לא מרגישה ראויה להיות אמאאנונימית בהו"ל

אני באמת לא יודעת לעשות את זה.

מרגישה שאין מה שייתן לי כח. לא תחביב. לא זמן לעצמי, לא עזרה מכל סוג שהוא.

מרגישה שהגעתי לקיר.

 

מרגישה שרוב הימים אני מחכה שילכו לישון כבר.

ואני כל כך רוצה, כמה שאני רוצה!!!!! להיות אמא כייפית, שתהיה אווירה נעימה בבית.

 

אבל איך אפשר כשהילדה בת 3 דופקת כמעט כל יום טנטרום למשך חצי שעה למשל כי שוקולד לא. ערב זו לא אופציה. אז היא צורחת ומשתגעת כמו בהתקף עצבים. ובמקביל התינוק בוכה ברגע שאני מניחה על הרצפה כדי להתפנות לגדולים שרבים מכות בלי סוף. או שהוא בכלל בוכה כי הילדה בת 3 מתעללת בו (צובטת אותו, דורכת עליו בכוונה) ואז אני צווחת עליה כי נמאס מהאירוע החוזר ונשנה הזה. ואז כמובן הגדולים החליטו שהם לא אוהבים את מה שהכנתי להם לא. ערב *למרות. ששאלתי. אותם. מראש.*
 

דייייייייייייייייייייייייייי

 

ואז הבעל חוזר בערב כשכלו כוחותיי והם בדרך לצחצוח שיניים וכמובן שהילדים "אבאאאאאא" וכמה התגעגעו וכמה היה מעצבן עם אמא. והוא מדגדג ועושה איתם צחוקים. ואני מתה מבפנים.

וכמה פעמים שאני אומרת לו מתוך תסכול שאני רוצה לעבוד מעכשיו אחרה"צ. שאני אחזור בערב ושהוא יהיה עם הילדים ומי קבע שאמא צריכה להיות אחרה"צ ואני לא מוכנה יותר ובלה בלה בלה. סתם טמטום כי זה בכלל לא פרקטי וזו פריקה חסרת הגיון.
 

ואני לא בדכאון... ב"ה אני מוצאת סיפוק בתחומי חיים אחרים. פשוט אני מרגישה שאני באמת לא בנויה לזה. איזו אמא ראויה לא רוצה לבלות זמן עם הילדים שלה?? למה לעזאזל אני לא מצליחה להגיע לאחרה"צ אחד שהוא קצת רגוע ונורמלי? שאולי אפילו יכול להיות לכולנו כיף ביחד?


 

אם אפשר לבקש, אל תביעו זעזוע וביקורת מהדברים שכתבתי, מספיק אני עמוק עמוק בביקורת עצמית. אני גם ככה שבורת לב ומרגישה נורא... תודה לכל מי שפה לתת לי חיבוק

יקרה,Pandi99

אני קוראת אותך וכל כך מבינה את המקום שלך

זה באמת מאוד קשה, ושואב, ולהיות איתם לבד במיוחד עם ילדה בת 3 ותינוק זה מאתגר מאוד!

את אמא ראויה מאוד גם אם קשה לך לבלות איתם אחר"צ. הם ארוכים, יש הרבה דרישות ועייפות.


כתבת שאין לך עזרה, השאלה אם התכוונת לעזרה של משפחה או משהו שאפשר בתשלום.? למשל, איזו נערה שתקח אותם קצת לגינה, תשחק קצת, תאפשר לך קצת לנוח.

תודה על התגובה❤️אנונימית בהו"ל
האמת ששילמתי לנערה כמה פעמים שתיקח אותם לגינה אחרי שאני אוספת מהצהרון, ואז כשהיא החזירה אותם היה תקתוק של א. ערב הרדמות וכו. היה מעולה האמת. אבל זה מהסיבה הפשוטה שהייתי איתם רק איזה שעה.. ממש בסוף היום שלהם.. וזה מרגיש לי הזוי שאני אהיה איתם רק שעה ביום.
אם היה מעולה אז למה לא?Pandi99

עדיף שעה איכותית מאשר כמה שעות שהן סיוט

שאנחנו חסרות סבלנות זה עובר לילדים והם מרגישים את זה.. (וגם זה בסדר, אנחנו לא מושלמות וניכר שאת אמא טובה שאכפת לה מהתחושה של הילדים שלה)


ברור שלא כל יום אבל אם אפשרי כמה פעמים בשבוע, אפילו לא חייב גינה, אפשר פעם גינה ופעם אפילו אצלך בבית שהיא מעסיקה אותם ואת גם באזור

ובזמן הזה תוכלי למלא מצברים שלךPandi99
תכלס יש בזה משהו...אנונימית בהו"ל
צודקת ממשששש. להעדיף איכות על כמותנעמי12

בע'ה זה לא לנצח.

לבנתיים נשמע טוב ונכון.

חיבוק לך הפותחת האהובה... ♥️

כתבת במקום אחר שבאחד על אחד את נהנית איתם.בלוט

אולי תתני לה לשמור בכל פעם על כולם חוץ מאחד, ובזמן הזה תעשי איתו משהו שכיף לשניכם?

לא מתוך ייסורי מצפון שאת אמא לא מספיק טובה!

מתוך מקום שרוצה להיזכר כמה כיף לך עם הילדים.  שיהיה לך מקום שהוא רק כיף משותף, בלי מטלות ומשימות וכל מה שמעיק עלייך.

זה ממש רעיון!אנונימית בהו"ל
מתארת לעצמי שעדיין ארצה את הפעמים האלה שיש לי שקט לגמרי להכין ארוחת ערב בנחת בלי אף אחד לידי אבל זה בהחלט רעיון טוב לאמץ! תודה רבה!!
איזה יופי! מקווה שיהיה לך טוב!בלוט
וברור שלפעמים צריך זמן שקט לבד, זה הכי טבעי בעולם
הקב''ה חושב שאת ראויהעוד מעט פסח

הוא הביא לך אותם כי את האמא המדויקת עבורם.

הוא סומך עלייך ומאמין בך.

ובכלל לא קראתי כאן שום דבר חריג.

רק בא לי לחבק אותך וללחוש לך בסוד שלכולנו לפעמים נמאס. שכולנו לפעמים רק רוצות שקט.


ובפן הפרקטי- גיליתי שהרבה מהכיף שלי כאמא הוא עם הילדים אחד על אחד. אולי תצליחי למצוא כמה רגעים קטנים כאלה, רק שיתנו לך נחת, אוויר לנשימה, ותזכורת שחוץ מכל הבלאגן הרעש והעבודה- לגדל ילדים זו גם זכות עצומה.

זה מעניין כי בדיוק זה משהו ששמתי לב אליואנונימית בהו"ל
שהקושי שלי הוא להיות עם 4 בבת אחת. אני מוצפת ברמה שאין לתאר.


אבל כשיוצא לי להיות לבד עם ילד (לעיתים נדירות) אז טוב ורגוע ואנחנו נהנים. רק שזה כל כך קשה לוגיסטית לארגן שזה יקרה...


תודה על מילותייך❤️

להיותoo

כל יום אחה"צ עם כמה ילדים וגם קטנים זה קשה מאד

יותר הגיוני שזה יהיה השרדותי ומתיש מאשר זמן הנאה


זה לא המדד לאמהות

זה סטנדרט מגזרי שנשים צריכות לעמוד בו


אני מעדיפה איכות על כמות

בשעות נוכחות עם הילדים


אפשר לחיות אחרת ולחלוק את השעות הללו עם הבעל/ בייביסיטר


(וגם אולי כדאי לחשוב על תכנון עתידי של הילודה מרווח יותר כדי להצליח להינות מהילדים)

מתחברת לדברייךהמקורית

ונשמע שאת צריכה אויר

אם זה מה שיעשה לך טוב, אז זה בסדר שיהיה בייביסיטר. גם אני נעזרת ויש לי פחות ילדים ובלי זה אין לי אוויר וזה לא אותו דבר.

ואני לא נמצאת עם הילדים שעה ביום ובטוחה שגם את לא. עם כל העזרה שבעולם, אני איתם לפחות 4 שעות ביום. שעתיים בבוקר ושעתיים בערב והם תמיד תמיד פותחים וסוגרים איתי את היום ודווקא אתמול הבת שלי הכתירה אותי כ" אמא הטובה בעולם" 😅)

אז אני כן בעד איכות ולא כמות ובסוף הם לא סובלים. הם משנים אווירה וזה בסדר. וזה גם לא כל יום.

עזבי אותך מ"מה צריך". תתנהלי לפי מה שנכון לך. את אמא שלהם וראויה להיות אמא שלהם גם אם יש לך עזרה

איזה כיף שהיא אמרה לך את זה! ממיס❤️אנונימית בהו"ל
מציעה לך לשבת עם עצמךאמאשוני

תפני לעצמך זמן שקט, ברוגע, במקום נעים על משהו טעים,

תני לעצמך זמן התבוננות.

תחשבי יותר לעומק על כל אחד. מה החזקות שלו. במה הוא טוב. למה הוא זקוק, איפה הוא מאתגר ולמה לדעתך הוא מאתגר דווקא שם.

כרגע את מתארת שכל אחד מקשה במקום מסויים וביחד הם יו רים קושי גדול.

אבל הנקודה הזאת יכולה להיות גם תועלת גדולה.

ברגע שתצליחי לשחרר אצל כל אחד איפה שהתקיעות אצלו, כולם ישתלבו בתוך ההרמוניה ויהיה לכם כיף מהביחד.

מציעה לך ליזום זמן אישי עם כל אחד. או קטנים בנפרד מהגדולים או קטן עם גדול.

מה שהולך לכם ותהיה דינמיקה טובה וזורמת. שתוכלי להגיד שבזמנים האלו את נהנית בקלות מההורות.

זה חשוב גם בשבילך לחזק את הביטחון בחוויה ההורות, וגם בשביל הילדים להנות מזמן אמא רגוע שבו אפשר להגיע למקומות שלא מגיעים אליהם כשכולם יחד. ככה גם להם תהיה מוטיבציה לשמור על האווירה כי הם זוכרים חוויות טובות ומעצימות. שיחות יותר עמוקות ממה שהשוטף מאפשר.

בזמן זאת עם אחד, או חלק, החלק השני בפעילות או בייביסיטר או אבא מטפל.


טיפים קטנים:

תינוק במנשא. זה מציל. שובר שוויון. מה שתרצי. תינוק במנשא זה תינוק שמרגיש את אמא, תינוק במנשא זה שתי ידיים וראש פנוי לבת ה3.

שווה להשקיע בחיפוש מנשא מתאים.

עם הגדולים לתת להם תפקידים. במקום מריבות שינתבו את הכח שלהם לעשות דברים שיעצימו אותם. אם זה בעזרה בבית, עם האחים, או כל פרויקט שמתאים.

בת ה3- הרבה פעמים עם האחים זה עובד יותר טוב. תנסי מדי פעם לשדך אחד גדול לבת ה3. שישב להקריא לה סיפור, לקלח, לשחק בנחת. אצלנו הם גם מארחים בתוך החדר שלהם, אז הקטן נכנס ביראת כבוד 😆

מבין שעל הטעות הכי קטנה הוא עף.

בקיצור זה עשוי להרגיע גם את הגדול וגם את הקטנה, גם לחזק את הקשר ביניהם, את תחושת המשמעות של הגדול. (אין כמו הערצת אח קטן ואין כמו עידוד ותמיכה. של גדול בקטן)

שוקולד להוציא מהבית עד יעבור זעם.


זאת תקופה וצריך קצת לעשות סדר מחדש ביומיום, לפרק את הקושי להתמודדויות נפרדות, ואז רק לחבר שוב בחזרה את הכל כשיש פחות חזיתות.


בהצלחה!

תודה על התגובה הזאת!! גם בשביליאוהבת את השבת
יש לך הודעות ממש מרתקות ומחכימות!! הן הולכות איתי! תודה!!
תודה אהובהאמאשוני
בהצלחה גם לך!
תודה רבה על הרעיונות! השאלהאנונימית בהו"ל

היא איך להתמודד עם האתגר של כל אחד.. את האתגרים עצמם אני מכירה היטב


למשל עם בת ה3. ברור שהיא צובטת ומרביצה לתינוק כי היא מקנאה. עשיתי איתה זמן איכות ממש ארוך יחסית לפני כמה ימים כדי לנסות להפחית את הצורך הזה.. אבל כלום. ואני באמת לא יכולה לתת לה כל יום תשומת לב בלעדית.


והרעיון של השידוך מתוק לגמרי, הלוואי והיה עובד אצלי...

כשאני מנסה לדרבן את הגדולים לעשות בייביסיטר/קייטנה אז לפעמים זה סתם יוצר עוד יותר חיכוך כי "היא לא מקשיבה למה שאני אומרת לה!!" או שרבים על מה משחקים, מה עושים וכו. ואז אני מעדיפה שלא יהיו בכלל באותו החדר..


אשמח לשמוע את התובנות שלך🙏

אשמח לשתף בע"ה יותר מאוחראמאשוני

רק אם לא אכפת לך לכתוב כדאי שתרשמי גילאים של הגדולים, כי יש הבדל בין "גדול" בן 5 או 7 או 9.

וגם בנים או בנות ומה תחומי העניין של הגדולים (אוהבים פעילות נמרצת, עשייה, יצירתיים ברעיונות, אוהבים פעילות ביתית יותר וכד')

בסוף כדי שזה יצליח באמת זה צריך לשבת עליהם טוב ולא כהעתקה ממשפחה אחרת, מבינה?


אבל אשתדל להרחיב למגוון אפשרויות ואת תקחי את זה הלאה לפי מה שאת מכירה אותם.

לכם גם הצעתי להעמיק בזה בזמן רגוע, לקלף עוד קצת שכבות ולחשוב עליהם מזווית שפחות חושבים עליה בד"כ.

כי כשמזהים את הנקודה הפנימית שמפעילה כל אחד, אפשר לעשות מהלימון לימונדה איכותית במיוחד.


נגיד מקריאה קלה, נשמע שהגדולים רבים קצת משיעמום, מחוסר משמעות של הזמן הזה. אבל אולי לא.

אז צריך להבין נכון אם הם מוצפים או שהם רבים מחוסר עשייה.

גם זה שהם מנסים לערער אותך עם הערות על האוכל ושהם מספרים שעם אמא לא היה כיף, נשמע שהם מחפשים יותר סיפוק ומשמעות לזמן הזה. אולי גם ביטחון בחיבור של המשפחה ושל האווירה יחד. אבל אולי אני טועה. ואולי צריך להעמיק בזה עוד כדי להבין טוב יותר את הנקודה הזאת אצלם.

זה כמו שהרבה פעמים יותר קל לנו לעזור לאחרים מאשר לעזור בבית. אפשר לרטון על זה, ואפשר להעמיק את ההסתכלות ולהבין מה מניע אותנו בעשייה מחוץ לבית ואיזה פידבק אנחנו מקבלים (בין אם מהאחרים בהערכה, או במילים) ואיזה פידבק אישי אנחנו מקבלים.

(אם ילד היה עושה סיכום שבועי מה הוא עשה היום, יותר קל לזכור שהוא שיחק עם הילד של השכנים שאמא שלו שברה את הרגל מאשר לזכור שהוא שיחק עם אחותו. למה בעצם?)

ואחרי שמעמיקים ומזהים את המניע הטבעי, זה שכבר קיים שם, אז חושבים איך לנצל את זה גם בסיטואציות אחרות.

לבינתיים תוכלי להרחיב קצתאמאשוני

ביקשתי מchatGPT

לכתוב מאמר על נקודה שרציתי להעביר שראיתי שעובד אצלנו ממש טוב בקשר שבין גדולים לקטנים.

אפילו הדוגמאות אמיתיות מתוך מה שקורה אצלנו בפועל.

פשוט יותר קל ומהיר לנסח את זה בכלי הזה, אבל הרעיון והניסיון אמיתיים לגמרי, ובע"ה ארחיב על זה בהמשך.


# מניע פנימי אצל ילדים: זיהוי, משמעות וניצול חיובי בקשרי אחים


**מהו מניע פנימי ואיך לזהות אותו**

מניע פנימי הוא הדחף הפנימי של הילד לעשייה, מתוך סקרנות, עניין והנאה, ולא בשל תגמול חיצוני כמו פרס או הימנעות מעונש. אצל ילדים עד גיל 10, מניע פנימי מתגלה במצבים בהם הם שקועים בפעילות גם בלי שיתבקשו לכך. לדוגמה: ילד שממשיך לבנות מגדל בלגו גם אחרי שההורה עזב את החדר, ילדה שמציירת סדרת ציורים בלי שאף אחד ביקש ממנה, או ילד שמתעקש לפתור חידה למרות שקשה לו. הסימנים לכך הם התמדה גם מול קושי, התלהבות ושמחה בתהליך עצמו, יוזמה עצמאית ותחושת סיפוק פנימי – “תראי מה הצלחתי לעשות!”.


**תרגום המניע הפנימי לעשייה חיובית במשפחה**


כאשר ההורה מזהה מניע פנימי, הוא יכול לתעל אותו לתועלת המשפחתית. אם ילד מגלה חיבה לטבע, ניתן להפוך אותו לאחראי על השקיית הצמחים או ל“מדריך” קטן בטיולים משפחתיים. אם הוא אוהב לספר סיפורים, אפשר למנות אותו לקריין לפני השינה לכל האחים. אם הוא מתעניין במשחקי מחשב או תוכנות פשוטות כמו “צייר”, ניתן לאפשר לו ללמד את אחיו כיצד ליצור ציור או לשחק משחק מחשב בצורה יצירתית. בדרך זו הילד לא רק מבטא את תחומי העניין שלו, אלא גם חווה תרומה אמיתית לסובבים.


הקשר עם האחים הקטנים:

המניע הפנימי מקבל ערך מיוחד כאשר הוא מתורגם לקשר עם אחים צעירים. האח הגדול יכול להפוך למדריך ולדמות מלווה בתחומים שבהם הוא מתלהב באופן טבעי: ציור, בנייה, סיפורים, מוזיקה, ספורט, בישול ואפייה, עבודה במחשב או פעולות יומיומיות בבית. הקטנים חווים זאת כחוויה מקרבת, מהנה ולא מחייבת, והלמידה מתבצעת בצורה טבעית – תוך משחק, שיחה וחיקוי.


הצורך של האח הקטן בחיקוי:

עבור האח הצעיר, חיקוי האח הגדול הוא צורך התפתחותי טבעי. בעוד שההורים נתפסים כגורם סמכותי ולעיתים רחוק, האח הגדול נגיש, קרוב וחצי-משחקי. הילד הקטן מתבונן באחיו, לומד ממנו איך מתמודדים עם משימות חדשות, ומרגיש ביטחון שהוא יכול “להיות כמו אחי”. החיקוי מחזק את תחושת השייכות ואת הביטחון העצמי שלו – הוא מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו, אך גם בעל יכולת אמיתית לתרום ולהצליח.


מודל לחיקוי והערך העצמי של האח הגדול:

האח הגדול מרוויח לא פחות. עצם ההבנה שהוא דמות לחיקוי מעניקה לו תחושת ערך עצמי עמוקה. הוא מבין שמעשים שלו נצפים ומועתקים, ולכן יש לו אחריות והשפעה. הידיעה הזו מפתחת אצלו יכולות מנהיגות, סבלנות, אמפתיה ודוגמא אישית. הוא לומד להדריך, להסביר, להאט את הקצב ולהיות קשוב. מעבר לכך, הוא חווה את תחומי העניין שלו לא רק כהנאה פרטית אלא ככלי משמעותי עבור אחרים – מה שמחזק את תחושת המשמעות בחייו.


תחושת משמעות כמנוע השקעה:

כאשר הילד מרגיש שהוא חיוני ושמעשיו תורמים לאחרים – במיוחד לאחיו – מתפתחת תחושת משמעות. משמעות זו הופכת למנוע חזק יותר מכל תגמול חיצוני. הילד מוכן להשקיע מעבר למצופה: להקדיש זמן נוסף, לוותר על משחק אישי כדי לשתף, להתאפק, לחכות בסבלנות או אפילו לוותר על נוחות רגעית למען אחיו. תחושת המשמעות הופכת את הפעילות שלו ממניע אישי בלבד לחלק ממערכת ערכית שלמה.


תחומי ביטוי מגוונים

הקשר בין האחים יכול להתבטא במגוון תחומים:


בישול ואפייה– האח הגדול מזמין את הקטן לערבב עוגה, לשקול מצרכים או לקשט עוגיות.

מחשב וטכנולוגיה – יצירה בתוכנות פשוטות כמו “צייר”, בחירת צבעים או יצירת תמונה בכלי מחשב לפי העדפות משותפות.

ספורט ותנועה – משחק בכדור, לימוד ריקוד קצר או תרגילי קפיצה.

יצירה ואמנות– ציור, קיפולי נייר, בנייה בקוביות או פיסול בפלסטלינה.

עבודות בית קטנות– סידור צעצועים, קיפול כביסה פשוטה או עריכת שולחן.

 בכל אחד מהתחומים הללו, האח הגדול חווה את עצמו כמדריך וכמודל, והאח הקטן חווה קרבה, למידה וביטחון.


תועלת לשני הצדדים:

עבור האח הקטן – הלמידה הופכת לחוויה מהנה ומקרבת, הוא מרגיש שייך, לומד מיומנויות חדשות ומפתח ביטחון עצמי.

עבור האח הגדול – ההדרכה מחזקת את תחושת הערך העצמי, מפתחת אחריות ומטפחת אצלו כישורי מנהיגות ונתינה.

וכאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים, המשפחה כולה נהנית מאווירה חיובית, קרבה ושיתוף פעולה.


סיכום

המניע הפנימי של הילד הוא מתנה. כאשר ההורים מזהים אותו ומכוונים אותו לעשייה משפחתית, במיוחד בקשרי אחים, נוצר מעגל חיובי: הקטן לומד ומתחזק, הגדול חווה משמעות ובגרות, והמשפחה כולה מתעצמת. המודל הזה מטפח ערכים של אחריות, אמפתיה ושיתוף פעולה, ויוצר בסיס יציב לקשרים משפחתיים עמוקים וארוכי טווח.

נראה לי שקלעת בולאנונימית בהו"ל

נשמע שבאמת השעמום גורם לריבים (הם בני 8 ו6 אגב)

אחרה"צ אני על קוצים לתקתק מטלות בית שאני לא מספיקה.. אז אני לא משקיעה באופן אקטיבי למצוא להם משחק/פעילות... ואולי בגלל חוסר מסגרת בזמן הזה, כולם מתחרפנים.

ב2 וחצי הגדולים חוזרים ואז ב4 אוספת את הקטנים, וזה מתי שבאמת הכאוס מתחיל.



תראיאמאשוני

קודם כל, לא סתם כתבתי למצוא זמן שקט ורגוע להתבוננות,

התבוננות זה תהליך שבו אנחנו יכולים להעמיק ולאתגר את ההסתכלות ואת התפיסות שאנחנו קובעים ביומיום.

אני יכולה לכתוב פה על המשנה שלי ואיך אני הייתי מנהלת את הדברים.

אולי תתחברי לחלק, מה שיותר חשוב שתביני איך לעשות את ההתבוננות ואיך למצוא את מה שיוציא אותך מהתחושה הקשה שאת מרגישה.


יש כמה דברים שאני למשל הייתי שמה עליהם סימן שאלה.

האם את לא יכולה לתת תשומת לב מספיק משמעותית לבת ב3? הייתי שואלת את זה אחרת: האם את יכולה שלא לתת לה תשומת לב?

הרי כשהיא עושה טנטרומים בעיניים שלך את חותרת לפתרון של ארוחת ערב, בעיניים שלה, את מתייחסת אליה.

רק שזה דורש ממך פי 3 אנרגיה ומשאיר טעם מר.

כשאת מבינה לעומק את המשמעות של האלטרנטיבה, את תגלי שאין לך ברירה אלא לתת לה תשומת לב.

ואז השאלה היא לא האם יש אפשרות, אלא איך יש אפשרות וכאן חשוב לחשוב פתוח. ברוגע. ביצירתיות.


אין תשובה אחת נכונה, כנראה שתצטרכי שילוב פתרונות.

אפשר שבייביסיטר תוציא את התינוק (ואם הוא לא ממש קטנטן אפילו ילדים בני 6-8 יכולים להוציא אותו לסיבוב בעגלה מתחת לבית)

אפשר שהוא יהיה עלייך או בעגלה, אבל הראש יהיה בילדה.

אפשר למשל כשאת אוספת אותה מהגן לנוח על ספסל בדרך לשתות תה (לא חם) עם ביסקוויט שאת אורזת מראש. תחבקי אותה, תשאלי על הגן, תתענייני בה, תהיי איתה.

ורק אח"כ להמשיך הביתה.

אולי חלק מהימים תהיי פנויה ישר לתינוק וחלק ימים ישר אליה.

אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה.

תנסי מנשא. זה ממש ממש משמעותי לקהל את הני ה2-4 בידיים וראש שמופנים אליהם.

וזה הכי הגיוני שכם התינוק לא מוכן לרדת מהידיים.

לכן אצלנו הכי עבד מנשא או בחוץ עם עגלה.

תנסי גם נדנדה חשמלית אולי.


לגבי מטלות הבית, גם על זה כדאי לשים סימן שאלה.

מבינה ממש את הצורך לקדם משימות אבל שימי לב לכוחות בסוף היום שזה דורש ממך. יש מצב שההשלכות (המחירים) של לקדם מטלות, בסוף גובה ממך יותר כוחות.

אם מפנימים שאי אפשר גם וגם, אז חושבים יותר יצירתי על פתרונות. הילדים זקוקים לך כאמא.

אבל הכביסה והכלים לא יעלבו אם תביאי נערה לעזרה בשטיפת כלים והכנת ארוחת ערב למשל.


אולי עדיף בשנה הקרובה פחות לקפל כביסות ויותר להשתמש בסלסילות ודברים כאלה, העיקר לשמור על נינוחות והנאה מהיומיום.


לגבי הגדולים, יכול להיות שההתנהגות שלהם היא משעמום אבל יכול להיות שהם גם מרגישים את אובדן השליטה סביב הקטנים.

יכול להיות שאם האווירה תהיה רגועה ומאופקת יותר, גם הם יהיו יותר שלווים ויותר בעשייה חיובית.

האם יוצא לך לדבר איתם בזמנים רגועים שיחות של "גדולים"?

אולי בן ה6 זה קצת מוקדם. אבל בן ה8 זה לגמרי הגיל שהם זקוקים להורות קצת אחרת. יותר מתעניינת ומעמיקה בהם ובעולמות שלהם. יותר העצמה של האישיות, יותר חיבור לעולם הפנימי של הילד ושל ההורה. כשיש את החיבור הזה, יותר קל לילד לשתף פעולה כי גם הוא מחובר להורה ו"רואה" אותו, או את צרכי הבית.

כדאי לצאת איתו מדי פעם בשבילו ולמענו כדי לחזק את היחס אליו כבכור, וממילא גם הוא יחזק את הציפיות ממנו.

בכללי הייתי מנסה לשדך בין בן ה8 לבת ה3,

ובין בן ה6 לתינוק. שיסה לעשות לו הצגות ולהצחיק אותו כשהוא בטרמפולינה אפילו.

כשהם בזיגזג יש פחות קנאה בד"כ כי הם לא על אותה משבצת, ויותר העצמה מהביחד.


בקיצור כדאי לחשוב על הדברים קצת יותר לעומק ולהבין מה האפשרויות ומה אפשר לשנות כדי שיהיה נעים יחד.


ואחרי זה, אני גם אוסיף שזו רק תחילת שנה, וכולם עדיין בהסתגלות. גם אלו שהמשיכו באותה מסגרת. כל כיתה עם מורה חדש ומערכת חדשה, היא שונה.

לוקח זמן עד שכולם חוזרים למשבצות שלהם, וצריך להחזיק את זה עד אז ולא להיבהל מהרגשות שזה מעלה בנו,

אלא לשים את זה במסגרת הנכונה שהיא יותר מצומצמת מכל המכלול.


בהצלחה!

סליחה על התגובה המאוחרת!אנונימית בהו"ל

כל מילה שלך שווה זהב והיה לי ממש חשוב להגיד לך שקראתי כל רעיון ומשפט שלך בהערכה עצומה.


את נשמעת אמא פשוט מדהימה... עם עומק מטורף.

ממש מעריכה את הזמן וההשקעה שלך לכתוב ולשתף מתובנותייך❤️


רציתי גם לשאול לגבי הרעיון הזה-


"אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה."


הכוונה היא שאחד האחים מארגן פעילות מראש שיהיה מוכן כשהיא תחזור מהגן? יש לך דוגמא לדבר כזה?

אני חושבת שקודם כלממצולות

את צריכה להוציא מהמחשבה אחר צהריים שלם כיף

כי כמה שיהיה נחמד וטוב בסוף זה נגמר

והחוכמה היא ממש להתאמץ ולמצוא רגעים קטנים קטנים של טוב וכיף

ממש קטנים

רגעים שהבת 3 כן חיבקה את התינוק

רגעים שהתינוק היה רגוע

רגעים שהגדולים פתאום שיחקו יפה

זה פשוט רצף של המון רגעים

קשים מעצבנים טובים ומצחיקים,

ולדעת שאצל רובם זה ככה

שיש צפופים

וילדים זה אינטנסיבי וקשה מאד

ובשקט אגיד יכול להיות שזה באמת לא כל כך כיף לבלות עם ילדים קטנים

יש אמהות שמתחברות לגילאים האלה

ולגילאים שהם ממש תינוקות לא

יש כאלה שמתחברות יותר לגיל המתבגר ולא לגיל הפעוט וזה בסדר

העיקר להיות אמא טובה דיה

שנמצאת שם

שרואה את הצרכים של הילדים

שאכפת לה

ואת נשמעת לגמרי כזאת

וחיבוק בעיקר על הקטע שהבעל מגיע שהכל טוב

ואת מגרדת את השאריות של עצמך ...

לגמרי יש רגעים קטנים טובים... קשה לשים לבאנונימית בהו"ל

אליהם לפעמים כי אני כל כך מוצפת מזה שלפני 5 דקות היא הרביצה לו.


ולפעמים זה כדור שלג. אני מגיבה בצורה לא פורפורציונאלית פתאום אחרי רצף של אירועים...

אם ברגיל אני לא מתעצבנת ששופכים את החלב על הרצפה אז אחרי ריב ביניהם למשל אני מאבדת את זה וממשיכה ברצף של עצבים על הדברים הכי קטנים.

וזה שובר כי אני יודעת שזה ממש לא מגיע להם.

סתם כי קשה לי להתנתק מהרגע הקשה שהיה לי לפני × זמן

קודם כל חיבוק ואח"כ עוד אחדשופטים

ועכשיו אכתוב שני דברים


הראשון, תקופה שיש תינוק בבית ותקופת תחילת שנה תמיד תמיד לחוצים אצלי, למדתי לחכות לזה ולכן אני פחות מתרגשת. יש הרבה מטלות וקניות מבית ספר, והכנות לחגים, ואסיפות הורים, והילדים לא מאופסים..

אחרי כמה שנים קלטתי שזה העניין ומאז הרבה יותר קל לי לקבל את זה.


דבר שני ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון בזכות מישהי פה, שעצם זה שמתעורר בך הרצון לתשובה ולהיות יותר טובה זה מחשבה שה' שם בתוכך, ועצם זה שיש בך את הרצון הזה זה ממש חלק של ה' בתוכך, אז אל תקחי את זה למקום של לא מספיק טובה, אלא אני רוצה להיות יותר טובה, תתפללי לה', אתה נתת לי את המחשבה הזאת שאני לא מרוצה מהאימהות שלי ורוצה להיות טובה יותר, תן לי כוחות להוריד את זה לפועל, להשתפר, אבל לא ממקום חלש אלא מקום שה' נתן בך אמון שאת מסוגלת.  

תודה, ובמיוחד על המשפט האחרון❤️אנונימית בהו"ל
אמא טובה לא נמדדת בזה שהיא רוצה להיות עם הילדיםמתואמת

שלה כל הזמן -

היא נמדדת ברצון שלה שיהיה להם טוב.

וכדי שיהיה להם טוב - גם לה צריך להיות טוב.

כתבת שהייתה נערה שעזרה לך אחר הצהריים, ואז בשעה שנותרה לך איתם היה לך טוב. אז מצוין! אם זה אפשרי לך כלכלית - אז תמשיכי בזה. יהיה לילדים הרבה יותר טוב אם את תרגישי שמחה בזמן שאת כן איתם.


מלבד זאת -

נסי לחשוב מה את כן אוהבת לעשות, ואת מה שאת אוהבת - נסי לראות איך את עושה ביחד עם הילדים, אם אפשרי. (למשל - אפייה, פטפוטים, קניות, יצירות...)


ובאמת - השלב של תינוק ופעוט, בטח אם יש עוד ילדים שצריך לתמרן איתם, זה לגמרי שלב קשה... אז אל תלקי את עצמך!❤️

❤️❤️❤️אנונימית בהו"ל
איך בעלך מגיב כשהם אומרים שאיתו כיף ואיתך מעצבן?בלוט
אולי ברגעים כאלה הוא יכול להרים לך, ולשקף לילדים כמה את מתאמצת בשבילם? אולי הוא יכול להסביר להם מה הם יכולים לעשות כדי שהזמן איתך יהיה נעים יותר? (מתוך נקודת מוצא שאת אמא נהדרת ומשקיעה ורוצה שיהיה להם נעים וטוב, אבל אם הם לא ישתפו פעולה הם לא ירגישו את הטוב הזה)
וואו זה ממש מעניין. לא חשבתי על זהאנונימית בהו"ל

זה ממש רעיון מעולה. תודה!!


 

כשהוא מרדים אותם אז הוא שר להם שמע וכו וגם מלטף כל אחד וזה הזמן שלו לתת חיבה.


 

כשהוא לא מספיק לחזור בזמן אז הם כל הזמן מתלוננים שאני לא עושה להם כמו אבא. והיו פעמים שממש ניסיתי למרות שנגמר לי הכח. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לחוצה כבר לשיר להם מהר וללכת.. לאכול, לנשום, לעשות כביסה.


 

ואולי זו הזדמנות שיפתח את זה איתם. למה לאמא אין כח ואיך אפשר לעזור לה כדי שיהיה טוב יותר לכולם.

תודה!

אני חושבתתקומה

שקודם כל את צריכה להבין מה עוזר לך לנשום, לפני שאת מעבירה את זה הלאה לילדים.

אני הכי מבינה בעולם את הצורך שלך לנשום, את המחנק והחוסר כוח.


אבל יש משהו קצת לא הוגן בלהעביר את זה לילדים.

ואני לא אומרת את זה כביקורת בכלל, אלא יותר כשיקוף ותפיסה.

אני חושבת שקשה כילד להרגיש אחראי לאיך אמא שלך מרגישה.

בטח אם את בעצמך מרגישה את חוסר הכוח בצורה כל כך חזקה, ולא בדיוק יודעת על מה זה יושב ומאיפה זה מגיע.

ברור שיש גם עניין של חינוך של הילדים

אבל זה מגיע בעיניי אחרי שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו, ומה הדרך הנכונה שלנו.


אני לא יודעת בדיוק איך ההתנהלות אצלכם אחרי צהריים יחד איתך, ואני גם לא צריכה לדעת.

אבל אני חושבת שקודם כל המיקוד צריך להיות כלפי פנים. איך את יכולה לשנות. האם זה יותר זמן לעצמך, האם זה גבולות אחרים לילדים, האם צריך איזושהי מסגרת של זמנים, כללים, בייביסיטר או מה שזה לא יהיה.

אבל בתור האמא, הפתרון צריך להיות אצלך, ולא להעביר את זה הלאה לילדים

המממ מבינה מה את אומרתאנונימית בהו"ל

אולי זה צריך להיות שילוב של השניים...?


כמובן שהם לא צריכים להרגיש אחראיים למה שאני מרגישה.

אבל אולי במקביל לכך שאני עושה שינוי אצלי, אני יכולה לשקף להם שצריך שיתוף פעולה שלהם...

נגיד מלקרוא כאן עלה לי רעיון שאני צריכה ליצור לו"ז מובנה יותר, שיקל עליי, כי עד עכשיו לא היה... (למשל בשעה הזאת יושבים לעשות ש"ב ואח"כ זמן חופשי ואז א. ערב וכו)

אבל במקביל לשקף להם שיהיה הרבה יותר נעים שבזמן המוקדש לש"ב אז לא מתווכחים שרוצים לשחק, כי זה הלו"ז שמאפשר לכולנו להסתדר יותר טוב ולהרגיש נעים וגם לשחק בהנאה אח"כ...

זה ממשתקומה

לגיטימי לדבר איתם.

אבל לא מתוך מקום של "לאמא אין כוח", אלא מתוך מקום של שיתוף פעולה "אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים יותר".

מבינה את ההבדל?

ובאמת אני חושבת שזה יגיע יותר בקלות, אחרי שלך יהיה ברור מה את רוצה.


אגב, בתגובה על אחת ההודעות הקודמות שלך - אצלי ניסיון לנצל את הזמן למשימות הבית בזמן שאני עם הילדים, זה מתכון בדוק לעצבנות, חוסר סבלנות ותחושת מועקה כלפיהם.

כשאני עם הילדים, משתדלת ממש לפנות את הזמן אליהם, ולא לבנות על לעשות שום דבר אחר.

רק להיות בפניות אליהם.

הרבה יותר קל לי ככה.

אחרת אני במרדף כל הזמן, ומרגישה שהם "מפריעים לי" לעשות מה שאני רוצה.

ובאמת באמת זה לא אשמתם.

אידאלית ממש הייתי רוצה לא לעשות שום דבראנונימית בהו"ל

ממטלות הבית חוץ מלהיות איתם.

רק שזה הרבה יותר קשה מציאותית...

אני לא מבינה איך נשים מצליחות. כל מכונה לוקחת בין שעה וחצי ל3. אז לחכות ללילה זו לא אופציה. לסדר ולנקות מהיום לוקח מלאאאא זמן. ואם משאירים הכל לערב אז מתי נחים ואוגרים כוחות ליום הבא עם עבודה וילדים? 

רק מהמחשבה אני קורסת... 

אבל כשהמכונה עובדת - את לא צריכה לעשות כלום...מתואמת

צריך לקחת בחשבון רק את זמן העבודה שלך. ולי לוקח להכניס כביסה שתי דקות בערך, כי אני לא ממיינת ולא מרססת כתמים (כמעט) וכו'. ויש לי מייבש, אז גם עוד שתי דקות להוציא, ואני לא מקפלת אלא ממיינת למקום, אז זה עוד חמש דקות בערך לכל מכונה (ואני נותנת לילדים מגיל 6 לעשות את זה לבד לרוב).

מציעה לך לחשוב על קיצורי דרך ככל האפשר בעבודות הבית, כדי באמת לא להיות משועבדת אליהן.

יש גם כאלה שעושות עבודות בית ביחד עם הילדים. אני אישית רק כביסות מצליחה ככה, אבל אולי יש כאן כאלה שיוכלו לתת לך טיפים לזה...

להכניס מכונה לא לוקח הרבה זמןהמקוריתאחרונה

ואני כן ממיינת ומרססת. זה לא מה שנוגס לך בעיקר הזמן לדעתי

השאלה היא מה עם כל המסביב. מה את מצפה מעצמך להספיק עד שהילדים ישנים?

אני באופן אישי כן עושה חלק כשהם ערים וחלק כשהם ישנים. ואפשר לעשות גם איתם ביחד. בעיניי לא ריאלי לא לעשות כלום כל אחהצ

אם תפרטי מה את עוד עושה מעבר, אולי נוכל לעזור לך למצוא פתרונות שיקלו

אני חושבת שפשוט לא מצאתם את הנוסחה שמתאימהפה בנס

לכם לניהול של אחהצ.

אני יכולה להגיד לך שלפני שנתיים הזדהתי עם כל מילה שלך, עד שהתייעצתי עם חברה שאמרה לי שבאמת זה לא אפשרי להתנהל ככה ואין פלא שאני שונאת את השעות האלו, והציעה לחשוב מה גורם לילדים להתנהג ככה.


אצלנו למשל באופן מפתיע בלי צהרון הרבה יותר קל לי לנהל פה את אחהצ מאשר עם צהרון,

וגיליתי שזה מ2 סיבות:

1- לילדים לא היה טוב בצהרון. הם לא אכלו כמו שצריך, וחזרו רעבים ועצבניים. הגננת היתה למלמית, והיה להם משעמם, וחזרו עם המון אנרגיות שלא ידעו איך להוציא הביתה.

2- אני בניתי על הזמן של הצהריים לעשות עוד דברים, והייתי מתוסכלת שלא הסתדר.


הוצאנו את הילדים מהצהרון, ובכסף שחסכנו קנינו עוד משחקים שמעסיקים אותם הרבה זמן בלעדי, מה שמאפשר לי להתפנות לקטנה.

את מטלות הבית הזזתי לשעות אחרות (מוקדם בבוקר או בערב) וחלק מהן העברתי הלאה- לילדים, לבעלי או לעזרה חיצונית.

דאגנו לקנות הרבה פירות ונישנושים שאין לי בעיה שיאכלו חופשי במהלך היום, ושמנו במקום נגיש. כשהם פחות רעבים הם פחות רבים...

פעם בשבוע אני לוקחת בייביסיטר שמוציאה אותם לגינה ומאפשרת לי לנוח ולצבור כוחות, כי כדי לסיים מוקדם אני משלימה שעות בערב.


בהצלחה רבה!

מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך לנהל את זה בקלות ובטוב!

אפשר רעיונות למשחקים שמעסיקים אותם?שואלת12
אולי יעזור גם אצלנו
בטח!פה בנס

פאזלים

חרוזי גיהוץ

קליקס, לגו- קנינו כמות ענקית...

סולמות ונחשים

פלסטלינה עם ספר שמסביר איך להכין

משחק זיכרון

משחק של רכבת כזו

משחקי בניה- הבאנו להם כמה קרשים, ברגים ארוכים ומברג והם חיברו את הקרשים...

מדבקות- יש דפים כאלה של שיבוץ מדבקות שהם מאוד אוהבים.


ספרים השגתי של ספריית פיג'מה, ואז יש פודקאסט שמקריא אותם והם נורא נהנים שהם עצמאיים עם זה. אני שמה והם מדפדפים לפי הסיפור...

תודה על הפירוט!שואלת12
וואו נשמע חלומי!אנונימית בהו"ל

וממש מחושב להפליא..


יש באמת הרבה התעסקות בכל הקטע של האוכל...

ישר כשהיא חוזרת מהצהרון היא פותחת את המקרר ועושה לי בלאגן.. וזה מוזר כי דווקא היא אוהבת את האוכל שם ואומרים לי שהיא אוכלת טוב.

אבל אולי אם אני אכין מראש נשנושים על השולחן אז זה ימנע לפחות חלק מהריבים סביב זה... לא יודעת למה אבל זה ממש טריגר בשבילי שפותחים את המקרר 100 פעמים באחרה"צ לפני א. ערב חחחח

גם לי זכור שכשחוזרים הביתה בארבע חוזרים רעביםקופצת רגע
תנסי באמת לתת אפילו אוכל כמו סנדביץ' כשחוזרים, ותראי אם זה משנה לטובה את המצב.


או, כמו ש @אמאשוני הציעה כאן הרבה פעמים, להקדים מאוד את ארוחת הערב, נניח לחמש. ואולי ואחרי זה ישר מקלחות ואז עוד קצת לשחק. זה נראה לי מתאים במיוחד לחורף שממילא מחשיך מוקדם.

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


לא נכון ולא יפהלפניו ברננה!

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.


ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעון

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

אצל אף אחד לא הכל ורודעוד מעט פסח

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.


מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).


רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

הייתי שולחת תמונה של הררי כביסה שעל הספה.........נפש חיה.

וברצינות


אנחנו לא במרוץ


לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם


ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.



הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.


הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!


שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.


תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון


אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת


אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

 

תודה לכולן!אנונימית בהו"ל

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אחותיייהשקט הזה

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא


תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה


שייערב להן. אני לא שם

חיבוק יקרה. אומרים ש"מה טובו אוהליך יעקב" -קמה ש.

בס"ד


זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.


וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.


היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).


והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.


עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל


אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!


מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.


עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️


בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.


(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).


חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

חיבוק גדול, את אלופה!!!גלויה

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

אגיד לך מה עוזר לישוקולד פרה.

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.


הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.


אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.


אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

מהממת הרשתות זה מכהאורוש3

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

חיים לא כל מה שמציגים לך באינסטגרםעם ישראל חי🇮🇱

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

תרימי לעצמךואז את תראיאחרונה

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים


ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

 

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

 

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

את מדברתנעמי28

על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.

גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.

שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.

בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.

לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.

מה השלב שבו החלטתם שאתם צריכות לקחתאנונימית בהו"ל

משהו נגד בחילות בהריון?


מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים

אצלי, כשהרגשתי שבא לי להעלם מרוב הרגשה רעהפרח חדש
אני ביום הזה שקמתי בבוקרשושנושי
והקאתי את נשמתי בלי אפשרות לעצור, זה הרגע שבו הבנתי שלא מוכנה יותר. 
נראה לי שאחרי שמנסים את כל האפשרויות האחרותגלי מטר

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

למה להגיע למקרה קיצון?כבת שבעים

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

הרב שלנו אמר לאבא שלי פעם-Doughnut

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

יש דברים טבעיים או בלי מרשםיעל מהדרום

לק"י


לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).


אחרי שכבר לקחתי בעבר והבנתי שלא צריך לסבולעדיין טרייה
ברגע שהתחלתי להקיא התחלתי לקחת
ולגבי זה שזה למקרים קיצוניים דווקא במקרים קיצונייםעדיין טרייה
זה לא תמיד עוזר. למקרים רגילים כמו שהיה לי: הקאה פעם ביום +בחילות כל היום זה ממש פותר את המצב.
למה לסבול?הבוקר יעלה

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

טוב שכנעתםאנונימית בהו"ל
עכשיו מה עושים עד שיש לי מרשם?
תנסי מה שהמלצתי. לאכול דברים יבשים, מים קריםיעל מהדרום
לא עוזר כל כךאנונימית בהו"ל
וניסית כדורים שכתבתי עליהם?יעל מהדרום
ומה עם פרמין, מותר בהריון?אנונימית בהו"ל
יותר קל להשיג את זה 
בגדול כן. היום פחות נותנים את זה.מוריה

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

את יכולה להשיג מרשם די מהרעדיין טרייה

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

כשהרגשתי שאני לא יכולה לתפקדרק טוב!
שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי. שאני לא יכולה ללכת לעבודה. 
אני אישיתעם ישראל חי🇮🇱

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

כשהתבאסתי שהגיע הבוקר וצריך להמשיך לחיות עם בחילותשירה_11אחרונה
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אבל גם ככהמותקקק
אנשים שמנים לרוב נשארים כאלה אז לפחות שיאהבו את איך שהם נראים
לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעון

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

גם לי היה תינוק עם לשון בחוץ, לא חשבתי לבדוקשיפור
האמת לא שמתי לב בכלל, רק חמי שם לב ודאג שאולי יש לו תסמונת דאון. 
ובדקת את זה?דינהלהאחרונה
הלכתי עם תינוק בן 4 חודשים למוזיאון בירושלים. זהפלפלונת
מלחיץ אותי בגלל החצבת. מוצדק?
כבר הלכת?שמעונה
יאללה נגמר...

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

חשבתי שלא יבואו ככ, אתן הייתן הולכות במצבי?פלפלונת

ותודה על העידוד 

בכנות, לא הייתי חושבת על זה בכללאפונה

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

כנ''ל..ובכללל לא היה עולה בדעתי לחשושפה משתמש/ת

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

תודה לכן! על העידוד.פלפלונתאחרונה
וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוני
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
טוב זה כנראה תלויהמקוריתאחרונה

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

אולי יעניין אותך