אין לי אלא להציע הזדהות עמוקה, באותו מצב ממש🤗💔😭,

אתמול ביררתי איך מוצאים מקום פנוי בגהה עבורי🫤...

ואז ברגע שהילדים נכנסים הם אחראיים על עצמם ואת רק עם התינוקת.

וכמובן במרחק קריאה מהם אם צריך משהו.

אפשר מוזיאונים ואתרי מורשת ומרכזי מבקרים במחיר מוזל יחסית,

ואפשר אטרקציות כמו חדרי בריחה, משחקיות, באולינג, קולנוע ודברים מהסוג הזה.

הגדולים לא יכולים לעזור בכלל עם התינוקת?

אצלנו זה היה תנאי ליציאות שהם עוזרים עם התינוק אז יצאנו נגיד לטיילת, הנסיעה סיוט אבל אז הגדולים לגמרי עזרו וזה אפשר לי להתנהל בצורה נוחה יותר.

ניסית מנשא טיולים? אם יש ילד מעל גיל 10 אפשר להתחלק איתו בזמני הנשיאה. וגם אפשר מדי פעם להוריד יש לזה רגלית שזה עומד לבד על המשטח אז זה נוח לעצירות.

על הגב של ההורה בגיל הזה לדעתי יותר קל להם להירגע.

אפשרות נוספת אם היא יושבת יציב כבר, אפשר להשתמש באופניים האלו שההורה סוחב מאחורה (שכחתי איך קוראים לזה) במקום עגלה, יותר מרגיע אותם בד"כ. אפשר להסתובב במקומות נגישים לעגלות.

עוד אפשרות, אם יש תחנת רכבת באיזור מגורים, לתכנן טיולים באיזור עם תחנת רכבת ואז בנסיעה אפשר להרים אותה ולשנות תנוחה, יותר פשוט מצרחות ברכב..

לשיניים תתני לה למצוץ שלוקים זה מאוד עוזר. (אפשר להכין ביתי עם מים בלבד אם את מעדיפה פחות מתוק)

כמה כיוונים שכתבת מעולים לי! (רכבת למשל! ממש)

הם יסודי א-ד,

חמודים עוזרים אבל האמת נימאס להם ממנה קצת.. (מובן לגמרי ולא באלי להעמיס עליהם יותר מידי)

תודה לך!!

יש לי גן חובה

וקטני בן שנה

ושבוע שעבר אח שלי בו' הגיע לביקור.

הולכים לבני שעשועים, לג'ימבורי (שווה כזה), למזרקות מים, היינו גם בגן חיות.

אני בעיקר עם הקטני, שומרת ומשגיחה עליו, והבת שלי (ואלי כשיהיה אצלנו) נהנים מהפעילות שהמקום מציע...

יש לי מלא זמן לנוח😌

תכתבי אזור בארץ, ונציע לך רעיונות באזור...

אמנם בינתיים רק מתחילת שבוע אנחנו בחופש, וראשון בכלל היה ט' באב, אבל מכייפים כהוגן

הולכים כל יום לגינה בבוקר, ובצהריים משתדלים גם לצאת לאנשהו- ג'ימבורי, חברים...

אפילו הספקתי לנקות דברים בבית שרק חלמתי עליהם. אין לי כח לחזור לעבודה בסוף אוגוסט 😅

אלה שנהנות..

גם לי היו שלבים כאלה

אבל עכשיו הכל ככ עמוס ומבאס לי

חיפשתי פה טיפים לכוחות..

תודה ממוש תמשיכי להנות,

גם את @אפרסקה !

פשוט להינות, לזרום, ולדעת למצוא את הזמן לנוח תוך כדי הפעילות עצמה.

נגיד גן שעשועים מבחינתי זה זמן מנוחה...

הבת שלי יודעת שאני לא מנדנדת ולא קמה, אני יושבת ונחה.

הגישה הזו גורמת לי להינות. כי אני באמת בחופש ככה...

סליחה אם זה ח''ו פגע🙏

יש בכל מיני ערים מזרקות מים שאפשר להיכנס אליהן. מביאים אוכל ומגבות, ואז הילדים מעסיקים את עצמם ואת יכולה לשבת בצד עם הקטנה, או להכניס אותה קצת וכו'.

אבל רוב הזמן את יכולה לנוח...

עוד פעילות- ללכת לפארק גדול ושוב הילדים מעסיקים את עצמם. יש נגיד את פארק רעננה, שיש שם גם פינת חי, אבל חלק מהחיות אפשר לראות מבחוץ וזה ממש אטרקציה לילדים. המתקנים שווים בטירוף.

ורעיון למשהו בתשלום-

אנחנו היינו בגן חיות קטן (פינת חי משודרגת) בפתח תקווה. היה ממש נחמד. זה קטן אז אין הרבה הליכה, ומאוד רגוע. וגם לא יקר ככ. מגיעים ממש קרוב לחיות, ויש שם תצוגת פוחלצים שאחי התלהב ממנה ממש (אריות, דובים... זה מרגיש כאילו אתה ליד החיה האמיתית)

בקיצור, לחפש פעילויות שלא מצריכות מאיתנו לטרוח ושאנחנו נוכל גם להינות בהן. אני לא יוצאת מהבית כדי לסבול

ועוד משהו- קניתי חומרי יצירה כמו גואש, נוצות וכו', וכל פעם מכינים יצירה אחרת מגלי נייר טואלט/תבניות ביצים/קרטוני חלב וכו'.

אני מזדהה עם הפותחת (אף שאצלי ב"ה בעלי נמצא בבית - לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו).

ואנחנו מתכננים הרבה יציאות, אבל כשיש ילדים מאתגרים זה גומר את הכוחות...

היום למשל נסענו לפארק שווה ומרוחק. התינוקת שלי דווקא אוהבת לצאת לטיולים, אבל נסיעות, ובטח באוטובוס (שזו הייתה האפשרות שלנו), גורמות לה לסבל... היא צרחה כמעט כל הדרך הלוך וכמעט כל הדרך חזור... (מזל שהייתי עם בעלי - בחזור הודעתי לו שהוא מחזיק אותה, כי אני כבר לא מסוגלת)

שלא לדבר על הלילות האחרונים, שהיא בקושי ישנה, ואז אנחנו עייפים באמצע היום, ואיך נצא ככה לטיולים... (אז אנחנו כן יוצאים, כי באמת לשאר הילדים זה טוב, אבל אנחנו מתחלקים בינינו בעומס, וזה משהו שאין לפותחת...)

בכל אופן, כתבת רעיונות באמת יפים!

וסליחה שקצת "יצאתי" עלייך🤭 (כפי שאפשר לראות לפי השעה - אני שוב בסבב הרדמה, גמורה מעייפות...)

קם הרבה בלילה... וגם הוא לא אוהב את הכיסא בטיחות שלו. אז לדברים כאלו אני מוצאת פתרון נקודתי.

כשעולים לאוטו אני מביאה לו שלוק/ביסקוויט/בייגלה, ואז זה מרגיע אותו.

אם הוא עייף אני אניק אותו ואשכיב אותו בעגלה לישון, למרות שקשה לו להירדם בעגלה.

אבל אני לא אמני מעצמנו פעילויות בגלל התנהגות של הילדים. עכשיו הוא בן שנה, אחרי זה בשנתיים שזה גם קשה, אחרי זה בן שלוש שהם שובבים, אחרי זה בן 4 שהוא גיל של דווקא.

אין לזה סוף...

בכ''מ בגישה שלי אז כשיוצאים דינמיקה חיובית הילדים משתפים פעולה...

אני באמת מקבלת ממך כוחות!!!

נשמע לי מההתמודדות שלכם שאת מתמודדת עם כל כךךך הרבה ובכ'ז את נשארת בשפיוּת הדעת... לא מובן מאליו

(לא קשור דווקא לעכשיו, בכללי רציתי להגיד לך ופה אני יודעת שאת מבינה לליבי כי את גם עם צרחנית קטנה ומתוקה)

גילאי 3 אי אפשר לשלוח לבד למזרקות וגם גילאי 5 לשלוח לבד למתקנים הגינה זה מאוד תלוי איפה את גרה ולא תמיד מומלץ.

קטן בן שנה הרבה פעמים לא מוכן להישאר בעגלה, בקיצור זה מאוד משתנה

זה לא שאת שולחת אותו קילומטר לבד...

אני מנסה למצוא את הפתרונות כדי שאני לא אהיה חייבת לרדוף אחריהם.

לפני כמה ימים היינו במתנפחים. השראתי לבת ה5 איפה אני יושבת והיא הייתה במתקנים והיגשה אלי כשהייתה צריכה משהו.

אני ובן השנה ישבנו על הדשא כי הוא באמת לא יכול להיות במתנפחים לבד.

בקיצור- אני לא אקח את בת ה5 למקום שאני חייבת לתפעל אותה.

נתתי כאן הרבה דוגמאות לפעילויות שאפשר לעשות עם ילדים בלי לתפעל אותם כל הזמן ...

אם היא הייתה בת שנתיים אז לא הייתי הולכת למזרקות, אבל גן שעשועים או ג'ימבורי כן.

בעיקר תלוי בילדים זורמים

ההורה יכול להיות הכי זורם

אבל הילד הגדול יכול להעלם אם לא עוקבים אחריו כל הזמן

והתינוק יכול לבכות כל הזמן או גם לברוח/ לסכן את עצמו

יש הבדלים ענקיים בין התנהגויות של ילדים שתלויות בעיקר באופי מולד

אני מסתכלת על התנהגויות כמטרתיות ולא הסיבתיות. ב''ה יש לי ילדים עם עודף אנרגיה וגם משתפים פעולה.

פעם זה היה סיוט לצאת מהבית, והייתה לי רק ילדיה אחת.

אחרי שלמדתי קצת ונפלו לי כמה הבנות נהיה לי כיף.

כנראה זה קשור בעיקר לגישה שלי, ולא דווקא חטיפים שנתתי...

באינטראקציות שנוצרות ובחינוך.

אבל, זה בהחלט תלוי גם במזג המולד של הילדים עצמם.

זה קצת מזכיר לי את הדיון על הרגלי שינה... לפעמים יש כאן אמהות שאחרי שניים שלושה ארבעה ילדים שהן 'הרגילו' לישון עצמאית מגיע הילד שלא מתרגל להרדם עצמאית ואז הן מבינות על מה האמהות האחרות מדברות. 

שובבה מאוד.

המזג שלה לא מעודן ובעין אובייקטיבית היא מאתגרת.

אבל אני לא מוכנה ''להפסיד'' בגלל ההתנהגות שלה. הפסד מבחינתי זה להיות עצבנית, חסרת אונים ובלי כוחות.

אז אני מנתקת את ההתנהגות שלה מהתחושות שעולות אצלי.

זה כמו שאם הילדים השאירו בלאגן בערב בחדר משחקים- אפשר לסדר אחריהם, אפשר להשאיר להם לסדר לבוקר.

יש אחת שתשאיר להם לסדר והלב שלה יהיה כעס/תסכול/חוסר אונים.

יש אחת שתסדר אחריהם ויעלו את אותן התחושות.

יש אחת שתשאיר להם לסדר ויהיה לה סבבה,

יש אחת שתסדר אחריהם ויהיה לה סבבה.

קצת כמו גישת ה-90/10.

זה לא משנה בהכרח מה הפעולות שאנחנו עושים,או לקושי מול הילד, או ''לאתגר'' שהילד מציב. זה קשור הרבה לבחירות שלנו איך להרגיש בסיטואציה ואיך להתנהל ולנהל את הרגשות.

אז אני בוחרת להינות, לקחת דברים בקלילות, ולא להתרגש מבעיות.

(לצורך הדוגמה וכאן אני אסיים- הבוקר היא שפכה נטלת מים על הרצפה. אז פשוט לקחתי סמרטוט וניקיתי... וזהו. אין עוד משהו.

יש מצב שמישהו אחרת זה היה מערער אותה, היא הייתה נהיית מתוסכלת וכל היום היה מרגיש לה אבוד.)

זה לא סותר שאת צודקת בהחלט במה שאת כותבת, שהמצב הנפשי חשוב מאוד וקובע את החוויה. ושההורה הוא מוביל והכל נכון, פשוט יש הרבה משקל גם למזג מולד, בוודאי בגילאים צעירים. 

הבנתי שבמצב הקיים אני כמעט לא יוצאת איתן כי זה סבל בשבילי.

אז אני אסע לגן שעשועים יותר רחוק ולא דווקא לזה שמול הבית כדי שהמתקנים בו יהיו כאלה שבו הבנות שלי יכולות להיות 100% עצמאיות (לא חייב שיעלו על הכל. רק על שמסוגלות לגילן בלי השגחה צמודה) ואני אוכל לשבת על ספסל 

והוא שובב...

אני מוצאת דרכים שבהן אוכל לנוח.

אני יושבת על הדשא, ואז הוא במתקן לידי נעמד עליו (כשהוא על הרצפה) מסתובב בדשא ,אני נותנת לו משהו להחזיק לאכול כמו תפוח, וזה זמן כיף ורגוע.

אני מרגישה שאני נחה...

יכול להיות שעם צפופים קטנים זה יותר קשה לנוח. לא יודעת כי לא התנסיתי...

אני פשוט חושבת שזה עניין של בחירה.

לכל אחת יש את הדברים שמוציאים אותה מדעתה ואת הדברים שהיא מקלילה והאחרים היו משתגעים מזה.

יפה לך שלמדת לקחת את המקומות המטורגרים אצלך אישית ולהפוך אותם להיות קלילים ולא לגרום לך לתסכול.

(קצת מזכיר לי לדוגמה שעכשיו משפצים אצלנו ויש אבק בכל מקום וזה מציק לי האבק ואז אני רואה תמונות מהמילואים של בעלי כולם מפוייחים מאבק ברמת הגבות הלבנות ובתמונות מחייכים ומבסוטים ואמרתי לו וואי איך הפסקתם להתנגד לאבק ופשוט למדתם לחיות בתוך זה ולהפסיק את ההתנגדות הפנימית והוא אישר שאכן כך. לא מתרגשים מלאכול, לנשום, ולחיות אבק כי לומדים לחיות את זה ולא להתנגד מהבפנים כלומר זה לא רמת האבק אלא הגישה האם להכיל או להשתגע מזה)

בכללי הגישה היא להיות אחראי על מה שבשליטתנו...

הקושי שלי בגינה זה עם הילדים הביישנים והפחדנים... שנצמדים אלי ורוצים 'אני אבוא איתם לכל מקום

אני מבינה שזה. לא אני אלא הילד כי האחים שלו זורמים חופשי 

מחקתי כי זה היה שיפוטי וביקורתי

אבל @oo   מסכימה מאד עם מה שאמרת

עם האופי שלהם

את לא יכולה להסיק מזה על כל הילדים

אני זוכרת סיטואציה

אני עם 2 ילדים וגם אחותי

שתינו בגינה ביחד

אני קמה ואומרת לילדים הולכים הביתה- הילדים באים איתי

אחותי אומרת הולכים הביתה- אחת הילדות מסרבת נמרצות

הייתי בטוחה שהחינוך והתקשורת שלי מעולים

עד שהגיעו 2 ילדים נוספים

כל אחד בצבע

דעתניים ועקשנים

רק שרצתי כמה חופים (!) על חוף הים כדי לתפוס את הילד שברח

הבנתי שיש ילדים עם אופי אחר

את בטח יום אחד תביני 😉

זו הגישה שלי לחיים.

אבל סבבה.

או שיום אחד אני אבין שאני צודקת...

על יציאה לגינה שהמנוחה שלך היא לשבת ולא לנדנד

אז את לא מכירה סיטואציות בהן צריך לעקוב באופן פיזי ורציף אחרי הילד ואי אפשר לשבת

לא בגלל גישת הורה אלא בגלל שהילד מסכן את עצמו/ יכול להעלם מהגינה

זה בהחלט עוזר לבוא בזרימה ולהנות

לפעמים זה עובד ולפעמים לא

יש ילדים שמה שעוזר איתם זה בעיקר שהם גדלים ונהיים אחראים יותר

אני לא מנסה לגרום לילדים שלי להיות ממושמעים יותר.

אני מתקדם במה שאני כן בשליטה עליו.

ומבינה על מה את מדברת על סיטואציות שהילד לא ממושמע.

אין לי ניסיון של 2 ילדים, יש כאן גישה שלמה שמוכיחה את עצמה. לא אומרת שאין לי התמודדויות עם הילדים שלי, או שאין אצלנו קושי.

היום בקניון הבת שלי ניסתה לעשות דרמה, לא היה לה קהל אז היא פשוט הפסיקה...

אני מסתכלת על ההתנהגות של הילד כמטרתית ואת מסתכלת עליה כסיבתית, לכן קשה לך להאמין שיש מצב כזה שהאמא יכולה לשבת בנחת בגן שעשועים.

זה לא לברוח ולהסתכן כל הזמן

מה תעשי עם ילד בגן שעשועים שבורח מהגינה לכביש/ מחוץ לטווח הראיה שלך/ מטפס באופן מסוכן?

עם תינוק שזוחל/ רץ למקומות מסוכנים עבורו?

איך הגישה שלך עובדת פה עם לשבת ולנוח?

יש לי ילד שיכלתי לשבת איתו בנחת בכל מקום

ו2 אחרים שלא (עד גיל מסוים)

כמו שכבר כתבתי אני אלך למקום שבו אני לא אצטרך להשגיח על הזמן כמו גן שעשועים עם גדר לילד שרץ

או מקום עם הרבה מרחב לזחילה לתינוק

התינוקי שלי זוחל מהר ולכל מקום, ובקרוב גם יתחיל לרוץ. אז ההתאמה שלי תהיה בהתאם. (מתחם בלי נדנדות/גן שעשועים רחוק מהכביש וכו')

כמו שאני לא אשים חומרי ניקיון בארון נמוך

הילד יודע לטפס על הגדר ולצאת? או למצוא את שער היציאה ולצאת לבד?

לטפס על כל מתקן שנחשב בטיחותי לילדים באופן בלתי בטיחותי?

ומה אם

התינוק בורח ממתחם הזחילה שלו? הולך לפתח המגלשה/ מטפס על הסולם

את מתארת כאילו יש מתחמים בחוץ סטריליים

כי אולי את לא מכירה  ילדים שאין מתחם סטרילי עבורם

וגם תמיד אפשר להמשיך לדון על ''מה אם''.

זה שיש לי שני ילדים לא אומר שאני לא מכירה התמודדויות מול ילדים או ילדים מאתגרים.

את יכולה לא להסכים איתי, אבל את יוצאת מנקודת הנחה שאין לי ניסיון, ואין לי הבנה.

זה לא משנה כמות הילדים.

הסברתי את הגישה שלי ואת העמדה שלי.

ורק אוסיף-

ילד שמטפס על גדר או פותח את השער זו כבר התנהגות כלשהי, שאני רואה אותה כמטרתית.

שאפשר למצוא פתרון

להישאר עם הילד בבית או להיות דרוכה ופעילה בחוץ

בעיניי התשובות שלך משקפות חוסר הבנה/ ניסיון עם ילדים כאלה

ילד שמטפס ופותח הוא גמיש מעיז ויצירתי

ילדים אחרים פחות ולכן עושים דברים אחרים

פה סיימנו נשמה.

זה שיש לי גישה שונה משלך לא אומר שאין לי הבנה או ניסיון.

התאפקתי עד עכשיו למרות הזלזול שלך.

אז יש לך כמה ילדים יותר ממני- זה לא הופך אותך לבעלות ידע נרחב יותר ממני בגידול ילדים.

אז לידיעתך- יש לי אחים קטנים (7 במספרם), 2 ילדים, עשיתי תואר בחינוך, ואני עובדת עם ילדים (בעבר עבדתי בגנים, כרגע מורה לתלמידי יסודי). משתתפת בהדרכות הורים ומורים, ואת גישתי החינוכית ינקתי מאמא שלי שהיא מנחת הורים מספר 1!

(ד''א- מי שמעוניינת לגדל ילדים בלי רגשת אשם, בשמחה ובנחת, מוזמנת לפנות אלי בפרטי לקבל פרטים עליה).

הגישה שלי היא מבוססת על גישת שפר, וזה שמעולם לא התנסת בה-חבל. בגלל זה אין לך אמון בכך שאמא יכולה להינות גם היא בגן שעשועים, וילדים (גם כאלו שאת מגדירה כמאתגרים) יכולים לשתף פעולה.

במקום לבסס את הגישה שלך את מעדיפה להקטין אותי כבן אדם (בסוף תגלי שטעית/אין לך ניסיון או הבנה).

חבל שהדיון מגיע למקום כזה כי היה לו פוטנציאל להיות מעניין מעמיק.

חוסר ניסיון לא עושה אותך פחות טובה

לא כל אחד חווה אותן סיטואציות בחיים או אותם ילדים

ניסיון מקצועי או עם ילדים שאינם שלך אינו דומה

כשאת מביאה פתרונות ודוגמאות רחוקות מהמציאות עם ילדים מסוימים איך איך לבסס גישה

כי את לא מתייחסת לסיטואציה המלאה

ב. על סמך מה החלטת שאין לי ניסיון? זה גם מזלזל וגם לא נכון (כמו שתגידי לרופא שאין לו ניסיון. למה מי את שתגידי אם יש לי או אין לי? מה- את הסתדרות החינוך העולמית?)

ג. התעסקות עם ילדים לא שלך זה דומה בהרבה מובנים. מהניסיון שלי (שמסתבר שיש לי) זה דומה. לך אולי אין ניסיון עם עבודה עם ילדים, אז אולי את לא יודעת אבל יצירת שייכות זה די דומה (לא ב100% אבל דומה).

כך לפחות בגישה שאני לומדת, ומקדישה את זמני ואמרתי כדי להשתלם במקצוע שלי ולהיות מורה ואמא טובה יותר.

ד. סליחה שאמרתי שאין לך ניסיון, אבל ממש בער בי להשתמש באותו מטבע. זה מחדד את הזלזול. באמצע דיון לומר לצד השני במילים כאלו או אחרות- ''אתה לא מבין בנושא'' זה זלזול.

את מגדירה מי שאינו מבין סיטואציה מסוימת

נותן דוגמאות רחוקות מהמקרה

ונותן פתרונות לא רלוונטיים?

התגובות שלך מתנשאות.

ולא סבבה לי לדון עם מישהי שבטוחה שהיא מעלי.

אז בהצלחה.

העיקר שהרעיונות שלך עובדים אצלך ושהרעיונות שלי עובדים אצלי.

זה אחד היסודות המהותיים שלי בקשר עם הילדים

כולם כבר גדולים (חוץ מאחד שכמעט גדול) וכולם משתפי פעולה בצורה מעולה

אבל

כשהם היו קטנים חלקם פחות שתפו פעולה וזה בסדר זה תואם גיל וזה לא פגע ביכולת שלהם לשתף פעולה כשהם גדלו

שגם ילדים קטנים יכולים לשתף פעולה.

ואולי להיפך, הם משתפים איתי פעולה בגלל שיש לי ניסיון.

סתם נקודה למחשבה...

יש משתפי פעולה ויש שאינם

תלוי אופי מולד

יש פערי ענק בין תינוקות ובין ילדים

בצייתנות

באומץ

ביצירתיות

ביכולת פיזית של ריצה/ טיפוס וכו

אני חושבת שהדיון הוא בסוף על ילדים שהמטרה שלהם לדוגמא- היא חקירה של המקום ויש להם את האומץ כמו ש@oo אמרה להסתכן וללכת רחוק ממך...

יש פה שני דברים שונים. 

(באופן כללי החיים לימדו אותי שאי אפשר לומר שלמי שיש יותר ילדים קשה יותר מלמי שיש לה פחות, כי זה לגמרי תלוי בילדים עצמם וגם בכוחות הנתונים של אמם...)

התפתח פה דיון מעניין, שהתחיל לעלות לטונים צורמים. מאחר ואין אמת מוחלטת, בכל צד יש אמת, והכל תלוי בהרבה גורמים, אנחנו ממש מבקשות לעצור  פה. כי זה סתם מעכיר את האווירה.

שתוכלי לישון רגע ולהתאפס?

אני האמת עובדת ובעלי איתם.

אבל כשאני חוזרת אני ממש עם מצפון להעסיק אותם.

אז אנחנו הולכים לים. או לפעילויות שיש בישוב שלנו.

עוד לא לקחנו אותם לאטרקציה רצינית.

😅😅

הם בהחלט נהנו במקסימום בים

לא פשוט הנסיעות ושצריך אלף עיניים..

מה לגבי סבא סבתא או קרובים עם גילאים דומים?

או בריכה במרפסת אם יש

זה באמת סיוט כי נשמע שממש כואב לה

או שהיא ככה בכללי?

זה גיל כזה שהם לא פה ולא שם.. 

כשהיא איתי היא דבש,

כשהיא על הרצפה צורחת

לא נראלי כואב לה.. התרגלה לפינוק מה שנקרא  (פתאום מתברר לי כמה בשנה האחרונה הייתי מתנחמת בה.. מילואים וזה, ככ הרבה לילות חיבקתי אותה ונרגעתי. ואולי איכשהו אני צריכה לתווך לה במילים או רק בתחושה שהכל בסדר בואי נשתחרר טיפה אחת מהשניה...)

נובימול מתלבטת.. כי היא מתעוררת בוכה ואז כשהיא ישנה איתי נרדמת מהר ורק אני ממשיכה לישון עקום

(בחיי נראלי שאני צריכה נובימול,תאמיני לי)

חח סליחה יוצא לי בשירשור הזה כל המרמור

אני גמורההה 

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?

יום אחרי ילדתי חח, אבל זה היה 39

אני אישית עם כל ספק אפילו כביכול שטותי הלכתי למיון בקופה (רופא תורן ובחינם) לרוגע האישי

אבל מחכה שיבואו חכמות להרגיע אותך

עקרונית ההוראות הן כל שינוי בדפוס המוכר

חשבתי שיגידו לי שהכל טוב ולהרגע ושסתם שאלתי ועכשיו נלחצתי יותר, אבאלה

מה זה יכול להיות?

מה זה מיון בקופה? יש בכל קופה? פשוט באים או שצריכה הפניה?

חינם עד 19.

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)