ונהנית מאוד מאוד מהעזרה.

אולי משתדלת להיות לא בבית כשהיא שם. יש מצב שזה יהיה לה יותר נוח?

או פשוט לישון כשהיא בשוונג נקיונות. ואז לקום כשהיא לקראת הסוף, שיחה קלה,תודה מעומק הלב ושוב תודה.

ונהנית. פשוט נהנית לגמרי שחמותי יש לה את הכוח והמרץ לנקות לי את הבית.

אגב, גם חמותי עשתה לי את זה.

באה אליי כשהייתי אחרי לידה וניקתה.

וואו, איזה אור היה לי כשחזרתי!

באמת שבעיניי זה רק מבורך.

והפוך, כשאת מודה לה מהלב, כל העוקץ של הביקורת נעלם, ולכולם טוב יותר על הלב.

מבינה, שלך קשה שנכנסים לפרטיות, אצלי היא פשוט עשתה את זה כשעוד הייתי בבי"ח.

קשה לי לקבל עזרה שלא ביקשתי.

יודעת שיש כאלו שזה מבורך בעינהן, והיו שמחות לזה.

אבל אני לא אוהבת שעוזרים לי מבלי שביקשתי עד לרמה שאני יכולה לבכות מזה וממש להרגיש רע במשך הרבה זמן!

עזבי את זה שהיא אחרכך מספרת לכל העולם... היתי אצל "תמר ויוסי"(בדוי) אתם לא מבינים איזה דיר חזירים הם חיו.. ניקיתי להם הכל.. אם לא אני הם היו חיים בטינופת..."

האמת שלצערי אפילו תודה לא אמרתי לה כי ככ כעסתי שהיא כל הזמן באה ללא התראה ומחליטה לנקות ולסדר לי מבלי שביקשתי! בעייני זה ממש חדירה למרחב האישי

אם היא מספרת לכולם בצקצקנות גם אני לא הייתי רוצה.

הייתי כותבת לה הודעת תודה אבל שזה פחות מתאים לך עכשיו וזהו.

שתיפגע? גם את נפגעת שמרכלים עלייך מאחורי הבית על התפקוד שלך. זה נוראי. באמת שלא מבינה את אלה שבאות לעזור בניקיון ואחר כל מלכלכות עלייך. ניקיון זה קודם כל בלב

אם אגיד לה שאני מעדיפה שלא תבוא שוב לנקות היא ממש תתעקש ותגיד לי "אני רק יעשה ככה וככה... אל תדאגי... אני נהנת מזה... אני יסיים ציק צק..."

היא ממש יושבת עליי ולא מקבלת את הסירוב שלי..

לא יודעת מה לעשות

מעריכה את כוונתך אבל לא אוכל. מבקשת שנרד מהנושא.

ואם היא לא מבינה אז להגיד - מצטערת ממש, אני לא יכולה.

ולאחר מכן פשוט לא לענות.

את האמת שבן אדם שמסיג גבול כשאומרים לו פעם אחרי פעם לכבד,

הוא בן אדם מאוד לא מכובד בעצמו.

החמה זה בעיה לזוגיות

מעבר לזה אם אתם נשארים לגור במקום הנוכחי  חוזרת שוב על העניין שאת ובעלך צריכים להיות בחזית אחת מולה . לא נגדה, מולה. בגבולות ברורים של איך זה אמור להתנהל וזה מתחיל בשיחה ביניכם של תאום ציפיות והסכמות

גילוי נאות - אני גרה ליד חמתי מבחירה וזה רחוק מלהרגיש כמו שאת מרגישה

זה ממש בולט שהיא מחפשת הערכה עצמית שחסרה לה והיא חייבת לעשות משהו "יצירתי" משהו שונה, על מנת שתוכל למנף את זה לטובתה.

תנסי לבוא בגישה הפוכה, תקראי לה שתבוא לנקות כמה שבא לה, אפילו כל יום, עד שהיא תרגיש רוויה כבר ותשחרר מעצמה.

אבל קודם את צריכה ללמוד לנטרל אצלך את הביקורת עלייך,

אף בן אדם שפוי לא מצפה מאשה במצבך לתקתק את הבית.

מילא סתם היית בתקופה של דאון בלי חשק לנקות.

אבל את בתקופה שאובייקטיבית לא שייך שתנקי.

אז למה להרגיש בהתגוננות על הדיבורים שלה?

שתגיד מה שבא לה, זה ברור שזה שלה בלבד.

ברגע שזה לא יפעיל אותך יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד איתה.

וצריך ממש ממש כוחות נפש להפוך ככה את כל החשיבה.

ואני מבינה את הפותחת מזה שלא נעים לה שהחמות מלכלכת עליה וזה גורם לה להתכווץ מאוד.

גם אני הייתי מרגישה כך

אבל דווקא בגלל ששחור על גבי לבן אין שום בסיס לביקורת, יותר קל לדעתי להיות שלמה עם זה.

אמא שלי לפעמים בוכה לי שהם נשארים לבד שבתות, וכשאני שולחת חלק מהילדים (הגדולים מבינהם) היא מספרת לכל העולם כמה שהיא עוזרת לי.

אם ככה טוב לה, שיבושם לה.

בהתחלה זה הפתיע אותי ששכנים מהישוב שלהם היו עוצרים אותי ומתמוגגים כמה היא עוזרת לי,

בהמשך הבנתי שזה מה שגורם לה לתחושה עצמית טובה,

אז חוץ מזה שאני שולחת את הידיים העוזרות בבית גם כשלא קל לי, אני שולחת לה גם תחושת ערך עצמי של הזדקקות לחסדיה.

וכשהיא מספרת לי על אחרים כמה שהם לא יוצלחים והיא המושיעה הלאומית, ככל שהיא מגזימה בתיאור ככה ברור כשמש שזה הסיפור שהיא מספרת לעצמה.

וככל שהיא מגדילה לספר כמה טרחה בשביל זה, ככה ברור את מי משרת באמת כל הטרחה הגדולה.

(למשל היא יכולה לספר שהיא כיבסה וגיהצה בגדים לכל החג לכל הילדים של קרובת משפחה, וככל שהיא מרבה לתאר כמה השקעה היא השקיעה ונסעה במיוחד אליהם להביא להם את זה בערב חג, ככה ברור שמי שקיבלה את הבגדים אולי תהנה מזה קצת כי זה נחמד בכל זאת, אבל הייתה מסתדרת מעולה גם בלי כל הטרחה הגדולה הזאת)

בקיצור אנשים לא טיפשים, הם מבינים מה עומד מאחורי האמירות האלו במצב של היפראמסיס. ואם הם טיפשים וחושבים שיש בסיס לביקורת, אז אין לנו אפשרות להציל את כולם מטיפשותם..

לנסות לעצור את הסכר במצב שגם ככה האנרגיה מינימלית זה קשה.

לתת לרצון לפרוץ ולעניינים להירגע תוך שמירה על גבולות מינימליים בעיני זה דווקא הבחירה הקלה יותר.

אבל זה תלוי באמת כמה הביקורת משפיעה על מה שאני חושבת על עצמי לפני כל שאר ההשלכות.

אם אני מרגישה לא טובה ומנסה להתגונן אז זו השקעה רבה.

אם אני מרגישה טובה כמו שאני, אז השאר כבר יותר קל.

כך או כך, נשמע שאין פה פתרון קל מבחינה נפשית אלא בחירה בהכי פחות קשה.

לגמרי זכותך לא להסכים

מחזקת אותך בזה

דבר שני- אולי זו הדרך של חמותך לעזור לך. לא בשיפוטיות אלא כי היא אוהבת ניקיון וגם סבבה לה לנקות. הבית נראה לא טוב. והיא לא מצפה ממך לנקות אלא עוזרת לך.

את יכולה גם לומר לה - לי אין את הכוחות אבל אם סבבה לך אז בסדר.

ו- אם קשה לך שדווקא חמותך עושה את יכולה אולי להזמין מישהי לניקיון- בעלך לא טוב בזה. נמשי שהוא טוב בהרבה דברים אחרים אז למה לא מיקור חוץ? 

אין לנו את התקציב לזה...

והאמת שהבעיה העיקרית בנתיים היא יותר באלגן ואי סדר ...ולזה אני יוכל להתפנות רק שאחזור להרגיש טוב בע"ה אחרי הלידה.. 

נס שחמותי גרה רחוק

לפני שנה היה לנו מקרה חירום עם אחד הילדים ובעלי ביק ממנה שתבוא

לישון אצלנו... היינו בתקופה מאוד קשה בחיים מכל מיני סיבות..אבל מאוד

והיא לא הגיעה אלינו בתקופה זו בכלל וגם אני אוהבת ניקיון וסדר אך בקצב שלי לגמרי

והיא נבהלה וגם התחילה לארגן ולנקות... אמרה שהיא מאוד מבינה

אבל תכלס בטלפון אחר כך אמרה שהיא במקומי הייתה מנקה בלילות שכולם ישנים

וגם העירה כל מיני הערות על מצב הארגון הכללי של הבית.. איפה כדאי לשים כל דבר....

זה מאוד פגע בי אבל עשיתי לה סטופ והבהרתי לה בצורה חד משמעית שהיא לא עברה את מה שאנחנו עוברים ולכן יכולה לנקות בלילות !!!! מאז,דממה ורק מחמאות על הבית כשמגיעה 

אמיצה שאמרת לה מה שאמרת...

הייתי רוצה להגיד לה מה שעברתי בתקופה האחרונה בצורה אסטרטיבית ועל הדרך לבקש שלא תנקה יותר אבל אני מפחדת לפגוע בה..

טוב, מנחם לדעת שזה לא קרה רק אצלי, תודה על השיתוף..

לפחות היתרון שאדע מה לא לעשות לעולם בבית של כלתי לעתיד בע"ה.

העניין הוא רגישות וקשב לבעלת הבית שלא תרגיש שחדרו לה לפרטיות, ובלי שיפוטיות!

אם חמותך הייתה שואלת אם את רוצה שהיא תעשה ומה, ואומרת שלא תרגישי לא נעים לבקש שתעזור אבל היא גם לא רוצה שתרגישי לא נעים מעזרה לא רצויה, אני די בטוחה שהיית שמחה בעזרה שלה, כי גם לך קשה עם המצב של הבית.

אבל כשלא מקשיבים לרצון שלך ולמה שנכון לך ועושים בלי לשאול ובלי להקשיב שזה גורם לך להרגיש לא בנוח, זה ממש לא נעים.

טוב אלו נשים של פעם שאין להן אחוות אימהות.

היום אין מצב דאמא שתגיד דבר כזה לאמא אחרת, אאכ היא רוצה לשרוף את הקשר לגמרי

ישר היא מתחילה לסדר ועוד פותחת מגירות ומסדרת בפנים את החד פעמי למשל....

גם לי חשוב המרחב האישי מאוד

אבל היא באמת כזאת אז שחררתי ואמרתי לה מראש שזה בסדר

בחרתי לקחת בקלות את הענין

ובשונה ממך גם שאי אחרי לידה או ברגיל- לא חובבת סדר על. 

היא יודעת שאם היא מגיעה לבית היא יכולה לסדר. יש לי גיסה אחרת שלא מסכימה לה 

כל עוד שהיא לא מעירה לי כמובן שתנקה כמה שהיא רוצה

את צריכה לדבר איתו ולבקש הבהרות על התגובה שלו.

תסבירי לו שלא יכול להיות שמישהו נכנס אלייך הביתה ועושה מה שבראש שלו ללא תיאום.

אם מפריע לו המצב בבית, יש פתרונות ואפשר לדבר עליהם. (כמו להביא מנקה בתשלום או להסכים מראש שחמותך תנקה)

זה לא נותן לו לגיטימציה לאפשר לאמא שלו לעשות ככל העולה על רוחה אם לך זה לא מתאים ולא דיברתם עם זה.

בנוגע לפרטיות, אולי אפשר להגדיר רק חדר הורים לא להיכנס?

האם בעלך מודע לקושי שלך בהריון? האם הוא מספיק תומך בך?

האם הקושי היה צפוי לפני ההחלטה על ההריון והוא היה שותף בקבלת ההחלטה?

אם כן אז הוא ילד גדול ושילמד להתמודד. ואן לא, אז יש פה עוד נושאים לדבר עליהם.

אולי גם הוא מרגיש שלא מספיק רואים את הקושי שלו?

אולי הסיפור עם חמותך רק הציף איזשהי חוסר תמיכה הדדית זוגית שהייתה עוד קודם.

תודה על השאלות העמוקות

ההריון הזה לא מתוכנן, (נכנסתי למרות מניעה).

בעלי שמח בטירוף מההריון כי הוא מאד רצה (ואני לא).

אבל כל השמחה נעלמה לו ברגע שגילה שאנו מצפים למין ההפוך ממה שהוא רצה וייחל. עד לרמה שאחרי שהוא גילה את המין הוא רצה שנעשה הפלה.

בוודאי שהוא מודע לקושי הוא רואה אותי מתחילת ההריון על סף אשפוזים בבית חולים,

הוא בחודשים הראשונים נאלץ לתפקד לחלוטין לבד, אבל תפקוד מינימלי ביותר של נטו לחמם אוכל קפוא לילדים, ולרוב השאיר את הבית מסריח ומטונף.

יש לציין שהוא אדם מאד לא אסתטי ותמיד משאיר צלחות אוכל עם שאריות על השיש, אוכל על הספה, לעולם לא מטאטא או מנקה או מסדר וכו'...

אבל לי זה לא מפריע כי כשאני מרגישה טוב(ולא בהריון) אני משתלטת על הכל לבד יפה מאד.

והוא לא מעיר לאמא שלו בדיוק מהסיבה שאני לא מעירה...

כי היא טיפוס שנעלב מכל הערה קטנה. ואנחנו מפחדים לפגוע בה...

בעבר דיברנו על הנושא הזה וסיכמנו שהוא אחראי לדאוג שהיא לא מגיעה ללא התראה מראש ועוד כל מיני הסכמים והוא לא עמד בכלום... הכל היה לשווא

לא יודעת כמה הייתי מתעקשת על העניין הזה מול החמות עם כל המורכבות הכללית.

נשמע שהכי פשוט שאת תשחררי ותני לה לנקות כמה שתרצה, שתהנה.

את יודעת שאחרי הלידה הכל יראה אחרת וגם הבית. אז שחררי.

אם היית באשפוזים בטח חמותך כן מבינה קצת יותר את המצב, ואת הבן שלה היא בטוח מכירה. גם אם את חושבת שלא.

אולי היא מבינה שאתם לא תבקשו ממנה אז היא עושה את זה מיוזמתה בלי לתאם.

לא בטוח שזה בא ממקום ביקורתי אלא באמת מתוך רצון לעזור.

לגבי זה שהיא נעלבת צריך להבין ממה היא נעלבת ואיך אפשר להציב גבולות בלי לפגוע, אבל לא בטוח שזה נכון להתמודד עם זה בשלב הזה של החיים.

נשמע ששניכם עוברים תקופה מאוד לא פשוטה.

אישית לגבי הסיטואציה הנוכחית - הייתי אולי אומרת לחמות שאת מאוד מעריכה את הרצון לעזור ומגדירה גבולות גזרה.

נשמח מאוד שתעזרי עם כלים וכביסות, מיון של ניירת אני רוצה לעשות בעצמי. כזה...

אם היא אוהבת, הייתי הולכת לחדר לנוח.

בעקרון, אצלי חמותי משלמת על ניקיון אחרי שהעיקה ואני אמרתי שאין לי כסף לעוזרת וזה ככה כבר כמה שנים.

באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתה באה לנקות בעצמה, אבל איפוס חד פעמי נראה לי ממש היה בא לי בטוב.

מה שכן, בעלך אם הוא חושב שאתם גרים בדיר חזירים, שיתכבד לנקות עם חמותך או בלעדיה. 

כי תכלס זה עוזר לך ואת אוהבת שמסודר ונקי

ואני יודעת שלא נעים לך. אבל שאלת מה אני הייתי עושה

אבל אני לא את ולכן

אם בכל זאת לא נעים לך ואת רוצה שהיא תפסיק - אז דברי על זה עם בעלך שיגיד לה. ועל הדרך תבקשי ממנו שגם הוא ינקה ויסדר במקום להעיר הערות מיותרות

שיהיה קודם כל בדיעה שלך או לכל הפחות יבין ויכבד אותה

ואחרכך שיתכבד להיות השליח מול אמא שלו

כן נעים לא נעים זה כבר בחירה של החמות..

לא הייתי נותנת לזה להמשיך לקרות 

הוא לא החומה שלה ולא הגננת שלה

ולא כלה עם חמותה בנושאים כאלה

זה לא שהוא מקבר עם הבוס או השכנה בשבילה 

אם לא עוזר להגיד שלא לסדר וכו', את יכולה לפחות להשפיע על התחושה שלך - לומר לעצמך לפני שהחמות מגיעה משפטים מחזקים על עצמך: שאת עושה מה שבכוחות שלך, את עושה את הכי טוב שלך לפי סדרי העדיפויות שנכונים בעינייך. להגיד את זה עצמך כמה פעמים, ממש בקול, גם אם זה מפדח. יכול מאוד לעזור להרגשה.

כן הייתי אומרת לה על המצב שאת נמצאת בו.

גם בעיקר בשביל ההרגשה שלך, היא תעזור לך כי את לא יכולה לעשות כלום.

דבר שני - תנסי לשנות קצת מחשבה. את כרגע לא יכולה לסדר ולנקות, וזה כן חשוב לך בדכ. אי אפשר באמת לא לנקות תשעה חודשים את הבית וגם בעלך מוגבל בזה (מן הסתם גם בזמן וגם בידע...וגם בטח הוא עושה עוד דברים שאת לא יכולה לעשות כרגע)

אז ב"ה שיש מי שיכול ורוצה ואוהב לעזור לכם. אם מפריע לך שהיא מסדרת במקום מסוים אז תגידי לבעלך שיגיד לה מראש ששם לא תגע כי זה מפריע לך.

שתהיה רפואה שלמה והמשך הריון תקין ומשעמם. 

ומבינה שהעניין עם החמות קצת שונה...

לא יודעת מה הייתי עושה. ביקורת ורכילות אחכ זה באמת דבר שלא יעשה ..

הייתי מדברת עם בעלי קודם כל ממרום מושבי על הספה ומתחילה לתת הוראות לסדר וניקיון בסיסיים שהוא יעשה בעצמו. אגב גם את הילדים אפשר להפעיל לסדר (פחות ניקיון אמנם) הם יכולים להחזיר כלים למטבח, להחזיר משחקים למקום, להרים לכלוכים מהרצפה...

ואם בעלך פנוי אחהצ עדיף שיוציא את הילדים לגן שעשועים ואז הבית נשאר מסודר פחות או יותר לפחות בקטע של משחקים... 

לא ברמה כמו שלך אבל כל פעם שהיתה באה לשבת היצה מתחילה לנקות חלונות, ארונות וכל מיני דברים שאין מצב שאני אגיע לנקות בשוטף עם קטנים (וגם ממש לא מפריע לי שהם מלוכלכים)

בשנים הראשונות זה היה כל כך מעצבן אותי!! זה הבית שלי ואני אחיה איך שבא לי ומה את מתערבת??

אבל הבנתי שזה דברים שמפריעים לה והיא מבחינתה מנסה לעזור לי, יש דברים שבהם היא לא יודעת לעזור (נגיד להעסיק את הילדים..) ויש דברים שבאים לה יותר בקלות כמו לנקות, אז אם היא רוצה לנקות, סבבה, עניין שלה שתהנה מזה ואני אהנה מהתוצאה

ועדיין תמיד כשהיא מתחילה (ואין פעם אחת שהגיעה אלינו ולא מצאה משהו לנקות) יש לי הרגשה לא נעימה אבל אני מתגברת על עצמי ומנסה לזכור שזה עניין שלה וזאת הדרך שלה לעזור

והנסיבות כרגע שזה מעל כוחותייך

והבעיה היא "רק" שזה לא בתיאום מולך ומרגיש לך חדירה לפרטיות

אז אולי הפתרון הוא בשינוי ההרגשה

תנסי לדייק עם עצמך מה באמת מפריע לך פה

האם זה הנקיון עצמו?

האם זה הדמות שמנקה?

האם זה האופן שבו זה נעשה?

האם יש דרך לקבל עזרה בנקיון שתתקבל אצלך בטוב?

כי הפותחת אמרה שהיא מסתדרת עם המצב הנוכחי

המפריע הוא התחושה של חדירה לפרטיות גם כשהיא לא מעוניינת בשעות הביקור ללא תאום וגם מזה שמנגים ומעירים תוך כדי וגם שאחרכך מלכלכים עליה מאחורי הגב

נשמע לי כמו לחפש דברים שמפריעים.

כנראה שדינמיקה יותר טובה עם הסבתא היתה גם מורידה את ה"טון" של הדיבורים עליה .

היא רוצה לעזור ויש פה צד שמתקשה לקבל עזרה.

וכנראה שגם לא משוקף לה הכרת הטוב או הקושי בהריון.

אני גם בעד אגב שתיעזר, כן? אבל מצד שני, וואללה היא לא חייבת. גם אם הסבתא נורא רוצה

לכפות עזרה, על אף שזה דבר כביכול טוב, זה לא סבבה.

כל דבר שנעשה בניגוד לרצון של אחד מהצדדים הוא לא טוב בעיניי ומשאיר טעם רע

האם תמיד אנחנו צריכים להיות בשליטה - גם להחליט על בית מלוכלך זו שליטה.

או להבין שיש זמנים שבהם צריך לשחרר. וכל זמן שאין כוונה זדונית מאחורה. חבל לא להיעזר וחבל להפוך מעשה טוב מצד החמות למתיחות הדדית.

גם זו בחירה שאנחנו לא חייבים לעשות אבל אולי כדאי בכל זאת לחשוב עליה.

הכל בחירי אבל לפעמים אנחנו יכולים לבחור להחליק כדי שתהיה אוירה טובה. בטח כשאנחנו במצב יחסית חסר אונים. מותר לקבל את זה גם כלפי עצמינו.

אותי הלחיץ כשחמותי הייתה מרוקנת לי כיורים בשניה שהייתה מגיעה אלינו הביתה. כשהבנתי שזה עניין שלה זה הפך לתפקיד הקבוע שלה בכל פעם כשהם מתארחים. וזה כבר ממש בדיבור ובנחת.  

יותר מזה,  לשמחתי, מכל הילדים שלה אצלינו הם מתארחים הכי הרבה וזו זכות גדולה שלנו. אולי כי הבחירה היא לראות את הטוב ולא לבחור להסתכל על מה היא רואה לא טוב.

ו- כן. הסטנדרטים אצלינו הרבה הרבה יותר נמוכים מאצלם בבית.

והיא באה להציל אותך מהטינופת שאת חיה בה?

אני מניחה שלא. אבל חמתה של הפותחת כן לדבריה.

כשרוצים לתת, כדאי שזה יהיה ברוחב לב ובלי התוספות הללו ולהגיע גם בתאום מראש

אני גם בעד להיעזר כאמור. אבל לא בכל מצב

לכן הייתי עובדת על דינמיקה והכרת הטוב ולא במה רע

לק"י

או שאת פחות רגישה לפרטיות שלך.

יש כאלה שזה לא נעים להן. ויותר נוח להן לחיות במצב הנתון כרגע, ולא להיעזר.

אין שום סיבה להיעזר כשלא רוצים או צריכים.

וכדאי לעשות סטופ לזה, שלא יגיע גם להתערבויות אחרות.

(וזה גם תלוי בקשר שיש. גם לי לא היה נעים שחמותי תקרצף לי את הבית. אנשים שיש לי אליהם קשר טוב יותר, אז כנראה שכן).

זאת הדרך של החמות לעזור , והיא גם רכלנית ומעצבנת וחודרת לפרטיות, מפה כותבת השרשור צריכה להחליט אם להיות חכמה או צודקת.

לק"י

אם היא לא צריכה ורוצה אותה🤷‍♀️

אם אני לא רוצה עזרה, אני ממש לא חייבת לקבל אותה.

זה כמו הבדיחה על הילדים שכולם ביחד עזרו לזקנה לחצות את הכביש, כי היא לא רצתה....

(ובכללי, אני לא נגד למצוא עיצות או לנסות לשפר את המצב, אבל גם לתת אמפטיה למי שרוצה לפרוק זה חשוב).

לדעתי להיות חכמה זה לקבל את העזרה וללמוד לנהל מערכת יחסים עם החמות 

יש להם הכרח מגונה לספר לכולם כמה אצל השני מלוכלך, וכמה הם לא מסתדרים, ואיך הכל בזכותם, רק בזכותם כמובן...

זה אופי.

ואם הפותחת יודעת שזה המחיר שהיא עתידה לשלם, מבינה אותה שלא רוצה להכניס את החמות מראש הבייתה.

לו הייתי יודעת שחמותי מלכלכת עליי מאחורי הגב, לא רק שלא הייתי מזמינה, הייתי מתרחקת אלפי קילומטרים,

ובטח לא מתחילה לחשוב שזה באשמתי

אל תלכלך על שום אדם ולא משנה מה! זה דוחה אותי ברמות אחרות כל הדיבורים האלה. זה חסד שנעשה מתוך שנאה ולא מתוך אהבה.

חסד כזה אני מעיפה

ח"ו לא מתוך שנאה.

זה לא במטרה לפגוע באחר, זה במטרה להעצים את הערך העצמי.

זה בהחלט גם לא נעים, אבל הבדל שמיים וארץ בכוונות לדעתי.

אבל כמו שזה נכתב יש לי תחושה, אולי שהפותחת חוששת שזה מה שחמותה תאמר לאחרים. למה? כי עצם זה שנכנסו לה לחיים בלי רשות הכעיס אותה.

עוד לפני שחמותה אמרה או לא אמרה משהו. בזה התמקדתי.

יותר מזה- עובדתית הפותחת אמרה שהבית מטונף כי זה חלק מאתגרי החיים עכשיו וזה אחלה ובסדר.

נגיד שחמותה תסדר ותארגן את הבית ואז תכריז שהבית היה נראה כמו מזבלה- (מה שנכון כי היא בהריון קשוח) והיא הצילה את המצב. מה הבעיה להסכים עם זה? הרי כמו שרבות כאן כתבו זה יכול לגמרי להיות נכון. והכל אולי תלוי באיך אנחנו *בוחרות* לפרש את המציאות וגם את ההכרזרות של החמות אח"כ.

מי שמחפשת פיצוצים עם החמות אז סבבה. אבל בעיני פשוט לא חייבים בטח בתקופה מאתגרת כזו. מותר ומומלץ לשחרר.

גילוי נאות- עברתי תקופות כאלה בחיים. כל עם ישראל ואשתו עזרו לי כולל לפתוח קבוצה של חברות שעזרו לי- שאני נכנסתי אלי רק בסוף התקופה לומר תודה לכולן.

הבית היה הפוך ומגעיל? כן.

לא הכנתי כלום במשך 4 חודשים? כן.

הרבה אנשים הושיעו ועזרו?  כן.

הרי בעיני אין פה השמצה לכלה. יש פה מצב קשוח שדורש עזרה. אלא שהכלה - הפותחת,  חייבת להיות בשליטה ומעצבן אותה שעוזרים בלי שהיא מבקשת.

אני מציעה  לבחור לשחרר שליטה. ביחוד כאשר אנחנו במצב חסר אונים.

לק"י

לך אולי קל יותר לקבל עזרה.

מבחינת הפותחת אין צורך. בטח לא בצורה שבה נותנים לה אותה.

אני גם לא אוהבת שעוזרים לי כשאני לא צריכה. 

היא יכולה להביא עד מחר כמה לא אכפת לה ממצב הבית (זכותה ושלה) אבל בסוף זה נשמע קושי בלהיות זקוקה או בלהיפתח

אבל היא בעצמה אומרת שהתוצאה של בית מסודר רצויה אבל כרגע אין לה את הכוחות לתפעל את זה ולכן בדיעבד היא משלימה עם הבלגן

ולכן ניסיתי לדייק אז מה הדרך שהיא תוכל להנות מהתוצאה

כי ברור לי שבדרך הזו היא מעדיפה לותר עליה

(ואולי גם אין דרך...

אבל שווה לנסות לדייק ולראות אם איך אפשר לנטרל את ההפרעות)

חמותי באה יושבת כל הביקור לא זזה

זה בסדר כן? אבל היא גם חולת ניקיון והלוואי שהיתה עוזרת לי קצת. גם אני בהריונות זוועה והבית זוועה.

לגמרייי הייתי משחררת לה ונהנית.

וכן עושה שיחה עם הבעל שיסביר מה בדיוק איך את מרגישה ושאתם צריכים עזרה!

פעם הבאה כשהיא מגיעה תלכי לישון תסגרי את החדר ושחררי לה. 

דבר ראשון אין מה להתבייש בהיפרמאסיס. פשוט לשתף בגלוי ובכנות על המצב הרפואי ועל כל הנלווה אליו. לא כדי לגייס רחמים. אלא כדי להסיר מכשולים בקשר בינכם.

דבר שני לעמוד יותר על הגבולות נכון זה דורש אומץ רגשי אני מניחה שעם כל מה שאת עוברת בהריון גם ככה מרגישה קצת מחוקה. וזה קשה להמשיך להסכים לזה. לשים גבולות בקשר זה דבר ממש חשוב כדי שתוכלי להמשיך להיות עם לב פתוח במערכות יחסים עם אחרים. את זקוקה לזה שיראו אותך. שיספרו אותך. וזה מתחיל מזה שאת שמה את הרצון שלך/גבול בקשר.

מול הבעל לשתף כמה קשה לך הבלגן וזה שאת לא יכולה לעשות. וכמה זה ישמח אותך ומה זה יתן לך אם הבית יהיה מסודר. (וזה יתן לך רגשית כלפיו הרבה תחושה שהוא רואה אותך, תחושה שאת אהובה וכו). ופשוט לבקש אני אשמח שאתה תעשה את זה אם אתה כרגע לא מסוגל אשמח שנשלם לנערה שתעשה בצורה עקבית, או כל דבר אחר שיעזור.

וכלפי חמותך להגיד אני יודעת כמה זה מכוונות טובות את מדהימה. לי פחות נעים שאת תנקי אחרנו. היא תגיד לך מה זאת לא בעיה אני אוהבת לנקות. תגידי לה נכון את מדהימה ואת רוצה רק בטובתו ואני מודה לך. הבעיה היא אצלי יש לי ג'וק של פרטיות וקשה לי אם זה. אם יש לך אומץ מוזמנת להגיד אם יש עזרה שכן מועדפת עליך. לדוגמא. מאוד יעזור לי לקבל אוכל מוכן, מאוד יעזור לי אם תוכלו פעם בשבוע לקחת את הילדים אליכם. אן כל דבר אחר.

בהצלחה שיהיה בשעה טובה.

שהייתי משחררת ומבקשת תודה מבורא עולם על העזרה הלא צפויה..

בסופו של דבר להצדיק את המצב שהבית נראה ככה זה פתרון לעצמך אבל לא לשאר בני הבית..

תראי את זה ככה שהיא רק שליחה והעזרה באה מהקב'ה שהוא רוצה הכי טוב בשבילך.. ואם הקב'ה דופק לך בשלת ונותן לך מתנות עוד ועוד ועוד...? לא תקחי!!?

ואגב זה לא סתם שהיא שליחה לדבר הזה כנראה זה מיטיב איתה גם ונסתרות דרכי הא-ל

קבלי באהבה כדאי תמיד לנסות לראות את המציאות מנקודת מבט שונה ותופתעי בדרכ לטובה

אני ממש מבינה אותך והייתי כועסת על זה ממש.

אני גרתי כמה שנים ליד אמא שלי, מעולם היא לא באה אליי בלי להגיד מראש / בלי הזמנה. גם לאחותי, והיא גרה לידה המון שנים.

גם היום (אני כבר לא גרה קרוב אליה) כשהיא באה אליי היא עוזרת לי קצת עם כמה דברים, אבל רק אחרי שהיא שואלת אותי, לרוב זה גם בתקופות שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי.

חמותי בחיים לא עשתה דברים בבית שלי, רק קיפלה קצת כביסה של התינוקת אחרי שילדתי ועדיין הייתי מאושפזת.

לדעתי, את צריכה קודם כל ליישר קו עם בעלך. לא בקטע של תעשה ככה או ככה, אלא החליט ביחד מה הקווים האדומים שלכם כזוג / משפחה. הוא צריך לדעת ולהבין כמה ולמה זה מפריע לך ואז להחליט ביחד מה כן ומה לא.

למשל, לסדר בלאגן או מסמכים - זה לא, אבל לשטוף כלים ואת הרצפה בחדר של הילדים כן, ואז האחריות עליו לתווך לאמא שלו ולעמוד על זה, וגם אם היא מגיעה כשהוא לא נמצא- שאת תעמדי על הדברים שהחלטתם. 

לא הבינה את הסיטואציה...

גם חמותי לפעמים רואה בלאגן ומתחילה לטאטא ולהגיד לילדים בואו לסדר שוטפת כלים...

קצת מביך אבל משתדלת לקחת  בטוב.

העניין הוא שהיא לא אומרת לי - איך את חיה בטינופת הזאת?

והיא לא הולכת להזדעזע אצל אחרים איזה זוועה אצל כלתה...

והכי חשוב היא לא באה בלי שום התראה.

יש פה אישה שמנסה לשלוט במצב, גם אם זה מכוונות טובות, זה לא המקום שלה. וצריך להבהיר *לבעלך* שהוא זה שידבר מולה

אם בעלך חושב שאתם גרים בדירה חזירים שידבר איתך על זה איך משתלטים על האירוע הזה. 

היי

תודה לכל מי שענתה מעריכה כל תגובה שנרשמה מזמנכן האישי

קראתי את כל התגובות של כל אחת ואחת

קצת קשה לי מפאת זמן להגיב באופן אישי אז מגיבה בכללי-

שהופתעתי שחלקכן היתן מקבלות את העזרה זה נתן לי לחשוב איפה באמת אני יכולה לאפשר לה לתת את העזרה הזו,

הבעיה שהיא נכנסת למוד הזה קשה לעצור אותה והיא לא מקבלת "לא" כשאומרים לה לא לגעת באזור מסוים...היא ממש מתעקשת להשתלט על הכל ולגעת בהכל(מכוונה טובה לגמריי)וצריך להיות מאד אסטריבי כדי להבהיר לה מה כן ומה לא, ולצערי אני לא אדם אסטריטיבי מולה כי תמיד יש בי פחד לפגוע בה.

יוצא מצב שאחרי הסדר שלה אני צריכה לחפש את הדברים ולסדר אחרייה מההתחלה.. 

וכמובן שאני בטוחה שהיא עושה הכל מכוונה טובה ורצון לעזור היחסים שלי מולה בסדר גמור!

והבעיה הבאמת עיקרית זה שאני באמת לא אוהבת שמסדרים לי ומנקים לי מכרים אלא אם כן זה מישהי חיצונית לחלוטין, אין לי בעיה.

דיברתי עם בעלי הוא אמר שאני צודקת והוא לא יודע מה עבר עליו שענה לי ככה ושלא הקשיב לי.. אמר שיגיד לה פעם הבאה שלא תנקה ולא תסדר כלום.. בתקווה שלא תפגע

תודה ממש לכל העונות לומדת מכל תשובה שנכתבה

ויש לך גם מידות טובות, שאע"פ שאת יודעת שאולי היא אמרה עלייך דברים לא מחמיאים

את נמנעת מלפגוע בה.

זכתה בכלה כמוך. אשרייך!

אין סיוט כזה

ומי שלא עברה לא תבין

הברור שלך!!

קודם לעבור את ההריון בשלום והכל יחכה!

מעיד על הרבה בריאות נפשית

ואין לי פתרונות אבל גם אותי היה מחרפן שהיו מנקים לי ככה באגרסיביות וחוסר רגישות, מעדיפה שיהיה מלוכלך...

חיבוק גדול!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...