50/50?
40/60?
80/20?
5/95?.....
שימו יד על הלב ותענו
50/50?
40/60?
80/20?
5/95?.....
שימו יד על הלב ותענו
הרב קוק מדבר שיש אנשים מיוחדים שאצלם גם הדרישה לחומר וגם לרוח חזקה באותה מידה...
לקראת סוף הקטע
אבל האמת שזה ממש תלוי, יש זמנים שאני יכולה להרגיש 80% קדושה וזמנים ש20% קדושה.
אבל 90 רוח?..
ואז מקבלת סטירה מהחיים
למרות שאין דבר כזה 100 אחוז רוח מאז חטא האדם הראשון אנחנו 99 אדם ורק אחוז אחד אלוקות
לפני זה לא היה ככה
מבחינה מדעית גם הרוח שלנו היא חומר (מוח), ומבחינה תורנית גם החומר שלנו הוא רוח (אמצעי חיבור לקב"ה).
ביום שבת זה כמובן הכי בולט- האכילה עצמה היא מצווה, גם בלי כוונה שיהיה לי כח לעבוד את ה' בזכות האוכל או בזכות ההנאה ממנו.
שבת זה בחינת הזמן בעניין הזה, המקדש זה בחינת המקום (אכילת הכהנים והבעלים), אבל העבודה שלנו היא בבחינת הנפש- שהנפש שלנו תהיה במקום שכל אכילה היא "מצווה", כלומר יוצרת חיבור לקב"ה כאילו שהיא מצווה (אפשר להאריך הרבה בהבדלים ובהתכללות בין הבחינות מבחינה נפשית, אבל אני לא נכנס לזה).
ואותו דבר לגבי שאר ההנאות החומריות.
ההפרדה שיוצרים בין חומר לרוח היא מנגנון הגנה עתיק, שנובע מזה שקשה לאנשים להצליח לתפוס ככה באמת את החומריות, ורוב הסיכויים שהם פשוט יפלו לשקיעה בחומריות ולשכחת ה'.
אבל בכל אופן השאלה לא הייתה על נשמה לעומת גוף, אלא על רוח לעומת חומר.
על זה עניתי שגם מה שאנחנו מגדירים כרוחני (רגשות דבקות בה' לדוג') זה תהליך שקורה במוח כמו שאר הדברים החומריים (רצון לאכול לדוג'), וגם מה שאנחנו רואים כחומרי הוא אמצעי לחיבור לה' (=רוחניות).
וממילא, כמו שהנשמה דבקה בה' ע"י מה שאנחנו מגדירים כמעשה רוחני (ביטוי שיש בו די סתירה פנימית אגב), היא יכולה להיות דבקה בו גם ע"י מה שאנחנו מגדירים כמעשה חומרי.
אולי בהערכה גסה?
100% רוח, 100% חומר 😂
זה לא סותר, נכון?
"קדושים תהיו... פרושים תהיו.."
מקדיש את חייו לרוח, החומר הופך להיות כלי לרוחניות.
אם אדם מקדיש את חייו לחומר, גם הרוח שלו היא כלי לחומר - מפני שגוף ללא נשמה לא יכול לעשות כלום.
יוצא מזה שבכל רגע נתון האדם הוא 100% חומר ו 100% רוח (אם הוא מנצל אותם כמו שצריך), השאלה היא לאיזה מטרה הוא משתמש בהם. הם לא אחד על חשבון השני, הם עובדים בשיתוף פעולה קבוע תמיד.
העניין של קדושים תהיו זה לא שאלה של אם להיות רוח או להיות חומר, זה שאלה של למה להקדיש את חייך, לרוח או לחומר. אבל אתה תצטרך להשתמש בשניהם לצורך המטרה הזאת..
מה התמהיל של הקדשת חייך לחומר בעיקר או לרוח בעיקר?
כמה אחוזים הרוח משרתת את החומר
וכמה אחוזים החומר משרת את הרוח?
60 רוח
30 חומר
10 חומר במסווה של רוח
איך זה מדיד
זה נשען אחד על השני
ככה לפחות אני מרגישה.
אני בעיקר חומר.
יש לי הרבה מחשבות על הרוח ואני נוטה לחשוב שהרוח היא בכלל המצאה של החומר.
לחיות זה חומר, הגשמה, משמעות מחשבה מבחינתי זה חומר, אני נוטה לחשוב שגם אמונה זה חומר וצורך אנושי בסיסי למשהו עליון בדמות אלוקים ודת.
אחרי שאדם יוצא ממקום הישרדותי של אוכל ומים, יש שלב הישרדותי והתפתחותי אחר של שייכות, משמעות, הגשמה, רגשות, אהבה.
לכן זה בעיניי חומרי, לפחות אצלי.
אולי גם אמונה נכנסת בהתפתחות האנושית
או שמדובר בכוח חיצוני עליון, אני נוטה לאפשרות הראשונה אבל מי יודע.
כשאני אומרת חומר אני מתכוונת לצורך אנושי, אנוכי, אולי יותר גבוה מלחם ומים, אבל לא משהו רוחני טהור ועליון.
ואז טוענת שכל מה שזה לא קדושה זה חומר.
בעיקר מאיפה זה מגיע.
המצאה אנושית או רוחניות שקיימת בעולם שבני אנוש מנסים לתפוס אותה.
רוח יכולה להיות חומרית מאוד, זה מה שבאתי להגיד.
ואם אין כוח עליון, רוח עליונה מעלינו, אז הרוח שקיימת היא חומרית מאוד, ואני מרגישה את זה על עצמי.
טוב אנושי שלא קיים בבעלי חיים?
זה רוח או חומר?
גדול שזה מגיע ממקום אנוכי ולא איזה טוב עליון טהור.
ואני יודעת שאנוכיות היא לא ההפך מרוח.
ורוח בהגדרה זה כל מה שלא מוחשי ונתפס בחושים.
אבל אני לא יודעת אם הרוח הזאת היא רוח בממד עליון, נשמתי או פשוט צורך אנושי אנוכי וכמו שיש צורך אנושי גופני באוכל והנאה יש צורך אנושי שכלי ברוח, במצפון, בלהרגיש טוב, בלהאמין.
זה עדיין בעולמות הרוח אבל שונה מהרוח הנשמתית, עליונה שהתכוונו כאן בתגובות
ויותר בכיוון אנוכי ומאוד חומרי של רוח.
זה מחשבות שאני הולכת איתם באופן כללי על קיום של רוחניות בעולם לאו דווקא דתית.
מאז שעלו לי סימני שאלה דתיים עלו לי סימני שאלה על הכל, ואין לי באמת מושג או דעה בעניין. מסתובבת עם תהיות לפה ולפה.
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז וגרורותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
תות?
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
אמור מעתה: באצבע לקו 72 קלוריות, וב100 גרם לקו 532
ישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.
שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.
סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.
לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.
אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"
זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.
ואז זה השפריץ ממנו החוצה:
"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",
"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"
"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".
פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.
אתם פשוט מנסים לשנות אותי.
גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"
"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.
היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".
היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''
"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"
"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".
"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".
"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".
בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".
חסר סנכרון במערכות.
בקרוב יש לי יום מאסר ומשפט לשם הפרוטוקול.
תודה על התגובות החמות.
מחר בע"ה אקרא לעומק ואגיב
לילה טוב
העסק ישן..
תתחילו להפציץ
משיח נאו בפומ!אני מבין שאת מהוותיקות פה 
מה אתה רוצה לדעת?ל המשוגע היחידיקמתי במצב רוח קרבי..
אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.
(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)
דוסיתת
משהאחרונה