יכולה לכתוב מה אני עושה, לא לוקחת אחריות על אחרות.

אחרי תגובה קשה בפעם הראשונה, ביררתי קצת על החיסון והפסקתי לחסן בו. מחסנת הכל חוץ מזה. ממה שאני ראיתי הסכנה ברוטב זה שלשולים הקאות והתייבשות. לא מחלה מסכנת חיים במיידי, ובהתייבשות אפשר לטפל בעירויים. מעדיפה להסתכן בזה שזה יקרה מתישהו ולא כזה אירוע כמה פעמים אצל כל ילד אחרי כל מנה.

ולכן התגובה שלי כעת היא כזאת. מאמינה שכשנגיע לחיסון הבא החששות יעלמו

(כרגע יש לה חום גבוה לאחר חיסון צהבת).

אולי תתייעצי עם הרופא.

התגובה של הבת שלך עכשיו נשמעת באמת קצת חריגה. (השאלה אם זה באמת רק מהחיסון או שהיא תפסה איזה וירוס בלי קשר...)

חסר לקטן שלי מלא חיסונים וממש מפחדת ללכת איתו לטיפת חלב

כל חיסון עשה את הבלאגנים שלו ואין לי אומץ

גרועות מחיסון.

אני לא נגד חיסונים

ואני בעד לעשות את ההשתדלות כדי למנוע מחלות

ועם זאת אני נותנת מקום לחששות שלי (האמיתיים והמבוססים ממקרים בעבר שהוא סבל מאוד מהחיסונים)

ואני חושבת שזה בסדר קצת להתמהמה ולחכות עם זה ולעשות אותם לא ממקום של פחד וחרדה מה יהיה אם לא ואיזה מחלות שורצות בכל פינה.

בסוף אני אגיע לחסן אותו

אבל בינתיים אני צוברת עוד קצת אומץ וכח לעשות את מה שהכי טוב לבריאות של התינוק שלי. 

זה לא מתוך לחץ וחרדה, אבל כן מתוך ידיעה ברורה שיש ילדים רבים בעולם שהחגורה הצילה את חייהם, ומספרם גבוה יותר ממספר הילדים שהחגורה פגעה בהם.

גם אם התינוק בוכה אני לא מוותר על חגורה, כי אני יודע שמה שטוב עבורו זה לא בהכרח מה שיותר נעים לו עכשיו.

אני חוגר אותו לא כי יש לי אומץ לחגור, אלא כי אין לי אומץ לא לחגור. כי אני יודע שהסכנה עצומה למרות שלא רואים אותה ולמרות שהמוח קורא בקול ''לי זה לא יקרה''.

החיסונים ויעילותם

שהם ידועים ואני בגדול מאמינה בהם וכל הילדים שלי מחוסנים.

ועם כל זאת

לא חושבת שצריך ללכת אחריהם כמו עוורים ולחסן אותם בלי לחשוב פעמיים

(וזה בכלל לא דומה סטטיסטית לנסיעה ברכב בלי חגורה)

ואפשר לדעתי לפעמים להקשיב לאינטואיציה האמהית שלי ולחכות עם החיסון כמה חודשים.

זה לא אומר שמי שלא עושה את זה היא לא אמהית מספיק ולא רחמנית

זה הלב שלה שמעודד אותה לעשות את זה לתינוק שלה

וכל אמא בדרך שלה. מקשיבה לתינוק שלה ומחוברת אליו.

התינוקות הם לא עכברי מעבדה

ולא צריך להתנהל הכל בדייקנות כאילו זה תורה למשה מסיני.

ועד היום אני סוחב צלקות עמוקות מאוד מהאינטואיציה שלהם, שהייתה בדיוק בדיוק מה שהלב שלהם אמר אבל לא הייתה בדיוק בדיוק מה שהמדע אומר...

אם התינוקות הם לא עכברי מעבדה, אז למה לעשות עליהם ניסויים? למה לא ללכת על בטוח ולעשות את מה שהוכח כמציל חיים, בדיוק בגיל שבו זה הכי אופטימלי?

בגלל חוסר ידע של ההורים

זה לא אומר שאין לנו זכות לעשות בחירה מושכלת. מושכלת - כפי מה שאנחנו יודעים חושבים ומרגישים שנכון עכשיו.

בדיוק כמו ההורים שלנו

שלא נדבר על הורים שלא עשו מה שהמדע אמר (הפלות למשל) וקיבלו ילד/ה.

הניסיון (אולי) לתקן את החוויה שלך דרך שכנוע לעשות מה שההורים שלך לא עשו, לא בהכרח שלא תיצור לילדים אחרים או להורים אחרים חוויה קשה אחרת

אני מבינה שאתה מאוד מאמין במדע, כמוך כנראה גם אנחנו - ההורים שבחרו לפצל חיסונים, לדחות חלק או וואטאבר. אבל למרות המדע, הוא לא הדבר היחיד שאנחנו הולכים לאורו

זה יותר משחור ולבן

ואני לא אנסה להסביר את עצמי מעבר כי זה ככל הנראה וויכוח שאין לו סוף, מהיכרותי פה עם הפורום.

בסוף, אנחנו מדינה דמוקרטית. יש לנו חופש להחליט מה מתי ואיך בנושא הזה ואם אמא מסוימת החליטה שלא עכשיו, (לא מדברת על לא בכלל שזה עניין אחר ועדיין זכותה) זה לא בגלל שהיא רוצה שהילד שלה ידבק, זה בגלל שכרגע יש שיקול אחר שגובר

בסוף, גם מחוסנים נדבקים הרי

בסוף, לא כל ילד שלא חוסן נדבק מיד אם לא הגיע לתחנה של טיפת חלב כשעלתה התחלואה או יצאה קריאה לבוא להתחסן

אין דרך לוודא במאת האחוזים שהכל יהיה בסדר.

יש את הבחירות שלנו, שהן אלו שנראות לנו נכונות לעת הזו וזהו. 

הזלזול בהחלטות שהורים מקבלים כלפי ילדיהם.

הורה שמחסן לפי הספר אז הוא הורה אחראי

והורה שקצת בודק, מתעניין

לפעמים קצת מחכה

אז הוא מזלזל

מסכן חיים

לא אחראי

ועוד כל מיני.

ההמלצות של משרד הבריאות הם טובות לרוב

אבל הם גם משיקולי נוחות.

במקום להביא תינוק 4 פעמים להתחסן

מחסנים 4 חיסונים בפעם אחת. כי אחרת לא יהיו מספיק תורים לכולם.

אז אני מתעלמת מהנתון הזה

ואגיע 4 פעמים כדי לחסן

גם אם זה גורם לתורות ארוכים במערכת הבריאות

כי לי חשובה בריאות הילד שלי עד מאוד.

ושוב

אני לא מדברת על ללכת כנגד כל ההמלצות, להתעלם מהמחלות הקיימות.

אני בטוחה במאה אחוז שאיך שאני עושה

אין בו סיכון מיותר

והימור

וזלזול.

הוא יקבל את החיסונים

ואני עושה אותם בלב קצת כבד, ולא בלב שמח והכי רגוע בעולם

ואני גם לא בטוחה שמשרד הבריאות צודק ב100 אחוז

אבל אני לא רופאה

ובשכל אני יודעת שלרוב עדיף חיסון מהמחלה

יש גם נפגעי חיסונים...
אני אישית מחסנת, אבל את לא יכולה לקרוא למי שלא מחסן- מסכן חיים, לא אחראי או מזלזל.

התכוונתי להגיד

שיש כאלו שזה מה שאומרים על הורים כאלו

וגם זה שהגיב להודעות שלי כמה פעמים

קצת מזלזל בבחירות שלי וחושב שזה מזלזול

לחיסונים כן.

אפשר לראות את זה בעלון לצרכן.

ולחיסון הרוטה יכולות להיות תופעות קשות כמו התפשלות מעיים.

אז אם אחרי פעם ראשונה התינוק לא הרגיש טוב (וגם אם לא), מותר ללכת אחרי האינטואיציות, זה הילד שלי ולא של מערכת הבריאות

לא אומרת את דעתי לגבי רוטה (חצויה על זה ממש, גם בתור אמא וגם בתור אחת מהמערכת..)

אבל mmrv זה קריטי ממש ממש!!

מנסה לחשוב אם הבן שלי כבר חוסן...

חצבת נקרא mmrv ? זה בא משולב עם עוד חיסונים?

אז אם הוא בן שנתיים וחצי, ללכת לבדוק שחוסן?
או להיות רגועה?
החצבת היא באה במשולב עם עוד משהו?

והיה סיוט התופעות של החיסון

אבל לא מתחרטת שחיסנתי

רק אומרת שיש בסיס לחששות שלי מהחיסונים ולכן קצת מחכה עם חלקם. 

דווקא אם הבת שלך רגישה כדאי לך לחסן אותה,

שלא חתטוף מחלה קשה חס ושלום 

נכון שבמקום עם רפואה מתקדמת כמו ישראל, יודעים איך להציל את התינוק ולא להגיע למוות.

אבל המחלה עצמה מאוד מסוכנת.

ההתייבשות כ"כ קשה ומהירה (הורים יכולים לשלוח את הילד לגן בבוקר כשהוא בסדר גמור וללא תסמינים כלל, ועד הצהריים הוא כבר יהיה מיובש עם עיניים שקועות ואפאטי לחלוטין),

עד שהיא יכולה להוביל לירידה חדה בלחץ הדם, ובהמשך לכשל של איברים מרכזיים בגוף.

זה לא כמו התביישות של צום, כי לא רק שהגוף לא מסוגל להכניס ולספוג נוזלים - אלא יש בכל יום 10-20 הקאות ושלשולים. כלומר מאבדים נוזלים במהירות.

לכן ילד שחלילה יידבק במחלה יצטרך להיות מאושפז בבית החולים במשך כמה ימים, ימים של כאב וסבל שבהם הצוות הרפואי אמנם יצליח להשאיר אותו חי אבל לא יצליח למנוע ממנו את ההרגשה הגרועה שיש בהקאות ושלשולים לאורך כל היום והלילה. זה לא שהוא מקבל נוזלים והולך הביתה להמשיך לשחק עם האחים שלו (אגב אחים - ילד אחד שחולה יכול בקלות להדביק את האחים שלו, במיוחד אם גם הם לא חוסנו). 

להציג את המחלה הזאת כאילו זה רק "עירוי וגמרנו" - לדעתי זאת טעות. אשפוז של ימים, לילות ללא שינה, המון בכי כאב וצער.

נ.ב.

זה לא צריך להיות שיקול בפני עצמו, אבל...

כשרואים הורים שנמצאים ליד מיטת האשפוז של הילד שלהם, בזמן שהוא סובל וקודח מחום ומשלשל את חייו, וכל הצוות הרפואי יודע שהילד שם רק בגלל שהוא לא קיבל חיסון שמומלץ על ידי משרדי הבריאות בכל העולם כבר עשרות שנים...

ההורים האלה לא מצליחים להסתכל על הצוות הרפואי מרוב בושה, ובעיקר לא מצליחים להסתכל על הילד שלהם.

היו לו כמה בעיון והוא גם חלה ברוטה והיה בסכנת חיים למרות שהתחסן.

הרופאים אמרו לאמא שבזכות שחוסן הגוף שלו התגבר והוא ניצל ב"ה.

לא מביעה דעה ולא רופאה.
אני מצאתי פתרון ועשיתי עם הקטנים שלי את הפתרון ההזוי שלי

אלל תצחקו עליי, אבל חיסנתי את הקטן ברוטה, אבל בחצי מנה... כלומר זה טיפות דרך הפה, נגיד צריך 20 טיפות, אחרי 10 טיפות דרשתי מהאחות להפסיק, היא רצתה להמשיך ולא הסכמתי.

ככה הייתי הכי רגועה, מצד אחד חוסן מצד שני לא בהרבה חומר.

אולי זו שטות לא יודעת, אבל רק זה הרגיע אותי

ועדיין ככה הייתי הכי רגועה.
לקחתי בחשבון שמביאים קצת יותר ממש שצריך.

מביאים את הכמות שמביאה לשילוב הטוב ביותר בין הגנה חזקה לבין מיעוט תופעות לוואי רציניות.

ואם החיסון לא ניתן בכמות שאושרה, יכול להיות שזה כאילו הוא לא ניתן כלל.

כל המנה

ירקו חלק

ולא זכור לי תופעות לוואי מהחיסון.

לעומת זאת אצל הקטן, למרבה הפלא הוא בלע הכל בשקיקה

והאחות אפילו התפלאה איך הוא שתה הכל יפה

ואמאלההה איך הוא היה מסכן אח"כ..

סבל מהחיסון שבוע וחצי.

אז אני חושבת שכן יש מצב שיש במנה כמות קצת "מיותרת"

כלומר כמות כזאת שלא מזיקה

אבל מצד שני לוקחת בחשבון את התינוקות שלא בולעים הכל מלכתחילה...

המלצה ולא לפי משקל התינוק.

בתור סטודנטית לרפואה, הקורס באימונולוגיה (מערכת החיסון) נחשב לאחד הקורסים הקשים במהלך התואר. הקורס הבסיסי שכל רופא עובר דורש שינון של מאות מושגים וגם אז, משיחה עם רופאה ומהיכרות עם החומר, הרוב לא מבינים את הנושא לעומקו. בשביל להבין בזה באמת זה דורש אחרי 7 שנות לימוד, התמחות ותת התמחות סדר גודל של 6 שנות התמקצעות נוספות... לא יודעת לגבי החיסון הספציפי הזה אבל לא הייתי מורידה מינון של חיסון על פי אינטואיציה אימהית טובה ככל שתהיה אלא אך ורק בייעוץ עם רופא.

כמו שלא תחליטי על דעת עצמך לוותר על כמה תפרים בפצע מדמם כי כואב לילד והאינטואיציה האמהית שלך אומרת כך.

בשביל לייצר תגובה אימונית שתייצר זיכרון חיסוני צריך מינון מסויים, אולי אפשר להוריד אותו אולי אי אפשר אבל זה לא משהו שהייתי מחליטה לבד.

כמובן שאני לא באה לייעץ רפואית לאף אחד. 

לא ידעתי שזה נקרא אימונולוגיה.
כשהקטן שלי נולד חיפשתי ממש מישהי "מומחית" בחיסונים, כי אני מכירה כמה נפגעים לצערי, ואומרים היום כל מיני טענות נגד החיסונים וזה ממש מלחיץ.

בסוף התייעצתי עם חברה שהיא אחות טיפת חלב והחלטתי לפצל חיסונים, ולדחות את חלקם.

הגדולה שלי בת 20 אוטוטו, ובהשוואה של הפנקס חיסונים שלי מול שלה ומול החיסונים היום, הוסיפו מלללאאא חיסונים, חלקם ניתנים כחי בטיפות וגם כמומת במזרק. מה שנותנים גם כחי וגם כמומת, לא נתתי את החי בטיפות מכמה סיבות-
אני לא חוסנתי בהם
הגדולים שלי לא חוסנו בהם, הכל חדש, מה קרה פתאום?
כבר חוסנו במומת ובעבר זה היה תקף למה כיום הוסיפו גם את החי? 
אלו תהיות שיש לי, ואם את לומדת את זה אשמח לתשובה, כי זה נושא חשוב מאוד ומציל חיים ומצד שני מבלבל וחלילה עלול גם לפגוע ולשנות איכות חיים.

ניהול סיכונים כמו שמישהי פה כתבה...השאלה איך מנהלים את זה? על מה סומכים? 

אחות טיפת חלב שאני מכירה כחברה, גילתה לי שעל כל חיסון יש תוספת כסף לאחות המחסנת- בונוסים.

אז אני קצת לוקחת בערבון מוגבל את ההלחצות שלהן.

נושא מאוד מעניין...כיף לך שאת לומדת את זה.
 

חיסוני השגרה לא נקבעו לחינם, וגם המינון שלהם לא...

אין לנו שום כלים מדעיים לבחון את זה ומי שלא סומכת על משרד הבריאות, שלא תלך לרופא בכלל.

לא מספיק בשביל לחסן אותו?

כמעט ואין חיסון (או שאין. לא בדקתי האמת) שהיעילות שלו 100 אחוז ומבטיח שאף ילד לא יידבק, בלי קשר למינון

זהעניין של ניהול סיכונים

טוב לדעת.
תודה

אז או שהיא לא יודעת או שהיא אוהבת להטעות,

שתי האפשרויות לא טובות...

לא כל ילד מגיע לסכנת מוות

ולא כל ילד תוך חצי יום אפאטי

ולא כל ילד מגיע לאשפוז.

את הבן שלי לא חיסנתי לרוטה, בגיל 8 חודשים חלה בזה, לא היה תותים אבל הוא עבר את זה עם הרבה הנקה ורוגע והכל היה בסדר.

ולא הקיא בכלל.

אז רק להגיד שלא אצל כולם זה קיצוני ואפשר לעבור את זה בטוב.

מול תופעת לוואי של התפשלות מעיים וכו..

לא יודעת.. קצת רולטה רוסית

לא בדקתי את הנתונים בעצמי אבל תראי את הפסקה הבאה לגבי הסיכון של התפשלות מעיים,( שלקוחה מכאן https://www.chisunim.co.il/the-israeli-society-for-pediatric-infectious-diseases/routine-vaccines/rota-virus/):

'לצייו כי תופעת לוואי זו היא נדירה ובעבודה שבוצעה באנגליה ב 2014 נמצא כי על כול תינוק שלקה בהתפשלות מעי כתוצאה מהחיסון נמנעו במדינה, כתוצאה מהחיסון, 3 מקרי מוות, 13000 אשפוזים, 27000 ביקורים בחדרי מיון ו 74000 ביקורים אצל רופא הילדים מוירוס הרוטה'

אז לי אישית, ולכל עולם הרפואה המערבית, קשה להגדיר את החיסון כרולטה רוסית. 

שכתבתי שהיא לא מסכנת חיים ברור שלקחתי בחשבון את הכלים שיש לרפואה היום. בלי רפואה מתקדמת גם פצע קטן שמזדהם עלול להפוך למסכן חיים.

אני גם יודעת שהילדים שלי לא מחוסנים לזה ואני צריכה לפתוח עין פי 2 כשמתחיל שלשול. ואני עושה את זה.

לא אומרת שהמחלה נעימה, אבל גם התופעות לוואי היו זוועתיות אצלנו. שבוע של מיליוןןן הקאות ושלשולים. אם מדברים על ילד שסובל, אז כן זה היה שם. והרגשתי שהרעלתי את הילדה שלי. מעדיפה להסתכן באולי הידבקות במחלה בעתיד בידיעה שזו מחלה לא נעימה אבל בהחלט אפשרית רפואית להתמודדות מאשר לדעת שאני יוזמת עוד שבוע כזה.

לא בטוח שאני צודקת, אבל בפועל זה היה החיסון היחיד ששבר אותי. אני ממש בעד חיסונים, החיסון הזה לא לגמרי ברור לי. ורק יכולה להוסיף בסוגריים שכמה אנשי רפואה שדיברתי איתם על זה לא ניסו לרגע לשכנע אותי לחסן רוטה, כולל האחיות בטיפת חלב שנותנות את החיסון. לשפעת כבר לחצו עלי יותר לחסן. מניחה שאם היה מדובר בחיסון כמו פוליו התגובה הייתה אחרת.

אני מחסנת את כל החיסונים כמו שממליצים.

אחד מהילדים לא חיסנתי לרוטה, עם המלצה של הרופאה ספציפית עליו.

מעודדת מהניסיון שלי,

אצל הבת שלי היה בדיוק ככה בחיסון רוטה הראשון - שבוע של צרחות ופליטות בלי סוף. לגמרי מתיש.

ממש חששתי מאיך יהיה החיסון השני, וב"ה הוא עבר לגמרי בסדר. בלי תופעות לוואי יוצאות דופן.

(אני לא התלבטתי על אם לחסן את ההמשך, כי מבחינתי סכנת חיים קודמת לחוסר נוחות..)

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..