מנסה לשים רגע את כל החששות בצד ורק להתרכז ברגע הזה בהודיה ובשמחה.

יש לו כוח אדיר והוא משתמש בו גם לטובתנו

גם במלחמה עם אירן הוא תקף כשרצה ואח"כ הכריח אותם לסיים את המלחמה

אכן בוקר סופר מרגש

אם כי כל הזמן קופצות חי מחשבות על המחיר שאנחנו צפויים לשלם.

זה לא שאני לא בעד - ברור שאני הכי רוצה את החטופים בבית כבר לפני שנתיים.

אני כזה רק - לא יודעת. מלא אסירי עולם. שה' יעזור וישמור על כולנו תמיד.

לאן אגב משחררים אותם - ממש לחול או לעזה?

עם הרבה חששות...

שמחה גדולה על החטופים

ודאגה על המחיר ועל אי השמדת הטרור בעזה

(מעתיקה מהערוץ של עמית סגל)

בין היתר, בהתאם להחלטה:

• ישוחררו 250 אסירים ביטחוניים

•  ישוחררו 1,700 תושבי רצועת עזה שלא היו מעורבים באירועי ה-7 באוקטובר ונעצרו לאחר הטבח.

•  ישוחררו 22 קטינים מתחת לגיל 18, תושבי רצועת עזה שלא היו מעורבים באירועי ה-7 באוקטובר ונעצרו לאחר הטבח.

• יוחזרו 360 גופות מחבלים.

עוד דגש חשוב:

אסיר ביטחוני שהורשע ברצח, בייצור אמל”ח ששימש לרצח, או במעורבות ישירה בארגון או שליחת מפגע שביצע פיגוע קטלני – ישוחרר אך ורק לרצועת עזה או לחו”ל, ובלבד שיחול עליו איסור כניסה לישראל ולשטחי יהודה ושומרון לאלתר.

(לא מושלם בכלל, אבל אולי פחות גרוע)

באמת לא יכולה להבין את זה.

הם לא תושבים, הם מחבלים! ולא כי כל התושבים שם כאלה אלא כי הם ישבו בכלא הישראלי וכנראה שלא על עברות מס

הכל ככ עקום

לפעמים עדיף שישארו פה מאשר שיקימו עוד תאים של טרור מרחוק

רבים מאוד מהמחבלים המשוחררים מהעסקאות הקודמות כבר נהרגו או נעצרו שוב

זה לא איזה מקום רחוק ומנותק מאיתנו.

כאילו ברור שזה משמח שהם חוזרים!

אבל מה זה הקוצר ראיה הזה?

אם ביום שחרור גלעד שליט היו מראים לנו את סרט הזוועות ואת רשימת הנרצחים והחטופים היינו שמחים?

למה שהפעם זה יהיה אחרת?

זה רק מלחיץ אותי מאוד

והאמת שקשה לי עם זה שבחיים האמיתיים כולם סביבי שמחים והתחושות שלי בכלל לא לגיטימיות.

ההשתקה הזו מפחידה לא פחות.

על אף שממש ממש מקווה שהחטופים יחזרו.

חוץ מזה, בחששות גדולים מאד 

כאילו אני מאד מתרגשת שהחטופים יחזרו

ומאד כואבת על ההשלכות הבטחוניות ועל הרפישות שלנו

על זה שעסקה היא כביכול האופציה היחידה, כשלאורך מלחמה שלמה אף אחד לא סגר לעזה את המים חשמל סיוע וכו'... 

על זה שאף פעם עדיין לא נקמנו בהם כלום באמת על מה שהם עשו לנו

אבל גם רואה את ההתקדמות של עם ישראל

בעזרת ה' מקווה שאחרי שיחזרו בשלום החטופים יהיה נס ונכנס להם באמאממאאמאאא

כועסת על השמאל שמעוור את עיני כולם ושוטף לכולם את המח..

ומטולטלת ...כי ברגע שמבינים איזה רפיסות ואיזה עיוורון עתידי וחוסר כבוד עצמי יש לנו..

זה משגע

הדבר היחיד שחיזק אותי זה

כי אם חפץ ה' להמיתנו לא הביאנו עד הלום...

מקווה שנראה ניסים ו'הכל יתהפך לטובה

אם כי לא מרגישה השתקה

לפחות איפה שאני גרה כולם מבינים טוב מאוד את המחיר ואת המורכבות

אבל מרגישה כביכול אני בעד שהחטופים  יישארו שם, וזה מרתיח שכאילו אני בוחרת צד נגד החטופים

מזכירה לעצמי שלב מלכים ושרים ביד ה'. והכל בהשגחה פרטית.

זה כן מפחיד שמשתחררים הרבה רוצחים, אבל רק הקב"ה קובע מה יקרה פה, ומה שאני יכולה לעשות זה לחזק את האמונה שלי.

מרגישה שזה ממש מדויק...

והאמת? יש לי תקווה שכל החיים יחזרו ןאז העסקה תתפוצץ.

או שיחזירו גם את החללים שיודעים איפה הם, ולא ימצאו את האחרים וזאת תהיה סיבה לחזור ללחימה.

אחרת? מפחדת להישאר כאן.

לק"י

לא רואה אופציה להשאיר אותם שם.

לא מאמינה לחמאס עד שלא נראה אותם פה.

וברור לי שזה יוביל אותנו למלחמות נוספות.

נשאר לנו בעיקר להתפלל.

לכבוש את עזה לא היו כובשים או מיישבים, אז מה הלאה? 

המלחמה כבר לא היתה אפקטיבית

וזזה גם בגלל החטופים. פחדו מאוד לפגוע באלו שנותרו בחיים.

מצד שני כל עוד המלחמה קיימת יש סיכוי להתקדמות לטובתנו.

עכשיו שעשו עסקה זהו

חזרנו אחורה

לאוסלו ול"שלום" המדומיין

הבטן מתהפכת. גם גלעד שליט שוחרר בסוכות. מרגיש לי לחזור אחורה

ועוד חמאס אומרים בפירוש שלא ינוחו עד שישחררו את כל האסירים שלהם מבתי הכלא.

איך ישחררו?

זה כאילו ממש לשבת ולחכות לחטיפות הבאות

בתנאי שהדאגה הציבורית תתורגם לעשיה ציבורית.

לא נעים להודות בזה,

אבל גם בוגרי הציונות הדתית הבכירים והערכיים ביותר היו שבויים בקונספציה.

שתי מסקנות חשובות שכבר עכשיו הציונות הדתית צריכה לחתור אליהם זה תפקידי מודיעין והסברה.

בנוסף צריך להעלות דחוף שאלות לגבי יו"ש, בלי קשר לעסקה, הממצאים האחרונים של רקטות ונ"ט בהחלט צריכים טיפול מסוג אחר ולא שומעת את הציבור מדבר על זה כמעט.

סוף סוף נוכל לסגור את המעגל הזה ולחזור קצת לנשום.

ושהשם ישמור על העם הזה!!!

לא ברור לי מה דעתי בדיוק

לא מיושב לי כל הסיפור הזה בכלל בכלל

מרגיש לי שהעלילה רק הולכת ומתפתלת ומסתבכת

החטופים זה לא הסיפור לדעתי...

זה רק חלק מכל מה שהיה כאן

אבל אני שמחה שהחלק הזה לפחות יסתיים

זה היה ממש מועקה להמשיך בחיים כשהם שם

וסוף סוף זה ישתחרר

ויהיה אולי אפשר לחשוב יותר בבהירות הלאה מה עושים עכשיו...

לא שזה רלוונטי לעם כל כך, שלא מקבל שום החלטות ולא אחראי לכלום.

ההתנהלות הנוכחית בעסקה נראית ונשמעת כמו אותו דפוס מאירועים קודמים אם לא גרוע יותר

אני לא רואה כאן משהו אופטימי מתנצלת

מבינה את האופוריה בשחרור החטופים, את ההתרגשות והשמחה, אני לא שם...

בעיניי זה מסובך הרבה יותר ממה שנראה לעיניים

אני לא מבינה איך אפשר להתעלם מכל הזוועות שהם עשו  ומהמחירים הגדולים שהעסקאות האלו עוד יגרמו לנו, ולשמוח כאילו אנחנו לא שמים את עצמינו בידיים של מי שגרמו לכל המלחמה הזאת ולחטיפת החטופים.

רק שהייתי קצת בשוק שזה היה בריש גלי...

ומסכימה איתך... 😞

לצד עצב על כל מה שאיבדנו ומחירי העסקה.

ומרגישה שהקול כאן ושל הערוץ בכלל מחליש את העם.

יש עת לבכות ועת לשמוח.

עכשיו זה עת לשמוח עם צביטה בלב, אבל בעיקר לשמוח.

אמא פוגשת את הבן שלה אחרי שנתיים בשבי, המינימום זה לשמוח, לחבק ולבכות איתה על המחיר שהיא שילמה עד עכשיו.

המחיר של העסקה ידוע.

היתה אוטופיה לא מציאותית של הימין הקיצוני של ניצחון מוחלט, פתירת הבעיה הפלסטינית, כיבוש , הגירה מרצון.

אוטופיה שהיא שוות ערך בעיניי השמאל הקיצוני שעדיין מאמין בשלום.

הכל מורכב כאן, זה לא סכסוך שיפתר במלחמה אחת ואין פיתרון קסם.

ואסור לבטל את כל מה שהשגנו בזכות החיילים שלנו עד עכשיו.

הרצועה הרוסה, מאות מחבלים ובינהם הראשים נהרגו,  המון מנהרות הושמדו.

ונבואות זעם של ה7.10 הבא בפתח מחלישות את העם. יש דרכים נוספות למנוע את זה, לא רק מניעת העסקה.

כמה אימהות לא לעולם עוד לא יראו את הבן שלהן בגלל תוצאות העסקה הזאת? אין לנו שום מושג, אבל כנראה שהן יהיו הרבה יותר מכל האימהות של החטופים של עכשיו.

ברור שהרבה מפתרונות הקסם האלו לא ראילים, אבל השגה שלהם באופן חלקי ביותר הייתה משפרת את המצב שלנו לאין שיעור ממה שיש עכשיו.

ברור שיש הישגים למלחמה הזאת, אבל כל עוד אין פתרון ארוך טווח או אפילו ניסיון לפתרון שכזה, הטבח הבא רק מחכה לקרות. יכול להיות שנהיה יותר מוכנים אליו, אבל הוא עוד יקרה.  אין לנו אפשרות להסתכל רק על הכאן ועכשיו, חייבים לחשוב על המציאות העתידית.

אלה שמתעסקים בהחזרת החטופים בלי מחירי העסקה.

יש הבדל גדול מאוד בין קורבנות חיים בשבי החמאס כרגע לבין קורבנות עתידיים.

7.10 לא קרה רק בעקבות שחרור חטופים קודמים.

הוא קרה כי עצמנו עין, אפשרנו להם להתקיים, להיבנות, לבנות אלפי מטרים של מנרות, להעביר סיוע כלכלי, ועוד שלל החלטות שגויות.

אז לפני שמקריבים חטופים חיים במטרה למנוע את האסון הבא, כדאי קודם לפתור את הדברים האלה שלא קשורים בחיי אדם.

נכון, העסקה תקשה על זה לקרות, אבל אין מה לעשות.

זאת נקודת התורפה שלנו וגם כוח הקיום שלנו, כל אחד הוא עולם ומלואו וחשוב וכשיש מישהו ממשי להציל לעומת עתיד לא ברור, מצילים.

מתרגשת ככ עבור משפחות החטופים,

לגבי כל השאר ממש סקפטית

המלחמה לא נגמרת

רק נותנת להם זמן להתארגן עוד

המדינה שלנו לא מספיק לומדת מטעויות

אני אשמח כשהם יחזרו, לא סומכת על החמאס. ובע"ה שיחזרו כמה שיותר מהר, כולם.

ובתקווה שלא יפסיקו את המלחמה אחרי אלא ישמידו אותם אחת ולתמיד בע"ה

ישראל נתונה ללחץ בינלאומי קשה מאוד, אם נאהב את זה ואם לא..

וברגע שלא מפסיקים להזרים חשמל ומים, ומשאיות הומניטריות ממשיכות לעבור הם לא ביו נכנעים לעולם

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.