אשמח לעזרתכן.
יש לי מקווה בשבת.
אממה. נהיה אצל חמותי.. וממש מעדיפה לא לדחות. בעלי בדכ עמוס מאוד. וגם אני בעבודה. וסוףסוף שבת וחג שנינו בבית... בלי לחץ של עבודה ומשימות.... ממש כיף אם נהיה גם מותרים.
הבעיה הכי גדולה- אני בחיים לא יוצאת ככה סתם מהבית בערב שבת.... בדרך כלל אני וחמותי יושבות ומדברות... עד שהבנים באים מהתפילה.
במקסימום יוצאת רבע שעה לפני סוף התפילה לקראתם עם הילדים.
עוד נתון- הילדים שלי קטנים. יש לי תינוק בן שנה וקצת ועוד ילדונת שדי דבוקה אלי... הסיכוי שיתנו לי לצאת בלעדיהם הוא נמוך מאוד.
ולסיום, המקווה קצת רחוק. נגיד 10-15 דק הליכה לכל כיוון.
הכי טוב היה אם הייתי מספרת לחמותי, היא היתה שומרת לי על הילדים, הולכת חוזרת והכל טוב.
אבללל
בעלי לא מוכן שנספר לאמא שלו.
מבחינתו שנדחה והעיקר שלא תדע.
אני די מבואסת מלדחות. עד שיש חג. ויש נחת. ומוצש גם לא יהיה ככ זמן. ובקיצור....
יש לי חברה שהיא גם שכנה שלי שנמצאים השתב גם אצל ההורים של בעלה- וזה באותה שכונה.
אני יכולה לספר לה שיש לי מקווה וצריכה את עזרתה.
חשבתי על סיפור כזה שאגיד לחמותי שהיא שכחה משהו בבית/שביקשה שאקנה לה משהו ואני אקפוץ אליה להביא לה...
ואז נפגש באיזה גן שעשועים ואקפוץ למקווה... והיא תשמור על הילדים. (בתקווה שלא יצרחו כשיראו שאני הולכת........ אנחנו לא מתראות המון ביומיום אז הילדים לא ככ מכירים אותה)
אבל
זה יכול להסתבך.
למשל אם חמותי תציע לגיסתי (הרווקה) ללוות אותי כדי שלא יהיה לי קשה עם הילדים.... מה אני יעשה איתה?
או אם הילדים שלי יספרו אחכ בטעות שהלכתי והם נשארו איתה לבד?
או- מה היא תספר לחמותה..?
קיצור אם יש לכן רעיונות או תובנוצ בעניין אשמח.
מתלבטת אם ללכת על זה או לוותר ולטבול ביום ראשון.
אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...