עזרה מההוריםהריון ולידה

אז די מהחתונה אנחנו בתקופות לא מאוד יציבות כלכלית. שנינו בקושי עובדים ואני בהוצאות לימודים וילדים מאז החתונה. מהצד שלו יש עזרה של 2 אלף בחודש שזה מבורך מאוד ועוזר ואיכשהו בזכות זה אנחנו מסתדרים. שנינו סטודנטים ואני עובדת בעבודה קטנה ובעלי בעבודה פיצית שנסיים אותה.

מהצד שלו יש הרבה פניות ורצון לעזור לפחות מהמסרים שהם מעבירים. ההורים בסמיכות אלינו ועוזרים לאח נוסף שדווקא מבוסס מאוד עם שמירה על הילדים ברמה של לפחות יומיים בשבוע.

אני מאוד מבואסת שבעלי לא מרגיש בנוח לבקש או לשאול בעדינות על עזרה. הן כלכלית (למשל זה שלפני תקופה ההורים שלו אמרו שהם יממנו את הלימודים) והן טכנית (למרות שאמא שלו אומרת לי מידי פעם שאנחנו לא מבקשים מספיק עזרה ואתמול אביו אמר שהוא מאמין בחיים מעורבי-דורות שהנכדים גרים ליד ההורים).

הם מדהימים ממש! אני מבינה את בעלי שקשה לו לבקש עזרה או אפילו לשאול עליה בצורה מנומסת ועקיפה כדי לברר איתם. אבל אני מרגישה פספוס ענק! יש לנו את האופציה לקבל עזרה, לפחות טכנית אם לא כלכלית, אופציה שאולי לא תהיה רלוונטית בשנה הבאה. אני צריכה ללדת כל רגע אז זה עוד הוצאה שאנחנו עוד לא עליה. ויש לזה הרבה השלכות לזה שהוא לא מוכן אפילו להתייעץ איתם.

אני ניסיתי ליזום שיחה משותפת אבל זה בסוף לא יצא לפועל ואני מרגישה שהם סה"כ מעוניינים לעזור ושיש מימד של מנגנון הגנה של בעלי של צורך להוכיח שהוא מסתדר בזה שלא מתאים לו. אבל בנוסף לכך יש לזה השלכות עלינו שהוא רוצה לרשום למסגרות ארוכות כדי שאם במקרה ההורים שלו יעזרו אז הוא ירגיש יותר בנוח לבקש פחות וכולי והוצאה פתאומית של כ20 אלף בשנה על לימודים. בסוף אנחנו יוצאים מופסדים מכל הכיוונים.

כי למרות שנראה שיש נכונות מצידם אנחנו גם לא משתמשים בזה וגם מתנהגים כאילו כן בזה שמשלמים על מסגרות ארוכות, פתאום מוציאים את החסכונות שלנו על לימודים ועל היומיום כי לא נעים להזכיר להם את שהציעו, נקרעים תחת העול (הם לא חייבים לנו כלום!) כשאולי אפשר עם מעט אי נוחות חד פעמית לסדר חצי מהבעיה..

סליחה שיצא כל כך ארוך, לא התכוונתי אבל הייתי צריכה לסדר גם לי את העניינים בראש.

למה שלא תדברי את?חילזון 123

תרימי טלפון לחמותך ותשאלי אם תוכל לשמור על הילדים, רק אם מסתדר לה וכו וכו'

תשאלי אותה מה עם הלימודים של בעלך, רק אם מסתדר להם, ומתאים וכו וכו וכו

ניסיתי ליום על זה שיחה שבסוף הם ביטלו לפני שנפגשנוהריון ולידה

אבל גם לי לא נעים, עברתי תהליך ארוך עם לקבל עזרה מהם באהבה בתחילת הנישואין כבכורה בעצמי

ודווקא בעלי וגיסי עודדו אותי לזה. אבל בסוף אני זו שמבקשת מהם והם אפילו לא ההורים שלי אז כבר נוצר מצב שיש תקופות שרק אני מבקשת משהו ולא בעלי

והנושאים האלה שהם גדולים יותר מרגישים לי לא נעים לדחוף את זה אני.

אבל אולי אין מנוס ומקווה שעל זה שארמוז אני בעלי יזרום בכלל.

חשבתי להגיד שאנחנו מתלבטים אם לעצור לו את הלימודים. אבל לבעלי יהיה קשה שאגיד סתם. 

לא הבנתיהבוקר יעלה
הם מביאים לכם 2000₪ בחודש ואתם רוצים עוד עזרה כלכלית? וגם שמירה על הילדים? 
כל אחד והאפשרויות שלו לעזור ..דרשתי קרבתךך

נשמע שהם רוצים ופנויים לזה והחסם כאן הוא עניין של לבוא ולבקש.

כן אנחנו אמנם בדור שכל אחד "מסתדר לבד" אבל אם הורים רוצים ומוכנים לעזור מה הבעיה ?


מדברת מהצד השני שלא מקבל כמעט עזרה לצערי וזה מאוד מבאס .. כי ההורים של שנינו אכן נעזרו המון בסבא וסבתא ואצלי לפחות לא ראיתי מודל של אמא שמסתדרת לבד .. אבל שהגיע תורם לעזור כנראה הם שכחו מהקשיים חחחחח

כן אני מודעת לזה שלא חייבים לי כלום אבל גם הסבתות שלי לא היו חייבות כלום ובכל זאת עזרו כמה שהתאפשר להן .. ואם לא ביום יום אז כן יש לי ציפייה שמצבים קשים ותקופות עמוסות  יוצר כן יושיטו עזרה טכנית ולצערי זה לא קורה

חיבוק❤️ אני לא יודעת איך אמורים לחיות בעולם הזההריון ולידה

יוקר המחיה מוגזם, דירות במחירי עתק, ותקופת פוריות מוקדמת. רוצה שהשם יגלה לי.

דייקת, אכן הם פנויים ורוצים לעזור והחסם הוא מאי הנעימות לבקש

כן רוצהתקומה

להגיד על זה - שזה אפשרי.

נכון, בסוף בסוף פרנסה זה מה'.

אבל יש לנו הרבה יכולת תכנון והשפעה על זה דרך המעשים שלנו כאן, וזה לא ברירת מחדל שזה יהיה לא אפשרי להסתדר כלכלית לבד.

הסוד הוא תכנון פרנסה וילודהרינת 24
שני בני זוג סטודנטים עם ילדים+ הריון זה מצב שאפשר להחליט אם להיכנס אליו או לא… אפשר למשל לצאת ללימודים בתורות (בנזוג אחד מסיים ללמוד ורק אז השני מתחיל).


אולי בעלך לא רוצה לבקש מההורים כי הוא חושש מביקורת שלהם כלפי אורח החיים שלכם?

הסוף נכון גםהריון ולידה
ההתחלה פחות כי זה הריון לא מתוכנן. 
ציינתי בכל שלב שהם לא חייבים לנו כלוםהריון ולידה

אבל הם הציעו ואני יודעת שהם חסכו בשביל זה לכל ילד והם רוצים מצידם לתת. גם לגיסי מימנו את הלימודים ולמרות שיש לו סכומים גבוהים ו2 רכבים ודירה הם עוזרים לו מאוד ביומיום מיוזמתם.

אני לא צריכה לתת לך דין וחשבון אבל ב"ה הם מאוד יציבים . ועדיין לא חייבים לנו כלום 

את באמת לא חייבת לי דין וחשבוןהבוקר יעלה

ניסיתי להבין כי זה לא היה ברור.

לכאורה 2000 תוספת בחודש זה יפה ואמור להספיק, לכן לא היה לי מובן.

אבל כנראה כל אחד ומה שהוא רגיל..

בכל אופן אני דוגלת בכך שבעלי מדבר עם המשפחה שלו ואני עם שלי, ככה שאם הוא לא רוצה, לא הייתי מבקשת.

מסכימה עם ההמשך של ההודעההריון ולידה

לצערי אנחנו עדיין במינוס , ובטוחה שעדיין אנחנו מרוויחים יחד פחות ממשכורת שלכם וזה עוד בלי משכנתא ורכב

סליחה אם כתבתי לך בצורה פחות עדינה קודם, זה עלה לי על נקודה רגישה

תראי אני מבינה אותךהבוקר יעלה

כי זוכרת את תחילת הנישואין שגם בקושי הרווחנו והיינו אברכים וסטודנטים.

וקיבלנו בערך חצי ממה שאתם מקבלים וזה היה נראה לנו עולם ומלואו, פשוט כי הסטנדרט אצלנו זה שהזוג אמור להסתדר.

אבל כן אגיד לך שהיה לנו ברור ששנינו לא יכולים להיות סטודנטים יחד, ולמדנו בתורות וכשאחד סטודנט השני עבד פול טיים, ידענו שאין לנו על מי לסמוך ( רק על אבינו בשמיים) וזה אנחנו..

לא ציינת כמה שנים אתם נשואים, כמה ילדים וכמה אתם עובדים. אבל אולי אפשר לראות במצב הנתון איך סוגרים את המינוס. למרות שלא זו הייתה שאלתך.. 

אגב גם אני נכנסתי להריון בטעותהבוקר יעלה

בתקופה סופר מאתגרת, גם כלכלית.

וראיתי ממש בעיניים איך ה' נותן ברכה בלידה. ובע"ה כך יהיה גם לך! 

בע"ה שנזכה גם לראות את זה בגלוי ממשהריון ולידה
אני חושבת שזה בין בעלך לבין ההורים שלומקרמה

ואם הוא לא מרגיש בנוח- אז זה החלטה שאת צריכה ללמוד לחיות איתה


 

זה לא שהם לא עוזרים או אנטיפטים

להפך - אפילו ממש להפך


 

וגם אם יש להם

והם רוצים לעזור

זו עדיים החלטה שלו אם לקבל את העזרה הזאת שיש לה כנראה השלכות שהוא רואה ואת לא (כמו איך הוא מרגיש עם עצמו מול ההורים שלו... מול האחים שלו)


 

אבל-

בהינתן זה שכנראה העזרה לא תגדל

אתם מחייבים להתאים את ההוצאות וההחלטות למציאות וזה כבר כן שלך!

להגיד לו שאם אנחנו מחליטים שלא לבקש עוד אז צריך לעשות חישוב מסלול מחדש

(אם זה לקחת הלוואה/שאחד מכם יוצא לשוק העבודה במשכורת מלאה לדוג)
 

(ומעורבות בין דורית לא קשורה בהכרח לעזרה

אפשר לגור על יד הנכדים, לבלות ביחד ואפילו זמן איכות בלי ההורים מבלי שזה 'עזרה' (בטח כזאת שאי אפשר להיסתדר בלעדיה)

 

מסכימה. לא היית מבקשת מעצמי, ממש ממש לאPandi99
הייתי יכולה לבקש עזרה לשמור אבל לא כסףPandi99
את צודקת. מעדכנת קצתהריון ולידה

ביקשתי ממנו לחזור הביתה ולא לעבודה כדי לדבר

והגעתי למסקנה לפני שהגיע שזה שלו וזהו.

וכשהגיע דיברנו גם על זה שאני מקבלת את המצב אבל שהוא לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.

שאם הוא רוצה לא לבקש עזרה הוא גם לא יכול להתבאס על זה שהוא סטודנט ולא אברך. כי צריך שמשהו יקרה בפן הכלכלי בשביל זה. וב"ה קצת עידנו את העניינים

בטוחה שאנחנו רק בתחילת התהליך אבל לפחות עברנו מתסכולים שונים אחד על השני ועל הסיטואציה - לשלב הבא של איך ומה הלאה.

תודה❤️ לך ולכולן, ממשיכה לקרוא את הדברים החכמים שלכן

הייתי במצב הזה ופניתי בעצמישוקולד פרה.

כי גם לבעלי יש קושי בלבקש.

 

מנסחת הודעה בוואצאפ, הודעה מכבדת, נעימה, נותנת מרחב- וזהו.

רוצים- יתנו.

לא רוצים- ימסמסו

לא כל כך הבנתיהשקט הזה

אבל אם אתם לא מבקשים למה שהם יעזרו?

הם מהבהבים לכם בכל הנורות שהם רוצים לעזור, אתם רק צריכים לבקש.

את רוצה שישמרו על הילדים? תשלחי הודעה לחמותך.. "היי חמותי היקרה. ביום רביעי יש לנו @@@ ואנחנו נצטרך ךהשאיר את הילדים. יתאים לכם אולי לשמור עליהם? אם מסתדר לכם, נשמח לשמוע"

 

או כל עזרה אחרת..

 

 

אנחנו גם גרים קרוב לחמותי והרבה פעמים אני זאת ששואלת אותה על עזרה וזה מאד הגיוני לי

נכון. ניסיתי להסביר לו את זה כשחזר לדבר הבוקרהריון ולידה

לגבי עזרה טכנית זה באמת יותר "קל" שאני אעשה את זה.

סיכמנו על סתם שיחת פטפוט איתם ושמה שיעלה בה יעלה

שאלת את בעלךתקומה

על זה בצורה הזו?

זאת אומרת, האם העמדת את זה מולו ממש ככה - ההורים שלך הציעו לשלם על הלימודים שלך, זה עוד רלוונטי?

אתמול ההורים שלך הציעו שיישמרו על הילדים, תוכל לשאול אותם? תרצה שאני אשאל אותם לגבי יום x?


הוא אומר בפה מלא שהוא מתבייש לבקש מהם או שזה מתמסמס איכשהו?

כי אם הוא אומר בפה מלא, אז השאלה הבאה המתבקשת היא להבין מה המחיר של זה ולדבר על זה (אולי הוא מוכן לזה, אבל זה צריך להיות מדובר בין שניכם שהמשמעות של זה שלא נעזרים, היא שהוא מפסיק את הלימודים, למשל).


ואם הוא לא אומר בפה מלא, אלא זה הלך הרוח, אז הייתי מעלה את זה בצורה מפורשת מולו, כדי להבין בדיוק מה נכון לכם לעשות.

אם הוא לא מוכן באופן עקרוני זה דבר אחד

אם הוא מתבייש, זה דבר אחר. כי כאן אפשר להציע שאת תדברי אולי או משהו כזה

זה ביישנות בעיקרהריון ולידה

כי לפני כמה חודשים ביקשתי ממנו להזכיר על הלימודים והסכים אבל כשראיתי שזה נדחה מצידו הוא אח"כ אמר שלא נעים לו לשאול. אבל גם לי לא נעים והבוקר החלטנו להפסיק לבנות על זה .

אבל מעבר לביישנות הוא גם אומר שזה סבבה לכתחילה לשלם מהחסכון שלנו. הוא קצת חי באשליה שלא חסר לנו כלום גם אם כל החיים נשתמש רק בחסכונות ולא נקנה דירה אף פעם (כשבפועל כל חודש הוא כן מסתמך על מה שההורים שלו נותנים ועדיין אנחנו במינוס של הכנסות לעומת הוצאות).

לגבי לימודיםתקומה

אני רק אגיד, שיש מקומות שזה ממש מקובל שההורים משלמים על הלימודים.

לא יודעת אם מקובל זו המילה הנכונה.

אבל אצלנו זה כן סטנדרט מסוים, שההורים חוסכים בשביל לממן תואר ראשון.

ברור שזה משתנה ממשפחה למשפחה ובהתאם ליכולת

וההורים לא חייבים כלום

אבל אם זה המצב אצלם, אז כדאי לחשוב שוב על עניין הלהתבייש בהקשר הזה.

אצלנו זה היה ברור וידוע שההורים משלמים על התואר הראשון, הם אמרו את זה תמיד וידענו שיש כסף שבוע רק עבור זה.

אז לא יודעת מה המצב אצלם.

אבל זה משהו שהוא כן קצת מקובל, כמו שהורים משלמים על האירוע של החתונה.

אז בסוף זה של בעלך, אבל כן רוצה קצת לנרמל את זה ואולי להקל על חוסר הנעימות.

תודה על הנרמול!!! ממש עזר לי לשמוע על זההריון ולידה

כנראה שאכן זה המצב אצלם. אנחנו מקווים שהם יזכרו פתאום וידברו על זה מעצמם. הם דיברו על זה רק פעם אחת

ואצלי למשל זה לא ככה וחסכתי לפני התואר בשביל זה אבל כן חברות שלי לא מוציאות שקל על הלימודים.

מזכיר לי את בעלי חחאנונימית בהו"ל

אנחנו גם זוג סטודנטים עם ילדים ואוכלים חסכונות, ובעלי הרבה יוצר שאנן בנושא ומרגיש שלא חסר לו כלום ולא אכפת לו לאכול חסכונות בלי בקרה..

אני מצטרפת להצעה לדבר איתםקופצת רגע

נכון שהם לא חייבים לכם כלום,

אבל כן הייתי פותחת את זה איתם.

ותוך כדי שיחה להדגיש עד כמה אתם שמחים ועד כמה מעריכים את כל העזרה שקיבלתם עד כה,


ולומר שעכשיו לנוכח הלידה המתקרבת יש כמה החלטות שאתם צריכים לקבל, כמו לדעת לאיזה מסגרת לרשום וכמה הוצאות יהיו לכם וכו', ואתם רוצים לדעת האם למשל הם יוכלו לשמור על הילדים/לשלם על שכר הלימוד וכדו'.


ומצטרפת להצעה לומר לבעלך שאם לא פותחים את הנושא איתם, אז צריך לקבל החלטות מעשיות איך מסתדרים *ללא* עזרה נוספת, מאיפה בדיוק יגיע הכסף והאם צריך לפרוש יותר את הלימודים ולהגדיל משרה וכו'. והאם נראית למנוע הריון נוסף עד שיהיו לכם מספיק משאבים לתמוך בו. ואם בסוף ההורים יתנו יותר זה פשוט יהיה לכם לחיסכון או אקסטרא למותרות.

ואז אגב תוכלי לספר בכנות להורים שאתם דוחים את הלימודים כדי להצליח לעבוד יותר.


אני חייבת לציין, שאם הבנתי נכון את המצב שניכם לומדים כרגע. מה שאומר שתוך שנים ספורות שניכם תעבדו, בתקווה בעבודה מכניסה יפה, ותזרים המזומנים שלכם יראה אחרת לגמרי. בשלב הזה של חייכם עוד 20,000 לשנה מרגיש המון אבל תוך כמה שנים זה סכום שתוכלו לחסוך בלא המון זמן. לכן זה שלב שאני לגמרי חושבת שכדאי להיעזר בו כמה שיותר כדי שתצליחו להתקדם כלכלית, והרי נשמע שיש לכם תוכנית כלכלית הגיונית אם שניכם משקיעים בלימודים כרגע. למיטב הבנתי גם מבחינת הנותן זו הצדקה הכי מעולה שיש, לתת כסף כדי לעזור לאדם להגיע למצב שיוכל לכלכל עצמו ולחיות ברווחה.

הייתי אפילו מציעה לבעלך, שאם לא נעים לו לבקש את הכסף במתנה, תבקשו אותו בהלוואה לכמה שנים. יכול להוות שההורים מעצמם יציעו לוותר על החזר ההלוואה, וגם אם לא, הסכום שכרגע חסר ללימודים לא ירגיש כל כך גדול כששניכם כבר תסיימו את הלימודים ותעבדו.

אני נגד לבקש הלוואה ללימודיםהריון ולידה

כי אני רוצה להשאיר את זה כאופציה כשאולי יום אחד נחפש דירה.

הם גם מאוד היו רוצים שהוא יוציא תואר. תודה על הנרמול והדיוק שנתת.

אגב זה הריון עם מניעה ושיתפנו אותם בעובדה הזו כדי להשתמש יותר בנוחות בעזרה שלהם ובפועל יצא שסתם שיתפתי בעובדה הזו ונחשפתי ובסוף לא הרווחתי מזה כלום מעבר לבושה.

אבל בדוגרי לא נבקש מהם כלום בצורה מובהקת, בעלי ממש מתנגד לזה ומעדיף לחיות במינוס ולא לברר

וכשהוא ככה אז גם מרגיש לי לא נעים שאני אדחוף לשם אז החלטתי לוותר

אם בעלי לא היה רוצה לדבר עם ההורים שלו על משהועדינה אבל בשטח
מסוים, הייתי סומכת עליו שהוא יודע מה הוא עושה, כי הוא מכיר את הדינמיקה. , ואם הוא מתבייש כנראה יש סיבה שרק הוא מכיר ויודע , ואני בטח לא אהיה החוצפנית, כמו שאם נגיד אני לא הייתי רוצה לבקש מאמא שלי לשמור על הילדים, כי הייתי יודעת איזה תגובה זה יגרור מכל כיוון, לא הייתי רוצה שבעלי יעשה את זה במקומי, אלא אם כן, אני שולחת אותו ואז זה משהו אחר
בהחלט. לכן לא אגיד מעצמי סתםהריון ולידה

מקסימום אם זה בשיתוף מלא איתו ובעקיפין

אבל כרגע לא נעים לי להיות זו שיוזמת את הבקשה

תראי, כל אחד והמנטליות שלועדינה אבל בשטח
אבל אני למדתי בחיים שאם אין אני לי, מי לי, מקסימום הבנק לי, ולא לצפות מאף אחד לשום דבר.. אבל כל אחד והאפשרויות והמשפחה שלו.. בהצלחה במה שלא תחליטי 
נשמע שכדאי שאת תדברי איתםתוהה לעצמי
אולי להכניס משפטים בקטנה לתוך שיחות כמו לומר שאת לא יודעת איך תסתדרו ביום מסויים או שאת בלחץ מרים להגיע לאסוף בזמן וכו'.. שידעו לפחות מה העזרה שנצרכת כדי שיוכלו להציע
אצלנוoo

זה היה הפוך

בעלי רצה שאבקש עזרה מההורים שלי ואני לא רציתי

התעקשתי להסתדר לבד

כי אני לא אוהבת להעזר ולא לבקש עזרה

אני חושבת שזו דרך יותר נכונה


אם מישהו רוצה באמת לעזור הוא יכול מעצמו ולא לחכות לבקשות

עזרה בעקבות בקשה יש בה גם משהו מאולץ ולפעמים גם מחירים (לא כספיים) שמשלמים תמורתה 

לא ברור כמה ילדים יש לכםים...

מצד אחד נשמע כאילו זה הריון ראשון מצד שני כאילו יש כבר ילדים.

כל מה שאתם מתכננים לפני שיודעים מה זה בפועל לגדך ילדים ולשלב עבודה וכו עם הגידול- לא רלוונטי. בפועל כשתדען מה זה הדברים יהיו אחרת. למשל לעיניין מסגרות ארוכות- הסבים לא יוכלו לשמור על הילדים כל יום ולא חושבת שזה נכון לבקש את זה מהם. כן אפשר לחלק למשל ימים מסויימים שהם מוציאים את הילדים וככה מקלים עליכם. בנוסף כסטודנטים יש לכם יותר פניות סה"כ מאשר בעבודה.

 

גם לי אמא שלי אמרה שתתן לי אלף בחודש, נתנה חודשיים והפסיקה. ואני לא אבקש ממנה למרות שיעזור מאוד....

אני חושבת שזה סוג של אנשים, זה יותר מחוסר נעימות, זה שגדלנו למשפחות שכל כך נותנות מעצמן גם כשזה על חשבונן, ואשרייך שזכית בבעל טוב כמו שנשמע, שאתה לא מסוגל לבקש!

ואם זה באמת יגיע לצורך ממשי, אני חושבת שהוא כן יבקש, אבל כל עוד אתם מסתדרים- גם אם מאוד קשה אז אין באמת צורך.

אני כן ממליצה לחכות עם הילד הבא עד שתתייצבו יותר מבחינה כלכלית. 

יש לנו ילדיםהריון ולידה

וההריון הנוכחי לא מתוכנן.

הדיבור הוא כרגע על עזרה של פעם בשבוע בערך, לא משהו הרבה יותר מזה בכל מקרה.

 

יש בינינו פערים גם על זה שהוא חושב שאנחנו מסתדרים ולי ברור שזה לא נחשב להסתדר כשבפועל כל חודש מסתיים במינוס, פשוט יש חסכונות כי עוד לא השתמשנו בהם לדירה או למשהו כזה.

קוראתתקומה

את התגובה שלך עכשיו, ורוצה להציע שאולי שווה לעשות בזה עבודה זוגית יותר משמעותית.

ברור לי שזה לא נעים ולא כיף

אבל תכנון כלכלי הוא קריטי להמשך, עזבי רגע את העזרה כן או לא.

אבל את עצם המחשבה של איל חיים, האם יש מינוס, שימוש החסכונות וכאלו.

את בעצם לא מי שאני צריכה לכתוב לה את זה, כי נשמע שאת בגישה שלי.

אבל לפעמים בפער זוגית אנחנו נוטות להתקפל כדי לא להיכנס לריב, וזה הרבה פעמים מחשבה נכונה וחכמה.

במקרה הזה, המחיר בהמשך השנים עלול להיות גבוה, ואם הפער הוא כל כך משמעותי עם השלכות כל כך גדולות, אולי כן שווה לפתוח את זה באופן רחב ומעמיק יותר

את צודקתהריון ולידה

ואכן אני מאוד בראש הזה כל חיי.

אבל רואה שהדיבור על כסף הרבה פעמים גרם לנו לפגיעה בשלום בית שלא שווה את זה. אבל כן הפעם יש בזה משהו שלימודים זה השקעה לטווח הרחוק ושבע"ה זה יחזיר את עצמו .

כן התחלתי להבהיר לו בעדינות שעל שאר הדברים זה לא נחשב ש"אנחנו מסתדרים"

דעה אחרתזווית אחרת

אניחושבת שכל אדם צריך להיות אחראי על התוצאות של הבחירות שלו.בחרתם להתחתן, בחרתם ללמוד שניכם ביחד, בחרתם ללדת ילדים.אחלה.יש לזה השלכות גם כלכליות.אתם מקבלים המון מההורים.ומבינה ממש את בעלך שלא רוצה לבקש עוד.לפעמים אחד לומד והשני עובד ואחר כך מתחלפים.תחשבו איך להגדיל את ההכנסות שלכם.אפשר לבקש עזרה בשמירה על ילדים אבל לא כסף.אפשר לקבל מלגות לימודים, במיוחד אם בעלך עשה ימי מילואים או היה בצבא.אפשר לקבל מימון ללימודים אם עושים מספר שעות של התנדבות.יש המון קרנות ומלגות שפשוט צריך לעבור עליהן ולשלוח בקשות.לא נכון בעיני לפנות לבקש עוד כסף.

אם אתם שניכם בלימודים כרגעתוהה לעצמי
האיורים לסיים אותם בטווח זמן סביר ואז לקבל משכורת נורמאלית, לא בטוח ששימוש החסכונות זה לא התנהלות נכונה. זה רק צריך להיות ברור וידוי בתיכנון הכלכלי שלכם. הרבה אנשים פותחים חסכונות בתקופת לימודים מתוך ידיעה שההשקעה הזו תחזיר את עצמה בהמשך. והאמת, זה בעיני נכון והגיוני יותר מאשר לבקש עזרה מההורים.
סה"כ מסכימההריון ולידה

לגבי בקשת עזרה א. לא נבקש בצורה קונקרטית בוודאי, מקסימום נשתף לצורך שיתוף בדרך אגב ואם זה יעזור מעולה ואם לא לא

ב. עצם הרעיון שהם יעזרו בזה זה כי הם אמרו לנו (פעם אחת אמנם ומאז כלום) שהם יממנו לו את הלימודים, וכך עודדו אותנו ללכת על זה למרות שאני עוד לא עובדת בעצמי עם תואר.

וואי לגבי הסוף זה מבאס ממשתוהה לעצמי
ומסביר הרבה מהתחושות שלך, שהם סוג של התחייבו לכם ובסוף לא עומדים בזה.. במקומך זה היה מבאס אותי ממש אבל לא הייתי עושה עם זה כלום. הלוואי שתמצאו דרך להסתדר כלכלית למרות הסוג של חוסר תכנון של הסיטואציה הזו.
סתם רוצה לשתףאנונימית בהו"ל

שגם אנחנו זוג סטודנטים עם ילדים, שנינו בתארים מאוד אינטסיבים (כגון מדעי המחשב וכו) באוניברסיטאות עם רמה גבוהה נורא, ואין לנו עזרה יומיות מאף אחד, וכן כל חודש אנחנו אוכלים חסכונות למרות שעוזרים לנו ב1500 שקל בחודש כדי לממן קצת מהלימודים, כי אין מה לעשות. אני חושבת שבסופו של דבר צריך להבין שיש תקופות בחיים שבין אם נכנסת אליהם מכורח המציאות כמו אי מציאת עבודה, הריון לא מתוכנן וכו', וקל וחומר אם נכנסת אליהם בכוונה תחילה אז אתה מודע לחסרונות ועל האופציה הפחות נעימה של לאכול חסכונות, כי חסכונות נועדו גם למצבי בלתמים בחיים- שאין הכנסות, במקום לבנות על זה שההורים ירחמו ויתנו. אני כותבת את הדברים גם לעצמי כי גם אני המון פעמים מתוסכלת מזה שההורים שלי הפסיקו לעזור לנו בתקופה הכי מורכבת כלכלית אבל הבנו שכרגע אנחנו בתקופה של צמיחה שבחרנו להיכנס אליה עם ילדים וזה מספיק חשוב לנו כדי לאכול את החסכונות, לפחות חלקם ובעז"ה כששנינו נעבוד נחזיר אותם לאט לאט. אנחנו העדפנו להביא ילדים ולא לחכות ויש לזה מחירים,כנל לגבי ללמוד תארים קשים ולא דברים יותר קלים כי אנחנו מאמינים שזה עדיף בפער מאשר לעבוד בסתם עבודה כדי לסגור את החודש בנתיים או ללמוד משו קל כדי שנוכל לעבוד במקביל וכל החיים נתחרט על זה.

זה ממש קשה לשמוע את זה כשאני מניחה שיש מסביבך זוגות שחיים טוב ואצל חלקם אחד מבני הזוג לא מצא עבודה ובבית, וזוג אחר מקבל הרבה עזרה מההורים, אבל מרגיש לי שבעז"ה דברים יגרעו ויסתדרו ברגע שאחד מכם יתחיל לעבוד ולא להילחץ מזה שכל חודש אתם אוכלים חסכונות אם אין לכם אופציה לעבוד במקביל יותר, זו תקופה. 

זו בחירהתקומה

לגיטימית לחיות מחסכונות

פשוט לא תמיד לגמרי מבינים את המשמעות של זה.

אני לא כותבת את זה כלפייך ספציפית כמובן, אלא כלפי התפיסה.


דבר ראשון, יש הבדל בין בחירה מלכתחילה לחיות מחסכונות (כמו מראש לבחור ששני בני הזוג ילמדו במקביל, וגם תוך כדי זה יש ילדים), לבין להיקלע לסיטואציה לא מתוך בחירה.

יש הבדל בין לחסוך או לחיות מחירון לתקופה מוגדרת ומתוחמת בזמן, לבין לחיות כך עד ש... משהו יקרה, אבל בלי הגדרת זמן.


דבר שני, בהקשר ספציפית של לימודים, אני חושבת שהתפיסה שלימודים הם בחירה כלכלית טובה לטווח הארוך היא בסך הכל נכונה, ועדיין, גם כאן יש בלתמים.

דווקא בתארים כמו מדעי המחשב למשל, חיפוש העבודה יכול לקחת יותר זמן, זה שוק לא יציב שחווה פעם בכמה זמן משבר. כך שאומנם המשכורות גבוהות, אבל עד שאתה מגיע לשם יכולים לעבור הרבה מים בנהר.


יש משמעות לכניסה לשוק העבודה בשלב מוקדם, גם מעבר להכנסה הכספית כאן ועכשיו. למשל לצורך הפרדה לפנסיה. עדיף להתחיל כמה שיותר מוקדם. אני מכירה זוג שהתחילו לעבוד בפער של בערך 10 שנים אחד מהשני. מי שהתחיל לעבוד אחרון, מרוויח משכורת גבוהה יותר. ועדיין קרן הפנסיה שלו נמוכה יותר (מניחה שכעבור הרבה שנות עבודה זה ישתנה, אבל זה לוקח זמן), כי יש משמעות בפנסיה גם לתקופת עבודה ולא רק לגובה המשכורת.


אז כמו בפנסיה, כך גם לגבי חסכונות כלליים. קל יותר לחסוך סכומים נמוכים בתקופות ממושכות ולהגיע לסכום גבוה. מאשר סכומים גבוהים בתקופה קצרה יותר. זה רלוונטי להוצאות על אירועים של הילדים (בריתות, בר מצוות, חתונות) ועוד הוצאות שהן גדולות מאוד והתכנון אליהם הוא שנים קדימה (רכב, דירה, לימודים וכו')


ופן נוסף, יש הבדל בין לחיות מחיסכון, לבין לחיות במינוס. מינוס זו הלוואה עם ריבית גבוהה, וכאן אתה בעצם תשלם על זה הרבה יותר ממה שקיבלת בפועל.


עוד נקודה, שבעצם קשורה לנקודה הראשונה. חסכונות יכולים לעזור מאוד במקרים של בלתמים קיצוניים. במידה ובונים עליהם ליום יום, ייתכן שבמקרה חירום יהיה קשה להתמודד.


אז בהתאם לכל הנקודות האלו, לא תמיד נכון בעיניי לבחור בזה לכתחילה. אני בעיקר חושבת שזה לא או ככה או ככה. יש לנו גם בתוך הרצונות שלנו יכולת בחירה איך לנהל את זה בצורה שתיתן יותר ביטחון כלכלי למשפחה. זה לא אומר שלא יהיו תקופות יותר מצומצמות כלכלית. אבל כן יש איזושהי דרך ביניים.

ושוב, זה ממש לא מכוון לבחירה שלכם ספציפית. זה לא ענייני.

אבל אם כבר הנקודה עלתה, אז כן חשוב לי לכתוב נקודות נוספות בהקשר שכדאי לחשוב עליהם.

את צודקת בנקודות שרשמתאנונימית בהו"ל
לא רוצה להרחיב על הבחירה שלנו מחשש לאאוטינג, אבל מה שאמרת לגבי מדעי המחשב זה נכון מאוד וזו אחת הסיבות שאנחנו במצב הזה, כי קשה נורא למצוא עבודה..
את ממשתקומהאחרונה
עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ו 0:20

לא חייבת להרחיב. הכל בסדר.

כתבתי בשביל עיניים נוספות שקוראות את השרשור.


כן חושבת שדווקא במצב של השוק היום, לא כדאי להסתמך על זה שמתישהו נמצא עבודה וזה יכסה את כל מה שהוצאנו עד עכשיו. זה מאוד קוסם, אבל לפעמים צריך גם לחשוב פרקטית למרות שזה מאוד מאכזב.

 

תודה לכן כל כך.ממשיכה לעקוב סליחה שלא מודה אחת אחתהריון ולידה
בעיניי שיחה על עזרה כספית זה כל אחד מול הצד שלושופטים
זה יכול לגרום לכל כך הרבה בעיות שזה פשוט לא שווה את זה בעיניי..


עזרה עם בייביסיטר זה הרבה יותר קליל, ואם את מצליחה  לשאול  בצורה לא מחייבת ולא להתאכזב עפ מסרבים אפשר לנסות.


נראה לי שמה שמפריע לך זה המצב של הבין לבין, וכאילו כל הזמן קייצת התקווה שיתנו,  יכול להיות שאם תשלימי שאין והם לא יכולים לתת (לא משנה אם יש להם או אין להם) יהיה לכם קל יותר להתקדם הלאה..

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !