כנראה שאין לזה סוף. בפרט לאור העובדה שלהריונות, לידות והנקות יש השלכות דרמטיות על גוף האישה, ולא לטובה

אז מה יהיה אז שהגוף ישתנה?

כאן החלקה כבר לא תהווה פתרון קסם.

ומהצד הנגדי - מה אתה יודע עליה, איך היא נמשכת אליך ואולי גם לה יש דברים שמפריעים לה?

אני ממליץ להסתכל על המהות ולא על החיצוניות. נשמע שיש בינכם הרבה התאמה.

לא עושים דברים כאלה בעיניי...

גם סורי, אבל קצת קשה לי עם המשפט שנרשמת דמיינתי את אשתי עם שיער חלק, בסוף עומדת מולך בחורה אמיתית, עם המראה שלה ועם מה שגורם לה להרגיש יפה ונוח.

למשל לי יש שיער גולש ואני כל הזמן עושה בייביליס אז הוא נראה גלי. מעולם לא חשבתי מה ימשוך את הבחור או מה הבחור רוצה , אלא מתי אני מרגישה יותר בנוח ויותר יפה בעיני עצמי? כי שם קורה הקסם שאני מרגישה יפה .

ברור שמותר לך לאהוב שיער חלק. פשוט בעיניי הדרך היא לדבר על הטעם שלך, ולא להגיד לה מה לעשות עם השיער שלה.

נגיד אם אתם מדברים על האחיינים שלך, אפשר להגיד: "וואי, אחיינית שלי חמסה, מושלמת. יש לה שיער חלק וזה כל כך נסיכותי בעיניי, אני ממש אוהב..

הבינה את הרמז מעולה. לא הבינה? הייתי משחררת.

או אולי אם היא בעצמה מדברת על השיער שלה, אפשר להגיד בעדינות "נראה לי שגם חלק יהיה לך וואו."

מעבר לזה, אני אישית לא הייתי אומרת.

ואגב, איזה שיער יש לה ממש מתולתל או גלי?

כי אם הוא ממש מתולתל, לבקש מבחורה שיש לה תלתלים בכל השיער לעשות החלקה זה גם לא כזה פשוט.

וחוץ מזה, החלקה לא בהכרח נראית כמו שיער חלק טבעי. אחותי עשתה החלקה כי היא רצתה שיער כמו שלי, ויצא לה שונה. למרות שעוד אצלה אין לה מתולתל,עכשיו היא ממש מתבאסת, ואני דווקא אמרתי לה מראש שיש לה שיער מושלם ושלא תיגע בו.

לא יודעת, משהו בכל השרשור הזה קצת צורם לי.

יפה

משהו בכל הניסוח שלך צורם לי.

לגבי יתר התגובה שלך אין עמדה ברורה. אם חשוב לך, אנסה לזכור לחזור להגיב גם על זה כשזה יתגבש אצלי.

בד"כ נשים רוצות אוהבות לשמח את הבעל, בוודאי במשהו שכ"כ פשוט ליישום

אל תתלה בזה את הזוגיות.

אם הנושא יעלה מתישהו באלגנטיות אתה יכול לציין את העדפתך יחד עם המון מילות חיבה ומחמאות למצב הנוכחי בלי קשר.

ובשבילך- תחזק את הידיעה שנשים משתנות ככ אחרי חתונה ובייחוד אחרי לידות, כדאי מאוד למצוא חן, משיכה ורגשות חזקים מבלי קשר לפרטים טכניים חיצוניים.

חמודה, שכחת פרט קטן זה לא בעלה. זה בחור שהיא יוצאת איתו. היא אמורה להתחיל לשנות את המראה שלה ואת השיער שלה כדי להתאים להעדפה שלו עוד לפני שבכלל נבנה כאן קשר מחייב?

מי אמר שהוא יאהב את התוצאה? ואולי זה גם לא יספק אותו או חלילה הוא יחשוב שזה מכוער

מותר לו להעדיף שיער חלק. הכול טוב. אבל העדפה שלו לא הופכת לחובת ביצוע שלה.

אם הוא בוחר ללכת על זה צריך לעשות את זה ברגישות . ולא מה הבעיה ?

לא יודעת מה יש לך נגדי באופן אישי, זה לא מתאים. אם אני רושמת תגובות כאלה מזעזעות בעינייך את מוזמנת לפנות למנהלי הפורום לדווח עליי

את מתעקשת להוציא את דבריי מהקשרם ולפרש אותם בצורה מעוותת וכעוסה, לא ברור לי למה.

אם בחורה הייתה רושמת שמפריע לה סגנון הלבוש של הבחור שאיתו היא יוצאת, מה היו עונים לה?

מוכנה להתערב שרוב התגובות היו בסגנון- את תקני לו את הבגדים וזה משתנה ישר ולא צריך להדאיג אותך. למה? במה זה שונה?

לא דחפתי אותו להכריח אותה

לא שכנעתי שהוא צריך לשנות אותה

ציינתי עובדה פשוטה. נשים אוהבות לפרגן לבעל שלהן במראה חיצוני במה שיוצא חן בעיניו. הוא לא רוצה שהיא תעשה ניתוח קיצור קיבה ולא ביקש ממנה עדשות צבע ולא ניתוח אף, תנשמי.

כי את רשמת הרגע בשרשור אחר :

"נשמע שטרם התחתנת. איך את יכולה לחוות דעה בנושא מערכת יחסים בנישואין אם את עוד לא שם"

כמה רוך ועדינות יש בך מדהים

זה כנראה עניין שמורכבת לך מולו וזה מובן,

את לא עונה על שום דבר ענייני רק נפגעת אישית משום דבר פוגע

טוב, אז בואי נוריד את הרגש ונדבר עובדות. אני יכולה לעשות את זה מצוין.

את רשמת:

"נשמע שטרם התחתנת. איך את יכולה לחוות דעה בנושא מערכת יחסים בנישואין אם את עוד לא שם?"

את רשמת:

"אני עומדת מאחורי הדברים שלי. זה פשוט ולא חייב להיות מעוגן בשום דבר, מציאות שרואים."

את רשמת:

"האם מי שמתחתן מאוחר מגיע בצורה פחות נתונה לשינויים והתפשרות? חד משמעית כן,"

מי שמתחתן מאוחר מסגל לעצמו אופי מסויים .

כמו בצק קשה!

את רשמת:

"מעורר תהייה למה בחרת להתייחס לזה כעלבון אישי שמזעזע אותך עד כדי כך?"

את רשמת:

"זה כנראה עניין שמורכב לך מולו וזה מובן."

את רשמת:

"את לא עונה על שום דבר ענייני רק נפגעת אישית משום דבר פוגע."

את רשמת:

"בחרת להשפיל ולהכפיש אותי קבל עם ופורום בצורה לא מכובדת ולא ראויה."

את רשמת:

"התגובה שלך מעידה בעד עצמה."

את רשמת:

"בריאות איתנה וכל הישועות."

כל זה את רשמת

אז איפה בדיוק האחריות שאת דורשת ממני? את עומדת מאחורי הדברים שלך כל עוד לא מעמתים אותך איתם.

ברגע שמעירים לך עליהם, הדיון עובר לרווקות שלי, ל"מורכבות" שלי ולכמה אני כביכול פגעתי בך.

אני לא דורשת ממך להסכים איתי. אני כן מצפה שאם את בוחרת לכתוב דברים נחרצים על ציבור שלם, תעמדי גם מול ביקורת נחרצת עליהם בלי להפוך את מי שביקרה אותך לבעיה.

יקרה, את כתבת על רווקים בגיל מאוחר שיש להם "אופי קשה"

בתגובה עברת אליי אישית: "נשמע שטרם התחתנת, איך את יכולה לחוות דעה בנושא מערכת יחסים בנישואין אם את עוד לא שם?", אחר כך כתבת "זה כנראה עניין שמורכב לך מולו", וכשעניתי לדברייך טענת שאני "משפילה ומכפישה" אותך ודרשת ממני לקחת אחריות. כשהצבתי מולך את הציטוטים שלך וביקשתי ממך את אותה האחריות בדיוק, התשובה שלך הייתה "בריאות".

מאחלת שיחד עם כל הישועות שאיחלת לי תגיע גם היכולת להתבונן במילים של עצמך ולקחת עליהן אחריות

לק"י

(אבל המילה "חמודה" בהתחלה יוצרת רושם מזלזל).

לק"י

אז אי אפשר לבנות על זה.

כך שאם זה בנפשו, אז זה בעיה להתחתן ככה.

אמרתי שרוב הנשים שמחות לשמח את הבעל שלהן בדברים שלא דורשים שינוי מהותי דרסטי (סקופ מטורף- תהיינה נשים שתשמחנה לבצע גם צעדים קיצוניים. לא על זה דיברתי .)

בכל אופן זה לא משהו להוריד שידוך עם חיבור טוב לדעתי.

זה כמו שהיא לא תדע לבשל והוא אוהב את האוכל של אמא שלו-

סיכוי גבוה שאחרי החתונה היא תשמח ללמוד חמותה על מנת לשמח את בעלה.

לק"י

ולא התכוונתי לסתור אותך לגמרי.

אני אישית לא מוכנה לעשות דברים שהם לא לטעמי גם בשביל הבעל. לכן אני חושבת שאם זה קריטי לו, אז זה בעיה.

ולגבי האוכל- אני בכלל לא בטוחה שאת צודקת. זה תלוי בקשר עם החמות, שלא אצל כולן כזה זורם.

וזה גם ממש שונה משינוי אישי אצלה.

אין עם מי לדבר

לכל הגברים יש פנטזיות ולכל הנשים יש יתרונות וחסרונות. אם אתה לא נהנה איתה וכשאתה מסתכל עליה אתה לא שמח אז אחד משניים:

1. תיפרד וכשתסביר לה את הסיבה שלך לפרידה אתה תרגיש מהתגובה שלה עד כמה קטנוני הרצון להיפרד

2. תתאמץ להביט למהות, לכמה שהיא טובה מיוחדת ומעניינת בעיניך

בשום פנים ואופן אל תקווה לשנות אותה. זו פנטזיה שהולכת איתך, והיא אמנם קשורה עמוק בלב אבל היא רק פנטזיה. אם היא בחורה טובה ובגלל מבנה השיער אתה לא מעוניין בה זה פספוס מטורף.

עבודה על כוח הדמיון יכולה לשחרר את זה.

כדי שזה ישתחרר צריך אורך רוח ולא להיות אובסיסבי לזה.

לא להכחיש וגם לא לתעסק כל הזמן בזה.

תנסה לראות את היופי באיך שהיא נראת עכשיו? אתה רואה יופי בזה? אם כן - זה מעולה. תתמקד בו

והערה על אסתתיקה יכולה להתאים אולי בשלב האירוסין ובנישואין, וגם זה ברגישות רבה ושיש תיאום מעולה בין בני הזוג.

בתור מתולתלת אם מישהו היה אומר לי לעשות החלקה הייתי נפגעת ממש..

הייתי אומרת בשבילך שתנסה להתמקד בדברים היפים והטובים שלה חיצונית ופנימית, תחשוב שאתה לא רוצה לוותר עליה..

ואם ממש קשה לך עם המראה אז תחשוב אם אתה רוצה להמשיך כי אישה רוצה להיות יפה בעיני בעלה..

שכשיצאתי עם בעלי (בשלב מתקדם) הוא שיתף אותי בשיחה פתוחה עם המון רגישות גם בדברים חיצוניים שיותר מושכים אותו כגון שיער ארוך, ללא שיער בידיים. אני זוכרת שכן מעט הובכתי מפתיחת הנושא מצידו אבל דווקא ראיתי באור מאד חיובי את הפתיחות. זה היה בשלב מתקדם שכבר נוצרו רגשות אז באמת כשרוצים מישהוא מוכנים לעשות בשבילו דברים ובאמת לפני החתונה בזכותו התחלתי להוריד שערות בידיים. חשוב לציין שכמובן הוא לא כפה שום דבר וזה גם לא היה תנאי מצידו, הוא נמשך אלי גם אילולא זה, אבל כן זה "יותר עושה לו את זה".

אז שאלה איפה עומד ה"שיער החלק" אצלך..

קודם כל הגיוני מאוד שהיא לא תסכים לשינוי משמעותי כזה, וזה מאוד ישבור את האמון איך שמציגים את זה כנדרש למשיכה.

וגם במקרה שהיא כן תסכים כי היא רוצה למצוא חן בעינייך, החלקה זה לא שינוי חד פעמי. צריך לתחזק את זה כל הזמן כשהשיער צומח. זה כסף, זמן, חומרים מיוחדים.

גם אם מלכתחילה היא תסכים, סביר מאוד שהיא לא באמת תשמור על זה במהלך השנים בין הריונות, ילדים ושאר העיסוקים ואז אתה חוזר למצב שבו אתה נמצא עכשיו.

אי אפשר שהקשר והמשיכה יהיו מבוססים על זה, אולי אחרי שמתארסים או מתחתנים אפשר להעלות את זה.

שתדע להבין, להכיל, לקבל, וכו' אותך!

באחריותך ליידע, להסביר, לתווך את עולמך הפנימי כלפיי חוץ.

ובעניין שלה ובכן זו היא כרגע וזה הטוב שהיא מביאה, אתה כאן כדי לבחון אם יש פוטנציאל בבסיס שיתאים לך. זו מי שהיא לפחות כרגע.

לוקח הרבה זמן לשנות דפוס התנהגות אבל אופי נשאר.

נכון שבעבודה זוגית משותפת יתכן ויעשו תזוזות קלות כדי לבוא יותר לקראת הצד השני אבל לפעמים יש נפילות, יש הליכה אחורה, שתיים קדימה ולכן עיקר העבודה היא פנימית על עצמך.

בודאי שיש ציפייה ביחס לסביבה. וכן, אני גם מצפה להכלה מסויימת.

נניח, סביבת עבודה, יש ציפייה שהיא תהיה נעימה וכו'.

וכן, אני שמח ששיתפתי אותה בכאב שלי ונתתי לה את ההזמנות להכיל את הכאב הזה.

זה שהיא היא לא לקחה את ההזדמנות הזאת בתי ידיים - זה עניין שלה עם עצמה.

אני יודע שעשיתי את שלי, ולא בחרתי להשאר לבד עם הכאב.

באמת חשוב מאוד לתווך את העולם הפנימי לסביבה ובהחלט זה משהו שמורגש בסיפור הנ"ל.

לא ציפיתי לרגע שנתחיל לעשות עבודה זוגית.

כן ציפיתי שאם היא מדברת איתי, אז היא תהיה איתי. ואם היא פגעה בי שתבקש סליחה, ואם היא מבקשת סליחה אז שתבקש סליחה בכנות ולא רק כדי להרגיש טוב עם עצמך.

מאמין בה, וברגע שהבנתי שלא יצא מזה משהו וסתם התבחבשנו, אז באמת חתכתי את השיחה והבאתי לסיומה.

אבל אני לא חושב שנכון להציף באופן יזום קשיים בשלב מוקדם כ"כ. מה אתה מתרפס בפני כל אחת שהרגע פגשת? שמור כל המקום שלך קצת. זו לא גאווה. זו הערכה עצמית מבורכת. זו שמירה על עצמך.

מבין אותך (נראה לי. לפחות מתיימר). אבל יש בני אדם (גברים ונשים) שיהיה להם קושי להכיל פתיחות כזו, קצת התרפסות, בשלב ככ מוקדם. כאילו, 'למה אתה אומר לי את זה? מה אני בשבילך?, וזה מרתיע ומבלבל, ומובן שזה יכול גם להביא לתגובה לא נעימה או חסרת טאקט.

על עצם זה שהיא לא לגמרי איתך, זה מאד מתסכל. נסה לחשוב. האם היא ידעה מראש שהיא תהיה ככה או שהיא תכננה להצליח להתרכז בפגישה ופשוט לא הצליחה? היית מעדיף שבאמצע דייט היא תגיד לך 'שמע, אני לא מרוכזת, נמשיך מחר בטלפון'? נשמע לי שהיא ניסתה לכבד ופשוט לא הצליחה.

וכן. היא מתנסחת ממש גרוע.

להיפך, נותן לה הזדמנות להחזיר לה את הכבוד שלה.

וזה לא היה זה. היא לא היתה מבולבלת בגלל הפתיחות, היא התחילה לכעוס עלי בגלל שאני מבקר אותה.

ממש לא אכפת לי אם היא שלי או לא.

אכפת לי שיתייחסו אלי כמו לבנאדם.

ואם אני מאמין שהיא אדם טוב, אני גם יגיד שכואב לי. זה לא בושה.

אני לא חושב שיש כאן ממש דבר "נכון" או "לא נכון".

זה נשמע שהמצב שלה בכללי עכשיו הוא בעייתי וזה דבר שאף פעם לא קל להודות בו. עצם זה שהיא בכלל "חשפה" את זה הוא דבר שיש מי שיראה בו מעשה גבורה מבחינה נפשית. זה כמו לבקש סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה.

מצד שני אני בהחלט גם מבין אותך כי אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות.

היא ניצלה מדייט ממני. לכן היא העדיפה לחסוך לעצמה דייט שלם מאשר שיחת אי נעימות.

יכול להיות מאוד שהיא צדקה ביחס לכך. אבל מה הקשר לגבורה?

לה לא נעים בגלל שהיא חזלשה אותי פעמיים. תחושה מאוד בריאה ריגשית. בעניין הזה אני לגמרי מפרגן לה. זאת תחושה בריאה לחלוטין.

אממה חוסר נעימות זאת תחושה *אישית*, כאשר אדם חש חוסר נעימות ומתייחס לכך, הוא לא בהכרח מתייחס גם לזולת. להיפך הרבה פעמים הוא נשאר בחוסר הנעימות האישית שלו ולא מתייחס להשלכות של הזולת ביחס לדיבור או למעשים שלו.

בעיני, יש כאן "נכון" ו"לא נכון".

מתי שבנאדם בוחר להתנצל הוא לא צריך להצדיק את עצמו.

ואם ההתנצלות היא "פורמלית" בלבד, שלא יתנצל בכלל.

אלא שאני מבין.

התכוונתי לגמרי למה שכתבתי: "אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות."

אך בהחלט ייתכן שגם לא הבנתי את הסיטואציה שתיארת.

רק לא הבנתי מה הגבורה שהיתה לה.

אדרבה, אם יאורו עיני, מודה שאתבייש בכך, אבל אשמח לזהות עוד נקודה טובה שלא ראיתי.

היא יכלה למצוא תירוץ אחר לנפנף או פשוט להשאיר את זה סתום (זה לא אתה זה אני, אבל ברור שהסאבטקסט הוא שזה אתה), אבל הודתה בפועל שכל החיים שלה עכשיו זה "חצי קלאצ'" וזה למעשה אומר דבר רע עליה (לפחות באופן זמני). הרי זה אומר שהיא בזבזה לך את הזמן, בזבזה לך כוחות, בזבזה לך תקווה וכו'. לכן אמרתי שזה כמו לומר סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה - כי בפועל מה שהיא אמרה, לכאורה, זה שאתה לגמרי צודק.

מה שקרה אחר כך זה שהיא כנראה נכנסה למגננה בעקבות החשיפה הזו.

יכול להיות שאני קצת מחלטר כאן פסיכולוגיה בגרוש, ולכן אני אומר את זה בזהירות, ומבקש להדגיש את זה. אני לא יודע מה הייתי מרגיש בעצמי אם הייתי בנעליים שלך.

אני רק מנסה להציע מבט של "מה שרואים משם לא רואים מכאן".

אבל זה גם לא הסיפור.

אני מעריך אותה בתור בנאדם והיא ממש לא חרטטנית.

הבעיה שלי זה לא שהיא בזבזה לי כוחות.

ההערה שאמרתי לה היתה מאוד נקודתית - בשיחת טלפון אחרי הפגישה הרגשתי שהיא לא היתה איתי.

ושוב, היא אמרה שזה בסדר גמור מבחינתה. ויודע מה, אולי קצת קטנוני, אבל הייתי מצפה לטיפה יותר אמפתיה למי שבאה בעמדה לבקש סליחה.

ולגבי התוכן, אנסה לסדר את המחשבות שלי כי עולים מחשבות על זה

לדעתי, היא ניסתה להתנצל ולומר שזה לא אישי מולך אלא שהיא מתקשה כעת לעשות דברים.

עם זאת, היה ראוי שאם זה המצב אצלה שלא תתחיל לצאת עם אנשים כי אין לה את הפניות הנפשית להשקיע בבן אדם.

הפוך ..היא ניסתה להגיד שהיא לא בסדר=

כן, אני לא מאה, אני חצי קלאץ' ובגלל זה יצא ככה. כלומר שומע אני ממש לא במיטבי עוברים עליי הרבה דברים.

תראה, יכולת גם להגיד לה בחצי הומור את יכולה גם לקחת קצת אחריות, זה בסדר (:

לפעמים זו הבעיה, שגברים אומרים כן כן נכון את צודקת, כשבפועל הם בכלל לא מרגישים ככה. בעיניי עדיף להגיד בעדינות את מה שאתה באמת חושב מאשר להסכים רק כדי להכיל ולצאת גבר נעים.

ואגב, אני מראש לא הייתי מכילה הכול.

בחור ביטל לי דייט אחרי שבפעם הראשונה הוא כבר דחה. הוא התחיל לתת לי שלל תירוצים וזה פשוט הצחיק אותי.

וממש צחקתי

הוא שאל אותי למה את צוחקת?

אמרתי לו, לי זה פחות שייך כל זה ואני לא רגילה ליחס כזה..

אמרתי לה שהיא מצדיקה את עצמה והיא הסכימה שהיא מצדיקה את עצמה והתחילה לכעוס עלי בכך שאני מאשים אותה :/

@ארץ השוקולד

את זה קצת בתקיפות?

או שהיה שם טון חברי

סמכי עלי שהייתי הכי עדין ביחס לסיטואציה שבחורה מבטלת לי דייט יום לפני פעם שנייה.

כמו שכתבתי, אמרתי לה לפני - אני הכי מבין אותך בעולם וזה הכי יכול לקרות.

אז רציתי שטיפה תהיה שותפה לכאב שלי, היא לא רצתה - חבל.

זה שהיא בתקופה מורכבת (אולי זה מה שגורם לחצי קלאצ)

בכל פגישה שמבטלים ראוי להתנצל בצורה מכבדת, בטח בדייט.

בעיני הביטול עצמו נותן רושם לא מאוד מכבד ורגיש, בעיקר בגלל שזה פעמיים ובלי התנצלות והבעת רגישות.

מצד שני התירוץ שלה שהיא חצי קלאצ' לא נשמע לי מעליב במיוחד. זה אולי סתם אינסטינקט בסיסי להתגונן. היא מרגישה שהיא הייתה קצת לא בסדר, אבל זה לא היה מכוון אלא שהיא עצמה קצת חסרת שליטה במה שקורה לה.

יכול להיות שבדייטים יש קצת שחיקה של היחס האנושי,

אבל עדיין באופן כללי רגישות והתחשבות בבני אדם שיש לנו אינטרקציה איתם זה נשמע כמו ציפיות סבירות לחלוטין.

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

לק"י

אני אף פעם לא הייתי נפגשת עם חברות יותר מידי.

אבל גם כשכן, נשמע לי מוזר להביא עוד חברים בלי לשאול קודם אם מתאים.

כך שלא זוכרת שעשו לי את זה.

מה שכן, יש דברים שכנראה מקובלים מאוד אצל אנשים מסויימים, ולכן אולי להם זה נראה מוזר שלך זה מפריע.

מציעה להגיד מראש בפעם הבאה, שאם רוצים להביא עוד חברים, שישאלו אותך לפני.

כי אני עושה את זה מלא אבל צריך טאקט לדעת מתי להכניס

לק"י

אלא אם כן, את יודעת מראש שזה בסדר מצד החברות שלך.

וגם יש הבדל בעיני, אם קבעתן כמה ביחד להפגש, ונוספה עוד אחת. לבין אם קבעת מראש רק עם חברה אחת....

כי הן מכירות ואני מפחדת לפגוע במישהי שלא אזמין אותה

מציעים להזמין עוד אנשים או כיף לא בא שיחות חופרות אחד על אחד. או להנות ביחד כדי לא לחפור אחד על אחד.

שזה מובן לי..

כך או כך מבקשת כנות ופתיחות

כלומר מופעלת וצריכה להיפגש 1/1 ?

אישה רגישה = צריכה להפגש אחד על אחד עם חברה?

מהי אישה מופעלת?

אני מנסה להבין את המנגנון הבסיסי לפני שאני עונה יותר ברצינות.

אם את אישה שהרבה אנשים "מפעילים" אותה (בגוף, אין לי איך לתאר את זה - תחושה כזו של הצפה), אז פשוט לא שייך להזמין עוד מישהי בלי לידע אותך. אין לך קיבולת לזה.

בעיני אנשים אחרים ארוע עם 2 אנשים, 3 אנשים או עם חמישה אנשים זה סבבה וזורם ויהיה כיף. בעיני אנשים רגישים - לא. זה דורש התייחסות אחרת.

בפוסט שלי.

אם אני קובעת להפגש עם חברה מבחינתי קבעתי רק איתה ולא עם חבורה של אנשים נוספים. אני רוצה להנות מהשיחות איתה, מחוויות שלנו המשותפות. אם הייתי רוצה להנות עם עוד בנות הייתי קובעת איתן.

ולגביי ההצפה מבינה למה התכוונת, אני לא כזאת.

כי כתבת להזרים אנרגיה חדשה.

כלומר את להרגשתך צריכה לייצר אנרגיה וזה לא הוגן כי באת עם 5w להנות ולא להפעיל

גנרטור של הכרויות שיצרוך ממך יותר

והוא משה, כידוע שמתמחה באנשים רגישים.

רק שאלה כדי לדעת אם לענות לך לפי השיטה שלו.

הוא שאל בתמימות לא מתוך התנשאות או משהו ככה הרגשתי מההודעה שלו.

לק"י

בעיני זה לא קשור בהכרח.

לפעמים פשוט רוצים לבלות עם חברה ספציפית.

אבל שאלתי.

לפעמים זה כיף מאוד לפעמים לא

את יכולה לשאול או לבקש שיעדכנו לפני, לפעמים זה קורה ספונטנית שמצטרפים אלינו מכרים.

אם המטרה שלך היא בילוי פרטי או שיחת נפש אז גם מצידך כדאי לעדכן, אולי מתאים יותר יציאה לקפה ולא פסטיבל המוני.

אם עושים את זה מעדכנים מראש בד"כ

לא דומה מפגש בין זוג נשוי לעוד כמה זוגות למפגש של רווקות;

גם לי זה היה מפריע.

באותו רגע אם מתאים לי אבל להבא מתאמת ציפיות מראש

מודה שלא קרה לי

להבנתי זה נפוץ שיוצאים בחבורות בביצות הרווקיות.. כמראה שזה זלג גם אליי להבא אקפיד יותר על תיאום ציפיות.

ילדים מתוקים אהובים ומהממים יותר ממנה

שנותנים כוחות וכיפיים

יש בזה תחושה של בגידה קטנה. אני הצעתי לצאת רק איתך ואתה מביא אנשים אחרים. זה מעלה שאלה מה בכלל החבר ההוא רואה בי? עוד אחד מכולם? עוד מישהו שמבדר אותו? חשבתי שלנו יש קשר קרוב וייחודי..

נשמע קצת זוגיות, אבל חברות עמוקה לא מאוד רחוקה מזה.

למה להנחית? אם רוצים להזמין עוד אנשים תעדכני

ותעשו תיאום ציפיות אם מדובר במפגש 1/1 או מפגש חברתי מורחב

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

נשמעת קצת כמו שדרן כדורגל או פרשן לענייני החסה בשטחים.

לא שמעתי הכל, רק את הקטע אליו היתה הפנייה.

אם אנסה לסכם, זה ישמע כך: 'מה אני רוצה? מה שאני רוצה. קשה לענות? אז תשאלי מה בא-לי או מה מרגיש לי שאני רוצה'.

מים טחונים חופרים עמוק.

כל מה ששמעתי זה "אני, אני אני" "בא לי באלי בא לי". באופן סטטיסטי באמת לנשים יש לפעמים נטייה לריצוי וחוסר ביטחון עצמי יחסית לגברים. (אחד ההסברים לפערי השכר בין גברים לנשים הוא שנשים פחות נוטות לבקש העאלה בשכר) אבל מפה ועד לשכנע נשים להיות יצור אנוכי, ילדותי ורגשן שלא מעניין אותו שם דבר חוץ מהתיחסות לעצמו בלבד. זה מוגזם ומביס את המטרה. במיוחד בזוגיות שכל עניינה היא התחשבות בבן אדם אחר שגם לו יש רגשות ורצונות, אבל מסתבר שהם לא חשובים כמו אלו שלה.

אגב אני רק חצי צוחקת לגבי הכותרת. זה כל כך מעצבן ומפרסם את ההפך המוחלט מעבודת המידות. במקום לשים את הרצונות העצמיים בצד ולהתחשב באחר ובשיקולים יותר משמעותיים מרצון רגעי וילדותי, הדברים האלו פשוט הורסים כל כך הרבה נשים, ולדעתי רק פוגעים בסיכויים שלהן להתחתן. אבל עם כמה שזה מעצבן אותי אני לא אפגע בהן פיזית, כי רצונות רגעיים לא מכתיבים מה הדבר הנכון לעשות.

וזה לא נגד ההלכה, זה נגד השכל הישר.

זה לא אומר שצריך לעשות את מה שהם אומרים. אבל הם לגמרי צריכים להיות שם.

אני יכול להגיד שאני רוצה לעשות משהו אבל בפועל לבחור לעשות משהו אחר כי צריך להשקיע בילדים או בזוגיות. אבל זה צריך להיות במודע. אני רוצה לעשות X, אני בוחר לעשות Y. אחרת הרצון מתחת לשולחן מנהל אותנו בלי שנשים לב.

שבוע שעבר מישהו התייעץ איתי על כיווצים בבטן וחרדה וכו'. סיפורים של רגישים.

מסתבר שהזמינו אותו לעשות משהו כיף, הוא זרם איתם, אבל בעצם רצה לעשות משהו אחר וזה התבטא בגוף. לא כיף.

ששמרנים נשארים שמרנים

אבל הסיכוי שהשמרנות תפסיק מתישהו גדולה

במיוחד ברווקות

ואז יש שיטות אפקטיביות יותר להיכרות חוץ מדייטים

כנראה שהן לא כ"כ אפקטיביות.

נניח בציבור החרדי

הסיכוי להשאר רווק/ ה לנצח

קטן מאד

וגם שם יש רווקות מאוחרת ושמרנות

שנשארים בישיבה עד זקנה ושיבה.

תמיד היו רווקים נצחיים

ותמיד יהיו

זו בחירה לגיטימית

אז בציבור החרדי זה לא קורה בגלל השמרנות או למרות השמרנות?

ואני לא חושב שזו בחירה.

גם שם השמרנות בסיכוי לרדת עם הגיל

במבט שלי

יש לאדם הרבה אחריות ויכולת השפעה על חייו

וכנראה אפשר להשיג מה שרוצים

אחריות/ השפעה/ להשיג דברים

לרוב זה לא פשוט

יש כאלה שהתיאורים נכונים לגביהם ויש כאלו שלא. הכרתי אישית כמה וכמה שהתחתנו בסביבות גיל 40. נכון, יש כאלו שלא הצליחו, אבל אין שום סיבה לחשוב שזה בגלל הגיל, יותר פשוט להניח שמה שתקע אותם בגיל 24, זה גם מה שתוקע אותם בגיל 44...

אגב, אני מכיר כמה רווקים מבוגרים, שלא עצרו את החיים. הם המשיכו להתקדם, למדו מקצוע, עובדים ומלמדים.

כמובן, הקהילה צריכה להכיל אותם, צריך שיהיה להם מקום בחברה. אגב, ככל שהקהילה יותר נפרדת - זה יותר פשוט. כשלכל דבר מגיעים בזוגות - הרווק/גרוש/אלמן מחוץ למעגל.

בקהילה שבה הפעילויות, המסיבות והמפגשים הם לגברים בנפרד ולנשים בנפרד - הרווק או הרווקה יכולים להשתתף כמי כולם, בלי שזה מאוד בולט.

בגיל 24 זה מה שתוקע אותם בגיל 44.

אני מניח שהתחתנת צעיר ואין לך מושג איך נשרט מוח של רווק או רווקה מבלי רצונם ובחירתם כשאין להם את הדבר הכי בסיסי מבחינה רגשית, בפרט אם אין שום דבר מהותי שהם התעכבו בגללו (כגון בררנות או חוסר הבנה שאתה מתחתן עם אדם שונה).

בדיוק צפיתי בסרט לעבור את הקיר. מי שלא ראה זה על רווקה מאוחרת שחתן שלה מבטל חתונה באמצע הכנות ( ודי מהר מוצא מישהי אחרת) והיא במקום לבטל מחליטה להשאיר את האולם ולהמשיך להתארגן בתפילה שחתן יבוא אם היא תאמין מספיק חזק.

אז ברגע שהיא עושה את זה , די ברור למה היא רווקה. כי היא לא מעוניינת להכיר איש אמיתי ובנות איתו קשר , היא רוצה סטטוס של נשואה , חתונה יפה ושמישהו ישיר לה אשת חיל. באמצע הסרט מכירים לה גבר מאותו רקע, כזה שמעוניין להמשיך אבל היא רוצה שיחתנו איתה תוך חודש באולם שהיא בחרה באירוע שאירגנה. והיא כל הזמן בפוזה של להיות שונה, לא כמו כולם , להתנהג מוזר. רואים שזו פוזה.

אני גם קוראת מכתבים של רווקים שאבינועם הירש מפרסם בפייסבוק. וגם מהם די ברור למה הם רווקים.

רבים כאילו נכתבו על ידי ילדים בני עשר. הם אומנם בני ארבעים אבל בתודעה של בני עשר. רווקה אחת מצפה שהשכנים שלה עם ילדים קטנים ידאגו לה באזעקות, גבר אחר כותב שהוא יפה אבל נשים הדייט מסתכלות בפחד , איך זה מסתדר? אנשים מצד אחד לא רוצים שיחרפנו להם ויציעו להם הצעות ומצד שני בוכים שלא מציעים להם. חלקם מחזיקים ברשימת דרישות שלא ניתנת למילוי.

רואים את זה גם בסדרת סרוגים , מי שרוצה ,מתחתן . מי שלא רוצה , תמיד ימצא למה לא.

עכשיו , למה באמת רווקים לא רוצים להתחתן? לא רוצים ילדים, לא רוצים מחויבות , לא רוצים עוד מישהו להתחשב איתו כל הזמן , פוחדים מאינטימיות, לא רוצים מחויבות כספית , יש להם הורים מקבלים מדי וכיף להם להישאר ילדים, דרישות מוגזמות מבן אדם מודרני ומהורות מודרנית , רוצים לבנות קריירה בנחת , לא בנויים למשפחה

מה גורם לאנשים להיות שיפוטיים ככ

וכנראה על נושא שהם לא חוו אישית

לא שיש לי ניסיון גדול בתחום, אבל פגשתי רווקים גם בתיאור הנ"ל שמ5 דקות שיחה איתם אפשר להבין למה הם רווקים, וגם אנשים סך הכל נורמליים וחברותיים שפשוט לא הולך להם.

אני לא חושבת שאפשר לשפוט לכאן או לכאן כשמדברים על תופעת הרווקות. מצד אחד כל השיח של "הציבור כולו אשם" בהחלט בכייני ולא מקדם (סיכוי סביר שמי שמסרב לקחת אחריות על חייו שייך למחנה הרווקים הראשון) אבל מצד שני יש בעיה לגיטימית שצריך למצוא לה פיתרון (וחבל שרוב המענה לרווקים פונה לרווקות בנות 22 שרק צריכה כמה שיחות מוטיבציה עם מורת אולפנא שלוקחת סכומים מופקעים).

מעניינת הפרשנות שלך לסרט הזה. אף פעם לא אהבתי אותו, מבחינת המסר האמוני שמעודד לסמוך על הנס. כנראה ביחס לתופעת הרווקות דווקא יכול להיות בו מסר שיוצרי הסרט לא התכוונו אליו.

והרבה פעמים מה שנראה כמו תודעה של בני עשר זה שריון לכאב רגשי של ילד בן עשר ולא תודעה כזו.

ולא על בסיס היכרות אישית. ב"ה שזכית לבנות בית ללא עיכובים, זה לא הופך אותך לאדם טוב וצודק יותר ולא נותן לך זכות לפצוע אחרים ולהתנשא עליהם בצורה כזאת. היית רוצה שכך יתייחסו להתמודדויות שלך בחיים? כי כל התמודדות אפשר לנתח בצורה שיפוטית ורדודה כזו, זו באמת לא חוכמה גדולה.

בתפילה לזיווג הגון וקל לכל רווקי עם ישראל

מקשיבה בשקט , מתפללת בהדלקת נרות. אבל כל עוד בן אדם לא מבין מה תוקע אותו , הוא לא יכול לצאת מזה. ולא כולם פסיכולוג מדופלם כדי להגיד את זה גם בצורה רגישה וגם להביא את הנקודה.

דווקא חברים קרובים הרבה פעמים יודעים מה תוקע כי כן יש להם היכרות עמוקה .

נגיד , חברה שלי גדלה במשפחה פטריארכלית והיא מאוד פחדה שבעל ימנע ממנה התפתחות אישית וישתלט עליה. כך שאת גברים חזקים היא פסלה כי פחדה ואת חלשים היא גם פסלה כי הם לא נראו לה גבריים מספיק. עד שהיא לא פתרה את זה בגיל ארבעים כשהיא בתפקיד בכיר , היא לא יכלה להתחתן. ולא משנה כמה בחורים היו מציעים לה.

חבר של בעלי לא ידע לתקשר עם בנות, לא ידע להתלבש נורמלי , היו לו שיניים עקומות, הוא היה גר עם אמא. בגיל 35 הוא התחיל לטפל בכל זה , בגיל 37 הוא התחתן. עד אז נשים הסתכלו עליו וברחו. אם הוא לא היה מטפל בעצמו, היה נשאר רווק.

אנשים רוצים פתרון או הבנת הקושי?

גם כשהייתי רווקה בגיל עשרים ולמדתי במדרשה ידעתי לנחש מי לא תתחתן בשנה הקרובה לפי השיחות שלה בנושא השידוכים. כמובן לא אמרתי .

אבל יש עוד נקודות שמפריעות. בן אדם מחפש לא מה שמתאים לו או מושך אותו אלא התאמה לפי טופס. נגיד לחפש לפי רקע בגיל יסודי או אפילו תיכון בגיל שלושים זה טעות. לבדוק מערכת יחסים אצל הורים של מעמד גם טעות. צריך לבדוק רק אותו. או חברה שלי רצתה אברך אבל לא הייתה לה שום יכולת לפרנס אברך. בסוף היא הסכימה להיפגש עם מישהו שהיא פסלה אותו על זה. הם נשואים חמש עשרה שנים באושר , הוא עובד משרה מלאה , היא עקרת בית. בעצם היא הפסידה חמש שנים בחיפוש אחרי משהו שלא התאים לה לכתחילה.

פעם ראיתי עצה הזויה באתר לרווקים מבוגרים להיפגש במקביל עם כמה בנות. ברור שזה לא מביא לשום מקום. כי מחפשים פה לבנות קשר רגשי עמוק.

השקעה מוגזמת בבירורים היא גם טעות. הציעו לך , תצא , תבלה , אם לא מתאים אז לא מתאים.

את לעולם לא יכולה ולא תוכלי להבין למה אדם לא מתחתן. אילו שיעורים עליו לעבור, על איזה חטאים מכפר מגלגול קודם. בינינו זה מעין חטא היוהרה לבוא מלמעלה ולהצהיר שאת יודעת. בואי את לא. נפש האדם מורכבת ויש הרבה גורמים מגוונים שמשפיעים על הדבר הזה שנקרא זוגיות,עבודה זוגית, הקמת משפחה ובית.

שאלתי מתי התחתנת כי מי שמתחתן מאוחר מבין בראייה יותר מחכימה את הדברים שכתבתי לעלי. עם הגיל מגיע יותר ניסיון ובשלות מטבע הדברים.

התגובה שלה ממש כאבה לי. שמחה שכתבת

את שתי התגובות שלי שהיו אמורות להיות כאן לאורך השרשור החלטתי לגנוז, בעיקר מרוב כאב וצער...

אז שמרתי אותן אצלי, וחיכיתי שמישהי תכתוב,

אולי עם פחות אמוציות וכאב עמוק שרק מי שעוברים את המסע הזה... יודעים.

לא רק בהבנה,

אלא

מהכי בפנים...

פשוט

יודעים.

בעיקר יודעות.

תודה לך @ראומה1

הנשואים ובכל זאת לא הצליחו להתחתן עדיין. ובואי... יש מספיק נשואים שרוטים ...

זה מרגיע את המצפון להגיד : הם שרוטים, במקום : אולי לא התאמצנו להכיר להם יותר

אחד הדברים שהכי אהבתי במה שכתבת זה הבחירה להישאר ילד, זה משהו כל כך עמוק ונפוץ בדור שלנו, אתה רואב אנשים מבוגרים אפילו שבתודעה שלהם הם ילדים כאילו לא גדלו או לפעמים אנשים שמדברים בצורה שהיא כל כך ילדותית וזה משהו בתודעה שלהם כאילו הבית שלהם העניק להם יותר מדי או משהו עמוק שעוד לא הצלחתי לרדת לשורש ולהבין למה זה באמת קורה אבל העלת נקודה מדהימה.

בנוגע לנושא הרווקות, שמעתי את אלקס הורמוזי אומר משהו כל כך נכון לגבי זוגיות הוא מסביר שיש 3 קבוצות עיקריות:

הקבוצה הראשונה- תיקח כל דבר שיש לו דופק. וזה קצת באסה, אבל ממש לא הרבה אנשים נמצאים שם.

הקבוצה השניה והיא הקבוצה שרוב האוכלוסיה נמצאת בה - אני מחפש אדם מדהים אבל אני לא בחור מדהים, ולכן האדם המדהים שאותו אני מחפש צריך להיות כל כך מדהים וכל כך בעל עין טובה וכל כך רואה מעבר למעשים ושיראה שאני בפנים(על אף כל המגרעות הגדולות והעצומות שיש לי) אדם מדהים שהוא רוצה להיות בחברתו וכו וכו, אפילו שאני כעסן, אפילו שאני אנוכי, אפילו שאני גאוותן שבטוח שמגיע לו הכל, אפילו שאני אדם מריר שלא מחייך לאף אחד, אפילו שאני לא יודע להחמיא, ואפילו שאין לי שום דבר לתת לאדם כזה מבחינה ערכית, אפילו שאני מה שלא יהיה, לאותו אדם יש אופי כל כך מדהים שהוא יראה את הפנימיות הטהורה והזכה שלי אדגיש שוב, שאותו אדם חייב להיות מדהים במידותיו עד כדי התעלמות מוחלטת מהחסרונות שלי(כי חס ושלום שיעביר עליי ביקורת כי הוא אדם מדהים שאכפת לו מהאחר) ואפילו לראות בהם יתרונות - בקבוצה הזו רוב האנשים נמצאים ואחרי ששמעתי את אלקס אומר את זה, הבנתי פתאום כמה אנשים כאלו פגשתי לאורך החיים וזה מדהים כמה שזה נכון, במקום להשתפר ולהפוך את עצמם לאנשים טובים יותר שכיף להיות בחברתם ו*רוצים* להיות בחברתם, הם יעדיפו להישאר במקום שלהם ויצפו שאדם כל כך מדהים שנמצא בחלומות שלהם בכלל יסתכל לכיוון שלהם, ספויילר, הוא לא. יש לו המון אופציות אחרות הרבה יותר טובות, רוצים שאדם מדהים כמו בחלומות שלכם יבחר בכם? תהפכו להיות כאלו שראויים לו, ואם השורה האחרונה טירגרה אתכם, וגרמה לכם לזוז באי נוחות "מה אני צריך להשתנות בשביל מישהו? מה פתאום! זה הוא צריך לראות בי את השלמות ואת האדם המדהים שאני בפנים העבודה היא שלו לא שלי" מזל טוב אתם שייכים לקבוצה מספר 2. ומה שמצחיק בקבוצה הזו, היא לרוב תאשים את האחר שלא רצה אותו ותגיד שזה הפסד שלו.

הקבוצה השלישית פחות רלוונטית כשהבנתם את קבוצה 2.

יש הרבה שרוצים, ועובדים על עצמם ובודקים את עצמם כל הזמן ועדיין זה לא הגיע.

אמנם פחות אבל זה גם קיים שם

וחדמש שזה אחד האסונות הגדולים

יש לזה מליון סיבות

1. כשאני מסתכלת מסביבי, אני לא רואה שיש יותר רווקים במשפחות שמרניות לעומת לא שמרניות. זה לא המציאות שאני מכירה.

2. אני גם חושב שהתופעה שגברים נחלשים רוחנים - א. נכונה גם לנשים. ב. נכונה גם לנשואים. קח חבורה ממוצעת של בני 20 דת"ל, ותבדוק מה קורה איתם בגיל 40 - לא כולם נשארו באותם רמה.

3. ולגבי נשים - אני לא חווה את זה שהרווקות השמרניות המבוגרות הופכות למריריות ולא נשיות - ואולי אפילו ההפך. תלוי מה כוונת המשורר בלא נשיות. (אולי עצמאיות?)

4. שיטת ההיכרות דרך דייטים היא גם לא כל כך אפקיטיבית בגיל צעיר, תראה מה קורה כאן בפורום...

5. אני מסכימה שבדידות זה דבר קשה, אבל זוגיות היא לא הסיבה היחידה לקום בבוקר. מי שחושב כך, שאושרו תלוי בכך - כדאי לדעתי לברר היטב את העניין. יש משמעות וערך לחיים גם לרווקים.

6. גם אחרי גיל הפנסיה אפשר להתחתן.

7. לא חושבת שהבאג הוא ספציפית בחינוך שלנו. לא כולנו מקבלים את אותו החינוך, והתופעה חוצה מקומות מגורים, מגזרים, ואפילו עמים וכו', כך שקשה להבין את הטענה. אם חש משהו, יכול להיות שהוא הרבה יותר עמוק. אבל ככל הידוע לי, בכל מקום גיל הנישואים הולך ועולה, ללא קשר למידת השמרנות.

8. ואם כבר, למה לא להתייחס גם לגרושים?

9. ואם תלך לשאול רווקים שמרנים מבוגרים מי אשם במצבם - בהנחה שיש אשם - אתה חושב שהתשובה שהם יתנו זה החברה?

די אני לא אוהבת את ההתקרבנות הזו

ואת האכלו לי שתו לי

ואני רווקה ויש לי עוד חברות רווקות כולנו נשיות אז די עם השטויות של הלא נשויות

אתה מייצרים מציאות עם המחשבה והדיבור

תבחרו לכם