אני לא חושבת שאנחנו צריכים לראות לא סרטונים אמיתיים מה7.10 ולא מבוימים. אנחנו לא צריכים להיות מסויטים מזה. הסבל הזה חקוק בנו גם בלי לראות ולפגוע בנפש שלנו.

ב"ה אני לא ראיתי אף תיעוד (מלבד כמה בתים שרופים עם כתמי דם וכאלה) ואני לא חושבת שאני צריכה לראות.

מי שצריך לראות את הזוועות האלה זה מי שלא מבין, ולא מאמין. מי שצריך להזדעזע. אנחנו מזועזעים דיי והותר.

אם את רוצה לחוות את הדבר אפשר (ובעיניי צריך) לנסוע לנובה ולכל מיני אנדרטאות לקרוא מה כתבו על האנשים מי הם היו. לדבר עם אנשים שמספרים על מי הם היו בחיים. לא צריך לראות את הזוועות.

זו דעתי.

כל פעם שזה עלה במקרה כשצפיתי באיזה סרטון ביוטיוב מהר הסטתי את המבט. מה שאני יודע זה רק מחבלים שמסתובבים בין בתים. כל השאר לא ראיתי.. 

מי שראה יפנה את הכעס בכדי ללחוץ על הממשלה להשמיד את החמאס. מצד אחד אני כן חושב שכל אחד צריך שיהיה לו איזה רושם מהאירוע הקשה הזה.....

מצד שני עדיף לא לפגוע בנפש שלך.. תוותרי על זה. הרוב ראו, הרוב יודעים.. אני מקווה שזה יביא תועלת וייצור את ההתנגדות המתאימה לכל מהלך שהוא לא השמדת חמאס.

רק המחשבה ששחקן צריך לגלם תחושות ורגשות מלאכותיים על מציאות זוועתית אמיתית והצופה אמור לצפות בזה ולהאמין למה שהשחקן מגלם, זה מזעזע בעיניי. זה ממש זילות.

לא רואה בזה שום תועלת...

בכללי כל הרעיון הזה של לזכור לזכור, לא לשכוח...

כל כך גויי בעיניי ושקרי.

אנחנו זוכרים טוב מאוד תודה רבה על התזכורת ומספיק בבקשה לפמפם בתקשורת את אותם מסרים שלא מובילים לשום מקום. מתעסקים בתפל...

אם נתקרר.. נניח לחמאס להישאר.. וההמשך צפוי. אמרו שיעשו איזה יום זיכרון רשמי לא? זה נעשה בכלל?...

בכל אופן, צריך להקים מוזיאון מיוחד לזה כמו יד ושם. ולפני המוזיאון יש לעשות דין עם הנוחבות.. אי אפשר לטעון שביצעו בנו רצח עם ופשעים יחודיים ולהותיר אותם בחיים.

לפולחן, זה גויי

כי הנפטרים הם בעולם שכולו טוב, אולי כבר חלק ירדו כבר לעוד גלגול

ואנחנו ממשיכים, כמו בטקסי הזיכרון לבכות ולהראות מי הם ומהם היו ועשו ככה במשך שנים

ואין בזה שום עניין לכשעצמו

הזיכרון הוא עניין וערך כשהוא מגיע עם מטרה

כמו שקוראים את מגילת איכה בתשעה באב

זוכרים כדי לחזור בתשובה,זוכרים כדי לזכור מי אדון לעולם ומה התורה שלו...

אבל לא זוכרים רק כדי לזכור או כדי להצטער ולבכות 

יש אנשים שחייבים, ממש, בוודאות, אי אפשר אחרת, הכי חשוב,  ברור, לראות ממש סצנות גרפיות. אין דרך להסביר את זה חוץ מאשר ההגדרה שהגדרתי. לדמיין? לקרוא? לזכור את הזוועות? לא, הם חייבים לראות דווקא.

מה באמת מפריע לך בסדרה?

האלימות? או הבעיה אצל אחדים, וההצדקה אצל אחרים, שמדובר באירוע אמיתי ולא עוד סדרה בדיונית?

כי כן, אתה צודק - יש אנשים שחייבים ממש לראות סצנות גרפיות כדי שזה יניע אצלם משהו בנפש. אבל תחשוב לך: לא מדובר בכמה בודדים עם סטייה חולנית, מדובר בחתך רחב הרבה יותר בציבור הכללי. אנשים ש"ביום" יכולים להיות רופאים ועורכי דין, ו"בערב" יכולים לשבת ולצפות ב"אור ראשון", "פ!רנ! מלחמה" כהגדרתך.

זו לא הצדקה או טיעון בעד הצפייה, זה שיקוף של המציאות אצל אנשים רבים, שנמצאים באמצע - לא מ"הסוג שגולש בפורום הזה" ושותפים לערכים השמרניים שאפשר למצוא פה, ולא מ"הסוג שראה כבר הכל" ושותף להתנצחויות מהצד הפרוגרסיבי שאפשר למצוא בפורומים אחרים. 

3 פרקים ומתכוננת לראות גם את הרביעי והאחרון

הסדרה מספרת בצורה כמעט מדויקת את הסיפור המלא (בניגוד לעדויות בהם שומעים חלקים מהסיפור) של כמה ניצולים

מקצת לפני ה7

התכנים מצמררים ומרגשים

בעיניי שווה צפייה

אבל

מיועד למי שיכול להתמודד עם הזכרונות החיים הללו

לא מצליחה להבין איך בכלל הוציאו סדרה כזאת.

אם זה לא טיעון מוסרי או אידאולוגי שמטריד אותך אלא ריגשי,
רק את מכירה את הנפש שלך ותוכלי להגיע למסקנה מה נכון לך.
יש אחד אצלו לראות את הסדרה ייצור יותר תועלת מנזק ויש אחד שלהפך.
 

מה גרם לשינוי? או אה מאיפה להתחיל?

אבל החיים מפתיעים

מצד שני גילתי בי כוחות וחוסן שלא ידעתי שקיימים 

לא מתכננת שנים קדימה

מקסימום כמה חודשים

חיה חיים טובים יותר ממה שחשבתי שיכולה להגיע

המנטרה שלי זה ללמוד מטעויות

ותמיד להיות במגמת שיפור 

הייתי בטוחה שאהיה נשואה+

חשבתי שאעבוד במקצוע אחר לגמרי

חשבתי שיהיה לי אופי אחר

נראלי הסיבה לשינוי זה שהתבגרתי, השתנו לי הסדרי עדיפויות והבנתי שהחיים שטוב לי לחיות זה לא בהכרח החיים הפוטוגנים שחשבתי שיהיו לי🤷🏻‍♀️

לא חושבת שתכננתי אי פעם להיות בנאדם מבוגר וכל זה.
אבל ביחס לחלומות של אז? אני חושבת שעצמי של לפני עשור הייתה שמחה לדעת איפה אני היום

ומנצלים את יום שישי עד הרגע האחרון כדי לעשות דברים הכרחיים או שנהנים מהם או גם וגם.  

נהדר וממש טוב שיש את יום המנוחה השבועי.  אך יש איסורים מעיקים

דווקא להכנות לשבת שהן עד הרגע האחרון.  

ואם זה כך - אני לא מסכים. לפחות לא אצלנו בבית.

בימי הקיץ הארוכים ההכנות לשבת מסתיימות מוקדם. 

אותם הכנות לאורך כל השנה, קיץ סתיו, חורף ואביב. 

 בימי הקיץ יש שפע של פנאי לדברים נוספים אחרי שהבית מוכן לשבת.  

טיולים, תחביבים, ללכת לים, לישון בצהריים לפעמים.   

גם אצל ההורים שלי זה ככה, עד רגע אחרי הדלקת נרות עוד עושים דברים אחרונים.

יכולה לומר שאצלי הצלחנו לשנות את זה ב"ה.

אצלי בבית אני לרוב חסרת מעש לפחות שעה לפני שבת.

עכשיו נגיד, הכל מוכן אצלנו לשבת.

נשאר רק לי להתקלח וזהו.

ומתארגנים בהתאם.

ממש לא אהבתי את כניסת השבת אצל ההורים שלי אז זה היה בנפשי לשנות את זה.

מכינים כמעט הכל בחמישי.

מה שאפשר אני מכינה כמות ומקפיאה לשבתות הבאות ואז זה חוסך עבודה.

ומה שאפשר להקפיא אני לפעמים מכינה בתחילת שבוע.
 

בשבתות קיץ אנחנו אפילו יוצאים לטייל בשישי או לים.

אני חושבת שההבדל ביני לבין אמא שלי- היא מעדיפה להכין הכל כמה שיותר קרוב לשבת ולכן נשאר לה הרבה עבודה לשישי.

אני מעדיפה אוכל פחות טרי ולהיות בשישי בנחת.

גם כי חלק מוקפא

וגם כי אני לא משתגעת מעבר לכוחותיי

לדוגמא עוגת שמרים וגבינה מכינה בתחילת שבוע ומקפיאה

את האוכל לערב שבת מכינה בחמישי אבל גם בזה לא משתגעת, בשרי ותוספת אחת

עיקר העבודה זה הסלטים וחלקם גם מוקפאים

תכנון נכון. והעברת חלק מהמטלות ליום חמישי. אפשר להגיע לשבת בלי לשון בחוץ. 

אני הרבה זמן כבר לא ככה ב"ה.

רק עכשיו עוד צריך להסתגל לשעון החדש..

לא בקיץ ולא בחורף

תמיד הבישולים מוכנים יותר מוקדם

לרוב בשבתות קיץ אני יותר עושה סדר פנימי או אפילו יוצאת עם הילדים אבל הבישולים והנקיונות תמיד מסתיימים בשעה שמאפשרת לי גם לשבת לנוח קצת

כל עוד נחשוב בליבנו "יש עוד זמן..." נגיע ברגע האחרון עדיין עם הכנות, לא משנה מתי הדד ליין.

בכל אופן, בקיץ לפעמים מכניסים יותר דברים ביום שישי, ולכן מגיעים גם ברגע האחרון לשבת.

אבל שבוע שעבר למשל - בעלי ואני יצאנו לבוקר זוגי לשעתיים. בבית נשארה הבת הגדולה שלנו עם התינוקת וקצת בישלה לשבת.

ולמרות ששעתיים מהיום "הלכו" לנו, ולמרות שהיה מה לסדר בבית ועוד דברים לבשל - היינו מוכנים לשבת כבר בשעה שתיים וחצי🙂

זה מין נס שכזה, שאין לדעת מתי יצליח ומתי לא... (בשישי האחרון לא יצאנו, ובכל זאת עבדנו בבית עד חצי שעה לפני שבת... הבית היה מבולגן יותר, כנראה, וגם פשוט לא קרה הנס🤷‍♀️)

לק"י

אבל מציעה לך לא לפרסם מספר טלפון בפומבי.

(ובמקביל, לא הייתי מציעה להתקשר לאנשים לא מוכרים🤷‍♀️).

דווקא בחורף מסיימים מוקדם יותר.

גם מראש לוקחים על עצמנו פחות, וגם איכשהו כשיש דד ליין לחוץ יותר, מתקתקים יותר ופחות מורחים.

וב"ה לא לחוץ אצלינו כל כך. הלחץ בעיקר בראש.

הלוואי שגם בבית שלי אצליח שיהיה ככה. 

תמיד אני מחכה לסוף ליותר מידי מאוחר אבל הכל מוכן כבר הרבה לפני

@איש השקים 

אפשר לתמלל עם ivrit.ai

מתמלל די טוב, אם המלל המדויק חשוב - תעבור על זה אחר כך.

כמובן שאפשר לבקש שיסכם לך בדרכים שונות ומשונות, כמו שרק נוטבוק יודע לעשות...

בוודאי שההגדרה להצלחה היא עניין מאוד אישי, אינדיבידואלי, סובייקטיבי, משתנה מאדם לאדם, וגם אצל אותו אדם לאורך הזמן עם צבירת חוכמת חיים וניסיון, תלויה מאוד בסביבה, בחברה, בכישורים, בשאיפות, ביכולות האישיות

מה שנראה הצלחה בגיל 18 (להתקבל ליחידה מסוימת או למקצוע נחשק) לא בהכרח ייראה כך בגיל 30 או 50. עם הניסיון, משתנים גם סולם הערכים, נקודת המבט והעדיפויות

יש גיל שהמדד להצלחה יכול להיות תוצאה חיצונית — הישג, פרס, הכרה — ובגעל מבוגר יותר, הצלחה היא תחושת משמעות, איזון, או השפעה טובה על אחרים

זה כלהזמן משתנה

כשאדם משיג את מטרותיו הןא מרגיש מוצלח ומחפש מטרה חדשה?

כל שלב בחיים מזמן אתגרים ויעדים חדשים להשגה.

רכישת מקצוע שיהיה גם מעניין וגם מקור פרנסה טובה, היכרות לזוגיות ונישואים, רכישת דירה, הולדת ילדים בריאים, גידולם, חינוכם והאתגרים שיש בגידול ילדים, מעבר לבית גדול ומרווח עם הגדלת המשפחה,  במקביל לחיי המשפחה - ניהול קריירה מקצועית / מקור פרנסה שמאפשר קיום ברמת חיים טובה (ותלוי בסוג העיסוק - גם הגעה להישגים, הכרה והוקרה בתחום המקצועי), לדאוג להתפחות הילדים ולסייע להם להגיע ולעמוד על דרך עצמאית משלהם, לחתן את הילדים ולראות בסיפוק את הדור הבא שהולך ומתפתח ובונה משפחות משלו

אולי לעת זקנה אפשר יהיה להתרווח בכורסא, עם כוס משקה ביד, להישען לאחור, ולהסתכל בסיפוק ולהינות מכל מה שהצלחנו להשיג ולהגיע אליו בחיים (ומן הסתם, יהיו גם דברים שפחות ישמחו אותנו ואפילו יגרמו לצער).  

היא השגת יעד

ברור שזה משתנה בין אנשים

אם כי רוב האנשים רוצים אותם דברים ולרוב לא משיגים הרבה מהם

ככל שעוברים השנים אני משיגה יותר יעדים

פעם חשבתי שיש דברים שאני יכולה לעשות ויש שלא

היום אני חושבת שאני יכולה להשיג כמעט כל דבר שאני באמת רוצה 

דברים מורכבים

כאלה שהיה קשה להשיג אותם

הבנתי שצריך למצוא את הדרך הנכונה

ללמוד מטעויות שוב ושוב

להיות מספיק טובה

כדי להגיע ליעד

ביוטיוב כמעט להכל יש אפשרות להוסיף כתוביות מתורגמות

אז הדרך הכי טובה להשתפר היא פשוט להשתמש בשפה הזאת. אפשר לשאול ספרים מהספריה\לקרוא חדשות באנגלית Israel News | Israel National News , או לשמוע פודקאסטים או הרצאות של טד (אפשר להוסיף כתוביות בעברית למטה)

צריך קצת סבלנות בהתחלה כמובן, אז זה מעולה למי שממילא יש זמן

לכלי AI שבהם אתה יכול לשוחח עם דמות וירטואלית באנגלית, ואתה מקבל ממנה משוב בזמן אמת עם תיקונים נדרשים.

לא יודע אם זה יעיל אבל זה נשמע מעניין ובמחיר נמוך מאוד, אם הייתי צריך לשפר אנגלית אז בוודאי הייתי משתמש בכלי כזה.

בתביעת אבטלה צריך לצרף אישור מהמעסיק על תקופת ההעסקה והשכר, אישור על סיבת הפסקת העבודה (כמו פיטורין או חופשה ללא תשלום, התפטרות, סיום חוזה)

ותלושי שכר.  

הזכאות נבדקת מיום סיום יחסי עובד/מעביד. 

לקבוצת גרושים-גרושות.

יש שם עוד נשים בסטטוס שלך.