יש הרבה פסוקים שמהם נשמע שעם ישראל שכן באוהלים: 'ותרגנו באהליכם' 'לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם', 'וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו', 'והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו', 'וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו', 'לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו' ועוד

האבן עזרא כתב שהם הקימו סוכות בתחילת החורף מפני הקור (הרעיון של סוכות כהגנה מפני הקור מופיע גם במורה נבוכים וביוספוס). במכילתא נראה שזה קשור ל'ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה' - כשמי שלומד שהיו שם סוכות ממש לומד מההשוואה ל'ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת'. ויש רוקח שאומר שזה סוכות שהקימו בארץ סיחון ועוג

מהמכילתא גם נראה שמי שאומר שסוכות היו הענן לומד מישעיהו, שאומר שבגאולה העתידה 'וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'. ושכרגיל אצל ישעיהו, נבואת הגאולה לעתיד דומה בדמותה לגאולת מצרים. (וזה מתכתב עם 'יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש')
 

ראיתי היום שכותבים שגם בתהילים יש משהו דומה: 'סכות חשרת מים עבי שחקים'. הרמבן במפתיע סובר שעל דרך הפשט הסוכות הם ענני הכבוד (וגם הוא מצטט את ישעיהו). אולי בגלל המילה 'הושבתי', אולי בגלל שאז הטעם לזכירה יותר פשוט (לזכור את חסדי השם ביציאת מצרים)

את הפסוקים האלה. (חוץ משובו לכם לאהליכם שזה פיוטי, כמו וישלח שאול את יתר העם לאהליו).

אבל מאיפה היה להם אהלים? האם בדרך נס? ואם כן מה זה בסוכות הושבתי? אולי כולם היו מעיין בדואים רועי צאן והיו לכולם אוהלים במצרים, והם רעו את צאנם במקביל לעבודות הפרך.

איך בדיוק סוכה מגנה מקור? סוכה מגנה משמש.

דברי הרוקח מאוד דחוקים.

האם "למען ידעו דורתיכם" מדבר רק על הסוכות שאחרי רעמסס? לא נשמע מוזר? חמה חשוב לזכור זאת אם זה היה חד פעמי? מן הסתם סוכות.נקראו כך כי שם היה נס ראשון שה' עשה להם סוכות או הצמיח להם עצים לעשות סוכות וקראו שם המקום סוכות, אהל הסוכות היו בכל מחנה. כשם שמי מריבה נקראו כך אבל היה להם מים בכל חניה.

לא התכוונתי שבפשט סוכות זה הענן. ענן מכונה סוכה רק בלשון פיוטית, בעוד דפרשת המועדות בויקרא אינה פיוטית.  אבל זה אותה פונקציה, הסוכה מצילה והענן הצל עליהם כשהלכו בדרך, ככצוב "וענן ה עליהם יומם בנסעם מן המחנה" ובתהילים "פרש ענן *למסך* ואש להאיר לילה". זה כמו שנתתי לך פסק זמן כל יום וכל שבת שוקלד יקר. ואני אומר "למען תזכור כי פינקתי אותך בםסק זמן" במילא אני מתכוון גם לשוקולד היקר בשבת. כנל למען ידעו דורותיכם כי בסוכות, במילא יהיה מכוון לא רק על הסוכות בהם הם גרו במחנה, אלא גם על הענן שהצל עליהם בנוסעם מן המחנה.  וכמובן כמו שאמרת שענן מכונה בפיוטי סוכה, ולכן יש קשר ביניהם כי שניהם מטרתם לצל.

הקושיא שלך על האוהלים מצויינת.  (בוכה איש לפתח אוהלו אפשר *אולי* להבין פיוטי כמו וישלח שאול את יתר העם לאהליו, אבל שאר הפסוקים אכן מראים שהיו להם אהלים ולא סוכות)

בכל מקרה גם אם זה סוכות ממש זה לזכור את חסדי ה. כי אין במדבר מספיק עצים בשביל סוכות ל3 מיליון איש. וכמו "שמלתך לא בלתה מעליך" אז ברור גם " כי ה אלוקיך ידע לכתך את המדבר זה 40 שנה ה עימך לא חסרת דבר" וה עשה נס שיצמחו עצים לסוכות ל3 מיליון, או הכין להם בנס סוכות מוכנות. כמו המן, השמלות, הבצקה, והבאר.
 

(כך גם מסביר הרמבם במורה והרמבן לפי הדעה שסוכות ממש היו)

ועוד איך בדרך טבעית יש סוכות במדבר ל3 מיליון איש? כאשר מן ומים ושמלות אין מספיק בדרל טבעית?

לפי הדעה שהסוכה זה ענני כבוד, הסוכה מזכירה לנו את ההשגחה של ה' עלינו

אבל בכמה מקומות בחזל נראה שהסוכה מזכירה לנו את המשכן - אולי כהרחבה של הענן ששכן על המשכן. ואז בעצם בסוכות אנחנו מעירים את הגעגוע לתקופה שבה היינו צמודים לה' ותחת עננו. (כשבארץ המקדש כבר רחוק, ומגיעים שלוש פעמים בשנה לבקר, כביכול כמו בנים שגדלו ובאים לבקר אצל ההורים)

הפירוש האחרון מסתדר עם צילא דמהמנותא

הודאה לה' על כך שאנו אומה ענווה שלית לה מגרמא כלום אלא רק אלוקים בתור האתוס הלאומי , וגעגוע למצב שבו באמת אנו חיים בתודעה שלית לנו מגרמינו כלום ולא בכוחי ועוצם ידי.

עוד יש לזכור שאין מצוות והגדת לבנך בסוכות

מצוות והגדת לבנך בסוכות. ובהיגוד לפסח ושבועות הגאונים מנסחי התפיחה קבעו זאת כזמן שמחתינו ולא כזמן ענני כבודינו/סוכתינו כלומר זה לא על מאורע היסטורי, שבכלל אין אנו יודעים מהו ומתי היה,בניגוד ליציאת.מצרים ומתן תורה.

לכן בעיקר צריך לבדוק איזו חוויה בסיסית יוצרת הסוכה אצל היושבים בה (בניגוד לאותו אחד שאמר שזה בסדר לשבת בסוכה מתחת לתקרת בטון כי היא לזכרון בעלמא כאתוס לנומוס)

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו