ולא עושים דבר כזה, מי שמציע בעצם מתחייב להכין. ואמור לתת לך גם מאוכל שלו. העיקר לא להשאיר אותך בלי אוכל לשבת.

בעיניי זה קודם להכל.

אבל האמת שקרה לי מקרה דומה כמשפחת מילואים וממש סמכתי על ארוחת צהריים שבסוף לא הגיעה.. וזה היה מתסכל ברמות והוסיף לי מלא עבודה.

פשוט תעבירי את התחושות שלך. במקרה הראשון פשוט לומר - חיכינו לאוכל, לא הכנו כי סמכנו עליכם ובסוף לא היה.

לגבי המקרה השני, מה האוכל שהיה במקפיא כמה חודשים?

למען האמת כל אוכל שבמקפיא כמה חודשים נשמע לי זוועה, באופן אישי. ובוודאי לא הייתי מביאה כארוחה ליולדת.. 

לרוב אין לי בעיה עם אוכל מההקפאה,

בעצמי יש לי לא מעט בתקופות רגילות (עכשיו פשוט לא מבשלת כי את הכוחות שלי מעדיפה להשקיע בתינוק ובגדולים, אז אוכלים את מה שיש במקפיא + אוכל קנוי ותוספות שבעלי יודע לבשל)

רק אורז ותפא באמת לא יוצאים טוב מההקפאה.

וזה בהחלט בסדר גמור לא להביא. גם לי לא תמיד מתאים להכין לאחרים. יש תקופות שזה קל יותר ותקופות שקשה ולא מתאים, ואף אחד לא חייב לי כלום...

אין סיכוי שהייתי אוכלת מזה.

ואם אכן זה מהמקפיא ואכן זה מאירוע שנשאר לה ( אגב , למה את חושבת כך? ) -

נשמע כמו שכנה שפינתה מקפיא לחגים.

להבא הייתי אומרת מראש שאם לא מסתדר שיתריעו מראש.

לגבי אוכל מהמקפיא , קשה לי להאמין שיקרה שוב.

לק"י

בכל מקרה, לא הייתי תורמת את זה לאנשים בלי לשאול אותם מראש אם זה בסדר.

וכשאומרים לך עוד לפני הלידה שאל תדאגי ובישלתי לך לשבועיים, ובסוף את מגלה שהרוב זה תפא ואורז מוקפאים (ועוד מאירוע, הייתי באירוע- אני זוכרת את האוכל וראיתי שכל מה שהגיע זה דברים שהיו בו. והם גם ממש לא סיגנון הבישול של המביאה) זה מעצבן.

כי היא טרחה סתם להביא לי ותפסה לעצמה מקום במקפיא,

ואני בניתי על זה סתם כי ידעתי שיש כמות של אוכל שמביאים לי.

נכון- זה חריג ממש.

אבל זה גרם לי לחשוב אחרי כמה דברים חריגים שקרו לי שאולי הסביבה מרגישה מאוד צורך לעזור וב"ה אני מרגישה טוב ואנחנו בהחלט יכולים להסתדר. בעלי יודע להכין תפא/ אורז/ פסטה/ קוסקוס בהכוונה שלי, ואני לא לגמרי בניתי על כולם ומילאתי את המקפיא בבשרי מוכן (הכנתי כל פעם עוד קצת בחודש תשיעי) ובהחלט לא מפריע לנו שבתקופה הראשונה לא נשטוף יסודי את הבית אלא רק נעביר שואב שוטף. הקושי היחיד הוא עם כביסות, ואני פחות בקטע לשחרר בזה.

אז נכון שמפנק שמביאים לי אוכל טרי, אבל מבחינתי מי שמביאה זה בגדר פינוק ולא בגדר חובה.

ובטח שלא רוצה שהסביבה תרגיש חייבת

וגם מי שבישלתי לה או שמרתי על הילדים לא חייבת לי כלום. עשיתי את זה בשמחה, כי זה היה בכוחות וביכולת שלי. ואם זה לא בכוחות וביכולת של הסביבה שלי זה באמת בסדר. אנחנו גם בתקופת חגים, שזה בכלל עמוס לכולם... ואני טיפוס כזה שבאמת מסתדר ואם אני צריכה עזרה ואין לי אני אקח אותה בתשלום.

רק שאני לא מוצאת את המילים להגיד את זה לסביבה שלי, ובמיוחד למשפחה הקרובה.

ניסיתי לשלוח הודעה של תודה רבה לכולם על העזרה עד היום וב"ה אנחנו מסתדרים מעולה ומאורגנים לכל תקופת החגים. אבל יודעת שההודעה לא תספיק (כי מגיעים לפה לבקר ולעזור בלי התראה מוקדמת... וזה מעמיס עלי ולא מאפשר לי לנוח) ואני תוהה לעצמי איך לומר בצורה ברורה יותר שעזרה זה מאוד כיף, אם זה מתואם איתנו ועם הצורך שלנו. ואם זה לא מתאים לנו אז עצם הרצון מחמם את הלב אבל עדיף לוותר על העזרה.

הי, ההצעה שלך מחממת את ליבנו מאוד, אבל בימים שאחרי לידה אני צריכה הרבה מנוחה ולפעמים זה אומר שאני לא יכולה שיהיו פה אנשים אחרים.

עם המון הערכה לרעיון שלך, אשמח שלא תגיעי במיוחד לפני שאת קובעת איתי/ עם בעלי זמן, ואם יצא לנו לציין טווח של שעות זה, שוב, כדי לשמור על האיזון של הבית בין מנוחה לפעילות במציאות החדשה וחלק מהעזרה מבחינתי זה לעמוד בזמנים האלה.

ותודה רבה על ההצעה הזו שוב, כמה נעים להרגיש שמשתתפים איתנו, אפילו אם בסוף זה לא יסתדר זה כבר משמח ממש.

פשוט הגיעה אלינו הביתה ודפקה בדלת.

זאת בדיוק הבעיה.

אם יש הצעה- יש איך להגיב. לאשר או לסרב.

כששכנה מגיעה פשוט עם ארוחת ערב (ומתבאסת לראות שבדיוק סיימנו לאכול והכלים עוד על השולחן...)

או גיסה מופיעה לעזור בבית ועם הילדים

זה אחרת...

לא להגיע ללא תיאום מראש

והאמת, במצב כזה של הגזמה - הייתי תולה שלט על הדלת: שלום, כאן יולדת טרייה! נבקש לא להגיע ללא תיאום מראש. ההודעה תקפה גם אם כבר הגעתם 

לבוא לעזור עם הילדים (שלה אני מבינה?) בלי התראה מוקדמת זה באמת לא לעניין🤦‍♀️

לק"י

כמה דקות זה בסדר בעיני.

(אלא אם כן קולטים שזה לא הזמן לביקורים ונשארים בכל זאת...).

וואי, חבל שלא תיאמת איתי מראש. אפילו להתקשר רבע שעה לפני לבדוק.

ואם מגיעים בלי התראה- אפשר להיות נחמדים כמה דקות ואז להגיד שאת הולכת לישון או להניק בחדר... ומי שהגיע שיסתדר

לא לסמוך יותר על עזרה בדברים שהם קריטיים.

שתמיד יהיה לך שניצלים במקפיא וקוסקוס משקית. תמיד יש לי גם שעועית קפואה, ובזמנים שלא יכולה לבשל דם תערובת ירקות קפואה שמכניסים לתנור עם זילוף שמן זית ומלח.

אם מביאים משהו שתשתמשי, השניצלים ישארו בהקפאה,

אם לא, יש לך בשלוף.

ומשפחה שבאה לבקר ושואלת מה להביא אני מבקשת נשנושים בריאים (גרנולה, תערובת פיצוחים או אגוזים לא קלויים, פירות, עוגיות קווקאר לחמניות ביתיות מקמח מלא או כוסמין וכד')

זה ממש כיף שיש את זה כאקסטרה, אבל אם לא מגיע או לא לטעמי, לא סוף העולם..

לא למותרות

כשמישהי אמרה לי שהיא תדאג לי לעוגה לשבת

הסתמכתי על זה כדי לא לטרוח

אם אני אכין בעצמי אני לא צריכה ממנה כלום

אם מבריזים ולא מביאים בסוף, זה מבאס אבל לא תוקע אותך בלי אוכל לשבת.

בשרי אם לא מביאים זה חתיכת תקיעה ולכן אני אוהבת שתמיד תהיה לי מנה במקפיא לכל מקרה.

לי קשה לסמוך על אוכל של אחרים, תמיד דואגת שיהיה את הבסיס הממש בסיסי בבית לכל מקרה.

בסיס יכול להיות גם סלט טונה עם מיונז או ביצים קשות או פסטרמה.

בנוסף גם קובה או סיגרים קפואים שממש מהיר להכין ברגע האחרון וקוסקוס משקית.

חייבת לדעת שאני מסודרת ולא סומכת על מישהו ברמה הזאת שאחרת אין אוכל בבית.

במקום תפו"א שעברו הקפאה, אפשר להכין אטריות נודלס אם יש לך.

אני קונה במצבי קצה כשאני יודעת שהולכת להיות תקופה מאתגרת עם יותר חוסר וודאות מוודאות. פסטרמה יכולה להיות בהקפאה חודשיים ויותר, העיקר שאני יודעת שיש משהו בשלוף מה שלא יהיה.

למשל בתחילת המלחמה למרות שבד"כ התארחנו אצל משפחות בקהילה בשבתות, תמיד היה לי משהו בשלוף אם פתאום יהיה משהו (יותר חששתי מהחמרה בטחונית)

ובאמת כשהבן שלי היה חולה ממש ולא היה מצב לצאת מהבית אלתרתי ארוחות ממה שיש בבית תוך כדי השבת עצמה בלי לבשל שום דבר מראש.

בשבת שבעלי נפצע במלחמה, הוא ביקש שלא יודיעו לי עד מוצש אז אמנם המשכנו את השבת כמתוכנן, אבל אז בדיעבד עוד יותר הבנתי כמה זה נכון שתמיד יש לי משהו בבית בשלוף והילדים היו יכולים להסתדר לבד בבית, מה שלא יתפתח..

(אין לנו קרובי משפחה באיזור וגם אצלנו יש נטיה להבטחות מנופחות חסרות בסיס.. אצלנו זה מוגזם אז יודעת לא לבנות על זה כבר ברגע ההבטחה, מקסימום אופתע לטובה)

זוכרת גם שסבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים בחמישי בלילה,

בשישי הייתה הלוויה ובהמשך היום התגלגל שהייתי שבת מחוץ לבית ובעלי נשאר עם הילדים, בדרך הוא קנה דברים של הרגע האחרון והסתדרו. הכי חשוב שתמיד יש איך להסתדר לבד.

מהנקודה הזאת, כמה שיותר קרוב לשבת נורמלית, יותר טוב. ואם יש עזרה משכנים מה טוב ומה נעים. ואם יש פינוקים כמו עוגות בכלל מוסיף לאווירה ולהרגשה טובה וקצת נורמליות בתוך התקופה המתאגרת. אבל אם אין, בכל זאת מסתדרים.

שכשאומרים לך שיכינו מיד תגידי תודה רבה ושזה מאוד עוזר וחוסך ממך

ושאם בסוף לא מכינים תשמחי לדעת כמה שיותר מוקדם שתוכלי להתארגן על חלופה.

רוב האנשים שאני מכירה ישארו בעצמם בלי אוכל במקום להבריז ליולדת

אבל הן גרמו לי להבין שצריכה דרך להגיד לסביבה שלי שזה מאוד מחמם את הלב שמציעים עזרה, אבל כנראה פחות מתאים לי.

מעדיפה להתכונן מראש, לדעת שאני מסודרת באוכל שטעים לנו ומפנק אותנו, ובטח שלא לארח פה אחרי לידה ליום שלם, גם אם עוזרים לי עם הילדים.

אני לא מוצאת את המילים להסביר את זה בלי לפגוע,

ובנתיים שני הצדדים מפסידים...

מקווה שהצלחתם להתאושש!

נשמע די חריג השכנות..

ולגבי ביקורים מרחוק באמת אפשר ללמוד מזה שעדיף שלא.. כי איך שלא יהיה זה בסוף אירוח ולזמן ארוךךך ויקרררר..

חיבוק יקרההההה

האמת שאחרי לידה סיכוי טוב שהייתי בוכה מזה 🫣

זה לא משהו נפוץ... די מוזר ולא בסדר... מקווה שלא תחווי כאלה דברים שוב! 

לגמרי

בתור יולדת גם

יש אפשרות לעזור שזה באמת עוזר 🤭

במילואים קרה כמה פעמים שהבטיחו ארוחת ערב ואז היא התעכבה והגיעה מאוחר, וזה היה פשוט הפרעה יותר מאשר עזרה.. ממש סיוט. הייתה פעם שהייתי גמורה במיוחד ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לאסוף את עצמי ולהכין ארוחה. וזה רק היה מעצבן יותר. מאז באמת הפסקתי להירשם כשחילקו מהמערך ההוא..

אבל כשזה פרויקט של הכנה למלא משפחות זה באמת הגיוני ומתבקש שיהיו עיכובים.

אם יש לכם אחראית לתיאום ארוחות ליולדות הייתי פונה אליה ומעדכנת במה שרלוונטי (גם כדי שתדע שאי אפשר לסמוך על המשפחה ההיא בפעם אחרת. שליולדת אחרת זה לא יקרה.)

לגבי המשפחה, ממש תרגישי חופשי להגיד שאת עייפה וצריכה לנוח ותשמחי שיעשו א-ב-ג

או שיקחו את הילדים למתקנים ויקנו להם לחמניות וגבינה לארוחת ערב.

אני ממש לא הייתי מנסה לארח מיד אחרי לידה, במיוחד אם מישהו היה מגיע לבקר בלי לתאם איתי.. כאן לדעתי הציפיות שלך מעצמך גבוהות מדי...

או מגוייסות, ואני מתנהלת אחרת לגמרי.

מכינה ביומיים מרוכזים בשבוע.

מציעה 2-3 אפשרויות של דברים שאני מכינה באותו יום, ומעדכנת באיזה שעה אביא. וכמובן שולחת הודעה אם מתעכב.

אז יש את מי שאחראית, אבל לרוב היא פונה אלי ישירות כי יודעת שאני אוהבת להכין.

לא ניסיתי לארח.

פשוט התנחלו פה בבית לכמה שעות, ותכלס לא עשו כלום. לא שיחקו עם הילדים או דאגו להם למשהו.. ואז זה סתם עוד אנשים בבית שמדברים איתי ולא מאפשרים לי לנוח.

כנראה שאני באמת צריכה לומר ישירות, פשוט לא נעים לי...

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש