עצוב וקשה שדברים כאלה קורים במשמרת שלהם ובעידודם...

קשה להפריד בין מה שהוא עשה לך לבין זה שהוא האבא.

אבל צריך

וכדאי

יש כאבים גדולים, עצומים, מגה עצומים שהולכים איתנו, ואני הכי בקטע של לכבד כאב ולתת לו מקום,

ומתוך חרדת קודש אליו יש גם קטע של לתת לו אפשרות להתרפא ואולי לתת מקום גם להקלה להכנס ללב. 

הגברים האומללים...

קחו לתשומת לבכם, שיש גם מקרים הפוכים...

לגרושים אומללים נגד גרושות..

לא ברור עם מי הם מתכננים להתחתן אם כל הנשים כאלה רעות

למרות שבטח גם זה קיים אבל אני לא רואה את זה בפורום בצורה כל כך בוטה

כן, יש בעיה במערכת שמפלה גברים

(ברור שיש גם נשים שסובלות, אבל לא מכיר מקרים בהן חייבו אישה להעביר לגרוש מעל חצי ממשכורתה הבסיסית במשמורת משותפת, וגם לא מכיר תופעה בה "מייעצים" לגברים להתלונן תלןנת שווא גמורה או קרובה להיות שווא גמור  כשרוצים להיפרד,כדי להוציא צו הרחקה כברירת מחדל וכך לצבור "יתרון" בתחילת התהליך).

אבל ברור שלא כל הנשים אשמות בבעייה.

רבים מהאנשים הקרובים אלי ביותר לרבות ילדי הם נשים 🙂.

ולא להתמרמר בפורום..

ועכשיו ברצינות אין לי מושג למה אולי זה הגברים הספיציפים שהגיעו לפורום הזה אבל זה מעיקק הורס תאוירה כאן

כל שירשור שנפתח הופך למלחמת מינים

(מחקתי את תגובתי. האמירות קצת הזויות לטעמי אבל אין איך להגיב. מקווה שאכן מעכשיו לא נשמע התבכיינות משום כיוון וככה יהיה כיף יותר לכולנו!)

גברים כנשים חווים חוויות לא נעימות.

לרוב הנשים הן אלו שיגדלו את הילדים וינהלו את הלו"ז שלהם מול הילדים.

כמובן שיש גם ההיפך'

אבל אם לא ניתן פה במה לשני הצדדים- למה פתחתי פה את הפורום?!

'הדם של אף אחד לא יותר סמיך.

מחילה

לא התכוונתי להפחית בכאבו של מישהו ובטח לא לעורר מלחמת מינים

גם לי לא נעים שכל דבר הופך להיות מלחמת מינים או בעיקר שיח משתלח אנטי נשים, לא מועיל, לא מקרה אישי ספציפי, אלא נגד נשים בכלליות.

אני לא רואה את זה קורה לכיוון השני ולא כי נשים לא כואבות בגלל גברים, פשוט כי זה לא הסגנון.

את צודקת שזה לא נעים ולא מאוזן ואני לא מתחברת לביטול של התחושות האלה.

אם ראית כאן שיח נגד נשים בכלליות, אשמח אם תאירי את עיני.

שמישהו כאן טען שנשים הן לא בסדר באופן מהותי, או שלנשים מגיע במשהו פחות מגברים.

השרשור הזה, שעוסק בניכור הורי, מקבל ביטוי בכמה שרשורים כואבים מאוד של נשים כאן, ועד כמה שזכור לי כולן מקבלות יחס מאוד מחבק ואוהב מגברים ונשים כאחד. אני לא רואה כאן מלחמת מינים.

בהחלט, כשצד אחד דורש יותר ממה שמגיע לו או מתנהג כמטורף כי אמרו משהו על כמה פרוטות, אז בהחלט זה מכעיס מאוד. ושוב, זה תקף לכולם, לגרוש של @שדמות בחולות  ולכל אדם אחר. וברור שכשזה חבר בפורום משתדלים עד כמה שניתן, לדבר בכבוד ולסייע במה שאפשר. לבטל רגשות ולהפטיר "נהיה פה גנון" או לרמוז שגברים לא מטפלים בילדיהם (מישהי רוצה לדבר על זה עם אשתי? או עם הבחור שתיאר כאן מלחמות עולם שלו להיפגש עם בתו?); אני פחות מתחבר לשיח כזה ואכן לא הייתי מחפש לעצמי אישה שזהו שיחה. אבל יש נשים טובות ונורמליות, כמו שיש פה ושם כמה גברים כאלה. חריג אבל יש.

וכן, גברים ככלל, סובלים משיח מנכר ואלים מאוד בשיח הציבורי, ודווקא גברים רגישים ואכפתיים מאוד סובלים מזה. לתשומת לב מי שמעוניינת להתחתן עם גבר באופן שיצליח יותר מהסבב הקודם. אבל זה לא עולה כאן ולא הנושא (אפילו לא בשרשור הזה).

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.