גם לי מאוד קשה עם המקווה

מה שעזר אצלנו זה הסכם פרקטי - לא באופן כללי להגיד שאני צריכה יותר תשומת לב, אלא ממש החלטנו שלכל ערב של בדיקה ב7 נקיים הוא קונה לי משהו מתוק קטן ומביא לפני, ולכל בוקר של בדיקה הוא שם לי פתק חיזוק עם משפט נחמד

אולי כדאי לנסות להחליט על דברים ספציפיים שהוא יעשה כדי שיהיה לו קל יותר לזכור ולהתייחס

(גם אנחנו עם פער משמעותי ברמה הדתית אבל הפוך מאצלכם...)

אי אפשר לעשות מצווה (בטח שלא מצווה משמעותית וקשה כמו טבילה במקווה) "בשביל בן הזוג". זה פשוט לא עובד לטווח הארוך.

אני חושבת שהנושא פה הוא איך את יכולה למסגר מחדש את המקווה כשמשהו שאת עושה בשביל הזוגיות שלכם.

לתפיסתי, הציפיה שהוא יתרגש מהמקווה נראית לי לא ריאלית, אין גבר שמתרגש מהמקווה, יש גברים שמעמידים פנים. זה קשה, זה מתיש, וזה לא ממש קשור אליהם. אישה הולכת למקווה וזה שלה. נקודה. ואם לה אין אינטרס לשמור, אז צריך לבדוק למה היא בכל זאת מסכימה ללכת. לדעתי הבעל לא יכול להיות הסיבה.

יכולה לשתף שאצלנו יש כלל מאוד חד משמעי כבר מהשלב שיצאנו שאף אחד לא מתערב לשני באף נושא דתי, מלבד הדברים המשותפים שהגדרנו מראש שהם אינטרס משותף של שנינו.

מידי פעם אנחנו פותחים מחדש את הרשימה הזאת ומרעננים, איפה כל אחד נמצא, מה חשוב לנו, מה צריך לשנות ולייעל.

ממליצה ממש לפתח שיח כנה ופתוח על הנושא, כמו על כל נושא אחר. לי עוזר גם לשמוע מזוגות אחרים שמתמודדים עם פער דתי איך הם מתמודדים

לא דיברתי על זה ישירות עם גברים אחרים כמובן אבל כן עם נשים אחרות שנשואות לגברים אחרים... ומסתבר שהשקר הזה של " ההתרגשות של כל לילה טבילה הוא ליל כלולות" לא עובד אצל רוב המוחלט של הגברים.

נכון תמיד נשים מספרות על מריבות דווקא לפני הטבילה?

אפשר לקרוא לזה השטן ואפשר פשוט להודות שלאישה יש ציפיה שבעלה יהיה שם איתה בהתרגשות ובצפייה והגבר הקלאסי לא שם

המוח שלו עובד אחרת לגמרי.

אני יכולה לתת כמה פרשנויות משלי, למשל שהדרך של הגבר הממוצע להתמודד עם הריחוק הוא פשוט לשים מחיצה. באופן כללי ככה גברים מתייחסים לאיסורים. הם פשוט חוסמים את האופציה הזאת. ולכן בשביל הרבה גברים המעבר מה ל100 הוא לא טבעי בכלל. דווקא לאישה יש את ההכנה ואת ההדרגה של המקווה, מבחינת הבעל זה סתם יום.

זאת פרשנות אבל, יכול להיות 100 הסברים אחרים. מה שחשוב הוא שהאישה תבין שהמקווה הוא שלה, המצווה שלה ואם יש קושי סביב החיבור של הבעל זה בגלל ציפיות לא ריאליות מהצד של האישה והיא זאת שצריכה לעשות לעצמה סדר מחדש. 

וגם מאוד מרגיע לשמוע שהפער הזה נפוץ...

מניחה שכל אחת פה חווה את הבעל שלה ולא ערכה מחקר מקיף על יחס הגברים ליום המקווה.

מסכימה שהטבע של הגבר להתמודד עם איסור הוא לשים מחיצה ובאמת לתת יחס וחיזור מצידו ב 7 נקיים באמת מצריך הרבה דיבור זוגי להעלאת מודעות לצורך שלך  ועבודה שלו. מכירה את ההתמודדות הזו ועצם הידיעה שזה טבעי עוזרת לא לכעוס עליו בענין ולהמשיך להזכיר. אבל מהחוויה שלי ( גם אני מכירה רק גבר אחד לעומק...) בעלי כן מחכה ליום המקוה וזה יום מיוחד עבורו, ממש לא סתם יום. והאמת נראה לי הגיוני שגבר יחכה לזה. מה שמצריך עבודה זוגית זה השבוע שלפני , התשומת לב גם כשאסורים. אולי יכול לעזור לקבע דברים ספציפים. כמו יציאה לערב זוגי בשבעה נקיים. או כל דבר שעושה לך טוב.   ממש לקבע . ואם את צריכה להזכיר לא לכעוס על זה ולא חקחת קשה להבין שזה לא בגלל שלא חשוב לו . 

במה שכתבת זה "וזה די מובן מאליו שאני אעשה את הויתור". בעיני אין כזה דבר בזוגיות שנקרא ויתור, בטח שלא בנושא כל כך רגיש. וההוכחה היא שאם היית עושה ויתור אמיתי באהבה גדולה לא היית מתאכזבת כל פעם מחדש ולא הייתם רבים על זה. שלא תביני אותי לא נכון, אני כן מאמינה שאת אוהבת מאוד את בעלך, זה ממש ניכר מהטקסט שלך, אבל אני פשוט מאמינה שבזוגיות אין כזה דבר ויתור מאהבה. זה פשוט לא קיים. בזוגיות כנה יש שני אנשים שמוצאים דרך לחיות אחד עם השני באופן שמתאים להם ובאופן שבו שני הצדדים מצליחים למצוא פשרה שמתאימה לשניהם.

אני לא מאמינה שצד אחד יכול להבליג ולוותר ושזה ישרוד לאורך זמן.

אני חייבת להוסיף שהציפיה שהמקווה יהיה "חוויה זוגית" היא ציפייה שכמעט כל אישה שדיברתי איתה על הנושא מתמודדת איתה ואין לה קשר לפער הדתי ביניכם, אצלך במקרה זה מתחבר לזה ולכן את יותר מתוסכלת כי את מרגישה שאת עושה את זה רק בשבילו והוא ממש לא באירוע. ניחוש שלי, רשימת מכולת של דברים שהוא יעשה כדי לגרום לך להרגיש שהוא מתאמץ להיות בעניין לא תעזור פה. קלי את זה כמחמאה שהזוגיות שלכם כנה ואמיתית ובלי זיופים.

מה כן אפשר לעשות? לדבר איתו. שיחת עומק. לשתף אותו בקושי שלך עם הטבילה, שיתוף אמיתי ועמוק. לא לספר לו מה את צריכה ממנו אלא פשוט לשתף אותו מה את מרגישה כשאת הולכת למקווה רק בשבילו ושקשה לך ממש ולנסות לחשוב ביחד קודם כל , למה את עושה את זה, ואיך אפשר לעשות את זה פחות גרוע מבחינתך. @דיאן ד. כתבה לך פה מאוד יפה על הפרדה בין מקווה ליחסים בעיני זה ממש ממש קריטי!

חוץ מזה את יכולה ללכת לטבול במקווה אחר, אולי בלי בלנית, אולי פשוט לטבול בים? אני סתם זורקת, יש כל כך הרבה דרכים יצירתיות להפוך את זה לפחות ויתור ויותר נסבל 

מרגישה שממש הבנת את המקום שלי ועשית לי קצת סדר בראש...

כל כך מתחברת לזה שזה נטו ממקום של ויתור ושבלתי אפשרי להחזיק ככה בכיף לאורך זמן...

לצערי באמת קשה לי עם היחס של הבלנית והנקיון במקווה (ובעבר היו לי שם כמה חוויות ממש לא נעימות בעניין הנקיון והבלנית שפשוט חזרתי בוכה... זה השתפר ממש כי אני חושבת שנשים העירו על זה אבל זה עדיין הולך איתי ומרגישה שהמעמד הזה לא מכבד אותי), בעבר גרנו בעיר גדולה ובאמת החוויה הייתה אחרת לגמרי! לצערי אין מקווה נוסף באיזור ונסיעה ארוכה פחות מתאימה לי... הלוואי ואמצא פתרון... צריכה להשקיע בזה יותר מחשבה, אולי אפילו יחד עם בעלי

אבל חייבת להגיד שבעיניי אין שום קשר בין טבילה במקווה לקיום יחסים.

את יכולה ללכת לטבול בשבילו בשביל המגע והקשר הזוגי, בשביל טהרה שלך ובשביל הקב"ה (מבינה שיש לך אישיו בנושא...)

וקיום יחסים יכול לחכות בסבלנות למחר או שבוע הבא.

אולי גם יעזור לחיזור שלו אחרייך ...

מאוד קשה לשנות יחס פתאום בשבוע שלפני המקווה, זה כמו לשנות את האישיות שלך, זה כמו להגיד למישהו קר להיות חם פתאום, זה באמת לא פשוט.

לדעתי כדאי לתת נקודות מאוד ספציפיות כמו - ביום של הטבילה תקנה לי שוקולד ופרחים או תנקה את הבית ותכין ארוחה רומנטית, או מה שיעשה לך את זה.

אומרת פה בזהירות, בימים שלפני הטבילה אפשר לדבר ביניכם על מה בא לכם לעשות כשתהיו מותרים, הדיבור הזה יכול מאוד לפתוח את הלב.

חוצמיזה, בעיני, את טובלת בלי קשר למצב הזוגי שלכם, את טובלת כי זו מצווה שאת מחוייבת בה, אם אח''כ אתם מקיימים יחסים או לא, זה נושא אחר. יש לך מטרה להיות טהורה, גם אם בעלך עכשיו בחו"ל את טובלת, ככה אני רואה את המצווה הזאת. כמו הדלקת נרות שבת, יש זמן מסויים לקיים את המצווה, לא משנה מה יש מסביב. 

כל הכבוד לך

אבל למה הבעל בגלל זה צריך לעבוד שעות נוספות ?

לא יודעת לי זה נראה מעמיס לבקש ששבוע לפני פינוקים וכו

זה חמוד אבל קשה להחזיק בדבר כזה, קשה להתמיד, זה הרבה השקעה...

אם זה חד פעמי אז מילא אבל לבקש פינוקים על בסיס קבוע, אני חושבת שזה יכול ליצור אצל הבעל תחושת כבדות...

חושבת שאולי פשוט תנסי לחפש איך את מתחזקת באופן אישי לקב"ה ואז כתוצאה מכך כל מצווה תראה לך הכי יפה בעולם, גם המצווה הזאת...

ובינכם תעשו הסדר שנח לכם ולא דורש יותר מדיי השקעה ועבודה...

(אני בעד להשקיע בקשר הזוגי, פשוט בקטע כיפי וזורם) 

נשים צריכות הרבה פעמים את הקרבה הרגשית כדי לבנות חשק. אצל גברים זה יכול לעבוד גם אחרת

אם את מרגישה שזה חסר לך, אל תקיימו יחסים עד שיתמלאו לך המצברים. תנכיחי את הצורך שלך. בסוף יוצא שאת מקיימת יחסים כדי לרצות אבל תכלס זה לא אמור להיות ככה אלא הםוך - הגבר צריך לפייס ולדבר עם אשתו ולהיות שם במובן הרגשי בשבילה עד שתתרצה לקיים יחסים ולא הפוך, שאת מתכופפת לרצונו ומוחקת את שלך.

זה הרגל חדש שאפשר לבנות. שאת תפסיקי לרצות, והוא יבין את מקומו ותפקידו בליל הטבילה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

איזה ניסיון!

לדעתי זה לא ילדותי בכלל שהיא תדבר איתו. היא אשת מקצוע שתתן לו את חוות דעתה. זה ממש יכול לשנות את התמונה.

מהניסיון שלי יש כמה תפיסות בפסיקה לגבי הצורך בבדיקת טהרה. שווה אולי לנסות רב אחר. זה באמת לא נראה לי הגיוני לחיות ככה

התנהלות לא תקינה מול הרב

לא יתכן שאחרי כל מה שאת מתארת זה מה שיש לו להגיד לך.

לדעתי יש 2 אופציות

או שהרב לא מקבל את כל המידע במלואו

או

שכדאי לברר על רב אחר מהזרם שלכם.

לי על הרבה פחות הסכימו כמה רבנים להוריד בדיקות

ואם יש פציעות חוזרות והאישה מעידה על עצמה גם יש ממקום להתיר.

נראה לי החמרה חריגה ולא נפוצה בכלל.

שזה נקרא פסיקה יחסית מחמירה

אבל נניח כשהיה לי התקן

באופן גורף הרב אמר לא לבדוק כל הבדיקות

לי בלי לדעת אם יש פצעים כרגע, רק מזה שפעם היה לי ועדיין כואב לי לעשות את כל הבדיקות ואני חוששת שייפסלו, רב התיר להמעיט

חבל להגיע למקום כזה עם המצווה הבסיסית הזאת

אמרת לא להמליץ לך על רבנים אחרים, אבל גם שאלת אם אין התחשבות בהלכה, אז כן! כן יש התחשבות בהלכה, ואני ועוד הרבה נשים ההוכחה.. ולדעתי לא תקין להתעקש על בודקת כל חודש מחדש, אחרי שגם היא בעצמה אמרה שהמקום רגיש והייתי מחפשת דחוף רב אחר

רב שמוצא דרך להקל לרוב הוא רב גדול יותר ולא להיפך.

לרוב הוא מכיר יותר לעומק את ההלכה והתנסה ביותר מקרים.

רב ששולח שוב ושוב לבודקת

לפעמים פשוט לא בקיא מספיק ולכן רוצה להסתמך על חוות דעת נוספת.

היה לי רב כזה בעבר, על כל שאלה קטנה הוא היה מפנה לבודקת, עד שהצבתי אולטימטום שלא הולכת, והוא הפנה לרב מתמחה יותר מאותו מגזר ודרך שבאמת מצא מקום להקל.

אנחנו הלכנו בשביל מראות לרב צעיר יחסית והוא אסר הרבה פעמים, ידעתי שבד"כ אם אני שולחת מראה אז זה כנראה אסור.... (למרות שמלא אמרו לי שזה לא אמור להיות ככה אבל זה הרב שהיכרנו וזה היה ספציפית למראות כי הרב שלנו לא גר בעיר וחשבתי שאולי אחרות שולחות כל בדיקה לכן הכל מתירים להן...)

היום אנחנו גרים במקום אחר, ואף פעם עוד לא אסרו לי בדיקה ששלחתי לרב.... מרוב שמתירים לי הכל אני מרגישה נרוויסטית שאני בכלל שולחת.... וזה רב מאותו זרם, ולא פחות מחמיר. הוא פשוט עם יותר ניסיון וראה הרבה צבעים אז העיניים שלו הרבה יותר רגישות לצבע. 

ותחתון צבעוני ובלי מוך וכל מה שניתן  כמעט במצבים של כתמים

ואפילו לא כמו שתיארת..

והרב שלנו ידוע כרב גדול ואפילו מחמיר בעקרון(לדעתי לא מחמיר בכלל)

אני לא אומרת משהו נגד הרב חלילה

אבל כן מרגישה שיש מצב רגיל

ויש מצב של כלמים חוזרים- ואגב רפואית צריך לברר למה ואם אפשר לטפל...אם לא ניתן רפואית לטפל אפשר גם לנסות רפואה טבעית.

ולגבי הרב- כדאי לבדוק מולו האם עקרונית הוא מבדיל בין מצב סטנדרטי למצב של כתמים חוזרים שלדעתי אז ההנחיה היא שונה לרוב ויש התייחסות למצב ונסיון להקל

שיכול להתיר לא רק על סמך בודקת.

אם אתם מתכננים למנוע לתקופה ארוכה אפשר לשקול התקן הורמונלי.

בהרבה דברים שתופתעי אפילו לשמוע שיש כאלו שמחמירים בהם, ועדיין מאז החתונה!! (שזה מעל שלוש שנים) אני עושה בדיקות רק בראשון רביעי ושביעי (ואם יש פצע ידוע אז רק ראשון ושביעי) בהתחלה בגלל הבתולים הוא אמר שבשנה הראשונה עדיין יכול לדמם, אח"כ ילדתי והיו קרעים ומאז האזור רגיש מאוד ונפצע מהר אז אני עדיין ממעיטה. 

גם אם רבנים אחרים לא ברמה הזאת שיגידו להמעיט שנה בגלל בתולים, רוב מוחץ ממש של הרבנים יגיד להמעיט כשהאזור רגיש.

אם את לא רוצה ללכת לרב אחר - מתחננת שתני לבודקת לדבר עם הרב, לי התירו שבעה נקיים רטרואקטיבית בזכות שנתתי... זה לא בושה! זה יעזור לך להמשך יהיה לך שקט.

ואגב בסוגריים זה גם אולי כדאי לכם לשאול וזה גם הרבה רבנים מתירים - למי שהאזור רגיש להרטיב קצת את העד, לחכות שיתייבש קצת אבל שיישאר לח ואז לבדוק איתו, לי זה חסך המון כאב ראש....

בהצלחה אלופה! 

(אגב, דעתי האישית, שפעם לא היו בודקות טהרה... זה משהו של השנים האחרונות. מה שמחזק את זה בעיני שזה אכן לא טבעי ושיש דרכים רבות, גם על פי ההלכה, טובות ואחרות לפסוק ולסמוך על האישה, מקווה שתמצאי את הדמות שמתאימה לך ואל תתייאשי מלחפש אותה! גם בתוך הזרם שלכם... חיבוק גדול על כל העוגמת נפש והתחושות הקשות. הייתי שם...)

אני יודעת שמי שיש לה פצעים בקלות מתירים לה להוריד בדיקות! ללכת לבודקת בכל פעם?!?! מה? אחרי כמה פעמים שיש פצע כבר הרבה פעמים מזהים בכתם שזה דם של פצע ולא מהרחם .

כל כך כואב לי על החוויה שאת עוברת, זה לא נשמע לי תקין בכלל, מציעה מאוד להחליף לרב אחר שמסוגל להתיר אתכם בלי לשלוח בכל פעם לבודקת  , רב שמקל זה לא אומר שהוא פחות חזק במצוות, זה אומר שהוא מספיק מבין הלכות לעומק ולרוחב שיודע איך להתיר.

עכשיו אנקדוטה קטנה - מסופר על רב עצום, סליחה שלא זוכרת מי, שהיה מאוד מחמיר בכל נושא של מצוות. רק בענייני טהרת המשפחה היה מקל מאוד, שאלו אותו איך יתכן שהוא לא מחמיר גם בזה? והוא ענה - אני דווקא מאוד מחמיר במצוות שלום בית. אל תזלזלי במשקל הכבד של מצוות שלום בית.

שום דבר לא ילדותי, ברור שהבודקת תתקשר! ובעניין שתמליץ לך על רב אחר. וואי זה מקומם אותי לחשוב שזה מה שאת עוברת! חיבוק גדול ❤️

וגם היום שיש הוא נועד לדעתי למקרים מאד קיצוניים שבאמת חייבים.

אז שאלו שאלות, וסמכו על האשה ומה שהיא מרגישה

וגם היום לא חושבת שכל רב שולח ככה כל דקה לבודקת.

במיוחד שאת כבר מכירה את ההרגשה של פצע וכו'

או שזה כבד מידי.

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

להתחזק מול עצמנו, לשבת לכתוב מה המשעות עבורי בהבאת הנשמות האלו לעולם, להרים לעצמך על הכוחות והמסירות לשליחות האדירה הזאת.

ואז כשאצלך הדברים יותר חזקים ונטועים, זה מקרין לסביבה... בלי לנסות לשכנע אותם או משהו. פשוט כי לך טוב.

חזקי ואמצי. אני מחזיקה ממך ממש!

אני פשוט עייפה מלהתנהל עם מה שיש לי, אז עוד אחד? 🙈

אני מרגישה ממש חסרת כוחות, באלי רק לנוח לצבור כוחות אבל זה בלתי אפשרי במציאות שאני נמצאת בה, אני פשוט במרתון מטורף סביב הילדים

גם אני חזרתי מהחופשת לידה ובאותו יום גיליתי על הריון שני

כולם הרימו גבה- שירימו- זה שלהם

איזה שפע.

שיהיה לך בקלות, בנחת , בשמחה גדולה!

גידול קל ותהני!

א ש ר י י ך ! ! ! 

כל פעם שחוזרת מחלד

מלא מזל טוב

ברכה עצומה

היום אני מרגישה שזה גדול עליי

לא קל לי בכלל ואני ממש קצרה עם שאר הילדים

כמה דברים שעלו לי

א. לקחת עזרה בכסף. שמעתי בשם רבנית שמה שחוסכים על מנקה ובייביסיטר אחכ משלמים לפסיכולוגית

ב. אחרי הלידה, ממש יש תחושת הודיה לה' שהכריח אותך לקבל את המתנה הזאת. ואני לא היחידה.

ג. חוכמת הבדיעבד- הייתי רושמת למעון. כולם עד 4, את הילד שבגן לצהרון. לא היה לי את השכל לעשות את זה, רציתי להיות אמא מושלמת בכל החזיתות, תכלס היום ממרומי גילי והבנתי (בקריצה) מבינה שזאת הייתה טעות. אם רלוונטי לך- תקחי את העצה.

זאת תקופה לא קלה, אח"כ הם גדלים ונהיה קל יותר

הם גם מתחילים לעזור

בהצלחה אהובה!!

הריון אחד מישהי הגיבה- אוי ואבוי  עוד פעם?

והיו כאלה ש- מה זה מבחירה?

אהה והכי- רגע.. מה בן כמה הקטן שלך בדיוק?(לרגע רציתי לשאול אם היא רוצה לדעת גם באיזה תאריך היה הליל טבילה)

היו פעמים שהרגשתי שאסור לי להתלונן על כלום כי הרי אני בחרתי אז כאילו איך אני מעיזה אני בישלתי את הדייסה לעצמי..

והיה לי פעם בעבודה אחת שאשכרה קיבלתי צעקות בערך על זה שאני בהריון ואיך לא סיפרתי בשבוע 4 בערך בראיון...(למה שאספר ביום שראיתי 2 פסים..?כדי שלא תקבלו אותי? לעדכן גם בתוצאות של הבטא...???)

למדתי הרבה מכל זה להיות על מקומי

גם אם את לא תכננת עכשיו הריון

את לא חייבת כלום לאף אחד

גם לעבודה אין סמכות להחליט על חייך הפרטיים

תהיי על מרומך

זה מה שה' זימן לך

ואת בסדר גמור

והשאר-י מחדדו

אל תבהלי אם יעירו משהו...תסנני רגשית

תגובות של אנשים בכל מני נושאים

בלי קשר ספציפי להריון

זה יכול מאד להציק

ההתערבות במשהו פרטי

האנרגיות שזה מצריך

לפעמים זה גם ככה קשה ואז זה מוסיף קושי

בפעם האחרונה שחוויתי את זה

חברה אמרה לי משפט יפה

'יש אנשים שחיים דרך חיים של אנשים אחרים'

כלומר התגובות שלהם

זה בעצם החוויה שלהם

אני בעיקר למדתי לא להסביר

לזכור שזה שלי ולא שלהם

אם בא לי לשתף אני אשתף

ואם בא לי לשתוק אז אני אשתוק

גם אם זה גורם לאנשים מבוכה 

שיהיה בקלות ובידיים מלאות.

חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון. 

יפה לך על האיפוק..

בשעה טובה ומוצלחת!!!

תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁

מרגש ממש!

שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️

מרגש ממש

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות

אין על צ'אט ג'י פי טי

המליץ שאני אדפיס מסמך רישמי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עם הודעה על "אישור בקשה לתוספת בנייה ואכלוס דייר משנה"

ואז כתוב מועד אכלוס צפוי, תנאי שכירות, הדרישות מהדייר הראשי (הוא😂) כמו אספקת מזון מיוחד ב3 בלילה וכו'.

ולמטה כתוב שהעסקה סופית ואינה ניתנת לביטול, החזרה או החלפה🤣

ותודה על כל הברכות החמות! אמן ואמן. הלב מתקשה להכיל את הטוב הזה🩷

שיהיה בשעה טובההההה ובקלות!!!!

תעדכני איך הוא הגיב

אז הוא טיפה חייך ואז קלט במה מדובר והתרגש עד דמעות... 

יצא טוב שהוא עובד היום מהבית חחחח