחלט עשוי להיות "כואב" כי יש נותני כשרות שלחוצים על פרנסה ולא מקפידים על ההשגחה שהם אמורים לעשות.
אבל הרב רייכמן - וזה כמובן לא הפרסום הראשון שלו שאני פתחתי (היה למשל עניין גדול שהוא פרסם לגבי שימורי טונה) - לא אמור לנגן על מצפון כי "זה כואב". שיהיה אמיץ ויוציא פסקי הלכה. שיקבע מצב כשרותי של מלונות ומטבחים. זה לא לעניין "לרמוז" שמישהו לא אוכל כשר, על אף היותו שומר תורה ומצוות. שיוציא רשימה של בתי מלון שלדעתו אסור לאכול בהם.
אי אפשר לקבל את המצב הזה, שהחברה החרדית כמובן מצטיינת בו, שקודם יש תעודת כשרות, ויש משגיחים ויש רבנות, ואז בא רב אחר ומערער את כל העניין כולו אבל בלי מספיק פרטים, בהכללות ובלי לציין מקרים ברורים. כי זה נשמע כמו מאבק בין סמכויות ומחזיקיה, ששומר הכשרות איננו צריך לסבול בעטיין ולפחד מכל מטבח שכבר הוכשר ואין לדבר סוף.
ובייחוד - שזה עושה פלסתר ושם ללעג את כלל היסוד ועמוד ההלכה שעד אחד נאמן באיסורין. לפי הרב רייכמן, כל פתיחת מטבח בכל אתר ואתר דורשת שידור חי בלוויית שלושת מועצות גדולי התורה, ומשמשיהון ועסקניהון, לבחון את המצב.
אין עירעור שהרב רייכמן הוא מומחה כשרות, ויהודי חם ששמירת תורה ומצוות - גם לרבים - בראש מעייניו. אבל הכרחי להפנים שהשיטה הכפולה - גם להיות חלק מהפעילות אבל גם לערער על התוצאה - זה מצב שבסופו של דבר, יביא את מעמדו להיות קול קורא במדבר. אם באמת ובתמים הוא חושב שהתוצאה של פעילות השגחת הכשרות לאורך ולרוחב בתי המלון, כולל אלו שבאמת מייעדים עצמם - ומתאמצים להשיג הכשר מתאים - למהדרין מן המהדרין, הקפדנים שבציבור החרדי, היא למרות הכל כשלון ומטבח שאסור לאכול ממנו, חובה עליו להכריז בקול רם מה ואיפה לא בסדר.
להפטיר "בכאב" או "במרירות" מתחת לשפה שבעצם, אי אפשר ללכת למלונות, זה לגרור את הציבור למקום גזירה שאין עומדים בה.

למה נשמע שמראש לא ברור לבעלי העסק מה ההגדרות של עסק כשר... צריך שיהיו הגדרות ברורות לכל רמת כשרות... לא אומרים להם מראש? המשגיח צריך להפתיע אותם עם הוראות שהוא מנחית עליהם?
לגמרי.... גם הרב מאיר אליהו שמאד מזהיר על תקלות בחופשות ומלונות אומר שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ולא מורה להמנע לחלוטין

אבל יש כאלו שממש לא אכפת להם, וגם הרב מאיר אליהו אמנם לא מונע לגמרי אבל כמו שהוא אומר לפעמים בשיעורים שיש את אלו שמקורבים לרב, שלהם הוא אומר בדיוק מה שצריך אני מאמין שהוא מורה להם לא ללכת וכו' וגם בלי קשר הרב עצמו לא אוכל בשר כבר 8 או 9 שנים נראה לי ובכל השיעורים שלו בנושא די רומז מה כדאי ולא כדאי לעשות

ואת עלית על כולנה רב שהייתי מחובר אליו פעם תלמיד חכם עצום הזהיר אותי מכשרויות מסוימות בצורה חותכת אז לא הכל חרטא צריך פשוט לפקוח עיניים ולא לאכול בכל מקום רק כי כתוב כשר

מה שנאמר זה שאי אפשר להטריף רק בצנעה ובארבע עיניים. מה פירוש "הזהיר אותי... בצורה חותכת"? הזהיר אבל רק למי שבא לפניו ולא לכולי עלמא? לא הרעיש עולמות בעניין שהוא דין איסורין? אפילו אם יש דרך כזו בהלכה, לאסור איסורין מן הדין (לא כחומרא לאיפרושי מאיסור לקהילה או לבית מדרש מסוים) רק בדיבור מרב לתלמיד - על אף שזה נוגע לכל הציבור - מכל מקום בוודאי שאנו חיים במצב שלא באמת מאפשר לעשות כן.
בתי מלון, חותמות כשרות, רשתות השגחה, איגודי חנויות ושיווק (סופרמרקטים, שווקים מרכזיים, הכשרי שחיטה ובשר, מחלבות) - איך אפשר רק "לרמוז" דין לגביהם? איך אפשר שיהיו רק "מקורבים" שלהם הרב "אומר בדיוק מה שצריך" ואז מה על כל השאר, מופקרים לא לקבל תשובה?

פשוט יש דברים שאי אפשר להגיד אלא רק בארבע עיניים וקצת תמוה בעיניי שאתה לא מבין למה. יש המון בעיות ברבנות היום, ובלי קשר כמו שהיא אמרה זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אז מוטב יהיו שוגגין.

על פי רוב אותם שעל פי דבריך "מופקרים לא לקבל תשובה" הם אנשים שלא באמת מעניין אותם לצערי, כי כולם היום יודעים שיש בלגן בכשרויות בכל הנושאים, לבוא ולהגיד "לא אני לא יודע ולא אמרו לי" זה חוסר אמת גדול מאוד כי כולם שמעו על בעיות ואם אכן שמעת על בעיות למה לא תלך לבדוק? מה תחכה שבורא עולם יתגלה אליך ויגיד לך איפה כן ואיפה לא?  ומה עם ההשתדלות שלך? אם עד כדי כך מעניין את אותם אנשים "שלא יפקירו אותנו לא לקבל תשובה" אז לך לתלמיד חכם אמת שלא קשור לרבנות או לגוף מסוים שהוא מקבל ממנו (כי אז התשובה כנראה תהיה בהתאם) ותתייעץ איתו

"מוטב יהיו שוגגין" זה לא עיקרון שביום-יום נסמכים עליו. והדיון לא היה אם האנשים שלא שומעים מה שרב אומר הם אנשים שלא מעניין אותם. הדיון היה האם הרב אוסר והאם זה מפני חומרא או מפני שמצא עוון ממש בכשרות האוכל.
מבחינתי כל הטיעון הזה ש"כולם יודעים... שיש בלגן בכשרויות" זו בדיחה לא מצחיקה, בכל הכבוד הראוי. "כולם שמעו על בעיות"? איפה בדיוק? זו היתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אתמול? או אולי ביתד נאמן? זה פתח את מהדורת הבוקר של קול חי עם בצלאל קאהן ודוד חכם, נציגי ודוברי המפלגות החרדיות?
מי שמוצא בעיה מהותית בכשרות שיפתח פה וידבר אל הציבור בקול רם, צלול וברור. כשחוגי שושלת הרב אליהו קמו מול הכשרות שניתנה לפסח למפעל פפושדו (לעוגיות היין), ברמה שיש שמחזיקים מזה חמץ גמור, העניין קיבל מספיק פומבי והגיע לכותרות, וכמובן לדיון באתרים לשומרי תורה.
לטעון שזו "השתדלות" נדרשת, אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה, כולל ההחמרה עם הולוגרמות בתעודות כשרות, וכולל מהומה פומבית מאוד סביב הכשרי השחיטה במשלחות לארצות מעבר לים, זה זלזול בשמירת התורה והמצוות הציבורית, ומשהו שאני הקטן מרגיש בו עבירה על "לא תתגודדו". אבל אכן מי אני שאקבע בעניין כזה. משאיר לכל קורא לשפוט.
לא היה בי רצון רב לפרסם עניין כזה בתשעה באב, יום שצריך להרבות בו אחדות ולא פילוג, אבל מצד שני, מה שנותר לנו אחר חורבן זה הרי דווקא ארבע אמות של בית מדרש. והכל דווקא ברעות, בדברי חכמים שבנחת נשמעים, ובשבת אחים גם יחד.

תמים מדי אחי היקר כעולה מדבריך בסוף "אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה" צר לי אח, ברוך הבא לעולם. לא הכל ורוד כמו שאתה חושב ברבנות. ואכן תמיהתי נשארה כשהייתה מאוד מוזר לי שאתה לא שמעת אף פעם דבר בנושא.

בכל מקרה אין לי עניין חלילה לדבר כנגד מי מבעלי הכבוד שיושבים ומחלקים תארים ואישורים לכל מאן דהוא. בכל מקרה דוד מלא בהצלחה בדרכך🫶

מה שהוא רומז- זה דברים מעל הנורמה. שמדובר במי שרוצה לאכול ממש מהדרין, לא כשזה איסור גמור, לענ"ד. 

יש סיבה שהוא לא יגיד את זה לכולם, כי יש רמות, ויש אנשים שאם הרב יגיד שככה הכי עדיף לעשות הם יעשו אפילו שזה לא לרמה שלהם. ואז יכול לצאת מצב שמרוב חומרות יגיעו לויתור על כל הבסיס. 

וגם בגלל שיש בזה לצערינו הרבה פוליטיקה אז אומרים למי שבאמת רוצה לשמוע כי זה בלגן...

@שפלות רוח 

בשיעורים שלו לכולם הוא אומר במפורש שהכי טוב ללכת לצימר ולהביא איתך את הסירים שלך, ומלמד ממה צריך להזהר במלונות ולברר את זה מראש- כל הנושא של שמירת שבת וכו'.

לא יודעת למה הרב לא אוכל בשר, אבל אני מכירה אנשים ששוחטים לבד... זה הכי מהודר אבל למי יש כוח לזה היום?...

עד עכשיו השתמע שהרב פוסק איסורין ליחידים אבל בעניינים שלהבנתו אין להם שום צד היתר גם לכל השאר. הבעיה שלך איננה איתי אלא אך ורק עם המשתתף האחר בדיון. לי אין שום בעיה עם שיטות וחומרות ומנהגי איסור, כל עוד שמודגש שיש גם צד להיתר.
לגבי שחיטת בשר - אין לי כל בעיה שרב יפסוק ששום שחיטה, שהסטנדרט היחיד שעברה הוא זה שקובעת מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, איננה מהודרת די הצורך ואי אפשר לאכול ממנה. כל עוד, ובתנאי, שיובהר במפורש שזו הלכה לכל הציבור ולכל ישראל, בעירעור חריף ובקיטוב קשה מול מי שפסקו הכשר לבשר שחוט לכל הציבור ולכל ישראל. אי אפשר להמעיט בחשיבות של פילוג ועירעור שכזה. אין כאן - לתפישתי הפרטית והאישית כיהודי - שום זכות להצטנע: זו קריעת קרע גדולה בציבוריות ובפסיקת ההלכה לכולי בני ישראל. אין לי שום סובלנות והכלה ליצירת כיתות כיתות בסגנון כזה בקרב ישראל, במין כיסוי של "רק ליחידים" ו"רק בארבע עיניים" ו"רק שומעי ליקחו של רב בבית מדרשו בלבד" וכל זה. כי אין לדבר סוף, והעניין יידרדר ויגיע למקום ששומר כשרות משכונת "רימון" לא יעז לאכול אצל שכנו משכונת "תמר". ניהפך לאלף קאסטות, דתות וכתות מנוכרות. לא ייתכן שכך תתנהל ההלכה וההוראה לישראל.

בחינת "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה"

כבר אמרו חז"ל שבעקבתא דמשיחא לא תהיה תוכחה, חכמת סופרים תסרח, יראי חטא ימאסו, והאמת תהיה נעדרת.

אז מה אתה מופתע ?

קיצור כתבתי פה כמה עניינים מסמרי שיער ומזוויעים אודות איומים (ובפועל גם מכות רצח) שקיבלו משגיחי כשרות מעדות של אותו רב שאמר לי את הדברים שורות של הוכחות ללמה אי אפשר לדבר אבל מה זה אין לי כח להיכנס לדיון חסר התועלת הזה, פשוט תפקח עיניים סביב דוד עולם הכשרויות לא כזה ורוד ובטח לא כשמעורב שם כסף וד"ל.

כנראה לא עוזר שהבהרתי איפה מבחינתי הבעיה. זה שמישהו חוטף מכות לא מעניין לצורך הסיפור בכלל. שיחזור המשגיח לרבנות שם, יתפטר ממשרתו - זו אגב חובתו ההלכתית אם אכילת מאכלות אסורות תלויה בזה!!! - ושהעסק שמעוניין בכשרות שלא בצדק יחפש לו משגיחים מטעם, שנהלי הכשרות ברבנות כבר מזמן לא ממש מאפשרים כזה מצב.
ברור שהנהלים ברבנות לא בהכרח מספיקים ובקלות יש רמאויות, למרות שאגב על פי חוק אסור לרמות בכשרות (כעניין דתי לפי פסקי מחלקת הכשרות), ויש יחידת אכיפה ממומנת לרבנות בתחום, שזכותה לשלול לחלוטין הכשרים גם ברמת מלונות, מפעלים וכמובן מסעדות. אבל בסדר, כל זה עוד לא מבטיח תמיד כשרות.
אז אף אחד לא תמים ותפסיק להתנפל עליי בפראות, בבוטות ובתוקפנות מילולית בלתי נדרשת. אתה מעליב בחוצפה שלוחת רסן, לא ברור לי למה אתה עדיין לא מושעה מפורומים. הלשון שלך היא ארסית וחוטאת בהלבנת פנים. אין שום צורך בחטא הלבנת הפנים הזה רק כדי להביע את דעתך. תירגע ותנשום שם.
זכותו של רב לנקוט דרך פרטית בפסיקת הלכה וזכותו לייצר קבוצה מחמירה שלשיטתם קיימים איסורים עצומים ונרחבים מעבר לכל מה ששאר הציבור מקפיד. זכותי לטעון שזו דרך קלוקלת. זה לא צריך להיחשב כאיזו אפיקורסות ובטח לא להיחשב כאיזו שקרנות נוראית בנפש, עיקבתא דמשיחא כפי שהיצגת את זה בהגזמה פרועה לגמרי. אם זה המצב לדעתך אז אנחנו במחלוקת. לא נולדתי שלשום - כולנו יכולים לזכור את סיפור המסעדה שהציגה עצמה כפרווה (או גם בשרית), ושבה הוגש קינוח חלבי שאף הביא למותה הטראגי של סועדת שהיתה אלרגית לחלב. במסעדה ההיא היתה השגחה ואפילו צמודה. אז האם המשמעות היא שזהו, מסעדות בשריות לאורך ולרוחב הארץ צריכות להיחשב טריפות ושאסור להיכנס אליהן? אם רב חושב שזה המצב, שיכריז בקול רם שהוא בכסאח הילכתי טוטאלי עם שאר הרבנות.
בכלל, מי שעושה כאן פיל מזבוב זה רבנים מהגישה שאתה כל כך נצמד אליה. כל הפסוקים שאתה החלטת לפרש לצורך הסיפור הזה, עם "פליאה... נשגבה..." וכל זה, זו גוזמה וצעקה מיותרת. עוד לא ראיתי אפילו מקרה אחד של התאגדות רבנים שמערערים בקול רם נגד כל מבנה הכשרות כולה. את אזהרות הרב יוחנן רייכמן אני ורבבות אחרים מכירים משכבר השנים, אז האם זה שינה משהו? הוא מזהיר אפילו מפני שמן בישול פשוט בגלל צורת איחסונו באוניות יבוא, האם מטבח חרדי אחד באמת שינה את מרכיבי הטיגון והבישול עקב כך? תראה לי מטבח אחד מרכזי של קידושים לחסידות כלשהי ששינה את שמן הבישול בגלל זה. אז האדמו"רים וחסידיהם הם מה, אפיקורסים? אתה בכלל מבין איזה לעז אתה מוציא על יהודים?

מבחינתי זה מאמץ ראוי.
הצלחה רבה גם.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.