פעם היו מחלקים מגיל בית ספר את מי שילמד מקצועות שמתאימים לאוניברסיטה, ואת מי שילמד להיות שיפוצניק.
וזה הפסיק ונאסר בחוק לחלק כך את התלמידים עוד בנערותם, בגלל חשש מהסללה.
היא ממש השתמשה במילה הזאת.
פעם אסרו על אנשים בלי סיבה ללמוד לאוניברסיטה, היום בשביל לאזן מכריחים את כולם כל עוד זה אפשרי, ללמוד חומר שמתאים לאוניברסיטה. ומפמפמים להם שבלי תואר שני בהצטיינות הם יגורו ברחוב.
בעבר עשו לתלמידי כיתה ח' מבחנים, ומי שלא הצליח בהם - נשלח לבית ספר מקצועי, שבו במקום תעודת בגרות לומדים להיות נגרים או חשמלאי רכב או מקצועות טכניים אחרים.
היום נותנים לכולם הזדמנות שווה להצליח בבגרות, כדי שאף אחד לא יסיים תיכון בלי שיש לו הזדמנות שווה להתקבל לאוניברסיטה.
אמנם בפועל לא לכולם יש הזדמנות שווה, אבל לעומת מה שהיה בעבר - המצב אכן השתפר.
חלק מהפערים קשורים לדברים שהמדינה צריכה ויכולה לפתור, אך חלק מהפערים לא ניתנים לגישור על ידי המדינה, כמו פערים מובנים בשכל ובקשב של תלמידים שונים ופערי תרבות משפחתית וכיוצ"ב.
כמובן יש כאלה שיוצאים קרחים מכאן ומכאן - הם לא יכולים או לא רוצים או לא מתאימים ללמוד באוניברסיטה, ובשם השוויון הקדוש הם מסיימים י"ב עם תעודת בגרות שלא שווה להם דבר (או ללא תעודת בגרות כלל) וגם בלי מקצוע שימושי ביד. כלומר בזבזו 4 שנים מהחיים.
עם זאת, קשה להגיד שיש למצב הזה פתרון פשוט. כי אם בכיתה ח' תשים ילד בבית ספר שבו אין בגרות, חזרנו לנקודת ההתחלה - יכול להיות שהוא היה דווקא מצטיין בלימודים, אבל כבר בגיל 14 ייעדת אותו להיות חשמלאי רכב.
אגב, גם היום יש בתי ספר מקצועיים, רק שלהבדיל מבעבר - הרישום אליהם הוא מבחירה של ההורים ולא כי מישהו החליט עבורם שהילד לא יוציא בגרות.
לגבי "מפמפמים להם שבלי תואר שני בהצטיינות הם יגורו ברחוב." - לא מכיר פמפום כזה, היום כולם יודעים שיש תארים שלא מביאים כמעט שום יתרון, ואני לא מכיר אף אחד שחושב שמי שאין לו תואר סופו להגיע לרחוב.
בית ספר מקצועי זה בדיעבד של הבדיעבד ונועד לאנלפבתים והיפראקטיבים ברמה הקשה ביותר. כך זה היום.
אם אוניברסיטה דורשת תנאי קבלה, אין סיבה שתיכון לא ידרוש את אותו הדבר.
ומי שכל כך מפחד שאדם שהיה יכול להיות מהנדס בסוף היה נגר, אפשר לבחון ילדים בכיתה ח או ט ולתת המלצה לאן להמשיך.
בכל מערכת החינוך יש שקרים מוכרים על תיק אישי שמה שנכנס לשם ילווה אותך לכל החיים, כאילו נתבג לא תרצה להעסיק מישהו כי טיפס על הגדר בית ספר בכיתה ט.
וכן, 12 שנים מספרים שמתמטיקה ואנגלית הם הבסיס להכל.
במקום לתת לאנשים לבחור.
היום יש המון אנשים שלמדו משוואות טריגונומטריות ולעולם לא יעשו כלום עם המידע הזה, והם שרפו שנים מהחיים במקום ללמוד בנערות לשפץ את הבית. ולך תדע כמה מהם יעשו את זה בבגרות, או ידעו לעשות את זה באותה הרמה.
יש עשרות אנשים כאלה על כל אחד שהיה עובד בנגרות במקום עריכת דין (לאאאא!!!!!) אם היו מאמצים את השיטה שאני מציע.
שלומדים בו אנשים חכמים מאוד שמבחירה החליטו לוותר על תעודת בגרות ולהתמקד במקצוע אחד (ולאו דווקא שיפוצניק - יש גם מתכנתים) כבר בגיל צעיר במקום לבזבז את הזמן. (קוראים לו תיכון החממה כמדומני)
הרעיון שם נשמע מקסים. הלוואי שיקומו גם מסגרות דתיות כאלו. (יש לי ילדים שבהחלט יתאים להם יותר ללמוד במקום כזה...)
הכתבה התעסקה בכל תחום מערכת החינוך במדינת ישראלבינייש פתוח
והיא נועדה לבדוק בדיוק את התחום הזה כלומר האם מקיימים את החוק ומספקים מקסימום השכלה למקסימום ילדים ונוער עד גיל 18. ולכן שואפים שכולם יהיו מצטיינים במתמטיקה ואנגלית ורק אנאלפביתים והיפראקטיבים לומדים להיות נגרים וחשמלאים.
אבל אם באמת נסתכל על רמי לוי, אז לדעתי יש כאן הוכחה חותכת לזה שתואר כן מאוד מאוד עוזר להתקדם בחיים (עוזר אבל חד משמעית לא תנאי הכרחי).
מי מקיף את רמי לוי?
הבת שלו שמנהלת בפועל את רשת רמי לוי - תואר ראשון ושני במנהל עסקים, תואר ראשון במשפטים.
מיהם הדירקטורים בחברת רמי לוי?
למעט רמי לוי עצמו ואופיר אטיאס שהוא קרוב משפחה שלו (הבעל של בתו), כל השאר בוגרי תארים.
מיהם הבכירים בחברה שאינם דירקטורים?
גם כאן, למעט אחד שעונה לשם המשפחה "לוי" (ואולי זה לא מקרי), כולם עם תארים.
עכשיו נדבר רגע על רמי לוי עצמו:
הוא התחיל בתור הבעלים של חנות מכולת קטנטנה בשוק מחנה יהודה.
כמה אחוזים מבעלי המכולות הקטנטנות מגיעים לאן שהוא הגיע? לעומת זאת, כמה אחוזים מבעלי המכולות הקטנטנות חיים מהיד לפה וחודש אחד בלי עבודה יגמור אותם כלכלית?
כמובן אין לי נתונים מדויקים, כל אחד מוזמן להעריך לפי ההיגיון שלו.
עכשיו נדבר על הדירקטורים והעובדים הבכירים ברשת שלו:
כמה אחוזים מבעלי התארים במשפטים, בכלכלה וחשבונאות, ברפואה וכו' (התארים של העובדים הבכירים והדירקטורים לפי הטבלאות שצירפתי) מגיעים לתפקידים בכירים ולשכר מאוד מאוד מכובד?
לסיכום, מה שאני לומד מרמי לוי והחברות שלו, זה את הנקודות הבאות:
* לא חייבים תואר בשביל להצליח.
* בלי תואר הסיכוי להצליח בענק נמוך הרבה הרבה יותר, סוג של "אחד בדור" (כמובן לא אחד אבל זה עדיין נדיר).
* גם אדם בלי תואר שמקים חברה ענקית, מקיף את עצמו באנשים עם תואר כי הוא יודע שהוא חייב את הידע שלהם בשביל להצליח.
* עם תואר, לא צריך להיות גאון הדור ולא צריך הרבה מזל. פשוט מתגלגלים ממשרה למשרה, משתבחים עם השנים, ומגיעים למשכורות מאוד מאוד יפות.
*ללא תואר, צריך או להיות גאון או להיות עם הרבה מזל, ולרמי לוי לדעתי יש את שניהם. אבל לרוב מוחלט של האנשים אין אף אחד מהם.
*99.99% מהאנשים שיגידו "אני לא צריך תואר בשביל להצליח, גם לרמי לוי אין תואר" - בחיים שלמים לא ירוויחו מה שהוא מרוויח בשבוע.
אישית, אני באמת חושב שתואר אקדמי מיועד לאנשים רגילים. אדם שהוא יזם בנשמה, יכול להוביל משימות ואתגרים מורכבים בכוחות עצמו, יודע להקיף את עצמו באנשים הנכונים, חד כתער וחוש עסקי מפותח - יכול להצליח מאוד מאוד גם בלי תואר.
אבל רוב האנשים, ואני ביניהם, לא מספיק טובים בכל זה. בגלל זה אנחנו (האנשים הרגילים) צריכים שילמדו אותנו נושא מסוים, ואז נוכל בעזרת הידע שלנו להועיל למישהו שישלם לנו משכורת תמורת הידע שלנו.
הבעיה היא שרוב האנשים שמוותרים על תואר כי "אפשר להצליח בלעדיו", משום מה נוטים לחשוב שהם לא רגילים אלא מאוד מאוד מיוחדים, אבל המציאות מראה שזה לא נכון. רוב אלה שלא עושים תואר מתוך מחשבה שזה מיותר, לא מגיעים למה שהיו יכולים להגיע עם תואר.
כלומר תואר הוא כלי מעשי שעוזר לאנשים רגילים להתבלט ולהצליח, עבור מי שאין לו יתרון נדיר כמו חוש יזמי מפותח מאוד.
כתבתי במפורש שתואר מאפשר משכורת טובה, לעומת רמי לוי שמרוויח סכומי עתק.
כתבתי שתואר מיועד לאנשים רגילים, לא למי שרוצה להיות עשיר גדול. כמובן גם בשביל להיות עשיר גדול עדיף להיות עם תואר ולא בלי תואר, אבל רוב מוחלט של בעלי התאריך לא מרוויחים סכומים כאלה.
לגבי היזמים של פייסבוק ואפל ויוטיוב - שוב, מדובר במקרים כל כך כל כך נדירים... אף אחד לא יכול להגיד "אני לא צריך תואר, גם למארק צוקרברג אין".
זה בערך כמו להגיד "אני לא צריך מצנח כשאני קופץ ממטוס, כי יש מישהו שקפץ בלי ושרד".
ואגב כשהזכרתי את סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג זה היה בשביל להסביר מה יותר חשוב מתואר, ולא שאסור לעשות תואר, ואגב גם ציינתי שהם למדו לימודים גבוהים, אבל התמקדו במה שחשוב.
ואם כבר אז להפך, מהכתבה נראה שהאחראי על הכשל הוא סמנכל הכספים שהוא דווקא כן רואה חשבון, ואילו רמי לוי היה זה שזיהה את הטעות ופנה מיוזמתו למי שצריך בשביל לתקן אותה ולדווח עליה.
בסוף מנכל אמור לנווט את הספינה, לא להכיר תקנים חשבונאיים ולא לדעת איך לכתוב דוח כספי. בדיוק בשביל זה הוא מעסיק הרבה רואי חשבון (סמנכל כספים, חשבים, עוזרי חשב) ומשלם מיליונים לרואי חשבון חיצוניים שיבקרו את הדוחות שלו.
לא חייב להיות רו"ח, אבל כן צריך ידע בחשבונאותברגוע
"ועדת האכיפה קבעה, כי בעל שליטה בחברה ציבורית, הבוחר לשמש כמנכ"ל - ועוד בחברה עם היקף פעילות משמעותי - חייב לאחוז בידע פיננסי וחשבונאי ולהבין את כל התהליכים בחברה "על בוריים". העסקת מומחים אינה פוטרת אותו מהחובה לפקח."
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'. השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
זה לא יוצר פיזור? לא עדיף מיקוד? יש דבר כזה בכלל?זיויק
תלוי אולי בסוג האנשים? איך הקב"ה עובד עם היצורים שברא?
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...