פעם היו מחלקים מגיל בית ספר את מי שילמד מקצועות שמתאימים לאוניברסיטה, ואת מי שילמד להיות שיפוצניק.
וזה הפסיק ונאסר בחוק לחלק כך את התלמידים עוד בנערותם, בגלל חשש מהסללה.
היא ממש השתמשה במילה הזאת.
פעם אסרו על אנשים בלי סיבה ללמוד לאוניברסיטה, היום בשביל לאזן מכריחים את כולם כל עוד זה אפשרי, ללמוד חומר שמתאים לאוניברסיטה. ומפמפמים להם שבלי תואר שני בהצטיינות הם יגורו ברחוב.
בעבר עשו לתלמידי כיתה ח' מבחנים, ומי שלא הצליח בהם - נשלח לבית ספר מקצועי, שבו במקום תעודת בגרות לומדים להיות נגרים או חשמלאי רכב או מקצועות טכניים אחרים.
היום נותנים לכולם הזדמנות שווה להצליח בבגרות, כדי שאף אחד לא יסיים תיכון בלי שיש לו הזדמנות שווה להתקבל לאוניברסיטה.
אמנם בפועל לא לכולם יש הזדמנות שווה, אבל לעומת מה שהיה בעבר - המצב אכן השתפר.
חלק מהפערים קשורים לדברים שהמדינה צריכה ויכולה לפתור, אך חלק מהפערים לא ניתנים לגישור על ידי המדינה, כמו פערים מובנים בשכל ובקשב של תלמידים שונים ופערי תרבות משפחתית וכיוצ"ב.
כמובן יש כאלה שיוצאים קרחים מכאן ומכאן - הם לא יכולים או לא רוצים או לא מתאימים ללמוד באוניברסיטה, ובשם השוויון הקדוש הם מסיימים י"ב עם תעודת בגרות שלא שווה להם דבר (או ללא תעודת בגרות כלל) וגם בלי מקצוע שימושי ביד. כלומר בזבזו 4 שנים מהחיים.
עם זאת, קשה להגיד שיש למצב הזה פתרון פשוט. כי אם בכיתה ח' תשים ילד בבית ספר שבו אין בגרות, חזרנו לנקודת ההתחלה - יכול להיות שהוא היה דווקא מצטיין בלימודים, אבל כבר בגיל 14 ייעדת אותו להיות חשמלאי רכב.
אגב, גם היום יש בתי ספר מקצועיים, רק שלהבדיל מבעבר - הרישום אליהם הוא מבחירה של ההורים ולא כי מישהו החליט עבורם שהילד לא יוציא בגרות.
לגבי "מפמפמים להם שבלי תואר שני בהצטיינות הם יגורו ברחוב." - לא מכיר פמפום כזה, היום כולם יודעים שיש תארים שלא מביאים כמעט שום יתרון, ואני לא מכיר אף אחד שחושב שמי שאין לו תואר סופו להגיע לרחוב.
בית ספר מקצועי זה בדיעבד של הבדיעבד ונועד לאנלפבתים והיפראקטיבים ברמה הקשה ביותר. כך זה היום.
אם אוניברסיטה דורשת תנאי קבלה, אין סיבה שתיכון לא ידרוש את אותו הדבר.
ומי שכל כך מפחד שאדם שהיה יכול להיות מהנדס בסוף היה נגר, אפשר לבחון ילדים בכיתה ח או ט ולתת המלצה לאן להמשיך.
בכל מערכת החינוך יש שקרים מוכרים על תיק אישי שמה שנכנס לשם ילווה אותך לכל החיים, כאילו נתבג לא תרצה להעסיק מישהו כי טיפס על הגדר בית ספר בכיתה ט.
וכן, 12 שנים מספרים שמתמטיקה ואנגלית הם הבסיס להכל.
במקום לתת לאנשים לבחור.
היום יש המון אנשים שלמדו משוואות טריגונומטריות ולעולם לא יעשו כלום עם המידע הזה, והם שרפו שנים מהחיים במקום ללמוד בנערות לשפץ את הבית. ולך תדע כמה מהם יעשו את זה בבגרות, או ידעו לעשות את זה באותה הרמה.
יש עשרות אנשים כאלה על כל אחד שהיה עובד בנגרות במקום עריכת דין (לאאאא!!!!!) אם היו מאמצים את השיטה שאני מציע.
שלומדים בו אנשים חכמים מאוד שמבחירה החליטו לוותר על תעודת בגרות ולהתמקד במקצוע אחד (ולאו דווקא שיפוצניק - יש גם מתכנתים) כבר בגיל צעיר במקום לבזבז את הזמן. (קוראים לו תיכון החממה כמדומני)
הרעיון שם נשמע מקסים. הלוואי שיקומו גם מסגרות דתיות כאלו. (יש לי ילדים שבהחלט יתאים להם יותר ללמוד במקום כזה...)
הכתבה התעסקה בכל תחום מערכת החינוך במדינת ישראלבינייש פתוח
והיא נועדה לבדוק בדיוק את התחום הזה כלומר האם מקיימים את החוק ומספקים מקסימום השכלה למקסימום ילדים ונוער עד גיל 18. ולכן שואפים שכולם יהיו מצטיינים במתמטיקה ואנגלית ורק אנאלפביתים והיפראקטיבים לומדים להיות נגרים וחשמלאים.
אבל אם באמת נסתכל על רמי לוי, אז לדעתי יש כאן הוכחה חותכת לזה שתואר כן מאוד מאוד עוזר להתקדם בחיים (עוזר אבל חד משמעית לא תנאי הכרחי).
מי מקיף את רמי לוי?
הבת שלו שמנהלת בפועל את רשת רמי לוי - תואר ראשון ושני במנהל עסקים, תואר ראשון במשפטים.
מיהם הדירקטורים בחברת רמי לוי?
למעט רמי לוי עצמו ואופיר אטיאס שהוא קרוב משפחה שלו (הבעל של בתו), כל השאר בוגרי תארים.
מיהם הבכירים בחברה שאינם דירקטורים?
גם כאן, למעט אחד שעונה לשם המשפחה "לוי" (ואולי זה לא מקרי), כולם עם תארים.
עכשיו נדבר רגע על רמי לוי עצמו:
הוא התחיל בתור הבעלים של חנות מכולת קטנטנה בשוק מחנה יהודה.
כמה אחוזים מבעלי המכולות הקטנטנות מגיעים לאן שהוא הגיע? לעומת זאת, כמה אחוזים מבעלי המכולות הקטנטנות חיים מהיד לפה וחודש אחד בלי עבודה יגמור אותם כלכלית?
כמובן אין לי נתונים מדויקים, כל אחד מוזמן להעריך לפי ההיגיון שלו.
עכשיו נדבר על הדירקטורים והעובדים הבכירים ברשת שלו:
כמה אחוזים מבעלי התארים במשפטים, בכלכלה וחשבונאות, ברפואה וכו' (התארים של העובדים הבכירים והדירקטורים לפי הטבלאות שצירפתי) מגיעים לתפקידים בכירים ולשכר מאוד מאוד מכובד?
לסיכום, מה שאני לומד מרמי לוי והחברות שלו, זה את הנקודות הבאות:
* לא חייבים תואר בשביל להצליח.
* בלי תואר הסיכוי להצליח בענק נמוך הרבה הרבה יותר, סוג של "אחד בדור" (כמובן לא אחד אבל זה עדיין נדיר).
* גם אדם בלי תואר שמקים חברה ענקית, מקיף את עצמו באנשים עם תואר כי הוא יודע שהוא חייב את הידע שלהם בשביל להצליח.
* עם תואר, לא צריך להיות גאון הדור ולא צריך הרבה מזל. פשוט מתגלגלים ממשרה למשרה, משתבחים עם השנים, ומגיעים למשכורות מאוד מאוד יפות.
*ללא תואר, צריך או להיות גאון או להיות עם הרבה מזל, ולרמי לוי לדעתי יש את שניהם. אבל לרוב מוחלט של האנשים אין אף אחד מהם.
*99.99% מהאנשים שיגידו "אני לא צריך תואר בשביל להצליח, גם לרמי לוי אין תואר" - בחיים שלמים לא ירוויחו מה שהוא מרוויח בשבוע.
אישית, אני באמת חושב שתואר אקדמי מיועד לאנשים רגילים. אדם שהוא יזם בנשמה, יכול להוביל משימות ואתגרים מורכבים בכוחות עצמו, יודע להקיף את עצמו באנשים הנכונים, חד כתער וחוש עסקי מפותח - יכול להצליח מאוד מאוד גם בלי תואר.
אבל רוב האנשים, ואני ביניהם, לא מספיק טובים בכל זה. בגלל זה אנחנו (האנשים הרגילים) צריכים שילמדו אותנו נושא מסוים, ואז נוכל בעזרת הידע שלנו להועיל למישהו שישלם לנו משכורת תמורת הידע שלנו.
הבעיה היא שרוב האנשים שמוותרים על תואר כי "אפשר להצליח בלעדיו", משום מה נוטים לחשוב שהם לא רגילים אלא מאוד מאוד מיוחדים, אבל המציאות מראה שזה לא נכון. רוב אלה שלא עושים תואר מתוך מחשבה שזה מיותר, לא מגיעים למה שהיו יכולים להגיע עם תואר.
כלומר תואר הוא כלי מעשי שעוזר לאנשים רגילים להתבלט ולהצליח, עבור מי שאין לו יתרון נדיר כמו חוש יזמי מפותח מאוד.
כתבתי במפורש שתואר מאפשר משכורת טובה, לעומת רמי לוי שמרוויח סכומי עתק.
כתבתי שתואר מיועד לאנשים רגילים, לא למי שרוצה להיות עשיר גדול. כמובן גם בשביל להיות עשיר גדול עדיף להיות עם תואר ולא בלי תואר, אבל רוב מוחלט של בעלי התאריך לא מרוויחים סכומים כאלה.
לגבי היזמים של פייסבוק ואפל ויוטיוב - שוב, מדובר במקרים כל כך כל כך נדירים... אף אחד לא יכול להגיד "אני לא צריך תואר, גם למארק צוקרברג אין".
זה בערך כמו להגיד "אני לא צריך מצנח כשאני קופץ ממטוס, כי יש מישהו שקפץ בלי ושרד".
ואגב כשהזכרתי את סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג זה היה בשביל להסביר מה יותר חשוב מתואר, ולא שאסור לעשות תואר, ואגב גם ציינתי שהם למדו לימודים גבוהים, אבל התמקדו במה שחשוב.
ואם כבר אז להפך, מהכתבה נראה שהאחראי על הכשל הוא סמנכל הכספים שהוא דווקא כן רואה חשבון, ואילו רמי לוי היה זה שזיהה את הטעות ופנה מיוזמתו למי שצריך בשביל לתקן אותה ולדווח עליה.
בסוף מנכל אמור לנווט את הספינה, לא להכיר תקנים חשבונאיים ולא לדעת איך לכתוב דוח כספי. בדיוק בשביל זה הוא מעסיק הרבה רואי חשבון (סמנכל כספים, חשבים, עוזרי חשב) ומשלם מיליונים לרואי חשבון חיצוניים שיבקרו את הדוחות שלו.
לא חייב להיות רו"ח, אבל כן צריך ידע בחשבונאותברגוע
"ועדת האכיפה קבעה, כי בעל שליטה בחברה ציבורית, הבוחר לשמש כמנכ"ל - ועוד בחברה עם היקף פעילות משמעותי - חייב לאחוז בידע פיננסי וחשבונאי ולהבין את כל התהליכים בחברה "על בוריים". העסקת מומחים אינה פוטרת אותו מהחובה לפקח."
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
האר"י לא יכל להנהיג את הכלל? והרמח"ל? והבעש"ט?קעלעברימבאר
והרש"ש? ובעל הלשם? והמגיד ממעזריטש? וכל ה"מארי דאגדתא" שעיקר גדולתם היתה באגדה ולא בהלכה? (ברור שהיה להם מומחיות נכבדה בשס ופוסקים, אבל לא זו היתה עיקר גדולתם)
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י"ט בטבת תשפ"ו 20:28
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם
ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.