ואנושי עד התוכי.

דבר כזה עוד לא ראיתי.

זה דורש שיחה משמעותית ביניכם,

אבל אולי כדאי לעשות זאת כשהרוחות יירגעו. 

זה עוזר לאנשים להתאפס. מכירה מלא אנשים שמגדלים תוכי וזה מרגיע אותם.

וזה ביצה ותרנגולת. הם מקבלים הרבה מהחוויה הזאת ולכן חוזרים אליה כל פעם מאשר לבלגן בחיים האמיתיים.

מתלבטת אם זה מעצבן שאכתוב את זה, אבל אני חושבת שטיפול מאוד יכול לעזור לך.

יש כאן דברים מאוד מאוד מעצבנים, ואני מבינה אותך ממש.

אבל יש כאן גם הרבה דברים שאני חושבת שזה ממש עניין של דפוס ושל איך מתנהלים, וזה לא שאחד מכם רע והשני טוב.

אלא פשוט האופי של שניכם מתנגש ונוצרת דינמיקה לא טובה.

נגיד הקטע של הדיאטה - כל הכבוד לך! אבל למה שהוא לא יאכל? ואם הוא שוב רעב?

זה יכול להיות מאוד מבאס, לתת תחושה שאין לו מקום בבית, אם בגלל שאת לא אוכלת, או בחרת בדרך מסויימת, עכשיו גם הוא לא אוכל.

לגבי לקום מוקדם - זה ממש לגיטימי שאדם ירצה קצת זמן לעצמו. כן, גם בזוגיות. אבל בגלל שיש אצלכם מתח, כל בחירה שלו כבר מתפרשת אצלך כרצון לריחוק ממך. ואפילו אם בבסיס אצלו זה לא מה שהוא רוצה, ככל שאת לוחצת אותו יותר, הוא רוצה יותר מרחב.

אני חוששת לכתוב דברים מוחלטים, כי אנחנו ממש לא רואות כאן את כל התמונה.

אבל ממה שאת מתארת, יש כאן דינמיקה שבה את מאוד מאוד רוצה קשר, אבל ככל שאת רוצה יותר, הוא מתרחק יותר.

למה זה קורה?

זה יכול להיות כל מיני סיבות.

למשל, את רוצה קשר. עם בן הזוג שלך, שאת אוהבת. אבל את רוצה את הקשר בדרך שלך.

אבל אתם שונים, והוא לא בהכרח רוצה קשר באופן הזה.

את לוחצת - הוא לא יודע להגיד משהו אחר

ואז נוצר מעגל התרחקות

מבחינתך - זה מאשש את התחושה שהוא לא רוצה קשר והכל מתפרש כבר לפי הפרספקטיבה הזו.

מבחינתו - יש מצב שהוא כן רצה קשר, אבל לא ככה. או שלא ידע איך. ועכשיו, כל ניסיון שלך כבר מרתיע אותו, וגם אם את מנסה בעדינות, הוא כבר מפרש את זה שוב כלחץ עליו.

אני יכולה לכתוב הרבה על כל שלב

אבל אני בעיקר חושבת שצריך בתור התחלה לעשות את ההפרדה בין הדברים שאובייקטיבית הם לא בסדר ההתנהלות

לבין כאלו שקשורים לפרשנות או דינמיקה

(ואגב, הרבה גם קשור אחד לשני. כשאנשים מרגישים שלא רואים אותם, זה מוציא מהם צדדים פחות נעימים. זה לא אומר שזה לגיטימי, אבל זה גם יכול לגרום לזה)

יש כאן גם עבודה על ביטחון עצמי, להכיר בערך שלך, מה את שווה, ביכולת לעשות גם דברים לבד ללא בעלך.

אבל אני חושבת שמאוד קשה לעשות את כל זה לבד בלי הכוונה

ואולי כדאי לבדוק אופציה לטיפול עם מישהי שתוכל לעזור

הביטחון העצמי, 

להכיר בערך שלי. 

וואו. 

לוקחת את זה איתי. 

תודה! 

שכדאי לעבוד עליהם,

מציאות החיים שלכם לא אפשרית.

יש לכם אמונות מגבילות שמחניקות אתכם.

אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה.

המציאות שילדה שנה וחצי בבית בלי מסגרת להורים עובדים, היא הזויה. לא פלא שאתם קורסים.

אין דבר כזה שאין מטפלת. אתם גרים במרכז, לא בערבה.

בעלך עובד קשה, מתקדם, מגדיל פרנסה, וזה לא מתבטא בחיים יותר נוחים.

ברור שהוא יהיה ממורמר.

בנוסף לזה יש עדיין משקע של הנושא של הלימוד תורה,

לא יודעת אם זה בא ממנו, ממך או מציפיות הסביבה, אבל צריך להבין מה המינון שבו זה תורם ומה המינון שבו הלימוד צורך אנרגיה ולא מחזיר אותה.

בנוסף יש את העניין עם הבייביסיטר. אין דבר כזה שרק הדודות יכולות לשמור על הילדים. זה ממש ליצור בעיה יש מאין.

כ"כ הרבה משפחות נעזרות בשירותי בייביסיטר שהם לא משפחה בתשלום. אין דבר כזה שאין בעיר ענקית עם מלא אוכלוסיה דתית שאין בייביסטר טובה שאפשר לסמוך עליה.

ההישענות על המשפחה בלבד היא מקור הרבה צרות. כי זה מכניס עוד עומס על המערכת הזוגית.

בנוסף כל העניין עם המשפחה שלו. מה זה מסתיר ממך מידע בקשר למשפחה שלו? ברור שהוא יסתיר. גם טת מסתירה ממנו, ויש דברים שזה טוב וזה בריא.

הרצון שלך לדעת על מה שהולך שם, הוא הלא בריא לשניכם.

מה שלא יודעים לא כואב. תלמדי לשחרר את הצורך "לדעת" והוא לא יצטרך לשרוף אנרגיה על הדברים האלו.

תוציאי את כל המשקולות האלו שמטביעות אתכם בתוספת עבודה על נפרדות, ותראי איך החיים יפים פתאום. יש לכם את הנתונים להצליח,

אתם "רק" צריכים לבחור בכך בחירה אמיתית ואמיצה.

לשנות דפוסים זה לא פשוט, אבל אחרי שתעברו את זה תראי כמה זה משפר דרמטית את החיים.

אני מבינה.. ואת צודקת.. 

ב"ה מצאנו מסגרת לילדה תודה לה', מחוץ לעיר, אבל לא נורא. 

אז כבר הוצאנו משקולת אחת, אפשר לומר. 

העניין עם הבייביסיטר- זה לא מגיע ממני-אני דווקא מנסה להציע כל פעם שניקח בייביסיטר חיצונית.. אבל זה הוא שלא רוצה להכניס הביתה אנשים זרים וגם לא רוצה לשלם יקר- הבייביסיטריות שבדקתי הן יקרות. והוא לא מוכן לשלם גם על ה'יציאה' וגם על בייביסיטר. ומזל. כי הוא גם ככה לחוץ באופי שלו, אז אם אצא ויש בייביסיטר בתשלום גבוה- תוך חצי שעה נחזור הביתה חחח 

אבל לוקחת לתשומת ליבי, ותודה לך על התגובה! 

זה שאת מבינה שזה משקולות זה כבר חצי דרך להצלחה.

עכשיו כשהילדה במסגרת כל בוקר, מתי הוא יוצא לעבודה ומתי הוא חוזר?

לגבי הוצאות על בייביסיטר, הדרך שלנו לחשוב על זה, פגישה של ייעוץ זוגי תעלה לנו פי 2 (וגם לזה צריך בייביסיטר) אז עדיף כבר להשקיע ביציאה ולשחרר את האווירה, מאשר לסחוב אווירה טעונה.

יכול להיות שהקושי לשחרר מבחינה כלכלית הוא קטנים פסיכולוגי, כי כשיש בייביסיטר בחינם או בתשלום פחות מאלו שמצאת, אז יותר כואב לשלם מחיר מלא והוגן על השירות שמקבלים.

אבל זו טעות.

כי העובדה שביום מסויים אין דודה פנויה לבייביסיטר לא קשור לכמה כסף נכון להוציא על בילוי.

זה כמו שתקבלי תווים לרכישה בסופר לחצי שנה, ואז אחרי חצי שנה שפתאום תצטרכי לשלם על המוצרים, זה יראה לך יקר ובזבזני.. אז מה לא תקנו בסופר יותר בגלל שפעם קיבחת תווים והרכישה בסופר הייתה בחינם?

אני לא אומרת שהאמונות המגבילות הם רק שלך, אלא שאם מסירים אותם, משתחרר לחץ והחיים נכנסים לאיזון יותר נכון.

יכול להיות שבאמת יש מניעה כלכלית להביא בייביסיטר, אבל זה צריך להדליק לכם נורה אדומה שמשהו לא נכון בדרך החיים שלכם.

הדרך להתפתח ולהגדיל הכנסה ולהגדיל משפחה, עוברת דרך תכנון נכון של העתיד.

את מדברת על להחליף עבודה, זה הגיוני כי בד"כ כשעוברים עבודות משפרים את השכר.

אבל להחליף עבודה דורש אנרגיות של חיפוש, הכנה, יכולת להתראיין. זמן ופניות להתראיין, ואז עוד תקופת הסתגלות למקום החדש.

מי שחי בשוטף על טיפות האנרגיה האחרונות, לא יוכל לבצע שינוי כזה ואז השכר לא משתפר ואז תקועים במקום וכל הזמן אין כסף לבילויים ובייביסיטר.

לכן מדי פעם צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר ולבדוק אם ההחלטות שלנו מקדמות אותנו או תוקעות אותנו באותו מקום.

ואם המסקנה היא האופציה השניה, אז צריך לחשוב מה אפשר לעשות כדי לייצר באופן מלאכותי וזמני יותר משאבים כדי להתגבר על המשוכה שמונעת מאיתנו להתפתח, ואז אחרי הקפיצה, חוזרים למשאבים הטבעיים.

זה יכול להיות לדוגמה לגור אצל ההורים עד השלמת מבחן מסויים (רלוונטי לזוגות צעירים ממש)

או לרדת בשכר כדי לצבור ניסיון בסוג מסויים של עבודה, או להשלים תואר שני, מתוך מטרה בהמשך להגדיל את השכר מעבר לנקודת ההתחלה וכד'.

הרעיון שיש תוכנית עבודה קונקרטית שאומרת עכשיו משקיעים משאבים בלהצליח להשיג אבן דרך מסויימת שתיתן לנו תשואה טובה יותר בהמשך.

להשקיע בזוגיות זה לא רק להנות בערב מסויים, זה לחזק את כל מה שמחזיק את השגרה בסוף.

הייתה לי תמונה מאוד ברורה של איך זוגיות נראית, ואיך בית מתנהל.

בעלי היה חוזר הביתה, וישר הייתי משתפת אותו בכל מה שהיה לי היום.

היינו יוצאים לדייטים, ובדיוק אז הייתי מעלה את כל הנושאים הכי כבדים לשיחה.

היה לי חשוב שהכל יהיה רשמי, שנדבר על כל דבר וכל החלטה, שנקבע זמנים קבועים לדייטים, לדיבור.

היה לי קשה, הייתי מתלוננת המון. אני ראיתי את זה כשיתוף, הוא בעלי ותומך בי.

בפועל, זה פשוט חנק אותו לגמרי.

הוא היה מגיע הביתה - ורצה קצת מנוחה מהיום. אני רק רציתי פרטנר לדבר איתו.

היינו יוצאים למסעדה, הוא היה רוצה קצת ליהנות ולהשתחרר - הייתי מפילה עליו את כל הצרות.

הוא אדם יותר זורם, והרצון שלי לעגן כל דבר בלו"ז העיק עליו.

הוא רצה שיהיה לי טוב, אני חשובה לו, אבל הוא לא רצה להיות האחראי הבלעדי על האושר שלי.

היינו בספירלה לא טובה.

הביטחון העצמי שלי היה נמוך

כל הערה שלו, אישרה אצלי את המחשבה על עצמי שאני לא שווה ולא מוערכת, למרות שהוא לא התכוון.

אז הרגשתי לא מוערכת, או שמה שאני עושה לא מספיק טוב. פחדתי ליזום, מחשש לקבל הערה ועוד אישוש לחוסר ערך העצמי שלי.

והוא מצידו, נהיה יותר מתוסכל והרגיש שכל האחריות עליו.

בקיצור, אפשר עוד לפרט, היו גם הרבה דברים טובים. אבל המון משקעים ותסכול.

במובן מסויים, ההתנפצות של החלום היא זו שאפשרה אחר כך את הצמיחה של הזוגיות שלנו.

הבנתי שכמו שחלמתי זה לא יהיה.

השאלה אם נסבול ונכאיב אחד לשני, או נמצא דרך משותפת.

ואז התחלתי להסתכל גם דרך הפרספקטיבה שלו

נקודת המוצא הייתה שאנחנו שנינו לא אנשים רעים

התחתנו מאהבה אמיתית

אז אם אנחנו לא רעים, למה אנחנו מתנהגים ככה?

מתסכול ואכזבה

התחושה שלא רואים אותנו גרמה לשנינו להתרחק ולכעוס

אימנתי את עצמי לראות את העולם דרך העיניים שלו

במקום לכעוס, התחלתי להבין ולחמול.

במקביל עברתי תהליך ממש משמעותי של למצוא את הביטחון שלי, להעריך את עצמי בלי קשר אליו. לדעת מה אני שווה, בלי מחמאות חיצוניות.

אני יודעת שזו נשמעת קלישאה, אבל ברגע שלי היה טוב, שהיה לי ברור מי אני ומה אני שווה, המחמאות גם התחילו להגיע.

אבל לא כי חלבתי אותן בכוח, אלא כי האמנתי בעצמי וזה הקרין החוצה.

אני בכוונה כותבת את זה בצורה של שיתוף, כי אני לא יודעת לכתוב כאן מסקנה.

אבל אולי זה כן יעורר לחשוב שיש לנו הרבה מה לעבוד על עצמנו והרבה מקרים עבודה משמעותית עם עצמנו יכולה מאוד מאוד לקדם, גם דברים בזוגיות.

דעתי היא, שצריך לא לנסות לשנות את בן הזוג.

צריך ל"זרוק" את כל החלומות על איך קשר נראה, כי זה מגביל אותנו. צריך לבנות את הקשר בהתאם למי שמרכיב אותו - את ובעלך.

תמיד אני אומרת "אם זה היה תלוי רק בי זה היה אחרת". אבל זה היופי בזוגיות, שזה לא תלוי רק בי.

זה סוג של ריקוד עדין כזה, ללמוד להכיר את בן הזוג, ובאותה מידה גם לא למחוק את עצמך.

אבל אני חושבת שזה אפשרי.

משהו דומה גם עלינו

אני גם מלא שנים חייתי בתחושת חלום למול הזוגיות שלנו

חשבתי שהנה יש לי את האיש שלי

שמכיל ותומך ואוהב להקשיב לי

ושאנחנו שנינו יחד מסורים לבית ולילדים וברור לנו שזה התפקיד שלנו עכשיו והמחוייבות המרכזית

ובעלי איש מאוד טוב ורגיש ומרצה

והיה כמעט כל מה שרציתי

לכאורה

הקשיב בלי סוף

עזר ככל יכלתו

ויתר על לנסוע למקומות ועוד

תמיד חזר בזמן הביתה והשתדל מאוד להכיל הכל

אבל בפנים

הוא היה כבוי

לא נוכח

כי הוא רואה זוגיות אחרת

כי הוא זקוק לדינמיקה שונה

למשל

הוא מוכן לפרגן לי לנסוע לשבוע עם חברות והוא אפילו לא יתלונן שקשה לו לבד העיקר 'אהיה שמחה

והיה לו קשה 'עשיתי לו פרצוף על כל נסיעה וחריגה מהשגרה כי זה לא השלב בחיים לעשות כל מה שבא..

הוא לא חיפש משהו אחר קיצוני

אבל אחרת

באיזשהו שלב הרגשתי שהוא אחר

לא חיוני לא שמח לא נוכח בקשר רגשית

לא יודעת להסביר

ולא עזר לשתף

הוא עצמו לא היה מודע לכל מה שמרגיש

עד ש...

קרה מה שקרה

ואצל שנינו הכל צף והיה סוג של משבר כזה

בכללי בחיים

וגם ביננו

וקשוח. ונפגעתי וגם הוא והיה מורכב

לא מעט זמן

ולאט לאט

נפתחו הקלפים ועוד שיחה ועוד ועוד

וזה לא רק זאם

זה נתקע והסתבך ונפתח והתקדם ושוב

והוא הלך לטיפול וגם אני קצת

ובסוף לאט לאט יכולה להגיד שקרה שינוי

שהוא עדיין קורה

ושהוא כואב

וכן זה לא הזוגיות כמו שחלמתי

אבל

ככה

היא הזוגיות שבה שנינו נוכחים באמת

וטוב לנו יחד ב''ה

והוא נוכח וחי ושמח יותר

וגם אני עומדת יותר בפני עצמי

ומפרגנת גם לו יותר

ולמדתי מסה הרבה מחדש על החיים ועל תקשורת ועל מה זה זוגיות

ועל מה זה לא

ובסוף נגיד על זה תודה .זה בטוח

המון המון הצלחה בדרככם זו

ב"ה שתראו רק אור וטוב בתוכה

וישר כוח עצום לשניכם 💪❤

תודה על השיתוף, 

לומדת מזה!

תצליחו אמן! 

מחכים ומרגש כ"כ לקרוא אותך

אשרייך יקרה! איזה יופי את!

ואשריכם ממש 👑

ב"ה שתזכו להינות עוד רבות רבות מכל הפירות המתוקים הללו של עמלכם ועבודתכם ❤

זה מרגש לקרוא את התהליך. 

וזה מדהים היכולת שלך לשחרר את המקובעות ולתת לו מקום. 

זה לגמרי מה שאני צריכה- לתת לו מקום. 

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול על הכל הכל

ומנסה לכתוב רגע את הדברים שעולים לי (מתנצלת מראש אם הם פחות מסודרים או בהירים, ניסיתי לגעת בכל מה שעלה לי, והיו המון דברים ונושאים שהעלת בהודעתך, אז מפאת קוצר הזמן ורוחב הדברים אולי אין מספיק הרחבה/התעמקות אלא רק בתור נקודות שעלו):

הדבר העיקרי שעולה הוא כי כדאי מאוד לעשות עבודה על נפרדות.

זה לימוד כמו כל הלימודים בחיים, והוא חשוב מאוד

על הנפרדות שלנו בתוך הביחד

ועל הביחד שלנו בתוך הנפרדות

ועל המובחנות שלנו.

למשל, זה מצוין שיש לכל אחד החלטה אישית ושאיפה אישית וכו', כמו הרצון שלך לדיאטה ולא לאכול בערבים.

אך הדבר לא מחייב כלל גם את בעלך מלצום בערבים ולהימנע כליל...

כמוך, גם הוא אדם נפרד בפני עצמו.

עובד בבבקרים, חוזר מאוחר, משכיבים הילדים,

לעיתים עובד גם ערבים, חוזר מאוחר אפילו עוד יותר והרצון שלו לאכול בביתו שלו הכי טבעי ולגיטימי שיש...

וגם הרצון שלך, האדם הנפרד שאת, לא לאכול בערבים - גם הוא הכי טבעי ולגיטימי שיש.

ואין באמת כל סיבה שמישהו מכם צריך למחוק את עצמו או את השלווה שלו או את רצונותיו.

את יכולה לא לאכול בערבים

והוא יכול לאכול בערבים

הכל בסדר.

אתם כאמור שני בני אדם נפרדים ולא ישות אחת פיזית (כן שני חצאי נשמה אחת 😊).

ומה שקורה כרגע אצלכם,

שלא רק שבעלך כן שם את עצמו ואת הרצון שלו בצד,

אלא הוא ממש יוצא מגדרו להתחשב בך אפילו לפנים משורת הדין - ולא אוכל כאשר הוא חוזר מהעבודה!

אך מטבע הדברים הדבר מאלץ אותו לאכול מחוץ לבית, אחרי שעובד עד מאוד מאוחר, להגיע הביתה מאוד מאוחר ואז הוא באופן טבעי נכנס לישון...

וכפי שכתבת בחוכמה - מה שמוסיף לזה זו הקבלה שהוא קיבל על עצמו בתחילת השנה - לקום כל יום ב4:00 בבוקר, שזו קבלה מעולה של זריזות וחריצות.

כך שהמציאות האנושית אומרת שאכן הוא משווע ללכת לישון מיד כשחוזר הביתה מהעבודה בלילה. זה לא תירוץ אלא עובדה אנושית בסיסית של צורך בשעות שינה ובמנוחה לגוף. מה עוד שציינת שהוא עובד בעבודה פיזית שקשה ומאמצת ומעייפת אף יותר.

ולאחר שהוא קם ב4:00 הוא מנקה את הבית (!) או לומד או עושה ספורט - נשמע משהו שהוא לגמרי לא מובן מאליו ולגמרי נדיר ומראה על חריצות נדירה ומידות טובות.

אם כך לסיכום מה שהוא עובר במהלך היום זה:

לקום ב4:00 לנקות את הבית או ללמוד או לעשות ספורט

ללכת לעבודה

לחזור מאוחר

או לחזור עוד יותר מאוחר

לעזור עם ההשכבות של הילדים

להשתדל במיוחד בשבילך לא לאכול בבית בערבים

ולקרוס למיטה ברגע שרק יכול.

נסי רגע להביט על כך במבט-על כמו על אדם שאינו בעלך, למשל על הבן שלך או אח שלך או אדם זר אפילו אם היו באותה הסיטואציה.

נכון שנשמע שהוא עושה מעל ומעבר וכל מה שהוא יכול?

נכון שטבעי לו אם ירגיש שלא משנה מה הוא יעשה וכמה הוא יתאמץ זה אף פעם לא יהיה מספיק? שתמיד הוא יצא לא בסדר?

שבעצם הוא נמצא תמידית באין כניסה ובאין מוצא כי לכל כיוון שלא יפנה הוא יצא אשם או לא בסדר?

שכל מה שהוא רוצה זה שיהיה לך טוב, ולבית, ושלווה, ונחת.

גם בבקרים, כתבת שגם אז את מבקשת ממנו להעיר אותך מוקדם - אך גם כאן שוב יש ממנו ציפייה לחוסר נפרדות - כי הוא זה הוא ואת זו את,

והוא מנסה רגע לומר זאת במילותיו שלו ולומר לך שאו שהוא שכח באמת - כי כאמור הוא אדם שחי לעצמו ובוחר את בחירותיו האישיות לקום מוקדם בשם האדם הנפרד והאינדיבידואל שהוא (לא שהוא לא גם בן זוג חלילה, אלא שזה בהחלט דבר שכל אדם אחראי לעצמו), ובעצם הוא עדיין מתבקש להיות אחראי גם לקימה של אשתו היקרה.

אך הקימה של אשתו בעיקר תלויה בה, ובאחריותה. הוא לא צריך לקחת אחריות על הקימה שלך, כפי שאת לא צריכה לקחת אחריות על הקימה שלו.

אלו יחסים שיותר נכונים להורים וילדים כאשר הם קטנים יותר, וגם אז בגיל בוגר הילד אפילו אחראי לקימה שלו עצמו.

ולא רק זאת, הוא גם אומר לך: "מה היה לך לעשות - הבית נקי והכל טוב... תשני" - כלומר ממש ממש רואים כאן כמה הוא אוהב אותך! כמה אכפת לו ממך! כמה חשובה לו כל דקת שינה שלך! כמה הוא מתאמץ לנקות כדי שיקל מעלייך ואת תוכלי לישון! זה מקסים יקרה! זה אפילו מרגש ומפעים לקרוא זאת!

אך מה שעולה אצלך פנימה זו מחשבה אוטומטית של: הוא לא רוצה בקרבתי.

אך יקרה זו כלל וכלל לא המציאות המשתקפת מן הדברים בעצם. זה כלל וכלל לא מה שהוא אמר וגם לא מה שהוא עשה בפועל, אלא בדיוק בדיוק להיפך.

ואותה תפיסה בהחלט מגבילה אותך. ממש חוסמת אותך מלראות את כל ההשתדלות העצומה שלו ואת כל המאמצים שלו ואת כל הטוב הזה שרק אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.

גם בהשתדלות לא לאכול בערב בבית,

גם בלקום ב4 בבוקר לנקות

גם בלתת לך עוד זמן לישון ולאגור כוחות ולא להעיר אותך

גם בלעבוד ולפרנס כדי שלא יחסר לך ולכם דבר

גם בלהיות שם בהשכבות ובכל מטלות הבית

גם לגבי אחיותיו והבייביסיטר - הוא הרי מנסה ומשתדל מתי שיכול כן להפעיל את השכנועים שלו ואז זה יוצא לפועל. משתמע מכך שכאשר אין זה יוצא לפועל זה לא כי הוא לא רוצה (שוב אותה תפיסה מגבילה ומחשבה אוטומטית לא אמיתית שמנהלת אותך וחוסמת שם מאוד) - אלא כי כנראה שהוא לא יכול יום יום לצאת במסע שכנועים להוריו וכו' ומדובר כאן גם בעוד נפשות שגם להן יש צרכים ורצונות משלהם (הוריו ואחיותיו).

ובהחלט יכול לעזור למצוא עוד כתובות לבייביסיטר גם מחוץ למשפחה, זה יכול להקל מאוד.

ולכן כאשר את מדברת איתו על זה, הוא בעצם שומע עד כמה הוא לא בסדר כאמור, עד כמה הוא לא רוצה, עד כמה הוא לא עושה מספיק, עד כמה הוא לא אוהב מספיק, על כמה למרות כל מאמציו זה אפילו לא נראה - לכן מנגנון ההגנה שלו עונה שבאמת הוא מרגיש מואשם, שבאמת הוא מרגיש שחושדים בו, שבאמת הוא מרגיש לא מוערך, וכן הלאה... זה אך טבעי שיקרה כך.

ולא רק לו כאדם שהוא ספציפית, אלא לכולנו כבני אדם.

כולנו כאשר נרגיש צורך לא ממומש, או שנרגיש לא מוערכים, או לא בסדר, או לא טובים מספיק, או לא מספיק - נפעיל מנגנוני הגנה, נהיה בהגנות ובחומות של בריחה או התקפה או הסוואה וקיפאון. כולנו. כך פועלת הנפש האנושית.

- גם לגבי החופש הגדול -

זה בסדר גמור שוב שאתם עם רצונות שונים! אתם שני בני אדם נפרדים.

ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות",

לכן הכי הגיוני טבעי ואנושי שאת תרצי לצאת החוצה ולצבור חוויות, והוא ירצה להישאר בבית ולחשוב באמת ובתמים שניתן לצבור חוויות גם בבית.

- גם לגבי מה שכתבת לגבי ההורים שלך - כתבת בצדק שיש דברים בבית הורייך שהם אישיים ואת בוחרת לא לשתפו בהם, ובדיוק באותו צורה גם הוא בוחר לא לשתפך בדברים אישיים במשפחתו שלו. זה לגמרי הדדי וטבעי. 

וכנ"ל לגבי הוואטסאפ - שהוא בגדול מרחב אישי של בני האדם, שמאוד טבעי שירצו שישאר אישי שלהם ולא לשתף את בן/בת הזוג. והמון אנשים אכן נוהגים כך ולא רק שלא רואים בכך בעיה אלא זה לכתחילה מוגדר כחלק מאותה נפרדות, כחלק מאותו מרחב אישי שחשוב מאוד שיהיה גם הוא לכל זוג באשר הוא. מרחב זוגי ומרחב אישי. שניהם חשובים באותה המידה.

- גם לגבי זה שהוא בפלאפון - זו גם יכולה להיות אחת מאפשרויות הבריחה של התת מודע במנגנון ההגנה של הבריחה - לנתק עצמו מהסיטואציה שנחוות עבורו כאיום (של אני לא מספיק / אני לא בסדר / אני לא מוערך / אין לי מוצא / לא משנה מה וכמה אעשה זה עדיין לא יהיה מספיק ועדיין אצא לא בסדר! וכו') - אז הבריחה למסך, לטלפון, או לכל סוג בריחה היא לגמרי אנושית במקרה הזה.

וגם כאשר הוא בטלפון ובעצם מרגיש שאת "תופסת אותו בקלקלתו"- זה דומה למה שאת מרגישה כאשר את משתדלת לא להעיר לו אך הוא "תופס אותך בקלקלתך" כאשר אומר לך על זה שלא נותנת לו לנוח.

כלומר הפעולה כאן היא דומה והדדית משני הצדדים, ואפשר לרתום את ההבנה של השני/ה ע"י איך אנו מרגישים כאשר אנו חווים זאת.

 וכפי שאת מתארת בתבונה שגם כאשר הגבת במילים לא יפות ובצורה עוקצנית זה הגיע אצלך בעומק ממקום של להיות נשמעת - כלומר הבנת שגם אצלך פועל מנגנון הגנה אנושי (של התקפה, כלומר מופע חיצוני של מילים / בכי / צעקות וכו') - כך בדיוק באותה צורה גם הוא מגיב במנגנוני הגנה (של בריחה יותר מאשר התקפה) למקום בתוכו שמרגיש שלא משנה מה הוא תמיד לא בסדר.

וגם בצורה דומה - זה לא שהוא שתלטן, אלא שהוא רואה את הדברים בצורה מסוימת ובאופן הכי אנושי שיש רוצה לנהוג לפיהם.

בדיוק כפי שאת רוצה לא לאכול בערבים וכו' ומותר לך, גם לו מותר לרצות דברים מסוימים איך שהוא רואה לנכון. ודווקא נראה שהוא מאוד מאוד בא לקראתך ומשתדל מאוד כמו שבדוגמת לא לאכול בעצמו בערבים, לקום ב4:00 בבוקר כדי לנקות את הבית וכן הלאה.

- גם עם התוכי - נראה שעבורו זה פשוט מפלט ורוגע מכל מה שהוא עובר. מהעבודה הקשה, מהביקורת, מזה שהוא תמיד מרגיש לא מספיק ולא בסדר, אז עם התוכי יש לו בעצם רגעי נחת בלי כל זה ומאוד הגיוני שיברח לשם, אפילו בתת מודע.

- גם עם הדייט: הוא שמע בשבת בצהריים מאשתו היקרה שרוצה דייט. מגיעים הביתה רק ב20:00 ועבורו הזמן כבר מאוחר אז מזרז את הילדים לישון, ודאי שטבעי שיהיו רעבים, אך כרגע הוא התמקד בבקשה שלך אשתו האהובה לדייט וזה מה שניהל אותו בראש, אז רצה "לתקתק" השכבות, וכאשר ראה שהזמן עובר וכו' כבר עם כל התסכול הגיב כך, וגם את עם כל התסכול שלך כבר הגבת כך,

והוא ניסה להכין פיצה כי עבורו זה חלק מדייט כיפי, אבל את ראית בכך שהוא לא מתחשב בך שלא אוכלת בערב, ואז הוא שוב נכנס למקום של ה"אין כניסה" ואין מוצא שלא משנה מה יעשה אין לו נתיב אחד של אוויר שירגיש מוערך ושרואים את המאמצים שעושה ושהוא טוב ומוערך ומספיק!

אז הוא שוב הלך לטלפון, לבריחה מלהרגיש את כל הקושי העצום הזה,

ושניכם בסה"כ אוהבים אחד את השניה ורק רוצים להיות אחד עם השנייה אבל כל התסכולים הללו והמטענים הללו יושבים כחוצץ ביניכם ולא מאפשרים רגע נחת. 

וגם הלו"ז העמוס הצפוף בלי מרווח נשימה לא מאפשר זאת כנ"ל.

לכן כדאי לראות לאט לאט איך מנטרלים את כל המטענים הללו,

איך פותחים נתיבי כניסה,

איך מוסיפים פתחי איוורור בלו"ז עצמו של חייכם,

איך עובדים עוד על דפוסי חשיבה / תפיסות / אמונות מגבילות שמקדמים אותנו ולא חוסמים,

איך לומדים עוד על עיבוד עצמי נכון ושלם ואח"כ תיווך בתקשורות מקדמות לשני/ה,

ובעיקר איך מתחזקים שבאמת הכל בסדר,

שמותר לכם לחשוב אחרת

שמותר לכם להיות שני בני אדם שונים ונפרדים

ולהמשיך לעבוד על הנפרדות הזו שכ"כ כ"כ חשובה ומהותית, 

ולדעת שיש בה בעבודת הנפרדות והמובחנות פוטנציטל צמיחה אדיר ופוטנציאל לרווחה נפשית, שלווה עצומה ושמחה גדולה ביום יום שלכם ב"ה!

שתהיה המון המון ברכה והצלחה יקרה

שתראו רק טוב במתיקות גדולה ב"ה 🙏🌹

- ושוב תודה רבה @יהלומה.. על התיוג 🙏

כאילו ההרגשה שקיבלתי זה שאני חונקת אותו.. 

וקיבלתי פרספקטיבה שונה. מהצד שכתבת- שאם אני מסתכלת עליו בתור אחי ולא בעלי.. 

צודקת. ומקבלת. 

צריכה ללמוד להסתכל עליו בעין חיובית ובעיקר להעריך. 

אבל יש בי פחד לקבל את הנפרדות הזאת שכולן כותבות פה.. כי אני מפחדת שזה יחמיר/ידרדר/יקבל כיוון לא נכון.- אני לא יודעת להסביר את זה.. כאילו שנתרגל ל'נפרדות' הזו והזוגיות תידרדר. 

תודה רבה על התגובה המושקעת והמלמדת!! 

זה הפוך מהחשש שלך. ככל שתהיה לכם את הנפרדות וההבנה שאתם ישויות שונות, אז הזוגיות שלכם תשתפר ולא להיפך. בדיוק כמו שאת לא מצפה מחברה טובה שלך לעשות כל מה שאת עושה. ואם היתה לך חברה שבשם החברות רוצה שתעשי בדיוק מה שהיא אז היית מרגישה שהיא חונקת אותך ומסיימת את החברות כדי לנשום.

ככל שתתנו את המקום לכל אחד מכם ותתעניינו בלי שיפוטיות אחד בשני, כמו חברים טובים לפני הכל, זה מה שיקפיץ את הזוגיות ויחזק אותה. ממש לא להיפך

יש הרבה מאוד אפשרות לגדול דווקא גם ובעיקר במרחב הזוגי ולא רק האישי.

כיוון שכל מהותה של מובחנות בריאה ונכונה - היא לא להיפרד מהשני ולהיות משני צידי המתרס "אני כאן ואתה שם ואין בינינו כל קשר",

אלא בדיוק להיפך - זו היכולת להצליח להגיע לעצמאות רגשית ולהביע את עצמי עד הסוף דווקא בתוך הקשר.

זה תמיד יהיה בתוך קשר.

והלימוד הזה שקשר עושים, יוצרים, הוא לא נוצר מאליו,

שמובחנות בריאה רק מקרבת ולא מרחיקה, רק יוצרת עוד מבט עמוק ומפליא על העולם הפנימי של כל אחד מאיתנו, ושוב - הכל נעשה *בתוך הקשר*.

המטרה היא לעשות קשר, להביא אחד את הלב של השני, להביא את מה שהבנתי עם עצמי במובחנות, ללמוד להיות נפרדת וללמוד להיות ביחד, 

ללמוד את הלימוד המרתק של הביחד בתוך הנפרדות

ואת הלימוד המרתק לא פחות של הנפרדות *בתוך הביחד*.

ובתוך זה יש הרבה מאוד אוצרות מרתקים, מפעימים, מגדלים מאוד, שהם פשוט זהב טהור.

החל ממההתקשרות שלנו עוד בתור תינוקות ועד לזוג שאנחנו בתוך הקשר בהווה ועד ה120 שלנו ב"ה.

1. מצטרפת לעניין האמונות המגבילות. למה אם את עושה דיאטה שהוא לא יאכל מה שבא לו מתי שבא לו? למה חובה לאכול ביחד? למה לשכנע אותו לצאת אם הוא לא רוצה? צאי לבד עם הילדים!

2. בּוסף, נשמע לי שפשוט חסרים לכם כלים לזוגיות ותקשורת. אלה דברים שלא נלמדים בעצמם, ומידות טובות לא תמיד מספיקות. הייתי ממליצה לך להתחיל מללמוד על זוגיות.

החל מספרים כמו גברים ממאדים ונשים מנוגה" ו"לדעת להכנע" שהם ממש ספרי בסיס, "חמש שפות לאהבה", "שבעת העקרונות לנישואים מאושרים" דרך ספרים מוצלחים של רבנים ויועצים יותר מהעולם התורני- יש אין סוף, למשל "הבית היהודי" "לבנות בית בישראל" "מתקרבים ורבים" "חוקי הזוגיות" ועוד ועוד.

בנוסף היום המדיה מוצפת בפודקאסטים מעולים שאפשר ללמוד מהם המון כמו חלק מהפרקים בפודקאסטים "שעשני אישה" "מה בליבא" "חושבים טוב" שיעורים פתוחים של "מעוררות אהבה" וזה ממש על קצה המזלג.

בנוסף יש מגוון תוכניות וסדרות בתשלום שעוסקות בזוגיות כמו "מעוררות אהבה", סדרה של יעל פוזן, "מובחנות" של אפרת צור, וגם כאן- ועוד ועוד.

נשאר באמת רק לבחור, לקחת בשתי ידיים ולהתחיל ללמוד וליישם. יכולה לשתף שאני ממש אובססיבית לנושא, כל הזמן משתדלת ללמוד ולהתקדם ( בעיקר בפלטפורמות חינמיות כמו פודקאסטים/ספרים מה

ספריה) וזה פשוט משנה חיים. אז ממליצה בחום.

בהצלחה רבה!!

ותדעי שממש נשמע שבאמת אתם אנשים טובים, עם חיים עמוסים. חושבת שכדאי לפתוח את סדרי העדיפויות שלכם ולשקול שינויים שיתנו לכם יותר מקום לנפש

עם האוכל לילדים, או הטיולים וכו. שזה באמת מבאס.

אבל גם מצידך, שחררי אותו עם האוכל. גם אני בדיאטה ובעלי רזה אוכל מה שהוא רוצה כי זה לא שייך שיהיה בעונש בגללי.

אם החלטת לא לאכול שיאכל לבד. ובלי קשר אם הוא לא נמצא בערב גם את לא בעונש-תאכלי בשעה שלך..

לא יקרה כלום אם תאכלו בנפרד.

ומצטרפת לכול מי שאומרת שטיפול זוגי יעזור לכם. 

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

יום אחרי ילדתי חח, אבל זה היה 39

אני אישית עם כל ספק אפילו כביכול שטותי הלכתי למיון בקופה (רופא תורן ובחינם) לרוגע האישי

אבל מחכה שיבואו חכמות להרגיע אותך

עקרונית ההוראות הן כל שינוי בדפוס המוכר

חשבתי שיגידו לי שהכל טוב ולהרגע ושסתם שאלתי ועכשיו נלחצתי יותר, אבאלה

מה זה יכול להיות?

מה זה מיון בקופה? יש בכל קופה? פשוט באים או שצריכה הפניה?

חינם עד 19.

לק"י

(מרכז בריאות האשה).

אני פעם התייעצתי טלפונית, כי זכרתי שזה בעיה

ענתה לי האחות שאין בעיה, וזה תקין

רק על מיעוט נבדקים

אין באמור להיות ייעוץ רפואי בשום צורה! רק כתבתי כדי שאולי תתייעצי לפני שנוסעת (וכנל לכל אחת שבסיטואציה ותקרא את השרשור או תזכר בו)

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?

אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש

וכמובן תלוי ילד

אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול

הם מבינים אם אומרים להם

כך עשיתי והיה בסדר

לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר

קחי בגדי החלפה

בגינה עושים בצד אם צריך

אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,

ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,

אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.

אם נוח אפשר להישאר בבית.

בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.

השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.

הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.

ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.

נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').

לק"י

לא נרשמו בעיות.

בהצלחה!