לק"י

אם הוא רוצה ומבין עניין, אז מעולה. לא בטוח שעוד חודשיים יהיה לך יותר כח לזה....

אני צריכה לקפוץ למים עם ילד גדול יותר. וחשבתי באמת שליציאות מחוץ לבית נשים לו טיטול ובמקביל ניקח לשירותים.

וכמה האחים שומרים עליו?

אולי לשים לו טיטול כשהוא איתם, ולבקש מהם לקחת אותו לשירותים בכל זאת.

(שלי גם עולה לגן עיריה. והוא יכול ומסוגל להגמל, אבל אני צריכה לאזור את כל סבלנותי לזה).

בגיל 2.5 וזה היה די מוצלח (חוץ מקקי שלקח הרבה זמן אבל גם לילדים האחרים זה קרה בגמילה יותר מאוחרת)

גם אצלנו בחודשים הראשונים הוא היה לפעמים עם טיטול בבית כי הוא היה מרטיב בעיקר בבית

כמוך גם היה נראה לי בשל, היה מאוד חכם וורבלי

האמת שלא היה פשוט והיו מלא פספוסים

מתישהו בגן ביקשו שנחזיר טיטול

בבית המשכתי בגמילה

וזה הלך ממש בסדר השילוב הזה

בגיל שנה ו-6 נגמל סופית (ועדיין היו פעם ב פספוסים)

לי אישית זה היה חשוב כי הוא ממש התנגד להחלפת טיטולים

אבל בדיעבד יכול להיות שהיה נכון יותר לחכות עוד קצת

והוא גם עלה לגן עיריה אז היה לי חשוב לסיים עם זה לפני הגן

בגיל שנתיים וחודש.

הגמילה הכי חלקה שהייתה לי.

אומרים שזה לא הכי טוב לשים חלק מהזמן וחלק לא, אבל אני חושבת שהילדים יודעים לעשות את ההפרדה - עם אמא בתוך הבית בלי טיטול, בחוץ או אם אמא לא נמצאת עם טיטול.

במיוחד בגלל שהוא רוצה ואת משתפת איתו פעולה לדעתי זה לא ייצור לך בעיות כי הוא יבין שזה מאוד מוחלט וברור מתי כן ומתי לא.

בעיני עיקר הבעיה היא מול ילד שלא כזה רוצה להיגמל, אז להוריד רק לפעמים יכול ליצור מאבק כוח וחוסר שיתוף פעולה.

אם זה עוזר לך לאזן

חוץ מהגדול כולם נגמלו בשנה שלפני השנה האחרונה, והם אולי היו ראשונים אבל ממש לא היחידים. לא יודעת מה קורה אצלכם... וגם אם הוא יהיה היחיד, למי אכפת?

אבל חושבת שלהוריד לשעה-שעתיים ביום זה רעיון לא טוב

קשה ללמוד ככה...

אם הבעיה היא האחים, שימי לו טיטול בזמן שהם שומרים עליו. אבל הגיוני שמהר מאד תעלו על הגל

ולדעתי אחרי כמה פספוסים פשוט עוברים למוד פספוסים ומפסיקים להתרגש מזה, כמו עם תינוק פולט...

רוצה סיפורי הצלחה?

הגמילה הכי מוצלחת שלי היתה של ילדה בת 1.7

אח"כ של שני בנים בני כמעט שנתיים

קצת פחות של בן שלוש

הגמילה הכי ממושכת כרגע היא של הקטנה שהורדתי לה טיטול בגיל כמעט 8 חודש וזה לא בדיוק כמו שציפיתי... 

ציפיתי שהיא תסמן לי והיא משום מה לא מסמנת

(כן פיתחה דפוס התפנות של גמולים וכן יבשה בלילה, וכן לרוב מתפנה בשירותים כשאני לוקחת אותה ויש לה אבל לא תמיד, וכאמור לא מסמנת)

מקסים שבלילה היא נקייה. מעריצה אותך!!

היא כבר הולכת?
יואו כזה דבר קטן בלי טיטול, איזה מתוק זה.

וחייבת לספר על עצמי- בגיל 9 חודשים נגמלתי סופית מטיטולים, אמא שלי מספרת תמיד בגאווה לכולם ואף אחד לא האמין לה עד שראו שאני מצביעה לה והיא לוקחת אותי לסיר.

בגיל שנה וחצי נולדה לי אחות ומאז חזרתי לפספס בגדול ואמא שלי החזירה לי טיטול עד גיל כמעט 3...חחחח

לק"י

אבל הלכה ממש יציב רק בגיל שנה.

כך ששמונה חודשים זה לא רחוק כל כך😅

בין פעוט בן 1.7 לתינוקת בת 9/8 חודשים

בקושי לסמן כשהם רעבים הם יודעים....

אני חלילה לא מנסה להחליש אותך, אלא באמת להבין האם זה ציפייה הגיונית בגיל הזה?

האם באמת אפשרי לגמול בגיל כ"כ צעיר?

את תמיד כותבת שהם מסוגלים להבין ולהראות סימני גוף.

אולי כן צריך איזו שהיא בשלות גופנית/קוגנטיבית?

מוזמנת לדסקס את זה, יש לי תחושה שאנחנו יכולות להפגש בקלות

לא כותבת באיזה ממשק כי אני לא אנונימית ואת כן

בשיטה של לגדל ילדים בלי חיתולים אומרים שיותר קל בגיל צעיר יותר, ואם כמה חודשים לא נענים לסימנים אז התינוק מפסיק לסמן.

אז הגיוני שבגיל 8 חודשים קשה יותר מאשר בגיל 3 חודשים נניח.

פעם יוקטנה כתבה על זה פה..

במקום לכבס ארבעים טיטולים כיבסו עשר -עשרים. בלי מכונת כביסה זה מאוד משמעותי. אבל להגיד שהיו גמולים בגיל אפס , זה לא בדיוק נכון.

וזה לא בדיוק סימנים. נגיד יודעים שהוא עושה על הבוקר ואז אחרי אוכל ואז עוד כמה שעות . וגם אם מורידים בגדים ושמים מעל כיור אם עבר זמן מסוים אחרי עשיית צרכים קודמת אז הגיוני שילד יעשה אותם בתווך זמן סביר. 

בפעם שאני מכירה, נשים נשאו תינוקות על גופן, והיא מאד עירניות לכל רחש ותנועה של התינוק שלהן.

זה היה עוד לפני שהמציאו את שעון היד, ואותן נשים של פעם לא היו הולכות לכיכר העיר להציץ בשעון השמש כדי לבדוק אם הגיע הזמן להאכיל או לפשפש את התינוק שלהן, אלא כשהוא זע באי נוחות הם הבינו שהוא רוצה להשתין או לשחרר צואה או לאכול, ואם הן לא היו ערניות מספיק אז הוא תבע בבכי או פספס והרטיב אותן וזה עזר להן לחדד את ההקשבה לפעם הבאה.

אמא שלי גידלה אותנו בשנות שמונים בלי טיטולים חד-פעמיים כי לא היו כאלה וגם מכונות כביסה נורמליות כמעט לא היו בשלב הזה ברוסיה.

אבל גם לפני זה. לנשים פשוטות היו הרבה מטלות . את לא יכולה לבשל או לתפור או לעבור בשדה עם תינוק על הגב. ברור ששמו אותו בלול.

עם תינוק על הגב

עם הקטנה הנוכחית חזרתי גם לעבוד בחוץ מגיל 4-5 חודשים.

מה את חושבת, שנשים הביאו לול לעבודה בשדה?

כל האביזרים האלה הומצאו רק אחרי המהפכה התעשייתית.

מגדלת את הילדים כמו פעם?

למה?

זה יותר בריא?

את יוצאת איתם לעבוד בשדה?🤭

לבין לזהות ולתקשר כמו פעם.

תינוקות לא יודעים לדבר במילים, אבל מרגע הלידה מדברים באמצעות סימנים ושפת גוף.

רק שאנחנו איבדנו את יכולת ההקשבה הזו.

היתרונות של הקשבה לשפת גוף הם רבים מכדי לפרט, אפשר לקרוא מאמרים ומחקרים.

רק על קצה המזלג:

1. זיהוי מצבים רגשיים ומענה אליהם.

2. אותנטיות (במילים אפשר לשקר, בשפת גוף קשה מאוד מאוד לזייף)

3. יכולת תקשורת מגיל 0 ולא רק מגיל 3-4, גילאים קריטיים להיקשרות.

4. שפת גוף נקלטת במהירות רבה יותר מאשר שפה מדוברת. אני לא זוכרת סטטיסטיקות מדויקות אבל מחקרים מראים שמסרים שעוברים בהבעות גוף, צריך 5000 מילים כדי להעביר אותו מסר.

5. כמו שככל שיש יותר מילים המתארות מצבים רגשיים, ככה גם מרגישים מנעד רגשות יותר עשיר, (כלומר כשיש מילה לרגש, יותר מרגישים את הרגש) כך גם בשפת גוף. ככל שמזהים את ההבעות וקשרים באמצעותם, ככה גם מרגישים מנעד הרבה הרבה יותר רחב. (בסדרי גודל של אלפים)

סתם דוגמה, אם מישהו אומר במילים לא, ובראש עושה כן, השני יקלוט את הכן ויתעלם מהלא.

סתם ממחיש כמה שפת גוף עמוקה יותר משפה מדוברת.

גם בגלל האותנטיות וגם בגלל המהירות בה היא נלקטת ומהירות תגובה.

בקיצור זיהוי סימני גוף הם חלק מתקשורת של שפת גוף, שהיא תקשורת הרבה יותר אפקטיבית ומועילה לאנושות.

תחשבי מה שווה חיוך או חיבוק אחד לעומת הרצאה שלמה..

העולם התקדם בהרבה מישורים ובחלקם הטכנולוגיה פגעה ביכולות שהיו בעבר לאנושות בצורה הרבה יותר מפותחת מאשר היום.

רק תחשבי על לילות וימים שלמים של חוסר שינה ואי ידיעה למה התינוק שלנו בוכה. כמה תסכול ונזק יצרנו לעצמנו יש מאין.

שהיא אמרה שהיא יכולה לעבוד כשהתינוקת על הגב

אני בעד לזהות סימני גוף 

הילדה שלי עם טיטול אז לא דחוף לי לזהות מתי היא מתחילה לעשות.. 

אבל כן מזהה מתי היא רעבה או עייפה

זה שאני משתמשת בכל מה שיש לדור הזה להציע לא מפריע לי לזהות את הסימנים שאני צריכה  

לא תופרת, אז לא צריכה לחשוב על זה, אבל הרבה דברים עושה עם תינוק על הגב. אולי חוץ מלשטוף רצפה מחשש להחלקה עם התינוק וניקוי בחומרים חריפים. כל שאר המטלות עושה עם התינוק.

למה זה בהשוואה ללעבוד בשדה?

מנשא הוא גם חלק מהדברים שיש לדור הזה להציע.

אני מבינה את מה שצוףלבוב מתארת, אבל זה ממש לא נשמע לי כמו דרך שהייתי רוצה לגדל בה ילדים. מבינה שזה היה נפוץ ברוסיה הסובייטית, וזה מושפע בין השאר מהצורך לצמצם את האינדיבידואליות ולהגדיל את הקולקטיב והמשותף. כולם אוכלים באותו זמן, מתפנים בשירותים בזמנים קבועים וכד'. גישה שמתכתבת עם משטרים טוטליטריים דוגמת רוסיה הסובייטית.

שם פחות קשובים לסימנים וממילא פחות משתמשים בהם. אבל זה לא שהם לא קיימים כמו שהיא כותבת. במקומות אחרים בעולם כן השתמשו בהם והם הועילו.

כלומר זה שאפונה משתמשת בזיהוי סימנים לצורך פינוי צרכים של התינוק לא הופך אותה ל"מגדלת ילדים כמו פעם"

כמו שאת מאכילה ומשכיבה לישון כמו פעם, היא עושה את זה בעוד תחום.

הדיון לפני כן לא היה האם זה עדיף על האלטרנטיבות הקיימות היום, אלא הדיון היה על האם זה אפשרי (האם תינוקות מסמנים כשהם צריכים להתפנות)

ולגבי זה אני מסכימה עם אפונה שזה אפשרי. (לפחות ברמה התיאורטית 😉)

הייתה להן חופשת לידה ארוכה ודירה נפרדת , הצורך הזה בא נטו מהעדר טיטולים חד-פעמיים , מכונת כביסה נורמלית ועוד דברים שיש לנו. תשאלו סבתות שלהן , הם ממש לא היו יושבות כל היום מול תינוק . מאותה סיבה רק בדור שלנו חינוך נהיה מכיל יותר ויותר שם דגש לרגשות של ילד. כי היום יש לנו אפשרות לעשות את זה. זה הכל .

וכן היה לול פעם והיה סל והיה גם מנשא. 

שבגנים עם משמעת סובייטית גם מקפידים על זמנים קבועים לכולם?

זה גם בגלל חוסר במכונות כביסה?

משמעת סובייטית קשורה קשר הדוק עם הקפדה על זמנים וטקסים קבועים לכולם. יצירת סטנדרט אחיד.

העובדה שיש חופשת לידה ארוכה בנוסף למיעוט ילודה, רק מגבירה את השאלה במה היו עסוקות כל היום שהיו צריכות לקחת את התינוקות להתפנות בזמנים קבועים.

לעומת זאת בארצות כמו אתיופיה גם לא היו מכונות כביסה וטיפולים חד"פ, ובכל זאת לא לקחו את הילדים להתפנות לפי זמנים קבועים, אלא לפי הצורך, ואיך ידעו מתי הצורך? לפי זיהוי סימנים.

גם היום פחות מומלץ לבצע התניה של התפנות כתלות בגורם חיצוני.

זה שצריך לתכנן זמנים ללא גישה לשירותים זה באג כלפי המערכת בגוף, לא פיצ'ר.

אז ילודה שם הייתה גבוהה בגלל העדר אמצאי מניעה וחוסר יכולת לעשות הפלה. בארץ ילודה ירדה דרסטית. שנית, אני לא שאלתי לגבי שירותים של תינוקות. מה שכן ראיתי ,ילדים מסתובבים לבד מגיל קטן , מקבלים מלא פליקים כמובן ,גברים יושבים בצהריים עם כמות הזויה של בירה, כן ראיתי נשים עם תינוק על הגב ושקיות מלאות בירה בכל יד.

לגבי מה עשו? החליפו תינוקות בשאר עשר פעמים שלא לקחו מעל כיור כי כמו שכתבתי השיטה הזאת לא באמת עובדת אלא מפחיתה כמות כביסה, בישלו, ניקו , הלכו לשוק , יצאו לגינה פעמיים ביום , לקחו ילדים ממסגרות . נגיד , איך באמת כיבסו רב-פעמי ? בהתחלה היה צריך להשרות את זה בדלי עם סבון. אחר כך בישלו את זה על האש, אחר-כך בעצם כיבסו , סחטו , תלו...

עכשיו קניה, לא היה סופר עם מילוי עגלה, היה צריך לעבור כל מחלקה בנפרד ולעמוד שם בתור ארוך או ללכת לשוק.

אני חושבת שגם בארץ לפני עידן טיטול חד-פעמי מטפלת הייתה לוקחת את כולם ביחד. את מדיימנת את עצמך מטפלת בשישה פעוטות נותנת לכולם יחס פרטני? אני מניחה שלא .

בין החיים של האתיופים בארץ לחיים שלהם באתיופיה. אני דיברתי על החיים באתיופיה.

ככה שלגור בשכנות אליהם לא נותן הרבה אינדיקציה.

אם מטפלת לא נותנת יחס פרטני, זה לא כי אין סימנים, זה כי היא לא מקשיבה לסימנים.

מה שחוזר לתחילת הדיון,

שלתינוקות יש יכולת מולדת לסמן צורך להתפנות.

אני לא רואה סיבה שלא יהיה אפשר לתת לילדים להתפנות מתי שהם צריכים.

נניח אוכל ברור לי למה כולם אוכלים באותו זמן ולא לפי מנגנון רעב, אבל התפנות צריכה להיות לפי צורך פיזיולוגי ולא חברתי לדעתי.

בגלל זה תינוקות פשוט עושים שירותים כשהם צריכים ולא נותנים סימנים .

לגבי שעות קבועות לא התכוונתי שאסור לילדים לעשות מתי שהם צריכים. אלא היו שמים את כולם כמה פעמים ביום בשעות שזה הגיוני כדי להפחית כמות בגדים רטובים. ככה בערך גם היו מאכילים לסיר בגיל קטן.

לגבי חיים באתיופיה יש לי הרגשה שאת כמו אישה מערבית מודרנית לא בדיוק מבינה שאישה עם כל העומס שהיה שם , העדר אמצעי מניעה , חיה במציאות בה אחוז לא מבוטל של ילדים לא יגיע לגיל חמש , פשוט לא תהיה מרוכזת בסימנים של תינוק, לא יהיה לה לא זמן ולא כוח לזה. לתושבי כפר יש משק שדורש הפעלה . ואם את צריכה לטפל במשק את תטפלי במשק כי זה האוכל שלך . ולא תרוצי לתינוק על כל פיפס. את השירותים הוא יעשה בעצמו .

מצב בארץ הוא כן משקף מה שהיה שם. עולים חדשים ממשיכים את ההרגלים שלהם מארץ מוצא. במיוחד אם הם עלו בגיל שלושים ומעלה.

יש כמה דברים שאני צריכה להתווכח עליהם עם בעלי. יש מצב את מחליפה אותי??

כבר תקופה שיש ישבנו בשירותים והוא משתמש בו די הרבה, ומצד שני עדיין עם טיטול בין לבין.

אין לי עדיין סיפור הצלחה, אבל מרגישה שלנו זה נכון פשוט לזרום איתו ושהוא כן מצליח להבין ולרוב מבקש ללכת לשירותים למרות שלא הורדנו חיתול בבת אחת. 

בכל מקרה, הבת שלי, ילידת מאי התחילה שנה אחרונה במעון גמול, ולא נראה לי שזה כל כך נדיר.

אם את בעניין וגם הילד לכו על זה, בלי לחץ, מקסימום את רואה שאחרי כמה ימים אתם לו בכיון, תחזירי טיטול ותגמלו מאוחר יותר. 

וזה כיף לא רגיל!! שתינו נהנות מזה

(כבר גמולה חודשיים+)

הכל אפשרי, השאלה כמה טרחת ורדפת אחריו וכמה אנרגיות את מוציאה כל יום על זה...וכמה תסכולים.

אני אישית לא אוןהבת את שלב הסיר והכמה שעות ביום.

זה עלול לבלבל את הילד.

אם גמילה- אז עד הסוף

פעם טיטול פעם תחתון עלול לבלבל אותו, ואז הגמילה אפשרית, אבל ארוכה ומתישה יותר.

הזכרתן לי שגם עם שתי בנות שלי התחלתי רק באחה''צ בזמן שבבקרים במעון הן היו עם טיטול. וזה הסתדר סבבה.

ובכלל, נזכרתי שכשהגדול שלי היה בגיל שלו הנורמה היתה לגמול. כנראה פשוט ההורים השתנו.

ובאמת, ב''ה, הוא מתקדם ממש יפה.

אתמול בערב ברח לו רק פעם אחת, כבר אחרי שהוא הכריז 'פיפי', והבוקר אמר לי שיש לו רק פעם אחת, ובפעם הזאת באמת עשה. ובין לבין הוא מחזיק שעה וחצי -שעתיים בלי שבורח לו בכלל.

וגם כשהוא עם טיטול הוא מספר ומעדכן כשהוא עושה 🫢

אני חושבת שהסוד זה שאני מורידה לו רק כשאני באמת שלמה שיפספס, ואז יש אפס לחץ סביב העניין. וב''ה, שרק ימשיך ככה.

אם הוא בעניין ונשמע שכן, אז לגמרי הייתי הולכת על זה. גמלתי 4 ילדים באיזור גיל שנתיים וזה היה מושלם! באמת בהתחלה התחלתי רק אחהצ כשהם לא במעון ורק אחרי זמן כשהם ידעו כבר להתאפק הורדתי טיטול גם במעון. עם אחד היתה לי בעיה כי במעון לא היו מוכנים (טענו שאין להם שירותים בקבוצה של הקטנים) אז לצערי הפסקנו גמילה מוצלחת וחזרנו לזה רק לפני הגן, אבל ב"ה קרה לי רק במסגרת הספציפית שהוא היה.

אם הוא זורם ואת מוכנה לקבל פספוסים לדעתי זה אחלה גיל והזדמנות להיפטר מהטיטולים.

אצל הבן שלי במעון אני יודעת שהיו ילדים שגדלו אותם בחופש לפני תחילת שנה

ומצטרפת שזה אחלה גיל, אני גדלתי בשנתיים וחצי אבל רק בגלל שרציתי לחכות לאחרי הלידה

שהוא אומר יש לי פיפי/קקי? שהוא לא רוצה כבר טיטול?

לפני מקלחת אני אומרת לו/לה בואו נעשה פיפי בשירותים הם לא מבינים מה אני רוצה מהם

סתם שאדע (גמלתי לפני יותר מעשור וכבר שכחתי חח) 

הסתכלתי על 2 דברים:

1. בשלות של הילד לשיתוף פעולה

2. בשלות שלי להיות בסבלנות עם התהליך

ראיתי שהוא מצליח להתאפק לפרקי זמן ארוכים, ועושה רק פעם ב-.

במקלחת היה עושה קבוע ומראה לי.

וממש לא רצה יותר להיות עם טיטול.

אח"כ מחכים לבשלות נוספת, כמו למשל שיתוף פעולה, זיהוי עשיית הצרכים. נשמע שהם עוד לא שם, וזה בסדר גמור!

כשהיא עושה

מבחינתי זה בסיסי שידע ללכת לבד ולהוריד מכנסיים לבד לפחות בתיאוריה ושידע לדבר ברמת להגיד שיש לו

וכשיש לי כוח😅

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

עד שהוא יהיה מבוגר.

כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם

וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.

מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?

אפילו פתקים רושמים בנייד.

גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.

בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.

אבל זה לא קרה. עדיין כותבים פתק לילדים בבוקר, רשימת קניות על המקרר ועוד. מאוד קשה לו שהכתיבה שלו מסורבלת ולא ברורה

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

אנצל את זה כדי להודות לך ממש

מבחינתי את הצלת נפש. ולי הצלת את הלב כי לא הייתי שורדת עוד מקרה...

היית שליחה מושלמת ועזרת לי מאוד ששיתפת אותי כי המקרה שלך היה זהה לשלי וזה שכנע אותי שאני חייבת להפסיק וככה עשיתי.

המון המון המון תודה לך. אין לי באמת איך להודות את באמת מלאך שהופיע בזמן המושלם

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מאחלת לכולכן הריונות טובים וקלים ושליחים טובים תמיד,

אבל לצערי לא תבין אותי מי שלא חוותה מה שחוויתי.

חוסר רגישות ואטימות לפרוטוקולים

ותמיד מחדש התנגדתי לויגינלי במיון אבל הלחיצו ואיימו שלא יתנו מכתב שחרור, היה מאוד לא נעים.

אז אני נמנעת מללכת מלכתחילה, גם ככה אין באמת מה לעשות בשבוע כזה.

נותר לי רק לשתות הרבה מים ולהחמיר עם המנוחה, וכמובן להתפלל לנס כי רק ה' יכול לעזור לי באמת וברחמים ובלי טעויות.

מכסים אנטיביוטית.

באמת מצער לשמוע מה שעברת, אבל בסוף לדעתי עדיף ללכת ולחתום על סירוב טיפול במקרה שמחייבים בדיקה וגינלית, אבל לפחות יהיו צדדי דלקת, או בדיקה של הנייר לוקמוס הזה שבודק ירידת מים

כמעט כל ההפלות התחילו אחרי בדיקות של אוס פנימי, יגידו שלא קשור אצלי זה כנראה כן

אבל, עם הזמן הבנתי שברגע שהקב"ה רוצה שתצאי בידיים מלאות מה שלא תעשי או כן תעשי זה יקרה, הגעתי לתובנה הזאת אחרי המון עוגמות נפש וצער גדול.

אני ממש מאמינה בזה אז כן בהריון האחרון היה צריך לעשות כמה פעמים אוס פנימי ןכמה שנמנעתי לא היה אפשר אחרת וב"ה נולדה תינוקת מושלמת

יכול להיות שאולטרסאונד וגינלי יגרום לדימום ברמה רצינית?

בפעמים שדיממתי בתחילת הריון (האמת אחרי אולטרסאונד וגינלי) לא קישרתי את זה לאולטרסאונד. ועוד עשיתי שוב כדי לוודא את סיבת הדימום (והדימום אכן המשיך)

זה לא מסתדר לי מבחינה הגיונית, כי

לכאורה מה ההבדל בין מתמר לבין קיום יחסים? אם קיום יחסים לא גורם לדימום, אז למה שאולטרסאונד כן יגרום לדימום?

באמת. מאתגרים בקני מידה שרוב הנשים אפילו לא מבינות ואני באמת מבינה מה זה

ועדיין אני אומרת אם יש כזה חשש אז יש לך אחריות ללכת ולבדוק דווקא בגלל שההריון הזה כל כך חשוב ואת רוצה לשמור עליו

וכמו שהציעו לך פה את לא חייבת ללכת דווקא למיון את יכולה ללכת לרופא פרטי או למישהו שאת סומכת עליו אבל בעיניי פשוט כל כך חבל לא לבדוק ולהצטער אחרי זה כל החיים....

הלוואי הלוואי הלוואי שאין כלום שהמנוחה שלך תספיק אבל לצערנו זה לא תמיד ככה ובאמת יכול להיות מציל חיים