בס"ד
היי יקרות ,
מי שעקבה פה וזוכרת אז בעיקרון התפנינו מהצפון הרחוק בתחילת מלחמת חרבות ברזל, עברנו מספר מקומות במלחמה (כל שנה מסגרת אחרת לילדים), והשנה הם שוב התחילו מסגרת חדשה כי עברנו ליישוב באזור המרכז , להיות קרובים לעבודה שבעלי מצא וגם החלטנו שלא נכון לנו לחזור , אז באנו לבדוק פה ובע"ה אם נאהב כבר להשתקע הלוואי .
לילדים ממש קשה , הבת שלי נכנסה למעון פעם ראשונה (בת שנתיים) אחרי שבכל השנתיים של המלחמה עברה כ3 מסגרות אבל תמיד הן היו משפחתיות ( 5 ילדים לכל היותר), פעם ראשונה שהיא במעון גדול עם הרבה ילדים, ולא יחס של "אחד על אחד ", היא בכל בוקר הולכת למטפלת שלה (שבאמת מקסימה ורגישה ) ופשוט מתפרצת בבכי ואני גם רואה בתמונות וסרטונים שהיא לא משתתפת, דיברתי עם המנהלת של המעון והיא אמרה שמאוד קשה לה אבל שלאט לאט היא תתרגל וצריך סבלנות; אבל פשוט עושה לי עצוב כל בוקר לפזר את הילדים.
הבכור שלי בן 4 התחיל לנסות למשוך תשומת לב שלילית, בעיקר מפריע לי שהוא מדבר בכוונה כמו תינוק (ואני אומרת בכוונה כי כשהוא שוכח לשבש בכוונה את הדיבור יוצא לו רגיל ), הוא מדבר יפה מאוד ולאחרונה מחקה את הדיבור של אחותו הקטנה, ומחליף נניח את האות ש באות פא רפה (אני לא רוצה ללכת לגן פ'לי וכו), מה צריך לעשות ? להעיר לו על זה ? הוא מתעצבן כשמעירים וזה נראה כאילו הוא בכוונה עושה את זה ..
לפני החג בעלי אסף אותו והוא בכה חצי שעה ואחכ הסתבר שהיה לו קקי והתבייש לעשות (בגן הקודם היה עושה), דיברתי על זה עם הסייעת שלו וביקשתי ממנה לתשאל אותו יותר וגם הסברתי לו כמה חשוב לא להתאפק וכו. אבל בכללי הילד ברגרסיה רגשית .
אציין שבשני המקומות גם בגן וגם במעון יש צוות מהמם ומטפלות מקסימות וגם הגננת של הבכור שלי מאוד מנוסה ורגישה , אבל פשוט נשבר לי הלב לראות את הילדים ככה כל בוקר ואני גם מתמודדת עם זה לבד כי בעלי חייב לצאת מוקדם כדי להספיק לעבודה (אני בהייטק אז פחות אכפת להם אם אני מתחילה אזור תשע וחצי עשר העיקר שהמשימות יעמדו), מרגישה גם בעומס נפשי ברוך השם אני בהיריון גם, וחזרתי אחרי חופש בקיץ מהעבודה עקב מעבר דירה וכו וממש מעמיסים משימות (כמו תמיד), ופשוט לא מרגישה שאני מצליחה לאחוז הכל , יוצאת להביא את הילדים אזור שלוש וחצי למרות שהמסגרות עד 16:30 אני לא משאירה אותם עד הסוף
גם ככה קשה להם, ואחכ לפעמים מתקשרים מהעבודה וכו ואני חייבת להיות זמינה עד חמש , אז יוצא מצב שלפעמים צריכה לתקוע להם מסך אם נגיד מישהו מתקשר לאיזשהו בלתמ (סתם ככה אם לא מתקשרים אני מבחינתי ב4 סגרתי את המחשב ונטו עם הילדים, ואם צריך משלימה בלילה משימות ).
ופשוט מרגישה שאני לא מצליחה למצוא את הכוחות להשקיע עכשיו את האובר הזה ברגשיות של הילדים כי אני בעצמי מעכלת את כל המעברים, ואת העומס ועבודה והקפצות וכו , וברוך השם שזה הצרות שלי ושיש עוד ילד בדרך, פשוט לפעמים מרגישה שאין לי אוויר
תודה רבה למי שקראה
