אין לי אלא להציע הזדהות עמוקה, באותו מצב ממש🤗💔😭,

אתמול ביררתי איך מוצאים מקום פנוי בגהה עבורי🫤...

ואז ברגע שהילדים נכנסים הם אחראיים על עצמם ואת רק עם התינוקת.

וכמובן במרחק קריאה מהם אם צריך משהו.

אפשר מוזיאונים ואתרי מורשת ומרכזי מבקרים במחיר מוזל יחסית,

ואפשר אטרקציות כמו חדרי בריחה, משחקיות, באולינג, קולנוע ודברים מהסוג הזה.

הגדולים לא יכולים לעזור בכלל עם התינוקת?

אצלנו זה היה תנאי ליציאות שהם עוזרים עם התינוק אז יצאנו נגיד לטיילת, הנסיעה סיוט אבל אז הגדולים לגמרי עזרו וזה אפשר לי להתנהל בצורה נוחה יותר.

ניסית מנשא טיולים? אם יש ילד מעל גיל 10 אפשר להתחלק איתו בזמני הנשיאה. וגם אפשר מדי פעם להוריד יש לזה רגלית שזה עומד לבד על המשטח אז זה נוח לעצירות.

על הגב של ההורה בגיל הזה לדעתי יותר קל להם להירגע.

אפשרות נוספת אם היא יושבת יציב כבר, אפשר להשתמש באופניים האלו שההורה סוחב מאחורה (שכחתי איך קוראים לזה) במקום עגלה, יותר מרגיע אותם בד"כ. אפשר להסתובב במקומות נגישים לעגלות.

עוד אפשרות, אם יש תחנת רכבת באיזור מגורים, לתכנן טיולים באיזור עם תחנת רכבת ואז בנסיעה אפשר להרים אותה ולשנות תנוחה, יותר פשוט מצרחות ברכב..

לשיניים תתני לה למצוץ שלוקים זה מאוד עוזר. (אפשר להכין ביתי עם מים בלבד אם את מעדיפה פחות מתוק)

כמה כיוונים שכתבת מעולים לי! (רכבת למשל! ממש)

הם יסודי א-ד,

חמודים עוזרים אבל האמת נימאס להם ממנה קצת.. (מובן לגמרי ולא באלי להעמיס עליהם יותר מידי)

תודה לך!!

יש לי גן חובה

וקטני בן שנה

ושבוע שעבר אח שלי בו' הגיע לביקור.

הולכים לבני שעשועים, לג'ימבורי (שווה כזה), למזרקות מים, היינו גם בגן חיות.

אני בעיקר עם הקטני, שומרת ומשגיחה עליו, והבת שלי (ואלי כשיהיה אצלנו) נהנים מהפעילות שהמקום מציע...

יש לי מלא זמן לנוח😌

תכתבי אזור בארץ, ונציע לך רעיונות באזור...

אמנם בינתיים רק מתחילת שבוע אנחנו בחופש, וראשון בכלל היה ט' באב, אבל מכייפים כהוגן

הולכים כל יום לגינה בבוקר, ובצהריים משתדלים גם לצאת לאנשהו- ג'ימבורי, חברים...

אפילו הספקתי לנקות דברים בבית שרק חלמתי עליהם. אין לי כח לחזור לעבודה בסוף אוגוסט 😅

אלה שנהנות..

גם לי היו שלבים כאלה

אבל עכשיו הכל ככ עמוס ומבאס לי

חיפשתי פה טיפים לכוחות..

תודה ממוש תמשיכי להנות,

גם את @אפרסקה !

פשוט להינות, לזרום, ולדעת למצוא את הזמן לנוח תוך כדי הפעילות עצמה.

נגיד גן שעשועים מבחינתי זה זמן מנוחה...

הבת שלי יודעת שאני לא מנדנדת ולא קמה, אני יושבת ונחה.

הגישה הזו גורמת לי להינות. כי אני באמת בחופש ככה...

סליחה אם זה ח''ו פגע🙏

יש בכל מיני ערים מזרקות מים שאפשר להיכנס אליהן. מביאים אוכל ומגבות, ואז הילדים מעסיקים את עצמם ואת יכולה לשבת בצד עם הקטנה, או להכניס אותה קצת וכו'.

אבל רוב הזמן את יכולה לנוח...

עוד פעילות- ללכת לפארק גדול ושוב הילדים מעסיקים את עצמם. יש נגיד את פארק רעננה, שיש שם גם פינת חי, אבל חלק מהחיות אפשר לראות מבחוץ וזה ממש אטרקציה לילדים. המתקנים שווים בטירוף.

ורעיון למשהו בתשלום-

אנחנו היינו בגן חיות קטן (פינת חי משודרגת) בפתח תקווה. היה ממש נחמד. זה קטן אז אין הרבה הליכה, ומאוד רגוע. וגם לא יקר ככ. מגיעים ממש קרוב לחיות, ויש שם תצוגת פוחלצים שאחי התלהב ממנה ממש (אריות, דובים... זה מרגיש כאילו אתה ליד החיה האמיתית)

בקיצור, לחפש פעילויות שלא מצריכות מאיתנו לטרוח ושאנחנו נוכל גם להינות בהן. אני לא יוצאת מהבית כדי לסבול

ועוד משהו- קניתי חומרי יצירה כמו גואש, נוצות וכו', וכל פעם מכינים יצירה אחרת מגלי נייר טואלט/תבניות ביצים/קרטוני חלב וכו'.

אני מזדהה עם הפותחת (אף שאצלי ב"ה בעלי נמצא בבית - לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו).

ואנחנו מתכננים הרבה יציאות, אבל כשיש ילדים מאתגרים זה גומר את הכוחות...

היום למשל נסענו לפארק שווה ומרוחק. התינוקת שלי דווקא אוהבת לצאת לטיולים, אבל נסיעות, ובטח באוטובוס (שזו הייתה האפשרות שלנו), גורמות לה לסבל... היא צרחה כמעט כל הדרך הלוך וכמעט כל הדרך חזור... (מזל שהייתי עם בעלי - בחזור הודעתי לו שהוא מחזיק אותה, כי אני כבר לא מסוגלת)

שלא לדבר על הלילות האחרונים, שהיא בקושי ישנה, ואז אנחנו עייפים באמצע היום, ואיך נצא ככה לטיולים... (אז אנחנו כן יוצאים, כי באמת לשאר הילדים זה טוב, אבל אנחנו מתחלקים בינינו בעומס, וזה משהו שאין לפותחת...)

בכל אופן, כתבת רעיונות באמת יפים!

וסליחה שקצת "יצאתי" עלייך🤭 (כפי שאפשר לראות לפי השעה - אני שוב בסבב הרדמה, גמורה מעייפות...)

קם הרבה בלילה... וגם הוא לא אוהב את הכיסא בטיחות שלו. אז לדברים כאלו אני מוצאת פתרון נקודתי.

כשעולים לאוטו אני מביאה לו שלוק/ביסקוויט/בייגלה, ואז זה מרגיע אותו.

אם הוא עייף אני אניק אותו ואשכיב אותו בעגלה לישון, למרות שקשה לו להירדם בעגלה.

אבל אני לא אמני מעצמנו פעילויות בגלל התנהגות של הילדים. עכשיו הוא בן שנה, אחרי זה בשנתיים שזה גם קשה, אחרי זה בן שלוש שהם שובבים, אחרי זה בן 4 שהוא גיל של דווקא.

אין לזה סוף...

בכ''מ בגישה שלי אז כשיוצאים דינמיקה חיובית הילדים משתפים פעולה...

אני באמת מקבלת ממך כוחות!!!

נשמע לי מההתמודדות שלכם שאת מתמודדת עם כל כךךך הרבה ובכ'ז את נשארת בשפיוּת הדעת... לא מובן מאליו

(לא קשור דווקא לעכשיו, בכללי רציתי להגיד לך ופה אני יודעת שאת מבינה לליבי כי את גם עם צרחנית קטנה ומתוקה)

גילאי 3 אי אפשר לשלוח לבד למזרקות וגם גילאי 5 לשלוח לבד למתקנים הגינה זה מאוד תלוי איפה את גרה ולא תמיד מומלץ.

קטן בן שנה הרבה פעמים לא מוכן להישאר בעגלה, בקיצור זה מאוד משתנה

זה לא שאת שולחת אותו קילומטר לבד...

אני מנסה למצוא את הפתרונות כדי שאני לא אהיה חייבת לרדוף אחריהם.

לפני כמה ימים היינו במתנפחים. השראתי לבת ה5 איפה אני יושבת והיא הייתה במתקנים והיגשה אלי כשהייתה צריכה משהו.

אני ובן השנה ישבנו על הדשא כי הוא באמת לא יכול להיות במתנפחים לבד.

בקיצור- אני לא אקח את בת ה5 למקום שאני חייבת לתפעל אותה.

נתתי כאן הרבה דוגמאות לפעילויות שאפשר לעשות עם ילדים בלי לתפעל אותם כל הזמן ...

אם היא הייתה בת שנתיים אז לא הייתי הולכת למזרקות, אבל גן שעשועים או ג'ימבורי כן.

בעיקר תלוי בילדים זורמים

ההורה יכול להיות הכי זורם

אבל הילד הגדול יכול להעלם אם לא עוקבים אחריו כל הזמן

והתינוק יכול לבכות כל הזמן או גם לברוח/ לסכן את עצמו

יש הבדלים ענקיים בין התנהגויות של ילדים שתלויות בעיקר באופי מולד

אני מסתכלת על התנהגויות כמטרתיות ולא הסיבתיות. ב''ה יש לי ילדים עם עודף אנרגיה וגם משתפים פעולה.

פעם זה היה סיוט לצאת מהבית, והייתה לי רק ילדיה אחת.

אחרי שלמדתי קצת ונפלו לי כמה הבנות נהיה לי כיף.

כנראה זה קשור בעיקר לגישה שלי, ולא דווקא חטיפים שנתתי...

באינטראקציות שנוצרות ובחינוך.

אבל, זה בהחלט תלוי גם במזג המולד של הילדים עצמם.

זה קצת מזכיר לי את הדיון על הרגלי שינה... לפעמים יש כאן אמהות שאחרי שניים שלושה ארבעה ילדים שהן 'הרגילו' לישון עצמאית מגיע הילד שלא מתרגל להרדם עצמאית ואז הן מבינות על מה האמהות האחרות מדברות. 

שובבה מאוד.

המזג שלה לא מעודן ובעין אובייקטיבית היא מאתגרת.

אבל אני לא מוכנה ''להפסיד'' בגלל ההתנהגות שלה. הפסד מבחינתי זה להיות עצבנית, חסרת אונים ובלי כוחות.

אז אני מנתקת את ההתנהגות שלה מהתחושות שעולות אצלי.

זה כמו שאם הילדים השאירו בלאגן בערב בחדר משחקים- אפשר לסדר אחריהם, אפשר להשאיר להם לסדר לבוקר.

יש אחת שתשאיר להם לסדר והלב שלה יהיה כעס/תסכול/חוסר אונים.

יש אחת שתסדר אחריהם ויעלו את אותן התחושות.

יש אחת שתשאיר להם לסדר ויהיה לה סבבה,

יש אחת שתסדר אחריהם ויהיה לה סבבה.

קצת כמו גישת ה-90/10.

זה לא משנה בהכרח מה הפעולות שאנחנו עושים,או לקושי מול הילד, או ''לאתגר'' שהילד מציב. זה קשור הרבה לבחירות שלנו איך להרגיש בסיטואציה ואיך להתנהל ולנהל את הרגשות.

אז אני בוחרת להינות, לקחת דברים בקלילות, ולא להתרגש מבעיות.

(לצורך הדוגמה וכאן אני אסיים- הבוקר היא שפכה נטלת מים על הרצפה. אז פשוט לקחתי סמרטוט וניקיתי... וזהו. אין עוד משהו.

יש מצב שמישהו אחרת זה היה מערער אותה, היא הייתה נהיית מתוסכלת וכל היום היה מרגיש לה אבוד.)

זה לא סותר שאת צודקת בהחלט במה שאת כותבת, שהמצב הנפשי חשוב מאוד וקובע את החוויה. ושההורה הוא מוביל והכל נכון, פשוט יש הרבה משקל גם למזג מולד, בוודאי בגילאים צעירים. 

הבנתי שבמצב הקיים אני כמעט לא יוצאת איתן כי זה סבל בשבילי.

אז אני אסע לגן שעשועים יותר רחוק ולא דווקא לזה שמול הבית כדי שהמתקנים בו יהיו כאלה שבו הבנות שלי יכולות להיות 100% עצמאיות (לא חייב שיעלו על הכל. רק על שמסוגלות לגילן בלי השגחה צמודה) ואני אוכל לשבת על ספסל 

והוא שובב...

אני מוצאת דרכים שבהן אוכל לנוח.

אני יושבת על הדשא, ואז הוא במתקן לידי נעמד עליו (כשהוא על הרצפה) מסתובב בדשא ,אני נותנת לו משהו להחזיק לאכול כמו תפוח, וזה זמן כיף ורגוע.

אני מרגישה שאני נחה...

יכול להיות שעם צפופים קטנים זה יותר קשה לנוח. לא יודעת כי לא התנסיתי...

אני פשוט חושבת שזה עניין של בחירה.

לכל אחת יש את הדברים שמוציאים אותה מדעתה ואת הדברים שהיא מקלילה והאחרים היו משתגעים מזה.

יפה לך שלמדת לקחת את המקומות המטורגרים אצלך אישית ולהפוך אותם להיות קלילים ולא לגרום לך לתסכול.

(קצת מזכיר לי לדוגמה שעכשיו משפצים אצלנו ויש אבק בכל מקום וזה מציק לי האבק ואז אני רואה תמונות מהמילואים של בעלי כולם מפוייחים מאבק ברמת הגבות הלבנות ובתמונות מחייכים ומבסוטים ואמרתי לו וואי איך הפסקתם להתנגד לאבק ופשוט למדתם לחיות בתוך זה ולהפסיק את ההתנגדות הפנימית והוא אישר שאכן כך. לא מתרגשים מלאכול, לנשום, ולחיות אבק כי לומדים לחיות את זה ולא להתנגד מהבפנים כלומר זה לא רמת האבק אלא הגישה האם להכיל או להשתגע מזה)

בכללי הגישה היא להיות אחראי על מה שבשליטתנו...

הקושי שלי בגינה זה עם הילדים הביישנים והפחדנים... שנצמדים אלי ורוצים 'אני אבוא איתם לכל מקום

אני מבינה שזה. לא אני אלא הילד כי האחים שלו זורמים חופשי 

מחקתי כי זה היה שיפוטי וביקורתי

אבל @oo   מסכימה מאד עם מה שאמרת

עם האופי שלהם

את לא יכולה להסיק מזה על כל הילדים

אני זוכרת סיטואציה

אני עם 2 ילדים וגם אחותי

שתינו בגינה ביחד

אני קמה ואומרת לילדים הולכים הביתה- הילדים באים איתי

אחותי אומרת הולכים הביתה- אחת הילדות מסרבת נמרצות

הייתי בטוחה שהחינוך והתקשורת שלי מעולים

עד שהגיעו 2 ילדים נוספים

כל אחד בצבע

דעתניים ועקשנים

רק שרצתי כמה חופים (!) על חוף הים כדי לתפוס את הילד שברח

הבנתי שיש ילדים עם אופי אחר

את בטח יום אחד תביני 😉

זו הגישה שלי לחיים.

אבל סבבה.

או שיום אחד אני אבין שאני צודקת...

על יציאה לגינה שהמנוחה שלך היא לשבת ולא לנדנד

אז את לא מכירה סיטואציות בהן צריך לעקוב באופן פיזי ורציף אחרי הילד ואי אפשר לשבת

לא בגלל גישת הורה אלא בגלל שהילד מסכן את עצמו/ יכול להעלם מהגינה

זה בהחלט עוזר לבוא בזרימה ולהנות

לפעמים זה עובד ולפעמים לא

יש ילדים שמה שעוזר איתם זה בעיקר שהם גדלים ונהיים אחראים יותר

אני לא מנסה לגרום לילדים שלי להיות ממושמעים יותר.

אני מתקדם במה שאני כן בשליטה עליו.

ומבינה על מה את מדברת על סיטואציות שהילד לא ממושמע.

אין לי ניסיון של 2 ילדים, יש כאן גישה שלמה שמוכיחה את עצמה. לא אומרת שאין לי התמודדויות עם הילדים שלי, או שאין אצלנו קושי.

היום בקניון הבת שלי ניסתה לעשות דרמה, לא היה לה קהל אז היא פשוט הפסיקה...

אני מסתכלת על ההתנהגות של הילד כמטרתית ואת מסתכלת עליה כסיבתית, לכן קשה לך להאמין שיש מצב כזה שהאמא יכולה לשבת בנחת בגן שעשועים.

זה לא לברוח ולהסתכן כל הזמן

מה תעשי עם ילד בגן שעשועים שבורח מהגינה לכביש/ מחוץ לטווח הראיה שלך/ מטפס באופן מסוכן?

עם תינוק שזוחל/ רץ למקומות מסוכנים עבורו?

איך הגישה שלך עובדת פה עם לשבת ולנוח?

יש לי ילד שיכלתי לשבת איתו בנחת בכל מקום

ו2 אחרים שלא (עד גיל מסוים)

כמו שכבר כתבתי אני אלך למקום שבו אני לא אצטרך להשגיח על הזמן כמו גן שעשועים עם גדר לילד שרץ

או מקום עם הרבה מרחב לזחילה לתינוק

התינוקי שלי זוחל מהר ולכל מקום, ובקרוב גם יתחיל לרוץ. אז ההתאמה שלי תהיה בהתאם. (מתחם בלי נדנדות/גן שעשועים רחוק מהכביש וכו')

כמו שאני לא אשים חומרי ניקיון בארון נמוך

הילד יודע לטפס על הגדר ולצאת? או למצוא את שער היציאה ולצאת לבד?

לטפס על כל מתקן שנחשב בטיחותי לילדים באופן בלתי בטיחותי?

ומה אם

התינוק בורח ממתחם הזחילה שלו? הולך לפתח המגלשה/ מטפס על הסולם

את מתארת כאילו יש מתחמים בחוץ סטריליים

כי אולי את לא מכירה  ילדים שאין מתחם סטרילי עבורם

וגם תמיד אפשר להמשיך לדון על ''מה אם''.

זה שיש לי שני ילדים לא אומר שאני לא מכירה התמודדויות מול ילדים או ילדים מאתגרים.

את יכולה לא להסכים איתי, אבל את יוצאת מנקודת הנחה שאין לי ניסיון, ואין לי הבנה.

זה לא משנה כמות הילדים.

הסברתי את הגישה שלי ואת העמדה שלי.

ורק אוסיף-

ילד שמטפס על גדר או פותח את השער זו כבר התנהגות כלשהי, שאני רואה אותה כמטרתית.

שאפשר למצוא פתרון

להישאר עם הילד בבית או להיות דרוכה ופעילה בחוץ

בעיניי התשובות שלך משקפות חוסר הבנה/ ניסיון עם ילדים כאלה

ילד שמטפס ופותח הוא גמיש מעיז ויצירתי

ילדים אחרים פחות ולכן עושים דברים אחרים

פה סיימנו נשמה.

זה שיש לי גישה שונה משלך לא אומר שאין לי הבנה או ניסיון.

התאפקתי עד עכשיו למרות הזלזול שלך.

אז יש לך כמה ילדים יותר ממני- זה לא הופך אותך לבעלות ידע נרחב יותר ממני בגידול ילדים.

אז לידיעתך- יש לי אחים קטנים (7 במספרם), 2 ילדים, עשיתי תואר בחינוך, ואני עובדת עם ילדים (בעבר עבדתי בגנים, כרגע מורה לתלמידי יסודי). משתתפת בהדרכות הורים ומורים, ואת גישתי החינוכית ינקתי מאמא שלי שהיא מנחת הורים מספר 1!

(ד''א- מי שמעוניינת לגדל ילדים בלי רגשת אשם, בשמחה ובנחת, מוזמנת לפנות אלי בפרטי לקבל פרטים עליה).

הגישה שלי היא מבוססת על גישת שפר, וזה שמעולם לא התנסת בה-חבל. בגלל זה אין לך אמון בכך שאמא יכולה להינות גם היא בגן שעשועים, וילדים (גם כאלו שאת מגדירה כמאתגרים) יכולים לשתף פעולה.

במקום לבסס את הגישה שלך את מעדיפה להקטין אותי כבן אדם (בסוף תגלי שטעית/אין לך ניסיון או הבנה).

חבל שהדיון מגיע למקום כזה כי היה לו פוטנציאל להיות מעניין מעמיק.

חוסר ניסיון לא עושה אותך פחות טובה

לא כל אחד חווה אותן סיטואציות בחיים או אותם ילדים

ניסיון מקצועי או עם ילדים שאינם שלך אינו דומה

כשאת מביאה פתרונות ודוגמאות רחוקות מהמציאות עם ילדים מסוימים איך איך לבסס גישה

כי את לא מתייחסת לסיטואציה המלאה

ב. על סמך מה החלטת שאין לי ניסיון? זה גם מזלזל וגם לא נכון (כמו שתגידי לרופא שאין לו ניסיון. למה מי את שתגידי אם יש לי או אין לי? מה- את הסתדרות החינוך העולמית?)

ג. התעסקות עם ילדים לא שלך זה דומה בהרבה מובנים. מהניסיון שלי (שמסתבר שיש לי) זה דומה. לך אולי אין ניסיון עם עבודה עם ילדים, אז אולי את לא יודעת אבל יצירת שייכות זה די דומה (לא ב100% אבל דומה).

כך לפחות בגישה שאני לומדת, ומקדישה את זמני ואמרתי כדי להשתלם במקצוע שלי ולהיות מורה ואמא טובה יותר.

ד. סליחה שאמרתי שאין לך ניסיון, אבל ממש בער בי להשתמש באותו מטבע. זה מחדד את הזלזול. באמצע דיון לומר לצד השני במילים כאלו או אחרות- ''אתה לא מבין בנושא'' זה זלזול.

את מגדירה מי שאינו מבין סיטואציה מסוימת

נותן דוגמאות רחוקות מהמקרה

ונותן פתרונות לא רלוונטיים?

התגובות שלך מתנשאות.

ולא סבבה לי לדון עם מישהי שבטוחה שהיא מעלי.

אז בהצלחה.

העיקר שהרעיונות שלך עובדים אצלך ושהרעיונות שלי עובדים אצלי.

זה אחד היסודות המהותיים שלי בקשר עם הילדים

כולם כבר גדולים (חוץ מאחד שכמעט גדול) וכולם משתפי פעולה בצורה מעולה

אבל

כשהם היו קטנים חלקם פחות שתפו פעולה וזה בסדר זה תואם גיל וזה לא פגע ביכולת שלהם לשתף פעולה כשהם גדלו

שגם ילדים קטנים יכולים לשתף פעולה.

ואולי להיפך, הם משתפים איתי פעולה בגלל שיש לי ניסיון.

סתם נקודה למחשבה...

יש משתפי פעולה ויש שאינם

תלוי אופי מולד

יש פערי ענק בין תינוקות ובין ילדים

בצייתנות

באומץ

ביצירתיות

ביכולת פיזית של ריצה/ טיפוס וכו

אני חושבת שהדיון הוא בסוף על ילדים שהמטרה שלהם לדוגמא- היא חקירה של המקום ויש להם את האומץ כמו ש@oo אמרה להסתכן וללכת רחוק ממך...

יש פה שני דברים שונים. 

(באופן כללי החיים לימדו אותי שאי אפשר לומר שלמי שיש יותר ילדים קשה יותר מלמי שיש לה פחות, כי זה לגמרי תלוי בילדים עצמם וגם בכוחות הנתונים של אמם...)

התפתח פה דיון מעניין, שהתחיל לעלות לטונים צורמים. מאחר ואין אמת מוחלטת, בכל צד יש אמת, והכל תלוי בהרבה גורמים, אנחנו ממש מבקשות לעצור  פה. כי זה סתם מעכיר את האווירה.

שתוכלי לישון רגע ולהתאפס?

אני האמת עובדת ובעלי איתם.

אבל כשאני חוזרת אני ממש עם מצפון להעסיק אותם.

אז אנחנו הולכים לים. או לפעילויות שיש בישוב שלנו.

עוד לא לקחנו אותם לאטרקציה רצינית.

😅😅

הם בהחלט נהנו במקסימום בים

לא פשוט הנסיעות ושצריך אלף עיניים..

מה לגבי סבא סבתא או קרובים עם גילאים דומים?

או בריכה במרפסת אם יש

זה באמת סיוט כי נשמע שממש כואב לה

או שהיא ככה בכללי?

זה גיל כזה שהם לא פה ולא שם.. 

כשהיא איתי היא דבש,

כשהיא על הרצפה צורחת

לא נראלי כואב לה.. התרגלה לפינוק מה שנקרא  (פתאום מתברר לי כמה בשנה האחרונה הייתי מתנחמת בה.. מילואים וזה, ככ הרבה לילות חיבקתי אותה ונרגעתי. ואולי איכשהו אני צריכה לתווך לה במילים או רק בתחושה שהכל בסדר בואי נשתחרר טיפה אחת מהשניה...)

נובימול מתלבטת.. כי היא מתעוררת בוכה ואז כשהיא ישנה איתי נרדמת מהר ורק אני ממשיכה לישון עקום

(בחיי נראלי שאני צריכה נובימול,תאמיני לי)

חח סליחה יוצא לי בשירשור הזה כל המרמור

אני גמורההה 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..