לק"י

אם הוא רוצה ומבין עניין, אז מעולה. לא בטוח שעוד חודשיים יהיה לך יותר כח לזה....

אני צריכה לקפוץ למים עם ילד גדול יותר. וחשבתי באמת שליציאות מחוץ לבית נשים לו טיטול ובמקביל ניקח לשירותים.

וכמה האחים שומרים עליו?

אולי לשים לו טיטול כשהוא איתם, ולבקש מהם לקחת אותו לשירותים בכל זאת.

(שלי גם עולה לגן עיריה. והוא יכול ומסוגל להגמל, אבל אני צריכה לאזור את כל סבלנותי לזה).

בגיל 2.5 וזה היה די מוצלח (חוץ מקקי שלקח הרבה זמן אבל גם לילדים האחרים זה קרה בגמילה יותר מאוחרת)

גם אצלנו בחודשים הראשונים הוא היה לפעמים עם טיטול בבית כי הוא היה מרטיב בעיקר בבית

כמוך גם היה נראה לי בשל, היה מאוד חכם וורבלי

האמת שלא היה פשוט והיו מלא פספוסים

מתישהו בגן ביקשו שנחזיר טיטול

בבית המשכתי בגמילה

וזה הלך ממש בסדר השילוב הזה

בגיל שנה ו-6 נגמל סופית (ועדיין היו פעם ב פספוסים)

לי אישית זה היה חשוב כי הוא ממש התנגד להחלפת טיטולים

אבל בדיעבד יכול להיות שהיה נכון יותר לחכות עוד קצת

והוא גם עלה לגן עיריה אז היה לי חשוב לסיים עם זה לפני הגן

בגיל שנתיים וחודש.

הגמילה הכי חלקה שהייתה לי.

אומרים שזה לא הכי טוב לשים חלק מהזמן וחלק לא, אבל אני חושבת שהילדים יודעים לעשות את ההפרדה - עם אמא בתוך הבית בלי טיטול, בחוץ או אם אמא לא נמצאת עם טיטול.

במיוחד בגלל שהוא רוצה ואת משתפת איתו פעולה לדעתי זה לא ייצור לך בעיות כי הוא יבין שזה מאוד מוחלט וברור מתי כן ומתי לא.

בעיני עיקר הבעיה היא מול ילד שלא כזה רוצה להיגמל, אז להוריד רק לפעמים יכול ליצור מאבק כוח וחוסר שיתוף פעולה.

אם זה עוזר לך לאזן

חוץ מהגדול כולם נגמלו בשנה שלפני השנה האחרונה, והם אולי היו ראשונים אבל ממש לא היחידים. לא יודעת מה קורה אצלכם... וגם אם הוא יהיה היחיד, למי אכפת?

אבל חושבת שלהוריד לשעה-שעתיים ביום זה רעיון לא טוב

קשה ללמוד ככה...

אם הבעיה היא האחים, שימי לו טיטול בזמן שהם שומרים עליו. אבל הגיוני שמהר מאד תעלו על הגל

ולדעתי אחרי כמה פספוסים פשוט עוברים למוד פספוסים ומפסיקים להתרגש מזה, כמו עם תינוק פולט...

רוצה סיפורי הצלחה?

הגמילה הכי מוצלחת שלי היתה של ילדה בת 1.7

אח"כ של שני בנים בני כמעט שנתיים

קצת פחות של בן שלוש

הגמילה הכי ממושכת כרגע היא של הקטנה שהורדתי לה טיטול בגיל כמעט 8 חודש וזה לא בדיוק כמו שציפיתי... 

ציפיתי שהיא תסמן לי והיא משום מה לא מסמנת

(כן פיתחה דפוס התפנות של גמולים וכן יבשה בלילה, וכן לרוב מתפנה בשירותים כשאני לוקחת אותה ויש לה אבל לא תמיד, וכאמור לא מסמנת)

מקסים שבלילה היא נקייה. מעריצה אותך!!

היא כבר הולכת?
יואו כזה דבר קטן בלי טיטול, איזה מתוק זה.

וחייבת לספר על עצמי- בגיל 9 חודשים נגמלתי סופית מטיטולים, אמא שלי מספרת תמיד בגאווה לכולם ואף אחד לא האמין לה עד שראו שאני מצביעה לה והיא לוקחת אותי לסיר.

בגיל שנה וחצי נולדה לי אחות ומאז חזרתי לפספס בגדול ואמא שלי החזירה לי טיטול עד גיל כמעט 3...חחחח

לק"י

אבל הלכה ממש יציב רק בגיל שנה.

כך ששמונה חודשים זה לא רחוק כל כך😅

בין פעוט בן 1.7 לתינוקת בת 9/8 חודשים

בקושי לסמן כשהם רעבים הם יודעים....

אני חלילה לא מנסה להחליש אותך, אלא באמת להבין האם זה ציפייה הגיונית בגיל הזה?

האם באמת אפשרי לגמול בגיל כ"כ צעיר?

את תמיד כותבת שהם מסוגלים להבין ולהראות סימני גוף.

אולי כן צריך איזו שהיא בשלות גופנית/קוגנטיבית?

מוזמנת לדסקס את זה, יש לי תחושה שאנחנו יכולות להפגש בקלות

לא כותבת באיזה ממשק כי אני לא אנונימית ואת כן

בשיטה של לגדל ילדים בלי חיתולים אומרים שיותר קל בגיל צעיר יותר, ואם כמה חודשים לא נענים לסימנים אז התינוק מפסיק לסמן.

אז הגיוני שבגיל 8 חודשים קשה יותר מאשר בגיל 3 חודשים נניח.

פעם יוקטנה כתבה על זה פה..

במקום לכבס ארבעים טיטולים כיבסו עשר -עשרים. בלי מכונת כביסה זה מאוד משמעותי. אבל להגיד שהיו גמולים בגיל אפס , זה לא בדיוק נכון.

וזה לא בדיוק סימנים. נגיד יודעים שהוא עושה על הבוקר ואז אחרי אוכל ואז עוד כמה שעות . וגם אם מורידים בגדים ושמים מעל כיור אם עבר זמן מסוים אחרי עשיית צרכים קודמת אז הגיוני שילד יעשה אותם בתווך זמן סביר. 

בפעם שאני מכירה, נשים נשאו תינוקות על גופן, והיא מאד עירניות לכל רחש ותנועה של התינוק שלהן.

זה היה עוד לפני שהמציאו את שעון היד, ואותן נשים של פעם לא היו הולכות לכיכר העיר להציץ בשעון השמש כדי לבדוק אם הגיע הזמן להאכיל או לפשפש את התינוק שלהן, אלא כשהוא זע באי נוחות הם הבינו שהוא רוצה להשתין או לשחרר צואה או לאכול, ואם הן לא היו ערניות מספיק אז הוא תבע בבכי או פספס והרטיב אותן וזה עזר להן לחדד את ההקשבה לפעם הבאה.

אמא שלי גידלה אותנו בשנות שמונים בלי טיטולים חד-פעמיים כי לא היו כאלה וגם מכונות כביסה נורמליות כמעט לא היו בשלב הזה ברוסיה.

אבל גם לפני זה. לנשים פשוטות היו הרבה מטלות . את לא יכולה לבשל או לתפור או לעבור בשדה עם תינוק על הגב. ברור ששמו אותו בלול.

עם תינוק על הגב

עם הקטנה הנוכחית חזרתי גם לעבוד בחוץ מגיל 4-5 חודשים.

מה את חושבת, שנשים הביאו לול לעבודה בשדה?

כל האביזרים האלה הומצאו רק אחרי המהפכה התעשייתית.

מגדלת את הילדים כמו פעם?

למה?

זה יותר בריא?

את יוצאת איתם לעבוד בשדה?🤭

לבין לזהות ולתקשר כמו פעם.

תינוקות לא יודעים לדבר במילים, אבל מרגע הלידה מדברים באמצעות סימנים ושפת גוף.

רק שאנחנו איבדנו את יכולת ההקשבה הזו.

היתרונות של הקשבה לשפת גוף הם רבים מכדי לפרט, אפשר לקרוא מאמרים ומחקרים.

רק על קצה המזלג:

1. זיהוי מצבים רגשיים ומענה אליהם.

2. אותנטיות (במילים אפשר לשקר, בשפת גוף קשה מאוד מאוד לזייף)

3. יכולת תקשורת מגיל 0 ולא רק מגיל 3-4, גילאים קריטיים להיקשרות.

4. שפת גוף נקלטת במהירות רבה יותר מאשר שפה מדוברת. אני לא זוכרת סטטיסטיקות מדויקות אבל מחקרים מראים שמסרים שעוברים בהבעות גוף, צריך 5000 מילים כדי להעביר אותו מסר.

5. כמו שככל שיש יותר מילים המתארות מצבים רגשיים, ככה גם מרגישים מנעד רגשות יותר עשיר, (כלומר כשיש מילה לרגש, יותר מרגישים את הרגש) כך גם בשפת גוף. ככל שמזהים את ההבעות וקשרים באמצעותם, ככה גם מרגישים מנעד הרבה הרבה יותר רחב. (בסדרי גודל של אלפים)

סתם דוגמה, אם מישהו אומר במילים לא, ובראש עושה כן, השני יקלוט את הכן ויתעלם מהלא.

סתם ממחיש כמה שפת גוף עמוקה יותר משפה מדוברת.

גם בגלל האותנטיות וגם בגלל המהירות בה היא נלקטת ומהירות תגובה.

בקיצור זיהוי סימני גוף הם חלק מתקשורת של שפת גוף, שהיא תקשורת הרבה יותר אפקטיבית ומועילה לאנושות.

תחשבי מה שווה חיוך או חיבוק אחד לעומת הרצאה שלמה..

העולם התקדם בהרבה מישורים ובחלקם הטכנולוגיה פגעה ביכולות שהיו בעבר לאנושות בצורה הרבה יותר מפותחת מאשר היום.

רק תחשבי על לילות וימים שלמים של חוסר שינה ואי ידיעה למה התינוק שלנו בוכה. כמה תסכול ונזק יצרנו לעצמנו יש מאין.

שהיא אמרה שהיא יכולה לעבוד כשהתינוקת על הגב

אני בעד לזהות סימני גוף 

הילדה שלי עם טיטול אז לא דחוף לי לזהות מתי היא מתחילה לעשות.. 

אבל כן מזהה מתי היא רעבה או עייפה

זה שאני משתמשת בכל מה שיש לדור הזה להציע לא מפריע לי לזהות את הסימנים שאני צריכה  

לא תופרת, אז לא צריכה לחשוב על זה, אבל הרבה דברים עושה עם תינוק על הגב. אולי חוץ מלשטוף רצפה מחשש להחלקה עם התינוק וניקוי בחומרים חריפים. כל שאר המטלות עושה עם התינוק.

למה זה בהשוואה ללעבוד בשדה?

מנשא הוא גם חלק מהדברים שיש לדור הזה להציע.

אני מבינה את מה שצוףלבוב מתארת, אבל זה ממש לא נשמע לי כמו דרך שהייתי רוצה לגדל בה ילדים. מבינה שזה היה נפוץ ברוסיה הסובייטית, וזה מושפע בין השאר מהצורך לצמצם את האינדיבידואליות ולהגדיל את הקולקטיב והמשותף. כולם אוכלים באותו זמן, מתפנים בשירותים בזמנים קבועים וכד'. גישה שמתכתבת עם משטרים טוטליטריים דוגמת רוסיה הסובייטית.

שם פחות קשובים לסימנים וממילא פחות משתמשים בהם. אבל זה לא שהם לא קיימים כמו שהיא כותבת. במקומות אחרים בעולם כן השתמשו בהם והם הועילו.

כלומר זה שאפונה משתמשת בזיהוי סימנים לצורך פינוי צרכים של התינוק לא הופך אותה ל"מגדלת ילדים כמו פעם"

כמו שאת מאכילה ומשכיבה לישון כמו פעם, היא עושה את זה בעוד תחום.

הדיון לפני כן לא היה האם זה עדיף על האלטרנטיבות הקיימות היום, אלא הדיון היה על האם זה אפשרי (האם תינוקות מסמנים כשהם צריכים להתפנות)

ולגבי זה אני מסכימה עם אפונה שזה אפשרי. (לפחות ברמה התיאורטית 😉)

הייתה להן חופשת לידה ארוכה ודירה נפרדת , הצורך הזה בא נטו מהעדר טיטולים חד-פעמיים , מכונת כביסה נורמלית ועוד דברים שיש לנו. תשאלו סבתות שלהן , הם ממש לא היו יושבות כל היום מול תינוק . מאותה סיבה רק בדור שלנו חינוך נהיה מכיל יותר ויותר שם דגש לרגשות של ילד. כי היום יש לנו אפשרות לעשות את זה. זה הכל .

וכן היה לול פעם והיה סל והיה גם מנשא. 

שבגנים עם משמעת סובייטית גם מקפידים על זמנים קבועים לכולם?

זה גם בגלל חוסר במכונות כביסה?

משמעת סובייטית קשורה קשר הדוק עם הקפדה על זמנים וטקסים קבועים לכולם. יצירת סטנדרט אחיד.

העובדה שיש חופשת לידה ארוכה בנוסף למיעוט ילודה, רק מגבירה את השאלה במה היו עסוקות כל היום שהיו צריכות לקחת את התינוקות להתפנות בזמנים קבועים.

לעומת זאת בארצות כמו אתיופיה גם לא היו מכונות כביסה וטיפולים חד"פ, ובכל זאת לא לקחו את הילדים להתפנות לפי זמנים קבועים, אלא לפי הצורך, ואיך ידעו מתי הצורך? לפי זיהוי סימנים.

גם היום פחות מומלץ לבצע התניה של התפנות כתלות בגורם חיצוני.

זה שצריך לתכנן זמנים ללא גישה לשירותים זה באג כלפי המערכת בגוף, לא פיצ'ר.

אז ילודה שם הייתה גבוהה בגלל העדר אמצאי מניעה וחוסר יכולת לעשות הפלה. בארץ ילודה ירדה דרסטית. שנית, אני לא שאלתי לגבי שירותים של תינוקות. מה שכן ראיתי ,ילדים מסתובבים לבד מגיל קטן , מקבלים מלא פליקים כמובן ,גברים יושבים בצהריים עם כמות הזויה של בירה, כן ראיתי נשים עם תינוק על הגב ושקיות מלאות בירה בכל יד.

לגבי מה עשו? החליפו תינוקות בשאר עשר פעמים שלא לקחו מעל כיור כי כמו שכתבתי השיטה הזאת לא באמת עובדת אלא מפחיתה כמות כביסה, בישלו, ניקו , הלכו לשוק , יצאו לגינה פעמיים ביום , לקחו ילדים ממסגרות . נגיד , איך באמת כיבסו רב-פעמי ? בהתחלה היה צריך להשרות את זה בדלי עם סבון. אחר כך בישלו את זה על האש, אחר-כך בעצם כיבסו , סחטו , תלו...

עכשיו קניה, לא היה סופר עם מילוי עגלה, היה צריך לעבור כל מחלקה בנפרד ולעמוד שם בתור ארוך או ללכת לשוק.

אני חושבת שגם בארץ לפני עידן טיטול חד-פעמי מטפלת הייתה לוקחת את כולם ביחד. את מדיימנת את עצמך מטפלת בשישה פעוטות נותנת לכולם יחס פרטני? אני מניחה שלא .

בין החיים של האתיופים בארץ לחיים שלהם באתיופיה. אני דיברתי על החיים באתיופיה.

ככה שלגור בשכנות אליהם לא נותן הרבה אינדיקציה.

אם מטפלת לא נותנת יחס פרטני, זה לא כי אין סימנים, זה כי היא לא מקשיבה לסימנים.

מה שחוזר לתחילת הדיון,

שלתינוקות יש יכולת מולדת לסמן צורך להתפנות.

אני לא רואה סיבה שלא יהיה אפשר לתת לילדים להתפנות מתי שהם צריכים.

נניח אוכל ברור לי למה כולם אוכלים באותו זמן ולא לפי מנגנון רעב, אבל התפנות צריכה להיות לפי צורך פיזיולוגי ולא חברתי לדעתי.

בגלל זה תינוקות פשוט עושים שירותים כשהם צריכים ולא נותנים סימנים .

לגבי שעות קבועות לא התכוונתי שאסור לילדים לעשות מתי שהם צריכים. אלא היו שמים את כולם כמה פעמים ביום בשעות שזה הגיוני כדי להפחית כמות בגדים רטובים. ככה בערך גם היו מאכילים לסיר בגיל קטן.

לגבי חיים באתיופיה יש לי הרגשה שאת כמו אישה מערבית מודרנית לא בדיוק מבינה שאישה עם כל העומס שהיה שם , העדר אמצעי מניעה , חיה במציאות בה אחוז לא מבוטל של ילדים לא יגיע לגיל חמש , פשוט לא תהיה מרוכזת בסימנים של תינוק, לא יהיה לה לא זמן ולא כוח לזה. לתושבי כפר יש משק שדורש הפעלה . ואם את צריכה לטפל במשק את תטפלי במשק כי זה האוכל שלך . ולא תרוצי לתינוק על כל פיפס. את השירותים הוא יעשה בעצמו .

מצב בארץ הוא כן משקף מה שהיה שם. עולים חדשים ממשיכים את ההרגלים שלהם מארץ מוצא. במיוחד אם הם עלו בגיל שלושים ומעלה.

יש כמה דברים שאני צריכה להתווכח עליהם עם בעלי. יש מצב את מחליפה אותי??

כבר תקופה שיש ישבנו בשירותים והוא משתמש בו די הרבה, ומצד שני עדיין עם טיטול בין לבין.

אין לי עדיין סיפור הצלחה, אבל מרגישה שלנו זה נכון פשוט לזרום איתו ושהוא כן מצליח להבין ולרוב מבקש ללכת לשירותים למרות שלא הורדנו חיתול בבת אחת. 

בכל מקרה, הבת שלי, ילידת מאי התחילה שנה אחרונה במעון גמול, ולא נראה לי שזה כל כך נדיר.

אם את בעניין וגם הילד לכו על זה, בלי לחץ, מקסימום את רואה שאחרי כמה ימים אתם לו בכיון, תחזירי טיטול ותגמלו מאוחר יותר. 

וזה כיף לא רגיל!! שתינו נהנות מזה

(כבר גמולה חודשיים+)

הכל אפשרי, השאלה כמה טרחת ורדפת אחריו וכמה אנרגיות את מוציאה כל יום על זה...וכמה תסכולים.

אני אישית לא אוןהבת את שלב הסיר והכמה שעות ביום.

זה עלול לבלבל את הילד.

אם גמילה- אז עד הסוף

פעם טיטול פעם תחתון עלול לבלבל אותו, ואז הגמילה אפשרית, אבל ארוכה ומתישה יותר.

הזכרתן לי שגם עם שתי בנות שלי התחלתי רק באחה''צ בזמן שבבקרים במעון הן היו עם טיטול. וזה הסתדר סבבה.

ובכלל, נזכרתי שכשהגדול שלי היה בגיל שלו הנורמה היתה לגמול. כנראה פשוט ההורים השתנו.

ובאמת, ב''ה, הוא מתקדם ממש יפה.

אתמול בערב ברח לו רק פעם אחת, כבר אחרי שהוא הכריז 'פיפי', והבוקר אמר לי שיש לו רק פעם אחת, ובפעם הזאת באמת עשה. ובין לבין הוא מחזיק שעה וחצי -שעתיים בלי שבורח לו בכלל.

וגם כשהוא עם טיטול הוא מספר ומעדכן כשהוא עושה 🫢

אני חושבת שהסוד זה שאני מורידה לו רק כשאני באמת שלמה שיפספס, ואז יש אפס לחץ סביב העניין. וב''ה, שרק ימשיך ככה.

אם הוא בעניין ונשמע שכן, אז לגמרי הייתי הולכת על זה. גמלתי 4 ילדים באיזור גיל שנתיים וזה היה מושלם! באמת בהתחלה התחלתי רק אחהצ כשהם לא במעון ורק אחרי זמן כשהם ידעו כבר להתאפק הורדתי טיטול גם במעון. עם אחד היתה לי בעיה כי במעון לא היו מוכנים (טענו שאין להם שירותים בקבוצה של הקטנים) אז לצערי הפסקנו גמילה מוצלחת וחזרנו לזה רק לפני הגן, אבל ב"ה קרה לי רק במסגרת הספציפית שהוא היה.

אם הוא זורם ואת מוכנה לקבל פספוסים לדעתי זה אחלה גיל והזדמנות להיפטר מהטיטולים.

אצל הבן שלי במעון אני יודעת שהיו ילדים שגדלו אותם בחופש לפני תחילת שנה

ומצטרפת שזה אחלה גיל, אני גדלתי בשנתיים וחצי אבל רק בגלל שרציתי לחכות לאחרי הלידה

שהוא אומר יש לי פיפי/קקי? שהוא לא רוצה כבר טיטול?

לפני מקלחת אני אומרת לו/לה בואו נעשה פיפי בשירותים הם לא מבינים מה אני רוצה מהם

סתם שאדע (גמלתי לפני יותר מעשור וכבר שכחתי חח) 

הסתכלתי על 2 דברים:

1. בשלות של הילד לשיתוף פעולה

2. בשלות שלי להיות בסבלנות עם התהליך

ראיתי שהוא מצליח להתאפק לפרקי זמן ארוכים, ועושה רק פעם ב-.

במקלחת היה עושה קבוע ומראה לי.

וממש לא רצה יותר להיות עם טיטול.

אח"כ מחכים לבשלות נוספת, כמו למשל שיתוף פעולה, זיהוי עשיית הצרכים. נשמע שהם עוד לא שם, וזה בסדר גמור!

כשהיא עושה

מבחינתי זה בסיסי שידע ללכת לבד ולהוריד מכנסיים לבד לפחות בתיאוריה ושידע לדבר ברמת להגיד שיש לו

וכשיש לי כוח😅

ואם תרשי לי, אני גם נכנסת איתך מתחת לשמיכה.

זה באמת מאד מאכזב.

אני לא חושבת שאת צריכה הצלה כרגע.

מותר לך להתאבל על החלום שכל כך רצית, את אנושית ומוצפת ועובדת כל עך קשה לגדל את הילדים שמחוץ ומבפנים

אז באמת חיבוק גדול

אני גם מתאכזבת איתך.

קשה מאד להרגיש פרופורציות בשלב שהוא מאד סוער והורמונלי. זה נראה לי בסדר גמור להיות עצובה כמה ימים.

אם זה ממשיך אז כמובן לפנות לקבלת עזרה.

אבל שבוע של פרידה והפנמה נשמע לי סביר בהחלט.

את מקבלת את כל ההנחות הקיימות וגם שלא קיימות.

אני מורידה בפניך את הכובע על זה שאת הולכת להביא חיים כפולים לעולם

❤️

משום מה בהריון האחרון הייתי בטוחה שסוף סוף תגיע בת וששמעתי שזה עוד בן לקח לי זמן להתאושש..

מאחלת לך שתתאוששי מהר ותמצאי אור במצב הזה.

תני לעצמך זמן לעכל את זה

את ציפית שהבית שלך יבנה באופן מסויים וזה לא קורה.

ברור שהכל לטובה אבל כרגע קשה לראות מעבר לשברים.

תני לעצמך זמן להתאבל על שברי התמונה שציירת לעצמך

בכדי שתוכלי לראות בהמשך את התמונה החדשה באופן מיטבי

חצאיות בלורד קיטש מצאתי מוצלחות.

זה נמצא בקטגוריה "נשים"- "לציבור הדתי".

גם באתר של הודיס.

רוב השבתות אנחנו לא בבית

אז עד שיוצא….

זה ללמוד להגיד מה טוב לך, לא בצורה פוגעת אבל בלי להיכנס להסברים.

כמה שתהיו אחיות קרובות ואוהבות, יש לכל אחת מכן חיים פרטיים.

תשתי מיץ אומץ ותגידי:

פחות מתאים לי השבת, בע"ה נמצא מועד אחר.

לכן זה עדיין תמוה וגם תכלס מתאים לנו מאוד וכאן הבעיה

בעיני זה גם עושה את כל ההתנהלות הזאת הרבה יותר יציבה לאורך זמן. כשלומדים לקבל ולכבד בלי לחקור או להיות בעמדת מספק תירוצים

בהצלחה!

וכל מי שיש לו שכל בקודקודו יכול לשער למה אבל זה יישאר בגדר השערה

בכללי זוג נשוי תמיד צריך להיות פתח שלא יכולים לבוא תמיד.

ואף אחד לא חייב לתת דין וחשבון על החיים האישיים שלו.

לדעתי לא כדאי להגיד שאת אצל האח, למה לך להיכנס לזה בכלל. תגידי שלא מתאים לך ואת מצטערת וממש רוצה לפגוש אותן בתאריך אחר.

אם את רוצה לאכול אצל אחותך,

הבעל ייקח את הילדים לבית כנסת, או לגינה בדרך,

תיפגשו אחרי המקווה ותגיעי אליה.

אתן נפגשות בד"כ מיד בכניסת שבת? עשר דקות הליכה, עדיין תגיעי הרבה לפני שחוזרים מבית הכנסת. (מקווה בשבת זריז, עשר דקות וסיימת)

אם לא מתחשק לך, את לגמרי לא חייבת, מותר ללמוד לומר לא מסתדר לי.

אבל אני באמת לא מבינה איפה זה מתנגש.

ובדרך כלל אני מגיעה לאחותי בכניסת שבת

כמה זמן בערך מכניסצ שבת עד המקווה? 

וגם - מקווה נפתח בבין השמשות

איך שנכנסת שבת תלכי אחרי הדלקת נרות.

טבילה בערב שבת זה קצר כי לא מתארגנים שם.

ספרדיות טובלות לפני צאת הכוכבים

ואשכנזיות טובלות מצאת הכוכבים

צאת הכוכבים בערך ב20.20

אם אי אפשר לקחת אותם לבית הכנסת, שיהיה איתם בגינת שעשועים ויתפלל יחיד (או ימצא מניין מוקדם או מאוחר).

אם נראה מוזר שאת מגיעה מאוחר, תגידי וואי היה קשוח היום לצאת. לי נראה שכל עוד לא הגעת אחרי הקידוש לא צריך להסביר כלום.

אגב, בעלי לפעמים גם בלי קשר לוקח את 2 הילדים לבית הכנסת

אם פחות זורם אז שיתפלל יחיד, הרי גם אם תישארו בבית, צריך איזשהו פתרון לילדים, לא?

בכל אופן, פעם קרה לי שאחותי הזמינה לסעודת ליל שבת והיה לי מקווה והתלבטתי ממש

כי גם אני בד"כ הייתי מגיעה לפני כניסת שבת

יכולתי כמובן להגיד שלא מתאים, גם בלי לפרט וזה היה מתקבל בלי תמיהות, אבל גם רציתי ללכת אליה

בתכל'ס בסוף זמן קצר לפני שבת, רשמתי לה שהיה לי יום עמוס ואני לא מספיקה להגיע לפני ואגיע בהמשך

מבחינתי, זאת האופציה ומקסימום תנחש הכל טוב, עוברים הלאה ומי יזכור את זה בכלל

וככה עשיתי, הלכתי זריז והספקתי להגיע לפני שבעלה חזר מהתפילה

אחרי כמה שבועות, יצא לי לדבר איתה על זה ושאלתי אותה אם ניחשה, ומסתבר שהיא בכלל לא חשבה בכיוון, מבחינתה הגיוני שהיה לי יום עמוס עם הילדים וההכנות לשבת ולכן לא הספקתי

סתם כותבת לך כי לפעמים הכל בראש שלנו, בכלל שאנחנו במחשבה על המקווה שיש לנו, אנחנו בטוחים שכולם ישר יחשבו שזאת הסיבה

שבעלך יכניס שבת מוקדם, נראה לי שצריך לפחות קידודש והמוציא לפני שקיעה אבל אני לא בטוחה שכל הפרטים ההלכתיים.

בכל מקרה, הוא יוכל להיות עם הילדים בזמן שאת טובלת ואז תלכו לאחותך.. תמצאי כבר תירוץ על זה שאיחרת.. תגידי שאת צריכה קצת לנוח ותגיעי מאוחר יותר

ולגמרי מקובל לקחת ילד או 2 ובזמן טבילה אפילו מותר לו להשאר להתפלל בבית ..

ואני מקווה שתקבלי ברוח טובה.

יש  עדויות של ילדים או של מי שהיו ילדים שטוענים שדווקא בבית הכנסת, בזמן שילדים נכנסים ויוצאים ואבות עסוקים בתפילה, יש מקרים (מעטים אומנם) של פגיעות מיניות.

כי אבא באמצע שמונה עשרה, ושניים לידו והוא חושב ששניים אחרים שומרים על השאר,מישהו יכול לבוא ולעשות מעשה אסור, גם אם לא מדובר במעשה שלם, או ארוך. גם נגיעה מיותרת משאירה רושם.

עכשיו מה שהילדים שלך עושים נפוץ מאוד.

בעיקר בקהילות, בעיקר ביישובים.

אבל מה לעשות, שגם כאן אצלנו מתחת לבית קורים דבר וצריכים להתנהל גם כאן בעיניים פקוחות ובעיקר חשדניות. 

זה..אני לא מאמינה בזה שאפשר לברוח מכל מרחב שאולי עלול לקרות בו משהו..

בדיוק כמו שאני גרה גם באזור שלא פשוט בטחונית ואני עדיין פה..

מה שכן

אני מסכימה מודעות היא חשובהההה ממש

חשוב שאני אדע מזה שזה אופציה לצערינו

וחשוב שאהיה בתשומת לב

חשוב שאדריך את הילדים בכללי מוגנות

וגם אתפלל עליהם אם כבר הגעתי לבית כנסת😉

בסוף הקטנים הם בעיקר איתי או עם בעלי בקבלת שבת. בערבית הם צמודים אלי.

הגדולים יותר אכן עצמאיים אבל האמת הם תמיד עצמאיים גם בכל הקשר אחר..ישוב קטן אז זה באמת ככה בכללי..

ונכון זהירות ומודעות זה חשוב!!

ואגב היה פעם אחת כמדומני משהו כזה שקרה באיזו סיטואציה...לא חושבת שברמה חמורה(אבל טופל מקצועית וכו)

אבל מדברים על זה גלוי

לפני כל חג שולחים הודעות להורים ליש'ם לב וכו

קיצר מסכימה איתך בגדול

ואם הוא לא יסתדר אז שיקבל שבת ויתפלל מוקדם ואז ישמור עליהם בבית או בגינה או שיתפלל ביחידות. ולגבי הלהגיע לאחותך, הייתי כותבת לה שאת ממש עייפה מהשבוע אז בעלך שומר על הילדים ואת נחה קצת בערב שבת, ככה יש לך תירוץ להגיע מאוחר יותר וגם הסבר למה הוא עם נילדים אם זה לא רגיל אצלכם

אז הפעם תתעכבי ותגיעי מעט מאוחר יותר.

בעלך יכול לעזור ולהישאר עם הילדים בבית/ לקחת לבית הכנסת ואחרי הטבילה תוכלי לקחת ממנו את הילדים במיד והוא יתפלל בבית הכנסת או תיפגשו בדרך ותמשיכי לאחותך .

הכל טוב ולא להילחץ 

לי בכללי יש הפטיטיס B כרוני שהיה מאופס ולא היווה בעיה. בהריונות האחרונים הערכים עלו בצורה חריגה, נשלחתי למלא בדיקות גם ובסוף החליטו לתת לי תרופה לכבד שלא מומלץ בהריון אבל לא היה ברירה

המשכתי לקחת גם אחרי הלידה וגם בהריון שאחריו

ב"ה הילדים בריאים והכל בסדר.

אני עדיין נוטלת את הכדור ובמעקב.

מתפללת עבורך שהכל יעבור בצורה חלקה 

בשורות טובות והריון קל ומשעמם

לקחתי את הכדור חודשיים

הייתי מאושפזת גם שבועיים בגלל זהירות יתר מבחינתי 

לא שמעתי ובה לא נתקלתי בשום תופעת לוואי

למרות שלקחתי מינון גבוה מאד

או משהו אחר?

אותי אשפזו ליומיים על זה

לאיזה רמות הגעת ובאיזה שבוע?

אני בשבוע 24 הייתי על 58 ואמרו לי שזה המווווון לשבוע הזה

אבל כן שחררו עם הכדורים

לקחתי בשתי הריונות והכל בסדר ב"ה!!

אין כל כך ברירה אחרת

בעיקר איך את מרגישה?

קצת מוזר כולסטזיס מופיע אחרי שבוע 20

בזכות זה שניתנו לי בדיקות ישירות לזה כל חודש משבוע 20 בגלל

היסטוריה של כולסטזיס הפעם עלו על זה אצלי בזמן והצליחו לאזן אותי

אני פה כדי להרגיע!!

בצד לעכשיו

מצעים מגבות חוץ מעוד סט בחוץ להחלפה.

מטבח מה שאפשר לעבור לחד פעמי

אני הלכתי לנקות יומיים לפני המעבר

תכלס באמת אפשר לארוז בשבוע הכל.

מצעים מגבות לכל אחד.

ושימי לך בצד מחבת חלבית וסכין וחדפ לימים הראשונים

אישית, יותר נח לי בזבנג וגמרנו מאשר להיות על ארגזים.

אבל תנסי לראות אם יש דברים שלא בשימוש שאת כן יכולה לארוז מראש

לפי מה זאת מתארת

אז זה בסדר אם יש לך פחות

תארזו בגדי חורף, כלי פסח, כאלה..

כי בגלל שאנחנו ביחידה שבתות עושים רק אצל ההורים

אין כלי פסח

אין כלי שבת

כילו כל הדברים שאנשים אומרים 'יואו אני לא מגיעה ללארגן את זה' אין לנו😂😂😂

הדבר היחיד שאני חושבת זה בגדים שקטנים הל הבנות ואני שומרת, אבל אז זה פלונטר כי מה אנשיך לשמור? בבטן יש בן… למתי נשמור?…

זה מאוד אישי העניין הזה

בעיניי אם את בעניין של צמודים אז תשמרי

לדעתי אבל זה בזבוז של מקום ותלוי גם במצב הכלכלי וגם בכמה מקום  אחסון יהיה לכם

בעקרון אני שנאת מאגרים

אבל מפאת חוסר כוח

וגם כי עד לאחרונה לא ידענו למה מצפים, פשוט כל מה שנהיה קטן ארזתי ושמרתי

ניראלי אעבור עליהם עכשיו

את היפים והמיוחדים דברים ששווה מספיק- אשמור לבנות שבעז"ה יבואו

אבל הרוב כל החליפות גן וכל זה, נעביר למי שיהנה מזה… חבל שסתם יישב בארון 

ויש גם בסוף מלא פיציפקעס

וחשוב לזכור לספרים ארגזים קטנים, זה כבד, אי אפשר לדחוס הארגזים גדולים, גם כלי זכוכית ככה,

ככה שזה יוצא הרבה ארגזים קטנים

אני אנסה לפרט מה עבד לי כשעברנו קרוב.

מרגע שקיבלנו את המפתח, ניקיתי מטבח והעברתי עצמאית ברכב ערימות ערימות של כלים (מקפלים את המושבים האחוריים ויש משטח יפה להניח עליו דברים), אפשר לרפד בעזרת כמה שמיכות מסוג צמר בין דברים. נוסעים לאט, לא נשברו לנו אף כלים בשיטה הזו. וישר לסדר בארונות של הבית החדש. עגלת קמפינג ברגל- לא יודעת אם זה באותה מידה בולם זעזועים כמו ברכב, ואם רלוונטי.

ארונות: יחסית סמוך להובלה רוקנתי כל מדף לשקית זבל ענקית, אם צריך אז שתיים. סימנתי עם מסקינגטייפ לבן וטוש מה יש בפנים.

קולבים: לקחתי ערימה, תפסתי כמה יחד מהחלק הנתלה של הקולב (אפשר לקבע אותם יחד עם גומיה) הנחתי על המיטה וגילגלתי מהצד של הקולב לגליל והכנסתי לשקית זבל ככה. זה יחסית שומר על הבגדים מצורך בגיהוץ אחר כך- לא ב100 אחוז. והקפדתי שהם יכנסו אחרונים לאריזה ופתחתי אותם ראשונים כשהארונות היו בנויים שוב.

אם את רוצה לעבור ולסנן את צריכה להחליט אם את עושה את זה באריזה או בפריקה ולקחת בחשבון את הזמן שזה מוסיף.

משחקים לפי הסוג חלק בקרטונים חלק שקיות (בובות ודברים רכים).

שידות: הוצאנו מגירות שמנו אותם כמו שהן באוטו והכנסנו לחדר שבו השידה תהיה. גם ספרים לא הכנסנו הכל לקרטונים ועשינו נגלות כאלה ברכב. זה הרבה הלוך ושוב מהבית לרכב ואז לבית השני, אבל לנו זה התאים.

כמובן להשאיר תיק עם בגדים/ נשנושים/ טיטולים וכו' זמינים לשלושה ארבעה ימים.

אה, ולבדוק אם את צריכה דברים כמו חיבור לגז וכד' ולנסות לתאם שיהיה לך כשאת נכנסת לבית ולא תתקעי, או לדאוג לכירה חשמלית, 2-3 סירים וטוסטר זמין.

שיהיה בהצלחה, מקוה שמשהו פה יוכל להועיל לך.

לנו יצא יותר מ50 ארגזים לשני חדרים וחצי, ובגדים שמנו הרבה בשקיות

תחשבי שספרים נגיד זה כבד וצריך לארוז בארגזים קטנים, רק עמודה אחת של ספרים זה כמה ארגזים בכיף

חברה שלי עכשיו עברו וגם היה להם משו כזה

אבל היא בת איזה חמישיפ אז זה בית עמוס ומחא

תמונות משחקים מלא מצעים מגבות מלא 

כזוג צעיר ארזנו ביומיים את כל הבית והיה ממש כיף לא לחיות על ארגזים

מה שכן, זה היה המוןן ארגזים. תאספי הרבה מראש כי ממש חופר להיתקע באמצע האריזה (היה לנו איזה 60)

ועוד דבר- שהארגזים יהיו קטנים ולא כבדים. הרבה יותר נוח להתנייד ולפרוק אותם ככה.

ותנסי לארוז מסודר לפי הסדר של הבית החדש- נניח אם את מתכננת שני מדפים של חד"פ תארזי אותם מראש ביחד. כך שתוכלי לפרוק מיד למדף המתאים. לי התכנון של האריזה חסך ממש הרבה בפריקה

ועוד ארגז של דברים שאתם רוצים שיהיה במיידי אחרי המעבר... נגיד אני ארזתי מראש תיק לשבת שאחרי המעבר והיה ממש נחמד לא להתחיל לפתוח אלף ארגזים כדי לארוז

שיהיה בקלות ובשמחה!

אז כמה ימים הייתי קוראת שקטה ועכשיו פתחתי יוזר במיוחד כדי להגיב לך 😅

תעשי הפרדה בין ספרים לכל השאר.

ספרים זה בערך 2 ארגזים למדף, לפעמים טיפה יותר (2.5). לנו למשל יש 4 עמודות ספרים ו40 ארגזים רק לספרים. אלה ארגזים קטנים.

חוץ מזה אני חושבת ממה שזכור לי שזוג פלוס 2-3 ילדים קטנים זה באזור ה40-50 ארגזים.

כמובן תלוי ברמת החפצים שלכם. אם את שומרת בגדים בין הילדים גם זה תופס, ואם לך יש 30 שמלות לשבת זה יותר ארגזים ממי שיש לה 5 שמלות. וכמובן מי שיש הרבה משחקים נגיד זה גם תופס המון נפח.

בגלל שאתם עוברים ממש קרוב לא חייב הכל להעביר בארגזים. אתם יכולים יום לפני או אחרי להעביר את כלי המטבח נגיד בארגזים פתוחים, תיק או עגלת קמפינג ישר לבית החדש ולסדר בארונות מהר 

כן הספרים והזכוכיות זה הביג דיל ניראלי כבד ומסורבל

אין לנו מלא בגדים אבל ברוך ה' יש לנו מספיק חח לא קצת בכלל😂