ונהנית מאוד מאוד מהעזרה.

אולי משתדלת להיות לא בבית כשהיא שם. יש מצב שזה יהיה לה יותר נוח?

או פשוט לישון כשהיא בשוונג נקיונות. ואז לקום כשהיא לקראת הסוף, שיחה קלה,תודה מעומק הלב ושוב תודה.

ונהנית. פשוט נהנית לגמרי שחמותי יש לה את הכוח והמרץ לנקות לי את הבית.

אגב, גם חמותי עשתה לי את זה.

באה אליי כשהייתי אחרי לידה וניקתה.

וואו, איזה אור היה לי כשחזרתי!

באמת שבעיניי זה רק מבורך.

והפוך, כשאת מודה לה מהלב, כל העוקץ של הביקורת נעלם, ולכולם טוב יותר על הלב.

מבינה, שלך קשה שנכנסים לפרטיות, אצלי היא פשוט עשתה את זה כשעוד הייתי בבי"ח.

קשה לי לקבל עזרה שלא ביקשתי.

יודעת שיש כאלו שזה מבורך בעינהן, והיו שמחות לזה.

אבל אני לא אוהבת שעוזרים לי מבלי שביקשתי עד לרמה שאני יכולה לבכות מזה וממש להרגיש רע במשך הרבה זמן!

עזבי את זה שהיא אחרכך מספרת לכל העולם... היתי אצל "תמר ויוסי"(בדוי) אתם לא מבינים איזה דיר חזירים הם חיו.. ניקיתי להם הכל.. אם לא אני הם היו חיים בטינופת..."

האמת שלצערי אפילו תודה לא אמרתי לה כי ככ כעסתי שהיא כל הזמן באה ללא התראה ומחליטה לנקות ולסדר לי מבלי שביקשתי! בעייני זה ממש חדירה למרחב האישי

אם היא מספרת לכולם בצקצקנות גם אני לא הייתי רוצה.

הייתי כותבת לה הודעת תודה אבל שזה פחות מתאים לך עכשיו וזהו.

שתיפגע? גם את נפגעת שמרכלים עלייך מאחורי הבית על התפקוד שלך. זה נוראי. באמת שלא מבינה את אלה שבאות לעזור בניקיון ואחר כל מלכלכות עלייך. ניקיון זה קודם כל בלב

אם אגיד לה שאני מעדיפה שלא תבוא שוב לנקות היא ממש תתעקש ותגיד לי "אני רק יעשה ככה וככה... אל תדאגי... אני נהנת מזה... אני יסיים ציק צק..."

היא ממש יושבת עליי ולא מקבלת את הסירוב שלי..

לא יודעת מה לעשות

מעריכה את כוונתך אבל לא אוכל. מבקשת שנרד מהנושא.

ואם היא לא מבינה אז להגיד - מצטערת ממש, אני לא יכולה.

ולאחר מכן פשוט לא לענות.

את האמת שבן אדם שמסיג גבול כשאומרים לו פעם אחרי פעם לכבד,

הוא בן אדם מאוד לא מכובד בעצמו.

החמה זה בעיה לזוגיות

מעבר לזה אם אתם נשארים לגור במקום הנוכחי  חוזרת שוב על העניין שאת ובעלך צריכים להיות בחזית אחת מולה . לא נגדה, מולה. בגבולות ברורים של איך זה אמור להתנהל וזה מתחיל בשיחה ביניכם של תאום ציפיות והסכמות

גילוי נאות - אני גרה ליד חמתי מבחירה וזה רחוק מלהרגיש כמו שאת מרגישה

זה ממש בולט שהיא מחפשת הערכה עצמית שחסרה לה והיא חייבת לעשות משהו "יצירתי" משהו שונה, על מנת שתוכל למנף את זה לטובתה.

תנסי לבוא בגישה הפוכה, תקראי לה שתבוא לנקות כמה שבא לה, אפילו כל יום, עד שהיא תרגיש רוויה כבר ותשחרר מעצמה.

אבל קודם את צריכה ללמוד לנטרל אצלך את הביקורת עלייך,

אף בן אדם שפוי לא מצפה מאשה במצבך לתקתק את הבית.

מילא סתם היית בתקופה של דאון בלי חשק לנקות.

אבל את בתקופה שאובייקטיבית לא שייך שתנקי.

אז למה להרגיש בהתגוננות על הדיבורים שלה?

שתגיד מה שבא לה, זה ברור שזה שלה בלבד.

ברגע שזה לא יפעיל אותך יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד איתה.

וצריך ממש ממש כוחות נפש להפוך ככה את כל החשיבה.

ואני מבינה את הפותחת מזה שלא נעים לה שהחמות מלכלכת עליה וזה גורם לה להתכווץ מאוד.

גם אני הייתי מרגישה כך

אבל דווקא בגלל ששחור על גבי לבן אין שום בסיס לביקורת, יותר קל לדעתי להיות שלמה עם זה.

אמא שלי לפעמים בוכה לי שהם נשארים לבד שבתות, וכשאני שולחת חלק מהילדים (הגדולים מבינהם) היא מספרת לכל העולם כמה שהיא עוזרת לי.

אם ככה טוב לה, שיבושם לה.

בהתחלה זה הפתיע אותי ששכנים מהישוב שלהם היו עוצרים אותי ומתמוגגים כמה היא עוזרת לי,

בהמשך הבנתי שזה מה שגורם לה לתחושה עצמית טובה,

אז חוץ מזה שאני שולחת את הידיים העוזרות בבית גם כשלא קל לי, אני שולחת לה גם תחושת ערך עצמי של הזדקקות לחסדיה.

וכשהיא מספרת לי על אחרים כמה שהם לא יוצלחים והיא המושיעה הלאומית, ככל שהיא מגזימה בתיאור ככה ברור כשמש שזה הסיפור שהיא מספרת לעצמה.

וככל שהיא מגדילה לספר כמה טרחה בשביל זה, ככה ברור את מי משרת באמת כל הטרחה הגדולה.

(למשל היא יכולה לספר שהיא כיבסה וגיהצה בגדים לכל החג לכל הילדים של קרובת משפחה, וככל שהיא מרבה לתאר כמה השקעה היא השקיעה ונסעה במיוחד אליהם להביא להם את זה בערב חג, ככה ברור שמי שקיבלה את הבגדים אולי תהנה מזה קצת כי זה נחמד בכל זאת, אבל הייתה מסתדרת מעולה גם בלי כל הטרחה הגדולה הזאת)

בקיצור אנשים לא טיפשים, הם מבינים מה עומד מאחורי האמירות האלו במצב של היפראמסיס. ואם הם טיפשים וחושבים שיש בסיס לביקורת, אז אין לנו אפשרות להציל את כולם מטיפשותם..

לנסות לעצור את הסכר במצב שגם ככה האנרגיה מינימלית זה קשה.

לתת לרצון לפרוץ ולעניינים להירגע תוך שמירה על גבולות מינימליים בעיני זה דווקא הבחירה הקלה יותר.

אבל זה תלוי באמת כמה הביקורת משפיעה על מה שאני חושבת על עצמי לפני כל שאר ההשלכות.

אם אני מרגישה לא טובה ומנסה להתגונן אז זו השקעה רבה.

אם אני מרגישה טובה כמו שאני, אז השאר כבר יותר קל.

כך או כך, נשמע שאין פה פתרון קל מבחינה נפשית אלא בחירה בהכי פחות קשה.

לגמרי זכותך לא להסכים

מחזקת אותך בזה

דבר שני- אולי זו הדרך של חמותך לעזור לך. לא בשיפוטיות אלא כי היא אוהבת ניקיון וגם סבבה לה לנקות. הבית נראה לא טוב. והיא לא מצפה ממך לנקות אלא עוזרת לך.

את יכולה גם לומר לה - לי אין את הכוחות אבל אם סבבה לך אז בסדר.

ו- אם קשה לך שדווקא חמותך עושה את יכולה אולי להזמין מישהי לניקיון- בעלך לא טוב בזה. נמשי שהוא טוב בהרבה דברים אחרים אז למה לא מיקור חוץ? 

אין לנו את התקציב לזה...

והאמת שהבעיה העיקרית בנתיים היא יותר באלגן ואי סדר ...ולזה אני יוכל להתפנות רק שאחזור להרגיש טוב בע"ה אחרי הלידה.. 

נס שחמותי גרה רחוק

לפני שנה היה לנו מקרה חירום עם אחד הילדים ובעלי ביק ממנה שתבוא

לישון אצלנו... היינו בתקופה מאוד קשה בחיים מכל מיני סיבות..אבל מאוד

והיא לא הגיעה אלינו בתקופה זו בכלל וגם אני אוהבת ניקיון וסדר אך בקצב שלי לגמרי

והיא נבהלה וגם התחילה לארגן ולנקות... אמרה שהיא מאוד מבינה

אבל תכלס בטלפון אחר כך אמרה שהיא במקומי הייתה מנקה בלילות שכולם ישנים

וגם העירה כל מיני הערות על מצב הארגון הכללי של הבית.. איפה כדאי לשים כל דבר....

זה מאוד פגע בי אבל עשיתי לה סטופ והבהרתי לה בצורה חד משמעית שהיא לא עברה את מה שאנחנו עוברים ולכן יכולה לנקות בלילות !!!! מאז,דממה ורק מחמאות על הבית כשמגיעה 

אמיצה שאמרת לה מה שאמרת...

הייתי רוצה להגיד לה מה שעברתי בתקופה האחרונה בצורה אסטרטיבית ועל הדרך לבקש שלא תנקה יותר אבל אני מפחדת לפגוע בה..

טוב, מנחם לדעת שזה לא קרה רק אצלי, תודה על השיתוף..

לפחות היתרון שאדע מה לא לעשות לעולם בבית של כלתי לעתיד בע"ה.

העניין הוא רגישות וקשב לבעלת הבית שלא תרגיש שחדרו לה לפרטיות, ובלי שיפוטיות!

אם חמותך הייתה שואלת אם את רוצה שהיא תעשה ומה, ואומרת שלא תרגישי לא נעים לבקש שתעזור אבל היא גם לא רוצה שתרגישי לא נעים מעזרה לא רצויה, אני די בטוחה שהיית שמחה בעזרה שלה, כי גם לך קשה עם המצב של הבית.

אבל כשלא מקשיבים לרצון שלך ולמה שנכון לך ועושים בלי לשאול ובלי להקשיב שזה גורם לך להרגיש לא בנוח, זה ממש לא נעים.

טוב אלו נשים של פעם שאין להן אחוות אימהות.

היום אין מצב דאמא שתגיד דבר כזה לאמא אחרת, אאכ היא רוצה לשרוף את הקשר לגמרי

ישר היא מתחילה לסדר ועוד פותחת מגירות ומסדרת בפנים את החד פעמי למשל....

גם לי חשוב המרחב האישי מאוד

אבל היא באמת כזאת אז שחררתי ואמרתי לה מראש שזה בסדר

בחרתי לקחת בקלות את הענין

ובשונה ממך גם שאי אחרי לידה או ברגיל- לא חובבת סדר על. 

היא יודעת שאם היא מגיעה לבית היא יכולה לסדר. יש לי גיסה אחרת שלא מסכימה לה 

כל עוד שהיא לא מעירה לי כמובן שתנקה כמה שהיא רוצה

את צריכה לדבר איתו ולבקש הבהרות על התגובה שלו.

תסבירי לו שלא יכול להיות שמישהו נכנס אלייך הביתה ועושה מה שבראש שלו ללא תיאום.

אם מפריע לו המצב בבית, יש פתרונות ואפשר לדבר עליהם. (כמו להביא מנקה בתשלום או להסכים מראש שחמותך תנקה)

זה לא נותן לו לגיטימציה לאפשר לאמא שלו לעשות ככל העולה על רוחה אם לך זה לא מתאים ולא דיברתם עם זה.

בנוגע לפרטיות, אולי אפשר להגדיר רק חדר הורים לא להיכנס?

האם בעלך מודע לקושי שלך בהריון? האם הוא מספיק תומך בך?

האם הקושי היה צפוי לפני ההחלטה על ההריון והוא היה שותף בקבלת ההחלטה?

אם כן אז הוא ילד גדול ושילמד להתמודד. ואן לא, אז יש פה עוד נושאים לדבר עליהם.

אולי גם הוא מרגיש שלא מספיק רואים את הקושי שלו?

אולי הסיפור עם חמותך רק הציף איזשהי חוסר תמיכה הדדית זוגית שהייתה עוד קודם.

תודה על השאלות העמוקות

ההריון הזה לא מתוכנן, (נכנסתי למרות מניעה).

בעלי שמח בטירוף מההריון כי הוא מאד רצה (ואני לא).

אבל כל השמחה נעלמה לו ברגע שגילה שאנו מצפים למין ההפוך ממה שהוא רצה וייחל. עד לרמה שאחרי שהוא גילה את המין הוא רצה שנעשה הפלה.

בוודאי שהוא מודע לקושי הוא רואה אותי מתחילת ההריון על סף אשפוזים בבית חולים,

הוא בחודשים הראשונים נאלץ לתפקד לחלוטין לבד, אבל תפקוד מינימלי ביותר של נטו לחמם אוכל קפוא לילדים, ולרוב השאיר את הבית מסריח ומטונף.

יש לציין שהוא אדם מאד לא אסתטי ותמיד משאיר צלחות אוכל עם שאריות על השיש, אוכל על הספה, לעולם לא מטאטא או מנקה או מסדר וכו'...

אבל לי זה לא מפריע כי כשאני מרגישה טוב(ולא בהריון) אני משתלטת על הכל לבד יפה מאד.

והוא לא מעיר לאמא שלו בדיוק מהסיבה שאני לא מעירה...

כי היא טיפוס שנעלב מכל הערה קטנה. ואנחנו מפחדים לפגוע בה...

בעבר דיברנו על הנושא הזה וסיכמנו שהוא אחראי לדאוג שהיא לא מגיעה ללא התראה מראש ועוד כל מיני הסכמים והוא לא עמד בכלום... הכל היה לשווא

לא יודעת כמה הייתי מתעקשת על העניין הזה מול החמות עם כל המורכבות הכללית.

נשמע שהכי פשוט שאת תשחררי ותני לה לנקות כמה שתרצה, שתהנה.

את יודעת שאחרי הלידה הכל יראה אחרת וגם הבית. אז שחררי.

אם היית באשפוזים בטח חמותך כן מבינה קצת יותר את המצב, ואת הבן שלה היא בטוח מכירה. גם אם את חושבת שלא.

אולי היא מבינה שאתם לא תבקשו ממנה אז היא עושה את זה מיוזמתה בלי לתאם.

לא בטוח שזה בא ממקום ביקורתי אלא באמת מתוך רצון לעזור.

לגבי זה שהיא נעלבת צריך להבין ממה היא נעלבת ואיך אפשר להציב גבולות בלי לפגוע, אבל לא בטוח שזה נכון להתמודד עם זה בשלב הזה של החיים.

נשמע ששניכם עוברים תקופה מאוד לא פשוטה.

אישית לגבי הסיטואציה הנוכחית - הייתי אולי אומרת לחמות שאת מאוד מעריכה את הרצון לעזור ומגדירה גבולות גזרה.

נשמח מאוד שתעזרי עם כלים וכביסות, מיון של ניירת אני רוצה לעשות בעצמי. כזה...

אם היא אוהבת, הייתי הולכת לחדר לנוח.

בעקרון, אצלי חמותי משלמת על ניקיון אחרי שהעיקה ואני אמרתי שאין לי כסף לעוזרת וזה ככה כבר כמה שנים.

באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתה באה לנקות בעצמה, אבל איפוס חד פעמי נראה לי ממש היה בא לי בטוב.

מה שכן, בעלך אם הוא חושב שאתם גרים בדיר חזירים, שיתכבד לנקות עם חמותך או בלעדיה. 

כי תכלס זה עוזר לך ואת אוהבת שמסודר ונקי

ואני יודעת שלא נעים לך. אבל שאלת מה אני הייתי עושה

אבל אני לא את ולכן

אם בכל זאת לא נעים לך ואת רוצה שהיא תפסיק - אז דברי על זה עם בעלך שיגיד לה. ועל הדרך תבקשי ממנו שגם הוא ינקה ויסדר במקום להעיר הערות מיותרות

שיהיה קודם כל בדיעה שלך או לכל הפחות יבין ויכבד אותה

ואחרכך שיתכבד להיות השליח מול אמא שלו

כן נעים לא נעים זה כבר בחירה של החמות..

לא הייתי נותנת לזה להמשיך לקרות 

הוא לא החומה שלה ולא הגננת שלה

ולא כלה עם חמותה בנושאים כאלה

זה לא שהוא מקבר עם הבוס או השכנה בשבילה 

אם לא עוזר להגיד שלא לסדר וכו', את יכולה לפחות להשפיע על התחושה שלך - לומר לעצמך לפני שהחמות מגיעה משפטים מחזקים על עצמך: שאת עושה מה שבכוחות שלך, את עושה את הכי טוב שלך לפי סדרי העדיפויות שנכונים בעינייך. להגיד את זה עצמך כמה פעמים, ממש בקול, גם אם זה מפדח. יכול מאוד לעזור להרגשה.

כן הייתי אומרת לה על המצב שאת נמצאת בו.

גם בעיקר בשביל ההרגשה שלך, היא תעזור לך כי את לא יכולה לעשות כלום.

דבר שני - תנסי לשנות קצת מחשבה. את כרגע לא יכולה לסדר ולנקות, וזה כן חשוב לך בדכ. אי אפשר באמת לא לנקות תשעה חודשים את הבית וגם בעלך מוגבל בזה (מן הסתם גם בזמן וגם בידע...וגם בטח הוא עושה עוד דברים שאת לא יכולה לעשות כרגע)

אז ב"ה שיש מי שיכול ורוצה ואוהב לעזור לכם. אם מפריע לך שהיא מסדרת במקום מסוים אז תגידי לבעלך שיגיד לה מראש ששם לא תגע כי זה מפריע לך.

שתהיה רפואה שלמה והמשך הריון תקין ומשעמם. 

ומבינה שהעניין עם החמות קצת שונה...

לא יודעת מה הייתי עושה. ביקורת ורכילות אחכ זה באמת דבר שלא יעשה ..

הייתי מדברת עם בעלי קודם כל ממרום מושבי על הספה ומתחילה לתת הוראות לסדר וניקיון בסיסיים שהוא יעשה בעצמו. אגב גם את הילדים אפשר להפעיל לסדר (פחות ניקיון אמנם) הם יכולים להחזיר כלים למטבח, להחזיר משחקים למקום, להרים לכלוכים מהרצפה...

ואם בעלך פנוי אחהצ עדיף שיוציא את הילדים לגן שעשועים ואז הבית נשאר מסודר פחות או יותר לפחות בקטע של משחקים... 

לא ברמה כמו שלך אבל כל פעם שהיתה באה לשבת היצה מתחילה לנקות חלונות, ארונות וכל מיני דברים שאין מצב שאני אגיע לנקות בשוטף עם קטנים (וגם ממש לא מפריע לי שהם מלוכלכים)

בשנים הראשונות זה היה כל כך מעצבן אותי!! זה הבית שלי ואני אחיה איך שבא לי ומה את מתערבת??

אבל הבנתי שזה דברים שמפריעים לה והיא מבחינתה מנסה לעזור לי, יש דברים שבהם היא לא יודעת לעזור (נגיד להעסיק את הילדים..) ויש דברים שבאים לה יותר בקלות כמו לנקות, אז אם היא רוצה לנקות, סבבה, עניין שלה שתהנה מזה ואני אהנה מהתוצאה

ועדיין תמיד כשהיא מתחילה (ואין פעם אחת שהגיעה אלינו ולא מצאה משהו לנקות) יש לי הרגשה לא נעימה אבל אני מתגברת על עצמי ומנסה לזכור שזה עניין שלה וזאת הדרך שלה לעזור

והנסיבות כרגע שזה מעל כוחותייך

והבעיה היא "רק" שזה לא בתיאום מולך ומרגיש לך חדירה לפרטיות

אז אולי הפתרון הוא בשינוי ההרגשה

תנסי לדייק עם עצמך מה באמת מפריע לך פה

האם זה הנקיון עצמו?

האם זה הדמות שמנקה?

האם זה האופן שבו זה נעשה?

האם יש דרך לקבל עזרה בנקיון שתתקבל אצלך בטוב?

כי הפותחת אמרה שהיא מסתדרת עם המצב הנוכחי

המפריע הוא התחושה של חדירה לפרטיות גם כשהיא לא מעוניינת בשעות הביקור ללא תאום וגם מזה שמנגים ומעירים תוך כדי וגם שאחרכך מלכלכים עליה מאחורי הגב

נשמע לי כמו לחפש דברים שמפריעים.

כנראה שדינמיקה יותר טובה עם הסבתא היתה גם מורידה את ה"טון" של הדיבורים עליה .

היא רוצה לעזור ויש פה צד שמתקשה לקבל עזרה.

וכנראה שגם לא משוקף לה הכרת הטוב או הקושי בהריון.

אני גם בעד אגב שתיעזר, כן? אבל מצד שני, וואללה היא לא חייבת. גם אם הסבתא נורא רוצה

לכפות עזרה, על אף שזה דבר כביכול טוב, זה לא סבבה.

כל דבר שנעשה בניגוד לרצון של אחד מהצדדים הוא לא טוב בעיניי ומשאיר טעם רע

האם תמיד אנחנו צריכים להיות בשליטה - גם להחליט על בית מלוכלך זו שליטה.

או להבין שיש זמנים שבהם צריך לשחרר. וכל זמן שאין כוונה זדונית מאחורה. חבל לא להיעזר וחבל להפוך מעשה טוב מצד החמות למתיחות הדדית.

גם זו בחירה שאנחנו לא חייבים לעשות אבל אולי כדאי בכל זאת לחשוב עליה.

הכל בחירי אבל לפעמים אנחנו יכולים לבחור להחליק כדי שתהיה אוירה טובה. בטח כשאנחנו במצב יחסית חסר אונים. מותר לקבל את זה גם כלפי עצמינו.

אותי הלחיץ כשחמותי הייתה מרוקנת לי כיורים בשניה שהייתה מגיעה אלינו הביתה. כשהבנתי שזה עניין שלה זה הפך לתפקיד הקבוע שלה בכל פעם כשהם מתארחים. וזה כבר ממש בדיבור ובנחת.  

יותר מזה,  לשמחתי, מכל הילדים שלה אצלינו הם מתארחים הכי הרבה וזו זכות גדולה שלנו. אולי כי הבחירה היא לראות את הטוב ולא לבחור להסתכל על מה היא רואה לא טוב.

ו- כן. הסטנדרטים אצלינו הרבה הרבה יותר נמוכים מאצלם בבית.

והיא באה להציל אותך מהטינופת שאת חיה בה?

אני מניחה שלא. אבל חמתה של הפותחת כן לדבריה.

כשרוצים לתת, כדאי שזה יהיה ברוחב לב ובלי התוספות הללו ולהגיע גם בתאום מראש

אני גם בעד להיעזר כאמור. אבל לא בכל מצב

לכן הייתי עובדת על דינמיקה והכרת הטוב ולא במה רע

לק"י

או שאת פחות רגישה לפרטיות שלך.

יש כאלה שזה לא נעים להן. ויותר נוח להן לחיות במצב הנתון כרגע, ולא להיעזר.

אין שום סיבה להיעזר כשלא רוצים או צריכים.

וכדאי לעשות סטופ לזה, שלא יגיע גם להתערבויות אחרות.

(וזה גם תלוי בקשר שיש. גם לי לא היה נעים שחמותי תקרצף לי את הבית. אנשים שיש לי אליהם קשר טוב יותר, אז כנראה שכן).

זאת הדרך של החמות לעזור , והיא גם רכלנית ומעצבנת וחודרת לפרטיות, מפה כותבת השרשור צריכה להחליט אם להיות חכמה או צודקת.

לק"י

אם היא לא צריכה ורוצה אותה🤷‍♀️

אם אני לא רוצה עזרה, אני ממש לא חייבת לקבל אותה.

זה כמו הבדיחה על הילדים שכולם ביחד עזרו לזקנה לחצות את הכביש, כי היא לא רצתה....

(ובכללי, אני לא נגד למצוא עיצות או לנסות לשפר את המצב, אבל גם לתת אמפטיה למי שרוצה לפרוק זה חשוב).

לדעתי להיות חכמה זה לקבל את העזרה וללמוד לנהל מערכת יחסים עם החמות 

יש להם הכרח מגונה לספר לכולם כמה אצל השני מלוכלך, וכמה הם לא מסתדרים, ואיך הכל בזכותם, רק בזכותם כמובן...

זה אופי.

ואם הפותחת יודעת שזה המחיר שהיא עתידה לשלם, מבינה אותה שלא רוצה להכניס את החמות מראש הבייתה.

לו הייתי יודעת שחמותי מלכלכת עליי מאחורי הגב, לא רק שלא הייתי מזמינה, הייתי מתרחקת אלפי קילומטרים,

ובטח לא מתחילה לחשוב שזה באשמתי

אל תלכלך על שום אדם ולא משנה מה! זה דוחה אותי ברמות אחרות כל הדיבורים האלה. זה חסד שנעשה מתוך שנאה ולא מתוך אהבה.

חסד כזה אני מעיפה

ח"ו לא מתוך שנאה.

זה לא במטרה לפגוע באחר, זה במטרה להעצים את הערך העצמי.

זה בהחלט גם לא נעים, אבל הבדל שמיים וארץ בכוונות לדעתי.

אבל כמו שזה נכתב יש לי תחושה, אולי שהפותחת חוששת שזה מה שחמותה תאמר לאחרים. למה? כי עצם זה שנכנסו לה לחיים בלי רשות הכעיס אותה.

עוד לפני שחמותה אמרה או לא אמרה משהו. בזה התמקדתי.

יותר מזה- עובדתית הפותחת אמרה שהבית מטונף כי זה חלק מאתגרי החיים עכשיו וזה אחלה ובסדר.

נגיד שחמותה תסדר ותארגן את הבית ואז תכריז שהבית היה נראה כמו מזבלה- (מה שנכון כי היא בהריון קשוח) והיא הצילה את המצב. מה הבעיה להסכים עם זה? הרי כמו שרבות כאן כתבו זה יכול לגמרי להיות נכון. והכל אולי תלוי באיך אנחנו *בוחרות* לפרש את המציאות וגם את ההכרזרות של החמות אח"כ.

מי שמחפשת פיצוצים עם החמות אז סבבה. אבל בעיני פשוט לא חייבים בטח בתקופה מאתגרת כזו. מותר ומומלץ לשחרר.

גילוי נאות- עברתי תקופות כאלה בחיים. כל עם ישראל ואשתו עזרו לי כולל לפתוח קבוצה של חברות שעזרו לי- שאני נכנסתי אלי רק בסוף התקופה לומר תודה לכולן.

הבית היה הפוך ומגעיל? כן.

לא הכנתי כלום במשך 4 חודשים? כן.

הרבה אנשים הושיעו ועזרו?  כן.

הרי בעיני אין פה השמצה לכלה. יש פה מצב קשוח שדורש עזרה. אלא שהכלה - הפותחת,  חייבת להיות בשליטה ומעצבן אותה שעוזרים בלי שהיא מבקשת.

אני מציעה  לבחור לשחרר שליטה. ביחוד כאשר אנחנו במצב חסר אונים.

לק"י

לך אולי קל יותר לקבל עזרה.

מבחינת הפותחת אין צורך. בטח לא בצורה שבה נותנים לה אותה.

אני גם לא אוהבת שעוזרים לי כשאני לא צריכה. 

היא יכולה להביא עד מחר כמה לא אכפת לה ממצב הבית (זכותה ושלה) אבל בסוף זה נשמע קושי בלהיות זקוקה או בלהיפתח

אבל היא בעצמה אומרת שהתוצאה של בית מסודר רצויה אבל כרגע אין לה את הכוחות לתפעל את זה ולכן בדיעבד היא משלימה עם הבלגן

ולכן ניסיתי לדייק אז מה הדרך שהיא תוכל להנות מהתוצאה

כי ברור לי שבדרך הזו היא מעדיפה לותר עליה

(ואולי גם אין דרך...

אבל שווה לנסות לדייק ולראות אם איך אפשר לנטרל את ההפרעות)

חמותי באה יושבת כל הביקור לא זזה

זה בסדר כן? אבל היא גם חולת ניקיון והלוואי שהיתה עוזרת לי קצת. גם אני בהריונות זוועה והבית זוועה.

לגמרייי הייתי משחררת לה ונהנית.

וכן עושה שיחה עם הבעל שיסביר מה בדיוק איך את מרגישה ושאתם צריכים עזרה!

פעם הבאה כשהיא מגיעה תלכי לישון תסגרי את החדר ושחררי לה. 

דבר ראשון אין מה להתבייש בהיפרמאסיס. פשוט לשתף בגלוי ובכנות על המצב הרפואי ועל כל הנלווה אליו. לא כדי לגייס רחמים. אלא כדי להסיר מכשולים בקשר בינכם.

דבר שני לעמוד יותר על הגבולות נכון זה דורש אומץ רגשי אני מניחה שעם כל מה שאת עוברת בהריון גם ככה מרגישה קצת מחוקה. וזה קשה להמשיך להסכים לזה. לשים גבולות בקשר זה דבר ממש חשוב כדי שתוכלי להמשיך להיות עם לב פתוח במערכות יחסים עם אחרים. את זקוקה לזה שיראו אותך. שיספרו אותך. וזה מתחיל מזה שאת שמה את הרצון שלך/גבול בקשר.

מול הבעל לשתף כמה קשה לך הבלגן וזה שאת לא יכולה לעשות. וכמה זה ישמח אותך ומה זה יתן לך אם הבית יהיה מסודר. (וזה יתן לך רגשית כלפיו הרבה תחושה שהוא רואה אותך, תחושה שאת אהובה וכו). ופשוט לבקש אני אשמח שאתה תעשה את זה אם אתה כרגע לא מסוגל אשמח שנשלם לנערה שתעשה בצורה עקבית, או כל דבר אחר שיעזור.

וכלפי חמותך להגיד אני יודעת כמה זה מכוונות טובות את מדהימה. לי פחות נעים שאת תנקי אחרנו. היא תגיד לך מה זאת לא בעיה אני אוהבת לנקות. תגידי לה נכון את מדהימה ואת רוצה רק בטובתו ואני מודה לך. הבעיה היא אצלי יש לי ג'וק של פרטיות וקשה לי אם זה. אם יש לך אומץ מוזמנת להגיד אם יש עזרה שכן מועדפת עליך. לדוגמא. מאוד יעזור לי לקבל אוכל מוכן, מאוד יעזור לי אם תוכלו פעם בשבוע לקחת את הילדים אליכם. אן כל דבר אחר.

בהצלחה שיהיה בשעה טובה.

שהייתי משחררת ומבקשת תודה מבורא עולם על העזרה הלא צפויה..

בסופו של דבר להצדיק את המצב שהבית נראה ככה זה פתרון לעצמך אבל לא לשאר בני הבית..

תראי את זה ככה שהיא רק שליחה והעזרה באה מהקב'ה שהוא רוצה הכי טוב בשבילך.. ואם הקב'ה דופק לך בשלת ונותן לך מתנות עוד ועוד ועוד...? לא תקחי!!?

ואגב זה לא סתם שהיא שליחה לדבר הזה כנראה זה מיטיב איתה גם ונסתרות דרכי הא-ל

קבלי באהבה כדאי תמיד לנסות לראות את המציאות מנקודת מבט שונה ותופתעי בדרכ לטובה

אני ממש מבינה אותך והייתי כועסת על זה ממש.

אני גרתי כמה שנים ליד אמא שלי, מעולם היא לא באה אליי בלי להגיד מראש / בלי הזמנה. גם לאחותי, והיא גרה לידה המון שנים.

גם היום (אני כבר לא גרה קרוב אליה) כשהיא באה אליי היא עוזרת לי קצת עם כמה דברים, אבל רק אחרי שהיא שואלת אותי, לרוב זה גם בתקופות שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי.

חמותי בחיים לא עשתה דברים בבית שלי, רק קיפלה קצת כביסה של התינוקת אחרי שילדתי ועדיין הייתי מאושפזת.

לדעתי, את צריכה קודם כל ליישר קו עם בעלך. לא בקטע של תעשה ככה או ככה, אלא החליט ביחד מה הקווים האדומים שלכם כזוג / משפחה. הוא צריך לדעת ולהבין כמה ולמה זה מפריע לך ואז להחליט ביחד מה כן ומה לא.

למשל, לסדר בלאגן או מסמכים - זה לא, אבל לשטוף כלים ואת הרצפה בחדר של הילדים כן, ואז האחריות עליו לתווך לאמא שלו ולעמוד על זה, וגם אם היא מגיעה כשהוא לא נמצא- שאת תעמדי על הדברים שהחלטתם. 

לא הבינה את הסיטואציה...

גם חמותי לפעמים רואה בלאגן ומתחילה לטאטא ולהגיד לילדים בואו לסדר שוטפת כלים...

קצת מביך אבל משתדלת לקחת  בטוב.

העניין הוא שהיא לא אומרת לי - איך את חיה בטינופת הזאת?

והיא לא הולכת להזדעזע אצל אחרים איזה זוועה אצל כלתה...

והכי חשוב היא לא באה בלי שום התראה.

יש פה אישה שמנסה לשלוט במצב, גם אם זה מכוונות טובות, זה לא המקום שלה. וצריך להבהיר *לבעלך* שהוא זה שידבר מולה

אם בעלך חושב שאתם גרים בדירה חזירים שידבר איתך על זה איך משתלטים על האירוע הזה. 

היי

תודה לכל מי שענתה מעריכה כל תגובה שנרשמה מזמנכן האישי

קראתי את כל התגובות של כל אחת ואחת

קצת קשה לי מפאת זמן להגיב באופן אישי אז מגיבה בכללי-

שהופתעתי שחלקכן היתן מקבלות את העזרה זה נתן לי לחשוב איפה באמת אני יכולה לאפשר לה לתת את העזרה הזו,

הבעיה שהיא נכנסת למוד הזה קשה לעצור אותה והיא לא מקבלת "לא" כשאומרים לה לא לגעת באזור מסוים...היא ממש מתעקשת להשתלט על הכל ולגעת בהכל(מכוונה טובה לגמריי)וצריך להיות מאד אסטריבי כדי להבהיר לה מה כן ומה לא, ולצערי אני לא אדם אסטריטיבי מולה כי תמיד יש בי פחד לפגוע בה.

יוצא מצב שאחרי הסדר שלה אני צריכה לחפש את הדברים ולסדר אחרייה מההתחלה.. 

וכמובן שאני בטוחה שהיא עושה הכל מכוונה טובה ורצון לעזור היחסים שלי מולה בסדר גמור!

והבעיה הבאמת עיקרית זה שאני באמת לא אוהבת שמסדרים לי ומנקים לי מכרים אלא אם כן זה מישהי חיצונית לחלוטין, אין לי בעיה.

דיברתי עם בעלי הוא אמר שאני צודקת והוא לא יודע מה עבר עליו שענה לי ככה ושלא הקשיב לי.. אמר שיגיד לה פעם הבאה שלא תנקה ולא תסדר כלום.. בתקווה שלא תפגע

תודה ממש לכל העונות לומדת מכל תשובה שנכתבה

ויש לך גם מידות טובות, שאע"פ שאת יודעת שאולי היא אמרה עלייך דברים לא מחמיאים

את נמנעת מלפגוע בה.

זכתה בכלה כמוך. אשרייך!

אין סיוט כזה

ומי שלא עברה לא תבין

הברור שלך!!

קודם לעבור את ההריון בשלום והכל יחכה!

מעיד על הרבה בריאות נפשית

ואין לי פתרונות אבל גם אותי היה מחרפן שהיו מנקים לי ככה באגרסיביות וחוסר רגישות, מעדיפה שיהיה מלוכלך...

חיבוק גדול!!!

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

מבחינת איפה יהיה יותר טוב לתינוק, אז בעיני יחס אישי זה הכי טוב, עכשיו חברה לא מעניינת אותו בכלל, וגם בסוף שנה בגיל שנה הוא לא באמת יצטרך חברה, עוד תינוקת אחת זה נחמד אבל גם רק הוא ומבוגר זה אחלה בגיל הזה.

וגם מנסיון בגיל שנה וחצי כשכבר כן יותר מחפשים חברה היה לבן שלי מושלם עם חבר אחד (שמרתי עליהם יום בשבוע, אז ראיתי מקרוב, הוא ממש לא היה צריך יותר מזה)

וכשיש הרבה פיציים אצל מטפלת אחת אז יש לו פחות מענה, מכורח המציאות ולא כי היא יותר טובה או פחות, פשוט תינוקות בוכים במקביל והמטפלת לא יכולה לטפל בכולם במקביל.

יכול להיות שיקול לטובת המטפלת המנוסה שאולי יש לה נסיון בלהאכיל סרבני בקבוק. וגם העניין הכספי הוא שיקול...

שיהיה החלטות טובות!

עד גיל שנה חברה אחת זה בסדר

יש עם מי לשחק ולא צריך יותר מזה

ויהיה לו שם הרבה יותר יחס אישי

יחס אישי יותר שווה בהחלט את הפער. בכזה גיל חבר אחד זה מספיק בהחלט.

רטלין עזר

ללימודים והתנהגות בכיתה

אבל אצלנו מוקסו יצא מובהק קשב וריכוז

עוזר ממש. הציונים עלו מאוד.

היא התחילה לקחת בכיתה ז‘.

כפסיכולוגית מנסיוני יש בעיה עם המוקסו שהו בעיקר בודק חלקים מסויימים ולא אחרים בקשב....

עזר מאוד גם בהשמנה שהייתה, כי תופעת לוואי זה חוסר תיאבון.

בנוסף בהתחלה היו הרבה כאבי ראש חלף אחרי חודש.

לוקחת כבר 4 שנים, כיום לוקחת גם בסופי שבוע, כי יותר אוהבת את עצמה ככה.

עזר להתנהגות בכיתה

לימודי לא היה צורך אז לא יודעת

גם יצא גבולי במוקסו ועכשיו אובחן עם אוטיזם

התחלתי רק לאחרונה,

התופעות כמובן משתנות מאדם לאדם.

ריטלין LA הרגשתי יותר מידי תחושה שאני חייבת להיות בפעילות קוגניטית. הפכתי להיות סופר יעילה, אבל לא הצלחתי להירדם עד 1 כי המוח רצה להיות כל הזמן בפעילות.

בנוסף, ירדתי עם זה יפה במשקל, ברמת עילפות בגלל שלא אכלתי כמעט.

ניסיתי מינון יותר נמוך, וזה הרדים אותי.

עברתי לאטנט, כדור יותר יקר. לא לוקחת כל יום אלא רק בימים שיודעת שצפוי עומס, אני מרוצה.

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.