כשהייתי נערה הייתי כל שבת הולכת לשיעור של נשים בשכונה ואני ממש זוכרת שהרב שם אמר שלכל אחד צריכה להיות מצוווה אחת, משהו שהוא מקפיד מההתחלה עד הסוף בלי לוותר על פיפס לא משנה מה, כדי שבעולם הבא יהיה לו עם מה לבוא בפני הקב"ה ולומר- על זה אף פעם לא וויתרתי.
ומאז אני מחפשת ולא מוצאת, בעיניי בכל דבר שאני עושה אני מעגלת פינות..
קשוח אך זו האמת..

דריי ברידער און דריי מצוות

שצניעות

כי אני גם ככה לא מרגישה בנוח להיות מוחפצת וזה ממש שומר על הכבוד שלי

(עדיין יש יצר הרע אבל באופן כללי אני שומרת)

יש לך קאצ' בשאלות שלך נחמד שאתה מחייה את הפורמים

וזה כי מסרתי על זה את הנפש (מטאפורית, כמובן....)

כל הכבוד לך..

השאלה אם יש בעיה הלכתית? אין לדעתי לא?.. הבנתי שרק אם ראית אותה.. (אולי לא רק דרך תמונות, .. וידאו)

הלכה יג - שמיעת זמרות דרך מכשירים אלקטרוניים | פרק ז - מהלכות צניעות | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

עקרונית יש איסור של שמיעת שירת נשים, וזה נלמד מפסוק (כי קולך ערב).

ראיתי ששלחו פה כבר התייחסות הלכתית....

השאלה מה הם הרהורי עבירה? בהמשך ללינק שהוא צירף.

לעשות עבירה בפועל כתוצאה מהרהור.., לדמיין עבירה אבל בלי לעשות עם זה כלום.. איך אתה מגדיר את זה.

זה עדין לא ממש מוגדר.. לדמיין עבירה יש לזה כמה כיוונים. לצייר משהו במחשבה או לדמיין סיטואציות מסוימות איתה עצמה. 

או לחשוב עליה בצורה .. לא צנועה.  תראה .. ברור שאם אני שומע את הזמרת הזו ואני חושב שהיא לא רק יפה אלא גם יש לה אישיות ואופי נוח.. אז..

סביר שאני ארגיש משיכה כלשהו. השאלה איפה הגבול מה מותר מה אסור.. שאלות.

תקשה על חז"ל, לא עליי....

רק כתבתי שהאיסור של שמיעת שירת נשים הוא בגמרא, ואין חולק עליו. אחרי הנחת היסוד הזאת יש היתרים בכל מיני מצבים, אבל לדוגמא להיות בהופעה של זמרת אין אף רב שמתיר ח"ו. ההגדרות האלו לא קשורות לעצם האיסור, ההגדרות אולי יעזרו להיתרים במצבים שהם לא שמיעת שירה מאשה ממש, אלא ע"י מכשיר אלקטרוני, או אשה שאתה לא מכיר וכו' וכו'.

מה שכתב @advfb זה גם לפי הדעות המתירות בכל מיני מצבים, אם לך יש הרהורי עבירה באותם מצבים שבו התירו, אז לכו"ע אסור. דווקא משום שזה לא ברור אני חושב שלא כדאי לסמוך על ההיתר הזה אם יש ספק ממשי, אבל אכמ"ל.

אני לא כתבתי שום דבר, רק הבאתי סיכום של הרב אליעזר מלמד

זה התחיל בערך בגיל 14 -15 ..

אמא שלי פשוט הביאה ספר הלכות של החפץ חיים.. ומאז, .. לא משנה מה תעשה לי, אני לא אקשיב ללשון הרע.. (שלא נדבר על לדבר.. )

זה כולל גם אבק לשון הרע. ברוך ה' שאני מחזיק בזה לפחות..

אבל יש לי קטע עם לדייק בתפילות ובברכות בהגייה של מילים לפי שווא נע/נח, קמץ גדול/קטן ומלעיל/מלרע..

זה נראלי הדבר שאני עושה הכי קרוב לשלמות😅 (לא מספיק מקפידה גם על ע' וח' כמו שצריך אז מושלם זה לא..)

אה וגם לבוש צנוע, אבל יש לי מה להשתפר

ציצית.

צמיד אומרים לי כמה הציצית שלי יפה (בדילים עבים)

בדיוק עכשיו גם מישו מהרחוב העיר לי(:

עליהם

פעם הייתי ממש מקפיד על הקטע שלא ללכת שלושה צעדים, לא משנה כמה סטנדרים וכדו' הפרידו, כל עוד היה ארבע אמות.

וגם לנשק מזוזה, הייתי יכול לסחוב ספה או סיר צ'ולנט ענק ולעצור באמצע ולנשק את המזוזה.

וגם הייתי מאוד מקפיד לא להפריד רגליים עד סיום ברכת קדושה, אפילו בימים נוראים.....

מסיבות רפואיות

לא לאכול לפני תפילה - פשוט הרגל מבר מצווה. זה קרה לי בצורה שהתנייה קלאסית אני חושב, מהרגע שהתפילה עברה להיות בתודעה שלי אז ידעתי שזה אסור, חיברתי את זה וזהו. היה שלב שקלטתי שמותר מים אז לפעמים אני מתפרע על זה. בסוף כן מותר לאכול קצת (במידה מסויימת) אם צריך לריכוז.

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות