אני פשוט מפחדת.

אם הוא יגיד לי שהוא רוצה גם לפרק,

זה יעשה אותי למאושרת בנשים. 

אם סגורה על זה ב-100%, כדאי לקבוע שיחה רגועה ככל הניתן, ולהציב לו את העובדות, אפילו להציע פגישה עם יועץ/מגשר/מלווה גירושין (יש כל מיני מומלצים).

אם את לא סגורה - כדאי להוביל לייעוץ זוגי כ"ניסיון אחרון" כשגם זה על השולחן.

אזהרה - את אמנם מנסה בשלב זה לעשות את זה עדין, אבל קחי בחשבון שלפעמים מתפתחת דינמיקה של חוסר אמון הדדי, המובילה למערבולת של "מלחמת גירושין", גם אם אף אחד לא התכוון אליה.

מה שמחזק ביתר שאת את המלצתי לעשות את זה חכם, בשקיפות ועם ליווי.

עצם השאלה הזו מעידה על חוסר הבנה בסיסית בנפש האדם.

כמו שאין אדם לומד איפה שליבו חפץ.

הנפש צריכה להיות חפצה באדם שאיתה.

ואם לא, התולדה היא רעה ומרה.

זה מאוד בסיסי.

מה אכפת לך עוד חורף יחד זו שאלה מנותקת.

אכפת לי מהנשמה שלי, כן.

הלב שלי זקוק ליותר ומגיע לו יותר. 

אולי תתפשרי.

תעשי קטע של ענווה.

ותחיי כמה חודשים עכשיו

במוד של "מגיע לי פחות"

אל תתיחסי לטרולים. זכותך להשתחרר ממנו.

תפני ליישוב סכסוך בבית משפט.

ואם היה כאן גבר שהבטיח לאשה

אני ואת לנצח.

ואחרי כמה שנים אומר

מגיע לי יותר

נס שאני נשואה לבעל טוב

אחרת לא היתי רוצה להתחתן שוב בחיים

אתם נוראיים אתם רק רוצים לריב ורק רוצים לא לקחת אחריות.

וואו כל הגברים כאלה? איך ניצלתי, ה’ מזמור לתודה,

כולנו מסכימים.

כל השאלה אם קיימות נשים טובות

נחמדות והוגנות?

איך יש לך בעל טוב? 🤭😉

לא כל הגברים כאלה

גם לי יש בעל טוב ב"ה

היית רוצה לחיות עד 120 עם אישה שלא אוהבת אותך בגלל שהבטחתם הבטחה בגיל שבו לא הייתם בשלים לכלום?

תעשה לי טובה.

שנה גישה דחוף. 

שתאהב.

נישואין זה הסכם שאומר שאתה תאהב את הבן זוג.

מה זה כן בא לי לא בא

אם גבר היה פתאום רוצה אשה אחרת

כולכם היית צווחים כולם כאחד

בשמחה רבה עונים בכל רעש גדול:

"אין מגרשין את האשה בעל כורחה".

זה באמת נשמע ילדותי כן בא לי לא בא לי.

היא לא שיתפה בסיבות שלה, היא רק שאלה איך  מניעים תהליך.

נדון לכף זכות.

מישהו ביקש דעה בכלל? עצה?

ביקשתי עזרה לנושא ספציפי.

אף אחד לא מכיר את החרא שלי.

צאו לי מהחיים. תודה 

רק במילים מכבדות.

ואם לא בא לך שיביעו דעה- אל תכתבי בפורום

או-

תכתבי בדיוק מה בא לך שיענו לך ואולי אעשה קופי פייסט. אם יבוא לי. 

ואתם מתחילים לדון בהאם הרצון שלי בכלל לגיטימי.

זה לא הבעת דעה.

זה חיטוט בנפש האדם.

זה לפתוח את הקרביים שלי לעיני רבים.

אני אישה טובה.

אם הייתי יכולה להמשיך לחיות איתו, האמן לי, הייתי נשארת עד 120.

מספיק כואב וקשה.

דעתכם מכאיבה ומיותרת.

זה הכל

חכמינו אמרו את זה לפני,

ובמקום שאין דבריך נשמעים אל תשמיעו.

קצת ענווה 

את מבטלת את הדעות של האחרים

וכותבת על ענווה

ב. אף אחד פה לא מכיר אותך

ואת מה שעברת .

חוץ מהמעט שבחרת לשתף.

ואין את מה שכתבת עם הקרביים

אין אף אחד לא יודע כלום.

למרות האנונימי.

ומכירים אותי פה הרבה.

לא מבטלת שום דעה,

מבחינתי בין אם תטעה או תצדק, זה לא מעניין אותי.

אני עסוקה בכאב שלי ואין לי כח לדון בשום דבר מעבר לגופו של הדבר שמטריד אותי.  

זכותך לא להסכים.

זכותך לא לחבב אותי ואת שיטותיי.

ענווה זה לחשוב שאתה יודע הכל.

לבוא ולהגיד דברים כמו שאתה וחברך כתבתם, זה בדיוק ההפך מענווה.

אתם לא יודעים שיט על החיים שלי ועל מה אני עוברת במערכת הזוגית שלי.

באתי לכאן עם שאלה ספציפית,

אז כן, לבוא ולחנך אותי זה חוסר ענווה בצורה הכי בוטה שיש. 

הם טרולים ידועים פה

תקראי מה הולך כטן ותראי

הולכים לטיפול זוגי,

את צריכה לעבוד על לבטא את עצמך בצורה נכונה יותר, על הריצוי שבך אם אכן את מרצה.

ולבררביחד מה נכון ומה לא נכון.

אם עדיין תרצי להתגרש, אף מטפל לא יכול לגרום לו לרצות להתגרש, אבל יכול לעזור לך לשקף לו את הרצון שלך ולעזור לו לשחרר.

דודה שלי לצערי הייתה בדיוק כזאת מרצה וסובלת!

אחרי שבעה ילדים ו25 שנות נישואין היא פשוט קמה יום אחד והלכה מהבית וזה הדבר הכי חכם שהיא עשתה בחיים.

להגיד לך שזה היה קל ממש ממש לא!! אבל בה היום היא אחרי הגט ומתחילה לשקם את החיים.

יכול לשנות הרבה בדינמיקה המרצה ולהשפיע על הזוגיות ואם לא על הזוגיות לעזור לו להבין שזה לא מתאים...

אני לא יודעת מה הסיבה שהחלטת שאין מוצא אבל גירושין זה לא פיקניק בכלל....גירושין מתאימים רק במצב שברור לך שגם אם תשארי כל החיים לבד זה עדיף על פני להשאר יחד

ואל תתייחסי כאן לכל האנונימים החופרים...חושבת שצריך לעשות פורום סגור רק לגרושות או רק לגרושים גרושות נורמאלים בלי טרולים

אולי הסדרה הזאת תעניין.

https://youtube.com/playlist?list=PLnhAigjYU1PhzfMWXicgBu2vV9h8uxXcc&si=0dfhBbaB_g4kGwpl

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.