לא מרגישה ראויה להיות אמאאנונימית בהו"ל

אני באמת לא יודעת לעשות את זה.

מרגישה שאין מה שייתן לי כח. לא תחביב. לא זמן לעצמי, לא עזרה מכל סוג שהוא.

מרגישה שהגעתי לקיר.

 

מרגישה שרוב הימים אני מחכה שילכו לישון כבר.

ואני כל כך רוצה, כמה שאני רוצה!!!!! להיות אמא כייפית, שתהיה אווירה נעימה בבית.

 

אבל איך אפשר כשהילדה בת 3 דופקת כמעט כל יום טנטרום למשך חצי שעה למשל כי שוקולד לא. ערב זו לא אופציה. אז היא צורחת ומשתגעת כמו בהתקף עצבים. ובמקביל התינוק בוכה ברגע שאני מניחה על הרצפה כדי להתפנות לגדולים שרבים מכות בלי סוף. או שהוא בכלל בוכה כי הילדה בת 3 מתעללת בו (צובטת אותו, דורכת עליו בכוונה) ואז אני צווחת עליה כי נמאס מהאירוע החוזר ונשנה הזה. ואז כמובן הגדולים החליטו שהם לא אוהבים את מה שהכנתי להם לא. ערב *למרות. ששאלתי. אותם. מראש.*
 

דייייייייייייייייייייייייייי

 

ואז הבעל חוזר בערב כשכלו כוחותיי והם בדרך לצחצוח שיניים וכמובן שהילדים "אבאאאאאא" וכמה התגעגעו וכמה היה מעצבן עם אמא. והוא מדגדג ועושה איתם צחוקים. ואני מתה מבפנים.

וכמה פעמים שאני אומרת לו מתוך תסכול שאני רוצה לעבוד מעכשיו אחרה"צ. שאני אחזור בערב ושהוא יהיה עם הילדים ומי קבע שאמא צריכה להיות אחרה"צ ואני לא מוכנה יותר ובלה בלה בלה. סתם טמטום כי זה בכלל לא פרקטי וזו פריקה חסרת הגיון.
 

ואני לא בדכאון... ב"ה אני מוצאת סיפוק בתחומי חיים אחרים. פשוט אני מרגישה שאני באמת לא בנויה לזה. איזו אמא ראויה לא רוצה לבלות זמן עם הילדים שלה?? למה לעזאזל אני לא מצליחה להגיע לאחרה"צ אחד שהוא קצת רגוע ונורמלי? שאולי אפילו יכול להיות לכולנו כיף ביחד?


 

אם אפשר לבקש, אל תביעו זעזוע וביקורת מהדברים שכתבתי, מספיק אני עמוק עמוק בביקורת עצמית. אני גם ככה שבורת לב ומרגישה נורא... תודה לכל מי שפה לתת לי חיבוק

יקרה,Pandi99

אני קוראת אותך וכל כך מבינה את המקום שלך

זה באמת מאוד קשה, ושואב, ולהיות איתם לבד במיוחד עם ילדה בת 3 ותינוק זה מאתגר מאוד!

את אמא ראויה מאוד גם אם קשה לך לבלות איתם אחר"צ. הם ארוכים, יש הרבה דרישות ועייפות.


כתבת שאין לך עזרה, השאלה אם התכוונת לעזרה של משפחה או משהו שאפשר בתשלום.? למשל, איזו נערה שתקח אותם קצת לגינה, תשחק קצת, תאפשר לך קצת לנוח.

תודה על התגובה❤️אנונימית בהו"ל
האמת ששילמתי לנערה כמה פעמים שתיקח אותם לגינה אחרי שאני אוספת מהצהרון, ואז כשהיא החזירה אותם היה תקתוק של א. ערב הרדמות וכו. היה מעולה האמת. אבל זה מהסיבה הפשוטה שהייתי איתם רק איזה שעה.. ממש בסוף היום שלהם.. וזה מרגיש לי הזוי שאני אהיה איתם רק שעה ביום.
אם היה מעולה אז למה לא?Pandi99

עדיף שעה איכותית מאשר כמה שעות שהן סיוט

שאנחנו חסרות סבלנות זה עובר לילדים והם מרגישים את זה.. (וגם זה בסדר, אנחנו לא מושלמות וניכר שאת אמא טובה שאכפת לה מהתחושה של הילדים שלה)


ברור שלא כל יום אבל אם אפשרי כמה פעמים בשבוע, אפילו לא חייב גינה, אפשר פעם גינה ופעם אפילו אצלך בבית שהיא מעסיקה אותם ואת גם באזור

ובזמן הזה תוכלי למלא מצברים שלךPandi99
תכלס יש בזה משהו...אנונימית בהו"ל
צודקת ממשששש. להעדיף איכות על כמותנעמי12

בע'ה זה לא לנצח.

לבנתיים נשמע טוב ונכון.

חיבוק לך הפותחת האהובה... ♥️

כתבת במקום אחר שבאחד על אחד את נהנית איתם.בלוט

אולי תתני לה לשמור בכל פעם על כולם חוץ מאחד, ובזמן הזה תעשי איתו משהו שכיף לשניכם?

לא מתוך ייסורי מצפון שאת אמא לא מספיק טובה!

מתוך מקום שרוצה להיזכר כמה כיף לך עם הילדים.  שיהיה לך מקום שהוא רק כיף משותף, בלי מטלות ומשימות וכל מה שמעיק עלייך.

זה ממש רעיון!אנונימית בהו"ל
מתארת לעצמי שעדיין ארצה את הפעמים האלה שיש לי שקט לגמרי להכין ארוחת ערב בנחת בלי אף אחד לידי אבל זה בהחלט רעיון טוב לאמץ! תודה רבה!!
איזה יופי! מקווה שיהיה לך טוב!בלוט
וברור שלפעמים צריך זמן שקט לבד, זה הכי טבעי בעולם
הקב''ה חושב שאת ראויהעוד מעט פסח

הוא הביא לך אותם כי את האמא המדויקת עבורם.

הוא סומך עלייך ומאמין בך.

ובכלל לא קראתי כאן שום דבר חריג.

רק בא לי לחבק אותך וללחוש לך בסוד שלכולנו לפעמים נמאס. שכולנו לפעמים רק רוצות שקט.


ובפן הפרקטי- גיליתי שהרבה מהכיף שלי כאמא הוא עם הילדים אחד על אחד. אולי תצליחי למצוא כמה רגעים קטנים כאלה, רק שיתנו לך נחת, אוויר לנשימה, ותזכורת שחוץ מכל הבלאגן הרעש והעבודה- לגדל ילדים זו גם זכות עצומה.

זה מעניין כי בדיוק זה משהו ששמתי לב אליואנונימית בהו"ל
שהקושי שלי הוא להיות עם 4 בבת אחת. אני מוצפת ברמה שאין לתאר.


אבל כשיוצא לי להיות לבד עם ילד (לעיתים נדירות) אז טוב ורגוע ואנחנו נהנים. רק שזה כל כך קשה לוגיסטית לארגן שזה יקרה...


תודה על מילותייך❤️

להיותoo

כל יום אחה"צ עם כמה ילדים וגם קטנים זה קשה מאד

יותר הגיוני שזה יהיה השרדותי ומתיש מאשר זמן הנאה


זה לא המדד לאמהות

זה סטנדרט מגזרי שנשים צריכות לעמוד בו


אני מעדיפה איכות על כמות

בשעות נוכחות עם הילדים


אפשר לחיות אחרת ולחלוק את השעות הללו עם הבעל/ בייביסיטר


(וגם אולי כדאי לחשוב על תכנון עתידי של הילודה מרווח יותר כדי להצליח להינות מהילדים)

מתחברת לדברייךהמקורית

ונשמע שאת צריכה אויר

אם זה מה שיעשה לך טוב, אז זה בסדר שיהיה בייביסיטר. גם אני נעזרת ויש לי פחות ילדים ובלי זה אין לי אוויר וזה לא אותו דבר.

ואני לא נמצאת עם הילדים שעה ביום ובטוחה שגם את לא. עם כל העזרה שבעולם, אני איתם לפחות 4 שעות ביום. שעתיים בבוקר ושעתיים בערב והם תמיד תמיד פותחים וסוגרים איתי את היום ודווקא אתמול הבת שלי הכתירה אותי כ" אמא הטובה בעולם" 😅)

אז אני כן בעד איכות ולא כמות ובסוף הם לא סובלים. הם משנים אווירה וזה בסדר. וזה גם לא כל יום.

עזבי אותך מ"מה צריך". תתנהלי לפי מה שנכון לך. את אמא שלהם וראויה להיות אמא שלהם גם אם יש לך עזרה

איזה כיף שהיא אמרה לך את זה! ממיס❤️אנונימית בהו"ל
מציעה לך לשבת עם עצמךאמאשוני

תפני לעצמך זמן שקט, ברוגע, במקום נעים על משהו טעים,

תני לעצמך זמן התבוננות.

תחשבי יותר לעומק על כל אחד. מה החזקות שלו. במה הוא טוב. למה הוא זקוק, איפה הוא מאתגר ולמה לדעתך הוא מאתגר דווקא שם.

כרגע את מתארת שכל אחד מקשה במקום מסויים וביחד הם יו רים קושי גדול.

אבל הנקודה הזאת יכולה להיות גם תועלת גדולה.

ברגע שתצליחי לשחרר אצל כל אחד איפה שהתקיעות אצלו, כולם ישתלבו בתוך ההרמוניה ויהיה לכם כיף מהביחד.

מציעה לך ליזום זמן אישי עם כל אחד. או קטנים בנפרד מהגדולים או קטן עם גדול.

מה שהולך לכם ותהיה דינמיקה טובה וזורמת. שתוכלי להגיד שבזמנים האלו את נהנית בקלות מההורות.

זה חשוב גם בשבילך לחזק את הביטחון בחוויה ההורות, וגם בשביל הילדים להנות מזמן אמא רגוע שבו אפשר להגיע למקומות שלא מגיעים אליהם כשכולם יחד. ככה גם להם תהיה מוטיבציה לשמור על האווירה כי הם זוכרים חוויות טובות ומעצימות. שיחות יותר עמוקות ממה שהשוטף מאפשר.

בזמן זאת עם אחד, או חלק, החלק השני בפעילות או בייביסיטר או אבא מטפל.


טיפים קטנים:

תינוק במנשא. זה מציל. שובר שוויון. מה שתרצי. תינוק במנשא זה תינוק שמרגיש את אמא, תינוק במנשא זה שתי ידיים וראש פנוי לבת ה3.

שווה להשקיע בחיפוש מנשא מתאים.

עם הגדולים לתת להם תפקידים. במקום מריבות שינתבו את הכח שלהם לעשות דברים שיעצימו אותם. אם זה בעזרה בבית, עם האחים, או כל פרויקט שמתאים.

בת ה3- הרבה פעמים עם האחים זה עובד יותר טוב. תנסי מדי פעם לשדך אחד גדול לבת ה3. שישב להקריא לה סיפור, לקלח, לשחק בנחת. אצלנו הם גם מארחים בתוך החדר שלהם, אז הקטן נכנס ביראת כבוד 😆

מבין שעל הטעות הכי קטנה הוא עף.

בקיצור זה עשוי להרגיע גם את הגדול וגם את הקטנה, גם לחזק את הקשר ביניהם, את תחושת המשמעות של הגדול. (אין כמו הערצת אח קטן ואין כמו עידוד ותמיכה. של גדול בקטן)

שוקולד להוציא מהבית עד יעבור זעם.


זאת תקופה וצריך קצת לעשות סדר מחדש ביומיום, לפרק את הקושי להתמודדויות נפרדות, ואז רק לחבר שוב בחזרה את הכל כשיש פחות חזיתות.


בהצלחה!

תודה על התגובה הזאת!! גם בשביליאוהבת את השבת
יש לך הודעות ממש מרתקות ומחכימות!! הן הולכות איתי! תודה!!
תודה אהובהאמאשוני
בהצלחה גם לך!
תודה רבה על הרעיונות! השאלהאנונימית בהו"ל

היא איך להתמודד עם האתגר של כל אחד.. את האתגרים עצמם אני מכירה היטב


למשל עם בת ה3. ברור שהיא צובטת ומרביצה לתינוק כי היא מקנאה. עשיתי איתה זמן איכות ממש ארוך יחסית לפני כמה ימים כדי לנסות להפחית את הצורך הזה.. אבל כלום. ואני באמת לא יכולה לתת לה כל יום תשומת לב בלעדית.


והרעיון של השידוך מתוק לגמרי, הלוואי והיה עובד אצלי...

כשאני מנסה לדרבן את הגדולים לעשות בייביסיטר/קייטנה אז לפעמים זה סתם יוצר עוד יותר חיכוך כי "היא לא מקשיבה למה שאני אומרת לה!!" או שרבים על מה משחקים, מה עושים וכו. ואז אני מעדיפה שלא יהיו בכלל באותו החדר..


אשמח לשמוע את התובנות שלך🙏

אשמח לשתף בע"ה יותר מאוחראמאשוני

רק אם לא אכפת לך לכתוב כדאי שתרשמי גילאים של הגדולים, כי יש הבדל בין "גדול" בן 5 או 7 או 9.

וגם בנים או בנות ומה תחומי העניין של הגדולים (אוהבים פעילות נמרצת, עשייה, יצירתיים ברעיונות, אוהבים פעילות ביתית יותר וכד')

בסוף כדי שזה יצליח באמת זה צריך לשבת עליהם טוב ולא כהעתקה ממשפחה אחרת, מבינה?


אבל אשתדל להרחיב למגוון אפשרויות ואת תקחי את זה הלאה לפי מה שאת מכירה אותם.

לכם גם הצעתי להעמיק בזה בזמן רגוע, לקלף עוד קצת שכבות ולחשוב עליהם מזווית שפחות חושבים עליה בד"כ.

כי כשמזהים את הנקודה הפנימית שמפעילה כל אחד, אפשר לעשות מהלימון לימונדה איכותית במיוחד.


נגיד מקריאה קלה, נשמע שהגדולים רבים קצת משיעמום, מחוסר משמעות של הזמן הזה. אבל אולי לא.

אז צריך להבין נכון אם הם מוצפים או שהם רבים מחוסר עשייה.

גם זה שהם מנסים לערער אותך עם הערות על האוכל ושהם מספרים שעם אמא לא היה כיף, נשמע שהם מחפשים יותר סיפוק ומשמעות לזמן הזה. אולי גם ביטחון בחיבור של המשפחה ושל האווירה יחד. אבל אולי אני טועה. ואולי צריך להעמיק בזה עוד כדי להבין טוב יותר את הנקודה הזאת אצלם.

זה כמו שהרבה פעמים יותר קל לנו לעזור לאחרים מאשר לעזור בבית. אפשר לרטון על זה, ואפשר להעמיק את ההסתכלות ולהבין מה מניע אותנו בעשייה מחוץ לבית ואיזה פידבק אנחנו מקבלים (בין אם מהאחרים בהערכה, או במילים) ואיזה פידבק אישי אנחנו מקבלים.

(אם ילד היה עושה סיכום שבועי מה הוא עשה היום, יותר קל לזכור שהוא שיחק עם הילד של השכנים שאמא שלו שברה את הרגל מאשר לזכור שהוא שיחק עם אחותו. למה בעצם?)

ואחרי שמעמיקים ומזהים את המניע הטבעי, זה שכבר קיים שם, אז חושבים איך לנצל את זה גם בסיטואציות אחרות.

לבינתיים תוכלי להרחיב קצתאמאשוני

ביקשתי מchatGPT

לכתוב מאמר על נקודה שרציתי להעביר שראיתי שעובד אצלנו ממש טוב בקשר שבין גדולים לקטנים.

אפילו הדוגמאות אמיתיות מתוך מה שקורה אצלנו בפועל.

פשוט יותר קל ומהיר לנסח את זה בכלי הזה, אבל הרעיון והניסיון אמיתיים לגמרי, ובע"ה ארחיב על זה בהמשך.


# מניע פנימי אצל ילדים: זיהוי, משמעות וניצול חיובי בקשרי אחים


**מהו מניע פנימי ואיך לזהות אותו**

מניע פנימי הוא הדחף הפנימי של הילד לעשייה, מתוך סקרנות, עניין והנאה, ולא בשל תגמול חיצוני כמו פרס או הימנעות מעונש. אצל ילדים עד גיל 10, מניע פנימי מתגלה במצבים בהם הם שקועים בפעילות גם בלי שיתבקשו לכך. לדוגמה: ילד שממשיך לבנות מגדל בלגו גם אחרי שההורה עזב את החדר, ילדה שמציירת סדרת ציורים בלי שאף אחד ביקש ממנה, או ילד שמתעקש לפתור חידה למרות שקשה לו. הסימנים לכך הם התמדה גם מול קושי, התלהבות ושמחה בתהליך עצמו, יוזמה עצמאית ותחושת סיפוק פנימי – “תראי מה הצלחתי לעשות!”.


**תרגום המניע הפנימי לעשייה חיובית במשפחה**


כאשר ההורה מזהה מניע פנימי, הוא יכול לתעל אותו לתועלת המשפחתית. אם ילד מגלה חיבה לטבע, ניתן להפוך אותו לאחראי על השקיית הצמחים או ל“מדריך” קטן בטיולים משפחתיים. אם הוא אוהב לספר סיפורים, אפשר למנות אותו לקריין לפני השינה לכל האחים. אם הוא מתעניין במשחקי מחשב או תוכנות פשוטות כמו “צייר”, ניתן לאפשר לו ללמד את אחיו כיצד ליצור ציור או לשחק משחק מחשב בצורה יצירתית. בדרך זו הילד לא רק מבטא את תחומי העניין שלו, אלא גם חווה תרומה אמיתית לסובבים.


הקשר עם האחים הקטנים:

המניע הפנימי מקבל ערך מיוחד כאשר הוא מתורגם לקשר עם אחים צעירים. האח הגדול יכול להפוך למדריך ולדמות מלווה בתחומים שבהם הוא מתלהב באופן טבעי: ציור, בנייה, סיפורים, מוזיקה, ספורט, בישול ואפייה, עבודה במחשב או פעולות יומיומיות בבית. הקטנים חווים זאת כחוויה מקרבת, מהנה ולא מחייבת, והלמידה מתבצעת בצורה טבעית – תוך משחק, שיחה וחיקוי.


הצורך של האח הקטן בחיקוי:

עבור האח הצעיר, חיקוי האח הגדול הוא צורך התפתחותי טבעי. בעוד שההורים נתפסים כגורם סמכותי ולעיתים רחוק, האח הגדול נגיש, קרוב וחצי-משחקי. הילד הקטן מתבונן באחיו, לומד ממנו איך מתמודדים עם משימות חדשות, ומרגיש ביטחון שהוא יכול “להיות כמו אחי”. החיקוי מחזק את תחושת השייכות ואת הביטחון העצמי שלו – הוא מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו, אך גם בעל יכולת אמיתית לתרום ולהצליח.


מודל לחיקוי והערך העצמי של האח הגדול:

האח הגדול מרוויח לא פחות. עצם ההבנה שהוא דמות לחיקוי מעניקה לו תחושת ערך עצמי עמוקה. הוא מבין שמעשים שלו נצפים ומועתקים, ולכן יש לו אחריות והשפעה. הידיעה הזו מפתחת אצלו יכולות מנהיגות, סבלנות, אמפתיה ודוגמא אישית. הוא לומד להדריך, להסביר, להאט את הקצב ולהיות קשוב. מעבר לכך, הוא חווה את תחומי העניין שלו לא רק כהנאה פרטית אלא ככלי משמעותי עבור אחרים – מה שמחזק את תחושת המשמעות בחייו.


תחושת משמעות כמנוע השקעה:

כאשר הילד מרגיש שהוא חיוני ושמעשיו תורמים לאחרים – במיוחד לאחיו – מתפתחת תחושת משמעות. משמעות זו הופכת למנוע חזק יותר מכל תגמול חיצוני. הילד מוכן להשקיע מעבר למצופה: להקדיש זמן נוסף, לוותר על משחק אישי כדי לשתף, להתאפק, לחכות בסבלנות או אפילו לוותר על נוחות רגעית למען אחיו. תחושת המשמעות הופכת את הפעילות שלו ממניע אישי בלבד לחלק ממערכת ערכית שלמה.


תחומי ביטוי מגוונים

הקשר בין האחים יכול להתבטא במגוון תחומים:


בישול ואפייה– האח הגדול מזמין את הקטן לערבב עוגה, לשקול מצרכים או לקשט עוגיות.

מחשב וטכנולוגיה – יצירה בתוכנות פשוטות כמו “צייר”, בחירת צבעים או יצירת תמונה בכלי מחשב לפי העדפות משותפות.

ספורט ותנועה – משחק בכדור, לימוד ריקוד קצר או תרגילי קפיצה.

יצירה ואמנות– ציור, קיפולי נייר, בנייה בקוביות או פיסול בפלסטלינה.

עבודות בית קטנות– סידור צעצועים, קיפול כביסה פשוטה או עריכת שולחן.

 בכל אחד מהתחומים הללו, האח הגדול חווה את עצמו כמדריך וכמודל, והאח הקטן חווה קרבה, למידה וביטחון.


תועלת לשני הצדדים:

עבור האח הקטן – הלמידה הופכת לחוויה מהנה ומקרבת, הוא מרגיש שייך, לומד מיומנויות חדשות ומפתח ביטחון עצמי.

עבור האח הגדול – ההדרכה מחזקת את תחושת הערך העצמי, מפתחת אחריות ומטפחת אצלו כישורי מנהיגות ונתינה.

וכאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים, המשפחה כולה נהנית מאווירה חיובית, קרבה ושיתוף פעולה.


סיכום

המניע הפנימי של הילד הוא מתנה. כאשר ההורים מזהים אותו ומכוונים אותו לעשייה משפחתית, במיוחד בקשרי אחים, נוצר מעגל חיובי: הקטן לומד ומתחזק, הגדול חווה משמעות ובגרות, והמשפחה כולה מתעצמת. המודל הזה מטפח ערכים של אחריות, אמפתיה ושיתוף פעולה, ויוצר בסיס יציב לקשרים משפחתיים עמוקים וארוכי טווח.

נראה לי שקלעת בולאנונימית בהו"ל

נשמע שבאמת השעמום גורם לריבים (הם בני 8 ו6 אגב)

אחרה"צ אני על קוצים לתקתק מטלות בית שאני לא מספיקה.. אז אני לא משקיעה באופן אקטיבי למצוא להם משחק/פעילות... ואולי בגלל חוסר מסגרת בזמן הזה, כולם מתחרפנים.

ב2 וחצי הגדולים חוזרים ואז ב4 אוספת את הקטנים, וזה מתי שבאמת הכאוס מתחיל.



תראיאמאשוני

קודם כל, לא סתם כתבתי למצוא זמן שקט ורגוע להתבוננות,

התבוננות זה תהליך שבו אנחנו יכולים להעמיק ולאתגר את ההסתכלות ואת התפיסות שאנחנו קובעים ביומיום.

אני יכולה לכתוב פה על המשנה שלי ואיך אני הייתי מנהלת את הדברים.

אולי תתחברי לחלק, מה שיותר חשוב שתביני איך לעשות את ההתבוננות ואיך למצוא את מה שיוציא אותך מהתחושה הקשה שאת מרגישה.


יש כמה דברים שאני למשל הייתי שמה עליהם סימן שאלה.

האם את לא יכולה לתת תשומת לב מספיק משמעותית לבת ב3? הייתי שואלת את זה אחרת: האם את יכולה שלא לתת לה תשומת לב?

הרי כשהיא עושה טנטרומים בעיניים שלך את חותרת לפתרון של ארוחת ערב, בעיניים שלה, את מתייחסת אליה.

רק שזה דורש ממך פי 3 אנרגיה ומשאיר טעם מר.

כשאת מבינה לעומק את המשמעות של האלטרנטיבה, את תגלי שאין לך ברירה אלא לתת לה תשומת לב.

ואז השאלה היא לא האם יש אפשרות, אלא איך יש אפשרות וכאן חשוב לחשוב פתוח. ברוגע. ביצירתיות.


אין תשובה אחת נכונה, כנראה שתצטרכי שילוב פתרונות.

אפשר שבייביסיטר תוציא את התינוק (ואם הוא לא ממש קטנטן אפילו ילדים בני 6-8 יכולים להוציא אותו לסיבוב בעגלה מתחת לבית)

אפשר שהוא יהיה עלייך או בעגלה, אבל הראש יהיה בילדה.

אפשר למשל כשאת אוספת אותה מהגן לנוח על ספסל בדרך לשתות תה (לא חם) עם ביסקוויט שאת אורזת מראש. תחבקי אותה, תשאלי על הגן, תתענייני בה, תהיי איתה.

ורק אח"כ להמשיך הביתה.

אולי חלק מהימים תהיי פנויה ישר לתינוק וחלק ימים ישר אליה.

אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה.

תנסי מנשא. זה ממש ממש משמעותי לקהל את הני ה2-4 בידיים וראש שמופנים אליהם.

וזה הכי הגיוני שכם התינוק לא מוכן לרדת מהידיים.

לכן אצלנו הכי עבד מנשא או בחוץ עם עגלה.

תנסי גם נדנדה חשמלית אולי.


לגבי מטלות הבית, גם על זה כדאי לשים סימן שאלה.

מבינה ממש את הצורך לקדם משימות אבל שימי לב לכוחות בסוף היום שזה דורש ממך. יש מצב שההשלכות (המחירים) של לקדם מטלות, בסוף גובה ממך יותר כוחות.

אם מפנימים שאי אפשר גם וגם, אז חושבים יותר יצירתי על פתרונות. הילדים זקוקים לך כאמא.

אבל הכביסה והכלים לא יעלבו אם תביאי נערה לעזרה בשטיפת כלים והכנת ארוחת ערב למשל.


אולי עדיף בשנה הקרובה פחות לקפל כביסות ויותר להשתמש בסלסילות ודברים כאלה, העיקר לשמור על נינוחות והנאה מהיומיום.


לגבי הגדולים, יכול להיות שההתנהגות שלהם היא משעמום אבל יכול להיות שהם גם מרגישים את אובדן השליטה סביב הקטנים.

יכול להיות שאם האווירה תהיה רגועה ומאופקת יותר, גם הם יהיו יותר שלווים ויותר בעשייה חיובית.

האם יוצא לך לדבר איתם בזמנים רגועים שיחות של "גדולים"?

אולי בן ה6 זה קצת מוקדם. אבל בן ה8 זה לגמרי הגיל שהם זקוקים להורות קצת אחרת. יותר מתעניינת ומעמיקה בהם ובעולמות שלהם. יותר העצמה של האישיות, יותר חיבור לעולם הפנימי של הילד ושל ההורה. כשיש את החיבור הזה, יותר קל לילד לשתף פעולה כי גם הוא מחובר להורה ו"רואה" אותו, או את צרכי הבית.

כדאי לצאת איתו מדי פעם בשבילו ולמענו כדי לחזק את היחס אליו כבכור, וממילא גם הוא יחזק את הציפיות ממנו.

בכללי הייתי מנסה לשדך בין בן ה8 לבת ה3,

ובין בן ה6 לתינוק. שיסה לעשות לו הצגות ולהצחיק אותו כשהוא בטרמפולינה אפילו.

כשהם בזיגזג יש פחות קנאה בד"כ כי הם לא על אותה משבצת, ויותר העצמה מהביחד.


בקיצור כדאי לחשוב על הדברים קצת יותר לעומק ולהבין מה האפשרויות ומה אפשר לשנות כדי שיהיה נעים יחד.


ואחרי זה, אני גם אוסיף שזו רק תחילת שנה, וכולם עדיין בהסתגלות. גם אלו שהמשיכו באותה מסגרת. כל כיתה עם מורה חדש ומערכת חדשה, היא שונה.

לוקח זמן עד שכולם חוזרים למשבצות שלהם, וצריך להחזיק את זה עד אז ולא להיבהל מהרגשות שזה מעלה בנו,

אלא לשים את זה במסגרת הנכונה שהיא יותר מצומצמת מכל המכלול.


בהצלחה!

סליחה על התגובה המאוחרת!אנונימית בהו"ל

כל מילה שלך שווה זהב והיה לי ממש חשוב להגיד לך שקראתי כל רעיון ומשפט שלך בהערכה עצומה.


את נשמעת אמא פשוט מדהימה... עם עומק מטורף.

ממש מעריכה את הזמן וההשקעה שלך לכתוב ולשתף מתובנותייך❤️


רציתי גם לשאול לגבי הרעיון הזה-


"אולי לפעמים אחד האחים יכול לעשות איתה פעילות בשעה לפני שהיא חוזרת הביתה, משהו שמשותף להם, לא סתם בייביסיטר שהיא מפריעה.

ממש איזה יוזמה שהם מקדמים ביחד ואת רק משגיחה."


הכוונה היא שאחד האחים מארגן פעילות מראש שיהיה מוכן כשהיא תחזור מהגן? יש לך דוגמא לדבר כזה?

אני חושבת שקודם כלממצולות

את צריכה להוציא מהמחשבה אחר צהריים שלם כיף

כי כמה שיהיה נחמד וטוב בסוף זה נגמר

והחוכמה היא ממש להתאמץ ולמצוא רגעים קטנים קטנים של טוב וכיף

ממש קטנים

רגעים שהבת 3 כן חיבקה את התינוק

רגעים שהתינוק היה רגוע

רגעים שהגדולים פתאום שיחקו יפה

זה פשוט רצף של המון רגעים

קשים מעצבנים טובים ומצחיקים,

ולדעת שאצל רובם זה ככה

שיש צפופים

וילדים זה אינטנסיבי וקשה מאד

ובשקט אגיד יכול להיות שזה באמת לא כל כך כיף לבלות עם ילדים קטנים

יש אמהות שמתחברות לגילאים האלה

ולגילאים שהם ממש תינוקות לא

יש כאלה שמתחברות יותר לגיל המתבגר ולא לגיל הפעוט וזה בסדר

העיקר להיות אמא טובה דיה

שנמצאת שם

שרואה את הצרכים של הילדים

שאכפת לה

ואת נשמעת לגמרי כזאת

וחיבוק בעיקר על הקטע שהבעל מגיע שהכל טוב

ואת מגרדת את השאריות של עצמך ...

לגמרי יש רגעים קטנים טובים... קשה לשים לבאנונימית בהו"ל

אליהם לפעמים כי אני כל כך מוצפת מזה שלפני 5 דקות היא הרביצה לו.


ולפעמים זה כדור שלג. אני מגיבה בצורה לא פורפורציונאלית פתאום אחרי רצף של אירועים...

אם ברגיל אני לא מתעצבנת ששופכים את החלב על הרצפה אז אחרי ריב ביניהם למשל אני מאבדת את זה וממשיכה ברצף של עצבים על הדברים הכי קטנים.

וזה שובר כי אני יודעת שזה ממש לא מגיע להם.

סתם כי קשה לי להתנתק מהרגע הקשה שהיה לי לפני × זמן

קודם כל חיבוק ואח"כ עוד אחדשופטים

ועכשיו אכתוב שני דברים


הראשון, תקופה שיש תינוק בבית ותקופת תחילת שנה תמיד תמיד לחוצים אצלי, למדתי לחכות לזה ולכן אני פחות מתרגשת. יש הרבה מטלות וקניות מבית ספר, והכנות לחגים, ואסיפות הורים, והילדים לא מאופסים..

אחרי כמה שנים קלטתי שזה העניין ומאז הרבה יותר קל לי לקבל את זה.


דבר שני ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון בזכות מישהי פה, שעצם זה שמתעורר בך הרצון לתשובה ולהיות יותר טובה זה מחשבה שה' שם בתוכך, ועצם זה שיש בך את הרצון הזה זה ממש חלק של ה' בתוכך, אז אל תקחי את זה למקום של לא מספיק טובה, אלא אני רוצה להיות יותר טובה, תתפללי לה', אתה נתת לי את המחשבה הזאת שאני לא מרוצה מהאימהות שלי ורוצה להיות טובה יותר, תן לי כוחות להוריד את זה לפועל, להשתפר, אבל לא ממקום חלש אלא מקום שה' נתן בך אמון שאת מסוגלת.  

תודה, ובמיוחד על המשפט האחרון❤️אנונימית בהו"ל
אמא טובה לא נמדדת בזה שהיא רוצה להיות עם הילדיםמתואמת

שלה כל הזמן -

היא נמדדת ברצון שלה שיהיה להם טוב.

וכדי שיהיה להם טוב - גם לה צריך להיות טוב.

כתבת שהייתה נערה שעזרה לך אחר הצהריים, ואז בשעה שנותרה לך איתם היה לך טוב. אז מצוין! אם זה אפשרי לך כלכלית - אז תמשיכי בזה. יהיה לילדים הרבה יותר טוב אם את תרגישי שמחה בזמן שאת כן איתם.


מלבד זאת -

נסי לחשוב מה את כן אוהבת לעשות, ואת מה שאת אוהבת - נסי לראות איך את עושה ביחד עם הילדים, אם אפשרי. (למשל - אפייה, פטפוטים, קניות, יצירות...)


ובאמת - השלב של תינוק ופעוט, בטח אם יש עוד ילדים שצריך לתמרן איתם, זה לגמרי שלב קשה... אז אל תלקי את עצמך!❤️

❤️❤️❤️אנונימית בהו"ל
איך בעלך מגיב כשהם אומרים שאיתו כיף ואיתך מעצבן?בלוט
אולי ברגעים כאלה הוא יכול להרים לך, ולשקף לילדים כמה את מתאמצת בשבילם? אולי הוא יכול להסביר להם מה הם יכולים לעשות כדי שהזמן איתך יהיה נעים יותר? (מתוך נקודת מוצא שאת אמא נהדרת ומשקיעה ורוצה שיהיה להם נעים וטוב, אבל אם הם לא ישתפו פעולה הם לא ירגישו את הטוב הזה)
וואו זה ממש מעניין. לא חשבתי על זהאנונימית בהו"ל

זה ממש רעיון מעולה. תודה!!


 

כשהוא מרדים אותם אז הוא שר להם שמע וכו וגם מלטף כל אחד וזה הזמן שלו לתת חיבה.


 

כשהוא לא מספיק לחזור בזמן אז הם כל הזמן מתלוננים שאני לא עושה להם כמו אבא. והיו פעמים שממש ניסיתי למרות שנגמר לי הכח. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לחוצה כבר לשיר להם מהר וללכת.. לאכול, לנשום, לעשות כביסה.


 

ואולי זו הזדמנות שיפתח את זה איתם. למה לאמא אין כח ואיך אפשר לעזור לה כדי שיהיה טוב יותר לכולם.

תודה!

אני חושבתתקומה

שקודם כל את צריכה להבין מה עוזר לך לנשום, לפני שאת מעבירה את זה הלאה לילדים.

אני הכי מבינה בעולם את הצורך שלך לנשום, את המחנק והחוסר כוח.


אבל יש משהו קצת לא הוגן בלהעביר את זה לילדים.

ואני לא אומרת את זה כביקורת בכלל, אלא יותר כשיקוף ותפיסה.

אני חושבת שקשה כילד להרגיש אחראי לאיך אמא שלך מרגישה.

בטח אם את בעצמך מרגישה את חוסר הכוח בצורה כל כך חזקה, ולא בדיוק יודעת על מה זה יושב ומאיפה זה מגיע.

ברור שיש גם עניין של חינוך של הילדים

אבל זה מגיע בעיניי אחרי שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו, ומה הדרך הנכונה שלנו.


אני לא יודעת בדיוק איך ההתנהלות אצלכם אחרי צהריים יחד איתך, ואני גם לא צריכה לדעת.

אבל אני חושבת שקודם כל המיקוד צריך להיות כלפי פנים. איך את יכולה לשנות. האם זה יותר זמן לעצמך, האם זה גבולות אחרים לילדים, האם צריך איזושהי מסגרת של זמנים, כללים, בייביסיטר או מה שזה לא יהיה.

אבל בתור האמא, הפתרון צריך להיות אצלך, ולא להעביר את זה הלאה לילדים

המממ מבינה מה את אומרתאנונימית בהו"ל

אולי זה צריך להיות שילוב של השניים...?


כמובן שהם לא צריכים להרגיש אחראיים למה שאני מרגישה.

אבל אולי במקביל לכך שאני עושה שינוי אצלי, אני יכולה לשקף להם שצריך שיתוף פעולה שלהם...

נגיד מלקרוא כאן עלה לי רעיון שאני צריכה ליצור לו"ז מובנה יותר, שיקל עליי, כי עד עכשיו לא היה... (למשל בשעה הזאת יושבים לעשות ש"ב ואח"כ זמן חופשי ואז א. ערב וכו)

אבל במקביל לשקף להם שיהיה הרבה יותר נעים שבזמן המוקדש לש"ב אז לא מתווכחים שרוצים לשחק, כי זה הלו"ז שמאפשר לכולנו להסתדר יותר טוב ולהרגיש נעים וגם לשחק בהנאה אח"כ...

זה ממשתקומה

לגיטימי לדבר איתם.

אבל לא מתוך מקום של "לאמא אין כוח", אלא מתוך מקום של שיתוף פעולה "אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים יותר".

מבינה את ההבדל?

ובאמת אני חושבת שזה יגיע יותר בקלות, אחרי שלך יהיה ברור מה את רוצה.


אגב, בתגובה על אחת ההודעות הקודמות שלך - אצלי ניסיון לנצל את הזמן למשימות הבית בזמן שאני עם הילדים, זה מתכון בדוק לעצבנות, חוסר סבלנות ותחושת מועקה כלפיהם.

כשאני עם הילדים, משתדלת ממש לפנות את הזמן אליהם, ולא לבנות על לעשות שום דבר אחר.

רק להיות בפניות אליהם.

הרבה יותר קל לי ככה.

אחרת אני במרדף כל הזמן, ומרגישה שהם "מפריעים לי" לעשות מה שאני רוצה.

ובאמת באמת זה לא אשמתם.

אידאלית ממש הייתי רוצה לא לעשות שום דבראנונימית בהו"ל

ממטלות הבית חוץ מלהיות איתם.

רק שזה הרבה יותר קשה מציאותית...

אני לא מבינה איך נשים מצליחות. כל מכונה לוקחת בין שעה וחצי ל3. אז לחכות ללילה זו לא אופציה. לסדר ולנקות מהיום לוקח מלאאאא זמן. ואם משאירים הכל לערב אז מתי נחים ואוגרים כוחות ליום הבא עם עבודה וילדים? 

רק מהמחשבה אני קורסת... 

אבל כשהמכונה עובדת - את לא צריכה לעשות כלום...מתואמת

צריך לקחת בחשבון רק את זמן העבודה שלך. ולי לוקח להכניס כביסה שתי דקות בערך, כי אני לא ממיינת ולא מרססת כתמים (כמעט) וכו'. ויש לי מייבש, אז גם עוד שתי דקות להוציא, ואני לא מקפלת אלא ממיינת למקום, אז זה עוד חמש דקות בערך לכל מכונה (ואני נותנת לילדים מגיל 6 לעשות את זה לבד לרוב).

מציעה לך לחשוב על קיצורי דרך ככל האפשר בעבודות הבית, כדי באמת לא להיות משועבדת אליהן.

יש גם כאלה שעושות עבודות בית ביחד עם הילדים. אני אישית רק כביסות מצליחה ככה, אבל אולי יש כאן כאלה שיוכלו לתת לך טיפים לזה...

להכניס מכונה לא לוקח הרבה זמןהמקוריתאחרונה

ואני כן ממיינת ומרססת. זה לא מה שנוגס לך בעיקר הזמן לדעתי

השאלה היא מה עם כל המסביב. מה את מצפה מעצמך להספיק עד שהילדים ישנים?

אני באופן אישי כן עושה חלק כשהם ערים וחלק כשהם ישנים. ואפשר לעשות גם איתם ביחד. בעיניי לא ריאלי לא לעשות כלום כל אחהצ

אם תפרטי מה את עוד עושה מעבר, אולי נוכל לעזור לך למצוא פתרונות שיקלו

אני חושבת שפשוט לא מצאתם את הנוסחה שמתאימהפה בנס

לכם לניהול של אחהצ.

אני יכולה להגיד לך שלפני שנתיים הזדהתי עם כל מילה שלך, עד שהתייעצתי עם חברה שאמרה לי שבאמת זה לא אפשרי להתנהל ככה ואין פלא שאני שונאת את השעות האלו, והציעה לחשוב מה גורם לילדים להתנהג ככה.


אצלנו למשל באופן מפתיע בלי צהרון הרבה יותר קל לי לנהל פה את אחהצ מאשר עם צהרון,

וגיליתי שזה מ2 סיבות:

1- לילדים לא היה טוב בצהרון. הם לא אכלו כמו שצריך, וחזרו רעבים ועצבניים. הגננת היתה למלמית, והיה להם משעמם, וחזרו עם המון אנרגיות שלא ידעו איך להוציא הביתה.

2- אני בניתי על הזמן של הצהריים לעשות עוד דברים, והייתי מתוסכלת שלא הסתדר.


הוצאנו את הילדים מהצהרון, ובכסף שחסכנו קנינו עוד משחקים שמעסיקים אותם הרבה זמן בלעדי, מה שמאפשר לי להתפנות לקטנה.

את מטלות הבית הזזתי לשעות אחרות (מוקדם בבוקר או בערב) וחלק מהן העברתי הלאה- לילדים, לבעלי או לעזרה חיצונית.

דאגנו לקנות הרבה פירות ונישנושים שאין לי בעיה שיאכלו חופשי במהלך היום, ושמנו במקום נגיש. כשהם פחות רעבים הם פחות רבים...

פעם בשבוע אני לוקחת בייביסיטר שמוציאה אותם לגינה ומאפשרת לי לנוח ולצבור כוחות, כי כדי לסיים מוקדם אני משלימה שעות בערב.


בהצלחה רבה!

מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך לנהל את זה בקלות ובטוב!

אפשר רעיונות למשחקים שמעסיקים אותם?שואלת12
אולי יעזור גם אצלנו
בטח!פה בנס

פאזלים

חרוזי גיהוץ

קליקס, לגו- קנינו כמות ענקית...

סולמות ונחשים

פלסטלינה עם ספר שמסביר איך להכין

משחק זיכרון

משחק של רכבת כזו

משחקי בניה- הבאנו להם כמה קרשים, ברגים ארוכים ומברג והם חיברו את הקרשים...

מדבקות- יש דפים כאלה של שיבוץ מדבקות שהם מאוד אוהבים.


ספרים השגתי של ספריית פיג'מה, ואז יש פודקאסט שמקריא אותם והם נורא נהנים שהם עצמאיים עם זה. אני שמה והם מדפדפים לפי הסיפור...

תודה על הפירוט!שואלת12
וואו נשמע חלומי!אנונימית בהו"ל

וממש מחושב להפליא..


יש באמת הרבה התעסקות בכל הקטע של האוכל...

ישר כשהיא חוזרת מהצהרון היא פותחת את המקרר ועושה לי בלאגן.. וזה מוזר כי דווקא היא אוהבת את האוכל שם ואומרים לי שהיא אוכלת טוב.

אבל אולי אם אני אכין מראש נשנושים על השולחן אז זה ימנע לפחות חלק מהריבים סביב זה... לא יודעת למה אבל זה ממש טריגר בשבילי שפותחים את המקרר 100 פעמים באחרה"צ לפני א. ערב חחחח

גם לי זכור שכשחוזרים הביתה בארבע חוזרים רעביםקופצת רגע
תנסי באמת לתת אפילו אוכל כמו סנדביץ' כשחוזרים, ותראי אם זה משנה לטובה את המצב.


או, כמו ש @אמאשוני הציעה כאן הרבה פעמים, להקדים מאוד את ארוחת הערב, נניח לחמש. ואולי ואחרי זה ישר מקלחות ואז עוד קצת לשחק. זה נראה לי מתאים במיוחד לחורף שממילא מחשיך מוקדם.

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

דווקא מרגישה עכשיו שכנראה זה כן (גם) משהו פיזימתואמת

תולעים נבדוק. שקד שלישי כנראה אין, כי רופאת אא"ג ראתה אותה ולא אמרה על זה משהו (יש לה נוזלים באוזניים).

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

ממליצה ממשרקאני

על הספר לדעת להיכנע

נשמע שכל עוד המושכות בידיים שלך

הוא לא לוקח אותן

את צריכה לדעת לעזוב אותן

והספר ממש מלמד איך

שמ"פאנונימית בהו"ל

אני חצי שנה אחרי לידה בהנקה מלאה. ועוד לא קיבלתי מחזור.

עכשיו החלטתי שאני רוצה למנוע כמה חודשים קדימה (בערך 3)

מאוד לא רוצה לקחת כדורים.

אני יודעת שזאת לא תהיה מניעה הרמטית, ולא קרוב לשם ולא צריך להגיב לי את זה.

אך אשמח לשמוע מהמנוסות איך בכל זאת אפשר לעשות את ההשתדלות להימנע מהריון. (בלי להימנע מיחסים)

תודה!

נראה לי שכדאי לחשוב על דיאפרגמההריון ולידה

אם לא קיבלת עדיין מחזור אז את לא באמת תדעי מתי הביוץ יגיע.

כאילו אפשר לנסות לראות הפרשות, אבל זה לא יהיה מספיק

תודה!אנונימית בהו"ל

זה השקעה כספית והרבה התעסקות רק בשביל כמה חודשים ספורים...

בדיקות ביוץ ביתיות יעזרו משהו?

יש לך נסיון בשמ"פ? כי קשה לזהות ביוץ ראשוןשמש בשמיים

אחרי הנקה, יש גם הרבה פעמים נסיונות של הגוף לבייץ והפרשות מבלבלות.

בדיקות ביוץ ביתיות יגלו לך מאוחר מדי, את תדעי יום או יומיים לפני הביוץ אבל הזרע מסוגל לשרוד גם יותר מזה ואז זה לא מונע הריון...

אם הריון לא אופציה נורא גרועה מבחינתך אני הייתי הולכת על זה, כי סיכוי סביר שבכלל לא תבייצי בשלושה חודשים הקרובים וגם אם כן אולי תצליחי לזהות ולהימנע, וגם אם לא ותהיו יחד בזמן הפורה עדיין רוב הסיכויים שלא תיקלטי כי בכל ביוץ הסיכוי הוא סביב 25% אז בשילוב כל אלה זה יוצא סיכוי די נמוך להריון אבל עדיין הגיוני למדי ומניעה גרועה למדי, אז הכל שאלה של כמה סיכון את מוכנה לקחת.

אבל אם זה מעודד אותך אז זה אפשרישמש בשמיים

אני זיהיתי את הביוץ הראשון אחרי שנה של הנקה, פעמיים (ולא פיספסתי אותו אף פעם, בילד השלישי הוא לא הגיע עדיין)

אבל זה כן היה קשה ומבלבל יותר לזהות, לעומת המחזוריות הרגילה

וואו איזה כיף לךאנונימית בהו"ל

זה כזה נשי ומחובר

לא מספיקאנונימית בהו"ל

קראתי על שמפ קצת והתחברתי, כי אני אוהבת להיות מודעת לגוף שלי

איפה אפשר ללמוד את זה?

אז לא בטוח שהנקה זה זמן טוב להתחילשמש בשמיים

גם אני לא למדתי רשמית בשום מקום, רק מקריאה בכל מיני אתרים ופה מהפורום, אבל תירגלתי הרבה חודשים של מחזוריות רגילה עד שידעתי לזהות היטב (אצלי זה היה בשביל נסיון כניסה להריון, לא מניעה) אני לא חושבת שהיה לי סיכוי ללמוד את זה בהנקה כי בהנקה הגוף מאוד לא עקבי, ההפרשות לא עקביות, צוואר הרחם מאוד דינמי, זה נורא קשה לזהות ככה.

ובשביל מניעה צריך לגלות אפילו מוקדם יותר.

לא חושבתהריון ולידה

בדיקת ביוץ תגלה אחרי שכבר יש תנאים לביוץ

ואת רוצה לדעת לפני

חוץ מזה שעם שימוש בבדיקות ביוץ זה כבר לא יהיה ''מודעות לפוריות''

יכול להיות שעדיף לך באמת לעקוב אחרי הפרשות ולא לעשות משהו מעבר.

אבל כן צריך לקחת בחשבון את הסיכוי שיתכן שביוץ יגיע בלי שתשימי לב

למה בדיקות זה לא מודעות?אנונימית בהו"ל

אשמח אם תסבירי לי

כי נראה לי שכל הקטע של מודעות לפוריותהריון ולידה

זה להסתמך על הסימנים של הגוף.

לא על בדיקות חיצוניות שלא תמיד מדייקות.

בנוסף לזה כשאת עוקבת אחרי ההפרשות את מזהה את הסימנים לקראת הביוץ.

בבדיקות את תזהי יותר את היום עצמו של הביוץ בד''כ. אבל אם התנאים מתאימים הזרע יכול להשמר גם כמה ימים קודם.

ברמה העקרונית כשיש לך הפרשות שקופות שנמתחות בין האצבעות כמו חלבון של ביצה זה הפרשות פוריות.

בנוסף לזה כשכבר המחזור חוזר בודקים בד''כ או חום או רמה של פתיחת צוואר הרחם. כי אם רוצים לדייק לא מספיק לעקוב אחרי סימן אחד.

העניין הוא שכשעוד לא היה הביוץ הראשון אחרי הלידה אז קשה לזהות במדוייק את הסימנים.

כשזה חוזר על עצמו כל חודש זה יותר קל לעקוב.

אם את מוכנה לקבל את זה שיכולות להיות טעויות את יכולה לנסות לעקוב גם עכשיו.

וגם כשמקבלים מחזור- בד''כ הימים שכבר בטוח לא פוריים זה הימים אחרי הביוץ.

אבל הימים לפני הביוץ (נניח למי שלא שומרת שבעה נקיים או מי שהמחזור שלה ארוך מאד) זה ימים בעייתיים שאי אפשר לסמוך רק על ההפרשות. כי יכול להיות מצב שתקיימי יחסים ומייד אחכ יתחילו ההפרשות הפוריות. אז אי אפשר להבטיח ב100% שהזרע לא ישרוד.

יש מדריכות שמעבירות סדנאות על זה.

אני ממש בעבר למדתי אצל מיכל שונבורן אבל מאז נוספו הרבה מדריכות בשיטה.

ממה שאני יודעת שמפ פחות רלוונטי בהנקההמקורית

ללא ווסת כי אין את המחזוריות הרגילה של הגוף

אבל כדי להיכנס להריון צריך מחזוריות, לא?אנונימית בהו"ל

כאילו אני אמורה לחזור לבייץ כדי להיכנס להריון.. אז למה לא רלוונטי?

אמת. אבל בהנקה ההפרשות שונותהמקורית

ממה שאני יודעת

שמפ זה אומר הימנעותגיברת

בתוספת כל מה שאמרו לך כאן.

לא יודעת אם עוד יש היום שקפים/נרות

כמובן, אני רוצה להימנע בזמנים בעייתיםאנונימית בהו"ל

התכוונתי בלי להתנזר עכשיו שלושה חודשים...

דיאפרגמהAvigailh1

משתמשת כבר חצי שנה

לא מסובך מדיי ,לא מרגישים את זה ביחסים. פשוט צריך להכניס לפני עם קוטל זרע ולהוציא אלרי 8 שעות. צריך ללכת למתאמת שתתאים מידה ולקבל הסברים על השימוש וכו באופן חד פעמי והדיאפרגמה היא לכל החיים אלא אם כן ירדת מלא במשקל ואולי השתנתה המידה ואז צריך לבצע התאמה מחודשת ודם יכול להיות שעדיין תהי באותה המידה. בקיצור שווה. בלי כדורים ,בלי הורמונים,בלי עצם זרה תקועה ברחם. שווה כל שקל. וזה אחרי שלא קיים בעולם מניעה שלא ניסיתי ולא התאימה לי.

מצטרפתפרח חדש

אני שמחה לדעת כבר עכשיו שאחרי הלידה הבאה בעז"ה לא אצטרך להסתבך עם מניעות ששבעתי מהם ובגללם טבלתי 3 חודשים אחרי לידה

ושיבשתי את הגוף שלי, וביטלתי את כל הטבעיות שלו, והתגרדתי מפטריות וסבלתי מכאבי ראש ולא היה לי חשק להתקרב לבעלי, וקיבלתי זיהום באגן פעם אחר פעם

תודה לה על האפשרות ושהרב התיר לי את זה

שעה ניסיתי להבין מה הקשר לשירות מילואים פעיל חחחח^כיסופים^

בהמשך השירשור הבנתי שזה ר"ת אחרים😂

חחחשמ"פ

אני עקבתי עם שמפשמ"פ

אבל כבר קיבלתי וסת אז היה יותר קל לעקוב בחודשים הראשונים נמנעתי יותר כי פחדתי שלא זיהיתי וכו'

בימים הפוריים נמנענו ממש כי מבחינתי שקפים וכו' לא היו מספיק בהגנה גבוהה בהמשך עברתי להתקן לא הורמונלי

חצי שנהבשורות משמחותאחרונה

הגוף כבר יותר בשל לביוץ טוב גם בהנקה מלאה

מחריגה את מי שההנקה ממש מונעת לה עד שהיא לגמרי מפסיקה להניק

אבל אין לדעתי שמפ במצב כזה לא מאוד יעיל עד שלא תלמדי ממש הרגשות והפרשות בשוטף

אופציה היחידה שאני חושבת זה או שקפים 2-3 או דיאפרגמה אבל אם יש הפרשות ביוץ גדולות אז זה יסמן לך זמן פורה ויש מצב להיקלט להריון

אגב יש כנס שמפ ממש בשבוע הבא אולי שווה לך להירשם ולצפות

ונפתח עוד קורס אישי ללימוד אצל תמר אוחנה

איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות

נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.

בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.

ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.

בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.

אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.

ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.

הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.

מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.

ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.

איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.

מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?

ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?

והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.

טבעי בהחלטהמקורית

השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.

בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.

גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.

לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח

אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?

וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.

בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?

כתבת נכוןמתואמת

מה שטבעי זהאמאשוני

שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.

את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.

אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.

תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.

את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,

מה שמספיקים יופי.

לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.

בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.

את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)

ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.

חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.

צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה

לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.

גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.

תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.

קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.

המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.

איזו תגובה יפהאפונה

לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.

ובעלך טועה

זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.

ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.

תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.

בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...

ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.

ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.

וואי עומס ממש.חושבת לעצמי

אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?

לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות

עוד עבודה להורים

אז שהעיריה יקנו מדיחטארקו

איזה הזיה

סליחה , זה ממש לא בסדראביול

אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.

נשמע לי הזוי

הזוי ומופרך בעיני. אצלנו בגנים התקינו מדיחיםחושבת לעצמי

נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.

יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?

בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.

אמנם הבנות שלי לא בצהרוןהשקט הזה

אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.

כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.

מודה שאני הייתי מוותרת גם על קופסה לבוקריעל מהדרום

לק"י

וחוזרת לאוכל בשקית כמו שהיה בתקופתינו.

ובתוך מה שמים את הכלים המלוכלכים בתיק?

מקווה שלא בתוך שקית נילון שהולכת לפח🤭

טיפים לקופסה- לשים את האוכל על נייר או בתוך שקית, שילכלך פחות (מניחה שאף אחד לא יעיר על זה).

ואם זה דברים יבשים והקופסה די נקיה, כשאין לי כח אני מנגבת אותה עם נייר רטוב.

כן, אבל האוכל של הבוקר לא מלוכלך כ"כדיאט ספרייט

פחות שומני,

אין בו רוטב.

זה נראה לי מאוד מאוד מוזר ולא שייך להגיע בערב ולשטוף צלחת שחיכתה לי מהצהריים עם שומן של פסטה של ילדים.

ובכל מקרה לך הפותחת הייתי ממליצה לשלוח ארוחת בוקר בשקית ולא בקופסה.

שקית עם סנדוויץ'.

שקית עם ירקות חתוכים קשים שלא יתפרקו וינזלו.

אגב, אפשר גם את כל זה לשים בתוך הקופסה.

חוסך את השטיפה של זה לפחות.

אצלנו מכיתה ד' אין הזנהאמאשוני

שולחים ארוחת צהריים בקופסאות. כולל רטבים וכו'. הילדים שלי לוקחים בקופסאות רב פעמיות.

האמת גם אני הייתי לוקחת ככה ללימודים.

האמת שנכון. גם אני והבת שלי לוקחות בקופסהיעל מהדרום

לק"י

נראה לי שזה פשוט פחות מקובל לקבל כלים מלוכלכים מהצהרון.

והאמת שלו יכולתי הייתי זורקת הכל במקום לשטוף. אנחנו משתמשים כמעט ורק בחד פעמי בבית.

צודקת אני גם לא מכירה שבצהרוןאמאשוני

אוכלים ברב פעמי

אבל כן מכירה שאוכלים צהריים ברב פעמי ובערב שוטפים אז מהבחינה הזו אין הרבה הבדל.

בכל מקרה, עם כל זה שזה חריג, זה לא מה שישנה את את התמונה מבחינת העומס.

לנו אין הזנה עכשיו בכיתה בבוקר אור

זה פחות מגעיל מלשטוף כלים של אוכל שלא אתה בישלתי טבל לא מוסיף הרבה מבחינת עומס (רק לדאוג שיהיה לה אוכל לקחת)

גם אצל הבן שלי אין הזנההמקורית

קניתי קופסאות ממקס ממש זולות שאני שמה בתוך זיפ לוק עם מזלג חדפ והולך לפח

הוא לא יעמוד בלהחזיר את זה נקי

גם אופציה לשלוח חדפ כל יוםאמאשוני

לא מאמינה שהצהרון יסרבו לתת אוכל כי זה לא רב פעמי. אבל זה כן אולי יגרום לילדים לצאת דופן אם הם באוכלוסיה שמאוד מקפידה על זה.

בכל אופן, אני דווקא שלחתי עם קופסאות איקאה איכותיות. הייתי מנקה בשיטת הנייר סופג שמשקשקים בקופסה סגורה, וואלה באמת עבד..

חח לא יודעת, אני גם ככה רק בערב שוטפתהשקט הזה

את הכלים של הצהריים והן אוכלות בבית, לא במסגרת😅

@יעל מהדרום לא יודעת איך אצל הפותחת, אצלנו הילדים מקבלים בתחילת שנה מעין תיק עם שרוך כזה שהוא רב פעמי אבל עשוי מסןג של פלסטיק. שמעתי מאמהות של הגן שהן מכניסות גם את התיק למדיח..

לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגע

לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.

קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.

לעשות איתם טבלה של מה שמים בסנדוויצים כל יוםאיילה12

וגם איזה פירות

יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך

גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים

וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע

ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם

לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש

לשחרר את הש.ב. נראה לי זה מה שיפנה הכי הרבה זמןהשקט הזה

אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב.

אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,

אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.

וואי זה נשמע המון שיעורי ביתילד בכור

גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים

והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית

זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות

קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר

מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין

הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..

ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים

גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז

רק בקשר לקופסא של הבוקרחילזון 123אחרונה

אני שמה בקופסא סנדויץ בשקית, ופרי בשקית.

ואז הקופסא לא כזה מתלכלכת שצריך לשטוף כל יום.

כנל מגבת לא צריך להחליף כל פעם. שמים קבוע בתיק וזהו. (אגב, אין מגבות נייר בביס?)

עפרונות אפשר לחדד במחדד שולחני תוך כדי השיעורי בית.

וש''ב בכיתה א זה אכן די מעיק.

לא הייתי מתקנת כל דבר שעשו לא נכון, וגם לא חייבים לעשות הכל אם זה עמוס מדי. יש מקצועות שזה לא נורא אם תדלגי פה ושם....

ועדיין מסכימה שזה תופס הרבה זמן מהחיים. כשנם גדלים זה נהיה יותר רגוע לדעתי.

טיפים לשלווה נפשית כשהילדים גדלים והולכים לישוןאנוונימית1

מאוחר יותר- מישהי?

הגדולה שלי מתחילה ללכת לישון מאוחר יותר, ואני אשכרה בחרדה מזה. מההבנה שזה ימשיך להתאחר ובשלב כלשהו היא תהיה ערה במהלך כל הערב שלי לעצמי. זה עושה לי מחנק בנפש.

יכול מאוד להיות שזה בגלל שיש לה הפרעת התנהגות ואולי זה קשור... ואולי אף אחת לא תזדהה איתי כאן.

אבל אני חייבת חייבת חייבת את השקט הזה בסוף היום. במיוחד אחרי יום מאתגר. ובמיוחד שעכשיו בעלי במילואים והערב לעצמי הזה נותן לי מרחב נשימה.

אני פשוט לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא תסתובב לי בין הרגליים מעבר ל19:30 בערב.

כשהיו קטנים יותר, הרגשתי שגם אם היה יום קשוח, לפחות יש לי כמה שעות של שקט בערב לעצמי/עם בעלי.

ולמשל עכשיו כשבעלי ואני רוצים לשבת לאכול בנחת ולהחליף כמה מילים בפרטיות- היא מפריעה לנו בלי סוף, נכנסת למטבח ומתיישבת ולא נותנת לנו לדבר לבד לרגע. ואז גם לשלוח אותה לישון זה בכלל סרט כל ערב כי היא מתנגדת באופן קבוע וכל הזמן יוצאת מהחדר.

ואיןןןןןןן לי כוחות נפש לזה!!

די באיזשהו שלב אני מרגישה שאני לא יכולה לראות אותה או אף אחד מילדיי (שאני אוהבת ביותר, כן?) עד מחר בבוקר.

אני כזאת שממש ממש צריכה את הספייס, את השקט שלה בסוף יום.

להיות ספונה בחדר שלנו זה אולי נחמד לחלק מהזמן. אבל אני בסוף עושה כל מיני דברים אחרים במטבח, מתקתקת כביסה וכו'. גם זה בשבילי זמן שקט. שאפשר להכניס מכונה בלי צרחות ברקע או לבשל בנחת בלי ריבים בין אחים... בקיצור עצם הנוכחות שלה ממש מאתגרת אותי בזמן הזה..

אשמח לשמוע אם מישהי מזדהה עם חלק מהתחושות ולשתף מה עזר לכן להתמודד עם השלב הזה♥️

אני מזדהה מאודהמקורית

והילדים שלי ישנים ב20 והיום ספציפית ישנו גם יותר מאוחר

וכן, גם לי יצא לחשוב על זה

אבל מצד אחד, עיקר הקשר שלי איתם הוא במהלך הערב

ובאמת מצד שני,מגיע השלב שרוצים את הבית שקט

אני רק יכולה להגיד שאין לי הרבה פתרונות פרקטיים כי בסוף יגיע השלב שהם ישתלטו לי על הבית🤭

מצד אחד זה משמח אותי. זה בריא. בטח גם יהיו פה חברים בערב בשלב מתקדם יותר

מצד שני אני מבינה שאני כנראה צריכה לעבור דירה כדי לאפשר את כל העולמות ולחיות עם זה בטוב. מקווה שהשם יזכנו

יש את האופציה של לעמוד על זה שתהיה בחדר שלה.

ועוד משו - את כנראה עמוסה מאוד במהלך היום. בימים שאני פחות עמוסה, פחות קריטי לי מתי בדיוק הלכו פה לישון ואני נהנית מהם יותר. כדאי לחשוב גם על הכיוון הזה

וחיבוק על ההתמודדות♥️

ברור שזה מוכר ומובן מאודבאתי מפעם

כשהיה חופש גדול ובעלי היה במילואים הילדים הלכו לישון כל ערב מאוחר ממש, והרגשתי שאני פשוט מאבדת את עצמי , כי הם פשוט היו סביבי 24/7.

ביומיום כשמגיע הערב-

קודם כל אני מחשיכה אורות בבית, משאירה אור קטן איפה שאני נמצאת,

דבר שני, דיבורים בלחש. ממש משגע אותי לשמוע צעקות או דיבורים בלהט כאילו זה אמצע היום.

דבר נוסף, אם כבר נניח נשאר מישהו מסתובב בין הרגליים שלי, (נגיד כי עשה שנ"צ) אני אומרת לו - קשה לי לשמוע דיבורים של ילדים בלילה, אם אתה פה אתה יושב בספה בשקט עם ספר. לא לפנות אליי.

בת כמה הילדה? יכול להיות שהיא לא עייפה לישון אבל יכולה פשוט לעלות למיטה עם ספר.

תחכי לגיל ההתבגרות ואז בכלל...😅קל"ת

מזדהה ממש עם התחושות.

האם את עובדת כל ימות השבוע מהבוקר?

אולי לנסות לחשוב על בוקר שאת לבד בבית כשהילדים במסגרות.

את אשר יגורתי בא ליפרח חדש

זה באמת מעבר לא פשוט ולא קל

וזה חסר לי

אבל כך דרכו של עולם.. וב"ה שהם גדלים ומתפתחים

בסוף הם רוצים להיות גדולים כמונו ואולי גם נהנים מהשקט בערב שהקטנים כבר ישנים..

הבן שלי הבכור בן 14.5 חוזר מהישיבה ב10 בערב וטז צריכה לתת לו תשומת לב, ארוחה טובה

ואז מתחילה הסאגה ללכת לישון בשעה סבירה כדי שיצליח לקום שוב ב6:30 (אני קמה איתו..)

זה מאוד חסר לי השקט בערבים

בינתיים מה שעושה לי טוב זה להיכנס לחדר שלי לסגור דלת ולהיות שם עם עצמי, לשוחח בטלפון או לצפות משהו בטלפון

פרטיות עם בעלי, יוצאים פעם בשבוע לדייט זוגי

אני כן מגבילה שוטטות בבית אחרי השעה 11 בערב

הם יכולים להיות במיטה, לקרוא לדבר בשקט ביניהם אבל לא כאילו זה אמצע היום

וואי קשוח להתחיל להתייחס ב10 בלילה!אנוונימית1

אין לי מושג איך יש לך סבלנות לזה... באמת שאפו.

ואם כבר העלית את הקטע הזוגי- לצאת לדייטים זה אחלה. אבל איך אפשר פרטיות בתוך הבית? אני ממש לא יכולה לדמיין איך אפשר להיות באינטימיות עם הבעל בזמן שהילדים ערים בחדר ליד. אני ממש חוששת שזה יפריע ברמה הזוגית הידיעה הזאת.

יש עוד זמן עד שזה יגיע לשעות האלה אצלנו אבל זו גם מחשבה שעלתה לי בראש...

להכל מתרגליםפרח חדש

נועלים את הדלת ושוכחים ממה שקורה בחוץ.. אני כן צריכה שהבית יהיה כבר יחסית שקט אבל לאו דווקא שכולם ישנים

לגבי עומס- אני דווקאאנוונימית1

לא עובדת במשרה מלאה.. אז יש לי בקרים לעצמי בשגרה.

אבל אני עם (חלק) מהילדים מ14:00. ככה שבין אם היה יום טוב או פחות, אני עדיין צריכה את השקט שלי אחרי 5-6 שעות רצופות איתם.

בסוף זה טבעי בגילאים האלה שיש יותר רעש/בלאגן/בכי/מריבות... ואני צריכה לאפס את המערכת שלי בסוף היום כדי למלא מצברים.

אני גיליתי שזמן לעצמי לפני שכולם ישנים גם עובדיראת גאולה

או לפני ההשכבות, או אחרי שהקטנים ישנים, אני נכנסת עם קפה ושוקולד לחדר, או מתקלחת, וזה נותן לי אוויר הלאה.

מבינה אותך ממש!!

אצלנו הבית חשוך חלקית, ואז מי שרוצה להישאר ער בד"כ קורא ספר.

נראה לי הגיוני להגדיר שעה שאחריה אי אפשר להסתובב בבית. אני לא יודעת אם ואיך זה יעבוד עם הפרעת התנהגות... תלוי כמובן גם בתנאים בבית, בד"כ הם קוראים או מכינים ש"ב / לומדים למבחן.

היא יכולה לשמור על הקטנים כשהם ישנים?אמאשוני

אם כן את יכולה לצאת להליכה לבד/ עם בעלך.

לגבי קיפול כביסה אפשר לשים אוזניות.

בכללי יש זמן שצריך שקט, ויש זמן אחרי השקט שזה נחמד להיות עם המתבגרים.

בכללי 2, גם הילדים הגדולים רוצים שקט ממהורים 😄

לא יודעת מה זה אומר בפועל הפרעת התנהגות,

אבל נשמע לי שדווקא יש פה פוטנציאל יקר ערך לזמן איכות איתה בחלק מהערבים.

אולי תתקךחי מקלחת טובה, תנוחי קצת כשאת מרדימה את הקטנים

ואז אחרי שעה כזה תצאי בנחת, אחרי הפוגה, תאכלו משהו ביחד או תאכלו לבד,

ואז קצת להיות ביחד וקצת לבד.

היא כבר בשלב שיש לה גישה למחשב? כי בשלב מסויים הם בעצמם בורחים לחדרים למחשב/ טלפון.

איזה קשה זה שרק רוצים שקטטטKayom

מבינה אותך מאוד. יש לך מקום בבית להסתגר בו לבד גם אם הם ערים?

וואי איזה שלב קשוח זהלאזוכרת

בת כמה היא?

אצלי יש גדולים שהולכים לישון אחרי וכשאני ממש צריכה שקט אני הולכת לחדר, לפעמים אפילו אוכלת שם משהו קטן

במקרים נדירים יותר אני אומרת לגדולים שעכשיו אני צריכה שקט ומעדיפה שלא לדבר עכשיו

גם עוזר שאני מכבה חלק גדול מהאורות לקראת השכבת הקטנים יותר ואז זה עושה אווירה יותר רגועה ושקטה

הילדים שלי בני 5 ו- 2 ונדיר שלפני תשע ישנים פה 🤭דיאן ד.

ופעמים רבות גולש לעשר ובגדול מיד אחרי שהם ישנים אני גם מתארגנת לישון.

הלוואייי והיה לי קצת זמן שקט בערבים.

הרבה פעמים הם מתקלחים ואוכלים א. ערב עד השעה שבע וחצי

ואז אנחנו נותנים להם לשחק או לצייר והם עסוקים בענייניהם עד שמתחילים להתעייף ולוקחים אותם לישון.

הרבה פעמים זה הזמן השקט שלי.

עבודות בית אני תמיד עושה תוך כדי שהם ערים כי אחרי שהם ישנים אין לי כח לזוז.

אני בדיוק כמוך בצורך הזה..אבל אני מתנהלת אחרת..אולי תדעו

אצלינו יש כלל.. מגיל מסויםאכן הולכים לישוןמאוחר יותר..כל גיל לפי ענינו..

אבל בזמן הזה- הם אחרי ארוחת ערב ואירגונים..הם קוראים ספר או משחקים יחד בשקט..לא בסלון..

או בחדר שלהם.. או בחלל אחר בבית שיש מקום..

נכון הרבה פעמים הגדולים חוזרים מאוחר מפעולה בסניף וכדומה אז הם מכינים לעצמם ארוחת ערב ומסתובבים בסלון נכון..אבל זה לא קבוע.

כשאני רוצה ערב זוגי עם בעלי בסלון ונגיד לאכול יחד איתו ובחדר לא מתאפשר אני לגמרי אומרת לגדולים שלי שעכשיו ילכו לחדר לקרוא ..שגם אמא או אמא ואבא רוצים קצת זמן לדבר..

בעיני זה חינוך טוב לזוגיות..

וכמובן שלא תמיד זה ככה

וכמובןןןן שעוד מעט כשכולם יגדלו יותר אז הכל ישתנה והסלון לרשותם ואנו רק נעלה לחדר או נצא לסיבוב

כרגע זה עוד ביניים..שיש קצת גדולים אבל לא מאוד..אז עדיין יש אוירת ערב שקט

וגם בעליבמילואים ואני חייבתתתת את זה פי כמה אז מבינה מאוד

כל כך יכולה להבין..עדינה אבל בשטח

אני חושבת שזה פשוט שלב שעוברים, שאת מבינה שהילדים גדלו והם משכיבים אותך לישון, את פשוט נכנסת לזה, ומבינה שיותר אין לך פרטיות יותר מידי, חוץ מהחדר שלך, (זה בערך בשלב שבו דאגתי לעצמי לחדר שהוא יחידת הורים עם מקלחת ושירותים כי מבחינתי זה היה כבר לא אפשרי) את יכולה ללכת לישון עם בית מסודר ולקום לבית קומדי קומסה, המטבח גם יפעל אחרי שתילי לישון, בקיצור.. החיים משתנים ומתרגלים לזה לאט לאט..

צריך לעשות סוויץ בחשיבהooאחרונה

במקום שזמני השקט יגיעו אוטומטית בערב

צריך לייצר אותם

אפשר ליצור אותם באופן יומיומי בהתחלה/ באמצע/ בסוף יום

או גם וגם וגם

לקחת הפסקות/ לצאת למרפסת/ לשבת בחדר לבד/ לצאת החוצה

זה אפילו יותר מוצלח מרק שקט בערב

פריקההההההההאנונימית בהו"ל

התינוק חולה, הוא בוכה מהבוקר כמעט בלי הפסקה,

ועוד הלכתי איתו ככה לעבודה בבוקר לכמה שעות, ועכשיו יש לי עבודה שאני חייבת להשלים בערב (ואת חלקה אי אפשר לדחות),

אני כבר כמה ימים עם שיעול חופר ממש שעושה לי כאב ראש וגם לא ישנתי בלילה בגללו,

וחוץ מזה היה היום יום רגיל גם עם שאר הילדים, עם טנטרומים מדי פעם ובית הפוך לחלוטין,

ומחר היתה אמורה להיות לי פגישה של טיפול רגשי שממש חיכיתי לה, וביטלתי בגלל שהתינוק חולה ואין לי מי שישמור עליו, וזה מבאס אותי ממש.

ויש לי הלילה ליל טבילה, אז עוד צריכה להתארגן ובא לי גם להיות עם כוחות ובינתיים בא לי רק לבכות.

אהההההההההההההההההה

וואיייי....ליבי איתך🫂יעל מהדרום

יואו שולחת לך כוחות,וגם חיבוק 🫶על הנס

הכי קשה שהם חולים והכל מצטבר ביחד....

יאו נשמע לחוץ בטירוףKayom

בהצלחה לך עם הכל!!

תודה לכל מי שענתה!אנונימית בהו"ל

וואיייי 💓💓💓אונמר

אז המצב אתמול רק הלך והידרדראנונימית בהו"ל

שנייה לפני שסיימתי סוף סוף את העבודה אתמול בלילה ובאנו כבר להיכנס למיטה - הטלפון שלי נפל והמסך נשבר,

ובזבזנו אתמול מלאאאאאאא זמן בהחלפת טלפון ובניסיון להבין האם הווצאפ מגובה או לא.

מתברר שהוא לא מגובה!!!!!!!!

והיו לי שם דברים סופר חשובים, ובתוכם דברים דחופים לעבודה!!

בקיצור, הייתי עצבנית בטירוף, ובעלי התבאס עליי שאני ככה בליל טבילה.

היום על הבוקר טסתי עם הילד החולה למעבדה, ואחרי שהיינו שם שעה וחצי (הוא אמר שזה ייקח עשרים דקות...)

הטכנאי אמר שצריך להזמין מסך חדש, ובגלל שזה טלפון ממש ממש ישן אז זה גם יעלה הון, וגם לא בטוח שהוא בכלל יצליח להשיג מסך.

אז עכשיו התבזבז לי מלא זמן וכנראה גם מלא כסף, ואין לי היסטוריה של הווצאפ

ואני עצבנית בטירוףףףףף

יואו איזה סרטטטטטטטדיאן ד.

טיפ ממני בנוגע לטלפון

זה גם קרה לי שהטלפון נשבר והלך המסך. והייתי איזה שבועיים בלי טלפון, עוד סיוט.

פתחתי את הוואטספ במחשב ושם היו לי עדיין את כל ההודעות הישנות

זה כמובן רק אם יש לך מחשב שבו הוואטספ מחובר ואת לא צריכה להתחבר מחדש.

ברגע שתתחברי עם טלפון חדש לוואטספ אז כל ההודעות הלא מגובות ילכו לאיבוד.

מקווה שברור, תגידי אם לא...

זה הקטע, שלפני כמה ימים נסגר לי הווצאפ במחשבאנונימית בהו"ל

וכל הזמן דחיתי את הפתיחה שלו מחדש, ועכשיו אני כל כך כועסת על עצמי על הדחייה המטופשת הזאת!!!!!!

והטכנאי אמר לי שההיסטוריה לא נמחקת גם אם אני פותחת ווצאפ במכשיר החדש, אז פתחתי.

אם זה לא נכון אני לא יודעת מה אני עושה.

אויש איזה תזמון לא משודיאן ד.

מקווה בשבילך שאכן ההיסטוריה תישמר

ואם לא, תחשבי שכל דבר שהיה לך בוואטספ יש למישהו נוסף ששלח לך או קיבל ממך.

מקסימום שלחי הודעה בקבוצות של העבודה שכל המידע מלפני X זמן נמחק לך ואם יש דברים חשובים בבקשה שישלחו לך.

אין קבוצות של העבודה, אני עצמאית. זה מלא לקוחותאנונימית בהו"ל

לשלוח להם.

ועוד מלא הודעות ממש חשובות שלא קשורות לעבודה...

ארררררררררררררררררררר

ואני ממש בלחץ לדעת אם יש התקדמות, והטכנאי לא עונהאנונימית בהו"לאחרונה

לי

מרגישה כשלוןלאזוכרת

וצריכה לפרוק ואין אף אחד בעולם האמיתי שאני יכולה לספר לו

אני מרגישה כשלון גדול בכל היבט של החיים שלי

נתתי מכה לבת הקטנה שלי, היא התעצבנה על משהו ונשכבה לידי וצעקה ובעטה וממש הכאיבה לי ובלי לחשובנתתי לה מכה כדי שתפסיק. אני בהלם מעצמי. היא גם היתה כל כל בשוק שפשוט התחילה לצרוח והעירה את התינוק שבדיוק נרדם והיתה ממש מסכנה. אני מרגישה רע ממש עם עצמי וגם התינוק עכשיו צורח ולא נרגע

בעבודה עשיתי טעות גדולה שמשפיעה על עוד אנשים. גם פה אני מרגישה כשלון גמור. בהלם מעצמי שעשיתי את הטעות הזאת ולא יודעת איך להתמודד איתה, יודעת שמעכשיו ההתנהלות בעבודה תהיה אחרת ומממש קשה לי עם זה

מבחינה זוגית- בעלי כל הזמן עסוק וגם כשכבר יש לו טיפה פנאי הוא נמצא בבית עם אוזניות, מקשיב לכל מיני דברים ואי אפשר לדבר איתו. כבר דיברתי איתו שזה מפריע לי ושום דבר לא השתנה. אני מרגישה לא חשובה ולא אהובה

יש לי גם עניינים עם הילדים הגדולים יותר. כולם ילדים טובים ומתוקים במיוחד אבל לכל אחד כמעט מהם יש איזשהו עניין ספציפי שדורש התמודדות (לכל אחד משהו אחר)

גם מבחינת המשפחה המורחבת יש איזשהו עניין לא נעים מול אחד מהאחים ועוד עניין רפואי עם בן משפחה אחר

פעם הם היו הכתובת העיקרית שלי לדיבורים והתייעצויות ועכשיו כשאין את זה זה ממש קשה לי

וגם מבחינת אמונה, מרגישה שאין לי כוח ורצון להתפלל ולדבר עם ה אפילו שזה הבסיס של החיים שלי וגם פה אני מאוכזבת מעצמי

גם מבחינת אוכל לא הולך לי ועברה כמעט שנה מהלידה ואני לא מצליחה לחזור לעמי ולא מתלבשת יפה לטעמי כי אני מניקה

בקיצור מרגישה שכלום כלום כלום לא הולך לי למרות שהחיים שלי מלאים בכל כך הרבה טוב

הקושי העיקרי זה העניין הזוגי

אני מרגישה כל כך לבד, אם בעלי היה שותף איתי הייתי יכולה להתמודד הרבה יותר טוב עם שאר העניינים. אתמול הייתי כל כך זקוקה לדבר עם איתו אבל כשניסיתי הוא היה שוב אמצע להקשיב למשהו ואפילו לא שמע ויצא לי החשק

אווווווף

חיבוק, נשמע שבעיקר דבר אחד הוביל לאחריםירושלמית במקור

אז זה לא "כשלון בכל תחום"... זה לא מנותק... סביר, למשל, שהטעות בעבודה נגרמה בגלל מחשבות על הזוגיות וחוסר ריכוז, ובגלל התקלה הזו בעבטדה היית עצבנית על הילדה... מבינה? זה יכול להיות גם כל השתרשרות אחרת...

ואם בעצמך ציינת שהמוקד זה האירוע הזוגי אז שווה להתחיל ממנו ואז להתמקד רק בו, בלי לחשוב על יתר הדברים. סביר שהם יסתדרו כשיטופל המוקד...

אני לא מרגישה ממש שהדברים קשורים אחד לשנילאזוכרת

חוץ מהעצבנות על הילדה שזה ברור לי שזה בגלל התחושות הקשות שאני מרגישה כל היום

פשוט אם רק הייתי מרגישה שבעלי לידי ואיתי זה היה עוזר לי להתמודד עם שאר הקשיים

יא מאמי את לא כישלון!!Kayom

זה נשמע עמוס בטירוף ככה הכל! את לא כישלון!!

אבל עמוס בטירוף זה תמיד אצלילאזוכרת

ופתאום עכשיו שום דבר לא מצליח

ויותר מלא מצליח.. מרגישה כל מה שאני קשורה אליו מתקלקל ונהרס

חיבוק♥️המקורית

קודם כל,אם יש משו שהמנהל שלי לימד אותי בעבודה הקודמת - כל עוד את לא כירורג בחדר ניתוח וכד - רוב הטעויות לגיטימיות וברות תיקון

מבטיחה לך שכל טעות יכולה לקרות לכל אחד. באמת לכל אחד. אז קצת מביך אבל לא סוף העולם. מה שקובע את הטון בסוף זה לא אם טעית או לא אלא איך את לוקחת אחריות על העניין

דבר שני נשמע שיש שינוי מבחינת חיי חברה / הרגלים וכד שזה גם קשוח. אם אין לי עם מי לדבר בערב ולפרוק קצת גם לי קשה האמת

ואת לא כשלון בכלל. זה רק היצר הרע שמכסה הכל בענן אפור סמיך. את יהלום בת של השם יתברך שנשמתה חקוקה מתחת לכסא הכבוד. . תתגברי נק טובות. נסי לצאת לקפה עם חברה טובה שתקשיב לך

לגבי הבעל - אם לא עוזר שאת מדברת ומבקשת קשב, לפעמים צריך לקחת את זה רמה אחת מעל. אל תישארי עם זה ככה

חיבוק♥️

וואי איזו הודעה מתוקהלאזוכרת

האמת שהכישלון במקצוע שלי הוא לא תמיד בר תיקון ולפעמים יכול לעשות נזק ממש, לפגוע באמת באנשים. עוד לא בטוחה שזה המצב אבל בכל מקרה הטעות היא טעות גדולה אז גם המבוכה מקשה וגם המחשבות על הנזק האפשרי.

ולגבי הבעל, מה הכוונה לקחת רמה אחת מעל? איך?

בכל עבודה יכול להיות נזק כזה או אחרהמקורית

כי בכל עבודה יש את הגורם האנושי

אין 100 אחוז

כמו שאמרתי - מבוכה ואי נעימות, נכון. ועדיין - לקיחת אחריות והפקת לקחים ובסוף זה יעבור מבטיחה לך ♥️

לגבי רמה אחת מעל - קודם כל נראה שהביטחון העצמי/ הערך העצמי שלך לא וואו כרגע. זה דבר ראשון לעבוד עליו

דבר שני, לגבי הבעל - את אומרת לו בצורה מפורשת: בעלי היקר, זה מפריע לי. לא מתאים. מבחינתי אתה לא שומע אוזניות עד שאנחנו לא יושבים לדבר בערב.. אני צריכה אותך. אני צריכה את הזמן איתך.

חיבוק❤️צלולה

אני רואה שלפעמים אלו דברים שבאים בגלים. פתאום יש גל שהכל נראה גרוע והמון כישלונות, ואז לאט לאט נהיה יותר טוב...

אין לי עצות, רק רוצה לומר לגבי הבעל, שגם בעלי מסתובב עם אוזניות כמעט כל הזמן. הוא יודע שזה מפריע לי, ובמשך השנים מצאנו כמה פתרונות, כל דבר בתקופה אחרת.

קודם כל הוא קנה אוזניות שיושבות מחוץ לאוזן, ככה שהאוזן לא חסומה והוא כן יכול לשמוע ברמה מסוימת מה שקורה סביבו בלי להתנתק מהאוזניות.

אבל בעיקר מה שנשמע לי רלוונטי פה, אני למדתי לקבל את העובדה שהוא עם אוזניות, גם אם אני חושבת שזו טעות- זה שלו. כשאני רוצה שהוא יקשיב לי אני נותנת הקדמה ומפנה אותו אלי, מחכה שהוא יסגור / יוריד את האוזניות ורק אז מדברת. זה שחרר ממני את הצורך שהוא יענה לי מיד כשקראתי לו. אני עושה את זה הרבה- על כל דבר שאני רוצה שהוא יקשיב, אני לא מחכה שיצטברו לי דברים.

מקווה שהכל יעבור ותרגישי יותר טוב מהר❤️

מצטרפת רק להמלצה של לבקש את תשומת הלב שלואונמראחרונה

בעלי לא עם אוזניות. אבל עם הפרעת קשב חביבה מאד, ולמדתי מזמן ממש לבקש שישים לב.

מאמי שומע?

ומחכה שיעזור את ה' שהוא באמצע. זה יכול ממש לקחת כמה שניות או חצי דקה. ואני לא על קוצים בזמן הזה, אני מבינה באמת שזה הגיוני שהוא באמצע משו בראש שלו ויקי לו כמה שניות להיות איתי, ואם לא עבד אז אומרת שוב.

מאמי תהיה איתי רגע..

הגיע למצב שמוזר לי לשמוע את אחותי מדברת עם בעלה בלי לבקש את תשומת ליבו. הוא חייב להיות זמין לך 24/7? חח זוכרת ממש שהיה לי מוזר שהיא מצפה שהוא יהיה ההקשבה אליה כל היום כל החיים ולא הראש שלו יהיה עסוק. ובטח שאחרי זה מלא פעמים פתאום היה להם 'איך לא שמעת אבל ביקשתיייי'

שיגרת לחלל האויר. לא ביקשת ממנו.

קיצור נשמע לי האוזניות זה אותו סיפור...

מתייעצת איתכן שובדרקונית ירוקה

בהקשר לזה קושי חברתי בכיתה א

אז היום הבת שלי חזרה בוכה מבית הספר.

בעזרת כמה שאלות מצידי היא סיפרה שהבות מהכיתה והישוב (אותה קבוצה מהסיפור בתחילת שנה) מציקות לה "כל הזמן". דוחפות אותה בהסעה ובהפסקה. לפעמים גם מרביצות (לא הצליחה לפרט). שברו לה את הצבעים בקלמר (שמתי לב שכל הצבעים שלה שבורים, רק עכשיו היא סיפרה שזה הבנות האלה שברו לה).

בנוסף, הן מקניטות אותה ויורדות עליה כי היא כבר קוראת שוטף ונותנים לה לעשות דברים אחרים בזמן שיעור קריאה ועברית.

שלחתי הודעה לאמא של הבת המובילה, שתהיה מודעת. אני אשלח גם למחנכת הודעה בערב.

אשמח לעזרתכן -

מה לבקש מהמורה? מה מקובל במקרים כאלו? הייתי מרוצה מהטיפול בפעם הקודמת אבל נראה שזה לא פתר את הבעיה מהשורש.

איך לחזק את הבת שלי? עשיתי את העצות שנתתן לי פעם שעברה - מצאתי בת גדולה שתיקח אותה תחת חסותה, הבאתי לה גומי כדי שתוביל בהפסקה (מישהי לקחה לה ולא החזירה. היא לא זוכרת מי), חיזקנו ביטחון עצמי. מה עוד?

יש לה חברות מהכיתה מישובים אחרים. היא לא בודדה

רק חיבוק. כי אמאל'ה זה קשה כאמור ככה שעושיםאונמר

לבת שלך.

אני לא בשלה הזה בכלל

אבל מרגישה כבר את העצבים באצבעות וללכת לחלק מכות שם בכיתה.

ילדים זה עם קשה. אוף.

בהצלחה ממש

וכל הכבוד שאת ככה קשובה.

מסכנה, עצוב לשמוע שהילדים שלנו סובלים 😥😥יראת גאולה

לצערנו, יש ילדים שהם "טרף קל", וילדים עם מידות רעות יותר מציקים לילדים שהם מזהים ככאלו.

אני חושבת שכדאי לכם לנסות לחפש חוגים שנותנים לילדה כלים להפוך ל"טרף קשה": לקחת את הילדה לחוג הגנה עצמית ו/או לקחת אותה לקבוצת מיומנויות חברתיות. גם טיפול רגשי יכול להועיל אבל לשתי האפשרויות הקודמות יש תוצאות מהירות יותר.

קראתי כתבה לאחרונה בנושאד' הוא האלוקים

שם האמא כתבה שתחילת הישועה היתה לשתף את כל האמהות של הילדים בגן.

אם יש לכם איזה קבוצה משותפת של ההורים, שאת יכולה להשאיר שם הודעה ומתאים לך, יכול להיות שיעזור.

עצם זה שההורים שותפים והילד יודע שיש לו גב מהבית, וגם כל הורה מדבר עם הילד שלו, ומזהיר אותו,

ואז רב הכיתה כבר לא שותפה למעשה.

מחזקת את ידייך לא להרפות ולהמשיך לעקוב שזה מסתדר.

חיבוק על החוויה הקשה!

האמת הגיעה הזמן לנער את הצוותאמאשוני

מה שהבת שלך חווה זה לא שובבות,

זו בריונות.

אין שום מצב שהייתי שולחת ככה את הבת שלי עוד יום אחד!

המורה הייתה צריכה להיות שם עוד קודם.

פונה ליועצת, למנהלת.

המחנכת שתעשה את שלה בתוך הכיתה,

אבל מחוץ לכיתה קווים אדומים!

עדיף להפסיד כמה ימי עבודה ולשגע את המערכת מאשר לתת לילדה להמשיך לסבול!

לגבי האמא של הילדה המובילה,

הייתי שולחת הודעה שעלות הצבעים היא x שקלים ואת מצפה לקבל כסף/ חפיסת צבעים.

לכל דבר יש מחיר. לא לוותר.

תהיי חזקה בשבילה.

מול בריונות אי אפשר לפעול בדרכים נחמדות.

מילא אם רק לא היו אוהבים אותה, אז יש דרכים להעצמה. אבל זה לא שאין לה חברות, זה שהיא סובלת מבריונות ואת זה צריך לעצור במיידי ולא לתת לאירוע לגרור עוד אירוע.

תשלחי את הילדה עם קידיווטש. שתצלם ותתקשר אליך כשהיא מרגישה מצוקה.

מצטרפת לאמאשוני.חושבת לעצמי

נשמע שאת ממש עדינה, ואמא כל כך טובה... הלב שלי יוצא אליכן.

זו ממש בריונות, ושהן מציקות לה "כל הזמן"- אולי היא מתכוונת גם למבטים או חיוכים לא תמימים מצידן, או לריחוק מסויים...

אני באמת חושבת שכדאי לעמוד מאחוריה ומלפניה ולעשות סדר.

גם עם הצוות וגם אולי מול ההורים. איזו מן התנהגות זו?

סליחה שאני מגיבה ככה, אבל אצלי זה יושב על נקודה רגישה. כשהייתי בכיתה ג'-ד' היתה לי חברה הכי טובה שמשום מה החליטה להתנכל לי יחד עם בת כוחנית אחרת. סבלתי הרבה, אבל כשסיפרתי לאמא שלי, היא עשתה סדר: התקשרה לאמא של אותה אחת, הודיעה לי שמעכשיו אני לא חברה שלה, ואמרה לי לדווח על כל דבר.

בדיעבד הסתבר שאמא שלי גם רבה עם אמא שלה בגלל זה, וההורים שלנו היו חברים ממש טובים, ברמת בילויים משותפים קבועים וכו'.

מה שאני באה להגיד, זה שחשוב שהיא תרגיש את הגב קודם כל.

אחר כך תוודאו שזה לא דו צדדי, שאין קצר תמים בתקשורת... אבל קודם כל לעצור את זה.

באמת כשאמא שלי התערבה זה נפסק ומצאתי חברות אחרות...

וגם- על התנהגות בריונית צריך להשעות.חושבת לעצמי

מי שלא יכול לבוא בקהל- כי הנתנהגות שלו מאיימת באיזושהי צורה- שלא יבוא. פשוט ככה.

זו בריונותבוקר אור

להתקשר למורה ולהסביר הכל. אם את מרגישה שאין הבנה לפנות הלאה ליועצת ולמנהלת (בכל מקרה היא צריכה לערב אותם ) להציב קווים אדומים, וכמה שיותר מהר

קודם כל חיבוק חםלב לבן

לא קל נשמע, לילדה ולך.

מצטרפת לכל הנאמר שההתהנגות בריונית וצריך לטפל בה בתקיפות

לא קראתי את השרשור הקודם שכתבת

כן אוסיף בזהירות, בדרכ ילדים מציקים בגלל סיבה מסויימת.

וחוץ מהטיפול בילדןת שמציקות, כאמא הייתי מנסה בנתיב הזה, לבדוק האם יש משהו בהתנהלות של הבת שלך, שבמובן מסויים גורם להן לעשות את זה

כמובן שהן לא בסדר ושום דבר לא מצדיק

אבל כדי לעזור לבת אולי נכון לבדוק בכיוון הזה

ממליצה מאד על תעצומות - מתכוונת ליעוץ לכם ההורחם

עוד חיזוק של הבטחון העצמיהמקורית

סליחה אם לא פוליטיקלי קורקט, אבל לצערי הטיפול בבריונות לוקה בחסר ובתי הספר הפכו לג'ונגל חברתי בהרבה מקרים

גם הבן שלי סבל מזה מכיתה א. אחרי שיח עם המורה וההורים שלא באמת עזר עד הסוף, החלטנו ללמד אותו שלפעמים נכון להגיב כדי להרתיע חזרה ושלא יהפכו אותו לילד כאפות כי הוא כזה תמים נאיבי וטוב. שלא ייראה כאילו הוא מוריד את הראש. לצערנו זה נותן לגיטימציה לעוד הפגנות כח הרבה פעמים

על חכמה והתקדמות אפשר לומר קנאה ושתהיה גאה בעצמה אבל לא לשתוק על אלימות ולתת לה להמשיך להיות פאסיבית

האמא של הילדה השוברת לא צריכה להיות מודעת, היא צריכה לשלם על הציוד השבור ולדבר עם הבת שלה שתתנצל ולדעת שבפעם הבאה גם הצבעים של הבת שלה יכולים להישבר כתגובה. ובכלל - שהבת שלך לא תגיע למצב שנוגעים לה בציוד ללא רשות והיא עומדת ומסתכלת שבורת לב. כואב לי רק לחשוב על זה. ללמד אותה להגיד אני לא מרשה, אל תיגעי, זה לא שלך

אפשר לחיות בדמיונות שנצליח לשנות את העולם אבל לרוב זה לא קורה. אני מעדיפה לגבות את הילדים ולשמור עליהם בכל מחיר ולא לצפות שהשינוי יגיע מבחוץ. ולא, זה לא הופך ילדים לאלימים מנסיוני. רק יותר בטוחים בעצמם ופחות פגועים

חיבוק♥️

הלוואי שזה היה קל כל כךבוקר אור

מאוד לא קל ללמד ילדים שלא יודעים לעמוד על שלהם לעשות את זה

לא אמרתי שזה קלהמקורית

אבל זה גם לא בלתי אפשרי. בטוח הרבה יותר קל ללמד את זה ילד מאשר מתבגר או מבוגר לדעתי. יש לו גב מההורים, אפשר לעשות סימולציות, הוא בא לספר ולהתייעץ אחרי סיטואציות מסוימות. התמיכה של ההורים בתהליך חשובה מאוד ומקנה בטחון שלא צריך לפחד להגיד לא/ מה אני חושב. יש מקום לתסכולים לנוח על כר אוהב ומכיל. זה המון.

אגב גם מולנו יש שיח על מה הוא חושב ומה הוא לא רוצה. מבחינתי כל שיח והבעה כזו היא ניצחון מבחינתי שהילד שלי לא מרצה והוא בטוח בעצמו להגיד לי לא ובטוח בי כאמא שלו שאני לא נבהלת מהשיח

אנחנו בכל אופן כן השקענו בזה וראינו שזה מחזיר את ההשקעה כאמור. היום הוא בכיתה ג ואני מרוצה מאוד מהשינוי.

וגם - לא ללמד ילד לעמוד על שלו מלמד גישה קורבנית. הכל תמיד קורה לי מבחוץ. למה לוותר ולהתייאש מראש? לא נכון בעיניי כגישה. גם אם הלימוד יהיה איטי זה שווה, זה כלי חשוב לחיים

העצמאות הבטחון והכח הפנימי שזה נותן שווה הרבה

לא קשור לגישה קורבניתבוקר אור

אלא שזה פשוט לא כזה פתרון בעיניי לסיטואציה הזו

אולי פתרון ארוך טווח ששווה ללמד, אבל עדיין יהיו ילדיפ עם יותר ביטחון עצמי ועם פחות

וכן, אם ילד הוא קורבן של בריונים אז הוא קורבן וצריך לטפל בזה לא משנה למה זה קורה

ואם הגישה שלו לחיים קורבנית או לא לא רלוונטי להאם הוא חווה בריונות או לא

בעיניי רלוונטי מאוד האמתהמקורית

את לא חייבת להסכים אבל עובדות מדברות בעד עצמן - ה"חזק" תמיד נשאר חזק והחלש לרוב כנל אאכ והוא יעשה עם זה משו

ילד שמגיב, יחשבו פעמיים אם להציק לו

אין קשר לזה שיש עוד ילדים עם בטחון. ברור שיש. זה לא אומר שלילד שלי לא צריך להיות בכלל

אגב, גמני חוויתי בריונות וגם חרמות כמה שנים אז אני למודת נסיונות. ולכן כמו שאמרתי - אם ה חוזר על עצמו, טובתו של הילד מעל הכל מבחינתי. כבר ראינו איך מערכת החינוך "פותרת" את הדברים האלה .. וללמד אותו שיש לו כח ויכולת להגיב ולהסתדר גם בסיטואציות כאלה זה בהחלט פתרון. יותר נכון,מבחינתי זה ה- פתרון. עדיף מאשר ללכת לדפוק על דלתות שמאחוריהן עומדים אנשים טובים אבל בלי שום יכולת לעזור באמת. עדיף מאשר שהילד יצטרך להתקשר באמצע היום בוכה. עדיף מאשר שכן, יחווה תחושת קורבנות (כולם מציקים לי, מדברים עליי, וכו) מאשר להגיב פשוט ולנהל איתו במקביל שיח למה מתייחסים ולמה לא. שוב, אין הכוונה פה בלגדל ילד אלים אלא ללמד אותו 2 דברים

  1. פרופורציות. לא כל דבר מתייחסים

  2. אם עוברים גבול ומתנהגים כלפיך באלימות והפתרונות המקובלים לא עוזרים- מותר לך להגיב כדי להרתיע ואני אגבה אותך.

    אם הבן שלי לא יילך להגיד למורה כדי לתת לו צאנס להגיב ולהשליט סדר ומשמעת, אני לא אגבה אותו ככהנ. אבל אם המורה לא עשה כלום - אז כן.

שוב, לא חייב להסכים ולא אכפת לי מעגבניות האמת

בכלל לא עגבניות, אני ממש לא נגדבוקר אור

הפוך, הלוואי שהייתי יכןלה ללמד את הילדה שלי את זה. אבל חשוב לא להיגרר להאשמה של הילד ולא לטפל בבריונות עצמה.

גם לי יש בהחלט ניסיון בנושא ומגיבה עם הרבה כאב. אסור להזניח את האפיק של טיפול בילדים עצמם

אין פה האשמה בכללהמקורית

יש פה הסתכלות בוגרת של מבוגר שמבין דבר כו שניים ואומר: צדק לא מנצח. סורי אבל פוליטיקלי קורקט מת מזמן ומע החינוך לא באמת מטפלת בזה

ואם ילד נענש על בריונות בביהס, הוא גם לרוב יותר שונא את הילד שבגללו הענישו אותו. מציאות. מה שינית פה?

ללמד ילד להתמודד זה לא להאשים אותו. זה פשוט ללמד אותו ולחשל אותו. ככה אני רואה את זה

הילד שלי לא מרגיש היום אשמה למרות שבהתחלה הוא הרגיש ש- מה אני לא בסדר? אני צריך לשנות?

אז אמרתי : אתה יותר מבסדר. וחיזקתי עוד.. אבל מצד שני, אני רוצה שיהיה לך טוב. ויש ילדים שמבינים רק ככה שיש גבולות שלא חוצים. תשמור על הגבולות שלך ואל תצפה שכולם יכבדו אותם מראש. לפעמים צריך קצת להתאמץ בשביל זה.

יש גם מבוגרים כאלה. אז נשתבלל לנצח ונחפש צדק?

גם זה חשוב אבל גםריבוזום

המורים יכולים לעזור פה מאוד. הבן שלי גם סבל מהצקות (שכנראה נבעו מקנאה), ובנוסף הוא גם נמוך משמעותית וקטן, כשראש המציקים שגרר אחריו עוד ילד ולפעמים עוד אחרים פשוט פיזית גדול יותר. זה גם משפיע, אפילו אם לילד שמציקים לו יש ביטחון עצמי. אז גם דיברנו עם הבן שלנו, וניסינו לתת לו כלים ולחזק אותו, אבל כשהרב שלו ראה שזה מדרדר לבריונות של ממש והגיב מאוד בתקיפות (סוג של השעיה) זה מה שעשה סוף לסיפור.

(אגב, ברור לי שמול הילד המציק היה מהלך חינוכי שלם שגם ראה אותו ואת הצרכים שלו ולא רק עונש, אבל היה צורך קודם כל בגבול מאוד ברור וחד וב"ה שהצוות ראה את זה ופעל).

מעולה. לא תמיד זה ככה לצערי.המקורית

אצלנו לא היו השעיות. לא תמיד הצוות מתייחס לזה כמו שצריך. לא תמיד ההורים משתפים פעולה. לא תמיד זה עוזר

ברור שאם יש מענה במסגרת זה הכי טוב.. זה הלכתחילה בנוסף לחיזוק הבטחון

מצרפת פודקאסט שנראה לי שווה האזנההשקט הזה

לא יודעת אם הוא בדיוק בדיוק על הנקודה הזו אבל אולי יפתח את הראש לעוד כיוונים

סליחה שנעלמתידרקונית ירוקה

החלפתי טלפון ולקח לי זמן להזכר בסיסמא.

קראתי כל מה שכתבתן וזה מאוד עזר לי.

קודם כל החיזוק, שזו בריונות וצריך טיפול עומק והתערבות של מבוגרים. מאוד עזר התמיכה והדיעה הנחרצת פה.

בינתיים פניתי לאמא של הבת המובילה והיא לקחה את זה ברצינות. אתמול ב"ה הבת שלי אמרה שהיה הרבה יותר טוב.

פנינו גם למחנכת והיא עוד לא ענתה, נראה מה יקרה עם זה.

תודה גם לכל מי ששיתפה מניסיון אישי. לצערי גם אני ובעלי חווינו בריונות וחרמות בתור ילדים. זה קשה כשרואים שגם לילדים זה קורה.

המקורית - אני גם חושבת שזה מה שיעזור. הבטיחו לנו שיהיה מבית הספר, מה שעוד לא קרה. הבטיחו גם שיתנו מענה לילדים שכבר יודעים לקרוא וזה לא קרה עד שלחצנו ותזכרנו. אני צריכה לבדוק אם יש חוג שמתחיל בשלב הזה בשנה.

יש לה חונכת שעובדת איתה על מיומנויות חברתיות. אבל מדובר בנערה בכיתה ז', לא במשהו מקצועי

ושוב תודה על המענה

לא מגיבה אחת אחת כדי לא להעמיס

רק עכשיו רואה וחשוב לי להגיב...אנונימיות

כשהייתי בכיתה א חוויתי בריונות מצד קבוצה של בנות בכיתה.

היו לי 2 חברות טובות- לא הייתי לבד.

ועדיין ההשפלה, המכות, ההצקות גמרו עלי.

באיזור חנוכה ההורים שלי העבירו אותי בית ספר.

למקום רחוק יותר

הם הצילו לי את החיים. את הנפש.

אני לא אומרת שאת בהכרח צריכה להעביר אותה מיד.

אבל יש אפשרות אז אל תשללי...

גם אם זה לא כל הכיתה כשזה משהו קבוע וחוזר זה מרסק.

כל הכבוד, זה כל כך קשה.חושבת לעצמי

שורף בלב לראות את הילד שלך במצב הזה.

יש מצב להגיע עם הילדה בבוקר לכיתה?

ולחכות למורה? שיחה פנים אל פנים, שיראו שיש לילדה הזו גב...

לא בקטע אלים, ולא בקטע מאיים, אלא בתור הדגשה של הדחיפות לעניין.

שיטופל הרגע.

לגבי האמא של המובילהאמאשוניאחרונה

מה זה אומר לקחה ברצינות?

תמנפי את זה הלאה.

לא להסתפק באמא שתטפל מול הילדה ב4 עיניים.

תבקשי מהאמא שתיקח את הבת שלה לקנות צבעים חדשים, שהילדה תראה שאמא שלה משלמת על הנזקים שהיא עושה.

זה לא הכמה שקלים, זה העיקרון. הויזואליות.

שהילדה השוברת תביא לבת שלך את חבילת הצבעים.

תיפגשו ארבעתכם,

שתי האמהות ושתי ילדות,

תשבו לגלידה או משהו.

החוויה פה מעבירה מסר יותר ממה שאפשר להעביר בשיחה שבין האמא לילדה.

גם אם תהיה תקופה יותר טובה, בלי טיפול חד משמעי זה יחזור שוב, כי הטריגר לא נעלם לשום מקום.

אני לא הייתי מוותרת על טיפול מול היועצת והמנהלת,

ששאר האמהות ישאו בכתם. שיבינו שיש השלכות. שאם שוב יקרה משהו,

משהו כבר יטרגר אותם לקפוץ מעצמם לעצור את זה.

כרגע אין שום השלכה כזאת.

מה יגרום לאמא הזאת ולשאר האמהות לזוז מהר אם עוד חודשיים זה יקרה שוב?

איך הבת שלך תוכל להרגיש בטוחה שוב אם הדברים יזוזו לאט?

היא צריכה לדעת שאם היא מספרת למורה או ליועצת על הצקה, זה מיד מטופל.