גם לי מאוד קשה עם המקווה

מה שעזר אצלנו זה הסכם פרקטי - לא באופן כללי להגיד שאני צריכה יותר תשומת לב, אלא ממש החלטנו שלכל ערב של בדיקה ב7 נקיים הוא קונה לי משהו מתוק קטן ומביא לפני, ולכל בוקר של בדיקה הוא שם לי פתק חיזוק עם משפט נחמד

אולי כדאי לנסות להחליט על דברים ספציפיים שהוא יעשה כדי שיהיה לו קל יותר לזכור ולהתייחס

(גם אנחנו עם פער משמעותי ברמה הדתית אבל הפוך מאצלכם...)

אי אפשר לעשות מצווה (בטח שלא מצווה משמעותית וקשה כמו טבילה במקווה) "בשביל בן הזוג". זה פשוט לא עובד לטווח הארוך.

אני חושבת שהנושא פה הוא איך את יכולה למסגר מחדש את המקווה כשמשהו שאת עושה בשביל הזוגיות שלכם.

לתפיסתי, הציפיה שהוא יתרגש מהמקווה נראית לי לא ריאלית, אין גבר שמתרגש מהמקווה, יש גברים שמעמידים פנים. זה קשה, זה מתיש, וזה לא ממש קשור אליהם. אישה הולכת למקווה וזה שלה. נקודה. ואם לה אין אינטרס לשמור, אז צריך לבדוק למה היא בכל זאת מסכימה ללכת. לדעתי הבעל לא יכול להיות הסיבה.

יכולה לשתף שאצלנו יש כלל מאוד חד משמעי כבר מהשלב שיצאנו שאף אחד לא מתערב לשני באף נושא דתי, מלבד הדברים המשותפים שהגדרנו מראש שהם אינטרס משותף של שנינו.

מידי פעם אנחנו פותחים מחדש את הרשימה הזאת ומרעננים, איפה כל אחד נמצא, מה חשוב לנו, מה צריך לשנות ולייעל.

ממליצה ממש לפתח שיח כנה ופתוח על הנושא, כמו על כל נושא אחר. לי עוזר גם לשמוע מזוגות אחרים שמתמודדים עם פער דתי איך הם מתמודדים

לא דיברתי על זה ישירות עם גברים אחרים כמובן אבל כן עם נשים אחרות שנשואות לגברים אחרים... ומסתבר שהשקר הזה של " ההתרגשות של כל לילה טבילה הוא ליל כלולות" לא עובד אצל רוב המוחלט של הגברים.

נכון תמיד נשים מספרות על מריבות דווקא לפני הטבילה?

אפשר לקרוא לזה השטן ואפשר פשוט להודות שלאישה יש ציפיה שבעלה יהיה שם איתה בהתרגשות ובצפייה והגבר הקלאסי לא שם

המוח שלו עובד אחרת לגמרי.

אני יכולה לתת כמה פרשנויות משלי, למשל שהדרך של הגבר הממוצע להתמודד עם הריחוק הוא פשוט לשים מחיצה. באופן כללי ככה גברים מתייחסים לאיסורים. הם פשוט חוסמים את האופציה הזאת. ולכן בשביל הרבה גברים המעבר מה ל100 הוא לא טבעי בכלל. דווקא לאישה יש את ההכנה ואת ההדרגה של המקווה, מבחינת הבעל זה סתם יום.

זאת פרשנות אבל, יכול להיות 100 הסברים אחרים. מה שחשוב הוא שהאישה תבין שהמקווה הוא שלה, המצווה שלה ואם יש קושי סביב החיבור של הבעל זה בגלל ציפיות לא ריאליות מהצד של האישה והיא זאת שצריכה לעשות לעצמה סדר מחדש. 

וגם מאוד מרגיע לשמוע שהפער הזה נפוץ...

מניחה שכל אחת פה חווה את הבעל שלה ולא ערכה מחקר מקיף על יחס הגברים ליום המקווה.

מסכימה שהטבע של הגבר להתמודד עם איסור הוא לשים מחיצה ובאמת לתת יחס וחיזור מצידו ב 7 נקיים באמת מצריך הרבה דיבור זוגי להעלאת מודעות לצורך שלך  ועבודה שלו. מכירה את ההתמודדות הזו ועצם הידיעה שזה טבעי עוזרת לא לכעוס עליו בענין ולהמשיך להזכיר. אבל מהחוויה שלי ( גם אני מכירה רק גבר אחד לעומק...) בעלי כן מחכה ליום המקוה וזה יום מיוחד עבורו, ממש לא סתם יום. והאמת נראה לי הגיוני שגבר יחכה לזה. מה שמצריך עבודה זוגית זה השבוע שלפני , התשומת לב גם כשאסורים. אולי יכול לעזור לקבע דברים ספציפים. כמו יציאה לערב זוגי בשבעה נקיים. או כל דבר שעושה לך טוב.   ממש לקבע . ואם את צריכה להזכיר לא לכעוס על זה ולא חקחת קשה להבין שזה לא בגלל שלא חשוב לו . 

במה שכתבת זה "וזה די מובן מאליו שאני אעשה את הויתור". בעיני אין כזה דבר בזוגיות שנקרא ויתור, בטח שלא בנושא כל כך רגיש. וההוכחה היא שאם היית עושה ויתור אמיתי באהבה גדולה לא היית מתאכזבת כל פעם מחדש ולא הייתם רבים על זה. שלא תביני אותי לא נכון, אני כן מאמינה שאת אוהבת מאוד את בעלך, זה ממש ניכר מהטקסט שלך, אבל אני פשוט מאמינה שבזוגיות אין כזה דבר ויתור מאהבה. זה פשוט לא קיים. בזוגיות כנה יש שני אנשים שמוצאים דרך לחיות אחד עם השני באופן שמתאים להם ובאופן שבו שני הצדדים מצליחים למצוא פשרה שמתאימה לשניהם.

אני לא מאמינה שצד אחד יכול להבליג ולוותר ושזה ישרוד לאורך זמן.

אני חייבת להוסיף שהציפיה שהמקווה יהיה "חוויה זוגית" היא ציפייה שכמעט כל אישה שדיברתי איתה על הנושא מתמודדת איתה ואין לה קשר לפער הדתי ביניכם, אצלך במקרה זה מתחבר לזה ולכן את יותר מתוסכלת כי את מרגישה שאת עושה את זה רק בשבילו והוא ממש לא באירוע. ניחוש שלי, רשימת מכולת של דברים שהוא יעשה כדי לגרום לך להרגיש שהוא מתאמץ להיות בעניין לא תעזור פה. קלי את זה כמחמאה שהזוגיות שלכם כנה ואמיתית ובלי זיופים.

מה כן אפשר לעשות? לדבר איתו. שיחת עומק. לשתף אותו בקושי שלך עם הטבילה, שיתוף אמיתי ועמוק. לא לספר לו מה את צריכה ממנו אלא פשוט לשתף אותו מה את מרגישה כשאת הולכת למקווה רק בשבילו ושקשה לך ממש ולנסות לחשוב ביחד קודם כל , למה את עושה את זה, ואיך אפשר לעשות את זה פחות גרוע מבחינתך. @דיאן ד. כתבה לך פה מאוד יפה על הפרדה בין מקווה ליחסים בעיני זה ממש ממש קריטי!

חוץ מזה את יכולה ללכת לטבול במקווה אחר, אולי בלי בלנית, אולי פשוט לטבול בים? אני סתם זורקת, יש כל כך הרבה דרכים יצירתיות להפוך את זה לפחות ויתור ויותר נסבל 

מרגישה שממש הבנת את המקום שלי ועשית לי קצת סדר בראש...

כל כך מתחברת לזה שזה נטו ממקום של ויתור ושבלתי אפשרי להחזיק ככה בכיף לאורך זמן...

לצערי באמת קשה לי עם היחס של הבלנית והנקיון במקווה (ובעבר היו לי שם כמה חוויות ממש לא נעימות בעניין הנקיון והבלנית שפשוט חזרתי בוכה... זה השתפר ממש כי אני חושבת שנשים העירו על זה אבל זה עדיין הולך איתי ומרגישה שהמעמד הזה לא מכבד אותי), בעבר גרנו בעיר גדולה ובאמת החוויה הייתה אחרת לגמרי! לצערי אין מקווה נוסף באיזור ונסיעה ארוכה פחות מתאימה לי... הלוואי ואמצא פתרון... צריכה להשקיע בזה יותר מחשבה, אולי אפילו יחד עם בעלי

אבל חייבת להגיד שבעיניי אין שום קשר בין טבילה במקווה לקיום יחסים.

את יכולה ללכת לטבול בשבילו בשביל המגע והקשר הזוגי, בשביל טהרה שלך ובשביל הקב"ה (מבינה שיש לך אישיו בנושא...)

וקיום יחסים יכול לחכות בסבלנות למחר או שבוע הבא.

אולי גם יעזור לחיזור שלו אחרייך ...

מאוד קשה לשנות יחס פתאום בשבוע שלפני המקווה, זה כמו לשנות את האישיות שלך, זה כמו להגיד למישהו קר להיות חם פתאום, זה באמת לא פשוט.

לדעתי כדאי לתת נקודות מאוד ספציפיות כמו - ביום של הטבילה תקנה לי שוקולד ופרחים או תנקה את הבית ותכין ארוחה רומנטית, או מה שיעשה לך את זה.

אומרת פה בזהירות, בימים שלפני הטבילה אפשר לדבר ביניכם על מה בא לכם לעשות כשתהיו מותרים, הדיבור הזה יכול מאוד לפתוח את הלב.

חוצמיזה, בעיני, את טובלת בלי קשר למצב הזוגי שלכם, את טובלת כי זו מצווה שאת מחוייבת בה, אם אח''כ אתם מקיימים יחסים או לא, זה נושא אחר. יש לך מטרה להיות טהורה, גם אם בעלך עכשיו בחו"ל את טובלת, ככה אני רואה את המצווה הזאת. כמו הדלקת נרות שבת, יש זמן מסויים לקיים את המצווה, לא משנה מה יש מסביב. 

כל הכבוד לך

אבל למה הבעל בגלל זה צריך לעבוד שעות נוספות ?

לא יודעת לי זה נראה מעמיס לבקש ששבוע לפני פינוקים וכו

זה חמוד אבל קשה להחזיק בדבר כזה, קשה להתמיד, זה הרבה השקעה...

אם זה חד פעמי אז מילא אבל לבקש פינוקים על בסיס קבוע, אני חושבת שזה יכול ליצור אצל הבעל תחושת כבדות...

חושבת שאולי פשוט תנסי לחפש איך את מתחזקת באופן אישי לקב"ה ואז כתוצאה מכך כל מצווה תראה לך הכי יפה בעולם, גם המצווה הזאת...

ובינכם תעשו הסדר שנח לכם ולא דורש יותר מדיי השקעה ועבודה...

(אני בעד להשקיע בקשר הזוגי, פשוט בקטע כיפי וזורם) 

נשים צריכות הרבה פעמים את הקרבה הרגשית כדי לבנות חשק. אצל גברים זה יכול לעבוד גם אחרת

אם את מרגישה שזה חסר לך, אל תקיימו יחסים עד שיתמלאו לך המצברים. תנכיחי את הצורך שלך. בסוף יוצא שאת מקיימת יחסים כדי לרצות אבל תכלס זה לא אמור להיות ככה אלא הםוך - הגבר צריך לפייס ולדבר עם אשתו ולהיות שם במובן הרגשי בשבילה עד שתתרצה לקיים יחסים ולא הפוך, שאת מתכופפת לרצונו ומוחקת את שלך.

זה הרגל חדש שאפשר לבנות. שאת תפסיקי לרצות, והוא יבין את מקומו ותפקידו בליל הטבילה

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים