ויכול לתרום מנסיונו?

או שלפחות מכיר מישהו שהצליח?...

הוא לא מאמין בטיפול? חוויה טובה? ארוחת בוקר?

נשמע לא מכבד, זילות של הסיטואציה.

עדיף לעשות את זה במהלך מריבה?

זה חוסר כבוד להחלטה הרת הגורל להתגרש, זה חוסר אחריות זלזול וחוסר כבוד אליה, לילדים, לבית, למשפחה אם לא מתיעץ, אולי הוא טועה ויש אופציה לתקן, אולי הנחות היסוד שלו שגויות, אולי (סביר מאוד) הוא לא רואה את כל התמונה?

הוא לא היה רוצה לטעות?

ממה הוא מפחד?

בכל מקרה, קורה שאנשים מקבלים החלטה ועדיין רוצים ייעןץ נקודתי.

אז נמנע מהם את הייעוץ כי אנחנו חושבים שהחלטתם מוטעית?

בכל מקרה, כאמור, הוא לא צופה בעיות מהותיות בהליך הגירושין עצמו ואחריו.

מקווה שהוא לא יתאכזב באמצע, כשפתאום יקבל את "מלחמת הגירושין" בהפתעה ואז גילו פתאום פנים חדשים אצל מי שחשבו פעם שהם אהבו (וכמו שנאמר, "אתה מכיר באמת את אשתך כשאתה מתגרש"), כפי שקרה לרבים וטובים.

כשאחד מבני הזוג לא רוצה להתגרש וזה בעצם נפל עליו בהפתעה ונכפה עליו, טבעי שיתעוררו כעסים,

הלב והאגו שבורים.

כדאי שילך להתיעץ, שיהיה לו ליווי מקצועי ויעשה פחות טעויות.

(דיברנו על איזה פוסט אחד על ניכור הורי, תשלח לו)
 

בע"ה שיהיה להם רק טוב.

לכן לא הבנתי, הוא מנסה לעשות את זה בצורה הכי טובה ונעימה שאפשר, ולהרגשתו זה ריאלי.

את אומרת שיתכונן להפתעות?

אני בעד עבודה עצמית ולא כל הזמן לחשוב מה האחר צריך לעשות/לתקן.

פנימה ולא החוצה.

שיפנים עם עצמו איך להתנהג אליה לקראת הצמתים והאתגרים שעתידים לבוא.

איך להתמודד איתם נכון 

ובע"ה שלא להגיע למצב מתגונן-התקפי

להתגרש, הכי קל. נושמים לרווחה וזהו.

האמנם?

מנסיוני ומנסיון אחרים, זה לא בדיוק כך.

לטפל ביחסים ביניכם  - זה דורש אומץ. אבל זה כדאי. מאוד.

אני מדברת מנסיוני.

לא פותרים בעיות על ידי גירושין. להיפך.

ואם יש ילדים. מסכנים. הביאו אותם לעולם ועכשיו נפרדים ההורים.

מאוד נפגעים מזה. הילדים.

אני מדברת מנסיוני.

ראה בבקשה את תגובתי ותגובת שם פשוט לאיילה.

בהצלחה!

ושופט - לפני שהוא שופט

שומע עדות של בעלי הדינים

מי פה שהחליט להתגרש מוחזק כאדם שעשה ניסיונות ומאמצים להשאיר את הבית שלם...

ניסיונך שלך אומר כך

וניסיוני שלי אומר אחרת ..

משפט חדש שאני חקקתי:

מזבח בוכה על כל נפש עצובה שלא עובדת את ה' בשמחה.

תחשבי על זה

(מודה שזה לא יהיה מניסיון אישי, אלא של אחרים)

נראה שיש לך הבנה בתחום.

אכתוב תמציתי ופרקטי.

(מוזמן להפנות את החבר אליי אם הוא ירצה פגישת הכנה, זה משהו שהוא אפשרי)

שיחת יחסינו לאן צריך לעשות בסביבה נייטרלית. לא בבית!

מומלץ במקום ללא אנשים נוספים.

* כל ניסוח של טענה יתנסח בכבוד או בסגנון של "אני חש שדעתי אינה נשמעת" במקום "את תמיד מבטלת אותי". (מומלץ להיעזר בAI להפיכת משפטים לפני שיחה).

* לחזור כל הזמן על "אני רוצה בטובתנו. בטובת ילדינו ולכן חשבתי שעדיף להפריד כוחות וכו".

* לתת לצד השני מקום להתרתח ולכעוס- אבל לשים גבולות של שיח. לא מקללים, לא מטיחים האשמות. שהכל יהיה נקודתי (" אני מרגישה ש...")- ברגע שזה יורד נמוך קוטעים את השיח ברוגע.

אפשר לעשות עצירה לשתות מים, ללכת לעשות סיבוב ולחשוב על הדברים וכו'..

* לבוא עם 2 הצעות לאיך לסיים את הדברים: חלוקת הדברים, הסדרי שהות של הילדים, גישור, בית דין או בית משפט. לסיים בטוב או ברע. כדאי שזה יהיה כתוב. ברגע שיש בחירה, זה נותן לשני תחושה של שליטה במצב ושיש לו במה להיאחז.

* הכי חשוב- לא להיכנס למריבה. לבקש שיח בוגר וחושב. אם הצד השני לא מסוגל לזה- לא חייבים להמשיך את הפגישה.

בהצלחה! 

@מתוך סקרנות 

אם בשביל זה בלבד הקמת את הפורום, דיינו.

סליחה שאני נתפס לזה, סתם מתוך סקרנות (לא שם הניק!).

למה ככ חדוב לא לקיים את השיחה הזו בבית? מה עלול לקרות? 🤔

יש אנרגיה מסויימת לכל מקום.

ובבית יש מתיחות שכברמקיימת בשלב זה.

וכשיוצאים למקום נייטרלי יש אנרגיה אחרת ללא הסטרס המוכר.

כמו שכתבתי הרגע לגבי מכתב

צריך לקחת בחשבון שכשם שפרצופינו שונים, אנרגיותינו שונות.

אולי האנרגיות בבית שלך למשל, מאפשרות את זה ושלי פחות...

בקיצור - יתבונן כל אחד פנימה ויתאים את ההתנהלות לרמת השיח ולצורתו ולאנרגיות שמסתובבות....

אבל לענ"ד כן צריך להיות שיקול לא לזמן אנרגיות שליליות איפה שזה לא מוכרח

להיכנס לכתחילה לתוך כבשן האש, מבלי להיות אברהם אבינו??

למה לא לכתוב את הדברים. עם עט על גבי דף!! לא מקלדת!!!

לכתוב בצורה מכבדת ומכובדת.

הזדמנות גם להודות על מה שכן היה טוב...

בכתב ניתן להתנסח יפה, למחוק, לשכתב, לתקן ולהגיע לתוצאה מקסימלית.

ומצד שני - הצד השני יכול לעיין בזה כמה פעמים (תהיה לו/ה גם מזכרת יפה..)

והכי חשוב - זה לא מזמן מתחים.

שהרי, אם הגענו עד הלום, מסתבר שהשיח לא גן עדן....

יתרון נוסף שאני ראיתי במכתב - משדר רצינות ולא משאיר מקום לדיונים מיותרים....

זו השקפת עולמי.

אפילו כשיוצאים עם בחורה לדייטים אומרים לא להיפרד בלי לדבר פיזית על זה.

אין מכבד יותר מדיבור.

הגיוני שמכתב יותר קליל. אבל לא מכבד.

אחרי הכל זה לסיים מלא שנות נישואים ומערכת נכבדה.

לא מכתב לגננת.

מנסים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.

כן. השיח לא נעים ולכן אני מתרחקת.

אולי ומסתבר שכך, אצל כל אחד מאיתנו התמונה אחרת.

אשריכם ששיח רלוונטי מבחינתכם

אז שינתב את זה לפי מה שהוא מכיר אותה ואותו

רק רוצה לומר לפניי שכדאי מאוד להאיר לו שמאוד לא כדאי לפרק אם המצב לא ככ גרוע ועדיף ויותר קל לשפר ולעבוד בזוגיות 1 מאשר בפרק ב עם ילדים

ולפרקטי

לגבי 1 אני מציעה לדבר איתה על זה בבית שלהם בערב רגוע להסביר מה הוא החליט ולמה הוא החליט את זה וכמה היא חשובה לו

אחכ לתת לה זמן לעכל להגיד לה שתיקח את הזמן לעכל לא לדבר עדיין על משמורת לא על מזונות על כלום! פשוט לתת לה זמן ולהגיד לה שהוא נותן לה זמן וזה בסדר ולהמשיך לגור ולהתנהל ככה ביחד

קופצת ל3 אחרי שהיא מעכלת ומבינה (זה יכול לקחת שבוע-חודש בערך) לשבת בבית קפה ולהתחיל לחשוב איך אתם רןצים לחלק את הילדים וכו ואז אפשר לפנות לעו"ד שיינסח הסכם (כל צד יכול לקחת את ההסכם לעו"ד מטעמו שיראה שהכל הוגן ל2 הצדדים) וזהו!

בשלב 3 הבנתי שהרבה נעזרים במגשר אבל אם יש ביניהם שיח טוב לדעתי עו"ד לניסוח הסכם מספיק

חח אז כנראה שאנחנו...

אם את רוצה המלצה לעו"ד אני יכולה לתת לך בפרטי

אנחנו כמו שרשמתי לא לקחנו גישור אלא שילמנו לעו"ד שיינסח לנו הסכם לפי מה שסיכמנו ביננו

זה מתאים בעיני במקרים כמו שהפותח מתאר שהתקשורת מצויינת ..אז אין צורך במגשר רק בניסוח פורמאלי

לך ולחברך.

כל הגירושין שאני מכיר, הסתיימו כשצד אחד היה צריך לקחת תנופה עם השוט והצד השני ניצל את זה וברח...

אבל מעניין לשמוע שיש גם סיטואציות אחרות. מצד שני, אני חושב שבגלל שזה מקרה מעניין ושונה בנוף, צריך להתייחס לזה כאל מקרה ייחודי.

כן אציע ביחס לשאלה איך להסביר את קשייו, שפשוט ינסח אותם טוב לעצמו, שיעמוד מול הראי וידבר ו/או יכתוב בצורה מסודרת מה קשה לו ולמה ואיפה זה בא לידי ביטוי וכו', ושלפני השיחה ילמד מהי אסרטיביות (לא חסרים סרטים ביוטיוב), להסביר מה קשה לו אבל לא להציג את זה כנזקק אלא כאדם עם כבוד שדווקא דורש (בעיקר מעצמו), שיהיו לו חיים טובים ומאושרים.

וכמובן, שאם הוא מנתח את המצב שוב וחושב שאולי לא כזה מזעזע לו, אז אולי שישאל את עצמו לפני שהוא פונה אליה.

(לא יודע למה, אבל התיאור הזה שלך נשמע לי כמו אדם חלש אופי/מסכן שנפל קורבן לאלימות רגשית/כלכלית ולא מצליח לצאת ממנה.

אבל איך שלא יהיה, תמסור לבחור שלך בהצלחה בשמי )

ציטוט: "הבנתי שאני יכולה להילחם באברהם בצורה מטורפת עם עורכי הדין הכי טובים ורק על רכוש, על מה יש לנו לריב? יש לך ככה וככה ולא אוותר לך, ותיתן לי 50 אחוז, ידעתי שזה אפשרי, אבל הייתה לי תובנה מטורפת, נזכרתי בילדות שלי והרכוש הכי גדול שיש לי בחיים שלי שאם יפגעו לי במקום הזה אני בצרות צרורות. הרכוש הכי גדול שלי זהו היכולת לאהוב, להיות טוטאלית, להיות במסירות נפש. אם יפגעו לי בזה אני בצרות זה שווה יותר ממאה מיליון דולר. אין לזה ערך פיננסי, יש לזה ערך אמיתי של אושר גדול" 

בקיצור, היא אמרה לאברהם הגרוש שלה: אני אוהבת אותך מאוד, ולנצח אני אשמור לך מקום בלב שלי ואני רוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם...

 אני רוצה לבקש ממך אם תוכל לשמור לי גם מקום חם בלב שלך כמו שאני שומרת לך.

היא החליטה שהיא מתנהלת באהבה, שום כסף ושום מריבה לא שווה את זה.

הכי היה לה חשוב להישאר מאמינה באהבה ובטוב ולפעול מתוך זה.

מתוך אמון באדם שהייתה נשואה לו ( גם אם אין לזה שורש מאוד מציאותי, לסמוך על זה שהצד השני רוצה להיטיב. )

כמים הפנים לפנים, שאתה מסתכל על הצד השני בכבוד, אהבה, רצון להיטיב- זה חוזר אליך (במיוחד אם אין מקרה של התמודדות קצה ואלימות!)

כך היה. 

הם נפרדו בכבוד, בלי עורכי דין ומלחמות.

וכן כן הם חברים טובים עד היום ומגדלים את ילדיהם המשותפים בכבוד. 

מי שמתעניין מוזמן לשמוע ‎חופית בהרי מדריכת הורים‎ on Instagram‎: "⁨⁨צופית גרנט משתפת אותי בדרך הנכונה להתגרש, כפי שבחרה לעשות בעצמה. תצטרפו אלינו ב5/11 ההורה בזירה מקיים כנס לגרושים וגרושות שמעוניינים להתגרש בדרך בריאה ונכונה, מחכות לכן ♥️. פרטים בקרוב!!! #מדריכתהורים #מנחתקבוצות⁩⁩#מתגרשים_לא_מהילדים #מתגרשיםבחכמה @tsufitgrant @horebazira"‎

תודה.

החבר מוסר תודה לכל המגיבים שנתנו לו נקודות למחשבה.

לדעתי חברך קצת חי בסרט.אם היחסים יחסית טובים, ואין לאישה בכלל רמז או סימן שזה מה שעובר לבעלה בראש, והוא גם לא מאמין בטיפול, למה הוא חושב שבשיחה נעימה כביכול בערב,הוא יפיל עליה כזו הודעה, ותוך חודש היא תרצה לשבת איתו לקפה ולדבר על הסכם?? ואולי היא לא תרצה להתגרש? אולי היא תדרוש טיפול? ובצדק? כי הוא החליט?? יש כאן עוד צד.בגלל שהיא אישה טובה היא תשב איתו לקפה ותדון איתו בנחת איך לפרק את נישואיה?

שילכו לטיפול.ושם במהלך הטיפול אם ירצה יוכל להעלות נושאים קשים.יש לעשות הככלללל על מנת לא לפרק משפחה.

.

אבל אני רוצה להבהיר שזה לא התחיל אתמול ולא נראה לי שאשתו באמת לא מבינה כלום. גם הנושא של טיפול זה משהו שאני מדבר איתו עליו.

דיברתי איתו גם עכשיו אחרי התגובות כאן. כל תגובה מאוד תרמה לו לחשיבה.

אבל בעיקרון עדיף להתמקד בשאלות שאני כתבתי בפתיחה, כי הסיפור יותר מסובך ממה שכתבתי ואני ואנשים אחרים, גם ככה בקשר איתו לייעץ על דברים נוספים לגבי צעד כזה.

יחד עם זאת היא קיבלה את הבית הפרטי שלהם ברמת חן, ועוד סכומי כסף שניתן לשער שהם לא מבוטלים.

בנוסף היא מרויחה בעצמה לא מעט

הדברים האלה מעניקים תחושת בטחון.

הפחד הקיומי, הרעב ההשרדותי שלה לכאורה פחות מאנשים רגילים.

מעל כל אלה היא בהחלט אשה חכמה, כי יש רווח שהוא הרבה יותר גדול מכסף, וכסף לא יכול לקנות אותו.

היא השראה בגלל הלב והנעימות שהיא מפיצה בעצם היותה...

אשריהם!

מצד שני, חבל שא.נשים חושבים שישיגו את הבטחון שלהם דרך מלחמה בלתי פוסקת בהורה השני של ילדיהם, ובמי שפעם לכאורה אהבו.

חושב שאדם בריא ובוגר, אמור להבין שבגדול ברגע שהוא מתגרש, עליו לקחת אחריות על עצמו ועל הימים בהם ילדיו אצלו כולל מבחינה כלכלית, כמו שאני מתפעל את הבית ב"ה לילדי, ולא תובע מאחרים לבוא לנקות, לבשל ולכבס "בשביל הילדים".

אני מדבר על נקודת מוצא כמובן ועל ברירת מחדל, ברור שכדאי שמי שיכול יסייע לצד השני בדברים שונים הקשורים למשימת גידול ילדיהם המשותפים.

החלטה על גירושין - לא מתחברת לי טוב עם ארוחת בוקר זוגית או חוויה, בילוי??

וואלה הייתי ממליצה לו נופש, סוף שבוע - אולי יחזרו הדברים לתיקונם.....

אני, בכל אופן, עשיתי את זה עם מכתב מבהיר.

נימוסי ולא פוגעני בכלל.

אבל זה העמיד את הדברים בצורה מאוד ברורה ולא השאיר פתח לדיון.

היומן (סרט) – ויקיפדיה

להחזיר אהבה ליושנה.

ויש עוד אפשרויות למקרים קשים.

שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?

מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.

אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...

בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.

יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...

מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?

ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.

לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.

במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.

השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם

מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.

עדות על חידוש העולם

עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.

השבת כמקור הברכה והידיעה

חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה

שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".

אינו דתי. כן אפשר לומר שבנושא הזה הוא ....לא דתי. כלומר, מחפף.

אני מצדיעה לך. אל תכנעי לאף אחד ואל תתשפרי על המצווה החשובה

הזו, אפילו אם יהיה נסיך חלומותייך...

שנה טובה לך!!

בס"ד

האם גם נאמר שמי שרק גונב הוא שומר חוק, אלא שבתחום הגניבה הוא לא שומר חוק?

האם אפשר לומר שיש מי שבאופן מודע, מושכל ומתכונן מצפצף על ציווי אלוקי (שהוא גם מאמין בקיומו, כמובן) - נחשב ל'דתי'?

וקפדנית על כ ל המצוות, קלה כחמורה, בלי לחפף, אז כמובן שאינו דתי;

השאלה באמת למה הכוונה בלהיות דתי; ואם הוא לא מצפצף רק נכנע ליצרו, הוא כן נחשב דתי?

ואם הוא מחפף רק במצווה או מצוות וכן מקפיד על מצוות מסוימות, מה איתו, דתי או לא?

אם הוא מקפיד על הכל אבל לא חזק בשמירת לשון, למשל, הוא דתי או...לא?

וכך הלאה.....

לא מביעה כאן דיעה, אלא הרהור, מה זה באמת דתי?

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

כל אחד והמסע שלו בעולם הלא פשוט הזה, ברוחניות שלו, בדרך שלו עם ד.

האתרים האלה זה לא הלמ"ס וזה לא התפקיד שלך או של אף אחד למדוד או לשפוט את האחר.

יש ד בעולם, תן לו לעבוד.

תתמקד במסע שלך, בעצמך, ובלחפש אשה שתתאים לך לערכים שלך ולרצונות שלך.

בהצלחה❤️

לא מודדים או שופטים אחרים, רק תופעות כלליות.

אבל את צודקת במה שכתבת לו

מחילה אם פגעתי ערב ראה"ש בכל עובדי הלמ"ס.

כבודם במקומם.

רק דייקתי, לצורך השעשוע

יש דברים כגון מה שפותח השירשור דן בהם שלא קשורים למחקר ובטח לא למחקר כמותי

פחות מ5 מתוך 10!

אתרים דתיים!

התחקיר המלא יפורסם בסוכות,

בוא נחכה.

מזל שיש אותו שיברר מי אנחנו.

לחדשות המגזר

גוף ממשלתי (נראה לי) שמפרסם דוחות סטטיסטיים על האוכלוסיה (למשל - הכנסה ממוצעת למשק בית)

אדריכלות של נצח: צניעות, זמן וקדושה בעידן החומר

בעולם המודרני, המושג "עבודת אלילים" פשט צורה ולבש חדשה. אין מדובר עוד בפסלי אבן, אלא בהפיכת יצרים אנושיים ודחפים רגעיים לערך עליון המכתיב את סדר היום התרבותי. המרחב הציבורי, הרווי במיניות מוחצנת ובפולחן הגוף, מהדהד דפוסים עתיקים של תרבויות עבר שהתמקדו בחומר ובפריון כחזות הכול. מציאות זו מעמידה את האדם המודרני בפני אתגר רוחני: האם להיסחף אחר הזמני, או לבנות חיים בעלי איכות נצחית.

התורה והמצוות מציעות חלופה יסודית המוגדרת כ"קוד הגנטי של הנצח". בניגוד לתפיסה הרואה במגבלות ההלכתיות מחסום, הן מהוות למעשה "כלי מחזיק ברכה". הצניעות והקדושה אינן נועדו לצמצם את האדם, אלא לאפשר ליופי הפנימי – לנשמה – להאיר מבעד למעטפת החיצונית. שמירת המרחק וטוהר המחשבה יוצרים מרחב של כבוד ואצילות, המשרה שכינה בתוך המחנה ומעניק חוסן מוסרי מול תרבות של פריצת גדר. כוח המשיכה, בתוך מסגרת של קדושה, הופך מכלי לתענוג רגעי לאמצעי לבניית קשר פנימי, עמוק ונצחי.

הגשר המחבר בין העשייה האנושית לנצח הוא הזמן. במבט תורני, הזמן אינו רק רצף ליניארי מתכלה של שניות ודקות, אלא מרחב של "תנועות איכותיות". בעוד שהמדידה הכמותית היא מוגבלת, האדם יכול "לצבוע" את רגעיו באיכות אינסופית על ידי חיבורם לרצון העליון. ככל שהפעולה נעשית מתוך הכרה בערכי הנצח, היא משתחררת מהתלות בממד החומרי החולף.

לסיכום, העולם הזה הוא "שעת העבודה", המעבדה שבה הופך החומר לרוח. על ידי בחירה בערכי הצניעות וניצול הזמן ככלי לבנייה רוחנית, האדם מכין את עצמו לעילוי הנשמה באור החיים האינסופי, ומבטיח כי קיומו לא יישאר בגדר רגע חולף, אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מהנצח.

יותר בהכללה.

אותי הפתיע עצם זה ששואלים אותי אם אני שומר נגיעה, כאילו יש הוו"א שלא.

זה אמור להיות כל כך ברור שלא מדברים על זה בכלל.

ואין כאן עניין של שפיטה. יש כן עניין להעמיד דברים על דיוקם. לפחות

בפורום, בכתב. ברור שכל אחד וההתמודדויות שלו, אבל אולי צריך

להיזהר מכל מיני התפלספויות על מצוות ברורות וחד משמעיות -

תהא דרכו והתלבטותו של כל אחד אשר תהא, אבל את האמת

יש לאמר.

תאר לעצמך: בן אדם שמגדיר את עצמו דתי, לא שואלים אותו אם הוא שומר שבת. למה? כי זה מובן מאליו שזה חלק מההגדרה של דתי.

אבל שמירת נגיעה כן שואלים: סימן שלא ברור לאנשים שזה חלק מההגדרה של דתי. וזאת הבעיה.

איסור נגיעה זה לא רק "עוד איסור", זה חלק מהתייחסות שלמה ליחס בין בן ובת. לא לשמור נגיעה זה גם אמירה מעבר לעצם העובדה שיש פה בן אדם שמגדיר את עצמו דתי ומוכן לעבור על איסור בלי למצמץ...

יש אמירה

כשאתה בא להוכיח מישהו צריך קודם לגזוז את הציפורניים ואחרי גזיזת ציפורניים צריך ליטול ידים ורק אז אפשר להוכיח (וככל הנראה גם התוכחה מתקבלת אחרת)

בלי להכנס למה בסדר או לא בסדר בהתנהגות שאתה מדבר עליה

הטון כשאתה כותב או מדבר חשוב מאד האם זה טענה כלפי מי?

או שזה קריאת התעוררות ואז צריך לומר את זה בהתאם.

שנה טובה ומתוקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו?

כי שמירת נגיעה היא ביטוי להתמסרות דתית, ומי שמתקשה בזה יתקשה גם לא להדליק מזגן בשינוי כשקר לו בקיץ, ויתקשה גם לשמור נידה אחרי החתונה ויתקשה לשים סינון מוחלט על כל המכשירים שלו וכן הלאה. לכן הכותרת כן צודקת.

אין רגע דל: מדוע כל שנייה בחיינו היא בחירה בין חלוף לנצח?

הזמן, המשאב היקר ביותר שניתן לאדם, נתפס לעיתים כרצף טכני של דקות ושעות. אולם חכמי ישראל מלמדים כי הזמן הוא למעשה אוסף של "תנועות איכותיות" – מעשים ובחירות המעצבים את הנצח. בעולם המהיר של שנת 2025, עלינו לזכור את העיקרון המהדהד: יש דין ויש דיין. דבר אינו הולך לאיבוד; כל רגע מתועד ונרשם בספר הזכרונות האלוקי, וכל בחירה קטנה מקבלת משמעות נצחית.

הזוהר הקדוש חושף כי ברגע שאדם מתגבר על יצרו ("אתכפיא סטרא אחרא"), הוא מעלה את כבודו של הקב"ה בכל העולמות. כאן טמונה התובנה המהפכנית: האדם אינו צופה פסיבי בזמן, אלא שותף פעיל ביצירתו. כשאנו בוחרים בטוב, במעשה חסד או במניעת עבירה, אנו משנים את איכות הזמן עצמו והופכים רגע חולף לנכס נצחי.

הידיעה כי הכל מתועד אינה צריכה לעורר פחד, אלא יראת רוממות ואחריות. לא כמות השנים היא הקובעת, אלא איכות הרגעים. אדם יכול ליצור עולמות ברגע אחד של התעלות מוסרית או לימוד תורה במסירות. כל הימנעות מחטא הופכת למנוף רוחני, וכל מצווה לנקודת אור שאינה כבה לעולם.

עלינו להפנים כי העולם הזה הוא רק פרוזדור והצעה למעבר לעולם שכולו טוב ונצחי, והכרטיס לכניסה לשם תלוי אך ורק במעשינו הטובים כאן. כפי שסיכם קהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". זהו תמצית קיומנו – להפוך את הזמן הארצי למציאות אלוקית שתישאר חקוקה לעד.

שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד

אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.

שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.

לא חייבים למלא את השקט ברעש.

וזה רק בינתיים.

מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.

באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.

הכל בסדר

בהתחלה, להתאפס קצת ולהכיר את עצמי מחדש.

עכשיו, אני עדיין נהנה, אבל כן מרגיש קצת יותר גם את הבדידות (דבר בריא לדעתי, במקום לברוח מזה)...

יש לי רעיון קטן ואני מבקשת לא לצחוק עלי מאוד:

חיית מחמד יכולה לתת הרגשה של נוכחות עוד מישהו חי

בבית. כלב ידידותי, חתול (לנו היה חתול חם לב ומקסים),

ואפילו ציפורים; תוכונים קטנים למיניהם. די מרגיע

שיש עוד מישהו שנושם בבית תוך כדי שינה, בלילה

למשל......

אבל זה לא אדם. ברור. אולי באמת עכשיו להתארח

יותר (אם יש חברים שאתה מרגיש איתם נוח)

ובמשך הזמן תראה שתוכל גם להיות לבד.

אם יש שכנים נחמדים שמזמינים, לא להתבייש.

להביא משהו נחמד כדי שתרגיש יותר נוח

ולא להרגיש עלוב עם ההתארחות.

פעם נותנים לך ופעם אתה נותן לאחרים...

ואם אפשר להיות עסוק במשך השבוע, אפילו

בהתנדבות, כדי שתרגיש חזק בתוך עצמך, איתך.

אל תתחתן בחיפזון רק מאימת הבדידות למרות

שזה מאוד נורמלי.

בהצלחה ושנה טובה ושמחה לך!

פרוד טרי כמה חדשים בשבתות שהילדים לא אצלי אני שבת בבית לבד ושאלו אותי אחים ואנשים מסביב הציעו לי לעשות אצלם שבת אבל אני מוצא (אולי קצת מקום של כבוד עצמי שאני לא הולך לאנשים) שחשבת לבד זה יכול להיות נחמד בנתיים כבר כמה שבתות וזה רגוע שקט מקפיד על להכין אוכל ולעשות סעודה

כי הבנתי שהחיים שלי הם ביידים שלי גם כשאני בזוגיות וגם כשלא וכדי לחיות בצורה נעימה עם עצמי ובעתיד עם מישהי אולי, אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי כמו שאני רוצה שהחיים שלי יראו ולכן זה כולל להכין אוכל ולעשות סעודת שבת עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא כולל שירים ולימוד קטן

ואז ללכת לקרוא משהו ופשוט לנוח מהשבוע

בהצלחה בדרך הזאת

עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא

ויש אנשים שקשה להם מאוד להיות לבד. במיוחד אחרי חוויה לא פשוטה של גירושין.

אני בעד ספרים. לקרוא ספרים שאוהבים (לא מדכאים אבל גם לא זולים...)

אני עוד יחסית בהתחלה, הרבה פעמים אני נוסעת אבל הרבה פעמים אחרות אני מגיעה ממש עייפה לשבת הזאת אחרי שבוע אינטנסיבי אז כיף לי השבת שלי בקצב שלי ובצורה שלי. ממש בשבתות הראשונות שנשארתי בבית לבד היה לי קשה לחשוב על לאכול סעודת שבת לבד והתארחתי אצל חברות מהקהילה, רק לסעודות

אבל לצערי בזבילי זה או להתארח אצל ההורים או האחים או שבת לגמרי לבד

כשאני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן לעצמי, אין לי כוח לצאת מהבית או להיות נחמדה לאנשים וכו', אני מכינה לי סעודות שיהיה לי כיף ואז מתארגנת לי בנחת לשבת, אוכלת מתי שבא לי, הולכת לנוח או חדשות מה שבא לי מתי שבא לי וכו' אולי זה קצת פריבילגיה שאני לא חייבת לצאת לתפילה במניין אבל לפעמים זה ממש נותן לי כוח שבתות כאלה

מצטרף לשאלה.

תודה.

פרסומת:

אתר הכרויות בחינם

וכמובן טיפול למי שיכול.

בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.

מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.

בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.

המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים

ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים

כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת

יוצרת חוויות חדשות טובות

מיצרת זכרונות אחרים

בונה אמון

ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין

המרחק עוזר כמו שכתבו

חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול

ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.

ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.

תקופה לא פשוטה בהצלחה

שאיני זוכרת את שמו . הן אומרות ש"לצאת" ממהרגשות והטראומה של הגירושין

לוקח בערך שנה וחצי. אצלי זה היה כך.

אין כזה דבר "לשמור נגיעה" זה כמו לשאול:....מתאימה ל...שמירת שבת? כשרות? ברכת המזון?

אני הקשיש.

התכוונתי אם יש לי בני שיח לגילי

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

זה בערך מה שגם אני עובר.

אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול

"בודאי ישנה אהבה". כדאי לעלעל בו.  אפשר לשנות את הראש למקרא דבריו.

הוא עצמו, עד כמה שהבנתי, עבר יעוץ כזוג. הוא גם מטפל זוגי.

אולי זה יעזור קצת לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה.

חלילה, אני לא מטיפה. רק נותנת עצה. ייתכן שאם הייתי קוראת

את הספר בזמנו, ועוד יותר - הולכת לשוחח איתו, לא הייתי מתגרשת.

אין שמחה כהתרת הספיקות - מאחלת לך.

יש אדם העוסק ביעוץ שגר בנריה (יש מקום כזה נכון?)

שמו אלי גרון.

יש לו אתר ביוטיוב. לקראת כלה, אולי. כדאי אני חושבת

להיכנס ולקרוא שם. יש לו מאמרים רבים. מעניינים ולדעתי,

חשובים.

לא להתייאש. ולבקש מהשם "הוריני השם דרכך".

אגב, קניתי בזכותך את "בוודאי ישנה אהבה" של רן ובר.

את אומרת לתת לזה עדיפות בקריאה לפני ספרים אחרים שקניתי בשבוע הספר...

איני יודעת אילו ספרים קנית ..אבל הספר הזה נותן תקווה, שאפילו במצבים קשים

אפשר להגיע לאהבה, למצב טוב, שמח...

אבל זה נורא תלוי אולי בסבלנות, בכח רצון, בלתת לעצמנו להיפתח, לקבל (אפילו

אם זה הולך אצלנו טיפין טיפין.)

מה עם הספר שכמעט כ ו ל ם מכירים "גברים ממאדים ונשים מונוס"? יכול לתת מושג

איך חושבים גברים ואיך - נשים. קראתי חוברת טובה דומה גם אצלנו, איני זוכרת את

שם הרב שכתב אותה.

חושבת גם שעדיף ללכת לטיפול. יעוץ טוב. לא מספיק לקרוא, כדי שיהיה עוד מישהו אתי -

אפילו חבר או חברה טובה שיכולים ללכת איתנו יד ביד. להקשיב לנו כשאנו

מתוסכלים, נופלים, כמעט נשברים..

דורש אומץ ומודעות.

בספר "הכל סיפור של פיקסלים" (הזכרתי קודם), לבעל לא היתה שום

מודעות. אבל במאמר ב"מקום" אומרים שיש גם מקרים כאלה שניתנים

לעזרה.

כן. חייבים קשר אנושי כדי לצלוח את הדרך.; מקצועי או לא - העיקר

מבין, מכיל, מחזק. זה נותן כח. ותקווה.

ולא מדובר במקרים של התעללות קשה, נפשית או גופנית.

מזה ומזה אל תנח ידך.

הבדידות שבתוך הזוגיות.

לרוב אומרים לנו שזוגיות זה דבר כל כך פרטי ולא משתפים החוצה.

אבל לפעמים מילה טובה של חבר או אוזן קשבת זה מה שנותן קצת אוויר (ולפעמים גם יכול להזיק לצערי)

מניסיון של היכרות עם הרבה מאוד רגעי יאוש כאלה...

לכן אני חושבת שכדאי אם יש לך חבר טוב שאתה יכול לשתף אותו ואתה יודע שבעיקר יקשיב ואולי עצה טובה, זה רעיון טוב.

ואם לא, ללכת לפסיכולוג או ליועץ זוגי לבד, או כמובן הטוב ביותר - ללכת ליועצ/ת זוגי/ת יחד, אתה ואשתך.

הנישואים שלנו עברו ממסלול ברור של התרסקות ודיבורים על גירושים לנישואים טובים ושמחים ב"ה (ואגב חשבתי שהיעוץ בטוח לא יעזור כי המצב אובייקטיבית לא ניתן לפתרון)

האתגרים לא נעלמו אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתם.

לפעמים גירושים זה הפתרון. אבל בעיניי ללכת לאיש מקצוע לפני כן ולתת הזדמנות לתהליך זה חובה, אם אין מצב דרסטי כמו אלימות או התעללות מכוונת (פיזית, נפשית, כלכלית וכו')

בלי שקראתי את התגובה שלך...

שמחה נורא שהסתדר. כמה תקווה זה נותן!

מאחלת לכם עוד אהבה מתגברת ושמחה יותר ויותר, זה עם זו!

אולי יוכלו לעזור

ואם אתה כל כך לא רוצה שילך לכיוון של גירושין

אולי מישהו יכול לעזור?

כתבת שאין לך את מי לשתף

אז אולי אם תשתף יעזרו?