לא להגיד הלוואי, לקבוע לימוד יומי בספר בנושא

אם את לומדת .. אז את מרגישה שהידיעה יורדת להרגשה כאילו ללב?

מבינה מה אני אומרת מרגישה לפעמים הבדלה בין השכל שיודע ומבין

לבין התחושה

אני חושבת שזה כמו שהמסילת ישרים כותב, לפעמים דווקא הדברים הידועים ומפורסמים לכל- קשה לנו לרדת לעומקם. 

כי אנחנו רגילים לדקלם אותם... ולא משקיעים זמן בלהפנים אותם. במיוחד היום, קשה לנתק את המסיחים החיצוניים ולהתרכז. אפילו לעצור שתי דקות לפני תפילה לחשוב לפני מי עומדים.

וגם לדעתי זה תלוי בנפש של כל אחד.

לרוב, עם החיים אנחנו מפתחים מחיצות עבות וחסמים, שמקשים עם האמת להתיישב על הלב שלנו. וצריך להיות אקטיבים ולהשקיע יותר מאמץ כדי שהדברים יכנסו.

דרך שקיפות עם עצמנו והתבוננות אמיתית. 

(לי יש מלא חסמים. יודעת גם ממתי אבל לאמשנה. אז אני אומרת לעצמי משפט- לדוגמא: "ה' תמיד רוצה את הכי טוב בשבילי". ואז- עולה לי התנגדות פנימית. ופה אני עושה עבודה אישית...)

אז צריך להעמיק, צריך להתאמן. 

ולפני הכל להבין כמה זה חשוב ולקבל החלטה להקדיש זמן לזה.

בשביל דברים טובים צריך להשקיע...

אבל...

בוודאי שבריות רבות יכולות להזיק לך... איתו או בלעדיו.

באותו עניין,

השיר ''ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב'' הוא חרפה, הופך את ה' לסנטה קלאוס ואת העולם ללונה פארק כיפי שבו לכולם יש פטור מתור וכולם רק נהנים כל היום.

העולם קשה, החיים קשים, אף אחד לא מבטיח לנו שיהיה לנו טוב, אף אחד לא מבטיח לנו שנתעורר בבוקר, ואם התעוררנו אז אין הבטחה שלא ניהרג חלילה בתאונת דרכים או פיגוע או מחלה או השד יודע מה.

בנימה אופטימית זו,

שנה טובה ומתוקה 🙂

שער הביטחון, שער רביעי ב'

וְשֶׁתּוֹעַלְתּוֹ וְהֶזֵּקוֹ אֵינָם בִּרְשׁוּת אָדָם כִּי אִם בְּיַד הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה לְבַדּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג לז-לח) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב

ובאות ג'

אַךְ הַהַקְדָּמוֹת אֲשֶׁר בְּבֵרוּרָן וַאֲמִתָּתָן יִשְׁלַם לְאָדָם הַבִּטָּחוֹן בֵּאלֹהִים הֵן חָמֵשׁ וכו'...

וְהַחֲמִישִׁי שֶׁאֵין בְּיַד אֶחָד מֵהַבְּרוּאִים לְהוֹעִיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא לְהַזִּיקָה וְלֹא לְזוּלָתוֹ כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

ששיר זה אינו אמת צריך לדחותה. אומר את זה בתור אדם רציונליסט שכלל לא קדור לברסלב.

השיר לא אומר שתמיד יהיה רק טוב. אלא שתמיד ה' משגיח, וגם שנראה שהכל אבוד, יהיה טוב ובסוף הכל יסתדר.

כל מחשבה אחרת היא מחשבת היצר הרע שמתחפשת לרציונליות, אבל באמת אין בה שום רציונליות אלא הדימיון שמנפח את המצב העכשווי וטוען שתמיד יישאר כך והכל אבוד.

וצריך לברוח ממחשבה זו כמו מאש, "אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה, כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים"

"ועוד יותר טוב" – אמונה או אשליה?

בן פורת יוסף לא רוצה לפתוח פתח, שיהיה להם רק טוב וגם לא יגיעו למשברים כאלה. שליט"א להם ואשריהם. כמובן בתוך התוכחה שלהם יש אמת וצריך להזהר לא לקחת את השיר למקום של "סמוך" ואני לא אעשה כלום ואהיה עצלן והכל יסתדר 

הפזמון של השיר:

ותמיד יהיה לי רק טוב.

אתה:

השיר לא אומר שתמיד יהיה רק טוב.

מחלוקת בינך לבין השיר, מה השיר אומר...

נראה לך שהרב הרוש ואלייצור באמת חושבים שתמיד תמיד יהיה רק טוב במשך כל החיים?

איזה מיינדסט קשוח לחיות בו, בהצלחה עם זה..ולגבי השיר שהוא "חרפה" אז סתם לידע כללי מי שהוליד אותו זה הרב שלום ארוש אז לכתוב את המילה הזו זה קצת לא במקום.

וגם "בוודאי שבריות רבות יכולות להזיק לך... איתו או בלעדיו" וואלה? לא השם מנהל את העולם?

האם הרב חזר בו מתמיכתו ברוצח והאנס ומפרק המשפחות אליעזר ברלנד שר''י?

"צריך להיות מטומטם כדי להרהר נגד הרב ברלנד"

אשמח לדעת שכן אבל לצערי לא מצאתי מקור כתוב.

וכל עוד הוא לא חזר בו מתמיכה ברוצח ואנס, אני חושב שלמען כבודו ולמען כבוד תלמידיו עדיף לא להעלות את שמו בדיון.

אני מעדיף לשפוט את הטענות לגופן של דברים, בלי קשר למי שאמר אותן.

בתקשורת דיווחו שאתמול היה חם, זה אומר בהכרח שאתמול היה קר?

איזה מן טיעון זה?

לא אומר שהוא מנהל את ההתנהגות שלי.

אם אני אבחר לתת סטירה לאדם ברחוב שמרגיז אותי, זאת לגמרי בחירה שלי ואני אענש עליה בעולם הזה ובעולם הבא.

עזוב, נקצין.

אתה לוקח סכין והולך לרצוח מישהו.

האם אתה יכול לרצוח מישהו בלי רצונו של ה'…?

א. כן, זה לא רצונו של ה' שראובן ירצח את שמעון. 

המחשבה כאילו כל אדם שנפגע, זה בגלל רצון ה' - מאוד מאוד מסוכנת.

אבא שנסע בפראות ולא חגר את ילדו הקטן ברכב, וגרם לתאונה שבה הילד נהרג - יוכל להגיד "זה היה רצון ה'"?! הרי אם תרצה או לא, זה מוריד מהאחריות של האבא.

חס וחלילה!

רצון ה' היה שהילד שלך יגדל ויעשה מצוות ויביא ילדים מתוקים, אבל אתה פשעת ואתה לא חגרת אותו ואתה נהגת בפראות ואתה הרגת אותו. 

עשית ההפך מרצון ה', ה' רצה שתנהג בזהירות ותחגור את הילד שלך.

ב. לדעתי זה בכלל לא הדיון כאן. הדיון הוא האם אני צריך להרגיש "בנחת ממש" בגלל הידיעה שאף אחד לא יכול להזיק לי בלי רצון ה'.

אז אני אומר, אפילו אם אתה צודק ו-ה' רוצה שראובן ירצח את שמעון, איך זה אמור לתת לשמעון הרגשת נחת?

אם מישהו מבלה במסיבת טבע ואז מחבלים מקיפים אותו מכל כיוון, הוא נס על חייו ורואה מסביבו גופות בכל פינה, הוא צריך להרגיש נחת? באיזה עולם בדיוק?

מישהו שם היה אמור להגיד לעצמו "זה בסדר, זה רצון ה', אין סיבה לצאת מהנחת"?

מבחינתי זה דיון מאוד עקרוני, וזה חוזר על עצמו מכמה נקודות שונות (כמו למשל טעויות היסטוריות / מדעיות שיש בגמרא):

אם אנחנו מאמינים במשהו שהוא לא נכון, וקל להוכיח שהוא לא נכון, אז ממילא כאשר ההוכחה תגיע האמונה כולה תתערער.

אם אני מאמין שחז"ל דיברו רק מתוך מסורת שעברה מדור לדור מהר סיני, ולא אמרו דברים שהם פשוט האמינו בעצמם שהם נכונים בלי שהם עברו במסורת, הרי שהמסקנה היחידה היא ש-ה' אמר למשה בהר סיני דברים לא נכונים - ולכן התורה כולה שקרית.

לכן חשוב להפריד: בדברי הלכה, חז"ל מעבירים את המסורת. בדברי מדע, הם אמרו את מה שהיה ידוע בתקופתם, ולכן טעות שלהם לא מוכיחה שהמסורת לא נכונה.

כך גם משפט ילדותי כמו "תמיד יהיה לי רק טוב" יכול להיות מסוכן באותה המידה - כי ברגע שלא יהיה לי טוב, ובוודאות יהיה רגע כזה, אז יש 2 אפשרויות: או ש-ה' לא אוהב אותי, או שהוא בכלל לא קיים.

לכן צריך להגיד את האמת הפשוטה: לא תמיד יהיה לי טוב. ככה פשוט. כמו שאמר אבא של נחשון וקסמן: לאבא מותר גם להגיד לא. 

וכשהוא אמר לא, לא היה טוב לנחשון וקסמן ולא היה טוב למשפחתו ולא לעם ישראל.

זה מזכיר לי את הגמרא הידועה, למה ה' אמר למשה שמכת בכורות תהיה "כחצי הלילה" ולא "בחצי הלילה"? כדי שאם פרעה יגיד שזה לא קרה בדיוק בדיוק בחצי הלילה, זו לא תהיה הוכחה מבחינתו לכך שאין אלוקים.

כלומר גם הגמרא מכירה בזה שכמה שתנסה למצוא יותר "הוכחות" לקיומו, כך גדל הסיכוי שתגיע למסקנה ההפוכה - שהוא לא קיים.

אם ראובן יגיד "אלוקים אוהב אותי ולכן אמא שלי לא תמות צעירה מסרטן", ואז אמא שלו תמות, מה המסקנה שהוא יגיע אליה?

אם שמעון יגיד "אלוקים אוהב אותי ולכן לא אחטף לרצועת עזה ולא אחיה שנתיים במנהרה", ואז הוא ייחטף, מה זה אומר? שאין אלוקים? שאלוקים לא אוהב אותו?

כמה שתנסה למצוא יותר "ראיות" לקיומו, כך אתה צפוי להתאכזב יותר מהר.

לכן דווקא האמונה ש"תמיד יהיה לי רק טוב" היא האמונה במדרג החלש ביותר. טוב לי? אני מאמין. לא טוב לי? אני אפסיק להאמין.

לרגע בלי רצון לשפוט אנשים קדושים שעברו דברים שהדעת לא מעכלת, זאת אחת הסיבות ליציאה בשאלה שהייתה מנת חלקם של המוני ניצולי שואה. הם לא האמינו שמציאות כ"כ רעה, התגלמות הגיהינום עלי אדמות, יכולה להתרחש בעולם שבו יש הקב"ה ויש עם נבחר ואנחנו העם הנבחר.

אני בוחר להאמין לא כי אני חושב שיש למעלה סנטה קלאוס "שתמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב", ולכן האמונה לא תתערער בקלות כאשר המציאות תגיע.

עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ח באלול תשפ"ה 10:15

אז לגבי ראובן ושמעון, אם שמעון נרצח, וודאי שזה היה רצון השם, גם אם לא נוח לך מזה, ואם לא ראובן רוצחו, בא אדם אחר ורוצחו, אבל השם החליט שראובן יעשה את זה - חובה על ידי חייב וזכות על ידי זכאי, כל ההתערבויות שלך בחשבונות שמים מרגישים לי ממש לא במקום כאילו אתה מחלק ציונים והשם חייב לך דין וחשבון, אין פלא שהדעות שלך נפולות אחי. השם לא חייב הסברים ובטח ובטח ובטח שלא לך קרוץ חומר שנפח בך נשמת חיים, אשכרה ויקום המלפפון, דע את מקומך, אין לך עסק בחשבונות שמים ואם לא ניחא לך איך שהשהם מנהל את עולמו תבלע את הגאווה ו"חוסר המוסריות" שבוערות לנגד עיניך ותבין שאין זה מקומך לחנך את מלכו של עולם חס ושלום או להעביר ביקורת על הצורה שבה הוא מנהל את העולם. אינך יותר חכם ממנו או מרבותינו ז"ל, וגם עזוב רבותינו שזו תורה שבעל פה, יש לך תורה שבכתב "הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" אז במקום לקדש את התקשורת, תקדש את התורה. בהצלחה אחי

להפך, אמרתי שמי שמתערב - הוא זה שיתערער.

ומה הקשר לתקשורת? 

אבל להגיד שזה כן רצונו זה לא להתערב?

הלכה א

רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו.

הוא שכתוב בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע. וכיון שכן הוא "פן ישלח ידו".

הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה.

הוא שירמיהו אמר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: "מה יתאונן אדם חי" וגו' וחזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה" וגו'.

הלכה ג

ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה - בין טובים בין רעים.

ומפני זה הענין נאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.

הלכה ד

אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים - היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים "עשה כך ואל תעשה כך", "הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם", והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?".

ואל תתמה ותאמר: היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו, והכתוב אומר: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ"? דע שהכל כחפצו יעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו! כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות.

לפיכך דנין אותו לפי מעשין: אם עשה טובה - מטיבין לו, ואם עשה רעה - מריעין לו. הוא שהנביא אומר: "מידכם היתה זאת" לכם, "גם המה בחרו בדרכיהם" ובענין זה אמר שלמה: "שמח בחור בילדותך... ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.

ה' גזר וחתם על פלוני חיים טובים בשנה הקרובה.

למחרת אלמוני רוצה לרצוח אותו.

האם הוא יצליח לרצוח אותו למרות שה' גזר עליו חיים טובים?

אם נגזר על פלוני להירצח,

אז איך הוא אמור להיות רגוע מהידיעה שאף אחד לא יכול להזיק לו בלי ה'?

הרי בסוף זאת הייתה השאלה: האם אפשר לחיות בנחת מתוך ידיעה שהכל מאת ה'.

עד כמה שאני יודע, מעטים הם השומעים את בת קול ושומעים מה גזירות נגזרו בשמים, אבל איני יודע הרבה בכלל אז נא לקחת בעירבון מוגבל.

ניקח את שאלתך בצורה הפוכה, לגבי דיין שמחייב מיתה, הוא יודע שהוא הוא זה שמחייב מיתה את הנאשם, כיצד ידע שהכל מאת השם? הרי הוא בפועל "חותם" על הוצאותו להורג.

אבל אם אני יודע ש*יכול להיות* שנגזר עלי מיתה, איך אני יכול להיות בנחת מתוך המחשבה ש"תמיד יהיה לי רק טוב"?

לזה התכוונתי, הרי יש כאן ממש סתירה.

איך אנחנו מגדירים טוב,

והאם הטוב שאנחנו מגדירים הוא באמת טוב.

האם טוב להרצח?

לא.

לפחות אנחנו חושבים כך.

האם בחישוב של דורות ועולם הבא זה טוב?

יכול להיות. לצערנו אנחנו לא יכולים לחשב חשבונות שמיים ולראות מתחילת הדורות עד סוף הדורות.

ולכן האמונה שכל מה שה' עושה לנו זה לטובה 

אם מישהו יגיד לי שהוא לא מפחד מהמוות כי הוא מבין שבחשבון לדורות זה לטובה, אין לי שום קושיה עליו.

הקושייה שלי היא על 99% האחרים, אלה שכן מפחדים מהמוות וכן מפחדים מהרע, ובכל זאת שרים "ותמיד יהיה לי רק טוב".

אבל באמת יכול להיות שהבנתי לא נכון.

היא דיברה על שום בריה לא יכולה להזיק, האם היא התכוונה בזה שגם רצח זה לא היזק כי בסוף זה לטובה? 

אלא שכל מה שיעשה לה

להזיק/להועיל.

הכל זה מרצונו

ואני מוסיף מהבנתי,

ואם זה רצונו. כנראה זה לטובה

האם הידיעה שהרצח שלי הוא לטובה, אמורה לגרום לי להרגיש נחת ולהיות רגוע ושמח לפני שזה קורה?

ואם לא משנה מה יקרה זה תמיד תמיד לטובה, גם רצח הוא לטובה וגם מגפה היא לטובה וגם בצורת היא לטובה וכו', למה אנחנו מתפללים לשנה טובה? למה מתפללים שאשה לא תפיל פרי בטנה אם גם זה לטובה?

אלא שאנחנו לא באמת חיים במציאות כזאת, שבה אנחנו שמחים ומאושרים מכל מה שקורה לנו. יש לנו בהחלט העדפות מאוד ברורות למה שהיינו רוצים שיקרה, מה אנחנו מגדירים טוב ומה רע.

וממילא, אם אנחנו יודעים שחלק מהאפשרויות הן רעות, אז מן הסתם הן יקרו לחלק מהאנשים למרות השיר שקובע שתמיד יהיה רק טוב.

*חכם מה הוא אומר:*

טענה א: אין כדורים ורודים

טענה ב: יש שלושה כדורים ורודים.

האם יש סתירה לוגית בין הטענות? כן.

טענה א: אין כדורים ורודים.

טענה ב: יש שלושה x ורודים.

האם יש סתירה לוגית בין הטענות? לא, כי אינך יודע מה זה x.

מכיוון שאינך יודע מהי ידיעת ה' ובהגדרה לא תוכל לדעת אף פעם כי זו ידיעה שבהגדרה בן אדם לא יכול לדעת אותה אז אין סתירה בין הבחירה לידיעה כי מהי ידיעת ה' ואיך היא פועלת נעלמת ממך ותעלם מידיעתך לנצח.

ובוודאי שיש בחירה שהרי יש מצוות, יש שכר ועונש שזה אחד מי"ג יסודות והתורה מצווה אותנו לעשות מעקה לגגנו מטעם ונשמרתם, אם הכל מכתוב אז מה הטעם בכל זה?

*תם מה הוא אומר*

אסור לחקור, תאמין באמונה פשוטה, וכל הקורא בספר מ"נ (מורה נבוכים) אפשר לראות את האפיקורסות על מצחו.

את זה שהשהם מנהל את העולם, אתה מנסה להציג שאין פה השם חס ושלום, יש רק מה אני בוחר ורוצה לעשות והשם לא מתערב. כן..נשמע לי כמו דעת שהייתי מתרחק ממנה כמו מאש, אך בכל מקרה איני סובר כסברתך שהשם לא רצה שראובן ירצח את שמעון, אם זה קרה, אכן זהו רצון השם ברוך הוא, כי אם תאמר שלא, כיצד נאמר שאבינו מלכנו יושב נבוך במרומים באומרו חס ושלום "שיט לא הצלחתי להגן על שמעון" במקום שישב על כסא רם ונשא בחינת "מרום ממרומים", וזה כמובן הס מלהזכיר והס מלדבר כי וודאי שאין דעתינו דומה לשלמותו, והדעת הנפולה שלנו בני אדם לא קרובה אפילו לא במקצת לשלמותו ויודע הוא כל ידיעה והכל גלוי וידוע לפניו מה עתיד להיות ומה היה. ואם שמעון נרצח ח"ו, אכן זה היה ברצונו ובשלמות דעתו המושלמת מאין כמותה, זה שראובן יקבל על זה עונש? וודאי. זה שאנחנו לא מבינים דעת עליון ולא עלינו ה"מלאכה" לנסות? גם וודאי, אם אתה מרגיש שעליך המלאכה אז תהנה אני מעדיף לא לחקור ולא לשאול

אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכָּרַת הָאַחְרָיוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁבָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנַת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן תֹּכֶן הַוִּדּוּי הַמְחֻבָּר עִם מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲשִׁימוֹ עַל הַחֵטְא וְתוֹצְאוֹתָיו, כִּי־אִם אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבָזֶה הוּא מְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת חֹפֶשׁ רְצוֹנוֹ וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ עַל סִדְרֵי חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא מְפַנֶּה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל ד', לְחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו בַּסֵּדֶר הַטּוֹב, אֲשֶׁר יַכִּיר שֶׁהוּא מֻצְלָח בַּעֲדוֹ כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַב מִמְּקוֹר הַדַּעַת, הַמִּתְחַבֵּר אֶל קְדֻשַּׁת אוֹר הַתּוֹרָה, הַמְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

*וְאַחֲרֵי הַיְדִיעָה הַבְּהִירָה, שֶׁהַשְּׁאֵלָה עַל־דְּבַר שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד הִיא רַק תְּכוּנָה יַחֲסִית לָנוּ, לְגַבֵּי שִׂכְלֵנוּ הַמֻּגְבָּל, וְאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת כְּלָל בְּחֹק בּוֹרֵא כֹּל, אֲדוֹן כָּל הַחֻקִּים, וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, מְקוֹר הַחָכְמָה וּבוֹנֵה הַתְּבוּנָה, בָּרוּךְ הוּא, הִנְּנוּ נְכוֹנִים לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם גַּם לְהַהַשְׁקָפָה שֶׁל בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְחָפְשׁוֹ וְגַם לְאִי־בְּחִירָתוֹ וְאִי־חָפְשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִכָּל הַזְּרָמִים שֶׁבַּהֲוָיָה*. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, לֹא סִדֵּר לוֹ אֶת אָרְחוֹת תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי הוּא מֻנָּח תַּחַת הַסֵּבֶל שֶׁל בְּחִירָתוֹ וְהָאַשְׁמָה שֶׁל כָּל מַעֲשָׂיו, וְכָל תּוֹצְאוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת מֻטָּלוֹת עָלָיו. אָמְנָם אַחֲרֵי הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִיָּד נִמְסָרִים לְמַפְרֵעַ כָּל הַמִּגְרָעוֹת שֶׁבְּחַיָּיו, וְכָל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁלְּגַבֵּי עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינָם טוֹבִים, וְתוֹצְאוֹתֵיהֶם הֵן מָרוֹת לוֹ, לִרְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, וְכֻלָּם נֶעֱרָכִים מִחוּץ לִיסוֹד חָפְשׁוֹ וּבְחִירָתוֹ, וּמִצְטָרְפִים הֵם לִרְשׁוּת הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, רְשׁוּת הַגָּבֹהַּ, אֲשֶׁר "כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ". וְכָל זֶה הוּא בְּיַחַשׂ לְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּד הַטּוֹב – כֻּלּוֹ הוּא קָשׁוּר עִם חֻפְשָׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁתֹּכֶן הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר, וְהַצַּד הָרַע שֶׁבְּמַעֲשָׂיו הוֹלֵךְ וְנִתָּק מֵרְשׁוּת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁלּוֹ, וְנִמְסָר לִרְשׁוּת הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ הוּא טוֹב, וְלֹא יְגֻרְךָ רָע, כָּכָה מִתְקַשֵּׁר יוֹתֵר הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבְּמַעֲשָׂיו וְכָל תֹּכֶן חַיָּיו לִרְשׁוּת בְּחִירָתוֹ וְחָפְשׁוֹ, לְהַגְדִּיל אוֹרוֹ וְעָשְׁרוֹ לְשָׁעָה וְלָנֶצַח, וְהָאָדָם וְכָל עוֹלָמוֹ, וּבְמִדָּה יְדוּעָה כָּל הָעוֹלָמִים, מִתְעַלִּים בָּזֶה, וּמִתְבַּהֲרִים בְּהַהַכָּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן, שֶׁהַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא הַיְסוֹדִית הַכּוֹלֶלֶת, וְהָרֵאשִׁית וְגַם הָאַחֲרִית שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה, "טוֹב ד' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו"

וכמו כל דבר ביהדות זה תלוי את מי אתה שואל.

יש חוברת עבה על הנושא.

לא לומדים את דיוויד יום.

להבנת הדואליות בבחירה החפשית, ראה אורות התשובה פרק טז א. על בחירתו ושלילת בחירתו של האדם בו זמנית 

בשביל סוג מסויים של אנשים שהשיר לא מדבר אליהם, והם רשאים לפסוח לשיר הבא.

השיר נכתב בשביל מי שזה מדבר אליו.

אמר לי פעם רב קווניק, שהחוברות הקטנות של ברסלב שעוקפות את השכל ומעודדות אנשים, שמחלקים בצמתים הם הדבר הכי טוב לאנשים שחושבים שהכל אבוד

מאחלת לך ולי ולכולנו.

מה עם הספרים של הרב הרוש "בגן האמונה", או של הרב מוספי "נר לרגלי"?

מומלץ.

אולי גם לשים לב למה שקורה לנו במשך היום, ולהודות על כל ניצוץ של השגחה שאנו חווים.

למשל: היום, בשמחת תורה, לאחר זמן די ארוך בבית הכנסת, נתקפתי בצמאון עז. הקידוש כבר נגמר

ולשתות מהברז....אז הלכתי לעבר השולחן של הקידוש. מפה לבנה. לקחו הכל אבל...רגע....כוסות

חד פעמיות אחדות ובקבוק של מיץ ענבים!

אבל לשתות כוס שלמה של מיץ ענבים שאולי מאן דהו הביא וצריך....בעוד אוחזת בבקבוק

ומהססת, אני רואה שתי נשים  המקשיבות לקריאת התורה במניין המסויים הזה. 

שאלתי אם יש שתיה באיזה מקום, ואחת מהן קראה לבנה שרץ וחזר עם שני בקבוקים

של שתיה קלה.  

זו לא השגחה?  הייתי יכולה למות מצמא...!

ולא לתת ליצר הרע לבלבל אותנו: בין כל הן ישבו שם, והיתה עוד שתיה באוהל בית הכנסת הזה ו....

לא. זה מה שנקרא השגחה פרטית!

ועצה טובה זה לכתוב כל דבר כזה במחברת מיוחדת. אחרת שוכחים. 

בהצלוחה!

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים