ולא עושים דבר כזה, מי שמציע בעצם מתחייב להכין. ואמור לתת לך גם מאוכל שלו. העיקר לא להשאיר אותך בלי אוכל לשבת.

בעיניי זה קודם להכל.

אבל האמת שקרה לי מקרה דומה כמשפחת מילואים וממש סמכתי על ארוחת צהריים שבסוף לא הגיעה.. וזה היה מתסכל ברמות והוסיף לי מלא עבודה.

פשוט תעבירי את התחושות שלך. במקרה הראשון פשוט לומר - חיכינו לאוכל, לא הכנו כי סמכנו עליכם ובסוף לא היה.

לגבי המקרה השני, מה האוכל שהיה במקפיא כמה חודשים?

למען האמת כל אוכל שבמקפיא כמה חודשים נשמע לי זוועה, באופן אישי. ובוודאי לא הייתי מביאה כארוחה ליולדת.. 

לרוב אין לי בעיה עם אוכל מההקפאה,

בעצמי יש לי לא מעט בתקופות רגילות (עכשיו פשוט לא מבשלת כי את הכוחות שלי מעדיפה להשקיע בתינוק ובגדולים, אז אוכלים את מה שיש במקפיא + אוכל קנוי ותוספות שבעלי יודע לבשל)

רק אורז ותפא באמת לא יוצאים טוב מההקפאה.

וזה בהחלט בסדר גמור לא להביא. גם לי לא תמיד מתאים להכין לאחרים. יש תקופות שזה קל יותר ותקופות שקשה ולא מתאים, ואף אחד לא חייב לי כלום...

אין סיכוי שהייתי אוכלת מזה.

ואם אכן זה מהמקפיא ואכן זה מאירוע שנשאר לה ( אגב , למה את חושבת כך? ) -

נשמע כמו שכנה שפינתה מקפיא לחגים.

להבא הייתי אומרת מראש שאם לא מסתדר שיתריעו מראש.

לגבי אוכל מהמקפיא , קשה לי להאמין שיקרה שוב.

לק"י

בכל מקרה, לא הייתי תורמת את זה לאנשים בלי לשאול אותם מראש אם זה בסדר.

וכשאומרים לך עוד לפני הלידה שאל תדאגי ובישלתי לך לשבועיים, ובסוף את מגלה שהרוב זה תפא ואורז מוקפאים (ועוד מאירוע, הייתי באירוע- אני זוכרת את האוכל וראיתי שכל מה שהגיע זה דברים שהיו בו. והם גם ממש לא סיגנון הבישול של המביאה) זה מעצבן.

כי היא טרחה סתם להביא לי ותפסה לעצמה מקום במקפיא,

ואני בניתי על זה סתם כי ידעתי שיש כמות של אוכל שמביאים לי.

נכון- זה חריג ממש.

אבל זה גרם לי לחשוב אחרי כמה דברים חריגים שקרו לי שאולי הסביבה מרגישה מאוד צורך לעזור וב"ה אני מרגישה טוב ואנחנו בהחלט יכולים להסתדר. בעלי יודע להכין תפא/ אורז/ פסטה/ קוסקוס בהכוונה שלי, ואני לא לגמרי בניתי על כולם ומילאתי את המקפיא בבשרי מוכן (הכנתי כל פעם עוד קצת בחודש תשיעי) ובהחלט לא מפריע לנו שבתקופה הראשונה לא נשטוף יסודי את הבית אלא רק נעביר שואב שוטף. הקושי היחיד הוא עם כביסות, ואני פחות בקטע לשחרר בזה.

אז נכון שמפנק שמביאים לי אוכל טרי, אבל מבחינתי מי שמביאה זה בגדר פינוק ולא בגדר חובה.

ובטח שלא רוצה שהסביבה תרגיש חייבת

וגם מי שבישלתי לה או שמרתי על הילדים לא חייבת לי כלום. עשיתי את זה בשמחה, כי זה היה בכוחות וביכולת שלי. ואם זה לא בכוחות וביכולת של הסביבה שלי זה באמת בסדר. אנחנו גם בתקופת חגים, שזה בכלל עמוס לכולם... ואני טיפוס כזה שבאמת מסתדר ואם אני צריכה עזרה ואין לי אני אקח אותה בתשלום.

רק שאני לא מוצאת את המילים להגיד את זה לסביבה שלי, ובמיוחד למשפחה הקרובה.

ניסיתי לשלוח הודעה של תודה רבה לכולם על העזרה עד היום וב"ה אנחנו מסתדרים מעולה ומאורגנים לכל תקופת החגים. אבל יודעת שההודעה לא תספיק (כי מגיעים לפה לבקר ולעזור בלי התראה מוקדמת... וזה מעמיס עלי ולא מאפשר לי לנוח) ואני תוהה לעצמי איך לומר בצורה ברורה יותר שעזרה זה מאוד כיף, אם זה מתואם איתנו ועם הצורך שלנו. ואם זה לא מתאים לנו אז עצם הרצון מחמם את הלב אבל עדיף לוותר על העזרה.

הי, ההצעה שלך מחממת את ליבנו מאוד, אבל בימים שאחרי לידה אני צריכה הרבה מנוחה ולפעמים זה אומר שאני לא יכולה שיהיו פה אנשים אחרים.

עם המון הערכה לרעיון שלך, אשמח שלא תגיעי במיוחד לפני שאת קובעת איתי/ עם בעלי זמן, ואם יצא לנו לציין טווח של שעות זה, שוב, כדי לשמור על האיזון של הבית בין מנוחה לפעילות במציאות החדשה וחלק מהעזרה מבחינתי זה לעמוד בזמנים האלה.

ותודה רבה על ההצעה הזו שוב, כמה נעים להרגיש שמשתתפים איתנו, אפילו אם בסוף זה לא יסתדר זה כבר משמח ממש.

פשוט הגיעה אלינו הביתה ודפקה בדלת.

זאת בדיוק הבעיה.

אם יש הצעה- יש איך להגיב. לאשר או לסרב.

כששכנה מגיעה פשוט עם ארוחת ערב (ומתבאסת לראות שבדיוק סיימנו לאכול והכלים עוד על השולחן...)

או גיסה מופיעה לעזור בבית ועם הילדים

זה אחרת...

לא להגיע ללא תיאום מראש

והאמת, במצב כזה של הגזמה - הייתי תולה שלט על הדלת: שלום, כאן יולדת טרייה! נבקש לא להגיע ללא תיאום מראש. ההודעה תקפה גם אם כבר הגעתם 

לבוא לעזור עם הילדים (שלה אני מבינה?) בלי התראה מוקדמת זה באמת לא לעניין🤦‍♀️

לק"י

כמה דקות זה בסדר בעיני.

(אלא אם כן קולטים שזה לא הזמן לביקורים ונשארים בכל זאת...).

וואי, חבל שלא תיאמת איתי מראש. אפילו להתקשר רבע שעה לפני לבדוק.

ואם מגיעים בלי התראה- אפשר להיות נחמדים כמה דקות ואז להגיד שאת הולכת לישון או להניק בחדר... ומי שהגיע שיסתדר

לא לסמוך יותר על עזרה בדברים שהם קריטיים.

שתמיד יהיה לך שניצלים במקפיא וקוסקוס משקית. תמיד יש לי גם שעועית קפואה, ובזמנים שלא יכולה לבשל דם תערובת ירקות קפואה שמכניסים לתנור עם זילוף שמן זית ומלח.

אם מביאים משהו שתשתמשי, השניצלים ישארו בהקפאה,

אם לא, יש לך בשלוף.

ומשפחה שבאה לבקר ושואלת מה להביא אני מבקשת נשנושים בריאים (גרנולה, תערובת פיצוחים או אגוזים לא קלויים, פירות, עוגיות קווקאר לחמניות ביתיות מקמח מלא או כוסמין וכד')

זה ממש כיף שיש את זה כאקסטרה, אבל אם לא מגיע או לא לטעמי, לא סוף העולם..

לא למותרות

כשמישהי אמרה לי שהיא תדאג לי לעוגה לשבת

הסתמכתי על זה כדי לא לטרוח

אם אני אכין בעצמי אני לא צריכה ממנה כלום

אם מבריזים ולא מביאים בסוף, זה מבאס אבל לא תוקע אותך בלי אוכל לשבת.

בשרי אם לא מביאים זה חתיכת תקיעה ולכן אני אוהבת שתמיד תהיה לי מנה במקפיא לכל מקרה.

לי קשה לסמוך על אוכל של אחרים, תמיד דואגת שיהיה את הבסיס הממש בסיסי בבית לכל מקרה.

בסיס יכול להיות גם סלט טונה עם מיונז או ביצים קשות או פסטרמה.

בנוסף גם קובה או סיגרים קפואים שממש מהיר להכין ברגע האחרון וקוסקוס משקית.

חייבת לדעת שאני מסודרת ולא סומכת על מישהו ברמה הזאת שאחרת אין אוכל בבית.

במקום תפו"א שעברו הקפאה, אפשר להכין אטריות נודלס אם יש לך.

אני קונה במצבי קצה כשאני יודעת שהולכת להיות תקופה מאתגרת עם יותר חוסר וודאות מוודאות. פסטרמה יכולה להיות בהקפאה חודשיים ויותר, העיקר שאני יודעת שיש משהו בשלוף מה שלא יהיה.

למשל בתחילת המלחמה למרות שבד"כ התארחנו אצל משפחות בקהילה בשבתות, תמיד היה לי משהו בשלוף אם פתאום יהיה משהו (יותר חששתי מהחמרה בטחונית)

ובאמת כשהבן שלי היה חולה ממש ולא היה מצב לצאת מהבית אלתרתי ארוחות ממה שיש בבית תוך כדי השבת עצמה בלי לבשל שום דבר מראש.

בשבת שבעלי נפצע במלחמה, הוא ביקש שלא יודיעו לי עד מוצש אז אמנם המשכנו את השבת כמתוכנן, אבל אז בדיעבד עוד יותר הבנתי כמה זה נכון שתמיד יש לי משהו בבית בשלוף והילדים היו יכולים להסתדר לבד בבית, מה שלא יתפתח..

(אין לנו קרובי משפחה באיזור וגם אצלנו יש נטיה להבטחות מנופחות חסרות בסיס.. אצלנו זה מוגזם אז יודעת לא לבנות על זה כבר ברגע ההבטחה, מקסימום אופתע לטובה)

זוכרת גם שסבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים בחמישי בלילה,

בשישי הייתה הלוויה ובהמשך היום התגלגל שהייתי שבת מחוץ לבית ובעלי נשאר עם הילדים, בדרך הוא קנה דברים של הרגע האחרון והסתדרו. הכי חשוב שתמיד יש איך להסתדר לבד.

מהנקודה הזאת, כמה שיותר קרוב לשבת נורמלית, יותר טוב. ואם יש עזרה משכנים מה טוב ומה נעים. ואם יש פינוקים כמו עוגות בכלל מוסיף לאווירה ולהרגשה טובה וקצת נורמליות בתוך התקופה המתאגרת. אבל אם אין, בכל זאת מסתדרים.

שכשאומרים לך שיכינו מיד תגידי תודה רבה ושזה מאוד עוזר וחוסך ממך

ושאם בסוף לא מכינים תשמחי לדעת כמה שיותר מוקדם שתוכלי להתארגן על חלופה.

רוב האנשים שאני מכירה ישארו בעצמם בלי אוכל במקום להבריז ליולדת

אבל הן גרמו לי להבין שצריכה דרך להגיד לסביבה שלי שזה מאוד מחמם את הלב שמציעים עזרה, אבל כנראה פחות מתאים לי.

מעדיפה להתכונן מראש, לדעת שאני מסודרת באוכל שטעים לנו ומפנק אותנו, ובטח שלא לארח פה אחרי לידה ליום שלם, גם אם עוזרים לי עם הילדים.

אני לא מוצאת את המילים להסביר את זה בלי לפגוע,

ובנתיים שני הצדדים מפסידים...

מקווה שהצלחתם להתאושש!

נשמע די חריג השכנות..

ולגבי ביקורים מרחוק באמת אפשר ללמוד מזה שעדיף שלא.. כי איך שלא יהיה זה בסוף אירוח ולזמן ארוךךך ויקרררר..

חיבוק יקרההההה

האמת שאחרי לידה סיכוי טוב שהייתי בוכה מזה 🫣

זה לא משהו נפוץ... די מוזר ולא בסדר... מקווה שלא תחווי כאלה דברים שוב! 

לגמרי

בתור יולדת גם

יש אפשרות לעזור שזה באמת עוזר 🤭

במילואים קרה כמה פעמים שהבטיחו ארוחת ערב ואז היא התעכבה והגיעה מאוחר, וזה היה פשוט הפרעה יותר מאשר עזרה.. ממש סיוט. הייתה פעם שהייתי גמורה במיוחד ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לאסוף את עצמי ולהכין ארוחה. וזה רק היה מעצבן יותר. מאז באמת הפסקתי להירשם כשחילקו מהמערך ההוא..

אבל כשזה פרויקט של הכנה למלא משפחות זה באמת הגיוני ומתבקש שיהיו עיכובים.

אם יש לכם אחראית לתיאום ארוחות ליולדות הייתי פונה אליה ומעדכנת במה שרלוונטי (גם כדי שתדע שאי אפשר לסמוך על המשפחה ההיא בפעם אחרת. שליולדת אחרת זה לא יקרה.)

לגבי המשפחה, ממש תרגישי חופשי להגיד שאת עייפה וצריכה לנוח ותשמחי שיעשו א-ב-ג

או שיקחו את הילדים למתקנים ויקנו להם לחמניות וגבינה לארוחת ערב.

אני ממש לא הייתי מנסה לארח מיד אחרי לידה, במיוחד אם מישהו היה מגיע לבקר בלי לתאם איתי.. כאן לדעתי הציפיות שלך מעצמך גבוהות מדי...

או מגוייסות, ואני מתנהלת אחרת לגמרי.

מכינה ביומיים מרוכזים בשבוע.

מציעה 2-3 אפשרויות של דברים שאני מכינה באותו יום, ומעדכנת באיזה שעה אביא. וכמובן שולחת הודעה אם מתעכב.

אז יש את מי שאחראית, אבל לרוב היא פונה אלי ישירות כי יודעת שאני אוהבת להכין.

לא ניסיתי לארח.

פשוט התנחלו פה בבית לכמה שעות, ותכלס לא עשו כלום. לא שיחקו עם הילדים או דאגו להם למשהו.. ואז זה סתם עוד אנשים בבית שמדברים איתי ולא מאפשרים לי לנוח.

כנראה שאני באמת צריכה לומר ישירות, פשוט לא נעים לי...

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט

אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי