ממליצה לחפש מטפל/ת בגישה ההיקשרותית,

ועוד לפני כן

לנסות להתבונן מה מפעיל את הילד המקניט, מה חסר לו.

ואפילו שאלתי אותו. הוא אומר שאנחנו מפלים אותו לטובת האח האחר, אבל אני ממש לא רואה את זה

הגדול מקבל מאיתנו המון תשומת לב, יצאנו איתו לימים מיוחדים, אנחנו מחמיאים לו

והוא מצידו בוחר לראות מה חסר, מה הוא לא מקבל

הוא ממש "משנה" את כל המציאות כדי "להוכיח" לעצמו שהוא מופלה. ברמה שהוא יכול לומר שהקטן קיבל יותר חתיכות ממנו מהעוגה המיוחדת. מה שבפועל לא נכון, הם קיבלו אותה כמות

כן, לרמה כזו זה הגיע

לגבי האיזור- מעדיפים בזום

הגישה ההיקשרותית מאד מתאימה לילדים עם אופי מסוים, אבל ילדים שמחפשים את התלות וההתקרבנות כמו שאת מתארת, הרבה פעמים התנהלות בגישה הזאת רק מחזקת את ההתנהגות הבעייתית כי אם ההורה מחפש מה חסר להם כשהם מתנהגים ככה זה בדיוק נותן להם מענה למה שהם רוצים - תשומת לב על רקע ההתנהגות השלילית שהיא יותר קלה מאשר להתאמץ להתנהג טוב.

ראיתי ילדים שאחרי הדרכת הורים היקשרותית ממש היה צריך לתקן את הנזקים אצלם (ברור שיכול להיות שמדריכת ההורים הספציפית היא גרועה ולא מבינה כלום. לעניות דעתי זה משהו מהותי יותר בשיטה שאני רואה סביבי באופן כללי ולא מדריכה כזו או אחרת)

ממליצה לחפש דוקא מדריכה שלא הולכת לפי גישה ספציפית ויודעת להתאים את ההדרכה לנער על פי דרכו.

יש לי המלצה למדריכת הורים שאני לא יודעת באיזו גישה היא אבל היא ממש מצוינת, אז אם גם זה רלוונטי מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

וממש מחזקת אותך על החיפוש! יריבות בין אחים זה דבר קשה מאד שעלול להשאיר משקעים, וממש חשוב לטפל בה. כל הכבוד לכם

טיפול בגישה הזו עשה לנו נס עם ילד בדיוק כפי שהפותחת מתארת.

הגזמתי טיפה

לא נס

הרבה עבודה קשה (ועדיין)

אבל מהפך ענק.

ממה שאת כותבת אפשר להבין שילדים הם בור בלי תחתית.

אני לא מסכימה איתך

אני חושבת שילדים משפריצים החוצה התנהגות טובה כשטוב להם מבפנים, כשהם יכולים להשען עלינו ולשאוב בטחון מהקשר איתנו, ובעיני יצירת קשר כזה, עם תלות עמוקה וטובה, זה התפקיד שלנו כהורים.

ילדים לא אמורים להתאמץ להתנהג יפה כדי לזכות בתשומת לב מההורים שלהם.

לא יודעת ממה הבנת דבר כזה.

אמרתי שיש לאנשים שונים אופי שונה ונטיות שונות. אנשים עם אופי או נטיה תלותית או מתקרבנת בקלות יגיעו למקום הזה בקלות גם מסיטואציות מאד קטנות שזה דבר בלתי נמנע שיקרו. וכשיתנו להם אובר יחס סביב ההתנהגות הזו הם יפרשו אותה כאמירה שבאמת הם מסכנים/קורבנות/צריכים את התלות וזה יעודד את החזרה על ההתנהגות הזאת. דווקא גבולות והתמקדות בדברים אחרים שהם לא הדבר הנורא שהם חוו כשאח שלהם קיבל עוגה יותר גדולה עוזרים להם להגיע למקום טוב יותר.

נכון לפעמים אותם "סימפטומים" התנהגותיים באים ממקומות שונים וצריכים הכוונה וטיפול שונה. זה כבר ענין של ההורים להכיר את האופי של הילד ולחשוב מה מתאים לו, וגם לפעמים ניסוי וטעיה

אני מאמינה שילד מחפש קשר טוב עם ההורה ולא להרגיש קורבן.

והרעיון הוא ממש לא לתת אובר יחס סביב התנהגות שלילית, אלא להניח

להתנהגות ולהתמקד בילד. זה אפילו הפוך.

כרגע הוא "קורבני" וכל הזמן אני כבר צופה את הסצנה הבאה ואיך אני מחנכת אותו וגורמת לו להשתנות.

אז אני מפסיקה להתייחס לזה כהתקרבנות ומבינה שזה כי חסר לו באמת. לא חסרה לו עווד חתיכת עוגה אלא משהו מהותי (ביטחון בקשר/רוגע/אחר) ואני לא מנסה לסתום לו את הפה.

כמו ילד שקר לו, הוא מתלונן "קר לי", אני לא אשתיק אותו אלא אלביש לו סוודר. ואם אין לי סוודר - אני אתייחס למצוקה שלו ככל יכולתי ולא אתנכר אליו.

ואצל הרבה ילדים מה שאת מתארת זה בדיוק מה שיפתור את הבעיה.

יש ילדים, וזה ממש לא הרוב, שהתנהלות של לתת עוד קשר, עוד יחס, עוד זמן איכות יקרא אצלם לא נכון. ובמקום להפוך למקום הבטוח שנותן להם אנרגיות להתמודד בצורה בריאה עם העולם, הקשר עם ההורה יהפוך למחבוא שלהם בכל פעם שמשהו הכי קטן לא יסתדר והם יעצימו את החוויות הקשות כדי להרגיש שיש להם עוד ועוד מזה. זה קושי רגשי כלשהו, שאני לא יודעת לקרוא לו בשם אבל הם לא מצליחים בעצמם לווסת את הקשר עם ההורה בצורה נכונה (ברור שזה משהו שקורה בהובלת ההורה, אבל בכל זאת יש פה חלק שהוא גם הבנה רגשית של הילד, והיא חסרה אצל הילדים האלה) ובמובן מסוים הילדים הספציפיים האלה באמת עם *נטיה* לדרישה עצומה לתשומת לב הרבה יותר מהנורמה.

ולפעמים אגב זה קורה בדינמיקה ספציפית בין הילד למבוגר אחד מסוים, הרבה פעמים סביב רחמים או יחס מועדף שהיו למבוגר הזה כלפי אותו ילד בעקבות אירוע מסוים (לדוגמא - ילד שהיה חולה במחלה קשה ואחד ההורים/הסבים מאד מרחם עליו ומרפד אותו בעקבות זה, והוא באיזשהו מקום בתת מודע מפחד לאבד את היחס המועדף הזה ולכן מאד מתמסכן מול המבוגר הספציפי, וכל הזמן דואג להראות כמה הוא עצוב גם אם שניה לפני שהמבוגר הזה הגיע הכל היה מושלם, והרבה פעמים גם מזכיר בפירוש שעצוב לו בגלל המחלה וכו.) .

ברור שאני לא חושבת שצריך להתנכר אליהם, חס וחלילה. אבל כן צריך לדעת מתי להגיד לילד "אתה לא משחק על הקלף הזה יותר". מנסיון גם שלי וגם מסביבי אני רואה שמשהו בגבול הברור הזה של - אתה תקבל יחס כמה שתצטרך, ואני כאן בשבילך, אבל אין מקום ל"בכיינות" (סליחה על המילה, זה הכי קצר שמצאתי) - ממש עושה טוב לילד ולקשר ומשהו בו פשוט מתאפס לטובה. עדיין הוא יבוא להגיד שיש לו קושי, עדיין הוא ימצא במבוגר הזה מקום בטוח, אבל באיזשהו מקום הוא מבין שלהתמסכן לא יוביל אותו לשום מקום וזה נותן לו את האישור להתמודד במקום להתבכיין.

מקווה שהסברתי את עצמי.. ושוב ברור שמדובר לא ברוב המקרים, אבל משהו בתיאור של הפותחת מאד הזכיר לי דוקא את זה

זה לא כל כך משנה איך אתם רואים את זה

משנה איך הוא מרגיש

כלומר זה לא בית משפט ואחד מכם צודק והאחר טועה.

לפעמים זה המנגנון -

יש לו איזו רגישות סביב האח הזה, לרוב קשורה לקשר איתכם (למשל שאתם מפלים אותו לרעה סביב האח).

ואז בכל מיני סיטואציות הוא ינסה לאשר את העמדה הבסיסית שלו, שהוא מופלה לרעה.

לרוב הוא יצליח, כי אתם תתנגדו לו ("מה פתאום, אם כבר מישהו פה קיבל יותר זה אתה. תגיד תודה") וזה בעצם מבחינתו מ.ש.ל.

והתגובה שלכם יכולה להיות הגיים צ'יינג'ר בכך שתוכלו להפסיק להתנגד, ולקבל את התחושה המקופחת שלו. גם אם לא להסכים לה. זה כרוך בעבודה עצמית עם הרגשות שהוא מעורר בכם (כעס? אשמה?) אבל זה ממש שווה.

באופן בסיסי

ילדים משפריצים החוצה את מה שיש להם בפנים. אם הוא אגרסיבי, או ביקורתי, או פוגעני - כדאי להתבונן במה שהוא סופג מבחוץ

ולאפשר, אפילו להזמין, פורקן לרגשות הקשים,

ובעיקר לנקות את הקשר איתכם מהדברים האלה.

זו עבודה קשה אבל שווה ביותר.

ולכן זה יושב על משהו פנימי

תודה על העידוד

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

בגיל הזה לא מובן מאליו בכלל..

ב"ה שיש פירות 

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לא נכון להתחתן בלי מציאת חן.

אבל אולי שווה להעמיק ולא לחשוב על זה תקופה ולחזור ולבחון אם זה עדיין שם אחרי העמקת הקשר.

כי לפעמים כשהלב נפתח גם מציאת החן קוראת. 

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!