משתדלת לכתוב הכי מתאים שאפשר לפורום פתוח.
מקווה שתבינו... מנהלות אם לא מתאים תמחקו.
ב"ה נשואים באושר ובבריאות כבר יותר מעשור + שישה ילדים מתוקים.
אנחנו חווים עליות ומורדות בתחום היחסים (מאמינה שכמו כל זוג) ואם נכניס למשוואה גם שנים של הריונות/הנקה/מניעה, אין ספק שזה גם משפיע. ועם זאת, אני מרגישה שב"ה התקשורת הפיזית (וגם הנפשית והמילולית😉 אבל זה כבר פחות קשור לשרשור...) ממש בריאה. אנחנו מדברים על הדברים בפתיחות. משתפים מה עושה לנו טוב ומה פחות וכו'....
בשנים האחרונות התחלנו להכניס לזמן האישי שלנו גם אביזרים, משחקים, לבוש מיוחד. וראינו כמה זה עושה לנו טוב, אנחנו נהננים מזה (גם מההתעסקות עם עצם הקנייה והמחשבה על זה וגם בשימוש בתכלס) משתמשים בזה הרבה ומרגישים שזה ממש מקפיץ לנו את החוויה הזוגיות.
ופתאום אני מתחילה לחשוש שאולי זה לא טוב. כי אולי אנחנו מציבים לעצמו סוף ריגוש מסויים ובסוף נהיה תלויים בו. שפתאום בלי כבר יהיה פחות מהנה. שזה ישתלט על החוויה הזוגית והריגוש. (כמו שבתחילת הנישואים רק מגע קטן כבר היה מעורר ולאט לאט זה גם נשחק וגם צריך לחזק. אז אולי אנחנו מקפיצים את זה יותר מידי למעלה. שסף הריגוש יהיה גבוה מידי וכבר לא יהיה מה לעורר אותנו) אוף, אני לא מצליחה להסביר לעצמי את החשש, אז בטח. לא לכן🙈
אז נכון שלא משתמשים באופן קבוע. לפעמים אין צורך לפעמים אין כוח. אבל מידי פעם זה נוכח באופן משמעותי.
ברמה שלפעמים אני לא בקטע, מרגישה 0 בחשק ובעלי מאוד רוצה, אז לפעמים אני "עושה לו טובה" ונשארת פסייבית (אף פעם לא מכפייה חלילה, אין צורך לפתוח על זה דיון. נראה לי מאוד טבעי, הגיוני ובריא שאני לא רוצה ואני מכריחה את עצמי בשביל בעלי, אני אוהבת אותו ואין לי בעיה "להקריב" את הגוף שלי בשבילו), אבל בפעמים שהוא מציע שנוסיף אביזר זה יכול להעביר אותי בשניות מ-0 ל100. וזה מפחיד אותי שאולי כל הריגוש שלי הופך להיות תלוי בעזרים חיצוניים.
יצא לי מבולבל. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ומכן.
