אין לי אלא להציע הזדהות עמוקה, באותו מצב ממש🤗💔😭,

אתמול ביררתי איך מוצאים מקום פנוי בגהה עבורי🫤...

ואז ברגע שהילדים נכנסים הם אחראיים על עצמם ואת רק עם התינוקת.

וכמובן במרחק קריאה מהם אם צריך משהו.

אפשר מוזיאונים ואתרי מורשת ומרכזי מבקרים במחיר מוזל יחסית,

ואפשר אטרקציות כמו חדרי בריחה, משחקיות, באולינג, קולנוע ודברים מהסוג הזה.

הגדולים לא יכולים לעזור בכלל עם התינוקת?

אצלנו זה היה תנאי ליציאות שהם עוזרים עם התינוק אז יצאנו נגיד לטיילת, הנסיעה סיוט אבל אז הגדולים לגמרי עזרו וזה אפשר לי להתנהל בצורה נוחה יותר.

ניסית מנשא טיולים? אם יש ילד מעל גיל 10 אפשר להתחלק איתו בזמני הנשיאה. וגם אפשר מדי פעם להוריד יש לזה רגלית שזה עומד לבד על המשטח אז זה נוח לעצירות.

על הגב של ההורה בגיל הזה לדעתי יותר קל להם להירגע.

אפשרות נוספת אם היא יושבת יציב כבר, אפשר להשתמש באופניים האלו שההורה סוחב מאחורה (שכחתי איך קוראים לזה) במקום עגלה, יותר מרגיע אותם בד"כ. אפשר להסתובב במקומות נגישים לעגלות.

עוד אפשרות, אם יש תחנת רכבת באיזור מגורים, לתכנן טיולים באיזור עם תחנת רכבת ואז בנסיעה אפשר להרים אותה ולשנות תנוחה, יותר פשוט מצרחות ברכב..

לשיניים תתני לה למצוץ שלוקים זה מאוד עוזר. (אפשר להכין ביתי עם מים בלבד אם את מעדיפה פחות מתוק)

כמה כיוונים שכתבת מעולים לי! (רכבת למשל! ממש)

הם יסודי א-ד,

חמודים עוזרים אבל האמת נימאס להם ממנה קצת.. (מובן לגמרי ולא באלי להעמיס עליהם יותר מידי)

תודה לך!!

יש לי גן חובה

וקטני בן שנה

ושבוע שעבר אח שלי בו' הגיע לביקור.

הולכים לבני שעשועים, לג'ימבורי (שווה כזה), למזרקות מים, היינו גם בגן חיות.

אני בעיקר עם הקטני, שומרת ומשגיחה עליו, והבת שלי (ואלי כשיהיה אצלנו) נהנים מהפעילות שהמקום מציע...

יש לי מלא זמן לנוח😌

תכתבי אזור בארץ, ונציע לך רעיונות באזור...

אמנם בינתיים רק מתחילת שבוע אנחנו בחופש, וראשון בכלל היה ט' באב, אבל מכייפים כהוגן

הולכים כל יום לגינה בבוקר, ובצהריים משתדלים גם לצאת לאנשהו- ג'ימבורי, חברים...

אפילו הספקתי לנקות דברים בבית שרק חלמתי עליהם. אין לי כח לחזור לעבודה בסוף אוגוסט 😅

אלה שנהנות..

גם לי היו שלבים כאלה

אבל עכשיו הכל ככ עמוס ומבאס לי

חיפשתי פה טיפים לכוחות..

תודה ממוש תמשיכי להנות,

גם את @אפרסקה !

פשוט להינות, לזרום, ולדעת למצוא את הזמן לנוח תוך כדי הפעילות עצמה.

נגיד גן שעשועים מבחינתי זה זמן מנוחה...

הבת שלי יודעת שאני לא מנדנדת ולא קמה, אני יושבת ונחה.

הגישה הזו גורמת לי להינות. כי אני באמת בחופש ככה...

סליחה אם זה ח''ו פגע🙏

יש בכל מיני ערים מזרקות מים שאפשר להיכנס אליהן. מביאים אוכל ומגבות, ואז הילדים מעסיקים את עצמם ואת יכולה לשבת בצד עם הקטנה, או להכניס אותה קצת וכו'.

אבל רוב הזמן את יכולה לנוח...

עוד פעילות- ללכת לפארק גדול ושוב הילדים מעסיקים את עצמם. יש נגיד את פארק רעננה, שיש שם גם פינת חי, אבל חלק מהחיות אפשר לראות מבחוץ וזה ממש אטרקציה לילדים. המתקנים שווים בטירוף.

ורעיון למשהו בתשלום-

אנחנו היינו בגן חיות קטן (פינת חי משודרגת) בפתח תקווה. היה ממש נחמד. זה קטן אז אין הרבה הליכה, ומאוד רגוע. וגם לא יקר ככ. מגיעים ממש קרוב לחיות, ויש שם תצוגת פוחלצים שאחי התלהב ממנה ממש (אריות, דובים... זה מרגיש כאילו אתה ליד החיה האמיתית)

בקיצור, לחפש פעילויות שלא מצריכות מאיתנו לטרוח ושאנחנו נוכל גם להינות בהן. אני לא יוצאת מהבית כדי לסבול

ועוד משהו- קניתי חומרי יצירה כמו גואש, נוצות וכו', וכל פעם מכינים יצירה אחרת מגלי נייר טואלט/תבניות ביצים/קרטוני חלב וכו'.

אני מזדהה עם הפותחת (אף שאצלי ב"ה בעלי נמצא בבית - לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו).

ואנחנו מתכננים הרבה יציאות, אבל כשיש ילדים מאתגרים זה גומר את הכוחות...

היום למשל נסענו לפארק שווה ומרוחק. התינוקת שלי דווקא אוהבת לצאת לטיולים, אבל נסיעות, ובטח באוטובוס (שזו הייתה האפשרות שלנו), גורמות לה לסבל... היא צרחה כמעט כל הדרך הלוך וכמעט כל הדרך חזור... (מזל שהייתי עם בעלי - בחזור הודעתי לו שהוא מחזיק אותה, כי אני כבר לא מסוגלת)

שלא לדבר על הלילות האחרונים, שהיא בקושי ישנה, ואז אנחנו עייפים באמצע היום, ואיך נצא ככה לטיולים... (אז אנחנו כן יוצאים, כי באמת לשאר הילדים זה טוב, אבל אנחנו מתחלקים בינינו בעומס, וזה משהו שאין לפותחת...)

בכל אופן, כתבת רעיונות באמת יפים!

וסליחה שקצת "יצאתי" עלייך🤭 (כפי שאפשר לראות לפי השעה - אני שוב בסבב הרדמה, גמורה מעייפות...)

קם הרבה בלילה... וגם הוא לא אוהב את הכיסא בטיחות שלו. אז לדברים כאלו אני מוצאת פתרון נקודתי.

כשעולים לאוטו אני מביאה לו שלוק/ביסקוויט/בייגלה, ואז זה מרגיע אותו.

אם הוא עייף אני אניק אותו ואשכיב אותו בעגלה לישון, למרות שקשה לו להירדם בעגלה.

אבל אני לא אמני מעצמנו פעילויות בגלל התנהגות של הילדים. עכשיו הוא בן שנה, אחרי זה בשנתיים שזה גם קשה, אחרי זה בן שלוש שהם שובבים, אחרי זה בן 4 שהוא גיל של דווקא.

אין לזה סוף...

בכ''מ בגישה שלי אז כשיוצאים דינמיקה חיובית הילדים משתפים פעולה...

אני באמת מקבלת ממך כוחות!!!

נשמע לי מההתמודדות שלכם שאת מתמודדת עם כל כךךך הרבה ובכ'ז את נשארת בשפיוּת הדעת... לא מובן מאליו

(לא קשור דווקא לעכשיו, בכללי רציתי להגיד לך ופה אני יודעת שאת מבינה לליבי כי את גם עם צרחנית קטנה ומתוקה)

גילאי 3 אי אפשר לשלוח לבד למזרקות וגם גילאי 5 לשלוח לבד למתקנים הגינה זה מאוד תלוי איפה את גרה ולא תמיד מומלץ.

קטן בן שנה הרבה פעמים לא מוכן להישאר בעגלה, בקיצור זה מאוד משתנה

זה לא שאת שולחת אותו קילומטר לבד...

אני מנסה למצוא את הפתרונות כדי שאני לא אהיה חייבת לרדוף אחריהם.

לפני כמה ימים היינו במתנפחים. השראתי לבת ה5 איפה אני יושבת והיא הייתה במתקנים והיגשה אלי כשהייתה צריכה משהו.

אני ובן השנה ישבנו על הדשא כי הוא באמת לא יכול להיות במתנפחים לבד.

בקיצור- אני לא אקח את בת ה5 למקום שאני חייבת לתפעל אותה.

נתתי כאן הרבה דוגמאות לפעילויות שאפשר לעשות עם ילדים בלי לתפעל אותם כל הזמן ...

אם היא הייתה בת שנתיים אז לא הייתי הולכת למזרקות, אבל גן שעשועים או ג'ימבורי כן.

בעיקר תלוי בילדים זורמים

ההורה יכול להיות הכי זורם

אבל הילד הגדול יכול להעלם אם לא עוקבים אחריו כל הזמן

והתינוק יכול לבכות כל הזמן או גם לברוח/ לסכן את עצמו

יש הבדלים ענקיים בין התנהגויות של ילדים שתלויות בעיקר באופי מולד

אני מסתכלת על התנהגויות כמטרתיות ולא הסיבתיות. ב''ה יש לי ילדים עם עודף אנרגיה וגם משתפים פעולה.

פעם זה היה סיוט לצאת מהבית, והייתה לי רק ילדיה אחת.

אחרי שלמדתי קצת ונפלו לי כמה הבנות נהיה לי כיף.

כנראה זה קשור בעיקר לגישה שלי, ולא דווקא חטיפים שנתתי...

באינטראקציות שנוצרות ובחינוך.

אבל, זה בהחלט תלוי גם במזג המולד של הילדים עצמם.

זה קצת מזכיר לי את הדיון על הרגלי שינה... לפעמים יש כאן אמהות שאחרי שניים שלושה ארבעה ילדים שהן 'הרגילו' לישון עצמאית מגיע הילד שלא מתרגל להרדם עצמאית ואז הן מבינות על מה האמהות האחרות מדברות. 

שובבה מאוד.

המזג שלה לא מעודן ובעין אובייקטיבית היא מאתגרת.

אבל אני לא מוכנה ''להפסיד'' בגלל ההתנהגות שלה. הפסד מבחינתי זה להיות עצבנית, חסרת אונים ובלי כוחות.

אז אני מנתקת את ההתנהגות שלה מהתחושות שעולות אצלי.

זה כמו שאם הילדים השאירו בלאגן בערב בחדר משחקים- אפשר לסדר אחריהם, אפשר להשאיר להם לסדר לבוקר.

יש אחת שתשאיר להם לסדר והלב שלה יהיה כעס/תסכול/חוסר אונים.

יש אחת שתסדר אחריהם ויעלו את אותן התחושות.

יש אחת שתשאיר להם לסדר ויהיה לה סבבה,

יש אחת שתסדר אחריהם ויהיה לה סבבה.

קצת כמו גישת ה-90/10.

זה לא משנה בהכרח מה הפעולות שאנחנו עושים,או לקושי מול הילד, או ''לאתגר'' שהילד מציב. זה קשור הרבה לבחירות שלנו איך להרגיש בסיטואציה ואיך להתנהל ולנהל את הרגשות.

אז אני בוחרת להינות, לקחת דברים בקלילות, ולא להתרגש מבעיות.

(לצורך הדוגמה וכאן אני אסיים- הבוקר היא שפכה נטלת מים על הרצפה. אז פשוט לקחתי סמרטוט וניקיתי... וזהו. אין עוד משהו.

יש מצב שמישהו אחרת זה היה מערער אותה, היא הייתה נהיית מתוסכלת וכל היום היה מרגיש לה אבוד.)

זה לא סותר שאת צודקת בהחלט במה שאת כותבת, שהמצב הנפשי חשוב מאוד וקובע את החוויה. ושההורה הוא מוביל והכל נכון, פשוט יש הרבה משקל גם למזג מולד, בוודאי בגילאים צעירים. 

הבנתי שבמצב הקיים אני כמעט לא יוצאת איתן כי זה סבל בשבילי.

אז אני אסע לגן שעשועים יותר רחוק ולא דווקא לזה שמול הבית כדי שהמתקנים בו יהיו כאלה שבו הבנות שלי יכולות להיות 100% עצמאיות (לא חייב שיעלו על הכל. רק על שמסוגלות לגילן בלי השגחה צמודה) ואני אוכל לשבת על ספסל 

והוא שובב...

אני מוצאת דרכים שבהן אוכל לנוח.

אני יושבת על הדשא, ואז הוא במתקן לידי נעמד עליו (כשהוא על הרצפה) מסתובב בדשא ,אני נותנת לו משהו להחזיק לאכול כמו תפוח, וזה זמן כיף ורגוע.

אני מרגישה שאני נחה...

יכול להיות שעם צפופים קטנים זה יותר קשה לנוח. לא יודעת כי לא התנסיתי...

אני פשוט חושבת שזה עניין של בחירה.

לכל אחת יש את הדברים שמוציאים אותה מדעתה ואת הדברים שהיא מקלילה והאחרים היו משתגעים מזה.

יפה לך שלמדת לקחת את המקומות המטורגרים אצלך אישית ולהפוך אותם להיות קלילים ולא לגרום לך לתסכול.

(קצת מזכיר לי לדוגמה שעכשיו משפצים אצלנו ויש אבק בכל מקום וזה מציק לי האבק ואז אני רואה תמונות מהמילואים של בעלי כולם מפוייחים מאבק ברמת הגבות הלבנות ובתמונות מחייכים ומבסוטים ואמרתי לו וואי איך הפסקתם להתנגד לאבק ופשוט למדתם לחיות בתוך זה ולהפסיק את ההתנגדות הפנימית והוא אישר שאכן כך. לא מתרגשים מלאכול, לנשום, ולחיות אבק כי לומדים לחיות את זה ולא להתנגד מהבפנים כלומר זה לא רמת האבק אלא הגישה האם להכיל או להשתגע מזה)

בכללי הגישה היא להיות אחראי על מה שבשליטתנו...

הקושי שלי בגינה זה עם הילדים הביישנים והפחדנים... שנצמדים אלי ורוצים 'אני אבוא איתם לכל מקום

אני מבינה שזה. לא אני אלא הילד כי האחים שלו זורמים חופשי 

מחקתי כי זה היה שיפוטי וביקורתי

אבל @oo   מסכימה מאד עם מה שאמרת

עם האופי שלהם

את לא יכולה להסיק מזה על כל הילדים

אני זוכרת סיטואציה

אני עם 2 ילדים וגם אחותי

שתינו בגינה ביחד

אני קמה ואומרת לילדים הולכים הביתה- הילדים באים איתי

אחותי אומרת הולכים הביתה- אחת הילדות מסרבת נמרצות

הייתי בטוחה שהחינוך והתקשורת שלי מעולים

עד שהגיעו 2 ילדים נוספים

כל אחד בצבע

דעתניים ועקשנים

רק שרצתי כמה חופים (!) על חוף הים כדי לתפוס את הילד שברח

הבנתי שיש ילדים עם אופי אחר

את בטח יום אחד תביני 😉

זו הגישה שלי לחיים.

אבל סבבה.

או שיום אחד אני אבין שאני צודקת...

על יציאה לגינה שהמנוחה שלך היא לשבת ולא לנדנד

אז את לא מכירה סיטואציות בהן צריך לעקוב באופן פיזי ורציף אחרי הילד ואי אפשר לשבת

לא בגלל גישת הורה אלא בגלל שהילד מסכן את עצמו/ יכול להעלם מהגינה

זה בהחלט עוזר לבוא בזרימה ולהנות

לפעמים זה עובד ולפעמים לא

יש ילדים שמה שעוזר איתם זה בעיקר שהם גדלים ונהיים אחראים יותר

אני לא מנסה לגרום לילדים שלי להיות ממושמעים יותר.

אני מתקדם במה שאני כן בשליטה עליו.

ומבינה על מה את מדברת על סיטואציות שהילד לא ממושמע.

אין לי ניסיון של 2 ילדים, יש כאן גישה שלמה שמוכיחה את עצמה. לא אומרת שאין לי התמודדויות עם הילדים שלי, או שאין אצלנו קושי.

היום בקניון הבת שלי ניסתה לעשות דרמה, לא היה לה קהל אז היא פשוט הפסיקה...

אני מסתכלת על ההתנהגות של הילד כמטרתית ואת מסתכלת עליה כסיבתית, לכן קשה לך להאמין שיש מצב כזה שהאמא יכולה לשבת בנחת בגן שעשועים.

זה לא לברוח ולהסתכן כל הזמן

מה תעשי עם ילד בגן שעשועים שבורח מהגינה לכביש/ מחוץ לטווח הראיה שלך/ מטפס באופן מסוכן?

עם תינוק שזוחל/ רץ למקומות מסוכנים עבורו?

איך הגישה שלך עובדת פה עם לשבת ולנוח?

יש לי ילד שיכלתי לשבת איתו בנחת בכל מקום

ו2 אחרים שלא (עד גיל מסוים)

כמו שכבר כתבתי אני אלך למקום שבו אני לא אצטרך להשגיח על הזמן כמו גן שעשועים עם גדר לילד שרץ

או מקום עם הרבה מרחב לזחילה לתינוק

התינוקי שלי זוחל מהר ולכל מקום, ובקרוב גם יתחיל לרוץ. אז ההתאמה שלי תהיה בהתאם. (מתחם בלי נדנדות/גן שעשועים רחוק מהכביש וכו')

כמו שאני לא אשים חומרי ניקיון בארון נמוך

הילד יודע לטפס על הגדר ולצאת? או למצוא את שער היציאה ולצאת לבד?

לטפס על כל מתקן שנחשב בטיחותי לילדים באופן בלתי בטיחותי?

ומה אם

התינוק בורח ממתחם הזחילה שלו? הולך לפתח המגלשה/ מטפס על הסולם

את מתארת כאילו יש מתחמים בחוץ סטריליים

כי אולי את לא מכירה  ילדים שאין מתחם סטרילי עבורם

וגם תמיד אפשר להמשיך לדון על ''מה אם''.

זה שיש לי שני ילדים לא אומר שאני לא מכירה התמודדויות מול ילדים או ילדים מאתגרים.

את יכולה לא להסכים איתי, אבל את יוצאת מנקודת הנחה שאין לי ניסיון, ואין לי הבנה.

זה לא משנה כמות הילדים.

הסברתי את הגישה שלי ואת העמדה שלי.

ורק אוסיף-

ילד שמטפס על גדר או פותח את השער זו כבר התנהגות כלשהי, שאני רואה אותה כמטרתית.

שאפשר למצוא פתרון

להישאר עם הילד בבית או להיות דרוכה ופעילה בחוץ

בעיניי התשובות שלך משקפות חוסר הבנה/ ניסיון עם ילדים כאלה

ילד שמטפס ופותח הוא גמיש מעיז ויצירתי

ילדים אחרים פחות ולכן עושים דברים אחרים

פה סיימנו נשמה.

זה שיש לי גישה שונה משלך לא אומר שאין לי הבנה או ניסיון.

התאפקתי עד עכשיו למרות הזלזול שלך.

אז יש לך כמה ילדים יותר ממני- זה לא הופך אותך לבעלות ידע נרחב יותר ממני בגידול ילדים.

אז לידיעתך- יש לי אחים קטנים (7 במספרם), 2 ילדים, עשיתי תואר בחינוך, ואני עובדת עם ילדים (בעבר עבדתי בגנים, כרגע מורה לתלמידי יסודי). משתתפת בהדרכות הורים ומורים, ואת גישתי החינוכית ינקתי מאמא שלי שהיא מנחת הורים מספר 1!

(ד''א- מי שמעוניינת לגדל ילדים בלי רגשת אשם, בשמחה ובנחת, מוזמנת לפנות אלי בפרטי לקבל פרטים עליה).

הגישה שלי היא מבוססת על גישת שפר, וזה שמעולם לא התנסת בה-חבל. בגלל זה אין לך אמון בכך שאמא יכולה להינות גם היא בגן שעשועים, וילדים (גם כאלו שאת מגדירה כמאתגרים) יכולים לשתף פעולה.

במקום לבסס את הגישה שלך את מעדיפה להקטין אותי כבן אדם (בסוף תגלי שטעית/אין לך ניסיון או הבנה).

חבל שהדיון מגיע למקום כזה כי היה לו פוטנציאל להיות מעניין מעמיק.

חוסר ניסיון לא עושה אותך פחות טובה

לא כל אחד חווה אותן סיטואציות בחיים או אותם ילדים

ניסיון מקצועי או עם ילדים שאינם שלך אינו דומה

כשאת מביאה פתרונות ודוגמאות רחוקות מהמציאות עם ילדים מסוימים איך איך לבסס גישה

כי את לא מתייחסת לסיטואציה המלאה

ב. על סמך מה החלטת שאין לי ניסיון? זה גם מזלזל וגם לא נכון (כמו שתגידי לרופא שאין לו ניסיון. למה מי את שתגידי אם יש לי או אין לי? מה- את הסתדרות החינוך העולמית?)

ג. התעסקות עם ילדים לא שלך זה דומה בהרבה מובנים. מהניסיון שלי (שמסתבר שיש לי) זה דומה. לך אולי אין ניסיון עם עבודה עם ילדים, אז אולי את לא יודעת אבל יצירת שייכות זה די דומה (לא ב100% אבל דומה).

כך לפחות בגישה שאני לומדת, ומקדישה את זמני ואמרתי כדי להשתלם במקצוע שלי ולהיות מורה ואמא טובה יותר.

ד. סליחה שאמרתי שאין לך ניסיון, אבל ממש בער בי להשתמש באותו מטבע. זה מחדד את הזלזול. באמצע דיון לומר לצד השני במילים כאלו או אחרות- ''אתה לא מבין בנושא'' זה זלזול.

את מגדירה מי שאינו מבין סיטואציה מסוימת

נותן דוגמאות רחוקות מהמקרה

ונותן פתרונות לא רלוונטיים?

התגובות שלך מתנשאות.

ולא סבבה לי לדון עם מישהי שבטוחה שהיא מעלי.

אז בהצלחה.

העיקר שהרעיונות שלך עובדים אצלך ושהרעיונות שלי עובדים אצלי.

זה אחד היסודות המהותיים שלי בקשר עם הילדים

כולם כבר גדולים (חוץ מאחד שכמעט גדול) וכולם משתפי פעולה בצורה מעולה

אבל

כשהם היו קטנים חלקם פחות שתפו פעולה וזה בסדר זה תואם גיל וזה לא פגע ביכולת שלהם לשתף פעולה כשהם גדלו

שגם ילדים קטנים יכולים לשתף פעולה.

ואולי להיפך, הם משתפים איתי פעולה בגלל שיש לי ניסיון.

סתם נקודה למחשבה...

יש משתפי פעולה ויש שאינם

תלוי אופי מולד

יש פערי ענק בין תינוקות ובין ילדים

בצייתנות

באומץ

ביצירתיות

ביכולת פיזית של ריצה/ טיפוס וכו

אני חושבת שהדיון הוא בסוף על ילדים שהמטרה שלהם לדוגמא- היא חקירה של המקום ויש להם את האומץ כמו ש@oo אמרה להסתכן וללכת רחוק ממך...

יש פה שני דברים שונים. 

(באופן כללי החיים לימדו אותי שאי אפשר לומר שלמי שיש יותר ילדים קשה יותר מלמי שיש לה פחות, כי זה לגמרי תלוי בילדים עצמם וגם בכוחות הנתונים של אמם...)

התפתח פה דיון מעניין, שהתחיל לעלות לטונים צורמים. מאחר ואין אמת מוחלטת, בכל צד יש אמת, והכל תלוי בהרבה גורמים, אנחנו ממש מבקשות לעצור  פה. כי זה סתם מעכיר את האווירה.

שתוכלי לישון רגע ולהתאפס?

אני האמת עובדת ובעלי איתם.

אבל כשאני חוזרת אני ממש עם מצפון להעסיק אותם.

אז אנחנו הולכים לים. או לפעילויות שיש בישוב שלנו.

עוד לא לקחנו אותם לאטרקציה רצינית.

😅😅

הם בהחלט נהנו במקסימום בים

לא פשוט הנסיעות ושצריך אלף עיניים..

מה לגבי סבא סבתא או קרובים עם גילאים דומים?

או בריכה במרפסת אם יש

זה באמת סיוט כי נשמע שממש כואב לה

או שהיא ככה בכללי?

זה גיל כזה שהם לא פה ולא שם.. 

כשהיא איתי היא דבש,

כשהיא על הרצפה צורחת

לא נראלי כואב לה.. התרגלה לפינוק מה שנקרא  (פתאום מתברר לי כמה בשנה האחרונה הייתי מתנחמת בה.. מילואים וזה, ככ הרבה לילות חיבקתי אותה ונרגעתי. ואולי איכשהו אני צריכה לתווך לה במילים או רק בתחושה שהכל בסדר בואי נשתחרר טיפה אחת מהשניה...)

נובימול מתלבטת.. כי היא מתעוררת בוכה ואז כשהיא ישנה איתי נרדמת מהר ורק אני ממשיכה לישון עקום

(בחיי נראלי שאני צריכה נובימול,תאמיני לי)

חח סליחה יוצא לי בשירשור הזה כל המרמור

אני גמורההה 

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית מספיקה

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימית ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי