פערים בזוגיותאנונימית בהו"ל

די נמאס לי מבעלי!

הרחפנות והאדישות שלו הם ברמות הכי גבוהות שיש והם גורמות לי לא לאהוב אותו. זה התכונות הכי מתסכלות בעולם. עכשיו הוא לקח את הילד להורים שלו (יפה שסופסוף הוא הסכים, בדרך כלל משאיר את כל הילדים והולך לבד)הילד בן שנתיים וחצי- הוא לא שם לו נעליים,לא החליף לו טיטול בבוקר ולא לקח איתו טיטולים, פשוט הזיה!!!

ואחר כך הןא מתפלא שאני לא יכולה לסמוך עליו, תמיד אני צריכה להיות המובגר האחראי מבנינו שמנהל את הכל, אפילו אחרי לידה הוא לא לוקח אחריות על הבית ולא נותן לי לנוח כמו שצריך,והוא מוכיח לי פעם אחרי פעם שאני לא יכולה לסמוך עליו.

באמת שאני מרגישה שכבר נמאס לי ממנו,אני לא יכולה לחיות עם הרחפנות,האדישות והאיטיות הכרונית הזו כל החיים כי אני בדיוק הפוכה מזה-תקתקנית, מסודרת ומאורגנת וכו'.

קשה לי שאני אף פעם לא יכולה באמת לשחרר שליטה על הבית ולסמוך עליו שיעשה דברים כמו שצריך כי כשאני משחררת בדברים קטנים כמו שיארגן אותו בבוקר לפני שלוקח אותו הוא לא יודע לעשות.בחייאת.

היום אני אמורה לטבול  ופשוט לא באלי ברמות הכי גבוהות שיש, אני רחוקה ממנו שנות אור ומרגישה שמגיע לי מישהו יותר טוב,שאוכל להישען עליו ויהיה שותף אמיתי לחיים. יש סיכוי שהזוגיות הזו תצלח כשיש פערים כאלו גדולים?

וואו חיבוקממצולות

לא פשוט בכלל

להרגיש שתמיד האחריות היא עליך

אין לי עיצות רק חיבוק

ולהגיד זה קשה ממש ממש

תקשיביבאתי מפעם

אני יודעת שזה קשה ליישם, אבל אם את רוצה שינוי אמיתי אמיתי, את חייבת לשחרר!

הוא היה הולך בלי טיטולים, ואת לא מעירה ולא מאירה מילה!

ומגלה את זה, ומתמודד עם הסיטואציה כמו גדול! אז או שהוא היה הולך לקנות אצל ההורים במכולת או אם אין מכולת היה אוכל קש ומוריד לו את הטיול ומנקה אחריו כל שניה (או שהיה גומל אותו...חחח...) ובפעם הבאה אין סיכוי שהיה שוכח טיטולים!! אבל אם את תזכירי כל הזמן דברים, אין שום סיבה שהוא יקח אחריות.

תרפי למשל בתחום אחד, כי זה קשה מאוד לשחרר במיוחד אם את טיפוס שחשוב לו להיות תמיד בשליטה, תחשבי מה הכי יכול לשגע אותך,


אין לקטן נעליים הוא יצטרך להתמודד ולהרים אותו כל היום... בקיצור, את תלמדי לשחרר וכך ייאלץ להתמודד 

וואי לא מסכימה בכללהבוקר יעלה

לא על חשבון הילד.

נשמע שלא מפריע לו שהילד עם טיטול מלא, אז כנראה לא רואה צורך להחליף לו.

אותו כנל לגבי נעליים. 

אני דווקא מסכימה איתה ממשעוד מעט פסח

בסוף הוא האבא של הילד.

יש לו שיקול דעת, ובשלב מסוים הוא ילמד (ואם יהיו לילד פצעים מהטיטול המלא- צריך לשחרר גם את זה. להראות שזה מה שקרה, ולתת לו להתמודד עם ההשלכות).

לא נולדנו אמהות, והגברים שלנו לא נולדו אבות. אבל איך הגבר ילמד אם היא תדאג להכל כל הזמן?


ויותר חשוב- תראי מה זה עושה לזוגיות שלהם.

המרחב הזוגי בין ההורים זה יותר חשוב להתפתחות של הילד מהחלפת טיטול בזמן.


אחד הדברים הכי טובים שקיבלתי מהקורס של יוני אנטמן (המלצתי עליו פה בעבר), היה לשנן לעצמי את המשפט 'זכותו לגדל את הילדים כמו שהוא מאמין'. הוא אבא שלהם, בדיוק כמו שאני אמא שלהם. אז מי החליט שדווקא אני יודעת יותר טוב?

הילד הוא לא שפן ניסיונותoo

ולא צריך לשרוף לו כי האבא צריך מרחב למידה


אפשר לשלוח את האבא לקנות חבילת טיטולים וכפכפים לילד

זה גם מאפשר לילד תנאים נורמליים וגם מלמד את האבא שצריך להצטייד לפני שיוצאים או שצריך לטרוח ולקנות מה שחסר

מה זה 'לשלוח'?עוד מעט פסח

קשה לי ממש השפה הזו שבה האמא 'מלמדת' ו'מחנכת' את האבא.

גם הבן הבכור שלי סבל כי עשיתי טעויות של אמא צעירה. נכון, זה לא נעים ולא כיף. אבל ככה זה החיים.


והאופציה השניה, של לחיות כילד לאבא שמוקטן כל הזמן על ידי אשתו- גרועה בעיניי עשרות מונים.

להגיד לו ללכת לקנותoo

אם הוא לא הבין לבד


אפשר ללמד את בן הזוג לעשות דברים

זה לא חייב להיות שלילי

רוב הדברים שבעלי עושה בבית (בשמחה וביוזמתו) אני למדתי אותו


למה ללמד זה משהו שלילי?

שלילי זה לומרoo

'אתה חסר אחריות'

'אני לא יכולה לסמוך עליך'

'למה אתה לא יכול לזכור'


חיובי זה לומר

'לא נורא ששכחת אבל צריך ללכת לקנות לו טיטולים וכפכפים אחרת יהיה לו תפרחת והוא יכול לדרוך על זכוכיות'

מסכימההמקורית
כשאת אומרת 'לשלוח'עוד מעט פסח

או 'להגיד לו לקנות', את שמה את עצמך במקום שאומר לו מה לעשות.

זה מקטין את הגבר מאוד.

יש גם הורים שמבחינתם זה סבבה שהילד יהיה יחף רוב היום (בעלי בעיניהם). אז למה דווקא אני והפותחת צודקות, שילד חייב להיות עם סנדלים?

אפשר להגיד 'אני מפחדת שהוא ידרוך על זכוכית'. זה לא כמו להגיד- 'תנעל לו נעליים'.

בראשון אני מדברת על הצורך שלי, ומשאירה לו את הדרך לבחור איך למלא אותו. השני זה לחלק פקודות, ולהיות ה'צודקת' (שידוע, היא אשתו של 'הפגום').

כשאניoo

מדברת או כותבת לבעלי (או לכל אדם אחר) אני מנסחת בקשות בצורה נעימה


נראה לי הגיוני להחליט שהילד ילך עם נעלים/ כפכפים

או שהטיטול שלו יוחלף בתדירות סבירה

ולא להשאיר לו את ההחלטה


האישו הגדול בזוגיות (ובתקשורת בכלל) זה *איך* אומרים

התוכן חשוב אבל בדר"כ לא הוא מהווה את הבעיה

(כי מי שמתעקש גם על קטנות לרוב לא יודע להתנסח בצורה נעימה

זה הולך ביחד)

זה באמת לפעמים גבול מאוד דקבאתי מפעם

בין להגיד משהו ממקום חברי לבין להגיד משהו ממקום 'אמהי',

את יכולה לעשות את אותה פעולה אבל המניע בלב הוא שונה, וזה מה שמשפיע על הקשר.

את יכולה לקנות לבעלך בגדים כי 'אם אני לא יעשה את זה הוא פשוט לא יעשה את זה, והוא כזה בלגניסט שחייבת לקנות לו!'

ואת יכולה לקנות לו בגדים ממקום של - 'פשוט רציתי לפנק אותך ולקצר לך תהליכים! '.

וזה הבדל שמיים לארץ , כנל עם הכפכפים והטיטולים ... אני אישית חושבת שהדרך הנכונה לשחרר והוא ילמד את עצמו הסרת מסקנות. 

כנראה שאצלךעוד מעט פסח

בגדול יש אמון ואת סומכת עליו, ולכן את יכולה לבקש דברים בצורה שיתקבלו על הלב.

צריך שאני קראתי את ההודעה הפותחת (וכמובן שיש סיכוי טוב שאני טועה, אני הרי לא מכירה את הכותבת), נשמע שיש לה הרבה ביקורת על בעלה, וכיש ביקורת שומעים אותה בין המילים.

העבודה היא פנימית, לשחרר את הביקורת ולסמוך עליו שהוא יסתדר (וגם אם לא יסתדרו הקב''ה החליט שהוא האבא של הילדים האלה, אז זכותו גם לעשות איתם טעויות).

נכוןoo

צריך ללמוד לשחרר את הביקורת

היא גם לא עוזרת לשום דבר

וגם

מפריעה לתקשר בצורה נעימה

הוא לא אבא שמקטינים אותונעומית
הוא מוקטן כי הוא בחור להפעיל ראש קטן. זה מה שמקטין אותו. לא האישה שמציעה פתרון רלוונטי שיהיה טוב לילד.
לא לכל האבות יש שיקול דעת!הבוקר יעלהאחרונה

גם לא לכל האמהות.

וכותבת בתור בת לאבא כזה שהוא מדהים אבל אין לו את זה וזה לא קשור בכלל לאם היו נותנים לו, וב"ה שלא היינו שפני הניסיונות שלו.

איפה הנקודות הטובות שמצאת בו בעבר?אלישבע999
בתקופת ההיכרות והדייטים, בתקופה שיצאתם, הדברים שהביאו אותך לראות בו את בן הזוג שלך לחיים?
הדברים שהכי אהבתי בואנונימית בהו"ל

זה הדברים שהכי מפריעים לי בו היום.

אני טיפוס לחוץ אז חיפשתי מישהו רגוע והיום זה הדבר שהכי משגע אותי-האדישות הזו.

אולי בגלל שהתחתנתי צעירה ולא הבנתי לגמרי מזה אומר?!לא יודעת.


לא בגלל שהתחתנת צעירהשמעונה
תמיד הדבר שהכי אהבנו בו , זה הדבר שהכי יפריע לנו... נגיד אהבנו רגישות, אז הוא יהיה רגיש גם לצד השני ,ויעלב...
זה כלל ידוע בזוגיותאורי8
לכל תכונה יש כל מיני צדדים. ואצל הרבה זוגות, התכונה שהכי משכה, היא זו שמשגעת בהמשך. זה לא בגלל שהית צעירה.  אלא כי באמת רצית משהו מהתכונה הזו שיש בו וחסר אצלך. אבל לתכונה הזו יש גם צד שני שעכשיו משגע אותך. ממש מבינה את הקושי, ומכירה את החוויה הזו. אני חושבת שכנראה עדין יש לך מה לקבל ממנו בענין הזה, לא יודעת לןמר מה בדיוק, זה מצריך העמקה. אבל יתכן שיש פה גם עבודה שלך בלשחרר שליטה בדברים מסוימים ולתת לו להיות אבא בדרכו, גם אם הוא יתקע בלי טיטולים. לחשב איפה את כן יכולה לקבל ממנו . ואם זה מאוד מסובך יכול להיות שטיפול זוגי יעזור לפתח משהו בזוגיות שיעזור לך לחזור להעריך אותו למרות הפערים ואולי אפילו לחזור ולקבל ממנו את הרוגע שיש לו לתת לך.  
יש לזה סיכוי, זה תלוי בעיקר בךאמאשוני

כמה אורך רוח יש לך לאפשר לו התנסות טבעית בלי ביקורתיות.

הוא לא לקח נעליים, לא לקח טיטולים. הוא ילד גדול הוא יתמודד עם מה שצריך.

את תקתקנית ולכן לא מבינה איך הראש שלו עובד ולא מאפשרת לו מרחב למידה.

אז או שאת בוחרת שתמיד הכל יהיה עלייך, או שתתני לו ללמוד מטעויות לאט בקצב שלו.

אני בטוחה שיש בו גם הרבה טוב חוץ מבעיות הארגון שלו. מבינה שזה תופס אותך, השאלה כמה את מצליחה לשחרר מולו.

איך את יודעת מה הוא לקח ומה הוא לא לקח?

שאלת אותו או שהוא שיתף מיוזמתו?

אם את שאלת, אז שלב ראשון לא לשאול.

אם הוא שיתף, לתמוך בו ולעודד אותו שהוא בטוח ימצא פתרון והכל בסדר והוא מקסים כמו שהוא 🙂

מתואמת

יכול להיות שיש קשיי קשב וריכוז?

זה באמת קשה לחיות לצד מישהו עם קשיים כגון אלה, במיוחד שאת הפוכה, אבל עצם ההבנה שיש לו קושי כבר מורידה קצת מהכעס... וחוץ מזה - אפשר לטפל בזה.

ניסיתם ללכת לייעוץ זוגי?

לאאנונימית בהו"ל

מבחינה כלכלית זה לא מתאפשר כרגע לצערי,אני חושבת שאם נלך זה יתן לנו המון.

וחוץ מזה, להתחיל לחפש מטפלים זה ממש סיוט, אילו היו ממליצים לי על מישהי אחת תותחית שלא לוקחת מחיר בשמיים אולי היינו עושים את הצעד הזה .

ובעלי לא כזה חושב שאנחנו צריכים ממש טיפול זוגי,אולי אנחנו פשוט לא נמצאים באותו מקום מבחינה רגשית,לא יודעת.

אין לי זכות לומר...מתואמת

ובכל זאת -

אם מישהו מכם היה חולה חלילה במחלה מסוכנת, ורק אצל רופא פרטי יכולתם לקבל מענה - לא הייתם מוצאים את הכסף בשביל זה?

(אני יודעת שזה שונה, כי במקרה של מחלה אולי אפשר לשתף את המשפחה והם יעזרו כלכלית, ובמקרה של קושי בזוגיות פחות אפשר לשתף, ויש עוד שינויים - אבל זה באמת פיקוח נפש... זוגיות היא הבסיס לכל החיים...)

לגבי לחפש מטפלים - מבינה אותך מאוד❤️ אבל כאן זה מקום טוב להתחיל...


ובכל אופן, אבחון לקשב וריכוז אפשר (כנראה) לעשות דרך הקופה, אז אולי תתחילו בזה, אף שזה ייקח זמן? בעלך יסכים?

ובינתיים - תנסי להתייחס לזה כאל עובדה מוגמרת, שיש לו קושי מובנה והוא לא עושה את כל הדברים האלה בכוונה. אולי זה קצת יעזור לך לשנות את המבט עליו, ומתוך ההסתכלות השונה והחיובית שתהיה לך כלפיו - אולי גם הוא יתחיל *קצת* להשתנות ולהתאמץ יותר...

בהצלחה יקרה❤️

המלצה על מטפל תותחזווית אחרת

ממליצה על הרב מוטי הרשקופ .עושה טיפול מעמיק. משורש הענין.חושבת שלא מאוד יקר.מקבל בפתח תקווה וירושלים.נראה לי שגם בעטרת.

הרצון הזהoo

שיהיה שותף להישען עליו מאד מובן


אבל


אני חושבת שזו קצת פנטזיה שאפשר לסמוך על בן הזוג בכל התחומים

כי לכל אחד יש חסרונות

ולכל אחד יש דברים שהוא עושה פחות טוב או אפילו גרוע


לכן גם אם בן הזוג מושלם בלקיחת אחריות על הבית או הילדים

הוא כנראה יהיה פחות טוב בתחומים אחרים


אפשר לבחור את התחומים בהם אפשר להישען ובתחומים הבעייתיים ללמוד לשחרר/ לא להישען 

חיבוק יקרהחנוקה

נשמע לא פשוט

כן אמרו לך פה מאד בחכמה שאם לא תשחררי אין סיכוי שזה יקרה

אגיד לך אני מהצד של מופרעת הקשב והשכחנית..

שאחרי השחרור מצד בעלי (שעלה לנו בדם ודמעות, כי הוא מסודר ופדנטי שאין דברים)

אז היום אנחנו במקום אחר

ואני גם יכולה לבקש ממנו שייקח אחריות ויזכיר לי

וזה באוירה טובה ופתוחה של שות]פות.

אבל, כל עוד תהיי אמא שלו

אז באמת, מציאות בטבע- לא תהיה ביניכם אהבה זוגית.

וכמו שאמרו הוא לא ילד קטן...

אני לא אמליץ לך על לדעת להכנע כי בעיני הוא קיצוני קצת ומייצר סתם אנטי, אבל באמת אם טיפול לא מתאים לכם כרגע

אז לעשות עבודה אישית... קשה אבל הכי שווה בעולם!

מוסיפה קצתקדם
אני גם מרגישה שהכל בבית עלי, והוא לא שם לב לדברים, אבל יש לנו אהבה גדולה, זה אפשרי... עבדנו המון על הזוגיות, כל אחד למד לקבל את השני ולאהוב אותו כמו שהוא וממש טוב לנו ביחד. ככה גם יותר קל לנו כן לעזור אחד לשני במה שמבקשים. בהצלחה גדולה!
שולחת חיבוק❤️המקורית

מכירה את זה מקרוב.. בעלי מאובחן ען קש"ר אבל לא מטוםל וחווינו את זה בדיוק לאחד

אבל אני חייבת להגיד שיש דרך להתקדם מזה ולפרוח. אל תתייאשי.

אני אחרי יום עבודה ארווך מדי אז קשה לי להאריך כרגע, אבל מתחברת לזה שאת צריכה לשחרר. ויותר מזלחרר, את צריכה לגלות הבמה כלפי זה שעד עכשיו את היית על הכל והוא לא התמודד באמת וזו למידה וזה לא מעיד על טיבו כבנאדם או כבנזוג. רק על קו חשיבה שונה כי זה דבר שחדש לו. ואם הוא לא יתמודד עם זה, איך ילמד?

זה בסדר לשלוח אותו לקנות טיטולים או נעליים. מטעויות לומדים. תסמכי עליו שהטא אבא אוהב זרוצה בטובת הילד ובטובתך והוא ימצא דרך להסתדר

לדעתי ומנסיוני, המחיר של הלמידה שלו קטן עשרות מונים מהמחיר של להמשיך לקחת הכל על עצמך

זה רק נראה לנו שניסינו לסמוך ולהישען הרבה פעמים. בתכלס, לא עשינו את זה באמת או עד הסוף וברגע האמת - לקחנו שוב אחריות וקלקלנו את התהליך.

וכן,  לדעץי  החלק הכי קשה זה לעמוד מנגד ולתת לדברים פשוט לקרות בלי להפריע לתהליך.

תני לו ללמוד להיות הגבר שאת רוצה שהוא יהיה. 

האם הוא גברי בעינייך בדברים אחרים?שוקולד פרה.

אני פחות מוטרדת משאלת הטיטול או הנעליים.

גם בעלי לא כמוני בכל הקטעים האלו. רחוק ממני לגמרי. אני דומה לך ובעלי חושב שאני חרדתית. אני גם לא סומכת עליו ולא משחררת. דפיקה שלי? יש מצב, אבל כרגע אני לא במצב של לשנות את זה.


אבל הוא גברי בעיניי בדברים אחרים, ולכן זה משמר את את הריקוד הזוגי.


פה זה נשמע,ותקני אותי אם אני טועה, שהוא לא גברי בעינייך במשהו מהותי יותר. וזה לא רק בגלל שאת לא יכולה לסמוך עליו עם הילדים.


נשמע שכדי שהוא יחזור להיות הגבר שלך, את צריכה לקחת צעד אחורה. אפילו כמה צעדים.

כי כרגע יש אותך, חזקה מאוד מאוד, מתפקדת, שולטת במצב, אחראית, לוחמת

והוא כזה חיוור, לא מבין עניין, לא ראוי, לא מעניין


אבל את לבד כי במרחב הזוגי יש הרבה הרבה אותך.

תני לו מקום.

תאמיני לי שזה קשה.

אצלי זה התבטא בזה שאני ישר חושבת על דברים אחרים כשהוא מדבר.

חושבת איך להתנגד למה שהוא אומר, או חושבת על דברים שצריך לתקתק, או עסוקה בתסכולים פנימיים שלי


והייתי ממש צריכה להתאפס על עצמי. להכריח את עצמי להקשיב ורק להקשיב!

לא להוציא מילה.לא לקטוע באמצע משפט. לא לחשוב איפה זה פוגש אותי...


כל אחת ואיפה שהיא צריכה ללכת אחורה בקשר.

ותאמיני לי שלנו הנשים הכי קשה זה לסתום ולהרכין את הראש ולומר שאני עוד צריכה לעבוד על עצמי, נוסף על כל העבודות שכבר יש לי


אבל- א. לתת מקום זו עבודה שנותנת לך בסוף רוגע. כי אם את הכל,

אז הכל עלייך.

וסף החרדה נמוך,והכל מתפוצץ.


ב. כשאת נותנת לו מקום את לומדת להעריך אותו מחדש.


ג. מול הילדים זה אחד הדברים הכי חזקים- באופן אוטומטי את יותר תקשיבי להם ופחות לעצמך

והם רואים שיח מכבד ביניכם. זאת מתנה עצומה עומה בשבילם


אבל כל זה תלוי בזה שאת גם תבחרי להיכנס יותר פנימה ולצמצם את עצמך.

גם אם את מאוד צודקת וגם אם הוא כלומניק

גם כלומניק יש בו מה להעריך


 

כתבת יפה . בולבאתי מפעם
מסכימה עם מה שכתבו מעלינעומית

מצד אחד לשחרר,

אבל לא לשחרר בלי הבחנה ובלי לדבר על זה.

את לא רוצה להתמודד עם ילד ששורף לו בטיטןל יום שלם, או שנפצע כי הלך יחף.

ולאמיתו של דבר גם האבא לא רוצה שזה מה שיקרה, אם הוא היה אב יחידני, מה הוא היה עושה?

כמה הוא משחרר כי הוא כזה?

וכמה כי הוא יודע שמישהו (את) יתפסו את המושכות?


 

אני מציעה לדבר איתו על זה, ולהבין באופן ברור איפה את משחררת ואיפה לא.

ממש עם דוגמאות ספציפיות, ודף כתוב.

תחליטו על גבולות אדומים שלך שהם חשובים לך, ואותם את לא משחררת. אבל חשוב בעיניי שהוא ידע ויסכים לזה.


 

לדוג' ללכת יחפים יכול ליצור פצעים, זה גבול אדום.

לשכוח לקחת טיטולים זה סבבה.

לא להביא לילד לאכול יום שלם כי שכחת, זה גבול אדום.

להביא לו לאכול קורנפלקס זה סבבה.


 

ובסוף, אין מה לעשות.

איש זה איש.


 

 

אני חושבתתקומה

שבכל מה שקשור לפערים בין בני זוג, צריך להבין שבן הזוג הזה הוא "עסקת חבילה", על שלל מעלותיו וחסרונותיו.

ועכשיו השאלה ששואלים היא - נגיד והוא ככה עד סוף כל הדורות, את מוכנה להיות נשואה לו או לא?

במידה והוא לא משתנה בכלל בכלל.

ואם לא, האם את מוכנה שהמחיר יהיה גירושין?


אם התשובה היא לא, אנחנו חוזרים בחזרה לשאלה הראשונה, אז את מוכנה לקבל אותו ככה כמו שהוא?


אין אמצע. הבחירה היא בין להמשיך ככה לבין לא להמשיך בכלל.


חשוב לי להגיד, שזה לא בשביל לייאש ולהגיד שאין מקום לשינוי. וזו גם לא בהכרח מחשבה פרקטית. אבל היא נועדה לשנות תודעה.

זה קודם כל מצב של תודעה, שבה בוחרים מחדש בבן הזוג, ורק מתוך הבחירה בבן הזוג ומתוך היכרות עם כל היתרונות והחסרונות שלו, זה פותח גם אפשרות לשינוי. אבל זה חייב להגיע מתוך אהבה ובחירה, ולא מתוך ביקורת. והמטרה היא לא שינוי שלו! אלא יכולת לחיות יחד באהבה ורצון.

לפעמים נדמה שהיכולת הזו תלויה רק בשאלה האם בן הזוג ישתנה, אבל הרבה פעמים זה קודם כל תלוי בנו ובעבודה שלנו. ביכולת שלנו לשחרר, להבין שלא נשנה את בן הזוג שלנו, ללמוד לאהוב את מה שהוא מביא לזוגיות בעצמו (ולא כי אנחנו רוצות שיביא), ללמוד להכיר בחסרונות שלו ואת מה שהוא לא יביא, להשלים עם זה שהוא לא מושלם.

ואז מתוך המקום המקבל והמכיל, אפשר לדבר על דברים הרבה יותר בנחת או למצוא פתרונות יחד. כי זה מגיע ממקום אוהב ומשלים, ולא מתוך ניסיון לחנך  


מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !