פריקה. הלוואי שיהיה לכן דברים נעימים לומרהריון ולידה

בוכה כבר שעה

בהריון מתקדם עם כאבים חזקים וצירים מוקדמים. עבדתי היום מהבית , הכנתי זריז ארוחצ ויצאתי להביא את הילדים כשהאוטו נמצא הרחק ליד אחד הגנים. שכחתי את המפתחות בבית עקב היציאה המהירה ומצאתי את עצמי באמצע הסיבוב כבר אחרי הליכה ארוכה ועם שני ילדים בוכים ורבים ובלי רכב כדי להמשיך לגן האחרון והרחוק ביותר כשהליכה לוקחת לשם 30 דקות בהליכה מהירה בלי הריון ובלי שתי ילדים בוכים צורחים רבים בעגלה. בעלי בדרך באוטובוס מנסה לצמצם את הפער ולהמשיך במקביל אלי מהעבודה לגן המרוחק.

רצתי!!!!! טסתי כל הדרך, עליות ירידות שמש צירים וצרחנים שלא מפסיקים לריב בעגלה ורק רוצים ידיים! מודה שהתעצבנתי והרגשתי שעושה חילול השם למי ששמע אותי מתעקשת עם הילד הבוכה לא לרדת מהעגלה .

הגעתי תוך 15 דקות בקושי! עם קוצר נשימה, ותחושה של מכת חום. הייתי כל כך גאה בעצמי והרגשתי שמגיעה לי לפחות מדליה על שלא איחרתי ואפילו על שהקדמתי ב10 דקות שלמות!! מיד התקשרתי לבעלי לספר לו שהגעתי ושהוא יכול להגיע בנחת יותר. מלמלתי אחרי זה ש"כמו שאתה שומע (צרחות אימים ברקע) כיף פה" אלו המילים.

מפה לשם הוא בהתקף עצבים עלי על זה שאני לא מתפקדת עם הילדים וכדומה. ניתקתי והמשכתי עם לב בוכה לגן.

איך שהגיע העיר שלא מתנסחת כמו שצריך ושכשאני מדברת "ככה" זה ממש קשה לו (אמר את זה אפילו ביותר חוסר נעימות).

רואה אותי עם פנים בצבע בורדו אחרי ששטפתי אותן עשרות פעמים וזה כל מה שהיה לו להגיד לי. היה צריך להעיר שזו אשמתי (נכון! פדיחה שלי ! הודיתי בזה מיד!) אבל למה אי אפשר לראות בצורה ניטרלית את המאמצים הכבירים שלי??? את ההצלחה שלי!??? את כמה שאני אלופה ???????

וזהו אני ממררת בבכי על שבעלי בחיים לא מסוגל להעריך אותי

להיכנס לראש שלי

לראות ולו במעט את המאמצים הכבירים שאני עושה.

מציינת שהוא מודע לחלוטין לצורך שלי בהערכה ממנו. כבר שלושה ימים שאנחנו לא ישנים ביחד בגלל אירועים דומים כי אני לא מסוגלת. הרחקתי את המיטות וגם אחרי בכי ארוך אתמול כשהוא ניסה להגיד שאוהב אותי אמרתי לו במפורש שאני צריכה פיוס. כבר שבוע חופרת לו שאני צריכה שבעלי יעריך אותי.


מרגישה כל כך בודדה שבא לי שהשם פשוט יקח אותי!

זה דפוס חוזר מאז שהילדים נולדוהריון ולידה

שאסור לי להתלונן או להישמע שקשה לי איתם לפעמים

ואם כן אז לא משנה איזה עולם אני אכבוש הוא יראה רק את זה ויקצין את זה לתחושותיו שאני לא מתפקדת וכל מיני שטויות כאלה.

ואני גם ככה לא בן אדם עם ביטחון עצמי בכלל

הוא לא זורם על טיפול זוגי , מנסה לדחוף לשם כבר שנתיים בערך אבל אולי לא מספיק כי גם אני מרגישה שאין לנו איך לממן דבר כזה.

יודעת שגירושין יעלו יותר אבל עדיין אין איך לשלם

וכאמור הוא לא משתף פעולה גם ככה

קוראת אותך... אין לי עיצה ספציפית רק חיבוק!נפש חיה.

אולי זה קשור להבנת מציאות בצורה אחרת בקרב גברים/ נשים (שכל אחד מבין שונה את המציאות ובהתאם לכך מגיב אולי יותר "מהבטן")

 

מציעה לך לפנות לקו ייעוץ נשי של מכון פועה

20:00-22:00 בערב, חינמי לחלוטין.

02-6515050

יש שם נשות מקצוע חכמות ורגישות 

שבהחלט ייתנו לך לפחות מענה ראשוני 

ומאד הגיוני שייתנו לך גם פיתרון מעשי יותר.

 

 

בהצלחה רבה!

יה"ר שתראי אך טוב תמיד!

כל הישועות! 

 

(גילוי נאות: אני עצמי נעזרתי בקו הזה כמה פעמים, מעבר לכך, למדתי דרכם קורס הדרכת כלות ושם שמעתי יותר פירוט על הקו הנ"ל)

תודה על החיבוק הכ"כ נצרךהריון ולידה

יכול להיות אבל גם אם כן הוא כנראה בקיצון של הגברים

והקו הזה לא בשביל מענה נשי בתחום הפוריות והאישות כמו שהתקליט אומר? בכל אופן , חוששת שזה לא מקצועי רגשית מספיק 

תראי, יושבות שם נשות מקצוע מכל הקשת המקצועינפש חיה.

לא רק דברים שקשורים לפוריות ואישות

יש גם עובדות סוציאליות / פסיכולוגיות / יועצות בתחומים שונים וכד'

לכן אני חושבת שזה יכול לעזור שתדברי עם הנשים שם, תוכלי גם לבקש "הייתי רוצה לדבר עם (אשת מקצוע ספציפית)"

"דאגה בלב איש - ישיחנה"

עצם השיח, שאת משתפת מישהי במה שאת עוברת, זה עושה את המסע/משא הזה יותר קל

ולאט לאט תוכלי לראות איך נהיה לך יותר אור.


בעזרת השם!

ומה עם טיפול אישי?איזמרגד1

ממה שאת מתארת נשמע שממש יכול לעזור...

אם תעבדי על הביטחון העצמי שלך ועל להעריך את עצמך, הגיוני שיהיה לך קל הרבה יותר להתמודד עם החוסר הערכה שלו ואולי אפילו לשנות לגמרי את הדינמיקה ביניכם...

חשבתי על זה אבלהריון ולידה

אבל עיקר הבעיה היא הזוגית דווקא. אם הייתי מיליונרית כבר מזמן הייתי הולכת לאישי בשביל עצמי כי אני מאוד רגישה

אבל בתכלס עבדתי עם עצמי הרבה מאוד על להעריך את עצמי ואני במקום יותר טוב בזכות העבודה הזו.

ואני יודעת שכל בן אדם אחר היה מעריך אותי בסיטואציה הזו והיה מפרגן לי לגמרי

גם אני אמרתי לעצמי שמגיע לי מדליה ועפתי על עצמי.

הוא לא בן אדם כזה לצערי. עם כמה שחשבתי בדייטים שהוא רומנטי ומכיל ורגיש הכל נעלם אחרי החתונה

אז זה בעיקר מולו בפן הזוגי שאני חייבת להרגיש שהוא רואה את מה שאני עושה ומעריך אותי ולא רק ביקורתי אלי. כי אובייקטיבית אני חושבת שכל אישה ממוצעת צריכה יותר ממה שהוא נותן כרגע.

סליחה שרק פרקתי במקום לענות קונקרטי, קחי את ההתחלה שכתבתי. 

זה בדיוק המקום לפרוק🙂איזמרגד1

אני חושבת שבהרבה מקרים טיפול אישי יכול להקפיץ את העבודה העצמית קילומטרים קדימה, ולפעמים עבודה עצמית יכולה לשנות את הדינמיקה ביניכם לגמרי, אולי אפילו יותר טוב מטיפול זוגי...

תראי, נראה שלעבוד דרכו- להראות לו כמה את פגועה, לשכנע אותו לטיפול זוגי, להסביר לו וכו' את מנסה כבר שנים וזה לא מספיק עובד. אולי שווה לנסות לשנות גישה ולעבוד דרכך🤷🏻‍♀️ מקווה שמספיק ברור למה התכוונתי😅

ברור מאוד. חושבת על זה עוד, תודה ממשהריון ולידה
וואי! איזה קשה זה!יעל מהדרום

לק"י

 

ללכת חצי שעה עם ילדים צורחים בעגלה ובהריון.

ואני גם הולכת ברגל ובתחב"צ עם ילדים, ולפעמים זה ממש מאתגר.

 

ניסית להסביר לבעלך את הסיטואציה בזמן רגוע?

ממש קשה שהוא לא מבין.

הוא בא אלי לחדר ואומר שהוא מביןהריון ולידה

אבל לא יכולה לקנות את זה כבר

מחר יקרה משהו דומה שוב ועם כמה שאני מאמינה לכל דבר עכשיו קשה לי לקבל את זה

בודדה מידי

יכול להיות שהוא מגיב ככה כי הואמקרמה

חסר אונים?

איך הביטחון העצמי שלו?

הוא ביקורתי כלפי עצמו?

פרפקציוניסט?


אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו

אבל יכול להיות שהוא שומע את הקושי שלך ומתרגם את זה לביקורת (כי אם אישתו בקושי אז זה לכאורה מעיד עליו בעיניו)

וכמנגנון הגנה הוא מגלגל את הביקורת עליך?


(ואולי זה פסיכולוגיה בגרוש...)

לא, הוא ההיפך מפרפקציוניסט וממה שהעלאת על הביטחוןהריון ולידה

כן מבחינתו בחוסר אונים על זה שאני "לא מתפקדת" (קושי מבחינתו = חוסר תפקוד) הוא לא יביע קושי כלפי חוץ אף פעם , קטע גברי מטומטם

אבל גם לא יכול להכיל את זה שלי קשה לפעמים וחוסר ההכלה מגיעה לרמות קיצוניות שגם את לקושי הכי קטן והכי לגיטימי אסור לקרוא לגיטימי

אמאלה נשמע סיוט!!הבוקר יעלה

אין מצב שהייתי שורדת את זה בסוף הריון. חיבוק!! את אלופה!

קחי לעצמך זמן, תעשי אמבטיה חמה ותתפנקי באוכל טעים.

תקחי את הזמן להתפייס, אם אתם לא מצליחים לגשר על הפער בעצמכם אולי טיפול יעזור. אבל אל תפחיתי לעולם בערכך. 

תודה . העלת לי דמעות בעינייםהריון ולידה

לוקחת את הזמן

אבל הזמן לא מקדם כלום חוץ מזה שבסוף עוברים על זה

פיוס רציני כמו שאני צריכה כנראה לא יגיע

כי הוא לא מבין עד הסוף מה אני מנסה להבהיר לו

לפעמים אני מרגישה שהוא פשוט לא שומע

מדברת אל הקיר

הוא יושב ומקשיב לי בוכה במונולוגים עם משפטים כמו "אני צריכה שתעריך אותי" ולא קורה כלום, כמו התעלמות. 

אני כבר יותר מאמינה שזה חרשות גברית מאשר רוע. מתוסכלת מהסיטואציה , לא חושבת שיש משהואו מישהו שיכול להזיז אותו. 

 

תקשיבי אהובהחנוקה

קודם כל חיבוק

ועצם הסיטואציה נשמעת לי נוראית, עוד לפני התגובה הלא מלבבת

רוצה לומר לך שאמנם לא הייתי בסיטואציה כזו

אבל היה דפוס כזה

של אני מתפרקת הוא מאשים אני מבקשת עזרה- בכנות הרגשתי שאני גיבורת על כי אני נראית חזקה וכל הכבוד לי שאני אומרת בפה מלא שצריכה יחס

ופירטתי באיזה אופן

ומה יפייס אותי

ולא קרה כלום

והלכתי לאימון, בלי קשר (אימון אישי) על דברים אחרים

ונהיה שינוי מטורף!

הוא לגמרי זוקף את זה לתהליך שעברתי ומבחינתו הוא כל הזמן מסביר לי כמה היה שווה כל שקל

כשמשהו בבטחון שלי התיצב, שיניתי משהו מצידי בשיח

ובגלגל הכל השתנה

(היינו לפני זה בטיפול אבל לא התמדנו כי היה לנו יקר)

אני חושבת שזוגיות זה דינמיקה

זה אל אורמ שאת אשמה

זה אומר שיש לך כח לשנות

זה אומר שאם הוא לא רוצה-את לא תלויה בו לנצח

את יכולה ללכת לתהליך אישי וזה ישפיע בעקיפין וישנה אותו ואת הקצר הזה בתקשורת

ממש ממש מבקשת שתשקלי שוב

נכון זה יקר,

אבל לדעתי כשהולכים לבד זה קצר יותר

(אני עשיתי תהליך כזה ממוקד שזה נדמה לי 12 פגישות משהו כזה)

ממש קבלנו במתנה מחדש את התקשורת

והכל היום הרבה יותר טוב...

וואו 12 מפגשים זה המון כסף אמאלההריון ולידה

אבל מזדהה מאוד עם מה שכתבת ואני מפחדת שאני משתכנעת 🤕

תודה לך כל כך

זה לא המון, כאילו- ביחס למה שקבלתיחנוקה

שילמתי 250 למפגש נדמה לי

זה 1000 שח בחודש.

האם זה הרבה כסף? כן.

עדיין אני חושבת שזה היה הדבר הנכון.

יש לך המלצה למישהי טובה טובה טובה?הריון ולידה
שלפחות לא יהיה לחינם
יש לי המלצה למאמנת טובה ממשחנוקה

היא לא מטפלת (פסיכולוגית)

אבל לי זה היה ממוקד ומעולה

לא בטוחה שאני רוצה משהו שלא וודאיהריון ולידה
במיוחד עם הסכומים והעוגמת נפש 
אין דבר כזה וודאי בטיפולאנונימית בהו"ל

אבל אם קשה לך כרגע כלכלית

את יכולה לבדוק בקופה

במאוחדת יש בחינם 30 טיפולים בשנה...

חבל שלא בכללית. איזה סוג טיפול לחפש לדעתך?הריון ולידה
בטח שאפשר!הבוקר יעלה

זה דורש עבודה של שניכם ורצון וזמן

אמנם לא הייתי שם אבל מכירה כאלה שכן.

וכן זה ידרוש כסף אבל זו ההשקעה הכי שווה!!

ואני לא יודעת אם רלוונטי אבל ברגע הראשון כשקראתי חשבתי לעצמי למה לא ביקשת עזרה מאמא אחרת שתקפיץ לך את הילד? זה לא נפוץ אצלכם שנתקעים ומבקשים עזרה בקבוצה?

זה לא רלוונטי באמת לעכשיו אבל אם חלילה תאחרי או משהו.. 

לצערי לא, אין לנו מכרים בגןהריון ולידה
בגנים האחרים כן אבל החברים משאירים בצהרון או שהם בלי רכב.
יש קבוצת הורים?יעל מהדרום
לק"י


אפשר לבקש ממישהו רק שיוציא ויחכה בחוץ עם הילד כמה דקות עד שתגיעו.

לצערי ממש 90% בצהרוןהריון ולידה
תודה אבל !
איזה באסהoo

לקבל ביקורת וחוסר הכלה

הרבה בני זוג חוטאים בזה


במקרה הספציפי שתארת

נראה לי שרוב הכעס מגיע מהקושי ומהמרוץ שעברת

הביקורת שלו היתה כנראה הקש ששבר


את הסיטואציה הזו את יכולה למנוע לפעם הבאה

לא לצאת במהירות

לתכנן את הזמן ככה שאפשר להספיק הכל בנחת

לשים תזכורת לקחת מפתח

ואז לא צריך עזרה בהולה ולא צריך הכלה

יצאתי דווקא קצת לפני הזמן ואפילו שמתי תכשיטיםהריון ולידה
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ז' בחשוון תשפ"ו 18:26

יצאתי בנחת אבל מה לעשות שצריך לפרנס ולהכין ארוחצ? סה"כ אני בן אדם וזו טעות אנוש לשכוח מפתח כשיוצאים בלי האוטו מהבית. גם אם זו טעות שעלתה לי ביוקר.

ולא, ההרגשה שלי הייתה פחות מהמירוץ ויותר מחוסר ההכלה שלו. לחלוטין.

בכללי קל לו לתת לי ביקורת כי מאוד קשה לו כשקשה לי עם הילדים ואז אין שום סיטואציה שמבחינתו זה הגיוני בה להרגיש קושי כלשהו.

תודה בכל אופן

כתבתoo

בהודעה הפותחת דברים אחרים

סיפרת על הקשיים שהיו לך לפני שהוא נכנס לתמונה


כשחווים הרבה קשיים יכולים להשליך את התחושות בכעס על השני

גם אם הוא מכעיס

עוצמת הכעס כנראה מגיעה מכל הסיטואציה 

היו קשיים והייתי אלופה!!!!הריון ולידה

לצאת מוקדם כל יום שמא אשכח מפתח זה לא הגיוני

ובמקרה שלנו זו לא הסיבה, אני מכירה אותנו ויודעת להעיד

כמו כן גם כתבתי שאנחנו בדיוק במהלך ריב על זה

ושכמה שנים שזה האישיו אצלנו

זה לא סותרoo
אפשר להיות אלופה ולצאת מהסיטואציה מותשת


אולי זה המקור של האישו הזה


את חווה קשיים שאפשר למנוע את חלקם והוא לא מכיל

להרבה גברים קשה להכיל קושי של הנשים שלהםהמקורית

הרבה פעמים זה לא להכיל את הקושי עצמו, אלא התזמון והדרך בה את מספרת


אני מבינה שהערכה היא חשובה. זה חשוב לכל אדם באשר הוא, קל וחומר לאישה מבעלה. ועם זאת, כמה שהיינו רוצות פשוט "לשםוך" בספונטניות תרחישים החוצה, בעלך לא שומע כמה את אלופה אלא כמה את מותשת, את הילדים הצועקים והבוכים, ואת התלונה שלך על הדרך. ובעל שאשתו מתלוננת הרבה פעמים מרגיש כשלון בעצמו וזה יכול להפעיל אותו ולעשות את ההפך במקום להיות במקום המכיל.

יש מה לעבוד על זה מן הסתם, אבל עד אז -

אז אם את רוצה לקבל הערכה שאת אלופה - תתמקדי בזה שאת אלופה. קודם כל.

דבר שני, ממליצה לספר בדיעבד. אחרי שעיבדת את הסיטואציה ואת פחות מוצפת. בעל הוא לא תלונות הציבור, גם אם אנחנו נורא רוצות לפרוק עכשיו. כשהוא עסוק באמצע יום עבודה זה יכול להיות תזמון מאוד גרוע והתגובה תהיה בהתאם

דבר אחרון - את באמת אלופה. מקווה שתעלו על דרך המלך❤️

תודה על ההשקעההריון ולידה

מזדהה לצערי

הסיבה שהתקשרתי אליו בזמן הזה כי הוא היה במרתון במקביל אלי להספיק את הגן וניסיתי רק להגיד לו שהגעתי ושיכול להוריד הילוך, כי זה מה שהייתי רוצה אם היה הפוך.

ותוך כדי השיחה היו צרחות אז זרקתי משפט

אוף

אהה אזזה משו אחרהמקורית

הוא כנראה כעס על זה שהטרחת אותו כביכול להתאמץ לצאת ואז חיזלשת

האמת שמודה שזה יכול להיות מעצבן. שימי את עצמך באותה סיטואציה רגע - לא היית מתבאסת? אני מבינה שניסית לחסוך לו אבל האובר מאמץ הזה בא הפעם לרעתך

אם כבר הזעקת אותו - לדעתי שבי תנוחי. זה גם באמת יפחית מהקושי שלך

דווקא אני אישית אני הייתי ממש שמחהדיאט ספרייט

אם היו מחזלשים אותי, אם באמת זה אפשרי.

גי זה יאפשר לי להצטרף בנחת ולא להיות על קוצים.

אז באמת כל אחד חווה את זה אחרת 

באמצע יום עבודה למהר לצאתהמקורית

ואז לגלות שלא צריך - אותי אישית זה כן היה מעצבן. כי אף הורה לא רגוע מזה שהילד יישאר לבד בגן מחכה להורים. לא נעים. ולא בכל מקומות העבודה זה מתאפשר לצאת צוקדם מעכשיו לעכשיו

אז ברור שאם זה חדפ - זה יושב על הרקע

והכל תלוי גם בקונטקסט וברקע בין בני הזוג

אם הבעל מוזעק הרבה/ שומע הרבה תלונות וקשיים ובסוף האישה אלופה ומסתדרת זה יכול להעיב על העניין

או אפילו אם היא מתקשרת בלחץ להזעיק אותו ואז מגיעה עשר דקות לפני - זה כן יכול לעצבן. לפחות ככה אני רואה את זה. אבל זה בסדר גם שנחלוק כמובן

נראה לי ששניהם ניסו להספיק כדי להגיע בזמןיעל מהדרום
לק"י


כנראה היה סיכון שהיא לא תספיק.

סביר להניחהמקורית
אז מה יש לכעוס? עדיף לאחר?יעל מהדרום

לק"י

 

אני מבינה שזה קרה באופן חד פעמי.

(אני לא ראיתי שהוא יצא באמצע העבודה, אלא מהעבודה. אולי סיים).

זה עלול לעצבןoo

הורה היה אמור להוציא את הילד

הוא עלול לא להספיק בגלל טעות שלו

הוא מזעיק את ההורה השני

בסוף הוא מודיע לו שלא צריך (אולי עוד טעות בשיערוך הזמן)

וגם מתלונן על הצרחות של הילדים

זה יותר ממרגיז

זה להכניס את כולם לסערת רגשות בגלל שרשרת טעויות 

זה יכול להרגיז, אבל זה קורה, אנחנו בני אדםיעל מהדרום

לק"י

 

מותר להיות יותר אמפטי. זה לא שהיא כל הזמן טועה והוא צריך לעשות מרתון בגללה.

והיא מתארת שזה דפוס קבוע אצלו, אז זה בכלל לא נעים

נכוןoo

אבל אולי זה גם דפוס אצלה

הרבה פעמים דפוס בזוגיות הוא מעגלי וכל אחד תורם לזה

חוסר אמפתיה זה גרוע

ולטרטר את בן הזוג בגלל טעויות אישיות זה גם לא טוב

אז חשוב באמת לוודא שזה לא דפוס קבוע אצלהיעל מהדרום
גם אם כןהמקורית

בן הזוג יכול ללמוד להתנהל מול זה

שניהם יכולים ללמודoo
חוסר אמפתיה לא יוצר גרוע מטרטור 
בעיניי כן. אבל כל אחת ומה שהיאהמקורית
חושבת🤷
חד משמעית כן יותר גרועהריון ולידה

במיוחד שזה תמיד והטרטור לרוב הוא להיפך

ואני ובעלי לא אויבים אחד של השני ולא חיים כרגע בהורות משותפת אלא שואפים לפצות ולכפות אחד עד השני וכפי שכבר אמרתי אני זו שלא מעט פעמים מוצאת את עצמי רצה בשמו. וזה נראה לי בריא סה"כ לחיות ככה

אז בעיניי זה לא בהכרח נכון יקרההמקורית

כי זה מונע ממנו לקחת אחריות ואת נשארת עם תחושה לא נעימה אלא אם כן ובאמת אין משקעים סביב זה - שמחה שעובד לכם❤️

זה מקום יותר אימהי ופחות זוגי כשזה באופן קבוע לדעתי

 

...הריון ולידה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בחשוון תשפ"ו 21:33

לא, לרוב אני זו שמפצה ברמה יומיומית על זמנים שהוא לא מחשב נכון. 

אני היקית מבין שנינו והוא השאנטי של החיים

אני מבינה שאת נסערת, אבל מאנונימי צריך להזהר עודיעל מהדרום

לק"י


יותר ולהגיב יותר במתינות.

זה אחד הכללים שלו.

צודקת. ממש נפגעתי ברמה של בכיהריון ולידה
זו לדעתי הסתכלות ממקום שהוא נטו שיפוטיהמקורית
ובעיניי זה דבר שאין לו בהכרח מקום בסיטואציה כזו מול בני זוג, כי זה רובד חיצוני ביותר. וגם אני חוטאת בו כמובן.


בעומק, גם אם טעינו, אנחנו רוצים שיכילו את הטעות שלנו כי מן הסתם היא לא רצתה סתם להטריח אותו. זה דברים שיכולים לקרות. קרו לי דברים הרבה יותר גרועים וגם לבעלי. אפשר ללמוד להתעלות מעל זה באמצעות חמלה. אנחנו בני אדם סהכ


העניין העיקרי בעיניי הוא - לטעות זה בסדר כהנחת יסוד. אבל אם כבר ביקשת שיפתרו לך - תקבלי ותשחררי. כי אם את לא מקבלת וזה מגיע עם מחיר גבוה גם אם הסיבה לכתחילה היא רצון טוב, יצא שכרך בהפסדך  בסוף

תלוי כמה טועיםoo
אם טועים הרבה וזה בא ע"ח בן הזוג זה מאד בעייתי 
בן הזוג יכול להחליט שלא להתערבהמקורית

ולתת לשני לפתור לבד את ה"ברוך"  שלו


בעלי מאחר הרבה באיסוף הילדים. במקום להשתגע מכל טלפון של הגננת, הבהרתי לה שזה לא בטיםולי כי אני בעבודה ושתתמודד איתו (זה לקח זמן עד שהיא הבינה אבל החלטתי שזה שלו וזהו)

קנסו אותו כמה פעמים והוא נאלץ להתמודד עם אי נעימות, והופ - הוא מגיע בזמן


אני לא אומרת שזה נכון דווקא במקרה הזה לנהוג כך. יש עוד שלל פתרונות אחרים שהם לא להסכים להיטרטר על ידי בן הזוג. אבל צריך חוסן בשביל זה

ואזoo

מתלוננים שבן הזוג לא עוזר..

מסכימה עם מה שכתבת


מי שמתלונן בעיה שלוהמקורית

אם סידרנו את החיים כך שאני עובדת עד 4 והגן נסגר ברבע ל4 ויש לי לפחות חצי שעה נסיעה, מן הסתם בן הזוג אמור לאסוף וזה מוסכם

זה דברים זהם לא היברידיים ונמישים בדרכ. איסוף פיזור זה יחסית דבר קבוע

מי שלא עמד במחויבותיו צריך לקחת אחריות וזהו

לא סותר שאפשר לנסות להיעזר, ברור, בשביל מה אנחנו בני זוג. במה שכתבתי התייחסתי לדםוס כרוני. אבל בעומק אני מדברת שוב על החוויה בתוך זה - האישה לחוצה ממהרת מתאמצת מאוד, מותשת. גברים לא מעריכים את זה פשוט. כי לרוב זה משפיע לה על מצב הרוח. 

אשמח לפחות לפצל את השרשורהריון ולידה
סליחה על הנצלוש. מסכימההמקורית
הפותחת מוזמנת לדווח, לא תמיד שמים לב לתיוגיעל מהדרום
האמת שהתגובות שלך קצת הזויותטרכיאדה

היא מתארת פה סיטואציה הזויה, שהיא רצה כל עוד נפשה בה בשמש, ו"העזה" להביע את הקושי מול בעלה, 

הוא מגיב בצורה הכי לא מתאימה שיש, ונשמע שכל הזמן את רק מאשימה אותה בהתנהלות.

לא רואה פה שום צד של אשמה שלה או משהו שהייתה יכולה לעשות יותר טוב.

באמת מפתיע אותי ממש התגובות שלך, את פשוט מתעקשת להאשים אותה.

זה כבר מכווץ ולא נעים

אני לא יודעת מה את קוראתהמקורית

אני קוראת פה תת דיון על תרחיש אופציונלי תיאורטי והבעת דיעה עליו ספציפית. לא נקבעה פה עובדה שהפותחת היא כזו.

לא הגבתי לך אלא ל-ססטרכיאדה
קראתי מעולההמקורית

תגובתי עדיין עומדת בעינה

זה כל כך מרגיש שזה כן. נפגעתי אישית ממשהריון ולידה
מבינה למההמקורית
אבל מהיכרותי עם הכותבת, וגם מקריאה פשוטה של המילים (ונטולת משקעים רגשיים) , זה באמת לא זה


כך אני חושבת לפחות וזה מה שקראתי והגבתי אליו

יש פה פריקה עצובהטרכיאדה

לא מתאים לפתוח תת דיון על תרחיש אופציונלי תיאורטי (במיוחד שהוא לא תיאורטי בכלל אלא מתייחס ישירות

לאירוע ומאשים את מי שהכי לא אשם)

בכל שרשור כמעט יש תתי דיוןהמקורית

ובכל שרשור כזה יכולות לעלות כל מיני אופציות כי אנחנו לא יודעות הכל מן הסתם

בכל אופן, זה לא אסור בעיניי

כל אחת ודעתה, גם אם אני לא מסכימה איתה

אבל היה חשוב לי לשים את הדברים על דיוקם 

וואו כל כך תודההריון ולידה
לא הבנתי איפה זה עבר לדון בתרחיש אופציונלי תיאורטיבארץ אהבתי

זה נשמע שאת מתייחסת להודעה הזו

זה עלול לעצבן - הריון ולידה

אבל אני לא קוראת שם תרחיש אופציונלי תיאורטי. יש שם תיאור מדויק של מה שהפותחת תיארה שקרה להם.

וזה בהחלט כתוב בצורה שמאשימה את הפותחת. וזה לא נעים, במיוחד כשהיא פתחה את השרשור שלה מתוך רצון לפרוק, ובקשה שיכתבו לה דברים נעימים...

גם לך, מכל הלב. ולראות ממנהלת ככההריון ולידה
זה הכי מחמם את הלב שבכה קודם מההודעות האלה שקראתי
התכוונתי להודעה אחרת האמתהמקורית

את חושבת אחרת כמגיבה/ כמנהלת  - זכותך

 

אני מסכימה שכנראה לא היה שייך להתפצלש לה פה והתנצלתי על זה בעצמי כי גמני זרמתי לתוכו, במיוחד אחרי שהפותחת הביעה מורת רוח, אבל לא קראתי ביקורת אישית, אלא כתיבה כללית והצגת הצד השני במקרה ובן הזוג יוצר הרבה סיטואציות כאלה באופן תיאורטי


 

ושוב, אני מבינה למה זה נקרא ככה, אולי אני פשוט מכירה טוב את הראש של הכותבת אז אני יודעת ובטוחה שזו לא היתה הכוונה

כתבתי פה בשם עצמי ולא כמנהלתבארץ אהבתי

ובכל מקרה לא התכוונתי לכתוב ביקורת עלייך. אבל באמת פחות הבנתי איפה הדיון הפך לתיאורטי, כי לא ככה אני קראתי את הדברים.

בכל מקרה, נראה לי שבאמת זה כבר לא משנה. ברור לי שאת לא כתבת מתוך האשמה של הפותחת. נראה לי שאין צורך לחפור פה יותר...❤️

תודה שכתבת, זה היה לי הכרחיהריון ולידה

אז אל תתבאסי בכלל

על אף מילה

זה היה בדיוק במקום ואכן הרגשתי ביקורת אישית מאוד יטוד

אני מבינה למה התכוונת מעולההמקורית

רק מחדדת רגע - התכוונתי לזה שאם התגובה הייתה נקראת בעיני כביקורת אישית, לא הייתי נכנסת מלכתחילה לשיח. הפרשנות שלי לתגובה הייתה שונה פשוט

אבל מקבלת

❤️

תודה. ממש כתבת את התחושות שליהריון ולידה
אני מסכימה איתך בגדוליעל מהדרום
לק"י


אבל פה ספציפית, בעיני לא שייך לשחרר ואולי לאחר לילד. אלא אם כן צוות הגן מוכן לחכות קצת.

לגבי הפסקה האחרונה, הוא מההתחלה אמרהריון ולידה

שכנראה לא יספיק

המשיך את אותה הדרך באוטובוס כרגיל כמו שהיה עושה בכל מקרה למעט לצאת 10 דק מוקדם יותר מהרגיל. ותאמיני לי שזה לא הפריע לו, הוא שונא לעבוד שם.

בהתחלה נרגעתי כי חשבתי שהוא יספיק, כשאמר שלא בטוח יספיק נאלצתי לרוץ

וכן, זה שימח אותו בדיעבד שלא יצטרך לרוץ ולהתנצל מול הגננת

אז אני חוזרת למה שכתבתיהמקורית

הסיטואציה הזו הרבה יותר מורכבת כי מונחים בה משקעים שלכם לא מהיום וזה מישמש אחד גדול של דינמיקה זוגית לא מספקת שבה כל אחד נורא מתאמץ אבל בסוף יוצא עקום, וזה מתפוצץ במקרים של לחץ


צריך לעבוד על זה ואפשר לעבוד על זה

כולנו טועים כולנו נופלים בזה כי זוגיות זו עבודה

לשקוע לתוך המצב ולשרוד בתוכו זה פלסטר על פצע פתוח

אני חושבת שטיפול יעשה לכם טוב. יעזור לכם לשים את הדברים על דיוקם ולעלות על הנקודות הכואבות שלא באות לידי ביטוי ביום יום כי "סוחבים ומסתדרים"


אבל איך מממנים את זה?? 😢הריון ולידה
מחליטים שהזוגיות והטיםול הזההמקורית

יותר חשובים מכל דבר אחר שאפשר כרגע לא לשלם עליו

אוכל חייב לקנות נכון? גם טיטולים? גם זוגיות טובה  ומתחוזקת זה חובה. זה בעצם הלב של הבית שלכם.  וזה משפיע על הנפש מאוד


אני לא בטוחה שהריון והורמונים זה הזמן הכי טוב להתחיל בו האמת אבל מקום הייתי מתחילה מרגע לנשום. באמת אבל.

אני מבינה שהתחושות האלה נורא מציפות אותך אבל את נוקטת בפעולות שלא מקדמות אותך. אז הרחקת מיטות. נו? זה יותר דינמיקה של עונש הורי מאשר של בת זוג שנפגעה. ואני לא מאשימה אותך חלילה, רק משקפת כן? כשלוחצים יותר מדי זה עושה לרוב את ההפך


אפשר להנכיח פגיעה גם בדרך אחרת. אפשר להחליט שאני לא מתחננת על נפשי להערכה כי זה עושה בדיוק ההפך. לא מבקרת. לא מדברת חותך. לא יוצאת עליו. אלא ההפך - מדברת ברוגע. משקפת רגש לא מתוך סערת רגשות. קשה לקבל ככה פשוט

לשון רכה תשבר גרם

לא לשון בוכה ומתחננת ומתאמצת עד כלות.  רכה. להעביר את המסר בצורה שתתקבל על השומע

אבל זה מתחיל אצלך. את צריכה רגע לחשוב מה המסר שאת רוצה להעביר ולאיזו תוצאה את מכוונת. קשה לבעלך עם הדיבור שלך. את רוצה קרבה הרי נכון? רזצריך ללמוד לדבר ב"שפה שלו"

בסוף בסוף מטפלים זוגיים, מעבר ללרדת לעומקים של משקעים מהעבר, משקפים הרבה. מתרגמים את התחושות שלנו למילים שאפשר לעבוד איתן.

שוחה לשלם על זה, ברור, אבל עד אז - תנסי להיות אסרטיבית אבל בלי לצאת מהכלים. אפשר להגיד עד כאן גם בחיוך


לא מצאתי את הדרך לשפה שלוהריון ולידה

מצאתי אותה כשהיינו זוג צעיר והיו לי כוחות לתכנן כל מילה שלי. זה היה מעולה וכרגע זה לא מתאים לסיטואציה

במיוחד עם העייפות והתופעות וההריון הלא מתוכנן הזה שגם קשה לי איתו מאוד נפשית וגם בזה אני מנסה כרגע לטפל כי הלידה קרובה.

ההרחקה של המיטות גם אם היא תינוקית מצידי, היא כי אני מרגישה שאני כל כך בקלות מוותרת וסולחת ואז נפגעת מחדש תוך דקה וחצי. ואני מנסה להגיע לקרבה כזו של מיטות מחוברות רק כשאני מרגישה שיפור אמיתי. כי הפגיעה כל כך הרבה יותר קשה כשיום אחרי קיום יחסים פתאום הכל בדיוק אותו דבר ועוד לא השלמנו מיום האתמול.

הייתי רוצה גם לטלטל אותו קצת, שיבין שבאמת חייב פה שינוי מהותי בבסיס. שיבין שזה מאוד מאוד משמעותי לי.

אני לא חושבת שזה הפתרון האידיאלי בכלל, אבל כבר אין בי רעיונות נוספים איך לגרום בכוח לשינוי

מרגישה אישה רעה ממה שאני כותבתהריון ולידה
אבל הגעתי לקצה
ממש ממש לא!המקורית
חכי רגע מגיבה להודעה הקודמת
סליחה רדפתי אותך בכל השרשורהריון ולידה
אני איתך מכל הלב ❤️❤️המקורית
❤️הריון ולידה
את תמיד כזו
וואי נשמע ממש קשה❤️המקורית

אני לא מדברת על לתכנן כל מילה אגב. זה לא הכיוון בכלל. אני מדברת על הוויה של שיח, לא תבניות של תסריטי שיחה.

אני חושבת שבאמת העומס הנפשי והפיזי  שאת מצויה בו נותן את אותותיו והאמת - הייתי מתמקדת בך כרגע במקום לפתוח חזית נוספת.

יש זמנים שצריך להרפות רגע.

אני מבינה מאוד את מה שאת כותבת וזה מאוד חשוב גם בעיניי,אבל לפעמים יש תיבות שלא כדאי לפתוח. לא כי זה לא נכון. כי זה לא תזמון טוב פשוט

את מאוד טעונה

במצב כזה, בדרכ מגיעים לטיםול זוגי כשהמטםל הוא על תקן שופט שאנחנו רוצים שיצדיק אותנו ולהגיד לבן הזוג - אתה רואה? אמרתי לך! הבעיה היא אצלך.

אבל זה לא המקום הנכון להגיע ממנו

את משוועת לקרבה,לכתף מנחמת, למשענת

תני את זה לעצמך. תניחי עליו את הראש ותגידי כמה היית רוצה שתהיו קרובים. פשוט תביעי את הרצונות החשובים האלה שלך.

בלי פתרונות כרגע. בלי האשמות. אני צריכה אותך איתי עכשיו

זה בדיוק לתת לעצמך מה שאת צריכה ו"מלחמות" יחכו אחרכך.

חיבוק❤️

אני ממש בוכה מלקרואהריון ולידה

אבל אז מה יהיה ? כשאני עושה ככה

המלחמות שנדחות לאחר כך פשוט לא קורות כי נרדמים או כי הוא בכולל או כי לא יודעת מה

ואז למחרת עוברים לדבר הבא

וזה פשוט מצטבר.. זה אגב למה החלטנו למנוע יותר מהרגיל שלנו. להתאושש מהטירוף

וזה כל כך מלחיץ אותי מה יהיה בע"ה כשיהיה עוד אחד/ת

מה יהיה אחרכך לא משנה עכשיוהמקורית

יש לך צורך אקוטי בקרבה רגשית ובמשענת. הנשמה שלך רעבה לזה

כשאת מגיבה כמו שאת מגיבה, את בעצם מענישה את עצמך גם במקום לתת לה מה שהיא צריכה עכשיו

אז עכשיו את. בלי חשבונות.

מותר לפעמים שיהיו דברים לא פתורים. יש אפור בין השחור והלבן. אפשר גם להיות טעונים וגם לעשות רגע הפרדה. כי יש דברים חשובים יותר.  

ואגב, זה יכול לקרב אתכם מאוד 

מקרב אבל פוגע אח"כ יותרהריון ולידה

לכן מנסה לקבל את התמיכה שצריכה ממקורות אחרים ובעיקר מעצמי כי רק אני פה באמת בשביל עצמי

אבל חייבת גם להרגיש שהוא פה בשבילי ולא רק שאני נשאבת לזה מהמציאות

ואיכשהו הוא כבר קיבל ממני חצי נשיקה כשהביא שוקולד עכשיו. נכנעתי קצת

אבל קשה לי לוותר לגמרי עדיין

מתביישת במה שכותבתהריון ולידה
אבל אני ממש מרגישה שצריכה קצת להרגיש שגם אני שווה שיתאמצו בשביל לקבל ממני בחזרה
אין לך מה להתביישהמקורית

כולנו רוצות את זה


יכול להיות שאת מרצה? מה היה קורה אם במקום לתת נשיקה היית אומרת - תודה שחשבת עליי אבל האמת שקשה לי אחרי מה שהיה היום. ?

את תמיד מקבלת ממנו ככה ישר?

אם כן,  יכול להיות שהתסכות שלך הוא פנימי שמושלך עליו. כי את לא עומדת בלהציב נכון את הגבולות שלך ומתפייסת מהר מדי

אני מרצה מטבעי בהחלטהריון ולידה

אמרתי לו ממש את המילים האלה מיד אחרי הנשיקה העלובה שנתתי בזרימה.

אבל אני כן מציבה גבולות לפעמים, וכן "מעצבנת" בעקרונות שלי לפעמים. עקשנית כזו. אבל עם זאת גם פתית וזורמת כי כמו שאמרת צמאה לאהבה הזאת ממנו

במיוחד שהוא לא הטיפוס הכי חם שיש

אז זה מסביר הרבההמקורית
וגם אז כשאני מתמסרתהריון ולידה

אני מרגישה שאני ילדת כאפות שברירית

הוא רואה את זה כקלה להשגה ומרגישה שככה מזלזל אח"כ בקושי שלי. זה למה אגב הפרדתי מיטות, כדי להכריח את עצמי לא להיות כזו.

לנסות את הדרך ההפוכה

אם זה יעבוד לך קטונתיהמקורית

בעיניי זו גישה מלחמתית

אין בעיה עם גבולות. זה בריא בעיניי

יש בעיה עם אובר חזיתות שאין לנו כח להתמודד איתן.

בעיניי בעיות זוגיות הן 90 אחוז דינמיקה זוגית של שניים ולא - אני אלמד אותו לקח

אוקיי אבל מה עושיםהריון ולידה

כשמגיעים למצב של הצפה בפן הזוגי כשאת מרגישה שכשאתם מדברים (כי אין זמן נורמלי לדבר) זה רק מחמיר את המצב? לאחרונה בסיטואציות כאלה שאני מדברת איתו זה רק גורם ליותר בכי ותסכול

ככה אני איכשהו מרגישה שאני שומרת על עצמי גם בלי להצטרך להיפגע מלנסות לדבר גרוע.

מבינים שהשינוי שצריך לעשותהמקורית

הוא לא בלהתרחק אלא בלתת מענה לצורך

אתם צריכים יותר זמן ופניות לדבר? שימו את זה בראש סדר העדיפויות

טיפול עולה כסף ואת מוכנה לשלם סכום מסוים. אפשר גם להוריד שעות בעבודה או לצאת לזמן זוגי יחד.

הפוקוס צריך להיות על הצורך בשורש שלו, לא על הסימפטום בהיעדרו

זאת אומרת - לנסות להימנע מלהגיע למצב של הצפה. לתכנן אחרת כדי לתת נענה לצורך שלך

ברורהריון ולידה

אבל זה כמה וכמה רמות מעל

אנחנו מנסים כרגע לכבות את השריפות האקוטיות.

אבל אכן זה הצעד הבא

שנזכה בעה

אמן! הלוואי ותחזרי לכתוב פההמקורית
שאת מרגישה בירח דבש
הלוואיהריון ולידה
מרגיש כמו חלום רחוק
אני לא מצדיקה את התגובההמקורית

רק מסבירה את הלך הרוח

ברור שעדיף לא לכעוס. מה השאלה בכלל..

בדרכ דברים כאלה קורים כשהאישה לוקחת על עצמה יותר מדי. מבחינתי התגובה שלו לא עניינית גם אם אני הייתי מגיבה ככה בעצמי לבעלי כי זה לא אותו דבר פשוט. כי היא אישה בהריון עם 2 קטנים והאובר המאמץ הזה להקל עליו מגיע עם מחיר - של קושי, של תלונות על הקושי ושל ציפייה לגדולה להערכה. גם אם בסוף היא יצאה אלופה. בעיניים של נשים היא באמת אלופה. בעיניים של גבר פחות. גבר מסתכל על זה אחרת פשוט

לדעתי זו גם קצת קריאת השכמה בשבילה. גבר מעריך אישה שמעריכה את עצמה. לא ביצ'ית, מעריכה את עצמה ודואגת לעצמה.  ואישה שיודעת שתחווה כזה קושי בלתי סביר, גם אם היא צלחה את האתגר (ונשים יכולות לצלוח קשיים מעל הטבע כידוע) , לדעתי צריכה להימנע ממנו. העברת שרביט - שחררי. לנו זה יכול להראות כמו שיתוף פעולה מופלא. הנה, באתי להקל עליו. ואני גם מתאמצת. תעריך אותי! אבל שוב, גבר לא רואה את זה ככה . כי החוויה בסוף יותר חשובה מהתוצאה וזה מה שעובר בסוף הלאה לבעלה. 

לא נעים לומר אבל לא באתי להקל עליו בריצה שליהריון ולידה

באתי סה"כ לנסות לעשות מאמץ מקסימלי לא לאחר לגן בגלל הטעות שלי ששכחתי את המפתחות.

ברור שכבר מזמן הייתי משחררת אם הייתי יודעת שהוא יספיק בוודאות את הגן (שאגב אכן לא הספיק אז אם הייתי משחררת הילד היה נשאר אחרי שעת הסיום וזה ממש לא מקובל בגן הזה) אני מודעת לזה שזה לא בכוחות שלי למהר ככה עם משקל כזה וגם אף פעם לא הלכתי ברגל לגן אז גם חששתי שגם עם הריצה אני לא אספיק

אני מבינה מה את אומרתהמקורית

אבל בהסתכלות שלי - לא נורא שהוא יספוג על האיחור, במחיר של כזה מאמץ מצידך

אפילו את לא קיבלת את הטעות שלך והלכת והתאמצת ככ. 

יתכן שזה מה שהייתי צריכה לעשותהריון ולידה

אבל ממש קשה לי לשחרר את העובדה שאני יגרום לזה שהגננות יאלצו להישאר איתו בגללי

זה ממש ממש קשה לי

יקית

אני מסכימה איתך. גם הגננות הן צד בסיפוריעל מהדרום
אז אפשר לקחת מוניתהמקורית

או להציע פיצוי

 

ללכת ברגל ולהתאמץ ככ הרבה אמור להיות מחוץ לתחום

נכון, חשבתי על מונית באותו רגעהריון ולידה

אבל הזמן היה מאוד דחוק שהעדפתי לבזבז אותו על להתקדם

ועם שתי פעוטות חששתי שנהג לא יסכים בלי כסאות מתאימים

במוניות לא צריך כסא בטיחותיעל מהדרום
זה החוק. וזה הגיונייעל מהדרום
לק"י


מי שנוסע במונית, לא יכול להסחב עם כסאות בטיחות ממקום למקום. לא תמיד זה רק לרדת ולעלות.

טוב לדעת, תודההריון ולידה
אז אם לסכם רגעהמקורית
פעלת מתוך לחץ גדול ועשית את הכי טוב שלך בסיטואציה הנתונה


מה שנשאר זה ללמוד מזה להבא ולעבד את התחושות ולראות איך מתקדמים מכאן עם כל מה שעלה היום ביניכם

נכון תודה. יש לך תובנות מה ואיך?הריון ולידה
כן. מונית זו בהחלט אופציה (אם יש)יעל מהדרום

לק"י


אני נעזרת הרבה במוניות.

אבל מי שלא רגיל, זה כנראה פחות בראש שלו.

זה באמת קשההמקורית

אבל לכל החלטה יש מחיר

ולא לשחרר בדרכ נוגע בכל תחומי החיים. זו מיומנות שצריך ללמוד כמו שריר שמאמנים

לדעתי את צודקת, ואני ממש לא יקיתריבוזום

אבל לאחר לגן בעיניי זה ממש אסור. ברור שאם זה קורה באונס אז מה לעשות, אבל כשיש אפשרות לעשות מאמץ, אז באמת צריך לעשות אותו.

אגבהמקורית

גם בעלך יכל לנסוע למונית ולא באוטובוס

זה לא היה חייב להיות רק עלייך

אני לא אומרת שהםתרון הוא לאחר בהכרח. יש מלא אופציות

השאלה היא איפה הקו האדום שלך עובר ואיזה מחיר את מוכנה לשלם בשביל הwel being שלך

כן אבל זה אוטובוס ממש ישיר ובאמתהריון ולידה
אנחנו לא מכירים את העניין של מוניות ואפילו מספר של מונית אין לנו (או אינטרנט בנייד)
לא, להיפך. זה גם שינה לו רק בקצת את התכניתהריון ולידה
הוא בשעה של האיסוף אמור בכל מקרה להיות בבית אבל ביקשתי שיהיה בגן אז זה הצריך ממנו לצאת עשר דקות מוקדם יותר. וידענו שזה לא בטוח יעזור ולכן נאלצתי לרוץ גם. באמת בפועל הוא פגש אותנו מחוץ לגן אחרי שהגן נסגר
חיבוק גדול, מבינה את התסכול שלךשואלת12

רוצה להגיד באופן כללי לגבי הערכה

אצלנו שמתי לב שדווקא כשאני מפרגנת לעצמי לנוח או לקנות לעצמי משהו או בכללי דואגת לעצמי אז זה גורם להערכה.

ומהפעמים שבהם אני נקרעת יותר מהכוחות שלי לא ראיתי איזה התפעלות גדולה.


ניסיתי את השיטה באמת. מזכירה ליהריון ולידה

שבחמישי שעבר קניתי אייס קפה למרות שאני קמצנית על עצמי והוא ראה אותי איתו ועקץ..

אני ממש עובדת על עצמי בתקופה האחרונה לפרגן לעצמי בפינוקים וכו בכוח, וזה ממש בכוח אצלי, אבל לא תמיד הוא מפרגן בזה. 

אוף, קשה ממשריבוזום

להתאמץ כל-כך ולקבל בדיוק הפוך מההערכה המתבקשת. איזה תסכול!

 

(בלי קשר למקרה המבא הספציפי הזה, את כותבת שבאופן כללי בעלך מסרב לשמוע על קושי עם הילדים, ונשמע ממך שהוא ממש חרד ממצב אפשרי של חוסר תפקוד שלך כאמא. מעניין אותי באיזה מין בית הוא גדל? איזו אמא היתה שם? אולי אין קשר בכלל, רק מעלה אפשרות-שמא זה יושב על פחד משחזור של חוויות ילדות שלו?)

תודה על ההבנההריון ולידה

להיפך, הוא גדל כמו מלך בבית , בלי כמעט אחים.

אז כל דבר קטן של קושי שלי משגע אותו.

אויש איזה סיטואציה קשה!! חיבוק!!דיאן ד.

קודם כל בא לי להגיד לך שרגע תנשמי..

רגע תתני לעצמך איזה מקום שקט רגוע להבין מה קרה ומה את מרגישה

 

את סוף הריון, הורמונלית ועבר עלייך יום קשה

זה ממש לא הזמן לחשוב על גירושין.

 

יש פה שני צדדים: את והוא.

היכולת שלך להשפיע על התנהגות של מי מהצדדים זה את בלבד.

זה לא יעזור שתמשיכי להגיד לו מהאת רוצה שיגיד לך.

כי כבר ניסית את זה לא מעט וזה לא עזר

גם על ההתנהגות שלו אין לך כ"כ השפעה.

 

ולכן נראה לי את צריכה למצוא את הסנטר הפנימי שלך.

מאוד אהבתי שאמרת שאת הרמת לעצמך והחמאת לעצמך 

(אני גם אגב חושבת שמגיע לך מדליה על המאמץ הפיזי הזה בסוף הריון ועל האחריות שלך לעשות כל מאמץ לא לאחר לגן)

בעיניי הקול הפנימי הזה הוא סופר סופר חשוב.

לדעת להחמיא לעצמנו לפרגן לעצמנו.

 

אחרי זה אני חושבת למה את כל כך מתערערת מזה שבעלך לא החמיא לך ולא העריך אותך.

כמובן שאנחנו כנשים תמיד שואפות להערכה של הבעל

אבל לא חושבת שאנחנו צריכות להיות תלויות בה.

 

עשית משהו טוב בעינייך, מעולה! מה שהוא חושב זה עניין אחר

בזמן רגוע תלבנו את זה ותדברו על זה

 

מכיוון שהמשפט האחרון שלך זועק לעזרה

לדעתי לא הייתי מתמהמהת והייתי פונה דחוף לעזרה רגשית שתחזיק אותך

אפשר באמת מוקדי שיחות חירום ואפשר לחפש דחוף פסיכולוגית או עובדת סוציאלית

בעיניי כסף הוא לא פקטור בכלל במצב כזה

הבריאות הנפשית שלך חושב פי מיליון

וגם שתגיעי ללידה רגועה יותר ויציבה יותר.

 

חיבוק נשמה!

תמיד כשאני בכזו סערת רגשות אני מזכירה לעצמי שאני אישה ואני הורמונלית (תמיד! נשים לעולם הם הורמונליות)

וזה בסדר שאני לוקחת כ"כ ללב ובסדר שאני מתרגשת אני הרי הורמונלית

 

 

אמא תודה כל כך. קראתי ושומרת ליהריון ולידה

כתבת הרבה דברים נכונים. צריכה לשבת על ההודעה שלך שוב.

ממש מעריכה את ההשקעה והאכפתיות שלך ושל שאר הכותבות 

ממש כל מילההמקורית
תודה לכל אחת ששמחה אותי במילים שלה. בעלי חזר עכשיוהריון ולידה

עם שוקולד (שהוא מאוד אוהב ואני לא, אבל סוף סוף הוא חשב עלי קצת.

עדיין מאוד מאוד פגועה מאירועי הימים האחרונים אבל הוא מתחיל קצת לחזור לראות אותי

אני פסימית כי יודעת שזה לא מחזיק להרבה זמן וזה רק עד לפעם הבאה, אבל עכשיו זה עשה לי קצת נעים

במיוחד אחרי שקראתי אתכן. לא ציפיתי לכזו השקעה ואכפתיות אז תודה לכן כל כך

מעלה השערהאמאשוני

יכול להיות שהקושי שלו להכיל נובע מאיזה פחד שיושב על חוסר ביטחון שלו?

כאילו שאם את לא מצליחה לתפקד מול זה אז לא נשאר עם מי לסמוך..

סתם זורקת השערה כי זה מוזר שבן אדם לא מצליח להכיל בכלל שום קושי נפשי סביב הנושא לאורל זמן. כדאי להבין על מה זה יושב,

אני בטוחה שזה לא כי לא אכפת לך ממך, להיפך זה כי אכפת לו ממך מאוד והוא מפחד/ כואב לוודא קשה לו, כשקשה לך.


אולי כדאי לנסות לזהות מה עומד בבסיס של זה, ואז לנסות לטפל מהשורש.

לפעמים תרגיל חשיפה עוזר.

בכל אופן כיף להרגיש שאת חשובה לו, גם אם זה מלאכותי וזמני, ואפילו זה מרכב שכמה שקשה לו, הוא מוכן לנסות..

קרה לי פעם משהו דומהאמאשוני

רק שהייתי אחרי לידה ולא בהריון,

ועשיתי שרשרת טעויות באותו יום,

ועוד בסוף קיבלתי דו"ח חניה

ועליתי הביצה ופשוט בכיתי את נשמתי לפני שבעלי הספיק לפצות פה,

הוא כ"כ נבהל מהדרמה שלא אמר מילה..

בסוף הוא ביקש רק שאביא לו את הדוח חניה שיוכל לשלם ואני צורחת: נראה לך שאני אגע בדבר הזה??? בסוף הוא התקשר לעירייה לבקש את הדוח ושילם אותו.

אחרי שנרגעתי קצת אמרתי לו שמגיעה לי מדליה שלא שכחתי ילד ברכב וכל השאר- יש ימים כאלה שהכל מתפקשש..

אצלנו פשוט מרוב היסטריה לא שמעתי בכלל מה שהיה לו להגיד עלי...

עד היום מעדיפה לא לדעת 🤭


בקיצור יש ימים כאלה, מבאס של החיים.

אבל מחר יום חדש, איזה ברכה זה שיש כל יום בוקר חדש ואפשר להתחיל מההתחלה.


לגבי הביקורת של בעלך, זה אכן לא נעים, אבל גם הוא עובר תקופה שונה והוא לא מלאך..

חשוב לדעת לסלוח על הכל, כל עוד לא הייתה כוונה לפגוע, ורק איזה חוסר איפוק מול הסיטואציה המלחיצה.


תרגישי טוב, והמשך הריון קל ומשעמם.

חיבוק גדול!שלומית.אחרונה

הייתי מש מתעצבנת, תגובות מהסוג הזה זה אחד הדברים הכי מעצבנים שיש!

ועוד משהו שבא לי להוסיף: לא להיות יותר מדי אינטואיטיבית בזוגיות. ללכת ללמוד מה נכון לעשות בכל מיני סיטואציות. אני לא יועצת ולא יודעת להנחות, אבל יכול להיות שחלק מהדברים שאת עושה יותר מכניסים אתכם ללופ ולא עוזרים לכם לצאת ( וזה לא מוריד בכלל מהאחריות שלו, ההערה בהחלט לא הייתה במקום)

שווה להשקיע ולהגיע לנקודה: מה בעצם הפריע לּך? מה הפריע לו? ולא בטוח שיהיו לך עכשיו תשובות מדויקות. אבל אחרי שלומדים הרבה על זוגיות, יותר קל להגיע לנקודה.

וטיפ אחד שעוזר לנו בסיטואציות כאלה: "למסגר" מריבות. נניח קרתה סיטואציה מאוד מעצבנת שההתנהלות שלו חרפנה אותי: אני אומרת בחצי משפט שהתעצבנתי ואני אשמח לריב על זה בהמשך. בינתיים ממשיכים בטוב, וזוכרים שיש איזו כוכבים. אחרי יום-יומיים-שלושה יוזמים מריבה "מצאים לך לריב על זה עכשיו?" אם כן אז מציפים את הנושא ומדברים עליו. והרבה פעמים זה לא קליל כיפי וצחוקים, כי קרה כאן משהו מעצבן מאוד! מדברים, מתעצבנים לפעמים מאשימים וכשגומרים להעלות את כל הטענות ולהסכים או לא להסכים עושים הפסקת אש. לפעמים צריך כמה דקות להרגע אם זה היה נושא קשה, אבל כמה דקות או מקסימום שעה אחרי "הפסקת האש" חוזרים לשגרה זוגית טובה. מאוד מייעל את המריבות.

בהצלחה רבה והריון קל ובידיים מלאות!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !