אצלי היום החופשי הוא שישי אז אם יש מעון באותו יום (יש מסגרות שגם ככה סגורות בשישי) משאירה בבית. והאמת שגם ילדי טרום טרום השארתי איתי בשישי, קשה עליי הפרידה 😅

וגם אם אני נשארת עם ילד חולה בבית, משאירה את התינוק איתי ולא שולחת.. בקיצור כל הזדמנות בערך שאני בבית, הקטנטנים איתי. לא נרשמו בעיות

יום אחרי שנשארה איתך לא היה לה קשה יותר מהרגיל?

חשבתי שזה כמו הימים שאחרי חגים, שאלו ימים קשים יותר במסגרת

לק"י

לא נרשמו בעיות מיוחדות ביום ראשון.

רק שזה היה יום שהוא לא תמיד רצה לעשות עבודות וכאלה (זה היה משפחתון פרטי, אז היתה יותר גמישות בנושא. כי זה פחות ילדים וגילאים שונים).

אני רק לא בטוחה שזה לא היה ככה בכל מקרה אחרי שבת (גם אם בשישי היתה מסגרת).

את יכולה לנסות ולראות איך הולך לה.

ולאט לאט היא תגדל, ותזחל,

ותצטרך ארוחות מושקעות ולא בקבוק/ הנקה

והשינה שלה תתקצר,

ולא תוכלי לעשות כלום בבית ...

ותראי איך את שולחת אותה .

זה לפחות מהניסיון שלי. אבל בכל אופן, לא יקרה כלום אם תשאר איתך. 

אני שילמתי על ארבעה ימים במסגרת , כך שבשביל לשלוח ביום החופשי הייתי צריכה לשלם בנפרד. לפעמים כשהיה צורך (תורים רפואיים בעיקר) אז שילמתי ושלחתי, אבל כשהייתי בבית התינוק תמיד היה איתי.

רק עם אחד הילדים, כשהוא היה כבר בן שנתיים וחצי, ראיתי באיזשהו שלב שהוא משתעמם להישאר איתי בבית בלי האחים שלו, אז התחלתי לשלם על חמישה ימים ולשלוח גם ביום החופשי (שישי בכל מקרה היה חופש).

אצלנו לא ראיתי שזה הקשה על ההסתגלות בחזרה אחרי הימים החופשיים (היה לנו חמישי-שישי-שבת בבית).

אבל אפשר שתהיה את האופציה

ומבחינת הילדה זה אחלה ממש. לרוב מוחלט של הילדים.

ואז נשארת רק השאלה מה נכון לאמא ולמשפחה..

יומיים בשבוע מטפלת אחת

ו3 ימים מטפלת אחרת

לא נרשמו בעיות

השארתי בבית עד גיל שנתיים וחצי בימי שישי

זה אמנם תפס לי את היום החופשי הקצרצר אבל הרגשתי שזה משמעותי עבורו

כשהגדולים שלי היו קטנים הייתי פחות בסבלנות על זה וכן הייתי שולחת בימי שישי

בעיניי זה תלוי בעלות תועלת

אם יש סבלנות ומשאבים פיזיים ונפשיים לעשות יום בשבוע של חינוך ביתי זה טוב

ואם אין אז עדיף לשלוח

החופשי שלי זה היום החופשי גם של המטפלת שלו

עדין כדאי לי להשאיר אותו בבית? זה אומר שהוא לא יכיר את המטפלת רוטציה

מעון תמת

לק"י

לשלוח בכל זאת (פעם ב.. אפילו).

אבל אם זו מטפלת רוטציה שנמצאת במעון בעוד ימים בקבוצות אחרות, הוא כנראה יכיר אותה קצת לפחות.

ובמחשבה שניה, יש מצבים שיהיו מחליפות בכל מקרה, והוא יצטרך להכיר פרצופים חדשים. אז ככה יהיה לו עם הרוטציה.

אבל אם טוב לאמא ולילד ולבית שיישאר איתה ביום החופשי

השיקול שאולי לא יכיר מחליפה כשיצטרך ותהיה- זה לא שיקול בעיני.

ואז היא לא תכיר אותו

והוא לא אותה 

בדרך כלל יותר קשה להם עם הרוטציה.

הם פחות מכירים אותה, היא פחות מכירה אותם, זה יום קשוח גם אם המטפלת עצמה מקסימה.

בעיני, אם מתייחסים לזה כשיקול- אז זה שיקול לטובת הישארות בבית.

מחדש..

בעיקר לילדים שהיה להם יותר קשה בהסתגלות הראשונית.

ופספסתי את זה שמדובר ברוטציה.. להסתגלות זה בהחלט לא יתרום

זה היה לה ממש סבבה ולא ראיתי הבדל בין ימי חמישי או ראשון לבין שאר השבוע

זה עובד לך ולתינוקת.

אני השארתי את הבייבי עכשיו ביום חופשי בבית

וגם כשיצאתי לחופש (מורה) כמובן השארתי בבית. ספרתי את השניות שיגמרו הלימודים ואחזור להיות איתו בבבית.

אבל

היו ימים שרציתי לצאת לקניות/סידורים, ולא רציתי להטלטל איתו באוטובוסים ובחום אז שלחתי למטפלת.

הוא כל פעם מחדש שמח לחזור אליה.

והיה יום אחד שלא הרגשתי טוב וגם שלחתי ונכנסתי למיטה....

תשאירי לך את הדלת פתוחה להתחרט ולשנות

מלא נחת

לא יבלבל אותה כלום, את תזכי והיא תזכה. היא קטנה ממש וכל יום איתך זה מתנה.

גם עשיתי ככה כשהקטנים היו במסגרות, ימים חופשיים- איתי!!

אבל אני כן חושבת שאחרי החודשים הראשונים הגיוני שיותר תצטרכי את היום חופש הזה לסידורים ופגישות שךא תוכלי לקחת אותה איתך, ופחות תרגישי את הקושי לשחרר.

אז מציעה לקחת את זה בחשבון בסגירת חוזה עם המטפלת אם תרצי להתחרט באמצע השנה ולהכניס למסגרת מלאה.

זה נחמד ואז את רוצה בכל זאת יום חופשי ולא יום "חופשי"..

זה לא יבלבל אותה בעיקרון אבל אם יש לי יום סידורים ליום הזה לא הייתי נסחבת איתה כי יש לי יום חופש, אני לוקחת גם אם זה באיחור

אבל יש ימים כאלה שהאמת אין לי כוח אז לא שולחת באמת אבל זה לא קבוע

סיכום, מעדיפה בחוזה מול המטפלת לשלם גם על היום הזה למקרה של בלתמ'ים

כבר קרה לי שסגרתי לפי ימים במחיר נמוך עם המטפלת וכשהייתי צריכה ימים ממה שלא סגרתי בחוזה שילמתי מחיר מלא של בייביסיטר אצלה

אבל מסכימה שאם משלמים פחות, אז כדאי לתאם מראש כמה משלמים אם כן רוצים לשלוח באופן חד פעמי. כי לפעמים זה נצרך.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.