הם מודעים לחומרת הצום ויש להם את הנתונים שלך.

אם כן חשוב לך לשאול רב ממליצה לך לשאול בצאת השבת את הרב אלי רייף בפייסבוק, הוא עונה מהר ויוכל לעזור לך. בכל מקרה תאכלי ותשתי טוב לפני צאת שבת ואז אם תכתבי לו בצאת השבת, גם אם יקח לו שעה שעתיים לענות זה עדיין לא ממש צום.. 

הרופא שאל מה זה תשעה באב לא היה לו מושג ... ככה שקצת קשה לי אם זה

מרגישה סתומה שלא שאלתי את הרופא הדתי ....

מנסה מוצש

הגברים עדיין בבית כנסת לא חושבת שמשהו יענה

אבל עכשיו בדיוק הבטן התקשתה...  נראה לי פשוט אשתה

אני סתם ככה מתחרפנת כי לא יודעת מתי להבדק. הרופא אמר שאם יש 4 בשעה אבל לא הבנתי אם זה שהבטן מתקשה או כאב גב תחתון. ( זה תמיד כאב לא כזה חזק ) מצד אחד לא רוצה חס ושלום לעשות משהו שיוביל לצירים אבל גם ממש לא מובן באיזה רמה אני אמורה לא לזוז. 

מרק, חלב, מיץ תפוזים.

ואגב תעשי הבדלה על תה או קפה או מיץ טבעי, בלי הפסוקים בהתחלה ובלי בשמים (וכמובן שהכל ולא פרי הגפן)

ראיתי שכבר ענו לך, שיהיה בבריאות!

מיץ ענבים אפשר רק אם ממש אין אפשרות אחרת

ככה כתוב בחוברת הלכות שקיבלנו 

לק"י

לפחות לפי מה שאני שמעתי.

אולי זה גם דיעות שונות.

אצלנו שואלים את הרופא ואז עם ההנחייה שלו מדברים עם הרב והוא פוסק.

רופא ערבי לא יודע את חומרת הצום וגם רופא יהודי לא תמיד יודע, יש רופאים שמנחים לא לצום ולא משנה איזה צום.

לק"י

חזרנו לבדוק את המצב בבית חולים אחרי השחרור, ושאלתי את הרופא הערבי אם מותר לעשות ברית, והוא ענה לי- שהוא לא שמע על קשר בין ברית וצהבת🤦‍♀️

(אבל הוא הלך לשאול רופא אחר וחיפש אותנו כדי לענות לנו).

אני מסכימה שרופאים לא בהכרח מבינים את החשיבות של הצום, ומאמינה שיש כאלה שהכי קל להם להגיד שאסור לצום וזהו (כשרפואית מן הסתם שעדיף לאשה בהריון לא לצום).

אם אתם ספרדים, אפשר לשאול בקו ההלכה הספרדי (בשיחה או בוואטסאפ).

אולי גם במכון פועה עונים על שאלות כאלה.

אפשר גם לשאול את הרב בבית הכנסת בשבת אחרי התפילה.

בשורות טובות!

כשיש איזה סיכון בהריון ורופא (שאינו ירא שמים) אומר לא לצום, אז עד שלא שואלים רופא שמבין יותר לעומק את המורכבות, הפסיקה היא לא לצום.

כלומר גם רב במצב כזה לא יכול לקחת על עצמו את האחריות להנחות עם צום כשיש רופא שמכיר את המקרה הפרטני ומורה אחרת.

בכל אופן כרגע, בשעה זו לא סביר שמשהו יקרה מחוסר שתיה כי אם התכוננת לצום אז הגוף עדיין רווי נוזלים.

לדעתי השאלה במצבך היא האם מותר לך לצום, ולא האם מותר לך לא לצום..

אם את לא מצליחה להשיג רב, תהיי קשובה לעצמך ועל כל ספק, לשתות.

מרגישה קצת רע אם זה ...

לא עשיתי הבדלה ואכלתי עדיין

מחכה לתשובה מרב

עשית מה שנכון לעשות, היה לך ספק ושתית, זה מה שנכון לעשות.

בע"ה שהכל יסתדר ותהיה לידה קלה במועדה.

אבלות על החורבן אפשר לא רק דרך צום.

לפני שעה וחצי שלחתי ווצאפ לקו ההלכה ובגלל שלא קיבלתי מענה התקשרתי לקו ההלכה והרב אמר שאפשר לאכול ממחר בבוקר אני רציתי להגיד לו שבגלל שאני שתיתי הרבה באמת לא הצלחתי לאכול הרבה ואני מרגישה שעוד מעט תיהיה לי נפילת סוכר והוא קטע אותי - אמרתי ממחר בבוקר את יכולה לאכול וניתק.

אני רואה שבדיוק בקו ההלכה בווצאפ ענו שאפשר לאכול כרגיל 🤷‍♀️

כמעט התחלתי לבכות מתסכול.

בעלי מלכתחילה חשב שאני לא צריכה לשאול רב, זה לא יום כיפור.

קיצור שכנע אותי שבסדר לאכול ואני עושה לעצמי חיים קשים ובאמת הרגשתי שאני חייבת לאכול אז עשיתי הבדלה ואכלתי אבל לא סובלת את כל הדרמה של הצומות. כל פעם מרגישה מוטשת נפשית מהסיפור ובעלי בכלל בדעה שאם זה לא יום כיפור לא צריך לשאול שזה תמיד מתסכלללל אותי 

האמת בגלל שהרב בכלל לא הקשיב לך בטלפון הייתי הולכת לפי הדעה השניה שקיבלת, כי לא הייתי לוקחת פסק של מישהו שמע את כל הפרטים בנחת ושקל אותם.

והאמת אני עם בעלך בנושא הזה..

אפילו ביום כיפור מרגישה שכל השיעורים הזה גורם להתעסק באוכל פי אלף יותר מאשר לאכול ארוחה נורמלית פעם בכמה שעות.

אבל בצומות שאין שיעורים אם צריך אז פשוט תשנני לעצמך שאת אוכלת בשביל הבריאות שלך ושל העובר, כמה שזה קשה

אני באמת אם הרבה מצפון.... מנסה לשחרר. מקשיבה עכשיו לשיעור של רב על תשעה באב כדי להתחבר קצת.

מה שהבנתי מבעלי שביום כיפור כל פעם שאוכלים/שותים זה נחשב כשבירת צום ולכן כל השיעורים ממש נחשבים ומדויקים ... ולכן זה בדרג לא ארוחות שלמות וכו' ...

לק"י

לכן העדיפות היא לאכול/ לשתות פחות מזה.

כמובן שבנסיבות מסויימות אוכלים ושותים בלי שיעורים (קרה לי בכיפור לפני 3 שנים. עברתי את התל"מ, ושאלתי מראש מה לעשות בצום. ובאמת התחילו צירים ושתיתי שיעורים, ובהמשך עברתי לשתות כרגיל. ילדתי בצהריים).

לי ענו על שאלה דומה שזה רק להשתתף עם הציבור,

ושחולים פטורים-

אז ברגע שאני עוברת מהגדרה של 'בהריון' להגדרה של 'חולה' (שאם אצום אגיע למצב של חולשה גדולה שתשבית אותי לכמה שעות, לא סתם חולשה של צום) אני יכולה שלא לצום, ולכן הסיכון בלצום עד הבוקר עם צירים מוקדמים לא שווה את זה ושלא אתחיל את הצום.

בפועל התחלתי, ועכשיו התחילו צירים אז שברתי...

* לא פירטתי את כל התשובה ולכן כן חשוב להתייעץ באופן אישי עם רב ולא ללגת איתה כמו שהיא

** ראיתי לאחרונה שרבנים שעונים טלפונית עונים בצורה כללית יותר, ולכן תמיד שולחת את בעלי לשאול רב מאזורנו (שנחשב רב מחמיר מאוד, אבל בשאלות הפרטיות איכשהו תמיד הקל יותר ממכון פועה או רבנים בווצאפ למעט פעם אחת). שווה לחשוב על רב שמוסכם עליכם שגר במרחק הליכה ואז אפשרי לשאול גם שאלות ברגע האחרון או לדאוג שיהיה לכם מספר טלפון אישי של רב שאתם הולכים עם הפסיקה שלו.

זה לא פעם ראשונה שאני מתקשרת ומקבלת תשובה מבלי ששאלו אותי על פרטים ואיך שאני מסבירה עונים ומנתקים....

יצא פריקה, סליחה 😅

אה, וגם הקשבתי להרצאה כי רציתי לפחות להתחבר ליום וזה הציף אותי כל כך גם על הכאב של עם ישראל כולנו אבל פתאום נשברתי מכל הלחץ של הימים האחרונים שאין לי מושג מתי להבדק, אני לא רוצה לעשות משהו שחס ושלום יוביל ללידה מוקדמת אבל משתגעת מלנוח. מרגישה אמא גרועה, מפחדת שבעלי יקרוס מהעומס שנופל עליו בגלל הלחץ אני גם רגשית לא מחוברת וכו' וכו'

ב"ה מודה כל בוקר שהתינוק עדיין גדל בפנים ושב"ה הלכתי להבדק בזמן אבל נראה לי ההורמונים קצת משתוללים לי ( יכול להיות כי התחלתי תמיכה של פרוסטוגן זה משפיע ? ) 

גם לי בהתחלה התמיכה ממש עשתה בלאגן הורמונלי. זה התייצב אחרי שבוע- שבועיים, ואחרי שאמרו לי להוריד את המינון מ2 ביום ל1. לא זוכרת מה קרה קודם...

לגבי השאלה על הצום, כנראה שזה לא מקום שנכון לך לשאול בו... ❤️

הייתי מחפשת רב לפנות אליו באופן אישי, לא חלק מבית הוראה אלא מישהו שאת מרגישה בנוח לּפנות אליו ולשאול - "עשה לך רב..", מישהו שתרגישי בנוח להגיד לו את כל הפרטים.

ואם זה עוזר לך להירגע - פסיקה אמורה להיות אישית לך, אבל את לא היחידה שלא צמה בגלל צירים וקיצור צוואר.. המצב שלי עם הקיצור כבר התייצב וכרגע האורך גבולי, אני בשבוע מתקדם יותר ממך ואמרו לי לא לצום. 

לי נתנו רק אחד ביום ווגינלי...

ואת האמת אני רואה שלמרות שמחדירה עמוק רואה את ההפרשות של זה. מקווה שזה באמת עושה משהו.

סתם שאלה, שאת אומרת שהמצב התייצב היה לך מקרה חד פעמי של אורך קצר ? כי לי היה פעם אחת קצר מאוד ( 13 )  ומאז נבדקתי 3 פעמים וב"ה תקין ( 32+)  כן נחה ( בערך לא זזה )  ושותה הרבה אבל פתאום תוהה אם הרופאה לא בדקה טוב, היא לא הוציאה לי את התמונה של האולטרה סאונד ככה שאין לי את מי לשאול אבל נראה לי שמה שאני רואה באולטרה סאונדים נראה מיקום קצת שונה 

יש ימים שיותר ויש ימים שפחות, קשה לי למצוא חוקיות לפי מה..

אבל בדקתי וזה תקין ;) עדיין נספג מספיק חומר.

הצוואר דינמי.. אם את לוקחת תמיכה ונחה כנראה שזה אחלה. במיוחד אם נבדקת 3 פעמים.

אני לא הצלחתי למצוא חוקיות כשהם מסתכלים באולטרהסאונד ובודקים, מרגיש כמו איזה פס רנדומלי שפתאום מודדים בתוך כל השחור..

אצלי בהריון הנוכחי נע בין 20 ל27.. רק בדיקה אחת מאז שהתחיל כל האירוע הייתה מעל 30.

אפשר גם לשאול אם עברת להריון בסיכון ומה ההנחיות ? הלכתי לטכנאית היום ולא הבינה למה הרופא לא העביר לסיכון וגם ככה ההנחיות שקיבלתי היו קצת באויר ( מנוחה ונתן לי הפניות לאולטרה סאונד אין לי מושג כל כמה זמן לעשות ולחזור אליו עוד חודש וחצי )  ואמא שלי לוחצת למה לא נותנים זריקה להבשלת הראות. בקיצור אני מאוד מבולבלת 

לא נותנים אותה סתם לכל אחת שיש לה קיצור צוואר

רק אם חוששים מלידה מוקדמת נותנים אותה פעמיים במרווח של 24 שעות.

אני ממליצה לך לפנות שוב לרופא או לרופא מיון במרכז בריאות האישה ולבקש הנחיות מפורטות.

חד משמעי שמנוחה ושתיה מרובה עוזרות.

אני באופן אישי הייתי צריכה לעשות מעקב פעמיים בשבוע

אבל הייתי בסיכון גבוה מאד עם תאומים זהים וחשש כבד ללידה מוקדמת

בד"כ ההנחחיה היא להבדק אחת לשבוע/שבועיים

ולבוא ברגע שמרגישים שמשהו לא תקין

לא לחכות לכמה צירים בשעה כי עם צוואר מקוצר זה בעייתי....

עדיף לבוא 100  פעמים מיותרות מלפספס את הרגע הנכון

ושוב- לבקש הנחייות מפורטות ואישיות כי כל מקרה לגופו

בשורות טובות

הריון תקין וקל ובידיים מלאות

הלכתי לרופאת הריון בסיכון, היא ראתה שהתארך חזרה, ואמרה שלא צריך הריון בסיכון ואלך עוד שבועיים לרופאה שלי. הלכתי אליה (אחרי חודש כי לא היו תורים, בין לבין הייתה לי סקירה כך שראו שהאורך תקין) והיא הייתה די מגעילה וכעסה למה אני באה אליה אם זה הריון בסיכון..

עברתי לרופא שלישי שמקבל את כל המטופלות אבל הוא מומחה להריון בסיכון (העדפתי מלכתחילה לא גבר, אבל הוא מומחה וגם הרופא הקבוע של אמא שלי) ואמרתי לו שמבחינתי אני הולכת אליו והוא אומר לי מה התדירות של ההגעה ונותן הנחיות.. אז אני לא מוגדרת רשמית בניירות הריון בסיכון, אבל תכלס נבדקת בממוצע פעם בשבועיים.

ברגע שאין סכנה להתפתחות מידית של לידה (ואורך צוואר מעל 32 הוא בהחלט לא סיכון מיידי) אין סיבה לתת הבשלת ריאות..

הרופא הזה הוא רופא מומחה בקופה לוקח את כולם אבל שמעתי עליו דברים טובים ולכן הלכתי אבל מרגישה שלא מקבלת מספיק מידע.

אני מזמן ויתרתי על רופאה - קשה למצוא תורים ובדרכ הם לא נחמדות מניסיון...

שאני יבקש ממנו לתת הפניה לסיכון או פשוט לעבור לרופא אחר ?

תשאלי כל שאלה שיש לך.. אפשר גם באפליקציה.

הייתי מבררת על הרופא הזה - אולי במקרה הוא רופא הריון בסיכון גם ככה? כמו אצלי.

(אצלי זה בכלל היה חלם. התקשרתי למרפאה שלי ושאלתי אם יש רופא הריון בסיכון אצלינו. אמרו לי לא, תסעי לרופאה הזאת במרפאה x. רק אחרי שסיפרתי על זה לחברה שלי היא אמרה לי - מה? הרופא שאצלינו הוא רופא הריון בסיכון, רק לא מוגדר ככה כדי שכולן יוכלו להגיע אליו.. וזה היה ממש מוזר שהפקידה אצלינו במרפאה לא ידעה להגיד לי את זה)

את יכולה לשאול בפירוש אם לדעתו את צריכה להיות בהריון בסיכון.

אם מתאים לך לכתוב מי הרופא שלך אולי נשים פה מכירות אותו, אם לא - תחפשי את השם שלו בגוגל..

ועכשיו אני 33.

לא יצאתי לשמירה מוחלטת.

כן הורדתי הילוך בעבודה פיזית.

ולוקחת את התמיכה.

אי אפשר ללמוד מאישה לאישה, אבל יש מקרים כאלה שמשיגים בהם התייצבות וממשיכים עד התאריך 😀

מטפל גם בסיכון. משום מה אני ובעלי שנינו הרגשנו שיצאנו בלי הרבה מידע אולי חד פעמי לא היה מרוכז או משהו אין לי מושג. הוא לא זמין באפליקציה אבל כן השגתי תור לשבוע הקרוב

לא יודעת מה לעשות  

אחרי התור של השבוע הזה

הייתי באמת מחפשת לעבור...

אבל לרוב המידע שתקבלי הוא אחרי  שתשאלי..

נדיר שהרופאים מסבירים למה הם לא בחרו בטיפול מסויים נגיד..

קרה לי גם ואשפזו ובבוקר כבר היה תקין ושחררו אותי

וכן התמיכה מוציאה הפרשות בקביעות אחרי כמה שעות

הרבה פעמים אפשר למצוא הנחיות כתובות. אם המקרה שלך ייחודי, אז תשאלי רב. אם זה משהו שמופיע בהנחיות, אין צורך לשאול במיוחד.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק