ובאמת שאני מתלוננת עכשיו על משהו מטופש… 

וזה הכי מובן שיש

לכולם קשה זה סהם לא מתלוננים זה לא אומר שקל להם.

כל בן אדם קשה לו לעמוד במתח בין אם זה תשובה מדייט או ראיון עבודה

כל רגש הוא לגיטימי גם אם לא היינו רוצים שהוא זה יצוץ עכשיו.

זה המצב וזה מרגיש לא נעים וזה טוב לקבל את זה גם אם זה לא הכי נעים.

אממה,

ישנם סוגים שונים של צורות התמודדות עם רגשות

נניח רחמים עצמיים, אוף איזה מסכן אני אז אני אוותר לעצמי ואשים את כל העולם

נניח כעס, אוף למה זה קורה לי אני לא בסדר או הוא לא בסדר

ויש השלמה - לא נעים לי, לא כיף לי אבל בסוף אני מבין שזה המצב.

ואחרי השלמה אפשר גם להגיע לשלב הבא - התמודדות וגבורה. בחירה להתמודד עם הרגש. אם מתכחשים אליו - אין שום אפשרות להתמודד איתו ולהתגבר עליו. אם מתבחבשים בו - גם אין אפשרות. 

שלימות אישית זה דבר חשוב בתקופה הזאת. ותאמת בכל תקופה

נ.ב - באופן פרדוקסאלי - אפשר גם להכיל את זה שקשה ולא תמיד מצליחים להכיל את הרגש. כי גם המתח שמקשה עלינו להכיל את הרגש הוא ראוי להכלה. מסתבר שלפעמים עדיף להכיל את זה מדי פעם מאשר להכנס ללופ של אשמה. 

גם מנהסתם זה קשור למינון ולסיטואציה.

באמת שמנסה להתמודד עם הסיטואציה בטוב, ב"ה משתדלת להצליח

ואשמה לא במשחק שלי☺️

קשה בהחלט!

אבל אני חושב

שצריך להתחזק באמונה ותפילה

לצערי לפעמים אולי בגלל שזה מובן מאליו לא כזה מדברים על זה,

להתפלל לבורא עולם,

ללכת לכותל,

קברי צדיקים

ממש לבקש

אני משתדל להתפלל על זה כמעט על זה כמעט כל יום..

כמובן שגם צריך השתדלות

בע"ה בקרוב אצל כולם!

יותר מדי המתנה זה יכול להתיש את הנפש כי זה מצב של חוסר וודאות, ולהיות ככה הרבה זמן זה דורש...

לדעתי תנסי כמה שאת יכולה להשליך על אלוקים, לחיות בהווה. 

ליבי איתך ושולח כוחות

"משהו מטופש" זה הכיסוי החיצוני למשהו עמוק בנפש שצריך יחס יותר רציני.

לפעמים עוצמת הקושי מתגלה רק בעת ההמתנה ממש, וזה יכול לתפוס לא מוכן ולטלטל..

אני  זוכרת על עצמי שהופתעתי מכמה זה היה קשוח עבורי בסיטואציות מסוימות, לא צפיתי שזה עד כדי כך מורכב..

במהלך אני מנסה להיזכר בדברים שנותנים בטחון וקיום מלפני, להיזכר ולהזכיר שהכל זה מאיתו יתברך,להישען להתייחס לרגשות בכבוד. לכתוב, להוריד מהמחשבות, אל הגוף, לתנועה לעשיה להווה..עכשיו בסוכות ממש לבקש חיבוק מהסוכה..

וכשאני מרגישה שזה לא עובד וזה גדול עליי, אז אחרי, עולה בי רצון לחזק את עצמי בנחת בזמן רגוע, להגדיל את הכלים לפעם הבאה, להיות יותר מוכנה

מקווה שיסתדר בקרוב בע"ה אצל כולם☺️

אני איתך באותה סירה, הרבה תפילות וגם קצת כעס אבל לצד זה לומר תודה. אז נכון יוצא שאחרי כמה וכמה הצעות שיורדות והדרך הזו ארוכה עד שיש הצעה שנשמעת רלוונטית ואז הכל נפתח מחדש.

הלהיות בדרך ל... זה אחד הקשים שיש!

ממש זוכרת איך שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי לפני 18 שנים או יותר מדברת על זה,

על הלחכות

בדרך

על רחל אימנו שנקברה דווקא בדרך

ומתפללת יחד עם כל אחת ואחת וכל אחד ואחד מאיתנו על הדרך ובדרך שלו/שלה

בדרך ל... פגישה

בדרך ל... עוד פגישה

בדרך ל... הצעה

בדרך ל... החלטה

בדרך ל... חתונה

בדרך ל... זוגיות טובה

בדרך ל... ילדים

בדרך ל... בריאות

בדרך ל... שמחה

בדרך ל... רוגע

בדרך ל... עבודה

כל הזמן יש לנו דרך

וזה לא קל בכלל לחכות

וגם לא יודעים מה יקרה מחר

אז חוסר הוודאות מכביד ולעיתים אף מייאש

וצריך כל פעם מחדש לבחור לקום ולהאמין

ולצמוח ולקוות

ולעשות ולפעול

להתפלל ולהשתדל

ובטח שמותר לך להניח את הקושי הכה קיים הזה!

ואפילו לשהות בו 

ולתת לו את כל המקום שלו

ולחבק אותו

ולחבק אותך בו

ולהבין אותך עוד

וגם לגדול דווקא מתוך זה ב"ה

ולזכור שגם בדרך יש לנו עוגנים, ולחפש אותם ולהתברך מהם

ולזכור שגם בדרך אנחנון בהתקדמות

כל פעם עוד קצת ועוד קצת

ושגם אם יש תוהו ובבוהו ובלאגן וקושי וכאב במעבר מנקודה לנקודה -

אחרי שגדלנו עוד ועברנו עוד שלב והתקדמנו עוד צעד בדרך - יש "בראשית ברא" לאחר התוהו ובבוהו. יש בריאה חדשה.

וגם את בריאה חדשה. גדולה מהחיים, הרבה יותר ממקודם.

שתהיה דרך צלחה יקרה

עם המון מתיקות ובשורות טובות ב"ה

אתה מתאר תגובה מאוד חזקה שגם מתבטאת באופן חריג (רוב האנשים שאני מכירה, לא היה יום אחד בחייהם שהם התקלחו 5 פעמים. בטח לא בגלל תחושה פנימית)

אני כמובן לא יודעת מה היה שם. אבל אני מנחשת שפתאום אחרי שנפרדתם אתה רואה דברים שלא ראית כשהיית בתוך הקשר. או אולי קודם מרגיש, עוד לא רואה.

אולי היא גרמה לך להתנהל בצורה שאתה מתבייש/נגעל שהתנהלת בה?

חלילה לא אומרת שעשית פה עבירה. זה יכול להיות משהו "מותר", אבל שאישית לא היית רוצה. למשל- אם אתה קולט פתאום שפשוט לא היית עצמך באינטרקציה איתה. או שאמרת דברים שכ"כ שונים ממך ומהאמת שלך. או בעצם כל דבר.

אני חושבת שזה סימן שהיה שם משהו רע בקשר, אולי אפילו רעיל.

אפשר להתבחבש בזה. אבל המציאות היא שגם ככה נפרדתם.

אז חמלה כלפי עצמך. אהבה עצמית.

אפשר להפיק לקחים

אבל לא להתייסר

הייתי אומרת לו שיבקש ממנה סליחה.

סתם לא יודעת.

למה היא לא משתחררת ממנו? כנראה היא נפגעה... 

בד"כ אם קורה כזה דבר הם צריכים לעשות שיחה... יש לו הרבה מה לעשות בעניין. כמובן עד גבול מסוים. אם היא תלותית והוא התנצל ונתן לה להתבטא ועדיין היא מתקשה זה כבר שלה ואחריותה.

אימאלה לצאת עם מישהו שאת יודעת שחברה שלך יש לה עין רעה על הקשר... מפחיד. לא פשוט בכלל.

על עוגמת הנפש.

כל מי שחותך יש לו את האחריות לעשות את זה בצורה רגישה ולוודא שהאדם השני לא יחטוף מהלומה מהעניין. 

אפילו שזו "זכותו" להפסיק את הקשר בכל שלב... יש כאן מישהי יהודיה שנקשרה אליך ואתה ביום בהיר ביטלת את כל מה שהיה... יש לך הרבה מה לעשות כדי שזו לא תהיה טראומה עבורה. אפשר לחתוך בצורה רכה, לא בפתאומיות. ברגישות. להקשיב למה שיש לה לומר. להבין אותה. להסביר את עצמך. בגדול כל מה שצריך זה שיהיה לך אכפת מהצד שלה מהצער. היא תקבל את זה, רק תַראה שהיא לא היתה שום דבר בשבילך.

אוה.... שאלה טובה.

תשאלי רב.

סתם. זה גם לא בסדר מבחינת מידות, הייתי מצפה מיהודי שיהיה עם כבוד ורגישות לכל אדם אבל מובן שזה פחות חמור.

יהודיה היא הבת של ה'. 

ואהבת לרעך כמוך- מדבר על יהודים. אונאת דברים? יותר חמור ביהודים. 

אצל גויים יש עניין לא לעשות חילול ה' אבל לצער זה פחות חמור וודאי.

שוב, לא שסבבה לפגוע סתם בגויים, פשוט... יהודים יותר חשובים חוץ מזה שהם אחים אז עוד יותר. 

זה מהידוע לי... תשאלי ת"ח יענה לך יותר יפה

א. אני בן

ב. את כנראה צודקת, אין סיבה וכנראה אסור לפגוע בגוי סתם. אבל אולי העניין של חילול ה' זה אפילו יותר חמור ולכן אולי אתה צריך להסביר את עצמך יותר ולהיזהר אפילו יותר לא לפגוע (במיוחד אם זה קשור לדת)

א. סליחה!

ב. בשניהם צריך להזהר לא לפגוע אבל זה אכפתיות מדברים שונים... 

בכל מקרה מקווה שלא יצא לך להפגש עם גויה ולהתלבט בנושא אי פעם😎

א. זה בסדר, קורה לכולם😅

ב. צודקת, שניהם בני אדם, אבל אצל היהודי אני יותר נזהר כי הוא אח שלי. לעומת זאת אצל הגוי אני נזהר שמא יהיה חילול ה'.

קרה כבר...

די באמת?

(זה יותר מורכב משיקולים של חילול ה', אם זה אומר שזה יכול לגרור ח"ו עבירה על איסור בשביל לשמור שהיא לא תפגע...)

מעניין מה הסיפור... 

כן🥲 זה לא הגיע לעבירות ב"ה

לא כלכך אכפת לי לספר אבל לא בפורום רחב זה

בעיקרון היא צריכה להשלים עם זה במוקדם או במאוחר וזה לא משנה עם מי הוא יתחתן בסוף.

אם זאת לא תהיה את אז זאת תהיה מישהי אחרת,

לכן אני חושב שהכי נכון שתניחי בצד את הדבר הזה ותתמקדי רק באם זה מתאים לך. 

אם היא חברה מאוד קרובה אולי הייתי מתחשב בזה משום דרכי שלום.

חוץ מזה בינתיים התחיל טוב איתו?

וממי שמעת שהיא עדיין לא השתחררה ממנו? יכול להיות שיש מידע עדכני יותר?

(גם ממני יש מישהי שלא השתחררה, ולאחרונה גיליתי שהיא נשואה באושר ב"ה)

היא לא מאוד קרובה אבל היא מספיק קרובה כדי להגיע לחתונה אם יצליח.

היא אמרה לי שהיא לא השתחררה, רק אחרי זה הבנתי שהתכוונה אליו. אולי יש מידע עדכני, לא יודעת.

כן בינתיים הולך טוב.

אני לא מאמינה בקשר שפוגע בבחורה אחרת

להגיד לך שההתנהגות שלי זה עמדת הרוב ?

לא יש הרבה בנות כאלה

אני גם תמיד מתפללת שהבית שלי לא יקום על דמעות של אישה אחרת .

לכן אני אבחר גם בחור שיודע לדבר את הרגשות שלו ולהיות טוב לכל אורך הדרך ..

גם לבנות שהוא לא רצה להמשיך איתן..

לצערי יש בחורים שלא יודעים להתנהג ברגעים שהם לא רוצים 

אני לא מעוניינת בבית של דינים והקפדות

קל וחומר אם זו חברה שלך

תחשבי שהיא הכירה אותו לפניך 

מינימום זה שהוא יבקש סליחה ויסגור מעגל איתה קודם 

בגדול אני מסכימה איתך.

אבל זה לא שהוא לא היה בסדר, פשוט היה לה קשה לקבל את זה שהוא החליט לא להמשיך איתה .

ברור שעדיף שלא, אם הייתי יודעת כנראה שלא הייתי נכנסת לזה, אבל עכשיו שכבר הכרנו אני לא יודעת אם זה סיבה מספיק טובה להוריד.

חשוב לברר מה היה שם תבדקי עם הבחורה

בדרך כלל לבחורה קשה להמשיך כי היה משו לא סגור

אם הבחור לא רצה להמשיך והכל היה מכובד ולא היתה פגיעה .. חשוב לדבר עם הבחורה להבין מה קרה.

וזהו את שלך עשית לא?

אין לי מושג מה הכוונה ב"לא השתחררה מזה".

האם הכוונה שהיא עדיין חושבת שיש פוטנציאל לקשר בינה לבינו?

האם הכוונה שהיא נשארה פגועה מהקשר בינהם?

בין כך ובין כך -

כל עוד *הוא* לא חושב שיש לקשר ההוא פוטנציאל, כל עוד הקשר הנוכחי הוא זה שרלוונטי מבחינתו - אין כאן שום בעיה לדעתי.

בסופו של דבר אנחנו מסתובבים בחברה שהיא עם מאפיינים דומים. הגיוני שחברות יוצאות עם אנשים שגם החברות שלהן יצאו איתם (וזה אחלה דרך להכיר מישהו). זה שמישהו יצא עם מישהי לא הופך אותו לפסול דייטים.

היו אנשים שיצאתי איתם בעבר. ראיתי בהם פוטנציאל חתונה. זה לא היה הדדי. היתה בי איזושהי תקווה שאולי הם ירצו לנסות שוב כעבור זמן. לא קרה. האם לזה את קוראת "לא התשחררתי מזה"?

זה לא מנע ממני להמשיך ולחפש. ועם הזמן, יצא לי להיתקל בהם פה ושם, ולגלות (שחלקם לפחות) נשואים. אז מבחינתי הם כבר לא פוטנציאל. אבל כל עוד הוא עדיין רווק, למה לא?

לא יודעת מה רמת הקשר בינך ובין החברה. אבל אני מאוד מאמינה בפתיחות וכנות. אם מתאים לך לדבר איתה בפתיחות וכנות - קודם כל, לא הייתי קובעת עבורה כלום. אם היא שיתפה אותך בעבר שיש קשר מסוים שהיא לא השתחררה ממנו - את יכולה להעלות בסימן שאלה האם זה האדם הזה. לשתף אותה ברגשות ובחששות שלך. האם את מעוניינת לקבל את ברכתה? האם את מעוניינת לשמוע ממנה שהוא כבר לא פוטנציאל? ואם הוא עדיין כן מבחינתה, מה תרצי לשמוע?

באיזה מקום זה יעמיד אותה?

האם זה אחריות שלך לדאוג לזה?

בעיני, מה שהופך זוג לזוג - זה עצם הבחירה שלהם אחד בשני. החלטה משותפת שאנחנו כבר לא מחפשים שום אדם אחר. ב"ה יש הרבה מאוד אנשים פוטנציאלים, אנשים שיכלנו לבנות איתם קשרים, אבל ברגע שמתחתנים - זהו, בחרנו לעשות את המסע שלנו יחד, וכל האחרים אינם רלוונטיים. אני מצפה גם מאחרים להיות בעמדה דומה - אם מישהו שיצאת איתו התחתן, הוא כבר לא רלוונטי.

וכשיוצאים לדייט, ונפרדים - אנחנו לוקחים בחשבון שהכל יכול לקרות. שאותו אחד (שאולי את עדיין רואה בו פוטנציאל) יכול להתחתן עם חברה טובה, שכנה, קרובת משפחה. אין לנו בלעדיות על אנשים אחרים. זה העולם, צריך להתמודד איתו. לא תמיד זה נעים, וזה בהחלט יכול להיות מאכזב עבור אחרים, אבל ככה זה.

נא לקחת אותי בערבון מוגבל, אני בן 18 ולכן יש סיכוי סביר שאני טועה, אבל אני אשמח להערות יותר מהרגיל כדי שאני אדע לתקן לעתיד

אני חושב שלא חייב לחבר את שני העולמות לחלוטין.

גם אחרי חתונה בעל ואישה עד כמה שהם קרובים ומשתפים אחד את השני, אבל הם לא מתחילים לפרט אחד לשנייה כל דבר שהוא עשה היום, בין אם זה לא חשוב או אפילו כי השני לא יבין (כמו הדוגמא שלך שהיא לא תבין נפשית ורגשית את העניין, או סתם לא תבין מה אתה עושה בכל הקלדות על המחשב או שאתה לא תבין את כל התרופות שהיא נותנת למטופלים. זה דוגמאות כמובן, כל קשר למציאות מקרי)

ולכן לדעתי כל העניין של זוגיות זה למצוא נקודות השקה של מכלול החיים שלנו, בין אם זה תחביבים או רקע וכו וכו ואחרי חתונה יוצרים עוד נקודות השקה כאלו (ילדים, בית, וכו).

כמובן שכאשר חיים במציאות יותר דומה אז אולי יותר קל למצוא נקודות השקה ולכן יותר קל להתחבר, אבל זה לא מחייב לדעתי וגם בסופו של דבר כמו שאמרת אתם שני אנשים שונים ועד כמה שתחייו אותם חיים כל אחד יחיה אחרת.

אז ברור שכשאתה רחוק גם מנטלית וגם פיזית זה קשה, אבל יהיו מקריים כאלה גם בהמשך החיים, ואתה תחווה משהו אחד בצורה אחת והיא באחרת ואתם תצטרכו להסביר לשני איך אתה חוויתם ואיך לכם היה, אבל שם אתה תחשוב שלכאורה אין סיבה שתחוו אחרת מה שאולי ח"ו יגרום לריב, אבל בגלל שכבר עכשיו אתה מבין שיתכן מצבים כאלה אז זה טוב.🙂

ותחזור לחיות את החיים הרגילים.

זה נשמע שלצאת עכשיו רק שורט אותך, ויכול להזיק יותר מאשר להועיל. הנפש שלך נמצאת עכשיו במקום אחר מטבע הדברים וקשה לבנות קשר ככה.

אז נכון שאתה מרגיש את הצורך, וזה קשה, אבל ככה נראה לי עדיף. אא"כ קופץ משהו בלי שתכננת.

בזכות מסירות הנפש שלך למען עמ"י וא"י, שתזכה בעז"ה לאישה מתאימה בקלות ובמהירות.

אם הסברת לו יפה שלא שייך

להבהיר יפה שפשוט זה לא התאים ניסינו קדימה זה הזמן להמשיך הלאה. אם בכל זאת זה ממשיך אולי מעבר לחסימה צריך להתייעץ על צעדים נוספים

צריך לשים לב שה"לא" יהיה חותך. 

אחר כך זה עוד הגיוני לשמוע קצת על רצון לחזור, ושוב את יכולה לומר לא.

יותר מזה באמת אפשר לחסום. אבל תכלס המשדך אמור להבין שלא זה לא, ולתווך את זה לבחור בנועם. אולי הוא חדש בתחום..

מתכוונים ללא.

לא זה לא אולי או מתלבטת.

לא=לא

זה היה רפרנס לשיר ישראלי ישן

בכל מיני תקופות.

האמת זה מבאס שהצד השני רוצה ואנחנו לא, זה מבאס בשבילנו שאנחנו לא רוצים וגם בשבילו שהוא רוצה ולא רוצים אותו בחזרה, זה מבאס.

ברמה של פרחים ..

זה מוזר לי זה אפילו קצת מצחיק אותי

איזה עולם מה אני אגיד לך

השלישי עוד לא התחתן, אז אני לא יודע מה הוא יעשה

כן, גם נשותיהם בגיל הזה

אין סיבה שתצא בגיל צעיר אם אתה לא רוצה להתחתן כעת.

ובתור אחד שאוהב להחליט לפי דברי רבותינו, רבותינו אמרו שילמד אדם תורה ואחר כך ישא אישה. (קידושין כט עמוד ב, רמבם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ה, טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ב)

רבותינו גם אמרו בן 18 לחופה, ו"עד עשרים שנה יושב הקב”ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו"

מצד אחד גיל ההתבגרות הפסיכולוגי כיום עלה ואנשים בגיל 19 עדיין לא בוגרים מספיק, למרות שכל מקרה לגופו.

מצד שני יש רווקות מאוחרת ולא טוב שאדם יחכה עד שיסיים ללמוד את התורה לגיל 25 ורק אז יתחיל לצאת.

אני מכיר כמה ישיבות שם המליצו להתחיל לצאת בשיעור ד (אם זה נגיד הסדר שעושים צבא בשיעורים ב ג), מתוך תקווה להתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. כי לעיתים כשאדם יוצא לחיים העסק יכול להסתבך עם רווקות מאוחרת ויש ייתרון בלהתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. מצד שני לא צריך להלחץ וכמובן להתחתן רק עם מי שמתאים ולא חייבים דווקא בגילאים טלה אלא מתי שיבוא בעתו וזמנו

מעולם לא ראיתי  רב בדורינו שמורה שקודם כל ילמד אדם ורק אז יישא אשה.

כמובן שנראה שגיל 19 זה עדיין צעיר יחסית ואולי עדיף לחכות מבחינת הגיל

מוקדם מדי, וגם כדי שילמד תורה.

אבל לא צריך לחכות לשיעור ה רק בגלל שאדם לא למד תורה מספיק. זה יותר עניין הגיל ולא עניין התורה

אבל גם חשוב מוכנות נפשית ויכולת פיסית וכלכלית להחזיק משפחה.

היה כתבה בערוץ פעם על הרבה בתים שנהרסו בגלל אי חשיבה כלכלית:

לא כלכלה דרכנו

ומצרף תגובה מאוד יפה שנתקלתי בה כעתי:

בואו נדבר על כסף

אבל חשוב לשים לב מה היכולת של ההורים, להרחבה ניתן לראות בכתבות שצירפתי.

ממליץ לך פחות להצמד לטייטלים "צעירים" "רווק מזדקן" "חיים בסרט"..

יש קטע של איזור הגיל ההתבגרות, שהוא במובן מסויים יכול להיות עד גיל 25, שהחברה מאוד משפיע על הבנאדם. זה ססבבה, זה טבעי, אבל העיקר שאדם מחובר לעצמו. ברגע שאדם גם שלם עם עצמו, ממילא הוא פחות מרגיש שאנשים שונים מאיימים על הזהות אישית שלו ופחות משנה לו. ובסדר מותר גם להתבשל עם החיים, לפחד, לקנא, לדאוג, אבל הכי חשוב שבסוף אתה יודע שמה טוב לך זה הכי חשוב

לא התחלתי לצאת בגיל 20 אלא קרוב לאיזור 23, וגם כיום לאחר כמה שנים בשוק ש(כמעט) כל החברים מהתיכונית והסניף התחתנו כבר ועם ילדים לא כזה מרגיש זקן, כי אני לא מסתובב איתם ;) 

אתה זקן מאד

ואתה צריך להתחיל לחשוב לאיזה אוניברסיטה לרשום את הנינים שלך.

אבל חוץ מזה אני חושב שגם המבט על אחרים מקדם לבשלות הזאת

התחלתי לצאת בערך בגיל 23, ואכן כשהתחלתי הבנות שנפגשתי איתן התפלאו שרק התחלתי לצאת עכשיו. 

החסרון בזה הוא שעיכוב של לא הרבה זמן, ואתה מרגיש באמת זקן. מקווה שלך לא יהיו עיכובים, אבל לרוב הם גם שלב בדרך.