ונהנית מאוד מאוד מהעזרה.

אולי משתדלת להיות לא בבית כשהיא שם. יש מצב שזה יהיה לה יותר נוח?

או פשוט לישון כשהיא בשוונג נקיונות. ואז לקום כשהיא לקראת הסוף, שיחה קלה,תודה מעומק הלב ושוב תודה.

ונהנית. פשוט נהנית לגמרי שחמותי יש לה את הכוח והמרץ לנקות לי את הבית.

אגב, גם חמותי עשתה לי את זה.

באה אליי כשהייתי אחרי לידה וניקתה.

וואו, איזה אור היה לי כשחזרתי!

באמת שבעיניי זה רק מבורך.

והפוך, כשאת מודה לה מהלב, כל העוקץ של הביקורת נעלם, ולכולם טוב יותר על הלב.

מבינה, שלך קשה שנכנסים לפרטיות, אצלי היא פשוט עשתה את זה כשעוד הייתי בבי"ח.

קשה לי לקבל עזרה שלא ביקשתי.

יודעת שיש כאלו שזה מבורך בעינהן, והיו שמחות לזה.

אבל אני לא אוהבת שעוזרים לי מבלי שביקשתי עד לרמה שאני יכולה לבכות מזה וממש להרגיש רע במשך הרבה זמן!

עזבי את זה שהיא אחרכך מספרת לכל העולם... היתי אצל "תמר ויוסי"(בדוי) אתם לא מבינים איזה דיר חזירים הם חיו.. ניקיתי להם הכל.. אם לא אני הם היו חיים בטינופת..."

האמת שלצערי אפילו תודה לא אמרתי לה כי ככ כעסתי שהיא כל הזמן באה ללא התראה ומחליטה לנקות ולסדר לי מבלי שביקשתי! בעייני זה ממש חדירה למרחב האישי

אם היא מספרת לכולם בצקצקנות גם אני לא הייתי רוצה.

הייתי כותבת לה הודעת תודה אבל שזה פחות מתאים לך עכשיו וזהו.

שתיפגע? גם את נפגעת שמרכלים עלייך מאחורי הבית על התפקוד שלך. זה נוראי. באמת שלא מבינה את אלה שבאות לעזור בניקיון ואחר כל מלכלכות עלייך. ניקיון זה קודם כל בלב

אם אגיד לה שאני מעדיפה שלא תבוא שוב לנקות היא ממש תתעקש ותגיד לי "אני רק יעשה ככה וככה... אל תדאגי... אני נהנת מזה... אני יסיים ציק צק..."

היא ממש יושבת עליי ולא מקבלת את הסירוב שלי..

לא יודעת מה לעשות

מעריכה את כוונתך אבל לא אוכל. מבקשת שנרד מהנושא.

ואם היא לא מבינה אז להגיד - מצטערת ממש, אני לא יכולה.

ולאחר מכן פשוט לא לענות.

את האמת שבן אדם שמסיג גבול כשאומרים לו פעם אחרי פעם לכבד,

הוא בן אדם מאוד לא מכובד בעצמו.

החמה זה בעיה לזוגיות

מעבר לזה אם אתם נשארים לגור במקום הנוכחי  חוזרת שוב על העניין שאת ובעלך צריכים להיות בחזית אחת מולה . לא נגדה, מולה. בגבולות ברורים של איך זה אמור להתנהל וזה מתחיל בשיחה ביניכם של תאום ציפיות והסכמות

גילוי נאות - אני גרה ליד חמתי מבחירה וזה רחוק מלהרגיש כמו שאת מרגישה

זה ממש בולט שהיא מחפשת הערכה עצמית שחסרה לה והיא חייבת לעשות משהו "יצירתי" משהו שונה, על מנת שתוכל למנף את זה לטובתה.

תנסי לבוא בגישה הפוכה, תקראי לה שתבוא לנקות כמה שבא לה, אפילו כל יום, עד שהיא תרגיש רוויה כבר ותשחרר מעצמה.

אבל קודם את צריכה ללמוד לנטרל אצלך את הביקורת עלייך,

אף בן אדם שפוי לא מצפה מאשה במצבך לתקתק את הבית.

מילא סתם היית בתקופה של דאון בלי חשק לנקות.

אבל את בתקופה שאובייקטיבית לא שייך שתנקי.

אז למה להרגיש בהתגוננות על הדיבורים שלה?

שתגיד מה שבא לה, זה ברור שזה שלה בלבד.

ברגע שזה לא יפעיל אותך יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד איתה.

וצריך ממש ממש כוחות נפש להפוך ככה את כל החשיבה.

ואני מבינה את הפותחת מזה שלא נעים לה שהחמות מלכלכת עליה וזה גורם לה להתכווץ מאוד.

גם אני הייתי מרגישה כך

אבל דווקא בגלל ששחור על גבי לבן אין שום בסיס לביקורת, יותר קל לדעתי להיות שלמה עם זה.

אמא שלי לפעמים בוכה לי שהם נשארים לבד שבתות, וכשאני שולחת חלק מהילדים (הגדולים מבינהם) היא מספרת לכל העולם כמה שהיא עוזרת לי.

אם ככה טוב לה, שיבושם לה.

בהתחלה זה הפתיע אותי ששכנים מהישוב שלהם היו עוצרים אותי ומתמוגגים כמה היא עוזרת לי,

בהמשך הבנתי שזה מה שגורם לה לתחושה עצמית טובה,

אז חוץ מזה שאני שולחת את הידיים העוזרות בבית גם כשלא קל לי, אני שולחת לה גם תחושת ערך עצמי של הזדקקות לחסדיה.

וכשהיא מספרת לי על אחרים כמה שהם לא יוצלחים והיא המושיעה הלאומית, ככל שהיא מגזימה בתיאור ככה ברור כשמש שזה הסיפור שהיא מספרת לעצמה.

וככל שהיא מגדילה לספר כמה טרחה בשביל זה, ככה ברור את מי משרת באמת כל הטרחה הגדולה.

(למשל היא יכולה לספר שהיא כיבסה וגיהצה בגדים לכל החג לכל הילדים של קרובת משפחה, וככל שהיא מרבה לתאר כמה השקעה היא השקיעה ונסעה במיוחד אליהם להביא להם את זה בערב חג, ככה ברור שמי שקיבלה את הבגדים אולי תהנה מזה קצת כי זה נחמד בכל זאת, אבל הייתה מסתדרת מעולה גם בלי כל הטרחה הגדולה הזאת)

בקיצור אנשים לא טיפשים, הם מבינים מה עומד מאחורי האמירות האלו במצב של היפראמסיס. ואם הם טיפשים וחושבים שיש בסיס לביקורת, אז אין לנו אפשרות להציל את כולם מטיפשותם..

לנסות לעצור את הסכר במצב שגם ככה האנרגיה מינימלית זה קשה.

לתת לרצון לפרוץ ולעניינים להירגע תוך שמירה על גבולות מינימליים בעיני זה דווקא הבחירה הקלה יותר.

אבל זה תלוי באמת כמה הביקורת משפיעה על מה שאני חושבת על עצמי לפני כל שאר ההשלכות.

אם אני מרגישה לא טובה ומנסה להתגונן אז זו השקעה רבה.

אם אני מרגישה טובה כמו שאני, אז השאר כבר יותר קל.

כך או כך, נשמע שאין פה פתרון קל מבחינה נפשית אלא בחירה בהכי פחות קשה.

לגמרי זכותך לא להסכים

מחזקת אותך בזה

דבר שני- אולי זו הדרך של חמותך לעזור לך. לא בשיפוטיות אלא כי היא אוהבת ניקיון וגם סבבה לה לנקות. הבית נראה לא טוב. והיא לא מצפה ממך לנקות אלא עוזרת לך.

את יכולה גם לומר לה - לי אין את הכוחות אבל אם סבבה לך אז בסדר.

ו- אם קשה לך שדווקא חמותך עושה את יכולה אולי להזמין מישהי לניקיון- בעלך לא טוב בזה. נמשי שהוא טוב בהרבה דברים אחרים אז למה לא מיקור חוץ? 

אין לנו את התקציב לזה...

והאמת שהבעיה העיקרית בנתיים היא יותר באלגן ואי סדר ...ולזה אני יוכל להתפנות רק שאחזור להרגיש טוב בע"ה אחרי הלידה.. 

נס שחמותי גרה רחוק

לפני שנה היה לנו מקרה חירום עם אחד הילדים ובעלי ביק ממנה שתבוא

לישון אצלנו... היינו בתקופה מאוד קשה בחיים מכל מיני סיבות..אבל מאוד

והיא לא הגיעה אלינו בתקופה זו בכלל וגם אני אוהבת ניקיון וסדר אך בקצב שלי לגמרי

והיא נבהלה וגם התחילה לארגן ולנקות... אמרה שהיא מאוד מבינה

אבל תכלס בטלפון אחר כך אמרה שהיא במקומי הייתה מנקה בלילות שכולם ישנים

וגם העירה כל מיני הערות על מצב הארגון הכללי של הבית.. איפה כדאי לשים כל דבר....

זה מאוד פגע בי אבל עשיתי לה סטופ והבהרתי לה בצורה חד משמעית שהיא לא עברה את מה שאנחנו עוברים ולכן יכולה לנקות בלילות !!!! מאז,דממה ורק מחמאות על הבית כשמגיעה 

אמיצה שאמרת לה מה שאמרת...

הייתי רוצה להגיד לה מה שעברתי בתקופה האחרונה בצורה אסטרטיבית ועל הדרך לבקש שלא תנקה יותר אבל אני מפחדת לפגוע בה..

טוב, מנחם לדעת שזה לא קרה רק אצלי, תודה על השיתוף..

לפחות היתרון שאדע מה לא לעשות לעולם בבית של כלתי לעתיד בע"ה.

העניין הוא רגישות וקשב לבעלת הבית שלא תרגיש שחדרו לה לפרטיות, ובלי שיפוטיות!

אם חמותך הייתה שואלת אם את רוצה שהיא תעשה ומה, ואומרת שלא תרגישי לא נעים לבקש שתעזור אבל היא גם לא רוצה שתרגישי לא נעים מעזרה לא רצויה, אני די בטוחה שהיית שמחה בעזרה שלה, כי גם לך קשה עם המצב של הבית.

אבל כשלא מקשיבים לרצון שלך ולמה שנכון לך ועושים בלי לשאול ובלי להקשיב שזה גורם לך להרגיש לא בנוח, זה ממש לא נעים.

טוב אלו נשים של פעם שאין להן אחוות אימהות.

היום אין מצב דאמא שתגיד דבר כזה לאמא אחרת, אאכ היא רוצה לשרוף את הקשר לגמרי

ישר היא מתחילה לסדר ועוד פותחת מגירות ומסדרת בפנים את החד פעמי למשל....

גם לי חשוב המרחב האישי מאוד

אבל היא באמת כזאת אז שחררתי ואמרתי לה מראש שזה בסדר

בחרתי לקחת בקלות את הענין

ובשונה ממך גם שאי אחרי לידה או ברגיל- לא חובבת סדר על. 

היא יודעת שאם היא מגיעה לבית היא יכולה לסדר. יש לי גיסה אחרת שלא מסכימה לה 

כל עוד שהיא לא מעירה לי כמובן שתנקה כמה שהיא רוצה

את צריכה לדבר איתו ולבקש הבהרות על התגובה שלו.

תסבירי לו שלא יכול להיות שמישהו נכנס אלייך הביתה ועושה מה שבראש שלו ללא תיאום.

אם מפריע לו המצב בבית, יש פתרונות ואפשר לדבר עליהם. (כמו להביא מנקה בתשלום או להסכים מראש שחמותך תנקה)

זה לא נותן לו לגיטימציה לאפשר לאמא שלו לעשות ככל העולה על רוחה אם לך זה לא מתאים ולא דיברתם עם זה.

בנוגע לפרטיות, אולי אפשר להגדיר רק חדר הורים לא להיכנס?

האם בעלך מודע לקושי שלך בהריון? האם הוא מספיק תומך בך?

האם הקושי היה צפוי לפני ההחלטה על ההריון והוא היה שותף בקבלת ההחלטה?

אם כן אז הוא ילד גדול ושילמד להתמודד. ואן לא, אז יש פה עוד נושאים לדבר עליהם.

אולי גם הוא מרגיש שלא מספיק רואים את הקושי שלו?

אולי הסיפור עם חמותך רק הציף איזשהי חוסר תמיכה הדדית זוגית שהייתה עוד קודם.

תודה על השאלות העמוקות

ההריון הזה לא מתוכנן, (נכנסתי למרות מניעה).

בעלי שמח בטירוף מההריון כי הוא מאד רצה (ואני לא).

אבל כל השמחה נעלמה לו ברגע שגילה שאנו מצפים למין ההפוך ממה שהוא רצה וייחל. עד לרמה שאחרי שהוא גילה את המין הוא רצה שנעשה הפלה.

בוודאי שהוא מודע לקושי הוא רואה אותי מתחילת ההריון על סף אשפוזים בבית חולים,

הוא בחודשים הראשונים נאלץ לתפקד לחלוטין לבד, אבל תפקוד מינימלי ביותר של נטו לחמם אוכל קפוא לילדים, ולרוב השאיר את הבית מסריח ומטונף.

יש לציין שהוא אדם מאד לא אסתטי ותמיד משאיר צלחות אוכל עם שאריות על השיש, אוכל על הספה, לעולם לא מטאטא או מנקה או מסדר וכו'...

אבל לי זה לא מפריע כי כשאני מרגישה טוב(ולא בהריון) אני משתלטת על הכל לבד יפה מאד.

והוא לא מעיר לאמא שלו בדיוק מהסיבה שאני לא מעירה...

כי היא טיפוס שנעלב מכל הערה קטנה. ואנחנו מפחדים לפגוע בה...

בעבר דיברנו על הנושא הזה וסיכמנו שהוא אחראי לדאוג שהיא לא מגיעה ללא התראה מראש ועוד כל מיני הסכמים והוא לא עמד בכלום... הכל היה לשווא

לא יודעת כמה הייתי מתעקשת על העניין הזה מול החמות עם כל המורכבות הכללית.

נשמע שהכי פשוט שאת תשחררי ותני לה לנקות כמה שתרצה, שתהנה.

את יודעת שאחרי הלידה הכל יראה אחרת וגם הבית. אז שחררי.

אם היית באשפוזים בטח חמותך כן מבינה קצת יותר את המצב, ואת הבן שלה היא בטוח מכירה. גם אם את חושבת שלא.

אולי היא מבינה שאתם לא תבקשו ממנה אז היא עושה את זה מיוזמתה בלי לתאם.

לא בטוח שזה בא ממקום ביקורתי אלא באמת מתוך רצון לעזור.

לגבי זה שהיא נעלבת צריך להבין ממה היא נעלבת ואיך אפשר להציב גבולות בלי לפגוע, אבל לא בטוח שזה נכון להתמודד עם זה בשלב הזה של החיים.

נשמע ששניכם עוברים תקופה מאוד לא פשוטה.

אישית לגבי הסיטואציה הנוכחית - הייתי אולי אומרת לחמות שאת מאוד מעריכה את הרצון לעזור ומגדירה גבולות גזרה.

נשמח מאוד שתעזרי עם כלים וכביסות, מיון של ניירת אני רוצה לעשות בעצמי. כזה...

אם היא אוהבת, הייתי הולכת לחדר לנוח.

בעקרון, אצלי חמותי משלמת על ניקיון אחרי שהעיקה ואני אמרתי שאין לי כסף לעוזרת וזה ככה כבר כמה שנים.

באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתה באה לנקות בעצמה, אבל איפוס חד פעמי נראה לי ממש היה בא לי בטוב.

מה שכן, בעלך אם הוא חושב שאתם גרים בדיר חזירים, שיתכבד לנקות עם חמותך או בלעדיה. 

כי תכלס זה עוזר לך ואת אוהבת שמסודר ונקי

ואני יודעת שלא נעים לך. אבל שאלת מה אני הייתי עושה

אבל אני לא את ולכן

אם בכל זאת לא נעים לך ואת רוצה שהיא תפסיק - אז דברי על זה עם בעלך שיגיד לה. ועל הדרך תבקשי ממנו שגם הוא ינקה ויסדר במקום להעיר הערות מיותרות

שיהיה קודם כל בדיעה שלך או לכל הפחות יבין ויכבד אותה

ואחרכך שיתכבד להיות השליח מול אמא שלו

כן נעים לא נעים זה כבר בחירה של החמות..

לא הייתי נותנת לזה להמשיך לקרות 

הוא לא החומה שלה ולא הגננת שלה

ולא כלה עם חמותה בנושאים כאלה

זה לא שהוא מקבר עם הבוס או השכנה בשבילה 

אם לא עוזר להגיד שלא לסדר וכו', את יכולה לפחות להשפיע על התחושה שלך - לומר לעצמך לפני שהחמות מגיעה משפטים מחזקים על עצמך: שאת עושה מה שבכוחות שלך, את עושה את הכי טוב שלך לפי סדרי העדיפויות שנכונים בעינייך. להגיד את זה עצמך כמה פעמים, ממש בקול, גם אם זה מפדח. יכול מאוד לעזור להרגשה.

כן הייתי אומרת לה על המצב שאת נמצאת בו.

גם בעיקר בשביל ההרגשה שלך, היא תעזור לך כי את לא יכולה לעשות כלום.

דבר שני - תנסי לשנות קצת מחשבה. את כרגע לא יכולה לסדר ולנקות, וזה כן חשוב לך בדכ. אי אפשר באמת לא לנקות תשעה חודשים את הבית וגם בעלך מוגבל בזה (מן הסתם גם בזמן וגם בידע...וגם בטח הוא עושה עוד דברים שאת לא יכולה לעשות כרגע)

אז ב"ה שיש מי שיכול ורוצה ואוהב לעזור לכם. אם מפריע לך שהיא מסדרת במקום מסוים אז תגידי לבעלך שיגיד לה מראש ששם לא תגע כי זה מפריע לך.

שתהיה רפואה שלמה והמשך הריון תקין ומשעמם. 

ומבינה שהעניין עם החמות קצת שונה...

לא יודעת מה הייתי עושה. ביקורת ורכילות אחכ זה באמת דבר שלא יעשה ..

הייתי מדברת עם בעלי קודם כל ממרום מושבי על הספה ומתחילה לתת הוראות לסדר וניקיון בסיסיים שהוא יעשה בעצמו. אגב גם את הילדים אפשר להפעיל לסדר (פחות ניקיון אמנם) הם יכולים להחזיר כלים למטבח, להחזיר משחקים למקום, להרים לכלוכים מהרצפה...

ואם בעלך פנוי אחהצ עדיף שיוציא את הילדים לגן שעשועים ואז הבית נשאר מסודר פחות או יותר לפחות בקטע של משחקים... 

לא ברמה כמו שלך אבל כל פעם שהיתה באה לשבת היצה מתחילה לנקות חלונות, ארונות וכל מיני דברים שאין מצב שאני אגיע לנקות בשוטף עם קטנים (וגם ממש לא מפריע לי שהם מלוכלכים)

בשנים הראשונות זה היה כל כך מעצבן אותי!! זה הבית שלי ואני אחיה איך שבא לי ומה את מתערבת??

אבל הבנתי שזה דברים שמפריעים לה והיא מבחינתה מנסה לעזור לי, יש דברים שבהם היא לא יודעת לעזור (נגיד להעסיק את הילדים..) ויש דברים שבאים לה יותר בקלות כמו לנקות, אז אם היא רוצה לנקות, סבבה, עניין שלה שתהנה מזה ואני אהנה מהתוצאה

ועדיין תמיד כשהיא מתחילה (ואין פעם אחת שהגיעה אלינו ולא מצאה משהו לנקות) יש לי הרגשה לא נעימה אבל אני מתגברת על עצמי ומנסה לזכור שזה עניין שלה וזאת הדרך שלה לעזור

והנסיבות כרגע שזה מעל כוחותייך

והבעיה היא "רק" שזה לא בתיאום מולך ומרגיש לך חדירה לפרטיות

אז אולי הפתרון הוא בשינוי ההרגשה

תנסי לדייק עם עצמך מה באמת מפריע לך פה

האם זה הנקיון עצמו?

האם זה הדמות שמנקה?

האם זה האופן שבו זה נעשה?

האם יש דרך לקבל עזרה בנקיון שתתקבל אצלך בטוב?

כי הפותחת אמרה שהיא מסתדרת עם המצב הנוכחי

המפריע הוא התחושה של חדירה לפרטיות גם כשהיא לא מעוניינת בשעות הביקור ללא תאום וגם מזה שמנגים ומעירים תוך כדי וגם שאחרכך מלכלכים עליה מאחורי הגב

נשמע לי כמו לחפש דברים שמפריעים.

כנראה שדינמיקה יותר טובה עם הסבתא היתה גם מורידה את ה"טון" של הדיבורים עליה .

היא רוצה לעזור ויש פה צד שמתקשה לקבל עזרה.

וכנראה שגם לא משוקף לה הכרת הטוב או הקושי בהריון.

אני גם בעד אגב שתיעזר, כן? אבל מצד שני, וואללה היא לא חייבת. גם אם הסבתא נורא רוצה

לכפות עזרה, על אף שזה דבר כביכול טוב, זה לא סבבה.

כל דבר שנעשה בניגוד לרצון של אחד מהצדדים הוא לא טוב בעיניי ומשאיר טעם רע

האם תמיד אנחנו צריכים להיות בשליטה - גם להחליט על בית מלוכלך זו שליטה.

או להבין שיש זמנים שבהם צריך לשחרר. וכל זמן שאין כוונה זדונית מאחורה. חבל לא להיעזר וחבל להפוך מעשה טוב מצד החמות למתיחות הדדית.

גם זו בחירה שאנחנו לא חייבים לעשות אבל אולי כדאי בכל זאת לחשוב עליה.

הכל בחירי אבל לפעמים אנחנו יכולים לבחור להחליק כדי שתהיה אוירה טובה. בטח כשאנחנו במצב יחסית חסר אונים. מותר לקבל את זה גם כלפי עצמינו.

אותי הלחיץ כשחמותי הייתה מרוקנת לי כיורים בשניה שהייתה מגיעה אלינו הביתה. כשהבנתי שזה עניין שלה זה הפך לתפקיד הקבוע שלה בכל פעם כשהם מתארחים. וזה כבר ממש בדיבור ובנחת.  

יותר מזה,  לשמחתי, מכל הילדים שלה אצלינו הם מתארחים הכי הרבה וזו זכות גדולה שלנו. אולי כי הבחירה היא לראות את הטוב ולא לבחור להסתכל על מה היא רואה לא טוב.

ו- כן. הסטנדרטים אצלינו הרבה הרבה יותר נמוכים מאצלם בבית.

והיא באה להציל אותך מהטינופת שאת חיה בה?

אני מניחה שלא. אבל חמתה של הפותחת כן לדבריה.

כשרוצים לתת, כדאי שזה יהיה ברוחב לב ובלי התוספות הללו ולהגיע גם בתאום מראש

אני גם בעד להיעזר כאמור. אבל לא בכל מצב

לכן הייתי עובדת על דינמיקה והכרת הטוב ולא במה רע

לק"י

או שאת פחות רגישה לפרטיות שלך.

יש כאלה שזה לא נעים להן. ויותר נוח להן לחיות במצב הנתון כרגע, ולא להיעזר.

אין שום סיבה להיעזר כשלא רוצים או צריכים.

וכדאי לעשות סטופ לזה, שלא יגיע גם להתערבויות אחרות.

(וזה גם תלוי בקשר שיש. גם לי לא היה נעים שחמותי תקרצף לי את הבית. אנשים שיש לי אליהם קשר טוב יותר, אז כנראה שכן).

זאת הדרך של החמות לעזור , והיא גם רכלנית ומעצבנת וחודרת לפרטיות, מפה כותבת השרשור צריכה להחליט אם להיות חכמה או צודקת.

לק"י

אם היא לא צריכה ורוצה אותה🤷‍♀️

אם אני לא רוצה עזרה, אני ממש לא חייבת לקבל אותה.

זה כמו הבדיחה על הילדים שכולם ביחד עזרו לזקנה לחצות את הכביש, כי היא לא רצתה....

(ובכללי, אני לא נגד למצוא עיצות או לנסות לשפר את המצב, אבל גם לתת אמפטיה למי שרוצה לפרוק זה חשוב).

לדעתי להיות חכמה זה לקבל את העזרה וללמוד לנהל מערכת יחסים עם החמות 

יש להם הכרח מגונה לספר לכולם כמה אצל השני מלוכלך, וכמה הם לא מסתדרים, ואיך הכל בזכותם, רק בזכותם כמובן...

זה אופי.

ואם הפותחת יודעת שזה המחיר שהיא עתידה לשלם, מבינה אותה שלא רוצה להכניס את החמות מראש הבייתה.

לו הייתי יודעת שחמותי מלכלכת עליי מאחורי הגב, לא רק שלא הייתי מזמינה, הייתי מתרחקת אלפי קילומטרים,

ובטח לא מתחילה לחשוב שזה באשמתי

אל תלכלך על שום אדם ולא משנה מה! זה דוחה אותי ברמות אחרות כל הדיבורים האלה. זה חסד שנעשה מתוך שנאה ולא מתוך אהבה.

חסד כזה אני מעיפה

ח"ו לא מתוך שנאה.

זה לא במטרה לפגוע באחר, זה במטרה להעצים את הערך העצמי.

זה בהחלט גם לא נעים, אבל הבדל שמיים וארץ בכוונות לדעתי.

אבל כמו שזה נכתב יש לי תחושה, אולי שהפותחת חוששת שזה מה שחמותה תאמר לאחרים. למה? כי עצם זה שנכנסו לה לחיים בלי רשות הכעיס אותה.

עוד לפני שחמותה אמרה או לא אמרה משהו. בזה התמקדתי.

יותר מזה- עובדתית הפותחת אמרה שהבית מטונף כי זה חלק מאתגרי החיים עכשיו וזה אחלה ובסדר.

נגיד שחמותה תסדר ותארגן את הבית ואז תכריז שהבית היה נראה כמו מזבלה- (מה שנכון כי היא בהריון קשוח) והיא הצילה את המצב. מה הבעיה להסכים עם זה? הרי כמו שרבות כאן כתבו זה יכול לגמרי להיות נכון. והכל אולי תלוי באיך אנחנו *בוחרות* לפרש את המציאות וגם את ההכרזרות של החמות אח"כ.

מי שמחפשת פיצוצים עם החמות אז סבבה. אבל בעיני פשוט לא חייבים בטח בתקופה מאתגרת כזו. מותר ומומלץ לשחרר.

גילוי נאות- עברתי תקופות כאלה בחיים. כל עם ישראל ואשתו עזרו לי כולל לפתוח קבוצה של חברות שעזרו לי- שאני נכנסתי אלי רק בסוף התקופה לומר תודה לכולן.

הבית היה הפוך ומגעיל? כן.

לא הכנתי כלום במשך 4 חודשים? כן.

הרבה אנשים הושיעו ועזרו?  כן.

הרי בעיני אין פה השמצה לכלה. יש פה מצב קשוח שדורש עזרה. אלא שהכלה - הפותחת,  חייבת להיות בשליטה ומעצבן אותה שעוזרים בלי שהיא מבקשת.

אני מציעה  לבחור לשחרר שליטה. ביחוד כאשר אנחנו במצב חסר אונים.

לק"י

לך אולי קל יותר לקבל עזרה.

מבחינת הפותחת אין צורך. בטח לא בצורה שבה נותנים לה אותה.

אני גם לא אוהבת שעוזרים לי כשאני לא צריכה. 

היא יכולה להביא עד מחר כמה לא אכפת לה ממצב הבית (זכותה ושלה) אבל בסוף זה נשמע קושי בלהיות זקוקה או בלהיפתח

אבל היא בעצמה אומרת שהתוצאה של בית מסודר רצויה אבל כרגע אין לה את הכוחות לתפעל את זה ולכן בדיעבד היא משלימה עם הבלגן

ולכן ניסיתי לדייק אז מה הדרך שהיא תוכל להנות מהתוצאה

כי ברור לי שבדרך הזו היא מעדיפה לותר עליה

(ואולי גם אין דרך...

אבל שווה לנסות לדייק ולראות אם איך אפשר לנטרל את ההפרעות)

חמותי באה יושבת כל הביקור לא זזה

זה בסדר כן? אבל היא גם חולת ניקיון והלוואי שהיתה עוזרת לי קצת. גם אני בהריונות זוועה והבית זוועה.

לגמרייי הייתי משחררת לה ונהנית.

וכן עושה שיחה עם הבעל שיסביר מה בדיוק איך את מרגישה ושאתם צריכים עזרה!

פעם הבאה כשהיא מגיעה תלכי לישון תסגרי את החדר ושחררי לה. 

דבר ראשון אין מה להתבייש בהיפרמאסיס. פשוט לשתף בגלוי ובכנות על המצב הרפואי ועל כל הנלווה אליו. לא כדי לגייס רחמים. אלא כדי להסיר מכשולים בקשר בינכם.

דבר שני לעמוד יותר על הגבולות נכון זה דורש אומץ רגשי אני מניחה שעם כל מה שאת עוברת בהריון גם ככה מרגישה קצת מחוקה. וזה קשה להמשיך להסכים לזה. לשים גבולות בקשר זה דבר ממש חשוב כדי שתוכלי להמשיך להיות עם לב פתוח במערכות יחסים עם אחרים. את זקוקה לזה שיראו אותך. שיספרו אותך. וזה מתחיל מזה שאת שמה את הרצון שלך/גבול בקשר.

מול הבעל לשתף כמה קשה לך הבלגן וזה שאת לא יכולה לעשות. וכמה זה ישמח אותך ומה זה יתן לך אם הבית יהיה מסודר. (וזה יתן לך רגשית כלפיו הרבה תחושה שהוא רואה אותך, תחושה שאת אהובה וכו). ופשוט לבקש אני אשמח שאתה תעשה את זה אם אתה כרגע לא מסוגל אשמח שנשלם לנערה שתעשה בצורה עקבית, או כל דבר אחר שיעזור.

וכלפי חמותך להגיד אני יודעת כמה זה מכוונות טובות את מדהימה. לי פחות נעים שאת תנקי אחרנו. היא תגיד לך מה זאת לא בעיה אני אוהבת לנקות. תגידי לה נכון את מדהימה ואת רוצה רק בטובתו ואני מודה לך. הבעיה היא אצלי יש לי ג'וק של פרטיות וקשה לי אם זה. אם יש לך אומץ מוזמנת להגיד אם יש עזרה שכן מועדפת עליך. לדוגמא. מאוד יעזור לי לקבל אוכל מוכן, מאוד יעזור לי אם תוכלו פעם בשבוע לקחת את הילדים אליכם. אן כל דבר אחר.

בהצלחה שיהיה בשעה טובה.

שהייתי משחררת ומבקשת תודה מבורא עולם על העזרה הלא צפויה..

בסופו של דבר להצדיק את המצב שהבית נראה ככה זה פתרון לעצמך אבל לא לשאר בני הבית..

תראי את זה ככה שהיא רק שליחה והעזרה באה מהקב'ה שהוא רוצה הכי טוב בשבילך.. ואם הקב'ה דופק לך בשלת ונותן לך מתנות עוד ועוד ועוד...? לא תקחי!!?

ואגב זה לא סתם שהיא שליחה לדבר הזה כנראה זה מיטיב איתה גם ונסתרות דרכי הא-ל

קבלי באהבה כדאי תמיד לנסות לראות את המציאות מנקודת מבט שונה ותופתעי בדרכ לטובה

אני ממש מבינה אותך והייתי כועסת על זה ממש.

אני גרתי כמה שנים ליד אמא שלי, מעולם היא לא באה אליי בלי להגיד מראש / בלי הזמנה. גם לאחותי, והיא גרה לידה המון שנים.

גם היום (אני כבר לא גרה קרוב אליה) כשהיא באה אליי היא עוזרת לי קצת עם כמה דברים, אבל רק אחרי שהיא שואלת אותי, לרוב זה גם בתקופות שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי.

חמותי בחיים לא עשתה דברים בבית שלי, רק קיפלה קצת כביסה של התינוקת אחרי שילדתי ועדיין הייתי מאושפזת.

לדעתי, את צריכה קודם כל ליישר קו עם בעלך. לא בקטע של תעשה ככה או ככה, אלא החליט ביחד מה הקווים האדומים שלכם כזוג / משפחה. הוא צריך לדעת ולהבין כמה ולמה זה מפריע לך ואז להחליט ביחד מה כן ומה לא.

למשל, לסדר בלאגן או מסמכים - זה לא, אבל לשטוף כלים ואת הרצפה בחדר של הילדים כן, ואז האחריות עליו לתווך לאמא שלו ולעמוד על זה, וגם אם היא מגיעה כשהוא לא נמצא- שאת תעמדי על הדברים שהחלטתם. 

לא הבינה את הסיטואציה...

גם חמותי לפעמים רואה בלאגן ומתחילה לטאטא ולהגיד לילדים בואו לסדר שוטפת כלים...

קצת מביך אבל משתדלת לקחת  בטוב.

העניין הוא שהיא לא אומרת לי - איך את חיה בטינופת הזאת?

והיא לא הולכת להזדעזע אצל אחרים איזה זוועה אצל כלתה...

והכי חשוב היא לא באה בלי שום התראה.

יש פה אישה שמנסה לשלוט במצב, גם אם זה מכוונות טובות, זה לא המקום שלה. וצריך להבהיר *לבעלך* שהוא זה שידבר מולה

אם בעלך חושב שאתם גרים בדירה חזירים שידבר איתך על זה איך משתלטים על האירוע הזה. 

היי

תודה לכל מי שענתה מעריכה כל תגובה שנרשמה מזמנכן האישי

קראתי את כל התגובות של כל אחת ואחת

קצת קשה לי מפאת זמן להגיב באופן אישי אז מגיבה בכללי-

שהופתעתי שחלקכן היתן מקבלות את העזרה זה נתן לי לחשוב איפה באמת אני יכולה לאפשר לה לתת את העזרה הזו,

הבעיה שהיא נכנסת למוד הזה קשה לעצור אותה והיא לא מקבלת "לא" כשאומרים לה לא לגעת באזור מסוים...היא ממש מתעקשת להשתלט על הכל ולגעת בהכל(מכוונה טובה לגמריי)וצריך להיות מאד אסטריבי כדי להבהיר לה מה כן ומה לא, ולצערי אני לא אדם אסטריטיבי מולה כי תמיד יש בי פחד לפגוע בה.

יוצא מצב שאחרי הסדר שלה אני צריכה לחפש את הדברים ולסדר אחרייה מההתחלה.. 

וכמובן שאני בטוחה שהיא עושה הכל מכוונה טובה ורצון לעזור היחסים שלי מולה בסדר גמור!

והבעיה הבאמת עיקרית זה שאני באמת לא אוהבת שמסדרים לי ומנקים לי מכרים אלא אם כן זה מישהי חיצונית לחלוטין, אין לי בעיה.

דיברתי עם בעלי הוא אמר שאני צודקת והוא לא יודע מה עבר עליו שענה לי ככה ושלא הקשיב לי.. אמר שיגיד לה פעם הבאה שלא תנקה ולא תסדר כלום.. בתקווה שלא תפגע

תודה ממש לכל העונות לומדת מכל תשובה שנכתבה

ויש לך גם מידות טובות, שאע"פ שאת יודעת שאולי היא אמרה עלייך דברים לא מחמיאים

את נמנעת מלפגוע בה.

זכתה בכלה כמוך. אשרייך!

אין סיוט כזה

ומי שלא עברה לא תבין

הברור שלך!!

קודם לעבור את ההריון בשלום והכל יחכה!

מעיד על הרבה בריאות נפשית

ואין לי פתרונות אבל גם אותי היה מחרפן שהיו מנקים לי ככה באגרסיביות וחוסר רגישות, מעדיפה שיהיה מלוכלך...

חיבוק גדול!!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק