ואנושי עד התוכי.

דבר כזה עוד לא ראיתי.

זה דורש שיחה משמעותית ביניכם,

אבל אולי כדאי לעשות זאת כשהרוחות יירגעו. 

זה עוזר לאנשים להתאפס. מכירה מלא אנשים שמגדלים תוכי וזה מרגיע אותם.

וזה ביצה ותרנגולת. הם מקבלים הרבה מהחוויה הזאת ולכן חוזרים אליה כל פעם מאשר לבלגן בחיים האמיתיים.

מתלבטת אם זה מעצבן שאכתוב את זה, אבל אני חושבת שטיפול מאוד יכול לעזור לך.

יש כאן דברים מאוד מאוד מעצבנים, ואני מבינה אותך ממש.

אבל יש כאן גם הרבה דברים שאני חושבת שזה ממש עניין של דפוס ושל איך מתנהלים, וזה לא שאחד מכם רע והשני טוב.

אלא פשוט האופי של שניכם מתנגש ונוצרת דינמיקה לא טובה.

נגיד הקטע של הדיאטה - כל הכבוד לך! אבל למה שהוא לא יאכל? ואם הוא שוב רעב?

זה יכול להיות מאוד מבאס, לתת תחושה שאין לו מקום בבית, אם בגלל שאת לא אוכלת, או בחרת בדרך מסויימת, עכשיו גם הוא לא אוכל.

לגבי לקום מוקדם - זה ממש לגיטימי שאדם ירצה קצת זמן לעצמו. כן, גם בזוגיות. אבל בגלל שיש אצלכם מתח, כל בחירה שלו כבר מתפרשת אצלך כרצון לריחוק ממך. ואפילו אם בבסיס אצלו זה לא מה שהוא רוצה, ככל שאת לוחצת אותו יותר, הוא רוצה יותר מרחב.

אני חוששת לכתוב דברים מוחלטים, כי אנחנו ממש לא רואות כאן את כל התמונה.

אבל ממה שאת מתארת, יש כאן דינמיקה שבה את מאוד מאוד רוצה קשר, אבל ככל שאת רוצה יותר, הוא מתרחק יותר.

למה זה קורה?

זה יכול להיות כל מיני סיבות.

למשל, את רוצה קשר. עם בן הזוג שלך, שאת אוהבת. אבל את רוצה את הקשר בדרך שלך.

אבל אתם שונים, והוא לא בהכרח רוצה קשר באופן הזה.

את לוחצת - הוא לא יודע להגיד משהו אחר

ואז נוצר מעגל התרחקות

מבחינתך - זה מאשש את התחושה שהוא לא רוצה קשר והכל מתפרש כבר לפי הפרספקטיבה הזו.

מבחינתו - יש מצב שהוא כן רצה קשר, אבל לא ככה. או שלא ידע איך. ועכשיו, כל ניסיון שלך כבר מרתיע אותו, וגם אם את מנסה בעדינות, הוא כבר מפרש את זה שוב כלחץ עליו.

אני יכולה לכתוב הרבה על כל שלב

אבל אני בעיקר חושבת שצריך בתור התחלה לעשות את ההפרדה בין הדברים שאובייקטיבית הם לא בסדר ההתנהלות

לבין כאלו שקשורים לפרשנות או דינמיקה

(ואגב, הרבה גם קשור אחד לשני. כשאנשים מרגישים שלא רואים אותם, זה מוציא מהם צדדים פחות נעימים. זה לא אומר שזה לגיטימי, אבל זה גם יכול לגרום לזה)

יש כאן גם עבודה על ביטחון עצמי, להכיר בערך שלך, מה את שווה, ביכולת לעשות גם דברים לבד ללא בעלך.

אבל אני חושבת שמאוד קשה לעשות את כל זה לבד בלי הכוונה

ואולי כדאי לבדוק אופציה לטיפול עם מישהי שתוכל לעזור

הביטחון העצמי, 

להכיר בערך שלי. 

וואו. 

לוקחת את זה איתי. 

תודה! 

שכדאי לעבוד עליהם,

מציאות החיים שלכם לא אפשרית.

יש לכם אמונות מגבילות שמחניקות אתכם.

אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה.

המציאות שילדה שנה וחצי בבית בלי מסגרת להורים עובדים, היא הזויה. לא פלא שאתם קורסים.

אין דבר כזה שאין מטפלת. אתם גרים במרכז, לא בערבה.

בעלך עובד קשה, מתקדם, מגדיל פרנסה, וזה לא מתבטא בחיים יותר נוחים.

ברור שהוא יהיה ממורמר.

בנוסף לזה יש עדיין משקע של הנושא של הלימוד תורה,

לא יודעת אם זה בא ממנו, ממך או מציפיות הסביבה, אבל צריך להבין מה המינון שבו זה תורם ומה המינון שבו הלימוד צורך אנרגיה ולא מחזיר אותה.

בנוסף יש את העניין עם הבייביסיטר. אין דבר כזה שרק הדודות יכולות לשמור על הילדים. זה ממש ליצור בעיה יש מאין.

כ"כ הרבה משפחות נעזרות בשירותי בייביסיטר שהם לא משפחה בתשלום. אין דבר כזה שאין בעיר ענקית עם מלא אוכלוסיה דתית שאין בייביסטר טובה שאפשר לסמוך עליה.

ההישענות על המשפחה בלבד היא מקור הרבה צרות. כי זה מכניס עוד עומס על המערכת הזוגית.

בנוסף כל העניין עם המשפחה שלו. מה זה מסתיר ממך מידע בקשר למשפחה שלו? ברור שהוא יסתיר. גם טת מסתירה ממנו, ויש דברים שזה טוב וזה בריא.

הרצון שלך לדעת על מה שהולך שם, הוא הלא בריא לשניכם.

מה שלא יודעים לא כואב. תלמדי לשחרר את הצורך "לדעת" והוא לא יצטרך לשרוף אנרגיה על הדברים האלו.

תוציאי את כל המשקולות האלו שמטביעות אתכם בתוספת עבודה על נפרדות, ותראי איך החיים יפים פתאום. יש לכם את הנתונים להצליח,

אתם "רק" צריכים לבחור בכך בחירה אמיתית ואמיצה.

לשנות דפוסים זה לא פשוט, אבל אחרי שתעברו את זה תראי כמה זה משפר דרמטית את החיים.

אני מבינה.. ואת צודקת.. 

ב"ה מצאנו מסגרת לילדה תודה לה', מחוץ לעיר, אבל לא נורא. 

אז כבר הוצאנו משקולת אחת, אפשר לומר. 

העניין עם הבייביסיטר- זה לא מגיע ממני-אני דווקא מנסה להציע כל פעם שניקח בייביסיטר חיצונית.. אבל זה הוא שלא רוצה להכניס הביתה אנשים זרים וגם לא רוצה לשלם יקר- הבייביסיטריות שבדקתי הן יקרות. והוא לא מוכן לשלם גם על ה'יציאה' וגם על בייביסיטר. ומזל. כי הוא גם ככה לחוץ באופי שלו, אז אם אצא ויש בייביסיטר בתשלום גבוה- תוך חצי שעה נחזור הביתה חחח 

אבל לוקחת לתשומת ליבי, ותודה לך על התגובה! 

זה שאת מבינה שזה משקולות זה כבר חצי דרך להצלחה.

עכשיו כשהילדה במסגרת כל בוקר, מתי הוא יוצא לעבודה ומתי הוא חוזר?

לגבי הוצאות על בייביסיטר, הדרך שלנו לחשוב על זה, פגישה של ייעוץ זוגי תעלה לנו פי 2 (וגם לזה צריך בייביסיטר) אז עדיף כבר להשקיע ביציאה ולשחרר את האווירה, מאשר לסחוב אווירה טעונה.

יכול להיות שהקושי לשחרר מבחינה כלכלית הוא קטנים פסיכולוגי, כי כשיש בייביסיטר בחינם או בתשלום פחות מאלו שמצאת, אז יותר כואב לשלם מחיר מלא והוגן על השירות שמקבלים.

אבל זו טעות.

כי העובדה שביום מסויים אין דודה פנויה לבייביסיטר לא קשור לכמה כסף נכון להוציא על בילוי.

זה כמו שתקבלי תווים לרכישה בסופר לחצי שנה, ואז אחרי חצי שנה שפתאום תצטרכי לשלם על המוצרים, זה יראה לך יקר ובזבזני.. אז מה לא תקנו בסופר יותר בגלל שפעם קיבחת תווים והרכישה בסופר הייתה בחינם?

אני לא אומרת שהאמונות המגבילות הם רק שלך, אלא שאם מסירים אותם, משתחרר לחץ והחיים נכנסים לאיזון יותר נכון.

יכול להיות שבאמת יש מניעה כלכלית להביא בייביסיטר, אבל זה צריך להדליק לכם נורה אדומה שמשהו לא נכון בדרך החיים שלכם.

הדרך להתפתח ולהגדיל הכנסה ולהגדיל משפחה, עוברת דרך תכנון נכון של העתיד.

את מדברת על להחליף עבודה, זה הגיוני כי בד"כ כשעוברים עבודות משפרים את השכר.

אבל להחליף עבודה דורש אנרגיות של חיפוש, הכנה, יכולת להתראיין. זמן ופניות להתראיין, ואז עוד תקופת הסתגלות למקום החדש.

מי שחי בשוטף על טיפות האנרגיה האחרונות, לא יוכל לבצע שינוי כזה ואז השכר לא משתפר ואז תקועים במקום וכל הזמן אין כסף לבילויים ובייביסיטר.

לכן מדי פעם צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר ולבדוק אם ההחלטות שלנו מקדמות אותנו או תוקעות אותנו באותו מקום.

ואם המסקנה היא האופציה השניה, אז צריך לחשוב מה אפשר לעשות כדי לייצר באופן מלאכותי וזמני יותר משאבים כדי להתגבר על המשוכה שמונעת מאיתנו להתפתח, ואז אחרי הקפיצה, חוזרים למשאבים הטבעיים.

זה יכול להיות לדוגמה לגור אצל ההורים עד השלמת מבחן מסויים (רלוונטי לזוגות צעירים ממש)

או לרדת בשכר כדי לצבור ניסיון בסוג מסויים של עבודה, או להשלים תואר שני, מתוך מטרה בהמשך להגדיל את השכר מעבר לנקודת ההתחלה וכד'.

הרעיון שיש תוכנית עבודה קונקרטית שאומרת עכשיו משקיעים משאבים בלהצליח להשיג אבן דרך מסויימת שתיתן לנו תשואה טובה יותר בהמשך.

להשקיע בזוגיות זה לא רק להנות בערב מסויים, זה לחזק את כל מה שמחזיק את השגרה בסוף.

הייתה לי תמונה מאוד ברורה של איך זוגיות נראית, ואיך בית מתנהל.

בעלי היה חוזר הביתה, וישר הייתי משתפת אותו בכל מה שהיה לי היום.

היינו יוצאים לדייטים, ובדיוק אז הייתי מעלה את כל הנושאים הכי כבדים לשיחה.

היה לי חשוב שהכל יהיה רשמי, שנדבר על כל דבר וכל החלטה, שנקבע זמנים קבועים לדייטים, לדיבור.

היה לי קשה, הייתי מתלוננת המון. אני ראיתי את זה כשיתוף, הוא בעלי ותומך בי.

בפועל, זה פשוט חנק אותו לגמרי.

הוא היה מגיע הביתה - ורצה קצת מנוחה מהיום. אני רק רציתי פרטנר לדבר איתו.

היינו יוצאים למסעדה, הוא היה רוצה קצת ליהנות ולהשתחרר - הייתי מפילה עליו את כל הצרות.

הוא אדם יותר זורם, והרצון שלי לעגן כל דבר בלו"ז העיק עליו.

הוא רצה שיהיה לי טוב, אני חשובה לו, אבל הוא לא רצה להיות האחראי הבלעדי על האושר שלי.

היינו בספירלה לא טובה.

הביטחון העצמי שלי היה נמוך

כל הערה שלו, אישרה אצלי את המחשבה על עצמי שאני לא שווה ולא מוערכת, למרות שהוא לא התכוון.

אז הרגשתי לא מוערכת, או שמה שאני עושה לא מספיק טוב. פחדתי ליזום, מחשש לקבל הערה ועוד אישוש לחוסר ערך העצמי שלי.

והוא מצידו, נהיה יותר מתוסכל והרגיש שכל האחריות עליו.

בקיצור, אפשר עוד לפרט, היו גם הרבה דברים טובים. אבל המון משקעים ותסכול.

במובן מסויים, ההתנפצות של החלום היא זו שאפשרה אחר כך את הצמיחה של הזוגיות שלנו.

הבנתי שכמו שחלמתי זה לא יהיה.

השאלה אם נסבול ונכאיב אחד לשני, או נמצא דרך משותפת.

ואז התחלתי להסתכל גם דרך הפרספקטיבה שלו

נקודת המוצא הייתה שאנחנו שנינו לא אנשים רעים

התחתנו מאהבה אמיתית

אז אם אנחנו לא רעים, למה אנחנו מתנהגים ככה?

מתסכול ואכזבה

התחושה שלא רואים אותנו גרמה לשנינו להתרחק ולכעוס

אימנתי את עצמי לראות את העולם דרך העיניים שלו

במקום לכעוס, התחלתי להבין ולחמול.

במקביל עברתי תהליך ממש משמעותי של למצוא את הביטחון שלי, להעריך את עצמי בלי קשר אליו. לדעת מה אני שווה, בלי מחמאות חיצוניות.

אני יודעת שזו נשמעת קלישאה, אבל ברגע שלי היה טוב, שהיה לי ברור מי אני ומה אני שווה, המחמאות גם התחילו להגיע.

אבל לא כי חלבתי אותן בכוח, אלא כי האמנתי בעצמי וזה הקרין החוצה.

אני בכוונה כותבת את זה בצורה של שיתוף, כי אני לא יודעת לכתוב כאן מסקנה.

אבל אולי זה כן יעורר לחשוב שיש לנו הרבה מה לעבוד על עצמנו והרבה מקרים עבודה משמעותית עם עצמנו יכולה מאוד מאוד לקדם, גם דברים בזוגיות.

דעתי היא, שצריך לא לנסות לשנות את בן הזוג.

צריך ל"זרוק" את כל החלומות על איך קשר נראה, כי זה מגביל אותנו. צריך לבנות את הקשר בהתאם למי שמרכיב אותו - את ובעלך.

תמיד אני אומרת "אם זה היה תלוי רק בי זה היה אחרת". אבל זה היופי בזוגיות, שזה לא תלוי רק בי.

זה סוג של ריקוד עדין כזה, ללמוד להכיר את בן הזוג, ובאותה מידה גם לא למחוק את עצמך.

אבל אני חושבת שזה אפשרי.

משהו דומה גם עלינו

אני גם מלא שנים חייתי בתחושת חלום למול הזוגיות שלנו

חשבתי שהנה יש לי את האיש שלי

שמכיל ותומך ואוהב להקשיב לי

ושאנחנו שנינו יחד מסורים לבית ולילדים וברור לנו שזה התפקיד שלנו עכשיו והמחוייבות המרכזית

ובעלי איש מאוד טוב ורגיש ומרצה

והיה כמעט כל מה שרציתי

לכאורה

הקשיב בלי סוף

עזר ככל יכלתו

ויתר על לנסוע למקומות ועוד

תמיד חזר בזמן הביתה והשתדל מאוד להכיל הכל

אבל בפנים

הוא היה כבוי

לא נוכח

כי הוא רואה זוגיות אחרת

כי הוא זקוק לדינמיקה שונה

למשל

הוא מוכן לפרגן לי לנסוע לשבוע עם חברות והוא אפילו לא יתלונן שקשה לו לבד העיקר 'אהיה שמחה

והיה לו קשה 'עשיתי לו פרצוף על כל נסיעה וחריגה מהשגרה כי זה לא השלב בחיים לעשות כל מה שבא..

הוא לא חיפש משהו אחר קיצוני

אבל אחרת

באיזשהו שלב הרגשתי שהוא אחר

לא חיוני לא שמח לא נוכח בקשר רגשית

לא יודעת להסביר

ולא עזר לשתף

הוא עצמו לא היה מודע לכל מה שמרגיש

עד ש...

קרה מה שקרה

ואצל שנינו הכל צף והיה סוג של משבר כזה

בכללי בחיים

וגם ביננו

וקשוח. ונפגעתי וגם הוא והיה מורכב

לא מעט זמן

ולאט לאט

נפתחו הקלפים ועוד שיחה ועוד ועוד

וזה לא רק זאם

זה נתקע והסתבך ונפתח והתקדם ושוב

והוא הלך לטיפול וגם אני קצת

ובסוף לאט לאט יכולה להגיד שקרה שינוי

שהוא עדיין קורה

ושהוא כואב

וכן זה לא הזוגיות כמו שחלמתי

אבל

ככה

היא הזוגיות שבה שנינו נוכחים באמת

וטוב לנו יחד ב''ה

והוא נוכח וחי ושמח יותר

וגם אני עומדת יותר בפני עצמי

ומפרגנת גם לו יותר

ולמדתי מסה הרבה מחדש על החיים ועל תקשורת ועל מה זה זוגיות

ועל מה זה לא

ובסוף נגיד על זה תודה .זה בטוח

המון המון הצלחה בדרככם זו

ב"ה שתראו רק אור וטוב בתוכה

וישר כוח עצום לשניכם 💪❤

תודה על השיתוף, 

לומדת מזה!

תצליחו אמן! 

מחכים ומרגש כ"כ לקרוא אותך

אשרייך יקרה! איזה יופי את!

ואשריכם ממש 👑

ב"ה שתזכו להינות עוד רבות רבות מכל הפירות המתוקים הללו של עמלכם ועבודתכם ❤

זה מרגש לקרוא את התהליך. 

וזה מדהים היכולת שלך לשחרר את המקובעות ולתת לו מקום. 

זה לגמרי מה שאני צריכה- לתת לו מקום. 

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול על הכל הכל

ומנסה לכתוב רגע את הדברים שעולים לי (מתנצלת מראש אם הם פחות מסודרים או בהירים, ניסיתי לגעת בכל מה שעלה לי, והיו המון דברים ונושאים שהעלת בהודעתך, אז מפאת קוצר הזמן ורוחב הדברים אולי אין מספיק הרחבה/התעמקות אלא רק בתור נקודות שעלו):

הדבר העיקרי שעולה הוא כי כדאי מאוד לעשות עבודה על נפרדות.

זה לימוד כמו כל הלימודים בחיים, והוא חשוב מאוד

על הנפרדות שלנו בתוך הביחד

ועל הביחד שלנו בתוך הנפרדות

ועל המובחנות שלנו.

למשל, זה מצוין שיש לכל אחד החלטה אישית ושאיפה אישית וכו', כמו הרצון שלך לדיאטה ולא לאכול בערבים.

אך הדבר לא מחייב כלל גם את בעלך מלצום בערבים ולהימנע כליל...

כמוך, גם הוא אדם נפרד בפני עצמו.

עובד בבבקרים, חוזר מאוחר, משכיבים הילדים,

לעיתים עובד גם ערבים, חוזר מאוחר אפילו עוד יותר והרצון שלו לאכול בביתו שלו הכי טבעי ולגיטימי שיש...

וגם הרצון שלך, האדם הנפרד שאת, לא לאכול בערבים - גם הוא הכי טבעי ולגיטימי שיש.

ואין באמת כל סיבה שמישהו מכם צריך למחוק את עצמו או את השלווה שלו או את רצונותיו.

את יכולה לא לאכול בערבים

והוא יכול לאכול בערבים

הכל בסדר.

אתם כאמור שני בני אדם נפרדים ולא ישות אחת פיזית (כן שני חצאי נשמה אחת 😊).

ומה שקורה כרגע אצלכם,

שלא רק שבעלך כן שם את עצמו ואת הרצון שלו בצד,

אלא הוא ממש יוצא מגדרו להתחשב בך אפילו לפנים משורת הדין - ולא אוכל כאשר הוא חוזר מהעבודה!

אך מטבע הדברים הדבר מאלץ אותו לאכול מחוץ לבית, אחרי שעובד עד מאוד מאוחר, להגיע הביתה מאוד מאוחר ואז הוא באופן טבעי נכנס לישון...

וכפי שכתבת בחוכמה - מה שמוסיף לזה זו הקבלה שהוא קיבל על עצמו בתחילת השנה - לקום כל יום ב4:00 בבוקר, שזו קבלה מעולה של זריזות וחריצות.

כך שהמציאות האנושית אומרת שאכן הוא משווע ללכת לישון מיד כשחוזר הביתה מהעבודה בלילה. זה לא תירוץ אלא עובדה אנושית בסיסית של צורך בשעות שינה ובמנוחה לגוף. מה עוד שציינת שהוא עובד בעבודה פיזית שקשה ומאמצת ומעייפת אף יותר.

ולאחר שהוא קם ב4:00 הוא מנקה את הבית (!) או לומד או עושה ספורט - נשמע משהו שהוא לגמרי לא מובן מאליו ולגמרי נדיר ומראה על חריצות נדירה ומידות טובות.

אם כך לסיכום מה שהוא עובר במהלך היום זה:

לקום ב4:00 לנקות את הבית או ללמוד או לעשות ספורט

ללכת לעבודה

לחזור מאוחר

או לחזור עוד יותר מאוחר

לעזור עם ההשכבות של הילדים

להשתדל במיוחד בשבילך לא לאכול בבית בערבים

ולקרוס למיטה ברגע שרק יכול.

נסי רגע להביט על כך במבט-על כמו על אדם שאינו בעלך, למשל על הבן שלך או אח שלך או אדם זר אפילו אם היו באותה הסיטואציה.

נכון שנשמע שהוא עושה מעל ומעבר וכל מה שהוא יכול?

נכון שטבעי לו אם ירגיש שלא משנה מה הוא יעשה וכמה הוא יתאמץ זה אף פעם לא יהיה מספיק? שתמיד הוא יצא לא בסדר?

שבעצם הוא נמצא תמידית באין כניסה ובאין מוצא כי לכל כיוון שלא יפנה הוא יצא אשם או לא בסדר?

שכל מה שהוא רוצה זה שיהיה לך טוב, ולבית, ושלווה, ונחת.

גם בבקרים, כתבת שגם אז את מבקשת ממנו להעיר אותך מוקדם - אך גם כאן שוב יש ממנו ציפייה לחוסר נפרדות - כי הוא זה הוא ואת זו את,

והוא מנסה רגע לומר זאת במילותיו שלו ולומר לך שאו שהוא שכח באמת - כי כאמור הוא אדם שחי לעצמו ובוחר את בחירותיו האישיות לקום מוקדם בשם האדם הנפרד והאינדיבידואל שהוא (לא שהוא לא גם בן זוג חלילה, אלא שזה בהחלט דבר שכל אדם אחראי לעצמו), ובעצם הוא עדיין מתבקש להיות אחראי גם לקימה של אשתו היקרה.

אך הקימה של אשתו בעיקר תלויה בה, ובאחריותה. הוא לא צריך לקחת אחריות על הקימה שלך, כפי שאת לא צריכה לקחת אחריות על הקימה שלו.

אלו יחסים שיותר נכונים להורים וילדים כאשר הם קטנים יותר, וגם אז בגיל בוגר הילד אפילו אחראי לקימה שלו עצמו.

ולא רק זאת, הוא גם אומר לך: "מה היה לך לעשות - הבית נקי והכל טוב... תשני" - כלומר ממש ממש רואים כאן כמה הוא אוהב אותך! כמה אכפת לו ממך! כמה חשובה לו כל דקת שינה שלך! כמה הוא מתאמץ לנקות כדי שיקל מעלייך ואת תוכלי לישון! זה מקסים יקרה! זה אפילו מרגש ומפעים לקרוא זאת!

אך מה שעולה אצלך פנימה זו מחשבה אוטומטית של: הוא לא רוצה בקרבתי.

אך יקרה זו כלל וכלל לא המציאות המשתקפת מן הדברים בעצם. זה כלל וכלל לא מה שהוא אמר וגם לא מה שהוא עשה בפועל, אלא בדיוק בדיוק להיפך.

ואותה תפיסה בהחלט מגבילה אותך. ממש חוסמת אותך מלראות את כל ההשתדלות העצומה שלו ואת כל המאמצים שלו ואת כל הטוב הזה שרק אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.

גם בהשתדלות לא לאכול בערב בבית,

גם בלקום ב4 בבוקר לנקות

גם בלתת לך עוד זמן לישון ולאגור כוחות ולא להעיר אותך

גם בלעבוד ולפרנס כדי שלא יחסר לך ולכם דבר

גם בלהיות שם בהשכבות ובכל מטלות הבית

גם לגבי אחיותיו והבייביסיטר - הוא הרי מנסה ומשתדל מתי שיכול כן להפעיל את השכנועים שלו ואז זה יוצא לפועל. משתמע מכך שכאשר אין זה יוצא לפועל זה לא כי הוא לא רוצה (שוב אותה תפיסה מגבילה ומחשבה אוטומטית לא אמיתית שמנהלת אותך וחוסמת שם מאוד) - אלא כי כנראה שהוא לא יכול יום יום לצאת במסע שכנועים להוריו וכו' ומדובר כאן גם בעוד נפשות שגם להן יש צרכים ורצונות משלהם (הוריו ואחיותיו).

ובהחלט יכול לעזור למצוא עוד כתובות לבייביסיטר גם מחוץ למשפחה, זה יכול להקל מאוד.

ולכן כאשר את מדברת איתו על זה, הוא בעצם שומע עד כמה הוא לא בסדר כאמור, עד כמה הוא לא רוצה, עד כמה הוא לא עושה מספיק, עד כמה הוא לא אוהב מספיק, על כמה למרות כל מאמציו זה אפילו לא נראה - לכן מנגנון ההגנה שלו עונה שבאמת הוא מרגיש מואשם, שבאמת הוא מרגיש שחושדים בו, שבאמת הוא מרגיש לא מוערך, וכן הלאה... זה אך טבעי שיקרה כך.

ולא רק לו כאדם שהוא ספציפית, אלא לכולנו כבני אדם.

כולנו כאשר נרגיש צורך לא ממומש, או שנרגיש לא מוערכים, או לא בסדר, או לא טובים מספיק, או לא מספיק - נפעיל מנגנוני הגנה, נהיה בהגנות ובחומות של בריחה או התקפה או הסוואה וקיפאון. כולנו. כך פועלת הנפש האנושית.

- גם לגבי החופש הגדול -

זה בסדר גמור שוב שאתם עם רצונות שונים! אתם שני בני אדם נפרדים.

ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות",

לכן הכי הגיוני טבעי ואנושי שאת תרצי לצאת החוצה ולצבור חוויות, והוא ירצה להישאר בבית ולחשוב באמת ובתמים שניתן לצבור חוויות גם בבית.

- גם לגבי מה שכתבת לגבי ההורים שלך - כתבת בצדק שיש דברים בבית הורייך שהם אישיים ואת בוחרת לא לשתפו בהם, ובדיוק באותו צורה גם הוא בוחר לא לשתפך בדברים אישיים במשפחתו שלו. זה לגמרי הדדי וטבעי. 

וכנ"ל לגבי הוואטסאפ - שהוא בגדול מרחב אישי של בני האדם, שמאוד טבעי שירצו שישאר אישי שלהם ולא לשתף את בן/בת הזוג. והמון אנשים אכן נוהגים כך ולא רק שלא רואים בכך בעיה אלא זה לכתחילה מוגדר כחלק מאותה נפרדות, כחלק מאותו מרחב אישי שחשוב מאוד שיהיה גם הוא לכל זוג באשר הוא. מרחב זוגי ומרחב אישי. שניהם חשובים באותה המידה.

- גם לגבי זה שהוא בפלאפון - זו גם יכולה להיות אחת מאפשרויות הבריחה של התת מודע במנגנון ההגנה של הבריחה - לנתק עצמו מהסיטואציה שנחוות עבורו כאיום (של אני לא מספיק / אני לא בסדר / אני לא מוערך / אין לי מוצא / לא משנה מה וכמה אעשה זה עדיין לא יהיה מספיק ועדיין אצא לא בסדר! וכו') - אז הבריחה למסך, לטלפון, או לכל סוג בריחה היא לגמרי אנושית במקרה הזה.

וגם כאשר הוא בטלפון ובעצם מרגיש שאת "תופסת אותו בקלקלתו"- זה דומה למה שאת מרגישה כאשר את משתדלת לא להעיר לו אך הוא "תופס אותך בקלקלתך" כאשר אומר לך על זה שלא נותנת לו לנוח.

כלומר הפעולה כאן היא דומה והדדית משני הצדדים, ואפשר לרתום את ההבנה של השני/ה ע"י איך אנו מרגישים כאשר אנו חווים זאת.

 וכפי שאת מתארת בתבונה שגם כאשר הגבת במילים לא יפות ובצורה עוקצנית זה הגיע אצלך בעומק ממקום של להיות נשמעת - כלומר הבנת שגם אצלך פועל מנגנון הגנה אנושי (של התקפה, כלומר מופע חיצוני של מילים / בכי / צעקות וכו') - כך בדיוק באותה צורה גם הוא מגיב במנגנוני הגנה (של בריחה יותר מאשר התקפה) למקום בתוכו שמרגיש שלא משנה מה הוא תמיד לא בסדר.

וגם בצורה דומה - זה לא שהוא שתלטן, אלא שהוא רואה את הדברים בצורה מסוימת ובאופן הכי אנושי שיש רוצה לנהוג לפיהם.

בדיוק כפי שאת רוצה לא לאכול בערבים וכו' ומותר לך, גם לו מותר לרצות דברים מסוימים איך שהוא רואה לנכון. ודווקא נראה שהוא מאוד מאוד בא לקראתך ומשתדל מאוד כמו שבדוגמת לא לאכול בעצמו בערבים, לקום ב4:00 בבוקר כדי לנקות את הבית וכן הלאה.

- גם עם התוכי - נראה שעבורו זה פשוט מפלט ורוגע מכל מה שהוא עובר. מהעבודה הקשה, מהביקורת, מזה שהוא תמיד מרגיש לא מספיק ולא בסדר, אז עם התוכי יש לו בעצם רגעי נחת בלי כל זה ומאוד הגיוני שיברח לשם, אפילו בתת מודע.

- גם עם הדייט: הוא שמע בשבת בצהריים מאשתו היקרה שרוצה דייט. מגיעים הביתה רק ב20:00 ועבורו הזמן כבר מאוחר אז מזרז את הילדים לישון, ודאי שטבעי שיהיו רעבים, אך כרגע הוא התמקד בבקשה שלך אשתו האהובה לדייט וזה מה שניהל אותו בראש, אז רצה "לתקתק" השכבות, וכאשר ראה שהזמן עובר וכו' כבר עם כל התסכול הגיב כך, וגם את עם כל התסכול שלך כבר הגבת כך,

והוא ניסה להכין פיצה כי עבורו זה חלק מדייט כיפי, אבל את ראית בכך שהוא לא מתחשב בך שלא אוכלת בערב, ואז הוא שוב נכנס למקום של ה"אין כניסה" ואין מוצא שלא משנה מה יעשה אין לו נתיב אחד של אוויר שירגיש מוערך ושרואים את המאמצים שעושה ושהוא טוב ומוערך ומספיק!

אז הוא שוב הלך לטלפון, לבריחה מלהרגיש את כל הקושי העצום הזה,

ושניכם בסה"כ אוהבים אחד את השניה ורק רוצים להיות אחד עם השנייה אבל כל התסכולים הללו והמטענים הללו יושבים כחוצץ ביניכם ולא מאפשרים רגע נחת. 

וגם הלו"ז העמוס הצפוף בלי מרווח נשימה לא מאפשר זאת כנ"ל.

לכן כדאי לראות לאט לאט איך מנטרלים את כל המטענים הללו,

איך פותחים נתיבי כניסה,

איך מוסיפים פתחי איוורור בלו"ז עצמו של חייכם,

איך עובדים עוד על דפוסי חשיבה / תפיסות / אמונות מגבילות שמקדמים אותנו ולא חוסמים,

איך לומדים עוד על עיבוד עצמי נכון ושלם ואח"כ תיווך בתקשורות מקדמות לשני/ה,

ובעיקר איך מתחזקים שבאמת הכל בסדר,

שמותר לכם לחשוב אחרת

שמותר לכם להיות שני בני אדם שונים ונפרדים

ולהמשיך לעבוד על הנפרדות הזו שכ"כ כ"כ חשובה ומהותית, 

ולדעת שיש בה בעבודת הנפרדות והמובחנות פוטנציטל צמיחה אדיר ופוטנציאל לרווחה נפשית, שלווה עצומה ושמחה גדולה ביום יום שלכם ב"ה!

שתהיה המון המון ברכה והצלחה יקרה

שתראו רק טוב במתיקות גדולה ב"ה 🙏🌹

- ושוב תודה רבה @יהלומה.. על התיוג 🙏

כאילו ההרגשה שקיבלתי זה שאני חונקת אותו.. 

וקיבלתי פרספקטיבה שונה. מהצד שכתבת- שאם אני מסתכלת עליו בתור אחי ולא בעלי.. 

צודקת. ומקבלת. 

צריכה ללמוד להסתכל עליו בעין חיובית ובעיקר להעריך. 

אבל יש בי פחד לקבל את הנפרדות הזאת שכולן כותבות פה.. כי אני מפחדת שזה יחמיר/ידרדר/יקבל כיוון לא נכון.- אני לא יודעת להסביר את זה.. כאילו שנתרגל ל'נפרדות' הזו והזוגיות תידרדר. 

תודה רבה על התגובה המושקעת והמלמדת!! 

זה הפוך מהחשש שלך. ככל שתהיה לכם את הנפרדות וההבנה שאתם ישויות שונות, אז הזוגיות שלכם תשתפר ולא להיפך. בדיוק כמו שאת לא מצפה מחברה טובה שלך לעשות כל מה שאת עושה. ואם היתה לך חברה שבשם החברות רוצה שתעשי בדיוק מה שהיא אז היית מרגישה שהיא חונקת אותך ומסיימת את החברות כדי לנשום.

ככל שתתנו את המקום לכל אחד מכם ותתעניינו בלי שיפוטיות אחד בשני, כמו חברים טובים לפני הכל, זה מה שיקפיץ את הזוגיות ויחזק אותה. ממש לא להיפך

יש הרבה מאוד אפשרות לגדול דווקא גם ובעיקר במרחב הזוגי ולא רק האישי.

כיוון שכל מהותה של מובחנות בריאה ונכונה - היא לא להיפרד מהשני ולהיות משני צידי המתרס "אני כאן ואתה שם ואין בינינו כל קשר",

אלא בדיוק להיפך - זו היכולת להצליח להגיע לעצמאות רגשית ולהביע את עצמי עד הסוף דווקא בתוך הקשר.

זה תמיד יהיה בתוך קשר.

והלימוד הזה שקשר עושים, יוצרים, הוא לא נוצר מאליו,

שמובחנות בריאה רק מקרבת ולא מרחיקה, רק יוצרת עוד מבט עמוק ומפליא על העולם הפנימי של כל אחד מאיתנו, ושוב - הכל נעשה *בתוך הקשר*.

המטרה היא לעשות קשר, להביא אחד את הלב של השני, להביא את מה שהבנתי עם עצמי במובחנות, ללמוד להיות נפרדת וללמוד להיות ביחד, 

ללמוד את הלימוד המרתק של הביחד בתוך הנפרדות

ואת הלימוד המרתק לא פחות של הנפרדות *בתוך הביחד*.

ובתוך זה יש הרבה מאוד אוצרות מרתקים, מפעימים, מגדלים מאוד, שהם פשוט זהב טהור.

החל ממההתקשרות שלנו עוד בתור תינוקות ועד לזוג שאנחנו בתוך הקשר בהווה ועד ה120 שלנו ב"ה.

1. מצטרפת לעניין האמונות המגבילות. למה אם את עושה דיאטה שהוא לא יאכל מה שבא לו מתי שבא לו? למה חובה לאכול ביחד? למה לשכנע אותו לצאת אם הוא לא רוצה? צאי לבד עם הילדים!

2. בּוסף, נשמע לי שפשוט חסרים לכם כלים לזוגיות ותקשורת. אלה דברים שלא נלמדים בעצמם, ומידות טובות לא תמיד מספיקות. הייתי ממליצה לך להתחיל מללמוד על זוגיות.

החל מספרים כמו גברים ממאדים ונשים מנוגה" ו"לדעת להכנע" שהם ממש ספרי בסיס, "חמש שפות לאהבה", "שבעת העקרונות לנישואים מאושרים" דרך ספרים מוצלחים של רבנים ויועצים יותר מהעולם התורני- יש אין סוף, למשל "הבית היהודי" "לבנות בית בישראל" "מתקרבים ורבים" "חוקי הזוגיות" ועוד ועוד.

בנוסף היום המדיה מוצפת בפודקאסטים מעולים שאפשר ללמוד מהם המון כמו חלק מהפרקים בפודקאסטים "שעשני אישה" "מה בליבא" "חושבים טוב" שיעורים פתוחים של "מעוררות אהבה" וזה ממש על קצה המזלג.

בנוסף יש מגוון תוכניות וסדרות בתשלום שעוסקות בזוגיות כמו "מעוררות אהבה", סדרה של יעל פוזן, "מובחנות" של אפרת צור, וגם כאן- ועוד ועוד.

נשאר באמת רק לבחור, לקחת בשתי ידיים ולהתחיל ללמוד וליישם. יכולה לשתף שאני ממש אובססיבית לנושא, כל הזמן משתדלת ללמוד ולהתקדם ( בעיקר בפלטפורמות חינמיות כמו פודקאסטים/ספרים מה

ספריה) וזה פשוט משנה חיים. אז ממליצה בחום.

בהצלחה רבה!!

ותדעי שממש נשמע שבאמת אתם אנשים טובים, עם חיים עמוסים. חושבת שכדאי לפתוח את סדרי העדיפויות שלכם ולשקול שינויים שיתנו לכם יותר מקום לנפש

עם האוכל לילדים, או הטיולים וכו. שזה באמת מבאס.

אבל גם מצידך, שחררי אותו עם האוכל. גם אני בדיאטה ובעלי רזה אוכל מה שהוא רוצה כי זה לא שייך שיהיה בעונש בגללי.

אם החלטת לא לאכול שיאכל לבד. ובלי קשר אם הוא לא נמצא בערב גם את לא בעונש-תאכלי בשעה שלך..

לא יקרה כלום אם תאכלו בנפרד.

ומצטרפת לכול מי שאומרת שטיפול זוגי יעזור לכם. 

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡