ורק כעת מגיעה לזה,
ראיתי שתייגת אותי וביקשת שאענה, אך השרשור ננעל,
לכן אם זה בסדר כותבת לך את התגובה כאן:
@אנונימית בהו"ל היקרה (מהשרשור "תעזרו לי להסתכל על המציאות בעין טובה")
קודם כל חיבוק גדול גדול 
מקווה שאת מרגישה יותר טוב והאנטיביוטיקה החדשה כבר מתחילה להשפיע, החום ירד והדלקת עברה ב"ה
וואו! כמה קשוח להיות עם דלקת כזו, חום, שבועיים אחרי לידה! ועם עוד תינוק מתוק וקטן, והאנטיביוטיקה לא עוזרת, ואין יום, ואין לילה
והכל רצף אחד גדול של קושי מטורף!!!
וואו!
באמת אי אפשר לנשום רק מהתיאור
אז קל וחומר לעבור את זה
ואפילו רק דבר אחד
רק שבועיים אחרי לידה
רק דלקת וחום
רק אנטיביוטיקה שלא עוזרת
רק עוד תינוק מתוק וקטן
זה המון!
המון המון המון - אובייקטיבית!
לכן ממש אנושי והכי טבעי בעולם יקרה שתרגישי ככה בקריסה!
גם אני הייתי קורסת ועוד איך!
ולענ"ד כל בת או בן אנוש... 
אז קודם כל חבקי גם את את עצמך
לכי עכשיו למראה ותני לעצמך כזה חיבוק עצום
תביטי בך ותאמרי לך: וואו! את כזאת אלופה! את כזאת מדהימה!
מי זאת המדהימה הזאת?!
הבאת חיים לעולם! פעמיים! בשנה וחודשיים הבאת שני אוצרות ויהודים קדושים ונפלאים שמאירים את העולם!!!
איך את כזו אלופת עולם?!
ואני כ"כ אוהבת אותך!
וכ"כ גאה בך!
וכ"כ רואה את הקושי שלך!
וכ"כ מבינה אותו!
וכ"כ מצטערת יחד איתך שאת מרגישה אותו
ואני מחבקת אותך הכי חזק בתוכו!
וב"ה את תמצאי, תמצאו, דרכים להקל מעלייך!
וזה זמני
וגם בתוך הזמני הזה אתם תמצאו דרכים לשפר
וב"ה יהיה עוד הרבה טוב!!!
ואחרי שנתת לעצמך רגע את החיבוק הזה,
תראי יקרה איזה יופי כתבת גם על בעלך היקר:
כתבת שהוא עושה המון המון המון (3 פעמים המון! )
ומעבר לכוחותיו
ושאת באמת מעריכה אותו
ושגם כשהוא נרדם זה כמעט לא בשליטה אלא הוא פשוט קורס
ושהוא גם אומר לך להעיר אותו אבל בפועל לא מתעורר
ושאת המקסימה רוצה לדעת איך מסתכלים על זה בעין טובה ואיך לפתוח את זה מולו בלי לפגוע
וואו!
איזה מדהימים אתם נשמעים
גם את, שבתוך כל הקושי הבאמת בלתי יתואר הזה כ"כ חשוב לך לראות אותו בעין טובה ולתקשר לו את רגשותייך בצורה נעימה שלא תפגע,
זה כ"כ לא מובן מאליו!
וגם הוא, שכ"כ מתאמץ ובאמת עושה מעל ומעבר והמון המון המון.
אז אנסה לחלק ל2 רבדים -
1. איך לתקשר לו את זה בצורה טובה
2. איך פרקטית לראות איך מצליחים הקל מעלייך ומעליכם
לגבי הרובד הראשון - איך לתקשר לו בצורה טובה -
קצת ארוך ומורכב לכתוב כאן בהודעה את כל דרכי התקשורות המקדמות, אז רק על קצה המזלג אכתוב בקצרה שאת יכולה להתרכז בשיח איתו במה ש*את* מרגישה וחווה, כאשר המיקוד הוא בך ולא בו.
ממש לדבר בשפת "האני" - "אני מרגישה שאני קורסת. החום, הלידה, הדלקת, הכאבים, החולשה, לא מאפשרים לי לתפקד. מה אתה מציע שאפשר לעשות?"
או "הייתי ממש שמחה שתעזור לי לחשוב איך להקל מעליי כי אני לא מצליחה להחזיק ככה, מרגישה שהגוף פשוט קורס"
או כל דבר שמתמקד בך.
בשפת הלב
בשפה של צרכים שלך
בתקשורת אותנטית שמביאה אותך.
את יכולה גם בצורה של שיחה, בזמן יחסית רגוע ובפניות של שניכם,
את יכולה אפילו במכתב,
העיקר להעביר לו את הלב שלך בפתיחות, כנות ובצורה מקדמת.
(זה ככה ממש בקצרה כיוון שהרחבה בתוך זה ובתוך עוד הרבה סוגים של תקשורות מקדמות מצריך מעבר לכתיבה כאן בהודעה ולצערי לא ניתן ככה לגעת בדברים לעומק ובצורה טובה...
כלומר גם העמקה בדרכי התקשורת המקרבת וגם העמקה בעבודה אישית מול הרגשות וכן הלאה דורשת פלטפורמה יותר מאפשרת מאשר הפורום, עבורך ובשבילך, ולצערי כך לא אפשרי לתת את המענה השלם והראוי 🙏❤)
ולגבי הרובד השני - איך פרקטית להקל מעלייך ומעליכם:
אחרי השלב הזה של ההבנה והניראות שלך את עצמך, עד הסוף
וההבנה והניראות שלך את בעלך ואת המצב
(וההבנה והניראות של בעלך אותך ואת עצמו ואת המצב)
וכמובן הבנה שזו מציאות *אובייקטיבית* מאתגרת ודורשת ואינטנסיבית מאוד מאוד
זה לא אתם שלא בסדר חלילה, אלא אתם בתוך מציאות שלא משנה את מי תשימו שם - זה יהיה מאתגר מאוד!
כי כל אישה שנייה אחרי לידה + תינוק בן שנה וחודשיים + דלקת + חום + אנטיביוטיקה שלא עוזרת + לילות לבנים + איש שעושה המון אבל קורס = כולם יקרסו ככה. זה על אנושי.
לכן כדאי כמה שאפשר לחפש עזרה חיצונית או דרכים להקלה בכל צורה ותצורה שמתאפשרת.
אז אחרי ההבנה והניראות לעצמי ולבן/בת הזוג - לעבור לשלב הפתרונות ולחשוב יחד, כמו סיעור מוחות.
למשל,
לבקש מבעלך:
* אני יודעת שצריך עזרה בתשלום אבל אני לא מגיעה לזה או לא מצליחה עם זה - תשיג בבקשה עזרה בתשלום. זה מאוד יעזור לי שזה יהיה עליך.
* אולי נחשוב שאתה תהיה עם הגדול יותר כל לילה לפחות ואז אני יודעת שאני רק עם הקטן יותר.
* בוא נסכם שאם אתה לא קם אני בכל זאת מעירה אותך למרות שזה קשה, ואנו יודעים שאת המאמצים הללו שאני מקדישה בלהעיר זה משתלם כי כאשר תקום תעזור לי ותעשה מה שאני כבר לא יכולה. וכך אהיה קצת יותר רגועה שהדברים לא רק עליי כשאני קורסת.
* אולי נביא אפילו אחות לילה ל3 לילות, לפחות עד שהדלקת תעבור, החום ירד, והכוחות טיפה יחזרו אליי.
* אולי נשיג עזרה מהמשפחה בצורה שתרתום אותם אפילו עוד יותר - ממש נאמר להם בצורה מכוונת שאנו זקוקים להם בימים הקרובים. אתה יכול לעשות את זה בבקשה?
* אולי נשיג עוד עזרה בתשלום בכל תצורה, כמו מבשלת, מכבסת, מנקה, בייביסיטר וכו'
* אולי נמקד שבמשך כל היום אתה עוזר במה שאתה יכול ואני רק עם הקטן מניקה ונחה וזהו, כל השאר לא עליי
ושאם אני קורסת אפילו להביא בקבוק במקום הנקה,
ואז בלילה יהיה לי טיפה יותר כוח וכל מה שאמרנו כנ"ל.
* אולי תנוח לפני הלילה כדי להיות עם יותר כוחות ללילה.
אם לא מתאפשר אפילו נביא עזרה חיצונית כדי שגם אתה תוכל לנוח בשביל לאגור את הכוחות הללו ללילה.
* איזה עוד רעיונות יש לך בעלי היקר?
מה עוד לדעתך יכול לעזור לי? לך? לנו?
ותזכרו יקרים
לעבור יום ביומו.
לשרוד כרגע בלבד
ממש רק לעבור את היום בנשימה,
מחר טיפה הקלה
מחרתיים טיפה יותר
עוד רגיעה ועוד רגיעה
עוד צעד ועוד צעד
וככה בתקשורת אותנטית בקצרה לומר את שפת האני, הלב, הצרכים.
ולסיום רוצה להוסיף קטע שכתבתי על מצוקה בו זמנית של בני הזוג שרלוונטית גם כאן:
מצוקה בו זמנית
"אבל למה הוא לא רואה אותי?!"
"אבל למה היא לא רואה אותי?!"
לפעמים אנו יכולים למצוא את עצמינו במצב בו שנינו יחד, גם אני וגם בעלי/אשתי, במצוקה.
שנינו נמצאים "במקום הקטן שלנו",
מקום בו אנו לא במיטבנו,
מקום עם המון קושי
עם המון תסכול
המון עייפות
והמון המון כאב.
ובמקום הזה,
לכל אחד כרגע לא טוב.
לא טוב פיזית ולא טוב רגשית, או גם וגם.
ומכל אחד המציאות הזו שואבת אנרגיה רבה.
האיש חוזר הביתה. הגם שחוזר לאשתו ולילדיו האהובים, הטיפול והעומס והשיגרה של היומיום קשים לו מאוד מאוד כרגע.
לעיתים הוא מותש.
גם ביום רגיל, וקל וחומר ביום מאתגר
ביום של מציאות אחרי לידה
ביום של התמודדות אישית-נפשית
ביום של קושי כלכלי
ביום של קושי ואתגר מול עצמו
ביום של שמיעת חדשות
ביום של לחיות כאן בארץ שלנו עם כל המציאות המורכבת הזו.
ואפילו הרדמה של 10 דקות, ושמיעת בכי של 5 דקות, כאשר כוחות הנפש כבר כמעט גמורים או אולי גמורים לגמרי - כל דבר הכי קטן יכול פשוט לרסק. לשבור. באמת באמת ולא בכאילו.
ממש כמו הביטוי "הקש ששבר את גב הגמל".
אז קשה לו.
קשה לו לחזור ולדעת שעדיין הוא צריך להיות במוד של "עבודה" ולא של רגיעה ומנוחה.
ועם זאת,
הוא מנסה ככל יכולתו.
ממשיך לקום כל בוקר
ממשיך עם נסיעות
ממשיך עם עבודה / מילואים / מסגרת אחרת
אבל לעיתים הגוף שלו, הנפש שלו - צועקים הצילו!
אני פשוט לא יכול יותר!
אני רוצה!!! אבל פשוט לא *יכול* לא יכול. הכוח שלי נגמר,
אני חייב להתמלא ממשהו כי אי אפשר לעבוד על 0 אחוז בסוללה
הוא ממש על אדים כרגע.
ויש גם אותך יקרה.
אישה מדהימה
אולי גם כבר אמא
שמתמודדת יום אחרי יום עם כל האחריות הענקית הזו שנקראית בית / עבודה / ילדים.
ואם את כבר אמא, את מוצאת עצמך יום אחרי יום באחריות שאיננה נפסקת לרגע לילד/ים שתלויים בך 24/7
ולפעמים את רק מרגישה שאין לך לאן לברוח, שהילדים/התינוק תמיד תמיד שם
ואת תמיד תמיד אמא שלו/שלהם
גם כשאת מרוטה מעייפות
גם כשכבר לא יכולה לשמוע טיפת צעקה – והילדים צועקים ומשתובבים בשובבותם הילדית.
ואת פשוט מותשת.
עם כל הברכה והתודה העצומה לקב"ה עליהם - בד בבד מגיע הקושי.
הקושי בהריון שסחבת 9 חודשים שלמים
הקושי בלידה הכואבת
הקושי בהנקה / האכלה תכופה מבקבוק
הקושי בלילות שפתאום טרופים והעייפות התהומית זועקת לשמים
הקושי בגידול
הקושי באחריות
הקושי בתלות של יצור חסר אונים בך
הקושי במעבר החד הזה מלהיות אדון על עצמך ועל הזמן שלך - ללהיות משועבדת ממש ללו"ז ממש לא מסודר של יצור קטן וצרחן...
ואולי גם הקושי בלנהל בית במקביל
ועבודה
ועוד אלף ואחד דברים שאת לא מבינה איך תצליחי לדחוס לשגרת היומיום העמוס כ"כ...
וזה קשה קשה קשה!
גם את באפיסת כוחות כרגע!
גם את בעייפות תהומית
ואת רק רוצה יד שתושיט עזרה
ואת רק רוצה קצת שקט.
לישון לילה שלם (וסליחה אם הצחקתי אותך בתיאור המושג "לילה שלם" שכה רחוק ממך כעת ונראה לך כמו מדע בדיוני...)
להתקלח בשקט, לאכול בשקט, לצאת לבלות בשקט
אבל אין את השקט הזה!
אין!
יש צרחות
ובכי
וצרחות
ובכי
ועייפות
והרדמה
ושוב
ושוב
ושוב
די! לפעמים משתגעים כבר ורוצים לברוח לאי בודד ולישון שם שנה שלמה אם אפשר!
אז גם את מגיעה לקצה היכולות שלך.
והמצב הזה שקורה כאן הוא בעצם מצב ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*
הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מים, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית אלא רק אחד מהם זה יהיה יותר פתיר וקל...
אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר
מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת
נסו להשלים שינה אפילו לחצי שעה כאשר אפשר,
נסו למצוא עוד יד אפילו של נערה או בייביסטר
נסו להקל מעליכם באוכל מוכן, דברים קפואים, מדיח, מייבש, הורדת סטנדרטים לאפס, לעשות דברים שאתם אוהבים ומטעינים אתכם באנרגיה.
ולזכור שזו תקופה. היא קשה, אבל היא תעבור ב"ה!
המלחמה תיגמר ב"ה בניצחון, הילדים יגדלו לאט לאט ועצמאותם תגבר, אתם תישנו לילות שלמים, אתם תחזרו לכוחות שלכם בגוף ובנפש.
זה יעבור
עוד יום,
עוד שבוע,
עוד חודש,
עוד שנה ואו עולם אחר
עוד שנתיים עוד יותר
אתם פשוט כרגע בעיצומו של משבר, בעיצומה של מצוקה אמיתית לשניכם בו זמנית וזה מאוד מאוד קשה
נסו גם יקרים עם כל הקושי *להבין* אחד את השניה
*לראות* את הקושי של השני/ה, גם אם מאוד קשה לכם - בכל זאת - להיכנס רגע ללב ולראש אחד של השנייה ולדמיין שאתם במקומו/ה יום שלם ואיך אתם חווים ומרגישים וכמה אתם מותשים באמת.
תנו לשני מילה טובה. אפילו אחת. אפילו אם היא מלווה בדמעות של קושי אישי שלכם, תגידו גם את הלב הזה שלכם. תתקשרו אותו. אל תהיו עם זה לבד.
תנו לשני חיוך. אפילו אחד. אפילו אם הוא נמהל בקושי הגדול.
תנו לקושי של השני ניראות. אפילו קטנה.
תנו לו/ה להרגיש שאתם אוהבים. שאכפת לכם. שאתם כאן. ביחד.
ולנסות להחזיק את הראש מעל המים כרגע בתקופה של ההישרדות הזו
ואח"כ יהיה אפשר לנשום הרבה יותר לרווחה
ובינתיים לנסות בכוח למצוא אפילו חצי שעה ביום לזמן של טעינת מצברים - להתמלא. לעשות דברים שאוהבים.
לנוח. לישון. לאכול טוב. פעילות גופנית. זמן זוגי. לזכור גם את היופי והטוב בחיים גם עכשיו.
יהיה טוב ב"ה!
כבר עכשיו יש הרבה טוב
ויהיה עוד הרבה הרבה יותר!
אל תעזבו ידיים
תהיו בזה יחד
צעד אחר צעד
ותעברו גם את זה כמו גדולים 💪❤
מצטרפת לשאלה על ילדון בן שנתיים+
בושות!