אבל לפי מה שאני מכיר הארכיאולוגים נוטים לזהות את מגדל בבל עם אחד הזיקורתים שלא הושלם, ובראש הזיקורתים היה עבודה זרה, שזה במפתיע הפירוש של רשי על פי חזל

הרי חזל רואים את נמרוד כבונה המגדל, ומולו כאנטי-תזה אברהם שמתנגד אליו ומקים את עם ה'.

נכון שבפשט הרצון של בוני המגדל היה רק ליצור קולקטיב תמים "פן נפוץ על פני כל הארץ". אבל זה בדיוק העניין, כשאומות העולם יוצרות קולקטיב לאומי זה יהיה קולקוטיב לאומי שמיוסד על בסיס הטבע או רעיון אנושי, בניגוד לעם ה' שיוצר אברהם שהוא קולקטיב לאומי שבסיס האתוס שלו זה אלוקים.

לכן מגגל בבל זה חטא, לא חטא במובן הפשוט,אלא ביטוי לתרבות שהתכנים הלאומיים שלה הם לא אלוקיים אלא טבעיים, ובעצם כל אומה באומות העולם חוטאת בחטא הזה אוטומטית.

לכן חזל אומרים שהם רצו להלחם בה', כלומר העמידו ערך אנושי לבסיס הקולקטיב שיהווה אלטרנטיבה לערך אלוקי, שזה בעצם סוג של מלחמה בה' לא מודעת. לכן גם נמרוד מייצג את האלילןת לפי המדרש של כבשן האש, הוא טוען שצריך לסגוד לערכים טבייים או אנושיים, למים לרוח לעננים לשמש לאש וכו', בניגוד לאברהם.

שהבעיה ב'פן נפוץ' הייתה עריצות. רצון למנוע דעות אישיות, שהוביל למחיקת הפרט. ('אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים')

אם נלך לכיוון שלך, בהנחה שהעריץ עבד עבודה זרה, אנחנו שוב מתקרבים למדרש חזל

(רדק: "ובבראשית רבה: לשם עבודה זרה נתכוונו. אמרו 'לא כל הימנו שיבחור לו את העליונים, בואו ונעשה עמו מלחמה'. וזהו 'ומגדל וראשו בשמים'. וזה אינו כמשמעו, כי לא היו טפשים לעשות מלחמה ממש, אלא המלחמה הזאת באמונה היתה לעבוד זולתו, וכיון שנתפזרו בטלה הסכמתם")

שום אזכור על חטא ממשי ,לא אזכור של ע"ז, לא ויחר ה' , לא חטא ועונש. רק סיבה ותוצאה.

לגבי עריצות, זה אמנם נכון, ועדיין לא מובן למה חזל רואים עריצות כמלחמה בה' כאשר החמס במבול לא מתואר כחטא מרידה בה' או סדום או על חטא אחר.

זה נכון שאחרי שמבינים שהבעיתיות כאן היא קוחקטיב גויי טבעי שלא מבוסס על ערך אלוקי, במילא קולקטיב כזה ייצור אחידות ועריצות וביטול הפרט ומחיקתו (להרחבה ראה פרק "הכלל והפרט בישראל" באורות ישראל. אני יכול להאחיב אבל זה יאריך. אהל רק בישראל יש קשר מהותי בין הפרו לקולקטיב , כך שהקולקטיביות לא רומסת את הפרט, שברי התפיסה בישראל היא שאדם נשמתו יהודית, בניגוד לאומןת שאין בתפיסתם נשמה אנגלית יפנית או כורדית).

עריצות+ע"ז עדיין לא מתרצת, כי זה סלט של 2 דברים שונים. העריצןת לא באמת נובעת מהע"ז אלא בסיבתיות טכנית, ותיאורטית זה היה יכןל להיות עריצות לבנות מגדל לשם ה'. קשה לומר שהתורה סתם תביא מקרה טכני שלא מדבר על תופעה מהותית באנושות, ורק בגלל עניין כזה ה' יפיץ את שפתם (מה גם שכנראה זה סגנון מיתי לדבר על מאורע היסטורי. כנראה לא היתה הפצת שפות בשניה אחת, אלא זירוז מצד ה' של פיצול השפות בעולם. מה שמסתדר עם ההיסטוריונים והארכאולוגים). ובעצם הפצת השפות באורח נס נמשכת עד היום, שהרי למרות הנטיה שהיתה תמיד לעןלם גלובלי ולהליכה אחרי העדר בתכנים תרבותיים של התרבות השלטת (פרסית, יוונית רומאית או מערבית) עדיין רואים שכל עם שומר על שפתו גם כיום ולא מתבולל לשונית בניגוד לתרבות, ואין שפה אחת שמשתלטת על כל העולם בניגוד לתרבות שכן. זה בגלל קול ה' בנפש האדם האומר לו לשמור על שפה מפוצלת וזה הכוונה "הבה *נרדה* ונבלה שם שפתם".

עומק הפשט כן כרדק, שהרי כל קולקטיב גויי הוא כעין ע"ז שהרי מבוסס על מרכיב טבעי אנושי ולא על ה' (ולכן בתפילה כל הגוים נקראים עובדי פסילים וערלים , גם המונותאיסטים שבהם, כמאמר חזל שהנודר מערלים אסור בכל הגויים), ובעבר כל אומה גויית היתה מבוססת על מיתולוגיה לאומית או אליל לאומי ממש.

והפשט בחר להתמקד ברובד אחד במכוון, כדי להנכיח אותו.

(כשהשאלה היא איך חזל ידעו על הרובד הלא מפורש - אולי כי הרמבן צודק ברמז שלו עם 'נעשה לנו שם', כפי שראיתי שגם ארכיאולוגים אומרים. או מסורת כלשהי. או סברה. או אפשרות אחרת)

חזל פשוט היו יכולים להסביר את רעיון הפשט, ואילו את רעיון הע"ז לשים במדרש צדדי.

העובדה שחזל בחרו להתעלם מרעיון הפשט, ובמקומו לשים רק את רעיון הדרש, מלמדת שרעיון הדרש הוא פשוט עומקו של רעיון הפשט.

דבר שמתיישב עם הכתוב, שהרי סיפור מגדל בבל מהווה רקע מיידי להופעת אברהם, והתורה מציינת לנו שעבר אבי אברהם ואבי העברים קרא לבנו דווקא פלג על שם פילוג הארץ. ואברהם מגיע מעבר הנהר, האזור שבערך התרחש מגדל בבל

מה זה משנה אם עובדים ע"ז במגדל או בלי מגדל?

ולמה זה לא מוזכר בכתוב "ויאמרו הבה נעשה לנו מקדש. הבה נעשה לנו אלוהים" וכו'

לכן נראה לומר שאם היה כאן חטא , הוא חטא מעצם הדרישה לא לפוץ על פני כל הארץ. החטא של ספורנו שמסביר שהם התנגדו לציווי מחאו את הארץ לא מסםיק כדי להסביר למה חזל רואים זאת כחטא של מרידה ומלחמה בה' ולמה זה חטא שמשווה למבול, ולמה נמרוד מייצג אותו לעומת אברהם שמתנגד. גם ההסבר של הרב אשכנזי מניטו לא מספק, שהרי אין מרידה ומלחמה בה' בלטעון לאחידות.

גם בפשט שעצם זה שהחטא מגיע שניה לפני סיפור אברהם ולך לך, שזה בעצם העניין העיקרי שרוב התורה מספרת על עם ישראל והאבות, לא על כל האנושות, מראה שזה חטא שמהווה רקע להווצרות עם ישראל, וכן לפי המדרש שכוכבו של אברהם דורך על רקע התנגדותו לנמרוד בונה המגדל.

לכן נראה שההסבר הכי הגיוני לחזל ופשט גם יחד, זה שעצם החטא קשור ליצירת קולקטיב גויי. זה לא "חטא" במובן הפשוט אלא ביטוי לבעיתיות מובנת אצל אומןת העולם עד שיתוקנו, שבסוף מהווה כעין "מרידה" בה', והיא מוצגת כרקע ליצירת קולקטיב אלוקי "להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך" "אשר חלק ה לכל הגוים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה כיום הזה" "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם...כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו".  

הדרש של חזל לא מחייב התרחשות בפשט, אבל כן יציג את הלך הרוח של הדברים ועומקם. ואם כן מה הכוונה שהם מרדו בה' ורצו לעלןת השמימה ולהלחם בו? ולמה נמרוד מייצג זאת ומייצג את האלילית כאויב אברהם?

אחרי זה נכנס בתוך חטא זה ההסבר של ספורנו ומניטו, כי בעצם קולקטיב טבעי ייצור או אחידות או מלחמה, ואילו קולקטיב אלוקי יכול להוות לב באברים, וליצור אחדות שלא מחייבת אחידות באנושות ומאפשרת לפוץ על פני כל הארץ.

את ההסבר הזה ראיתי ב"למהלך הפרשיות בראשית" של הרב בלייכר, אני מעריך שזה על פי הרצי"ה, אבל לא בדקתי בשיחות הרצי"ה בראשית.

(אני מבין שבעיקר רצית לחלוק את המהלך שראית, וזה בסדר גמור

במקום להתווכח אני אגיב את התחושות שלי: אני לא חושב שהתורה חשבה במונחים כאלו של מהויות מטאפיסיות, ולא חושב שהם אמיתיים

אולי שימוש במושגים אחרים היה מיישב את הדברים על ליבי. לרב זקס לדעתי יש פירוש כזה - התנך רואה בכוח הפוליטי בעיה. הוא מוביל לעריצות, נוסח משפט המלך. האלטרנטיבה היא ברית בין עם לאלוקים, כשהמלך אם ישנו משרת את העם ולא להיפך, ובאמת ההוגים שיצרו את הדמוקרטיה המודרנית שאבו במוצהר את הרעיונות שלהם מהתנך. וכו')

השאלה האם קולקטיב כלשהו מבוסס באתוס הסוציולוגי שלו בעולם הזה על אלוקים או לא, והשאלה האם מבחינה *סוציולוגית* אותו קולקטיב מדבר על שיוך בנשמה לאותו העם (או בתנ"ך זה פשוט ההבדל המהותי בין עברי בנו של ה' לבין בן נכר (במקום עיסוק בנשמה), הבדל מהותי שלא קיים באתוס של עמים אחרים.

ייתכן שהבנת את דבריי מטפיסית בטעות ולא סוציולוגית.

גם התנך מדבר על ההבדל הסוציוחוגי בין ישראל לעמים, שבעוד ישראל הם עם ה' הגויים לא.

הפוליטיקה היא סדר טכני של סידור חברתי , אבל סגנון הפוליטיקה ומשטר מדינה בדרך כלל מושפע הרבה גם מסוציולוגיה, כלומר מאופי תרבותי ואתוס של עם נתון.   הבקשה של בוני המגדל לא היה רק ליצור רק מדינה אחת, אלא גם עם אחד. לעם יש זהות רגשית קולקטיבית, ואילו למדינה שאין בה עם (נגיד בימינו קניה למשל) אין את זה, אלא רק סדר משטרי טכני.

הסוציולוגיה עוסקת באתוס ורגש קולקטיבי השייך לתחום הנפש והתודעה והרגשות, אך לאו דווקא למטפיסיקה

וכשאני ברוב המקרים כותב מהלך. זה לא כי הוא יפה או מוצא חן בעיני, אלא כי לפי בירור ההיגיון הוא נראה כמתיישב הגיונית עם הפשט (בתנך) או רוח חזל (אם זה מדרש מרכזי וחא צדדי).

הקושיות שכתבתי הן רציניות, לא משאלת לב שרעיון יפה ששמעתי יהיה האמת

ברית פוליטית חייבת לבוא על רקע אומה עם רגש קולקטיבי נתון נכון.

גם האיסלאם ניסה לחקות את עם ישראל ביצירת משטר פוליטי. אבל בגלל שלא היתה אומה נתונה עם אופי נכון, זה מעולם לא הצליח לצאת לפועל (עיין מושג הראשידון או 4 החליפים ישרי הדרך באסלאם).

באופן כללי מהתרשמות קטנה שלי משיטת הרב זקס זצ"ל (ואולי אני טועה כי לא קראתי מספיק את כתביו), אני עפר לרגליו. אמנם זחלתי ואירא, אבל האמת אהובה מכל.  הכל אצלו מושלם, חוץ משיטת האבחונים הסוציולוגים-לאומיים שלו, שלוקה בחוסר מהותי (בניגוד לתורת הרב קוק) ומשדרת ריח חריף של תורה גלותית שמציאות לאומית יהודית לא טבעית לה ולא מסוגלת להתעלות מעל "מדעי המדינה" לעבר הסוציולוגיה, במחילה ממש מכבוד תורתו זצ"ל.

אבל האבחון הפוליטי עצמו מושלם אצלו, אלא שחסר את המימד הסוציולוגי שמאחוריו (למשל הטעות שאומה זה קבוצת אנשים שיש להם חזון משותף ותו לא, או על אמנה חברתית ותו לא).

לחטא המבול שהמלכים שהכריזו על עצמם כבני אלילים חמסו.     בדור המבול היה רק מלכים ללא עמים.

מגדל בבל הוא ניסיון ליצור עם, לא רק מדינה

בוני המגדל שאפו לאחד את האנושות סביב ערך אנושי ולא אלוקי (ולכן חזל אומרים שאמרפל זה נמרוד בונה המגדל, ובעצם 4 המלכים הם אב טיפוס למלכויות אומות העולם האימפריות).

בעוד אברהם ועם ישראל הם אנטי-תזה, של איחוד האנושות סביב ערך אלוקי, כאשר במרכז יש את עם ה' שמהווה לב לכל העמים המאוגדים כל אחד לעצמו על ידי ערך טבעי-אנושי.

(מהזכרון אז לא מדויק)

אגב, בפשט, בספר בראשית אין בכלל עבודה זרה. אולי רק התרפים של לבן, שדווקא שם אחת הפרשנויות היא שהם רק למזל או ניחוש.

כמובן, בדרש יש עבודה זרה כל הזמן. אבל בפשט - עבודה זרה מופיעה לראשונה אלוהי מצרים בספר שמות.

לפני שיעקב חוזר לבית אל, הוא מבקש מאנשי ביתו להסיר את אלילי הנכר שבידם וקובר אותם מתחת לאלה

לא סתם ע"ז, אלא רצון לעלות השמימה ולהלחם בה'.

הרי לפי חזל אנוש הוא ממציא האלילות, לא בוני המגדל.

וחוץ מזה חזל לא אומרים שבמבול ובסדום היו עבודה זרה, רק במגדל בבל.

ובאמת גם זה דורשני למה נמרוד הוא גם בונה המגדל וגם מייצג האלילות וזורק את אברהם לכבשן ודורש ממנו לסגוד לאלילים במדרש.

(אגב יש בבראשית ע"ז - הסירו את אלוהי הנכר. יעקב אחרי הריגת שכם).

בפשט נראה שהמסר העיקרי של אברהם הוא לא מלחמה ישירה בע"ז, אלא המסר שהאל העליון בורא העולם יורד ארצה לשכון בעם שהוא יצר ומתערב בעולם (וממילא הע"ז נשללת מאליה) "הרימותי ידי ל*ה'* אל עליון קונה שמים וארץ" בניגוד למלכיצדק שלא מזכיר את שם ה' אלוקי ישראל (או אלוקי אברהם), אלא רק טוען שאברהם ברוך לאל עליון.

לכן אברהם מיוצג כמנפץ הפסלים. עצם האמירה להקים עם שבורא העולם שוכן בתוכו ומתערב בעולם, זה עצמו ניפוץ סגידה לכוחות חלקיים.

בעוד שמלכיצדק אמנם מעודד לעבוד אל עליון שבורא העולם, אבל לאו דווקא אנשים עובדים אותו כאל שמתערב בעולם שוכן בו ומקים לעצמו עם, אלא כאל רחוק מהעולם שלא מתערב. לכן הגיוני שנראה לי הראבד אומר שבניגוד לאברהם, לשם ועבר לא הזדמן לשבור פסלים. כלומר מלכיצדק הוא שם עודד עבודה לבורא העולם, אבל לא לבורא עולם מתערב ונוכח , ובמילא עיקר העבודה והאמונה הופנתה אצל בני האדם לכוחות הטבע האליליים עד ימי אברהם.

בכל מקרה אצל אברהם זה די ברור למה חזל הכניסו את מלחמת אברהם בע"ז. כי אם מקימים עם שיהיה עם ה', זה עצמו שקול אוטומטית למלחמה בע"ז. בעוד שסירוב לפוץ על פני כל הארץ לא מקושר אןטומטית לע"ז, ולכן צריך חייב להיות הסבר למה חזל ראו בחטא המגדל עליה השמימה להלחם בה'

בדרש אתה צודק לחלוטין, חז"ל מוצאים רמזים לע"ז מיבל ויובל ודור אנוש ובעוד אין ספור מקומות.

אלא בנביאים. בעבר הנהר ישבו אבותיכם ויעבדו אלוהים אחרים. ואקח את אברהם.

זה מעניין שהתורה בכוונה לא מזכירה את עניין הע"ז. בדיוק כמו שאין הזכרה לעבודת אלוהי מצרים בידי ישראל במצרים , בתורה. למרות שביחזקאל זה מוזכר

(אני חושב שזה בשם הקאור החיים' אבל אני לא בטוח)

הם אמרו "פן נפןץ",

הם רצו להשאר בייחד ולא להתפזר בעולם

אבל הקב"ה צווה את נח ובניו בצאתם מהתיבה לרבות בארץ, לישב את העולם

הם לא רצו לקיים את הצווי אלא העדיפו להשאר באותו מקום אז ה' אמר שאם זה לא הולך לבד אני אעזור להם,

ואז ה' בלבל את השפות - וזהו. אי אפשר לחיות ביחד כשלא מבינים אחד את השני.

והם נפוצו בארץ

(אפילו לא חיייב לומר שזה חטא ועונש אלא סיבה ותוצאה, הקב"ה אמר להם להתפזה בעולם, הם לא רצו אז הקב"ה עזר להם / הכריח אותם לעשות את זה

אפשר להציג את זה גם כחטא ועונש,

מצידם:

הקב"ה אמר לנו לפוץ על פני הארץ, ואנחנו נלחמים בו ומוצאים לנו בקעה ומתיישבים שם ואם חלילה מישהו ילך לאיבוד ועלול לא למצוא אותנו ולהתישב במקום אחר (לפוץ בארץ) אז נעשה מגדל גדול וכך נלחם בקב"ה שככה לא יהיה אפשר להאבד, רואים את זה מכל האיזור

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א