יכולה לכתוב מה אני עושה, לא לוקחת אחריות על אחרות.

אחרי תגובה קשה בפעם הראשונה, ביררתי קצת על החיסון והפסקתי לחסן בו. מחסנת הכל חוץ מזה. ממה שאני ראיתי הסכנה ברוטב זה שלשולים הקאות והתייבשות. לא מחלה מסכנת חיים במיידי, ובהתייבשות אפשר לטפל בעירויים. מעדיפה להסתכן בזה שזה יקרה מתישהו ולא כזה אירוע כמה פעמים אצל כל ילד אחרי כל מנה.

ולכן התגובה שלי כעת היא כזאת. מאמינה שכשנגיע לחיסון הבא החששות יעלמו

(כרגע יש לה חום גבוה לאחר חיסון צהבת).

אולי תתייעצי עם הרופא.

התגובה של הבת שלך עכשיו נשמעת באמת קצת חריגה. (השאלה אם זה באמת רק מהחיסון או שהיא תפסה איזה וירוס בלי קשר...)

חסר לקטן שלי מלא חיסונים וממש מפחדת ללכת איתו לטיפת חלב

כל חיסון עשה את הבלאגנים שלו ואין לי אומץ

גרועות מחיסון.

אני לא נגד חיסונים

ואני בעד לעשות את ההשתדלות כדי למנוע מחלות

ועם זאת אני נותנת מקום לחששות שלי (האמיתיים והמבוססים ממקרים בעבר שהוא סבל מאוד מהחיסונים)

ואני חושבת שזה בסדר קצת להתמהמה ולחכות עם זה ולעשות אותם לא ממקום של פחד וחרדה מה יהיה אם לא ואיזה מחלות שורצות בכל פינה.

בסוף אני אגיע לחסן אותו

אבל בינתיים אני צוברת עוד קצת אומץ וכח לעשות את מה שהכי טוב לבריאות של התינוק שלי. 

זה לא מתוך לחץ וחרדה, אבל כן מתוך ידיעה ברורה שיש ילדים רבים בעולם שהחגורה הצילה את חייהם, ומספרם גבוה יותר ממספר הילדים שהחגורה פגעה בהם.

גם אם התינוק בוכה אני לא מוותר על חגורה, כי אני יודע שמה שטוב עבורו זה לא בהכרח מה שיותר נעים לו עכשיו.

אני חוגר אותו לא כי יש לי אומץ לחגור, אלא כי אין לי אומץ לא לחגור. כי אני יודע שהסכנה עצומה למרות שלא רואים אותה ולמרות שהמוח קורא בקול ''לי זה לא יקרה''.

החיסונים ויעילותם

שהם ידועים ואני בגדול מאמינה בהם וכל הילדים שלי מחוסנים.

ועם כל זאת

לא חושבת שצריך ללכת אחריהם כמו עוורים ולחסן אותם בלי לחשוב פעמיים

(וזה בכלל לא דומה סטטיסטית לנסיעה ברכב בלי חגורה)

ואפשר לדעתי לפעמים להקשיב לאינטואיציה האמהית שלי ולחכות עם החיסון כמה חודשים.

זה לא אומר שמי שלא עושה את זה היא לא אמהית מספיק ולא רחמנית

זה הלב שלה שמעודד אותה לעשות את זה לתינוק שלה

וכל אמא בדרך שלה. מקשיבה לתינוק שלה ומחוברת אליו.

התינוקות הם לא עכברי מעבדה

ולא צריך להתנהל הכל בדייקנות כאילו זה תורה למשה מסיני.

ועד היום אני סוחב צלקות עמוקות מאוד מהאינטואיציה שלהם, שהייתה בדיוק בדיוק מה שהלב שלהם אמר אבל לא הייתה בדיוק בדיוק מה שהמדע אומר...

אם התינוקות הם לא עכברי מעבדה, אז למה לעשות עליהם ניסויים? למה לא ללכת על בטוח ולעשות את מה שהוכח כמציל חיים, בדיוק בגיל שבו זה הכי אופטימלי?

בגלל חוסר ידע של ההורים

זה לא אומר שאין לנו זכות לעשות בחירה מושכלת. מושכלת - כפי מה שאנחנו יודעים חושבים ומרגישים שנכון עכשיו.

בדיוק כמו ההורים שלנו

שלא נדבר על הורים שלא עשו מה שהמדע אמר (הפלות למשל) וקיבלו ילד/ה.

הניסיון (אולי) לתקן את החוויה שלך דרך שכנוע לעשות מה שההורים שלך לא עשו, לא בהכרח שלא תיצור לילדים אחרים או להורים אחרים חוויה קשה אחרת

אני מבינה שאתה מאוד מאמין במדע, כמוך כנראה גם אנחנו - ההורים שבחרו לפצל חיסונים, לדחות חלק או וואטאבר. אבל למרות המדע, הוא לא הדבר היחיד שאנחנו הולכים לאורו

זה יותר משחור ולבן

ואני לא אנסה להסביר את עצמי מעבר כי זה ככל הנראה וויכוח שאין לו סוף, מהיכרותי פה עם הפורום.

בסוף, אנחנו מדינה דמוקרטית. יש לנו חופש להחליט מה מתי ואיך בנושא הזה ואם אמא מסוימת החליטה שלא עכשיו, (לא מדברת על לא בכלל שזה עניין אחר ועדיין זכותה) זה לא בגלל שהיא רוצה שהילד שלה ידבק, זה בגלל שכרגע יש שיקול אחר שגובר

בסוף, גם מחוסנים נדבקים הרי

בסוף, לא כל ילד שלא חוסן נדבק מיד אם לא הגיע לתחנה של טיפת חלב כשעלתה התחלואה או יצאה קריאה לבוא להתחסן

אין דרך לוודא במאת האחוזים שהכל יהיה בסדר.

יש את הבחירות שלנו, שהן אלו שנראות לנו נכונות לעת הזו וזהו. 

הזלזול בהחלטות שהורים מקבלים כלפי ילדיהם.

הורה שמחסן לפי הספר אז הוא הורה אחראי

והורה שקצת בודק, מתעניין

לפעמים קצת מחכה

אז הוא מזלזל

מסכן חיים

לא אחראי

ועוד כל מיני.

ההמלצות של משרד הבריאות הם טובות לרוב

אבל הם גם משיקולי נוחות.

במקום להביא תינוק 4 פעמים להתחסן

מחסנים 4 חיסונים בפעם אחת. כי אחרת לא יהיו מספיק תורים לכולם.

אז אני מתעלמת מהנתון הזה

ואגיע 4 פעמים כדי לחסן

גם אם זה גורם לתורות ארוכים במערכת הבריאות

כי לי חשובה בריאות הילד שלי עד מאוד.

ושוב

אני לא מדברת על ללכת כנגד כל ההמלצות, להתעלם מהמחלות הקיימות.

אני בטוחה במאה אחוז שאיך שאני עושה

אין בו סיכון מיותר

והימור

וזלזול.

הוא יקבל את החיסונים

ואני עושה אותם בלב קצת כבד, ולא בלב שמח והכי רגוע בעולם

ואני גם לא בטוחה שמשרד הבריאות צודק ב100 אחוז

אבל אני לא רופאה

ובשכל אני יודעת שלרוב עדיף חיסון מהמחלה

יש גם נפגעי חיסונים...
אני אישית מחסנת, אבל את לא יכולה לקרוא למי שלא מחסן- מסכן חיים, לא אחראי או מזלזל.

התכוונתי להגיד

שיש כאלו שזה מה שאומרים על הורים כאלו

וגם זה שהגיב להודעות שלי כמה פעמים

קצת מזלזל בבחירות שלי וחושב שזה מזלזול

לחיסונים כן.

אפשר לראות את זה בעלון לצרכן.

ולחיסון הרוטה יכולות להיות תופעות קשות כמו התפשלות מעיים.

אז אם אחרי פעם ראשונה התינוק לא הרגיש טוב (וגם אם לא), מותר ללכת אחרי האינטואיציות, זה הילד שלי ולא של מערכת הבריאות

לא אומרת את דעתי לגבי רוטה (חצויה על זה ממש, גם בתור אמא וגם בתור אחת מהמערכת..)

אבל mmrv זה קריטי ממש ממש!!

מנסה לחשוב אם הבן שלי כבר חוסן...

חצבת נקרא mmrv ? זה בא משולב עם עוד חיסונים?

אז אם הוא בן שנתיים וחצי, ללכת לבדוק שחוסן?
או להיות רגועה?
החצבת היא באה במשולב עם עוד משהו?

והיה סיוט התופעות של החיסון

אבל לא מתחרטת שחיסנתי

רק אומרת שיש בסיס לחששות שלי מהחיסונים ולכן קצת מחכה עם חלקם. 

דווקא אם הבת שלך רגישה כדאי לך לחסן אותה,

שלא חתטוף מחלה קשה חס ושלום 

נכון שבמקום עם רפואה מתקדמת כמו ישראל, יודעים איך להציל את התינוק ולא להגיע למוות.

אבל המחלה עצמה מאוד מסוכנת.

ההתייבשות כ"כ קשה ומהירה (הורים יכולים לשלוח את הילד לגן בבוקר כשהוא בסדר גמור וללא תסמינים כלל, ועד הצהריים הוא כבר יהיה מיובש עם עיניים שקועות ואפאטי לחלוטין),

עד שהיא יכולה להוביל לירידה חדה בלחץ הדם, ובהמשך לכשל של איברים מרכזיים בגוף.

זה לא כמו התביישות של צום, כי לא רק שהגוף לא מסוגל להכניס ולספוג נוזלים - אלא יש בכל יום 10-20 הקאות ושלשולים. כלומר מאבדים נוזלים במהירות.

לכן ילד שחלילה יידבק במחלה יצטרך להיות מאושפז בבית החולים במשך כמה ימים, ימים של כאב וסבל שבהם הצוות הרפואי אמנם יצליח להשאיר אותו חי אבל לא יצליח למנוע ממנו את ההרגשה הגרועה שיש בהקאות ושלשולים לאורך כל היום והלילה. זה לא שהוא מקבל נוזלים והולך הביתה להמשיך לשחק עם האחים שלו (אגב אחים - ילד אחד שחולה יכול בקלות להדביק את האחים שלו, במיוחד אם גם הם לא חוסנו). 

להציג את המחלה הזאת כאילו זה רק "עירוי וגמרנו" - לדעתי זאת טעות. אשפוז של ימים, לילות ללא שינה, המון בכי כאב וצער.

נ.ב.

זה לא צריך להיות שיקול בפני עצמו, אבל...

כשרואים הורים שנמצאים ליד מיטת האשפוז של הילד שלהם, בזמן שהוא סובל וקודח מחום ומשלשל את חייו, וכל הצוות הרפואי יודע שהילד שם רק בגלל שהוא לא קיבל חיסון שמומלץ על ידי משרדי הבריאות בכל העולם כבר עשרות שנים...

ההורים האלה לא מצליחים להסתכל על הצוות הרפואי מרוב בושה, ובעיקר לא מצליחים להסתכל על הילד שלהם.

היו לו כמה בעיון והוא גם חלה ברוטה והיה בסכנת חיים למרות שהתחסן.

הרופאים אמרו לאמא שבזכות שחוסן הגוף שלו התגבר והוא ניצל ב"ה.

לא מביעה דעה ולא רופאה.
אני מצאתי פתרון ועשיתי עם הקטנים שלי את הפתרון ההזוי שלי

אלל תצחקו עליי, אבל חיסנתי את הקטן ברוטה, אבל בחצי מנה... כלומר זה טיפות דרך הפה, נגיד צריך 20 טיפות, אחרי 10 טיפות דרשתי מהאחות להפסיק, היא רצתה להמשיך ולא הסכמתי.

ככה הייתי הכי רגועה, מצד אחד חוסן מצד שני לא בהרבה חומר.

אולי זו שטות לא יודעת, אבל רק זה הרגיע אותי

ועדיין ככה הייתי הכי רגועה.
לקחתי בחשבון שמביאים קצת יותר ממש שצריך.

מביאים את הכמות שמביאה לשילוב הטוב ביותר בין הגנה חזקה לבין מיעוט תופעות לוואי רציניות.

ואם החיסון לא ניתן בכמות שאושרה, יכול להיות שזה כאילו הוא לא ניתן כלל.

כל המנה

ירקו חלק

ולא זכור לי תופעות לוואי מהחיסון.

לעומת זאת אצל הקטן, למרבה הפלא הוא בלע הכל בשקיקה

והאחות אפילו התפלאה איך הוא שתה הכל יפה

ואמאלההה איך הוא היה מסכן אח"כ..

סבל מהחיסון שבוע וחצי.

אז אני חושבת שכן יש מצב שיש במנה כמות קצת "מיותרת"

כלומר כמות כזאת שלא מזיקה

אבל מצד שני לוקחת בחשבון את התינוקות שלא בולעים הכל מלכתחילה...

המלצה ולא לפי משקל התינוק.

בתור סטודנטית לרפואה, הקורס באימונולוגיה (מערכת החיסון) נחשב לאחד הקורסים הקשים במהלך התואר. הקורס הבסיסי שכל רופא עובר דורש שינון של מאות מושגים וגם אז, משיחה עם רופאה ומהיכרות עם החומר, הרוב לא מבינים את הנושא לעומקו. בשביל להבין בזה באמת זה דורש אחרי 7 שנות לימוד, התמחות ותת התמחות סדר גודל של 6 שנות התמקצעות נוספות... לא יודעת לגבי החיסון הספציפי הזה אבל לא הייתי מורידה מינון של חיסון על פי אינטואיציה אימהית טובה ככל שתהיה אלא אך ורק בייעוץ עם רופא.

כמו שלא תחליטי על דעת עצמך לוותר על כמה תפרים בפצע מדמם כי כואב לילד והאינטואיציה האמהית שלך אומרת כך.

בשביל לייצר תגובה אימונית שתייצר זיכרון חיסוני צריך מינון מסויים, אולי אפשר להוריד אותו אולי אי אפשר אבל זה לא משהו שהייתי מחליטה לבד.

כמובן שאני לא באה לייעץ רפואית לאף אחד. 

לא ידעתי שזה נקרא אימונולוגיה.
כשהקטן שלי נולד חיפשתי ממש מישהי "מומחית" בחיסונים, כי אני מכירה כמה נפגעים לצערי, ואומרים היום כל מיני טענות נגד החיסונים וזה ממש מלחיץ.

בסוף התייעצתי עם חברה שהיא אחות טיפת חלב והחלטתי לפצל חיסונים, ולדחות את חלקם.

הגדולה שלי בת 20 אוטוטו, ובהשוואה של הפנקס חיסונים שלי מול שלה ומול החיסונים היום, הוסיפו מלללאאא חיסונים, חלקם ניתנים כחי בטיפות וגם כמומת במזרק. מה שנותנים גם כחי וגם כמומת, לא נתתי את החי בטיפות מכמה סיבות-
אני לא חוסנתי בהם
הגדולים שלי לא חוסנו בהם, הכל חדש, מה קרה פתאום?
כבר חוסנו במומת ובעבר זה היה תקף למה כיום הוסיפו גם את החי? 
אלו תהיות שיש לי, ואם את לומדת את זה אשמח לתשובה, כי זה נושא חשוב מאוד ומציל חיים ומצד שני מבלבל וחלילה עלול גם לפגוע ולשנות איכות חיים.

ניהול סיכונים כמו שמישהי פה כתבה...השאלה איך מנהלים את זה? על מה סומכים? 

אחות טיפת חלב שאני מכירה כחברה, גילתה לי שעל כל חיסון יש תוספת כסף לאחות המחסנת- בונוסים.

אז אני קצת לוקחת בערבון מוגבל את ההלחצות שלהן.

נושא מאוד מעניין...כיף לך שאת לומדת את זה.
 

חיסוני השגרה לא נקבעו לחינם, וגם המינון שלהם לא...

אין לנו שום כלים מדעיים לבחון את זה ומי שלא סומכת על משרד הבריאות, שלא תלך לרופא בכלל.

לא מספיק בשביל לחסן אותו?

כמעט ואין חיסון (או שאין. לא בדקתי האמת) שהיעילות שלו 100 אחוז ומבטיח שאף ילד לא יידבק, בלי קשר למינון

זהעניין של ניהול סיכונים

טוב לדעת.
תודה

אז או שהיא לא יודעת או שהיא אוהבת להטעות,

שתי האפשרויות לא טובות...

לא כל ילד מגיע לסכנת מוות

ולא כל ילד תוך חצי יום אפאטי

ולא כל ילד מגיע לאשפוז.

את הבן שלי לא חיסנתי לרוטה, בגיל 8 חודשים חלה בזה, לא היה תותים אבל הוא עבר את זה עם הרבה הנקה ורוגע והכל היה בסדר.

ולא הקיא בכלל.

אז רק להגיד שלא אצל כולם זה קיצוני ואפשר לעבור את זה בטוב.

מול תופעת לוואי של התפשלות מעיים וכו..

לא יודעת.. קצת רולטה רוסית

לא בדקתי את הנתונים בעצמי אבל תראי את הפסקה הבאה לגבי הסיכון של התפשלות מעיים,( שלקוחה מכאן https://www.chisunim.co.il/the-israeli-society-for-pediatric-infectious-diseases/routine-vaccines/rota-virus/):

'לצייו כי תופעת לוואי זו היא נדירה ובעבודה שבוצעה באנגליה ב 2014 נמצא כי על כול תינוק שלקה בהתפשלות מעי כתוצאה מהחיסון נמנעו במדינה, כתוצאה מהחיסון, 3 מקרי מוות, 13000 אשפוזים, 27000 ביקורים בחדרי מיון ו 74000 ביקורים אצל רופא הילדים מוירוס הרוטה'

אז לי אישית, ולכל עולם הרפואה המערבית, קשה להגדיר את החיסון כרולטה רוסית. 

שכתבתי שהיא לא מסכנת חיים ברור שלקחתי בחשבון את הכלים שיש לרפואה היום. בלי רפואה מתקדמת גם פצע קטן שמזדהם עלול להפוך למסכן חיים.

אני גם יודעת שהילדים שלי לא מחוסנים לזה ואני צריכה לפתוח עין פי 2 כשמתחיל שלשול. ואני עושה את זה.

לא אומרת שהמחלה נעימה, אבל גם התופעות לוואי היו זוועתיות אצלנו. שבוע של מיליוןןן הקאות ושלשולים. אם מדברים על ילד שסובל, אז כן זה היה שם. והרגשתי שהרעלתי את הילדה שלי. מעדיפה להסתכן באולי הידבקות במחלה בעתיד בידיעה שזו מחלה לא נעימה אבל בהחלט אפשרית רפואית להתמודדות מאשר לדעת שאני יוזמת עוד שבוע כזה.

לא בטוח שאני צודקת, אבל בפועל זה היה החיסון היחיד ששבר אותי. אני ממש בעד חיסונים, החיסון הזה לא לגמרי ברור לי. ורק יכולה להוסיף בסוגריים שכמה אנשי רפואה שדיברתי איתם על זה לא ניסו לרגע לשכנע אותי לחסן רוטה, כולל האחיות בטיפת חלב שנותנות את החיסון. לשפעת כבר לחצו עלי יותר לחסן. מניחה שאם היה מדובר בחיסון כמו פוליו התגובה הייתה אחרת.

אני מחסנת את כל החיסונים כמו שממליצים.

אחד מהילדים לא חיסנתי לרוטה, עם המלצה של הרופאה ספציפית עליו.

מעודדת מהניסיון שלי,

אצל הבת שלי היה בדיוק ככה בחיסון רוטה הראשון - שבוע של צרחות ופליטות בלי סוף. לגמרי מתיש.

ממש חששתי מאיך יהיה החיסון השני, וב"ה הוא עבר לגמרי בסדר. בלי תופעות לוואי יוצאות דופן.

(אני לא התלבטתי על אם לחסן את ההמשך, כי מבחינתי סכנת חיים קודמת לחוסר נוחות..)

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לא תמיד יש את האופציה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

חוץ מהחלק שהשנה אנחנו במקום אחר 😂

כי אני לא במקום אחר, אני באותה באסה.

לא מתכוונת להתקרב לסוכה (לא עושים את החג עצמו בבית)

מקווה שיעבור לי עד מוצ"ש..

כרגע בחוסר עשייה מוחלט. הבית הפוך, למי אכפת..

מקווה כשנתארח שהמצב רוח ישתפר.

וממש כיף לשמוע אותך ככה!!

את באמת חזקה 💪 בעורף.

מרגע שהתחלנו להתארגן כבר לא היה זמן להימרח אז ב"ה מרגישה יותר טוב.

פתאום קלטתי שהחג סוכות האחרון שעשינו ביחד היה זה שלפני ה7.10

איפה הימים שמה שהיה לי קשה זה שהוא ישן בסוכה.

חג שמח!

חיבוק ענק!!!

בע"ה שהחג יאיר ויביא איתו שמחה ואור!!

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

הם תחרות ביני לבין סוכות מי יגיע ראשון לט"ו בתשרי

מרדףףףף חסר נשימה

וגם יש לנו אירוע בחג

אבל ב"ה הכל בטוב ובשמחה

על החגים...

מדי פעם אני קוראת שוב וזה עוזר לי לנרמל את התחושות המעורבות מול החג.

הנה הקישור

חגים – כי נפלתי קמתי

תודה @קמה ש.

שנה ראשונה שלא עם ההורים שלי בחג…

אצל ההורים של בעלי, ויהיו דברים שונים משאני רגילה, אז קצת לחוצה. ולא הספקנו לקשט את הסוכה שלנו שזה ממש מבאס אותי, מרגיש לי שהיא חסרה עוד… אבל משתדלת לחשוב חיובי

תנסי לשלב

תבחרי שעות מסויימות ביום שאת רק מניקה

ואחרות רק תמל

כך הילד יקבל את יתרונות ההנקה

אבל לא יהיה תלוי רק בזה

את מעודדת אותי שזה אפשרי 🥹

לפעמים הקושי הוא בתנוחה לא נכונה של ההנקה והתינוק, או באופן שבו הוא מתחבר. יועצת הנקה תדע להדריך איך להיניק נכון.

ולפעמים באמת אין מה לעשות...

אבל באמת לא צריך לוותר לגמרי, אפשר לשלב הנקה עם בקבוק תמ"ל❤️

אני כבר משלבת, אבל חוששת שלהוסיף עוד תמ"ל יחריב את ההנקה לחלוטין...

עד שהיא עלתה במשקל, ואז חזרתי להנקה בלעדית (זה היה בערך מגיל שלושה שבועות עד חודשיים).

לא יכולה לומר שההנקה שלה הייתה הכי מוצלחת שיש (היא לא הייתה יונקת רגוע, ובגיל 11 חודשים חזרנו לשלב בקבוק, עד שבגיל שנה וחודשיים בערך היא הפסיקה לגמרי לינוק), אבל בכל זאת יש קצת תקווה...

אגב, יועצת הנקה אמרה לי שבלידות מתקדמות לפעמים קשה יותר לתינוק לינוק, כי החזה גדל מפעם לפעם... (אצלי זה היה נכון עם שתי הקטנות, אבל לא בטוח שזה קשור רק לזה)

שיש הבדל בין מדריכת הנקה

ליועצת הנקה ibclc

לפחות לפי הניסיון שלי..יועצת הנקה מוסמכת תבנה תוכנית שתדעי בדיוק כמה להוסיף וכו שההנקה לא תלך ושהתינוק יעלה במשקל

וואי בהצלחה הייתי שם מבינה ממש את התסכול💕

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

דיברנו על משהו של אבא ואמא.

זהו.

אם ממשיכים להתעקש:

זה לא משהו שקשור אליך/שאתה צריך לדעת. אם זה היה קשור אליך היינו מספרים לך.

רעיון לנתב את זה לשיח על סקרנות. אבל לא חושבת שזה משהו שאני יכולה לעשות כל פעם שעולה שאלה כזו

מספיק 3-4 פעמים בתקופה קצרה כשאת מזהה שזה מוציא ממך כבר תחושות מעבר לנורמליות. או כשזה כמה ילדים במקביל בשלב הזה ואז זה מרגיש כמו מתקפה מכמה חזיתות ואת רוצה להרגיע את כולם בתהליך אחד.

לפעמים זה נרגע ואז שוב חוזר ואז אפשר שוב לפתוח את זה מעבר.

מניחה שאם הפותחת עצרה כדי לשאול על זה, זה מספיק מציק לה ששווה לעצור רגע ולהבין מה קורה פה ואיך אפשר לנתב את זה להתקדמות ולמידה ולא לתסכול ומאבק כח.

במאמר מוסגר,

בעיני להגיד זה לא משהו קשור אליך, עלול להגביר חרדה ולכן אני אישית נמנעת מתשובות כאלו בלי להסביר איך יכול להיות שזה לא קשור אליו ולהרגיע שהוא באמת יאמין לי שזה לא צריך להטריד אותו.

כלומר אם הוא רגוע אלרי תשובה קצרה, אז הכל טוב.

אבל אם הוא רק מקבל את הסמכות שאסור לו לשאול אבל בפנים הוא לא רגוע, ולומד רק שאסור לשאול, מבחינתי זה לא טוב.

אבל יכול להיות שזה נכון רק לגבי הילדים שלי ולא לגבי ילדים אחרים.

אני לא מתיימרת להגיד מה נכון לכולם, אני משתפת איך זה אצלנו ומי שרוצה שתיקח, ומי שלא רלוונטי לה הכל בסדר 😊

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

וזהו.

לפעמים משנה, מוסיפה, מעוותת את נושא השיחה האמיתי.

מדברת בחדרי עם דלת סגורה או כשהם ישנים...

כשזה סתם שיחה עם חברה ומעניין אותם- אני משתפת.

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

אני לא יודעת בת כמה הילדה. אבל אחרי שדברים נרגעים אפשר לדבר איתה, להסביר את הלחץ ולהתנצל ולחבק. וזהו, להמשיך הלאה. הכל בסדר. גם פה בלי אתגרים אנחנו לא בקצב בכלל וכולם עצבניים....

שבר משהו לשכנה בסוכה...

או הציק לילדים ברחוב

הפתעת בסוף...חחחח

קרה לי גם...יפה שאת בהלם מעצמך, את נשמעת אמא מקסימה.

אני היום צרחתי על הבת בת 9 שלי והעפתי אותה מחדרי כי כמה יכולה לספוג את הצעקות שלה עליי שאחותה לקחה לה את הבריסטול הירוק שחסר לה לקישוט לסוכה. אז הצעתי לה מלא אאפשרויות והבאתי לה דברים חלופיים והיא צועקת שעכשיו אלך לקנות לה חדש וכו

צרחתי עליה שתצא מהחדר ותתמודד ביי.

היה לי רע

היא ישבה עם עצמה, חשבה ומצאה פתרון יצירתי מדהים חדש

חשבתי לי שכן לפעמים אולי ילדים צריכים משהו שיפעיל להם את הנשמה, אז אולי היה טוב שצעקתי עליה.

וואו היא נשמעת ממש כמו בן ה9 שלי...

מלא צעקות עלי והכל עכשיו ואימפולסיבי

מעניין אם זה אופי או קשור לגיל או שניהם

באמת מתסכל❤️

הגיוני שתבכי, תני לזה..

אולי תרשמי פה באיזה אזור את גרה ונמליץ לך על רופא אחר ?

כי התורים לרוב הרופאים כאן הם בטווח של חודש.

ממליצה לנצל את החודש הזה להתארגן עם בדיקות חשובות שבלעדיהם לא מתחילים טיפולים.

תתחילי בבדיקת שד אצל כירורגית או רופאת משפחה שהתמחתה בזה. יש פה שרשור נעוץ שיכול לעזור. (בלי בדיקת שד ב"תוקף" לא עושים טיפול...)

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה לפרופיל הורמונאלי ובדיקות דם מקיפות.

זה יכול לקצר תהליכים אחר כך

ממליצה מאד!

שוב חיבוק ענק

והלוואי ולא תצטרכו את התור לרופא בחודש הבא

ותתבשרו בבשורות טובות ומתוקות, בזש"ק בבריאות, בשמחה ובאהבה.

האמת היא שכבר הייתי פעם אצל כירורגית שד, והיתה חוויה ממש לא טובה, אז אני קצת מדחיקה את זה שאצטרך שוב...

מה זה אומר "רופא משפחה שהתמחה בזה"? יש כזה דבר?

בשביל להתחיל תהליך של פוריות צריך בדיקת רופא כירורג שד בתוקף

תנסי לנצל את החודש הזה לדברים האלו

פרופיל הורמונלי עושים ביום 3-5 לוסת, אצלי הרופאת משפחה נותנת כאלו הפניות. אני כותבת לה באפליקציה וזה מספיק.

חוץ מזה ממש הרגשתי אותך בתסכול וההחמצה

אני לגמרי יכולה להבין אותך, עברתי דברים דומים בעבר וכמעט שום דבר לא עזר לי לא להתבאס על זה...

וזה בעצם כי אין הרבה כירורגיות לצערנו....

לכן המלצתי להסתכל בשרשור הנעוץ פה בפורום, יש שם הרבה מידע בכל קופ"ח

אני לא מסכים עם בעלך.

רופא הוא לא נציג שירות של חברת סלולר, הוא לא אמור להיות קצר סבלנות בסוף המשמרת שלו.

להתקשר למרפאה זה אף פעם לא מזיק, מקסימום היו אומרים לכם שזה לא אפשרי. אם היו אומרים לכם שזה כן אפשרי, אז מן הסתם הייתם מקבלים ממנו את השירות הכי טוב שיש לו.

ובכל מקרה פעמים רבות איחור של לקוח לא מעכב את הרופא אלא רק משנה את הסדר, כלומר מי שהיה אמור להיות אחריכם נכנס במקומכם, ואז אתם הייתם נכנסים במקומו. ממילא פעמים רבות התור כולו מתעכב ואף אחד לא נכנס בשעה שהוא הוזמן אליה.

ואם יש רופא קצר רוח בסוף המשמרת שלו, לא הייתי רוצה שהוא יטפל בי גם באמצע המשמרת שלו...

אבל זה קרה. ולכן התגובה שלך מיותרת ופוגעת, כי היא דורכת עוד יותר על הקושי, תוקעת סכין בפצע ומסובבת אותו.

זה היה התור האחרון ביום, ולכן הנטיה של בעלי היתה לוותר כי זה פחות סיכויים שהוא יישאר עוד. גם אני חושבת שזאת היתה טעות, אבל התגובה שלך פוגעת ומיותרת.

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

יימח שמו, ימות במהרה

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

כזה חי מטייל פתאום בבית

אחרת את תצרכי להיות זאת שתעשה את זה

מזכיר לי שפעם נכנס גוק לחדר שינה שלנו

לילה לבן כולל הזזת כל הרהיטים בחדר

עד שלא היתה גופת ג'וק לא הלכנו לישון