אין ספק שה־endgame הישראלי הוא מינוי מלך "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכהנה וכהנה נבואות

אבל ימי גדעון ושמואל היו זקוקים להנהגה מסוג אחר לכן התנגדו למלוכה

כשם שאין לדחות את הקץ אין לדחוק את הקץ.

לפי גדעון כנ"ל הבעיה הייתה בתקופה שעדיין לא מתאימה למלוכה.

לפי שמואל הוא טעה לחשוב שעם ישראל מבקשים מלך ירא שמים, ושהוא לא מנהיג מספיק טוב בישבילם.

הוא בעצם דן אותם לזכות אך זה לא היה נכון.

לכן ה' ענה לו לא אותך מאסו כי אם אותי.

כך מסביר המלבי"ם, כלומר לא שמבחינת גדעון ושמואל אין מציאות שלך מלך לעם ישראל. יש, אבל בקריטריונים ובזמן הנכון. מלכות בית ישראל לאחר שחטאו נכנסו כביכול לקטגוריה של מלכי אומות העולם"ככל הגוים" משום שניתקו עצמם מעבודת ה' ולכן מידה כנגד מידה השגחת ה' עליהם הייתה טבעית כפי שמובא בטענת המלך אחאב על אליהו. ולכן מהבחינה הזאת מובן הפסוק בהושע שמלוכה כזאת היא מעין עונש והיא גם מתחברת לתוכחה של שמואל על העם.

משמע שכל מלכות בשר ודם מנוגדת למלכות שמים. למעט מלכות בית דוד שעליה נאמר "וישב שלמה על כסא ה למלך" 

עיין פירוש אור החיים על ההבדלים בין 2 פסוקי המלך בפרשה שלנו

הרי כבר מובא בתורה שיצאו מלכים מבנימין

מה גם ששמואל המליך את שאול בעצת ה' בעצמו

העובדה שיש עמימות באשר למקור זהות המלך היא שמוכיחה שהיו כמה אופציות אפשריות כביכול.

הפסוק בהושע ממחיש בדיוק את דברי המלבי"ם שהבאתי שמדובר בכעין עונש על כך שבקשת מלך לא הייתה מהכוונה הצודקת מצד עם ישראל.

מאז שדוד הומלך נתנה הבטחה שצאצאיו ימלכו לנצח והם יהיו העיקר (זה גם היה התנאי של אחיה עם ירבעם כשמשח אותו)

כל עניינו של דוד זה לגלות את הקדושה בתוך המציאות בחינת מידת המלכות, לכן שאול ויוסף שהם מידת היסוד שנבדלת מהעולם הזה, פחות חשובים, כי מי שמייצג את המידות הנבדלות זה 3 האבות והעניין שבסוף עם ישראל יגלם את המידות בחיי המעשה על ידי דוד, כך שיוסף ובנימין הם רק צינור מקשר בין האבות לדוד 

נעלה במובן של נעלה.

עליון, צדיק יותר.

בסופו של יום

-המקום אשר יבחר.. באחד שבטיך"

הוא בנימין.

לא יהודה.

בסוף ה' נקרא אלוקי דוד, לא אלוקי יוסף או אלוקי בנימין או שאול

ההוכחה הניצחת היא שה' בחר בשאול ראשון למלך על ישראל. בפועל היה יכול לבחור בדוד הוא היה אז בן 27 ושאול בן 52.

רק מאז שנמשח דוד ה' מאס בשאול ובחר בדוד לעולם. בפועל זה מעין דיעבד כפי שהרב מסביר בפסקה שצילמת לך.

דוד הוא המלך ולו רק מפאת העובדה שהעולם לא במצב מתוקן מספיק בכדי להכיל את האמת בשאול.

כמו כן חז"ל במועד קטן טז ע'ב כמדומני

על הנפילות של דוד לעומת שאול

עיין שם

כלומר מלכות בית דוד תהיה לעולם גם במצב מתוקן. שאול הקדים את דוד כי דוד חייב להבנות על בסיס יוסף ושאול. לכן במלכות בית דוד יש את תכונות שאול שדוד רוכב על גבם כבסיס.

דוד נפל יותר משאול וחזר בתשובה. ובעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים

חוץ מזה זה אחד מ13 עיקרי אמונה, עיין עיקרי אמונה לרמבם בעיקר באית המשיח

שאול ויוסף ובנימין עשו מה שצריך ולא נפלו, בחימת צדיק גמור. אבל דוד נפל ועשה תשובה וגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים והוא מקדש את המשברים ומוציא אור מחושך , דבק שצדיק גמור לא עושה

שאול אכן נבדל יותר מהעולם הזה ולכן לא פיזז. העניין הוא שכל מטרת ישראל זה להופיע את ה בתחתונם. מלאכים יש לה מספיק, הוא רוצה *אנשי* קודש

או שמה ששאול מייצג (את 3 האבות ואברהם) חשוב יותר מדוד. ואכן 3 האבות חשובים מדוד.

אבל יוסף רק מייצג את 3 האבות, הוא לא הם בעצמם. ולכן דוד רגל רביעית לכסא ולא יוסף.

וחוץ מזה 7 הרועים כוללים את יוסף, כלל לא כוללים את שאול ובנימין

כנראה שה' שמואל דוד וחז"ל הם נגד היהדות אם כך(;

נבדל וגדול יותר הוא חשוב יותר. אבל זה אחרי חטא האדם הראשון, ששם נאמר שהוא ימשול בך, כלומר המימד האובייקטיבי הזכרי מושל בסובייקאיבי הנקבי. אבל לעתיד לבוא תקראי לי אישי ולא בעלי. ואז מידת המלכות תהיה שווה לתפארת, ודוד מייצג את המלכות, ואילו יוסף ושאול קרובים לתפארת יותר.

לכן אתה חושב ששאול חשוב יותר. זה נכון בעולם הזה , לא מצד האמת האידאלית. כמו שבטעות חושבים שגבר חשוב יותר מאשה

אמרתי רק את מה שחז"ל והרב קוק אומרים

ששאול צדיק וגדול מדוד

תעשה מה שאתה רוצה עם זה

להתחיל לנסות לתרץ ולסתור זה כבר שלך

אף אחד לא דיבר על חשוב או לא

יש צדדים שבעל תשובה עדיף ויש צד שצדיק גמור עדיף. אבל אם אנו מחפשים דוגמא לצדיק גמור זה 3 האבות, אין צורך לקחת את שאול או יוסף כדוגמא (הייתרון היחיד של יוסף הוא שנשטר צדיק גם בחברה רשעה כאשר האבות לא התנסו בזה, ובנימין מת בעטיו של נחש אך כלל לא נתנה בנסיונות)

סנהדרין קז:

אמר דוד לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה אומרים 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב'. ואין אומרים 'אלהי דוד'?

אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי.

ולא ענה לו - שאול גדול ממך.

ועיין הגמרא על הסעודה לעתיד לבוא ושרק דוד מזמן לעומת האבות משה וכל השאר

חחח העובדה שאתה מנסה להסביר ולהבין את המדרש הזה כאילו מדובר בסיפור ילדים של טיול בפארק הירקון היא אבסורד.

בסופו של דבר ה' לא אמר

אני ובן ישי ואתה מטיילים בגן עדן.

המדרש הזה עמוק מאד וצריך להתייחס אליו בהתאם ובטח שלא מתוך סערת רגשות 

רק לשיטת רבי נהוראי זה בדיעבד.

לפי חכמים הסיבה ששמואל יצא על עם ישראל זה לא כי ביקשו מלך, אלא כי ביקשו בתרעומת (רמב"ם).

לר"ן בדרשותיו דרוש אחד-עשר יש פירוש מדהים שהוא מפרש שהבעיה שהם ביקשו שהמלך ישפוט אותם, ולפי התורה הסנהדרין הם אלו שצריכים לשפוט ולבצע את הדין, והמלך תפקידו הוא רק להשלים את המשפט בעזרת משפט המלך במקרי הצורך, להילחם וכו' (עיין שם ותרווה נחת).

ועיין בפודקאסטים של הרב איל ורד על התנ"ך שגם יש לו הסבר יפה לעניין.

גדעון לא ברור שזה אותו סיפור, יכול להיות שהוא סירב כי הוא בעצמו לא רצה להיות, לא ברור שהוא טען שם טענה מהותית.

ובכל מקרה, הנצי"ב אומר שמצוות מלך תלוייה במצב העם, ורק כשמגיעה העת שהעם מוכן, יש להמליך מלך. כנראה שבאותו זמן עם ישראל לא היה מוכן רוחנית לכך, בבחינת אכלה פגה.

לא קראתי את השרשור אז מחילה אם חזרתי על דברים....

יש הבדל בין מלכות שלא אמורה להיות נצחית (ולא אמורה לרצות להיות נצחית) לבין "דיעבד" כמו אצל שאול

ולדוגמא מלכות בית חשמונאי לפחות בתחילתה לא הייתה דבר בדיעבד. אינך מסכים?

ובכל מקרה, גם אם ממלכת ישראל הייתה בדיעבד (שלא ברור שזה אותו דבר, כי אז מלך ישראל לא שלט על כל העם ממש, כי אם על רובו, וקבוצה של שני שבטים היו בממלכה נפרדת), מלך שה' אמר למנות בפירוש וודאי שאינו בדיעבד. ובכל מקרה לא ברור שלא יסור שבט מיהודה זו מצוות עשה, יכול להיות שזו הבטחה, וכל הבעיה של ממלכת ישראל אחרי זה זה רק כי ה' כבר כרת ברית נצחית עם מלכות דוד (ועובדה שהרמב"ן מתנסח בית דוד ולא זרע יהודה).

ממלכת ישראל זה הוראת נביא בדיעבד, ברור שחלוקת העם לשניים זה בדיעבד

זה רק הבדלי סמנטיקה, כמו שכתבת פה יפה:

מקרא מפורש: "ומלך אחד יהיה להם למלך, עבדי דוד נשיא - בית המדרש

כן, פיצול הממלכה וודאי הוא בדיעבד בכל מקרה מצד הפיצול, אבל שוב, הניסוח של הרמב"ן הוא שאסור למנות מישהו שהוא לא מבית דוד, הוא לא התנסח כלום ביחס למישהו מזרע יהודה. רואים שהעניין הוא מצד שה' כרת ברית עם דוד שהמלכות תהיה מזרעו לעולם.

נשיא אצל החשמונאים כנראה זה לא מלך הן בתואר, והן בכך שהסנהדרין שלטה יחד עם שמעון ויוחנן בנו, ככצוב במטבעות "שמעון הנשיא וחבר העם" חבר העם זה הסנהדרין.

נראה שלא יסור שבט מיהודה מתייחס רק לדוד. כשם שישכון באהלי שם מתייחס רק לישראל ולא לשאר בני שם

רמז לזה מה שכתוב ביחזקאל לעתיד: "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם".

למשל נשיא, אין לו את משפט המלוכה שכופה את העם המבואר בשמואל א, ח.

גמר חתימה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.

אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.

ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.

ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה

ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?

של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.

כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.

ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?

ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה

דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.

בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?

על שום ערך מערכי יוון.

לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.

משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.

כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.

שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.

ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים

א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי

ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.

(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)

א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.

ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.

ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.

א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.

ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.

ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי

א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.

ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.

ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.

א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.

ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.

לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים

בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.

ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק

א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.

ב. טענה מעניינת.

ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.

א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).

ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.

ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.