לכולנו יש חסרונות, וכל החסרונות גרועים. יחד עם זאת, יש אנשים שהחסרונות שלהם משליכים כלפי הסביבה וחלק רק על עצמם. כמובן ששניהם לא מאוזנים ואדם מאוזן מתנהל בין שתי הקיצוניות. אך אנחנו לא מאוזנים 
לדוגמה:
- חוסר ביטחון עצמי גורם לאדם לשתוק, להסתגר, לא לזרום עם כולם. לעומתו עודף ביטחון עצמי גורם ליוהרה ולשיפוטיות.
- לא להיעזר באחרים לעולם, לא להישען, לא להזדקק - לעומת להיעזר, להתקשר 10 פעמים עד שיענו לי, לדרוש פיצויים אם מגיע לי
- להאשים את עצמי ולשנוא את עצמי או להאשים אחרים ולשנוא אחרים
- להתכחש לרע, להיות אופטימי גם כשאני לא מאמין בזה כי לא נעים להכיר בכך שיש רע, לראות את העין הטובה גם באנשים רשעים; או להיות פסימיסט, חשדן, לראות גם בטוב את הרע
- אדם חסר טאקט ש"מדבר דוגרי", שיכול לקלל אותך אם עצבנת אותו ולחבק אותך אם הוא מעריך אותך, שלעולם לא ישמור בלב; או אדם שתמיד עם פילטר ודיפלומטיה, וכמעט אף פעם אי אפשר להבין מהי דעתו האותנטית עליך ובכלל
בעיניי הבחנה מגניבה בין שני סוגי חסרונות מובהקים ומובדלים זה מזה
