ונהנית מאוד מאוד מהעזרה.

אולי משתדלת להיות לא בבית כשהיא שם. יש מצב שזה יהיה לה יותר נוח?

או פשוט לישון כשהיא בשוונג נקיונות. ואז לקום כשהיא לקראת הסוף, שיחה קלה,תודה מעומק הלב ושוב תודה.

ונהנית. פשוט נהנית לגמרי שחמותי יש לה את הכוח והמרץ לנקות לי את הבית.

אגב, גם חמותי עשתה לי את זה.

באה אליי כשהייתי אחרי לידה וניקתה.

וואו, איזה אור היה לי כשחזרתי!

באמת שבעיניי זה רק מבורך.

והפוך, כשאת מודה לה מהלב, כל העוקץ של הביקורת נעלם, ולכולם טוב יותר על הלב.

מבינה, שלך קשה שנכנסים לפרטיות, אצלי היא פשוט עשתה את זה כשעוד הייתי בבי"ח.

קשה לי לקבל עזרה שלא ביקשתי.

יודעת שיש כאלו שזה מבורך בעינהן, והיו שמחות לזה.

אבל אני לא אוהבת שעוזרים לי מבלי שביקשתי עד לרמה שאני יכולה לבכות מזה וממש להרגיש רע במשך הרבה זמן!

עזבי את זה שהיא אחרכך מספרת לכל העולם... היתי אצל "תמר ויוסי"(בדוי) אתם לא מבינים איזה דיר חזירים הם חיו.. ניקיתי להם הכל.. אם לא אני הם היו חיים בטינופת..."

האמת שלצערי אפילו תודה לא אמרתי לה כי ככ כעסתי שהיא כל הזמן באה ללא התראה ומחליטה לנקות ולסדר לי מבלי שביקשתי! בעייני זה ממש חדירה למרחב האישי

אם היא מספרת לכולם בצקצקנות גם אני לא הייתי רוצה.

הייתי כותבת לה הודעת תודה אבל שזה פחות מתאים לך עכשיו וזהו.

שתיפגע? גם את נפגעת שמרכלים עלייך מאחורי הבית על התפקוד שלך. זה נוראי. באמת שלא מבינה את אלה שבאות לעזור בניקיון ואחר כל מלכלכות עלייך. ניקיון זה קודם כל בלב

אם אגיד לה שאני מעדיפה שלא תבוא שוב לנקות היא ממש תתעקש ותגיד לי "אני רק יעשה ככה וככה... אל תדאגי... אני נהנת מזה... אני יסיים ציק צק..."

היא ממש יושבת עליי ולא מקבלת את הסירוב שלי..

לא יודעת מה לעשות

מעריכה את כוונתך אבל לא אוכל. מבקשת שנרד מהנושא.

ואם היא לא מבינה אז להגיד - מצטערת ממש, אני לא יכולה.

ולאחר מכן פשוט לא לענות.

את האמת שבן אדם שמסיג גבול כשאומרים לו פעם אחרי פעם לכבד,

הוא בן אדם מאוד לא מכובד בעצמו.

החמה זה בעיה לזוגיות

מעבר לזה אם אתם נשארים לגור במקום הנוכחי  חוזרת שוב על העניין שאת ובעלך צריכים להיות בחזית אחת מולה . לא נגדה, מולה. בגבולות ברורים של איך זה אמור להתנהל וזה מתחיל בשיחה ביניכם של תאום ציפיות והסכמות

גילוי נאות - אני גרה ליד חמתי מבחירה וזה רחוק מלהרגיש כמו שאת מרגישה

זה ממש בולט שהיא מחפשת הערכה עצמית שחסרה לה והיא חייבת לעשות משהו "יצירתי" משהו שונה, על מנת שתוכל למנף את זה לטובתה.

תנסי לבוא בגישה הפוכה, תקראי לה שתבוא לנקות כמה שבא לה, אפילו כל יום, עד שהיא תרגיש רוויה כבר ותשחרר מעצמה.

אבל קודם את צריכה ללמוד לנטרל אצלך את הביקורת עלייך,

אף בן אדם שפוי לא מצפה מאשה במצבך לתקתק את הבית.

מילא סתם היית בתקופה של דאון בלי חשק לנקות.

אבל את בתקופה שאובייקטיבית לא שייך שתנקי.

אז למה להרגיש בהתגוננות על הדיבורים שלה?

שתגיד מה שבא לה, זה ברור שזה שלה בלבד.

ברגע שזה לא יפעיל אותך יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד איתה.

וצריך ממש ממש כוחות נפש להפוך ככה את כל החשיבה.

ואני מבינה את הפותחת מזה שלא נעים לה שהחמות מלכלכת עליה וזה גורם לה להתכווץ מאוד.

גם אני הייתי מרגישה כך

אבל דווקא בגלל ששחור על גבי לבן אין שום בסיס לביקורת, יותר קל לדעתי להיות שלמה עם זה.

אמא שלי לפעמים בוכה לי שהם נשארים לבד שבתות, וכשאני שולחת חלק מהילדים (הגדולים מבינהם) היא מספרת לכל העולם כמה שהיא עוזרת לי.

אם ככה טוב לה, שיבושם לה.

בהתחלה זה הפתיע אותי ששכנים מהישוב שלהם היו עוצרים אותי ומתמוגגים כמה היא עוזרת לי,

בהמשך הבנתי שזה מה שגורם לה לתחושה עצמית טובה,

אז חוץ מזה שאני שולחת את הידיים העוזרות בבית גם כשלא קל לי, אני שולחת לה גם תחושת ערך עצמי של הזדקקות לחסדיה.

וכשהיא מספרת לי על אחרים כמה שהם לא יוצלחים והיא המושיעה הלאומית, ככל שהיא מגזימה בתיאור ככה ברור כשמש שזה הסיפור שהיא מספרת לעצמה.

וככל שהיא מגדילה לספר כמה טרחה בשביל זה, ככה ברור את מי משרת באמת כל הטרחה הגדולה.

(למשל היא יכולה לספר שהיא כיבסה וגיהצה בגדים לכל החג לכל הילדים של קרובת משפחה, וככל שהיא מרבה לתאר כמה השקעה היא השקיעה ונסעה במיוחד אליהם להביא להם את זה בערב חג, ככה ברור שמי שקיבלה את הבגדים אולי תהנה מזה קצת כי זה נחמד בכל זאת, אבל הייתה מסתדרת מעולה גם בלי כל הטרחה הגדולה הזאת)

בקיצור אנשים לא טיפשים, הם מבינים מה עומד מאחורי האמירות האלו במצב של היפראמסיס. ואם הם טיפשים וחושבים שיש בסיס לביקורת, אז אין לנו אפשרות להציל את כולם מטיפשותם..

לנסות לעצור את הסכר במצב שגם ככה האנרגיה מינימלית זה קשה.

לתת לרצון לפרוץ ולעניינים להירגע תוך שמירה על גבולות מינימליים בעיני זה דווקא הבחירה הקלה יותר.

אבל זה תלוי באמת כמה הביקורת משפיעה על מה שאני חושבת על עצמי לפני כל שאר ההשלכות.

אם אני מרגישה לא טובה ומנסה להתגונן אז זו השקעה רבה.

אם אני מרגישה טובה כמו שאני, אז השאר כבר יותר קל.

כך או כך, נשמע שאין פה פתרון קל מבחינה נפשית אלא בחירה בהכי פחות קשה.

לגמרי זכותך לא להסכים

מחזקת אותך בזה

דבר שני- אולי זו הדרך של חמותך לעזור לך. לא בשיפוטיות אלא כי היא אוהבת ניקיון וגם סבבה לה לנקות. הבית נראה לא טוב. והיא לא מצפה ממך לנקות אלא עוזרת לך.

את יכולה גם לומר לה - לי אין את הכוחות אבל אם סבבה לך אז בסדר.

ו- אם קשה לך שדווקא חמותך עושה את יכולה אולי להזמין מישהי לניקיון- בעלך לא טוב בזה. נמשי שהוא טוב בהרבה דברים אחרים אז למה לא מיקור חוץ? 

אין לנו את התקציב לזה...

והאמת שהבעיה העיקרית בנתיים היא יותר באלגן ואי סדר ...ולזה אני יוכל להתפנות רק שאחזור להרגיש טוב בע"ה אחרי הלידה.. 

נס שחמותי גרה רחוק

לפני שנה היה לנו מקרה חירום עם אחד הילדים ובעלי ביק ממנה שתבוא

לישון אצלנו... היינו בתקופה מאוד קשה בחיים מכל מיני סיבות..אבל מאוד

והיא לא הגיעה אלינו בתקופה זו בכלל וגם אני אוהבת ניקיון וסדר אך בקצב שלי לגמרי

והיא נבהלה וגם התחילה לארגן ולנקות... אמרה שהיא מאוד מבינה

אבל תכלס בטלפון אחר כך אמרה שהיא במקומי הייתה מנקה בלילות שכולם ישנים

וגם העירה כל מיני הערות על מצב הארגון הכללי של הבית.. איפה כדאי לשים כל דבר....

זה מאוד פגע בי אבל עשיתי לה סטופ והבהרתי לה בצורה חד משמעית שהיא לא עברה את מה שאנחנו עוברים ולכן יכולה לנקות בלילות !!!! מאז,דממה ורק מחמאות על הבית כשמגיעה 

אמיצה שאמרת לה מה שאמרת...

הייתי רוצה להגיד לה מה שעברתי בתקופה האחרונה בצורה אסטרטיבית ועל הדרך לבקש שלא תנקה יותר אבל אני מפחדת לפגוע בה..

טוב, מנחם לדעת שזה לא קרה רק אצלי, תודה על השיתוף..

לפחות היתרון שאדע מה לא לעשות לעולם בבית של כלתי לעתיד בע"ה.

העניין הוא רגישות וקשב לבעלת הבית שלא תרגיש שחדרו לה לפרטיות, ובלי שיפוטיות!

אם חמותך הייתה שואלת אם את רוצה שהיא תעשה ומה, ואומרת שלא תרגישי לא נעים לבקש שתעזור אבל היא גם לא רוצה שתרגישי לא נעים מעזרה לא רצויה, אני די בטוחה שהיית שמחה בעזרה שלה, כי גם לך קשה עם המצב של הבית.

אבל כשלא מקשיבים לרצון שלך ולמה שנכון לך ועושים בלי לשאול ובלי להקשיב שזה גורם לך להרגיש לא בנוח, זה ממש לא נעים.

טוב אלו נשים של פעם שאין להן אחוות אימהות.

היום אין מצב דאמא שתגיד דבר כזה לאמא אחרת, אאכ היא רוצה לשרוף את הקשר לגמרי

ישר היא מתחילה לסדר ועוד פותחת מגירות ומסדרת בפנים את החד פעמי למשל....

גם לי חשוב המרחב האישי מאוד

אבל היא באמת כזאת אז שחררתי ואמרתי לה מראש שזה בסדר

בחרתי לקחת בקלות את הענין

ובשונה ממך גם שאי אחרי לידה או ברגיל- לא חובבת סדר על. 

היא יודעת שאם היא מגיעה לבית היא יכולה לסדר. יש לי גיסה אחרת שלא מסכימה לה 

כל עוד שהיא לא מעירה לי כמובן שתנקה כמה שהיא רוצה

את צריכה לדבר איתו ולבקש הבהרות על התגובה שלו.

תסבירי לו שלא יכול להיות שמישהו נכנס אלייך הביתה ועושה מה שבראש שלו ללא תיאום.

אם מפריע לו המצב בבית, יש פתרונות ואפשר לדבר עליהם. (כמו להביא מנקה בתשלום או להסכים מראש שחמותך תנקה)

זה לא נותן לו לגיטימציה לאפשר לאמא שלו לעשות ככל העולה על רוחה אם לך זה לא מתאים ולא דיברתם עם זה.

בנוגע לפרטיות, אולי אפשר להגדיר רק חדר הורים לא להיכנס?

האם בעלך מודע לקושי שלך בהריון? האם הוא מספיק תומך בך?

האם הקושי היה צפוי לפני ההחלטה על ההריון והוא היה שותף בקבלת ההחלטה?

אם כן אז הוא ילד גדול ושילמד להתמודד. ואן לא, אז יש פה עוד נושאים לדבר עליהם.

אולי גם הוא מרגיש שלא מספיק רואים את הקושי שלו?

אולי הסיפור עם חמותך רק הציף איזשהי חוסר תמיכה הדדית זוגית שהייתה עוד קודם.

תודה על השאלות העמוקות

ההריון הזה לא מתוכנן, (נכנסתי למרות מניעה).

בעלי שמח בטירוף מההריון כי הוא מאד רצה (ואני לא).

אבל כל השמחה נעלמה לו ברגע שגילה שאנו מצפים למין ההפוך ממה שהוא רצה וייחל. עד לרמה שאחרי שהוא גילה את המין הוא רצה שנעשה הפלה.

בוודאי שהוא מודע לקושי הוא רואה אותי מתחילת ההריון על סף אשפוזים בבית חולים,

הוא בחודשים הראשונים נאלץ לתפקד לחלוטין לבד, אבל תפקוד מינימלי ביותר של נטו לחמם אוכל קפוא לילדים, ולרוב השאיר את הבית מסריח ומטונף.

יש לציין שהוא אדם מאד לא אסתטי ותמיד משאיר צלחות אוכל עם שאריות על השיש, אוכל על הספה, לעולם לא מטאטא או מנקה או מסדר וכו'...

אבל לי זה לא מפריע כי כשאני מרגישה טוב(ולא בהריון) אני משתלטת על הכל לבד יפה מאד.

והוא לא מעיר לאמא שלו בדיוק מהסיבה שאני לא מעירה...

כי היא טיפוס שנעלב מכל הערה קטנה. ואנחנו מפחדים לפגוע בה...

בעבר דיברנו על הנושא הזה וסיכמנו שהוא אחראי לדאוג שהיא לא מגיעה ללא התראה מראש ועוד כל מיני הסכמים והוא לא עמד בכלום... הכל היה לשווא

לא יודעת כמה הייתי מתעקשת על העניין הזה מול החמות עם כל המורכבות הכללית.

נשמע שהכי פשוט שאת תשחררי ותני לה לנקות כמה שתרצה, שתהנה.

את יודעת שאחרי הלידה הכל יראה אחרת וגם הבית. אז שחררי.

אם היית באשפוזים בטח חמותך כן מבינה קצת יותר את המצב, ואת הבן שלה היא בטוח מכירה. גם אם את חושבת שלא.

אולי היא מבינה שאתם לא תבקשו ממנה אז היא עושה את זה מיוזמתה בלי לתאם.

לא בטוח שזה בא ממקום ביקורתי אלא באמת מתוך רצון לעזור.

לגבי זה שהיא נעלבת צריך להבין ממה היא נעלבת ואיך אפשר להציב גבולות בלי לפגוע, אבל לא בטוח שזה נכון להתמודד עם זה בשלב הזה של החיים.

נשמע ששניכם עוברים תקופה מאוד לא פשוטה.

אישית לגבי הסיטואציה הנוכחית - הייתי אולי אומרת לחמות שאת מאוד מעריכה את הרצון לעזור ומגדירה גבולות גזרה.

נשמח מאוד שתעזרי עם כלים וכביסות, מיון של ניירת אני רוצה לעשות בעצמי. כזה...

אם היא אוהבת, הייתי הולכת לחדר לנוח.

בעקרון, אצלי חמותי משלמת על ניקיון אחרי שהעיקה ואני אמרתי שאין לי כסף לעוזרת וזה ככה כבר כמה שנים.

באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתה באה לנקות בעצמה, אבל איפוס חד פעמי נראה לי ממש היה בא לי בטוב.

מה שכן, בעלך אם הוא חושב שאתם גרים בדיר חזירים, שיתכבד לנקות עם חמותך או בלעדיה. 

כי תכלס זה עוזר לך ואת אוהבת שמסודר ונקי

ואני יודעת שלא נעים לך. אבל שאלת מה אני הייתי עושה

אבל אני לא את ולכן

אם בכל זאת לא נעים לך ואת רוצה שהיא תפסיק - אז דברי על זה עם בעלך שיגיד לה. ועל הדרך תבקשי ממנו שגם הוא ינקה ויסדר במקום להעיר הערות מיותרות

שיהיה קודם כל בדיעה שלך או לכל הפחות יבין ויכבד אותה

ואחרכך שיתכבד להיות השליח מול אמא שלו

כן נעים לא נעים זה כבר בחירה של החמות..

לא הייתי נותנת לזה להמשיך לקרות 

הוא לא החומה שלה ולא הגננת שלה

ולא כלה עם חמותה בנושאים כאלה

זה לא שהוא מקבר עם הבוס או השכנה בשבילה 

אם לא עוזר להגיד שלא לסדר וכו', את יכולה לפחות להשפיע על התחושה שלך - לומר לעצמך לפני שהחמות מגיעה משפטים מחזקים על עצמך: שאת עושה מה שבכוחות שלך, את עושה את הכי טוב שלך לפי סדרי העדיפויות שנכונים בעינייך. להגיד את זה עצמך כמה פעמים, ממש בקול, גם אם זה מפדח. יכול מאוד לעזור להרגשה.

כן הייתי אומרת לה על המצב שאת נמצאת בו.

גם בעיקר בשביל ההרגשה שלך, היא תעזור לך כי את לא יכולה לעשות כלום.

דבר שני - תנסי לשנות קצת מחשבה. את כרגע לא יכולה לסדר ולנקות, וזה כן חשוב לך בדכ. אי אפשר באמת לא לנקות תשעה חודשים את הבית וגם בעלך מוגבל בזה (מן הסתם גם בזמן וגם בידע...וגם בטח הוא עושה עוד דברים שאת לא יכולה לעשות כרגע)

אז ב"ה שיש מי שיכול ורוצה ואוהב לעזור לכם. אם מפריע לך שהיא מסדרת במקום מסוים אז תגידי לבעלך שיגיד לה מראש ששם לא תגע כי זה מפריע לך.

שתהיה רפואה שלמה והמשך הריון תקין ומשעמם. 

ומבינה שהעניין עם החמות קצת שונה...

לא יודעת מה הייתי עושה. ביקורת ורכילות אחכ זה באמת דבר שלא יעשה ..

הייתי מדברת עם בעלי קודם כל ממרום מושבי על הספה ומתחילה לתת הוראות לסדר וניקיון בסיסיים שהוא יעשה בעצמו. אגב גם את הילדים אפשר להפעיל לסדר (פחות ניקיון אמנם) הם יכולים להחזיר כלים למטבח, להחזיר משחקים למקום, להרים לכלוכים מהרצפה...

ואם בעלך פנוי אחהצ עדיף שיוציא את הילדים לגן שעשועים ואז הבית נשאר מסודר פחות או יותר לפחות בקטע של משחקים... 

לא ברמה כמו שלך אבל כל פעם שהיתה באה לשבת היצה מתחילה לנקות חלונות, ארונות וכל מיני דברים שאין מצב שאני אגיע לנקות בשוטף עם קטנים (וגם ממש לא מפריע לי שהם מלוכלכים)

בשנים הראשונות זה היה כל כך מעצבן אותי!! זה הבית שלי ואני אחיה איך שבא לי ומה את מתערבת??

אבל הבנתי שזה דברים שמפריעים לה והיא מבחינתה מנסה לעזור לי, יש דברים שבהם היא לא יודעת לעזור (נגיד להעסיק את הילדים..) ויש דברים שבאים לה יותר בקלות כמו לנקות, אז אם היא רוצה לנקות, סבבה, עניין שלה שתהנה מזה ואני אהנה מהתוצאה

ועדיין תמיד כשהיא מתחילה (ואין פעם אחת שהגיעה אלינו ולא מצאה משהו לנקות) יש לי הרגשה לא נעימה אבל אני מתגברת על עצמי ומנסה לזכור שזה עניין שלה וזאת הדרך שלה לעזור

והנסיבות כרגע שזה מעל כוחותייך

והבעיה היא "רק" שזה לא בתיאום מולך ומרגיש לך חדירה לפרטיות

אז אולי הפתרון הוא בשינוי ההרגשה

תנסי לדייק עם עצמך מה באמת מפריע לך פה

האם זה הנקיון עצמו?

האם זה הדמות שמנקה?

האם זה האופן שבו זה נעשה?

האם יש דרך לקבל עזרה בנקיון שתתקבל אצלך בטוב?

כי הפותחת אמרה שהיא מסתדרת עם המצב הנוכחי

המפריע הוא התחושה של חדירה לפרטיות גם כשהיא לא מעוניינת בשעות הביקור ללא תאום וגם מזה שמנגים ומעירים תוך כדי וגם שאחרכך מלכלכים עליה מאחורי הגב

נשמע לי כמו לחפש דברים שמפריעים.

כנראה שדינמיקה יותר טובה עם הסבתא היתה גם מורידה את ה"טון" של הדיבורים עליה .

היא רוצה לעזור ויש פה צד שמתקשה לקבל עזרה.

וכנראה שגם לא משוקף לה הכרת הטוב או הקושי בהריון.

אני גם בעד אגב שתיעזר, כן? אבל מצד שני, וואללה היא לא חייבת. גם אם הסבתא נורא רוצה

לכפות עזרה, על אף שזה דבר כביכול טוב, זה לא סבבה.

כל דבר שנעשה בניגוד לרצון של אחד מהצדדים הוא לא טוב בעיניי ומשאיר טעם רע

האם תמיד אנחנו צריכים להיות בשליטה - גם להחליט על בית מלוכלך זו שליטה.

או להבין שיש זמנים שבהם צריך לשחרר. וכל זמן שאין כוונה זדונית מאחורה. חבל לא להיעזר וחבל להפוך מעשה טוב מצד החמות למתיחות הדדית.

גם זו בחירה שאנחנו לא חייבים לעשות אבל אולי כדאי בכל זאת לחשוב עליה.

הכל בחירי אבל לפעמים אנחנו יכולים לבחור להחליק כדי שתהיה אוירה טובה. בטח כשאנחנו במצב יחסית חסר אונים. מותר לקבל את זה גם כלפי עצמינו.

אותי הלחיץ כשחמותי הייתה מרוקנת לי כיורים בשניה שהייתה מגיעה אלינו הביתה. כשהבנתי שזה עניין שלה זה הפך לתפקיד הקבוע שלה בכל פעם כשהם מתארחים. וזה כבר ממש בדיבור ובנחת.  

יותר מזה,  לשמחתי, מכל הילדים שלה אצלינו הם מתארחים הכי הרבה וזו זכות גדולה שלנו. אולי כי הבחירה היא לראות את הטוב ולא לבחור להסתכל על מה היא רואה לא טוב.

ו- כן. הסטנדרטים אצלינו הרבה הרבה יותר נמוכים מאצלם בבית.

והיא באה להציל אותך מהטינופת שאת חיה בה?

אני מניחה שלא. אבל חמתה של הפותחת כן לדבריה.

כשרוצים לתת, כדאי שזה יהיה ברוחב לב ובלי התוספות הללו ולהגיע גם בתאום מראש

אני גם בעד להיעזר כאמור. אבל לא בכל מצב

לכן הייתי עובדת על דינמיקה והכרת הטוב ולא במה רע

לק"י

או שאת פחות רגישה לפרטיות שלך.

יש כאלה שזה לא נעים להן. ויותר נוח להן לחיות במצב הנתון כרגע, ולא להיעזר.

אין שום סיבה להיעזר כשלא רוצים או צריכים.

וכדאי לעשות סטופ לזה, שלא יגיע גם להתערבויות אחרות.

(וזה גם תלוי בקשר שיש. גם לי לא היה נעים שחמותי תקרצף לי את הבית. אנשים שיש לי אליהם קשר טוב יותר, אז כנראה שכן).

זאת הדרך של החמות לעזור , והיא גם רכלנית ומעצבנת וחודרת לפרטיות, מפה כותבת השרשור צריכה להחליט אם להיות חכמה או צודקת.

לק"י

אם היא לא צריכה ורוצה אותה🤷‍♀️

אם אני לא רוצה עזרה, אני ממש לא חייבת לקבל אותה.

זה כמו הבדיחה על הילדים שכולם ביחד עזרו לזקנה לחצות את הכביש, כי היא לא רצתה....

(ובכללי, אני לא נגד למצוא עיצות או לנסות לשפר את המצב, אבל גם לתת אמפטיה למי שרוצה לפרוק זה חשוב).

לדעתי להיות חכמה זה לקבל את העזרה וללמוד לנהל מערכת יחסים עם החמות 

יש להם הכרח מגונה לספר לכולם כמה אצל השני מלוכלך, וכמה הם לא מסתדרים, ואיך הכל בזכותם, רק בזכותם כמובן...

זה אופי.

ואם הפותחת יודעת שזה המחיר שהיא עתידה לשלם, מבינה אותה שלא רוצה להכניס את החמות מראש הבייתה.

לו הייתי יודעת שחמותי מלכלכת עליי מאחורי הגב, לא רק שלא הייתי מזמינה, הייתי מתרחקת אלפי קילומטרים,

ובטח לא מתחילה לחשוב שזה באשמתי

אל תלכלך על שום אדם ולא משנה מה! זה דוחה אותי ברמות אחרות כל הדיבורים האלה. זה חסד שנעשה מתוך שנאה ולא מתוך אהבה.

חסד כזה אני מעיפה

ח"ו לא מתוך שנאה.

זה לא במטרה לפגוע באחר, זה במטרה להעצים את הערך העצמי.

זה בהחלט גם לא נעים, אבל הבדל שמיים וארץ בכוונות לדעתי.

אבל כמו שזה נכתב יש לי תחושה, אולי שהפותחת חוששת שזה מה שחמותה תאמר לאחרים. למה? כי עצם זה שנכנסו לה לחיים בלי רשות הכעיס אותה.

עוד לפני שחמותה אמרה או לא אמרה משהו. בזה התמקדתי.

יותר מזה- עובדתית הפותחת אמרה שהבית מטונף כי זה חלק מאתגרי החיים עכשיו וזה אחלה ובסדר.

נגיד שחמותה תסדר ותארגן את הבית ואז תכריז שהבית היה נראה כמו מזבלה- (מה שנכון כי היא בהריון קשוח) והיא הצילה את המצב. מה הבעיה להסכים עם זה? הרי כמו שרבות כאן כתבו זה יכול לגמרי להיות נכון. והכל אולי תלוי באיך אנחנו *בוחרות* לפרש את המציאות וגם את ההכרזרות של החמות אח"כ.

מי שמחפשת פיצוצים עם החמות אז סבבה. אבל בעיני פשוט לא חייבים בטח בתקופה מאתגרת כזו. מותר ומומלץ לשחרר.

גילוי נאות- עברתי תקופות כאלה בחיים. כל עם ישראל ואשתו עזרו לי כולל לפתוח קבוצה של חברות שעזרו לי- שאני נכנסתי אלי רק בסוף התקופה לומר תודה לכולן.

הבית היה הפוך ומגעיל? כן.

לא הכנתי כלום במשך 4 חודשים? כן.

הרבה אנשים הושיעו ועזרו?  כן.

הרי בעיני אין פה השמצה לכלה. יש פה מצב קשוח שדורש עזרה. אלא שהכלה - הפותחת,  חייבת להיות בשליטה ומעצבן אותה שעוזרים בלי שהיא מבקשת.

אני מציעה  לבחור לשחרר שליטה. ביחוד כאשר אנחנו במצב חסר אונים.

לק"י

לך אולי קל יותר לקבל עזרה.

מבחינת הפותחת אין צורך. בטח לא בצורה שבה נותנים לה אותה.

אני גם לא אוהבת שעוזרים לי כשאני לא צריכה. 

היא יכולה להביא עד מחר כמה לא אכפת לה ממצב הבית (זכותה ושלה) אבל בסוף זה נשמע קושי בלהיות זקוקה או בלהיפתח

אבל היא בעצמה אומרת שהתוצאה של בית מסודר רצויה אבל כרגע אין לה את הכוחות לתפעל את זה ולכן בדיעבד היא משלימה עם הבלגן

ולכן ניסיתי לדייק אז מה הדרך שהיא תוכל להנות מהתוצאה

כי ברור לי שבדרך הזו היא מעדיפה לותר עליה

(ואולי גם אין דרך...

אבל שווה לנסות לדייק ולראות אם איך אפשר לנטרל את ההפרעות)

חמותי באה יושבת כל הביקור לא זזה

זה בסדר כן? אבל היא גם חולת ניקיון והלוואי שהיתה עוזרת לי קצת. גם אני בהריונות זוועה והבית זוועה.

לגמרייי הייתי משחררת לה ונהנית.

וכן עושה שיחה עם הבעל שיסביר מה בדיוק איך את מרגישה ושאתם צריכים עזרה!

פעם הבאה כשהיא מגיעה תלכי לישון תסגרי את החדר ושחררי לה. 

דבר ראשון אין מה להתבייש בהיפרמאסיס. פשוט לשתף בגלוי ובכנות על המצב הרפואי ועל כל הנלווה אליו. לא כדי לגייס רחמים. אלא כדי להסיר מכשולים בקשר בינכם.

דבר שני לעמוד יותר על הגבולות נכון זה דורש אומץ רגשי אני מניחה שעם כל מה שאת עוברת בהריון גם ככה מרגישה קצת מחוקה. וזה קשה להמשיך להסכים לזה. לשים גבולות בקשר זה דבר ממש חשוב כדי שתוכלי להמשיך להיות עם לב פתוח במערכות יחסים עם אחרים. את זקוקה לזה שיראו אותך. שיספרו אותך. וזה מתחיל מזה שאת שמה את הרצון שלך/גבול בקשר.

מול הבעל לשתף כמה קשה לך הבלגן וזה שאת לא יכולה לעשות. וכמה זה ישמח אותך ומה זה יתן לך אם הבית יהיה מסודר. (וזה יתן לך רגשית כלפיו הרבה תחושה שהוא רואה אותך, תחושה שאת אהובה וכו). ופשוט לבקש אני אשמח שאתה תעשה את זה אם אתה כרגע לא מסוגל אשמח שנשלם לנערה שתעשה בצורה עקבית, או כל דבר אחר שיעזור.

וכלפי חמותך להגיד אני יודעת כמה זה מכוונות טובות את מדהימה. לי פחות נעים שאת תנקי אחרנו. היא תגיד לך מה זאת לא בעיה אני אוהבת לנקות. תגידי לה נכון את מדהימה ואת רוצה רק בטובתו ואני מודה לך. הבעיה היא אצלי יש לי ג'וק של פרטיות וקשה לי אם זה. אם יש לך אומץ מוזמנת להגיד אם יש עזרה שכן מועדפת עליך. לדוגמא. מאוד יעזור לי לקבל אוכל מוכן, מאוד יעזור לי אם תוכלו פעם בשבוע לקחת את הילדים אליכם. אן כל דבר אחר.

בהצלחה שיהיה בשעה טובה.

שהייתי משחררת ומבקשת תודה מבורא עולם על העזרה הלא צפויה..

בסופו של דבר להצדיק את המצב שהבית נראה ככה זה פתרון לעצמך אבל לא לשאר בני הבית..

תראי את זה ככה שהיא רק שליחה והעזרה באה מהקב'ה שהוא רוצה הכי טוב בשבילך.. ואם הקב'ה דופק לך בשלת ונותן לך מתנות עוד ועוד ועוד...? לא תקחי!!?

ואגב זה לא סתם שהיא שליחה לדבר הזה כנראה זה מיטיב איתה גם ונסתרות דרכי הא-ל

קבלי באהבה כדאי תמיד לנסות לראות את המציאות מנקודת מבט שונה ותופתעי בדרכ לטובה

אני ממש מבינה אותך והייתי כועסת על זה ממש.

אני גרתי כמה שנים ליד אמא שלי, מעולם היא לא באה אליי בלי להגיד מראש / בלי הזמנה. גם לאחותי, והיא גרה לידה המון שנים.

גם היום (אני כבר לא גרה קרוב אליה) כשהיא באה אליי היא עוזרת לי קצת עם כמה דברים, אבל רק אחרי שהיא שואלת אותי, לרוב זה גם בתקופות שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי.

חמותי בחיים לא עשתה דברים בבית שלי, רק קיפלה קצת כביסה של התינוקת אחרי שילדתי ועדיין הייתי מאושפזת.

לדעתי, את צריכה קודם כל ליישר קו עם בעלך. לא בקטע של תעשה ככה או ככה, אלא החליט ביחד מה הקווים האדומים שלכם כזוג / משפחה. הוא צריך לדעת ולהבין כמה ולמה זה מפריע לך ואז להחליט ביחד מה כן ומה לא.

למשל, לסדר בלאגן או מסמכים - זה לא, אבל לשטוף כלים ואת הרצפה בחדר של הילדים כן, ואז האחריות עליו לתווך לאמא שלו ולעמוד על זה, וגם אם היא מגיעה כשהוא לא נמצא- שאת תעמדי על הדברים שהחלטתם. 

לא הבינה את הסיטואציה...

גם חמותי לפעמים רואה בלאגן ומתחילה לטאטא ולהגיד לילדים בואו לסדר שוטפת כלים...

קצת מביך אבל משתדלת לקחת  בטוב.

העניין הוא שהיא לא אומרת לי - איך את חיה בטינופת הזאת?

והיא לא הולכת להזדעזע אצל אחרים איזה זוועה אצל כלתה...

והכי חשוב היא לא באה בלי שום התראה.

יש פה אישה שמנסה לשלוט במצב, גם אם זה מכוונות טובות, זה לא המקום שלה. וצריך להבהיר *לבעלך* שהוא זה שידבר מולה

אם בעלך חושב שאתם גרים בדירה חזירים שידבר איתך על זה איך משתלטים על האירוע הזה. 

היי

תודה לכל מי שענתה מעריכה כל תגובה שנרשמה מזמנכן האישי

קראתי את כל התגובות של כל אחת ואחת

קצת קשה לי מפאת זמן להגיב באופן אישי אז מגיבה בכללי-

שהופתעתי שחלקכן היתן מקבלות את העזרה זה נתן לי לחשוב איפה באמת אני יכולה לאפשר לה לתת את העזרה הזו,

הבעיה שהיא נכנסת למוד הזה קשה לעצור אותה והיא לא מקבלת "לא" כשאומרים לה לא לגעת באזור מסוים...היא ממש מתעקשת להשתלט על הכל ולגעת בהכל(מכוונה טובה לגמריי)וצריך להיות מאד אסטריבי כדי להבהיר לה מה כן ומה לא, ולצערי אני לא אדם אסטריטיבי מולה כי תמיד יש בי פחד לפגוע בה.

יוצא מצב שאחרי הסדר שלה אני צריכה לחפש את הדברים ולסדר אחרייה מההתחלה.. 

וכמובן שאני בטוחה שהיא עושה הכל מכוונה טובה ורצון לעזור היחסים שלי מולה בסדר גמור!

והבעיה הבאמת עיקרית זה שאני באמת לא אוהבת שמסדרים לי ומנקים לי מכרים אלא אם כן זה מישהי חיצונית לחלוטין, אין לי בעיה.

דיברתי עם בעלי הוא אמר שאני צודקת והוא לא יודע מה עבר עליו שענה לי ככה ושלא הקשיב לי.. אמר שיגיד לה פעם הבאה שלא תנקה ולא תסדר כלום.. בתקווה שלא תפגע

תודה ממש לכל העונות לומדת מכל תשובה שנכתבה

ויש לך גם מידות טובות, שאע"פ שאת יודעת שאולי היא אמרה עלייך דברים לא מחמיאים

את נמנעת מלפגוע בה.

זכתה בכלה כמוך. אשרייך!

אין סיוט כזה

ומי שלא עברה לא תבין

הברור שלך!!

קודם לעבור את ההריון בשלום והכל יחכה!

מעיד על הרבה בריאות נפשית

ואין לי פתרונות אבל גם אותי היה מחרפן שהיו מנקים לי ככה באגרסיביות וחוסר רגישות, מעדיפה שיהיה מלוכלך...

חיבוק גדול!!!

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)