קודם חיבוק על הכאב המאוד מובן שאתה מרגיש.

יש לי 2 דברים לומר לך שהם בעצם דבר אחד-

החיים לא תמיד שחור לבן.

כידוע לך היטב גם חרדים הם בני אדם.

אם גדלת חרדי אתה ודאי יודע גם על עצמך, לא רוצה לחשוד בכשרים אבל על פניו אתה לא מלאך.

גם אדם חרדי הוא אדם ואדם עלול לכאורה לחטוא.

חרדים זה לא מלאכים, יש להם מידות והתמודדויות עם יצר והורים וחוויות וואתגרים שעיצבו את האישיות שלהם בדיוק כמו כל אחד אחר בעולם.

זה הכי באסה שילדה חרדית יושבת באוטובוס וואלה שכחה לברך לפני שלקחה שלוק מים וכל העיניים באוטובוס עליה,  מתלחששים עליה שהיא עלק חרדית.

אנשים נופלים ומתמודדים, זה לא אומר שהם לא דוגלים בערכים.

זה מאוד קל לאכול בדץ העדה במקום מחפוד, זה הרבה הרבה יותר קשה לעבוד על מידה ויצר שמאתגרים אותך, מה גם שלא תמיד אתה במודעות עליה בכלל.

זה לנושא החרדים.

בנושא השני-

מה אם אולי רק אולי היא לא שיקרה?

מה אם תפיסת המציאות שלכם שונה?

מה אם אתם מפרשים סיטואציה באופן שונה?

כשאתה זוכר שסייעת בפירעון השנתי  בשנים האחרונות(ואפילו הודית בדיונים קודמים בקיום החוב ובסכום), אין דרך שונה לקרוא לזה מאשר שקר גמור.

אין פה מה "לראות אחרת" (זה כמובן גם יוכח).

מעניין מה שאמרת על כשרויות, אני כן מרגיש שזה מגביל, אבל כל אחד והדברים החשןבים לו.

אני עדיין חןשב ששקר, גזל וכפיות טובה הם התנהגויות שאני לא מצפה מאדם שאני תופס אותו כירא שמים לכאורה, במיוחד אם הוא ממשיך לנסות להחזיק בתפיסה זאת, ולשמר את הדינמיקה בה הוא כביכול ה"צדיק" בינינו...

אבל בסדר, כנראה זמני משבר הם זמנים בהם האדם חושף את פרצופו האמתי, אז גילה על עצמו בלבד.

תודה על האמפתיה בכל מקרה.

לבוא מול דיינים ולהציג את האמת שלכם ובית דין פסוק.

אבל אותך זה לא מספק.

יש לך מערכת יחסים בלתי מתפשרת עם האמת שלך.

אינה מתירה לנסות לשקר כלפי שמים.

התפיסה, כאילו אם הצלחתי לרמות את הדיינים, הכול בסדר כביכול, היא בדיוק לב מה שמפריע לי כאן.

שבינה לבין שמיא זה עניין שלה.

זה לא עניינך.

תסמוך כבר על ה'. 

אתה לא בוחן כליות ואתה לא אובייקטיבי לפסוק דעה על זה.

בדיוק כמו שמה שבינך לבין שמיא זה עניין שלך ולא שלה.

בדיוק כמו שאתה לא רוצה שהיא תפסוק עליך ותכריז שאתה כזה או כזה.

באהבה אומרת לך- אתה מתעסק בה יותר מדי...

כמים הפנים לפנים

העובדות הן ברורות, והאמת אגב היא אמת, ולאוו דווקא "האמת שלי".

אם הייתי מנסה בעזות מצח כזאת לכפור בחוב שלי למישהו מטעמה(אגב, אני לא "טוען" לכוונות זדון, המציאות היא שהיא פועלת בזדון, אא"כ היא אכן לא אחראית למעשיה), הייתי מקבל לגמרי שפיטה שלה(אגב, היא. שופטת אותי על דברים ממש שטותיים, ואני בכל זאת בודק כל פעם אם יש משהו בטענותיה כלפי).

כמובן שגם בית הדין יראה את זה (כבר ראה בעבר, ויראה עוד בהמשך).

נ.ב. מה שבינה לבין שמיא זה אכן בעיקר עניין שלה, אבל היא עדיין מנסה "לארוב" ולוודא שאני "מחנך את הילדים בחינוך חרדי" ושאר בבלתי"ם, זה כמובן אבסורדי במצב הנתון.

צודקת שיום אחד אפסיק לצפות ממנה למשהו, ואפסיק להיות מופתע בכל פעם מחדש...

שהוא יוכיח את זה בבית הדין.

הכאב שלו הוא לא על הכסף, שהוא ישיג על ידי הראיות. הכאב הוא על הרמאות. (אני מהדהד את ההודעה שמעליי, זה מה שהוא כתב)

אפשר וצריך לחבק את הכאב שלו, זה באמת כואב.

ואני מאוד מאוד מזדהה עם התסכול והכאב שלו.

אבל אפשר גם לרכך בקצת את ההסתכלות הדיכוטמית שכאילו הצד השני הוא חו"ח מפלצתי, או מרושע או עם כוונות זדון.

הצד השני היא אדם עם מחשבות וכאבים ופחדים בדיוק כמוהו, וגם היא רוצה טוב ולעשות טוב לילדים שלהם.

והם חושבים אחרת, ורואים אחרת סיטואציות משותפות, ומתנהגים אחרת.

ואולי היא טועה, אולי יש משקעים וכאב שמסמאים את עיניה.

ואולי גם הוא אנושי...ולפעמים גם הוא טועה....הכאב שלו גם מסמא את עיניו בנושאים מסויימים...

גם אני אוהבת אמת, ויש אמת אבסולוטית בעולם,

אבל אפשר להסתכל על דברים קצת קצת אחרת.

במיוחד באלול

במיוחד שזאת אמא של הילדים שלו וכל המלחמות על הגב והלב שלהם.

במיוחד שהוא רוצה תקשורת יותר טובה ושיתוף פעולה איתה. 

ההסתכלות שלו והתוויות שהוא שם עליה והמילים שאומר עליה נוגדים את האינטרסים שלו וזה לא לטובתו. 

אז יש בית דין והוא יפסוק,

ועל השאר כדאי להשתדל לשחרר.

זה לא פשוט. אני יודעת.  

ובכל מקרה את צודקת.

לא באתי לדבר על גרושתו של מתוך סקרנות ולא על מקרה ספציפי כזה או אחר. דיברתי על העיקרון.

עובדתית, לפעמים שומעים על מלחמות רכוש שכוללות נוכלויות אובייקטיביות (אם יש צורך אבעא דוגמות להלן). זה שאי אפשר להוכיח בבית הדין, לא אומר שמותר לך (זה בדיוק כמו לגנוב ללא ראיות)

ככלל, יש דעה יחידאית שמתירה לשקר ואף להישבע לשקר, בהנחה שאכן מגיע לך הכסף (דומני שכך דעת הרמב"ן איפשהו בתחילת מסכת בבא מציעא, אזור דף ו).

מכאן כמובן, קל מאוד לגזור טענות של גרוש/ה שבעצם טוען שהוא הכי צדיק בתסל והצד השני ממש פויה ופיכסה, ואז מרגישים שבעצם מגיע לי תגמול או "קנס" על כל "האלימות שחוויתי כל השנים" (הפמיניסטיות, בעיקר, דאגו חהרחיב מאוד את המושג אלימות, כך שכמעט כל פעולה אקטיבית מוגדרת כאלימות. תוסיף למשוואה את העובדה שכל אישה עלי אדמות, כולל קרן פלס העשירה והמצליחנית, היא בעצם שפחה מסכנה. מה שנשאר זה שכל גבר הוא אלים כלפי כל אישה. ואם זה נשמע לך מוגזם, תקרא קצת הרצאות/מאמרים של נשים מהזרם נפמיניסטי-רדיקלי ותגלה שאני עוד פשרן...).

ואז, כל מה שאתה צריך זה לשקר, ואחר כך פסק הדין שניתן על סמך שקר הוא בעצם הכרעת דין תורה על פי ההלכה...

רק צריך לזכור שהדעה היחידאית הזו בעייתית מאוד, וליתר דיוק יש נגדה לפחות שתי סוגיות פשוטות במסכת בבא בתרא (גם סיפור "הנהו עיזי" שמשתמע שאם זה היה שקר גלוי היה אסור להשתמש בו והוא חא היה קביל וגם סיפור "רבה בר שרשום"). גם התוספות בתחילת מבכת בבא מציעא, כותב שמיגו שתחילתו ברמאות אינו מיגו. בקיצור הלכתחת אין כל כך רגליים לטיעון הזה. וזה עוד לפני שנשאל האם אדם באמת אובייקטיבי לרמות ולגנוב כי נראה לו שמגיע לו...

לצערי אני לא מתפעל מהסיפור שלך, הן משום ששמעתי פעם מחבר טוב שהתגרש (גרושתו עשתה לו את המוות עם תביעות שונות ומשונות, וכיום הוא מחזיק בכל הרכוש והילדים....), וזו לשונו: "בגירושין אנשים נהיים בהמות". הנחמה היחידה שלך בזה, היא שטתה יודע שגרושתך אישה רעה ומנוולת ואתה יכול לשמוח שחייך נותקו ממנה!!

והן משום שכבעל עסק עצמאי, כבר פגשתי צדיקים גדולים בכאילו, שכשזה מגיע לכסף הם שקרנים וגנבים ונוכלים. לשמחתי עם השנים למדתי לזהות אותם מראש ולהיפתר מהם, אבל אני מודה שכמעט אף פעם הם לא שילמו לי כראוי על עוגמת הנפש שהם גרמו לי, ומאידך מעולם הם לא הרוויחו מזה (כי אוטומטית כל השכונה ידעה והם רבו עם הרבה אנשים והפסידו הרבה יותר מהכמה שקלים שהרוויחו...).

מאחל לך שתזכה להתנתק כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות הפסדים, מאותם אנשים רעים ושפלים, ותזכה לבנות בית נאמן שכולל את כל תרי"ג מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו!!

אתה צודק שמי שכזה מפסיד בסוף מכך.

מעניין, ה"היתר" שהבאת לשקר, כמובן שאין לדבר סוף, וכל אחד יתיר לעצמו הכול על סמך זה.

לא יודע למה, אבל קשה לי גם להשלים עם המשפט "בגירושין אנשים נהיים בהמות", מה זה מראה על השנים שהיו קודם?

על הרגעים לכל הפחות בהם חשבנו שאנחנו אוהבים ונאהבים?

האם זאת הייתה אהבה מזוייפת, שברגע שיש פרידה, כל האמצעים כשרים לנסות להילחם, למרוט נוצות אחד של השני ולנסות "להרוויח" כמה שיותר על חשבון מי שלכאורה פעם אהבת?

וכן, אני כותב דברים מהזכרון ובבקשה לא לסמוך עליי.... הרמב"ן הזה זכור לי מלפני יותר מ20 שנה, אם אספיק אעיין שוב ואעדכן.

ככלל, השאלה מי קובע מי צודק, זה כבר נוגע בסוגיות מפורסמות יותר: "אדם עושה דין לעצמו" (סוגיה ארוכה בבא קמא אזור דף כח; דומני שלהלכה אין אדם עושה דין לעצמו). ו"תקפו כהן" (סוגיה בבבא מציעא ו-ז; להלכה זו מחלוקת הפוסקים וסיבוך גדול מאוד, אם כי הרב עובדיה די מקל בזה ביביע אומר חלק ז).

מצד שני, ההגיון אומר שהכל מתחיל בטיהור הלב ואמירת אמת. אם אני גונב ואין עדים וטביעות אצבע  אני לא הופך על ידי זה להיות צדיק.... כך שבכל מיני קומבינות ותירוצים למה לעשוק אנשים, הגזל נשאר גזל גם אם חתום עליו הרב הראשי (שיסבירו לי פעם מה ההיתר של הרבה נשים לחיות על חשבון מזונות, בפרט כשהן יכולות לעבוד ולפרנס את עצמן ואת ילדיהן; ומי דיבר על התופעה של תלונות שווא שמסתיימות במעצר והרחקות, שסה לגמרי "מבטל כיסו של חברו").

למה אנשים נהיים בהמות? זו סוגיה חשובה לחודש אלול. מניח שכמו שאתה אומר, אהבה שמראש היא לקויה, מסתיימת ב"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד; כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ", וכך כנראה הבינו חז"ל שהשתמשו בדוגמה הזו ל"אהבה התלויה בדבר".

מה שכן, זה נכון שכיום האהבה בין בני זוג נבנית בקצב מסוים, בפרט במגזר הדתי-חרדי, ויתכן שבשלבים הראשונים באמת אין ממש אהבה וזה לגיטימי.

ועדיין, כל זה ממש לא מצדיק להתבהם!

על פיה זה לא סותר, ולפעמים דווקא להיפך, כשיש אהבה גדולה יותר בהתחלה, לפעמים הרגשת הפגיעה כשהחלום מתנפץ היא דווקא גבוהה יותר (וודאי שעדיין מצופה מא.נשים לשמור על חוט שדרה ועקרונות, אבל כמו ש @שם פשוט אומרת, לפחות להבין את המניע הרגשי).

אני באמצע גיבוש התיאוריה, אבל היא עדיין לא מתיישבת לי כל צרכה.

הנה מה שכתב לי הרב ניר מנוסי שליט"א בנושא(בשינויי עריכה קלים, והפחתת מילים פחות רלוונטיות לכאן):

מה שדיברת על בת זוג שפתאום הופכת לאויבת לא נשמע לי....

 כמו שהוא מאפיין כל אישה שחשה פגועה וכועסת. ברגע שהיא פגועה וכועסת היא תוציא את כל הציפורניים....

. "נשים דעתן קלה" פירושו בין השאר שהן נוחות להתקשר אך גם נוחות להתנתק, וזה יכול להיות קיצוני מאד לשני הצדדים..

אני בדעה שאתם בכלל לא בנתק

אלא באיחוי רגשי.

אם הייתם מעלים מובחנות הייתם במצב הרבה יותר טוב, בהורות שלכם ובמצב הרגשי שלכם. 

בנוסף, כבר אמרתי לך, שים לב שאתה מדבר עליה כבת זוג והיא גרושתך. 

נ.ב.

אני כן שמה לב שמשהו קצת קצת זז אצלך לטובה🌿

אני בוודאי לא רואה בה בת זוג, כן רואה בה בת זוג לשעבר (לכאורה), וחשוב לי לישב את הדיסוננס בתוכי.

איפה ראית שאני מדבר עליה כבת זוג? אלו מילים של הרב ניר מנוסי (אוכל לכתוב גם את שאלתי אליו שבתגובה אליה ענה מה שענה אם זה מאוד מעניין).

היה לי מעט(!) זמן השבת, ומצאתי את המקור, אכן ברמב"ן בספר מלחמות ה', בבא מציעא ו. (דף ד. בדפי הרי"ף דפוס וילנא). כמובן שבדבריו אלו הוא חולק על בעל המאור במקום.

ראיתי גם שהריטב"א מהדורה קמא (בישיבה היינו קוראים לזה "חידושי הריטבא הישנים"), על אתר, מהדהד את דברי הרמב"ן אבל כמדומני הוא מקהה חלק מהעוצמה שלהם (לדוגמה הוא לא מתיר להישבע לשקר, רק לטעון טענות שקר ולהישבע באמירה כללית ש"אני לא חייב לו כלום"). אציין שבחידושי הרמב"ן עצמם לא הספקתי להסתכל.

ומה ששאלתי מהנהו עיזי, הם דנים בזה, אבל את סיפור רבה בר שרשום הם לא מביאים.

בקיצור, לכאורה יש מקום לתפיסה הזו (תרתי משמע), אבל זו דעה יחידאית וכמובן שאם פורכים את הטענות בבית הדין אין לזה הרבה תועלת חוץ מחילול ה' גדול ועצום.

וגם, שלפני ש"אדם עושה דין לעצמו", צריך לטהר את הלב ממש ממש חזק... ובמקרים של גירושין שהטענות והחלוקות הן כמעט אמורפיות ומאוד נתונות לפרשנות, אני לא מאמין שמישהו היה מתיר דבר כזה.

לגבי לב טהור הכול בסדר, מדובר במלאכים, ככה שאין חשש, וזה שיש גירושין, אדרבה, ש"ישלם על כה מה שעשה לי"...

1. לגבי מלאכים, הא גופא קשיא. אם הם כאלה מלאכים, למה הם צריכים כסף? (מלאכים, למיטב ידיעתי, לא זקוקים אפילו ל"אוכל לילדים").

2. הנושא של אי מדידות הוא ליבת הטענה שלי! אני לגמרי בעד שגרושתך תפתח מפלגה עם אורית קמיר וביחד הן תוכחנה שמגיע לה פיצויי עתק בשל אלימות גאנבימעונגגהך שהפעלת כלפיה.

אני רק שואל, אם יורשה לי: הרי בסופו של דבר, חלוקת רכוש בגירושין היא טף פעם לא בדיוק 50-50 בשווי הכולל. אז ברגע שהיא מחליטה על סכום שאתה חייב לה בגין האלימות דלעיל, היא צריכה לחזור ולבדוק את כל הויתורים והאפשרויות והצרכים והרצונות - או לפחות, להביא היתר מרב פוסק מקובל על שניכם, שאכן מגדיר את החובות והזכויות הנל.

זה בדיוק טענתי, שבמקרים כאלה, לטעמי, גם הרמבן לא היה מוכן לייצג טענה כזו.

קשה מאוד להוכיח נזקים.

מה גם שבגירושין אלימות רגשית היא הרבה פעמים דו"צ.

צריך ממש להזהר כשמדברים על אלימות בבית דין כי אז עו"ס תתערב ורווחה, ויש לזה השלכות בנוגע לילדים. 

הכוונה (שלי לפחות), שהאישה משקרת ומרמה בבית הדין, ובלב שלה היא אומרת "הכסף מגיע לי כי עברתי אלימות מסוג שעדיין לא המציאו, ומגיע לי על זה החזר כספי כפי שאני מחליטה שמגיע לי".

אין הכוונה שטוענים את זה בגלוי. להיפך, אצל אנשים ישרים, לכאורה אם רוצים משהו והם חושבים שמגיע להם, הם פשוט מבקשים אותו...

ככה זה כשאנשים יוצאים מנישואים פגועים ועם משקעים וחוויות קשות. זאת פגיעה עמוקה.

ואם הם נשארים תקועה בכאב שלההם מקשיחים עמדות, נראים קרים ואכזריים כשבעצם הם פגועים.

וגם זה דו"צ אגב.

זה אפטר שוק,

יש השלכות ארוכות טווח לגירושין.

להבדיל ע"ע הירושימה.

איך עוברים מלהיות פגועים לקור ואכזריות?

עוד לא לגמרי  הבנתי (לגבי הקור מבין יותר, על האכזריות פחות), אבל מניח שיש בזה משהו.

תגובה טבעית לכאב.

אולי זה טבע גם שלך.

זה לא באמת אכזריות, זה תחושת כאב שמציפה. 

וזה מתעצם כשלא מטפלים בזה ולא מעבדים את זה ובעצם מתפוצצים מבפנים עם כל הרגשות האלה.

אני חושב שאדם לא אמור לאבד את האנושיות שלו ואת גבולותיו גם כשהוא פגוע, אבל כנראה יש דברים שאני לא מבין.

הצד השני יכול לטעון שגם אתה היית אכזרי כלפיו בסיטואציות מסויימות.

אתה מרגיש רק את האכזריות כלפיך.

וגם היא כנ"ל.

העוקץ כואב.

וכידוע, אני מאמין גם בעובדות, אבל הכול יכול להיות.

שאתה לא מוכן להכיר בפגיעות או בעולם הרגשי של הצד השני.

שוב דיכוטומיות

שוב שחור לבן

שוב אובר ממוקד בעובדות ולא רגשות

שוב אתה רואה את עצמך כ"הצודק"

שוב הכל בית משפט, ואתה חייב לנצח.

לרגשות אין הוכחות או "ראיות" ברורות. ואת זה אתה לא מצליח להבין.

לא יכול או לא מסוגל, לא ברור.

זה שאתה לא מוכן להכיר ברגשות שלה יכול רק להחמיר את הפגיעה שלה, ולהמשיך את הקשחת העמדות.

זה מאוד פוגע כשלא מכירים ברגשות שלך, את זה בטח אתה יכול להבין. אני בטוחה שאתה לא אוהב כשעושים לך את זה.

אתה טיפוס לוגי, אנליטי  אבל יש צדדים במציאות שהם רגשיים ועמוקים,

ואין פסק דין בדברים האלה.

אולי אתה לא רואה רגשות אבל הם חלק מהמציאות וחלק מהאמת.

אם תצליח לראות אותם אולי זה גם יביא לך את ההקלה שאתה מחפש. 

יותר מהממוצע (וכלפי חוץ, וודאי יותר מהצד השני שהוא זה שמשחק לאורך הדרך כאילו הוא הצד ה"שכלי" וה"שקול", אם הוא היה מודה ברגשותיו ובאנושיותו, הכול היה פחות קשה עבורי, אמנם בסוף זה יוצא גם ככה), אבל חושב שהם לא יכולים להצדיק כל דבר.

גם לחמאס להבדיל אא"ה יש רגשות, אז מה?

אתה לא משווה את אם ילדיך לחמאס נכון?

בוא נעשה כאילו לא כתבת את זה עכשיו.

נדון אותך לכף זכות.

זה נחמד לשחק משחק של מה אם היא היתה מודה ברגשותיה הכל היה נפלא.

אבל במציאות היא כנראה לא הבינה את הרגשות של עצמה, ואולי לא היתה תקשורת טובה בינכם, ואולי לא היית מקום בטוח להגיד לו את הרגשות שלה.

אם היה את כל זה לא הייתם גרושים עכשיו.

משווה את המניפולציה הקרבנית, של מי שבפועל מנסה להרוס את חיי בכמה מובנים, ועוד חושב שהוא קרבן.

אצלך יש את הצדיק ואת הנבל בסיפור.

ובוא, אתה לא מתקרבן?

יש פה 2 אנשים טובים ופגועים.

וזה לא אומר שההתנהגות שלה או שלך בסדר.

אני רק מנסה לרכך את הדמוניזציה.

כן מצביע על מעשים חמורים, שבינתיים לא הצלחתי למצוא איך לדון לכף זכות את מה שבוצע.

אם תמצאי דוגמה בה אני מנסה לגנוב 100 אלף לעצמי מאביה בכפיות טובה בעזרת שקרים (או משהו אחר דומה לזה), אסכים שזה מעשה חמור.

לפעמים העובדות הן עובדות.

כתבו לך כאן כמה חברים, דברים די ברורים. אם כמה רואים את הדברים ככה, אולי כדאי לך לחשוב על זה?

אולי באמת נכנסת למוד של כאב וקושי, לא רק בגלל האירוע האובייקטיבי אלא גם בגלל הקשיים ביניכם? לדעתי תחשוב על זה, זה אולי יפתור לך את הקשיים הרגשיים (וזה לא סותר להילחם על האמת והכסף שלך בבית משפט, זה לא סותר שאין הצדקה שאישה תרושש הגבר גם אם ממש קשה לה להתאפק).

בכל זאת, אני אומר לך את הדברים כאדם שגם חווה קשיים רגשיים בעקבות גניבות כאלה ואחרות (וזה לא היה סכומי הכסף כמו העלבון, הכאב שאני לא באמת יכול להגן על עצמי מפני גנבים וגם התהיות איך למנוע מאנשים רעים פשוט לרושש אותי כי הם מספיק מניפולטיביים). זה כואב וחייבים לפתור את זה, אבל תצטרך בקצב שלך לנקות מהראש שלך את ההיבטים הרגשיים של זה

איזה פיצוי כספי קיים על אלימות רגשית? מעניין לדעת.
את לגמרי צודקת שהרבה פעמים אלימות רגשית היא דו"צ ולא רק בגירושין (והרבה סוגי אלימויות, במיוחד כשמתדרדרים ל"קשר רעיל", כפי שהרחיב יפה ד"ר בני בילי בספרו "הצד השני של הכאב"), אמנם הרבה פעמים יש צד אחד יותר דומיננטי באלימות, צודקת שזה קשה להוכחה.

לכן, כל מה שאפשר לקחת לוקחים, בבחינת "מציל מן הארי ומן הדוב".

לפני 5776 שנים פחות שבוע וחצי, אלוקים החליט לברוא אדם כדי שהאדם יעמול ולא יצטרך לקבל נהמא דכיסופא. לכן הוא ברא גבר. החשש מ"נהמא דכיסופא" לא הייתה מצדיקה לברוא מגדר אחר.

כל השאר זו כבר שאלה עלינו הגברים, איך אנחנו נתנהל מקסימום נכון כדי ש(גם) אנחנו נהנה מפרי ידינו. אבל אל תצפה ממנה שהיא תחשוב שלא נעים או לא מוסרי לרושש אותך. זה בזבוז זמן ודמיונות.

אגב, שאלת אם זו סוגיית "עביד איניש דינא לנפשיה". אז לא. הסוגיה שאני מדבר עליה היא בפרק שניים אוחזים, ממש לפני סוגיית "תקפה אחד בפנינו". לעומת זאת, סוגיית "עביד איניש דינא לנפשיה", נמתא בבא קמא פרק המניח.

וטוב שמתגרשים, פתאום אנחנו מתחילים להידיין בסוגיות חמורות

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק...

(אבל צחקתי בכל זאת...)

פאדיחה שלא זכרתי איפה ממוקמת סןגיית עביד איניש דינה לנפשיה.

צריך קצת רענון, אולי בזכותך ניכנס לעניינים, ויתקיים מתוך שלא לשמה בא לשמה.

האמת אשתף אותך, שבמקרה שתי הסוגיות האלה קצת יותר זכורות לי, כי למדתי אותן בעיתויים קצת מאתגרים בחיי

את הסוגייה בבבא מציעא, למדתי רגע לפני הפעם הראשונה שהעיפו אותי מישיבה שבה למדתי (והמילים האחרונות שלי לפני שעודכנתי על ההעפה, היו ששאלתי את הר"מ שלי איך יכול להיות שמותר לגנוב בגלל חוב לא ידוע, והרי את רבה בר שרשום חייבו להחזיר בגלל סיפור כזה. הוא לא ידע לענות ואני נשארתי עם השאלה יותר מ20 שנה... בזכותך, השבת גיליתי את התשובה, שגם הרמבן לא התיר לעשות את זה לכתחילה ולכן חייבו אותו ).

הסוגייה בבבא קמא, עד כמה שזכור לי, הייתה אחת הסוגיות האחרונות שלמדתי בישיבה חרדית לפני שיצאתי לדרך חדשה, מפרכת אבל ממש מעניינת.

אכן, "תורה שלמדתי באף - היא שעמדה לי".

אבל המסע לעולם לא נגמר.

העיקר שיש לנו כוח לשאת אותו.

כל אחד והחבילה שלו

הקפדה על בן אדם למקום, לא מעידה על בן אדם לחבירו באופן כללי. לא מעידה על ישרות ממונית באופן ספציפי.

אופנה של 'כשרויות', לא מעידה על כלום. אנשים יכולים "לאכול רק..." ובאותה נשימה להוציא שם רע על תלמידי חכמים גדולים, על ציבור רחב, על מזכי הרבים שבזכותם כלל ישראל אוכל כשר ועוד להחשב הכי מחמירים...

כמו שאמרתי, בדינמיקה בינינו היא הייתה כביכול הצדיקה יותר, גם בנושאי בין אדם לחברו...

שהרבה פעמים חומרות גדולים לא מראים על יראת שמים אמתית, ולפעמים הם תסמין של משהו כמעט הפוך.

האבסורד הוא שבכל זאת, אני הייתי צריך "להצדיק" את נטייתי לא להחמיר עד כדי כך (הרגשתי גם בתוכי מצפון על כך אם אני "מכשיל" אותה כביכול).

גם עכשיו מנסים כאמור "לוודא" שאתן לילדים חינוך "נכון", כמובן שאם החינוך מכוון למקומות כפי שפגשתי, זאת רק סיבה עוד יותר לא לתת את החינוך ה"מצופה".

טיפה דיכוטומית וזה נורא קשי לי.

אם היא צדיקה או לא צדיקה בענייני כשרות, זה דיון שלא קשור לשאלת הי6שר שלה בדיני ממונות. כולנו טובים בדבר אחד ונכשלים או לא עומדים בפיתוי בדבר אחר.

ולגבי חינוך הילדים, סביר להניח שזה סתם חלק מהדינמיקה ההזויה שאתה מתאר כאן לא מאתמול. כשמחפשים על מה לריב תמעד ימצאו תירוצים...

הצורה בה נתפסה החומרות בענייני כשרות, היא לא רק כמשהו יבש האם להחמיר או לא.

זה התבטא כהתנשאות כללית, של "צדקות", הבעיה היא שקצת השתכנעתי והפנמתי את זה.

לדוגמא, היו מקרים ש"בשביל שלום הבית", היא הקריבה הקרבה "הירואית" ו"הסכימה" לאכול מחפוד, אבל אני בעצמי הרגשתי קצת מצפון על כך ש"מכשיל" אותה...

הדינמיקה הזאת ממשיכה קצת גם עכשיו דרך חינוך הילדים וכו', אז אכן הגיע הזמן שהבלון (שכאמור, גם הפנמתי) יתפוצץ, אבל זה לא בשניה.

אם היא מרגישה צדיקה בענייני כשרות, זה יכול להיות טוב או לא טוב, ומהי ההרגשה שהיא נותנת לך כשהיא מאפשרת/לא מאפשרת מצב של "אכילת מחפוד" רחמנא ליצלן - כל זה שאלות על הצדקות והאופי שלה בנושא הספציפי של שמירת כשרות.

לפחות לדעתי, זה לא מוכיח או משפיע על צדקות שלה בענייני ממונות. בפרט שמהניסיון שלי, אדם מאוד ניכר בכיסו ובכעסו, כך שכשזה מגיע לכסף או לנקמנות, אנשים (כולל אותי) פשוט יעשו הכל כדי להרוות את היצרים המטופשים שלהם. הלוואי שהחיים היו ככה הוליסטים, שמי שצדיק צדיק בהכל.

לגבי חינוך ילדים וכדו', זה כבר נושא שלישי. אם היא באה עם טענות מוסריות וערכיות, אתה כמובן יכול לומר לה בכנות, שכמו שהיא לא צדיקה בענייני ממונות ככה אתה לא חושב שהילדים שלך צריכים להיות צדיקים בענייני כיפה עם סרט. קשה לה? גם לך קשה שהיא נמצאים חלק מהזמן אצל הורה נוכל ונקמן ומנוול.

אבל לפעמים נראה שדווקא החומרה היתרה בנושא אחד בבחינת "צדיק יותר מהאפיפיור" היא זאת שאיכשהו לפעמים מובילה/תסמין להשחתה (כמו להבדיל הנושא של עשיו עם עישור המלח).

לכן, בנושאי חינוך ילדים, לפעמים המסקנה היא שזה חינוך בעייתי גם מבחינה דתית.

איזה שהוא קו אחיד?

אם בנות לומדות בבית יעקב ושם למשל מרשים להכניס כשרויות מסויימות האם לא שני ההורים מחוייבים לזה?

וכנל אם יש חיידר עם תלבושת אי אפשר לשלוח את הבן עם כיפה סרוגה גם אם האבא החליט לשנות ממנהגיו.

צריך איזה שהם גיידליינז מינימלים מוסכמים.

זה שהאדון בבדיקה אישית שלו עם עולם הדת זאת זכותו וכל אדם שיאכל איזה כשרות שמתאימה לו בביתו, כן קיטל לא קיטל,

אבל לא הייתי עושה מלחמות דת על גב הילדים.

זה לשפוך תינוק עם אמבטיה.

ואני בוודאי לא מתכנן להפוך ולשנות הכול בהפתעה.

אני מדבר על דברים הרבה יותר מינוריים.

 (הייתי יכול גם "לא לספור" את הביקורת בנושא, ואולי זאת הדרך הנכונה, אני פשוט רגיל להסתכל עליה כבאמת יותר יראת שמים ממה שמתברר לכאורה, לכן עד עכשיו הייתי מרגיש רע אם לוקח לכיוון אחר יותר "פשרני" כביכול, וככה מוריד את הדרגה הרוחנית של הילדים כביכול).

ביראת שמיים שלה, בכל מילה שלה, בלאבחן אותה.

זה לא משרת את האינטרסים שלך.

תשחרר

תסמוך על ה'

תהיה אבא טוב לילדים שלך

ותטפל בעצמך.

אבל זה תלוי מה המצב הקודם ומהם הטיעונים.

בקיצור, זה משתנה לפי העובדות עצמן ולא לפי הרגשות שמובעים ונידונים בפורום, ובזה אין לנו כלים לדון ולהביע דעה

אך הם עצמם רקובים מבפנים.

ברגעי משבר- הפנים האמיתיות מתגלות.

אנשים במגזר החרדי הם ממש כמו אנשים בכל מגזר- יש להם יצר טוב ויצר רע.

אנחנו מצפים מהם להיות חלקים מעבירות, אבל זה לא ריאלי.

ולא ראיתי יותר מושחתים מאנשים שאמורים להיות דיינים ופוסקים שחובשים מגבעת ולובשים פראק...

שאתה מזיק רק לעצמך כשאתה מתעמק בסוגיה הזאת ובהתנהלות שלה - כמה שהיא מעוותת...

חבל על הזמן והאנרגיות שלך.

תחליף משבצת, תעבור לתודעה אחרת שתשמח אותך יותר, שתחבר אותך לעצמך ותתחיח להכין את עצמך למערכת זוגית בריאה יותר.

תמיד - היו בפרק החיים הזה גם שריטות שלך ואותן אתה צריך עכשיו לזהות, לאבחן ולנקות... כדי שתתחיל פרק חדש ממקום טוב יותר.

אמשיל את דברי - יש לי ידיד בטיפולי כימו. הוא בחר להתעסק בבניית מכוניות מלגו, ודרך זה הוא מתחבר לעצמו וכותב פוסטים מאוד מרגשים..

פשוט כואב.

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

לי מאוד עזר בהריון ועד היום, תחפשי "נוני הריון ולידה" , יש מלא מידע בנושא שם

בדיכאון אחרי לידה .. לא אפרט פה ..אבל באמת משהו לא פשוט בכלל בכלל בכלל שעברתי כל ההריון.. פלוס שזה היה הריון בסיכון לחצים וכו..  אבל אני כבר יותר משנה וחצי אחרי לידה

יש מצב שזה קשור ולא טיפלתי כי היתי עסוקה בלטפל בתינוק/ת ודי שמתי את עצמי בצד..

אני כל הזמן מחפשת שיטות טיפול שיעזרו ולא סתם לזרוק כסף..

גם לעשות ספורט זה סוג של שיטת טיפול כדי להפחית דיכאון..ועשיתי וזה באמת עשה לי טוב והפסקתי .. מכל מיני סיבות..

מנסה למצוא את המקום הנכון עבורי.. להרים את עצמי כרגע לא קל לי.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

הלוואי שהייתי יכולה להזדהות עם מה שאמרת.

הלוואי והייתי יכולה לראות את הדברים כמוך.

הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך.

הלוואי ועבורי הדברים היו יכולים להיות פשוטים, וטהורים, וראשוניים, ותמימים (במובן הטוב!), כמו אצלך.

אני לא הייתי כך. אני לא כך. אני לא חוויתי כך. עבורי שום דבר לא היה פשוט. אני לא יכולתי לקבל את הדברים בפשטות, כי אני אשתו והוא בעלי.

אולי לא היה לי מספיק בטחון בשם, כמו שיש לך. בעצם, לא אולי, בטוח שלא.

אבל אני באמת מוקירה, מעריכה, מעריצה ומתפעלת ממך מחפש אהבה יקר. כל כך יפה ומרגש לקרוא מה שכתבת. כל כך נוגע לי ללב.

כל כך מה שכנראה צריך להיות, כל כך מתוק. כל כך מעודד שיש כאלה כמוך.  תודה !

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

המצב שלי מסובך יותר ממה שאני יכולה להסביר פה..

לפעמים מרגישה בבור שאין דרך לצאת ממנו..

נראה לי שניסיתי להסביר בחלק מהשרשורים שכתבתי.. כל ההתנהלות שלו בחיים מאוד בעייתית וקשה לנהל ככה בית.. הוא לחוץ בנושא הפרנסה מאוד ומתקשה להתרכז ולא יודע איך לפתור את עניין הלחץ שלו משחק אותה רגוע ואני רואה איזה סיר לחץ הולך לו בפנים..

לכן גם לא סומכת על שיקול הדעת שלו ורואה איך מתנהל בפיזור נפש עם הילדים גם אין לו סמכותיות.. רק להנות איתם כזה אין גבולות כזה.. הכל עליי..

גם להתגרש מאחד כזה לא יהיה לי פשוט  מהסיבה שבאמת הוא לא יצליח להסתדר ופעם אפילו רמז לי שלבד לא יוכל להיות היה גם רמז לעניין אובדני..

רק אתה יודע בדיוק מה עובר עליך במערכת נישואים שלא טובה והיתה מלכתחילה מהנסיבות הלא נכונות כנראה..

רק אתה ואלוקים יודעים מה קורה באמת...

את מתארת משהו מאוד מורכב, ומכאן נובע המשא הכבד נורא על כתפייך. זה בדיוק העניין וזה גם מה שיוצר המון שיח בפורום ובלי שום מסוגלות להחליט.

את לא מתארת אלימות קיצונית, טירוף מערכות, סיכון לילדים. במקרים כאלו ההחלטה הייתה מאוד ברורה ופשוטה (גם אם היא חא הייתה קלה לביצוע). הקושי אצלך, נובע דווקא מהשטח האפור שבו נמצאת הבעיה, בעוד שהכאב שלך נמצא בשטח המאוד שחור של ההחלטה, ואילו שאר הצדדים לא ממוקמים לצידך (הילדים עוד קטנים; בעלך לא בשל או לא במקום שלך).

בכנות, דווקא בגלל שאת מתארת את הסיפור מהרבה זוויות ובכל פעם אין את המילה הזו שממנה אין דרך חזרה (הרי מישהי שהייתה כותבת כאן שבעלה מכה אותה פעם שבוע עד זוב דם, היה הרבה יותר קל לייעץ לה וגם הייתה תמימות דעים בקרב קבוצה גדולה של כותבים. אצלך זה לא שם). ומצד שני, את מתארת כאב מאוד גדול שלא הולך לשום מקום. לכן, אני חושב שהדרך שלך צריכה ללכת לאן שהלב שלך מוביל, כי אין שום דרך אחרת שיהיה לך טוב. גם אם בקונסלציה כלשהי זו בכלל לא עילה לגירושין.

בכל מקרה, בינתיים תכתבי ותביעי את עצמך. זה יאפשר לך לפרוק וגם יעזור לך לחדד לעצמך.

מלא הצלחה בכל אשר תפני ♡

כולם אומרים לנסות לשקם אם אין פה משו קיצוני כמו שאמרת..

אבל זה כל כך מבאס בלשון המעטה כן?

שאני כל יום באכזבה איך החיים שלי נראים ויראו... ממש לא מה שרציתי וחלמתי .. ומצד שני אני מתייחסת מאוד בכובד ראש לעניין של גירושים מהבחינה של הילדים ..

למרות שביננו בתכלס מה עדיף שיראו הורים מתןסכלים שרבים כל היום ולא אוהבים אחד את השני?..

מאוכזבים מעצמם  ואחד מהשני.. מה אפשר ללמוד מזה? לא בא לי שהבת שלי תדפק ותבחר לעצמה גם זוגיות כזאת דפוקה כמו שרואה בבית... בא לי למות לפעמים מעצם המחשבה מה היא חווה.. ואני זאת שגורמת לה לכל זה .. אני והוא

לפעמים נדמה לי שהוא רוצה שאני אעשה את הצעד רק בשביל להגיד הנה את לא רוצה להמשיך שההחלטה הקשה הזאת לא תהיה עליו..  

מדי עם הילדים...היתה רוצה שישחק איתם יותר, ושיהנו יחד...

את רואה, כל אחד רואה ורוצה את הדברים אחרת.

בס"ד

שכדאי לך לבדוק לעצמך:

1.  האם את מעצמך מרוצה, בדרך כלל?

2

1.  האם מעצמך את מרוצה בדרך כלל?

2. נוטה לביקורתיות?

3. שלום בית אצל ההורים?

תמיד יש לנו חלומות מהסרטים וכשאנו עומדים נוכח

המציאות, אנו חשים אכזבה רבה; לא על כזה אדם

חלמנו. לא על נישואין כאלה בנינו תילי תילים של

תקוות, חלומות...

בכל קשר, עם כל אדם, אפשר לראות את חצדדים

החסרים...

הוא לחוץ בענייני פרנסה ולא מראה אבל זה מורגש ומפריע

את אומרת.

מדוע אינו משתף אותך בלחץ והקושי?

חושש מביקורת אולי?

ייתכן שאני עושה השלכה ממני, גם אני

ראיתי את הלא ולקחתי את הכן כמובן

מאליו...

מכירה את הסיפור (מהגמרא?)

שאדם עבר איזה קושי בפרנסה

נדמה לי, ואשתו התקשטה במיוחד

ויצאה לקראתו במאור פנים

כדי לעודד את רוחו הנפולה...

חברה אחת שלי - עודדה את

בעלה לעזוב את העבודה (גילה

שם משהו בעייתי מבחינה הלכתית)

למרות שידעה שיהיה קושי גדול

מאוד מבחינה כלכלית.

(סיפרה לי שתקופה ארוכה

היתה מנת הדגים לשבת....

קופסת סרדינים...

ועוד דבר: נישואין זה מעמד

(לא אלימות חס ושלום -

בודאי שבמצב כזה עוזבים.

מהר ככל האפשר)

אשה גרושה, זה לא אותו

דבר. אפילו שלכאורה את לא

מרגישה שיש לך גב.

(אגב,הדברים עשויים להשתנות -

את יכולה לעזור בזה, לעודד

להבין, להכיל.... לשתף איתו

פעולה...גם הוא זקוק לגב...)

חז"ל אמרו שאין שמחה

כהתרת הספיקות;

מצב כזה, שלא כאן ולא שם -

לא טוב. אני סבורה.

כן הייתי מציעה לפנות

ליעוץ נישואין טוב. לא כזה

שמעודד להתגרש. צריך

לברר.

בהצלחה!

(לפני זוגי)

זה נפוץ הרבה יותר משאת חושבת, הניפוץ של החלום, תסכול מול הבעל שלא עומד בציפיות של חלום שאת יצרת, האחזות בחלום מצד אחד, אבל מצד שני לא להיות מוכנה להתגרש בשביל החלום הזה.
 

במיוחד בקשיי פרנסה, אין אחד כמעט שלא חווה את זה, וגברים לא שונים מאיתנו ולא נולדו עם ספר הוראות  איך לתפקד מושלם בסיטואציה, כמונו הם נזרקו לעול פרנסה בלי שום רקע מקדים.

קצת מילכדת את עצמך בתוך הסיטואציה, לא מוכנה לשחרר מהחלום ולא מוכנה לקחת צעדים דרסטיים.

אז את נשארת באמצע מתוסכלת.

למרות שזה מרגיש כמו מלכוד, זאת בחירה.

בחירה אם ללכת לטיפול שילמד אותך להסתכל אחרת על הסיטואציה, בחירה להתגרש ולשאת בהשלכות או בחירה שלא לבחור ולהישאר מתוסכלת.

הייתי בחוויה דומה, של אכזבה ותסכול מאוד גדולים מהבעל.

היתה תקופה של תחושת התאבלות, אובדן וניפוץ התמונה של איך בעלי יהיה, והתחלנו מחדש (בעזרת הרבה טיפולים ועבודה אישית) , לראות אותו מחדש, לשנות תמונה של חיים ולא לנסות בכוח להדביק אותו לתמונה שיצרתי מראש.

וזאת לא התפשרות זאת בגרות.

שזה בהחלט מצב לא פשוט, אני מאוד מבין אותך.

האם הוא מודע לרגשות שלך?

מן הסתם זה יהיה נורא קשה לפתוח את הנושא מולו אבל כנראה את חייבת. אולי לכתוב לו מכתב ללא האשמות וללא שיפוטיות אלא שיתוף כנה של רגשות שלך עם אמירה ברורה שאת לא יכולה להמשיך כך ומצד שני עם רצון לשקם.

משם לפנות לטיפול זוגי שילווה אתכם באופן רציני. אני מאוד אוהב את דרכה של טלי בשן גרנות. ממליץ מאוד שתיכנסי לאתר שלה, תתרשמי. יש לה גם מאגר תלמידים שכולם בעלי תארים טיפוליים.

יש תקווה 

חושבת שאנו תמיד שומעים צד אחד. אז איך אנו יכולים בעצם לתת עצות? ונכונות?

לא כך?

על כל פשעים תכסה אהבה.... היתי מוכנה אם היתה אהבה לעשות הרבה לשקם..

לא יודעת אם אצליח המשקעים רבים מדי וכואבים מדי..

לצערי קשה לי לסלוח

וברור שגם אני לא מושלמת וכל מה שאמרתם נכון וכו וכו..

אבל יש לו ביקןרת עליי לפעמים על כל  משפט שאומרת... זה בנאדם שלא רואה את הדבשת שלו

אולי גם אני ביקורתית קצת אבל זה מתנגש זה לא עובד..

והינו בטיפול לא ממש עזר

הוא רק בא לשם בשביל להראות שאני בעייתית ולתת לעצמו אישורים.. 

קראתי אחת החוברות של "משפחה", ג'ורנל מקסים. מגזר חרדי אבל

אל לך לחשוש; יש מאמרים שכל כך מעוררים לחשיבה, מקצועיים,

רגישים, פשוט נפלאים.

יש שם מדור של יועץ זוגי בשם צבי לופיאנסקי שכל פעם מביא

מקרה אמיתי אחר שהגיע לפתחו. הפעם עסק בזוג צעיר

במצב קשה ביותר ביניהם (נשואים סך הכ 3 וחצי חודשים...)

הוא בהחלט לא פסל אפשרות כזו על הסף; להיפך.

חשבתי עלייך. אולי כדאי לפנות אליו?

הכתובת לשליחת פניות היא:betoch@mishpacha.com

(זו החוברת הפנימית של העיתון העוסקת בנושאים מגוונים

בבעיות שונות וגם בסיפורים אמיתיים וראיונות מעניינים)ץ.

נוסף לכך, דפדפתי בספרו של רב ובר "בוודאי ישנה אהבה" -

גם הוא יועץ זוגי שעבר בעצמו עם אשתו יעוץ כזה, כדאי

לעיין במקרים שהוא מביא ובתובנות שלו.

ייתכן שאם הייתי קוראת את הספר לפני שהתגרשתי,

לא הייתי עושה את הצעד הזה...

שבוע טוב לך ולכל משפחתך ורק בשורות טובות!

במיוחד שאת נושאת בכל העוצמות שיש לאישה.

ממה שזה נשמע ממך, אכפת לך מהבית, מהילדים ומעצמך - ובשביל כל אלה, שווה לך להשקיע בתהליך של בנייה ואימון מחדש.

זה דבר שאפשרי אם תיצמדי ליעוץ טוב.

והכי חשוב, תביני שכרגע את בעצמך החלקה הטובה של הבית, ועם הכוחות שלך, את יכולה לשנות הכל.

אז קודם כל, תחזקי את עצמך, תמצאי מקורות טובים לשאוב מהם אנרגיה טובה וכוחות להמשיך להקים את הבית.

ובמקביל - תפני לייעוץ שיש עליו המלצות ותוצאות, רצוי מהמעגלים הקרובים אלייך מנטלית, השקפתית, וערכית.

זה תהליך, לא קל ולא פשוט.

אבל בסוף, זה משתלם.

ובעז"ה תצליחי!

בכל אופן אני לא חושבת שבטחון זה משהו משתנה כל כך בגילאים שהוא נמצא

אני מכירה אותו מספיק זמן זה משהו אישיותי.. שוב לא אפרט יותר מדי אבל חוסר בטחון בסיסי כזה שבא מגיל ממש קטן ואכשהו זה ממש ממש מפריע לי כבר ברמה שכל גבר אחר בעולם נראה לי יותר גברי ממנו..

ואני כמובן יש לי את העניינים שלי.. לא שאני מושלמת..

אבל מבינה כיום כמה זה חשוב גבר מכיל חזק שנותן גב משענת ולא נבהל מרגשות של אישה שפשוט גבר !!

וכמה התפשרתי ולא הבנתי אז שזאת התפשרות עבורי ןלא מתאים לי דבר כזה... 

זה צורך בסיסי של אישה, להרגיש שהיא נשואה לגבר, עם כל מה שזה אומר.

כנראה זה חלק מהשליחות שלך בעולם, לא סתם ה' זיווג ביניכם.

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

היא מגוונת, מעניינת, חמודה, לא קיצונית לשום צד;

אין כאן קוברות ולא אריות ולא נמרים (יש אחד נדמה לי במדבר יהודה אם הוא עדיין חי)

כדי לראות את יופיה, צריך להעמיק. צריך סבלנות. צריך לא לקנא במקומות שיש מים

בכל הצורות, יערות, שפע של פרחים.....

היא לא כמו בובה דוגמנית בחלון ראווה. יפה בהתחלה

אבל דוממת ולאחר זמן גם....משעממת.

היא חיה, היא נושמת, היא משמחת, לפעמים מעצבנת...

"פה נולדתי, פה אחיה, יהיה אשר יהיה"

כשהייתי בארה"ב, הרגשתי שקשה לי להתפלל;

כאילו השמים היו אטומים, שידרו אדישות.

מן מסך ברזל כזה.

כאן, אני לא מרגישה את זה. גם כאשר התפילה

לא מי יודע מה.

וסתם, היא שלי.

.

(בקטע טוב)