קודם חיבוק על הכאב המאוד מובן שאתה מרגיש.

יש לי 2 דברים לומר לך שהם בעצם דבר אחד-

החיים לא תמיד שחור לבן.

כידוע לך היטב גם חרדים הם בני אדם.

אם גדלת חרדי אתה ודאי יודע גם על עצמך, לא רוצה לחשוד בכשרים אבל על פניו אתה לא מלאך.

גם אדם חרדי הוא אדם ואדם עלול לכאורה לחטוא.

חרדים זה לא מלאכים, יש להם מידות והתמודדויות עם יצר והורים וחוויות וואתגרים שעיצבו את האישיות שלהם בדיוק כמו כל אחד אחר בעולם.

זה הכי באסה שילדה חרדית יושבת באוטובוס וואלה שכחה לברך לפני שלקחה שלוק מים וכל העיניים באוטובוס עליה,  מתלחששים עליה שהיא עלק חרדית.

אנשים נופלים ומתמודדים, זה לא אומר שהם לא דוגלים בערכים.

זה מאוד קל לאכול בדץ העדה במקום מחפוד, זה הרבה הרבה יותר קשה לעבוד על מידה ויצר שמאתגרים אותך, מה גם שלא תמיד אתה במודעות עליה בכלל.

זה לנושא החרדים.

בנושא השני-

מה אם אולי רק אולי היא לא שיקרה?

מה אם תפיסת המציאות שלכם שונה?

מה אם אתם מפרשים סיטואציה באופן שונה?

כשאתה זוכר שסייעת בפירעון השנתי  בשנים האחרונות(ואפילו הודית בדיונים קודמים בקיום החוב ובסכום), אין דרך שונה לקרוא לזה מאשר שקר גמור.

אין פה מה "לראות אחרת" (זה כמובן גם יוכח).

מעניין מה שאמרת על כשרויות, אני כן מרגיש שזה מגביל, אבל כל אחד והדברים החשןבים לו.

אני עדיין חןשב ששקר, גזל וכפיות טובה הם התנהגויות שאני לא מצפה מאדם שאני תופס אותו כירא שמים לכאורה, במיוחד אם הוא ממשיך לנסות להחזיק בתפיסה זאת, ולשמר את הדינמיקה בה הוא כביכול ה"צדיק" בינינו...

אבל בסדר, כנראה זמני משבר הם זמנים בהם האדם חושף את פרצופו האמתי, אז גילה על עצמו בלבד.

תודה על האמפתיה בכל מקרה.

לבוא מול דיינים ולהציג את האמת שלכם ובית דין פסוק.

אבל אותך זה לא מספק.

יש לך מערכת יחסים בלתי מתפשרת עם האמת שלך.

אינה מתירה לנסות לשקר כלפי שמים.

התפיסה, כאילו אם הצלחתי לרמות את הדיינים, הכול בסדר כביכול, היא בדיוק לב מה שמפריע לי כאן.

שבינה לבין שמיא זה עניין שלה.

זה לא עניינך.

תסמוך כבר על ה'. 

אתה לא בוחן כליות ואתה לא אובייקטיבי לפסוק דעה על זה.

בדיוק כמו שמה שבינך לבין שמיא זה עניין שלך ולא שלה.

בדיוק כמו שאתה לא רוצה שהיא תפסוק עליך ותכריז שאתה כזה או כזה.

באהבה אומרת לך- אתה מתעסק בה יותר מדי...

כמים הפנים לפנים

העובדות הן ברורות, והאמת אגב היא אמת, ולאוו דווקא "האמת שלי".

אם הייתי מנסה בעזות מצח כזאת לכפור בחוב שלי למישהו מטעמה(אגב, אני לא "טוען" לכוונות זדון, המציאות היא שהיא פועלת בזדון, אא"כ היא אכן לא אחראית למעשיה), הייתי מקבל לגמרי שפיטה שלה(אגב, היא. שופטת אותי על דברים ממש שטותיים, ואני בכל זאת בודק כל פעם אם יש משהו בטענותיה כלפי).

כמובן שגם בית הדין יראה את זה (כבר ראה בעבר, ויראה עוד בהמשך).

נ.ב. מה שבינה לבין שמיא זה אכן בעיקר עניין שלה, אבל היא עדיין מנסה "לארוב" ולוודא שאני "מחנך את הילדים בחינוך חרדי" ושאר בבלתי"ם, זה כמובן אבסורדי במצב הנתון.

צודקת שיום אחד אפסיק לצפות ממנה למשהו, ואפסיק להיות מופתע בכל פעם מחדש...

שהוא יוכיח את זה בבית הדין.

הכאב שלו הוא לא על הכסף, שהוא ישיג על ידי הראיות. הכאב הוא על הרמאות. (אני מהדהד את ההודעה שמעליי, זה מה שהוא כתב)

אפשר וצריך לחבק את הכאב שלו, זה באמת כואב.

ואני מאוד מאוד מזדהה עם התסכול והכאב שלו.

אבל אפשר גם לרכך בקצת את ההסתכלות הדיכוטמית שכאילו הצד השני הוא חו"ח מפלצתי, או מרושע או עם כוונות זדון.

הצד השני היא אדם עם מחשבות וכאבים ופחדים בדיוק כמוהו, וגם היא רוצה טוב ולעשות טוב לילדים שלהם.

והם חושבים אחרת, ורואים אחרת סיטואציות משותפות, ומתנהגים אחרת.

ואולי היא טועה, אולי יש משקעים וכאב שמסמאים את עיניה.

ואולי גם הוא אנושי...ולפעמים גם הוא טועה....הכאב שלו גם מסמא את עיניו בנושאים מסויימים...

גם אני אוהבת אמת, ויש אמת אבסולוטית בעולם,

אבל אפשר להסתכל על דברים קצת קצת אחרת.

במיוחד באלול

במיוחד שזאת אמא של הילדים שלו וכל המלחמות על הגב והלב שלהם.

במיוחד שהוא רוצה תקשורת יותר טובה ושיתוף פעולה איתה. 

ההסתכלות שלו והתוויות שהוא שם עליה והמילים שאומר עליה נוגדים את האינטרסים שלו וזה לא לטובתו. 

אז יש בית דין והוא יפסוק,

ועל השאר כדאי להשתדל לשחרר.

זה לא פשוט. אני יודעת.  

ובכל מקרה את צודקת.

לא באתי לדבר על גרושתו של מתוך סקרנות ולא על מקרה ספציפי כזה או אחר. דיברתי על העיקרון.

עובדתית, לפעמים שומעים על מלחמות רכוש שכוללות נוכלויות אובייקטיביות (אם יש צורך אבעא דוגמות להלן). זה שאי אפשר להוכיח בבית הדין, לא אומר שמותר לך (זה בדיוק כמו לגנוב ללא ראיות)

ככלל, יש דעה יחידאית שמתירה לשקר ואף להישבע לשקר, בהנחה שאכן מגיע לך הכסף (דומני שכך דעת הרמב"ן איפשהו בתחילת מסכת בבא מציעא, אזור דף ו).

מכאן כמובן, קל מאוד לגזור טענות של גרוש/ה שבעצם טוען שהוא הכי צדיק בתסל והצד השני ממש פויה ופיכסה, ואז מרגישים שבעצם מגיע לי תגמול או "קנס" על כל "האלימות שחוויתי כל השנים" (הפמיניסטיות, בעיקר, דאגו חהרחיב מאוד את המושג אלימות, כך שכמעט כל פעולה אקטיבית מוגדרת כאלימות. תוסיף למשוואה את העובדה שכל אישה עלי אדמות, כולל קרן פלס העשירה והמצליחנית, היא בעצם שפחה מסכנה. מה שנשאר זה שכל גבר הוא אלים כלפי כל אישה. ואם זה נשמע לך מוגזם, תקרא קצת הרצאות/מאמרים של נשים מהזרם נפמיניסטי-רדיקלי ותגלה שאני עוד פשרן...).

ואז, כל מה שאתה צריך זה לשקר, ואחר כך פסק הדין שניתן על סמך שקר הוא בעצם הכרעת דין תורה על פי ההלכה...

רק צריך לזכור שהדעה היחידאית הזו בעייתית מאוד, וליתר דיוק יש נגדה לפחות שתי סוגיות פשוטות במסכת בבא בתרא (גם סיפור "הנהו עיזי" שמשתמע שאם זה היה שקר גלוי היה אסור להשתמש בו והוא חא היה קביל וגם סיפור "רבה בר שרשום"). גם התוספות בתחילת מבכת בבא מציעא, כותב שמיגו שתחילתו ברמאות אינו מיגו. בקיצור הלכתחת אין כל כך רגליים לטיעון הזה. וזה עוד לפני שנשאל האם אדם באמת אובייקטיבי לרמות ולגנוב כי נראה לו שמגיע לו...

לצערי אני לא מתפעל מהסיפור שלך, הן משום ששמעתי פעם מחבר טוב שהתגרש (גרושתו עשתה לו את המוות עם תביעות שונות ומשונות, וכיום הוא מחזיק בכל הרכוש והילדים....), וזו לשונו: "בגירושין אנשים נהיים בהמות". הנחמה היחידה שלך בזה, היא שטתה יודע שגרושתך אישה רעה ומנוולת ואתה יכול לשמוח שחייך נותקו ממנה!!

והן משום שכבעל עסק עצמאי, כבר פגשתי צדיקים גדולים בכאילו, שכשזה מגיע לכסף הם שקרנים וגנבים ונוכלים. לשמחתי עם השנים למדתי לזהות אותם מראש ולהיפתר מהם, אבל אני מודה שכמעט אף פעם הם לא שילמו לי כראוי על עוגמת הנפש שהם גרמו לי, ומאידך מעולם הם לא הרוויחו מזה (כי אוטומטית כל השכונה ידעה והם רבו עם הרבה אנשים והפסידו הרבה יותר מהכמה שקלים שהרוויחו...).

מאחל לך שתזכה להתנתק כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות הפסדים, מאותם אנשים רעים ושפלים, ותזכה לבנות בית נאמן שכולל את כל תרי"ג מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו!!

אתה צודק שמי שכזה מפסיד בסוף מכך.

מעניין, ה"היתר" שהבאת לשקר, כמובן שאין לדבר סוף, וכל אחד יתיר לעצמו הכול על סמך זה.

לא יודע למה, אבל קשה לי גם להשלים עם המשפט "בגירושין אנשים נהיים בהמות", מה זה מראה על השנים שהיו קודם?

על הרגעים לכל הפחות בהם חשבנו שאנחנו אוהבים ונאהבים?

האם זאת הייתה אהבה מזוייפת, שברגע שיש פרידה, כל האמצעים כשרים לנסות להילחם, למרוט נוצות אחד של השני ולנסות "להרוויח" כמה שיותר על חשבון מי שלכאורה פעם אהבת?

וכן, אני כותב דברים מהזכרון ובבקשה לא לסמוך עליי.... הרמב"ן הזה זכור לי מלפני יותר מ20 שנה, אם אספיק אעיין שוב ואעדכן.

ככלל, השאלה מי קובע מי צודק, זה כבר נוגע בסוגיות מפורסמות יותר: "אדם עושה דין לעצמו" (סוגיה ארוכה בבא קמא אזור דף כח; דומני שלהלכה אין אדם עושה דין לעצמו). ו"תקפו כהן" (סוגיה בבבא מציעא ו-ז; להלכה זו מחלוקת הפוסקים וסיבוך גדול מאוד, אם כי הרב עובדיה די מקל בזה ביביע אומר חלק ז).

מצד שני, ההגיון אומר שהכל מתחיל בטיהור הלב ואמירת אמת. אם אני גונב ואין עדים וטביעות אצבע  אני לא הופך על ידי זה להיות צדיק.... כך שבכל מיני קומבינות ותירוצים למה לעשוק אנשים, הגזל נשאר גזל גם אם חתום עליו הרב הראשי (שיסבירו לי פעם מה ההיתר של הרבה נשים לחיות על חשבון מזונות, בפרט כשהן יכולות לעבוד ולפרנס את עצמן ואת ילדיהן; ומי דיבר על התופעה של תלונות שווא שמסתיימות במעצר והרחקות, שסה לגמרי "מבטל כיסו של חברו").

למה אנשים נהיים בהמות? זו סוגיה חשובה לחודש אלול. מניח שכמו שאתה אומר, אהבה שמראש היא לקויה, מסתיימת ב"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד; כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ", וכך כנראה הבינו חז"ל שהשתמשו בדוגמה הזו ל"אהבה התלויה בדבר".

מה שכן, זה נכון שכיום האהבה בין בני זוג נבנית בקצב מסוים, בפרט במגזר הדתי-חרדי, ויתכן שבשלבים הראשונים באמת אין ממש אהבה וזה לגיטימי.

ועדיין, כל זה ממש לא מצדיק להתבהם!

על פיה זה לא סותר, ולפעמים דווקא להיפך, כשיש אהבה גדולה יותר בהתחלה, לפעמים הרגשת הפגיעה כשהחלום מתנפץ היא דווקא גבוהה יותר (וודאי שעדיין מצופה מא.נשים לשמור על חוט שדרה ועקרונות, אבל כמו ש @שם פשוט אומרת, לפחות להבין את המניע הרגשי).

אני באמצע גיבוש התיאוריה, אבל היא עדיין לא מתיישבת לי כל צרכה.

הנה מה שכתב לי הרב ניר מנוסי שליט"א בנושא(בשינויי עריכה קלים, והפחתת מילים פחות רלוונטיות לכאן):

מה שדיברת על בת זוג שפתאום הופכת לאויבת לא נשמע לי....

 כמו שהוא מאפיין כל אישה שחשה פגועה וכועסת. ברגע שהיא פגועה וכועסת היא תוציא את כל הציפורניים....

. "נשים דעתן קלה" פירושו בין השאר שהן נוחות להתקשר אך גם נוחות להתנתק, וזה יכול להיות קיצוני מאד לשני הצדדים..

אני בדעה שאתם בכלל לא בנתק

אלא באיחוי רגשי.

אם הייתם מעלים מובחנות הייתם במצב הרבה יותר טוב, בהורות שלכם ובמצב הרגשי שלכם. 

בנוסף, כבר אמרתי לך, שים לב שאתה מדבר עליה כבת זוג והיא גרושתך. 

נ.ב.

אני כן שמה לב שמשהו קצת קצת זז אצלך לטובה🌿

אני בוודאי לא רואה בה בת זוג, כן רואה בה בת זוג לשעבר (לכאורה), וחשוב לי לישב את הדיסוננס בתוכי.

איפה ראית שאני מדבר עליה כבת זוג? אלו מילים של הרב ניר מנוסי (אוכל לכתוב גם את שאלתי אליו שבתגובה אליה ענה מה שענה אם זה מאוד מעניין).

היה לי מעט(!) זמן השבת, ומצאתי את המקור, אכן ברמב"ן בספר מלחמות ה', בבא מציעא ו. (דף ד. בדפי הרי"ף דפוס וילנא). כמובן שבדבריו אלו הוא חולק על בעל המאור במקום.

ראיתי גם שהריטב"א מהדורה קמא (בישיבה היינו קוראים לזה "חידושי הריטבא הישנים"), על אתר, מהדהד את דברי הרמב"ן אבל כמדומני הוא מקהה חלק מהעוצמה שלהם (לדוגמה הוא לא מתיר להישבע לשקר, רק לטעון טענות שקר ולהישבע באמירה כללית ש"אני לא חייב לו כלום"). אציין שבחידושי הרמב"ן עצמם לא הספקתי להסתכל.

ומה ששאלתי מהנהו עיזי, הם דנים בזה, אבל את סיפור רבה בר שרשום הם לא מביאים.

בקיצור, לכאורה יש מקום לתפיסה הזו (תרתי משמע), אבל זו דעה יחידאית וכמובן שאם פורכים את הטענות בבית הדין אין לזה הרבה תועלת חוץ מחילול ה' גדול ועצום.

וגם, שלפני ש"אדם עושה דין לעצמו", צריך לטהר את הלב ממש ממש חזק... ובמקרים של גירושין שהטענות והחלוקות הן כמעט אמורפיות ומאוד נתונות לפרשנות, אני לא מאמין שמישהו היה מתיר דבר כזה.

לגבי לב טהור הכול בסדר, מדובר במלאכים, ככה שאין חשש, וזה שיש גירושין, אדרבה, ש"ישלם על כה מה שעשה לי"...

1. לגבי מלאכים, הא גופא קשיא. אם הם כאלה מלאכים, למה הם צריכים כסף? (מלאכים, למיטב ידיעתי, לא זקוקים אפילו ל"אוכל לילדים").

2. הנושא של אי מדידות הוא ליבת הטענה שלי! אני לגמרי בעד שגרושתך תפתח מפלגה עם אורית קמיר וביחד הן תוכחנה שמגיע לה פיצויי עתק בשל אלימות גאנבימעונגגהך שהפעלת כלפיה.

אני רק שואל, אם יורשה לי: הרי בסופו של דבר, חלוקת רכוש בגירושין היא טף פעם לא בדיוק 50-50 בשווי הכולל. אז ברגע שהיא מחליטה על סכום שאתה חייב לה בגין האלימות דלעיל, היא צריכה לחזור ולבדוק את כל הויתורים והאפשרויות והצרכים והרצונות - או לפחות, להביא היתר מרב פוסק מקובל על שניכם, שאכן מגדיר את החובות והזכויות הנל.

זה בדיוק טענתי, שבמקרים כאלה, לטעמי, גם הרמבן לא היה מוכן לייצג טענה כזו.

קשה מאוד להוכיח נזקים.

מה גם שבגירושין אלימות רגשית היא הרבה פעמים דו"צ.

צריך ממש להזהר כשמדברים על אלימות בבית דין כי אז עו"ס תתערב ורווחה, ויש לזה השלכות בנוגע לילדים. 

הכוונה (שלי לפחות), שהאישה משקרת ומרמה בבית הדין, ובלב שלה היא אומרת "הכסף מגיע לי כי עברתי אלימות מסוג שעדיין לא המציאו, ומגיע לי על זה החזר כספי כפי שאני מחליטה שמגיע לי".

אין הכוונה שטוענים את זה בגלוי. להיפך, אצל אנשים ישרים, לכאורה אם רוצים משהו והם חושבים שמגיע להם, הם פשוט מבקשים אותו...

ככה זה כשאנשים יוצאים מנישואים פגועים ועם משקעים וחוויות קשות. זאת פגיעה עמוקה.

ואם הם נשארים תקועה בכאב שלההם מקשיחים עמדות, נראים קרים ואכזריים כשבעצם הם פגועים.

וגם זה דו"צ אגב.

זה אפטר שוק,

יש השלכות ארוכות טווח לגירושין.

להבדיל ע"ע הירושימה.

איך עוברים מלהיות פגועים לקור ואכזריות?

עוד לא לגמרי  הבנתי (לגבי הקור מבין יותר, על האכזריות פחות), אבל מניח שיש בזה משהו.

תגובה טבעית לכאב.

אולי זה טבע גם שלך.

זה לא באמת אכזריות, זה תחושת כאב שמציפה. 

וזה מתעצם כשלא מטפלים בזה ולא מעבדים את זה ובעצם מתפוצצים מבפנים עם כל הרגשות האלה.

אני חושב שאדם לא אמור לאבד את האנושיות שלו ואת גבולותיו גם כשהוא פגוע, אבל כנראה יש דברים שאני לא מבין.

הצד השני יכול לטעון שגם אתה היית אכזרי כלפיו בסיטואציות מסויימות.

אתה מרגיש רק את האכזריות כלפיך.

וגם היא כנ"ל.

העוקץ כואב.

וכידוע, אני מאמין גם בעובדות, אבל הכול יכול להיות.

שאתה לא מוכן להכיר בפגיעות או בעולם הרגשי של הצד השני.

שוב דיכוטומיות

שוב שחור לבן

שוב אובר ממוקד בעובדות ולא רגשות

שוב אתה רואה את עצמך כ"הצודק"

שוב הכל בית משפט, ואתה חייב לנצח.

לרגשות אין הוכחות או "ראיות" ברורות. ואת זה אתה לא מצליח להבין.

לא יכול או לא מסוגל, לא ברור.

זה שאתה לא מוכן להכיר ברגשות שלה יכול רק להחמיר את הפגיעה שלה, ולהמשיך את הקשחת העמדות.

זה מאוד פוגע כשלא מכירים ברגשות שלך, את זה בטח אתה יכול להבין. אני בטוחה שאתה לא אוהב כשעושים לך את זה.

אתה טיפוס לוגי, אנליטי  אבל יש צדדים במציאות שהם רגשיים ועמוקים,

ואין פסק דין בדברים האלה.

אולי אתה לא רואה רגשות אבל הם חלק מהמציאות וחלק מהאמת.

אם תצליח לראות אותם אולי זה גם יביא לך את ההקלה שאתה מחפש. 

יותר מהממוצע (וכלפי חוץ, וודאי יותר מהצד השני שהוא זה שמשחק לאורך הדרך כאילו הוא הצד ה"שכלי" וה"שקול", אם הוא היה מודה ברגשותיו ובאנושיותו, הכול היה פחות קשה עבורי, אמנם בסוף זה יוצא גם ככה), אבל חושב שהם לא יכולים להצדיק כל דבר.

גם לחמאס להבדיל אא"ה יש רגשות, אז מה?

אתה לא משווה את אם ילדיך לחמאס נכון?

בוא נעשה כאילו לא כתבת את זה עכשיו.

נדון אותך לכף זכות.

זה נחמד לשחק משחק של מה אם היא היתה מודה ברגשותיה הכל היה נפלא.

אבל במציאות היא כנראה לא הבינה את הרגשות של עצמה, ואולי לא היתה תקשורת טובה בינכם, ואולי לא היית מקום בטוח להגיד לו את הרגשות שלה.

אם היה את כל זה לא הייתם גרושים עכשיו.

משווה את המניפולציה הקרבנית, של מי שבפועל מנסה להרוס את חיי בכמה מובנים, ועוד חושב שהוא קרבן.

אצלך יש את הצדיק ואת הנבל בסיפור.

ובוא, אתה לא מתקרבן?

יש פה 2 אנשים טובים ופגועים.

וזה לא אומר שההתנהגות שלה או שלך בסדר.

אני רק מנסה לרכך את הדמוניזציה.

כן מצביע על מעשים חמורים, שבינתיים לא הצלחתי למצוא איך לדון לכף זכות את מה שבוצע.

אם תמצאי דוגמה בה אני מנסה לגנוב 100 אלף לעצמי מאביה בכפיות טובה בעזרת שקרים (או משהו אחר דומה לזה), אסכים שזה מעשה חמור.

לפעמים העובדות הן עובדות.

כתבו לך כאן כמה חברים, דברים די ברורים. אם כמה רואים את הדברים ככה, אולי כדאי לך לחשוב על זה?

אולי באמת נכנסת למוד של כאב וקושי, לא רק בגלל האירוע האובייקטיבי אלא גם בגלל הקשיים ביניכם? לדעתי תחשוב על זה, זה אולי יפתור לך את הקשיים הרגשיים (וזה לא סותר להילחם על האמת והכסף שלך בבית משפט, זה לא סותר שאין הצדקה שאישה תרושש הגבר גם אם ממש קשה לה להתאפק).

בכל זאת, אני אומר לך את הדברים כאדם שגם חווה קשיים רגשיים בעקבות גניבות כאלה ואחרות (וזה לא היה סכומי הכסף כמו העלבון, הכאב שאני לא באמת יכול להגן על עצמי מפני גנבים וגם התהיות איך למנוע מאנשים רעים פשוט לרושש אותי כי הם מספיק מניפולטיביים). זה כואב וחייבים לפתור את זה, אבל תצטרך בקצב שלך לנקות מהראש שלך את ההיבטים הרגשיים של זה

איזה פיצוי כספי קיים על אלימות רגשית? מעניין לדעת.
את לגמרי צודקת שהרבה פעמים אלימות רגשית היא דו"צ ולא רק בגירושין (והרבה סוגי אלימויות, במיוחד כשמתדרדרים ל"קשר רעיל", כפי שהרחיב יפה ד"ר בני בילי בספרו "הצד השני של הכאב"), אמנם הרבה פעמים יש צד אחד יותר דומיננטי באלימות, צודקת שזה קשה להוכחה.

לכן, כל מה שאפשר לקחת לוקחים, בבחינת "מציל מן הארי ומן הדוב".

לפני 5776 שנים פחות שבוע וחצי, אלוקים החליט לברוא אדם כדי שהאדם יעמול ולא יצטרך לקבל נהמא דכיסופא. לכן הוא ברא גבר. החשש מ"נהמא דכיסופא" לא הייתה מצדיקה לברוא מגדר אחר.

כל השאר זו כבר שאלה עלינו הגברים, איך אנחנו נתנהל מקסימום נכון כדי ש(גם) אנחנו נהנה מפרי ידינו. אבל אל תצפה ממנה שהיא תחשוב שלא נעים או לא מוסרי לרושש אותך. זה בזבוז זמן ודמיונות.

אגב, שאלת אם זו סוגיית "עביד איניש דינא לנפשיה". אז לא. הסוגיה שאני מדבר עליה היא בפרק שניים אוחזים, ממש לפני סוגיית "תקפה אחד בפנינו". לעומת זאת, סוגיית "עביד איניש דינא לנפשיה", נמתא בבא קמא פרק המניח.

וטוב שמתגרשים, פתאום אנחנו מתחילים להידיין בסוגיות חמורות

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק...

(אבל צחקתי בכל זאת...)

פאדיחה שלא זכרתי איפה ממוקמת סןגיית עביד איניש דינה לנפשיה.

צריך קצת רענון, אולי בזכותך ניכנס לעניינים, ויתקיים מתוך שלא לשמה בא לשמה.

האמת אשתף אותך, שבמקרה שתי הסוגיות האלה קצת יותר זכורות לי, כי למדתי אותן בעיתויים קצת מאתגרים בחיי

את הסוגייה בבבא מציעא, למדתי רגע לפני הפעם הראשונה שהעיפו אותי מישיבה שבה למדתי (והמילים האחרונות שלי לפני שעודכנתי על ההעפה, היו ששאלתי את הר"מ שלי איך יכול להיות שמותר לגנוב בגלל חוב לא ידוע, והרי את רבה בר שרשום חייבו להחזיר בגלל סיפור כזה. הוא לא ידע לענות ואני נשארתי עם השאלה יותר מ20 שנה... בזכותך, השבת גיליתי את התשובה, שגם הרמבן לא התיר לעשות את זה לכתחילה ולכן חייבו אותו ).

הסוגייה בבבא קמא, עד כמה שזכור לי, הייתה אחת הסוגיות האחרונות שלמדתי בישיבה חרדית לפני שיצאתי לדרך חדשה, מפרכת אבל ממש מעניינת.

אכן, "תורה שלמדתי באף - היא שעמדה לי".

אבל המסע לעולם לא נגמר.

העיקר שיש לנו כוח לשאת אותו.

כל אחד והחבילה שלו

הקפדה על בן אדם למקום, לא מעידה על בן אדם לחבירו באופן כללי. לא מעידה על ישרות ממונית באופן ספציפי.

אופנה של 'כשרויות', לא מעידה על כלום. אנשים יכולים "לאכול רק..." ובאותה נשימה להוציא שם רע על תלמידי חכמים גדולים, על ציבור רחב, על מזכי הרבים שבזכותם כלל ישראל אוכל כשר ועוד להחשב הכי מחמירים...

כמו שאמרתי, בדינמיקה בינינו היא הייתה כביכול הצדיקה יותר, גם בנושאי בין אדם לחברו...

שהרבה פעמים חומרות גדולים לא מראים על יראת שמים אמתית, ולפעמים הם תסמין של משהו כמעט הפוך.

האבסורד הוא שבכל זאת, אני הייתי צריך "להצדיק" את נטייתי לא להחמיר עד כדי כך (הרגשתי גם בתוכי מצפון על כך אם אני "מכשיל" אותה כביכול).

גם עכשיו מנסים כאמור "לוודא" שאתן לילדים חינוך "נכון", כמובן שאם החינוך מכוון למקומות כפי שפגשתי, זאת רק סיבה עוד יותר לא לתת את החינוך ה"מצופה".

טיפה דיכוטומית וזה נורא קשי לי.

אם היא צדיקה או לא צדיקה בענייני כשרות, זה דיון שלא קשור לשאלת הי6שר שלה בדיני ממונות. כולנו טובים בדבר אחד ונכשלים או לא עומדים בפיתוי בדבר אחר.

ולגבי חינוך הילדים, סביר להניח שזה סתם חלק מהדינמיקה ההזויה שאתה מתאר כאן לא מאתמול. כשמחפשים על מה לריב תמעד ימצאו תירוצים...

הצורה בה נתפסה החומרות בענייני כשרות, היא לא רק כמשהו יבש האם להחמיר או לא.

זה התבטא כהתנשאות כללית, של "צדקות", הבעיה היא שקצת השתכנעתי והפנמתי את זה.

לדוגמא, היו מקרים ש"בשביל שלום הבית", היא הקריבה הקרבה "הירואית" ו"הסכימה" לאכול מחפוד, אבל אני בעצמי הרגשתי קצת מצפון על כך ש"מכשיל" אותה...

הדינמיקה הזאת ממשיכה קצת גם עכשיו דרך חינוך הילדים וכו', אז אכן הגיע הזמן שהבלון (שכאמור, גם הפנמתי) יתפוצץ, אבל זה לא בשניה.

אם היא מרגישה צדיקה בענייני כשרות, זה יכול להיות טוב או לא טוב, ומהי ההרגשה שהיא נותנת לך כשהיא מאפשרת/לא מאפשרת מצב של "אכילת מחפוד" רחמנא ליצלן - כל זה שאלות על הצדקות והאופי שלה בנושא הספציפי של שמירת כשרות.

לפחות לדעתי, זה לא מוכיח או משפיע על צדקות שלה בענייני ממונות. בפרט שמהניסיון שלי, אדם מאוד ניכר בכיסו ובכעסו, כך שכשזה מגיע לכסף או לנקמנות, אנשים (כולל אותי) פשוט יעשו הכל כדי להרוות את היצרים המטופשים שלהם. הלוואי שהחיים היו ככה הוליסטים, שמי שצדיק צדיק בהכל.

לגבי חינוך ילדים וכדו', זה כבר נושא שלישי. אם היא באה עם טענות מוסריות וערכיות, אתה כמובן יכול לומר לה בכנות, שכמו שהיא לא צדיקה בענייני ממונות ככה אתה לא חושב שהילדים שלך צריכים להיות צדיקים בענייני כיפה עם סרט. קשה לה? גם לך קשה שהיא נמצאים חלק מהזמן אצל הורה נוכל ונקמן ומנוול.

אבל לפעמים נראה שדווקא החומרה היתרה בנושא אחד בבחינת "צדיק יותר מהאפיפיור" היא זאת שאיכשהו לפעמים מובילה/תסמין להשחתה (כמו להבדיל הנושא של עשיו עם עישור המלח).

לכן, בנושאי חינוך ילדים, לפעמים המסקנה היא שזה חינוך בעייתי גם מבחינה דתית.

איזה שהוא קו אחיד?

אם בנות לומדות בבית יעקב ושם למשל מרשים להכניס כשרויות מסויימות האם לא שני ההורים מחוייבים לזה?

וכנל אם יש חיידר עם תלבושת אי אפשר לשלוח את הבן עם כיפה סרוגה גם אם האבא החליט לשנות ממנהגיו.

צריך איזה שהם גיידליינז מינימלים מוסכמים.

זה שהאדון בבדיקה אישית שלו עם עולם הדת זאת זכותו וכל אדם שיאכל איזה כשרות שמתאימה לו בביתו, כן קיטל לא קיטל,

אבל לא הייתי עושה מלחמות דת על גב הילדים.

זה לשפוך תינוק עם אמבטיה.

ואני בוודאי לא מתכנן להפוך ולשנות הכול בהפתעה.

אני מדבר על דברים הרבה יותר מינוריים.

 (הייתי יכול גם "לא לספור" את הביקורת בנושא, ואולי זאת הדרך הנכונה, אני פשוט רגיל להסתכל עליה כבאמת יותר יראת שמים ממה שמתברר לכאורה, לכן עד עכשיו הייתי מרגיש רע אם לוקח לכיוון אחר יותר "פשרני" כביכול, וככה מוריד את הדרגה הרוחנית של הילדים כביכול).

ביראת שמיים שלה, בכל מילה שלה, בלאבחן אותה.

זה לא משרת את האינטרסים שלך.

תשחרר

תסמוך על ה'

תהיה אבא טוב לילדים שלך

ותטפל בעצמך.

אבל זה תלוי מה המצב הקודם ומהם הטיעונים.

בקיצור, זה משתנה לפי העובדות עצמן ולא לפי הרגשות שמובעים ונידונים בפורום, ובזה אין לנו כלים לדון ולהביע דעה

אך הם עצמם רקובים מבפנים.

ברגעי משבר- הפנים האמיתיות מתגלות.

אנשים במגזר החרדי הם ממש כמו אנשים בכל מגזר- יש להם יצר טוב ויצר רע.

אנחנו מצפים מהם להיות חלקים מעבירות, אבל זה לא ריאלי.

ולא ראיתי יותר מושחתים מאנשים שאמורים להיות דיינים ופוסקים שחובשים מגבעת ולובשים פראק...

שאתה מזיק רק לעצמך כשאתה מתעמק בסוגיה הזאת ובהתנהלות שלה - כמה שהיא מעוותת...

חבל על הזמן והאנרגיות שלך.

תחליף משבצת, תעבור לתודעה אחרת שתשמח אותך יותר, שתחבר אותך לעצמך ותתחיח להכין את עצמך למערכת זוגית בריאה יותר.

תמיד - היו בפרק החיים הזה גם שריטות שלך ואותן אתה צריך עכשיו לזהות, לאבחן ולנקות... כדי שתתחיל פרק חדש ממקום טוב יותר.

אמשיל את דברי - יש לי ידיד בטיפולי כימו. הוא בחר להתעסק בבניית מכוניות מלגו, ודרך זה הוא מתחבר לעצמו וכותב פוסטים מאוד מרגשים..

פשוט כואב.

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.

אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.

המון הצלחה יקרה!!

תדעו שיש גם תסריטים אחרים ממה שאתם מכירים.

הבינה האישה מה מפעיל את האיש

הדמימה את המערכת

עד לקבלת דרישה לתשלום

(שכן היא זאת שיצאה מהבית...)

הציבה אולטימטום

פגישה עם מגשר

חתימת הסכם, תוך ויתורים והליכה לקראתו

שכן, היא רק שקט נפשי רוצה.....

אז זהו.

יש התחייבות לגט תוך 10 ימים

בעזרת ה' יתברך!

שתהיינה בשורות טובות לכל עם ישראל!!

ואגב - לא(!) צריך להגיע לבית הדין עם עד. יש שם עדים שלהם.

לא ברור איך יש לכם סיפורים אחרים.

מלאא הצלחה!!

ומה זה משנה הסיפור של כל אחד, הסיפור שלך הוא אחר ומיוחד והוא שלך, וזה הכי חשוב.

שיהיה לך רק טוב!

כוונתי היתה יותר להתייחס לתגובות המאוד נחרצות שכך וכך מתנהלים הדברים...

אז לא.

לא תמיד...

מה יבינו?

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤