לא מרגישה ראויה להיות אמאאנונימית בהו"ל

אני באמת לא יודעת לעשות את זה.

מרגישה שאין מה שייתן לי כח. לא תחביב. לא זמן לעצמי, לא עזרה מכל סוג שהוא.

מרגישה שהגעתי לקיר.

 

מרגישה שרוב הימים אני מחכה שילכו לישון כבר.

ואני כל כך רוצה, כמה שאני רוצה!!!!! להיות אמא כייפית, שתהיה אווירה נעימה בבית.

 

אבל איך אפשר כשהילדה בת 3 דופקת כמעט כל יום טנטרום למשך חצי שעה למשל כי שוקולד לא. ערב זו לא אופציה. אז היא צורחת ומשתגעת כמו בהתקף עצבים. ובמקביל התינוק בוכה ברגע שאני מניחה על הרצפה כדי להתפנות לגדולים שרבים מכות בלי סוף. או שהוא בכלל בוכה כי הילדה בת 3 מתעללת בו (צובטת אותו, דורכת עליו בכוונה) ואז אני צווחת עליה כי נמאס מהאירוע החוזר ונשנה הזה. ואז כמובן הגדולים החליטו שהם לא אוהבים את מה שהכנתי להם לא. ערב *למרות. ששאלתי. אותם. מראש.*
 

דייייייייייייייייייייייייייי

 

ואז הבעל חוזר בערב כשכלו כוחותיי והם בדרך לצחצוח שיניים וכמובן שהילדים "אבאאאאאא" וכמה התגעגעו וכמה היה מעצבן עם אמא. והוא מדגדג ועושה איתם צחוקים. ואני מתה מבפנים.

וכמה פעמים שאני אומרת לו מתוך תסכול שאני רוצה לעבוד מעכשיו אחרה"צ. שאני אחזור בערב ושהוא יהיה עם הילדים ומי קבע שאמא צריכה להיות אחרה"צ ואני לא מוכנה יותר ובלה בלה בלה. סתם טמטום כי זה בכלל לא פרקטי וזו פריקה חסרת הגיון.
 

ואני לא בדכאון... ב"ה אני מוצאת סיפוק בתחומי חיים אחרים. פשוט אני מרגישה שאני באמת לא בנויה לזה. איזו אמא ראויה לא רוצה לבלות זמן עם הילדים שלה?? למה לעזאזל אני לא מצליחה להגיע לאחרה"צ אחד שהוא קצת רגוע ונורמלי? שאולי אפילו יכול להיות לכולנו כיף ביחד?


 

אם אפשר לבקש, אל תביעו זעזוע וביקורת מהדברים שכתבתי, מספיק אני עמוק עמוק בביקורת עצמית. אני גם ככה שבורת לב ומרגישה נורא... תודה לכל מי שפה לתת לי חיבוק

יקרה,Pandi99

אני קוראת אותך וכל כך מבינה את המקום שלך

זה באמת מאוד קשה, ושואב, ולהיות איתם לבד במיוחד עם ילדה בת 3 ותינוק זה מאתגר מאוד!

את אמא ראויה מאוד גם אם קשה לך לבלות איתם אחר"צ. הם ארוכים, יש הרבה דרישות ועייפות.


כתבת שאין לך עזרה, השאלה אם התכוונת לעזרה של משפחה או משהו שאפשר בתשלום.? למשל, איזו נערה שתקח אותם קצת לגינה, תשחק קצת, תאפשר לך קצת לנוח.

תודה על התגובה❤️אנונימית בהו"ל
האמת ששילמתי לנערה כמה פעמים שתיקח אותם לגינה אחרי שאני אוספת מהצהרון, ואז כשהיא החזירה אותם היה תקתוק של א. ערב הרדמות וכו. היה מעולה האמת. אבל זה מהסיבה הפשוטה שהייתי איתם רק איזה שעה.. ממש בסוף היום שלהם.. וזה מרגיש לי הזוי שאני אהיה איתם רק שעה ביום.
אם היה מעולה אז למה לא?Pandi99

עדיף שעה איכותית מאשר כמה שעות שהן סיוט

שאנחנו חסרות סבלנות זה עובר לילדים והם מרגישים את זה.. (וגם זה בסדר, אנחנו לא מושלמות וניכר שאת אמא טובה שאכפת לה מהתחושה של הילדים שלה)


ברור שלא כל יום אבל אם אפשרי כמה פעמים בשבוע, אפילו לא חייב גינה, אפשר פעם גינה ופעם אפילו אצלך בבית שהיא מעסיקה אותם ואת גם באזור

ובזמן הזה תוכלי למלא מצברים שלךPandi99
תכלס יש בזה משהו...אנונימית בהו"ל
צודקת ממשששש. להעדיף איכות על כמותנעמי12

בע'ה זה לא לנצח.

לבנתיים נשמע טוב ונכון.

חיבוק לך הפותחת האהובה... ♥️

כתבת במקום אחר שבאחד על אחד את נהנית איתם.בלוט

אולי תתני לה לשמור בכל פעם על כולם חוץ מאחד, ובזמן הזה תעשי איתו משהו שכיף לשניכם?

לא מתוך ייסורי מצפון שאת אמא לא מספיק טובה!

מתוך מקום שרוצה להיזכר כמה כיף לך עם הילדים.  שיהיה לך מקום שהוא רק כיף משותף, בלי מטלות ומשימות וכל מה שמעיק עלייך.

זה ממש רעיון!אנונימית בהו"ל
מתארת לעצמי שעדיין ארצה את הפעמים האלה שיש לי שקט לגמרי להכין ארוחת ערב בנחת בלי אף אחד לידי אבל זה בהחלט רעיון טוב לאמץ! תודה רבה!!
איזה יופי! מקווה שיהיה לך טוב!בלוט
וברור שלפעמים צריך זמן שקט לבד, זה הכי טבעי בעולם
הקב''ה חושב שאת ראויהעוד מעט פסח

הוא הביא לך אותם כי את האמא המדויקת עבורם.

הוא סומך עלייך ומאמין בך.

ובכלל לא קראתי כאן שום דבר חריג.

רק בא לי לחבק אותך וללחוש לך בסוד שלכולנו לפעמים נמאס. שכולנו לפעמים רק רוצות שקט.


ובפן הפרקטי- גיליתי שהרבה מהכיף שלי כאמא הוא עם הילדים אחד על אחד. אולי תצליחי למצוא כמה רגעים קטנים כאלה, רק שיתנו לך נחת, אוויר לנשימה, ותזכורת שחוץ מכל הבלאגן הרעש והעבודה- לגדל ילדים זו גם זכות עצומה.

זה מעניין כי בדיוק זה משהו ששמתי לב אליואנונימית בהו"ל
שהקושי שלי הוא להיות עם 4 בבת אחת. אני מוצפת ברמה שאין לתאר.


אבל כשיוצא לי להיות לבד עם ילד (לעיתים נדירות) אז טוב ורגוע ואנחנו נהנים. רק שזה כל כך קשה לוגיסטית לארגן שזה יקרה...


תודה על מילותייך❤️

להיותoo

כל יום אחה"צ עם כמה ילדים וגם קטנים זה קשה מאד

יותר הגיוני שזה יהיה השרדותי ומתיש מאשר זמן הנאה


זה לא המדד לאמהות

זה סטנדרט מגזרי שנשים צריכות לעמוד בו


אני מעדיפה איכות על כמות

בשעות נוכחות עם הילדים


אפשר לחיות אחרת ולחלוק את השעות הללו עם הבעל/ בייביסיטר


(וגם אולי כדאי לחשוב על תכנון עתידי של הילודה מרווח יותר כדי להצליח להינות מהילדים)

מתחברת לדברייךהמקורית

ונשמע שאת צריכה אויר

אם זה מה שיעשה לך טוב, אז זה בסדר שיהיה בייביסיטר. גם אני נעזרת ויש לי פחות ילדים ובלי זה אין לי אוויר וזה לא אותו דבר.

ואני לא נמצאת עם הילדים שעה ביום ובטוחה שגם את לא. עם כל העזרה שבעולם, אני איתם לפחות 4 שעות ביום. שעתיים בבוקר ושעתיים בערב והם תמיד תמיד פותחים וסוגרים איתי את היום ודווקא אתמול הבת שלי הכתירה אותי כ" אמא הטובה בעולם" 😅)

אז אני כן בעד איכות ולא כמות ובסוף הם לא סובלים. הם משנים אווירה וזה בסדר. וזה גם לא כל יום.

עזבי אותך מ"מה צריך". תתנהלי לפי מה שנכון לך. את אמא שלהם וראויה להיות אמא שלהם גם אם יש לך עזרה

איזה כיף שהיא אמרה לך את זה! ממיס❤️אנונימית בהו"ל
מציעה לך לשבת עם עצמךאמאשוני

תפני לעצמך זמן שקט, ברוגע, במקום נעים על משהו טעים,

תני לעצמך זמן התבוננות.

תחשבי יותר לעומק על כל אחד. מה החזקות שלו. במה הוא טוב. למה הוא זקוק, איפה הוא מאתגר ולמה לדעתך הוא מאתגר דווקא שם.

כרגע את מתארת שכל אחד מקשה במקום מסויים וביחד הם יו רים קושי גדול.

אבל הנקודה הזאת יכולה להיות גם תועלת גדולה.

ברגע שתצליחי לשחרר אצל כל אחד איפה שהתקיעות אצלו, כולם ישתלבו בתוך ההרמוניה ויהיה לכם כיף מהביחד.

מציעה לך ליזום זמן אישי עם כל אחד. או קטנים בנפרד מהגדולים או קטן עם גדול.

מה שהולך לכם ותהיה דינמיקה טובה וזורמת. שתוכלי להגיד שבזמנים האלו את נהנית בקלות מההורות.

זה חשוב גם בשבילך לחזק את הביטחון בחוויה ההורות, וגם בשביל הילדים להנות מזמן אמא רגוע שבו אפשר להגיע למקומות שלא מגיעים אליהם כשכולם יחד. ככה גם להם תהיה מוטיבציה לשמור על האווירה כי הם זוכרים חוויות טובות ומעצימות. שיחות יותר עמוקות ממה שהשוטף מאפשר.

בזמן זאת עם אחד, או חלק, החלק השני בפעילות או בייביסיטר או אבא מטפל.


טיפים קטנים:

תינוק במנשא. זה מציל. שובר שוויון. מה שתרצי. תינוק במנשא זה תינוק שמרגיש את אמא, תינוק במנשא זה שתי ידיים וראש פנוי לבת ה3.

שווה להשקיע בחיפוש מנשא מתאים.

עם הגדולים לתת להם תפקידים. במקום מריבות שינתבו את הכח שלהם לעשות דברים שיעצימו אותם. אם זה בעזרה בבית, עם האחים, או כל פרויקט שמתאים.

בת ה3- הרבה פעמים עם האחים זה עובד יותר טוב. תנסי מדי פעם לשדך אחד גדול לבת ה3. שישב להקריא לה סיפור, לקלח, לשחק בנחת. אצלנו הם גם מארחים בתוך החדר שלהם, אז הקטן נכנס ביראת כבוד 😆

מבין שעל הטעות הכי קטנה הוא עף.

בקיצור זה עשוי להרגיע גם את הגדול וגם את הקטנה, גם לחזק את הקשר ביניהם, את תחושת המשמעות של הגדול. (אין כמו הערצת אח קטן ואין כמו עידוד ותמיכה. של גדול בקטן)

שוקולד להוציא מהבית עד יעבור זעם.


זאת תקופה וצריך קצת לעשות סדר מחדש ביומיום, לפרק את הקושי להתמודדויות נפרדות, ואז רק לחבר שוב בחזרה את הכל כשיש פחות חזיתות.


בהצלחה!

תודה על התגובה הזאת!! גם בשביליאוהבת את השבת
יש לך הודעות ממש מרתקות ומחכימות!! הן הולכות איתי! תודה!!
תודה אהובהאמאשוני
בהצלחה גם לך!
תודה רבה על הרעיונות! השאלהאנונימית בהו"ל

היא איך להתמודד עם האתגר של כל אחד.. את האתגרים עצמם אני מכירה היטב


למשל עם בת ה3. ברור שהיא צובטת ומרביצה לתינוק כי היא מקנאה. עשיתי איתה זמן איכות ממש ארוך יחסית לפני כמה ימים כדי לנסות להפחית את הצורך הזה.. אבל כלום. ואני באמת לא יכולה לתת לה כל יום תשומת לב בלעדית.


והרעיון של השידוך מתוק לגמרי, הלוואי והיה עובד אצלי...

כשאני מנסה לדרבן את הגדולים לעשות בייביסיטר/קייטנה אז לפעמים זה סתם יוצר עוד יותר חיכוך כי "היא לא מקשיבה למה שאני אומרת לה!!" או שרבים על מה משחקים, מה עושים וכו. ואז אני מעדיפה שלא יהיו בכלל באותו החדר..


אשמח לשמוע את התובנות שלך🙏

אשמח לשתף בע"ה יותר מאוחראמאשוני

רק אם לא אכפת לך לכתוב כדאי שתרשמי גילאים של הגדולים, כי יש הבדל בין "גדול" בן 5 או 7 או 9.

וגם בנים או בנות ומה תחומי העניין של הגדולים (אוהבים פעילות נמרצת, עשייה, יצירתיים ברעיונות, אוהבים פעילות ביתית יותר וכד')

בסוף כדי שזה יצליח באמת זה צריך לשבת עליהם טוב ולא כהעתקה ממשפחה אחרת, מבינה?


אבל אשתדל להרחיב למגוון אפשרויות ואת תקחי את זה הלאה לפי מה שאת מכירה אותם.

לכם גם הצעתי להעמיק בזה בזמן רגוע, לקלף עוד קצת שכבות ולחשוב עליהם מזווית שפחות חושבים עליה בד"כ.

כי כשמזהים את הנקודה הפנימית שמפעילה כל אחד, אפשר לעשות מהלימון לימונדה איכותית במיוחד.


נגיד מקריאה קלה, נשמע שהגדולים רבים קצת משיעמום, מחוסר משמעות של הזמן הזה. אבל אולי לא.

אז צריך להבין נכון אם הם מוצפים או שהם רבים מחוסר עשייה.

גם זה שהם מנסים לערער אותך עם הערות על האוכל ושהם מספרים שעם אמא לא היה כיף, נשמע שהם מחפשים יותר סיפוק ומשמעות לזמן הזה. אולי גם ביטחון בחיבור של המשפחה ושל האווירה יחד. אבל אולי אני טועה. ואולי צריך להעמיק בזה עוד כדי להבין טוב יותר את הנקודה הזאת אצלם.

זה כמו שהרבה פעמים יותר קל לנו לעזור לאחרים מאשר לעזור בבית. אפשר לרטון על זה, ואפשר להעמיק את ההסתכלות ולהבין מה מניע אותנו בעשייה מחוץ לבית ואיזה פידבק אנחנו מקבלים (בין אם מהאחרים בהערכה, או במילים) ואיזה פידבק אישי אנחנו מקבלים.

(אם ילד היה עושה סיכום שבועי מה הוא עשה היום, יותר קל לזכור שהוא שיחק עם הילד של השכנים שאמא שלו שברה את הרגל מאשר לזכור שהוא שיחק עם אחותו. למה בעצם?)

ואחרי שמעמיקים ומזהים את המניע הטבעי, זה שכבר קיים שם, אז חושבים איך לנצל את זה גם בסיטואציות אחרות.

לבינתיים תוכלי להרחיב קצתאמאשוני

ביקשתי מchatGPT

לכתוב מאמר על נקודה שרציתי להעביר שראיתי שעובד אצלנו ממש טוב בקשר שבין גדולים לקטנים.

אפילו הדוגמאות אמיתיות מתוך מה שקורה אצלנו בפועל.

פשוט יותר קל ומהיר לנסח את זה בכלי הזה, אבל הרעיון והניסיון אמיתיים לגמרי, ובע"ה ארחיב על זה בהמשך.


# מניע פנימי אצל ילדים: זיהוי, משמעות וניצול חיובי בקשרי אחים


**מהו מניע פנימי ואיך לזהות אותו**

מניע פנימי הוא הדחף הפנימי של הילד לעשייה, מתוך סקרנות, עניין והנאה, ולא בשל תגמול חיצוני כמו פרס או הימנעות מעונש. אצל ילדים עד גיל 10, מניע פנימי מתגלה במצבים בהם הם שקועים בפעילות גם בלי שיתבקשו לכך. לדוגמה: ילד שממשיך לבנות מגדל בלגו גם אחרי שההורה עזב את החדר, ילדה שמציירת סדרת ציורים בלי שאף אחד ביקש ממנה, או ילד שמתעקש לפתור חידה למרות שקשה לו. הסימנים לכך הם התמדה גם מול קושי, התלהבות ושמחה בתהליך עצמו, יוזמה עצמאית ותחושת סיפוק פנימי – “תראי מה הצלחתי לעשות!”.


**תרגום המניע הפנימי לעשייה חיובית במשפחה**


כאשר ההורה מזהה מניע פנימי, הוא יכול לתעל אותו לתועלת המשפחתית. אם ילד מגלה חיבה לטבע, ניתן להפוך אותו לאחראי על השקיית הצמחים או ל“מדריך” קטן בטיולים משפחתיים. אם הוא אוהב לספר סיפורים, אפשר למנות אותו לקריין לפני השינה לכל האחים. אם הוא מתעניין במשחקי מחשב או תוכנות פשוטות כמו “צייר”, ניתן לאפשר לו ללמד את אחיו כיצד ליצור ציור או לשחק משחק מחשב בצורה יצירתית. בדרך זו הילד לא רק מבטא את תחומי העניין שלו, אלא גם חווה תרומה אמיתית לסובבים.


הקשר עם האחים הקטנים:

המניע הפנימי מקבל ערך מיוחד כאשר הוא מתורגם לקשר עם אחים צעירים. האח הגדול יכול להפוך למדריך ולדמות מלווה בתחומים שבהם הוא מתלהב באופן טבעי: ציור, בנייה, סיפורים, מוזיקה, ספורט, בישול ואפייה, עבודה במחשב או פעולות יומיומיות בבית. הקטנים חווים זאת כחוויה מקרבת, מהנה ולא מחייבת, והלמידה מתבצעת בצורה טבעית – תוך משחק, שיחה וחיקוי.


הצורך של האח הקטן בחיקוי:

עבור האח הצעיר, חיקוי האח הגדול הוא צורך התפתחותי טבעי. בעוד שההורים נתפסים כגורם סמכותי ולעיתים רחוק, האח הגדול נגיש, קרוב וחצי-משחקי. הילד הקטן מתבונן באחיו, לומד ממנו איך מתמודדים עם משימות חדשות, ומרגיש ביטחון שהוא יכול “להיות כמו אחי”. החיקוי מחזק את תחושת השייכות ואת הביטחון העצמי שלו – הוא מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו, אך גם בעל יכולת אמיתית לתרום ולהצליח.


מודל לחיקוי והערך העצמי של האח הגדול:

האח הגדול מרוויח לא פחות. עצם ההבנה שהוא דמות לחיקוי מעניקה לו תחושת ערך עצמי עמוקה. הוא מבין שמעשים שלו נצפים ומועתקים, ולכן יש לו אחריות והשפעה. הידיעה הזו מפתחת אצלו יכולות מנהיגות, סבלנות, אמפתיה ודוגמא אישית. הוא לומד להדריך, להסביר, להאט את הקצב ולהיות קשוב. מעבר לכך, הוא חווה את תחומי העניין שלו לא רק כהנאה פרטית אלא ככלי משמעותי עבור אחרים – מה שמחזק את תחושת המשמעות בחייו.


תחושת משמעות כמנוע השקעה:

כאשר הילד מרגיש שהוא חיוני ושמעשיו תורמים לאחרים – במיוחד לאחיו – מתפתחת תחושת משמעות. משמעות זו הופכת למנוע חזק יותר מכל תגמול חיצוני. הילד מוכן להשקיע מעבר למצופה: להקדיש זמן נוסף, לוותר על משחק אישי כדי לשתף, להתאפק, לחכות בסבלנות או אפילו לוותר על נוחות רגעית למען אחיו. תחושת המשמעות הופכת את הפעילות שלו ממניע אישי בלבד לחלק ממערכת ערכית שלמה.


תחומי ביטוי מגוונים

הקשר בין האחים יכול להתבטא במגוון תחומים:


בישול ואפייה– האח הגדול מזמין את הקטן לערבב עוגה, לשקול מצרכים או לקשט עוגיות.

מחשב וטכנולוגיה – יצירה בתוכנות פשוטות כמו “צייר”, בחירת צבעים או יצירת תמונה בכלי מחשב לפי העדפות משותפות.

ספורט ותנועה – משחק בכדור, לימוד ריקוד קצר או תרגילי קפיצה.

יצירה ואמנות– ציור, קיפולי נייר, בנייה בקוביות או פיסול בפלסטלינה.

עבודות בית קטנות– סידור צעצועים, קיפול כביסה פשוטה או עריכת שולחן.

 בכל אחד מהתחומים הללו, האח הגדול חווה את עצמו כמדריך וכמודל, והאח הקטן חווה קרבה, למידה וביטחון.


תועלת לשני הצדדים:

עבור האח הקטן – הלמידה הופכת לחוויה מהנה ומקרבת, הוא מרגיש שייך, לומד מיומנויות חדשות ומפתח ביטחון עצמי.

עבור האח הגדול – ההדרכה מחזקת את תחושת הערך העצמי, מפתחת אחריות ומטפחת אצלו כישורי מנהיגות ונתינה.

וכאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים, המשפחה כולה נהנית מאווירה חיובית, קרבה ושיתוף פעולה.


סיכום

המניע הפנימי של הילד הוא מתנה. כאשר ההורים מזהים אותו ומכוונים אותו לעשייה משפחתית, במיוחד בקשרי אחים, נוצר מעגל חיובי: הקטן לומד ומתחזק, הגדול חווה משמעות ובגרות, והמשפחה כולה מתעצמת. המודל הזה מטפח ערכים של אחריות, אמפתיה ושיתוף פעולה, ויוצר בסיס יציב לקשרים משפחתיים עמוקים וארוכי טווח.

נראה לי שקלעת בולאנונימית בהו"ל

נשמע שבאמת השעמום גורם לריבים (הם בני 8 ו6 אגב)

אחרה"צ אני על קוצים לתקתק מטלות בית שאני לא מספיקה.. אז אני לא משקיעה באופן אקטיבי למצוא להם משחק/פעילות... ואולי בגלל חוסר מסגרת בזמן הזה, כולם מתחרפנים.

ב2 וחצי הגדולים חוזרים ואז ב4 אוספת את הקטנים, וזה מתי שבאמת הכאוס מתחיל.



תראיאמאשוני

קודם כל, לא סתם כתבתי למצוא זמן שקט ורגוע להתבוננות,

התבוננות זה תהליך שבו אנחנו יכולים להעמיק ולאתגר את ההסתכלות ואת התפיסות שאנחנו קובעים ביומיום.

אני יכולה לכתוב פה על המשנה שלי ואיך אני הייתי מנהלת את הדברים.

אולי תתחברי לחלק, מה שיותר חשוב שתביני איך לעשות את ההתבוננות ואיך למצוא את מה שיוציא אותך מהתחושה הקשה שאת מרגישה.


יש כמה דברים שאני למשל הייתי שמה עליהם סימן שאלה.

האם את לא יכולה לתת תשומת לב מספיק משמעותית לבת ב3? הייתי שואלת את זה אחרת: האם את יכולה שלא לתת לה תשומת לב?

הרי כשהיא עושה טנטרומים בעיניים שלך את חותרת לפתרון של ארוחת ערב, בעיניים שלה, את מתייחסת אליה.

רק שזה דורש ממך פי 3 אנרגיה ומשאיר טעם מר.

כשאת מבינה לעומק את המשמעות של האלטרנטיבה, את תגלי שאין לך ברירה אלא לתת לה תשומת לב.

ואז השאלה היא לא האם יש אפשרות, אלא איך יש אפשרות וכאן חשוב לחשוב פתוח. ברוגע. ביצירתיות.


אין תשובה אחת נכונה, כנראה שתצטרכי שילוב פתרונות.

אפשר שבייביסיטר תוציא את התינוק (ואם הוא לא ממש קטנטן אפילו ילדים בני 6-8 יכולים להוציא אותו לסיבוב בעגלה מתחת לבית)

אפשר שהוא יהיה עלייך או בעגלה, אבל הראש יהיה בילדה.

אפשר למשל כשאת אוספת אותה מהגן לנוח על ספסל בדרך לשתות תה (לא חם) עם ביסקוויט שאת אורזת מראש. תחבקי אותה, תשאלי על הגן, תתענייני בה, תהיי איתה.

ורק אח"כ להמשיך הביתה.

אולי חלק מהימים תהיי פנויה ישר לתינוק וחלק ימים ישר אליה.

אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה.

תנסי מנשא. זה ממש ממש משמעותי לקהל את הני ה2-4 בידיים וראש שמופנים אליהם.

וזה הכי הגיוני שכם התינוק לא מוכן לרדת מהידיים.

לכן אצלנו הכי עבד מנשא או בחוץ עם עגלה.

תנסי גם נדנדה חשמלית אולי.


לגבי מטלות הבית, גם על זה כדאי לשים סימן שאלה.

מבינה ממש את הצורך לקדם משימות אבל שימי לב לכוחות בסוף היום שזה דורש ממך. יש מצב שההשלכות (המחירים) של לקדם מטלות, בסוף גובה ממך יותר כוחות.

אם מפנימים שאי אפשר גם וגם, אז חושבים יותר יצירתי על פתרונות. הילדים זקוקים לך כאמא.

אבל הכביסה והכלים לא יעלבו אם תביאי נערה לעזרה בשטיפת כלים והכנת ארוחת ערב למשל.


אולי עדיף בשנה הקרובה פחות לקפל כביסות ויותר להשתמש בסלסילות ודברים כאלה, העיקר לשמור על נינוחות והנאה מהיומיום.


לגבי הגדולים, יכול להיות שההתנהגות שלהם היא משעמום אבל יכול להיות שהם גם מרגישים את אובדן השליטה סביב הקטנים.

יכול להיות שאם האווירה תהיה רגועה ומאופקת יותר, גם הם יהיו יותר שלווים ויותר בעשייה חיובית.

האם יוצא לך לדבר איתם בזמנים רגועים שיחות של "גדולים"?

אולי בן ה6 זה קצת מוקדם. אבל בן ה8 זה לגמרי הגיל שהם זקוקים להורות קצת אחרת. יותר מתעניינת ומעמיקה בהם ובעולמות שלהם. יותר העצמה של האישיות, יותר חיבור לעולם הפנימי של הילד ושל ההורה. כשיש את החיבור הזה, יותר קל לילד לשתף פעולה כי גם הוא מחובר להורה ו"רואה" אותו, או את צרכי הבית.

כדאי לצאת איתו מדי פעם בשבילו ולמענו כדי לחזק את היחס אליו כבכור, וממילא גם הוא יחזק את הציפיות ממנו.

בכללי הייתי מנסה לשדך בין בן ה8 לבת ה3,

ובין בן ה6 לתינוק. שיסה לעשות לו הצגות ולהצחיק אותו כשהוא בטרמפולינה אפילו.

כשהם בזיגזג יש פחות קנאה בד"כ כי הם לא על אותה משבצת, ויותר העצמה מהביחד.


בקיצור כדאי לחשוב על הדברים קצת יותר לעומק ולהבין מה האפשרויות ומה אפשר לשנות כדי שיהיה נעים יחד.


ואחרי זה, אני גם אוסיף שזו רק תחילת שנה, וכולם עדיין בהסתגלות. גם אלו שהמשיכו באותה מסגרת. כל כיתה עם מורה חדש ומערכת חדשה, היא שונה.

לוקח זמן עד שכולם חוזרים למשבצות שלהם, וצריך להחזיק את זה עד אז ולא להיבהל מהרגשות שזה מעלה בנו,

אלא לשים את זה במסגרת הנכונה שהיא יותר מצומצמת מכל המכלול.


בהצלחה!

סליחה על התגובה המאוחרת!אנונימית בהו"ל

כל מילה שלך שווה זהב והיה לי ממש חשוב להגיד לך שקראתי כל רעיון ומשפט שלך בהערכה עצומה.


את נשמעת אמא פשוט מדהימה... עם עומק מטורף.

ממש מעריכה את הזמן וההשקעה שלך לכתוב ולשתף מתובנותייך❤️


רציתי גם לשאול לגבי הרעיון הזה-


"אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה."


הכוונה היא שאחד האחים מארגן פעילות מראש שיהיה מוכן כשהיא תחזור מהגן? יש לך דוגמא לדבר כזה?

אני חושבת שקודם כלממצולות

את צריכה להוציא מהמחשבה אחר צהריים שלם כיף

כי כמה שיהיה נחמד וטוב בסוף זה נגמר

והחוכמה היא ממש להתאמץ ולמצוא רגעים קטנים קטנים של טוב וכיף

ממש קטנים

רגעים שהבת 3 כן חיבקה את התינוק

רגעים שהתינוק היה רגוע

רגעים שהגדולים פתאום שיחקו יפה

זה פשוט רצף של המון רגעים

קשים מעצבנים טובים ומצחיקים,

ולדעת שאצל רובם זה ככה

שיש צפופים

וילדים זה אינטנסיבי וקשה מאד

ובשקט אגיד יכול להיות שזה באמת לא כל כך כיף לבלות עם ילדים קטנים

יש אמהות שמתחברות לגילאים האלה

ולגילאים שהם ממש תינוקות לא

יש כאלה שמתחברות יותר לגיל המתבגר ולא לגיל הפעוט וזה בסדר

העיקר להיות אמא טובה דיה

שנמצאת שם

שרואה את הצרכים של הילדים

שאכפת לה

ואת נשמעת לגמרי כזאת

וחיבוק בעיקר על הקטע שהבעל מגיע שהכל טוב

ואת מגרדת את השאריות של עצמך ...

לגמרי יש רגעים קטנים טובים... קשה לשים לבאנונימית בהו"ל

אליהם לפעמים כי אני כל כך מוצפת מזה שלפני 5 דקות היא הרביצה לו.


ולפעמים זה כדור שלג. אני מגיבה בצורה לא פורפורציונאלית פתאום אחרי רצף של אירועים...

אם ברגיל אני לא מתעצבנת ששופכים את החלב על הרצפה אז אחרי ריב ביניהם למשל אני מאבדת את זה וממשיכה ברצף של עצבים על הדברים הכי קטנים.

וזה שובר כי אני יודעת שזה ממש לא מגיע להם.

סתם כי קשה לי להתנתק מהרגע הקשה שהיה לי לפני × זמן

קודם כל חיבוק ואח"כ עוד אחדשופטים

ועכשיו אכתוב שני דברים


הראשון, תקופה שיש תינוק בבית ותקופת תחילת שנה תמיד תמיד לחוצים אצלי, למדתי לחכות לזה ולכן אני פחות מתרגשת. יש הרבה מטלות וקניות מבית ספר, והכנות לחגים, ואסיפות הורים, והילדים לא מאופסים..

אחרי כמה שנים קלטתי שזה העניין ומאז הרבה יותר קל לי לקבל את זה.


דבר שני ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון בזכות מישהי פה, שעצם זה שמתעורר בך הרצון לתשובה ולהיות יותר טובה זה מחשבה שה' שם בתוכך, ועצם זה שיש בך את הרצון הזה זה ממש חלק של ה' בתוכך, אז אל תקחי את זה למקום של לא מספיק טובה, אלא אני רוצה להיות יותר טובה, תתפללי לה', אתה נתת לי את המחשבה הזאת שאני לא מרוצה מהאימהות שלי ורוצה להיות טובה יותר, תן לי כוחות להוריד את זה לפועל, להשתפר, אבל לא ממקום חלש אלא מקום שה' נתן בך אמון שאת מסוגלת.  

תודה, ובמיוחד על המשפט האחרון❤️אנונימית בהו"ל
אמא טובה לא נמדדת בזה שהיא רוצה להיות עם הילדיםמתואמת

שלה כל הזמן -

היא נמדדת ברצון שלה שיהיה להם טוב.

וכדי שיהיה להם טוב - גם לה צריך להיות טוב.

כתבת שהייתה נערה שעזרה לך אחר הצהריים, ואז בשעה שנותרה לך איתם היה לך טוב. אז מצוין! אם זה אפשרי לך כלכלית - אז תמשיכי בזה. יהיה לילדים הרבה יותר טוב אם את תרגישי שמחה בזמן שאת כן איתם.


מלבד זאת -

נסי לחשוב מה את כן אוהבת לעשות, ואת מה שאת אוהבת - נסי לראות איך את עושה ביחד עם הילדים, אם אפשרי. (למשל - אפייה, פטפוטים, קניות, יצירות...)


ובאמת - השלב של תינוק ופעוט, בטח אם יש עוד ילדים שצריך לתמרן איתם, זה לגמרי שלב קשה... אז אל תלקי את עצמך!❤️

❤️❤️❤️אנונימית בהו"ל
איך בעלך מגיב כשהם אומרים שאיתו כיף ואיתך מעצבן?בלוט
אולי ברגעים כאלה הוא יכול להרים לך, ולשקף לילדים כמה את מתאמצת בשבילם? אולי הוא יכול להסביר להם מה הם יכולים לעשות כדי שהזמן איתך יהיה נעים יותר? (מתוך נקודת מוצא שאת אמא נהדרת ומשקיעה ורוצה שיהיה להם נעים וטוב, אבל אם הם לא ישתפו פעולה הם לא ירגישו את הטוב הזה)
וואו זה ממש מעניין. לא חשבתי על זהאנונימית בהו"ל

זה ממש רעיון מעולה. תודה!!


 

כשהוא מרדים אותם אז הוא שר להם שמע וכו וגם מלטף כל אחד וזה הזמן שלו לתת חיבה.


 

כשהוא לא מספיק לחזור בזמן אז הם כל הזמן מתלוננים שאני לא עושה להם כמו אבא. והיו פעמים שממש ניסיתי למרות שנגמר לי הכח. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לחוצה כבר לשיר להם מהר וללכת.. לאכול, לנשום, לעשות כביסה.


 

ואולי זו הזדמנות שיפתח את זה איתם. למה לאמא אין כח ואיך אפשר לעזור לה כדי שיהיה טוב יותר לכולם.

תודה!

אני חושבתתקומה

שקודם כל את צריכה להבין מה עוזר לך לנשום, לפני שאת מעבירה את זה הלאה לילדים.

אני הכי מבינה בעולם את הצורך שלך לנשום, את המחנק והחוסר כוח.


אבל יש משהו קצת לא הוגן בלהעביר את זה לילדים.

ואני לא אומרת את זה כביקורת בכלל, אלא יותר כשיקוף ותפיסה.

אני חושבת שקשה כילד להרגיש אחראי לאיך אמא שלך מרגישה.

בטח אם את בעצמך מרגישה את חוסר הכוח בצורה כל כך חזקה, ולא בדיוק יודעת על מה זה יושב ומאיפה זה מגיע.

ברור שיש גם עניין של חינוך של הילדים

אבל זה מגיע בעיניי אחרי שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו, ומה הדרך הנכונה שלנו.


אני לא יודעת בדיוק איך ההתנהלות אצלכם אחרי צהריים יחד איתך, ואני גם לא צריכה לדעת.

אבל אני חושבת שקודם כל המיקוד צריך להיות כלפי פנים. איך את יכולה לשנות. האם זה יותר זמן לעצמך, האם זה גבולות אחרים לילדים, האם צריך איזושהי מסגרת של זמנים, כללים, בייביסיטר או מה שזה לא יהיה.

אבל בתור האמא, הפתרון צריך להיות אצלך, ולא להעביר את זה הלאה לילדים

המממ מבינה מה את אומרתאנונימית בהו"ל

אולי זה צריך להיות שילוב של השניים...?


כמובן שהם לא צריכים להרגיש אחראיים למה שאני מרגישה.

אבל אולי במקביל לכך שאני עושה שינוי אצלי, אני יכולה לשקף להם שצריך שיתוף פעולה שלהם...

נגיד מלקרוא כאן עלה לי רעיון שאני צריכה ליצור לו"ז מובנה יותר, שיקל עליי, כי עד עכשיו לא היה... (למשל בשעה הזאת יושבים לעשות ש"ב ואח"כ זמן חופשי ואז א. ערב וכו)

אבל במקביל לשקף להם שיהיה הרבה יותר נעים שבזמן המוקדש לש"ב אז לא מתווכחים שרוצים לשחק, כי זה הלו"ז שמאפשר לכולנו להסתדר יותר טוב ולהרגיש נעים וגם לשחק בהנאה אח"כ...

זה ממשתקומה

לגיטימי לדבר איתם.

אבל לא מתוך מקום של "לאמא אין כוח", אלא מתוך מקום של שיתוף פעולה "אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים יותר".

מבינה את ההבדל?

ובאמת אני חושבת שזה יגיע יותר בקלות, אחרי שלך יהיה ברור מה את רוצה.


אגב, בתגובה על אחת ההודעות הקודמות שלך - אצלי ניסיון לנצל את הזמן למשימות הבית בזמן שאני עם הילדים, זה מתכון בדוק לעצבנות, חוסר סבלנות ותחושת מועקה כלפיהם.

כשאני עם הילדים, משתדלת ממש לפנות את הזמן אליהם, ולא לבנות על לעשות שום דבר אחר.

רק להיות בפניות אליהם.

הרבה יותר קל לי ככה.

אחרת אני במרדף כל הזמן, ומרגישה שהם "מפריעים לי" לעשות מה שאני רוצה.

ובאמת באמת זה לא אשמתם.

אידאלית ממש הייתי רוצה לא לעשות שום דבראנונימית בהו"ל

ממטלות הבית חוץ מלהיות איתם.

רק שזה הרבה יותר קשה מציאותית...

אני לא מבינה איך נשים מצליחות. כל מכונה לוקחת בין שעה וחצי ל3. אז לחכות ללילה זו לא אופציה. לסדר ולנקות מהיום לוקח מלאאאא זמן. ואם משאירים הכל לערב אז מתי נחים ואוגרים כוחות ליום הבא עם עבודה וילדים? 

רק מהמחשבה אני קורסת... 

אבל כשהמכונה עובדת - את לא צריכה לעשות כלום...מתואמת

צריך לקחת בחשבון רק את זמן העבודה שלך. ולי לוקח להכניס כביסה שתי דקות בערך, כי אני לא ממיינת ולא מרססת כתמים (כמעט) וכו'. ויש לי מייבש, אז גם עוד שתי דקות להוציא, ואני לא מקפלת אלא ממיינת למקום, אז זה עוד חמש דקות בערך לכל מכונה (ואני נותנת לילדים מגיל 6 לעשות את זה לבד לרוב).

מציעה לך לחשוב על קיצורי דרך ככל האפשר בעבודות הבית, כדי באמת לא להיות משועבדת אליהן.

יש גם כאלה שעושות עבודות בית ביחד עם הילדים. אני אישית רק כביסות מצליחה ככה, אבל אולי יש כאן כאלה שיוכלו לתת לך טיפים לזה...

להכניס מכונה לא לוקח הרבה זמןהמקוריתאחרונה

ואני כן ממיינת ומרססת. זה לא מה שנוגס לך בעיקר הזמן לדעתי

השאלה היא מה עם כל המסביב. מה את מצפה מעצמך להספיק עד שהילדים ישנים?

אני באופן אישי כן עושה חלק כשהם ערים וחלק כשהם ישנים. ואפשר לעשות גם איתם ביחד. בעיניי לא ריאלי לא לעשות כלום כל אחהצ

אם תפרטי מה את עוד עושה מעבר, אולי נוכל לעזור לך למצוא פתרונות שיקלו

אני חושבת שפשוט לא מצאתם את הנוסחה שמתאימהפה בנס

לכם לניהול של אחהצ.

אני יכולה להגיד לך שלפני שנתיים הזדהתי עם כל מילה שלך, עד שהתייעצתי עם חברה שאמרה לי שבאמת זה לא אפשרי להתנהל ככה ואין פלא שאני שונאת את השעות האלו, והציעה לחשוב מה גורם לילדים להתנהג ככה.


אצלנו למשל באופן מפתיע בלי צהרון הרבה יותר קל לי לנהל פה את אחהצ מאשר עם צהרון,

וגיליתי שזה מ2 סיבות:

1- לילדים לא היה טוב בצהרון. הם לא אכלו כמו שצריך, וחזרו רעבים ועצבניים. הגננת היתה למלמית, והיה להם משעמם, וחזרו עם המון אנרגיות שלא ידעו איך להוציא הביתה.

2- אני בניתי על הזמן של הצהריים לעשות עוד דברים, והייתי מתוסכלת שלא הסתדר.


הוצאנו את הילדים מהצהרון, ובכסף שחסכנו קנינו עוד משחקים שמעסיקים אותם הרבה זמן בלעדי, מה שמאפשר לי להתפנות לקטנה.

את מטלות הבית הזזתי לשעות אחרות (מוקדם בבוקר או בערב) וחלק מהן העברתי הלאה- לילדים, לבעלי או לעזרה חיצונית.

דאגנו לקנות הרבה פירות ונישנושים שאין לי בעיה שיאכלו חופשי במהלך היום, ושמנו במקום נגיש. כשהם פחות רעבים הם פחות רבים...

פעם בשבוע אני לוקחת בייביסיטר שמוציאה אותם לגינה ומאפשרת לי לנוח ולצבור כוחות, כי כדי לסיים מוקדם אני משלימה שעות בערב.


בהצלחה רבה!

מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך לנהל את זה בקלות ובטוב!

אפשר רעיונות למשחקים שמעסיקים אותם?שואלת12
אולי יעזור גם אצלנו
בטח!פה בנס

פאזלים

חרוזי גיהוץ

קליקס, לגו- קנינו כמות ענקית...

סולמות ונחשים

פלסטלינה עם ספר שמסביר איך להכין

משחק זיכרון

משחק של רכבת כזו

משחקי בניה- הבאנו להם כמה קרשים, ברגים ארוכים ומברג והם חיברו את הקרשים...

מדבקות- יש דפים כאלה של שיבוץ מדבקות שהם מאוד אוהבים.


ספרים השגתי של ספריית פיג'מה, ואז יש פודקאסט שמקריא אותם והם נורא נהנים שהם עצמאיים עם זה. אני שמה והם מדפדפים לפי הסיפור...

תודה על הפירוט!שואלת12
וואו נשמע חלומי!אנונימית בהו"ל

וממש מחושב להפליא..


יש באמת הרבה התעסקות בכל הקטע של האוכל...

ישר כשהיא חוזרת מהצהרון היא פותחת את המקרר ועושה לי בלאגן.. וזה מוזר כי דווקא היא אוהבת את האוכל שם ואומרים לי שהיא אוכלת טוב.

אבל אולי אם אני אכין מראש נשנושים על השולחן אז זה ימנע לפחות חלק מהריבים סביב זה... לא יודעת למה אבל זה ממש טריגר בשבילי שפותחים את המקרר 100 פעמים באחרה"צ לפני א. ערב חחחח

גם לי זכור שכשחוזרים הביתה בארבע חוזרים רעביםקופצת רגע
תנסי באמת לתת אפילו אוכל כמו סנדביץ' כשחוזרים, ותראי אם זה משנה לטובה את המצב.


או, כמו ש @אמאשוני הציעה כאן הרבה פעמים, להקדים מאוד את ארוחת הערב, נניח לחמש. ואולי ואחרי זה ישר מקלחות ואז עוד קצת לשחק. זה נראה לי מתאים במיוחד לחורף שממילא מחשיך מוקדם.

תינוקות חמודה מחפשת שםאנונימית בהו"ל

תינוקת חמודה בת חמישה ימים מחפשת שם

דרוש 

שם עם משמעות חיובית (לא רק צליל יפה)

קלאסי (לא שם שהתחיל ללכת אתמול ומחר יפסיק ללכת)

עדיפות לשם תנכי אבל לא חייב.

לא מדי קצר

 

היא הולכת ומזדקנת

הסביבה לוחצת

ולא מוצאים שם ששתינו מתחברים

 

הדד ליין היה שבת אבל לא הצלחנו להיסגר על עצמינו ועכשיו אני מסננת פה את כל המשפחה שרוצה עדכון ואין לי!

אביגיל , אביטל , אבישג , נועה, אלישבעצוףלבוב
אוריהאונמר
נועה תמר יעל אבישגהבוקר יעלה
נטע מיכל מעין רוני שחרבוקר אור
יש משמעויות ספציפיות שאתם מחפשים?מרגול

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי


שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה


בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):


ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'


ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

שרה, רבקה, רחל, לאה, מריםמתואמת

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

רק רוצה לעודד אותך לא להילחץכורסא ירוקה

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

נעמה, טל, טליה, הדסה, הדסחשבתי שאני חזקה
אני אוהבתדיאט ספרייט

ארבל

גפן

יסכה 

אחינעם, אביגיל, מיכל, רעותליני(:
אסנת אפרת יעל מוריה אדלSeven
ואני מבינה את הקושי סביר להניח שכשיהיה לי עוד בת גם אני אסתבך🙈


שתקבלו טת הנבואה מהרהה

יש המוןיערת דבש

נועה אביגיל נעמה נגה אורי

טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה

תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר

ועוד..

תפארת, תהילה, יסכה, אורהרק טוב!

נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל

מנסה לעזורדיאן ד.אחרונה

אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה, 

עזרה עם ילד בן 3 שמתפתל מכאביםרוני_רון

הוא כבר שבועיים בערך מתלונן ששורף לו בישבן

הוא גמול..

לא רואים שם אדום בכלל בכלל. בכל אופן מרחנו משחה להרגעה די הרבה פעמים.

ניסינו כמה וכמה פעמים לבדוק תולעים, ולא ראינו.

בכל מקרה בשבת התחיל להתלונן יותר ויותר פעמים ששורף לו בישבן.

אמר שצריך לשירותים מספר 2, כל 5 דקות בערך הלכנו איתו, ישבנו שם, הוא קפץ ממש מכאבים ואז התייאש ואמר שלא צריך. לא יצא לו כלום...

והוא ממש בוכה מכאבים ששורף לו בישבן. לפעמים גם מתלונן על כאבי בטן.

לא נראה לי שזה עצירות. הוא עשה בשבועיים האלו המון פעמים רגיל. וגם אתמול בערב עשה רגיל. הוא כן בוכה שהוא לא מצליח לעשות מספר 2.

ניסינו לתת פתילה של נורופן, אחרי שממש ממש בכה, חשבתי אולי זה יעזור לו לשחרר אם יש עצירות. אבל לא יצא לו כלום אחכ.

 

הוא ממש ממש בוכה מכאבים. כל הזמן.

 

הערב הלכנו איתו לרופא מוקד של הקופה. הוא אמר שבגלל שזה כאב של שבועיים שרק התחזק זה לא נשמע לו משהו קריטי, והוא לא רופא ילדים ושנלך לרופא ילדים מחר.

 

למישהי יש רעיון לכיוון?

או תולעים או עצירות עם גזיםצוףלבוב
לבת שלי בתחילת שנה היו כאבי בטן מוזרים דווקא לקראת ערב במשך שבוע וחצי. בסוף עשינו צילום , אכן הייתה עצירות וגזים . קיבלה תרופה , אחרי יומיים הכל עבר.
אמרו לי שתולעים כואבים בלילהרוני_רון

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

 

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

 

ממש תודה!

יציאה רכה עדיין יכולהצוףלבוב

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

כואב גם ביום. מנסיון מר של ילדה רגישה לתולעיםאמהלהאחרונה

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

 

למה לא לנסות ורמוקס?shiran30005

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם


שירגיש טוב! 

מסכןהריון ולידה

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

סליחה שמאנונימי, בטעותהריון ולידה
התייעצות: מיעוט תנועות. לא יודעת אם אכן מדאיגאחת כמוני

שבוע טוב


ב"ה בשבוע 28

אתמול במהלך היום פחות תנועות. בלילה פתאום התחזקו.

היום שוב, יש תנועות מידי פעם אבל יחסית חלשות ולא הרבה.

אכלתי מתוק, שכבתי על צד שמאל, וממשיך אותו הדבר.

תוהה אם זה מדאיג ומצריך בדיקה. כי ברור לי שאם אתקשר למוקד אחיות יגידו לי ללכת להיבדק.

מה אומרות? יש עוד דרך לשכנע את העובר לזוז יותר?

מה זה פחות תנועות? פחות ממתי?יעל מהדרום
לק"י


לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

פחות מבדרך כללאחת כמוני
אם אני זוכרת נכון, הרופא שלי אומר לעקוב משבוע 26
עקרונית אמורים להרגיש פעמיים או שלוש ביוםיעל מהדרום
לק"י


3 תנועות בחצי שעה.


אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

הייתי באותה סיטואציה (גם שבוע 28)סטודנטית אלופה

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

תנסי לשתות קולהרקאני

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

תודה לכולןאחת כמוני

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

המנח משתנה בשלב הזהגיברת

שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.

3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה

תודה לכולןאחת כמוניאחרונה

היו בהחלט מספר תנועות מכובדות בשעות האחרונות.

אז נרגעתי

מקווה שימשיך כך.

בדיקת פאפ תמיד נעשית עם ספקולום? 🫩באתי מפעם..
לא זוכרתכבת שבעים

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

בפעם האחרונה קבעתי צילום רחם ופאפ יחד כיבאתי מפעם..
אני מטופלת פוריות ומבחינתי ספקולום זה כמו החזרה


הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן


אםשר פשוט לבקש?

לי עשו בלי..אנונימית בהו"ל
לא זוכרת. אבל בוודאות כל רופא עושה את זה אחרת לגמריראת גאולהאחרונה
מתי צריך ללכת שוב לרופאת נשים?כבת שבעים

אני בשבוע 14, הייתי לפני יותר מחודש ומאז עשיתי רק בדיקות דם (לא עשיתי שקיפות עורפית)

שכחתי לשאול את הרופאה מתי לחזור... 

מתישהו לפני שבוע 20כורסא ירוקה
אני אוהבת ללכת אחרי שיש לי תוצאה של שקיפות, סקירה מוקדמת ואולי גם חלבון עוברי. אבל אם את לא עושה אז פשוט מתישהו..
אצלנו היא אומרת בשלב הזהקטנה67
לבוא כל חודש וחצי
גם כשזה לא הריון ראשון?כבת שבעים
לא. הרופאה עוקבת אחרי כל הבדיקותיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

רוצה לפרגן לבעליהשקט הזה

נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..


אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.


בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)

יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).


בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..


קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש


אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕


ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-


שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄

תותח! לגמרי כיףהשקט הזה
בא לי להתלהב ולהתגאות בעצמי (:רק רגע קט

השבוע התפללתי שחרית כל יום!

חלק מהימים תפילה מלאה, חלק קיצרתי.

אבל הקפדתי כל יום!

זה התחיל ממשהו אחד שמאוד רציתי להתפלל עליו, ובחלק מהימים הצלחתי גם לכוון, שזה ממש לא מובן מאליו, כי בדרך כלל המחשבות מטיילות למיליון ואחד דברים אחרים.

זהו😌

וואו אלופה!ראשונית

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

וואו מלכההרקאני

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אשרייך!אנונימית07

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!

מדהימה! איזה כיף לך!חשבתי שאני חזקה
איזה כיף לךשירה_11
תפילה זה המלחמה שלי
אשרייךיהלומה..אחרונה
זה באמת וואוו ואת צריכה להיות גאה בעצמך!! אין כמו תפילה ובכלל שהצלחת לכוון. קשר ישיר עם בורא עולם. הלוואי שגם אני אקח את עצמי בידיים ואעשה זאת 
למישהי יש רעיון מה לשלוח לזוג שצריך להשאר שבת בביתקופצת רגע

חולים עם התינוקת?

בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.


בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח

עוגה/ עוגיות/ פיצוחים/ שוקו/ אייס קפה/ שוקולדיעל מהדרום

לק"י


אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

בתור מישהי שנשארת עכשיו לשבתאנונימית בהו"ל

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

גם אני חשבתי על זה. אבל אין לי כל כך איך לשלוח אתקופצת רגע

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אולי יש חנות ספרים שם בלובי ואפשר לשלם ולהגיד להםלפניו ברננה!
שאחד מהם ילך לקחת?
אין שם סטימצקי או צומת ספרים או משהו?מרגול

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

וואי ממש!!!אין כמו טאטע!
כשהייתי מאושפזת בשבת זה היה חסר לי ממש. ולא היה מאיפה לקחת.זה ממש הצלה
כשאני הייתי באשפוז בשבת עם הבן שלי (במחלקת ילדים)בארץ אהבתי

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

 

 

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

ומה שלומך?? איך עבר?אחת כמוניאחרונה
מגש פירות אוליאחת כמוני
סלטים ולחמניות ביתיותאמאשוני

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

אולי יעניין אותך