לא מרגישה ראויה להיות אמאאנונימית בהו"ל

אני באמת לא יודעת לעשות את זה.

מרגישה שאין מה שייתן לי כח. לא תחביב. לא זמן לעצמי, לא עזרה מכל סוג שהוא.

מרגישה שהגעתי לקיר.

 

מרגישה שרוב הימים אני מחכה שילכו לישון כבר.

ואני כל כך רוצה, כמה שאני רוצה!!!!! להיות אמא כייפית, שתהיה אווירה נעימה בבית.

 

אבל איך אפשר כשהילדה בת 3 דופקת כמעט כל יום טנטרום למשך חצי שעה למשל כי שוקולד לא. ערב זו לא אופציה. אז היא צורחת ומשתגעת כמו בהתקף עצבים. ובמקביל התינוק בוכה ברגע שאני מניחה על הרצפה כדי להתפנות לגדולים שרבים מכות בלי סוף. או שהוא בכלל בוכה כי הילדה בת 3 מתעללת בו (צובטת אותו, דורכת עליו בכוונה) ואז אני צווחת עליה כי נמאס מהאירוע החוזר ונשנה הזה. ואז כמובן הגדולים החליטו שהם לא אוהבים את מה שהכנתי להם לא. ערב *למרות. ששאלתי. אותם. מראש.*
 

דייייייייייייייייייייייייייי

 

ואז הבעל חוזר בערב כשכלו כוחותיי והם בדרך לצחצוח שיניים וכמובן שהילדים "אבאאאאאא" וכמה התגעגעו וכמה היה מעצבן עם אמא. והוא מדגדג ועושה איתם צחוקים. ואני מתה מבפנים.

וכמה פעמים שאני אומרת לו מתוך תסכול שאני רוצה לעבוד מעכשיו אחרה"צ. שאני אחזור בערב ושהוא יהיה עם הילדים ומי קבע שאמא צריכה להיות אחרה"צ ואני לא מוכנה יותר ובלה בלה בלה. סתם טמטום כי זה בכלל לא פרקטי וזו פריקה חסרת הגיון.
 

ואני לא בדכאון... ב"ה אני מוצאת סיפוק בתחומי חיים אחרים. פשוט אני מרגישה שאני באמת לא בנויה לזה. איזו אמא ראויה לא רוצה לבלות זמן עם הילדים שלה?? למה לעזאזל אני לא מצליחה להגיע לאחרה"צ אחד שהוא קצת רגוע ונורמלי? שאולי אפילו יכול להיות לכולנו כיף ביחד?


 

אם אפשר לבקש, אל תביעו זעזוע וביקורת מהדברים שכתבתי, מספיק אני עמוק עמוק בביקורת עצמית. אני גם ככה שבורת לב ומרגישה נורא... תודה לכל מי שפה לתת לי חיבוק

יקרה,Pandi99

אני קוראת אותך וכל כך מבינה את המקום שלך

זה באמת מאוד קשה, ושואב, ולהיות איתם לבד במיוחד עם ילדה בת 3 ותינוק זה מאתגר מאוד!

את אמא ראויה מאוד גם אם קשה לך לבלות איתם אחר"צ. הם ארוכים, יש הרבה דרישות ועייפות.


כתבת שאין לך עזרה, השאלה אם התכוונת לעזרה של משפחה או משהו שאפשר בתשלום.? למשל, איזו נערה שתקח אותם קצת לגינה, תשחק קצת, תאפשר לך קצת לנוח.

תודה על התגובה❤️אנונימית בהו"ל
האמת ששילמתי לנערה כמה פעמים שתיקח אותם לגינה אחרי שאני אוספת מהצהרון, ואז כשהיא החזירה אותם היה תקתוק של א. ערב הרדמות וכו. היה מעולה האמת. אבל זה מהסיבה הפשוטה שהייתי איתם רק איזה שעה.. ממש בסוף היום שלהם.. וזה מרגיש לי הזוי שאני אהיה איתם רק שעה ביום.
אם היה מעולה אז למה לא?Pandi99

עדיף שעה איכותית מאשר כמה שעות שהן סיוט

שאנחנו חסרות סבלנות זה עובר לילדים והם מרגישים את זה.. (וגם זה בסדר, אנחנו לא מושלמות וניכר שאת אמא טובה שאכפת לה מהתחושה של הילדים שלה)


ברור שלא כל יום אבל אם אפשרי כמה פעמים בשבוע, אפילו לא חייב גינה, אפשר פעם גינה ופעם אפילו אצלך בבית שהיא מעסיקה אותם ואת גם באזור

ובזמן הזה תוכלי למלא מצברים שלךPandi99
תכלס יש בזה משהו...אנונימית בהו"ל
צודקת ממשששש. להעדיף איכות על כמותנעמי12

בע'ה זה לא לנצח.

לבנתיים נשמע טוב ונכון.

חיבוק לך הפותחת האהובה... ♥️

כתבת במקום אחר שבאחד על אחד את נהנית איתם.בלוט

אולי תתני לה לשמור בכל פעם על כולם חוץ מאחד, ובזמן הזה תעשי איתו משהו שכיף לשניכם?

לא מתוך ייסורי מצפון שאת אמא לא מספיק טובה!

מתוך מקום שרוצה להיזכר כמה כיף לך עם הילדים.  שיהיה לך מקום שהוא רק כיף משותף, בלי מטלות ומשימות וכל מה שמעיק עלייך.

זה ממש רעיון!אנונימית בהו"ל
מתארת לעצמי שעדיין ארצה את הפעמים האלה שיש לי שקט לגמרי להכין ארוחת ערב בנחת בלי אף אחד לידי אבל זה בהחלט רעיון טוב לאמץ! תודה רבה!!
איזה יופי! מקווה שיהיה לך טוב!בלוט
וברור שלפעמים צריך זמן שקט לבד, זה הכי טבעי בעולם
הקב''ה חושב שאת ראויהעוד מעט פסח

הוא הביא לך אותם כי את האמא המדויקת עבורם.

הוא סומך עלייך ומאמין בך.

ובכלל לא קראתי כאן שום דבר חריג.

רק בא לי לחבק אותך וללחוש לך בסוד שלכולנו לפעמים נמאס. שכולנו לפעמים רק רוצות שקט.


ובפן הפרקטי- גיליתי שהרבה מהכיף שלי כאמא הוא עם הילדים אחד על אחד. אולי תצליחי למצוא כמה רגעים קטנים כאלה, רק שיתנו לך נחת, אוויר לנשימה, ותזכורת שחוץ מכל הבלאגן הרעש והעבודה- לגדל ילדים זו גם זכות עצומה.

זה מעניין כי בדיוק זה משהו ששמתי לב אליואנונימית בהו"ל
שהקושי שלי הוא להיות עם 4 בבת אחת. אני מוצפת ברמה שאין לתאר.


אבל כשיוצא לי להיות לבד עם ילד (לעיתים נדירות) אז טוב ורגוע ואנחנו נהנים. רק שזה כל כך קשה לוגיסטית לארגן שזה יקרה...


תודה על מילותייך❤️

להיותoo

כל יום אחה"צ עם כמה ילדים וגם קטנים זה קשה מאד

יותר הגיוני שזה יהיה השרדותי ומתיש מאשר זמן הנאה


זה לא המדד לאמהות

זה סטנדרט מגזרי שנשים צריכות לעמוד בו


אני מעדיפה איכות על כמות

בשעות נוכחות עם הילדים


אפשר לחיות אחרת ולחלוק את השעות הללו עם הבעל/ בייביסיטר


(וגם אולי כדאי לחשוב על תכנון עתידי של הילודה מרווח יותר כדי להצליח להינות מהילדים)

מתחברת לדברייךהמקורית

ונשמע שאת צריכה אויר

אם זה מה שיעשה לך טוב, אז זה בסדר שיהיה בייביסיטר. גם אני נעזרת ויש לי פחות ילדים ובלי זה אין לי אוויר וזה לא אותו דבר.

ואני לא נמצאת עם הילדים שעה ביום ובטוחה שגם את לא. עם כל העזרה שבעולם, אני איתם לפחות 4 שעות ביום. שעתיים בבוקר ושעתיים בערב והם תמיד תמיד פותחים וסוגרים איתי את היום ודווקא אתמול הבת שלי הכתירה אותי כ" אמא הטובה בעולם" 😅)

אז אני כן בעד איכות ולא כמות ובסוף הם לא סובלים. הם משנים אווירה וזה בסדר. וזה גם לא כל יום.

עזבי אותך מ"מה צריך". תתנהלי לפי מה שנכון לך. את אמא שלהם וראויה להיות אמא שלהם גם אם יש לך עזרה

איזה כיף שהיא אמרה לך את זה! ממיס❤️אנונימית בהו"ל
מציעה לך לשבת עם עצמךאמאשוני

תפני לעצמך זמן שקט, ברוגע, במקום נעים על משהו טעים,

תני לעצמך זמן התבוננות.

תחשבי יותר לעומק על כל אחד. מה החזקות שלו. במה הוא טוב. למה הוא זקוק, איפה הוא מאתגר ולמה לדעתך הוא מאתגר דווקא שם.

כרגע את מתארת שכל אחד מקשה במקום מסויים וביחד הם יו רים קושי גדול.

אבל הנקודה הזאת יכולה להיות גם תועלת גדולה.

ברגע שתצליחי לשחרר אצל כל אחד איפה שהתקיעות אצלו, כולם ישתלבו בתוך ההרמוניה ויהיה לכם כיף מהביחד.

מציעה לך ליזום זמן אישי עם כל אחד. או קטנים בנפרד מהגדולים או קטן עם גדול.

מה שהולך לכם ותהיה דינמיקה טובה וזורמת. שתוכלי להגיד שבזמנים האלו את נהנית בקלות מההורות.

זה חשוב גם בשבילך לחזק את הביטחון בחוויה ההורות, וגם בשביל הילדים להנות מזמן אמא רגוע שבו אפשר להגיע למקומות שלא מגיעים אליהם כשכולם יחד. ככה גם להם תהיה מוטיבציה לשמור על האווירה כי הם זוכרים חוויות טובות ומעצימות. שיחות יותר עמוקות ממה שהשוטף מאפשר.

בזמן זאת עם אחד, או חלק, החלק השני בפעילות או בייביסיטר או אבא מטפל.


טיפים קטנים:

תינוק במנשא. זה מציל. שובר שוויון. מה שתרצי. תינוק במנשא זה תינוק שמרגיש את אמא, תינוק במנשא זה שתי ידיים וראש פנוי לבת ה3.

שווה להשקיע בחיפוש מנשא מתאים.

עם הגדולים לתת להם תפקידים. במקום מריבות שינתבו את הכח שלהם לעשות דברים שיעצימו אותם. אם זה בעזרה בבית, עם האחים, או כל פרויקט שמתאים.

בת ה3- הרבה פעמים עם האחים זה עובד יותר טוב. תנסי מדי פעם לשדך אחד גדול לבת ה3. שישב להקריא לה סיפור, לקלח, לשחק בנחת. אצלנו הם גם מארחים בתוך החדר שלהם, אז הקטן נכנס ביראת כבוד 😆

מבין שעל הטעות הכי קטנה הוא עף.

בקיצור זה עשוי להרגיע גם את הגדול וגם את הקטנה, גם לחזק את הקשר ביניהם, את תחושת המשמעות של הגדול. (אין כמו הערצת אח קטן ואין כמו עידוד ותמיכה. של גדול בקטן)

שוקולד להוציא מהבית עד יעבור זעם.


זאת תקופה וצריך קצת לעשות סדר מחדש ביומיום, לפרק את הקושי להתמודדויות נפרדות, ואז רק לחבר שוב בחזרה את הכל כשיש פחות חזיתות.


בהצלחה!

תודה על התגובה הזאת!! גם בשביליאוהבת את השבת
יש לך הודעות ממש מרתקות ומחכימות!! הן הולכות איתי! תודה!!
תודה אהובהאמאשוני
בהצלחה גם לך!
תודה רבה על הרעיונות! השאלהאנונימית בהו"ל

היא איך להתמודד עם האתגר של כל אחד.. את האתגרים עצמם אני מכירה היטב


למשל עם בת ה3. ברור שהיא צובטת ומרביצה לתינוק כי היא מקנאה. עשיתי איתה זמן איכות ממש ארוך יחסית לפני כמה ימים כדי לנסות להפחית את הצורך הזה.. אבל כלום. ואני באמת לא יכולה לתת לה כל יום תשומת לב בלעדית.


והרעיון של השידוך מתוק לגמרי, הלוואי והיה עובד אצלי...

כשאני מנסה לדרבן את הגדולים לעשות בייביסיטר/קייטנה אז לפעמים זה סתם יוצר עוד יותר חיכוך כי "היא לא מקשיבה למה שאני אומרת לה!!" או שרבים על מה משחקים, מה עושים וכו. ואז אני מעדיפה שלא יהיו בכלל באותו החדר..


אשמח לשמוע את התובנות שלך🙏

אשמח לשתף בע"ה יותר מאוחראמאשוני

רק אם לא אכפת לך לכתוב כדאי שתרשמי גילאים של הגדולים, כי יש הבדל בין "גדול" בן 5 או 7 או 9.

וגם בנים או בנות ומה תחומי העניין של הגדולים (אוהבים פעילות נמרצת, עשייה, יצירתיים ברעיונות, אוהבים פעילות ביתית יותר וכד')

בסוף כדי שזה יצליח באמת זה צריך לשבת עליהם טוב ולא כהעתקה ממשפחה אחרת, מבינה?


אבל אשתדל להרחיב למגוון אפשרויות ואת תקחי את זה הלאה לפי מה שאת מכירה אותם.

לכם גם הצעתי להעמיק בזה בזמן רגוע, לקלף עוד קצת שכבות ולחשוב עליהם מזווית שפחות חושבים עליה בד"כ.

כי כשמזהים את הנקודה הפנימית שמפעילה כל אחד, אפשר לעשות מהלימון לימונדה איכותית במיוחד.


נגיד מקריאה קלה, נשמע שהגדולים רבים קצת משיעמום, מחוסר משמעות של הזמן הזה. אבל אולי לא.

אז צריך להבין נכון אם הם מוצפים או שהם רבים מחוסר עשייה.

גם זה שהם מנסים לערער אותך עם הערות על האוכל ושהם מספרים שעם אמא לא היה כיף, נשמע שהם מחפשים יותר סיפוק ומשמעות לזמן הזה. אולי גם ביטחון בחיבור של המשפחה ושל האווירה יחד. אבל אולי אני טועה. ואולי צריך להעמיק בזה עוד כדי להבין טוב יותר את הנקודה הזאת אצלם.

זה כמו שהרבה פעמים יותר קל לנו לעזור לאחרים מאשר לעזור בבית. אפשר לרטון על זה, ואפשר להעמיק את ההסתכלות ולהבין מה מניע אותנו בעשייה מחוץ לבית ואיזה פידבק אנחנו מקבלים (בין אם מהאחרים בהערכה, או במילים) ואיזה פידבק אישי אנחנו מקבלים.

(אם ילד היה עושה סיכום שבועי מה הוא עשה היום, יותר קל לזכור שהוא שיחק עם הילד של השכנים שאמא שלו שברה את הרגל מאשר לזכור שהוא שיחק עם אחותו. למה בעצם?)

ואחרי שמעמיקים ומזהים את המניע הטבעי, זה שכבר קיים שם, אז חושבים איך לנצל את זה גם בסיטואציות אחרות.

לבינתיים תוכלי להרחיב קצתאמאשוני

ביקשתי מchatGPT

לכתוב מאמר על נקודה שרציתי להעביר שראיתי שעובד אצלנו ממש טוב בקשר שבין גדולים לקטנים.

אפילו הדוגמאות אמיתיות מתוך מה שקורה אצלנו בפועל.

פשוט יותר קל ומהיר לנסח את זה בכלי הזה, אבל הרעיון והניסיון אמיתיים לגמרי, ובע"ה ארחיב על זה בהמשך.


# מניע פנימי אצל ילדים: זיהוי, משמעות וניצול חיובי בקשרי אחים


**מהו מניע פנימי ואיך לזהות אותו**

מניע פנימי הוא הדחף הפנימי של הילד לעשייה, מתוך סקרנות, עניין והנאה, ולא בשל תגמול חיצוני כמו פרס או הימנעות מעונש. אצל ילדים עד גיל 10, מניע פנימי מתגלה במצבים בהם הם שקועים בפעילות גם בלי שיתבקשו לכך. לדוגמה: ילד שממשיך לבנות מגדל בלגו גם אחרי שההורה עזב את החדר, ילדה שמציירת סדרת ציורים בלי שאף אחד ביקש ממנה, או ילד שמתעקש לפתור חידה למרות שקשה לו. הסימנים לכך הם התמדה גם מול קושי, התלהבות ושמחה בתהליך עצמו, יוזמה עצמאית ותחושת סיפוק פנימי – “תראי מה הצלחתי לעשות!”.


**תרגום המניע הפנימי לעשייה חיובית במשפחה**


כאשר ההורה מזהה מניע פנימי, הוא יכול לתעל אותו לתועלת המשפחתית. אם ילד מגלה חיבה לטבע, ניתן להפוך אותו לאחראי על השקיית הצמחים או ל“מדריך” קטן בטיולים משפחתיים. אם הוא אוהב לספר סיפורים, אפשר למנות אותו לקריין לפני השינה לכל האחים. אם הוא מתעניין במשחקי מחשב או תוכנות פשוטות כמו “צייר”, ניתן לאפשר לו ללמד את אחיו כיצד ליצור ציור או לשחק משחק מחשב בצורה יצירתית. בדרך זו הילד לא רק מבטא את תחומי העניין שלו, אלא גם חווה תרומה אמיתית לסובבים.


הקשר עם האחים הקטנים:

המניע הפנימי מקבל ערך מיוחד כאשר הוא מתורגם לקשר עם אחים צעירים. האח הגדול יכול להפוך למדריך ולדמות מלווה בתחומים שבהם הוא מתלהב באופן טבעי: ציור, בנייה, סיפורים, מוזיקה, ספורט, בישול ואפייה, עבודה במחשב או פעולות יומיומיות בבית. הקטנים חווים זאת כחוויה מקרבת, מהנה ולא מחייבת, והלמידה מתבצעת בצורה טבעית – תוך משחק, שיחה וחיקוי.


הצורך של האח הקטן בחיקוי:

עבור האח הצעיר, חיקוי האח הגדול הוא צורך התפתחותי טבעי. בעוד שההורים נתפסים כגורם סמכותי ולעיתים רחוק, האח הגדול נגיש, קרוב וחצי-משחקי. הילד הקטן מתבונן באחיו, לומד ממנו איך מתמודדים עם משימות חדשות, ומרגיש ביטחון שהוא יכול “להיות כמו אחי”. החיקוי מחזק את תחושת השייכות ואת הביטחון העצמי שלו – הוא מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו, אך גם בעל יכולת אמיתית לתרום ולהצליח.


מודל לחיקוי והערך העצמי של האח הגדול:

האח הגדול מרוויח לא פחות. עצם ההבנה שהוא דמות לחיקוי מעניקה לו תחושת ערך עצמי עמוקה. הוא מבין שמעשים שלו נצפים ומועתקים, ולכן יש לו אחריות והשפעה. הידיעה הזו מפתחת אצלו יכולות מנהיגות, סבלנות, אמפתיה ודוגמא אישית. הוא לומד להדריך, להסביר, להאט את הקצב ולהיות קשוב. מעבר לכך, הוא חווה את תחומי העניין שלו לא רק כהנאה פרטית אלא ככלי משמעותי עבור אחרים – מה שמחזק את תחושת המשמעות בחייו.


תחושת משמעות כמנוע השקעה:

כאשר הילד מרגיש שהוא חיוני ושמעשיו תורמים לאחרים – במיוחד לאחיו – מתפתחת תחושת משמעות. משמעות זו הופכת למנוע חזק יותר מכל תגמול חיצוני. הילד מוכן להשקיע מעבר למצופה: להקדיש זמן נוסף, לוותר על משחק אישי כדי לשתף, להתאפק, לחכות בסבלנות או אפילו לוותר על נוחות רגעית למען אחיו. תחושת המשמעות הופכת את הפעילות שלו ממניע אישי בלבד לחלק ממערכת ערכית שלמה.


תחומי ביטוי מגוונים

הקשר בין האחים יכול להתבטא במגוון תחומים:


בישול ואפייה– האח הגדול מזמין את הקטן לערבב עוגה, לשקול מצרכים או לקשט עוגיות.

מחשב וטכנולוגיה – יצירה בתוכנות פשוטות כמו “צייר”, בחירת צבעים או יצירת תמונה בכלי מחשב לפי העדפות משותפות.

ספורט ותנועה – משחק בכדור, לימוד ריקוד קצר או תרגילי קפיצה.

יצירה ואמנות– ציור, קיפולי נייר, בנייה בקוביות או פיסול בפלסטלינה.

עבודות בית קטנות– סידור צעצועים, קיפול כביסה פשוטה או עריכת שולחן.

 בכל אחד מהתחומים הללו, האח הגדול חווה את עצמו כמדריך וכמודל, והאח הקטן חווה קרבה, למידה וביטחון.


תועלת לשני הצדדים:

עבור האח הקטן – הלמידה הופכת לחוויה מהנה ומקרבת, הוא מרגיש שייך, לומד מיומנויות חדשות ומפתח ביטחון עצמי.

עבור האח הגדול – ההדרכה מחזקת את תחושת הערך העצמי, מפתחת אחריות ומטפחת אצלו כישורי מנהיגות ונתינה.

וכאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים, המשפחה כולה נהנית מאווירה חיובית, קרבה ושיתוף פעולה.


סיכום

המניע הפנימי של הילד הוא מתנה. כאשר ההורים מזהים אותו ומכוונים אותו לעשייה משפחתית, במיוחד בקשרי אחים, נוצר מעגל חיובי: הקטן לומד ומתחזק, הגדול חווה משמעות ובגרות, והמשפחה כולה מתעצמת. המודל הזה מטפח ערכים של אחריות, אמפתיה ושיתוף פעולה, ויוצר בסיס יציב לקשרים משפחתיים עמוקים וארוכי טווח.

נראה לי שקלעת בולאנונימית בהו"ל

נשמע שבאמת השעמום גורם לריבים (הם בני 8 ו6 אגב)

אחרה"צ אני על קוצים לתקתק מטלות בית שאני לא מספיקה.. אז אני לא משקיעה באופן אקטיבי למצוא להם משחק/פעילות... ואולי בגלל חוסר מסגרת בזמן הזה, כולם מתחרפנים.

ב2 וחצי הגדולים חוזרים ואז ב4 אוספת את הקטנים, וזה מתי שבאמת הכאוס מתחיל.



תראיאמאשוני

קודם כל, לא סתם כתבתי למצוא זמן שקט ורגוע להתבוננות,

התבוננות זה תהליך שבו אנחנו יכולים להעמיק ולאתגר את ההסתכלות ואת התפיסות שאנחנו קובעים ביומיום.

אני יכולה לכתוב פה על המשנה שלי ואיך אני הייתי מנהלת את הדברים.

אולי תתחברי לחלק, מה שיותר חשוב שתביני איך לעשות את ההתבוננות ואיך למצוא את מה שיוציא אותך מהתחושה הקשה שאת מרגישה.


יש כמה דברים שאני למשל הייתי שמה עליהם סימן שאלה.

האם את לא יכולה לתת תשומת לב מספיק משמעותית לבת ב3? הייתי שואלת את זה אחרת: האם את יכולה שלא לתת לה תשומת לב?

הרי כשהיא עושה טנטרומים בעיניים שלך את חותרת לפתרון של ארוחת ערב, בעיניים שלה, את מתייחסת אליה.

רק שזה דורש ממך פי 3 אנרגיה ומשאיר טעם מר.

כשאת מבינה לעומק את המשמעות של האלטרנטיבה, את תגלי שאין לך ברירה אלא לתת לה תשומת לב.

ואז השאלה היא לא האם יש אפשרות, אלא איך יש אפשרות וכאן חשוב לחשוב פתוח. ברוגע. ביצירתיות.


אין תשובה אחת נכונה, כנראה שתצטרכי שילוב פתרונות.

אפשר שבייביסיטר תוציא את התינוק (ואם הוא לא ממש קטנטן אפילו ילדים בני 6-8 יכולים להוציא אותו לסיבוב בעגלה מתחת לבית)

אפשר שהוא יהיה עלייך או בעגלה, אבל הראש יהיה בילדה.

אפשר למשל כשאת אוספת אותה מהגן לנוח על ספסל בדרך לשתות תה (לא חם) עם ביסקוויט שאת אורזת מראש. תחבקי אותה, תשאלי על הגן, תתענייני בה, תהיי איתה.

ורק אח"כ להמשיך הביתה.

אולי חלק מהימים תהיי פנויה ישר לתינוק וחלק ימים ישר אליה.

אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה.

תנסי מנשא. זה ממש ממש משמעותי לקהל את הני ה2-4 בידיים וראש שמופנים אליהם.

וזה הכי הגיוני שכם התינוק לא מוכן לרדת מהידיים.

לכן אצלנו הכי עבד מנשא או בחוץ עם עגלה.

תנסי גם נדנדה חשמלית אולי.


לגבי מטלות הבית, גם על זה כדאי לשים סימן שאלה.

מבינה ממש את הצורך לקדם משימות אבל שימי לב לכוחות בסוף היום שזה דורש ממך. יש מצב שההשלכות (המחירים) של לקדם מטלות, בסוף גובה ממך יותר כוחות.

אם מפנימים שאי אפשר גם וגם, אז חושבים יותר יצירתי על פתרונות. הילדים זקוקים לך כאמא.

אבל הכביסה והכלים לא יעלבו אם תביאי נערה לעזרה בשטיפת כלים והכנת ארוחת ערב למשל.


אולי עדיף בשנה הקרובה פחות לקפל כביסות ויותר להשתמש בסלסילות ודברים כאלה, העיקר לשמור על נינוחות והנאה מהיומיום.


לגבי הגדולים, יכול להיות שההתנהגות שלהם היא משעמום אבל יכול להיות שהם גם מרגישים את אובדן השליטה סביב הקטנים.

יכול להיות שאם האווירה תהיה רגועה ומאופקת יותר, גם הם יהיו יותר שלווים ויותר בעשייה חיובית.

האם יוצא לך לדבר איתם בזמנים רגועים שיחות של "גדולים"?

אולי בן ה6 זה קצת מוקדם. אבל בן ה8 זה לגמרי הגיל שהם זקוקים להורות קצת אחרת. יותר מתעניינת ומעמיקה בהם ובעולמות שלהם. יותר העצמה של האישיות, יותר חיבור לעולם הפנימי של הילד ושל ההורה. כשיש את החיבור הזה, יותר קל לילד לשתף פעולה כי גם הוא מחובר להורה ו"רואה" אותו, או את צרכי הבית.

כדאי לצאת איתו מדי פעם בשבילו ולמענו כדי לחזק את היחס אליו כבכור, וממילא גם הוא יחזק את הציפיות ממנו.

בכללי הייתי מנסה לשדך בין בן ה8 לבת ה3,

ובין בן ה6 לתינוק. שיסה לעשות לו הצגות ולהצחיק אותו כשהוא בטרמפולינה אפילו.

כשהם בזיגזג יש פחות קנאה בד"כ כי הם לא על אותה משבצת, ויותר העצמה מהביחד.


בקיצור כדאי לחשוב על הדברים קצת יותר לעומק ולהבין מה האפשרויות ומה אפשר לשנות כדי שיהיה נעים יחד.


ואחרי זה, אני גם אוסיף שזו רק תחילת שנה, וכולם עדיין בהסתגלות. גם אלו שהמשיכו באותה מסגרת. כל כיתה עם מורה חדש ומערכת חדשה, היא שונה.

לוקח זמן עד שכולם חוזרים למשבצות שלהם, וצריך להחזיק את זה עד אז ולא להיבהל מהרגשות שזה מעלה בנו,

אלא לשים את זה במסגרת הנכונה שהיא יותר מצומצמת מכל המכלול.


בהצלחה!

סליחה על התגובה המאוחרת!אנונימית בהו"ל

כל מילה שלך שווה זהב והיה לי ממש חשוב להגיד לך שקראתי כל רעיון ומשפט שלך בהערכה עצומה.


את נשמעת אמא פשוט מדהימה... עם עומק מטורף.

ממש מעריכה את הזמן וההשקעה שלך לכתוב ולשתף מתובנותייך❤️


רציתי גם לשאול לגבי הרעיון הזה-


"אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה."


הכוונה היא שאחד האחים מארגן פעילות מראש שיהיה מוכן כשהיא תחזור מהגן? יש לך דוגמא לדבר כזה?

אני חושבת שקודם כלממצולות

את צריכה להוציא מהמחשבה אחר צהריים שלם כיף

כי כמה שיהיה נחמד וטוב בסוף זה נגמר

והחוכמה היא ממש להתאמץ ולמצוא רגעים קטנים קטנים של טוב וכיף

ממש קטנים

רגעים שהבת 3 כן חיבקה את התינוק

רגעים שהתינוק היה רגוע

רגעים שהגדולים פתאום שיחקו יפה

זה פשוט רצף של המון רגעים

קשים מעצבנים טובים ומצחיקים,

ולדעת שאצל רובם זה ככה

שיש צפופים

וילדים זה אינטנסיבי וקשה מאד

ובשקט אגיד יכול להיות שזה באמת לא כל כך כיף לבלות עם ילדים קטנים

יש אמהות שמתחברות לגילאים האלה

ולגילאים שהם ממש תינוקות לא

יש כאלה שמתחברות יותר לגיל המתבגר ולא לגיל הפעוט וזה בסדר

העיקר להיות אמא טובה דיה

שנמצאת שם

שרואה את הצרכים של הילדים

שאכפת לה

ואת נשמעת לגמרי כזאת

וחיבוק בעיקר על הקטע שהבעל מגיע שהכל טוב

ואת מגרדת את השאריות של עצמך ...

לגמרי יש רגעים קטנים טובים... קשה לשים לבאנונימית בהו"ל

אליהם לפעמים כי אני כל כך מוצפת מזה שלפני 5 דקות היא הרביצה לו.


ולפעמים זה כדור שלג. אני מגיבה בצורה לא פורפורציונאלית פתאום אחרי רצף של אירועים...

אם ברגיל אני לא מתעצבנת ששופכים את החלב על הרצפה אז אחרי ריב ביניהם למשל אני מאבדת את זה וממשיכה ברצף של עצבים על הדברים הכי קטנים.

וזה שובר כי אני יודעת שזה ממש לא מגיע להם.

סתם כי קשה לי להתנתק מהרגע הקשה שהיה לי לפני × זמן

קודם כל חיבוק ואח"כ עוד אחדשופטים

ועכשיו אכתוב שני דברים


הראשון, תקופה שיש תינוק בבית ותקופת תחילת שנה תמיד תמיד לחוצים אצלי, למדתי לחכות לזה ולכן אני פחות מתרגשת. יש הרבה מטלות וקניות מבית ספר, והכנות לחגים, ואסיפות הורים, והילדים לא מאופסים..

אחרי כמה שנים קלטתי שזה העניין ומאז הרבה יותר קל לי לקבל את זה.


דבר שני ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון בזכות מישהי פה, שעצם זה שמתעורר בך הרצון לתשובה ולהיות יותר טובה זה מחשבה שה' שם בתוכך, ועצם זה שיש בך את הרצון הזה זה ממש חלק של ה' בתוכך, אז אל תקחי את זה למקום של לא מספיק טובה, אלא אני רוצה להיות יותר טובה, תתפללי לה', אתה נתת לי את המחשבה הזאת שאני לא מרוצה מהאימהות שלי ורוצה להיות טובה יותר, תן לי כוחות להוריד את זה לפועל, להשתפר, אבל לא ממקום חלש אלא מקום שה' נתן בך אמון שאת מסוגלת.  

תודה, ובמיוחד על המשפט האחרון❤️אנונימית בהו"ל
אמא טובה לא נמדדת בזה שהיא רוצה להיות עם הילדיםמתואמת

שלה כל הזמן -

היא נמדדת ברצון שלה שיהיה להם טוב.

וכדי שיהיה להם טוב - גם לה צריך להיות טוב.

כתבת שהייתה נערה שעזרה לך אחר הצהריים, ואז בשעה שנותרה לך איתם היה לך טוב. אז מצוין! אם זה אפשרי לך כלכלית - אז תמשיכי בזה. יהיה לילדים הרבה יותר טוב אם את תרגישי שמחה בזמן שאת כן איתם.


מלבד זאת -

נסי לחשוב מה את כן אוהבת לעשות, ואת מה שאת אוהבת - נסי לראות איך את עושה ביחד עם הילדים, אם אפשרי. (למשל - אפייה, פטפוטים, קניות, יצירות...)


ובאמת - השלב של תינוק ופעוט, בטח אם יש עוד ילדים שצריך לתמרן איתם, זה לגמרי שלב קשה... אז אל תלקי את עצמך!❤️

❤️❤️❤️אנונימית בהו"ל
איך בעלך מגיב כשהם אומרים שאיתו כיף ואיתך מעצבן?בלוט
אולי ברגעים כאלה הוא יכול להרים לך, ולשקף לילדים כמה את מתאמצת בשבילם? אולי הוא יכול להסביר להם מה הם יכולים לעשות כדי שהזמן איתך יהיה נעים יותר? (מתוך נקודת מוצא שאת אמא נהדרת ומשקיעה ורוצה שיהיה להם נעים וטוב, אבל אם הם לא ישתפו פעולה הם לא ירגישו את הטוב הזה)
וואו זה ממש מעניין. לא חשבתי על זהאנונימית בהו"ל

זה ממש רעיון מעולה. תודה!!


 

כשהוא מרדים אותם אז הוא שר להם שמע וכו וגם מלטף כל אחד וזה הזמן שלו לתת חיבה.


 

כשהוא לא מספיק לחזור בזמן אז הם כל הזמן מתלוננים שאני לא עושה להם כמו אבא. והיו פעמים שממש ניסיתי למרות שנגמר לי הכח. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לחוצה כבר לשיר להם מהר וללכת.. לאכול, לנשום, לעשות כביסה.


 

ואולי זו הזדמנות שיפתח את זה איתם. למה לאמא אין כח ואיך אפשר לעזור לה כדי שיהיה טוב יותר לכולם.

תודה!

אני חושבתתקומה

שקודם כל את צריכה להבין מה עוזר לך לנשום, לפני שאת מעבירה את זה הלאה לילדים.

אני הכי מבינה בעולם את הצורך שלך לנשום, את המחנק והחוסר כוח.


אבל יש משהו קצת לא הוגן בלהעביר את זה לילדים.

ואני לא אומרת את זה כביקורת בכלל, אלא יותר כשיקוף ותפיסה.

אני חושבת שקשה כילד להרגיש אחראי לאיך אמא שלך מרגישה.

בטח אם את בעצמך מרגישה את חוסר הכוח בצורה כל כך חזקה, ולא בדיוק יודעת על מה זה יושב ומאיפה זה מגיע.

ברור שיש גם עניין של חינוך של הילדים

אבל זה מגיע בעיניי אחרי שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו, ומה הדרך הנכונה שלנו.


אני לא יודעת בדיוק איך ההתנהלות אצלכם אחרי צהריים יחד איתך, ואני גם לא צריכה לדעת.

אבל אני חושבת שקודם כל המיקוד צריך להיות כלפי פנים. איך את יכולה לשנות. האם זה יותר זמן לעצמך, האם זה גבולות אחרים לילדים, האם צריך איזושהי מסגרת של זמנים, כללים, בייביסיטר או מה שזה לא יהיה.

אבל בתור האמא, הפתרון צריך להיות אצלך, ולא להעביר את זה הלאה לילדים

המממ מבינה מה את אומרתאנונימית בהו"ל

אולי זה צריך להיות שילוב של השניים...?


כמובן שהם לא צריכים להרגיש אחראיים למה שאני מרגישה.

אבל אולי במקביל לכך שאני עושה שינוי אצלי, אני יכולה לשקף להם שצריך שיתוף פעולה שלהם...

נגיד מלקרוא כאן עלה לי רעיון שאני צריכה ליצור לו"ז מובנה יותר, שיקל עליי, כי עד עכשיו לא היה... (למשל בשעה הזאת יושבים לעשות ש"ב ואח"כ זמן חופשי ואז א. ערב וכו)

אבל במקביל לשקף להם שיהיה הרבה יותר נעים שבזמן המוקדש לש"ב אז לא מתווכחים שרוצים לשחק, כי זה הלו"ז שמאפשר לכולנו להסתדר יותר טוב ולהרגיש נעים וגם לשחק בהנאה אח"כ...

זה ממשתקומה

לגיטימי לדבר איתם.

אבל לא מתוך מקום של "לאמא אין כוח", אלא מתוך מקום של שיתוף פעולה "אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים יותר".

מבינה את ההבדל?

ובאמת אני חושבת שזה יגיע יותר בקלות, אחרי שלך יהיה ברור מה את רוצה.


אגב, בתגובה על אחת ההודעות הקודמות שלך - אצלי ניסיון לנצל את הזמן למשימות הבית בזמן שאני עם הילדים, זה מתכון בדוק לעצבנות, חוסר סבלנות ותחושת מועקה כלפיהם.

כשאני עם הילדים, משתדלת ממש לפנות את הזמן אליהם, ולא לבנות על לעשות שום דבר אחר.

רק להיות בפניות אליהם.

הרבה יותר קל לי ככה.

אחרת אני במרדף כל הזמן, ומרגישה שהם "מפריעים לי" לעשות מה שאני רוצה.

ובאמת באמת זה לא אשמתם.

אידאלית ממש הייתי רוצה לא לעשות שום דבראנונימית בהו"ל

ממטלות הבית חוץ מלהיות איתם.

רק שזה הרבה יותר קשה מציאותית...

אני לא מבינה איך נשים מצליחות. כל מכונה לוקחת בין שעה וחצי ל3. אז לחכות ללילה זו לא אופציה. לסדר ולנקות מהיום לוקח מלאאאא זמן. ואם משאירים הכל לערב אז מתי נחים ואוגרים כוחות ליום הבא עם עבודה וילדים? 

רק מהמחשבה אני קורסת... 

אבל כשהמכונה עובדת - את לא צריכה לעשות כלום...מתואמת

צריך לקחת בחשבון רק את זמן העבודה שלך. ולי לוקח להכניס כביסה שתי דקות בערך, כי אני לא ממיינת ולא מרססת כתמים (כמעט) וכו'. ויש לי מייבש, אז גם עוד שתי דקות להוציא, ואני לא מקפלת אלא ממיינת למקום, אז זה עוד חמש דקות בערך לכל מכונה (ואני נותנת לילדים מגיל 6 לעשות את זה לבד לרוב).

מציעה לך לחשוב על קיצורי דרך ככל האפשר בעבודות הבית, כדי באמת לא להיות משועבדת אליהן.

יש גם כאלה שעושות עבודות בית ביחד עם הילדים. אני אישית רק כביסות מצליחה ככה, אבל אולי יש כאן כאלה שיוכלו לתת לך טיפים לזה...

להכניס מכונה לא לוקח הרבה זמןהמקוריתאחרונה

ואני כן ממיינת ומרססת. זה לא מה שנוגס לך בעיקר הזמן לדעתי

השאלה היא מה עם כל המסביב. מה את מצפה מעצמך להספיק עד שהילדים ישנים?

אני באופן אישי כן עושה חלק כשהם ערים וחלק כשהם ישנים. ואפשר לעשות גם איתם ביחד. בעיניי לא ריאלי לא לעשות כלום כל אחהצ

אם תפרטי מה את עוד עושה מעבר, אולי נוכל לעזור לך למצוא פתרונות שיקלו

אני חושבת שפשוט לא מצאתם את הנוסחה שמתאימהפה בנס

לכם לניהול של אחהצ.

אני יכולה להגיד לך שלפני שנתיים הזדהתי עם כל מילה שלך, עד שהתייעצתי עם חברה שאמרה לי שבאמת זה לא אפשרי להתנהל ככה ואין פלא שאני שונאת את השעות האלו, והציעה לחשוב מה גורם לילדים להתנהג ככה.


אצלנו למשל באופן מפתיע בלי צהרון הרבה יותר קל לי לנהל פה את אחהצ מאשר עם צהרון,

וגיליתי שזה מ2 סיבות:

1- לילדים לא היה טוב בצהרון. הם לא אכלו כמו שצריך, וחזרו רעבים ועצבניים. הגננת היתה למלמית, והיה להם משעמם, וחזרו עם המון אנרגיות שלא ידעו איך להוציא הביתה.

2- אני בניתי על הזמן של הצהריים לעשות עוד דברים, והייתי מתוסכלת שלא הסתדר.


הוצאנו את הילדים מהצהרון, ובכסף שחסכנו קנינו עוד משחקים שמעסיקים אותם הרבה זמן בלעדי, מה שמאפשר לי להתפנות לקטנה.

את מטלות הבית הזזתי לשעות אחרות (מוקדם בבוקר או בערב) וחלק מהן העברתי הלאה- לילדים, לבעלי או לעזרה חיצונית.

דאגנו לקנות הרבה פירות ונישנושים שאין לי בעיה שיאכלו חופשי במהלך היום, ושמנו במקום נגיש. כשהם פחות רעבים הם פחות רבים...

פעם בשבוע אני לוקחת בייביסיטר שמוציאה אותם לגינה ומאפשרת לי לנוח ולצבור כוחות, כי כדי לסיים מוקדם אני משלימה שעות בערב.


בהצלחה רבה!

מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך לנהל את זה בקלות ובטוב!

אפשר רעיונות למשחקים שמעסיקים אותם?שואלת12
אולי יעזור גם אצלנו
בטח!פה בנס

פאזלים

חרוזי גיהוץ

קליקס, לגו- קנינו כמות ענקית...

סולמות ונחשים

פלסטלינה עם ספר שמסביר איך להכין

משחק זיכרון

משחק של רכבת כזו

משחקי בניה- הבאנו להם כמה קרשים, ברגים ארוכים ומברג והם חיברו את הקרשים...

מדבקות- יש דפים כאלה של שיבוץ מדבקות שהם מאוד אוהבים.


ספרים השגתי של ספריית פיג'מה, ואז יש פודקאסט שמקריא אותם והם נורא נהנים שהם עצמאיים עם זה. אני שמה והם מדפדפים לפי הסיפור...

תודה על הפירוט!שואלת12
וואו נשמע חלומי!אנונימית בהו"ל

וממש מחושב להפליא..


יש באמת הרבה התעסקות בכל הקטע של האוכל...

ישר כשהיא חוזרת מהצהרון היא פותחת את המקרר ועושה לי בלאגן.. וזה מוזר כי דווקא היא אוהבת את האוכל שם ואומרים לי שהיא אוכלת טוב.

אבל אולי אם אני אכין מראש נשנושים על השולחן אז זה ימנע לפחות חלק מהריבים סביב זה... לא יודעת למה אבל זה ממש טריגר בשבילי שפותחים את המקרר 100 פעמים באחרה"צ לפני א. ערב חחחח

גם לי זכור שכשחוזרים הביתה בארבע חוזרים רעביםקופצת רגע
תנסי באמת לתת אפילו אוכל כמו סנדביץ' כשחוזרים, ותראי אם זה משנה לטובה את המצב.


או, כמו ש @אמאשוני הציעה כאן הרבה פעמים, להקדים מאוד את ארוחת הערב, נניח לחמש. ואולי ואחרי זה ישר מקלחות ואז עוד קצת לשחק. זה נראה לי מתאים במיוחד לחורף שממילא מחשיך מוקדם.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !