אז זה אומר שהשירים שלהם די ישנים

את עדיין שומעת שירים כאלה ישנים או שירי ילדים??

אבל מה את מתפלאת זה ידוע שעם הגיל מי שלא לומד תורה או מקיף את עצמו ברוחניות נהיה טיפש/ משוגע  

היום רוב הזמרים המובילים בז'אנר הישראלי הם זמרים עם ראש אחר לגמרי. עמדי, גושן, ריבו, בן ארי, דדון, רייכל, דנינו, עקיבא, חביב.

עבר שינוי רציני. היום הזמרים המובילים בו הם לא אנשי שמאל כמו שהיה בעבר.

הז'אנר המזרחי תמיד היה לאומי ומסורתי.

בואו לא נשמע את "כלים שלובים", את "את תלכי בשדה" או את "זה הגשם" כי אנחנו לא אוהבים את הזמר או הזמרת.
חכם מאוד.
אם מישהו לא שומע שירים כי הם "ישנים" - כאילו אמנות מתיישנת - או כי הם לא מתאימים אידיאולוגית, תיאולוגית או פילוסופית, אז מה זה משנה אם הזמר או הזמרת חתמו אי פעם על מכתב כזה או אחר?
מה, לשמוע שיר של נורית גלרון זה להסכים עם כל טענה, רעיון או מכתב של נורית גלרון?
באמת?

מבטיח לך שאת זו שתצאי כאן הטרול.

גם עכשיו טענתך נשמעת אבסורד.
אבל יפה לך לנטוש ככה את הדוקטרינה היהודית: אברהם היה מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני, את מי אנחנו מעלים על נס?

בזמן שאנשים נלחמים עלינו נפצעים כל יום בשיקום ..

והם קוראים להם פושעים

זה רמות כפיות טובה וצביעות ברמות הגבוהות ביותר

יש הבדל בין דעה שמאלנית

לבין מה שהם חתמו עליו שישראל מבצעת פשעי מלחמה ודי לא עוד?

תגידו אתם רצינים? כמה קל לדבר מרחוק

זה מרתיח אותי ברמות אני באמת אוהבת ומקבלת את כולם .

אבל מפה ועד להגיד עליהם פושעים

גועל

זה חלש.

יורה מהמותן - בייחוד האשמות חמורות וביריוניות מאוד - וכנראה איכשהו אמורים להסכים איתך, רק כי.

אנשים מתו בשבילך זה נשמע קיצוני אבל זה לגמרי נכון , כל חייל שבעזה הוא שם כדי שאתה ואני והם נוכל להיות פה.

 ואתה מוכן לשמוע אמנים שחתמו על עצומה שעושה נזק אדיר לישראל זה מעבר לדעה זה לעשות פעולה שאין לה תיקון ששם הם קוראים להם פושעים ( בלשון עדינה) 

אפילו יאיר לפיד נגד העצומה הזו שהוא בעצמו לא ימני

הצהרת קהילת התרבות: עוצרים את הזוועה בעזה

אנו אנשי ונשות תרבות ואמנות בישראל, מוצאים את עצמנו כנגד רצוננו וערכינו, שותפים כאזרחי ישראל לאחריות לאירועים המחרידים ברצועת עזה ובפרט הרג ילדים ובלתי מעורבים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבה חסרת תוחלת של ערי עזה.  

אנו קוראים לכל מי ששותף לקביעת מדיניות זו והוצאתה לפועל – חידלו!

אל תיתנו הוראות בלתי חוקיות ואל תצייתו להן!

אל תבצעו חס וחלילה פשעי מלחמה!

אל תזנחו את עקרונות המוסר האנושי וערכי היהדות!

עוצרים את המלחמה. משחררים את החטופים.

אז זהו, הם מוחרמים?

אם תקלל ותירק על כל מי שמסביבך, אף־אחד לא ירצה לשחק איתך.

זה נכון גם בשלב הגן, בית הספר, וגם בחיים המבוגרים.

אם תבקש יפה סליחה, תסביר את טעותך, אז אולי יחזרו לשחק איתך.

אלה כישורים חברתיים שרוכשים בערך בגיל 4 או 5 נראה לי ותקפים למשך כל החיים.

וברשותך השתמשתי בדוגמא שלך.

לבין המוזיקה שלהם.

אם הם לא היו מוזיקאים אלא צבעים, לא הייתי מזמין אותם לצבוע לי את הבית?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא נהגי אוטובוס, לא הייתי עולה על האוטובוס שלהם?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא קצבים, לא הייתי מבקש מהם לנקנק לי נקניק?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא וטרינרים, לא הייתי מגיע אליהם כשהכלב שלי חולה?

אם הם לא היו מוזיקאים אלא מאבטחים בקניון, לא הייתי פותח מולם את התיק?

לא אכפת לי ככ מה הדעה של בנאדם. כלומר כן, אבל זה לא רלוונטי.

אדם שבפומביות כזו מצהיר שאלו הדעות שלו, וחותם על זה- לא ראוי לפרנס אותו, או לתמוך בו בצורה כזו או אחרת. 

בין מישהו שחייב לך לבין מישהו שלא

ערבי לא חייב לך .. ישראלי יהודי שאתה נלחם עליו והוא קורא לך פושע .

זה כפויות טובה ברמות גבוהות וזה לירוק לצלחת שאכלת ממנה

איך אפשר לא להיגעל מהאנשים האלה ולהצליח לשמוע את המוזיקה שלהם.

אני בטוח שאף אחד לא היה הולך לקצב שפגע בקרובת משפחה שלו לדוג'. 

תקרא מה כתב חתול זמני.

אין לי בעיה ללמוד דברים חדשים אפילו מהאויב שלי, יש טכניקות לוחמה ואפילו טכניקות רפואה שלמדנו מהנאצים.

אבל מאז ששמעתי את העלילות דם של קולפליי, אני לא מסוגל לשמוע אותם. זה אני.

אני לא הייתי אוכל בבית רפה שרואה בתומכי רפורמה כמוני אנשים ירודים (ראה ערך קפה נינה בתל אביב עם נטלי דדון ודניאלה גלבוע) ואני גם לא מסוגל כמו קולפליי לשמוע זמרים שרואים בי והמון חברים קרובי משפחה, כולל אח גדול שלי רוצחים, כאשר אנחנו נלחמים על הבית.

ההתיחסות הציבורית (לא אומר שהיא מוצדקת) היא שדעתם נחשבת יותר משום מה.

שאתה טוען שלאה גולדברג (שמתה ב1970) חתמה על העצומה משבוע שעבר.

תקשיב נשמה, אתה חייב לארגן לנו שם גם חתימה של רבי יהודה הלוי ואסן גבירול, זה יקצר לנו את הקינות בחצי!!

דובר כמובן בביצוע של חווה אלברשטיין, שזה מה שמתנגן די אוטומטית למקרא המילים. לעצם העניין, אגב, יש גם בעיניי קצת הבדל בין חווה אלברשטיין שהשקיעה כל עצמה בגרסתה ל"חד גדיא" והבהירה לאורך שנים היטב למה היא מתכוונת, לבין גידי גוב אפילו בביצוע שלו ל"זמר לספינה", שהוא יותר טכני מאידיאולוגי ואידיאליסטי. אז בסדר, קח את "לונדון" שחיבר חנוך לוין - והלך לעולמו הרבה לפני העצומה הנוכחית - ומקווה שזה יספק אותך, אלא אם נשמע לך שבתקופה הנוכחית הוא היה שולח מכתב חיזוק להקראה בקבינט מפי בן גביר.

תחפש ביצועים אחרים לשיר הזה.

חווה אלברשטיין בהחלט זמרת גדולה (הרבה פחות מאום כולתום, אבל עדיין מצוינת בנישה שלה). אבל השיר טוב יותר מהביצוע, תסדר לעצמך ביצוע אחר, נתמודד

אתה תוותר על התמודדויות בחיים כי למה שיהיה קשה

יש פה זמרים מלפני 40 שנה שביצעו שירים שנכתבו לפני 80 שנה ע"י משוררים אחרים לגמרי.

איך להתייחס לזה? מה המשורר אשם בבגידה של הזמר?

מצד שני, די בטוח יש קאוורים לשיר, אז באמת אין בעיה עם השיר עצמו, וגם לא בשמיעה שלו ללא הזמר הסורר.

כך שנשאר להניח שאם אמנים שנשכחו תומכים באויב בשביל שנזכור אותם, אמנים שמתו היו מוכנים ללכת עוד יותר רחוק.

כתבתי בהודעה נפרדת בשרשור הזה:

מחרימים לטווח הקצר כהבעת שאט נפש וזעם. אנחנו לא חושבים שהם לא זמרים מצוינים, אנחנו פשוט מחרימים את מי שפועל נגדינו כעת גם אם הוא זמר מצוין. אז אם המחיר הוא לא לשמוע שיר לפני 50 שנה, או לשמוע קאוור, נשלם את המחיר הנוראי הזה, ונחיה (כי אם נקשיב לדעתם של הזמרים האלנ, לא בטוח שנחיה..)

אני לא מוכנה לתת כסף לאנשים שפועלים לפגוע במדינה מבחינה בטחונית ותדמיתית.

(רק שהטעם המוזיקאלי שלי כל כך דל שאפילו בלי לבדוק אני די בטוחה שמעולם לא שמעתי את השירים שלהם).

כמו שאני לא אקנה חטיף של חברה שחוגגת "סוגים של משפחות" (ובחו"ל הפרסמות שלהם אפילו יותר מפורשות).

לא אכפת לי מהדעות של מוכרי מוצרים ושירותים עד שהם מנסים שיהיה לי אכפת, ומפרסמים אותן בהקשר למוצר שלהם. האומנים האלו חתמו בתור אומנים. הם הפכו את השירים שלהם לפלטפורמה לקידום הדעות שלהם, ולכן הגיוני לשפוט את השירים שלהם בהקשר הזה.

ובכל זאת, אני לא חושב שזו הדרך שתצליח בטווח הארוך.

אגב, בכיוון שאתה מציע אני מכיר כאלה שלא מוכנים לתרום למי שלא מתגייס, כי זה פוגע בלכידות החברתית שלנו.

וגם זה לא נראה לי הדרך שתצליח בטווח הארוך.

מותר לנו לצדוק כמו שמותר להם לטעות.

גם חרם על יוש וגם קריאה לעצירת המלחמה פוגעות בלכידות העם.

חרם על הקוראים לעצור פשעי מלחמה לדבריהם, *הוא התגובה* לפגיעה בלכידות החברתית שלנו, ולכן הוא גם הרבה יותר אפקטיבי.

לפי השקפתם עולמם הכיבוש ביו"ש הוא עוול מוסרי. למה שהם יממנו עוול מוסרי?

ההבדל הוא שהם טועים, כי  [הכנס כאן את כל הסיבות בעד ריבונות ביו"ש, נחסוך לכל הקוראים את הזמן]

הם עושים מעשה שלפי תפיסת העולם שלהם הוא עקבי לחלוטין. 

האמנים האלו משקרים ביודעין או לפחות מציגים דברים כעובדות בלי שהם בדקו אותם בכלל.

עובדה שגם בשמאל יצאו נגדם.

האם אסור לאדם לא לקנות? האם הוא מחויב לקנות?

מי שיורק לי בפרצוף, ככל שיש לי ברירה, אני מעדיף שלא לקנות ממנו, בדיוק כמו שאני לא קונה ממסעדה שנותנת לי שירות גרוע, אלא מכזאת שנותנת לי שירות טוב ומוצאת חן בעיניי, קוראים לזה שוק חופשי

אני לא חושב שיש כזה דבר "להימנע אקטיבית", זה אוקסימורון.

אם הם בוכים שהחרמות פוגעות להם בחופש הביטוי, אז לא, לעצור אותם ולשים אותם בכלא זה לפגוע להם בחופש הביטוי. אחרת, אלה פשוט השלכות טבעיות של לקוחות שקמים והולכים.

גם ברמת עיריות שמבטלות התקשרויות, בתור ראש עיר (או מנהל אגף תרבות, שכפוף לו), יש לי אחריות שלתושבים שלי יהיה נחמד, לכן אני לא אבזבז את כספם היקר על מופעים של אומנים שהם בכלל לא מעוניינים בהם (או שאני, כנציג הנבחר של הציבור, לא מעוניין בהם), וגם ברמה הממשלתית אפשר לומר אותו דבר

הם לקחו את העוצמה שלהם בתור אומנים כדי לעשות נזק לאותם חיילים שבזכותם אנחנו פה.

אז מנגד בטח שאני אקח להם את העוצמה שלהם בחזרה.

שאני שומע את ברונו מארס טיילור סוויפט מארון 5 וואן דיירקשן, במקום לשמוע שירי פלמח מיושנים.

היום אפשר לראות מי תומך בישראל או לא מתערב, או מי לוקח חלק בקמפיין חמאס (כך טען גנרל ואיש שמאל מובהק, האלוף ניצן אלון)

כבר אמרו חז"ל (יבמות קג: ) כל טובתם של רשעים, רעה היא אצל הצדיקים

ופירש רש"י

רעה היא - ששונאים הרשעים וקצה נפש צדיק בהנאתן הלכך לאו הנאה היא.

מעבר לכך שרוצים שישתכחו מפי הבריות ולא תהיה להם השפעה  🙏

שלא מקובלת עלי, הם עברו קו אדום. הם האשימו ברצח את מי שמגן עליהם ועלינו. הם האשימו אותם בעשיית מעשי זוועה. מכוער ורע. כמה נמוך אפשר לרדת?

 לא רוצה לשמוע את האומנות והתרבות שלהם, עד שלא יבקשו סליחה מחיילינו.

גם להבעת עמדה יש גבול. זכותם לחשוב מה שבא להם, אבל כשיש החלטה איך פועלים מול טרור (בהנחה, כמובן, שהם לא תומכים ברצח ואונס), אז החליטו איך פועלים. הם חושבים שהיה צריך לפעול אחרת.

אבל מאז שהתקבלה החלטה, הם לא יכולים לירות בנגמש. כל אמירה שלהם מזיקה לחיילים שמקיזים דם למען ביטחונם. אם זה לא היה תוך כדי מלחמה, או שהם היו מוסמכים ומסוגלים להציע הצעה אופרטיבית אחרת והם היו באמת פועלים למענה, או לחלופין שהם הביעו דעה והשתיקו אותם - אזאולי יש זכות ללכת מהצד ולהתנגד. אבל בדמוקרטיה אנחנו יודעים מי מקבל החלטות, ואלו ההחלטות, ותשתקו ואל תעשו דה לגיטימציה לחיילים מוסרי נפש

אמן בעל פה וזה לא כתוב במגילת סוטה.

אפשר לכתוב אמן על ברכה שכותבים אבל לא הבנתי למה לכתוב הרבה אמנים על עצומה.

גם יש בזה חשש שבועה.

עצומת השלוש פנסיונרים וחצי שעוד רגע הם בעולם הבא... 

השמאל תמיד מנסה לנכס לעצמו את המדינה ומה שיש בה אבל זה ממש לא העם

אגב, אולי באמת ישראל מבצעת פשעי מלחמה. נגד עצמה. נמאס לי שחיילים מתים. 

אם לא רוצים לנצח אז שיפסיקו כבר את הלחימה בשביל מה להמשיך ככה... נמאס שדמנו נשפך. שיחליטו כבר.

כן הא... 

עוד שניה בכף הקלע

אבל מאחלת להם שיחזרו בתשובה 

הם צריכים לעשות עצומה בעד ישראל

זה נזק אדיר..

וכן נמאס שדמי החיילים נשפך

ועוד בשביל מי..

אנשים שקוראים להם פושעים

היחס של תושבי מודיעין עילית על החיילים לא עדיף על היחס של אותם אמנים.

האם ראוי לחיילים להגן עליהם גם במחיר סכנה?

כן.

כי לנו חשוב כמדינה להגן על כלל היהודים ואזרחי המדינה במידת הניתן.

הדם של החיילים נשפך כדי להגן על כולנו, לא רק עליהם ולא רק עלינו, בכל זאת, נר לאחד נר למאה.

אני מכירה המון חרדים מתושבי מודיעין עילית שתומכים בחיילים, עוזרים למשפחות של מגויסים, מתנדבים בכל מה שאפשר, תורמים… גם ביישובים ליד וגם בעיר שלהם. וכמובן במקומות נוספים.

יכול להיות שנתקלת במקרים כאלו, אני לא אומרת שאין. אבל תדע שהרוב הרבה יותר נחמדים משאתה חושב.

החיילים מגינים על כל התושבים.

וגם התושבים עושים מהצד שלהם מה שהם יכולים

חרדים הביאו לנו לשטח אוכל בשרי וחמין לשבת.

משאר האנשים קיבלנו עוגות, כך שהתרומה שלהם הוסיפה הרבה

הם תפיסות מראה אחת של השניה, קו המחשבה כמעט זהה, ההבדל הוא רק מה הבסיס של תפיסת המוסר והערכים.

הם מזוהים בתפיסות עולם הפוכות וכך ניתן לבדוק מה באמת חשוב לנו בטענה.

שאמרתי,

תחשבו על נטורי קרתא באמירה זו.

והריני מבקש סליחה ומחילה על הכללה זו.

בכל מקרה עליהם נאמר למינים ולמלשינים אל תהי תקווה

העצומה שהם חתמו היא עצומה מזיקה,

אבל להחרים אחרים בעמנו בשל כך זה כיוון בעייתי תפיסתית.

אני למשל חושב שהעצומה של רבני שס נגד גיוס היא מאוד מזיקה, האם זה אומר שצריך להפסיק לתת כספים לאותם ישיבות?

ושם לתת כסף זה לחייב אנשים לתת וזה אפילו לא מרצון.

מבין את הרגש והכעס כלפיהם, אבל בטווח הארוך חרמות על אחים לא נראה לי דרך טובה ללכת בה.

אוסיף שכל מי שמוכן להאזין לאום כולתום ששרה על איך היא תשתה את דמנו היהודים, שלא ידבר על שום עצומה ושום דבר כסיבה להחרים, כי מה יכול להיות יותר גרוע ממנה...

 העצומה שלהם זה החרם זה הכוח שהם מנצלים..

לא כתבתי לעולם חרמות על אחים

ויפה שאתה קורא לאדם שקורא לחייל צהל פושע

אחי

אתה יכול לכתוב את הדעה שלך בעיני היא לא ברורה, והיא מדברת על מקרה קלאסי אחר של שמאל וימין. 

וזה לא הדיבור 

זה קו שנחצה לא ברור לי למה צריך להסביר 

האם זה פרסום מזיק ושגוי?

חד וחלק כן.

מי שיהודי יהיה תמיד אחי, לא משנה מה.

גם קו שנחצה לא אומר שאין לי קווים אדומים אחרים שאותם לא אחצה בגלל זה.

שקורא לחיילים שמתו בשבילנו

רוצחים.

חח אתה חמוד אבל פחות

כי אח זה עניין ביולוגי שמחייב אכפתיות מסוימת גם אם לאח השני לא אכפת ממני.

(וזה נכון לאמנים ולנטורי קרתא)

ברור שמותר להתחתן בהם ואין צורך להתגייר

לשומר תורה ומצוות.

לצורך העניין, אין כמעט יהודים שהם עובדי עבודה זרה.

אבל יש לא מעט יהודים שהם אינם שומרי תורה ומצוות.

ב. כגוי ולא גוי ממש.

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?