הם מודעים לחומרת הצום ויש להם את הנתונים שלך.

אם כן חשוב לך לשאול רב ממליצה לך לשאול בצאת השבת את הרב אלי רייף בפייסבוק, הוא עונה מהר ויוכל לעזור לך. בכל מקרה תאכלי ותשתי טוב לפני צאת שבת ואז אם תכתבי לו בצאת השבת, גם אם יקח לו שעה שעתיים לענות זה עדיין לא ממש צום.. 

הרופא שאל מה זה תשעה באב לא היה לו מושג ... ככה שקצת קשה לי אם זה

מרגישה סתומה שלא שאלתי את הרופא הדתי ....

מנסה מוצש

הגברים עדיין בבית כנסת לא חושבת שמשהו יענה

אבל עכשיו בדיוק הבטן התקשתה...  נראה לי פשוט אשתה

אני סתם ככה מתחרפנת כי לא יודעת מתי להבדק. הרופא אמר שאם יש 4 בשעה אבל לא הבנתי אם זה שהבטן מתקשה או כאב גב תחתון. ( זה תמיד כאב לא כזה חזק ) מצד אחד לא רוצה חס ושלום לעשות משהו שיוביל לצירים אבל גם ממש לא מובן באיזה רמה אני אמורה לא לזוז. 

מרק, חלב, מיץ תפוזים.

ואגב תעשי הבדלה על תה או קפה או מיץ טבעי, בלי הפסוקים בהתחלה ובלי בשמים (וכמובן שהכל ולא פרי הגפן)

ראיתי שכבר ענו לך, שיהיה בבריאות!

מיץ ענבים אפשר רק אם ממש אין אפשרות אחרת

ככה כתוב בחוברת הלכות שקיבלנו 

לק"י

לפחות לפי מה שאני שמעתי.

אולי זה גם דיעות שונות.

אצלנו שואלים את הרופא ואז עם ההנחייה שלו מדברים עם הרב והוא פוסק.

רופא ערבי לא יודע את חומרת הצום וגם רופא יהודי לא תמיד יודע, יש רופאים שמנחים לא לצום ולא משנה איזה צום.

לק"י

חזרנו לבדוק את המצב בבית חולים אחרי השחרור, ושאלתי את הרופא הערבי אם מותר לעשות ברית, והוא ענה לי- שהוא לא שמע על קשר בין ברית וצהבת🤦‍♀️

(אבל הוא הלך לשאול רופא אחר וחיפש אותנו כדי לענות לנו).

אני מסכימה שרופאים לא בהכרח מבינים את החשיבות של הצום, ומאמינה שיש כאלה שהכי קל להם להגיד שאסור לצום וזהו (כשרפואית מן הסתם שעדיף לאשה בהריון לא לצום).

אם אתם ספרדים, אפשר לשאול בקו ההלכה הספרדי (בשיחה או בוואטסאפ).

אולי גם במכון פועה עונים על שאלות כאלה.

אפשר גם לשאול את הרב בבית הכנסת בשבת אחרי התפילה.

בשורות טובות!

כשיש איזה סיכון בהריון ורופא (שאינו ירא שמים) אומר לא לצום, אז עד שלא שואלים רופא שמבין יותר לעומק את המורכבות, הפסיקה היא לא לצום.

כלומר גם רב במצב כזה לא יכול לקחת על עצמו את האחריות להנחות עם צום כשיש רופא שמכיר את המקרה הפרטני ומורה אחרת.

בכל אופן כרגע, בשעה זו לא סביר שמשהו יקרה מחוסר שתיה כי אם התכוננת לצום אז הגוף עדיין רווי נוזלים.

לדעתי השאלה במצבך היא האם מותר לך לצום, ולא האם מותר לך לא לצום..

אם את לא מצליחה להשיג רב, תהיי קשובה לעצמך ועל כל ספק, לשתות.

מרגישה קצת רע אם זה ...

לא עשיתי הבדלה ואכלתי עדיין

מחכה לתשובה מרב

עשית מה שנכון לעשות, היה לך ספק ושתית, זה מה שנכון לעשות.

בע"ה שהכל יסתדר ותהיה לידה קלה במועדה.

אבלות על החורבן אפשר לא רק דרך צום.

לפני שעה וחצי שלחתי ווצאפ לקו ההלכה ובגלל שלא קיבלתי מענה התקשרתי לקו ההלכה והרב אמר שאפשר לאכול ממחר בבוקר אני רציתי להגיד לו שבגלל שאני שתיתי הרבה באמת לא הצלחתי לאכול הרבה ואני מרגישה שעוד מעט תיהיה לי נפילת סוכר והוא קטע אותי - אמרתי ממחר בבוקר את יכולה לאכול וניתק.

אני רואה שבדיוק בקו ההלכה בווצאפ ענו שאפשר לאכול כרגיל 🤷‍♀️

כמעט התחלתי לבכות מתסכול.

בעלי מלכתחילה חשב שאני לא צריכה לשאול רב, זה לא יום כיפור.

קיצור שכנע אותי שבסדר לאכול ואני עושה לעצמי חיים קשים ובאמת הרגשתי שאני חייבת לאכול אז עשיתי הבדלה ואכלתי אבל לא סובלת את כל הדרמה של הצומות. כל פעם מרגישה מוטשת נפשית מהסיפור ובעלי בכלל בדעה שאם זה לא יום כיפור לא צריך לשאול שזה תמיד מתסכלללל אותי 

האמת בגלל שהרב בכלל לא הקשיב לך בטלפון הייתי הולכת לפי הדעה השניה שקיבלת, כי לא הייתי לוקחת פסק של מישהו שמע את כל הפרטים בנחת ושקל אותם.

והאמת אני עם בעלך בנושא הזה..

אפילו ביום כיפור מרגישה שכל השיעורים הזה גורם להתעסק באוכל פי אלף יותר מאשר לאכול ארוחה נורמלית פעם בכמה שעות.

אבל בצומות שאין שיעורים אם צריך אז פשוט תשנני לעצמך שאת אוכלת בשביל הבריאות שלך ושל העובר, כמה שזה קשה

אני באמת אם הרבה מצפון.... מנסה לשחרר. מקשיבה עכשיו לשיעור של רב על תשעה באב כדי להתחבר קצת.

מה שהבנתי מבעלי שביום כיפור כל פעם שאוכלים/שותים זה נחשב כשבירת צום ולכן כל השיעורים ממש נחשבים ומדויקים ... ולכן זה בדרג לא ארוחות שלמות וכו' ...

לק"י

לכן העדיפות היא לאכול/ לשתות פחות מזה.

כמובן שבנסיבות מסויימות אוכלים ושותים בלי שיעורים (קרה לי בכיפור לפני 3 שנים. עברתי את התל"מ, ושאלתי מראש מה לעשות בצום. ובאמת התחילו צירים ושתיתי שיעורים, ובהמשך עברתי לשתות כרגיל. ילדתי בצהריים).

לי ענו על שאלה דומה שזה רק להשתתף עם הציבור,

ושחולים פטורים-

אז ברגע שאני עוברת מהגדרה של 'בהריון' להגדרה של 'חולה' (שאם אצום אגיע למצב של חולשה גדולה שתשבית אותי לכמה שעות, לא סתם חולשה של צום) אני יכולה שלא לצום, ולכן הסיכון בלצום עד הבוקר עם צירים מוקדמים לא שווה את זה ושלא אתחיל את הצום.

בפועל התחלתי, ועכשיו התחילו צירים אז שברתי...

* לא פירטתי את כל התשובה ולכן כן חשוב להתייעץ באופן אישי עם רב ולא ללגת איתה כמו שהיא

** ראיתי לאחרונה שרבנים שעונים טלפונית עונים בצורה כללית יותר, ולכן תמיד שולחת את בעלי לשאול רב מאזורנו (שנחשב רב מחמיר מאוד, אבל בשאלות הפרטיות איכשהו תמיד הקל יותר ממכון פועה או רבנים בווצאפ למעט פעם אחת). שווה לחשוב על רב שמוסכם עליכם שגר במרחק הליכה ואז אפשרי לשאול גם שאלות ברגע האחרון או לדאוג שיהיה לכם מספר טלפון אישי של רב שאתם הולכים עם הפסיקה שלו.

זה לא פעם ראשונה שאני מתקשרת ומקבלת תשובה מבלי ששאלו אותי על פרטים ואיך שאני מסבירה עונים ומנתקים....

יצא פריקה, סליחה 😅

אה, וגם הקשבתי להרצאה כי רציתי לפחות להתחבר ליום וזה הציף אותי כל כך גם על הכאב של עם ישראל כולנו אבל פתאום נשברתי מכל הלחץ של הימים האחרונים שאין לי מושג מתי להבדק, אני לא רוצה לעשות משהו שחס ושלום יוביל ללידה מוקדמת אבל משתגעת מלנוח. מרגישה אמא גרועה, מפחדת שבעלי יקרוס מהעומס שנופל עליו בגלל הלחץ אני גם רגשית לא מחוברת וכו' וכו'

ב"ה מודה כל בוקר שהתינוק עדיין גדל בפנים ושב"ה הלכתי להבדק בזמן אבל נראה לי ההורמונים קצת משתוללים לי ( יכול להיות כי התחלתי תמיכה של פרוסטוגן זה משפיע ? ) 

גם לי בהתחלה התמיכה ממש עשתה בלאגן הורמונלי. זה התייצב אחרי שבוע- שבועיים, ואחרי שאמרו לי להוריד את המינון מ2 ביום ל1. לא זוכרת מה קרה קודם...

לגבי השאלה על הצום, כנראה שזה לא מקום שנכון לך לשאול בו... ❤️

הייתי מחפשת רב לפנות אליו באופן אישי, לא חלק מבית הוראה אלא מישהו שאת מרגישה בנוח לּפנות אליו ולשאול - "עשה לך רב..", מישהו שתרגישי בנוח להגיד לו את כל הפרטים.

ואם זה עוזר לך להירגע - פסיקה אמורה להיות אישית לך, אבל את לא היחידה שלא צמה בגלל צירים וקיצור צוואר.. המצב שלי עם הקיצור כבר התייצב וכרגע האורך גבולי, אני בשבוע מתקדם יותר ממך ואמרו לי לא לצום. 

לי נתנו רק אחד ביום ווגינלי...

ואת האמת אני רואה שלמרות שמחדירה עמוק רואה את ההפרשות של זה. מקווה שזה באמת עושה משהו.

סתם שאלה, שאת אומרת שהמצב התייצב היה לך מקרה חד פעמי של אורך קצר ? כי לי היה פעם אחת קצר מאוד ( 13 )  ומאז נבדקתי 3 פעמים וב"ה תקין ( 32+)  כן נחה ( בערך לא זזה )  ושותה הרבה אבל פתאום תוהה אם הרופאה לא בדקה טוב, היא לא הוציאה לי את התמונה של האולטרה סאונד ככה שאין לי את מי לשאול אבל נראה לי שמה שאני רואה באולטרה סאונדים נראה מיקום קצת שונה 

יש ימים שיותר ויש ימים שפחות, קשה לי למצוא חוקיות לפי מה..

אבל בדקתי וזה תקין ;) עדיין נספג מספיק חומר.

הצוואר דינמי.. אם את לוקחת תמיכה ונחה כנראה שזה אחלה. במיוחד אם נבדקת 3 פעמים.

אני לא הצלחתי למצוא חוקיות כשהם מסתכלים באולטרהסאונד ובודקים, מרגיש כמו איזה פס רנדומלי שפתאום מודדים בתוך כל השחור..

אצלי בהריון הנוכחי נע בין 20 ל27.. רק בדיקה אחת מאז שהתחיל כל האירוע הייתה מעל 30.

אפשר גם לשאול אם עברת להריון בסיכון ומה ההנחיות ? הלכתי לטכנאית היום ולא הבינה למה הרופא לא העביר לסיכון וגם ככה ההנחיות שקיבלתי היו קצת באויר ( מנוחה ונתן לי הפניות לאולטרה סאונד אין לי מושג כל כמה זמן לעשות ולחזור אליו עוד חודש וחצי )  ואמא שלי לוחצת למה לא נותנים זריקה להבשלת הראות. בקיצור אני מאוד מבולבלת 

לא נותנים אותה סתם לכל אחת שיש לה קיצור צוואר

רק אם חוששים מלידה מוקדמת נותנים אותה פעמיים במרווח של 24 שעות.

אני ממליצה לך לפנות שוב לרופא או לרופא מיון במרכז בריאות האישה ולבקש הנחיות מפורטות.

חד משמעי שמנוחה ושתיה מרובה עוזרות.

אני באופן אישי הייתי צריכה לעשות מעקב פעמיים בשבוע

אבל הייתי בסיכון גבוה מאד עם תאומים זהים וחשש כבד ללידה מוקדמת

בד"כ ההנחחיה היא להבדק אחת לשבוע/שבועיים

ולבוא ברגע שמרגישים שמשהו לא תקין

לא לחכות לכמה צירים בשעה כי עם צוואר מקוצר זה בעייתי....

עדיף לבוא 100  פעמים מיותרות מלפספס את הרגע הנכון

ושוב- לבקש הנחייות מפורטות ואישיות כי כל מקרה לגופו

בשורות טובות

הריון תקין וקל ובידיים מלאות

הלכתי לרופאת הריון בסיכון, היא ראתה שהתארך חזרה, ואמרה שלא צריך הריון בסיכון ואלך עוד שבועיים לרופאה שלי. הלכתי אליה (אחרי חודש כי לא היו תורים, בין לבין הייתה לי סקירה כך שראו שהאורך תקין) והיא הייתה די מגעילה וכעסה למה אני באה אליה אם זה הריון בסיכון..

עברתי לרופא שלישי שמקבל את כל המטופלות אבל הוא מומחה להריון בסיכון (העדפתי מלכתחילה לא גבר, אבל הוא מומחה וגם הרופא הקבוע של אמא שלי) ואמרתי לו שמבחינתי אני הולכת אליו והוא אומר לי מה התדירות של ההגעה ונותן הנחיות.. אז אני לא מוגדרת רשמית בניירות הריון בסיכון, אבל תכלס נבדקת בממוצע פעם בשבועיים.

ברגע שאין סכנה להתפתחות מידית של לידה (ואורך צוואר מעל 32 הוא בהחלט לא סיכון מיידי) אין סיבה לתת הבשלת ריאות..

הרופא הזה הוא רופא מומחה בקופה לוקח את כולם אבל שמעתי עליו דברים טובים ולכן הלכתי אבל מרגישה שלא מקבלת מספיק מידע.

אני מזמן ויתרתי על רופאה - קשה למצוא תורים ובדרכ הם לא נחמדות מניסיון...

שאני יבקש ממנו לתת הפניה לסיכון או פשוט לעבור לרופא אחר ?

תשאלי כל שאלה שיש לך.. אפשר גם באפליקציה.

הייתי מבררת על הרופא הזה - אולי במקרה הוא רופא הריון בסיכון גם ככה? כמו אצלי.

(אצלי זה בכלל היה חלם. התקשרתי למרפאה שלי ושאלתי אם יש רופא הריון בסיכון אצלינו. אמרו לי לא, תסעי לרופאה הזאת במרפאה x. רק אחרי שסיפרתי על זה לחברה שלי היא אמרה לי - מה? הרופא שאצלינו הוא רופא הריון בסיכון, רק לא מוגדר ככה כדי שכולן יוכלו להגיע אליו.. וזה היה ממש מוזר שהפקידה אצלינו במרפאה לא ידעה להגיד לי את זה)

את יכולה לשאול בפירוש אם לדעתו את צריכה להיות בהריון בסיכון.

אם מתאים לך לכתוב מי הרופא שלך אולי נשים פה מכירות אותו, אם לא - תחפשי את השם שלו בגוגל..

ועכשיו אני 33.

לא יצאתי לשמירה מוחלטת.

כן הורדתי הילוך בעבודה פיזית.

ולוקחת את התמיכה.

אי אפשר ללמוד מאישה לאישה, אבל יש מקרים כאלה שמשיגים בהם התייצבות וממשיכים עד התאריך 😀

מטפל גם בסיכון. משום מה אני ובעלי שנינו הרגשנו שיצאנו בלי הרבה מידע אולי חד פעמי לא היה מרוכז או משהו אין לי מושג. הוא לא זמין באפליקציה אבל כן השגתי תור לשבוע הקרוב

לא יודעת מה לעשות  

אחרי התור של השבוע הזה

הייתי באמת מחפשת לעבור...

אבל לרוב המידע שתקבלי הוא אחרי  שתשאלי..

נדיר שהרופאים מסבירים למה הם לא בחרו בטיפול מסויים נגיד..

קרה לי גם ואשפזו ובבוקר כבר היה תקין ושחררו אותי

וכן התמיכה מוציאה הפרשות בקביעות אחרי כמה שעות

הרבה פעמים אפשר למצוא הנחיות כתובות. אם המקרה שלך ייחודי, אז תשאלי רב. אם זה משהו שמופיע בהנחיות, אין צורך לשאול במיוחד.

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

ביקשתי מבעלי שיאסוף את הילדה מהחברה כשהוא חוזר מהעבודה, וככה יחסוך לי לצאת מהבית יחד עם כל שאר הילדים ולהיגרר הלוך חזור.

אחרי זה חשבתי לעצמי אולי לשלוח לו הודעה עם הכתובת המדוייקת קומה וכו', ואמרתי לעצמי מה אני מזלזלת באינטיליגנציה שלו, גרנו פעם ממש מולם והילדה הייתה אצלם עשרות פעמים.

אחרי 10 דקות הוא מתקשר אליי מה הכתובת ומה הקומה 😅😂

רק איך משרשור פרגון

זה נהיה בדיחות

ועכשיו אני רואה שהיא כתבה גם לכתוב דברים משעשעים אז זה הולם ;)

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

בגלל שהתינוקת פולטת הרבה, אז אחרי שהיא יונקת אני שמה אותה שם.

בד"כ כשאני שמה אותה על הבטן ועל הגב היא לא מפסיקה לפלוט, אז צריכה לחכות כמה זמן מהאוכל.

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..