של"ה שער האותיות אות יו"ד - יצר טוב:

ה.  והנה, לפי מראית עין, נראה כי היצר הרע יותר זקן מיצר הטוב, ולו משפט הבכורה, אבל באמת הוא להיפך. ובזה יובן הפסוק (קהלת ט, יד - טו) 'עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וגו', ומצא בה איש מסכן' וגו'. ופירשו רבותינו ז"ל (נדרים לב ב) זה על היצר הרע, וכמו שהביא רש"י שם בקהלת (ט, טו) בפירושו, 'עיר קטנה', זה הגוף, 'מלך גדול', הוא היצר הרע שהרבה שומעים לו, 'ואיש מסכן', הוא חכמת המסכן היצר טוב, כי בני עליה המה מועטים כו'. ויש להקשות על זה, לפי סברת העולם שהיצר הרע קודם באדם מהיצר טוב, איך אמר שהמלך גדול שהוא היצר הרע, מצא בעיר זה המסכן, שהוא היצר טוב, אדרבה איפכא הוא, היצר טוב הוא האחרון, והוא מוצא בעיר את המלך הגדול. והנה צריך לדחוק ולפרש, 'ומצא בה איש מסכן', ש'מצא' קאי על 'האיש המסכן', שהאיש המסכן מצא בעיר המלך הגדול, ודוחק. אבל לפי מה שכתבתי ניחא, שבמציאות האמיתי, מציאת היצר טוב קודם, ולו משפט הבכורה, כי הוא ראשית המחשבה לסוף המעשה, וזה שסיים הפסוק (קהלת ט, טו) 'ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא', הרצון, כי שלמה המלך ע"ה בעצמו מתרץ מה שקשה על דבריו, שאמר 'ומצא בה איש מסכן', הלא עינינו רואות שהמלך גדול קדם. על זה השיב, באמת המסכן קדם, והא ראיה, כשהיה בבטן אמו נר דולק כו', רק שבא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כו' (נדה ל ב), זהו 'ולא זכר את האיש המסכן', וקל להבין. 

 ו.  על כן, בעצם, הבכורה להיצר טוב, והוא נוטל פי שנים, עולם הזה ועולם הבא להדבק בו, ויצר הרע, החושב עצמו לבכור, הוא רשע ערום שמקדים טענתו, וכדאיתא בזהר פרשת וישב (ח"א דף קע"ט ע"ב) זה לשונו: תא חזי, על דא אקדים עם בר נש ביומא דאיתיליד, בגין דיהימין ליה, דהא כד אתי יצר טוב, לא יכיל בר נש למהימנא ליה, ודמי עליה כמטולא, כגוונא דא תנינן (סוטה כא ב), מאן הוא רשע ערום, דא הוא [מאן] דאקדים לאטענא מלוי לקמי דיינא, עד (דאייתי) [דלא ייתי] חבריה מאריה דדינא, כמה דאת אמר (משלי יח, יז) 'צדיק הראשון בריבו' וגו'. כגוונא דא רשע ערום, כמה דאת אמר (בראשית ג, א) 'והנחש היה ערום', והוא אקדים ושרי עמיה דבר נש, עד דלא ייתי חבריה [לאשראה עליה, ובגין דאיהו אקדים, והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה] דאיהו יצר הטוב, אבאיש ליה לבר נש בהדיה, ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה, כל מטולין דעלמא, בגין ההוא רשע ערום דאקדים עמיה, [ועל דא אמר שלמה (קהלת ט, טז) 'וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים', בגין דהא אקדים אחרא] כו', עיין שם. ובאמת, היצר טוב הוא ראשית, ולו משפט הבכורה, אליו תשמעון.".

קודם כל ממש תודה רבה!!

ממה שאני קוראת בזה הוא אומר שהיצר הטוב קודם ליצר הרע? אבל לא ראיתי שמסביר שהיצר הטוב מגיע לאדם בגיל 13, כי עד אז לאדם יש די קדושה מנשמתו ומהתורה שלמד עם המלאך...

אולי זה כי דילגתי על הארמית?

" שהיצר הטוב מגיע לאדם בגיל 13, כי עד אז לאדם יש די קדושה מנשמתו ומהתורה שלמד עם המלאך"

היצר הרע מגיע בגיל 12/13 כי צריך לתת זמן לכוחות החומריים להתפתח. אם רק היה שולט היצר הטוב מהתחלה, אז האדם היה מלאך ולא היה לו בחירה ומקום לקדש את החומר.

החידוש של השל"ה שהיצר הטוב הוא היסוד הראשוני באדם, ולא ח"ו כמו שטוענים הנוצרים או ספר מסויים שהשתרש בעמינו שהאדם נברא ביסודו עם נטייה לחומר וליצר הרע. היצר הטוב הוא הטבע שלנו.

בשלוש עשרה שנה הראשונות יש נטייה ליצר הרע, אבל בגלל שהיצר הטוב קיים מהבטן כדברי השל"ה, אז הוא משפיע על הילד ולכל החיים. אנחנו רק צריכים לחזור לטבע שלנו.

פשוט מאיפה שלקחתי את הדברים הוא אומר שזה בשביל שישמר עיקרון הבחירה החופשית...

אז יוצא בעצם השל"ה לא אומר באופן ישיר את הדברים האלה (פה לפחות)

ודע כי ענין יצר טוב ויצר הרע הוא כדמות יעקב ועשו. שלפי הנגלה עשו הוא הבכור, מאחר שיצא ראשון. אבל באמת יעקב הוא הבכור הטיפה ראשונה, כמו שפירש רש"י פרשת תולדות, ועשו שיצא ראשונה הוא הקליפה הקודם לפרי שהוא יעקב. כן באמת הנשמה קדמה לגוף, כי הנשמות נבראו כבר בבריאת עולם, וגם קודם שנולד משביעין אותו שילך בדרך הטוב כמו שאמרו רז"ל (נדה ל, ב) על פסוק (ישעיה מה, כג) תשבע כל לשון. וגם תינוק בזמן שהוא במעי אמו שנר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, כדאיתא בפרק המפלת (נדה שם), והנר משל האור הבהיר שהנפש מתלבשת בו ונכללת ממנו, אשר מתוכו צופה ומביט, והיא ההשגה והידיעה בייחוד האל שהוא מסוף העולם ועד סופו ראשית המחשבה וסופה, ומזה עומד על סתרי התורה והטעמים המופלאים וכמו שאמרו שם ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד, ד) ויורני ויאמר לי וגו', ואומר (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי. 

ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (נדה שם) וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ואדם עיר פרא יולד (איוב יא, יב), ויצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא), עד אחר זמן בהגיעו לגדלות פועל בו היצר טוב. והנה לפי מראות עין נראה כי היצה"ר יותר זקן מיצר הטוב, ולו משפט הבכורה. אבל באמת הוא להפך:

"שהיצר הטוב מגיע לאדם בגיל 13, כי עד אז לאדם יש די קדושה מנשמתו ומהתורה שלמד עם המלאך".

הוא כותב שם ההפך כדברי: "אם רק היה שולט היצר הטוב מהתחלה, אז האדם היה מלאך ולא היה לו בחירה ומקום לקדש את החומר".

כדבריו: "ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (נדה שם) וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב כדרך הקליפה הקודמת לפרי".

זאת אומרת שאם היה לו בפועל יצר הטוב מלכתחילה הוא היה מוכרח לעשות טוב, ולא לבחור בטוב, לכן מקדימים את היצר הרע בפועל.

הענין שהיצר הטוב מגיע המלאך שלמדו תורה גם מוזכר בקיצור בפסקה שהבאתי, אבל זה לא מתגלה עד אחרי גיל 13.

אבל אני לא כל כך מתעניין בוויכוחים...

@הרמוניה, תקראי את הקטע שהבאתי בהודעה הקודמת ותגידי אם זה מה שקיווית למצוא? (אם צריך אני יכול להראות לאיזה משפט בשל"ה מתאים כל משפט בתשובה שהבאת)

לברר אמת ולא להוציא דברים מהקשרם. כנראה או שלא הבנת את השל"ה או שלא הבנת את מה ש @הרמוניה כתבה (אולי רק מדקדוק במילותיה אני לא הבנתי אותה).

השל"ה כותב שהיצר הטוב שמתגלם גם במלאך שמלמד אותו בבטן הוא היסוד הראשוני והיסודי באדם, אבל הוא מתבטא בפועל רק אחרי גיל 13. הסיבה שהיצר הטוב לא מתבטא קודם והיצר הרע שולט עד גיל 13, כי אם היצר הטוב היה מתבטא בפועל באדם בשנים הראשונות, אז האדם היה מאבד את בחירתו בטוב והוא היה נמשך לטוב באופן טבעי.

@הרמוניה לעומת זאת כתבה שהיצר הטוב כן מתבטא בפועל באדם עד גיל 13, והכח הוא מהיצר הטוב הנובע מהנשמה והלימוד עם המלאך. (אם הבנתי אותה נכון זה כדי לתת כח לילד לבחור בטוב גם לפני גיל 13). זה לא כתוב בשל"ה.

לעצם הענין, ברור שיש 'רשימו' מסויים מהשפעת היצר הטוב לפני גיל 13, אבל זה רק רושם מסויים. בעיקר מה שמבתבטא בפועל באדם זה היצר הרע המושך לחומריות.

את מה שאמרתי... רק שאתה מתמקד בעיקרון שהיצר הטוב קודם ליצר הרע,

ואני מתמקדת בעיקרון שישמר כוח הבחירה החופשית. 

למה זה לא כתוב בשל"ה? "כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב"

שמשכחין ממנו את התורה:

"ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (נדה שם) וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב כדרך הקליפה הקודמת לפרי".

זאת אומרת שהוא בא להגיד כפי שכתבתי שאם היצר הטוב היה בפועל לפני גיל 13, אז הוא לא היה בוחר בטוב מפני בחירה בגיל 13, אלא זה היה טבע אצלו, לכן הוא מקדים את היצר הרע.

הקיצור, הנקודה שכתבת לא כתוב בשל"ה.

@טיפות של אור

אז אם הבנתי נכון- אתה גם מסכים שזה עיקרון הבחירה החופשית אבל חולק במה מאפשר את הבחירה החופשית. שמה שמאפשר את האיזון בין הרע לטוב זה העובדה שיש רק יצר רע בהתחלה ושמשכחין ממנו את התורה שלמד... עד כאן סבבה.

אבל למה שיהיה בהתחלה יתרון לטוב אצל האדם? כי הנשמה קדמה לגוף, והיא נשבעה, וכל מה שהיא ראתה ולמדה עם המלאך. 

כן?

אתה מנסה להגיד שרק מגיל 13 לאדם יש בחירה באמת?

שלא הגיע למצוות חייב בנטילת ידיים בבוקר. והזוהר שמות די צ"ח אומר ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדוש באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצוות מן התורה ונעשו בני עונשים ותחילת כניסת נפש זו היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך.

יצר הרע נכנס לאדם בעת לידתו. לפתח חטאת רובץ ואילו היצר הטוב נכנס לאדם רק בהיותו בן 13 ויום אחד שאז הוא מחוייב במצוות.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!