אבל לפי מה שאני מכיר הארכיאולוגים נוטים לזהות את מגדל בבל עם אחד הזיקורתים שלא הושלם, ובראש הזיקורתים היה עבודה זרה, שזה במפתיע הפירוש של רשי על פי חזל

הרי חזל רואים את נמרוד כבונה המגדל, ומולו כאנטי-תזה אברהם שמתנגד אליו ומקים את עם ה'.

נכון שבפשט הרצון של בוני המגדל היה רק ליצור קולקטיב תמים "פן נפוץ על פני כל הארץ". אבל זה בדיוק העניין, כשאומות העולם יוצרות קולקטיב לאומי זה יהיה קולקוטיב לאומי שמיוסד על בסיס הטבע או רעיון אנושי, בניגוד לעם ה' שיוצר אברהם שהוא קולקטיב לאומי שבסיס האתוס שלו זה אלוקים.

לכן מגגל בבל זה חטא, לא חטא במובן הפשוט,אלא ביטוי לתרבות שהתכנים הלאומיים שלה הם לא אלוקיים אלא טבעיים, ובעצם כל אומה באומות העולם חוטאת בחטא הזה אוטומטית.

לכן חזל אומרים שהם רצו להלחם בה', כלומר העמידו ערך אנושי לבסיס הקולקטיב שיהווה אלטרנטיבה לערך אלוקי, שזה בעצם סוג של מלחמה בה' לא מודעת. לכן גם נמרוד מייצג את האלילןת לפי המדרש של כבשן האש, הוא טוען שצריך לסגוד לערכים טבייים או אנושיים, למים לרוח לעננים לשמש לאש וכו', בניגוד לאברהם.

שהבעיה ב'פן נפוץ' הייתה עריצות. רצון למנוע דעות אישיות, שהוביל למחיקת הפרט. ('אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים')

אם נלך לכיוון שלך, בהנחה שהעריץ עבד עבודה זרה, אנחנו שוב מתקרבים למדרש חזל

(רדק: "ובבראשית רבה: לשם עבודה זרה נתכוונו. אמרו 'לא כל הימנו שיבחור לו את העליונים, בואו ונעשה עמו מלחמה'. וזהו 'ומגדל וראשו בשמים'. וזה אינו כמשמעו, כי לא היו טפשים לעשות מלחמה ממש, אלא המלחמה הזאת באמונה היתה לעבוד זולתו, וכיון שנתפזרו בטלה הסכמתם")

שום אזכור על חטא ממשי ,לא אזכור של ע"ז, לא ויחר ה' , לא חטא ועונש. רק סיבה ותוצאה.

לגבי עריצות, זה אמנם נכון, ועדיין לא מובן למה חזל רואים עריצות כמלחמה בה' כאשר החמס במבול לא מתואר כחטא מרידה בה' או סדום או על חטא אחר.

זה נכון שאחרי שמבינים שהבעיתיות כאן היא קוחקטיב גויי טבעי שלא מבוסס על ערך אלוקי, במילא קולקטיב כזה ייצור אחידות ועריצות וביטול הפרט ומחיקתו (להרחבה ראה פרק "הכלל והפרט בישראל" באורות ישראל. אני יכול להאחיב אבל זה יאריך. אהל רק בישראל יש קשר מהותי בין הפרו לקולקטיב , כך שהקולקטיביות לא רומסת את הפרט, שברי התפיסה בישראל היא שאדם נשמתו יהודית, בניגוד לאומןת שאין בתפיסתם נשמה אנגלית יפנית או כורדית).

עריצות+ע"ז עדיין לא מתרצת, כי זה סלט של 2 דברים שונים. העריצןת לא באמת נובעת מהע"ז אלא בסיבתיות טכנית, ותיאורטית זה היה יכןל להיות עריצות לבנות מגדל לשם ה'. קשה לומר שהתורה סתם תביא מקרה טכני שלא מדבר על תופעה מהותית באנושות, ורק בגלל עניין כזה ה' יפיץ את שפתם (מה גם שכנראה זה סגנון מיתי לדבר על מאורע היסטורי. כנראה לא היתה הפצת שפות בשניה אחת, אלא זירוז מצד ה' של פיצול השפות בעולם. מה שמסתדר עם ההיסטוריונים והארכאולוגים). ובעצם הפצת השפות באורח נס נמשכת עד היום, שהרי למרות הנטיה שהיתה תמיד לעןלם גלובלי ולהליכה אחרי העדר בתכנים תרבותיים של התרבות השלטת (פרסית, יוונית רומאית או מערבית) עדיין רואים שכל עם שומר על שפתו גם כיום ולא מתבולל לשונית בניגוד לתרבות, ואין שפה אחת שמשתלטת על כל העולם בניגוד לתרבות שכן. זה בגלל קול ה' בנפש האדם האומר לו לשמור על שפה מפוצלת וזה הכוונה "הבה *נרדה* ונבלה שם שפתם".

עומק הפשט כן כרדק, שהרי כל קולקטיב גויי הוא כעין ע"ז שהרי מבוסס על מרכיב טבעי אנושי ולא על ה' (ולכן בתפילה כל הגוים נקראים עובדי פסילים וערלים , גם המונותאיסטים שבהם, כמאמר חזל שהנודר מערלים אסור בכל הגויים), ובעבר כל אומה גויית היתה מבוססת על מיתולוגיה לאומית או אליל לאומי ממש.

והפשט בחר להתמקד ברובד אחד במכוון, כדי להנכיח אותו.

(כשהשאלה היא איך חזל ידעו על הרובד הלא מפורש - אולי כי הרמבן צודק ברמז שלו עם 'נעשה לנו שם', כפי שראיתי שגם ארכיאולוגים אומרים. או מסורת כלשהי. או סברה. או אפשרות אחרת)

חזל פשוט היו יכולים להסביר את רעיון הפשט, ואילו את רעיון הע"ז לשים במדרש צדדי.

העובדה שחזל בחרו להתעלם מרעיון הפשט, ובמקומו לשים רק את רעיון הדרש, מלמדת שרעיון הדרש הוא פשוט עומקו של רעיון הפשט.

דבר שמתיישב עם הכתוב, שהרי סיפור מגדל בבל מהווה רקע מיידי להופעת אברהם, והתורה מציינת לנו שעבר אבי אברהם ואבי העברים קרא לבנו דווקא פלג על שם פילוג הארץ. ואברהם מגיע מעבר הנהר, האזור שבערך התרחש מגדל בבל

מה זה משנה אם עובדים ע"ז במגדל או בלי מגדל?

ולמה זה לא מוזכר בכתוב "ויאמרו הבה נעשה לנו מקדש. הבה נעשה לנו אלוהים" וכו'

לכן נראה לומר שאם היה כאן חטא , הוא חטא מעצם הדרישה לא לפוץ על פני כל הארץ. החטא של ספורנו שמסביר שהם התנגדו לציווי מחאו את הארץ לא מסםיק כדי להסביר למה חזל רואים זאת כחטא של מרידה ומלחמה בה' ולמה זה חטא שמשווה למבול, ולמה נמרוד מייצג אותו לעומת אברהם שמתנגד. גם ההסבר של הרב אשכנזי מניטו לא מספק, שהרי אין מרידה ומלחמה בה' בלטעון לאחידות.

גם בפשט שעצם זה שהחטא מגיע שניה לפני סיפור אברהם ולך לך, שזה בעצם העניין העיקרי שרוב התורה מספרת על עם ישראל והאבות, לא על כל האנושות, מראה שזה חטא שמהווה רקע להווצרות עם ישראל, וכן לפי המדרש שכוכבו של אברהם דורך על רקע התנגדותו לנמרוד בונה המגדל.

לכן נראה שההסבר הכי הגיוני לחזל ופשט גם יחד, זה שעצם החטא קשור ליצירת קולקטיב גויי. זה לא "חטא" במובן הפשוט אלא ביטוי לבעיתיות מובנת אצל אומןת העולם עד שיתוקנו, שבסוף מהווה כעין "מרידה" בה', והיא מוצגת כרקע ליצירת קולקטיב אלוקי "להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך" "אשר חלק ה לכל הגוים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה כיום הזה" "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם...כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו".  

הדרש של חזל לא מחייב התרחשות בפשט, אבל כן יציג את הלך הרוח של הדברים ועומקם. ואם כן מה הכוונה שהם מרדו בה' ורצו לעלןת השמימה ולהלחם בו? ולמה נמרוד מייצג זאת ומייצג את האלילית כאויב אברהם?

אחרי זה נכנס בתוך חטא זה ההסבר של ספורנו ומניטו, כי בעצם קולקטיב טבעי ייצור או אחידות או מלחמה, ואילו קולקטיב אלוקי יכול להוות לב באברים, וליצור אחדות שלא מחייבת אחידות באנושות ומאפשרת לפוץ על פני כל הארץ.

את ההסבר הזה ראיתי ב"למהלך הפרשיות בראשית" של הרב בלייכר, אני מעריך שזה על פי הרצי"ה, אבל לא בדקתי בשיחות הרצי"ה בראשית.

(אני מבין שבעיקר רצית לחלוק את המהלך שראית, וזה בסדר גמור

במקום להתווכח אני אגיב את התחושות שלי: אני לא חושב שהתורה חשבה במונחים כאלו של מהויות מטאפיסיות, ולא חושב שהם אמיתיים

אולי שימוש במושגים אחרים היה מיישב את הדברים על ליבי. לרב זקס לדעתי יש פירוש כזה - התנך רואה בכוח הפוליטי בעיה. הוא מוביל לעריצות, נוסח משפט המלך. האלטרנטיבה היא ברית בין עם לאלוקים, כשהמלך אם ישנו משרת את העם ולא להיפך, ובאמת ההוגים שיצרו את הדמוקרטיה המודרנית שאבו במוצהר את הרעיונות שלהם מהתנך. וכו')

השאלה האם קולקטיב כלשהו מבוסס באתוס הסוציולוגי שלו בעולם הזה על אלוקים או לא, והשאלה האם מבחינה *סוציולוגית* אותו קולקטיב מדבר על שיוך בנשמה לאותו העם (או בתנ"ך זה פשוט ההבדל המהותי בין עברי בנו של ה' לבין בן נכר (במקום עיסוק בנשמה), הבדל מהותי שלא קיים באתוס של עמים אחרים.

ייתכן שהבנת את דבריי מטפיסית בטעות ולא סוציולוגית.

גם התנך מדבר על ההבדל הסוציוחוגי בין ישראל לעמים, שבעוד ישראל הם עם ה' הגויים לא.

הפוליטיקה היא סדר טכני של סידור חברתי , אבל סגנון הפוליטיקה ומשטר מדינה בדרך כלל מושפע הרבה גם מסוציולוגיה, כלומר מאופי תרבותי ואתוס של עם נתון.   הבקשה של בוני המגדל לא היה רק ליצור רק מדינה אחת, אלא גם עם אחד. לעם יש זהות רגשית קולקטיבית, ואילו למדינה שאין בה עם (נגיד בימינו קניה למשל) אין את זה, אלא רק סדר משטרי טכני.

הסוציולוגיה עוסקת באתוס ורגש קולקטיבי השייך לתחום הנפש והתודעה והרגשות, אך לאו דווקא למטפיסיקה

וכשאני ברוב המקרים כותב מהלך. זה לא כי הוא יפה או מוצא חן בעיני, אלא כי לפי בירור ההיגיון הוא נראה כמתיישב הגיונית עם הפשט (בתנך) או רוח חזל (אם זה מדרש מרכזי וחא צדדי).

הקושיות שכתבתי הן רציניות, לא משאלת לב שרעיון יפה ששמעתי יהיה האמת

ברית פוליטית חייבת לבוא על רקע אומה עם רגש קולקטיבי נתון נכון.

גם האיסלאם ניסה לחקות את עם ישראל ביצירת משטר פוליטי. אבל בגלל שלא היתה אומה נתונה עם אופי נכון, זה מעולם לא הצליח לצאת לפועל (עיין מושג הראשידון או 4 החליפים ישרי הדרך באסלאם).

באופן כללי מהתרשמות קטנה שלי משיטת הרב זקס זצ"ל (ואולי אני טועה כי לא קראתי מספיק את כתביו), אני עפר לרגליו. אמנם זחלתי ואירא, אבל האמת אהובה מכל.  הכל אצלו מושלם, חוץ משיטת האבחונים הסוציולוגים-לאומיים שלו, שלוקה בחוסר מהותי (בניגוד לתורת הרב קוק) ומשדרת ריח חריף של תורה גלותית שמציאות לאומית יהודית לא טבעית לה ולא מסוגלת להתעלות מעל "מדעי המדינה" לעבר הסוציולוגיה, במחילה ממש מכבוד תורתו זצ"ל.

אבל האבחון הפוליטי עצמו מושלם אצלו, אלא שחסר את המימד הסוציולוגי שמאחוריו (למשל הטעות שאומה זה קבוצת אנשים שיש להם חזון משותף ותו לא, או על אמנה חברתית ותו לא).

לחטא המבול שהמלכים שהכריזו על עצמם כבני אלילים חמסו.     בדור המבול היה רק מלכים ללא עמים.

מגדל בבל הוא ניסיון ליצור עם, לא רק מדינה

בוני המגדל שאפו לאחד את האנושות סביב ערך אנושי ולא אלוקי (ולכן חזל אומרים שאמרפל זה נמרוד בונה המגדל, ובעצם 4 המלכים הם אב טיפוס למלכויות אומות העולם האימפריות).

בעוד אברהם ועם ישראל הם אנטי-תזה, של איחוד האנושות סביב ערך אלוקי, כאשר במרכז יש את עם ה' שמהווה לב לכל העמים המאוגדים כל אחד לעצמו על ידי ערך טבעי-אנושי.

(מהזכרון אז לא מדויק)

אגב, בפשט, בספר בראשית אין בכלל עבודה זרה. אולי רק התרפים של לבן, שדווקא שם אחת הפרשנויות היא שהם רק למזל או ניחוש.

כמובן, בדרש יש עבודה זרה כל הזמן. אבל בפשט - עבודה זרה מופיעה לראשונה אלוהי מצרים בספר שמות.

לפני שיעקב חוזר לבית אל, הוא מבקש מאנשי ביתו להסיר את אלילי הנכר שבידם וקובר אותם מתחת לאלה

לא סתם ע"ז, אלא רצון לעלות השמימה ולהלחם בה'.

הרי לפי חזל אנוש הוא ממציא האלילות, לא בוני המגדל.

וחוץ מזה חזל לא אומרים שבמבול ובסדום היו עבודה זרה, רק במגדל בבל.

ובאמת גם זה דורשני למה נמרוד הוא גם בונה המגדל וגם מייצג האלילות וזורק את אברהם לכבשן ודורש ממנו לסגוד לאלילים במדרש.

(אגב יש בבראשית ע"ז - הסירו את אלוהי הנכר. יעקב אחרי הריגת שכם).

בפשט נראה שהמסר העיקרי של אברהם הוא לא מלחמה ישירה בע"ז, אלא המסר שהאל העליון בורא העולם יורד ארצה לשכון בעם שהוא יצר ומתערב בעולם (וממילא הע"ז נשללת מאליה) "הרימותי ידי ל*ה'* אל עליון קונה שמים וארץ" בניגוד למלכיצדק שלא מזכיר את שם ה' אלוקי ישראל (או אלוקי אברהם), אלא רק טוען שאברהם ברוך לאל עליון.

לכן אברהם מיוצג כמנפץ הפסלים. עצם האמירה להקים עם שבורא העולם שוכן בתוכו ומתערב בעולם, זה עצמו ניפוץ סגידה לכוחות חלקיים.

בעוד שמלכיצדק אמנם מעודד לעבוד אל עליון שבורא העולם, אבל לאו דווקא אנשים עובדים אותו כאל שמתערב בעולם שוכן בו ומקים לעצמו עם, אלא כאל רחוק מהעולם שלא מתערב. לכן הגיוני שנראה לי הראבד אומר שבניגוד לאברהם, לשם ועבר לא הזדמן לשבור פסלים. כלומר מלכיצדק הוא שם עודד עבודה לבורא העולם, אבל לא לבורא עולם מתערב ונוכח , ובמילא עיקר העבודה והאמונה הופנתה אצל בני האדם לכוחות הטבע האליליים עד ימי אברהם.

בכל מקרה אצל אברהם זה די ברור למה חזל הכניסו את מלחמת אברהם בע"ז. כי אם מקימים עם שיהיה עם ה', זה עצמו שקול אוטומטית למלחמה בע"ז. בעוד שסירוב לפוץ על פני כל הארץ לא מקושר אןטומטית לע"ז, ולכן צריך חייב להיות הסבר למה חזל ראו בחטא המגדל עליה השמימה להלחם בה'

בדרש אתה צודק לחלוטין, חז"ל מוצאים רמזים לע"ז מיבל ויובל ודור אנוש ובעוד אין ספור מקומות.

אלא בנביאים. בעבר הנהר ישבו אבותיכם ויעבדו אלוהים אחרים. ואקח את אברהם.

זה מעניין שהתורה בכוונה לא מזכירה את עניין הע"ז. בדיוק כמו שאין הזכרה לעבודת אלוהי מצרים בידי ישראל במצרים , בתורה. למרות שביחזקאל זה מוזכר

(אני חושב שזה בשם הקאור החיים' אבל אני לא בטוח)

הם אמרו "פן נפןץ",

הם רצו להשאר בייחד ולא להתפזר בעולם

אבל הקב"ה צווה את נח ובניו בצאתם מהתיבה לרבות בארץ, לישב את העולם

הם לא רצו לקיים את הצווי אלא העדיפו להשאר באותו מקום אז ה' אמר שאם זה לא הולך לבד אני אעזור להם,

ואז ה' בלבל את השפות - וזהו. אי אפשר לחיות ביחד כשלא מבינים אחד את השני.

והם נפוצו בארץ

(אפילו לא חיייב לומר שזה חטא ועונש אלא סיבה ותוצאה, הקב"ה אמר להם להתפזה בעולם, הם לא רצו אז הקב"ה עזר להם / הכריח אותם לעשות את זה

אפשר להציג את זה גם כחטא ועונש,

מצידם:

הקב"ה אמר לנו לפוץ על פני הארץ, ואנחנו נלחמים בו ומוצאים לנו בקעה ומתיישבים שם ואם חלילה מישהו ילך לאיבוד ועלול לא למצוא אותנו ולהתישב במקום אחר (לפוץ בארץ) אז נעשה מגדל גדול וכך נלחם בקב"ה שככה לא יהיה אפשר להאבד, רואים את זה מכל האיזור

גמר חתימה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.

אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.

ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.

ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה

ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?

של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.

כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.

ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?

ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה

דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.

בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?

על שום ערך מערכי יוון.

לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.

משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.

כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.

שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.

ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים

א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי

ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.

(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)

א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.

ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.

ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.

א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.

ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.

ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי

א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.

ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.

ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.

א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.

ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.

לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים

בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.

ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק

א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.

ב. טענה מעניינת.

ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.

א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).

ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.

ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.