מבואסת מזה שבעלי הרבה בפלאפון, ובכללי ..הדרים

אציין ואומר שברוך השם יש לנו זוגיות ממש טובה, שיח משותף , מבינים אחד את השני לרוב, והבית מאוד נעים

פשוט מרגיש לי שהוא הרבה מאוד בפלאפון, וזו דרך הבריחה שלו "לנקות את הראש"

נוסיף לזה שלרוב זה גלישה באינסטגרם שאני לא צריכה להסביר לאף אחת מה כל שנייה צץ שם, לא חייב שזה יהיה משהו בוטה מדי אבל מספיק בחורה משפיענית שפתאום קופצת לו עם איפור בגדים וכו, עכשיו אני לא נכנסת בכלל לעניין של שמירת העיניים זה ממש שלו וגם הערתי בעדינות כמה פעמים, ראיתי שזה לא מקדם ושחררתי

זה פחות על עניין של שמירת העיניים (אולי גם קצת וגם אני לא יודעת אם הוא נופל או לא נופל, רוצה להאמין שלא כי לרוב אני רואה שהוא רואה מתכונים וכו אבל בסוף זה גבר ויש יצר ויש הכל זמין בפלאפון ללא סינון ואני לא תמימה לחשוב שהוא נקי מהכל ).

עכשיו גם אם הוא נופל זה ממש שלו ולי נשאר להתפלל על זה , אבל יותר עצוב לי העובדה שלמשל הוא יכול לבוא מהעבודה בשש בערב, ופשוט לבהות במסך , אין תפילות במניינים, אין איזה דף יומי, אין שיעור תורה , אין סליחות.

וכואב לי כי בעלי בן אדם מאוד טוב ומחובר , היינו גם כמה שנים בישיבה , ומרגישה שמשנה לשנה זה פחות ופחות(גם אצלי אציין שחוץ מברכות השחר , בפועל ביום יום לא מגיעה לתפילה או תהילים , ומאוד רוצה אבל כל הזמן יצר הרע ועבודה ועיסוקים וילדים והריון וכו) שזה לא תירוץ אני גם צריכה לקום על עצמי ולהכניס אור הביתה, אבל כאילו באלי שבעלי יהיה שנייה במקום הזה של לצאת לשיעור תורה , למנחה , למשו קטן שיחייה את החיים הרוחניים בבית.

זה הגיע למצב שפעם אחת הוא הלך לתפילה ביום חול והבן שלי בן ה4 שאל למה אבא הלך לבית כנסת? היום לא יום שבת !

ואני כל הזמן דוחפת אותו מאמי לך לתפילה הכל טוב אני עם הילדים פה שם, מרגישה שאין ממנו רצון לכך בכלל. ואני גם לא רוצה להיות מציקה מדי כי אז הוא נפגע.

אני יודעת שמפריע גם לו להיות במקום התקוע הזה אבל לא רואה שום תזוזה … במעשים…

אשמח לעצתכן מעבר לתפילה לאלוקים , מה עוד אפשר לעשות .. 

וואוושירה_11

מקווה להגיב קצת בהמשך

אנחנו לא במקום של אינסטגרם

וכן יש שיעור תורה ותפילות


אבל ביחס לעבר זה משו אחר…

בדיוק השבוע דיברנו על זה ובדיוק הבוקר אמרתי לעצמי שאני צריכה להכניס קצת משו מעבר לברכות השחר, לעצמי, לבית שלנו ולבעלי


חיבוק ענקקקק❤️❤️❤️❤️

לא רואה דרך לא לשחרר את זה.אונמר

קודם כל חיבוק.

זה שלב לא הכי כייף.

דבר שני - 

אני חושבת שאת קצת מסתבכת עם ההבנה של איפה את נמצאת מול זה.

כי שומעים שאת ממש רוצה לשחרר ולחיות בידיעה שזה שלו ולא קשור אלייך,

ואת אומרת ששיחררת.

אבל בפועל כנראה שלא שיחררת.

כי הנה זה מפריע ומעיק עלייך.

 

רואה את עצמך יוצאת אחרי יום עבודה לתפילה לשהי?

אני לא רואה את עצמי עומדת 18 בפינץ הבית.

אומרת לך את האמת. לא מצפה מבעלי לצאת למנין. נשמע לי קשה ברמותתתת.

 

והכי את האמת. היה לנו שנים של כלום. לא מנין גם לא בשבת. מלא מלא מלא מחשב וגלילה מיותרת.

באמת בלי מחשבה על נפילה או לא. נטו ביזבוז זמן והתמרחות.

עד שלא שיחררתי את זה באמת מהעומק והרפתי.

והוא הרגיש ממני שלא מזיז לי שהוא ככה - לא קרה כלום.

 

אחרי ששיחררתי משהו במח שלו השתחרר.

השבוע הבנתי שאנחנו בסיטואציה שהוא יותר דוס ממני ושואף ליותר דוסיות ומקיים יותר.

והיינו באמת במקום אחר כל כך.

הייתי במקום כמו שלך. שמרגישה שהתחתנתי עם בטלן שלא עושה כלום תורני.

לא חברותא לא שיעור תורה לא תפילה לא כלום.

לפני תקופה פתאום הוא שאל אם סבבה לי שהוא יעבוד רק חצי יום ויתחיל כולל חצי יום.

הלם.

מדברת איתך על שנים של כלום וכלום וכלום.

 

עכשיו לא ואמרת לך שככה זה עובד ועוד תראי ישועות חח

אבל באמת אני חושבת שאם לא הייתי מצליחה לשחרר באמת ולחיות עם זה בשלום אמיתי ברמה שכשהוא השתנה היה לי הפתעה מוגזמת -

לא היה לו אופציה באמת לעשות את זה.

 

הם מרגישים את העינים שלנו יותר מכל דבר אחר,

ולדעתי זה משתק פשוט.

אתה לא רוצה לפעול כי אשתך עושה לך עינים.

 

ואני לא אומרת שאת עושה לו עינים בקטע רע חס וחלילה.

רק באמת מהמקום שזה מציק ולא כייף הידיעה.

 

הלוואי שהועלתי לך וחיבוק ענק ענק❤️❤️

זה פשוט לא קשור אלייךדיאן ד.

סליחה שאני חריפה

אבל התפילות שלו והלימוד תורה שלו זה פשוט לא שייך אלייך 

(ואני מגיעה מחינוך חרדי שלימדו אותנו שאישה אחראית על התורה של בעלה...

ואם הוא לומד תורה אז לה יש יותר גן עדן. איזה שטויות במיץ רק בעיות בשלום בית זה גורם)

 

כל אחד והרוחניות שלו. נקודה.

 

את רוצה שהבית יהיה חזק יותר אז תתפללי בעצמך, תלמדי ספר תורני. תלמדי פרשת שבוע בשבת.

על בעלך את יכולה רק להתפלל.

 

מסכימה ממשרקאני
לדעתי זה לקחת את זה לקיצון השנישופטים
יש פה בית משותף וילדים משותפים, אז לא צריך להיות שוטרת אבל אם היא חושבת שיש לו רצון אפשר לנסות לחשוב על כיוונים איך לעזור ולשפר את המצב.
היא כתבה שהיא ניסתה ולא הולך לדבר על זהאונמר

ובכל מקרה אני חושבת שזה סוג של בריחה מהמציאות.

הלקיחת אופציה של 'נדבר ואני יחק אותו ונראה איך אנחנו מייצבים בית דוס יותר'

אין דבר כזה.

כי ילדים לא יאכלו פייק של אבא שהולך לתפילה בלי שזה מגיע לו מרצון אמיתי להתפלל.

וגם אם יאכלו את זה - זה לא מה שאת רוצה.

ילדים מריחים פי מאה ממנו, וילד יבין טוב מאד שאבא שלו מתפלל בבית כנסת בדיעבד והיה מת להתפלל בבית.

אז בשביל מה לעשות את זה?

יש אנשים שקשה להם לקום נניחיעל מהדרום

לק"י


זה לא שהם לא רוצים להתפלל במניין.

וזה בסדר בעיני, שילד יראה שקשה לאבא שלו והוא הולך בכל זאת.


(אני לא הייתי רודפת אחרי הבעל שיקום ויילך. אבל גם לי קשה עם האמירות של- זה שלו. כי בסוף כשיש ילדים ורוצים לחנך אותם למשהו מסויים, לא תמיד אפשר שהאמא תעשה את זה).

יש גם אופציות אחרות.אונמר

יש כאלה שרוצים וקשה להם לקום.

ויש כאלה שלא רוצים.

רדפו אותם כל הילדות שלהם כי היה לאמא שלהם את החלום שיש להרבה אמהות - של משפחה דוסית ומדהימה,

אז ביחד עם זה שמכריחים את האבא ללכת למנין - מכריחים גם את הילד.

מפה לשם הוא מתחתן וסולד מיזה עד שהוא יעבור איזהשהוא שלב מול עצמו של שיחרור.

בסיטואציה כזו - זה שאשתו תדבר איתו על זה ש'הרי אנחנו רוצים בית של תורה ויהדות' לא יועיל.

רק יוריד מהערך של עצמו בעיני עצמו.

ככה אני רואה את זה.

 

הדרך להגיע לחינוך כמו שבאמת רוצים היא לדעתי עוברת רק דרך שיחרור אמיתי.

אחרת זה לא חינוך אמיתי.

 

ולא שהסיטואציה שהבאתי פה למעלה היא של בעלי.

הוא דווקא היה בבית שממש לא רדפו אותו ועד היום לא רודפים אותם ללכת לתפילות, גם לא בשבת או חג,

אבל כן היה לו רתיעה ממניינים, ועד הים יש לו, וזה לא מזיז לי ברמה שעד שלא מעלים פה שירשור על זה אני לא זוכרת שיש דבר כזה גברים שיוצאים בבוקר רגיל למנין.

הוא קם קצת אחרי והולך ללמוד בכולל עם כולם כמו גדול.

בלי המנין לפני.

זה שלו.

בטוחה שלאט לאט הוא יתקדם גם לשם. בקצב שלו. שבתות הוא כבר הרבה יותר הולך מאהבה ומרצון.

אז מתישהו זה יזוז גם לשם.

 

דעתי כמובן ומוזמנות לחלוק עלי 🙂

צודקתהבוקר יעלה
ברגע שיש ילדים וחינוך אין פה זה שלו. זה שלהם ושל הבית. 
אי אפשר לחיות ככה בזוגיות לדעתי.אונמר

זוגיות זה מלשון זוג.

זוג חייב לדעת שיש פה שניים.

נפרדות.

אי אפשר לערבב את שני האנשים לאחד בגלל שהתחתנו והקמנו משפחה אחת.

יש לו רצונות, צרכים, חסכים ודרכי התנהלות.

גם לה יש.

נראה לי משום מה שאם מישהי היתה כותבת פה שבעלה מעיר לה על המטפחת שלה והחצאית והתפילה היינו חושבים קצת אחרת.

 

איך אפשר לנהל זוגיות כשיש עיניים על מה הוא עשה או לא?

אם זה היה בעל שמקלל ליד הילדים?הבוקר יעלה

היינו אומרים זה שלו?

כנראה שלא, כי זה משפיע על חינוך הילדים.

אם הם התחתנו יותר דתיים ורצו להקים בית יותר דתי, ועכשיו הוא נסוג אחורה זה ממש מובן שזה מפריע לה כי זה משפיע על חינוך הילדים והבית.

וזה כבר לא שלו, זה שלהם.

ובעיניי אותו הדבר לגבי האשה. בייחוד אם יש בנות שמצופה מהן להתלבש צנוע והאמא לא מתלבשת צנוע.

אם זה מפריע לאחד מבני הזוג ראוי להשתדל עבור השני.

אם זה לא מפריע לאף אחד אז אין כאן בעיה בכלל.

אין לך הבדל בין לקלל ליד ילדים לבין קם למנין???אונמר

הלם מהדוגמא למען האמת.

ברור שזה לא בא בחשבון וזה לא שלו.

ברור שאם היא הולכת עם חולצת בטן והם דתיים זה לא שלה.

ברור שאם הוא בוגד זה לא שלו.

 

מבינה את הענין?

 

מה כן שלו?

 

מה שבאמת שלו.

מה שיש לך שאלה אם את קשורה לזה או לא. כנראה שלא.

לא לקום למנין זה לא 'נסוג אחורה'. ממש ממש לא.

אם היית שמה חצאית טיפה יותר קצרה זה נראה ליסוג אחורה???

 

ושימי לב למה שכתבת.

בענייך ראוי להתחשב.

מאה אחוז.

מיפה ועד להעיר או להתערב כשהיא רואה שזה לא הלוז ולא הולך - המרחק גדול.

 

ללמוד לשחרר את הבעל שלנו לחייו זה משימת חיינו כנשים ששואפות לשלוט בהכל.

אני אומרת לך את זה כאישה הכי חזקה באישיות שלי, והכי מובילה. וגדלתי גם בבית שאמא שלי לא שיחררה את אבא שלי וגם בגיל 50 עשתה לו עינים על מנחה שלא הספיק במנין.

לא מתאים בעיני.

 

 

 

הדוגמא קיצונית בכוונה על מנתהבוקר יעלה

להסביר שיש הרבה דברים שהם לא שלו.

בעיני גם מניין אם הילד שואל אם זה לא שבת, זה לא פעם פעמיים, זה כבר הפך להיות קבוע.

הם התחתנו בדרך מסויימת וזה מפריע לה אז אני מבינה אותה מאוד, ואגב גם חווה את זה בבית, גם בעלי הולך הרבה פחות למניין וזה לא שלו בעיניי. אנחנו חלוקים בעניין והוא יודע את דעתי.

אם הילד שלה עכשיו מגיע לגיל מצוות וצריך ללכת למניין, הם לא יוכלו לבקש ממנו אם אין דוגמא לכך בבית.

אני אעיד על עצמי שכיסוי ראש קשה לי מאוד והסיבה שלא הורדתי לחצי זה בגלל שאני רוצה לשמש דוגמה לבנות שלי.

ברגע שאת מביאה ילדים, בדרך בה את מתנהגת היא לא שלך. זה משפיע על כל הבית. 

אם היית רוצה להורידרקאני

כיסוי ראש לחצי

ובעלך לא היה מוכן כי הוא מעוניין שתשמשי דוגמא לבנות שלך,

זה היה מעצבן אותך, כי זה שלך ולא שלו

כל עוד את זאת שמעוניינת לשמש להן דוגמא זה מהמם.

אמממ לא נכון מניסיוןהבוקר יעלה

בתחילת הנישואין הוא היה יותר דוס ממני והפריע לו האורך של החצאיות.

הסברתי לו שאני מבינה אבל כרגע אני לא במקום של להאריך.. והוא קיבל.

בהמשך זה בא ממני אבל זה שהדעה שלו הייתה שם זה גם השפיע.

זה לא נעשה בכוח ולא במריבות! כן בדרך נעימה. והלבוש שלי הוא לא רק שלי כמו שהתפילות לא רק שלו. כל דבר כזה משפיע על הזוגיות ועל הבית.

גם עכשיו כשקשה לו ללכת למניין ואציע לן שילך בשיא הלחץ של הערב הוא לרוב ילך כי לא צעקתי עליו לך למניין אלא אומרת לו הבית עלי עכשיו, אשמח שתלך..

בכל אופן קצת עייפתי מהדיון ואני לא מחפשת שיסכימו איתי.. הכל טוב. 

לא חושבת ככה.אונמר

לדעתי את יכולה להגיד לבן שלך שילך לתפילה.

וגם אצל הבן שלך, אם הוא גדול ולא בן 5 שהולך רק עם אבא, אז כן. הוא ילך גם אם זה בבחירה שלו,

כמובן שלדרבן ולעודד וזה גם יש אצל הבעל,

אבל ממש לא שלך אם הוא הולך או לא.

חינוך זה לא זה.

חינוך זה לא ענין של תוצאה.

חינוך זה האם הוא ירצה ללכת. כי זה טוב. כי הוא מבין מה זה אומר.

שוב,  לא מדברת על ילד קטן, שאז באמת הוא צריך את האבא בשביל זה,

אבל זה עדיין לא אומר שהאבא מחויב כי זה הלוז שחשבתם שתהיו.

 

גם הבת שלך צריכה שתקחי אותה לגן, ואם תהיי עיפה ותמשיכי לישון לא תקחי אותה והיא לא תגיע.

זה אומר שיש פה מקום להקים אותך מהמיטה?

לא.

זה אומר שמן הסתם את תקחי אחריות על זה.

אבל בחירה שלך.

תודה שהסברת! אני ממש מסכימה איתךיעל מהדרום
מצד האמת גם בעל שמקלל את לא יכולה לשנות112233445566

אנחנו יכולות לשנות רק את עצמנו

 

אפשר לבקש ממנו לקום לתפילה / לא לקלל או כל דבר אחר

אבל אם הוא לא עושה את זה כנראה שהוא לא מעוניין או שקשה לו או שסתם הוא מתבצר כי הוא מרגיש שאני מנסה לשנות אותו...

אבל זה פשוט לא יעבוד

 

והאופציות הן או להתגרש  או לקבל אותו ולחיות איתו כמו שהוא בלי לשנות אותו.

(לרוב כשנקבל אותו הוא הוא גם ירצה להשתנות ולהתקדם)

יש טווח בינייםהבוקר יעלה

זה לא שחור או לבן.

כמו שכתבתי הקצנתי בדוגמאות בכוונה

מצטרפת לאונמרשלומית.

מה בעצם האופציה שאת מציעה בזה שאת אומרת שזה לא שלו? לריב על זה? להכריח אותו לקום? ואז מה?

זה אכן מבאס בעל שלא קם למניין אבל כל כניסה של האישה לנושא הזה לא תועיל לדעתי. לא לקימה למנין ובטח לא לשלום הבית 

לא תמיד יש מה לעשות או איך לשנותיעל מהדרום
לק"י


ובעיני עדיין זה לא אומר שזה רק שלו, ואסור לאשה להתבעס על זה.

מותר להתבאסאונמר

רק לקחת בחשבון שזה משפיע לרעה.

אם את מעדיפה להתבאס ושיוריד - בהצלחה.

אני משתדלת לחיות בידיעה שכל התבאסות על משהו שהוא עושה או לא עושה משפיעה עליו לרעה,

לכיוון שאני לא רוצה.

לכן תמיד אני ינסה כמה שיותר להרפות ולשחרר.

אולי אפילו לאחרים זה יראה מוזר.

 

אבל ברור לי שזה עדיף מבחינת תוצאות.

ומההתבאסות עצמה גם אני מפסידה.

אוירת נכאים ולא כייף בבית.

 

אז משתדלת לחיות בטוב והשלמה ואהבה ושמחה ואמון במי שהוא.

את לוקחת את זה קצת קיצונייעל מהדרום
לק"י


אני מניחה שרוב האנשים מתבעסים מדברים שעושים בני הזוג שלהם. זה לא אומר שיש אווירת נכאים או מריבות.


קצת מיציתי את הדיון, אז אם לא יהיה לי איזה חידוש, אני אשתדל לא להגיב.

אני חושבת שיש הבדל בין לשחרר לגמריהמקורית

ולא לדבר ולא להגיד ולא להביע דעה מחשש שמתבאס ויקח קשה לבין מצב שבו את מביעה כמה זה חשוב ולא מבקרת אותו על זה או על דברים אחרים אלא פשוט מביעה רצון שיהיה כך

וגם אין בעיה עם להיות מבואסת. מותר לנו להתאכזב. לא לאפשר לעצמנו להרגיש זה להתנתק מהרגש לגמרי ואני לא חושבת שזה כזה טוב. לא מדברת כרגע על איך מביעים אותו אלא על עצם הרצון. בסוף יש פה רצון שהוא טוב, ועם ילדים בנים זה כן חשוב שאבא יילך לתפילה כי זה מה שמקנה את ההרגל ומחבב את התפילה.

אצלנו למשל יש תקופות ויש תקופות.. לאחרונה אני הולכת עם הילדים למנחה של שבת ובעלי יודע שזה לא אידאלי שהבן שלי בא איתי כי הוא לא יילך לבד למניין של גברים, ומצד שני למניין של נשים גם פחות אבל לא נורא ובכל זאת..  אז שתקתי כמה פעמים ואז אמרתי לו בהזדמנות - איך עושים שתצטרף אלינו למנחה ?

זה לא ביקורת. זה הבעת רצון. וגם אם הוא יתאכזב מזה שאמרתי, אז שיהיה חזק. בסוף זה לטובת הבית. הוא לא עשוי מסוכר וכל עוד את לא יורדת עליו בקטע רע אלא מביעה רצון ועושה את זה בצורה נכונה שתישמע, זה לא בעייתי בעיניי והבאסה לא לחינם

הילד רואה שאבא הולך לבית הכנסת אפילו שלפעמים קצתביבוש

קשה לו. מה הבעיה בזה? אדרבה זה חינוך לחיים להתאמץ על דברים שאנחנו רוצים ושואפים אליהם. כותבת בלי להיכנס לתוכן השאלה של הפותחת ואם נכון או לא.

זה שאני עושה דברים בעבודה בחוסר חשק לפעמים זה פייק? 

מסכימה שאני בקיצון השנידיאן ד.

אבל בעיניי יש פה 3 מרחבים:

- הרוחניות של האישה

- הרוחניות של הבעל

- הרוחניות של הבית וחינוך הילדים

כמובן ששני המרחבים הראשונים משפיעים מאוד על המרחב השלישי.

 

כל מה שהוא ברוחניות של הבעל שלא משליך באופן ישיר ממש על חינוך הילדים (לדוג' לימוד תורה בכולל ערב)

אני חושבת שמוטב שהאישה לא תתעסק בזה. 

ובכללי אם בעל לא הולך להתפלל שמעתי פעם עצה של רב שהאישה תעשה את עצמה כאילו לא שמה לב לזה.

 

כל מה שנוגע ישירות לחינוך הילדים, לדוג' להראות לילדים סרטים בעייתים.

אני חושבת שיש פה מקום לשיח משותף זוגי.

ולא ממקום של לתקן אותך ולשפר אותך.

אלא ממקום של יש לנו בית משותף בוא נחשוב איך אנחנו רוצים שהוא יראה

איך אנחנו רוצים שהילדים יהיו מחונכים.

 

מאירה, איך היה מתקבל בעל שכל היום עוקב אחרי הרוחניות של האישה?

בודק אם היא התפללה שחרית ומזכיר לה להתפלל מנחה,

בודק את אורך החצאית ומעיר אם התאפרה מידי לדעתו וכו'.

 

אבל לא חייבים להיות השוטרת שמודדת לו זמניםשופטים

אבל אפשר ליזום שיחה כללית שהיא מרגישה שהחלק התורני לא נוכח מספיק בבית, לא רק באשמתו כמובן, וזה מבאס  אותה ואולי יצליחו להעלות פתרונות במחשבה משותפת. (ראיתי עצה לשים טיימר כשמתיישבים עם הטלפון כי לא שמים לב כמה מהר הזמן עובר, שניהם יכולים לעשות את זה, זה לא חייב לבוא עם אצבע מאשימה).

המסכים ממכרים והמחשבה שאם רק נרפה הרצון יתגלה לא נכון, רבים וטובים נשאבו פנימה וצריך כוחות נפש גדולים להתנתק.


אם הקשר טוב ויש רצון לפעמים צריך רק דחיפה קלה

מסכימה עם החלוקה לשלושה, במיוחד במצב בוירושלמית במקור
הגדלה של מימד הרוחניות של האישה, בין אם בתפילה ובין אם בלימוד, משפיעה ישירות על הגדלת רוחניות הילדים ופעילות הבית (נגיד ללמוד איתם בעצמה פרשת שבוע, או ללוות לחוג משנה נניח, מה שיש באזור, או לקחת אותם לטבילת כלים למשל אבל רק אחרי שהיא למדה קצת, לבד או איתם, את הנושא כדי להרגיש יותר מחוברת... אפילו לעשות איתם פעילות חסד חד פעמית שרגילים לעשות, לשכן מבוגר נניח, אבל מתוך הקשר למצוות השונות של בין אדם לחברו)


(מסכימה גם עם זה שאם מישהו רוצה, באמת, שיעודדו אותו לעשות שינוי - וזה דבר עדין מאד שיש לברר בעדינות - אז יש מקום לעודד בטיפים או במה שהוא רוצה)

^^ כל מילהoo
וגם את בכלל לא בקיצוןoo

המחשבה הזו שצריך להתערב אחד לשני בכל דבר

הרסנית


 

אח"כ אנשים מתפלאים שיש הרבה גירושים או בעיות בזוגיות

קשה לחיות ככה שבן/ בת הזוג הופכים לשוטרים 

מחזקת את דברייך.אונמר
ממש מסכימה עם כל מילה שלךרקאני

ניסחת יפה את מה שאני חושבת

ולא נראה לי שזה כזה קיצוני

אם תתייעצי עם מטפלים זוגיים זה די הכיוון שיגידו לך

מה שכןרקאני

לפעמים מרוב רצון לשחרר לא מספיק תומכים

בעלי אמר לי פעם שהוא מרגיש שאני לא מספיק מעריכה את התורה שלו ושהוא לומד כל יום

ושהוא כן ישמח ליותר עידוד ממני כי זה עוזר לו להתמיד

ואני הבנתי שבגלל שלא רציתי להתערב בעניינים שלו, יצא שגם לא הראיתי לו שחשוב לי הלימוד שלו

הגיתי משם גםשירה_11

גם אני הגעתי משם

ומרגישה כאילו אחריות על התורה שלו ובאסה אם הוא לא הרב עובדיה ואני לא מוסרת נפש על זה…


 

אבל למדתי כמובן להנות מהבעל המושלם בשבילי שקובע עיתים ולומד ועושה את הכי טוב שלו ביכולות שלו.


 

ואגב לפותחת- אחת המורות שהייתה לי לא זוכרת מי זו אפילו לימדה אותי כלל חשוב שאני מודה לה עליו מאודדד

את תדאגי לעולם הבא שלך ולעולם הזה של בעלך

זהווו

את לא המשגיח שלו והרוחניות שלו לא מעניינת אותך כביכול, רק להתפלל ולדאוג לגשמיות שלו.


 

ובמאמר מוסגר - עניין האינסטגרם בנות וכו אני לא יודעת אם לשייך את זה לעולם הבא או לעניין של זוגיות. מבחינתי זה קו אדום

מאירה משהו...כשמפריע לי המצב הרוחני של בעליאחרית דבר

לא דואגת לעולם הבא שלו


דואגת לעולם הזה שלי


אני לא מקיימת תורה ומצוות עבור העולם הבא


זה המשמעות והחיות שלי בכאן ועכשיו

בלי זה מרגישה שהחיים רדודים וריקים וכבויים


וכשבעלי לא מחובר לקודש זה משפיע על המרחב המשותף הזוגי..החיות שלנו ,החלומות, השיחות,לא פוגשים אחד את השני..

וגם האוירה בבית..החינוך ילדים..השבתות..


אני לא אומרת שמה שצריך זה להיות בביקורת או להעיר או לנסות לשנות


גם לבעלי יש ריחוק בחיבור לעבודת ה'

לא מתבטא דוקא בתפילות..

אבל בהחלט זה התמודדות עבורי בלב

אני שותפה לתהליך שלו והוא משתף ואני תומכת ומקשיבה

הוא גם רוצה להתחבר חזרה

אבל יקח זמן..הרבה זמן כנראה...


ובלב זה מכווץ לי

כי זה ההפך מכל מה שחלמתי תמיד

כי זה משמעותי לי מאוד 

נכוןשירה_11

אי אפשר להתעלם מהמצב הרוחני של הבעל במקרים מסוימים זה בהחלט משפיע

אני מתכוונת להתנהלות הכללית מלמעלה כזה

זו התמודדות עבורך, אבל זו בעיה אישית שלך- לא זוגית112233445566

קשה לך עם המצב הרוחני של בעלך, וזה יוצר לך בעיה אישית

שמבאס אותך מול הילדים, מול החברה מול עצמך וואטאבר

ואת צריכה למצוא לעצמך פתרונות לבעיה האישית שלך ולהצליח לקבל אותו כמו שהוא.

וזה בהחלט מאד ממאתגר, אבל הורדה מהפוקוס עליו והבנה שאני לא אחראית עליו, אלא פשוט מתמודדת עם אתגר אישי, עוזרת לפתור לעצמך את הבעיה.

(וסיכוי טוב שכשהוא ירגיש שמקבלים אותו ולא משנים אותו הוא גם כן ירצה להשתנות או לבוא לכיוונך)

בעיני זה זוגי כי החלום שלי תמידאחרית דבר

היה שזאת תהיה הנק' שמחברת ביננו

שממנה שואבים חיות וכח וחלום כזוג


קשה לי להסביר פה כי זה מאוד פנימי ואישי


זה נכון שבפועל העבודה היא לקבל את מה שיש

אבל בלב זה מפריע כי זה חסר לי בקשר ביננו

זה גם מה שמעורר את הלב שלי להפתח ולהעריך ולאהוב


ואגב הסיפור שלנו שונה ..

במעשה הוא דוס++++

הוא מלמד תורה אפילו בכל מיני הקשרים

אבל בלב ובפן הרגשי התרחק..


ואני לא מרגישה אחראית עליו ולא מנסה או חושבת לשנות אותו בכלל

להפך אני ממש האוזן הקשבת שלו בכל המחשבות שלו ...הוא משתף אותי ומרגיש שאני תומכת

כי זה באמת נכון הוא באמת בדרך ממסע זה גם יכל להשתנות -ממנו בהמשך


אבל בלב זה אכן מכווץ בי משהו בתוכי... לפעמים יותר קשה לי לעורר רגש כשרואה אותו כבוי שם

לפעמים לא מוצאת שפה משותפת לחלומות שלי

ובעיקר עבודה פנימית לקבל שזה היה ה-חלום שלי בזוגיות

והוא התחיל כזה

ודוקא הוא מתרחק ממני..וזה כבר כמה וכמה שנים כאלה


אז מסכימה העבודה שלי היא מול עצמי

פשוט לא יכולה להיות אדישה לזה

אבל בהחלט לא מנסה לשנות ולא חושבת בכלל שזה אפשרי בשום נושא

❤️❤️רחלי:)

ממש כתבת אותי לפני שנתיים, הייתי ממש סוערת בתוך זה . אז קודם חיבוק כי אני ככ מבינה את התחושות שכתבת וזה באמת תחושות מאוד דקות- כשהתחתנתי בשאיפה שלי ממש היה לי בראש בחיפוש - "אשר יחדיו ממתיק סוד בבית אלוקים נהלך ברגש"- זה הכי מסביר את התחושה הפנימית, זה ממש היה תמצית הרצון שלי.


ועשיתי את כל הטעויות האפשריות כמובן.

עד שממש עשיתי עבודה קשה עם עצמי של קבלה של המציאות - הפנמה שהמציאות היא רצון השם, ולי אין שום ידיעה איך האור של הנשמה שלו צריך להאיר באיזה דרך ומה הוא צריך לעבור - איך שאני חושבת שהוא צריך להאיר זה עניין אחד, ואיך השם מוביל אותו במסלול שלו כדי שהאור שלו יזרח - אין לי מושג, אבל יש לי אמון שהשם לוקח כל אחד ומוביל אותו בדרך שלו להגשמת השליחות שלו כאן.

זה נתן לי הרבה אוויר, כן התאבלתי הרבה זמן שאני לא אהיה מהנשים שיכולות לשאול את הבעל שלהן שאלה בהלכה - כי הוא פשוט לא זוכר מה הוא למד בעבר ולא היה לימוד פעיל בהווה (עכשיו תודה להשם זה אחרת אבל הלכה אני עדיין לא יכולה לשאול אותו וגם לא הרבה דברים עיוניים אחרים ומשתדלת לכבד ולא לנגן לו עלזה).


ראיתי במוחש שכשאני שחררתי (ככ לא קל ליישם, זה לעבור דרך הכאב, לא מצאתי דרך אחרת) לנסות לשים את האור שלו באיזה מסגרת שרק בה אני רוצה שיאיר ורק ככה אני ארגיש מוארת, פתאום הוא היה משוחרר לבירור פנימי והקשבתי המון המון באותה תקופה, והרבה לסמוך עליו ולשמוח בו ככה, וראיתי איך שהכל התמזג ביחד, אני שחררתי - הוא התפנה להתחבר ולהפנים דברים בקצב שלו במקום לרצות אותי - השם סלל לו את הדרך לעבודה - שליחות שהוא עוסק בה עכשיו . (ממש לא מהחלומות שלי אבל אני ככ גאה בו פשוט כי האור  ש ל ו  מאיר וז ה מה שמורגש)

וואו את מהממת תהליך מהמם ומשמחאחרית דבר

את ממ שצודקת


אצלינו זה אחרת

לא רוצה לפרט מדי פה..


המילואים טלטלטלו והעצימו הכל...

אבל הכיוון לש התהליך הוא טוב והוא כבר

מזהה עת הריחוק ורוצה אחרת

אבל יש הרבה מחסומים ודרך לעבור


ואני באמת לא מעורבת בתהליך שלו

רק מקשיבה


ורק בלב מתפללת שהלוואי...


אלופה את! גם קראתי למעלה שרשמת.רחלי:)

רק באמת הזדהתי עם הכאב ❤️(לא ח"ו שאת עושה משהו לא בסדר, סתם שיתפתי)

ואגב מאוד התחברתי למה שכתבת על החלום שלךאחרית דבר

גם אצלי זה הפסוק שהכי ביטא את מה שרציתי

ונפגשתי שנים עם כץעשרות בחורים וממש לא היתי מסוגלת לבחור מישהו שלא חי עבודת ה' וזה פנימי ובוער אצלו


אז מאוד התחברתי..ובאמת עברת תהליך מהמם

יש לו בית כנסת שנעים לו להתפלל בו?שופטים

שיעורים עם קבוצה טובה?

לפעמים כל מה שצריך זה חבר שיקרא לו וידרבן אותו, מסגרת כלשהי שמחייבת ויש יעד ללימוד

השאלה מה הביצה ומה התרנגולתאמאשוני

אולי הוא כבר לא כ"כ בעניין של בית כנסת והבריחה היא לפלאפון,

ויכול להיות הפוך, שהוא כן רוצה ללכת אבל הפלאפון שואב.

תנסי לדבר איתו על זה ממקום לא שיפוטי כדי להבין איפה הוא מונח.


מסכים זה מכת הדור. ממש.


חיבוק 💛

אוףאם_שמחה_הללויה

זאת באמת מכת הדור הטלפונים..כשאני רואה שבעלי נשאב..הוא עצמאי ויכול להשאב בגלל העבודה ואז להמשיך  לסתם גלילה..אז אני לוקחת לפטופ ושמה מולנו ואז יכולה לשים איזה הרצאה שלא כבדה מדי או סדרה (מנסה שתהיה נקיה)..נגיד ראינו ביחד מבחן הורות ..זה גם פתח בינינו שיח על ההורות שלנו..זתומרת לפחות אם יש זמן מסך לנקות את הראש אז לפחות שיהיה זוגי.

גם מוזיקה רוחנית, שיעורי תורה ברקע בבית או באוטו...בדור שלנו צריך לחטוף רוחניות..לא פשוט בכלל.

באמת מבאס ולא קלממצולות

אשתף שאצלנו

בעלי כן היה הולך לתפילות

אבל לא היה לומד בכלל

ומצד אחד היה לי קשה שיצא מהבית ללמוד

מצד שני כן רציתי את זה

כי אני כן מרגישה שזה תורם לבית

וזה נותן ברכה

אז דיברתי איתו פעם בכיוון הזה

שיש לו את הכוח להשפיע על הבית

ושהלימוד תורה שלו

יכול להביא לנו ברכה וטוב

ואז ראינו כתבה בהידברות

על רב אחד שעושה שיעור על דף היומי אונליין

דרך הטלפון

ובעלי התחבר לזה

והוא ממש ממש מרוצה

זה באמת שיעור מעניין

זה רב שממש משקיע

עם מצגות והכל

שיעור שמתאים לאנשים עייפים מה שנקרא

או אנשים שלא מנסים להתעמק בסוגיה חזקה מידי

שיעור קליל כזה שבאמת מעניין לראות

אפילו הילדים שלי ישבו פעם אחת וראו איתו ביחד אז את יכולה לנסות לגשש

לתת לו את המקום של הכבוד

שהוא הראש של הבית

ואת רוצה שדרכו תבוא ברכה

ואם מעניין אותך השיעור הזה

אני אברר לך פרטים

ושזה מהפלאפון זה מקל ומקליל על הענין

אלופה ❤️אונמר

מעריכה ממש את הדרך שהבאת את זה מולו!

חיבוק, נשמע ממש קשה!112233445566

ממליצה מאד על סדנת זוגיות של שפר. יש לי המלצה למנחה ספציפית אם תרצי.

\בהצלחה!!!

הפותחתהדרים

רציתי להגיד תודה לכולן, קראתי הכל בעיון ויש פה המון תגובות מדהימות ומחכימות וגם מעודדות.

אני בעיקרון לא רוצה להיות שוטרת ואני גם לא במקום הזה ברוך השם, אבל כן באלי למצוא את המקום שמעודד לשוב לזה, ומדרבן את הבית בכללי לרוחניות, בסוף אני מאמינה ש"חכמת נשים בנתה ביתה" ושאם יהיה לגמרי ניתוק ממה שאצלו אז זו לא הזוגיות שהייתי רוצה , אני גם הולכת עם מכנסיים ובעלי מאיר לי הרבה (לא ביום יום אלא כשיוצא שיחות עומק), וזה לא פוגע בי אלא להפך הוא עושה את זה בדרך מכבדת והוא מבין שכרגע קשה לי בצניעות אבל עצם זה שאני יודעת שחשוב לו (וגם לי) שאחזור לחצאיות מתישהו, לפחות גורם לי בשבת לשים כיסוי מלא כמו פעם , ולא ללבוש מכנסיים. נראלי שבעיקר אתמקד בלשוב בעצמי כרגע ליותר תפילות , תהילים, הנכחה של מציאות ה בבית, מאשר להישאב בלהיות עצובה מאיפה בעלי לא בסדר , גם ככה לא מרגישה שאני במקום הרבה יותר טוב ממנו, לפעמים פשוט בא לך שמהצד השני זה יגיע, והוא זה שיקים אותך על הדרך , אבל הכל משותף ואי אפשר לחכות שתבוא ישועה מבחוץ (לכן אני גם חושבת שהתעלמות מוחלטת מצידי זה לא הפיתרון, כי כמו שהייתי רוצה שלבעלי יהיה אכפת מההתקדמות הרוחנית שלי ושל הבית, מאמינה שגם הוא היה שמח שיותר אדרבן אותו- אבל מכיוון שלא מצאתי את הדרך כרגע לעשות את זה בלי ביקורת, אני בוחרת לשתוק ולהתפלל), בע"ה מקווה שהשם יזמן לנו דרך מאזנת ומשותפת לשוב אליו, עצוב לי שהמצב ככה אבל לא רוצה גם לשקוע בעצבות , מקווה להצליח לפעול בע"ה בעצמי למען עצמי ומשם ממילא למצוא את הדרך להשפיע טוב גם עליו. תודה רבה לכולן שוב  על ההשקעה ❤️

ממש נהניתי לקרא. היום זה יום גדול! כה אלולנפש חיה.אחרונה

יום בריאת העולם

זמן מיוחד

להתפלל ולבקש


ובעזרת ה יהיה עוד יותר טוב!

הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת

ואני רוצה לקנות לה מתנה

לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.

מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)

כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)

לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)

אם כן - אז איזה משחק כדאי?

אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...

(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)

תראיאורוש3

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

חשבתי שאם היא תבחר בעצמה בחנות בובהמתואמת

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

לכן אמרתיאורוש3

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

תודה רבה! (פספסתי אתמול את התגובה)מתואמת

הצעת כיוונים ממש טובים לגיוון המשחקי בתחום הבטוח שלה. מקווה ממש שאצליח ליישם.

ותודה גם על הכיוונים לשמירת הדובי...

בקשר למשחקים - באופן כללי הילדים שלי לא משהו בשמירה על משחקים, בלי קשר לגיל שלהם... (אולי רק הבכורה יודעת לשמור על החפצים שלה) בכל אופן, אמנם עכשיו אין הרבה קטנים, אבל שתי הקטנות שיש - הן סופר בלגניסטיות... (ובת הארבע וחצי - אם היא מחליטה משהו, כמו שלא בא לה לאסוף, אז היא לא תזוז ממנו אלא לאחר הרבה שכנועים. ואני מעדיפה לשמור את הוויכוחים איתה לדברים מהותיים יותר...)

בכל אופן, קניתי לה היום משחק של דיג דגים מגנטי כזה, ומקווה שנצליח לשמור עליו טוב.

הקטע המצחיק הוא שקצת אחרי שיצאתי מהחנות - אני שומעת את בעלי ואת בת השבע וחצי שלנו מאחוריי😅 מסתבר שהם נכנסו לאותה חנות, כי הבת החמודה רצתה גם כן לקנות לאחותה מתנה🥰 והיא קנתה לה בובת ארנב...

אז בסופו של דבר היא עומדת לקבל את שני סוגי המתנות😊

מושלם!אורוש3

לבן שליoo

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

היא אכן הולכת איתו לגן...מתואמת

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

השאלהoo

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא עוזב אותו לפעמים, אבל רוב היום הוא בידיים שלה.מתואמת

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

זהoo

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

תודה! מקווה...מתואמת

יש לה עגלה לבובה?רקאני

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

כן, יש לה (קצת מפורקת), גם בימבה ישמתואמת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

עונהקל"ת

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

תודה רבה!מתואמת

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

אכן😉קל"ת

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

את זה אני עושה כל הזמן, כמובןמתואמת

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

למה חפץ מעבר בעייתי?מתיכון ועד מעון

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

תודה! אין גבול לרמת החיבור הבריא לחפץ המעבר?מתואמת

בגיל שנתיים לדעתי ממש נדיר שחורג מהתקיןמתיכון ועד מעון

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

כן, זה מה שקלינאית התקשורת אמרהמתואמת

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

לא שאלתי על הטיפולמתיכון ועד מעון

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

הבנתי עכשיומתואמת

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

אז נשמע לי מהתיאור שלך שזה ממש בסדרמתיכון ועד מעון

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

תודה! הרגעת אותי...מתואמת

אם היא מחזיקה את הדובי כל הזמןאפונה

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

נכון, כשחשבתי על זה אחר כךמתואמת

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

תקני לדובי מנשא 😂חילזון 123

חחח גם אני חשבתי על זהאפונה

😅😅😅 רעיון מצוין!!מתואמת

האמת שנראה לי שיש לנו מעין מנשא לבובות בבית... צריכה לחפש, ולבדוק אם הוא בכלל יתאים לדובי.

אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים

אני חושבת שבובה אחת זה נוראאמאשוני

תלות מוחלטת בחפץ שאין לו תחליף לדעתי זה סיוטי ברמות.

לא יודעת אם בגיל הזה אפשר לעשות שינוי או רק להתפלל לנס שלא תצא תקלה ושיעבור לה מהר,

אבל בהחלט כדאי להקדים תרופה למכה וככל האפשר להגדיל את האופציות. אם לא עובד עכשיו, אז לפחות כשתגדל.

פשוט מהסיבה הטכנית. זה לא דומה בכלל לטטרה וכד'

אגב כשלבן שלי הייתה תקופה שלא הסכים להחליף נעליים, קניתי 3 זוגות, תמיד 2 בשימוש לסירוגין כדי שיהיו בלויות באותה המידה ולא אחת בלויה ואחת חדשה.

ככה ככל שגדל זוג נזרק וזוג נקנה ויחסית הצלחתי לשלב בלי פערים גדולים

אבל זה קשהההההה

והיה צריך מלא פרסים ולהרים על הידיים והכלה עד שהתרגל.

והייתה לי ילדה עם תלות אפילו יותר גדולה וסיוטית מנעליים.

לגבי הדובי אולי אפשר לתפור לו אפודות ולהלביש אותו כל יום באפודה בצבע אחר ככה זה אמנם אותו דובי, אבל כן יש קצת שוני ויזואלי מיום ליום.. מעניין אם היא תזרום עם זה.

כן הייתי מנסה להכין את הקרקע ככל שזה תלוי בך (למשל אם קשה או קל להשיג דובי זהה ואם היא בכלל תסכים שחדש יכול להוות תחליף לקיים) וכן מנסה קצת להרגיל לגמישות.

לא בלחץ אבל גם לא לדרוך במקום. מדי פעם ליזום איזה שינוי קטן ולראות איך היא מגיבה אליו.

וואי, רעיון יפה עם הבגד השונה בכל יום!מתואמת

ננסה ליישם (לא יודעת אם יהיה לי כוח לתפור, אבל אולי נחפש בבגדי הבובות הקיימים שלנו, או שנסתפק בצעיף שונה כל יום).

באמת מעניין איך היא תזרום עם זה...

ואכן, זה קשה כשיש תלות בחפץ מסוים וזהו... אותו דבר היה עם הכרית האהובה על הילדונת (נראה לי שהתייעצתי גם על זה בזמנו כאן). באמת חיתול טטרה זה שונה, כי היו לנו הרבה כאלה...

בכל אופן, מה שהיה אצלכם נשמע גרוע יותר😬

זה דובי מאיקאה... לא משהו בלתי זמיןאורוש3אחרונה

למרות שלא תמיד זה עובד להחליף גם לאותו דבר...

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

עכשיו הבנתי אותךמתואמת

הי לכולם. בדיקת דם...פריטין נמוךאור בקצה המנהרה

הריון בסיכון גבוה -תאומים. כנראה סכרת הריון.

הונגלובין 11.8

פריטין 5.5

בינתים בלי רופא ...יקח כמה ימים להחליפו.

בחיים לא הגעתי לכזה מספר עם פריטין.

מה כדאי לי לבקש מהרופא

שבוע 26

תודה לכם

איך את מרגישה?השם שלי

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

מאד חלשה ,בי 12 עלה לי יחסית למעלאור בקצה המנהרה

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

גם בי 12 מעל 200 זה נמוךהשם שלי

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

תתחילי מיד לקחת ברזל. אני בהריון תאומים קבלתיאמהלה

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

אני לא לקוחת פרנטלאור בקצה המנהרה

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

תבקשי עירוי ברזלשמ"פ

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

תודה לך. כדורים לא יוכלן לעשות תעבודה?אור בקצה המנהרה

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

הרופא אמר לישמ"פאחרונה

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

איך מזהים ירידת מים?מעיין34

שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד

ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.

הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.

יש למישהי ניסיון?

או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?

הריון חשוב לי מאוד

ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד

למה את נגד לבדוק במיון?השם שלי

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

אם באמת יש ירידת מים/טפטוף בשבוע כזה חובה לבדוקאמהלה

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

ממה שידוע ליאיזמרגד1

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

חייבים לבדוק לדעתיחושבת לעצמי

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

תודה על הדאגה אבל אעשה לכן הכרות עם ההריונות שלימעיין34

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

ב"ה שפגשת בפורום מקרים שעזרו לךבאתי מפעם

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

היי, היתה לי פעם ירידת מים מוקדמתאינרציה

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

וואיתלמיםאחרונה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

נשמע לא פשוטתהילנה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

רעיון למתנה לגיל שנה? שאלו אותנו מה אנחנו רוציםאנמונימי

אשמח לרעיונות

מגנטיםילדה של אבא

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

משחקים לאמבטיהואני שר

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

בובה, ספר גדול, צבעים לילדים קטניםברונזה

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

תודה על הרעיונות, מרגישה שכל משחק חדש משעמםאנמונימי

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

יש משחקים מסויימים שהולכים עם הילד שניםעדיין טרייה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

בימבה/בימבה גוקטארקו

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

וגם ספרים מתחילים לעניין בגיל הזהטארקו

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

הליכון כזה עם משחקים זה טוב? או שזה לא להמשך?אנמונימי

הבן שלי אוהב מכוניות. גם חוגג שנה עוד מעטיעל מהדרום

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

בימבה!!!דיאן ד.אחרונה

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

מתי יצאתן לחלד?הבוקר יעלה

או בעצם לחופשת מחלה שלפני?

אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.

ימי מחלה יש בשפע

להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..

בקיצור ממש תוהה מה לעשות

אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..

כשילדתי 🫣מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 16:51

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

עבדתי עד הלידההשם שלי

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

עבדתי עד הלידה, אבל אם יש לך מ"מ אז וימי מחלה בנחתשיפור

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

משבוע 38, בהריון אחד גם בשבוע 37ואילו פינו

בהריון האחרוןoo

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

בלידה אחת התארגנתי לצאת לעבודה ובסוף יצאתי לבי"חהשקט הזה

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

יצאתי בתאריך המשוערתוהה לעצמי

אלא אם כן ילדתי לפני..

אני ניסיתי הרבה לפני וגם ממש לפני❤️

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

כל לידה אחרתכורסא ירוקה.

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

לרוב יצאתי קרוב לתל"מ. אבל ילדתי שבוע+- אחריויעל מהדרום

אני יוצאת קצת לפני בדכפרח חדש

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

הפוך, יש לי מלאהבוקר יעלה

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

מהרגע שגיליתי על ההריון תכננתי את החלדהרמה

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

וואי כ"כ נכוןהבוקר יעלה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

יצאתי בשבוע 40כחל

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בשתי הלידות תיכננתי לעבוד עד התל"מדיאן ד.

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אני יצאתי ב39נויה12345

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

שבועיים לפניאמאשוני

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

אני גם מתלבטתילד בכור

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

בלידהאפונה

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

בפעם הראשונה בלידהרוני_רון

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

בלידה האחרונה יצאתי מהעבודה והייתה לי ירידת מיםמתיכון ועד מעון

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

לרוב בלידהשומשומונית

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

באתי לאזן את כל התגובות פה...אמא טובה---דיה!

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אה, בעצם מסייגת שאני גם עובדת מהבית בתור עצמאית,אמא טובה---דיה!

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

ואגב, יצאתי בלי ימי מחלה. פשוט ימי חופש על חשבוני.אמא טובה---דיה!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

באה לאזן את התגובות😂אהבה.אחרונה

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.

ומשתנה בין קבוצות גיל

והקבוצות גיל האלהשירה_11

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

וואי מטורףשלומית.

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

יש אם הבדלים אם המעון למטרות רווחשיפור

ואם זאת תקינה מורחבת

אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

יש כל מינישירה_11

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מזל שהפרטי אצלכם זול יותר מהציבוריכורסא ירוקה.

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

אוייי זה נוראאשירה_11

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מחפשת משו פרטי אחרשירה_11

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

רק אומרת ששילמתי שנה שלמה מחיר של תינוקהשקט הזה

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

לא זוכרת איפה עובר הגבולאמאשוני

אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..

(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪

כדאי לך לנסות להגיש בקשה להנחהשואלת12

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

כמה מהר קיבלתם?שירה_11

ממש כמה ימיםשואלת12

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

הלוואישירה_11

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אני הייתי מנסהשואלת12

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

היה רשום לישירה_11

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

אצלישואלת12

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

רשום לי שאין בקשה בכללשירה_11

כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים

אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.

צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה

ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום

דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה

אם המשפחתון שווה, קרוב לביתך, והוא טובממתקיתאחרונה

לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.

לנשיםהריון ולידה
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:57

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:56

אני לא מסוגלת לריב איתו על כל דבר

מרגישה שהוא שולט ברגשות שלי

בוחן אותי בלא ידיעתי ואז בא בטענות אין סוף

נכון אתה עוזר

וזהו! זה הבית שלך זה הילדים שלך

גם אם קשה לי איתם כשהם נזרקים עלי בלי תיאום ציפיות כי החלטת ללכת למניין עכשיו בלי לדבר על זה כמו בני אדם

ואז הוא מתפלא שיש לי אנטי עצום מהדת

נכון שזה לא התפילה, זה יכל להסתדר עם התפילה

זה אתה, כי אתה לא מתווך ולא מתאם

למרות שכבר דיברנו בלי סוף על זה שאני צריכה תיאום ציפיות כי אני בן אדם אכזר

ואם אתה שואל ואני אומרת לא זה לא מעניין אותך בכלל

כבר עדיף שלא תשאל

לא מסוגלת להכיל יותר את זה

בא לי לזרוק אותו לפעמים

לקחת פסק זמן מהזוגיות הזאת בגלל משפטים כמו "בוא נראה אותך עושה את מה שאני עושה בבית גם בלי צום"

חצוף

נכון, ואז יוצאת ממני מפלצת

ואז אני מרגישה כישלון כבן אדם כאישה וכאימא

ולא מעניין אותי שכלפי חוץ אתה הבעל המושלם עאלק

איכס

יש עוד כמה דברים חשובים שלא יכולה לכתוב מאאוטינג

אין אופציה כרגע לטיפול זוגי אז אל תציעו

אז לפחות תקבלו בהבנה ותנו לי חיבוק

כי את החיבוק וההערכה על כל מה שאני כן -אני לא מקבלת מבעלי

אז לפחות מנשים זרות עם לב של אישה שמבין אותי וסליחה על הבלבול בין הגופים השונים

מוזמנות לתת עצות קטנות כדי שאחיה איכשהו

חיבוק!ואני שר

נשמע כואב ממש.

אוףאפרסקה

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

חיבוק ממשאונמר

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

חיבוק גדול!רק טוב=)

את ראויה להרבה טוב 😘

זה הכי כואבoo

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

חיבוק!ניקזמני

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

נשמע לימתיכון ועד מעון

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

אם טיפול זוגי לא אופציהאיזמרגד1

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

חיבוקרק רגע קט

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

דברהראשון למצוא את העוגן שלך בתוכךיום שני

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

חיבוקתהילה 3>אחרונה

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

אולי יעניין אותך