ממש ממש מעצבן.

ואם כן מתארחת ביחד אז אומרת לגיס שיעיר את אשתו

את לא עובדת אצלה

היה לי את זה בראש השנה, האמת שזה בא לי דיי בקלות שהילדים של הגיסה היו איתי

ברגע שעלו לי על העצבים שלחתי את הבן שלה להעיר את אמא 

את לא יכולה לבחור להתארח בשבת אחרת בה הם לא נמצאים?

אני בעד לגוון.. מעדיפה להגיע שלבתות לבד ולקבל את כל היחס 

זה לא סבבה פשוט להשאיר את הילדים שלה איתך בלי לשאול אותך.

אני הייתי מתקשרת אליה ומסבערה לה שאת לא מסוגלת לשמור גם על הילדים שלך וגם על שלך כל פעם שאתם יחד שבת. אם היא כ"כ מדהימה כמו שאת מתארת (ואיזה כיף שזה ככה) היא בטוח תבין. עוד אופציה זה באמת לא להתארח יחד, בטח לא באופן קבוע...

אפילו לחצי שעה ואז מישהו אחר יהיה חייב לקחת עליהם אחריות.

ברור לי שכל המצב הזה לא תקין בכלל. אני אישית הייתי שולחת את הילדים לאמא שלהם אם לא היה מתאים לי להתמודד איתם.

אני חושבת שכדאי להגיד בלילה לפני שהולכים לישון, שבדרך כלל בשבת בבוקר אם את עם הילדים את דואגת להם אבל עכשיו לא מתאים לך, ופשוט בבוקר אם היא ממשיכה לישון- לא לטפל בהם... ואם צריך את יכולה לצאת רק עם הילדים שלך לגינה או משהו ולהשאיר אותם. יש להם אמא ואני מניחה שהם יודעים להעיר אותה ולבקש טיפול אם צריך...

ולמה לא שייך לשלוח אותם לדפוק או להגיד משהו? יש להם הורים, שיטפלו בהם.

ממש עולה מכל מה שכתבת, את כותבת שאת לא רוצה להתעמת אפילו במחיר של משהו שלא נעים לך, גם אם זה ממש מוגזם... ואת כאילו ''מבקשת'' ממנו אישור שזה באמת לגיטימי שלא מתאים לך, וגם אז איך להגיד בצורה עדינה...

רציתי להגיד שתהיי קשובה לעצמך. נתינה זה נפלא אם זה 100 אחוז מתאים לך, ואם לא- אז פשוט לא! וללמוד להגיד את זה באסרטיביות...

בהצלחה!

נשמעת אישה עם לב ענק ומלאת נתינה

דוגרי זה לא אמור להיות ככה ואפילו מעצבן היא לא באה לחמות בשביל להמשיך לישון ולנוח ולהפיל עלייך תילדים או שלא הייתי מתארחת יחד איתה או ששולחת לה הודעה אומרת לה שזה מפריע לך..וואו אני לא יכולה לסבול שמפילים על אחרים ילדים!!! יש להם הורים מזה 

באמת, איזה מידות טובות ואיזו עין טובה.

מה שאת מתארת מעצבן מאוד בעיני ומדהים בעיני שקיבלת את זה בשלוות נפש עד כה.

אני חושבת שהייתי משתדלת מאוד לא להגיע איתם יחד.

ואם כבר כן, אולי מבקשת מבעלי לעשות איזו שיחה מקדימה...

תבקשי מבעלך לדבר עם בעלה.

לגברים יש יכולת מדהימה לעשות שיחות כאלה בלי להיכנס לזה מבחינה רגשית.

שיגיד לוו בצורה הכי יבשה שקשה לך 

להגיד לה בערב שזה לא מתאים שהילדים ללא השגחה

אם בבוקר בעלה מוציא את הילדים מהחדר להגיד לו שלא ילך בלי להעיר אותה

אם הלך בלי להעיר ללכת להעיר אותה

(למה לא רלוונטי?)
 

בעיניי התנהלות כזו שלה ושלו זה נטו ניצול

לא כדאי לשתף עם זה פעולה

אפשר להתנדב לעשות דברים

אבל לא בצורה כזו בלי לתקשר

ועוד אחרי זה לקבל נזיפה

בלי קשר למה שחושבים עליה או עליך

(הרבה פעמים אנשים מעריכים אנשים שלא מגיעה להם באמת הערכה

מבחינתי זה לא מדד לכלום)

אלא אם הוא שאל אותך רשות

וגם אז לא רואה את זה כדבר יוצא דופן אלא התנהלות שגרתית

זו לא נשמעת הסיטואציה אצל הפותחת ולכן מישהו שם צריך לדבר, אבל כן הסיטואציה נשמעת לי דומה מאוד על פניו וכנראה הם פשוט לא מבינים שזה כבר לא בא בטוב.

וגם אצל חמותי, אבל שם זה יותר אמא שלי או חמותי שומרות על הילדים כשאני ישנה ואני יודעת שהן עושות את זה בכיף ובאהבה וכשאני מודה להן הן שתיהן אומרות שזה שטויות והן נהנות עם הנכדים וכו'.

אז אני מבינה מה את אומרת. אבל זה סיטואציה מאוד שונה ממה שהפותחת מתארת.

היא מלא שומרת ואני ישנה בכיף. אבל היא לגמרי יודעת לומר לי מתי שבא לה לצאת לתפילה או אם היא עם אחיין קטן עם אמא יולדת עייפה או אם לא מתאים לה. באמת שגם אם קמתי הם זרקו אותי חזרה לחדר. זה הזמן איכות שלהם. והכל טוב אני קמה ועוזרת בדברים אחרים.

וגם אני לקחתי פעם שלושה אחיינים אלי לשבת כדי לתת להורים שלהם חופש כי לאמא שלי לא זרם עם הקטן שלהם לכל השבת. אם זה בטוב ובהדדיות זה משהו אחר לגמרי מאשר הסיטואציה של הפותחת. 

בשני הצדדים

שאפשר להמשיך לישון ולתת לילדים לצאת לסלון למי ששם

ובאותה נשימה גם מאוד ברור לכולם שאם לא מתאים משהו כבר, ההורים פה בחדר ומצפים שיעירו אותם כדי להחליף טיטול/להאכיל אם צריך/לנקות/מי שהיה בסלון יוצא לטיול/הילדים רבים וצריך גיבוי.

זה לא ניצול, זו דרך התנהלות ראויה ומקובלת.

אבל זה באמת דורש ממי שער עם הילדים להעיר את מי שישן אם לא מתאים לו ולא להתפדח מזה..

לא מזמן היה שירשורפלצת על זה ולא הסכימו איתי בכלל והוציאו אותי דיי רעה

אבל אני עדיין בדעה הזו

ועדיין חושבת שאם לא מתאים לך זה סופר לגיטימי אבל אם לא תגידי לא יידעו שכבר לא מתאים לך.

שמה שחסר זה השאלה שאמורים לשאול:

את יכולה לשמור עליהם? זה בסדר לך? ואחר כך להודות ולא להתלונן..

אבל לא כולם בחדרים, יש מבוגר בסלון

וגם אם אין לפעמים זה סבבה אם יש ילדים גדולים יותר איתם..

לא ממש תינוקות אבל כן מגיל שנה וחצי נגיד ומעלה.

קיצר רק מתארת מה מקובל אצלנו ו(אני מקווה ש) לא גורם למרמור..

לא באה להגיד שזה האמת המוחלטת

אני חושבת שגם אם יש אדם מבוגר בסלון, צריך לוודא שיש לו את היכולת והרצון להשגיח על כמות של ילדים ועוד על הבוקר, כשאת מתארחת..

אני למשל לא אצפה מאדם מבוגר להשגיח על הילדים שלי, כולל החלפת חיטול, אוכל וגם תוך כדי שהוא יוכל ללכת להתפנות או סתם לשבת לשתות קפה בנחת כשאני ישנה ושזה נעשה באופן קבוע...

הרבה יותר נחמד כמו שאת אומרת שיש מוסכמה בין כולם אבל במקרה הזה, זה לא נשמע ככה.. 

יושב על כל הילדים
ומעירים את האמא כשצריך...
היום אני עוזרת לגיסתי
מחר היא עוזרת לי...
זה הדדי
פה כמובן מתואר מקרה של ניצול.

אבל זה מקובל על דעת כולם.

ז"א, אני לא עשיתי את זה עד שחמותי אמרה לי במפורש להשאיר את הילדה ולחזור לישון. ואני גם יודעת שבפעמים שזה לא מתאים לה היא יודעת להגיד לי בפירוש "אני רוצה לצאת היום לתפילה/ אני לא מרגישה טוב היום"

כנ"ל בצד שלי עם אמא שלי.

בשני השרשורים גם הקודם וגם זה מתוארות סיטואציות שבה זה לא מקובל ומוסכם על האדם שער

מה שקורה אצלכם שונה

אם זה לא נעשה בתיאום ואח"כ באים בביקורת

זה לא ניצול?

כי אני זוכרת איזה ויכוח שבו לא הסכמנו. אם פגעתי בך- מתנצלת.

מאכילה?

או שפשוט לילדים שלך יש חברה ככה וזה סבבה באמת ואפילו נחדמ במידה,

ופשוט במקרה את המבוגר הזמין?

זה פער מאד גדול.

היא כותבת שהבעל מוציא טיטולים לילדים- כלומר ברור לו לחלוטין שהם זקוקים לטיפול, אבל הוא משאיר אותם לחסדי הסלון/הגיסה/העולם

והולך לתפילה

כשהאבא מוציא את הילדים מהחדר בלי להחליף להם טיטול ומביא איתם טיטולים ומניח לידך 

בלי לבקש בלי להודות בלי לדבר 

בשבילי זה חויה של ניצול

אני לפעמים משאירה את הילדים "לבד" ולא מצפה מאף אחד לשמוא עליהם. גם בבית אני לפעמים ישנה והם מתעוררים ומשחקים.

השכבתי את הבן שלי לישון אצל חמותי, הייתי בטוחה שהוא יישן ויצאתי קצת עם בעלי.

הסתמכתי על זה שגיסתי בבית אבל תכלס לא תאמתי איתה.

והוא התעורר.

עברו כמה שנים טובות ועדיין לא נעין לי ממנה

לא מפילים ילדים על אחרים.

אין חיה כזו.

בטח ובטח בלי לתאם.

מה שכן את יכולה לבוא מכוון אחר ולהגיד לה

תראי שבת שתינו ביחד פה בואי ננסה לחקל את הזמן כדי ששתינו נרוויח מנוחה

אני בכיף קמה מוקדם בבוקר, רוצה שאני אשמור בבוקר ואת אחר הצהריים?

ככה גם היא תקלוט מה קורה וגם אולי תרוויחי מזה משהו.

אגב לא מזמן היה כאן שרשור דומה והיו נשים שכתבו שמבחינתן הילדים עצמאיים ולא צריכים שמירה או משהו בדומה לזה... אז אולי זה באמת מה שהגיסה ובעלה חושבים איכשהו, שהילדים סתם ערים ואף אחד לא צריך לשמור עליהם במיוחד... 

במיוחד בגלל שהעניין כבר נפתח מהצד שלה.

בלי האשמות.

תגידי לה שאת רוצה לדבר על מה שהיה בשבת ולמה הוצאת את הילדים שלה.

שבאופן קבוע הילדים נשארים איתך ושזה לא מסתדר לך במיוחד אחרי לידה.

יכול להיות שהיא בכלל לא מודעת לזה שבעלה משאיר אותם, יכול להיות שהיא לא מצפה לכלום ומצידה הם רעבים=יבואו להעיר אותה.

ולא מצפה שאת תדאגי עליהם ואז חבל על המאמצים שלך.

והמצב כמו שהוא באמת לא בסדר.

ואם יוצא - או שהייתי מעדכנת את הגיס לפני שהוא יוצא שאני יוצאת עם הילדים שלי תיכף אז שיבדוק מי יכול להיות עם שלו ("תוכלי לקחת אותם גם?" "לא, זה יהיה לי קשה"), או שהייתי שואלת אותו ממש בפירוש למי לקרוא אם הם רעבים או צריכים להחליף ולהגיד שאת לא יכולה אם הוא מבקש ממך. 

זה גם קורה לי כשאני מתארחת אצל חמותי.. אבל אני לא משגיחה על שום ילד, אלא אם כן זה סכנת חיים. לא מחליפה ולא מאכילה...

הגיסה שלי יותר בקטע של לקום מאוחר/ ללכת לישון מוקדם היא לא מבקשת או שואלת אם מישהו יכול לשמור על הילדים, הם יכולים להסתובב בין החדרים אחרי סעודת שבת בכיף ואף אחד לא אומר להם כלום.  לא הסבא ולא הסבתא.. בבוקר בעלה מוציא אותם מהחדר ובונה על זה שאני אשמור עליהם, הם קמים ולוקחים מה שהם רוצים.. אין להם ממש גבולות...

אני פשוט לא מתערבת.. יש שם אחים/אחיות והורים של הגיסה שיקחו את המושכות עליהם, לא רואה סיבה לעשות זאת במקומה/במקומם.

אני לא עובדת אצל אף אחד.. אם גיסתי לא הייתה כזו כל הזמן, יש מצב שהייתי עוזרת אבל בגלל שאני יודעת שזה שיטתי.. אני ממש לא נותן יד לדבר.. ובאופן כללי גם בזמן ערות היא לא שמה לב אליהם, אוכלים שטויות ובקושי אוכלים אוכל, מבלגנים את הבית.. מגיעים הרבה פעמים חולים..

הייתי ממליצה לך בחום, להתרכז בילדים שלך פחות לקחת פיקוד על ילדים אחרים.. במיוחד שהם קטנים ודורשים יותר תשומת לב... הורים צריכים לדאוג לילדים שלהם גם כשהם מתארחים אצל הסבא והסבתא!

קודם כל, סליחה על ניפוץ הבועה אבל היא לא כזה מדהימה.

הם לא כאלה מדהימים.

להשאיר טיטולים למישהו אחר שיחליף לילדים שלהם? בלי לשאול ובלי להגיד תודה?

תתחילי מדברים שאת לא עושה. בלי טיטולים. אין סיבה שתחליפי לילד שלא שלך טיטול או שתקחי אותו לגינה בלי שביקשו ויעריכו.

והייתי לא מגיעה איתה/ או אומרת משהו. (ויהיה לא נעים כנראה, כי מסיבה לא ברורה כולם חושבים שהיא נסיכה ומושלמת).

את בסדר גמור

וסבבה לה שאת עם הילדים.
מאמינה שהשבת כבר הייתה, הייתי לא מגיעה לשבת כשהיא נמצאת. תמציאי איזה תירוץ, ושתסתדר. ואז ילמדו להעריך אותך.
את עושה מעל ומעבר ואת מהממת.
והייתי מצפה מהגיסה מינימום של הכרת הטוב ואיזו תודה או הערכה. היא לא נשמעת בעיניי כזו מהממת ומיוחדת- את נשמעת הרבה יותר כזאת.

1. כי זה לא בהסכמה - לא שאלו אותך, וזה לא באמת נוח לך.. (בטח לא חודשיים אחרי לידה)

2. וזה לא הדדי

בכל הדוגמאות שבנות כתבו שזה קורה אצלן במשפחה וזה נעים וטוב היו את שתי התנאים האלה, גם אם לא בצורה מוצהרת.

זה קרה לי פעם אחת שגיסתי הפילה עלי את הילדים בלי לשאול וזה עצבן אותי נורא

ודווקא אם היא הייתה שואלת, הייתי מסכימה
 

לא יודעת מה הפיתרון המתאים

רק רוצה לעודד אותך

שאת מדהימה

ואלופה

עם מידות מדהימות

וכיף לכל מי שזכה להיות במשפחה שלך

בני כמה הילדים שלה?

אני מבינה שבעלה ובעלך אחים? לדעתי שידברו ביניהם 

יש אנשים שיש להם איזה חן מיוחד כזה שגורם לכולם לשים לב יותר אליהם ו"לעוף" עליהם יותר.

אבל בנינו, מהתיאורים שלך, המדהימה האמיתית פה זאת את

אז גם אם מסביבך לא עושים את זה- תרימי לעצמך בטירוף!

בחיים לא חיתלתי אחיינים מאז שאני בעצמי אמא.

בחיים לא ציפיתי מעצמי לחתל, וגם לא ציפו ממני

ובטח שלא ציפיתי מאף אחד שיחתל את ילדיי.

אני כן יכולה למצוא את עצמי עם אחיינים שההורים שלהם ישנים בזרימה, אבל ולא כמה שעות , וזה ילדים עצמאיים לא תינוקות קטנים. מקסימום חותכת להם פירות ועוגה. וברור שלא אחרי לידה. 

אבל הכי משגע אותי מה "היא נחשבת" ומה "את נחשבת". תקשיבי לי טוב יקרה-

אין פה בעולם הזה נחשב ולא נחשב!!!

הכל הבל הבלים!

את צריכה להיות נחשבת רק בעיני הקב"ה! כשתגיעי ל120 הקב"ה יגיד לך אם היית נחשבת או לא.

עולם השקר ראיתי.

מי שיפה ונקיה עובדת בעבודה מכובדת זה אומר שהיא הכי נחשבת אצל ה'??? ממש לא!

מי שמתאמצת על מידותיה, עושה חסד בשקט, צנועה, טובת לב, אבל בית לא כ''כ נקי ועבודה לא הכי אייי היא נחשבת אצל ה'? נחשבת ועוד איךךך!!!

תזרקי את המחשבות המטופשות האלה! את תהיי טובה -תהיי הכי נחשבת שיש. וסליחה, מי שגןערת בך אחרי שעשית איתה כזה חסד כדי שתישן כבוד הנסיכה, לא בטוחה שהיא הכי נחשבת... 

מה זה נחשבת ....

אך תיכנסי לזה בכלל 

לא רלוונטי להגיד לגיסך?

בעיניי, זה לא לגיטימי.

אני ממש מקפידה לשאול אם זה בסדר אשאיר את הילדים, גם בפעם המיליון. (כולם כבר מגלגלים עיניים ואומרים לי לשחרר, ועדיין חשוב לי לשאול)

וזה היה מרגיז אותי אם היו משאירים איתי את הילדים, אם אין איזושהי דינמיקה הדדית בעניין.

מה שכן, אני חושבת שהאחריות היא עלינו להגיד אם משהו מפריע לנו.

כמו שכתבו כאן, יש משפחות שבהן זה מתאים ולגיטימי. אז אם לך זה לא מתאים, פשוט צריך להגיד. כי אולי הם בכלל לא יודעים?

אני תוסיפי לי עוד כמה שעות של מנוחה/שינה ואני מביאה פרס נובל.

ממש לא הייתי מתארחת איתה, את השבת הקרובה תדפדפי  מעבר לזה הייתי מצמצמת מגע. 

אני מצטרפת לאימרות שזה לא כזה מופרך..

גם אצלינו בבקרים משאירים מבוגר אחראי ער וכל הילדים איתו וזה בהסכמה ובכיף (בדרך כלל אחד הגברים דווקא ;))

אבל נראה שחל פה שינוי וזה כבר לא בשמחה ובכיף אז צריך לעדכן את הגיס/ה שזה לא סבבה..

הייתי עושה את זה דרך האחים (כלומר אני מניחה שבעלך הוא אח של הגיס? שידבר עם אחיו)

כמו שהן לא לוקחות אחריות על האחיינים אז גם לך מותר, בטח כשיש לך תינוקת קטנה 

ערכתי כי יש פה מלא פרטים מזהים.

מצטרפת לכל מי שכתבה שזה ניצול. או להעיר להם, או לצאת לפני שמוציא אותם, או לא להגיע ביחד לשבת.

מסיטואציה דומה שיתפתי את אמא שלי ובאמת מגיעים פחות ביחד

כשהם נמצאים.

אני לא הייתי מדברת איתה על זה אלא משאירה לבעלי לדבר עם אחיו.

אבל זאת בגדול ההתנהלות הזוגית שלנו- מה שעם המשפחה שלי אני מדברת ופותרת, ומה שקשור למשפחה שלו זאת אחריותו.

אם בכל זאת נוסעים ולא מדברים, הייתי יוצאת עם הילדים לפני שהגיס יוצא או עולה איתם לחדר עד שהוא יילך (מתוך הנחה שלא ישאיר אותם לבד ויעיר את אשתו)

ואת השאלה הדומה שהעלית כאן כשהיית בהריון.

בעיניי גיסתך לא מושלמת בכלל. מי שמעזה להתלונן על טובה שעשו לה... ובכן, לא מושלמת בכלל. בכלל-בכלל.

וגם המצב ההזוי הזה שבו היא ישנה את שנת היופי שלה בעוד שאת אחרי לידה (???) מתזזת עם כולם-

זה טירוף.

גם מצידה וגם מצד אחיך.

איזה חוסר רגישות משווע. אמאלה.

את האמת שהייתי תופסת את אחי לשיחה קצרה קצרה.

שמע אחי, זה לא לעניין, טוב?

ואם הוא לא מבין רמזים, אומרת לו ברחל בתך הקטנה, שאין מצב שהוא משאיר אותם איתך והולך.

ולא, להגיד לך שאת לא חייבת לתפעל אותם, זה לשחק אותה ראש קטן.

כי ברגע שאת המבוגר העירני, את בעמדת האחראית. ועוד כתבת שהם באים אלייך בטענות.... וואי איזה הזוי זה. מאיפה להתחיל בכלל?

ואם זה ממשיך, הייתי פותחת את דלת חדר השינה של הגיסה, שתבין שהילדים שלה מרעישים.

את אחרי לידה למען ה'!!

את אמורה להיות זו שמתחשבים בה ונותנים לה לישון. כאב לי לקרוא כמה את מוותרת על עצמך.

ואז היא הייתה בהריון. סיפור עם אותה גיסה ואותה נטייה לישון כשאחרים עושים.

יש מצב שאני טועה אבל לא נראה לי

זו פשוט חוצפה, בדיוק כמו שאת לא היית משאירה את הילדים שלך למישהו אחר בלי לבקש את לא אמורה לקבל את זה שעושים לך את זה.

בשבת הקרובה ברגע שהוא קם ושם את הילדים שלו בסלון הייתי אומרת לו שיעיר את אשתו כי את לא יכולה ולא אמורה להיות עם כולם לבד. ואם יתפתח מזה ריב אז שיתפתח. ואם הוא לא מעיר אז אני הייתי הולכת להעיר אותה.

אם כל הכבוד, זה הילדים שלה.

יש אנשים שצריך לשים להם גבולות ברורים ולא לקבל את ההתנהגות שלהם. בדיוק כמו שאת לא היית עושה את זה לאחרים. את בסדר גמור ואת נשמעת אדם טוב!! אני לא מכירה את גיסתך אבל יכול להיות שהיא הייתה בטוחה עד היום שאולי גם החמות קמה או עוד מישהו והרשתה לעצמה לישון עוד..

אף אחד לא אוהב לקום מוקדם בשבת בבוקר ואין מישהו שנהנה להשגיח על עוד ילדים שלא שלו ועוד לחתל ולהאכיל במיוחד בשבת בבוקר.

גם במשפחה של בעלי יש שפע של אחיינים אבל תמיד מבקשים אם מישהו יכול להשגיח כשרוצים לישון. וזה ברור שכל אחד אחראי על הילדים שלו ולא מפיל על אחרים בלי רשות.

סליחה אם יצאה תגובה תקיפה, יש דברים שאנשים עושים לאחרים שפשוט משגע לחשוב שאיכשהו זה תקין מבחינתם

אלא פשוט להגיד

מה זה השטויות האלה?

אם גיסתי תשאיר לי את הילדים שלה כשהיא ישנה שבת בבוקר בלי שמתאים לי אוי ואבוי חחח ובדרכ לא מתאים לי להשגיח על עוד ילדים בחי שההורים שלהם לידי,בטח אם זה תינוקות. בטח ובטח על הבוקר כשאני מעוכה. לא בקטע רע אבל הסבלנות שלי כנראה מותאמת מהשם רק עבור ילדיי🤭

עם כל הכבוד, אני מחליפה רק לילדים שלי טיטול וקמה רק עבורם. ואם הייתי צריכה להתארח בידיעה שאני קמה לעוד כמה ילדים חוץ משלי ואני איתם לבד אז לא הייתי מתארחת

זו אגב גם הסיבה שאני שונאת להתארח עם לינה אצל חמתי

הם קמים מאוחר, אני אוהבת לקום מאוחר, הילדים שלי קמים מוקדם. בבית שלי אני יכולה להמשיך לנמנם ולתפעל פה כשהילדים לידי ואני עדיין בפיגמה. בבית אחר עם עוד 2 קומות - פחות. ולא הייתי נותנת לאף אחד להשגיח עליהם בעל כורחו כשאני ישנה

אז בקיצור -  לא במקום שהיא כעסה עלייך

אם את כבר הולכת, תשגרי לה את הילדים שלה ושיהיה לה בהצלחה

פרקטית - שמי מפה שהאחים שידברו ביניהם ויבהירו שכל אחד שומר על שלו, אלא אם מוסכם במפורש שאפשר להשאיר, וגם אז לזמן לגיטימי…

וחיים… אני לא אחרי לידה, לא עם ילדים משלי, ומתה על אחיינים שלי ואפילו מיוזמתי מציעה שיבואו כשאנחנו באים. ועדיין, כשקמים בבוקר בשבת אחד ההורים יוצא איתם לסלון, וגם אם אני שם הם נשארים… לפעמים אני גם ככה ערה וזורם לי אז מציעה לשמור עליהם. אבל הם אפילו לא מעזים לבקש

ההורים המקסימים שלי תמיד ישנים עם אחד הילדים, שזה באמת פינוק לקום פחות באמצע הלילה (מדובר בפעוטות). ועדיין ההורים שלהם לא יתנו לאמא שלי לשמור על הילדים בבוקר אלא אם הציעה מיוזמתה. 

בעיקר שזה ללא תיאום הדדי. נגיד את בוקר, היא על שלך צהריים, משהו. יצא לי לשמור על אחיינים קצת נגיד אם גיסתי ילדה וכאלה. בשמחה ובאהבה. ממש לא כסידור קבוע ובטענות אחר כך. את נשמה טובה ונדירה שתדעי! אחרי לידה בכללל לא לגיטימי. בכלל לא.

יקרה שאת, את אשה מדהימה ומיוחדת. זה עולה מכל מילה שכתבת. סבלנית, רודפת שלום, אוהבת, מפיצה אור, מתפקדת היטב במגוון מעגלים- אשה טובה לבעל, אמא טובה, משקיעה בתורה שלו,עובדת בשמחה וברמה תואמת לכוחות, משמרת את הבית בטוב. ברור שלא הכל מושלם אבל התרגשתי לקרוא את האיזון המתוק הזה. וגם אם דברים זזים בעקבות הלידה האחרונה זה גם בסדר גמור וחלק מהתפתחות ומסלול החיים. מבינה על מה את מדברת עם הברק, יש כאלה. אני אישית פחות מתחברת. הייתי הרבה יותר שמחה להיות חברה שלך. שתדעי. לא נשמע שהמשפחה של בעלך תשתכנע בזה אבל רק את- שלא ''ירד'' לך מעצמך. את מלאה באור!

לגבי השבת לא יודעת מה לומר לך. אולי לברוח עם שלך החוצה מוקדם. או כן לומר לה או לו שקשה לך עם כולם ועם התינוקת ושאת לא אחראית להם.  או כן לשלוח אותם להוד מעלתה. סתם. סליחה. פשוט התחרפנתי מזה. אין לי בעיה עם השמירה עצמה. אבל בתיאום, הדדיות, הכרת הטוב. לא כ''כ התרשמתי ממנה כמדהימה. בעיני זה לא מידות טובות. וזה הבייסיק.

בהצלחה!! 

הציעו להתחלק שאת תישני בצהריים- אבל עכשיו שבתות חורף אחהצ קצר ממש.

הציעו להישאר בחדר- אבל הילדים כבר רגילים לעבור לסלון לשחק לאכול.

הציעו שתצאי לטיול לפני שמשאירים לך- אבל זה שם אותך בלחץ של לצאת, גם לחץ של זמנים וגם אולי לא בא לך לצאת.

את לא רוצה להעיר או לדבר על זה.

מה עם בעלך? אולי הוא יכול לקחת את שלך? תבקשי ממנו, חד פעמי ,כניסיון להתמודדות עם המצב, שיקח את הפיצים וישאיר אותך לנוח עם התינוק. מקסימום תארגני אותם בבוקר בחדר ללכת איתו לבית כנסת. כשהם כבר מפריעים למתפללים שיחזיר אותם. או שתקבעו שעה שאת מגיעה לבית כנסת אחרי שטיפלת בתינוק וכו וממשיכה עם הפיצים.

גם לך מגיע לנוח. תפרגני לעצמך כשאת מגיעה לחמותך.

תסבירי לבעלך מראש, ואל תצאי מהחדר.

אם בכל זאת יצאת מהחדר ובדיוק באים להפיל עליך עוד ילדים "סליחה אני עוד מעט יוצאת לטיול עם הילדים שלי, אשתך לא רצתה פעם שעברה, אני לא אקח את שלך" ותתארגני ליציאה "בואו ילדים קדימה 5 דקות יצאנו" גם אם הוא "מרשה" שתקחי אותם "תאלצי לסרב כדי לא לריב נאמר לך מפורשות שזה לא בסדר". ואת צריכה לצאת רק חצי שעה לא להיות כשהוא מתמודד להעיר את אשתו.

כל אחד מצפה שהשני ינחש מה הוא רוצה אבל אף אחד לא מדבר. אולי את רוצה להמנע מריבים אבל אפשר בקלות לדבר על זה בנחת.

לנשל כשגיסך מוציא את החיתולים את יכולה לשאול אותו-

"מי מחליף להם"? ולראות איך הוא מגיב… האם הוא יגיד "את"?

"אשתי תכף תקום ותחליף"

ולפי זה תעני באופן ענייני "אני עסוקה עם הקטנטונת/ אני עייפה כי כל הלילה היא עשתה לנו שמח"

או "כדאי רק שתעיר את גריזלדה לפני שאתה יוצא לתפילה כי פעם קודמת היא לא קמה"

קשה לי להאמין שזה יתפתח לריב. ואם כן, באמת לא לבוא לשם יותר ביחד איתם…

בהצלחה!

ממה שאני קוראת את המושלמת.

והלוואי עלי להבליג כמוך.

גם גיסתי עושה את זה עם הילדים שלה, אבל משאירה לאמא שלי, אמא שלי לא אומרת כלום אבל נמאס לה.

יש לה שני גדולים שרבים ביניהם למרות שלכאורה לא צריכים שמירה, ופעוט שמבחינתה היא משאירה לגדולים.. 

לפעמים צריך לשים גבולות.

אני  מכירה את זה ממש טוב כביכול "לא נעים" וכו'.

יהיה לא נעים ואז יהיה הרבה יותר נעים. לכולם.

עם תינוקת בת שנתיים והנסיכה צריכה לישון. חוצפה ממש. 

לטפל בילדים שלה!

אין מצב אחרי לידה לטפל במישהו אחר איןןןן

כל הכבוד לך שבכלל עשית את זה עד עכשיו אבל נראה שזה מדי עבר את גבול הטעם הטוב.

כל אחת ואחת פה ממש האירה לי את הסיטואציה, פתאום הבנתי שזה באמת ישב עליי.

בזכותכן פתחתי את זה מול בעלי (עד עכשיו לא רציתי, כדי לא להיגרר ללשון הרע) וסיפרתי לו הכל. חמוד, הוא ממש כעס..

הוא עזר לי להבין עוד נקודות שבהן היה לי קושי מולה, כמו קניות שאני עושה לה המון או בגדים שאני מעבירה ולא חוזרים או בייביסיטר על הילדים (הם גרים במרחק נסיעה והרבה פעמים היא הביאה לי את הילדים שאשמור עליהם).

תודה לכל מי שהציעה לדבר עם הבעל, החלטנו שהשבת ניסע ובמקום להתפלל בנץ כמו תמיד הוא יקום למניין הרגיל (שגם גיסי הולך אליו) וכשהגיס יוציא את הילדים הוא יגיד לו בעדינות להעיר את אשתו כי אני לא יכולה להישאר עם כל החבורה לבד.

באיזשהו מקום התרגלתי תמיד להגיד כן בחיוך, גם כשקשה. אני מאמינה בזה מאוד, עולם חסד ייבנה וצריך להתאמץ על להיטיב עם הזולת. הבעיה מתחילה כשקשה מדי וממשיכים לקחת עוד ועוד ועוד, זה מתפוצץ ולוקח כוחות מדברים חשובים יותר.

תודה לכל מי שהחמיאה וכ'ו, חיממתן את ליבי. אני לא יכולה להחמיא לעצמי כמעט על כלום, אבל אני יכולה לחתום על זה שאני משתדלת בכל כוחי לעשות רצונו יתברך וזה השאיפה האמיתית שלי בעולם.

מזל שיש אתכן!! תודה גדולה!!

איזה אשה מדהימה! איזה מידות טובות!!

אין לי מילים ♥️

כתבת  שהתרגלת תמיד להגיד כן, גם כשקשה,

אני חייבת להגיד שאני רואה בזה את עצמי של פעם.

את לא חייבת להגיד כן על שום דבר שלא נוח לך.

והייתי מציעה לך להתחיל לסרב, לשים לב לבקשות שמבקשים ממך ולבחון באמת מתי נוח לך ומתי לא ולשים לב ללב שלך.

את אדם טוב, תשמרי על הטוב שלך אבל תשמרי גם על עצמך. את לא צריכה לרצות אף אחד, והחסד שאת עושה צריך לבוא ממקום שטוב לך ונוח לך באמת.

זה ממש חשוב לשים לב גם לעצמנו ולרצונות שלנו. ולהתחיל לתרגל את המילה "לא". מותר לך להגיד לא.

ותחמיאי לעצמך יש בך המון טוב

ובקשר לשבת בבוקר, שבעלך ישאר עד שאשתו של אחיו תקום. שתהיה מחוץ למיטה לפחות. שתעשה גיחה לסלון או לא יודעת מה. שלא תישארי עם זה לבד. 

כל הכבוד שמצאתם פיתרון

מאחלת לך שיהיה לך כוח לעמוד בו

ממש העלת לי דמעות בעיניים...

בזכות נשים צדקניות ואת חלק מהן ..

בעלך זכה ממש.

וכל הכבוד גם לבעלך שתומך ורגיש.

שדיברת עם בעלך, צעד הכי חכם והכי מקסים.

את בהחלט מדהימה, וטוב שבעלך שם לב איתך שאת שומרת על עצמך ושלא ינצלו את טוב ליבך.

אבל, לא הייתי תולה את תקוותיי בזה שהבעל יעיר את אשתו, סליחה על הפסימיות וחוסר האמון באנשים שאני מעלה. מקווה שאני טועה אבל נראה לי עדיף לא לבא עם ציפיות ולתכנן תוכנית ב וג, מאשר שתתאכזבי ותיפגעי.

היא פשוט כבר רגילה ככ שאת עוזרת לה שלא בטוחה שתבין את השינוי פתאום.

בעלה יגיד שהיא עוד 5 דקות יוצאת מהחדר, ויצא. ואת תמצאי את עצמך שומרת עליהם חצי שעה ומעלה.

או שהיא תצא ותבקש רגע ללכת להתארגן ויקח לה שעה וכו.

או שאני מגזימה? בשאר השבתות שאתם ביחד, הכל תקין, מכבדים את רצונך שלך? עוזרים לך בחזרה? מתעניינים בשלומך? משתתפים בסיוע בבית החמות כמו שאת?

אולי רק כדאי שתכיני את עצמך למצב שאת צריכה לומר 'לא', זה דורש תירגול... זה קשה לומר לא, זה המון אנרגיות, אבל זה חשוב לשים לב לעצמך לצרכים שלך ולדעת להביע אותם, זה לא יעשה אותך פחות טובה או פחות ראויה בעיני ד'....

כולנו כאן בשרשור מתפעלות ממך ומליבך הטוב

ובאמת אני חושבת שראיית הטוב בזולת שזה מפתח לחיים טובים מאד חזקה אצלך

אבל, בגלל שכתבת בנוסף גם כמה היא מושלמת ואת לא..

ושקשה לך מאד להחמיא לעצמך

ושאת רואה שזה קורה לך מולה בעוד דברים

מציעה לך בעדינות להתבונן בזה

האם את זוכרת

שמכל האנשים בעולם,

יש נשמה אחת שהופקדה בידייך ממש, בגופך

ואת הכי חייבת לה- כי לה אין מישהו אחר שאחראי

המישהי הזו זו את

ולדאוג לה

להביט גם בה באופן חיובי

להחמיא לה על המסירות שלה לשני

(ולא סיפרת לבעלך! תקשיבי את אחת הנשים הצדיקות שבזכותן ניגאל! איזה מסירות נפש!!)

ולדאוג לעצמך

כי את בת מלך יקרה

מגיע לך

כבוד

הערכה

אהבה

מנוחה בשבת

בוודאי שיש ענין להתאמץ למען השני- כולנו יכולות ללמוד את זה ממך

אבל אולי תסכימי ללמוד גם את מעצמך

ולדאוג לעוד מישהי- לך בכבודך ובעצמך?

בבקשה קחי את המילים שלי למקום הטוב ואם לא מתאים אז סליחה

אבל ממש בא לי לחבק אותך ולהכין לך סטיקר לקיר כמה מעלות יש בך

איפוק, שתיקה, ויתור

סלחנות, ראיה חיובית, פייסנות

נתינה, אהבה, לב רחב, סבלנות

לכי למראה

תביטי בה

ותראי איזה אישה מהממת נשקפת שם

משהו משהו

שאת לא יכולה להחמיא לעצמך.

תתחילי מזה ❤️ הראשונה שאת צריכה לגמול איתה חסד זו את. תגמלי חסד עם האשה היקרה שאת ותחמיאי לעצמך. להכיר במעלות של עצמך זה ממש לא גאווה.

את לא רואה בעצמך שום דבר טוב שראוי להחמיא עליו?

תראי איך כולנו בשרשור הזה מתפעלות מהמידות הטובות שלך, אני בטוחה שאם תתחילי להתבונן תוכלי להחמיא לעצמך על כמה שאת אשה טובה, אמא טובה וסבלנית (אני בטוחה, אם את מצליחה לשמור גם על הילדים שלך וגם של גיסתי, לא לספר על זה לבעלך במשך תקופה ארוכה, ועוד להחליף טיטולים של אחיינים כשאת עם תינוקת בת חודשיים!), גיסה ודודה מסורה, כלה עדינה ומכבדת. יש המון מה להעריך בך.

הלוואי עלי מהמידות הטובות שלך.

ואני בהלם שעוד לא דיברת על זה עם בעלך בגלל לשון הרע.. פשוט צדיקה.

שמחה לשמוע שאתם יחד בזה. תעדכני איך הלך לכם. הכי חשוב זה לא לוותר עלייך. 

אבל רוצה להאיר משהו.

אני מניחה שאם אפילו בעלך לא ידע על זה עד עכשיו, אז גם גיסך וגיסתך לא ידעו שזה מפריע לך. מבחינתם את אמרת שאת יכולה (או לא אמרת, אבל בפועל עזרת להם), והם כבר התרגלו להסדר הזה.

עכשיו, ברור שמותר לך להגיד שמעכשיו לא מתאים לך, במיוחד כשיש לך תינוק חדש (וגם בלי קשר - את יודעת מה הכוחות שלך, ולא צריכה לעשות חסד על חשבון הכוחות שלך).

אבל אם הם כבר רגילים שזה ההסדר הקבוע, ומצפים לזה שבטוח תגידי שזה בסדר, יכול להיות שאם תגידו להם רק באותו רגע שאת לא יכולה, גיסתך לא תצליח לקום באופן מיידי וכבר להיות שם לטפל בילדים שלה.

לי למשל לוקח זמן מהרגע שאני מתעוררת בפעם הראשונה עד שאני באמת במצב שאני יכולה לטפל בילדים. אז אם אני יודעת מראש - אני יכולה לבקש מבעלי להעיר אותי קודם, שאני כבר אהיה מאורגנת כשהוא יוצא. אבל אם הוא יוצא ואני עודד ישנה ואז פתאום אומרים לי שאין מי ישמור על הילדים - זה לא הכי נוח... (אצלנו זה לא המצב. רק כותבת איך זה היה לי במקומה עם הרגלי הקימה וההתארגנות שלי).

אולי עדיף לדבר על זה מראש - לפני שבת? או בליל שבת? להגיד להם שאת חוששת שיהיה לך קשה מידי להיות עם כל הילדים, ואת מעדיפה שלא יביאו את הילדים שלהם בלי מבוגר משגיח.

אבל חסד דבר ראשון עושים עם המשפחה המצומצמת ואחכ עם האחרים.

כמובן שיש זמנים יוצאי דופן אבל זה לא יוצא דופן צה שאת מתארת אלא קבוע. כשיש חלילה מקרי חירום או להבדיל שמחות - אפשר לעזור יותר. אבל בשגרה? קודם את בעלך והילדים שלכם ואחכ השאר אם נשאר כח או זמן. 

לכל מי שהגיבה ולמי ששאלה איך היה. מעריכה מאוד.

התלבטנו הרבה מה לעשות ובסוף אחרי הסעודה בערב אמרתי לה בעדינות שהיא נראית מאוד עייפה ואני בטוחה שהיא צריכה לנוח אבל מאוד קשה לי להסתדר עם כולם עד שבעלי חוזר מהתפילה.

היא הייתה קצת בשוק ולא הבינה מאיפה זה נחת עליה אבל בבוקר כשבעלי אמר לבעלה שיעיר את אשתו לפני שהם יוצאים לתפילה הוא באמת העיר אותה והיא יצאה לסלון אחרי כמה דקות..

באיזשהו שלב היא הייתה נורא עייפה ורמזה לי שכדאי לי לצאת עם כולם לגינה כי נורא נעים בחוץ, אז אמרתי לה שאני ממש אשמח לצאת יחד איתה, ויהיה לנו זמן לדבר קצת בזמן שהילדים משחקים וב"ה זה היה מדהים! 

הפרצוף שלה השתנה ברגע ואח"כ היא אמרה לי שהיה ממש נחמד לצאת ביחד ושצריך לעשות את זה תמיד ולנסות לקבוע יותר וכו'..

היא באמת אישה נורא עמוסה ועם קטנים, וברוך ה' גם בהריון והיא סיפרה שהיא ממש קורסת בערב שבת והרבה פעמים בעלה הולך למניין מאוחר יותר כדי שהיא תלך לישון.

אז השתתפתי בצערה אבל הסברתי שאני גם עייפה וקשה לי להשתלט על כל הקצ'קצ'יאדה אז כדאי שנלמד לשלב כוחות ולהיות איתם *ביחד* ואז יהיה גם לנו נחמד.

מקווה שזה יחזיק גם הלאה, בע"ה. בכל מקרה סיכמתי עם בעלי שבפעם הבאה נבוא בלעדיהם, כדי למנוע אי נעימויות וניתן לדברים לחלחל לאט לאט.

אתן באמת מדהימות אחת אחת, תודה ענקית לכולכן!!!

שלך!!!! ❤️

שהתמדת בסירוב

תראי כמה היה קשה לה לשחרר מהעזרה המובנת מאליה שלך

עשית טוב לעצמך

למדת לשים גבולות בכבוד ובאסרטיביות 

אני בטוחה שזה דרש ממך לגייס כוחות נפש. כל הכבוד שעמדת על שלך, גם אחרי שהיא ניסתה לרמוז לך שוב.

ובסוגריים אוסיף שהייתי ממליצה לגיסתך לבדוק ברזל, ויטמין די, בי12... נכון שהריון + ילדים קטנים זה מאוד מעייף, אבל אולי יש פה משהו מעבר 

איזה נעימות! ועדיין עמדת על שלך

מדהימה!

מעבר לזה שאת מדהימה ועשית את זה מדהים...

א. לא הראית בשום שלב שזה לא נח לך.. אז מבחינתה זה סבבה. חשוב לדבר את מה שמרגישים

ב. אני בבית בשבת ישנה מאוחר יותר מהילדים שמשכימים קום, והם פשוט משחקים בסלון.

כלומר יכול להיות שגיסתך בכלל לא בונה עלייך, אלא פשוט שולחת אותם החוצה (אם זה סבבה או לא, זה עניין אחר)

למרות שאני גם אם יניחו לידי טיטולים לא אחליף טיטול לאחיינים אם לא ביקשו מפורשות וממממממשששש מתאים לי (לא קרה עד כה)

מתחת לגיל 3, אם אני לא טועה...

קצת הזוי בעיניי להשאיר אותם לבד בסלון אצל ההורים/סבים...

כגיסה, אני רואה את ההתנהלות הזו באופן קבוע, בהתחלה ממש התעצבנתי על גיסתי על חוסר האחריות, גם אם מדובר בהורים שלה, היום אני מנתקת את עצמי מזה ובעיקר מרחמת על הילדים כי הם באים כמעט כל שבת להורים וזה הנוהל הקבוע.. 

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷