כשהייתי נערה הייתי כל שבת הולכת לשיעור של נשים בשכונה ואני ממש זוכרת שהרב שם אמר שלכל אחד צריכה להיות מצוווה אחת, משהו שהוא מקפיד מההתחלה עד הסוף בלי לוותר על פיפס לא משנה מה, כדי שבעולם הבא יהיה לו עם מה לבוא בפני הקב"ה ולומר- על זה אף פעם לא וויתרתי.
ומאז אני מחפשת ולא מוצאת, בעיניי בכל דבר שאני עושה אני מעגלת פינות..
קשוח אך זו האמת..

דריי ברידער און דריי מצוות

שצניעות

כי אני גם ככה לא מרגישה בנוח להיות מוחפצת וזה ממש שומר על הכבוד שלי

(עדיין יש יצר הרע אבל באופן כללי אני שומרת)

יש לך קאצ' בשאלות שלך נחמד שאתה מחייה את הפורמים

וזה כי מסרתי על זה את הנפש (מטאפורית, כמובן....)

כל הכבוד לך..

השאלה אם יש בעיה הלכתית? אין לדעתי לא?.. הבנתי שרק אם ראית אותה.. (אולי לא רק דרך תמונות, .. וידאו)

הלכה יג - שמיעת זמרות דרך מכשירים אלקטרוניים | פרק ז - מהלכות צניעות | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

עקרונית יש איסור של שמיעת שירת נשים, וזה נלמד מפסוק (כי קולך ערב).

ראיתי ששלחו פה כבר התייחסות הלכתית....

השאלה מה הם הרהורי עבירה? בהמשך ללינק שהוא צירף.

לעשות עבירה בפועל כתוצאה מהרהור.., לדמיין עבירה אבל בלי לעשות עם זה כלום.. איך אתה מגדיר את זה.

זה עדין לא ממש מוגדר.. לדמיין עבירה יש לזה כמה כיוונים. לצייר משהו במחשבה או לדמיין סיטואציות מסוימות איתה עצמה. 

או לחשוב עליה בצורה .. לא צנועה.  תראה .. ברור שאם אני שומע את הזמרת הזו ואני חושב שהיא לא רק יפה אלא גם יש לה אישיות ואופי נוח.. אז..

סביר שאני ארגיש משיכה כלשהו. השאלה איפה הגבול מה מותר מה אסור.. שאלות.

תקשה על חז"ל, לא עליי....

רק כתבתי שהאיסור של שמיעת שירת נשים הוא בגמרא, ואין חולק עליו. אחרי הנחת היסוד הזאת יש היתרים בכל מיני מצבים, אבל לדוגמא להיות בהופעה של זמרת אין אף רב שמתיר ח"ו. ההגדרות האלו לא קשורות לעצם האיסור, ההגדרות אולי יעזרו להיתרים במצבים שהם לא שמיעת שירה מאשה ממש, אלא ע"י מכשיר אלקטרוני, או אשה שאתה לא מכיר וכו' וכו'.

מה שכתב @advfb זה גם לפי הדעות המתירות בכל מיני מצבים, אם לך יש הרהורי עבירה באותם מצבים שבו התירו, אז לכו"ע אסור. דווקא משום שזה לא ברור אני חושב שלא כדאי לסמוך על ההיתר הזה אם יש ספק ממשי, אבל אכמ"ל.

אני לא כתבתי שום דבר, רק הבאתי סיכום של הרב אליעזר מלמד

זה התחיל בערך בגיל 14 -15 ..

אמא שלי פשוט הביאה ספר הלכות של החפץ חיים.. ומאז, .. לא משנה מה תעשה לי, אני לא אקשיב ללשון הרע.. (שלא נדבר על לדבר.. )

זה כולל גם אבק לשון הרע. ברוך ה' שאני מחזיק בזה לפחות..

אבל יש לי קטע עם לדייק בתפילות ובברכות בהגייה של מילים לפי שווא נע/נח, קמץ גדול/קטן ומלעיל/מלרע..

זה נראלי הדבר שאני עושה הכי קרוב לשלמות😅 (לא מספיק מקפידה גם על ע' וח' כמו שצריך אז מושלם זה לא..)

אה וגם לבוש צנוע, אבל יש לי מה להשתפר

ציצית.

צמיד אומרים לי כמה הציצית שלי יפה (בדילים עבים)

בדיוק עכשיו גם מישו מהרחוב העיר לי(:

עליהם

פעם הייתי ממש מקפיד על הקטע שלא ללכת שלושה צעדים, לא משנה כמה סטנדרים וכדו' הפרידו, כל עוד היה ארבע אמות.

וגם לנשק מזוזה, הייתי יכול לסחוב ספה או סיר צ'ולנט ענק ולעצור באמצע ולנשק את המזוזה.

וגם הייתי מאוד מקפיד לא להפריד רגליים עד סיום ברכת קדושה, אפילו בימים נוראים.....

מסיבות רפואיות

לא לאכול לפני תפילה - פשוט הרגל מבר מצווה. זה קרה לי בצורה שהתנייה קלאסית אני חושב, מהרגע שהתפילה עברה להיות בתודעה שלי אז ידעתי שזה אסור, חיברתי את זה וזהו. היה שלב שקלטתי שמותר מים אז לפעמים אני מתפרע על זה. בסוף כן מותר לאכול קצת (במידה מסויימת) אם צריך לריכוז.

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)