א. מבינה את המסר שרצית להעביר,
ואכן, לא הכל נוצץ, לא הכל דבש ופרפרים,
יש עבודה, ואפילו עבודה יומיומית ולעיתים קשה, בתוך מסגרת חיי הנישואין והמשפחה.
וחשוב לזכור זאת בהחלט.
ב. יחד עם זאת, חשוב גם לזכור תמיד את המהות - הבית.
הלא כל מה שכתבת למעט נושא הילדים מצריך גם מרווק בדירתו או רווקה בדירתה לעשות, רק לבד, ובלי החצי השני שנמצא שם לעזור, לתמוך, ובעיקר - להיות נוכח.
ובפירוט לפי הודעתך:
- "יש לכם ערב אחד, גג שבוע להנות מהחויה." -
יש גם חיים שלמים להנות מחיי הנישואין. וחשוב גם לומר זאת.
נכון שזו עבודה, אבל עבודה אהובה והכי מתגמלת ומספקת שיש, עם הפירות הכי מתוקים שניתן לתאר.
וזה לא נגמר בשבוע, אלא זה באמת לכל החיים, כן, גם המתיקות העצומה. והצמיחה של האהבה עוד ועוד ב"ה.
- "אחר כך צריך לעבוד כדי להכניס כסף למערכת..." -
כאמור, גם ברווקות אדם צריך לעבוד כדי לכלכל עצמו.
אם אני רווק או רווקה בגיל 40 לצורך הדוגמא (כמובן שגם הרבה פחות) - עדיין עליי לקום כל בוקר מוקדם, לעבוד למחייתי, יום יום.
כנ"ל לגבי שטיפת כלים - שיהיו לי כלים נקיים בדירתי לבד
להוריד פחים - שאוכל לחיות בדירתי לבד בלי ריח נוראי
לשטוף בית - כדי שיראה בית ולא רצפת דבק אבק ולכלוך בדירתי שלי
לנקות אסלות - כדי לחיות בבית עם שירותים ראויים לאדם 
לטפל במכות נמלים - אם בדירתי שלי לבד יש כאלה,
לטפל בתיקנים גרמניים ואמריקאיים (וואו שולחת חיזוק על ההתמודדות! בלי טיפת ציניות! קשוח ממש) - אם בדירתי שלי לבד יש כאלה
לפתוח סתימות בביוב אם נסתם לי בדירתי שלי לבד
- וכאן כאשר הילדים מגיעים, אז נכון, ילדים הם עבודה מתמשכת ולעיתים סיזיפית.
אבל רגע,
איך מרגיש אדם שהוא לבדו? ללא העבודה הסיזיפית הזו?
האם בהכרח הוא יותר שמח רק כי הוא לא עובד בעבודה הסיזיפית הזו?
אולי דווקא האושר שלו לצד העבודה גובר?
ומה לגבי השלב בו הילדים גדולים?
הרי זה רק שלב בחיים כשהם קטנים
(כרגע למשל הקטן שלנו בן 11, האמצעי בן 13 והגדולה בת 15+, זה עולם אחר לגמרי מאשר שהם היו קטנים).
ולא רק שאין עבודה סיזיפית כזו כאשר הם גדלים (גם הרבה לפני הגילאים שציינתי), אלא הם גם עוזרים
וכמובן כמובן מביאים כמויות של אור ברכה ואהבה שאי אפשר לכמת במילים
ואדם גם בזקנותו ובשלב הזה בחייו כאשר ילדיו שלו שהוא עמל על לגדל אותם - יתמכו בו ויעזרו לו,
ולא צריך ללכת רחוק רק לתמיכה סיעודית וכד' חלילה, אלא גם ביקור שלהם, עזרה בבניית סוכה, חיבוק ונחת מהם ומהנכדים, עזרה בהכנת עוגה לשבת, שולחן חג שמח עם צאצאיך וכן הלאה...
זה באמת עולם ומלואו
אושר אינסופי
וכמובן שגם זוגיות ואהבה של איש ואשתו
אי אפשר לכמת את זה לעומת X שעות או תפקידים או עבודה שעשינו למען שזה יתקיים.
לכן בהחלט יש תקווה אמיתית ושאיפה אמיתית לבניית בית שיהא בעזרת ה' בניין עדי עד
עם עבודה, אהובה, מתגמלת
עם רגעים משמחים ומתוקים
עם רגעים מאתגרים
עם לימוד, צמיחה וגדילה.
ג. נקודה מעניינת שעלתה לי כשקראתי היא שכדי להעביר את המסר יכול להיות שהשתמשת יותר בהקצנה כדי להבהיר ולהעביר את הנקודה.
וזה בהחלט מובן.
רק שלענ"ד גם בצד השני זה יכול להיות דומה -
כלומר אותו שרשור שכתבת על "הנסיכים ונסיכות" או בני מלכים וכו' - גם הוא כנראה בא להעביר ולהבהיר נקודה מסוימת, מסר מסוים, ולכן יכול להיות שגם בו הוקצנה הנקודה.
וזה גם בסדר גמור.
כי אנשים רוצים להעביר נקודה ולעיתים היא מובהרת ומועברת ע"י מיקוד כרגע רק עליה.
וכמו שאצלך זה לא אומר שאתה חושב שאין גם טוב ויש לצפות רק להיות משרתים ועבדים נרצעים ויש רק רע וקושי אינסופי בבניית בית וגידול ילדים -
כך גם פותחת השרשור ההוא או כל שרשור אחר לא בהכרח מתכוונים שיש רק את אותה הנקודה ההיא ותו לא, אלא ברור שיש הרבה מעבר ורק רצו להעביר מסר, או יותר נכון - בקשה, תקווה, צורך, רצון.
עד כאן הגיגיי כולל מימד החפירות שבהם
שנזכה ב"ה כולנו לחוות ולחיות את המתיקות הגדולה בבניית הבית למי שבדרכם אליו אוטוטו, באהבה ובשמחה ב"ה
ולתחזוק ובניית הבית המתמשכת למי שכבר שם, גם עם כמה שיותר מתיקות וטוב 🌹
